קינוח אף

[אנונימי]

_{ראו גם: חיטוט באף אצל ילדים מה אומרים ואיך מטפלים / למה לשמור על הנזלת בפנים}

[יונת_שרון*]

יש דברים שעוד כשאנחנו ילדים אנחנו אומרים לעצמנו "את זה אני בחיים לא אעשה לילדים שלי!"
אז אצלי זה היה ככה עם קינוח אף. בכל חורף הייתי מנוזלת, ובכל חורף המטפלות היו לוקחות את הליגנין הגס ותופסות לי את האף בתנועת מלקחיים שמורידה יחד עם הנזלת גם את העור משופשף.

אחר כך גדלתי והתחלתי בעצמי לעבוד בפעוטון ולקנח אפים. מהר מאוד הבנתי שאין הבדל בין ילד שלא מקנחים לו בכלל את האף לבין ילד שמנסים לקנח לו והוא טורח להמלט -- שניהם מגיעים מהר מאוד למצב של פס צהוב קבוע בין האף לשפה העליונה. לכן כשבני הראשון התנזל בפעם הראשונה, הבטחתי לעצמי שלא אקנח לו נגד רצונו. הרציונל היה שאם הוא יתחיל לברוח מהקינוח, ממילא הוא יגיע למצב הצהוב ואז כל הסיפור לא כדאי.

אז מה כן עשיתי?
התחלתי בשיטת הנגיעה: רק נוגעים בקצה האף עם ממחטה, בלי לנסות לקחת יותר ממה שנספג. זה עדיף על כלום.
אחר כך, כשהוא התרגל, עברתי לניגוב חד-צדדי: מנגבים בעדינות מצד אחד של השפם לשני, בלי ללחוץ על הנחיריים עצמם. זה מנקה את כל מה שיצא, אבל לא נוגע במצבורים שבפנים.
אחרי כל הצעדים בוני האמון האלה, אפשר לעבור לסחיטה חלקית: מנגבים את השפם מצד אחד ובו-זמנית סוחטים את הנחיר ההפוך. ככה גם ניקינו את מה שכבר יצא, וגם הוצאנו חלק מהמלאי.
ורק אז, רק אם הילד כבר סומך עלינו, אפשר לעבור לתנועת המלקחיים ולסחוט את שני הנחיריים כמו שצריך. אבל עדיין חשוב לעשות את זה בעדינות, ומומלץ מאוד להשקיע בממחטות טובות ועדינות.

זהו. חוץ מזה יש גם את עניין הנשיפה מהאף, אבל זה כבר סיפור אחר.

[טלי*]

קינוח זה בעיה, אבל הבן שלי מקנח לעצמו ,ולו רק כדי להנות מזריקת הטישו לאסלה:-D......... פעם אחת הוא גמר גליל טישו כמעט מרב קינוח:-)
הבעיה שהוא לא מוכן לשים מי מלח או אפסק (כשיש נזלת רצינית) וזה קרה הרבה החורף:-( מכשיר אדים וטיפות אקליפטוס לא עזרו.........כלום לא עזר. אפילו כל הבובות הסכימו לקבל טיפות וגם אמא ואבא...

[נורית_מ*]

הכי פחות משפשף זה לקנח עם מגבון.

[נורית_מ*]

אה ונזכרתי בעוד משהו. המליצו לי לשים מתחת לאף ואזלין כדי שיחצוץ בין הנזלת והעור וימנע גירוי שלו (הבן שלי כמובן לא הסכים).
ועוד דבר, כשהבן שלי היה תינוק בעלי היה מקנח לו את האף, שימו לב, עם הפה שלו. הוא היה עוטף את האף שלו עם הפה ושואף בעדינות. מגעיל אבל עוזר.

[מ_י_כ_ל*]

הליגנין הגס
יונת, מה זה?
אגב, תודה על התיאור המלבלב של הנחשים הצהובים...כשהגיע החורף הראשון לגן של הבן, הבנתי את מלוא משמעות הכינוי 'זבי חוטם'!

