פרידה או לא פרידה

[כיוון_נוסף*]

מרגישה אהובה
שמח ששינית את השם.
אני מרגיש שיכול להיות שיש כאן באמת סיכוי למשהו אחר. אנשים באמת לפעמים משתנים...

בהצלחה

[נטע_ש*]

אנחנו מנסים יחד לחשוב על מתכון להצלחה - מדברים על זה, חושבים יחד, אומרים מה לדעתנו נכון ומה לא.
התקשורת בינכם זו כבר הצלחה
את נשמעת במקום טוב בהיר מחשבה ופתוח
המשך דרך צלחה

[פלוני_אלמונית*]

וואו.
בהצלחה! נגה.

[וול_קאן*]

ידעתי שזה יסתיים בטוב- טוב הלב שלך אמר לי מההתחלה

[חמו_מה*]

פתאום ידענו שיסתיים בטוב אה ? אחרי כל הנבואות השחורות.

מה שבטוח, כולם פה החזיקו לך אצבעות.....

נורא מרגש, אחלה דף @}

[עינת*]

איזה יופי!
תמיד מרומם את הנפש לשמוע שהאהבה מנצחת!
בהצלחה! ואם בא לך - המשיכי לעדכן.

[מרגישה_אהובה*]

אני מניחה ששנינו השתנינו ומקווה שהשינוי הזה יוביל לזוגיות בשלה, בוגרת ועמידה

זה כל כך מרגש לקרוא את התגובות פה, זה עושה לי כיף לראות שיש אנשים שבאמת עוקבים אחרי הדף שלי,
שהם מתעניינים בסיפור שלי אפילו שהם לא מכירים אותי. זה לא היה לי מוכר בעבר.
אני רוצה להגיד תודה לכולכם וכולכן, שהייתם פה, שנתתם לי את האפשרות לראות את הדברים מזויות שונות,
שעזרתם לי להתלבט ולחשוב פה בקול איתכם ולהתאוורר מכל הקשיים שהיו בדרך
זה לא מובן מאליו!!!

עדכונים יבואו בהמשך...

[דלעת*]

נשמע טוב,
בהצלחה לכם
ותודה על העדכון (-:

[יערה*]

אחרי כל זה הוא אמר - אני מאוד רוצה שתחזרי הביתה...
כל כך מרגש..D-: יא אהובה אחת!!!!
מחכים להפתעות.....

[כיוון_נוסף*]

פתאום ידענו שיסתיים בטוב אה ? אחרי כל הנבואות השחורות

אי אפשר לדעת..
רק לקוות ותמיד עדיף לקוות מאשר להיות מדוכא

בל נשכח את הפתגם הידוע "תמיד התקווה מתה אחרונה"

בהצלחה למרגישה אהובה. מגיע לה שיהיה לה טוב כי אני התרשמתי שהיא אדם רגיש ומיוחד.

[מרגישה_אהובה*]

אני חייבת לציין שחשבתי שאני אתרגש הרבה יותר כאשר זה יקרה...
רציתי שיהיו לי פרפרים בבטן, שאני אהיה מאוהבת עד מעל לראש ואדע ישר שזה הדבר הכי נכון לעשות.
זה אמור להיות ככה או שזה רק באגדות?

אין לי ספק שכיף לי איתו, אני מאוד אוהבת אותו ורוצה להיות איתו,
אני שמחה שיש לי את ההזדמנות לנסות לקיים את הזוגיות הזו בצורה יותר טובה ובוגרת
זה מרגיש לי כל כך מקום בטוח, מוכר וידוע שאני לא בטוחה שאני יודעת מה לעשות או איך לעשות משהו שונה וטוב יותר

כרגע אני קצת בפחד - החלטתי לחכות קצת עם המעבר חזרה הביתה וקודם כל לראות שזה באמת באמת מתאים.
דיברתי איתו על זה, אני מפחדת שזה מעגל שיהיה קשה לצאת ממנו, כי אני מאוד רוצה להתעלם מהחשש שלי ולבוא לזה בראש פתוח ואולי זה רק לרעתי להתעסק במחשבות האלו כל הזמן

הוא גם קצת מרגיש שזה מוזר, הוא גם אומר שכדאי שניקח את זה לאט, שהזמן יעשה את שלו
הוא אומר שהוא יודע שזה מה שנכון בשבילנו - שאנחנו מתאימים ושהוא אוהב אותי, שאין לו ספק או חרטה אבל שהיה רוצה קצת יותר התלהבות

[כיוון_נוסף*]

רציתי שיהיו לי פרפרים בבטן, שאני אהיה מאוהבת
אני מאוד אוהבת אותו ורוצה להיות איתו,
לקיים את הזוגיות הזו בצורה יותר טובה ובוגרת

לדעתי את מתארת קונפליקט שכל ורגש.
מבחינה שכלית, לוגית, ראציונאלית את נמצאת במצב נהדר. התסריט הטוב ביותר מבין התסריטים האפשריים התרחש. האיש שאת אוהבת, האיש שאת רוצה בו, האיש שעזב אותך, חזר. הוא אומר שהוא אוהב אותך הוא אומר שהוא רוצה אותך.
מבחינה רגשית את נמצאת במצב די בעייתי. את מפחדת לשוב ולאהוב את האיש שאכזב אותך. את מפחדת לתת את עצמך ולהתמסר לידיו של איש שהתעלל בך רגשית. לדעתי, את לא בטוחה שאת יכולה לאהוב אותו בכל כולך כמו פעם (ולכן את מזכירה את הצורה הבוגרת).

לא התנסיתי בזוגיות שלי בבגידות אבל מצבך נשמע לי תיאורטית דומה למצבה של אישה שבעלה עזב יום אחד את הבית עם אישה אחרת. אחרי זמן מה עם אותה אחרת הוא החליט לחזור לזרועות אשתו ואם ילדיו. ..... גם במקרה הזה לכאורה...נהדר.... הוא הבין שהיה לו טוב יותר איתה הוא רוצה להיות איתה לאהוב אותה ולחדש ימיהם כקדם, גם הילדים שמחים והמשפחה חושבת שהסאגה הזו נגמרה בסוף שמח .... אבל האם היא מסוגלת לחבק את האיש שבגד בה.... האם תוכל להתעורר לידו, לישון לידו, לאהוב אותו לשכב איתו? האם אין אפשרות שמחר יחזור שוב לסורו?

לדעתי, קשה לך לבטוח בו. הצלקות העמוקות שחרץ בנפשך אולי כבר לא מדממות אבל הן עדיין כואבות ויעבור זמן רב עד שיעלו ארוכה. את נפגעת מאד מאדם שאהבת ומשהו בקרבך מת... ועכשיו את פשוט חוששת שזה יקרה שוב.... ואגב, כאשר הטלתי ספק באפשרות של המשך הקשר בדיוק לזה התכוונתי. שגם אם תחזרו זה לזו במישור המציאותי, הגשמי והפיזי יהיה לך קשה לתת בו אמון ולחזור אליו במישור הרגשי נשמתי.

[יערה*]

הי אהובה
אני נמצאת במצב דומה... קורים הדברים שאני רוצה שיקרו, יש אהבה הדדית הכל טוב ויפה אבל.... אני לא ב"היי"
לא "כמו פעם" כשהייתי מאוהבת, .... מחכה לפרפרים, ואין , וזה מוזר, אך זה בסדר, לאט לאט.. אלה החיים האמיתיים אנחנו כבר לא ילדות (לפחות אני לא) וההתרגשויות בע"ה עוד יבואו, אך כרגע פשוט ברגוע להנות ממה שקורה להודות
זה אמור להיות ככה או שזה רק באגדות?
גם אני שאלתי שאלה דומה בדף פגישות עיוורות ומשום מה לא קיבלתי תשובה.... אולי לאף אחד לא מתחשק להיות זה שאומר את האמת המרה (שבעצם היא לא מרה!)
יש לאביתר בנאי שיר כזה "צריך להפסיק לשקר בטלויזיה על אהבה... לקחת אחריות על הילדים.."
כנראה שאגדות נשארות אגדות.. ולמציאות יש את היופי משלה, תשמחי.. אפשר לנשום, ולהתעסק גם בדברים אחרים ותשמחי שיש לך את הבחור שלך. ומאחלת לכם זוגיות נפלאה. עברתם מספיק נראה לי..
ושאלה - מה מונע ממך לעבור לגור איתו?
לפי אמונתי (אני דתיה) אתם צריעם להתחתן ולהפסיק להתנדנד בין כן\לא פשוט לקבוע עובדה ולחיות אותה (כנראה זה לא פשוט.)
בהצלחה.

[עקבתי_אחרי_קורותייך*]

מודה שאני מרגישה שאת צריכה לעשות עם עצמך איזה בירור לפני שאת חוזרת אליו.
לא היה לי נעים לומר את זה כשעידכנת וכולם שמחו איתך, אני שמחה בשבילך ויחד עם זה מרגישה שאת לא שלמה עם החזרה - שיש לך עוד דרך לעבוד לפני שאת תחליטי (זה שהוא החליט זה טוב ונעים אבל לא הוא זה שקובע )
בהצלחה בכל

[מרגישה_אהובה*]

כן, זה ייקח עוד קצת זמן....
אולי אני לא ירגיש בזמן הזה פרפרים והתרגשות אבל אני כן צריכה להרגיש בתוכי שזה מה שנכון ולהיות בטוחה בדרך הזו.
כרגע אני חצי בטוחה - אני מאוד שמחה על כך ומאוד רוצה בזה אבל אני צריכה לקבל ממנו עוד קצת חיזוקים וסימנים שיאשרו לי שאין לו ספק.
בינתיים דווקא ממש כיף, מאוד מזכיר את הכיף שהיה לנו יחד מפעם
אפילו הדברים הפשוטים של היום יום עושים כיף - הלכנו יחד לקניות, בישלנו יחד ארוחה, הזמנו חברים, טיילנו כל השבת והיה ממש מעולה
רק שימשיך ככה

[כיוון_נוסף*]

כרגע אני חצי בטוחה
אין דבר כזה......

[מרגישה_אהובה*]

חצי בטוחה = מעט חוששת, נראה לי לגיטימי בינתיים אבל לא נותנת לזה הרבה מקום

[כיוון_נוסף*]

אני רואה את זה ככה....
לפני כמה חודשים פתחת דף ששמו פרידה או לא פרידה. בדף הזה סיפרת שבן הזוג שלך החליט שהוא רוצה לחשוב על עתידכם. בכל התקופה הקשה הזו שבה (לדעתי) הוא לא התנהג אליך יפה את לא הכרעת בשאלה ונתת לו להחליט בשבילך.

עכשיו מה שקרה זה שהוא החליט מה הוא רוצה אבל נראה לי שאת עדיין לא החלטת ושוב את נותנת לו להחליט על החיים שלך ושוב חושבת שהזמן הוא זה שימצא את התשובה.

