עוברת אורח

כאילו, הורדת כאפה למיילדת? בגלל אפידורל? או שרצית להוריד לי כאפה? או אולי המיילדת שלך ואני החלפנו כאפות בחלומך תוך כדי לגימת גלונים של אפידורל?
לא!!!

המשפט המקורי היה "ואני תוהה אם זה כבר מאוחר מדי ללכת להוריד לה כאפה על המשפט הזה באמצע הצירים"
וכן, הבנתי, נדמה לי כבר אז, למה התכוונת, שלא לקטע שקשה, אלא לעשות כי למישהו אחר נדמה שזה נכון, אבל הייתי להוטה כרגיל להגיב.

אני אבדוק את הענין (רופאים כותבים על חיסונים)

בהתייעצות עם הזיהומולוג בבי"ח שבו עבדתי: אין shedding של וירוסים לסביבה לאחר חיסון MMR.
נהפוך הוא - מומלץ על חיסון בני הבית של מדוכאים חיסונית כי זה מפחית את הסיכון לחלות במחלות המקוריות (שהן אכן מדבקות לסביבה ומסוכנות מאד למי שמדוכא חיסונית). כנ"ל לגבי חיסון אבעבועות. הפטיטיס B לא מדבק לכשעצמו אלא אם במגע מיני או מוצרי דם. החיסון לא אמור להיות מדבק אף הוא.

תודה |אייקון מסמיק|

מקובלת עלי לגמרי החלוקה ומתנצלת על ההתפלקות בסוף. זה היה בנסיון לרסן את מה שרצה לעוף לי מהמקלדת. נסיון בפארקים? ילדים מופרעים? לא יודעת איך כותבים את המילים wo wo המלוות באצבעות צמודות מופנות לגוף ואגודל זקורה בתנועה מעלה מטה. יותר מדי פוצי מוצי האתר הזה. כמה מבאס היה לגלות שהדף אמא מעשנת מדי פעם כבר פאסה.

אמא מעשנת מידי פעם ?

בעקבות ההשוואות שלכן נכנסתי גם אני ל אמא מעשנת מידי פעם ואכן היא לוקחת את ה"אבא לא רע בכלל" בגדול !!!

< סליחה על ההתפרצות לדף הבית, אבל הדלת הייתה פתוחה >

<פותחת דלת, מסדרת כוסות מיץ, קרקרים מחיטה מלאה וממרח טחינה גולמית אורגנית>

אכן, מזמן לא היה מישהו שנכנס, הסביר כמה כל תושבי האתר מופרעים ופנטים ועוד נעלב שלא קיבלו את דעתו....
זה לא מפחית את אחריותה של ענת גביש (כן, כן, את, אני עונה לך בדף שבה נשאלה השאלה, ואפילו לא זוכרת אם גילה אמורה לכעוס או לשבח אותי, עדכדי כך התקלקלתי...) להיות זו שתיכנס באותם מבקרים באירוניה חריפה, שנינות מתוקה ופולניות חמוצה. כיוון שבשמת פרשה מתפקידה, ועכשיו מכילה כל סטיה מיינסטרימית מוכרת, נותרת בודדה בצריח.

<הייתי עוזרת לך, אבל בדיוק התפזרה לי קופסא של סימילק על חבילת ההאגיז האחרונה, אז אני מכינה לילד פיתה עם שוקולד למריחה שיהיה לו מה לקחת לתינוקיה>

במקרה עברתי בסביבה וראיתי שדלת פתוחה, יש מים? כי אני לא שותה מיץ...
באמת רציתי לשאול על פרץ הנקיון שתקף אותך, מדובר בתשליך? כי פסח עוד רחוק...

<יפה לקרוא למסנג שלך על שם שאול, לא הייתי מנחשת בחיים>

כיוון שבשמת פרשה מתפקידה, ועכשיו מכילה כל סטיה מיינסטרימית מוכרת, נותרת בודדה בצריח.
אני? מכילה הכל?
וואלה?
(זה טוב ליהודים או רע ליהודים? גם את רוצה אותי מתנפלת? האמת, אני בעצמי קוראת דברים שאני כותבת ולא יודעת להחליט אם אני כותבת מאוד בטקט או ששוב חזרתי לעצמי ואני מעליבה אנשים חופשי, למשל ב-מה שרופאים לא רואים . והכי מבדח אותי שאני מתרגמת את שרה ומנסה לעודד אנשים להתעלם מהטון התוקפני שלה... D-: ).
טוב, לא בשביל זה נכנסתי.
מה זה קראתי שאת לא תבואי לפארק הירדן? איזה באסה! ואני רציתי כל כך לפגוש אותך! מאכזב )-:

אוי! כמה חבל!!!
)-: )-: )-:

יאללה אז תבואי לקפה מתי שהוא.
<מתעשתת>

ובתור עונש תקבלי נס של עלית מהקופסאות פח הקטנות עם מלבין סימילאק.

וכשתשפריצי את זה בגועל תנגבי בהאגיז שהבאת.
גם כן זותי.

