עוברת אורח

[עוברת_אורח*]

חליכ, אורי, תן לזקנים להסתלבט עליך קצת. צעירים ומלאי אמונה בכוחם של שמנים אתריים הרי כבר לא נהיה, אז מה עוד נשאר לנו?

אני במקרה כן חושבת שאתה מזיין את השכל עם הדעות שלך בנושא בריאות, אבל אתה חושב שזה מפריע לי לקחת ממך מתכונים לרסק ירוק ועוד לנסות אותם בבית? ברור שלא! נראה לך שהייתי יכולה להסתובב באתר הזה כל כך הרבה זמן (עוד מעט חמש שנים למנאייק) אם היו מפריעים לי אנשים שמזיינים את השכל עם הדעות שלהם בנושא בריאות? יש כאן משהו חוץ מדעות מופרכות של אנשים בנושא בריאות? רק מראי מקום של בשמת א ותמי גלילי, שבחיים לא יהיה לי זמן לקרוא בעצמי. מה שכן, מראי מקום עושים עלי המון רושם, אז למה שהן כותבות אני מאמינה (לא חיה לפי זה לשניה, אבל מאמינה - מה זה עולה לי?)

בקיצור, קח את זה אישית, עם הרבה אהבה!

[עוברת_אורח*]

איי איי איי, אנשים כותבים פה ואז מוחקים וחושבים שאף אחד לא יראה אותם.....

[טלי_מא*]

רוב האנשים אינם חושבים....


<עורכת דפי בית אישיים בלבד>
<לפעמים גם בלוגים>

[אליס_בארץ_המראה*]

מה זה עולה לך? אני אגיד לך מה זה עולה לך. עלות טיסה שנתית ללונדון, זה לא עולה? החובה לחלוק אתי מרגריטות בחיים לא-הריוניים והריונות בחיים ללא-מרגריטות, זה עז?

פפפ. מה זה עולה לך.

<השייק הירוק משפר את בריאותך אבל עושה שמות בזכרונך, רק שתדעי>
<מוגש בחסות רשות המזון והתרופות האמריקאית, ובחסות "אקסקליבר", מייבשים וחרבות רבי-עוצמה המגיעים עד לביתך עם הלובריקנט המתאים!>
<טוב, נו. גם בחסות מלונות לוטרקי יוון>

[תמי_גלילי*]

VcG]דיטוקס עם אקסקליבר APBEK04wyM[/po]:&tbnh=135&tbnw=64&ei=qSvhR7nOIoKWgAK53NyQDA&prev=/images%3Fq%3Dsword%2Bswallowing%26hl%3Den%26rlz%3D1B2GGGL enUS203US203
(לא עדיף גזר?)

[אל_דנטה*]

תמי! איזו תמונה מרשימה! (לא פחות מתמונה שראיתי לפני שבוע שתיעדה את קעקוע העין הראשון בעולם!)

וכן, עדיף גזר...

[חלושס*]

אהבתי את מה שכתבת אצל חלושי הנפש.
שתדעי

[פלוני_אלמונית*]

_אז ככה. קודם כל עבור כל מי שהוא הורה אין דרך לנהל דיון תיאורטי על הורות. מכאן שכל אמירה על הורות היא אמירה על התפקוד האישי שלנו כהורים, כלומר ביקורת. אני לא יודעת איך את בלקבל ביקורת, אבל אני למשל ממש גרועה בזה, ומנסיוני רוב האנושות די דומה לי. זה נכון במיוחד לגבי אנשים שהם מלכתחילה רגישים במיוחד לנושא ההורות, וכאן באמת יש הרבה אנשים כאלה.
תחשבי על עצמך ועל נושאים שמקפיצים אותך - אולי הערות שוביניסטיות? אולי דעות ימניות? אולי אנטישמיות? אז עבור רבים משוכני האתר הנקה, חיסונים או מיטה משפחתית הם נושאים מקפיצים לא פחות משוביניזם או אנטישמיות. אצלי זה לא ככה, אצלך זה לא ככה, אבל עבורם כן.
נקודה נוספת היא תחושת המיעוט הנרדף. כיוון שרוב ה"קיצונים" באתר (קיצונים במובן החיובי, כן חבר'ה?) מוצאים את עצמם בהתנגשות קבועה עם שאר העולם - כולל שכנים, עוברי אורח, רופאים, משפחה ואפילו בני זוג - ברור למה הם מגיבים בצורה קצת מתגוננת, שאצלך מתפרשת כתוקפנית.

לכך יש להוסיף תכונות כלליות באוכלוסיה, שקיימות גם כאן, אבל גם בכל מקום אחר בישראל - חוסר סובלנות, חוסר נימוס, חוסר כבוד לאחר, בטחון עצמי מופרז, שטחיות - כל מה שהפך אותנו לאומה הדגולה שאנחנו.