אני חייב לציין שלדעתי, מדבריך עולה שאת עדיין לא שולטת בחיים שלך ואת לא מנווטת אותם לכיוון שמתאים לך..

לא קל להחליט אבל עוד עוד יותר קשה לא להחליט

[יערה*]

הי
_מרגישה אהובה
לפני כמה חודשים היה ויכוח קטן ביני לבין כיוון נוסף . הרגשתי שהוא מפציר בך להחליט בעוד שאת לא מצליחה להבין מה לעשות.
ודווקא עכשיו כשחזרתם יש לי תחושה לא טובה מזה שאת לא בטוחה . משהו כאן נמתח כמו מסתיק. גם לאחר שכביכול החלטתם להיות ביחד.
ועכשיו מסכימה עם כיוון נוסף ש
לא קל להחליט אבל עוד עוד יותר קשה לא להחליט
מחזקת אותך ומאחלת לך להחליט באומץ בדרך הנכונה לך . שיהיה בהצלחה.

[יערה*]

יש גם משפט כזה "כשיש ספק -אין ספק"
ז"א שאם זה "זה" אז מרגישים ובטוחים.
שאלי את עצמך מה הספק אומר לך?
והאם מה שהוא אומר מספיק חשוב או שמא זה פחד שאת יכולה להתגבר עליו ולנפנף אותו מחייך כי זה מעכב ומפריע לך ולא נחוץ

[אהבת_עולם*]

אני לא חושבת שהבעיה של מרגישה אהובה היא בקושי להחליט.
אני חושבת שהיא רוצה פשוט לראות איך הדברים מתפתחים עכשיו אחרי שהבחור הביע רצון לחזור. (אם היא יכולה לחזור להרגיש אליו את אותם רגשות, אם היא יכולה לסמוך עליו שזה לא יקרה שוב, וכו'....)

זה רק עניין של זמן כדי לראות מה קורה - ואז יהיה אפשר להחליט (או שהדברים כבר יקרו מעצמם, גם בלי החלטה).

[כיוון_נוסף*]

אולי זה לא קשור ספציפית לדיון אבל אתאר זאת בקצרה כך
כאשר אדם צריך להחליט הוא יכול לכאורה לבחור באחת משלוש אפשרויות:
כן
לא
אולי.

המשמעות של הבחירה בכן או בלא היא די ברורה אבל מה משמעות הבחירה באולי?

לדוגמה, האם אפשר אולי לנסוע לבקר חבר? האם אפשר אולי ללדת ילדים? האם אפשר אולי לקנות ספר? האם אפשר אולי להתחתן?

ברור שלא!!! במקרים אלו הבחירה באולי היא בחירה המלווה בחוסר הנכונות לקחת אחריות על ההחלטה.

כלומר, אולי לקנות ספר פירושו לא לקנות את הספר אבל לא להודות בכך לעצמך ולסובביך. להשאיר את הסוגיה לכאורה פתוחה עם אפשרות נסיגה עם כי כאמור כל הזמן שמתלבטים בשאלה אם לקנות ספר, בפועל מממשים את ההחלטה לא לקנות אותו.

במקרים רבים את ההחלטה לדחות לכאורה את ההחלטה מנמקים בכך שאין מספיק מידע כדי להכריע ושאולי (שוב אולי....) במהלך הזמן יתווסף מידע שיאפשר סוף סוף להכריע.... ברור שאפשר לכלות את החיים בציפיה לאות שיכריע אבל צריך לזכור שבפועל אי ההחלטה הוא החלטה לא מוצהרת של כן או לא.

[יערה*]

האם החלטה לא נכונה עדיפה על חוסר החלטה?

[כיוון_נוסף*]

לדעתי, האפשרות לא להחליט למעשה לא קיימת.
כרגע, למרות שבתודעה שלה וברמת ההצהרה היא מתלבטת ושוקלת היא בפועל איתו.
היא לא תפתח כעת כרגע קשר עם אחר, היא מדברת איתו, יוצאת איתו והוא נמצא במקום השמור לאהוב בליבה.

שנית ביחס לשאלתך הרי אם תחליט להתחתן איתו יכול להיות לה טוב או רע ואם תחליט לא להתחתן איתו יכול לה טוב או רע. ההחלטה הזו היא רק החלטה אחת מני אלפי החלטות אחרות שיקבעו את טיבם של חייה.

מה שבולט כאן הוא לא ההחלטה, כי אני לא מכיר לא אותה ולא את הבחור ואני לא יכול להחליט אבל ברור לי שצריך להתנהל מתוך החלטה ולא מתוך חוסר החלטה.. ולכל החלטה, כמו לחוסר ההחלטה יש מחיר.

[אהבת_עולם*]

לדעתי, האפשרות לא להחליט למעשה לא קיימת.

ברור לי שצריך להתנהל מתוך החלטה ולא מתוך חוסר החלטה..

אתה לא רואה סתירה בין המשפטים?
אתה אומר שאין דבר כזה לא להחליט, ואחר כך אומר לה שזה לא טוב שהיא לא מחליטה.
אז תחליט . אפשר 'לא להחליט' או אי אפשר?

סתאאאאאם.
זה נראה לי סתם דיון פילוסופי.

זה לא ממש משנה אם חוסר החלטה הוא בעצם החלטה או לא.
אני בכל מקרה לא רואה שום בעיה עם לא להחליט.
ומה רע בלא להחליט ולתת לחיים להחליט? זו גם דרך.... וזה גם סוג של החלטה.

למה היא צריכה כבר עכשיו לדעת מה נכון לה?
למה אתה מבקש ממנה להיות 'פסקנית'? מי אמר שהדרך שאתה מציג נכונה יותר?

ומה יקרה אם היא תחכה כמה חודשים או כמה שנים עד שתתברר לה התשובה?
אז 'התבזבזו' כמה חודשים או שנים.... מי אמר שזה לא בסדר?

נכון שלפעמים כדאי להחליט באופן ברור לכאן או לכאן.
אבל לפעמים רק לדעת לחכות ולראות זה הדבר הנכון. (ואולי אפילו הגדוּלה).

מרגישה אהובה, אני חושבת שאת ממש בדרך הנכונה !

[אהבת_עולם*]

וגם יש לי הרגשה שזה הולך להיות טוב....

[יערה*]

החלטה טובה היא תוצאה של נסיון.
ונסיון הוא לרוב תוצאה של החלטה לא טובה.
לפעמים לא משנה כמה נחכה, ונתלבט, בסוף ההחלטה תהיה שגויה, אז אם רוצים להתקדם אז כדאי לאזור אומץ ולהחליט. משהו. זה עדיף על להתקע,
אולי זה נכון יותר למצבים בהם האדם תקוע ומרגיש שלא יודע מה לעשות, אז כדאי לקפוץ למיים כי לפעמים ההמתנה מעכבת ואז אפילו ככל שעובר הזמן יותר קשה להחליט.
אך הרבה פעמים בחיים צריך גם סבלנות, התבוננות, - אך בגבול.
המתנה= מתנה... לפעמים....
צריך המון שיקול דעת בחיים... כל מקרה לגופו

[כיוון_נוסף*]

אתה לא רואה סתירה בין המשפטים?
ממש לא. אי החלטה לתפיסתי היא תפיסת עולם לפיה אנחנו כן מחליטים אבל מסיבות כאלו ואחרות אומרים לאחרים ולעצמנו שעדיין לא החלטנו.

ההחלטה שהחיים יחליטו טובה בכל המקרים בהם אין לך רצון משלך. אבל אם יש לי רצון משלי, אני אפעל לכך שמה שאני רוצה יקרה. לא בטוח שאני אצליח אבל אני אנסה...

היא לא צריכה לדעת עכשיו. לדעתי היא יודעת...
מה שיקרה בחודשים שהיא מחכה זה שלכאורה היא לא מחליטה אבל למעשה היא מחליטה שהיא איתו. אמנם היא לא בוטחת בו, לא מרשה לעצמה להיות היא עצמה לידו אבל היא איתו. יש הרבה זוגות כאלו. הם ביחד אבל הביחד שלהם עצוב.

לדעתי, לחכות פירושו להחליט אבל לחיות בהרגשה של החלטת.

אי אפשר לדעת אף פעם את משמעות המלאה של ההחלטות שלנו.... מטרת הלבטים שלנו היא כדי שיהיה לנו הסבר טוב לעצמנו אם ניכשל.

[מרגישה_אהובה*]

זה נכון, קשה להחליט אבל גם קשה לא להחליט.
אין פה תשובה נכונה או לא נכונה.
זה משהו שצריכים להרגיש מבפנים.

אני מרגישה שאני מאוד מאוד אוהבת אותו, אני יודעת שאני רוצה להיות איתו.
אולי באמת החששות שלי גורמים לי לתרץ את זה שאני לא בטוחה כדי שיהיה לי הסבר אם הוא יתחרט או משהו כזה.
אני לא יכולה באמת להיות איתו אם אני כל הזמן אהיה בפחד שאולי יום אחד הוא יתחרט.
זה לא הגיוני, זה פשוט כל הזמן גורם לי לנתח את הכל ולא מאפשר לי להסתכל קדימה ופשוט להנות מההזדמנות שיש לנו שהיא ממש לא מובן מאליו.
זה מצריך ממני להוריד את ההגנות שבניתי במשך כמה חודשים, ללכת בעיניים עצומות למשהו שאני לא יודעת מה יהיה בסופו.
זה קשה.
אני מאוד רוצה לפתוח דף חדש, לאהוב אותו בלי גבול ובלי לפחד "להיקשר" מחדש כי אולי מחר זה כבר לא יתאים.
אי אפשר להיות ככה.
הוא מרגיש את זה גם, הוא חוזר ואומר לי כמה שהוא בטוח, שהוא חשב על זה המון, שזה מה שהוא רוצה ומבקש שאני יפסיק לפחד ולחשוב יותר מידי.
איזה מזל שיש לו סבלנות אלי (-:

[תרנגול_קורא*]

לחיות בלי פחד וואו איזה משימה
זה אומר לא לחשוב על העתיד על מה יהיה על מה יגידו ולא לחשוב על תוצאות הסיכונים
אן עושים החלטה עומדים מאחוריה בלי למצמץ-אבל בשביל זהה צריך החלטה....

[אהבת_עולם*]

איזה מזל שיש לו סבלנות אלי
אחרי כל הסבלנות שהייתה לך אליו, אני חושבת שזה הגיוני ורצוי.

ממש מבינה את החששות שלך.
אבל אני מאמינה שאחרי תקופה של גישוש, תתחילי לרכוש את האמון מחדש.
ושוב - יש לי הרגשה שזה הולך להיות טוב.

חוזרת ומאחלת הצלחה גדולה.