אם אתם באים רק ליום אחד, אפשר פשוט לקחת אוכל מבושל מוכן. למרבה הפלא רוב הדברים טעימים גם כשהם לא חמים, ולוקח להם יותר מיום אחד להתקלקל. כולל: שניצל, פנקייקס, עוף, ספגטי, אורז, פיצה, פשטידה, ועוד.

> יונת הייתה פעם סטודנטית... <

הנכונות השמועות?? את באה??

<יש!>

בעצמי עוד לא מאמינה שזה קורה, אבל בנזוג זה עתה הודיע שהאוהל נרכש.
המממ.
יונת - תודה רבה! באמת יש שניצלים שטיגנתי אתמול, אולי כמה יישארו עד יום שישי (בינתיים בנזוג מחסל אותם בקצב). פשטידה? אולי אני אעשה פשטידה?
<אייקון מבולבל, ראשו סחרחר עליו, קצת מבועת>
<נזכרת פתאום שמעבר לכל הדחקות בנושא, באמת רוב הסיכויים שלא יהיה לי אומץ לדבר עם אף אחד חוץ מהילדים שלי>

<נזכרת פתאום שמעבר לכל הדחקות בנושא, באמת רוב הסיכויים שלא יהיה לי אומץ לדבר עם אף אחד חוץ מהילדים שלי>

את, בוודאי, צוחקת.

<יש! יש סיוכי, קל שבקלים, נמוך מקומת מרתף, שזמני השהיה שלנו יחפפו.>

>כל כך הרבה אנשים לפגוש, כל כך מעט זמן>

יש סיוכי
נרגעתי מיד, וודאי גם את.
הלוואי שנשב ונשתוק. (הלוואי. זה מה שהכי בא לי במפגש. לקלף תפוחי אדמה ולשתוק. ארזתי מלא תפוחי אדמה.)

לקלף תפוחי אדמה ולשתוק. ארזתי מלא תפוחי אדמה
גמני. וגם גזר. תודה שהזכרת לי להביא קולפן.

גמני
או, יופי. שכחנו לקנות תפו"א ובצל.

רוב הסיכויים שלא יהיה לי אומץ לדבר עם אף אחד חוץ מהילדים שלי
את מוזמנת לשבת לידי -- אני לא מדברת. (מצד שני, רועי זה סיפור אחר...)

<תספרי לי מה ארזת, אולי יבואו לי רעיונות. אני כולה ליום וחצי, אבל חסרת ניסיון>
: ארזתי בערך כך: לא הרבה בגדים אבל גם חמים. מגבות ובדים להתעטף. בגדי ים. יש שמקפידים על סנדלי פלסטיק לנחל כי קצת כואב וחלק. והאמת שגם המדשאה נוטה להיות דוקרנית במקומות מסויימים. פתיליה לבישול (זה עם הגאז מלחיץ אותי), עששית לאור, פנסים קטנים ונרות. גפרורים וסלילים ירוקים נגד יתושים ושאר חומרים נגד יתושים. פיג'מות חמות לילדות כי הלילה היה קריר.
קפה סוכר ותה, פינג'אן, סיר עם מכסה טוב לאורז ועוד סיר ועוד מחבת.
קמח ושמרים לפיתות (עוד לא הצלחתי אף פעם לעשות אותן אכילות אז או שאשתפר הפעם או שיהיו ממש רעבים אז יאכלו) - עם ממרחים: חמאת אגוזים, ריבה ושוקולד וטחינה גלמית.
ירקות לסלט, ירקות לבישול, שמן בישול ושמן זית, כל התבלינים, אורז לבן, דוחן (!! האופסטרים של הקינואה, שוב בונה על הרעב), עדשים כתומות, טונה, תירס בקופסא, פסטות ופתיתים ורסק עגבניות, בצל ושום, מלפפונים חמוצים וזיתים, בירות , קרש חיתוך, סכיני חיתוך פותחן ומצקת, במבה, קרקרים ועוגיות, חצילים משום מה, אטריות מהירות, לימונים, אבקת שוקו לילדים, קערות פלסטיק לערבוב ולסלטים, גיגית לכלים מלוכלכים, סקוטש וסבון כלים, מטליות מטבח ומגבות מטבח. מפה מפלסטיק לשולחנות שם, מקווה שיהיו יותר שולחנות השנה.
בובות וענייני הבנות, ספרים וקופסא עם דפים וצבעים ומספריים וסלוטייפ.
כריות לשינה!!!!!! חשוב מאד, וגם מזרון לכל אחד! (מנסיון העבר) (לקחנו משהו דק שהוא לא בדיוק מזרון.)
רגע הולכת לראות במטבח מה עוד
חבל כביסה לרטובים ואטבים. חלב אורז וקורנפלקס, פלסטלינה, מחצלות. בד שיהיה רטוב לכסות את האוכל. אוהל קטן לילדות (יש בתחנות דלק.)
ביצים. חלב עמיד קטנים לקפה. סכו"ם וכוסות. קלקר למים. (יש שם מים זורמים אבל לפחות ביום הראשון שיהיה קר. צידנית עם קרחומים.אגוזים.
אבל, כמו שכתבה יונת, אפשר להביא אוכל מוכן, אפשר גם להביא אוכל מהיר הכנה כמו "מנה חמה" אם לא בא לך לבשל.
אה, הבאנו גם עוף קפוא ונקניקיות ושיפודי עץ כאלה.
מגבונים, נייר טואלט, משחה נגד עקיצות וכוויות, פלסטרים, רסקיו (כי איזה מלחיץ זה. נודה על האמת.) ושאר ענייני עזרה ראשונה וכלי רחצה.
גליל מגבות נייר לא אקולוגי.
לא מצליחה לחשוב מה עוד אבל זה יהיה לנו אם תצטרכי (-:
אם יש לכם שולחן פלסטיק מתקפל ואפילו כסאות מתקפלים זה יכול להיות מאד נוח.