ולגבי "אם את יושבת לידי ואוכלת סלט ואוכל נא, והילדה שלך יושבת פה לידי וטוחנת ירקות בהנאה בעוד אני אוכלת צ'יזבורגר ממקדונלד וקוראת לצ'יפסים שלהם 'ירקות', אז את בטח חושבת שאני פרה מזעזעת ומרעילה את הילדים שלי." כאשר בעצם את ממש לא שמה על מה שמישהו אחר אוכל. הרי שהייתי מאמינה אם לא הייתי במקרה מכירה את הדף מעצבן לראות מסביב, שכל כולו ביקורת מתנשאת על מה שהורים אחרים, מיינסטרימים דוחים, מאכילים את הילדים המסכנים שלהם (ווריאציות אחרות על הנושא). זה, ככה, שלא נספר לעצמנו סיפורים._

[פלוני_אלמונית*]

וואו.

[עוברת_אורח*]

תודה, אבל לפחות שאני אדע מי החמיא לי ככה.....

[תמי_גלילי*]

D-:
סליחה על התגובה המאוחרת - נעדרתי לאחרונה לצורכי הגדלת התפוקה. זה עבד

[תמי_גלילי*]

הרסת אותי D-: (לילד מלאו שמונה לפני שבועיים...לא שזו לא אפשרות, בעיקר כאן באתר). התכוונתי לזה שבאורח פלא התפנו לי גם כמה שעות ביום שאפשר לעשות בהן משהו פרודוקטיבי - כיף כמה אני מספיקה לעשות כשאני לא נכנסת לבאופן. אני חושבת שאתחיל לקרוא לאתר: OBLIVION. וגם חסכתי אנרגיות-התעצבנות - הדף על התינוק והבולשיט גרם לי כבר לתחושת קבס, מה שלא הפריע לי להמשיך לקרוא אותו, כמו מכורה אמיתית. מצד שני, אולי הייתי צריכה לפרוק? ואולי הכעס הוא בכלל גורם שלילי בחיינו? לקוסמוס פיתרונים כנראה.

[אמא_ללי*]

יש אנשים שמחזקים את האוטומט ויש שמחזקים את ההקשבה הפנימית. שימי לב באלו אנשים את מקיפה את עצמך! אני גיליתי שינוי דרסטי בין המחשבות שרצות לי במח, כאילו מעצמן, כשאני עם אנשים מהסוג הראשון לעומת אנשים מהסוג השני.
באיחור אופנתי של 4 שנים, תודה לך על המשפט הזה (מהדף על תפישות שבי, אם כי אני בטוחה שהוא צוטט כאן אלפי פעמים אז את בטח זוכרת אותו). גיליתי את הדף הזה היום והמשפט הזה התיישב לי בדיוק במקום, והזכיר לי דברים שהייתי צריכה להיזכר בהם. במיוחד העניין הכי מבלבל (בשבילי), שהמחשבות רצות כאילו מעצמן, ואז אני לא משייכת אותן לאנשים האלה אלא רק לעולמי הפנימי. ובעצם זה באמת מאד קשור גם אצלי לאנשים שאני נמצאת איתם ולהשפעה שלהם עליי.
<סליחה על ההשתפכות, נעים מאד להכיר פשוט רציתי להגיד תודה באופן אישי>

[אמא_ללי*]

חבל שנמחק, הייתי שמחה לקרוא את מה שעלה בך. אבל אני בהחלט מכירה את התחושה בקשר להימחקות, גם אני בדרך כלל מרגישה ככה כשאני כותבת משהו ובסוף הוא לא מוצא את דרכו לדף...

[תמי_גלילי*]

תודה

[תמי_גלילי*]

D-: וגם
(בואי נתכתב בדוא"ל!)

[ניצן_אמ*]

גם אני רוצה.
את מוכנה לכתוב לי את כתובתך פה או ישירות לnitsan.em בג'ימייל?
אני חושבת שמה שיש לי להגיד עשוי לעניין אותך.

[במבי_ק*]

פי מיליון כיף = פי מיליון עבודה...

היה לי מאוד כיף לכתוב את זה בדף של אליס. גם אני, כבר הרבה מאוד זמן רוצה לכתוב "בלוג", אבל יותר מהסוג התיעודי של "מה עשינו היום", ופשוט אין לי את זה. משהו בזה מביך אותי. לכן, כשאליס ביקשה, זה פתאום היה אגבי כזה ופשוט כזה, ומאוד מאוד מהנה. אולי מתישהו אני ארים את הכפפה, ואכפכף קצת את היומיום שלנו לטקסט.

[במבי_ק*]

מעריכה את העניין עם ההקלדה

נראה מה יהיה. דברים מעניין אצלך בדף (בלוג)... אני קוראת

[ניצן_אמ*]

אני מתנסחת, זה לוקח לי זמן. ומזדהה.

<ועכשיו חידה:>
<מה קורה לתזונאים בסהרה?>
<ויש רמז:>
<הטמפרטורה שם עולה לפעמים מעל 42 מעלות>

[ניצן_אמ*]

לא לא תזונאים. כאלה שמטפלים באמצעות תזונה.
נופלת להם האלף, זה מה. הם נהיים תזונים.
<זה יותר מצחיק ביידיש>

[במבי_ק*]

מה שלומך?

