קשיי הנקה סיפור בהמשכים

פחות מחודש עבר מאז הדיון הסוער ב- אמא לא מיניקה מתוסכלת, ושבוע מאז שפתחתי את הדף שאלה דחופה בנושא הנקה.

אני רוצה לשתף אתכן בסיפור קטן, של אמא אחת, שהחל בשבוע שעבר. אני כותבת את הדברים לעצמי בזמן אמיתי, כדי שלא אשכח שום דבר:

5 בנובמבר: במזל טוב נולדה בשבוע 39 ובמשקל 2,700 ק"ג תינוקת בריאה וחמודה, בת ראשונה לזוג הורים צעירים ונרגשים.

מפאת שמירה על פרטיות הנפשות הפועלות, חברתי היולדת מכונה כאן ס', ובעלה א'.

הערה: לס' אין אף חברה אמא לילדים, חוץ ממני.

רקע:

לפני הלידה: ההריונית הצעירה, נרגשת לקראת הלידה הממשמשת ובאה, יודעת בוודאות שהיא רוצה להניק.

הלידה: טראומטית. חוסר יחס משווע מצד הצוות, הלידה מתעכבת שעות ארוכות כי אף אחד לא בא. סוף-סוף העוללה מגיחה אל העולם. התעלמות מוחלטת מבקשתה של ס' לקבל את התינוקת לציצי להניק. היא נלקחת, וס' מחכה שעתיים עם רגליים למעלה שיבואו לתפור. מסתבר שבוצעו חתכים רציניים שהצריכו תפרים מרובים. ס' נלקחת למחלקת יולדות, בעלה ואמה הלכו הביתה לנוח. האחיות פוקדות עליה בשום אופן לא לקום מהמיטה לבד. היא מתחננת במשך שעות שייקחו אותה לתינוקת, אף אחד לא מתייחס.

השתלשלות העניינים:

5-6 בנובמבר: שהייה בבית החולים. הקטנטונת לא מצליחה לינוק. לאחר מאמצים מרובים של צוות האחיות ויועצת ההנקה של בית החולים, ולאחר כ-15 ניסיונות חיבור כל פעם, בסופו של דבר הקטנה מתחברת ומצליחה לינוק.

7 בנובמבר: יום ראשון בבית. אני מתקשרת בצהריים. ס' במקלחת, אמא שלה עונה. אומרת שהקטנה לא מצליחה לינוק, ושהם לא יודעים מה לעשות. היא נשמעת מיואשת. אני שואלת אם אפשר לבוא לבקר. ס' עייפה, מעדיפה שאני אבוא מחר.
באותו בערב, ס' מתקשרת:
"יש לי גודש נוראי בציצי. כאבי תופת. הקטנה לא מצליחה לינוק, מה לעשות?"
"אני בודקת וחוזרת אליך מיד".

אני פותחת את הדף שאלה דחופה בנושא הנקה. מיד מתקבלת תגובה מ- טרה רוסה. אני מתקשרת לס' ואומרת לה לעשות מה ש- טרה רוסה אמרה. מתקשרת אחרי שעה לשאול איך הולך, ס' אומרת שהגודש אכן ירד אבל לאחר כשעה חזר.

אני מקריאה לה בטלפון את "נוהל טיפול בגודש" ששלחה שמיכת טלאים, ומייעצת ליצור קשר מיידי עם יועצת הנקה. "אני רוצה לתת לך את הכתובת של באופן טבעי", אני אומרת, "יש שם רשימת יועצות הנקה". מסתבר שהמחשב שלה מקולקל.

אני מתקשרת ל- אמא של אורי, שנותנת מס' טלפון של יועצת הנקה ומציעה לשוחח עם ס' בטלפון מתי שתרצה.

ס' מתקשרת ליועצת, ומקבלת הנחיות לשאוב 30cc כל שלוש שעות במהלך הלילה ולתת בכפית.

8 בנובמבר: יועצת ההנקה מגיעה לביקור בבוקר. אני מתקשרת בצהריים לשאול איך היה. ס' אומרת שגם היועצת לא הצליחה לחבר את התינוקת. ההנחיות שנתנה: להמשיך לשאוב 30cc כל שלוש שעות, לתת קצת במזרק כדי להרגיע, ואז להמשיך לנסות לחבר את התינוקת לציצי.

סיכמנו שאני אבוא לבקר בערב.

אני מתקשרת לפני שאני יוצאת מהבית. ס' אומרת שהיא לא מצליחה לחבר את התינוקת. היא מבקשת שנדחה את הביקור שלי למחר, כי היא סוף-סוף הצליחה לשאוב כמות קצת יותר גדולה. היא ממוטטת מעייפות, רוצה ללכת לישון ושבעלה ייתן בקבוק אח"כ.

9 בנובמבר: אני מתקשרת בבוקר לשאול איך הולך. ס' כבר נכנסה לנוהל שאיבות, ניסתה עוד כמה פעמים לחבר לציצי אך ללא הצלחה. היא נשמעת לא טוב. סיכמנו שאני אבוא בערב.

בשבע בערב אני מגיעה. ס' בחדר השינה, שואבת. 7 דקות מכל צד, שלושה מחזורים ברצף. היא מתנצלת על רעש המשאבה, ושואלת אם מפריע לי לראות את זה. אני מחייכת ומרגיעה: "עם קילומטראז' השאיבות שלי אני בכלל לא רואה את זה, ואת הרעש אני בכלל לא שומעת". היא בלחץ, בקושי מצליחה להגיע לכמויות שהיועצת אמרה לתת. אני מנסה להסיח את דעתה בזמן השאיבה (מניסיוני – זה עוזר). אכן יצאה כמות יפה.

"אי אפשר לשלב גם סימילק?" שואלת ס' בייאוש. "אם תשלבי עכשיו סימילק", אני עונה "זה יהיה תחילת הסוף של ההנקה". אני מסבירה לה למה, מנסה לעודד, חוזרת ואומרת שחשוב מאוד להיות בקשר הדוק עם יועצת ההנקה.

בבית נמצאים בעלה והוריו. אמא של בעלה לא נוהגת, אז אבא שלו מביא אותה כל יום ונשאר שם איתה עד הלילה. זה מפריע לס', היא מרגישה כלואה כל היום בחדר השינה עם ציצים שלופים. אני אומרת לה שהיא חייבת עכשיו לחשוב על עצמה, ואם לא נוח שהם יהיו שם היא צריכה לדבר עם בעלה שיסביר יפה ובעדינות שהיא זקוקה לשקט ופרטיות. ס' מתביישת, לא נעים לה.

בשמונה בערב מגיעים לביקור אח שלה וחברתו, זוג צעיר שעומד להינשא בקרוב. הם רעבים. ס' עומדת במטבח ומחממת להם פסטה, מפשירה פיתות מהפריזר, מוציאה שתייה. אני בשוק!!

ס' מספרת שדיברה קודם בטלפון עם יועצת ההנקה. היועצת אמרה שהיא נשמעת לה בדיכאון, וס' בתגובה פרצה בבכי.

אני מנצלת את הצעתה הנדיבה של אמא של אורי, מחייגת אליה ומעבירה את הטלפון לס'. הן משוחחות שעה ארוכה.

בזמן שהן משוחחות, בעלה של ס' ואני מעשנים סיגריה בגינה. הוא לחוץ ומתוסכל. "כבר הפסקתי לעשן לפני שלושה שבועות", הוא מתנצל, "רק מאז הלידה חזרתי".

אני מבקשת שיספר איך הוא מרגיש.

"אני מפחד שהתינוקת לא אוכלת מספיק. אנחנו כל הזמן גבוליים בשאיבות".
"משגע אותי שאני לא יכול לעזור לס'. אם היינו נותנים סימילק יכולתי להאכיל בעצמי, וס' היתה מצליחה לישון קצת".
"גיסתי נתקלה בקשיים עצומים להניק, אז היא וויתרה. את מבינה? תינוקות יונקים גם את העצב של האמא. אם זה לא הולך, חייבים להפסיק".

אני מנסה לעודד, להסביר שבהתחלה הכל נראה נורא קשה. צריך להקפיד לעשות מה שהיועצת אומרת, ויהיה בסדר בסוף. "בכל מקרה", אני אומרת "חשוב לא לקבל שום החלטה עכשיו, לנסות לפחות שבועיים. חיוני מאוד לתינוקת לקבל את הקולוסטרום". "אין את הקולוסטרום הזה בסימילק?" הוא מתפלא. "לא", אני אומרת בחיוך מסביר, "זה רק בחלב אם". "ומה יש בו בקולוסטרום הזה?", "נוגדנים שהאמא מעבירה לתינוק", אני אומרת. "אי אפשר לקבל את זה בשום מקום אחר".

בתום השיחה עם אמא של אורי, ס' נראית מעודדת, אפילו מחייכת קצת.

היא מותשת כל כך, אין לה כוח לעשות אמבטיה לקטנה. "לא נורא", אני אומרת לה, "לא חייבים כל יום. אפשר לרחוץ קצת בכיור". אני רוחצת את הקטנה מתחת לכיור ומראה לס' שזה לא מפחיד בכלל. אני מחתלת ומלבישה את הקטנה, וס' מתיישבת להאכיל אותה.

אני הולכת הביתה, ומבקשת מס' שתתקשר אלי בכל שעה אם צריך.

10 בנובמבר: אני מתקשרת בבוקר לשאול איך הולך. ס' מספרת שהקטנה לא הפסיקה לצרוח ונרדמה רק בשלוש בבוקר. בחמש וחצי היא כבר התעוררה. "חוץ מזה", מוסיפה ס', "באמצע הלילה נשברנו וא' הלך לקנות סימילק".

"מה????" אני מזדעזעת לעצמי בלב, "ונתת לה?". "כן", היא אומרת.