קמח ושמרים לפיתות (עוד לא הצלחתי אף פעם לעשות אותן אכילות אז או שאשתפר הפעם או שיהיו ממש רעבים אז יאכלו
אנחנו הצלחנו! הטבענו אותן בזעתר

תחפשי חלזונות, או לחילופין תביאי מונה גייגר.

לא תארתי לעצמי שאת מגיעה (בפארק הירקון אמרו שאת מאד חשאית).
לי וליעל צ יש פנטזיה פרועה לנסוע מחר אחרי שאני מסיימת את העבודה, אבל סיכוי קלוש שזה יקרה...

להעלב שאינך מאוכזבת שלא פגשת בי?

<מיכל כלל לא נעלבה, סתם לא מצאה דרך אחרת להשוויץ בעובדה שקיבלה דיווחים החמים מן השטח בענינך

>

היה כיף להכיר אותך!!!! ומקוה שיצא לנו לדבר יותר בפעמים הבאות...

גמני הצטערתי.
לא הייתי נוסעת כל כך רחוק לבדי, ולאיש שלי אלרגיה לכל דבר שמתחיל במלה "באופן"...
אבל אולי יהיו הזדמנויות אחרות...

<לספר לך שחיפשתי מי את כשהייתי בפארק הירקון, ואמרו לי שאת חשאית ולא מגיעה למפגשים? לא זכרתי את השמות של כולם (הייתי חדשה) אבל אותך ממש חיפשתי!>

עתה נקרע המסווה מעל פני. מעניין מה זה יעשה לי
והשאלה של יום אחרי: נווו, מה??
>סמדר גם מקפצת בדפי אחרים וגם סקרנית סתם<

אני שמחה מאוד שנהנית (-:
לגבי, נסי ללכת בסנדלים שלי לירדן...

אם לומר את האמת, קיבלתי את הרושם שהמיני עזבה כגוף אחד את הקיום הוירטואלי. שיחתי עם החלזונות ששוטטו בפארק רק חיזקה את הרושם הנ"ל.

חברי לנישה האבולוציונית מכים שנית. יש סיוכי (נאמר בעבר, על מילה הרבה יותר נדירה וחסרת משמעות, "וירטופסיך", שהיא חיננית יותר ללא י' בסוף. סיוכי חינני יותר עם י' בסוף, אבל בשיכול אותיות קטן) שדיברת עם ריימונד, החלזון התואם שלי, שליצר הקונדסות שלו כח רב בפרלמנטו המנטלי, ובשל כך הוא נוהג לתעתע בעוברים לאורך היום ובשעות הלילה הקטנות, כאשר הוא קם ללהג הרהורים סהרורית.

<צנזורה?>

עכשיו אני חושבת, אולי הגבהנו עוף יותר מדי. אולי היינו צריכים להתחיל במכולת.

אבל למה? היה נחמד. הלוהט לעולם נשרף מהר מהפושר. זה היה צפוי.

באשר לי, אני מבכרת מחסור מוחלט בצנזורה. אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובשטויות שמקלדתו פולטת כשהוא משחרר אותה מתפישות השבי הצנזוריאליות שלו.

אז אני ניכר בקושי.

<יש שיאמרו, ניכר ועוד איך בקטגוריה השלישית. יטענו אלה שאחוזי ההוספה שלי גבוהים מן היאה גם עם צנזורת המשטר הקומוניסטי שלי>

למרות שהקהילה הזאת עוסקת במגוון רחב של נושאים וכל האספקטים של חיי אדם, עדיין הרוב המוחלט של המשתתפים הפעילים הוא נשים והרוב המוחלט של נושאי הדפים הפעילים הוא משפחתי, שלא לומד ילדי. מאוד חביב מצד מפעילי באתר שהם מאפשרים פינת חי עם כמה רווקי מחמד, אבל ללא שמץ בן זוג איתו אפשר להצהיר על רצון לפצוח מיד בפרו ורבו ולהתחיל ליישם את דעותיך לגבי הנושאים הנדונים (תזונה בהריון, לידה ביתית, אפידורל, הנקה, מנשא, לינה משפחתית, גבולות בחינוך וכו') אין ממש טעם להשתתפות.

גם לא מציגה את עצמה בפארק
צ'מעי, זה קשה לעשות את זה רבע שעה אחרי שהגעתי ונצמדתי בפחד לסינרה המגונן של טינק (אבל היא עשתה את העבודה בשבילי, לא?)