[תמרול_ה*]

תודה לך על חימום הלב!
אני לאחרונה במתקפת הלך רוח כנוע
אז זה היה ממש בזמן הכי טוב...

[נועה_מרום*]

אז לי יש שאלה: פעם התפרסם בעברית ספר על גידול ילדים ברוח הסיינטולוגיה
גם אני שמעתי על זה משהו. אבל לא צריך להתרגש כל כך. כמעט בכל מדינה ובכל מקום שיש שם סיינטולוגיה, שמים מישהו לכתוב ספר "ברוח הסיינטולוגיה" על כל מיני דברים כמו בריאות, חינוך, ועוד. הם מתמחים בלהראות כאילו הסיינטולוגיה זה משהו פילוסופי דתי כזה. אם תקראי לעומק (את יודעת מה? גם באופן שטחי) את הספרים האלה, תגלי שאין שם שום דבר שחדש לך. הם קצת מקשקשים משהו על הסיינטולוגיה, וכמובן לוקחים מהרבה מאוד מקומות אחרים, אבל כמובן לא אומרים את זה. קחי למשל את "הדרך אל האושר" שזו חוברת בהוצאתם. קודם כל, השם עצמו גנוב משם של ספר אחר שיצא לאור לפני כמאה שנה ולא הצליח ורון האברד גנב את השם. ושנית, כל התוכן מבוסס על מקורות כמו עשרת הדיברות וסתם הגיון פשוט, אין שם שום דבר חדש.
אבל בסיינטולוגיה כן יש משהו חדש שהם משתמשים בו בכל הסשנים שלהם. הם טוענים שאם תחזרי על ארוע שקרה לך מספיק פעמים, בסוף את תהפכי אדישה אליו. אז מה שקורה, אם נניח באה מישהי ומספרת בדמעות על חווית אונס שעברה (הכרתי מישהי כזאת). הם מבקשים ממנה לספר את זה עוד עשרות פעמים עד שהיא מפסיקה לבכות ולהתרגש מהסיפור.
אולי בגלל זה הם נראים אדישים ומרוחקים והצחוק שלהם הוא לא טבעי. זה משהו נורא הסיינטולוגיה הזה.

[נועה_מרום*]

אגב, הבחורה ההיא, בעקבות ה"טיפול" הלא אחראי הזה, נכנסה למצב של טראומה יותר חזקה מהאונס וניסתה להתאבד פעמיים! בעצמי הייתי איתה בטלפון כשהיא אמרה לי שהיא הולכת להתאבד. בסוף היא מצאה טיפול אחר, אבל הנזק שעשתה לה הסיינטולוגיה הוא בלתי הפיך.

[יעל*]

הי, מודעת לקפסלוק הלחוץ.... תודה

[עוברת_אורח*]

יעל - סליחה אם יצאתי מפגרת ואיכשהו עשיתי נזק...

[יעל*]

סליחה אם יצאתי מפגרת ואיכשהו עשיתי נזק... זה בסדר גמור.. הבנתי שכוונתך הייתה טובה. נזק בטח לא נגרם.

<אחלה יום לסליחות ומחילות>

[ניצן_אמ*]

רק רציתי להגיד לך, שעל אף הריח, על אף הזיעה, על אף הגבשושיות הלא נעימות שיש בגבך השעיר, <קחי מחסה, זה הולך להיות מגעיל:>
אני אוהבת אותך.

<בלעכס. אפילו לא כתבתי "אואבת" או "אני אוהבתותך." ככה, שתחנקי מהצוקר.>

[בשמת_א*]

עוברת יקירתי, זה לא רק בשבילך. אני יודעת שאת כבר יודעת לקרוא. אבל יש עוד הרבה קוראים, במיוחד לדף כזה שאין הורה ליותר מילד אחד שלא צריך דחוף לקרוא אותו (-:
זה חשוב בשביל זאת שנכנסת לדף הזה בתור הדף הראשון שלה.
ובכלל, זה באמת באמת עוזר לקרוא את הטקסט אחרת כשהופכים את הפרשנות לגלויה לגמרי. זה מוריד הרבה מהמטען שגורם רגשי אשמה. תאמיני לי, אפילו לך, יותר קל לקרוא את זה ככה. את לא מסכימה?

[ניצן_אמ*]

רק רציתי להגיד לך, שאני חושבת כמו בשמת.
ושאני קצת מתביישת בעצמי שעניתי בציניות ובהומור, זה בגלל שלמרות שהדברים האלה לגמרי ברורים לי כשמדובר בילדה שלי ובילדים של אנשים שאני רואה בעיניים שלי (כולל ילדים ממש ממש גדולים, אני רואה את הקריאה לאמא, לתשומת הלב שלה ולאהבה שלה.) כשמדובר במישהו שאני לא מכירה, אני ישר מדמיינת סיטואציות סופר נני שטוחות ומטופשות. לא הייתי צריכה לפתוח את הפה, דיברתי שטויות. מה שבשמת אמרה. ובענק.