[פלוני_אלמונית*]

טוב, לא מתאפקת יותר... מרגישה אהובה את מקסימה, רגישה ומתנסחת בבהירות קולחת.
אבל השגיאה בעברית שאת חוזרת עליה מוציאה אותי מהשוונג של הקריאה באופן קבוע.
בעברית: "אני אפסיק", "אני אחזור" ולא "אני יפסיק", "אני יחזור".
סליחה על ההתפרצות הלא קשורה ושתהיה לך המון הצלחה ובעיקר אהבה @}

[כיוון_נוסף*]

_אין פה תשובה נכונה או לא נכונה.
זה משהו שצריכים להרגיש מבפנים._

קודם כל מה השאלה:
האם השאלה היא להשאר איתו או לא?
האם השאלה היא איך יהיה לי טוב יותר איתו או בלעדיו?

האם את לא מרגישה מבפנים. השמחה שלך רציונאלית מדי לטעמי

[מרגישה_אהובה*]

פלוני אלמונית - מצטערת אקח לתשומת ליבי
אהבת עולם - תודה על החיזוקים והחיוביות שאת מראה לי
כיוון נוסף - אני בטוחה שאני רוצה להישאר איתו, אני מאוד מאוד אוהבת אותו, אנחנו מאוד מתאימים לדעתי ואני בהחלט רואה את חיי איתו.
אני בטוחה שיהיה לי טוב איתו - בזה אין לי ספק.
מה שמפריע לי זו אני,יש לי כל הזמן רצון לעשות המון דברים יחד, לגוון, לחדש לעשות עליו רושם, כאילו אני צריכה להוכיח את עצמי.
זה מפריע לי שאני בלחץ.
הוא מכיר אותי כל כך טוב וגם שם לב לזה, הוא מעריך את זה אבל גם מבקש שאני אהיה רגועה יותר.
אני פשוט רוצה לעשות משהו שונה או אולי טוב יותר ולא מצליחה להבין מה ואיך.

[פלוני_אלמונית*]

כיוון נוסף יקר
אתה בלי ספק קורא וכותב נאמן ביותר בדף הזה...
ותורם הרבה
לגבי דבריך האחרונים... אולי כגבר יכולתך להבין אישה היא בעלת גבולות
ועוד....יש מקום וזמן לתהליכים, יש מקום לחיות עם שאלה ובהתבוננות, לא הכל חותך -כן/לא, שחור/לבן...אפשר לקרוא לזה גם נשימה

[כיוון_נוסף*]

מרגישה אהובה יקרה
דבריך שמחו אותי כי אני מרגיש שסוף סוף את בטוחה ומאמינה בעתיד משותף שלכם. לכן כל למה שנותר לי הוא לאחל לכם הצלחה.
את לא צריכה להוכיח את עצמך כי עמדת בכבוד רב במבחן הקשה האכזרי והמיותר שהוא הכריח אותך לעבור.
הרי להחליט אם הוא רואה את עתידו איתך הוא יכל להחליט גם בלי להתעלל בך וצר לי שאני משתמש במילים מעט בוטות אבל הן מתארות במדויק את מה שאני מרגיש.


לאור זאת, גם קל להבין שאת לחוצה כי עברת טראומה נפשית לא פשוטה של אובדן או לפחות אובדן לכאורה.
זה ברור שאת נרגשת ונסערת כי קודם חשבת שאהבת חייך מתמוססת לנגד עיניך ואת לא יכולה לעשות דבר
עכשיו היא שבה אליך אבל את לא בטוחה יותר שאת הוא ואהבתכם הם אלו שחשבת שהיו לך בכל השנים הארוכות שלכם ביחד.
פשוט כל המבנה של המציאות שהיה בראש שלך השתנה.
אותו אדם שסמכת עליו ובנית עליו התברר כאחר...


זה מזכיר לי שיר מתקופה שהייתי צעיר יותר על חייל החוזר מהמלחמה (ששת הימים) אל זרועות אהובתו.
הוא כנראה עבר הלם קרב, היא הייתה בתקופת הקרבות באי ודאות נוראית לגביו (לא היו לנו אז פלאפונים...)
וכך משתנה האופן בו היא רואה אותו (הוא לא מדבר בכל השיר).

http://www.youtube.com/watch?v=rIbFYXVcTkM (לא אוהב את החידוש של קרן פלס ומוקי די)

היא לא אם יודעת אם לשמוח כי מצד אחד הוא חזר בריא ושלם... אבל הוא אחר...והיא אחרת ומה יהיה עכשיו
החיים חוזרים לכאורה למסלולם אבל הם לא יחזרו לעולם להיות מה שהיו....

לגבי התחושות הקשות שלך... אני מציע לך לא להתבייש בהן. את יכולה להשתמש בכל מיני אמצעים שעוזרים להרגע...
תתחילי ביוגה מדיטציה ואולי תשתמשי בתכשירים התואמים את תפיסת עולמך.
יכול להיות שהרגיעה גם תעזור לך להיות יותר שלמה עם ההחלטה הלא קלה שלך.


פלונית אלמונית
ראשית תודה. אכן אני לא נוהג לכתוב באתרים כאלו כי אני בדרך כלל אני די עסוק.
כשקראתי לגמרי במקרה את הסיפור של עצובה שהפכה לשמחתי למרגישה אהובה לא יכלתי להחריש.
הסיפור נגע לי בנקודה מאד מאד רגישה....
אני מאד מסכים איתך שאני רואה את הדברים מנקודת מבט אחרת מכן ולכן בחרתי לי שם כזה.
אני לא חושב שזה בהכרח נובע מהיות גבר שכן היו נשים שתמכו בדברי.
אני פשוט מאמין מניסיון החיים שלי בתכליתיות ומאמין שאי החלטה היא ההחלטה הגרועה ביותר.
ואני חושב שזו לא תכונה שיש רק לגברים.

ודבר נוסף...
חשוב לזכור שהבעיה העיקרית שעלתה בדף היא ההתנהלות של מרגישה אהובה מול גבר די תכליתי...
לכן אני חושב שדוקא העובדה שהצגתי את הדברים בשחור/לבן כן/לא מתאימה לפחות לבן זוגה של מרגישה אהובה.

תראי למשל
הוא החליט שהוא עוזב ופשוט עזב.
הוא החליט שהוא צריך שלושה חודשים ובהם הוא באמת התנתק ממרגישה אהובה שלושה חודשים תמימים.
בתום התקופה שהוא החליט שהוא צריך הוא החליט לחזור והנה הוא שב כשהוא מצפה שהכל ימשיך מהנקודה בה הכל נפסק.....

זהו....
בהצלחה

[מרגישה_אהובה*]

כיוון נוסף - סיכמת את דבריך אך אני מקווה שתשוב לחפש את הדף הזה מידי פעם,
אשמח לשמוע את תגובותיך שאכן לעיתים מעט שונות
תודה על החיזוקים ועל הדיעה האמיתית

[ג'ינ_ג'ית*]

הממ..
יש לי שתי חברות -
האחת התאהבה בגיל 19 בבחור מדהים, יצאו יחד 6 שנים, גרו יחד 5, היו הזוג של החבר'ה, היו להם שמות לילדים.. הוא צבע את שערה, היא הכינה לו אוכל עם בצל למרות שהיא אלרגית.. היו להם שני תוכים, בית אחד והרבה אהבה.
במהלך השנים נפרדו פעמיים ביוזמתו, חזרו תמיד דרך שיכנועים שלה.
בפעם השלישית - הוא נפרד ממנה.
הפעם סופית.

חברה נוספת, התאהבה בבחור מדהים בגיל 19. נרשמו ללימודים באותו מוסד, גרו יחד, ההורים הפכו חברים, היו להם שני כלבים, בית אחד והרבה אהבה.
בערך 5 שנים היו יחד - ואז הוא נפרד ממנה. אמר שצריך לחשוב. טס לחו"ל.
היא הכירה אחרים (בעיקר לצרכי ריבאונד) והוא.. אחרות.
אחרי החצי שנה הוא חזר לזרועותיה.
היא דיברה על חתונה.
הוא סירב.
כולם אמרו לה - עזבי, לא רציני.
היא לא עזבה.
עברו עוד 6 שנים (!)
הם נישאו.

כיום יש להם שני ילדים.
הזוג הכי אוהב, מתאים, מפרה שהכרתי. ממש. לא "על פניו". כולל הקרבות הדדיות אדירות.
מאלה שקוראים עליהם ברומנים אנגלים ישנים (בלי פילגש, אה?).

מה אני אומרת?
אין חוקים. אנחנו לא עשויים מעופרת יצוקה. יש לבטים, יש כאבים ופרידות. מותר לחשוב. מותר לפרק. אפשר לשרוד טראומות וזעזועים ולהאמין בכל זאת באהבה. גם בלי לחשוב במושגי התעללות והתחשבנות. פשוט לעבור את התקופות האלה ולהחליט מה שנכון לך בכל תקופה.

הדברים שכתב כיוון נוסף מאוד הגיוניים ועושים סדר בכאוס - בעולם חסר רגשות. בתחום הזוגי - רגשות מטבעם נזילים, משתנים, מורכבים. זה פשוט לא מתאים.

עצתי - קחי את הזמן.
במילא אין לך ברירה אחרת.
במילא, הגדרת הקשר לא משנה כמו העובדה שנוכחותו בחייך תקעה התנחלות בלב.

אפשר להחליט שההבנ המחודשת והפחד שלך מפגיעה נוספת שמים אותך ואת הקשר במקום פחות תמים מקודם. זה בסדר.
לפחות תוציאי מזה את המירב - תשוחחו, תהנו, אולי תלכו לטיפול, שנו אווירה, תחיו. תשקיעי בעצמך, בלבד שלך (חברות, חוגים, לימודים), על מנת שתוכלי, ככל שיעבור הזמן, להבין את הקשר ממקום של עוצמה ופחות ממקום של פחד.


הדבר האחרון שאסיים איתו יהיה התזכורת הברורה מאליה - שבדברים האלה כמעט אף פעם אין ודאות מלאה. לחכות להבנה גמורה וחתומה בנושא משמעו לחכות למשיח. תמיד יהיו היבטים שימשכו לכיוון מסויים בזמן שאת מרגישה נכון ללכת לכיוון האחר.
לכן חשוב לכל הפחות לנקות היטב את המשקפיים דרכן את מתבוננת בעצמך ובקשר הזה, לתת זמן, ולבוא להחלטה, תהיה אשר תהיה - ממקום בשל שיאפשר לך להתמודד עם ההשלכות שלה, לטוב ולרע.