אך עתה נקרע המסווה מעל פני. מעניין מה זה יעשה לי
עונה כאן למרות שלא נשאלתי בשום דף: רק דברים טובים !
איזה כיף שבאת!

הי עוברת,
את יכולה לכתוב בבקשה את כתובת הדואל שלך או לשלוח לי דואל? תודה!

לא נעלמת, הא? בטח עברת לתקשורת מאחורי הקלעים עם יונת שרון, מרכלות על כולנו כאילו אין מפגש עוד שנה.
במילים אחרות: הכל בסדר. עכשיו כשאני בטוחה שאת קיימת אני יותר רגועה. היעלמי לך וחזרי בכיף.
את עדיין מוזמנת לקפה ההוא ואז אולי באמת נוכל לשבת בשקט לקלף תפוחי אדמה.

אבל הוא היה קפה שחור!!!!

התכוונתי לקפה ההוא, מ יאללה אז תבואי לקפה מתי שהוא.<מתעשתת> שהוצע כשחשבתי שלא תבואי, קפה שיש לי כאן על המדף, לאורחים, לא הקופסת פח העונש, אחד עם שם כזה באנגלית בצנצנת זכוכית, נמס, שהוא בכלל של גיסתי ובהתחלה היינו שולחים אליה את האורח המדוכא להביא, ובסוף הוא נשאר כאן.

אני כל כך מתה לדעת כבר איך היה לך, לכם. זה היה כזה אתגר להביא אתכם לשם ואני לגמרי מרגישה גאווה שהצלחנו. אז יאללה, זרקי עצם. איך היה?

ואני פתאום מצאתי שהודעתי מראש על האוכל שנביא ליומולדת...
ודווקא את האבטיחים האורגניים שקיררנו וזללנו בירדן בימים שלישי רביעי הפסדת...

בטח, בטח שיש קפה! התגעגעתי אליך כבר.

@} @} @}

שמחתי לראות את שמך שוב.

יקירתי, אני לא מבינה, גם להכנס לחבורת משוגעים וגם לשאול אותם אם את זקוקה לאשפוז?
תראי, לא יעזור לך, את חלק כי אוהבים אותך. לא הנקה, כן גן, לא עושה את עצמך כן מאשפזים אותך, כל זה לחלוטין לא רלוונטי.
ותודה על הדחיפה בכתף למעצבן לראות מסביב בשעת בוקר מוקדמת. (לא נוהגת להכנס למקומות כאלה על הבוקר).
(את הצחוקים במבט היסטורי על הסברים לאנהאטה למה זה בסדר להוציא קיטור אני כבר אגלגל פה ביני לבין המסך ואשמור לזמן שאוכל לרכל עלייך פנים מול פנים עם מישהו. אולי אפילו איתך.)

שמעת שהציעו לי?
הלוֹ-אוּ, מה פה קורה פה? מאפיה? את כותבת גם בלול או בווינט? (ואם כן, ספרי לי איך את נקראת שם - אני מיד רצה לחפש!)

הי עוברת,
הדואל שניסיתי לשלוח לך זה תמונות מהפארק. אולי זה כבד מדי לתיבת הדואל שלך? לנסות שוב?

אני מכירה בווינט שתי אושיות - אד ומעינר.
כשאת כותבת, אני מניחה שאת לא מזדהה בשמך כאן, האין זאת?

עוברת, הדואל ששלחתי לך חזר בתואנה Unsupported mail destination.

יא מבליחנית, רואים אותך.

לא את הפליטות אני מעריך, אלא את שבסוגריים.
תודה!

כן, כן. אני.
חוזר לי בדידויים (ניסיתי ליצור שם-עצם מ"לדדות" וזה מה שיצא. ככה זה כשחלודים)

ושלומך?

הי עוברת,
בשל תקופת התלבטויות חזקה חזרתי לדף תפישות שבי, וקראתי שוב מה שכתבת שם, על הפחדים שלנו, ועל תשובות הנגד שצריך לתת להם (חיים פעם אחת, לא מחלקים פרסים בסוף וכאלה) וזה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו. קיבלתי תדלוק. אז רציתי פשוט להודות לך.
ואולי גם לחזור אלייך לעוד תדלוקים...
אפשר?

(מתי כבר תגמרי להיות עסוקה? )

מה את אומרת! כבר הגשת...כל הכבוד! איך אני מקנאה בך...איזה כיף. האם את מרגישה שהורידו איזו אבן רייחיים מצאוורך?

אני כבר לקראת סיום שלושה רבעים של טיוטה ראשונה של העבודה. יושבת על זה כל יום כבר חודשים ומתקדמת לאט לאט.
היה לי קצת בלגן עם האוניברסיטה, אבל בסוף זה הסתדר. נתנו לי דד-ליין לסוף סמסטר ב'. אני מקווה שהכל יהיה בסדר, כי המנחה שלי ממש לא בקשר איתי, ועוד שלושה שבועות פלוס מינוס אני אגיש לה את מה שאספיק כדי שתתחיל לקרוא. אני מקווה שלא יהיו לה יותר מדי הערות P-:

אני עדיין לא מבינה איך "יפה נפש" הפך לסוג של קללה ו"כוסית" הפך למחמאה.
לאלתר יודפס הסטיקר! קאלט אמיתי, עם פוטנציאל למיינסטרים תוך שלוש שנים. משפט משנה עולם.
תודה! @}

כן, דווקא אזכור.
רק את הכתובת איבדתי...

