איזה ספר אתם קוראים עכשיו

[רותם*]

שיקאסטה של דוריס לסינג.
ספר ישן (די)
ומופלא.
אזהרה: קשה לעיכול וקשה רגשית.
אבל מאד שווה.

[סבתא_לשמונה*]

דוריס לסינג בכלל קשה לעיכול. למיטב זכרוני כתבה הרבה נגד האפארטהייד.

[בונבון_ופרח*]

"זמנים מטורפים מצריכים ארגונים מטורפים" - טום פיטרס
ספר מעולה על השינוי הנדרש מעסקים ואירגונים בימינו אם הם רוצים לשרוד. מעורר מחשבה על כל הכלכלה וטוב גם למי שהוא "עסק של איש אחד".
אני קוראת אותו כהמשך לספריו של אליהו גולדרט "המטרה" וכו'.
שכנה שהיא גם כלכלנית הדביקה את כל השכונה בחיידק הלימודי הזה. ושיחות המרפסת שנובעות מכך הן מרתקות. הספרים עוברים מיד ליד ומתעורר דיון על הדברים שכל אחד למד מהם.
מצא חן בעיננו הרעיון של לימוד חופשי של נושא שדווקא נראה די רחוק מאיתנו ( רוב המשתתפים אינם אנשי כלכלה וחלקם גם בקושי סיימו תיכון..)

[ג'ינ_ג'ית*]

קראתי את "סמטת השקדיות בעומריג'אן" ונותרתי קצת המומה. מהרוע והאכזריות. אי-פרגון ושמחה לאיד. מה זה? ואח"כ ראיתי על הכריכה שהסופרת דורית רביניאן הייתה רק בת 22 כשכתבה את הספר, וזה היה נראה לי מוזר.

טרה, בדיוק רציתי לקחת אותו מהספרייה. למה התכוונת? רוע ואי פרגון נגד מי?

[Mise*]

מתי אתם מספיקים לקרא את הספר שלכם?

בד"כ בזמן ההנקה.

איפה אתם אוהבים לקרא אותו? בשירותים, במיטה לפני השינה, ליד האח, על הנדנדה בחצר, בנסיעות, כשהתינוק נרדם, או משחק לידכם?

רק במיטה.

מה אתם קוראים עכשיו?

"אחים ללא יריבות"

איך הגעתם אליו?

דרך שושנה היימן, שכנה שלנו.

האם אתם נהנים ממנו?

כן.

גומעים אותו בשקיקה, או סוחבים אותו לאט לאט?

כשקראתי אותו בפעם הראשונה גמעתי בשקיקה, עכשיו נסחב לאט..

האם תמליצו?

כן.

תחזירו למדף?

אחרי הקריאה, כמובן

תרצו לקרא שוב?

הממ. לא יודעת. סביר להניח שכן. בד"כ אני לא קונה ספרים שיש לי תחושה שלא אגע בהם שוב (למרות שהיו פה ושם נפילות).

[רונ_צ'ה*]

"עולם הסוף" של אופיר טושה גפלה. מקסים, מקסים, מקסים. ספר מצחיק, קליל אבל רציני, כתוב נפלא, מענג נורא. ממליצה בחום, אחרי שקיבלתי עליו המלצות מכמה וכמה חברות שלהן טעם ספרותי מאד שונה ומגוון.
התחלתי אתמול, ובנתיים קוראת בכל מקום אפשרי, ממש לא רוצה להניח אותו מהיד

[מורינגה_רותמית*]

"פרידה מאמא אגם"
ספר נפלא ואמיתי על תרבות שבטית של שבט המוסו בסין, שחי בבתי-אם ומקיים מבנה משפחתי שונה לגמרי מהמוכר לנו
מרתק, מתוק, מעורר המון מחשבות ומאד מומלץ.
ספר בנות, אבל גם הרבה בנים נהנו ממנו.

[ציפ_ציף*]

פרשת גבריאל תירוש-יצחק שלו פרשיה מלפני קום המדינה בתקופה בה החלו המחתרות לפעול.
חוזרת לספר שחקוק בזכרוני כנערה,מדהים כמה הוא משמעותי בימים אלו.
והיום איננו כלה.-גם מאוד אהבתי(חשבתי שאני היחידה שקראתי אותו...)

שהייתי ילדה קראתי בשקיקה את "האריה,המכשפה וארון הבגדים"-שמחה לראות שהסיפור חוזר בגדול גם לדור של הילדים שלנו.יש כאן תור בסיפריה על הסדרה של נרניה שחבל על הזמן.

[ניצן_אמ*]

"עולם הסוף" של אופיר טושה גפלה.
גם אני נהניתי ממנו, ספר נחמד וקל לקריאה, לתחושתי יש לו בעיית משלב מסויימת, נסיון לכתוב בשפה מעט גבוהה מדי שנשמעת מאולצת. באופן אירוני התאכזבתי מהסוף שלו.
למתעניינים, טושה גפלה הוציא כבר עוד ספר בשם "הקטרקט בעיני הרוח".

סיימתי את The Well of Lost Plots ל Jasper Fforde, הספר השני בסדרת Thursday Next, מצויין. הראשון, The Eyre Affair הוא תענוג של ספר. סוף סוף קם יורש לדגלאס אדאמס, ולאו דווקא במובן הנון-סנסי. כותב נהדר, קורץ בלי הרף לספרות הקלאסית ולשאר ירקות (יש לו אפילו דמות בשם ברקסטון היקס!:-D) פשוט כיף גדול. את הספר הרביעי כבר יש לי, ואילו השלישי בלתי ניתן להשגה בארץ (הזמנתי אותו כבר שלוש פעמים )
מישהו?

[נוסעת_סמויה*]

מתי אתם מספיקים לקרוא את הספר שלכם?
זהו, שלא מספיקים. כמה עמודים במיטה, לפני השינה. בימי מחלה של אחת הילדות או שלי. ולפעמים בסוף השבוע מזדמנת שעת חסד שבה הילדות מעסיקות את עצמן ואני יושבת לידן וקוראת, מספרת לעצמי שאני אמא מצטיינת שלא ממרכזת.

מה אתם קוראים עכשיו?
קוראת שוב את יצירת המופת של אנה אנקוויסט. ספר מופלא בעיניי (בפרט הפרק 'נעיצת הפגיון של המוות'). מתה להגג ולהתמוגג עליו עם אחרים שקראו. מישהו?