"לא הצלחתי לשאוב את הכמות הדרושה, הקטנה בוכה ובוכה, אני לא מסוגלת להשאיר אותה בלי אוכל" אומרת ס'.

"סיפרת ליועצת?" אני שואלת. "לא", עונה ס' בשקט, "ואני גם לא אספר לה. היא תכעס". ס' גם אומרת שהגודש בציצי פשוט לא עובר. היא שואבת, ואחרי שעה הגודש חוזר במלוא העוז, והכאבים חזקים מנשוא. "את יודעת", אני אומרת לה, "הגוף שלך והתינוקת מסונכרנים בצורה מושלמת. הקטנה בוכה ורוצה עוד אוכל, והחזה שלך מתמלא בחלב עד כדי גודש. היא רוצה לאכול בדיוק את מה שהגוף שלך מייצר".

"אני לא מסוגלת לשאוב כל שעה", לוחשת ס' בקול עצוב. "אני לא עומדת בזה. אם אני אצטרך להמשיך ככה אני אתלה את עצמי בסוף".

"ומה אומרת על כך היועצת?" אני שואלת. "היא לא אומרת", מפטירה ס'.

ואני מבינה. ס' כבר ויתרה על היועצת. לא נעים לה, היא תכעס עליה...

בערב אני מתקשרת שוב. ס' מספרת שהיא ממשיכה עם השאיבות, אבל החליטה גם לתת פעמיים ביממה סימילק, כדי להשלים לכמות הרצויה. "אני אתן לזה צ'אנס שבועיים", היא אומרת. "אם זה לא ילך, אני מפסיקה".
אני שומעת את העצב עד תל אביב.

"את ממשיכה לנסות לחבר אותה לציצי? כי זה מאוד חשוב, את חייבת להמשיך. את רוצה שאני אבוא וננסה ביחד?".

"זה לא יעזור", היא אומרת, על סף בכי. "היא אפילו לא מנסה. מחזיקה את הפטמה בפה בלי לעשות כלום, ויכולה להישאר ככה שעות". בצר לי אני נאלצת להודות בפני עצמי שאני באמת לא יודעת מה עושים במצב הזה. הבן שלי ינק טוב מהפעם הראשונה, אין לי שמץ של מושג. "אולי תדברי שוב עם היועצת?", אני מנסה. "זה לא יעזור" היא אומרת בקול מותש ומדוכדך .

11 בנובמבר: התקשרתי בבוקר. ס' יצאה קצת מהבית עם בעלה והתינוקת. "הרגשתי שאני חייבת לצאת", היא אומרת "עמדתי להשתגע בבית". לא ממש הצלחנו לדבר.

בערב סיפרתי את הסיפור לחבר מהעבודה. "אולי את דוחפת אותה יותר מדי להנקה", הוא אומר. "תחשבי, זה עלול לגרום לה נזק". אני כבר לא יודעת מה לחשוב.

12-13 בנובמבר: התקשרתי כמה פעמים ולא הצלחתי לתפוס את ס'. קיוויתי שהכל בסדר.

14 בנובמבר: התקשרתי לס' בבוקר. החדשות לא רעות. לאחר ניסיונות מרובים הקטנטונת אמנם מצליחה לינוק, אבל יונקת כל פעם רק כחמש דקות. נראה לי שאם היא יונקת רק חמש דקות כל פעם, ומקבלת גם סימילק, ההנקה לא תימשך לאורך זמן. אני מציעה לקבוע בשבילה תור בהקדם אצל אמא ל 5 ולבוא לקחת אותה לשם. ס' מסכימה. התקשרתי למרפאה, השארתי הודעה. ביקשתי שיחזרו אלי בהקדם.

המשך יבוא...

תובנות ביניים:

בין שתי הקבוצות המובהקות של מיניקות ובוחרות במודע לא להניק נעה קבוצה ענקית חסרת שם ודי מבולבלת. הקבוצה הזאת היא רוב הנשים שאך ילדו, שפעמים רבות מוצאות את עצמן שלא ברצונן בקטגוריית ה "בחרו לא להניק" בלי שיבינו איך התגלגלו לשם (ענת גביש מתוך אמא לא מיניקה מתוסכלת)
כל כך נכון.

זה טבעי, אבל צריך ללמוד (וללמד) את זה. הלמידה שעזרה לי היתה לראות אחרות. לא לסשנים של רבע שעה בפגישה מוגדרת בזמן (וודאי שלא בטלפון!!!) אלא לשבת איתן הרבה הרבה, לראות את כל ההתרחשות, זה טבעי, אבל צריך ללמוד (וללמד) את זה. (ענת גביש מתוך אמא לא מיניקה מתוסכלת)
גם זה כל כך נכון.

אבל...

ס' לא מכירה אף אחת שמיניקה. לאן בדיוק היא אמורה ללכת עם תינוקת בת שלושה ימים, כדי להקיף את עצמה באמהות מיניקות במשך שעות?

אני שואלת, כי אני באמת לא יודעת מה לעשות.

אופטימית,
אם מדובר על אזור ת"א, ייתכן שאוכל לעזור.

אני מניקה
שאבתי חודש עד שהצלחתי שבתי תינק - זה יכול לעודד אותה
אשמח להתייצב אצלה, או בגינה הקרובה למקום מגוריה, או בכל מקום שנוח לה.

אופטימית,
אם מדובר על אזור ת"א, ייתכן שאוכל לעזור.

אני מניקה
שאבתי חודש עד שהצלחתי שבתי תינק - זה יכול לעודד אותה
אשמח להתייצב אצלה, או בגינה הקרובה למקום מגוריה, או בכל מקום שנוח לה.

אני יכולה לבוא אליה כבר מחר.

אני יכולה לבוא אליה כבר מחר.

סיגל ב,

תודה!

היא גרה ברמת השרון. זה קצת רחוק, אבל אני יכולה לאסוף אותך כשאני הולכת אליה, אם מתאים לך.
אז אם זה בסדר, אני אקח את הטלפון שלך מ- אמא של אורי.

סיגל ב,

תודה!

היא גרה ברמת השרון. זה קצת רחוק, אבל אני יכולה לאסוף אותך כשאני הולכת אליה, אם מתאים לך.
אז אם זה בסדר, אני אקח את הטלפון שלך מ- אמא של אורי.

אם את רוצה את יכולה עכשיו להתקשר. נמחק את זה עוד מעט.

אם את רוצה את יכולה עכשיו להתקשר. נמחק את זה עוד מעט.

סיגל ב,

רשמתי לי את הטלפון (ומחקתי). אני אתקשר אליך.

המון תודה על ההיענות, זה באמת נוגע ללב.

סיגל ב,

רשמתי לי את הטלפון (ומחקתי). אני אתקשר אליך.

המון תודה על ההיענות, זה באמת נוגע ללב.

היו לי דמעות בעיניים כשקראתי את השתלשלות העיניינים
רק רציתי לספר שאני מניקה את בני בן ה5 ח' 3 פעמים ביום ועוד פעמיים הוא אוכל תחליף חלב ואין סימן לכך שהחלב עומד להתייבש.
אולי גם אצל חברה שלך זה יהיה המצב

היו לי דמעות בעיניים כשקראתי את השתלשלות העיניינים
רק רציתי לספר שאני מניקה את בני בן ה5 ח' 3 פעמים ביום ועוד פעמיים הוא אוכל תחליף חלב ואין סימן לכך שהחלב עומד להתייבש.
אולי גם אצל חברה שלך זה יהיה המצב

באמת סיפור עצוב.

אגב, באותה שיחה עם הבעל, אני אישית הייתי מציינת בפניו שאם הוא רוצה לעזור לה, שלא יתן לה להכין אוכל לאורחים ושאולי זה מפריע לה שההורים שלו בבית כל היום. אני חושבת שיש בהצלחת הנקה עניין חשוב של המצב הרגשי של האם (לחץ, נוחות, חרדה), שמשום מה עד עכשיו לא כל כך דיברנו עליו. אני לא יודעת אם זה נכון שזה עד כדי כך משפיע, אבל לפחות ככה אמא שלי לימדה אותי.

באמת סיפור עצוב.

אגב, באותה שיחה עם הבעל, אני אישית הייתי מציינת בפניו שאם הוא רוצה לעזור לה, שלא יתן לה להכין אוכל לאורחים ושאולי זה מפריע לה שההורים שלו בבית כל היום. אני חושבת שיש בהצלחת הנקה עניין חשוב של המצב הרגשי של האם (לחץ, נוחות, חרדה), שמשום מה עד עכשיו לא כל כך דיברנו עליו. אני לא יודעת אם זה נכון שזה עד כדי כך משפיע, אבל לפחות ככה אמא שלי לימדה אותי.

רק רציתי לספר שאני מניקה את בני בן ה5 ח' 3 פעמים ביום ועוד פעמיים הוא אוכל תחליף חלב ואין סימן לכך שהחלב עומד להתייבש.
תודה, זה באמת מעודד. אני אגיד לה.

טרה, אני חושבת שאת מאוד צודקת. ממש הפריע לי לראות שאנשים מגיעים ליולדת הביתה כשהם "מורעבים", ונראה להם טבעי שהיא צריכה להאכיל אותם. אני קצת חוששת להתערב יתר על המידה, ולדבר עם בעלה על הנוכחות של הוריו. אני לא חושבת שהוא בכלל יודע שהיא אמרה לי את זה. זה עדין ומורכב. אני לא יודעת. דילמה.

סיגל ב,
ניסיתי להשיג אותך עכשיו בפלאפון אבל לא היתה תשובה. בכל אופן, אני מאוד-מאוד מודה לך על הרצון לעזור, אבל נראה לי שאם הבת שלך סובלת נורא בנסיעות, יהיה לנו קשה לעצור בדרך כל דקה, כי מדובר בנסיעה בכביש בינעירוני שאין בו כל כך איפה לעצור מבלי להסתכן.
אני אנסה לשכנע את חברתי שאחרי שהיא תתאושש קצת, אני אאסוף אותה איזה יום ונבוא לתל אביב. אני אהיה איתך בקשר.
המון-המון תודה @}

רק רציתי לספר שאני מניקה את בני בן ה5 ח' 3 פעמים ביום ועוד פעמיים הוא אוכל תחליף חלב ואין סימן לכך שהחלב עומד להתייבש.
תודה, זה באמת מעודד. אני אגיד לה.