עכשיו כדי לרכך א המסר ההו-כה-רציני ואישי, אני מגדישה לך שיר ומאחלת לך שיתקע לך בראש בלי יכולת להוציא אותו.

[ניצן_אמ*]

אגב, אם תרצי שנתרגל יחד את הריקוד שלהם ונעשה הופעה בפארק הירדן הבא, אני מוכנה.
אבל את הבת.

[טלי_מא*]

אייי... הסרט הזה.
הלב משתגע!

[טלי_מא*]

אבל איכשהו, אני מעדיפה את השיר הזה ממנו.
אני חושבת שיתאים יותר גם לפארק הירדן....
לא שאני רוצה להפריע להופעה המתרקמת....

[פלוני_אלמונית*]

קראת את הדף דכאון של אמהות בבית?

[פלוני_אלמוני*]

ברור שכל תחושה היא לגיטימת אבל אני כעת בחוסר חשק לדון בעמדותי באופן ציבורי

בכל מקרה מבינה מה את אומרת. אני פשוט זכיתי לעשות כמה "הפסקות" כאלו בחיים (ולא זה לא עזר לי להחליט מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה )
עכשיו אני רעבה לאינטלקט אחרי 3-4 שנים של דומיננטיות רגש
וזה עוד ישתנה בטח
אולי מתישהו אמצא מקום מאוזן לי ואולי אין בכלל איזון אלא תנועתמטוטלת
בכל מקרה בהצלחה ואני מקווה שתהני מהפסק זמן

[אליס_בארץ_המראה*]

ואילו אני מקווה שאת מוכנה לזלילה הגדולה. קבעי מקום, קבעי זמן, ואתייצב שם על צאני וטפי. אילליקה!

[תמרוש_רוש]

היי עוברת,
אני רוצה להתנצל על התגובה המוגזמת שלי ב גמילה ביתית ממתוקים.
יצאתי לגמרי מפרופורציות...
הפתיח היה ממש מושקע. וחבל לי שביטלתי את עבודתך ואת המחשבה שלך במחי יד. זה ממש לא הגיע לך.

(פירטתי בדף עצמו)

@}@}@}

דרך אגב, ערכתי את התגובה שלי, אבל אולי זה לא מספיק. אם את רוצה שאמחק או אשנה עוד משהו - רק תגידי.
|דקל|

[תמרוש_רוש]

אבל יש עוד הרבה קוראים, במיוחד לדף כזה שאין הורה ליותר מילד אחד שלא צריך דחוף לקרוא אותו
עוברת (או בשמת), אכפת לך להסגיר לי באיזה דף מדובר? פתאום נורא מתחשק לי לקרוא אותו, רק מההערה הקצרצרה הזאת...

[תמרוש_רוש]

אה, כן, רציתי גם להגיד שאיך שקראתי את ההודעות שלי אחרי ששלחתי אותן - ישר התחלתי לערוך אותן, וקייויתי לגמור לפני שמישהו יראה, אבל את בדיוק ראית והקדמת אותי במחיקה.

[אשה_שמחה*]

אה, זה רק מה שאני מצטטת. בפועל אני קוראת הכל, ואפילו מתרגלת הודיה בכל פעם שנסתם לי האף!!!!

איזה כיף לקרוא!

(למען הסר ספק - זה ברצינות, לא בציניות. למרות שממש מדגדג לי באצבעות לכתוב על זה משהו ציני, כדי להקל על עצמי, אני אמנע)
כמה מוכר

[בשמת_א*]

את לא מתארת לעצמך (את מתארת, את מתארת (-: ) כמה שזה משמח אותי

[ריש_גלית*]

טוב, חזרתי לדף בלוג שלך וקראתי שוב את הקטע שהניב את המשפט הפרנואידי שלי, והגעתי למסקנה שמה שהתכוונתי זה א' - מצחיק ומעניין לקרוא אצלך (זה החלק הראשון והחשוב של המשפט); וב' - בין השנינות שלך לנחרצות של ניצן לידע של בשמת (ובעצם בין השנינות, נחרצות וידע של שלושתכן) - לא הייתי מעיזה לנסות להביע את דעתי בצורה שנונה, נחרצת ומושכלת.
זה לא היה משפט עלייך, זה עלי (-:. זה בעצם על הפער בין האני הווירטואלי שלי למציאות הלא וירטואלית שלי.
זה קורה לי הרבה בבאופן (כמו שקורה לי גם מה שכתבת על ההשפעה השלילית, המעוררת רגשות אשם, של באופן). אני בנאדם מאוד נחרץ, חסר סובלנות ויודע, ולפעמים גם שנון ומצחיק, כשאני מדברת עם חברות שלי שמכירות אותי שנים ויודעות איך לאכול אותי. פלוס אינטונציות ופרצופים שחסרים פה. בכתיבה באתר אני נדרשת להרבה מאוד רכות, סובלנות ונחמדות, שלא לומר חנפנות מזדמנת, וגם לכל החיבוקים הווירטואליים האלה שמי שמנסה לממש אותם עלי במציאות נתקל במבוכה במקרה הטוב, זעף ונוקשות במקרים אחרים... בקיצור, בבאופן אני נהיית "מחבקת אמהות ותינוקות סדרתית", וזה באמת חלק חשוב באישיות שלי, אבל בהחלט לא החלק היחיד.