לעניני טקטיקות - אצלנו לא נולד כ"כ הצורך לפעול בצעדים בוני אמון. הקטנצ'יק בעצמו אינו מחבב במיוחד את הזרזיפים הללו המגיחים מאפו, ולרוב פתר את הבעיה בכוחות עצמו, כפי שיעידו שרוולי חולצותיו...
הבעיה היא שניגוב שטחי בלבד, ללא קינוח רציני בצידו, פותר את הבעיה ל-30 שניות בדיוק. לאחריהן - או ניגוב שרוולי נוסף או משיכת הנזלת פנימה ו...בליעתה...לכן, מבחינתנו סחיטה היתה יעד נכסף.
עד מהרה גילינו כי מה שהרתיע את הקטן היה סתימת שני הנחיריים בו זמנית.התגובה היתה של כאילו מחנק. מענין הוא, שכעת גם התינוקי (3 חד') שלי מגיב בבהלת חנק כשמקנחים לו (היתכן שהקטנטנים לא עד הסוף יודעים לנשום דרך הפה?)

על כל פנים הנה הפתרון שלנו לפחות לגבי הגדול, כי הוא מצריך קצת שיתוף פעולה:
הילד סותם בעזרת אצבעו נחיר אחד, ונושף את תחולת הנחיר השני לטישיו. אח"כ מחליפים צדדים. עובד נפלא.

לגבי התינוק - טיפות תינוק-אף (או כל תמיסת מי מלח אחרת), גורמת לו בד"כ להתעטש ולהוציא את תחולת אפו החוצה. במקרים אחרים אנו עושים שימוש זהיר ב משאבת אף גמישה (כדור גומי עם צינורית, השואב את הנזלת ע"י יצירת ואקום). הורסיה הפחות מגעילה של שאיבת פה...

נורית - שברת אותי

[תבשיל_קדרה*]

קינוח האף הכי טוב של התינוקת - כשהיא דוחפת את הפרצופון שלה בחולצה שלנו, בכתף.
לקחנו חולצת טריקו ישנה, והגדרנו אותה כממחטה.
הגדולים מעדיפים אותה ע"פ טישיו, גם לקינוח דו"צ עם נשיפה.

[אמאשל*]

הבת שלי אלרגית לממחטות הרכות שמוסיפים אליהן אלוורה ויטמין אי ועוד חומרים- זה רק מגביר אצלה את הנזלת וגורם לעיניים אדומות ומגרדות, לכן אנחנו משתדלים לנקות עם מים ואם זה מחוץ לבית אז רק טישיו רגיל, פלוס שימון האף שלא יהיה יבש ולא נעים.
תמיד הסברנו לה במילים מה אנחנו עושים ושכדאי לה לנשוף מהאף (תוך הדגמת הקול) ועד מהרה היא תפסה את הענין והקינוח יותר יעיל. היא גם מחקה אותנו ומקנחת לנו...

[יונת_שרון*]

מיכל, איזו ילדות מוגנת הייתה לך... ליגנין זה סוג של נייר שיוף שנחשב בקיבוץ לממחטות אף. מחריד.

גילה, כל הכבוד על הרב-פעמיות! אגב, לאבא שלי יש עד היום ממחטות בד.

טלי, אנחנו בכלל לא משתמשים בטיפות. הוא ממש נחנק שאת מרגישה צורך בזה? אם זה עד כדי כך חמור, אולי כדאי לחפש את הגורמים לנזלת ולנסות להמנע מהם.

[אביב_חדש*]

יונת - הליגנין כבר שכחתי מהמילה הזו...
זהו. חוץ מזה יש גם את עניין הנשיפה מהאף, אבל זה כבר סיפור אחר.

אצלי, לשמחתי, שני הילדים הגדולים למדו בגיל צעיר מאוד (סביב שנה וכמה חודשים) לנשוף בעצמם. אני מקווה שהקטנה תלמד לעשות זאת בעצמה בקרוב (במידה, חו"ח תצטנן).

ובענייני קינוח אף לקטנה, עם הידיים שלי, עובד הכי טוב. האצבעות כמעט ולא פוצעות את האף שלה, ואני לא נרתעת מליגנינים או עלים מחוץ לבית. את הילדים הגדולים לימדנו לקנח בעלים של חוביזה.

[אמא_נמרה*]

ועוד דבר, כשהבן שלי היה תינוק בעלי היה מקנח לו את האף, שימו לב, עם הפה שלו. הוא היה עוטף את האף שלו עם הפה ושואף בעדינות. מגעיל אבל עוזר.