טרה, אני חושבת שאת מאוד צודקת. ממש הפריע לי לראות שאנשים מגיעים ליולדת הביתה כשהם "מורעבים", ונראה להם טבעי שהיא צריכה להאכיל אותם. אני קצת חוששת להתערב יתר על המידה, ולדבר עם בעלה על הנוכחות של הוריו. אני לא חושבת שהוא בכלל יודע שהיא אמרה לי את זה. זה עדין ומורכב. אני לא יודעת. דילמה.

סיגל ב,
ניסיתי להשיג אותך עכשיו בפלאפון אבל לא היתה תשובה. בכל אופן, אני מאוד-מאוד מודה לך על הרצון לעזור, אבל נראה לי שאם הבת שלך סובלת נורא בנסיעות, יהיה לנו קשה לעצור בדרך כל דקה, כי מדובר בנסיעה בכביש בינעירוני שאין בו כל כך איפה לעצור מבלי להסתכן.
אני אנסה לשכנע את חברתי שאחרי שהיא תתאושש קצת, אני אאסוף אותה איזה יום ונבוא לתל אביב. אני אהיה איתך בקשר.
המון-המון תודה @}

א"א, אולי תוכלי להבהיר לה את המסר שהיועצת היא רק יועצת, לא סוכנת של משטרת ההנקה, לא רשות שופטת ובוודאי לא מבצעת? זו התינוקת שלה. רק היא יודעת את גבולות היכולת שלה. אני יכולה לחתום לה שאף יועצת מוסמכת לא "תיעלב" מזה ואפילו לא תופתע. עובדים עם מה שיש, עם מה שאפשר. וחשוב מאוד לשמור על ערוץ תקשורת פתוח עם היועצת.

א"א, אולי תוכלי להבהיר לה את המסר שהיועצת היא רק יועצת, לא סוכנת של משטרת ההנקה, לא רשות שופטת ובוודאי לא מבצעת? זו התינוקת שלה. רק היא יודעת את גבולות היכולת שלה. אני יכולה לחתום לה שאף יועצת מוסמכת לא "תיעלב" מזה ואפילו לא תופתע. עובדים עם מה שיש, עם מה שאפשר. וחשוב מאוד לשמור על ערוץ תקשורת פתוח עם היועצת.

לאן בדיוק היא אמורה ללכת עם תינוקת בת שלושה ימים, כדי להקיף את עצמה באמהות מיניקות במשך שעות?
מקום מעולה לכך יכול להיות מפגשי ליגת לה לצ'ה, אבל בדקתי באתר ולא ראיתי מפגש באזור בימים הקרובים. שווה להמשיך ולעקוב.

לאן בדיוק היא אמורה ללכת עם תינוקת בת שלושה ימים, כדי להקיף את עצמה באמהות מיניקות במשך שעות?
מקום מעולה לכך יכול להיות מפגשי ליגת לה לצ'ה, אבל בדקתי באתר ולא ראיתי מפגש באזור בימים הקרובים. שווה להמשיך ולעקוב.

אולי תוכלי להבהיר לה את המסר שהיועצת היא רק יועצת, לא סוכנת של משטרת ההנקה (עדי יותם)
ניסיתי. אני כל הזמן מנסה לגרום לה להתקשר אליה שוב. הסברתי שהיועצת תכבד כל החלטה שלה, תקבל אותה כמו שהיא, ותעזור לה תוך התחשבות ברצונות שלה ובדרך שלה.

בכלל, הוספתי שכדאי שהיא תתרגל לכך שמרגע שנולד תינוק כל העולם מרגיש צורך להעיר, להטיף, ללמד ולחנך, במיוחד אנשים זרים ברחוב ("למה את לא מלבישה לה ארוך, קר לה", "למה את מחזיקה אותה על הידיים כל הזמן, זה לא טוב, היא תתרגל" וכד'), והיא לא צריכה להתרגש מזה, אלא להקשיב לקול הפנימי שלה ולעשות מה שהיא מרגישה לנכון.

ובכל זאת, כמו אצל רבות מאיתנו, תחושת ה"לא נעים" לפעמים חזקה יותר מההגיון. היא עדיין לא רוצה להתקשר אליה, אז חשבתי שאולי יהיה עדיף לנסות יועצת אחרת.

בינתיים אין אפשרות לקבוע תור השבוע במרפאה באודים (התור היחיד שפנוי נופל בדיוק על התור בטיפת חלב). אני אנסה לקבוע לשבוע הבא, מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.

אולי תוכלי להבהיר לה את המסר שהיועצת היא רק יועצת, לא סוכנת של משטרת ההנקה (עדי יותם)
ניסיתי. אני כל הזמן מנסה לגרום לה להתקשר אליה שוב. הסברתי שהיועצת תכבד כל החלטה שלה, תקבל אותה כמו שהיא, ותעזור לה תוך התחשבות ברצונות שלה ובדרך שלה.

בכלל, הוספתי שכדאי שהיא תתרגל לכך שמרגע שנולד תינוק כל העולם מרגיש צורך להעיר, להטיף, ללמד ולחנך, במיוחד אנשים זרים ברחוב ("למה את לא מלבישה לה ארוך, קר לה", "למה את מחזיקה אותה על הידיים כל הזמן, זה לא טוב, היא תתרגל" וכד'), והיא לא צריכה להתרגש מזה, אלא להקשיב לקול הפנימי שלה ולעשות מה שהיא מרגישה לנכון.

ובכל זאת, כמו אצל רבות מאיתנו, תחושת ה"לא נעים" לפעמים חזקה יותר מההגיון. היא עדיין לא רוצה להתקשר אליה, אז חשבתי שאולי יהיה עדיף לנסות יועצת אחרת.

בינתיים אין אפשרות לקבוע תור השבוע במרפאה באודים (התור היחיד שפנוי נופל בדיוק על התור בטיפת חלב). אני אנסה לקבוע לשבוע הבא, מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.

אני קצת חוששת להתערב יתר על המידה, ולדבר עם בעלה על הנוכחות של הוריו. אני לא חושבת שהוא בכלל יודע שהיא אמרה לי את זה. זה עדין ומורכב.

את לא צריכה לציין בפני שהיא אמרה לך.
פשוט תתגידי לו שהיא זקוקה לשקט ולפרטיות בביתה, ושאת חושבת שיש יותר מדי אנשים שמסתובבים בבית וגוזלים ממנה אנרגיות. רבאק - אני כשיש לי במצב רגיל אורחים לשלוש שעות מרגישה אחר כך מותשת....

אני קצת חוששת להתערב יתר על המידה, ולדבר עם בעלה על הנוכחות של הוריו. אני לא חושבת שהוא בכלל יודע שהיא אמרה לי את זה. זה עדין ומורכב.

את לא צריכה לציין בפני שהיא אמרה לך.
פשוט תתגידי לו שהיא זקוקה לשקט ולפרטיות בביתה, ושאת חושבת שיש יותר מדי אנשים שמסתובבים בבית וגוזלים ממנה אנרגיות. רבאק - אני כשיש לי במצב רגיל אורחים לשלוש שעות מרגישה אחר כך מותשת....

יש מפגשים ברמת השרון, ולפחות בזמנו, הן היו נפגשות מדי יום רביעי בבוקר. שווה להרים טלפון ולברר! שולמית ש שאבה בזמנו המון לפג שלה, מניקה עכשיו קטנצ'יק, ובכלל היא אשה מקסימה (לא ממש מכירה את השאר, אבל די בטוחה שיתמכו בחברתך).
כל הכבוד לך על התמיכה, האכפתיות וההתגייסות. אל תשכחי גם לשמור על עצמך.

יש מפגשים ברמת השרון, ולפחות בזמנו, הן היו נפגשות מדי יום רביעי בבוקר. שווה להרים טלפון ולברר! שולמית ש שאבה בזמנו המון לפג שלה, מניקה עכשיו קטנצ'יק, ובכלל היא אשה מקסימה (לא ממש מכירה את השאר, אבל די בטוחה שיתמכו בחברתך).
כל הכבוד לך על התמיכה, האכפתיות וההתגייסות. אל תשכחי גם לשמור על עצמך.

אין אפשרות לקבוע תור השבוע במרפאה באודים (התור היחיד שפנוי נופל בדיוק על התור בטיפת חלב).
שואלת מתוך בורות גמורה: האם, במצב שנוצר, לא עדיף לדחות או להזיז דווקא את התור בטיפת חלב?

אין אפשרות לקבוע תור השבוע במרפאה באודים (התור היחיד שפנוי נופל בדיוק על התור בטיפת חלב).
שואלת מתוך בורות גמורה: האם, במצב שנוצר, לא עדיף לדחות או להזיז דווקא את התור בטיפת חלב?

האם, במצב שנוצר, לא עדיף לדחות או להזיז דווקא את התור בטיפת חלב? (סמדר נ)
הצעתי את זה. הבעיה היא שטיפת חלב נותנים לה תור חליפי רק בשבוע הבא, והיא חוששת ללכת מאוחר מדי. היא די בלחץ לראות שהכל בסדר עם התינוקת, ובכלל בלחץ מזה שבבית חולים אמרו לה ללכת לטיפת חלב יום-יומיים אחרי החזרה הביתה, אבל טיפת חלב קבעו לה תור רק כשהתינוקת כבר בת שבוע וחצי. ניסיתי להגיד שזה לא נורא, אבל כשאמא טרייה מאוד לחוצה, קצת קשה לדבר אל ההיגיון.