[ריש_גלית*]

D-:
שוב הצלחת להצחיק אותי בבוקר קודר.

[בשמת_א*]

פסססט... ריכלתי עלייך אצל תמי גלילי, רק שתדעי (-:

ובינתיים קראתי את ריש גלית פה (אוף ההשקעה הזאת בלהעתיק את הניק... חבל שאי אפשר לכתוב פשוט גלית, אבל מניסיון, אחר כך הניקים מתחלפים ואף אחד לא מבין על מי אני מדברת, או שיצאתי עושה אאוטינג למישהו P-: ):
וב' - בין השנינות שלך לנחרצות של ניצן לידע של בשמת (ובעצם בין השנינות, נחרצות וידע של שלושתכן) - לא הייתי מעיזה לנסות להביע את דעתי בצורה שנונה, נחרצת ומושכלת.
הי, גלית, תיפטרי מהר מהר מרגשי הנחיתות באתר. ויפה שעה אחת קודם!

החיבוקים הווירטואליים האלה שמי שמנסה לממש אותם עלי במציאות נתקל במבוכה במקרה הטוב
א. זה באמת שונה. חיבוק וירטואלי אומר משהו קצת אחר מחיבוק פיזי. אני חושבת שזה מפני שכשנפגשים פנים מול פנים אפשר לראות חיוך אמיתי וחום אמיתי, ובאינטרנט רואים רק אותיות, אז צריך להעביר איכשהו משהו כמו "אני כותבת לך מתוך איכפתיות אמיתית ורגשות חמים", בקיצור:
ומרוב חיבוקים וירטואליים, ומרוב צפייה מרובת-שנים בבאופנים המתחבקים בקלות כה רבה, התרגלתי לעצם הרעיון שהנורמלי הוא לחבק, ואני לאט לאט לומדת ומתרגלת.
מול טיפוסים כמוני (דמויי-ייקים, לא חשוב מאיזו עדה) זה באמת יותר קשה, אבל גם יותר קל: שתינו יודעות ש"אצלנו בעדה לא מתחבקים" (-;

[ריש_גלית*]

D-: (שוב עשית זאת!).
אגב, לבן שלי כבר יש להקה. היא מורכבת משלל חברים דמיוניים בעלי שמות מופלאים שהוא ממציא חדשות לבקרים: מוּקי פּוּנץ', שילקָלוֹס, קָקָר ואחיו (מָמָר ופָּפָּר, ומדי פעם צץ עוד אחד על אותו משקל), ועוד שלל.

אה, בשמת א (זה באמת משונה, כל המקפים התחתונים האלה) - תודה. אני עובדת על זה. וחוץ מזה אני מזמינה אותך לקרוא בבלוג שלי, סתם שתדעי מה קורה אתי בימים אלה. אבל חפשי אותו לבד! לא מגלה.
ואני לאט לאט לומדת ומתרגלת.
נו, אני כבר שנים מנסה. משום מה בארץ אני לא מצליחה להיפטר מההרגשה שעובדים עלי בעניין החיבוק, אלא אם המחבקות הן נשים כנות, חמות ושופעות אהבה כמו כמה מנשות באופן... בנעורי באיטליה התרגלתי די מהר. אולי כי זה היה עניין טקסי ואוטומטי ואף אחד לא ציפה לכנות או לרגש אמיתי. בכל אופן זה באמת יותר קל כשיודעים ש"אצלנו בעדה לא מתחבקים"...

[עוברת_אורח*]

זה באמת יותר קל כשיודעים ש"אצלנו בעדה לא מתחבקים"...
אכן.
(חבורה של מלכות קרח אנחנו. איך הגענו לאתר המתחבק הזה?)

[ניצן_אמ*]

רק עכשיו התעדכנתי אצלך מימיזמן.
סעומו גלית ריש הזותי, למה את קיבלת שנינות ובשמת ידע ואני רק נחרצות?
אני אלך להסתבל ולנאץ בשקט מתחת לשפמי עם חפיסת שוקולד.

[ניצן_אמ*]

מה חיבוק? קיבלתי סמיילי!
נתקעו לי הדיאט קולה והשוקולד, אין יוצא ואין בא.
הכל סתובּ.
אפילו לדאץ כבר אי אפשר פה בלי שייתפס לך ההרדודג. סעובּו.