הי נורית, נראה לי שהאנשים שלנו יכולים להקים מועדון...

[טלי*]

הבן שלי לא נחנק. הוא אומר:"לא רוצה" ומצביע "אמא"\"אבא" . מה לדעתך גורם לזה? במשך חודש הורדתי מוצרי חלב ולא ראיתי שינוי. מה עוד לדעתך ניתן לנסות?

[נועה*]

קינוח אף עם היד ליד מים זורמים.
לפזר חתיכות בצל סביב הראש של הילד כשהוא ישן, עשוי לעזור.

[ארני_ש*]

גם אצלנו משתמשים בשיטת נועה לקינוח עם מים , או בבד.
אני אף פעם לא ניסיתי להחדיר לאף כל מיני מי מלח אני רק מנסה לדמיין לעצמי כזה דבר ונרתעת .
האפצ'י תפקידו לנקז החוצה מה שתקוע בפנים ואת זה הגוף עושה מעצמו .

שיטת סבתא נוספת , של סבתא שלי :
שמים באוזניים צמר גפן טבול בבושם , אדי הבושם פותחים את כל הצנרת.מספיק כמה דקות מדי כמה שעות .

[יונת_שרון*]

טלי, אם הוא לא נחנק אז אולי לא קריטי לתת לו טיפות? לגבי הגורמים, אני מציעה לשאול באחד הדפים ב-מדור בריאות התינוק (או לפתוח דף חדש), לשם אולי יכנסו אנשים שמבינים בזה יותר ממני.

[טלי*]

יונת, רופא האוזניים אמר שהדלקות החוזרות נובעות מהנזלת שלא עוברת.
סיבות לנזלת חוזרת

[פלוני_אלמונית*]

ליגנין הופך בצינון כבד ל"ליגדיד"

עוד אין לי ילדים אבל נראה לי שהקינוח ה"טבעי" - ביד ובמים הכי טוב.
פעם עשיתי טרק בנפאל. "אראונד אנאפורנה" שזה טרק בן כמעט 3 שבועות.
לא הייתה גישה למכוניות אספקה וכך, כל מה שצריך במהלך הדרך, נישא על כתפיים (של הסבל המקומי במקרה שלי)
גם מה שמוכרים שם בחנויות לצידי הדרך נלקח לשם ע"י סבלים.
מה שאומר, שככל שמעפילים ומתרחקים מנקודת המוצא, הכל נהיה יקר יותר. נייר טואלט למשל.
כשהולכים הרבה ובעיקר במקומות גבוהים וקרים - יש הרבה נזלת.
אני מראש אימצתי את השיטה הנפאלית לקינוח: סותמים נחיר אחד ומוציאים בנשיפה חזקה הכל מהשני...
חברה שלי לא יכלה להסתגל לכך ודי נגעלה גם ממני.
אחרי כמה ימים התברר שלא רק שחסכתי בנייר וגם נהניתי יותר - כי זה באמת מהנה לרוקן כך, אלא שבגלל היובש בהרים הגבוהים,
ובגלל התדירות של הקינוח כל מי שהשתמש בנייר- נהיו לו שפשפות אדומות וכואבות סביב הנחיריים.

מסביב לנחיריים (מבחוץ) יש שכבה שומנית דקה וכשמקנחים בעזרת נייר - היא פשוט יורדת וזה משאיר את העור חשוף מדי.

[מ_י_כ_ל*]

אימצתי את השיטה הנפאלית לקינוח: סותמים נחיר אחד ומוציאים בנשיפה חזקה הכל מהשני...
ואני חשבתי שזו שיטה מקורית שלנו (ראה למעלה)...באסה! טוב, לפחות אנחנו הוספנו את הטישיו...

במקומות גבוהים וקרים - יש הרבה נזלת.
באמת? למה?
<דוקא בזמן הטיול למזרח מיכל הייתה בשיא בריאותה...>

[תבשיל_קדרה*]

_במקומות גבוהים וקרים - יש הרבה נזלת.
באמת? למה?_
זה כמו בחורף.

פעם ניסינו לנתח את התופעה, והחלטנו שאלה אדים שמתעבים. וההוכחה: גם כשאוכלים מרק, האדים הופכים לנזלת.