האם, במצב שנוצר, לא עדיף לדחות או להזיז דווקא את התור בטיפת חלב? (סמדר נ)
הצעתי את זה. הבעיה היא שטיפת חלב נותנים לה תור חליפי רק בשבוע הבא, והיא חוששת ללכת מאוחר מדי. היא די בלחץ לראות שהכל בסדר עם התינוקת, ובכלל בלחץ מזה שבבית חולים אמרו לה ללכת לטיפת חלב יום-יומיים אחרי החזרה הביתה, אבל טיפת חלב קבעו לה תור רק כשהתינוקת כבר בת שבוע וחצי. ניסיתי להגיד שזה לא נורא, אבל כשאמא טרייה מאוד לחוצה, קצת קשה לדבר אל ההיגיון.

אבל כשאמא טרייה מאוד לחוצה, קצת קשה לדבר אל ההיגיון.
אולי אפשר ש האחות בטיפת חלב תדבר איתה ותגיד לה שזה בסדר ואפשר לדחות בכמה ימים?
לדעתי זה יכול להרגיע את האמא הצעירה. בהצלחה.

אבל כשאמא טרייה מאוד לחוצה, קצת קשה לדבר אל ההיגיון.
אולי אפשר ש האחות בטיפת חלב תדבר איתה ותגיד לה שזה בסדר ואפשר לדחות בכמה ימים?
לדעתי זה יכול להרגיע את האמא הצעירה. בהצלחה.

למען האמת, כדאי מאוד להגיע לפחות לשקילה ראשונה בט"ח, במיוחד במצב הזה, כמה שיותר מהר. כי יכול להיות הבדל גדול בין משקלים (המכשירם) שונים. לשקילה שבוע אח"כ תהיה משמעות. כרגע, אין אינדיקציה משמעותית לקצב הגדילה שלה.
(אספר שוב איך עם תינוק בן ימים ספורים נשקלנו פעמיים באותו יום, פעם במוקד ופעם בט"ח, על משקלים אלקטרוניים, והיה הבדל של 300 גרם).

למען האמת, כדאי מאוד להגיע לפחות לשקילה ראשונה בט"ח, במיוחד במצב הזה, כמה שיותר מהר. כי יכול להיות הבדל גדול בין משקלים (המכשירם) שונים. לשקילה שבוע אח"כ תהיה משמעות. כרגע, אין אינדיקציה משמעותית לקצב הגדילה שלה.
(אספר שוב איך עם תינוק בן ימים ספורים נשקלנו פעמיים באותו יום, פעם במוקד ופעם בט"ח, על משקלים אלקטרוניים, והיה הבדל של 300 גרם).

היא די בלחץ לראות שהכל בסדר עם התינוקת
מה עדיף - אחות ט"ח או רופאה (שהיא גם יועצת הנקה) שתגיד שהכל בסדר עם התינוקת?

היא די בלחץ לראות שהכל בסדר עם התינוקת
מה עדיף - אחות ט"ח או רופאה (שהיא גם יועצת הנקה) שתגיד שהכל בסדר עם התינוקת?

כמה דברים - קודם כל, אם המחשב שלה חזר לתחייה, פורום הנקה בתפוז ופורום ייעוץ ההנקה של אסתר גרוניס בתפוז. הראשון - לתמיכה, לאוזן קשובה וגם למפגשים

השני - לייעוץ מקצועי וירטואלי - בהחלט לא תחליף לייעוץ פנים-אל-פנים, אבל לפעמים בדיוק מה שצריך כדי לחזק את הביטחון הקורס. ואם צריך, אני בתל אביב ולעדי יותם יש את הטלפון שלי.
ועוד משהו - כשאני עושה הדרכות הנקה ואני רואה את האמא מתרוצצת ומארחת ומכינה קפה, אני לוקחת אותה הצידה בשקט (וגם את בן הזוג) ואומרת משהו כמו, "עכשיו את אמא. כרגע, התפקיד שלך זה להתמקד בהנקה. את צריכה לנוח כמה שאת יכולה, לאכול ולשתות טוב, ולייצר חלב לתינוק שלך. אורחים - לסנן. חברות שיכולות לעזור - יופי. אורחים שצריך לארח? אפשר להגיד בכל הנימוס והעדינות שכרגע עוד מוקדם מדי. ותשתדלו לגייס כל עזרה אפשרית - אוכל מוכן שצריך רק לחמם, קיפול כביסה, ואם בכל זאת יש אורחים שלא מצליחים לדחות - שמישהו אחר (אמא, חמות, דודה) יארח אותם." המון אמהות טריות לילד ראשון צריכות שממש יאמרו להן במפורש שהן לא צריכות לשחק את סופר-וומן, ושלעייפות מצטברת יש השפעה לא טובה על ההנקה.

כמה דברים - קודם כל, אם המחשב שלה חזר לתחייה, פורום הנקה בתפוז ופורום ייעוץ ההנקה של אסתר גרוניס בתפוז. הראשון - לתמיכה, לאוזן קשובה וגם למפגשים

השני - לייעוץ מקצועי וירטואלי - בהחלט לא תחליף לייעוץ פנים-אל-פנים, אבל לפעמים בדיוק מה שצריך כדי לחזק את הביטחון הקורס. ואם צריך, אני בתל אביב ולעדי יותם יש את הטלפון שלי.
ועוד משהו - כשאני עושה הדרכות הנקה ואני רואה את האמא מתרוצצת ומארחת ומכינה קפה, אני לוקחת אותה הצידה בשקט (וגם את בן הזוג) ואומרת משהו כמו, "עכשיו את אמא. כרגע, התפקיד שלך זה להתמקד בהנקה. את צריכה לנוח כמה שאת יכולה, לאכול ולשתות טוב, ולייצר חלב לתינוק שלך. אורחים - לסנן. חברות שיכולות לעזור - יופי. אורחים שצריך לארח? אפשר להגיד בכל הנימוס והעדינות שכרגע עוד מוקדם מדי. ותשתדלו לגייס כל עזרה אפשרית - אוכל מוכן שצריך רק לחמם, קיפול כביסה, ואם בכל זאת יש אורחים שלא מצליחים לדחות - שמישהו אחר (אמא, חמות, דודה) יארח אותם." המון אמהות טריות לילד ראשון צריכות שממש יאמרו להן במפורש שהן לא צריכות לשחק את סופר-וומן, ושלעייפות מצטברת יש השפעה לא טובה על ההנקה.

ושלעייפות מצטברת יש השפעה לא טובה על ההנקה.
ועל האמהות, ועל התחושה הכללית, ועל תפקוד המוח, ועל המערכת החיסונית ... (להמשיך?)

ושלעייפות מצטברת יש השפעה לא טובה על ההנקה.
ועל האמהות, ועל התחושה הכללית, ועל תפקוד המוח, ועל המערכת החיסונית ... (להמשיך?)

יש עידכונים?

יש עידכונים?

זה טבעי, אבל צריך ללמוד (וללמד) את זה. הלמידה שעזרה לי היתה לראות אחרות. לא לסשנים של רבע שעה בפגישה מוגדרת בזמן (וודאי שלא בטלפון!!!) אלא לשבת איתן הרבה הרבה, לראות את כל ההתרחשות, זה טבעי, אבל צריך ללמוד (וללמד) את זה
יש לי חברה שהלכה לפגישות של אמהות מיניקות אצל דיאנה קרת בדיאדה וזה נתן לה תמיכה משמעותית בשלבים הראשונים. מדובר במפגשי נשים, שכל אחת מספרת על עצמה, על הקשיים שאחרי הלידה ובכלל, וכל זה תוך כדי הנקה. מצד שני, אולי זה מתאים בשלב קצת יותר מתקדם, אולי עכשיו היא צריכה תמיכה אישית.
ו אמא אופטימית, נשמע לי שיש לה הרבה פרגון ותמיכה ממך ושאת מאמינה בה ובכוחות שלה, וזו זכות גדולה. כה לחי @}

זה טבעי, אבל צריך ללמוד (וללמד) את זה. הלמידה שעזרה לי היתה לראות אחרות. לא לסשנים של רבע שעה בפגישה מוגדרת בזמן (וודאי שלא בטלפון!!!) אלא לשבת איתן הרבה הרבה, לראות את כל ההתרחשות, זה טבעי, אבל צריך ללמוד (וללמד) את זה
יש לי חברה שהלכה לפגישות של אמהות מיניקות אצל דיאנה קרת בדיאדה וזה נתן לה תמיכה משמעותית בשלבים הראשונים. מדובר במפגשי נשים, שכל אחת מספרת על עצמה, על הקשיים שאחרי הלידה ובכלל, וכל זה תוך כדי הנקה. מצד שני, אולי זה מתאים בשלב קצת יותר מתקדם, אולי עכשיו היא צריכה תמיכה אישית.
ו אמא אופטימית, נשמע לי שיש לה הרבה פרגון ותמיכה ממך ושאת מאמינה בה ובכוחות שלה, וזו זכות גדולה. כה לחי @}

אופטימית, הרעיון של ענת גיגר נשמע מתאים, משום שהוא יענה בו זמנית גם על הצורך בחברת מיניקות וגם על הצורך של ס' לצאת מהבית.
וחוץ מזה, אמרתי כבר שאת סבבה של חברה??

אופטימית, הרעיון של ענת גיגר נשמע מתאים, משום שהוא יענה בו זמנית גם על הצורך בחברת מיניקות וגם על הצורך של ס' לצאת מהבית.
וחוץ מזה, אמרתי כבר שאת סבבה של חברה??

וחוץ מזה, אמרתי כבר שאת סבבה של חברה??
וואוו, שילוב של שני הדפים. לא הייתי מתארת לעצמי שזה אפשרי...