אגב, ההבטחה קויימה זה מכבר...

בדיוק חשבתי עלייך.

לא תוכנו, אלא עצם היותו.

כן... אני מודה שמההיבט של התוכן, המייל היה אפעס-לא-משהו...
אבל תודי שבתחום של ההיות הוכחתי כשרון לא מבוטל!!!

מפחיד משהו...

אין צדק, ולכן הופעתי באיחור

קודם כל תודה רבה

. עשית לי את הערב. תמיד ידעתי שבסוף יצא משהו טוב מהדף שהעלה לי את לחץ הדם באופן קבוע וקיצר את חיי (השואה וכו', לא דף הקיטורים. איזו פולניה תתלונן על דף שנותן לה להתלונן חופשי?).
ובאמת פעם היה לי ניק אחר (גיל לי). הכרנו? אם לא אז אני שמחה להכיר @}
אני מבינה שאת בענייני ספרות אנגלית? (יש בתחילת הדף שלך דיוני דארסי... ). אם כך מוטב שאצא מיד מהארון ואתוודה שהספר החביב עלי מכל הקבוצה הרלוונטית הוא דווקא ג'יין אייר. אני מקווה שלא גדעתי בכך את יחסינו בטרם עת

.
הממלכה המאוחדת היא אכן מקום ראוי להערצה, רק שלפעמים היא מזכירה יותר את ארץ הפלאות, ובעיקר את ארץ המראה (אני אומרת לעצמי בעודי רצה בכל המהירות על מנת להישאר במקום).
אני רואה שבנתיים יצרתי אינפלציית אייקונים בדף שלך. ומשיטוט קצר אצלך אני רואה גם שאת חברה במיני קהילה! איזה יופי. תמיד רציתי להשתתף, רק שאני צריכה שיתרגמו לי קודם את ההומור הפרטי.
יאללה, מאוחר. שיהיה לילה טוב.

שלא תדעי מה עשתה לי חברתך המקפית על הבוקר, רק בגלל ההערה הקודמת

פרטים בדפה.

Standard Procedure? לעקוב, אכן. אבל לא להצהיר על כך.

בכלל, מה נהיה עם הטרמינולוגיה הרפואית הזו? מה דעתך על 'הליך ראוי' ו'פרוצדורה נאותה'?

כאילו - בגניבה?
כאילו בחשאי.

שלא נסתכן בגניבה, שהיא מושג מתחום המשפט.
<מיישמת>

ברוטוס

ואם הרמז האחרון כוונתו לרמוז שאני חמור גרם, אז...אז...אז...אני לא איכפת לי וזה מזיז לי כקליפת השום!
<אולי אם אחזור על הרמזים תיפול עלי השכינה.>
<או השכנה>
<ואולי לה תהיה תשובה>
<בעלת תשובה!>
<כן!>

אה, הנה את! ואני כבר חששתי שהיית ועברת.
למדקרים סיניים זה פטור-חירטוטים מסוג אחר. לגמרי לגמרי. הספח, אגב, עשוי מנייר ממוחזר ורב פעמי, שעבר בערמת הקומפוסט לפחות שלוש פעמים. אחר כך שותלים בגינה, משקים הרבה (להקפיד על אדמה לחה כל הזמן), ובסוף צומח עציץ פטורים מרהיב עם ייחורי ספחים, שאפשר להביא כמתנה (מתכלה). בניחוח, ובכן, טבעי.
או שאפשר פשוט לקחת את הטופס הרגיל וללכת לקופת חולים.

<כופרת בעיקר>
<ולפעמים גם בטפל>

מנישביץ הם לא אימפריית המזון היהודי הסופר-כשר באמריקה? כל חברי האמריקאיים כאן נושאים את שמם (לשווא?) כאשר אנחנו משווים מאכלי עדות. לא, לא - אנחנו כאן בממלכה הקטנה אנשים צנועים. בשכונת גולדרס גרין וסביבותיה (להלן "הגטו") יש כמה חנויות מכולת עם מיצי פריגת, שקדי מרק של אסם, עוגות של אסם לפסח וכיוצא בזאת מטעמים נשכחים. אה, ומאפייה עם חלות. פעם היינו נוסעים לשם די הרבה, שטופי געגועים. היום לבנו היהודי החם כבר התקרר, נהיינו אנגלים ואת החלות לפרנץ' טוסט אנחנו קונים במארקס אנד ספנסר. מצות, אגב, יש לאורך כל השנה, בכל סופר מצוי, במדף הקרקרים (!). האם ציינתי כבר שמה שאומרים על האנגלים ואוכל - הכל נכון?
מיקומי האסטרטגי הוא בלונדון (מערב). ולא החמצת, אני פשוט לא מנדבת מידע למי שלא שואל

ולגבי ההשמצות על אנגלים ואוכל יש לי שני דברים לומר
קידני פאי
יורקשייר פודניג

אבל את יודעת מה, חשבתי שלאנגלים יש אוכל מגעיל עד שנסעתי לסקוטלנד. מי שלא טעם סקוטיש דמפלינגס (אגב בינן לבין דמפלינגס אין שום דבר, זוהי הונאת הציבור), והריח האגיס (לטעום לא הייתי מסוגלת, יש גבול לכל דבר), לא נתקל במטבח אתני מגעיל מימיו.