[מאיה*]

פטנט: גם אני הייתי רק מנגבת את מה שמחוץ לאף של בתי ומאחר שצריך לחזור על הניגוב די הרבה ולא תמיד היתה לי ממחטה, הייתי משתמשת בשרוול של החולצה שלי (סליחה אם זה מגעיל משהו). והפטנט- הכנתי מבד מעין מגיני שרוול, כמו אלו שהיו לובשים בזמנים שכתבו בעט נובע כדי להגן על החולצה מכתמי הדיו,וכך אני גם מנקה את הנזלת ,גם שומרת על החולצה שלי וגם פטורה מלהסתובב כל הזמן עם טישו.

[בשמת_א*]

קינוח האף הכי טוב של התינוקת - כשהיא דוחפת את הפרצופון שלה בחולצה שלנו, בכתף
נו, למה אני לובשת בבית "חולצות סמרטוט"? בדיוק בשביל שלא יהיה איכפת לי איזה דברים בדיוק נשפכים עליהן...

הינוקא כל כך שונא שמקנחים לו את האף, שברגע שהוא קולט שזאת כוונתי, הוא תיכף מרכין את ראשו ומנגב את הנזלת על החולצה שלי. זה יוצא או על הכתף או על האמצע. וכשהחולצה כבר רטובה לי מדי, אני מנצלת אותה לעוד כמה קינוחי אף ומחליפה.

באמבטיה אני מנקה רק עם היד ועם מים. הכי טוב והכי עדין.

והאולטימטיבי: אני נותנת לינוקא (שנה וחמישה) חתיכת נייר אף (נייר טואלט, לפעמים טישו) והוא מנגב בעצמו, ולא רע בכלל.

[מגע_בריאות*]

הדף הזה ממש מגריין אותי לאיזה קינוח מתוק, רוטט וסמיך !!

>מגע בריאות חוששת ממגע בריאותיה<

[שחר_קליין*]

רוצה לחזק מה שכתוב בתחילת הדף בעניין הצעשים בוני האמון
גם אנחנו עשינו כך והיום
אופיר בת שנתיים יודעת כבר המון זמן לקנח לבד
ואם עוזרים לה היא ממש מוציאה כמו "גדולים".

[אמא_אינקובטור*]

קטנתי היתה בילדותה המוקדמת מונשמת ב-CPAP - שתי צינוריות היישר לנחיריים.
מאז היא לא מוכנה שניגע באפה המתוק בשום אמצעי שהוא. בבית אנחנו מקנחים רק ליד הכיור ביד רטובה, אבל גם לזה היא לא מוכנה. אני נאלצת להוציא את פקקי הנזלת שסותמים לה את האפונצ'יק והיא נעלבת מאוד...

הבכורה דווקא נהנית מהפרוצדורה ומכל מה שמתלווה אליה, כולל זריקת הטישו לפח.

[ליאת_טאוב*]

גם אני הייתי משוכנעת שהטריק של לנשוף כל פעם מנחיר אחר הוא מבית אבי. כשהייתי ילדה אבי לימד אותי לרוקן כך את הנחיריים, בעוד אמי ואחיותיי משמיעות קריאות גועל ברקע.
אצלנו לא מובעת שום התנגדות לקינוח האף. לא זכור לי איך התחלתי ואם היו שלבים, אך הבת (שנה וארבע) מביעה, על פי רב, הסכמה מלאה עד שמחה למגוון סוגי קינוח. היא גם מקנחת בעצמה (לפעמים את הפה...). כשהיא מתנגדת אז פשוט לא מקנחים ונותנים לה לנגב במה שבא.
בדרך כלל אני משתמשת במחטות בד, כמו שכולם נהגו לעשות פעם. גם לעצמי.
זה חסכוני, רך ואקולוגי.
אני חושבת שכל דבר שאני עושה לה בלי חששות מהתנגדות, עם חיוכים והתבדחויות, מתקבל גם על ידה באופן חיובי.
הפכנו את קינוח האף למשחק, כמו גם את החלפת החיתולים, את הארוחות, את ההתלבשות וכן הלאה.