איך הגעתם אליו?
בקיץ האחרון נכנסתי לחנות בכוונה לקנות לעצמי ספר קריאה לקראת נסיעה. עמדתי וקראתי כריכות אחוריות ועמודים ראשונים, עד שההחלטה נפלה.

האם אתם נהנים ממנו?
מאוד מאוד. מזמן לא בכיתי ככה . וברצינות: זה ספר מלא כאב, אבל בכלל לא מדכא. לאנקוויסט יש יכולת נדירה להתבוננות ותיאור של מצבים אנושיים.

גומעים אותו בשקיקה, או סוחבים אותו לאט לאט?
גם וגם.

האם תמליצו?
בחום.

תחזירו למדף?
כשאני מסיימת לקרוא ספר שמדבר אלי, אני מיד מנסה להעביר אותו הלאה. יש לי צד מיסיונרי חזק באישיותי. את הספר הזה העברתי לאבא שלי בתום הקריאה, וקניתי לשתי חברות.

תרצו לקרוא שוב?
ושוב.

[נוסעת_סמויה*]

וסוכריה שמצאתי עכשיו ברשת: ריאיון עם אנה אנקוויסט
(זהירות, הריאיון מסגיר פרטים רבים על עלילת הספר. מומלץ רק למי שכבר קרא).

[עירית_לוי]

מישהו?
אני! אני!
בהחלט ספר נפלא.
קראת גם את הספר הראשון שלה, 'הסוד'? גם הוא מצויין למרות שאת 'יצירת המופת' אהבתי יותר.

תודה על הקישור לראיון. הולכת לקרוא אותו.

[רונ_צ'ה*]

לתחושתי יש לו בעיית משלב מסויימת עוד לא הגעתי לשם כנראה. אני נורא נהנת. אבל באמת, יש משהו אירוני מלהתאכזב דווקא מהסוף של הספר הזה:-)

[נקניק_אדום*]

מתי אתם מספיקים לקרא את הספר שלכם?

בדרך מהשירותים למיטה.

איפה אתם אוהבים לקרא אותו? בשירותים, במיטה לפני השינה, ליד האח, על הנדנדה בחצר, בנסיעות, כשהתינוק נרדם, או משחק לידכם?

בכל מצב. גם בחוסר ציפה.

מה אתם קוראים עכשיו?

כמעיין המתגבר/איין ראנד

איך הגעתם אליו?

קראתי אותו בגיל 14, כשהחלטתי לראשונה לתת צ'אנס לספר מעל 250 עמודים (הייתי בטוח אז - ובדיעבד הסתבר שצדקתי - שכל הספרים מעל 250 עמודים משעממים).

האם אתם נהנים ממנו?

באופן כללי אני נהנה מקריאה. ספציפית פה אני זועם על הסופרת.

גומעים אותו בשקיקה, או סוחבים אותו לאט לאט?

כמו הפסקות העישון. אלפי הפסקות בין סיגריה לסיגריה.

האם תמליצו?

במידה ואת חיילת מדימונה שעונה לשם מלי, אז כן.

תחזירו למדף?

לא. אשתמש בו כחומר גלם לקרנף שרציתי ליצור מעיסת נייר בכניסה לגומחה שלי.

תרצו לקרוא שוב?

עוד 14 שנה. רק כדי לסגור מעגל נוסף.

[ניצן_אמ*]

למען הסר ספק, התכוונתי ל משלב לשוני ולא התכוונתי לומר "משלב מסויים של הספר" בעברית קלוקלת.

וכי לא תפתח רונ צ'ה ציפיות מהסוף, הלא לא תתאכזב...
לכשתסיימי, נסי את "פרשת ג'יין אייר", ההנאה מובטחת.

[אמא_נמרה*]

צד שמאל של החושך של אורסולה לה-גווין. סבתא שלי סיפרה לי שתרגמו אותו וקנתה לי, כי זכרה אני אוהבת את לה-גווין (איזו מגניבה).

ממש בהתחלה ומאד סקרנית.

[נוסעת_סמויה*]

קראת גם את הספר הראשון שלה, 'הסוד'? גם הוא מצויין למרות שאת 'יצירת המופת' אהבתי יותר.
גם אני @}.

[רונ_צ'ה*]

למען הסר ספק, התכוונתי ל משלב לשוני ולא התכוונתי לומר "משלב מסויים של הספר" בעברית קלוקלת. נו, זה מה שקורה כשקוראים בלי ניקוד:-)

וכי לא תפתח רונ צ'ה ציפיות מהסוף, הלא לא תתאכזב... בלי ציפיות - מבטיחה:-)

"פרשת ג'יין אייר", - נפלא. אמא שלי קנתה לי אותו לפני כמה שבועות, והתחילה לקרוא אותו בדרך הביתה מהחנות (מישהו צריך לחקור פעם את תופעת "תולעת הספרים" הגנטית...), ולא הסכימה לתת לי אותו עד שסיימה אותו, העבירה אותו לאחותי, שהעבירה אותו לחברה שלה, שהעבירה אותו לאמא שלה - מזל שבסופו של דבר המתנה הגיעה לתעודתה....

[ניצן_אמ*]

כתבנו בערך באותה השניה שמחה שהובנתי כראוי.
אז יש עוד שלושה ספרים אחרי פרשת ג'יין אייר, לעניות דעתי הם לא תורגמו לעברית, ואני תקועה בשלישי ואוטוטו נשברת ומורידה אותו באינטרנט.

[רונית_דיטל*]

"השמיים שבתוכי"- יומנה של אתי הילסום
אתי הילסום ממש מורה רוחנית, כתבה יומן בגיל 27 באמסטרדם בתקופת השואה
היתה לה יכולת נדירה לראות את החיים בצורה חיובית ובונה גם מתוך התופת
ומכאן עוצמת היומן
ספר חובה
נקרא במהדורה קודמת "חיים כרותים"

[ורד_לב*]

יו, נדמה לי שקראתי את זה מתישהו....
היא חיה בארץ? או הייתה חיה פה עד לא מזמן? אמנית?
>ורד כבר ממש לא זוכרת, אבל בטוח "חיים כרותים" היה פה בבית מתישהו<

[מבקש_להתחדש*]

השבת קראתי את הספר שמחה גדולה בשמים של אמונה אלון.