[עינת*]

ג'ינג'ית, איזה יופי של תיאור!
אנחנו באמת לא יכולים לדעת איך הדברים יתגלגלו, כנראה רק להיות כנים עם עצמנו ולהקשיב לקול הקטן הזה בפנים שאומר לנו להמשיך, להאמין או שיאמר לנו שאנו בוחרים לקבל את אותו אדם חזרה לזרועותינו מתוך כל מיני סיבות אחרות, כמו פחד, היקשרות, או עצימת עיניים לכך שגם כשהוא חוזר - הוא עדיין אינו שלם עם זה. הרבה הוא עניין של הקשבה וכנות פנימית, וגם אם לא נקשיב או לא נשמע - הזמן פשוט יגיד לנו. ולפעמים פשוט אין לדעת מה יוליד יום גם אנחנו מאד קשובים ומאד כנים עם עצמנו - צריך פשוט לחיות ולראות!
לגבי החששות שלך, מרגישה אהובה, אני מאד מבינה אותך ומזדהה. זה טבעי לגמרי שאת פוחדת לתת אמון, כי בעבר העזיבה שלו הפתיעה אותך כרעם ביום בהיר, כך נדמה לי, ועכשיו את אולי לא יודעת מאיפה זה יבוא לך.. דרוכה ולא משחררת כדי לא להיות מופתעת שוב.. זה מנגנון הגנה ונראה לי טבעי שאינך יכולה להסיר אותו כרגע, אלא בהדרגה. אמון מחדש בונים עם הזמן, וגם בן זוגך צריך לקחת את זה בחשבון, שגם אם הוא בטוח לגמרי בכוונות ורצונות שלו - ייקח לך זמן להפנים את זה, את בוחנת את כוונותיו עכשיו, גם אם לא במודע, וזה ממש בסדר! זה כמו לחזור לסמוך על עצמנו אחרי שמעדנו במשהו, לחזור לסמוך על האחר אחרי שפגע בנו. זה בהחלט אפשרי לבנות את האמון הזה! בינתיים תהני מכל פעם שבה חששותייך אינם מתממשים ושהטוב מתממש!
יש עוד שתי נקודות שחשבתי עליהן:

1. האם באמת הבנת את מהות הפרידה הזאת? האם הבנת מהם התהליכים שהוא עבר בניתוק הזה? האם הבנת מה היה עלייך ללמוד ולפתח בזמן שהייתם בנפרד? נראה לי שמתוך ראייה יותר ברורה את הדברים האלה - גם החזרה יותר ברורה. אני אתן דוגמה: למשל ההבנה - "בזמן שלנו בנפרד הוא התעמת עם הפחד שלו ממחוייבות, מלהעמיק את היחד, ומתוך העימות הזה עם עצמו והפחד שלו הוא בחר באהבה שלו אליי, הוא התגבר על הפחד שלו" וגם לדוגמה "בזמן שהיינו בנפרד למדתי על עצמי שאני יכולה להיות לבד וזה יהיה חיוני והכרחי להמשך הקשר שלנו" , או "הבנתי עד כמה אני אוהבת אותו ואהבה שלי עוד התחזקה" - יכולות להיות תובנות שונות, סיבות שונות, אבל העיקר הוא להבין למה, מה זה נתן לכם, למה זה היה חיוני לגדילה שלכם, ולהמשך פיתוח הכנות שלכם עם עצמכם ואחד עם השני. זה להבין את זה במישור הפסיכולוגי אבל גם אולי מתוך הקשר יותר רחב, של גורל של להבין מה היא המשמעות של השיעורים השונים שאנו מקבלים. אם תהיה בך הבהירות הזאת - גם מתוך עצמך, גם מתוך שיחה ביניכם וגם יכול להיות מערוץ חיצוני, כמו יועץ או מטפל, לא יהיה בך הפחד על כל שטות שתעשי - האם עכשיו הוא יילך, האם עכשיו הוא יילך? אני מכירה את הפחד הזה והוא יכול להיות עוצמתי כשלא לגמרי מבינים למה הוא בחר ללכת ולמה הוא בחר לחזור. הרי ברור שזה לא בגלל הדברים הקטנים האלה שבהם את נזהרת עכשיו!
2. האם יש בך כעס שלא ביטאת? כי כשמישהו עוזב אותנו ככה משום מקום, גם אם אנו הכי אוהבים ואפילו מבינים אותו - טבעי שיתעורר בנו כעס עליו ועל המצב. לפעמים דווקא היכולת להביע את הכעס הזה, למשל בסיטואציה של עכשיו שחזרתם - להגיד "איך יכולת לעזוב אותי ככה?" או כל דבר שהילד הקטן שבתוכנו מרגיש, להביע את הפגיעה שלנו - זה מה שמוביל אותנו ללסלוח! ומלסלוח ללבטוח שוב.

בהצלחה! שמחה להיות שותפה למסעך, ולו רק באופן וירטואלי.

[אהבת_עולם*]

ג'ינג'ית, איזה דברים יפים את כותבת !

נורא דומה למה שאני הייתי רוצה להגיד, אבל לא הצלחתי לנסח כמוך...

[אהבת_עולם*]

אמון מחדש בונים עם הזמן, וגם בן זוגך צריך לקחת את זה בחשבון, שגם אם הוא בטוח לגמרי בכוונות ורצונות שלו - ייקח לך זמן להפנים את זה, את בוחנת את כוונותיו עכשיו, גם אם לא במודע, וזה ממש בסדר! זה כמו לחזור לסמוך על עצמנו אחרי שמעדנו במשהו, לחזור לסמוך על האחר אחרי שפגע בנו. זה בהחלט אפשרי לבנות את האמון הזה!

בהקשר לזה נזכרתי במשהו יפה שסאלוש כתבה בדף קורבנות אחריות ומה שבינהם:

זה מזכיר לי שאמא שלי אמרה לי פעם משהו על אמון. היא אמרה, יש אנשים שאומרים, אני אתן אמון - עד שאפַּגע ממישהו. באותו הרגע, לא אתן בו אמון יותר. אבל זה לא עובד ככה - אין אדם שלא יפַּגע מתישהו. והאמון האמיתי הוא האמון המחודש.

[ג'ינ_ג'ית*]

עינת ואהבת עולם תודה רבה

[מרגישה_אהובה*]

ג'ינג'ית - תודה, את מקסימה
עינת - חשבתי שהבנתי את משמעות הפרידה ואיך זה "תרם" לנו להמשך אבל כשקראתי את דברייך פתאום הרגשתי שזה פשוט לא מספק אותי ואולי אני צריכה שוב לחשוב על זה לעומק ולדבר איתו על זה.
לאורך כל התקופה שהיינו בנפרד הרגשתי שאני לא יכולה לכעוס עליו, הרי זה משהו שיכול לקרות לכל אחד, ניסיתי להבין את הצורך שלו לעשות רגע סטופ, לעצור, להתנתק ולחשוב איך הוא רוצה להמשיך מכאן עם כל ההשלכות של כל בחירה שלו.
עכשיו, אחרי שעברנו את זה אני עדיין לא כועסת על הבחירה שלו להיפרד ממני אבל בהחלט להעיר על הדרך שבה עשה זאת.
אהבת עולם - אני מקווה שזה באמת כך, שהאמון בינינו שיבנה מחדש יהיה אמיתי ואיתן והוא לא יתן למחשבה ש"רימו" אותי לנהל את העניינים

[כיוון_נוסף*]

ניסיתי להבין את הצורך שלו לעשות רגע סטופ, לעצור, להתנתק ולחשוב איך הוא רוצה להמשיך מכאן עם כל ההשלכות של כל בחירה שלו
עכשיו, אחרי שעברנו את זה (???)
אני עדיין לא כועסת על הבחירה שלו להיפרד ממני אבל בהחלט להעיר על הדרך שבה הוא עשה זאת.

איפה את? מה את רוצה?
למה את עסוקה בלהבין אותו כאשר את לא מבינה את עצמך...

למה את לא מרשה לעצמך לכעוס על בחור ש:
לפני כשלושה חודשים הוא הנחית עלי פתאום שהוא חושב שאנחנו צריכים להיפרד וכך באמת היה, הוא עזב את הבית לכמה ימים ואני נשארתי בהלם בתקווה שיעבור לו, הוא יתעשת ויחזור הביתה. זה לא קרה!!!
הוא אמר שהוא אוהב ולא מאוהב, שמשהו השתנה והוא לא יכול להצביע על משהו ספציפי, הוא לא מתרגש לפני שמגיע הביתה ומרגיש שזה קצת נגמר.
גיליתי ממש במקרה שהוא טס הערב עם אחותו לסופ"ש בלונדון לנקות את הראש.
שוב עבר עוד שבוע ובו לא דיברנו בכלל.....אתמול בלילה (ב-1) קיבלתי הודעה לפלאפון, הוא אמר שלא הספיק לצלצל, שהוא טס עוד מעט ורק רצה להגיד שלום.

מה ההסבר שלך לעצמך?

[יערה*]

מסכימה עם כיוון נוסף ,
זה מזכיר קצת התגברות על בגידה,
קשה לשקם אמון ....
הוא צריך מאוד להתאמץ ולהתנצל על הבילבול שלו שזיעזע את ביטחונכם.
אולי תתחתנו? (סתם רעיון)

[עינת*]

לאורך כל התקופה שהיינו בנפרד הרגשתי שאני לא יכולה לכעוס עליו, הרי זה משהו שיכול לקרות לכל אחד, ניסיתי להבין את הצורך שלו לעשות רגע סטופ, לעצור, להתנתק ולחשוב איך הוא רוצה להמשיך מכאן עם כל ההשלכות של כל בחירה שלו.
מרגישה אהובה יקרה, הכעס שאני מדברת עליו הוא איננו כעס רציונלי. אנחנו יכולים להבין את הבן אדם לגמרי אבל גם להבין את עצמנו, לראות בד בבד שמה שהוא עושה הוא בסדר, אבל לצד שלי זה כואב, מעליב, פוגע, מכעיס. זה לא אומר שצריך להעניש אותו או אפילו לכעוס עליו ישירות, אלא רק לשמוע אם יש מקום כזה בפנים, כמו קולו של הילד הקטן בתוכינו, ולתת לו מקום, לגיטימציה. יש לי חברה שהבינה לאחרונה שקשה לה לכעוס. בכל מצב שבו מישהו פוגע בה היא ישר מבינה אותו. היא מעולה בלראות את הצד שלו - ואני חושבת שזה מעיד על יכולות של אמפתיה מאוד גבוהות וזה עוד ישמש אותה - אבל יחד עם היכולת הזאת להבין ולראות את הזולת אנו חייבים גם לכבד את הגבולות שלנו, לראות את עצמנו! כי גם אם מישהו שפוגע בי יש לו סיבה ממש מעולה אני עדיין צריכה קודם כל לדעת איפה הגבול שלי עובר, לדעת להגן על עצמי, לדעת להגיד "לא", לדעת להגיד "עד כאן", וכשיש לי ביטחון בכך שאדע לשים את הגבול אם צריך - אז אני יכולה גם להיפתח ולהבין את הצד השני באמת. לדעתי בלי היכולת לכעוס אין לנו גם את היכולת לסלוח! תראי אם כשאת מצדיקה ומבינה אותו אולי את חוששת למצוא בך גם רגשות אחרים. ותזכרי שאם יש שם רגשות כאלה זה לא מבטל את ההבנה שלך אותו ואת האהבה אליו, וזה לא עושה אותו לפושע או לאדם רע. ככה זה אנחנו בני אדם, פועלים, מתחככים, פוגעים, כועסים וסולחים, זה הכל חלק מהקשר האנושי.

