צילצול, לגבי צום לסירוגין - הסיפור על הבחור באמת עצוב. אני חושבת שכמו כל כלי, שיטה או דרך, גם בצום לסירוגין יכול להיות שימוש לרעה או לטובה. אם משתמשים בתקופות הצום כדי לאפשר אכילה בולמוסית, אוטומטית, זה באמת עצוב ולא טוב. זה כמו שימוש בהקאות, או בחומרים משלשלים כדי לאכול הרבה ולא להשמין. לא התנסיתי בצום ארוך (עדיין
![Smile :)](./images/smilies/icon_e_smile.gif)
אבל אני מניחה שגם צום ארוך יכול להיות מזיק ועצוב אם תוך כדי מצליפים בגב בחבלים או בשוטים, או מייסרים את עצמך בדרכים כאלה או אחרות.
אני נמשכתי לדרך של צום לסירוגין מלכתחילה מתוך עניין וסקרנות. אחרי שקראתי על הדרך הזו, וצפיתי בסרט שהזכרת למעלה, היה לי רצון לנסות, וכך עשיתי. ימי הצום הראשונים עברו עלי מאד בקלות ובטוב, ואז חשבתי לנסות ליצור לי מעין שיגרת צומות. בחרתי לצום פעמיים בשבוע, 24 שעות כל פעם (לא ברצף), עם שתיית מים. מראש החלטתי שזו לא מסגרת קשוחה, שאם ביום מסוים לא יתחשק לי לצום, אז לא אצום. המשכתי בדרך הזו כמעט שנה, שבה צמתי ברוב המכריע של "ימי הצום", פשוט כי ממש שמחתי כל פעם שהגיע יום כזה ורק פעמים ספורות ויתרתי (בעיקר מסיבות טכניות, חברתיות וכו', ואז דחיתי למחרת או משהו דומה). היו שבועות שצמתי שלוש יממות, או שהמשכתי לצום עד 36 שעות, בגלל שהרגשתי רצון ואפילו צורך. ירידה במשקל לא הייתה המטרה, אף על פי שהייתה מבורכת מבחינתי כתופעה נילווית אם תגיע.
מכיון שלא חשבתי על אי האכילה בימים האלה כעל משהו שאני מונעת מעצמי, או מהגוף שלי, ולא כעל עונש, אלא כעל משהו שאני מעניקה לעצמי ולגוף שלי - אלה היו בדרך כלל ימים שמחים ונעימים. הרגשתי שחרור (מאד נעים לא להיות בלופ הזה של מחשבות ותכנונים על אוכל, מתי, מה, כמה ואיך, הכנות לפני, נקיונות אחרי..) וקלות מאד נעימה בגוף, נקיון, שקט.
כבר אחרי תקופה קצרה של חיים כאלה, התברר לי שאני והגוף שלי לומדים. התחושות של ימי הצום זלגו לימים האחרים. מצאתי את עצמי אוכלת בימים האחרים פחות ואחרת, פשוט כי המדדים הפנימיים שלי לגבי צורך באוכל השתנו, התכיילו מחדש. למדתי את הצרכים היותר מדוייקים שלי לגבי כמויות אוכל, וגם לגבי סוגי אוכל, לא בצורה לוגית או מושכלת, לא מתוך גישות מדעיות או פופולאריות כאלה או אחרות, שמדברות על כל בני האדם, או במקרה הטוב על קבוצות בני אדם, אלא מתוך ההקשבה הפנימית שלי לגוף האישי שלי, בשלב זה של חיי. הסירוגיות והמחזוריות של הצום כאילו תיחזקו את הכיול הזה, וחידדו אותו.
למדתי
שבשבילי זו דרך חיים טובה. אחת מהדרכים הטובות האפשריות. אני לא יודעת אם היא טובה לכל אחד (לא בהכרח), אני לא יודעת אם היא הדרך הטובה ביותר עבורי, אני עדיין סקרנית לנסות דרכים אחרות (למשל... צום ארוך).
אני מאד מתחברת להבנה שלך לגבי הקשר שמיעה ופעולת הפה, ובין שמיעה והקשבה. זה משהו שחוויתי בימי הצום הקצרים שלי. ומכיון שההשפעה היא ישירה, ולאו דווקא מצטברת, זה באמת קסם שעובד גם בצום קצר, ולאו דווקא רק בצום ארוך (למרות שכאמור אין לי נסיון בצום ארוך, אולי הקסם מוכפל ומשתלש
![:) :-)](./images/smilies/happy.gif)
)
תודה.