קראתי בכל רגע פנוי שהיה לי בשבת -עד כדי שדחיתי את ההבדלה בשביל לקרוא עוד..-

"שמחה גדולה בשמים הוא סיפור מרגש על אהבה לא ממומשת, על החמצה גורלית ועל העצב הגדול שעל פני הארץ.
זהו רומן הנקרא בנשימה אחת ופותח צוהר אל עולם רוחני שוקק" - מהמאחורה של הספר ודי קולע...
מעבר לכתיבה היפה זה ספר שנכתב, לדעתי, בעומץ רב.

בקיצור אני ממש ממליץ!

[תמרול_ה*]

אם אינני טועה, אתי הילסום נספתה בשואה. למיטב זכרוני (בתקופת מוח נזיל) היומנים שלה נמצאו לאחר מכן.
<השמיים שבתוכי יומנה של אתי הילסום>

[רוצה_להיות_אני*]

מתי אתם מספיקים לקרא את הספר שלכם?
אם הוא מהפנט, אז מנצלת ומזניחה את כל הניתן להזנחה כדי להתקדם בקריאה.

איפה אתם אוהבים לקרא אותו? בשירותים, במיטה לפני השינה, ליד האח, על הנדנדה בחצר, בנסיעות, כשהתינוק נרדם, או משחק לידכם?
הכי אני אוהבת במיטה, ובמקרה גם יצא שאני קוראת כשאני מרדימה את הפצפונת, לפחות 30-40 דק' כל יום.
מאז גיליתי שמותר גם בשירותים, אז קוראת קצת גם שם.

מה אתם קוראים עכשיו?
את Pride and prejudice הגרסא המלאה.

איך הגעתם אליו?
לפני יותר מ10 שנים המיני סידרה שודרה לראשומה בערוץ 1, לא יכולתי לחכות לסוף אז רצתי לקנות את הספר.

האם אתם נהנים ממנו?
Immensly!

גומעים אותו בשקיקה, או סוחבים אותו לאט לאט?
גם וגם!

האם תמליצו?
לא מסיונרית של ספרים

תחזירו למדף?
שלי ורק שלי.

תרצו לקרא שוב?
הפעם ה11 תהיה אפילו יותר מהנה מהפעם ה10.

[נומושי*]

ממליצה על:מהרי הביתה של לורי לנסנס
על תלאות חייהן של ילדה נטושה וקשישה שהחיים חיברו ביניהן... ספר בועט,מטלטל ובעיקר מזכיר מה באמת חשוב
אולי נשים יתחברו יותר(ואולי לא)מקסים מקסים

[מי_גיבן_את_התזוזה_שלי*]

אם אינני טועה, אתי הילסום נספתה בשואה
אינך טועה

[צוויליך*]

Call of the Wild (תורגם לעברית כ"קול קדומים")+ סיפורים נוספים של ג'ק לונדון.
הסיפור המרכזי וגם השאר מתרחשים על הרקע של הבהלה לזהב באלסקה בסוף המאה ה-19.
העלילה מתארת את השינוי החל בבָּאק, כלב אשר כרבים אחרים באותה תקופה, נגנב מבעליו על מנת להימכר ככלב עבודה (גרירת מזחלות) לנוהים אחר שמועות הזהב הנשטף בנהרות הצפון. מכלב אחוזה מפונק הוא לומד לשרוד בתנאי החיים הקשים והמסוכנים של החבל הארקטי, מחליף ידיים ועובד בשירות בעלים שונים, ושם הוא גם שומע לראשונה את הקריאה העתיקה של זאבי הפרא ואליה הוא נמשך כברוך מרזל לסכנין.
ספר מדהים!
לונדון כתב עם הרבה רגש והומור. מבין סיפוריו אפשר ללמוד על החיים וההווי של הבהלה לזהב, מעבר לשטאנץ המוכר של קרבות אקדחים על שלל הזהב כפי שהתרגלנו בסרטים ובסיפורים אחרים. הטיפוסים שהוא מתאר יוצאים ממש מדפי הספר ומשאירים שלוליות של שלג נמס על הרצפה אצלך בסלון.

(אגב, מעניין לציין ספר נוסף שמתאר את אותה תקופה ואיזור גאוגרפי, White Fang ששמו המתורגם הוא... "פנג הלבן". יעני, ניב לבן.
ניחא, שלא יגידו שצוויליך 'איסטניס' או קטנוני או הכי גרוע, אליטה.
למה מעניין? כי פנג הלבן עובר תהליך הפוך : הוא זאב פרא עם רבע או שמינית דם כלב האסקי בדמו, ומוצא את עצמו בקשר הולך ומעמיק עם בני האדם עד שהוא מסיים את גילגוליו בדרום ארה"ב, היכן שמתחיל בעצם את סיפורו באק הנ"ל.)

[רונית_דיטל*]

אתי הילסום חיה באמסטרדם ונספתה באושוויץ
היא בחרה ללכת למוות למרות שהייתה יכולה להתחמק ממנו כיוון שהיו לה חברים רבים נוצרים

[ורד_לב*]

כן, אני מתחילה להיזכר... היה לה אהוב גרמני, נכון?

[אור_הירח*]

"מעוף העורב"- לא זוכרת של מי, סופרת קנדית (אין לי כוח לבדוק...). בעצם גמרתי לקרוא אותו לפני שבועיים או יותר, ומאז הוא לא מרפה ממני, ואני אפילו לא יכולה להתחיל משהו אחר. 800 עמודים של התבוננות פנימית מרתקת, אמיתית, כואבת. שמשלבת גם הסתכלות היסטורית עולמית רחבת היקף ועצובה מאוד מאוד על העולם הבלתי אפשרי שלנו. פשוט יצירת מופת. (וגם אני אוהבת מאוד את אנקוויסט). ספר שיוצא לקרוא אחד למליון! מדהים, מרתק, אמיתי, מרגש. כל עמוד ועמוד מתוך ה-800 חשוב ומענג כל כך. 40 העמודים (או יותר, אני לא ממש זוכרת) הראשונים מתחילים בנסיעה ובמחשבות של הילדה. נשמע משעמם? בכלל בכלל לא, מרתק!
מתי אתם קוראים? כל הזמן. בשירותים, בסלון, על יד הילדים, הבעל. אם לא רואים טלווזיה, וגם קצת נגמלים מהמחשב, יש די הרבה זמן לקרוא. (בלידה של הגדולה שלי קראתי את "מי פירסט סוני" כבר בלילה הראשון שאחרי, בלידה של הקטן שלי קראתי את הארי פוטר הראשון קצת לפני הלידה, והמשכתי כשעה אחרי בשקיקה לקרוא את הספר. כשקריאה זו אובססיה, אז גם לידות ותינוקות לא מפריעים, את זה אני אומרת לכל מי שהבטיח לי שאחרי הלידות אני אפסיק לקרוא).