קודם כל, אני מודה לכולן על כל העצות. ההתגייסות של כולכן מאוד מרגשת. לא שזה מפתיע, כי אני יודעת שכאן תמיד יש על מי לסמוך. אני אעשה לי סדר בראש של כל הדברים שנאמרו כאן, כדי לנסות ליישם בצורה הטובה ביותר.

ועכשיו, עדכונים מהשטח: הקטנה עדיין יונקת רק כחמש דקות כל פעם, אבל אתמול ינקה הרבה פעמים כאלה, וס' גם שאבה בנוסף, והרגישה שאין צורך ביותר מזה אז לא נתנה סימילק בכלל (:-)!). היום היא נשמעת הרבה יותר טוב, ומחר בבוקר קבענו לנו פגישה בבית קפה ליד הבית שלה. אני מקווה שכשנהיה ביחד היא תאזור אומץ להתקשר ליועצת, ואולי לאחר שיחת הטלפון היא כבר תרגיש נוח לקבוע איתה שתגיע הביתה. אני גם אציע את העצות שקיבלתי כאן, אבל אולי לא את כולן בבת אחת, כי מחר אני בעיקר רוצה להקשיב לה.

אמשיך לעדכן בקרוב.

אני יודעת שכבר אמרתי - אבל שוב תודה לכולן.

וחוץ מזה, אמרתי כבר שאת סבבה של חברה??
וואוו, שילוב של שני הדפים. לא הייתי מתארת לעצמי שזה אפשרי...

קודם כל, אני מודה לכולן על כל העצות. ההתגייסות של כולכן מאוד מרגשת. לא שזה מפתיע, כי אני יודעת שכאן תמיד יש על מי לסמוך. אני אעשה לי סדר בראש של כל הדברים שנאמרו כאן, כדי לנסות ליישם בצורה הטובה ביותר.

ועכשיו, עדכונים מהשטח: הקטנה עדיין יונקת רק כחמש דקות כל פעם, אבל אתמול ינקה הרבה פעמים כאלה, וס' גם שאבה בנוסף, והרגישה שאין צורך ביותר מזה אז לא נתנה סימילק בכלל (:-)!). היום היא נשמעת הרבה יותר טוב, ומחר בבוקר קבענו לנו פגישה בבית קפה ליד הבית שלה. אני מקווה שכשנהיה ביחד היא תאזור אומץ להתקשר ליועצת, ואולי לאחר שיחת הטלפון היא כבר תרגיש נוח לקבוע איתה שתגיע הביתה. אני גם אציע את העצות שקיבלתי כאן, אבל אולי לא את כולן בבת אחת, כי מחר אני בעיקר רוצה להקשיב לה.

אמשיך לעדכן בקרוב.

אני יודעת שכבר אמרתי - אבל שוב תודה לכולן.

הקטנה עדיין יונקת רק כחמש דקות כל פעם, אבל אתמול ינקה הרבה פעמים כאלה, וס' גם שאבה בנוסף, והרגישה שאין צורך ביותר מזה אז לא נתנה סימילק בכלל (!).

איזה יופי!

< גם עם ההתקדמות הזו, אני כמובן זמינה להגיע גם מחר, או כל דבר... ולו כדי לחגוג את ההתקדמות! >
< אולי בגלל זה לא נפגשנו היום... כי היא היתה עסוקה בלהניק!

>

הקטנה עדיין יונקת רק כחמש דקות כל פעם, אבל אתמול ינקה הרבה פעמים כאלה, וס' גם שאבה בנוסף, והרגישה שאין צורך ביותר מזה אז לא נתנה סימילק בכלל (!).

איזה יופי!

< גם עם ההתקדמות הזו, אני כמובן זמינה להגיע גם מחר, או כל דבר... ולו כדי לחגוג את ההתקדמות! >
< אולי בגלל זה לא נפגשנו היום... כי היא היתה עסוקה בלהניק!

>

אופטימית, כל הכבוד!
אני רוצה רק להוסיף שאת מה שאמרה שמיכת טלאים חשוב להגיד לחברתך גם בלי קשר להנקה. כלומר, גם אמהות שנותנות תמ"ל צריכות לנוח ולא לעמוד לארח.

אופטימית, כל הכבוד!
אני רוצה רק להוסיף שאת מה שאמרה שמיכת טלאים חשוב להגיד לחברתך גם בלי קשר להנקה. כלומר, גם אמהות שנותנות תמ"ל צריכות לנוח ולא לעמוד לארח.

איך היה היום?

איך היה היום?

כמה תובנות בתור "מתקשה" לשעבר - הימים הראשונים של ההנקה אינם מתאימים לדעתי למפגשי ליגת לה לצ'ה ולגלישה בפורומים באינטרנט. אלו כמובן פעילויות מבורכות אך הן מתאימות לשלבים בהן ההנקה כבר זורמת. בפורומים ממשיים ווירטואלים קיים מגוון של דעות ועיצות שיכולים להשפיע לרעה על אם טריה ומבולבלת (וחוץ מזה אם יש לה שעה פנויה לגלוש באינטרנט, מוטב שתישן). כשיש בעיות, וגם יש רצון לפתור אותן, מה שנדרש לדעתי היא יועצת הנקה טובה. יועצת בעלת ידע בלבד לא תספק את הסחורה. יועצת טובה לא תגביר את המתח שקיים גם ככה, וזה נראה לי מה שקרה פה. אני יכולה להמליץ בחום על הדי הרפז, אבל אני מניחה שזה שהיא חיפאית יקשה על העניין. אני בטוחה שיש מקצועניות ברמתה באיזור המרכז. על אף שהיא בלתי מתפשרת ("פנאטית" יש אומרים), לא חשתי מעולם (הייתי בקשר טלפוני איתה מספר חודשים) חשש כמו זה המתואר פה.
במילים אחרות , למקרה שאני לא ברורה מספיק, לדעתי היועצת שחברתך מסתייעת בה לא מתאימה לה. אולי יש לאותה יועצת ידע מתאים, אבל עם יועצת הנקה צריך שתהיה כימיה, שיבנה אמון, היועצת צריכה להיות קצת (הרבה ?) פסיכולוגית.

אני מאחלת לתינוקת בת השבוע וחצי שאמא שלה תרצה מספיק, ושתזדמן לה העזרה הנכונה ובמהירות.

כמה תובנות בתור "מתקשה" לשעבר - הימים הראשונים של ההנקה אינם מתאימים לדעתי למפגשי ליגת לה לצ'ה ולגלישה בפורומים באינטרנט. אלו כמובן פעילויות מבורכות אך הן מתאימות לשלבים בהן ההנקה כבר זורמת. בפורומים ממשיים ווירטואלים קיים מגוון של דעות ועיצות שיכולים להשפיע לרעה על אם טריה ומבולבלת (וחוץ מזה אם יש לה שעה פנויה לגלוש באינטרנט, מוטב שתישן). כשיש בעיות, וגם יש רצון לפתור אותן, מה שנדרש לדעתי היא יועצת הנקה טובה. יועצת בעלת ידע בלבד לא תספק את הסחורה. יועצת טובה לא תגביר את המתח שקיים גם ככה, וזה נראה לי מה שקרה פה. אני יכולה להמליץ בחום על הדי הרפז, אבל אני מניחה שזה שהיא חיפאית יקשה על העניין. אני בטוחה שיש מקצועניות ברמתה באיזור המרכז. על אף שהיא בלתי מתפשרת ("פנאטית" יש אומרים), לא חשתי מעולם (הייתי בקשר טלפוני איתה מספר חודשים) חשש כמו זה המתואר פה.
במילים אחרות , למקרה שאני לא ברורה מספיק, לדעתי היועצת שחברתך מסתייעת בה לא מתאימה לה. אולי יש לאותה יועצת ידע מתאים, אבל עם יועצת הנקה צריך שתהיה כימיה, שיבנה אמון, היועצת צריכה להיות קצת (הרבה ?) פסיכולוגית.

אני מאחלת לתינוקת בת השבוע וחצי שאמא שלה תרצה מספיק, ושתזדמן לה העזרה הנכונה ובמהירות.

כשהייתי אם טרייה העדפתי לנוח מאשר לשבת מול המחשב והאינטרנט, מה שעשיתי היה להדפיס לי דפים בנושאי הנקה (מהאתר הזה ואתרים אחרים) וכך יכולתי לשכב לנוח במיטה ובכל זאת לקרוא ולהעזר. (לעיתים גם קשה ממש לישון בשבועות הראשונים אבל מאוד עוזר פשוט לשכב ולקרוא)
אולי תוכלי להדפיס לה דפים מהאתר בנושאי הנקה שנראה לך שיוכלו לעזור לה, ולהביא לה. היא תוכל לקרוא כשנוח לה.

כשהייתי אם טרייה העדפתי לנוח מאשר לשבת מול המחשב והאינטרנט, מה שעשיתי היה להדפיס לי דפים בנושאי הנקה (מהאתר הזה ואתרים אחרים) וכך יכולתי לשכב לנוח במיטה ובכל זאת לקרוא ולהעזר. (לעיתים גם קשה ממש לישון בשבועות הראשונים אבל מאוד עוזר פשוט לשכב ולקרוא)
אולי תוכלי להדפיס לה דפים מהאתר בנושאי הנקה שנראה לך שיוכלו לעזור לה, ולהביא לה. היא תוכל לקרוא כשנוח לה.

