אוריתי, איך שמחתי לראות אותך אצלי...
קוראת כל הזמן את הדף המרתק שלך. ממש חייבת להתעדכן לגביכן כל הזמן. בדימיוני אני רואה אתכן יפות ולבנות אל מול רקע כחלחל חום כזה, כאילו יום בשרב... פילטר כזה כמו בתמונה ישנה. טוב, לא משנה. מה נכנסתי לתיאורי אוירה?... סתם שתדמייני גם..
בכל אופן, בקשר אלי ואלינו- רצינו מאוד לחזור ארצה. אני בעיקר.. וכבר ממש התחלנו להתארגן. המעבר נראה לנו מכאן ממש גדול עלינו. הרבה כסף ומשאבים שלא היו באותו רגע. בסוף החלטנו לעבור דירה פה בברלין. זה הסתמן כפיתרון הכי קל וטוב. כמה שינויי החלטה וכמה בילבול ליוו את כל התהליך... (כולל קריאת קלפים טלפונית של חברה שלי... הגעתי ממש עד גיחוך...). ויחד עם ההחלטה לעבור דירה שוב ושוב באו עוד לבטים. זה היה מתיש למדי.
ועכשיו אנחנו שבועיים אחרי המעבר לדירה חדשה וגדולה. הקודמת היתה קטנטונת והיינו ממש חייבים לעבור. הדירה מקסימה ונעים לנו אך אני כרגיל מתגעגעת קשות הביתה לחברי ולמשפחה, ויש ימים שאני מכה על חטא ורוצה לברוח מפה. מה שוה לי דירה מזהב כשאהוביי רחוקים? כך אני שואלת את עצמי מידי יום!
אני לא יודעת מתי זה יגמר, אולי עוד שנה..? אישי עובד כאן וזה לא בדיוק גן של שושנים... וגם לא הצלחתי ממש עם הרבה חברים כאן כמו שרגילה בארץ.
מוכר לך וידוע כמובן... אבל אני ממש לומדת מזה. כל יום מתעוררת ומנסה לברוא לי את היום שלי את המציאות שלי. ממש מתעקשת לראות את המציאות בורודים... ממש בכוח אם צריך.. עשיתי לי זמן כזה בזמן הנקת בוקר, כשאני לפני התעוררות- לדמיין את היום שלי טוב, בהיר ונפלא, וזה עוזר לי.
כל דבר שיכול לעזור הוא ברוך, לא? אז שיהיה לשתינו בהצלחה במסע הזה. המענין והקשה והמרתק.
![:) :-)](./images/smilies/happy.gif)