[זוהר_הלבנה*]

'יונה ונער' החדש דנדש של מאיר שלו, מקסים...

[רוצה_להיות_אני*]

קוראת עכשיו:
המין השני של סימון דה בובואר
אחרי הפסקה של 5 שנים...

[רגע_לפני*]

אני קוראת את
מיליוני רסיסים קטנים
ג"יימס פריי
למי שלא גדל על ברכי האקולוגיה האנושית ,
והלך לאיבוד ...

[Talila*]

את טרילוגית 'מעגל הבארוק' של ניל סטפנסון. טרילוגיה ע נ ק י ת (בכל מובן אפשרי).

קוראת בכל מקום ובכל מצב אפשרי.

[עכשיו_אני*]

כוחו של הרגע הזה, לחיות מתוך שמחה וגלגול נשמות

[תלתל_בתוך_תלתל*]

שומע לראשונה את הקריאה העתיקה של זאבי הפרא ואליה הוא נמשך כברוך מרזל לסכנין

מטאפורה עם אמירה פוליטית ..
D-:

סיימתי לקרוא את זכרונותיה של גיישה
שאולי אינו יצירה ספרותית משובחת, אבל הוא בהחלט מרתק וסוחף אותך לעולם שבו.
@}

[פלונית*]

אאל"ט הסופר הוא דרור גרין

[ניצן_אמ*]

אאל"ט הסופר הוא דרור גרין
אני לא חוזרת בי מהביקורת, אבל לו ידעתי שמדובר בחבר קהילה יכוליות שהייתי בוחרת בניסוח, איך לומר... יותר עדין...

[רונית_דיטל*]

"אל תשלח ידך אל הנער" מאת הרב ישראל מאיר לאו
סיפור חיים מדהים, המתחיל כילד בשואה, למשל כשניסה להסתיר את גילו בתור למתן חיסונים והרופא הצ'כי אמר לו שאם הוא לא בן 15 ויקבל את החיסון ימות במקום, אז הוא הודה שהוא בן 7וחצי בסה"כ והרופא שפך חצי מהמזרק הצידה בלי שהגרמנים יראו, או איך במקלחות הפחד כשציפו לגז ובמקומו יצאו מיים קפואים ולמרות זאת עוררו שמחה גדולה. הגעתו לארץ והליכתו בתלם הרבנות כמו 37 הדורות שבמשפחתו לפניו. עזרתו לקהילה כרב, עשירה בהמון סיפורים מרגשים עד דמעות במיפגשיו עם פצועי צה"ל ועם פצועי הפיגועים ומשפחותיהם. פגישותיו עם אנשי ציבור בארץ ובעולם. יחסיו הקרובים עם יצחק רבין ז"ל, פגישה מדהימה עם האפיפיור הפולני (וכאן אני חייבת להמליץ על הסרט "קרול" כל תולדות חייו של קרול הוא יוחנן פאולוס השני, האפיפיור הפולני שבצעירותו היה אדם חילוני לגמרי ומאורעות השואה וחיפושיו הביאו אותו לכמורה, עד הגיעו לותיקן), פגישתו של הרב לאו עם פידל קסטרו ועם הרבי מלובביץ. סיפור חיים יוצא דופן. אגב, הרב לאו הוא אחד מחמשת המועמדים לנשיאות המדינה.

[נוסעת_סמויה*]

מה שאין לי מאת מיה ירון-לוי, בהוצאת הספרייה החדשה.
גלגול בפארק אווניו של נתן אנגלנדר, בהוצאת עם עובד.
קניתי אותם אתמול ב-20 ו-30 ש"ח (בהתאמה), במכירת הספרים הגדולה בקניון לב-תלפיות בירושלים. מוכרים שם מאות רבות של ספרים של הוצאות שונות, רבים מהם מצוינים, בהנחות גדולות.
ספרי הספרייה החדשה ב-20 שקלים (ממליצה בחום על 'זרים בבית' של רונית מטלון)
המון ספרי ילדים קלאסיים עם פגמים קלים ב-50% הנחה
'לידה פעילה' ב-50% הנחה
ועוד ועוד. כמעט בלתי אפשרי לא לקנות. ראו הוזהרתם.

[רונית_דיטל*]

פפיצ'ק יוסי שריד
ספר שואה, קראתי וסיימתי בנסיעה ברכבת לת"א (מאספת)
דווקא היה מעניין יוסי שריד

[רונית_דיטל*]

המוות חשוב לחיים אליזבט קובלר-רוס
המליצו לי עליו ואחר כך שוב המליצו אז קניתי (מתנה ליום הולדת...)
מה אפשר להגיד על הספר, קראתי אותו בשקיקה, אליזבט נפגשת עם המוות שוב ושוב עם חולים סופניים
מציעה לנו לעזור להם לסגור עיניינים לא סגורים ולא לטשטש ,כמובן שהמסקנה המתבקשת היא לכל אחד לא להשאיר עיניינים לא סגורים עם אנשים עם חלומות בקיצור כדי שנגיע לסוף ולא נרגיש שפיספסנו משהו (הייתי עו"ד מצליח אבל בעצם רציתי להיות נגר...)
מחקירתה את המוות, המוות מביאה איתו שחרור, כמו פרפר שמשתחרר מהגולם.
בכל זאת אני ממליצה לקרוא קודם את הספר השמיים שבתוכי אתי הילסום.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

"בחזרה לאהבה" - ספר שמבוסס על עקרונות "קורס בניסים" - ספר מדהים,זורם ומאוד מאוד אופטימי...