בפורומים ממשיים ווירטואלים קיים מגוון של דעות ועיצות שיכולים להשפיע לרעה על אם טריה ומבולבלת
בסטייה רגעית מנושא הדף - אני חולקת עלייך. בפורומים אליהם הפניתי יש תמיכה מקצועית שיכולה בהחלט לעלות על בעיות (במיוחד בפורום של אסתר גרוניס), ובפורום תמיכה בהנקה בתפוז יש גם מערכת תמיכה וסיוע לא וירטואלית - התארגנות בשם עלמ"ה (עזרה למיניקה) של מיניקות מנוסות, חלקן מדריכות הנקה, שבאות בהתנדבות (אם יש צורך ורצון בכך) לסייע לאימהות טריות בהדרכה או סתם בתמיכה ובהקשבה. יש מספר לא מבוטל של נשים שמיניקות היום בזכו תמיכה שקיבלו מנשות הפורום - ולפעמים שעה וחצי של הדרכה כזו יכולות לעשות את ההבדל בין הנקה לתמ"ל. (למען הגילוי הנאות - הגעתי לכאן מתפוז ואני גאה מאוד בהשתייכות שלי לפורום המצוין הזה

)

בפורומים ממשיים ווירטואלים קיים מגוון של דעות ועיצות שיכולים להשפיע לרעה על אם טריה ומבולבלת
בסטייה רגעית מנושא הדף - אני חולקת עלייך. בפורומים אליהם הפניתי יש תמיכה מקצועית שיכולה בהחלט לעלות על בעיות (במיוחד בפורום של אסתר גרוניס), ובפורום תמיכה בהנקה בתפוז יש גם מערכת תמיכה וסיוע לא וירטואלית - התארגנות בשם עלמ"ה (עזרה למיניקה) של מיניקות מנוסות, חלקן מדריכות הנקה, שבאות בהתנדבות (אם יש צורך ורצון בכך) לסייע לאימהות טריות בהדרכה או סתם בתמיכה ובהקשבה. יש מספר לא מבוטל של נשים שמיניקות היום בזכו תמיכה שקיבלו מנשות הפורום - ולפעמים שעה וחצי של הדרכה כזו יכולות לעשות את ההבדל בין הנקה לתמ"ל. (למען הגילוי הנאות - הגעתי לכאן מתפוז ואני גאה מאוד בהשתייכות שלי לפורום המצוין הזה

)

גם אני חשבתי למקרה הסיפור שהיועצת הזאת לא מתאימה למניקה זאת. משהו ביניהן כנראה לא מושלם.

גם אני חשבתי למקרה הסיפור שהיועצת הזאת לא מתאימה למניקה זאת. משהו ביניהן כנראה לא מושלם.

שלום לאמא אופטימית ולחברה האמא הטריה,
אני החברה של ענת שהלכה לדיאדה ומצטרפת בחום להמלצה ללכת לשם. אני הייתי אצל יועצת הנקה בדיאדה (ג'ולי שור) שבועיים אחרי הלידה, אח"כ המשכתי למפגשים של אמהות מניקות והיום שוב חזרתי לג'ולי - אחרי חמישה חודשים - רק בשביל חיזוק נפשי. החוויה שלי מג'ולי היתה נהדרת, היא תומכת, עוזרת, לא שיפוטית בכלל ולא נראה לי שתלחיץ את חברתך. הקבוצה של דיאנה אידלמן לא ממוקדת בהנקה (דיאנה לא יועצת הנקה) אלא בכלל באמהות החדשה.
אני חושבת שאולי לא כדאי להלחיץ את חברתך במליון עצות, כמו שאמרת. אולי כדאי להעביר לה מסר שאם היא רואה בהנקה משהו חשוב, יש דרכים להיעזר. השבועות האלה הרי כל-כך מלחיצים במילא...
בהצלחה.

שלום לאמא אופטימית ולחברה האמא הטריה,
אני החברה של ענת שהלכה לדיאדה ומצטרפת בחום להמלצה ללכת לשם. אני הייתי אצל יועצת הנקה בדיאדה (ג'ולי שור) שבועיים אחרי הלידה, אח"כ המשכתי למפגשים של אמהות מניקות והיום שוב חזרתי לג'ולי - אחרי חמישה חודשים - רק בשביל חיזוק נפשי. החוויה שלי מג'ולי היתה נהדרת, היא תומכת, עוזרת, לא שיפוטית בכלל ולא נראה לי שתלחיץ את חברתך. הקבוצה של דיאנה אידלמן לא ממוקדת בהנקה (דיאנה לא יועצת הנקה) אלא בכלל באמהות החדשה.
אני חושבת שאולי לא כדאי להלחיץ את חברתך במליון עצות, כמו שאמרת. אולי כדאי להעביר לה מסר שאם היא רואה בהנקה משהו חשוב, יש דרכים להיעזר. השבועות האלה הרי כל-כך מלחיצים במילא...
בהצלחה.

ממליצה בחום לפנות לעזרה אחרת.

גם לי נשמע שהיועצת כנראה לא מתאימה למניקה הזו.

אני הייתי אצל ד"ר ליבוביץ' וממליצה עליה בחום רב.

וכמובן מצטרפת להמלצה החמה של שמיכת טלאים על הפורום בתפוז.
ועל התארגנות עלמ"ה.
והחל משבוע הבא אני בהוד השרון ואשמח לנסות לעזור ככל שאוכל...

ממליצה בחום לפנות לעזרה אחרת.

גם לי נשמע שהיועצת כנראה לא מתאימה למניקה הזו.

אני הייתי אצל ד"ר ליבוביץ' וממליצה עליה בחום רב.

וכמובן מצטרפת להמלצה החמה של שמיכת טלאים על הפורום בתפוז.
ועל התארגנות עלמ"ה.
והחל משבוע הבא אני בהוד השרון ואשמח לנסות לעזור ככל שאוכל...

גם אני חשבתי למקרה הסיפור שהיועצת הזאת לא מתאימה למניקה זאת. משהו ביניהן כנראה לא מושלם (טרה רוסה)

אני הייתי אצל ד"ר ליבוביץ' וממליצה עליה בחום רב. (POOH והתוספות)

אז זהו. היינו אתמול אצל ד"ר לייבוביץ'. ס' שמחה לשמוע שהתינוקת יונקת מצוין, יש לה רק בעיה לתפוס נכון (כלומר, ברגע שהיא תופסת נכון היא יונקת נהדר). לא הייתי איתה בפנים בעת ההדרכה, כי רציתי שתהיה לה פרטיות, שהיא לא תרגיש לא נוח שאני נמצאת שם בשביל "לבחון", אבל אני יודעת שהיא קיבלה הדרכה והסברים איך לסייע לקטנה לתפוס נכון, והמלצה חמה לישון ביומיים הקרובים, כדי להתאושש קצת.

החוויה שלי מג'ולי היתה נהדרת, היא תומכת, עוזרת, לא שיפוטית בכלל ולא נראה לי שתלחיץ את חברתך (אמא חדשה)
בסטייה קלה מהעדכונים, אני חייבת להצטרף לחוות הדעת הזו. פגשתי את ג'ולי בדיאדה וגם בעיניי היא פשוט מקסימה ומדהימה. ממליצה עליה בחום.

אני החברה של ענת שהלכה לדיאדה ומצטרפת בחום להמלצה ללכת לשם (אמא חדשה).
תודה. נתתי לס' את התכניה של דיאדה לחודש נובמבר, והמלצתי לה על מפגשים של אמהות מיניקות. הצעתי גם להצטרף אליה בפעם הראשונה, אם היא חוששת להרגיש לא בנוח. אני באופן אישי לא השתתפתי במפגשים האלו, אבל שמעתי תגובות חיובות מאוד.

תודה לכולן על העצות והתמיכה, אני אעדכן שוב עוד כמה ימים.

גם אני חשבתי למקרה הסיפור שהיועצת הזאת לא מתאימה למניקה זאת. משהו ביניהן כנראה לא מושלם (טרה רוסה)

אני הייתי אצל ד"ר ליבוביץ' וממליצה עליה בחום רב. (POOH והתוספות)

אז זהו. היינו אתמול אצל ד"ר לייבוביץ'. ס' שמחה לשמוע שהתינוקת יונקת מצוין, יש לה רק בעיה לתפוס נכון (כלומר, ברגע שהיא תופסת נכון היא יונקת נהדר). לא הייתי איתה בפנים בעת ההדרכה, כי רציתי שתהיה לה פרטיות, שהיא לא תרגיש לא נוח שאני נמצאת שם בשביל "לבחון", אבל אני יודעת שהיא קיבלה הדרכה והסברים איך לסייע לקטנה לתפוס נכון, והמלצה חמה לישון ביומיים הקרובים, כדי להתאושש קצת.

החוויה שלי מג'ולי היתה נהדרת, היא תומכת, עוזרת, לא שיפוטית בכלל ולא נראה לי שתלחיץ את חברתך (אמא חדשה)
בסטייה קלה מהעדכונים, אני חייבת להצטרף לחוות הדעת הזו. פגשתי את ג'ולי בדיאדה וגם בעיניי היא פשוט מקסימה ומדהימה. ממליצה עליה בחום.

אני החברה של ענת שהלכה לדיאדה ומצטרפת בחום להמלצה ללכת לשם (אמא חדשה).
תודה. נתתי לס' את התכניה של דיאדה לחודש נובמבר, והמלצתי לה על מפגשים של אמהות מיניקות. הצעתי גם להצטרף אליה בפעם הראשונה, אם היא חוששת להרגיש לא בנוח. אני באופן אישי לא השתתפתי במפגשים האלו, אבל שמעתי תגובות חיובות מאוד.

תודה לכולן על העצות והתמיכה, אני אעדכן שוב עוד כמה ימים.

עוד משהו קטן, שאולי לא ממש קשור לדף הזה (אבל אולי כן, בעצם...).

נשמעו כאן מס' דעות שהיועצת הראשונה כנראה לא ממש התאימה, ושכדאי לנסות יועצת נוספת.

זו גם אכן היתה דעתי, ולכן התעקשתי לקחת את ס' ליועצת אחרת.

כבר שמעתי ממספר מכרות/חברות שניסו להניק פחות או יותר את אותו סיפור: היתה יועצת, הסבירה מה לעשות, השאירה הנחיות, האמא ניסתה ובסופו של דבר התייאשה.