בפעם הבאה שאת באה לתה, מיד אחרי הסקונס את מתבקשת לסור לסניף ה"פרט-א-מנז'ה" הקרוב. בעבר חשבתי שהסנדוויצ'ים של מארקס אנד ספארקס הם טובים. היום אני יודעת שאם יש סנדוויצ'ים בגן עדן - הם מגיעים ישר ממטבח ה"פרט-א-" המקומי. ועל המיצים שלהם עוד לא התחלתי לדבר. אז יאללה, מתי את באה

?

תודה

<שלא תחשבי שאני אשכח את עניין הקידני פאי - סטיות שכאלה לא עוברות בשתיקה, ודינן להחשף ברבים>

שעועית בכל צורה היא מסוג הדברים שאני לא אוכלת, ולכן אוכל רק להנהן בהסכמה תוך עקימת חוטם מתנשאת על הברברים הקולינריים האלה.
הפודינג, כמובן, איננו מתוק (הלא מדובר פה על הגיון אנגלי ואוכל אנגלי, כן? ואומרים פודינג, כן? אז מה פתאום מתוק???). זה מעין תבשיל בשר וירקות, שכמובן בושלו עד צאת נשמתם בייסורים (ואז בושלו עוד קצת, רק ליתר בטחון), המוגשים במעין "קערת" בצק, שהיא היא הפודינג. כל העניין היה יכול להיות אכיל, ואפילו טעים, אלמלא הרצח האכזרי של הירקות ואלמלא תפלותה הכללית של המנה.
ואני עדיין חושבת שקידני פאי זו אחת מהתהומות הקולינריות של המטבח הזה...

<בתמורה אתוודה שאני אוהבת נקניקיות, וייתכן שזו סטייה לא פחות חמורה>

גריינתותי, גריינתותי, גריינתותי!

<רק עכשיו ראיתי>
<מרגישה חשובה>

אה... בעניין הגפילטע אאלץ לנקוט עמדה שאינה משתמעת לשתי פנים. עם סוכר או בלי סוכר, זה מאכל שיכול למצוא לו מקום של כבוד במטבח האנגלי. ממש בסקציה של המרמייט: או שקבלת את זה מגיל אפס ולמדת לאהוב את זה - או שלא. ולמרות שאני בטוחה שתקעו לי את זה מגיל אפס (כי בכל זאת, לעדה יש כבוד! והילדים שלנו יאכלו את זה וילמדו לסבול, לסבול, לסבול), אני לא מסוגלת להריח, לטעום או לבלוע את הקציצה האפורה. בכלל, אוכל אפור הוא בחזקת חשוד אצלי. למעט קניידלך.
אבל רק כדי שלא תחשבי שאני מתנשאת על שורשי, או יורקת לסיפון הסודה ממנו שתיתי, אגלה לך (BRACE YOURSELF, זוועה אמיתית בדרך), שאת הג'לי הרוטט של הגפילטע אני דווקא כן אוכלת. ובכיף (מקהלה יוונית: "איכס! איכס! איכס!" המספר: "זהו סופה של כל טרגדיה", אליס: "יש עוד? ומה עם קצת גזר בצד").
זהו. אני מקווה שאת עוד מחשיבה אותי כאדם ראוי להתרועע.
חג שמח מאד ובתיאבון

נשבעת לך שיש לי עוד תחומי עניין בחיים חוץ מאוכל

<עיון בהתכתבותנו העלה שכנראה זה כל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו>
<וגם שלא מזמן הגשת תיזה? (מעיון בהתכתבויות אחרות...) מזל טוב מזל טוב מזל טוב @}>

אגב, יש לי שאלה שמציקה לי כבר זמן רב, מדירה שינה מעיני ומלבינה את לילותי (ואני שואלת גם כאן וגם אצל מ י כ ל):
מי? מי היא/הוא יוצרו/תו של הדך האפשר עוד להציל את האופניים? יש סיכוי לעוד?
בתמורה לתשובה אגלה את הניק שבו השתמשתי כשהדך נפתח לציבור הרחב. תעשו מערוף ותגלו!

עוברת, חג חירות שמח @} @} @}

ובירה זה לא כשר, גם לא לאוכלי קטניות. גם לא ויסקי. אולי וודקה?

אוף

תמיד דופקים ת'אשכנזים.

<מה עם פימס, יעבור?>
<לא, כי אם לא - מה אני אשתה בפאב? מים?!>
<כן>
<חתרנית-בשקל>

את! את!!!
רק עכשיו קראתי את תפישות שבי ורק עכשיו אני מבינה שאת כתבת את המשפט הזה שקלטתי כאן פעם והוא עושה לי בלגאן בראש ובנשמה כל פעם שאני חושבת עליו (בסוף הדרך לא מחלקים פרסים), עד כדי כך שיש פעמים שאני מעדיפה לא לחשוב עליו.
שתהיי בריאה.