[אמא_בבית*]

"מי מבין את בטסי" - דורותי קנפילד-פישר
ספר מקסים על כמה טוב לילדים שהמבוגרים מאמינים בכוח שלהם ומשתפים אותם בעולם האמיתי.
לא ממש חינוך ביתי אבל מאוד מאוד קרוב.

[אנונימי]

שום גמדים לא יבואו של שרה שילה,בנתיים מומלץ(מהרבה סיבות..),אבל טרם הספיקותי לסיים

[סבתא_לשמונה*]

קראתי באנגלית כמה ספרים נעימים לקריאה , אך לא יותר מזה, אבל סיימתי לפני כשבועיים את וידוי של יוכי ברנדס שבאמת כדאי לקרוא.
הנסיון לחזור לעבר של ראשית המאה ה - 20 דרך סיפור של ימינו ומגע עם אישים ידועים דרך עיניה של הסופרת ההופך אותם מדמויות של קרטון לאנשים בשר ודם על כל גדולתם וחולשותיהם מעניין מאוד וכדאי לקרוא.

_פפיצ'ק יוסי שריד
ספר שואה, קראתי וסיימתי בנסיעה ברכבת לת"א (מאספת)
דווקא היה מעניין יוסי שריד_
זו תוכנית הקריאה הקרובה שלי.

[אמא_של_ליה*]

אנגינה. איזה תענוג... שלושה ספרים (כמעט) בעשרה ימים.
תרה של צרויה שלו. היא כותבת כל-כך יפה שכמעט אפשר להתעלם מהתוכן המדכא משהו.
תולדות האהבה של ניקול קראוס. ספר יפהפה לחלוטין. אני רוצה כבר מחר לקנות אותו לכל מי שאני אוהבת.
( יש לי צד מיסיונרי חזק באישיותי. )
הסופרת אמריקאית, שהספר הקודם שלה זכה בפרסים ושבחים ובסט-סלריות מיידית כזאת (אני אקרא ואדווח. עוד לא תורגם)
אז אני נותנת קצת קצת ממנו, שיהיה לכם חשק
< יש לי צד מיסיונרי חזק באישיותי. > כאמור:
"בעידן הזכוכית האמינו כולם שאבר כלשהו בגופם שביר מאוד. לאחדים היתה זו יד, לאחרים עצם הירך,
והיו שהאמינו שאפם הוא שעשוי זכוכית.עידן הזכוכית היווה תיקון אבולוציוני לתקופת האבן שקדמה לו,
ונטע ביחסים בין בני אדם תודעה חדשה של שבריריות שעודדה חמלה..."
ועכשיו אני ביסמין* של אלי עמיר, אבל הבראתי והקסם נעלם. הוא פחות מוצלח מהשניים האחרים,
קצת יותר "קריא", מה שקוראים, אבל גם פחות מתגמל (בדרך כלל הם כאלה, נדמה לי, הספרים מהז'אנר הקריא)
ואולי זה בגלל שחזרתי לקרוא בדקות שנותרות לי מהרגע שליה עוצמת את עיניה ועד ששלי נעצמות מאליהן.

[ניצן_אמ*]

Eats, Shoots & Leaves
The zero tolerance approach to punctuation.
רק התחלתי, בינתיים מענג ביותר

[סבתא_לשמונה*]

_Eats, Shoots & Leaves
The zero tolerance approach to punctuation.
רק התחלתי, בינתיים מענג ביותר_
מי הסופר/ת ?

[ניצן_אמ*]

Lynne Truss. pd]וזה הספר bbs b 2 2[/po]/104-4945147-2151131?s=books&v=glance&n=283155

[סבתא_לשמונה*]

אני רואה שהספר עדיין לא יצא בכריכה רכה. לקנות בכריכה קשה זה יקר ובספריה שלנו גם כן רוכשים רק בכריכה רכה אז אצטרך לחכות...)-:

[ניצן_אמ*]

לי יש אותו בכריכה רכה ורכשתי אותו בסטימצקי, אז זה לא אמור להיות קשה מדי.
אגב, זה ספר די קטן שיושב בד"כ בספרות עיון ולא בסיפורת (אם יש לך לידך או ליד ספרייתך חנות של ספרים באנגלית שיש בה כמות מספקת כדי לעשות את האבחנה הזאת.)
עכשיו אני מתחילה להרגיש אשמה שאני מקדישה יותר זמן בערבים לסריגה של החיתול מאשר לקריאה של הספר הקטן כדי לתת פה ביקורת יותר מהימנה.

[סבתא_לשמונה*]

תודה. אנסה להשיג בספריה או בסטמצקי. בסטמצקי אם אין במקום, תמיד אפשר להזמין והם מצלצלים הביתה להודיע כאשר הספר מגיע.
לסרוג חיתול? לא שמעתי על חיתולים סרוגים. בזמני לא היו כאלה - היו רק רב- פעמיים מבד.

[עין_הסערה*]

קוראת עכשיו את מרד הנפילים של איין ראנד.
לפני כן:
הריפוי של שופנהאואר - ארווין יאלום
הצבע ארגמן (שכחתי מי כתב)

[ניצן_אמ*]

הצבע ארגמן (שכחתי מי כתב)
אליס ווקר?

[אמא_של_אופק*]

אני קוראת עכשיו את כשניטשה בכה מחכים לי על המדף דיו חיור (אני אוהבת את הספרים של הרלן קובן) ו ההסטוריונית ו פונטנלה , אני יכולה להמליץ בחום על המנדולינה של קפטן קורלי שהסרט עשה לספר המופלא ממש עוול. ועל הסדרה של ערפילי אוולון ספרים עבים ולא קלים אך מומלצים, אה וכמובן סוכנות הבלשיות מס'1 קראתי את שלושת הספרים בסדרה ומחכה שיתרגמו את השאר... יש לי זמן לקרוא בין התנומות של התינוקת ובמקום טלויזיה שוויתרנו עליה כבר לפני שנתיים ולא חשים בחסרונה...

[זוהר_אור*]

קוראת עכשיו את החדש של ניק הורנבי ארוכה הדרך למטה - סיפורם של 4 אנשים, שונים מאוד זה מזה, שנפגשים בערב השנה החדשה על גגו של "בניין ההתאבדויות" בלונדון, כל אחד מתכנן להתאבד מסיבות שונות, ומשם נרקמת חברות מוזרה ביניהם. ספר נהדר, אני מאוד אוהבת את הכתיבה של הורנבי.