ואני תוהה: האם לא עדיף שיועצת ההנקה תגבה סכום קצת יותר גבוה עבור ביקור הבית, אבל בתמורה תדאג למעקב טלפוני יומיומי מתמשך? כשאני אומרת 'מתמשך' אני לא מתכוונת במשך חודשים, אבל לפחות שבועיים, עד שהיא בטוחה שההנקה התבססה.

עקב העיסוק בתקופה האחרונה בדף אמא לא מיניקה מתוסכלת, אני מוצאת את עצמי מתעניינת בקרב אמהות שאני מכירה לגבי חווייות ההנקה שלהן. כבר שמעתי ממספר לא מבוטל של נשים שלמרות הייעוץ שקיבלו כשהזמינו יועצת הנקה הביתה, ההנקה בסופו של דבר נכשלה. היום, כשאני יודעת יותר, אני מבינה שהקשיים שגרמו לאותן אמהות להפסיק להניק הם קשיים שבהחלט ניתן היה להתגבר עליהם אילו יועצת ההנקה היתה יותר בתמונה.

ברור שחשוב לציין בפני כל יולדת טריה שיש לשמור על קשר הדוק עם יועצת ההנקה כדי להצליח להניק. העניין הוא שבמקרה של ס' - שאולי הוא המקרה הספציפי שלה, אבל יש עוד הרבה מאוד אמהות בדיוק באותו מצב - אם אני לא הייתי 'מכריחה' אותה ללכת ליועצת נוספת (קובעת בעצמי את התור, מגיעה אליה הביתה ולוקחת אותה לשם בעצמי), זה לא היה קורה.

ברור שהיא מאוד רוצה להניק, אבל היא רק ילדה לפני כמה ימים, היא מותשת, מבולבלת, ההורמונים משתוללים, התפרים כואבים, הפטמות סדוקות, היא פשוט לא במצב של קבלת החלטות רציונליות, ולדעתי פה בדיוק נכנס התפקיד של יועצת ההנקה: להמשיך במעקב טלפוני ממושך, אפילו פעמיים ביום אם צריך, כדי לוודא שזה באמת מצליח.

נראה לי שלהגיד ליולדת טריה שנמצאת לבד בבית, כי בעלה כבר חזר לעבודה, והיא כבר לא רואה ולא שומעת מרוב עייפות: "את צריכה לקום ולנסוע ליועצת הנקה או למפגש הנקה" זה לא ממש ריאלי. נראה לי שבפועל, ברוב המקרים, זו עצה שקשה מאוד ליישם, ולכן זה לא קורה, וזו בדיוק הנקודה שבה נשים נשברות.

אולי זו אחת התשובות לשאלה הבאה, הלקוחה מתוך הפתיח של עידוד הנקה:

רוב הנשים בהריון (90%?) אומרות שהן רוצות להניק. רוב היולדות שמשתחררות מבית החולים כבר לא מניקות (משהו כמו 70%). חלק גדול מאלה שמניקות בימים הראשונים מפסיקות כעבור תקופה קצרה. למה?

עוד משהו קטן, שאולי לא ממש קשור לדף הזה (אבל אולי כן, בעצם...).

נשמעו כאן מס' דעות שהיועצת הראשונה כנראה לא ממש התאימה, ושכדאי לנסות יועצת נוספת.

זו גם אכן היתה דעתי, ולכן התעקשתי לקחת את ס' ליועצת אחרת.

כבר שמעתי ממספר מכרות/חברות שניסו להניק פחות או יותר את אותו סיפור: היתה יועצת, הסבירה מה לעשות, השאירה הנחיות, האמא ניסתה ובסופו של דבר התייאשה.

ואני תוהה: האם לא עדיף שיועצת ההנקה תגבה סכום קצת יותר גבוה עבור ביקור הבית, אבל בתמורה תדאג למעקב טלפוני יומיומי מתמשך? כשאני אומרת 'מתמשך' אני לא מתכוונת במשך חודשים, אבל לפחות שבועיים, עד שהיא בטוחה שההנקה התבססה.

עקב העיסוק בתקופה האחרונה בדף אמא לא מיניקה מתוסכלת, אני מוצאת את עצמי מתעניינת בקרב אמהות שאני מכירה לגבי חווייות ההנקה שלהן. כבר שמעתי ממספר לא מבוטל של נשים שלמרות הייעוץ שקיבלו כשהזמינו יועצת הנקה הביתה, ההנקה בסופו של דבר נכשלה. היום, כשאני יודעת יותר, אני מבינה שהקשיים שגרמו לאותן אמהות להפסיק להניק הם קשיים שבהחלט ניתן היה להתגבר עליהם אילו יועצת ההנקה היתה יותר בתמונה.

ברור שחשוב לציין בפני כל יולדת טריה שיש לשמור על קשר הדוק עם יועצת ההנקה כדי להצליח להניק. העניין הוא שבמקרה של ס' - שאולי הוא המקרה הספציפי שלה, אבל יש עוד הרבה מאוד אמהות בדיוק באותו מצב - אם אני לא הייתי 'מכריחה' אותה ללכת ליועצת נוספת (קובעת בעצמי את התור, מגיעה אליה הביתה ולוקחת אותה לשם בעצמי), זה לא היה קורה.

ברור שהיא מאוד רוצה להניק, אבל היא רק ילדה לפני כמה ימים, היא מותשת, מבולבלת, ההורמונים משתוללים, התפרים כואבים, הפטמות סדוקות, היא פשוט לא במצב של קבלת החלטות רציונליות, ולדעתי פה בדיוק נכנס התפקיד של יועצת ההנקה: להמשיך במעקב טלפוני ממושך, אפילו פעמיים ביום אם צריך, כדי לוודא שזה באמת מצליח.

נראה לי שלהגיד ליולדת טריה שנמצאת לבד בבית, כי בעלה כבר חזר לעבודה, והיא כבר לא רואה ולא שומעת מרוב עייפות: "את צריכה לקום ולנסוע ליועצת הנקה או למפגש הנקה" זה לא ממש ריאלי. נראה לי שבפועל, ברוב המקרים, זו עצה שקשה מאוד ליישם, ולכן זה לא קורה, וזו בדיוק הנקודה שבה נשים נשברות.

אולי זו אחת התשובות לשאלה הבאה, הלקוחה מתוך הפתיח של עידוד הנקה:

רוב הנשים בהריון (90%?) אומרות שהן רוצות להניק. רוב היולדות שמשתחררות מבית החולים כבר לא מניקות (משהו כמו 70%). חלק גדול מאלה שמניקות בימים הראשונים מפסיקות כעבור תקופה קצרה. למה?

כאן יש דיון מעניין בשאלה "למה אני מצפה מיועצת הנקה." אני מעבדת את זה כרגע למסמך קוהרנטי - ואולי אפשר יהיה להפיק מזה מסקנות.

כאן יש דיון מעניין בשאלה "למה אני מצפה מיועצת הנקה." אני מעבדת את זה כרגע למסמך קוהרנטי - ואולי אפשר יהיה להפיק מזה מסקנות.

אולי זו אחת התשובות לשאלה הבאה, הלקוחה מתוך הפתיח של עידוד הנקה
מאיפה הסטטיסטיקה הזו? ממש לא מדויקת, נראה לי.

אולי זו אחת התשובות לשאלה הבאה, הלקוחה מתוך הפתיח של עידוד הנקה
מאיפה הסטטיסטיקה הזו? ממש לא מדויקת, נראה לי.

להמשיך במעקב טלפוני ממושך, אפילו פעמיים ביום אם צריך
כאן עלית על בעיה מאד לא פשוטה.
יש לנו התלבטויות קשות מאד לגבי מעקבים. יש אמהות שישמחו מאד לטלפונים של מעקב, ואחרות יראו בזה חלק מהלחץ של "משטרת ההנקה" - כלומר - מה, היועצת עוקבת אחרי לוודא שאני ממלאת הוראות?
לי יש את המזל שיש לי מזכירה שעוזרת לי לבצע שיחות מעקב, והיא מספרת שיש אמהות שמחות מאד לקבל שיחה כזאת, ואחרות שמאד לא נעימות כשמתקשרים אליהן, וברור שהן לא מעוניינות בקשר הזה.
גם לפני שהיתה לי מזכירה מאד התלבטתי איך לנהוג במצבים כאלה. ודווקא במיוחד במיקרים כמו ס' שמתוארת כאן בדף. כי יתכן מאד שהיא "תשבר" ותתן תמ"ל, ואז, בדיוק כמו שהיא אמרה, לא נעים לה מיועצת ההנקה.
אני אמנם משתדלת ככל שאני יכולה לתת לאמא הרגשה שזה לא נורא אם תתן בקבוק, ואפילו משתדלת לומר לאמהות שאני כאן כדי לתמוך בהן, כולל אם הן מחליטות להפסיק להניק, איך לטפל בגודש וכו'. ובהחלט היו אמהות שהתקשרו ואמרו שהן החליטו להפסיק, ועזרתי להן גם בזה.
מצד שני, לתת לאמא יותר מידי אישורים למתן בקבוקים, ופחות עידוד להמשך ההנקה עלול כמובן באמת להזיק להנקה.
מאד לא פשוט.