[שיחות*]

קחי! קחי מהר! לא אל תשאלי מה זה פשוט תשתי.
<שיחות רצה לחצר, קטפה את אלה שהסוסים כן דרכו שם, שמה בכלי שקפאו בו מי גשמים בלילה וריסקה לך בבלנדר שפועל על דינמו שמחובר לרגלים של תינוק שיונק בזמן הקלדה>

[שיחות*]

שתית? יופי. עכשיו קבלי

[ניצן_אמ*]

בלעכס. לא מספיק הסוסים עכשיו גם חיבוק?!
<אני לא גרציה, אני מדברת בגוף ראשון, אני מחבקת במפגש ובפרידה, וזה מדהים איזה תקשורת מעניינת יש לאנשים ברגע הזה. לפעמים זה מביך לפעמים משעשע. מנהג מטופש.>
<והירוק שיוצא לי עכשיו מהאף, זה נורמלי?>
<חבקוני>

<ולעניין הסמיילים, שמתן לב שיוצאות לו שתי זרועות מאיפה שצריכות להיות אזניים? זה נראה ממש לא נוח להסתובב ככה.>

[ריש_גלית*]

סעומו גלית ריש הזותי, למה את קיבלת שנינות ובשמת ידע ואני רק נחרצות?
תגידי, מה, את מנסה להתחרות אתי ברגשי? אני קראתי את כל הבלוג שלך ואני לא מחלקת מחמאות חינם. רק אהבת חינם. וגם זה בקמצנות. ובלי אייקונים של פולניות.

[בשמת_א*]

חגיגה בדף שלך, עוברת (-:

[צל_הימים*]

ואז נזכרים שבבארבי היה הרבה יותר גרוע וברוקסן אפילו יותר, ואז מתעצבים שהם כל כך זקנים שהם זוכרים מה היה ברוקסן, ואז מתחילה ההופעה ומתפשט להם חיוך גדול על הפנים והם שוב מרגישים צעירים ובועטים.
אח... מישהו כאן מעלה באוב את הרוקXן הקדוש עליו השלום יהי זכרו ברוך ונצור עמנו לעד... טוב, בבארבי לא בעטתי, אבל זקני הפינגווין, זה אוכל?
<ברוקXן מצאתי קומבינה להכנס מהמדרגות חירום... אולי בעצם אסור לי לומר את זה, עוד יטענו שבגלל זה הם נקלעו לחובות ונסגרו S-:>

[אליס_בארץ_המראה*]

עזבי אותך מהירהורים נוגים, וספרי לי מתי מתחילים ללכת שוב להופעות אחרי שמפציעים צאצאים?

<באתי, ראיתי, הגבתי>

[אליס_בארץ_המראה*]

אהה! אם כך כל שאוכל להציע הוא דיל מטורף, עסקה סיבובית, בארטר ערמומי: את תקבלי את הקפצנית האכלנית, אני אקבל את היפיוף היונק, כל אחת מאתנו תמסור את הילד למשמרת אצל חמותה (מסיבות מובנות, הרבה יותר קל להשאיר ילד אצל חמות לא-שלך), וכך נוכל ללכת ביחד לכל מועדון שיעלה על דעתך בלונדון המעטירה.

מה דעתך?

<ואני מבקשת לא להאשים אתרים תמימים בבחירות אישיות. לא הרגלת את היפיוף לסימילאק כי רצית תירוץ נוח לראות את כל הפרקים של הסופרנוס, ומה תמים יותר מ"זה סשן הנקה ארוך"?>
<דבר לא חומק מעיני הנץ שלי>
<כשאני מצליחה להשאיר אותן פקוחות, זאת אומרת>

[אנדלוסיה*]

הי עוברת, אני שמחה שעברת גם אצלי @}
נכון, זה באמת ככה. גם אני רק שישה וחצי חודשים מהלידה, אבל זוכרת היטב שזה לוקח עוד המון זמן.
ועם כל הסבבה, לפעמים יש לי רגעים של משבר כזה, ממש גופני. כאילו המכונה מתמרדת. אמנם ניסיתי להכניס לזה קצת הומור אבל זה רציני להחריד ובאמת לדעתי לא מדובר.
אממה - אין מה לעשות. כלומר יש: סימילאק, מוצץ, מעון בגיל ארבעה חודשים, חיתולים קומפלט, עגלה קומפלט - כל אלה מקטינים את התלות בגוף של אמא.
אז כדי לסיים בנימה מעט יותר אופטימית - אנחנו חיות את התוצאות של הבחירות שלנו. בחרנו בזה, רובנו בלב שלם ומודע. אלה עם הקומפלט - הרבה פעמים לא. הן חיות את התוצאות של משהו שלא לגמרי בחרו בו, כולל המחיר.
נראה לי שנורא קשה ליישב את כל ההשכלה שרכשנו כדי לגדל ילדים ככה (רק לחשוב על כל השעות של קריאה בבאופן. כבר אפשר היה להקים סטארט אפ שיימכר לגוגל) עם הביטוי הכל כך פרימיטיבי של זה, שאנחנו ממש מקיימות את זה בגוף, עם כל הסחי וזה.
אני לא מחלקת חיבוקים ברשת, אבל קחי .
<בחרתי לדבר איתך כאן ולא ממש מתחת לפוסט. אם זה נוגד איזה כלל אתיקה אתרי ולא נראה לך את יכולה להעביר בחזרה לשם>