תבואי אתי פעם לסרט, בבקשה
את לא יודעת מה את מביאה על עצמך... אבל עד שאני מוצאת קורבן אומלל! כן, בוודאי |אייקון ערמומי ומרוצה|
אגב, טרחתי לשתף את איתי שרון (בדף שלו) בדעה שלי על הסרט שהזכרתי שם, אליו הלכתי בסופו של דבר. ואפילו ישבתי בשקט עד הסוף.

תצטרפי לדף ההיסטוריה! רק בגלל האופציה לקוראים כמוך השתכנעתי להוציא אותו לאור

ותודה על המחמאה

אני רוצה לבקש את רשותו להכניס את כל התשובה שלו לדף
אני מקווה שיסכים. תני רמז, מה הוא כתב?

אני מעדיפה להאמין שמדובר במשבר קטן שאו-טו-טו נצא ממנו
פרטי, נמקי והסבירי! הכריחו אותך לאכול שעועית על טוסט? התה-בחלב לא בטמפרטורה הנכונה? נישואי צ'ארלס וקמילה? למה משבר?

שתגן בחרוף נפש על נפלאות ה-RAF ואף תשורר אודות חיל האספקה ולמטה מזה!
ומה עם גדוד נהגי הפרדות?

כדאי לציין שאני מעריצה פנאטית של האימפריה
אני חייבת להגיד לך שהגעתי לכאן עם עמדה ברורה ומנומקת נגד האנגליות באשר היא, וככל שעובר הזמן אני עוברת למחנה המעריצים. דפוקים אך ענקים, זה מה שהם. אימפריה שוקעת חביבה

.

|נפנוף יד מהמרפסת, עם חיוך דק אך ידידותי להפליא לאחת מעוברות האורח בכיכר|

|קטיעת הנפנוף במפתיע בעודו קורא את הדף לעיל ומגלה שאחת מעוברות האורח בכיכר הגישה תיזה!!!|
|קפיצה מהמרפסת אל הכיכר, לקול מרמורי מחאה מצד המלכה-האם וחיבוק מזל טוב לעוברת האורח|
|עוד שער בסאן, עוד שערורייה למשפוחה|

אני זוחלת לדף שלך, הרוסה ושבורה בסיומו של יום ארוך ושובר לב (שימי לב לשעה), בו נפרדתי מעדת האפרוחים החמודים (להלן: 'הסטודנטים שלי') בסשן ארוך במיוחד בפאב האוניברסיטה.
לפי הסדר:
למצב הלא-בדיוק-מזהיר-לא-נורא-תיכף-נגמר בו מצויה האימפריה עצמה.
טוב תשמעי. אמנם למדתי לאהוב את האי ותושביו המשונים, אבל נדמה לי שהגיע הזמן להסתכל למציאות בפנים. השמש כבר שקעה ממזמן על האימפריה (

?). אם כי, מצד שני, מה רע בלקוות? (את האתר להשבת המנדט הבריטי לארץ את מכירה?)

למה את לא אוהבת לחשוב על העניין הזה, שבסוף לא מחלקים פרסים?
קודם כל, למה רק עכשיו אזרת אומץ?
אני לא רוצה לחשוב על זה כי אני מפחדת. העולם שלי עומד כולו על ההנחה ההפוכה (והמגוחכת). בלעדיה אני לא אנקוף אצבע לעולם. דפוק, אני יודעת, אבל זו צורת מחשבה שאני לא יכולה להשתחרר ממנה. אני מפחדת להשתחרר ממנה. עשיתי הרבה שינויים בחיים שלי בעקבות דברים שקראתי באתר, אבל פה מדובר במשהו בסיסי כל כך, שאני פשוט מרגישה שאני לא יכולה.

אוקיי, ניתנה הסכמה להכניס את תגובתו הארוכה לדף, וזאת אכן עשיתי, בשלושה חלקים
אלך לראות מיד, ולהגיב אחר כך. קודם אני צריכה להתאושש, כי

אני לא יודעת איך לעכל את הערב הזה. פעם ראשונה בחיי המקצועיים שאמרו את שבחי בפני, בלי להתבייש, בלי להיות נבוכים, במשך חצי שעה שלמה. אם הייתי יכולה, הייתי פשוט מתחילה לבכות להם שם על המקום.
תסלחי לי בבקשה אם אני נשמעת לא קוהרנטית ו/או קצת על הקצה. אני באמת לא יודעת איך להכיל את כל מה שאני מרגישה עכשיו.

מה עשית לי? טיפול בהלם? עד שעברתי את המשבר הראשון!

תודה תודה תודה |אייקון דיסוננס רגשי קשה+מצוקה קלה|
עוד רגע אני מתחילה להתרגל...
תודה גדולה מעומק הלב על כל מה שכתבת (ושלא תעשי את זה עוד פעם!) |אייקון מדינה מזרח אירופית מסויימת שלא ננקוב בשמה|
זה ישאר איתי הרבה זמן.