[טרה_רוסה*]

_בדרך כלל אני משתמשת במחטות בד, כמו שכולם נהגו לעשות פעם. גם לעצמי.
זה חסכוני, רך ואקולוגי._

אולי צריך לעשות קאמבק לממחטות האף?

ד"א, ליגנין זה שם החומר שנמצא בעץ. לא פלא שזה שרט לכם את האף!

[מנג_בין*]

אני צריכה רעיונות איך מלמדים ילדה בת שלוש להוציא את הנזלת במקום לשאוף פנימה.
תודה!

[תבשיל_קדרה*]

אצלינו זה התחיל מאפצ'י בכאילו.
שמתי לב שכשהילדים מחקים מישהו (שמחקה מישהו?) שמתעטש, זה נגמר בנשיפה מהאף, וככה התחלנו את הקינוחים: "א-פְּם".

[מנג_בין*]

גילה, אחלה של רעיון!
(איך לא חשבתי על זה בעצמי....)

[חבצלת_השרון*]

גילה, נכון, אצלי גם יודעים לחקות שיעול!
אצלנו גם קינוח עם מים, ובחוץ עם מגבונים שהתייבשו (זה ממש רך!)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ליגנין זה סוג של נייר שיוף שנחשב בקיבוץ לממחטות אף
מהתקופה הקצרצרה בקיבוץ: היו קוראים לזה "נייר אף".

לפעמים אני מצליחה להתאפק ולהעביר יום בלי לדלות לו חייזר ע-נק מהאף (נזלת שהתייבשה). הוא שונא את זה.

[אוס*]

אני גיליתי שאם אני עושה את תנועת הסחיטה עם מים חמים זה פחות נורא אז בעקרון אני מקנחת להם עם מים

[סלט_פירות*]

לפני 3 שבועות הייתי מצוננת. איכשהוא נהייה לי פצע בתוך האף. לא בחלק שמפריד בין הנחיריים אלא בחלק שפונה החוצה, אבל הפנימי.
מאז כבר הצינון עבר אבל הפצע לא מסכים להגליד. מדי פעם מדמם (יבש פה) אבל לא נרפא.
מישהו יודע מה אפשר לעשות? זה כבר ממש כואב בכל האף וקצת מקרין ללחי.

[סלט_פירות*]

מחזירה ל מה חדש.
יש עצות? (אם לא שייך לדף הזה, אשמח להעביר לדף רלוונטי יותר).

[רחל_ברמן*]

הקטנטונת (9 וחצי חודשים) חולה מאד ומצוננת, ומה שעשינו עד עכשיו (כלום :-d ) כבר לא עובד. יש המון נזלת, והיא מתייבשת בחוץ ומכאיבה לה, ומתאספת בפנים ומקשה על ההנקה. האפון כבר אדום ומגורה, למרות שאנחנו לא מתקרבים לשם עם טישו מנייר. היא לא מוכנה שבכלל נתקרב לשם. יש רעיונות?

[אהבת_עולם*]

כשראיתי את הדף במה חדש, הייתי בטוחה שיהיו פה כמה 'חלוצות' שיגידו: "מה, אני בכלל לא מקנחת. זה במילא כבר מתנגב איכשהו במגע עם דבר כלשהו (חולצה, ספה, מפה.. ), ומה כבר כזה חשוב לנגב את הנזלת? שתנזול..."

אז מה, לא?

טוב, אז אני בכל זאת שואלת:
זה באמת כל-כך חשוב לנגב? ואם לפעמים לא מנגבים, והילד מסתובב עם פס של נזלת - זה נורא?
(כמובן, חוץ מבמקרים שרואים שזה ממש סותם את האף וקשה לילד לנשום)

[אהבת_עולם*]

סלט פירות, אולי כדאי לך לשאול ב-ככר השוק? (שם יש יותר קוראים...)

[רחל_ברמן*]

זה לא מה שיונת כתבה בהתחלה?

ואני איתך כשמדובר בנזלת "רגילה". אבל מה את עושה כשיש סתימה רצינית והתייבשות מכאיבה?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

רחל, אולי לטפטף לה טיפת שמן אקליפטוס לימוני (רק לימוני, לא אקליפטוס רגיל) על דש הבגד, זה "פותח את המעברים".
כשהיא ישנה אפשר למרוח לה קצת אלוורה על האזור האדום.