[ורד_דרור*]

ובאותו ענין, שיר יפה שכתב יהודה עמיחי

אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
באותן ידיים לזרוק אבנים
ובאותן ידיים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהיסטוריה ארוכה
עושה בשנים רבות מאוד.

אדם בחייו אין לו זמן.
כשהוא מאבד הוא מחפש
כשהוא מוצא הוא שוכח
כשהוא שוכח הוא אוהב
וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח.

ונפשו למודה,
ונפשו מקצועית מאוד
רק גופו נשאר חובב
תמיד. מנסה וטועה
לא לומד ומתבלבל
שיכור ועיוור בתענוגיו ובמכאוביו.

מות תאנים ימות בסתיו
מצומק ומלא עצמו ומתוק,
העלים מתייבשים על האדמה,
והענפים הערומים כבר מצביעים
אל המקום שבו זמן לכל.

[מרגישה_אהובה*]

הוא בגד בי, באמון שלי, גרם לי לחששות רבים ולנתח כל משפט שיוצא לו מהפה מכל זוית אפשרית כדי לחפש סימנים שיראו אצלו חרטה כלשהי.
זה פגע בי והשאיר צלקת בלב, אני לא מתעלמת מזה וגם אם אתאמץ הרבה זה לא יעלם בקרוב
זה הדבר הכי כואב שעשו לי אי פעם.
חשבתי על זה המון, למה אני מנסה כל כך להבין אותו, למה אני כזו סלחנית?
ניסיתי לברר עם עצמי אם זה אמיתי, אולי זה להיאחז בו כדי לא להיות לבד או להוכיח שהחזרתי אותו אלי למרות שכולם אמרו שזה לא יקרה.
מה אני יגיד? זה לא זה....אני פשוט אוהבת אותו
אולי אני לא יודעת איך לאהוב בצורה שהיא לא "באה על חשבוני", אולי אני צריכה ללמוד איך לחשוב קודם כל על עצמי ולעשות לו קצת חיים קשים כדי שיתאמץ יותר ו"ישלם" על הטעויות שעשה בדרך
אני לא יודעת.... יכול להיות שזה המתכון לזוגיות מאושרת אבל זו פשוט לא אני
אני מבינה את דבריכם אבל פשוט לא רואה איך אני עושה עם זה משהו

[עינת*]

אולי אני לא יודעת איך לאהוב בצורה שהיא לא "באה על חשבוני", אולי אני צריכה ללמוד איך לחשוב קודם כל על עצמי ולעשות לו קצת חיים קשים כדי שיתאמץ יותר ו"ישלם" על הטעויות שעשה בדרך
אני לא יודעת.... יכול להיות שזה המתכון לזוגיות מאושרת אבל זו פשוט לא אני

מרגישה אהובה יקרה,
ממש לא הייתה לי כוונה לייעץ לך שתשחקי באיזה משחק ותהיי מי שאת לא.
פשוט לפני כמה ימים את כתבת:
_מה שמפריע לי זו אני,יש לי כל הזמן רצון לעשות המון דברים יחד, לגוון, לחדש לעשות עליו רושם, כאילו אני צריכה להוכיח את עצמי.
זה מפריע לי שאני בלחץ._
אז חשבתי שלפעמים פחדים כאלה, תחושות של חוסר שקט וחוסר אמון - יכולים להיות מאחוריהם כל מיני רגשות שונים, שאחד מהם הוא יכול להיות גם כעס. אני פשוט ראיתי את זה קורה בזוגיות שלי, שכשהייתי חרדה להיות עצמי וכשהייתי הולכת על ביצים, לפעמים בפנים היה רגש אחר לגמרי, מירמור, מחנק, כעס וכל מיני כאלה.
את לא צריכה לכעוס עליו בכוח, ואני רוצה להבהיר כאן פעם אחת ולתמיד שאני לגמרי בעדך ולגמרי בעד האהבה שלכם! אני שומעת ממך קול איתן וברור שמאמין באהבה, ומאמין באהבה הזאת ספציפית, וזה נפלא!
אני חושבת שבתוך האהבה והקשר שלכם אתם יכולים וצריכים לעבוד על הדברים, לפלס דרך אל אינטימיות אולי אפילו יותר גדולה ממה שהייתה לכם, לפעמים הפרידה יכולה בסופו של דבר לקרב.נראה לי שהתהליך שעברתם מעורר אתכם עכשיו לעשות עבודה יותר מודעת בתוך הקשר.
אז אל תשפטי את עצמך, רק תנסי להביא כמה שיותר דברים אל אור המודעות. וברור שהשלב הזה שבו אתם עכשיו יש בו משהו קצת לא רגוע, זה לוקח זמן לבנות את זה מחדש.

[אהבת_עולם*]

מה אני יגיד? זה לא זה....אני פשוט אוהבת אותו

_אני לא יודעת.... יכול להיות שזה המתכון לזוגיות מאושרת אבל זו פשוט לא אני
אני מבינה את דבריכם אבל פשוט לא רואה איך אני עושה עם זה משהו_

אני מאוד מעריכה את הגישה שלך !
כזאת גישה נקייה, הלוואי עליי. (הלוואי על כולנו).

אני לא חושבת שאת צריכה לחפש בכוח כעס עליו.
יכול להיות שיש בך כעס - אבל הכעס הוא על המצב שהיה לא עליו.

גם אם כועסים זה לא חייב להיות מתוך האשמה של מישהו.
ובאמת, הוא לא אשם במה שעשה.
למרות שאת כמובן נפגעת מזה.

אולי אנשים פה צודקים שכדאי להתחבר לכעס (אולי!) - אבל עדיין כפי שאמרתי, זה לא חייב להיות כעס כלפי מישהו, אלא רק להרגיש את הכעס שלך כלפי המצב, כלפי הסיטואציה.

ושוב - יישר כוח.
את פשוט פשוט מדהימה !!!

[יערה*]

אנחנו רק כותבים לך תגובות למה שאת כותבת,ולחדד לך דברים בצורה אובייקטיבית ,יש כאן עיניין שנראה מהצד שאמור להכעיס בהתנהגות שלו, אך כל עוד את מרגישה אוהבת ולא כועסת זה נפלא.

[מרגישה_אהובה*]

עינת - אני עוקבת אחרי הדף שלך ולא פעם הדברים נשמעים מאוד מוכרים לי. אני שמחה לשמוע את דעתך כי את נמצאת בתקופה שונה מרוב המגיבים כאן, תודה על החיזוקים ואני מאחלת לך שתמצאי בקרוב את אהבת חייך

אהבת עולם - תודה. אני גם מרגישה שהכעס שלי הוא על הדרך בה הכל התגלגל ולא על התוצאה. יש פה בעייתיות מסויימת, זה נכון שאני לא מסוגלת לכעוס עליו כאשם אבל כן יש בי איזה כעס שלא מופנה כלפיו או בעצם לא מופנה כלפי כלום ורק גורם לי למרמור ואי שקט.
אני מקווה שבאמת זה יעבור עם הזמן.

יערה - בדיוק בשביל זה אני כותבת פה, כדי לשמוע את הדיעה האובייקטיבית, לפעמים אני חוזרת וקוראת הכל שוב וזה נשמע קצת אחרת, זה נכון גם לגבי מה שאני כותבת פה. זה מחלחל לאט לאט ומשפיע. תודה לכן (-:

[עינת*]

תודה! אני מרגישה שיש לנו לא מעט במשותף, מאד שמחתי בשבילך שחזרתם, מאד שמחתי שהפכת מעצובה למרגישה אהובה. אני מאחלת לך שתרגישי אהובה כל הזמן ללא קשר לנסיבות! ושאת תאהבי את עצמך, עם כל מה שבך.
איך ההרגשה שלך עכשיו ביחס אליו ואיתו? האם את מרגישה שהדברים מתחילים להפשיר?
גם לי ולבן הזוג שלי לשעבר הייתה פרידה של חודש באמצע הקשר שלנו. היינו שנה וחצי ביחד, נפרדנו וכעבור חודש חזרנו להיות ביחד (לעוד שנה וחצי). אני זוכרת את התחושה המוזרה הזאת של להתרגל שוב אחד לשני, ללכת יד ביד ברחוב, להאמין שהבן אדם הזה שכל כך התגעגעתי אליו, שוב כאן. אפילו עם המשפחה שלו הרגשתי מוזר. יש לו משפחה מקסימה שמאד נקשרתי אליה, ובחודש של הפרידה הם גם היו מאד חסרים לי. אז פתאום להיות שוב חלק מהארוחות המשפחתיות, הרגשתי שזה היה כמו נס, שום דבר לא היה מובן מאליו. אבל מבחינה פנימית לקח לי זמן כדי להיפתח אליו שוב. לקח זמן לבנות אמון, לקח זמן להשתכנע לעבור לגור איתו - פתאום הוא היה בטוח שהוא רוצה, לעומת קודם שזה היה הפוך. הרגשתי שהזהירות היא הכרחית והיא הייתה גם תוצאה של עצמאות שנבנתה בי בזמן שהיינו בנפרד. בקיצור, אני מספרת את זה כדי שתראי שמה שאת עוברת זה טבעי.
ועוד משהו, אני חושבת שזה לא חוזר להיות אותו דבר, אחרי שנפרדים וחוזרים. זה יכול להיות משהו אחר. לפעמים - משהו הרבה יותר טוב, ובריא ונפלא! צריך לוותר איכשהו על תבנית הקשר שהיתה(כי לדעתי הפרידה משנה בנו משהו), ולהיות מוכנים לבנות קשר שהוא בהרבה מובנים חדש, אבל עם אותו אדם! במקרה שלנו זה היה קשר הרבה הרבה יותר מוצלח.

אגב האם את רוצה לפתוח יותר את הנושא הזה שכתבת על הכעס?
אני גם מרגישה שהכעס שלי הוא על הדרך בה הכל התגלגל ולא על התוצאה. יש פה בעייתיות מסויימת, זה נכון שאני לא מסוגלת לכעוס עליו כאשם אבל כן יש בי איזה כעס שלא מופנה כלפיו או בעצם לא מופנה כלפי כלום ורק גורם לי למרמור ואי שקט.
אולי אם תבטאי את זה אפילו בכתיבה זה יעזור.
את יכולה גם לעשות פעילות גופנית נמרצת ולתת לאנרגיה הזאת לזרום בגוף.
לי באופן אישי אם יש כעס כזה, עוזר להבין בעומק באיזה פצע זה נגע, אולי משהו ישן ובכלל לא קשור לבן אדם ולסיטואציה והיוו לזה טריגר?אולי כן קשור למשהו שהאחר עשה ואז אפשר לדבר איתו ולשחרר את זה? גם כשיודעים מה יש שם - אפשר לשתף את הבן אדם בלי להאשים, רק לספר וזה ממש פותח ומשחרר.
מתנצלת על החפירות...
לילה טוב!