[סבתא_לשמונה*]

אמא של אופק
קראתי כמעט את כל הספרים שהמלצת עליהם באנגלית. הרלן קובן באמת מצוין.
עין הסערה
איין ראנד סופרת מוכשרת מאוד ולכן היא גם מסוכנת מפני שהיא פשיסטית. למיטב ידיעתי כתבה את ספריה בשנות ה - 50 ומאז נעלמו עקבותיה.

[רונית_סלע*]

התחלתי את אל תזוזי , שכתבה סופרת איטלקייה ששכחתי את שמה, מרגרט משהו (כבר החזרתי את הספר). הספר כתוב היטב אבל היה מאוד מדכא בשבילי, וכבר מזמן החלטתי שאיכות שגורמת לי סבל לא שווה את המאמץ. אז הפסקתי באמצע בתחושת הקלה.

[מיה_גל*]

אני קוראת עכשיו את פונטנלה של מאיר שלו ומתענגת עליו עד מאד.
לפניו קראתי את אדונית התבלינים של סופרת הודית ששכחתי את שמה (הספר כבר לא אצלי) - ספר פיוטי ומיסטי שמשתמש במילים באופן שממש ריגש אותי, עושה רושם שהתרגום ממש מצויין. מומלץ בחום רב.

[עין_הסערה*]

הי סבתא לשמונה, קראתי את איין ראנד גם בעבר (כשהייתי יותר צעירה ונוחה להשפעה ), ואף פגשתי אנשים שאימצו את האובייקטיביזם כפילוסופיית חיים.
אני נהנית מן העלילה והכתיבה (למרות שהנאומים של הדמויות מייגעים לעיתים). מאד מעניין לראות שהפילוסופיה הכלכלית השולטת היום, כן אימצה חלקים מן הדברים שהיא מביעה: ברור לכולם שחברה צריכה להיות רווחית, לפני שהיא תורמת לקהילה, והיא תורמת כאקט תועלתני (או לפחות בחלקו). באמת רציתי לפתוח דף על איין ראנד ולשמוע מה יש לאנשים לומר...

[תלתל_בתוך_תלתל*]

אדונית התבלינים של צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

ובימים אלה הגיע לארץ גם סרט המבוסס על הספר בכיכובה של
אישוואריה ריי היפיפיה...
(טרם צפיתי)
@}

[תולעת_ספרים_לשעבר*]

מענין אותי לשמוע היכן ומתי אתן קוראות ספרים. כל חיי הייתי תולעת ספרים, אבל מאז שאני אימא - מיזה 4 שנים, אני בקושי קוראת 3 ספרים בשנה. אם אני קוראת במיטה בסוף יום אני בקושי מחזיקה מעמד ונרמת מהר.
לפני 8:30 בערב לעולם אין לי זמן.
לעיתים אני קוראת בסלון כשבעלי רואה לידי טליוזיה. לא אופטימלי אבל לפחות אנו ביחד וכל אחד עושה את מה שהוא אוהב.
אז אימאות צעירות שתפו אותי בסוד מציאת הדרך והזמן לצלול לעולמות אחרים.

[אנונימי]

היכן ומתי אתן קוראות ספרים
בשירותים,
באוטו, כשהקטנים נרדמו,
כשמרדימה את הקטן ואני לא עייפה מדי בעצמי (עם פנס ראש),
כשכבר יש לי משהו שעושה בלי הילדים, והיה והגעתי יותר מוקדם, נשארת באוטו וממשיכה לקרוא.

[רינ_צ'י*]

כשמרדימה את הקטן ואני לא עייפה מדי בעצמי (עם פנס ראש)
הכי הרבה בחיים בערך קראתי במהלך הרדמת קטנים בהנקה - שוכבת על הצד, הספר מאחורי הראש שלו/שלה, אור קטן מאחורי (ככה שהראש שלי מצל על היונק הקטן) וסבבה. כשגדלו קצת והיו מתעניינים יותר הייתי קוראת בקול את הספר, זה בדרך כלל היה סם הרדמה מעולה (אם שומרים על טון הולם גם בקטעים סוערים).

עכשיו, כשהם גדולים יותר והחיים קלים יותר מבחינת הטיפול היום-יומי, יש מלא זמן לקרוא: בצהריים, כשהוא נח והיא עסוקה במשהו של עצמה; בערב (בעיקר ביום שלא תורי להשכיב). כשיוצאים לגינת שעשועים וזוכרת לקחת ספר - הם בדרך כלל עסוקים בעצמם, והגינה מגודרת כך שאין סכנה שיעלמו לאיזה מקום.

הקושי שלי הוא שאני קוראת יותר מדי וקשה לי להשיג ספרים - פחות מהנה בהרבה לקרוא בלעז, וספרים בעברית לא מסתובבים כאן הרבה, בניכר שלנו. אבל זאת כבר צרה אחרת.

[סבתא_לשמונה*]

היי עין הסערה
אני נהנית מן העלילה והכתיבה (למרות שהנאומים של הדמויות מייגעים לעיתים). מאד מעניין לראות שהפילוסופיה הכלכלית השולטת היום, כן אימצה חלקים מן הדברים שהיא מביעה: ברור לכולם שחברה צריכה להיות רווחית, לפני שהיא תורמת לקהילה, והיא תורמת כאקט תועלתני (או לפחות בחלקו).
הבעייה שהכלכלה היא לא רק ריווחית אלא גם דורסנית - יכולה להיות כלכלה ריווחית בלי להיות דורסנית כדוגמת מדינות סקנדינוויה אבל זה באמת מקום לדיון אחר ולא רק על איין ראנד.
מתי קוראים? היום, כמובן אין לי בעייה, אבל גם כאשר היו לי ילדים קטנים וגם עבדתי הרביתי לקרוא. בלי קריאה חיי אינם חיים. זמן הקריאה - לפני השינה בשעות הקטנות של הלילה, אינני ישנה הרבה שעות. שפת הקריאה -כמעט רק אנגלית, אבל נא לא לטעות, אני ילידת הארץ ואוהבת מאוד את השפה העברית אלא שרק מעטים מסופרינו הם לטעמי.