[ריש_גלית*]

_אני, רק בזכות "בירות" הייתי נותנת לו פרס ישראל
(ובשנה אחר כך לעמיר לב)_
אחחח. תודה מותק (מותר לקרוא לך מותק? מה שמזכיר לי שלפני כמה זמן חברתי הלא-וירטואלית עינת גל האשימה אותי שיותר מדי אנשים התחילו לקרוא לי מותק בווירטואלי. ואני מסכימה איתה שזה מגונה. בעיקר לכתוב את זה לגורגונדזילה ארית בלונדינית שאני לא מכירה). לפני הילדים (מתי?!) היינו הולכים לראות את עמיר לב בכל הופעה בברבי. אח של הגיטריסט הביתי שלי (ושל טנא) הוא הבסיסט של לב, אז הזמנה חינם תמיד היתה.
בכל אופן יש הופעה של טנא מחר בתמונע, אבל אני מבינה שאת לא במצב יציאה? .

[עוברת_אורח*]

הן חיות את התוצאות של משהו שלא לגמרי בחרו בו, כולל המחיר.
אני לא בטוחה שיש מחיר. באמת.
אני לא עושה את הדברים שאני עושה בגלל שאני חושבת שהילד יצא ככה יותר טוב או משהו. ראיתי ילדים שגדלו על
סימילאק, מוצץ, מעון בגיל ארבעה חודשים, חיתולים קומפלט, עגלה קומפלט ויצאו מה-זה מאושרים ובריאים בנפשם.
אז למה, את שואלת? לא יודעת. אבולוציה של האמהות. מילד לילד אני יותר באופנית, וחוויית האמהות מעמיקה עבורי. זה לא עושה אותה יותר כייפית, אבל ממתי חוויות עמוקות הן דווקא כייפיות?

ואל תדאגי בקשר לכללי אתיקה אתריים. לא כשאת כותבת לי, בכל אופן. Fuck Protocol

[אנדלוסיה*]

חוויית האמהות מעמיקה עבורי
או, הנה, אמרת את זה. ועבורן לא. זה המחיר.
לגבי הילדים - יהיו בוודאי אחרות שישמחו להסביר. אני באופן אישי הולכת עכשיו לזיין פרוטוקולים
לילה טוב!

[ניצן_אמ*]

אני לא בטוחה שיש מחיר. באמת.
או לה לה. בואי להרצאה הארוכה שלי בנושא יומחד. תקבלי הזמנה מעוטרת.

[ריש_גלית*]

הי, תירגעי, המותק היה וירטואלי, כן?
ולפינת השאלה האישית: מאיפה את בארץ? (עכשיו, לא במוצאך). את יכולה לענות לי בסמס אם לא מתאים לך בפומבי. המספר שלי בדפבית, בסוף נאום הפתיחה שיימחק משם בקרוב. @}.

[ריש_גלית*]

לא רחוק מכאן (-:.

[עוברת_אורח*]

תקשיבו, יש סטארט אפ מטורף:
תכנית בישול ביד אחת!
המבשל (עלק, ברור שזו תהיה מבשלת) כל הזמן מחזיקה תינוק (בהתאם למתואר בדף על החזקת תינוקות) ומראה איך אפשר לבשל ככה.
אני מוכנה להדגים שניצלים.
(רק את רחיצת הכלים קצת קשה לעשות)

[ריש_גלית*]

רגע, יכול להיות שאת מכירה אותי מאחורי גבי? מפגשים וכאלה? (אייקון של ג"ר מסתתרת מאחורי עצמה).

[ריש_גלית*]

אני יודעת שאת לא "עושה" חינוך ביתי. זה עדיין לא אומר שאת לא יכולה לבוא מדי פעם למפגש...
(גם אני לא עושה חינוך ביתי. אני סתם בטלנית שלא מסוגלת לקום בוקר כדי לקחת את הילדים לגן).

[צל_הימים*]

קצת הסתובבתי שם עם ילדי הPאנק בחצי השני של האייטיז. באתי זה לא מכבר מתרבות בה הנוער מזוהה קודם כל תרבותית-מוזיקלית: היית צריך להיות פריק, פרוגרסיב, רסטה, מטאל, Pאנק, גל חדש, ראפ, דיסקוטקים... משהו, רק שתהיה לך זהות מוזיקלית.

[אליס_בארץ_המראה*]

ממך אני אקבל כל הערה, רק שתקבלי אותי שוב למפגש קיטורים בקיץ.

אני מתגעגעת אליך רצח.

[אליס_בארץ_המראה*]

אה, וברור. ברור שאת צודקת (בהערה).

[ענת*]

_ויש עוד דבר שאת צריכה לדעת:
אולי בכלל לא יהיו לך בעיות_
את כזאת מתוקה, בחיי.