[מרגישה_אהובה*]

הי שוב,
באמת זה מאוד דומה למה שאת מתארת, הכל דומה אבל בצורה שונה.
אנחנו היינו יחד בקשר של 9 שנים, זה המון! הכרנו אחד את השניה בכל צורה אפשרית, המשפחות שלנו בקשר מאוד טוב והאמהות היו מעט בקשר גם בזמן הפרידה, אמנם הן לא יצרו קשר במיוחד לדרב על זה אך אנחנו גרים בעיר קטנה בה כולם מתראים מידי פעם ואז תמיד היה להן מה להגיד אחת לשנייה (ולדווח לי כמובן)
עכשיו זה ממש מוזר, מצד אחד אני כל כך שמחה לחזור לארוחות המשפחתיות אצלו, זה מרגיש כל כך בבית ומשמח אותי כי כאילו מאשר לי שבטוח שרוצה להיות איתי אם הביא אותי לבקר את סבתא שלו אבל גם מרגיש מאוד מאולץ, כולם שמחו שהגעתי ונתנו מחמאות אבל זה קצת מרוחק או שלפחות אני מרגישה ככה.
גם לי לוקח זמן לבנות את המציאות החדשה שוב, אמרתי לו מההתחלה שאני שמחה שאנחנו יכולים לנסות לשנות משהו ולתת צ'אנס נוסף אבל שאני לא יכולה פשוט לארוז תיק ולחזור הביתה כי זה מידי מהר.
הוא אמר שגם מבחינתו זה יהיה קיצוני והחלטנו שניקח את זה לאט.
לפעמים זה נראה לי לאט מידי אבל זה גם כיף להיות אצלו כמה ימים בשבוע ואז לחזור להורים ולתת לו להתגעגע ולבקש שאני יבוא שוב.
קצת חבל לי שזה יהיה משהו אחר אבל אני מאוד רוצה שהאחר הזה יהיה טוב מהקודם. זה מה שהכי מעסיק אותי כרגע.

לגבי הכעס, יש פעמים שזה תוקף אותי אבל לרוב זה בכלל לא מעסיק אותי, גם אם כן קשה לי לנסח את זה ואולי כי קשה לי להתמודד עם זה כרגע, כשזה בא אני משתפת אותו והוא מקשיב, מרגיע וזה עובר.
אני מקווה שעם הזמן זה יעלם לגמרי.

[פלוני_אלמונית*]

אולי את אוהבת ליצור סביביך דרמה?
יצא לך מצב שהכל היה טוב?
שמזג האויר מושלם
שהאנשים טובים
שמה שיש לאכול זה בדיוק זה
ואין לך טענה בעולם?
אני עוקבת אחרי הדף שלך מתחילתו -אכן יש לך גישה בוגרת וזה ממלא אותי התפעלות אבל כבר לא יכולתי שלא להגיב עכשיו.
את נוטעת בי תחושה שאת אף פעם לא מרוצה
לא ממנו ולא מעצמך-תמיד יש משהו לא בסדר ולכאורה ניסיתי להבין מה בעצם הבעיה??
הנתונים היבשים מצביעים על זוג שעבר פרידה וחזר להיות יחד-על פניו נשמע שזה מתוך מקום מאוד אוהב ומכאן אני מתחילה לא להבין.
אולי הבעיה היא שלא צעקת,בכית, כעסת כמו שאמרו לך פה אחרים לפני
ואולי כמו הכותרת של הדף כמו שכייון נוסף גם אמר את נהנית לא להחליט.טוב הוא לא בדיוק אמר ככה אבל זה פירוש שלי.
אין לי הצעות רק סקרנית לדעת-מצ'עמם לך?
ןסליחה מראש על האנתיפתיה

[עינת*]

טוב, כאמור, אני לגמרי מבינה אותך ולא מרגישה שאת "סתם לא מרוצה". בזוגיות יש מורכבות (שלא לאמר - בחיים יש מורכבות), וזה לא רק "טוב" או "רע"..
אגב גם אני אחרי שנפרדנו וחזרנו לא יזמתי כמעט טלפונים ומפגשים, נתתי להכל לבוא ממנו, כדי באמת להרגיש שהוא רוצה את הקשר הזה ובוחר בו, ושזה לא נכפה עליו על ידי הרצון שלי. חוץ מזה ששמתי לב שאני פחות מובנת לו מאליו כשהוא צריך קצת לחזר אחריי..מכירה את זה?

קצת חבל לי שזה יהיה משהו אחר אבל אני מאוד רוצה שהאחר הזה יהיה טוב מהקודם. זה מה שהכי מעסיק אותי כרגע.
תחשבי עם עצמך ואיתו מה הם הדברים שאת רוצה שיישתנו? חשוב לראות את זה בעיני רוחך ולכוון לשם.
להרגשתי יש משהו חשוב בפרידה כי היא מראה היכן האהבה של בן הזוג ממלאת לפעמים חללים בהם איננו לגמרי אוהבים או מקבלים את עצמנו . התכוונתי לזה כשכתבתי שאני מאחלת לך להרגיש אהובה תמיד, איתו או בלעדיו, בלי קשר לכמה הוא אוהב אותך, להיות אהובה מבפנים. ואז יש פחות פחד בקשר. אני אומרת את זה כי עבורי זה אחד השיעורים החזקים ואני רק בדרך, והרגשתי שאולי גם את בדרך הזאת- ללמוד לאהוב ולקבל את עצמך יותר ולשמש לעצמך ציר. אני טועה?
בכל מקרה חיבוק.

[מרגישה_אהובה*]

פלוני אלמונית - אני לא ממש בן אדם של דרמות, זה די חדש לי העניין, ממש לא משעמם לי אבל אם זה נשמע ככה למה המשכת לעקוב אחרי הדף שלי? לא הייתה לי כל כוונה לקבל פה תשומת לב בלבד (מקווה שאת אומרת את דברייך כי לא חווית את הסיטואציה על בשרך)

עינת - תודה, את נשמעת מקסימה, עושה לי טוב לראות שאת מוצאת את הטוב שבזה, אני מקווה שבאמת השיעור הזה זה חלק מהעניין, כשאני חושבת על זה שהפרידה הייתה ל"מטרה טובה" ומפה אפשר רק להתרומם זה מחזק

[עינת*]

מרגישה אהובה, מה שלומך?

[מרגישה_אהובה*]

הי עינת,
תודה על ההתעניינות (-:
אני קוראת כל הזמן את הדף שלך ומבינה אותך לגמרי
קשה לי קצת לכתוב על מה שקורה איתי כי אני קצת בבלאגן
ייקח לי קצת זמן להתארגן...

תישארי חזקה!!!

[עינת*]

תודה יקירה!
את יכולה לכתוב לי ישר לשם אם תרצי.
וכשיתאים לך לשתף - אשמח לשמוע.
אני חושבת עלייך.

[כיוון_נוסף*]

מרגישה אהובה יקרה
מצער אותו לשמוע שאת עדיין בבלאגן
לדעתי את פשוט מסרבת לשמוע לעצמך

שיהיה לך חג חירות אמיתי ושמח
צאי מבית העבדים אל המדבר עם מצות
אבל בת חורין....

[אהבת_עולם*]

_קשה לי קצת לכתוב על מה שקורה איתי כי אני קצת בבלאגן
ייקח לי קצת זמן להתארגן..._

אני אשמח לשמוע אם תרצי לספר.

[מרגישה_אהובה*]

הוא היה איתי כל החג, הגיע למשפחה שלי ונפגש עם כולם - אחי ואחותי, דודים, סבא סבתא והורים
היה כיף כמו פעם, אחר כך ישנתי אצלו ויום אחרי שוב באנו להתארח אצל ההורים שלי, הוא ביקש שאבוא לישון אצלו
התארגנתי ונסענו, ישבנו וראינו טלויזיה, הוא הכין קפה ואמר לי "אני לא יכול יותר, אני מרגיש שאני משקר לך"
הוא אמר שאוהב אותי אבל לא יכול להיות איתי
אמרתי לו שהרגשתי ממנו שהיינו במסעדה שהוא הולך להציע לי להתחתן, שזה מה שגרם לי כל הזמן לחכות עד שיתאפס על עצמו, להסביר לעצמי שזה מלחיץ אותו אבל זה יעבור, שאלתי אם זה נכון והוא אמר שזו האמת ושכנראה אני מכירה אותו יותר טוב מאשר הוא את עצמו
ארזתי את הדברים שלי, החזרתי לו את המפתח שלו, אמרתי ביי והלכתי
זהו!!!
זה נגמר
זה היה סוף ארוך ומייגע אבל עכשיו אני יודעת שזה הסוף
זה פחות כואב לי מבעבר אבל עכשיו הגיע המקום של הכעס
אלף פעם אמרתי לו שלא משנה מה יקרה ואם נהיה ביחד או לא יותר חשובה לי הדרך בה מתבצעים הדברים
יצאתי מטומטמת, חזרתי להורים שלי אחרי שעה, התביישתי

אני כל כך כועסת עליו
האמת שיש גם קצת הקלה
אין יותר למה לחכות, זה מרגיש כמו הדבר הכי נכון
מחרתיים הוא טס לחול לעשרה ימים - זה יעזור לי לדעת שהוא לא פה, אין אופציה להפגש או לטלפן
אני חייבת להתגבר עליו ולהמשיך הלאה
שנה מהחיים עברה על התעסקות בזה - זה מעל ומעבר

[לנשום_עמוק_ולהמשיך_הלאה*]

אחרי שכתבתי פתאום נראה לי מצחיק להקרא מרגישה אהובה....

[יערה*]

את עדיין אהובה וסוף סוף קראתי את המשפט אני יודעת_, זה עדיף על הספק מורט העצבים.
בחרת כותרת חדשה יפה ונכונה.
מאחלת לך המשך קל והרבה אושר, ואשמח להמשיך לקרוא ממך.
פסח זה זמן טוב להתחלות חדשות.
מעבדות לחרות |@|

[יערה*]

@}

[נגה*]

|@|

[נגה*]

פרח, חשבתי שיצא לי פרח.

[עינת*]

[עינת*]

את אהובה בכל מקרה!!

[אהבת_עולם*]

אוף, מרגיז.
אבל !
טוב שישנה ידיעה.
מכירה את המשפט של חז"ל 'אין שימחה כהתרת ספיקות'? - יש המון במשפט הזה.