[בונבון_ופרח*]

"תלחצי" או באנגלית push.
לא זוכרת כרגע את שם הסופרת משהו שנשמע כמו ספייר.
מספר על חייה של נערה כושית בארה"ב של ימינו שהיא בהריון שני מאביה!! וניסיונותיה לשפר את עצמה וללמוד קרוא וכתוב ולצאת מהגטו.
ספר קצר יחסית שבלעתי באחה"צ אחד כשהילדה ישנה, כתוב נהדר ומביא דכאון ברמות כשחושבים על מה שקורה בעולם סביבנו "המערבי" וה"נאור"..
יצאתי מדוכאת אבל נרגשת עד דמעות מהכוח של אותה נערה לחתור לשיפור חייה וחיי בנה.

[סבתא_לשמונה*]

_תלחצי" או באנגלית push.
לא זוכרת כרגע את שם הסופרת משהו שנשמע כמו ספייר._
אנא, מצאי את שם הסופרת. קשה מאוד למצוא ספר בלי שם הסופר/ת.

[אילנה_לשם*]

אני קוראת את כוחו של הרגע הזה - ספר אלוף ממליצה מאד!
הברקה אחת ארוכה

[תמי_גלילי*]

Evidence of Harm by David Kirby (רב מכר באמריקה)
ספר חובה לכל הורה ולכל רופא.
על המאבק להוצאת תמירוסל (חומר שימור המבוסס על כספית) מחיסונים. על ניגודי אינטרסים, תאוות בצע, שימוש לרעה בכוח, קילקול המדע, ומה שנחישות של הורים יכולה להשיג - והכול מגובה בצורה מרשימה, לא ספקולטיבי. קשה להניח מהיד (חוץ מאשר כשצריך לעכל לרגע את מה שכתוב ומצוטט שם).
לא מדע בדיוני.
לא לבעלי לב חלש ולמי שמעדיף להאמין לרשויות ולרופאים בצורה עיוורת.
מומלץ.

[רונית_דיטל*]

במיטה בבקר לפני שהיא מתעוררת
כנ"ל בלילה אחרי שהיא נרדמה, אבל מעדיפה את הבקר
וברגעים שהיא עסוקה
בנסיעות לבד ברכבת - נדיר

[בונבון_ופרח*]

שם הסופרת של "תלחצי" הוא אכן ספייר.
גמרתי עכשיו לקרוא את "תולדות האהבה" - ניקול קראוס.
ממליצה בחום! ספר עדין, מרגש על כתיבה, אהבה ותהפוכות החיים.
אלמה בת הארבע עשרה קרויה ע"ש של גיבורת הספר שאביה (הישראלי) נתן לאימה ( האנגליה).
ליאו גורסקי מחברו של הספר חי בבדידות בניו יורק ולא יודע שהספר שכתב לאהובתו בפולין לפני שנים התפרסם.
מסכת של מיקרים מחברת בין שניהם ובין חייהם. סיפור מקסים של חיפוש - עצמי וביטוי .

[סבתא_לשמונה*]

אני קוראת עכשיו ספר מיוחד במינו. עדיין לא סיימתי אבל אני מוקסמת.
שם הספר: QUEEN OF DREAMS
הסופרת: CHITRA DIVAKARUNI
ברור שהסופרת הודית ומסופר על חיים בקליפורניה. בניגוד למצופה מספרים כאלה אין כאן הורים שרוצים לכבול את בתם למסורת. להפך, האם שהיא "מלכת החלומות"אינה מעודדת את התעניינות הבת בהודו. הדמויות המתוארות הן יחודיות.
אינני יודעת אם הספר תורגם לעברית, אבל למי שקורא אנגלית זו חוויה נפלאה.
הסופרת הזאת כתבה עוד ספרים ואני מתכוונת למצוא אותם.

[סבתא_לשמונה*]

אתמול ספרו על עוד ספר של אותה סופרת והמליצו עליו מאוד. באנגלית הוא נקרא QUEEN OF SPICES
בעברית שמו: אדונית התבלינים
שם הסופרת של "תלחצי" הוא אכן ספייר.
יש גם סרט.

[ענת_ב_פ*]

אני קוראת את סוד הקשר הזוגי שנכתב ע"י עמוס וצפי צור, זוג מטפלים זוגיים. הם נשואים ומטפלים בזוגות, כך שבד"כ בזמן הטיפול נמצאים ארבעת האנשים וכולם משפיעים ומושפעים מכולם. הספר מתאר מסעות זוגיים שהם עברו והעבירו זוגות אחרים. כל פרק מאיר זווית אחרת של ההתמודדות בקשר זוגי. הם פסיכולוגים שמשלבים בעבודתם דמיון מודרך, ביפנוזה, שימוש באמנות ואפילו שימוש בשחזור גלגולים. הספר כתוב בשפה פשוטה והוא מעשיר.
בקיצור מומלץ וכיפי @}

[מי_מה*]

קראתי עכשיו את אין לי מושג איך היא עושה את זה ספר כאילו מצחיק אבל נורא עצוב על אמהות וקרירה תובענית.

[בונבון_ופרח*]

"האינסטינקט האנושי" - רוברט ווינסטון.
ספר המבוסס על סדרה מצליחה של הבי.בי.סי ובו מציג המדען את החידושים האחרונים בתחום חקר המוח הפסיכולוגיה והגנטיקה. מנפץ אגדות ומיתוסים ומראה שהתגליות המדעיות יכולות להיות מפתיעות יותר מכל מיתוס.
מדוע אנו נשלטים על ידי האינסטינקט ולא על ידי התבונה?

[רוקדת_לאור_ירח*]

קוראת עכשיו את יסמין של אלי עמיר.
ראיתי שכתבו כאן עליו בדף ולא התלהבו, אני דווקא ממש מתענגת עליו. ספרים זה עניין של טעם ורגע בחיים , לא?

[אנונימי]

"שיחות קשות" מאת סטון, פטון, הין.
שימושי עד מאד.

[אנונימי]

"נוחכים-נפקדים" של ד. גרוסמן
וזה עושה לי כאב-בטן


מה עושים עם המידע הזה?

