בתיאור הספר הומאג' לבאופן האהובה (כל כך הרבה שנים לקח לי להבין שאת בעצם בת!)
"אני אימא לשלושה ילדים, כלבה ושני חתולים.
את הסיפורים התחלתי לכתוב בלילות ההנקה הארוכים, בחשכת החדר מול אורו המהבהב של מסך המחשב.
תחת שמות עט שונים, הקלדתי ימים חודשים ושנים ביד אחת, כשהשנייה אוחזת בגוף קטן מתוק ומגרגר חלב.
לא הייתי לבד. לילותיו של העולם רחשו אז ומלאו במיניקות לילה שהקלידו ביד אחת, והן היו חלק מרגש ומשמעותי מעולמי.
הסיפורים מבוססים כולם על אירועים אמיתים ומובאים בספר לאו דווקא בסדר בו נכתבו."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אמא, מטפלת בעיסוי וכעת גם גננת.
חיינו בחינוך ביתי במשך עשר שנים. שינויים משפחתיים הביאו שינוי בסגנון החינוך.
לשמחתנו ומזלנו הרב פגשנו בתבנית החינוך המוזהב, בית הספר והגן בישוב מעלה צביה שבגליל. אם צריך לעבור מחינוך ביתי לחינוך אחר כלשהו, זו האפשרות הטובה ביותר שמצאתי (וחיפשתי המון),ואני מודה לאלוהים על קיומו של המקום המבורך הזה (זהו קישור לסרט על תבנית החינוך המוזהב. http://www.youtube.com/watch?v=[po]kHLSwX NT2I[/po] )
נותרתי מאמינה מאוד בחינוך הביתי. ולמזלי הרב, עם בוא השינויים אל חיינו, מצאתי קבוצת אנשים שמאמינים באותו הדבר עצמו, ועושים אותו בחבורה
התחלתי לקרוא ולכתוב כאן לפני עשר שנים. לדברים יש נטייה מפתיעה להשתנות, תדיר. זה מוזר ומעניין.
אני מוסרת תודה לתמיד, כי זה ממש לא השתנה, ליונת שרון היקרה על האתר הזה.
שולחת באהבה תזכורת לכל מי שכמוני יש לו זיכרון קצר ומלאכה מרובה: את השיר "הכל משתנה" מאת מרסדס סוסה
http://www.youtube.com/watch?v=hf2cnIDy ... re=related
כאילו יש ספק שאת אחת ויחידה.