[מארז_אהבה*]

עושה רושם שבסוף באמת נצטרך להיפגש

[אשה_שמחה*]

באתי לחפש את הציטוט של ענת, ושקעתי במסע נוסטלגי בבאופן מודל 04' (מדהים שלא עדכנת מאז! ממש אתר ארכיאולוגי פה ).
בסוף אכן הגעתי לציטוט. בתוך הקונטקסט שלו הוא אמנם פחות מצחיק אבל יותר יפה ונוגע. @}

[מארז_אהבה*]

בפעם הרביעית שהתינוק מתעורר איך שמשכיבים אותו
לא יודעת אם את בעניין של קקי יזום, אבל סתם חשבתי, אצלי זה הרבה פעמים סימן לקקי. ואז היא נרדמת סוף סוף הפושטקית.

[ניצן_אמ*]

עושה רושם שבסוף באמת נצטרך להיפגש
בטח שתיכן לא תראו כמו שדמיינתן
<הבעיה היא אתן, זה הרי ברור.>
<גם עשיתן אותי שיכנוזית, גם רזה, וגם בתולת ברזל. מה אתן עמות?>

[מארז_אהבה*]

יא עמה, בתולה לא עשיתי אותך, לא ברזל ולא בטיח.
רזה זה נכון, מודה באשמתי, אבל שיכנוזית? זה כבר באחריותך המלאה, יא צפונית.

[עוברת_אורח*]

יופי, נכנסו הפרענקיות לדף שלי והתחיל הבלגן. קיינה נימוס, קיינה תרבות.

[ניצן_אמ*]

את מתבלבלת.
אנחנו באמת נורא דומות. במיוחד בגובה ובצבעים ובאורך השיער.
אבל גם בשאר הדברים. אנחנו כמו תאומות שהופרדו בלידתן.
<סיאמיות. אבל נולדתי שנה קודם.>

[תמרול_ה*]

רק עכשיו גיליתי מה שכתבת על שקית השוקו.
הרגת אותי מצחוק.
שתהיי לי בריאה!

[אליס_בארץ_המראה*]

לא בדיוק ההוא של טולסטוי. כלומר, הוא גם דמות אימיים ספרותית, אבל אחת שהתקיימה במציאות, ורק הרוסים מסוגלים לדברים כאלה.

ומותק, את לא דף. את דך. ודווקא לא ההוא על הנקה מעיקה וכאלה, אלא יותר כמו היסטוריה קולנועית באופן טבעי. ממש כמו שאני אוהבת.

[אליס_בארץ_המראה*]

את דיוויד בואי!!!

[אליס_בארץ_המראה*]

אמרתי לך כבר מליון פעם להפסיק עם השייק הירוק, לא? זה עושה לך הזיות.

פחמימות, מי לאב. פחמימות. יחזירו אותך לדרך הישר חת-שתיים.

[אליס_בארץ_המראה*]

ועל הגברת עם גרבוני הרשת, הסמים ונערי הליווי יש לי עוד ועוד מה לספר לך, בפגישתנו הבאה (וגם מסקנות אופרטיביות).

[שיחות*]

אני מבינה שאת ישנה כל הזמן, אבל שלחתי לך מייל לפני כמה ימים ואני רוצה לשלוח עוד אחד אז תעשי טובה תקראי.

[נוסעת_סמויה*]

רוצה להציע לך לתת יותר מקום בכתיבה שלך ללבטים ולקושי סביב עניין העבודה. הרי גם עבורך הכתיבה היא דרך ללבן דברים עם עצמך. אולי גם נצליח לתמוך קצת זו בזו ולהפרות זו את זו.

באופן כללי, מאוד אוהבת את הגרסה החדשה והפאתטית שלך (ברור לך למה השתמשתי במילה הזו, נכון?).
שולחת לך חיבוק אמיתי בחזרה.

[נוסעת_סמויה*]

שיכנעת אותי. ומעניין מה שכתבת על הספורט. מאד מדבר אלי.
(אגב, יש לי הרגשה שהתכוונת לענות לי בדף הבית ולא בבלוג.)
@}

[לילה_טוב*]

אפשר מייל?

[מארז_אהבה*]

הלו, מה קורה? ברחת מהבית ואת חוזרת בגיל שישים? או שיצאת לחופשת סקי ובדרך חזרה עצרת להתרעננות במיורקה?

[מארז_אהבה*]

טוב אני זורקת לך כפפה: עכשיו שאני כבר ממש מרגישה מן המניין חשבתי לבוא ליום עיון ולראות סוף-סוף פנים אל פנים כמה מן הנחמדות כאן. מה דעתך על דייט? נתפוס לנו איזו פינה, נאכל איזה במבה עם קולה, נעשן סיגריה עם ציפורניים מטופחות ונעשה לנו מעגל של ציניות ממורמרות לפני שנצטרף לכל הקשיו האורגני?
<גישתך לעולם, היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך>
<תאמיני לי...>

[מארז_אהבה*]

גולש? טוב, נאכל גולש.
(גם אני לא אוכלת במבה ולא שותה קולה יא גנובה. לא מתאים לך. אמרת שלא צריך סמיילים )