אחרי שכתבתי פתאום נראה לי מצחיק להקרא מרגישה אהובה....
לא, זה לא נכון.
קודם כל, את עדיין אהובה.
ואני מקווה שתוכלי להרגיש ככה גם בלעדיו.
וחוצמזה, שם או כינוי משקף את הזהות שלנו, (ואולי אפילו יותר עמוק - את המהות שלנו). ולא נראה לי הגיוני שהזהות שלך כל הזמן תשתנה לפי הוא-רוצה-אותך-אותך-או-לא-רוצה-אותך - וכך תחליפי כל הזמן כינויים?
מה הזהות שלך? מה הזהות שלך באמ-ת?

[עינת*]

ועוד דבר, חלק מהותי מהפרידה הזאת כבר מאחורייך. ככה זה, זה בא בשכבות, ואת הכאב האקוטי, הבלתי נסבל, כבר עברת. טוב שאת מרגישה כעס! מצוין! תני לכעס הזה לתת לך אנרגיה לפתוח דף חדש בחייך. נתת צ'אנס מלא לבחור ולסיפור ואל תתחרטי על כך. את אוהבת אותו ואהבת ונשארת נאמנה לאהבה שלך. לא הייתה כאן טעות. את במסע עם עצמך ואת צריכה את עצמך שם בשבילך לכן אנא אל תשפטי ותגני את עצמך. הכל נכון. הכל מדוייק. וכעס זו יופי של אנרגית חיים לפעמים, מה גם שזה נראה לי במקום כאן, וזה עוזר לך לדעת היכן עובר הגבול שלך, זה עוזר לך להמשיך הלאה. תנסי לראות איפה מה שקורה הוא גם בחירה שלך, באיזשהו אופן, אפילו אם תמוה. זה מה שאני גם מנסה ליישם על עצמי עכשיו. וזה עוזר מאד. לדעתי הולך לקרות כאן שינוי גדול בחייך ובמי שאת. החיים מזמינים אותך לשינוי. יישר כוח! ותכתבי תכתבי.. יש לך כאן קוראים נאמנים.

[כיוון_נוסף*]

מרגישה אהובה יקרה
לדעתי, את צריכה להמשיך להקרא מרגישה אהובה.
את צריכה להרגיש שאת אוהבת את עצמך כי את ראויה לכך שאנשים כמוך יאהבו אותך.

גם אני אצטט חכם ובעל תובנות אחר, רבי נחמן מברסלב שאמר ש: אין דבר יותר שלם מלב שבור.
אין לי ספק שהלב שלך שבור אבל לגבי התשובה לשאלה פרידה או לא פרידה יש לך תשובה שאת שלמה איתה.

לדעתי, מזלך שגורמים נשגבים מבינתו (כל אחד קורא להם בשם אחר לפי אמונתו) מנעו מכם להמשיך קשר שקר זה שהיה עלול להוביל לחתונה, לידת ילדים משותפים ולחיות בשקר כל החיים.

מפרגן ומעריך אותך מאד - בהצלחה.

[קוראת*]

וא הכין קפה ואמר לי "אני לא יכול יותר, אני מרגיש שאני משקר לך"
וואו, מרגישה יקרה, צפית את זה? איך זה הופיע פתאום? היו סימנים מקדימים בתקופה האחרונה?

ולמה את התכוונת שאמרת שנתת לו זמן להתאפס על עצמו, הרי את זאת שהיית מבולבלת לאחר שחזרתם.

בכל מקרה, ההתנהגות שלו היא כל כך לא בסדר! אני מרשה לעצמי לומר שהוא די התעלל בך בשנה האחרונה.

[מרגישה_אהובה*]

אני לא יודעת אם צפיתי את זה או התעלמתי והכחשתי,
ידעתי שמשהו מוזר, היו סימנים מחשידים שהדהדו מידי פעם אבל ישר היו המון דברים שהוכיחו לי אחרת .
היה מוזר שלא חזרתי לגור איתו (אני רציתי אבל חיכיתי שזה יבוא ממנו), הוא לא התנהג כרגיל, הוא היה חושב הרבה ומשתדל להיות מאוד עסוק כל הזמן כאילו זה עזר לו לברוח מהתמודדות אבל גם הוא עשה המון דברים שהראו כאילו הוא באמת רוצה את זה, נסענו לטייל, הוא היה מתקשר כל הזמן ומבקש שאני אבוא לישון אצלו, יצאנו לטייל, הוא הגיע המון להורים שלי והלכנו יחד למשפחה שלו

זה ממש מוזר, אני מכירה אותו ממש טוב ומשהו בו השתנה,
אני מקבלת את זה שאנשים יכולים להשתנות או הרגשות כבר לא אותו דבר אבל זה קצת מוזגם ואפילו מפחיד
אתמול זה קצת הרגיש כאילו יש לו מן פיצול אישיות - הוא היה איתי כל היום והכל היה כרגיל, התארח אצל המשפחה שלי וממש נהנה, הזמין אותי לישון אצלו, הגעתי אליו וראינו יחד טלויזיה, הוא חיבק אותי ובאמת שהכל נראה בסדר, הוא שאל אם בא לי קפה, הכין לשנינו, התיישב לידי על הספה ופתאום זה התפרץ החוצה
זה הפתיע אותי, בעיקר כי זה בא משום מקום בלי קשר לכל הימים האחרונים ואחרי שעשה כבר תכנונים איתי לימים הקרובים לפני שהוא טס

המזל שלי הוא שעברתי תקופה כל כך קשה בפעם הקודמת שכשזה קרה שעכשיו אני בינתיים מתמודדת די טוב וזה אפילו מפתיע אותי (למרות שעבר רק יום אחד)
אני לא אגיד שהכל מצויין כי זה יהיה שקר, אני כן בודקת מידי פעם אם שלח לי SMS או מייל וכן רוצה לדבר על זה המון עם כולם אבל נראה לי שזה רק מחזק אותי ועוזר לי להבין שאני באמת נתתי לזה את כל האפשרויות להתקיים וכנראה שזה פשוט לא יכול לקרות
זה קשה, זה חסר לי, אני מרגישה מרומה, אני כועסת עליו מאוד!!!! אבל עם זאת אני שלמה עם עצמי

אני קצת מרגישה שהוא היה כל כך מבולבל, ידע שלא יצא מהבלבול הזה אף פעם ולכן גרם לי לכעוס עליו כל כך ועשה את זה בצורה כזו משפילה
ככה הוא יודע שאין דרך חזרה וזה מוריד ממנו את הצורך בלהתלבט
אחרת איך אפשר עוד להסביר כזאת התנהגות למישהו "שאוהבים"?

[קוראת*]

היה מוזר שלא חזרתי לגור איתו (אני רציתי אבל חיכיתי שזה יבוא ממנו)
אבל חשבתי שאת זאת שנמנעת מלעשות זאת הפעם ...

אני מרגישה מרומה, אני כועסת עליו מאוד!!!!
את צודקת בכעסך. הוא ממש לא בסדר.

[עינת*]

אבל עם זאת אני שלמה עם עצמי
מצוין! תדעי שהשנה הזאת וכל מה שעברת זה לא היו לחינם. פיתחת בתוכך איזה שריר, ויש לך את הגמישות עכשיו לחזור אל עצמך הרבה יותר מהר, במידה והביחד מבוטל. את תראי שזה ישרת אותך עוד הרבה בהמשך, הכוחות האלה. נתת את מלוא הצ'אנס וכעת את יכולה באמת לשחרר. כמו שהיית שם במאה אחוז באהבה שלך אליו, אפילו כשהוא הלך, כך תהיי במאה אחוז שלמה עם הלבד שלך, במאה אחוז מוכנה להמשיך הלאה, זה פשוט ייקרה. ברור שזה לא יהיה קל בהתחלה, זה בטח יהיה הדרגתי, אבל אני חושבת, כפי שכבר כתבתי לך שהחלק הקשה כבר מאחורייך. מחזקת אותך!

[מרגישה_אהובה*]

בגדול - אני מרגישה שלמה עם הכל, באמת!
למרות שיש רגעים שאני נסחפת במחשבות מה היה קורה אם......

הוא הגיע היום לתת לי כמה דברים שהשארתי אצלו ולהגיד שלום לפני הטיסה.
חשבתי שהוא ישאיר את הכל אצל אמא שלו.
זרמתי עם זה, אמרתי לעצמי שאני חייבת לפגוש אותו, לעשות את זה קצר וענייני להיות חזקה ולהראות לו שאני שלמה עם עצמי, לא קשה לי ואני חייה גם בלעדיו.
באמת זה היה ככה עד שהוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה על הראש
בלי לשים לב נפלט לי "אתה בטוח שככה זה היה צריך להיות?"

מצד אחד אני כועסת על עצמי שעשיתי את זה ומצד שני שמחה כי הוא ענה שחושב שכרגע זה הכי מתאים וככה זה צריך להיות
זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע, אחרי חצי שנה של אי ודאות ומשחקים מצידו
עכשיו אני יודעת מה הסטטוס שלי
זה קשה אבל קשה במובן הטוב

[מנסה_לצאת_לחרות*]