לגבי אין איזה ערך טרנסצנדנטי ללימודים או לסדר ונקיון או למקובלות חברתיות
אני רוצה לשאול (ואת לא חייבת לענות, או אם את רוצה תעני לי לאימייל) - במה את כן מוצאת ערך כזה?

שמא שלחת אותם בדואר ימי?
מה פתאום. שלחתי יוני דואר. אלא שבמשרד הדואר בדיוק נגמרו להם היונים, בגלל הבחירות, אז קיבלתי במקום נימיה. השמועות אומרות שייתכן ונדרסה, ועמה המטען יקר הערך. למשפחת הנימיה המסורה נשלח ניחומים (בטלגרף).
ומכיוון שאי אפשר לסמוך על שירותי הדואר המלכותי, אאלץ להביא לך את החבילה בעצמי. ממש ככה.

תגידי, נכון פיספסתי משהו? גם את גרת באי הגשום-לעיתים-קרובות-מן-הראוי? (בגיל 14?)

בשנות השמונים העליזות! לא פלא שאת עדיין משוכנעת שהאימפריה תקום כעוף החול. איפה גרת? איזה הופעות ראית? איזו תסרוקת היתה לך?

מה? על מה? איך הסקת כזה דבר?
משום מה בשעות האחרונות כולם מבינים ממני עצבים שאין בי.
מה קרה???
מה אני משדר כבר???

[h=2]

למה אף אחד לא קולט את השלווה שבי???[/h]

בקיצור. הכל בסדר.

כן, ולאחר מצגת השלווה הקודמת, כל שנותר לי לומר הוא -
הדרך המשולשת הבדוקה לדעת אם אבא הוא ממזר אנגלי:
א. להשקות אותו 8 פיינטים של בירה. הולך הביתה בקו ישר (יחסית)? אנגלי מושלם.
ב. בקור של 3 מעלות בחוץ, לובש גופיה בלבד וטוען שלא קר? אנגלי מבטן.
ג. מגלה יכולת יוצאת דופן לעמידה בתור בלי להדחף ובלי להראות אף שמץ של עצבים, גם כשזה התור לטופס 48,867,567 של משרד הפנים, ועד כה עסק במילוי הטפסים 1-48,867,566? פני בבקשה לקבלת דרכון אנגלי. נא למלא את הטפסים הנ"ל באותיות גדולות, להשמיט כל אות שביעית, לצרף מסמכים המעידים על קרבה משפחתית לסוסו של הרוזן ממרלבורו ולשלוח בדואר הוד מלכותה למשרדנו בהרדפורדשייר תחתית. התשובה תגיע תוך 8 חודשים מכסימום (אני לא צוחקת, הפרט המצער הזה הוא אמיתי לגמרי).

חכי-חכי
אני מחכה-מחכה

קומפלט עם עגילי ענק ורודים מפלסטיק וכריות בכתפיים.
אח, היו ימים. היו ימים שבהם אופנה היתה אופנה, תעוזה היתה תעוזה ו-וורוד היה וורוד.
איזה מזל שהימים האלה עברו.

אם ב' ו-ג' נכונים והוא לא כל כך שותה בירה - מה פסק הדין?
הם לא mutually exclusive ! החשדות בסבתא בעינם עומדים.

איזה סיפור היה יותר מזעזע וקורע מצחוק - נסיונו להזמין קו טלפון או נסיונו לפתוח חשבון בנק.
טלפון, ואני אומרת את זה בלי לדעת איזה מסלול ייסורים הם העבירו אותו. חשבון בנק לקח לנו רק חודשיים לפתוח. טלפון, כבלים ואינטרנט - עם זה הצליחו הרשויות השונות להתמזמז הרבה יותר זמן.
סתם להמחשה: (השיחה המליון ואחת לשירות שלהם)
אני: "אז מה עם האינטרנט המהיר"?
BT: "כן גברתי (במבטא סקוטי כבד!), אנחנו צריכים לשלוח טכנאי שיבדוק אם אפשר להתקין לכם אינטרנט מהיר באיזור שלכם"
אני: "????" (מותק, כאן זה מערב לונדון - לא איזה גבעה עם כבשים בהיילנדס!)
BT: "והוא מגיע פעם בשבועיים ביום שלישי, בין 14:30 ל 14:35"
אני: "בסדר. והוא גם מתקין את החיבור"?
BT: "לא, אם הוא יגיד שזה בסדר אז נשלח טכנאי שיחבר. יש טכנאי פנוי לחודש הבא"
אני: ^&%$&$

כעבור חודש: שוד ושבר. אותה שיחה בדיוק, הפעם במבטא הודי.

וזה עוד כלום לעומת מה שהיה לנו עם NTL.
BT זהב לעומתם.

<מתלוננת. על הצהריים.>

כמו "על הבוקר". שזה אצלי בערך אותו הדבר.

<רואה? ואני גם כותבת ממש בהיר ומובן>
<איפה המים החמים עם הלימון, שמחליפים את מה שפעם היה תה ואיננו עוד?>