[סירופ_מייפל*]

סיימתי בנשימה אחת את הספר הטוב ביותר שקראתי אי פעם. ועוד מסופרת שכל הזמן כותבת שהיא עדיין לא יודעת לבטא בכתב את מה שהיא באמת רוצה.
השמיים שבתוכי- יומנה של אתי הילסום 1941-1943
אתי כתבה ביומנה מגיל 27 עד שנספתה באוושויץ.
בד"כ אני מתחמקת מכל ספר שקשור לשואה. מאוד קשה לי לקרא או לצפות בטלויזיה... התמונות והמילים משפיעים עליי בתקופה ארוכה של דיכדוך שקשה לי לצאת ממנו.
הפעם חברה הבטיחה לי שזהו ספר אחר, מעודד אופטימי.
לאתי היו תעצומות נפש והיומן שלה מופלא. מגיל 27 עד גיל 28 בערך היא התבגרה באופן יוצא דופן והגיעה למסקנות ותובנות עמוקות ביותר על האדם והאנושות.
אתי ביקשה מחברים לפרסם את יומניה לאחר המלחמה כדי שניסיונה והתובנות שהיא הגיעה אליהם יוכלו לעזור לאחרים.

כל כך בא לי לחבק אותה ולהגיד לה תודה. כל כך עצוב.

[ענת_ב_פ*]

סיימתי את "מחזיר אהבות קודמות" של יהושע קנז ואהבתי מאוד!!
ומייד אחריו גמעתי במהירות את "ברטה הארוכה" של קוקה קאנאלס- ספר שכולו דמיון ומתיקות עד אין קץ!!

[רונית_דיטל*]

ללא פרויד ללא פרוזק - נכתב על ידי פסיכיאטר שכותב איך להתמודד עם דיכאון ללא פרויד ללא פרוזאק, מומלץ גם לאנשים שמחים. ספר מאד קריא פרקים קצרים והרבה דוגמאות.
ילדות בריאה - אבישי גרשוני בריאות וחינוך ילדים לאורהאנתרופוסופיה, מזכיר לי מה שכבר ידעתי אבל גם קצת מחדש

[רוצה_להיות_אני*]

^{הרכילות היא רעל}

ארבע ההסכמות של דון מיגל רואיס, הגעתי אליו באיחור והוא מרגיש לי קצת פשטני.
"אזורי המשגה שלך" למתחילים.

[סבתא_לשמונה*]

_אתמול ספרו על עוד ספר של אותה סופרת והמליצו עליו מאוד. באנגלית הוא נקרא QUEEN OF SPICES
בעברית שמו: אדונית התבלינים_
טעיתי. באנגלית הוא נקרא THE MISTRESS OF SPICES.
התחלתי עכשיו לקרוא.

[תלתל_בתוך_תלתל*]

סיימתי את "יונה ונער" המקסים של מאיר שלו
ולהבדיל (...) את "עדן" המשמים והשטחי של יעל הדיה

סליחה על הביקורת הבוטה אבל אחרי הטעם הטוב שהותיר הספר הראשון
הספר השני היה די נוראי (לא אהבתי גם את הקודם של הדיה "שלושה סיפורי אהבה", אבל רציתי לתת לה צ'אנס נוסף)

עכשיו אני הולכת להתנחם בזרועותיו של אחד הספרים הישנים שקראתי מליון פעמים ואף פעם לא נמאס מהם,
עם כל קריאה בהם מתגלה רובד נוסף. (דוגמה קלאסית: "מאה שנים של בדידות" המעולה של מארקס).
@}

[סבתא_לשמונה*]

לפני כמה ימים סיימתי לקרוא את אדונית התבלינים (באנגלית, אבל יש תרגום לעברית). בהתחלה חשבתי שלא אמשיך לקרוא אבל אח"כ נכנסתי לתוך העניין והספר באמת שווה קריאה, במיוחד שהוא עוסק בעולם שכל כך רחוק מאיתנו, ובימים טרופים אלה זה יתרון גדול.
התחלתי לקרוא עוד ספר של אותה סופרת SISTER OF MY HEART , נראה מבטיח כבר מהתחלה, אני מקווה שגם תורגם לעברית.
תלתל בתוך תלתל
את צודקת, לפעמים טוב לברוח לספרים הישנים והטובים. הבעייה היא שלא תמיד משיגים אותם בספריה או בחנות ובעירי אין חנויות של ספרים ישנים.

[אמא_לשלושה*]

סיימתי לא מזמן את "חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן" של מיץ' אלבאום, קשה להגדיר את הספר הזה, אני מאוד אהבתי אותו והתחברתי אליו.
מחכה לי על המדף "הדרך הארוכה הביתה" של גדעון ברנד.
וברגע זה אני קוראת את "הנעלמים" של הרלן קובן שכותב בצורה מדהימה.

[אנונימי]

מי שמתענין בהתפתחות המדע ושכאלה,
אני קוראת כרגע את אפס והוא ממש מקסים.
נאלצתי להתפשר על התרגום לעברית, אבל הוא הרבה פחות גרוע ממה שהיה נדמה מרפרוף ראשוני.

[סירופ_מייפל*]

סבתא לשמונה אחות ליבי הוא התרגום. ספר מקסים. אפילו יותר יפה מאדונית התבלינים. כיף.

אני קוראת עכשיו את כימים אחדים של מאיר שלו וקצת משתעממת.
סיימתי לא מזמן את יונה ונער של מאיר שלו, שדוקא אמרו לי שהוא פחות מעניין מהנוכחי אך כל אחד וטעמו הוא. יונה ונער היה מקסים(תלתל- גם) בעניי.

ושוב, כמו תלתל, אני רק התחלתי לקרא את עדן וכבר הבנתי שבשבילי יש שם מריחה ע נ ק י ת של טקסט.
זה הזכיר לי את הספר האחרון של קוני ויליס- מעברים. שאין לי מושג איך הגעתי לסוף. באנגלית. ממש בקפיצות של 50 עמודים קדימה. שם יש עמודים שלמים שנראה שהסופרת עשתה פשוט "קופי -פייסט".
שני הספרים שקודמים שקראתי שלה היו ממש מדהימים. לקח לי קצת זמן להיכנס לעלילה, וברגע שנכנסתי לסיפור לא יכולתי להניח את הספרים. מלבד הכלב וספר יום הדין.
@}