להמשיך במעקב טלפוני ממושך, אפילו פעמיים ביום אם צריך
כאן עלית על בעיה מאד לא פשוטה.
יש לנו התלבטויות קשות מאד לגבי מעקבים. יש אמהות שישמחו מאד לטלפונים של מעקב, ואחרות יראו בזה חלק מהלחץ של "משטרת ההנקה" - כלומר - מה, היועצת עוקבת אחרי לוודא שאני ממלאת הוראות?
לי יש את המזל שיש לי מזכירה שעוזרת לי לבצע שיחות מעקב, והיא מספרת שיש אמהות שמחות מאד לקבל שיחה כזאת, ואחרות שמאד לא נעימות כשמתקשרים אליהן, וברור שהן לא מעוניינות בקשר הזה.
גם לפני שהיתה לי מזכירה מאד התלבטתי איך לנהוג במצבים כאלה. ודווקא במיוחד במיקרים כמו ס' שמתוארת כאן בדף. כי יתכן מאד שהיא "תשבר" ותתן תמ"ל, ואז, בדיוק כמו שהיא אמרה, לא נעים לה מיועצת ההנקה.
אני אמנם משתדלת ככל שאני יכולה לתת לאמא הרגשה שזה לא נורא אם תתן בקבוק, ואפילו משתדלת לומר לאמהות שאני כאן כדי לתמוך בהן, כולל אם הן מחליטות להפסיק להניק, איך לטפל בגודש וכו'. ובהחלט היו אמהות שהתקשרו ואמרו שהן החליטו להפסיק, ועזרתי להן גם בזה.
מצד שני, לתת לאמא יותר מידי אישורים למתן בקבוקים, ופחות עידוד להמשך ההנקה עלול כמובן באמת להזיק להנקה.
מאד לא פשוט.

רוב הנשים בהריון (90%?) אומרות שהן רוצות להניק. רוב היולדות שמשתחררות מבית החולים כבר לא מניקות (משהו כמו 70%).
הטעון הזה לא נכון.
הנתונים הנכונים לפי סקר משרד הבריאות האחרון הוא שאכן מעל 90% מהאמהות מעוניינות להניק, כ- 85% מתחילות להניק בבית החולים, אבל כבר כשבועיים לאחר הלידה רק 45% מניקות הנקה בלעדית, ותוך שלושה חודשים רק 23% מהאמהות מניקות הנקה בלעדית. וכן נמצא ש 75% (או אולי 70%) קיבלו תמ"ל בבית הולים.
והרי לא סביר שמבחינה ביולוגית 75% מהתינוקות לא היו שורדים בלי תמ"ל בימים הראשונים, וש- 55% מהאמהות לא מסוגלות להניק הנקה מלאה.
כך שללא ספק יש כאן בעיה אחרת. ככל הנראה עיניין תרבותי - אין מי שיעזור כל הזמן, אין תמיכה גורפת, ויש בקלות רבה ביותר אופציות אחרות.
יועצת הנקה זה חשוב, אך למרבה הצער זה לא במקום התמיכה הסביבתית - סבתא, בעל, חברות, שכנות וכו'. לעיתים קרובות זה גם ההפך - כולם לוחצים - מה את מתעקשת, מסכנה התינוקת, היא רעבה, את לא רואה? במקום עזרה ממשית של נשים שהניקו בעצמן תינוקות רבים, ותמיכה סביבתית שהכל יהיה טוב, לא לדאוג, וכד'. ואני כבר לא מעיזה לדבר על דברים שבודאי קורים בתרבויות אחרות, כמו למשל שמישהי אחרת תניק את התינוק החדש, וכך אמא נחה בינתיים, התינוק מקבל את הדרוש לו, וגם לומד לינוק.

רוב הנשים בהריון (90%?) אומרות שהן רוצות להניק. רוב היולדות שמשתחררות מבית החולים כבר לא מניקות (משהו כמו 70%).
הטעון הזה לא נכון.
הנתונים הנכונים לפי סקר משרד הבריאות האחרון הוא שאכן מעל 90% מהאמהות מעוניינות להניק, כ- 85% מתחילות להניק בבית החולים, אבל כבר כשבועיים לאחר הלידה רק 45% מניקות הנקה בלעדית, ותוך שלושה חודשים רק 23% מהאמהות מניקות הנקה בלעדית. וכן נמצא ש 75% (או אולי 70%) קיבלו תמ"ל בבית הולים.
והרי לא סביר שמבחינה ביולוגית 75% מהתינוקות לא היו שורדים בלי תמ"ל בימים הראשונים, וש- 55% מהאמהות לא מסוגלות להניק הנקה מלאה.
כך שללא ספק יש כאן בעיה אחרת. ככל הנראה עיניין תרבותי - אין מי שיעזור כל הזמן, אין תמיכה גורפת, ויש בקלות רבה ביותר אופציות אחרות.
יועצת הנקה זה חשוב, אך למרבה הצער זה לא במקום התמיכה הסביבתית - סבתא, בעל, חברות, שכנות וכו'. לעיתים קרובות זה גם ההפך - כולם לוחצים - מה את מתעקשת, מסכנה התינוקת, היא רעבה, את לא רואה? במקום עזרה ממשית של נשים שהניקו בעצמן תינוקות רבים, ותמיכה סביבתית שהכל יהיה טוב, לא לדאוג, וכד'. ואני כבר לא מעיזה לדבר על דברים שבודאי קורים בתרבויות אחרות, כמו למשל שמישהי אחרת תניק את התינוק החדש, וכך אמא נחה בינתיים, התינוק מקבל את הדרוש לו, וגם לומד לינוק.

מאיפה הסטטיסטיקה הזו? ממש לא מדויקת, נראה לי. (פלוני אלמונית)

_רוב הנשים בהריון (90%?) אומרות שהן רוצות להניק. רוב היולדות שמשתחררות מבית החולים כבר לא מניקות (משהו כמו 70%).
הטיעון הזה לא נכון._ (אמא ל 5)

אני מתנצלת, אכן הבאתי את הציטוט מבלי לבדוק את מקורותיו. מאחר והוא מופיע בדף עידוד הנקה ללא שם הכותב/ת (בתור כותרת הדף), אז אם למישהי יש מראה מקום של המאמר ממנו לקוחים נתונים אלה, אשמח אם היא תציין זאת כאן. ובכל מקרה, הנתונים שמצטטת אמא ל 5 מתוך סקר משרד הבריאות האחרון הם בוודאי, מן הסתם, הנתונים הנכונים.

מאיפה הסטטיסטיקה הזו? ממש לא מדויקת, נראה לי. (פלוני אלמונית)

_רוב הנשים בהריון (90%?) אומרות שהן רוצות להניק. רוב היולדות שמשתחררות מבית החולים כבר לא מניקות (משהו כמו 70%).
הטיעון הזה לא נכון._ (אמא ל 5)

אני מתנצלת, אכן הבאתי את הציטוט מבלי לבדוק את מקורותיו. מאחר והוא מופיע בדף עידוד הנקה ללא שם הכותב/ת (בתור כותרת הדף), אז אם למישהי יש מראה מקום של המאמר ממנו לקוחים נתונים אלה, אשמח אם היא תציין זאת כאן. ובכל מקרה, הנתונים שמצטטת אמא ל 5 מתוך סקר משרד הבריאות האחרון הם בוודאי, מן הסתם, הנתונים הנכונים.

וכן נמצא ש 75% (או אולי 70%) קיבלו תמ"ל בבית הולים
82%.

וכן נמצא ש 75% (או אולי 70%) קיבלו תמ"ל בבית הולים
82%.

תיקון: 82% קיבלו תמ"ל או מים.

תיקון: 82% קיבלו תמ"ל או מים.

הדיון הזה מאוד נגע לי ללב. לי גם חברה עם סיפור דומה (אבל עם סוף אחר). לידה נוראית, תינוק שלא יונק, המון משפחה בבית (כולל הרבה מסיבות בשבוע הראשון), הם לא הצליחו למצוא יועצת שתבוא אליהם ולא היה להם זמן (או כוח) בין כול ההכנות למסיבות, החגיגות וביקורים לנסוע למשהי, אחרי שבוע יועצת שלא עזרה בכלל, שאיבות בשליוב של פורומלה, עייפות וייאוש, סוף ההנקה.
אני חושבת שהכול חזר ללידה הטראמתית של התינוק - התינוק נולד בואקום. ולפי דעתי הלא מקצועית זה עשה לו משהו שגרם שהוא לא התחבר כמו שצריך. מבחינת האמא - גם מצב הנפשי שלה (האכזבות והכעסים על בית החולים) וגם מצב הפיזי שלה (תפרים, תחורים ועייפות נוראית אחרי לידה ארוכה) גרמו לכך שההנקה כשלה. אני גם ראיתי איך האכזבות של האמא מהלידה ומההנקה הפכו לאכזבה מאמהות ומהתינוק שלה בכלל.

אני מאוד שמחה שסוף הסיפור של חברה שלך אחרת !!!!!

הדיון הזה מאוד נגע לי ללב. לי גם חברה עם סיפור דומה (אבל עם סוף אחר). לידה נוראית, תינוק שלא יונק, המון משפחה בבית (כולל הרבה מסיבות בשבוע הראשון), הם לא הצליחו למצוא יועצת שתבוא אליהם ולא היה להם זמן (או כוח) בין כול ההכנות למסיבות, החגיגות וביקורים לנסוע למשהי, אחרי שבוע יועצת שלא עזרה בכלל, שאיבות בשליוב של פורומלה, עייפות וייאוש, סוף ההנקה.
אני חושבת שהכול חזר ללידה הטראמתית של התינוק - התינוק נולד בואקום. ולפי דעתי הלא מקצועית זה עשה לו משהו שגרם שהוא לא התחבר כמו שצריך. מבחינת האמא - גם מצב הנפשי שלה (האכזבות והכעסים על בית החולים) וגם מצב הפיזי שלה (תפרים, תחורים ועייפות נוראית אחרי לידה ארוכה) גרמו לכך שההנקה כשלה. אני גם ראיתי איך האכזבות של האמא מהלידה ומההנקה הפכו לאכזבה מאמהות ומהתינוק שלה בכלל.

אני מאוד שמחה שסוף הסיפור של חברה שלך אחרת !!!!!

אני מאוד שמחה שסוף הסיפור של חברה שלך אחרת !!!!!(גלינה המכשפה הצפונית)

הוא עדיין לא נגמר. אני באמת מקווה שאכן יהיה לו סוף טוב.