לאהובה
סיפורך המדהים מאד נגע ללבי.
כל הכבוד ואני מצדיעה לך על גילוי הלב שלך שעזר לי מאד. (ומיד אפרט). את אדם אמיץ וחזק ויפה. זה ברור!
כמו כן אני נידהמת מהאנשים שענו ונאבקו אתך ביחד. כל כך גלויים ועדינים וחכמים ביחד ולחוד. זו היתה חוויה ממש ליקרא את מה שכתבתם. חשבתי איך מהצד (רק היום קראתי את המסע שעברת את ושותפייך) השלם יכול להיות שלם רק עם ריבוי של דעות ואנשים. רק ביחד כולנו בונים תמונה שלמה יותר.
הזדהיתי אתך עם הבילבול שעברת. החרדה ואי ההבנה לגבי מה שקרה כשנעזבת בהתחלה ואחר כך עם הבילבול שלך באשר לריגשותייך. כל כך הרבה עברת וכל כך הרבה תגובות מדהימות ומקיפות קיבלת. נידמה לי שאין לי מה להוסיף או לחדש אבל בכל זאת נגעת בי בנקודה (שהיא שלי ) ומשהו ניפתח בי לגבי עצמי ואולי זה בגלל שזה גם רלוונטי בכ"ז גם לך...
אני מאחלת לך מכל לבי שתלמדי לבטא את כעסייך כולם באופן הכי אוטנטי ומיידי.
שתנבלי את הפה כשבא לך.
שלא תמיד תינהגי באחריות מלאה.
שתהיי רעה לא פעם. שלא תתחשבי באף אחד כשזה מגיע לרגשות אמיתיים של כעס וזעם ותדהמה ועברה וחרון ומשלחת מלאכי רעים (סליחה על הפסחיות).
שלא תדאגי שאי מי ייפגעו ויכרעו תחת המשא ויתפוררו אם לא תהיי זהירה מיתחשבת ואחראית כלפיהם. אולי את חוששת להראות בתוך יחסים את הצדדים האלה ולחוות אותם עם עוד מישהו? אולי (כמוני) את אחראית דואגת ורגישה לשני אך לא מקבלת בעצמך מעצמך את ה"שיט" של עצמך? מהסה את עצמך ואת האש ליפני שאיזה "גיץ" יעוף למישהו לעיניים? הגיצים זה גם חיות.
סיפרת שלחברך לשעבר יש עבודה שהוא די אוהב. ולך?
לחבר לא היה מספיק מעניין. אולי היה חסר חלק חשוב בקשר שזה כל השלילי שהוא שחור אך בלעדיו אין שלם. אין את הניצוץ. האש. הדרמות. הוא לא כל כך שיתף אותך עד הסוף בריגשותיו השליליים כלפי הקשר ורק מביא מוצרים מוגמרים עטופים יפה (בהתחלה"פצצה" כשרצה לחשוב ואח"כ בפרק ב, כוס קפה לשיחת הסיום) אולי חש שחוקים מסויימים כמו "בא נהיה אנשים נעימים זה לזו רוב הזמן" שהיו בתוך הקשר וכבלו אותו (סתם דוגמא), חלים עליו וזה מכביד על הזרימה הספונטנית?
שוב, קחי ממה שאמרתי לך פה מה שעוזר לך. אני לא מבקרת אותך. לי יש את הבעיה הזו ולא מעט גברים עוזבים אותי ואני חושבת שזו הבעייה אצלי אז סליחה אם הפלתי עלייך תיק שלי שלא רלוונטי לך.
בכל מקרה אני מציעה לך ליקרוא ספר מעניין שנקרא "יחסים" של אווה פיירקוס. זה על יחסים שלנו עם עצמינו (בין השאר).
תמשיכי להיות אמיצה ואהובה תמיד.

[מרגישה_אהובה*]

מנסה לצאת לחירות, הי,
אני מצליחה להבין את מה שכתבת וזה באמת מאוד רלוונטי ,

לאורך כל הקשר הוא היה עקבי בשמירה על ה"שקט" והרוגע התמידי, אני לא חושבת שהוא התאמץ לעשות את זה פשוט הוא בן אדם כזה, לא היו לנו ריבים במשך כל התקופה ואולי ויכוחים ואי הסכמות שלא היו משמעותיים כי תמיד הצלחנו להתגמש ולהסתדר וכולם היו מרוצים.
לא נפרדנו אפילו לא לחצי יום ולא קרה שלא דיברנו או משהו כזה, היה כעס לפעמים אבל הוא לא גרם לנו לאבד עשתונות ולעשות דברים מכוערים
תמיד יכולנו לדבר על זה ולהסביר, לברר ולהמשיך הלאה.
לפעמים אני הייתי "מחפשת" לריב, היה מעצבן אותי שהוא אדיש והייתי מנסה לסחוב אותו קצת לזה, זה קצת נשמע מרושע אבל היה בי יצר כזה לעיתים רחוקות של לעורר בו כעס ולמתוח את הגבול, זה לא היה גורר לתוצאות שונות ובכל פעם הייתי מגלה מחדש כמה שהוא שונה ממני וטוב שהוא מרגיע אותי ומראה לי דרך אחרת להתמודד עם דברים.
זה לא היה משחק ולא היינו צבועים כדי שהכל יראה יפה, באמת הוא כזה, אולי הוא לא עושה את זה במודע אבל ככה הוא עם כולם.
כשנפרדנו הרגשתי רע עם עצמי כי אני התמודדתי עם הדברים בצורה שונה ממנו וכל הזמן הרגשתי שהוא מצליח יותר טוב ממני להיות רגוע ושקול, חששתי שאולי לא קשה לו כמו לי ואם כן קשה לו כמו לי לא הצלחתי להבין איך הוא מסתדר עם זה.
זה היה משגע אותי וגורם לי יותר להיות חסרת שקט.
כל הזמן הרגשתי שאני חייבת להשתנות, שאני צריכה ללמוד להעסיק את עצמי, שאני צריכה להיות פחות שלילית, פחות דעתנית, להיות יותר חזקה, אדישה ולתת לזמן לעשות את שלו בזמן שאני יושבת בשקט ומחכה שמשהו יקרה מעצמו - קצת כמו שהוא.
יכול להיות שרק בדיעבד אני יכולה להבין דברים על עצמי, איך הייתי רוצה להיות וכמה עבודה יש לי כדי להגיע לשם
זה הזמן לבחון את זה.

[נגה*]

יכול להיות שהוא בתהליך יציאה מהארון? יש משהו בזוגיות שאת מתארת... אםזה מצחיק אותך אז תצחקי, זו סתם מחשבה שקפצה לי.

[מרגישה_אהובה*]

האמת שזה קצת מצחיק אותי אבל אני חייבת להגיד שאת לא הראשונה ששואלת את זה וזה מפתיע אותי
בפעם הראשונה שלקחנו פסק זמן כמה מכרות שלי (שלא מכירות אותו) העלו מספר השערות שיכולות להיות סיבה למה שקרה וזו אחת מהן, אני פסלתי על הסף ואחר כך אמרתי לעצמי שתמיד יש סיכוי והפתעות שלא היינו מוכנים להן
כשחזרנו גם עימתתי אותו עם זה כדי לראות את התגובה ולנסות לראות אם יש משהו מאחורי זה
התגובה שלו רק חיזקה אותי בדיעה ההתחלתית שלי שאין סיכוי
לא יודעת....
אני יכולה להגיד שממש לא נראה לי אבל עם כל מה שחשבתי שאני יודעת עליו וגיליתי ההיפך..... רק הוא יודע את האמת
אם הוא בתהליך אז אני אהיה מופתעת, קצת נבוכה מהסיטואציה אבל זה ישמח אותי לקבל סיבה הגיונית לכל מה שקרה ולדעת שהוא שלם עם חייו בלי צורך בלהסתיר.

אם זה יתפתח בכיוון הזה אני אכן אעדכן

[נטע_ש*]

מצטרפת לכל החיזוקים
וגם מוסיפה, שנראה לי שבתווך הארוך, לא רק את יוצאת נשכרת אלא גם הוא. כששאלת אותו שוב אם הוא בטוח שכך צריכים להיות הדברים, והוא היה החלטי, בעצם שניכם גדלתם כאן מאד, ובעזרתו של השני, ביחד
וגם מצטרפת לאחלה שאת כועסת... הגיע הזמן
מזדהה עם הרבה תחושות שלך, רק בתחומים אחרים בחיים, תודה על השיתוף, מרגישה אהובה

[כיוון_נוסף*]

שלא תמיד תינהגי באחריות מלאה. ההפך הוא הנכון.
תנהגי תמיד באחריות. תמיד תהיי את. מכל מה שקורה לך תלמדי.

מה ללמוד?
מה שהיה חסר לי במה שקרה הוא שלטעמי לא ראיתי מספיק אותך. לא ראיתי את האישיות שלך.
אני חושב שאולי את עדיין לא מעריכה מספיק את עצמך ולא מאמינה שמגיע לך משהו יותר טוב.

אני מציע לך ללמוד להעריך את עצמך יותר.

[נגה*]

האמת שזה קצת מצחיק אותי אבל אני חייבת להגיד שאת לא הראשונה ששואלת את זה וזה מפתיע אותי
משהו בדברים שאת אומרת וזה שסרבת להוציא אותו לכיכר העיר כדי שכל נשות האתר יסקלו בו אבנים (הצעה אישית שלי ) נותן לי את התחושה שיש לך תחושה שהוא עובר תהליך. ואם היה מדובר באישה אחרת כבר היית יודעת, את זה קשה להסתיר.
נחיה ונראה.
ראיתי כמה זוגות כאלה.

[כיוון_נוסף*]

נגה
את באמת מאמינה שסקילה תגרום למרגישה אהובה להרגיש טוב יותר?
קל מאד להסתיר אישה אחרת כאשר יש אמון כמו שמרגישה אהובה נתנה בו.

[נגה*]

את באמת מאמינה שסקילה תגרום למרגישה אהובה? להרגיש טוב יותר?
בטח. אם אנשים לא היו נהנים מסקילה לא היו ממציאים אותה. לא ראית את "בריאן כוכב עליון"?

קל מאד להסתיר אישה אחרת כאשר יש אמון כמו שמרגישה אהובה? נתנה בו.
אני חושבת שבעידן הזה זה די קשה. מישהו כבר היה אומר משהו או רואה משהו. שלושה חודשים זה המון זמן בעידן הפייסבוק.

[מרגישה_אהובה*]

לי אין פייסבוק, אני ממש מתעבת את זה אבל לו יש (אין לי אופציה לראות מה הוא מציג שם לראווה וגם לא מעניין אותי, זה בדיוק מה שאני שונאת באתר הזה)
נזכרתי במשהו בזמן שקראתי את התגובות שלכם....

בזמן שנפרדנו כל כך רציתי שיהיה עם מישהי אחרת ובסוף זה קרה,
הוא שכב עם מישהי ששנינו מכירים, זו הייתה סיטואציה מוזרה, הכל זרם מהר ושניהם נסחפו - לא משהו מתוכנן
בהתחלה ששמעתי על זה הייתי קצת בהלם וגם נפגעתי אבל ידעתי שזה רק לטובה
בהמשך ששמעתי מה בדיוק קרה שם שמחתי עוד יותר על זה - היה מה שהיה, הוא גמר, רץ לשירותים והקיא את נשמתו
בהמשך אחרי ששאלתי אותו על זה הוא סיפר שפתאום נפל לו האסימון על מה שקרה והוא הרגיש עם זה ממש רע כאילו בגד בי (בכלל לא היינו יחד אז)
כבר אמרתי שרואים עליו ישר שמשהו קורה?? הוא די רגיש ונהיה חולה אם עובר עליו משהו....
בקיצור, מצד אחד זה חיזק לי את זה שהוא רוצה להיות איתי והיה לו קשה להיות עם מישהי אחרת ומצד שני זה קצת מערער אותי עכשיו שאתם שואלים לגבי יציאה מהארון - זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש, נראה לכם קשור או שאני לא בכיוון?

[אהבת_עולם*]

הוא שכב עם מישהי
מעניין שלא סיפרת לנו עד עכשיו שהוא שכב עם מישהי אחרת בזמן הפרידה ביניכם. למה?
(או שכן סיפרת ואני לא זוכרת?)

[נטע_ש*]

נראה לכם קשור או שאני לא בכיוון?
נראה לי שחררי, תתמקדי בך