[אהבת_עולם*]

זה לא מה שיונת כתבה בהתחלה?
ממש לא.
היא מתארת שיטת קינוח ב'שלבים בוני אמון'.
אף אחד כאן לא אמר 'אני בכלל לא מקנח'.

[אהבת_עולם*]

בנוסף, חשבתי על העניין הזה -

נראה לי שזה רוב הזמן לא מפריע להם, הנזלת.
המבוגרים הם אלה שזה בעיקר מפריע להם -

• או שמפריע להם אסתטית בעין,
• או שהם מרגישים 'מזניחים' אם הם לא מנקים (ועוד שהשכנה תִראה 'איך הילדים האלה מסתובבים'...),
• או שנדמה להם שלילד זה מפריע,
• או שלא בא להם שהילד ימרח את זה בכל מיני מקומות לא צפויים.

אבל נראה לי, שברוב הפעמים, רוב הזמן - אם זה לא מצב של אף סתום שהילד סובל - לילד עצמו זה לא מפריע.

אז האם חשוב לקנח?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

היה כבר דף של אופק למה לשמור על הנזלת בפנים
ובהזדמנות זו אשמח אם אחת העורכות תהפוך את התמונה המגעילה-בגועל שיש שם, לקישור. תודה.

[אהבת_עולם*]

היה כבר דף של אופק למה לשמור על הנזלת בפנים
לא, אני ממש לא חושבת שצריך לבלוע את הנזלת.
אבל אני התכוונתי עד לשלב שילדים לומדים לנשוף ולהוציא את זה בעצמם - אולי לא לעשות עניין מנזלת שמבצבצת לה מחוץ לאף.
כלומר, לא חייבים באדיקות לא לקנח.
אבל, גם לא חייבים באדיקות לקנח.

[אני_עצמי*]

רחל, לי יש בת חצי שנה מצוננת עם נזלת מיובשת והכל.
גזרתי חתיכות מבד ממש רך ונעים - סוג של טריקו.
שמתי כ-10 טיפות שמן לוונדר בתוך בקבוק שלם של שמן שקדים.
אני מספיגה מעט מזה וניגשת אל האפון שלה בעדינות (בהתחלה באמת בשלבים), תוך כדי הסבר שזה נעשה כדי שיהיה לה יותר נעים
והיא ממש עוזרת לי
נראה לי שזה קשור לזה שזה רך ועם ריח טוב (שגם פותח נשימה) והיא גם גילתה שאחר כך באמת יותר נעים.

[אני_עצמי*]

ומניסיוני עם הילדה הספציפית שלי - זה מאד מפריע לה, והיא ממש קוראת לי לנקות לה
ואיך לא?
זה רטוב על הפנים, כשבמילא קר - תחושה לא נעימה
ואז זה מתייבש - מדביק את העור ומפריע להתבטא ולשנות הבעות
ואחר כך נשארים מזה פצעונים קטנים

וגם כשזה לא מונע את פעולת הנשימה עד חנק:-)... זה מפריע ומכביד עליה בדרך

[אני_עצמי*]

ועוד דבר:
למה שתקוע יבש או רטוב בתוך האף - אותו עניין עם השמן, מוספג על מנקי אוזניים רחבים, של תינוקות
להכניס ולסובב בעדינות

[רחל_ברמן*]

אני עצמי, תודה. הרעיונות שלך עוזרים לנו מאד.

[מיכל_ע*]

הבת שלי נורא מתעצבנת אם מנסים לנקות לה, אז החלטתי פשוט לא לנקות, זה מתנקה עליי... על החולצה או על הציץ בעת ההנקה. אם אין לי ברירה כי אני לא רוצה להתלכלך, אני עושה זאת עם בד רך או במים חמימים. כשהאף סתום ומפריע להנקה אפשר להשפריץ מי מלח, זה ממש פותר את הבעיה. כמובן שגם לזה היא מתנגדת, אני עושה זאת רק במצבים קיצוניים.

[אני_עצמי*]

איזה כיף!

[חני_בנני*]

איך זה שאף אחת לא ציינה את האפשרות הכ"כ זמינה ונוחה- חיתול טטרה- יש לי ערימה של כל החיתולים הישנים מצוין לקינוח אף גם רך וגם חסכוני.