רחלי מ

[אנונימי]

דף בית אישי

[אורנה_שפרון*]

הי רחלי,
תודה תודה על ההתחשבות.
אני כבר הולכת כמה ימים עם המחשבה שאני צריכה לשבור את הראש באנגלית כדי לספר לך שאכן הגיעו הגליונות. הם אכן מענינים. כיף לראות איך אפשר להקדיש מגזין לנושא כל כך ספציפי, ובכלל, זה בהחלט נותן רעיונות איך ועל מה לכתוב. אני מקווה שגם נוכל לתרגם מאמרים פה ושם.
שוב תודה!

אנחנו כבר התחלנו להצטער על האיחור בביקור שלכם. דצמבר נראה די קרוב, ומרץ נראה ממש רחוק. אז נחכה בסבלנות.
מתגעגעת.
אורנה.

[נגה_שפרון*]

רחלי,
כבר עבר דצמבר, מרץ גם עבר מה קורה?!?

[ענת_גביש*]

רחלי רציתי להגיד לך תודה על הדברים שאת כותבת .שנה טובה .

[אורנה_שפרון*]

רחלי,
השמחה גדולה......
מחכים ומצפים לכם,
מתגעגעים ואוהבים
שפרונים.

[דוד_רובנר*]

הי רחלי,
הייתה לי הפתעה גדולה כאשר רני אמר לי שיש לך דף כאן.
היות ו- רחלי מ לא מגדיר מי את וכנראה את לא מרבה לכתוב פה או אולי את כותבת בעילום שם -- מן הסתם לא ידעתי.
בינתיים אני קורא שאת מגיעה.
אז בינתיים, ברוכים הבאים !!

[נטע_שפרון*]

היי רחלי אני שמחה מאד שאתם באים ב18 בדצמבר אזבייניפגש בקרוב

[דוד_רובנר*]

שלום רחלי,
באמת בזק !! – הביקור.
חשבתי שאת באה – "for good" !! ??

וכעת, "האינקוויזיציה":
חזרתי הביתה
היכן את ?
מה את עושה ? מה בעלך עושה ? כמה ילדים "באמתחתך" ?
איפה החינוך מן הבית ?
הילדים כבר גדולים ? – מדוע שלא תספרי לנו – ול"צעירים" כאן -- מה "תוצאות" החינוך מן הבית !!

כל הכבוד לנו... -- בהחלט !!

מן הסתם -- הזכות להשיב, אם בכלל, מתי, היכן וכיצד, שמורה לך בהחלט !!

anyway, it was nice to "see" "you are alive and kicking" . . .

[נגה_שפרון*]

רחלי,
מאוד נחמד לשוחח איתך, פה, ועוד יותר פנים אל פנים...
בינתיים הרבה דברים קרו...
כבר החלטתי שאני עוזבת, את העבודה, כתבתי מכתב יפה, עם כל הסיבות, הדברים שקשים לי, אבל היה לי חשוב שאני אתן את המכתב להורים יחד. באותו ערב הם החליטו שהם יוצאים, והיה לי ערב ממש כייפי עם הילדים וגם, לא היה לי זמן לתת את המכתב. יותר מאוחר דיברתי עם אמא והיא אמרה, שנשמע שממש כיף לי שם אז אולי שבוע כן שבוע לא? הבנתי שזה מה שאני רוצה. שבוע שאני יהיה בבית ויהיה לי את הזמן שלי, ושבוע שאני יהיה שם וישמור על הקשר שיש לי עם הילדים וכו"... אבל זה עדיין נראה לי בלתי אפשרי. בוקר למחרת היה הבוקר בו נסעתי הביתה, הסברתי להם מה אני יכולה לתת, נתתי להם את המכתב, שיקראו אם הם מחליטים ששבוע כן שבוע לא, לא מתאים להם והם אמרו שהם יתקשרו אליי.
יום למחרת היא התקשרה ואמרה שזה בסדר מבחינתם, שהם מאוד מעריכים את הכנות ואת הפתיחות שלי, ושהיא תשמח לראות אותי בעוד שבועיים.

זה נראה לי כל כך בלתי אפשרי, כי הבנתי ממנה שהיא היתה רוצה אופר לכל השבוע לכל החודש לכל השנה. וכל כך התרגשתי מעצם הבחירה שלה, היא בחרה אותי! והיא כל כך רוצה שזאת תיהיה אני שהיא מוכנה שאני לא יהיה שם כל שבוע!

היום הסתיים השבוע שעבדתי באופן עגום... היה לי שבוע די קשה שם, כך שאני עדיין בהתלבטות... יש לי הרגשה שהיא מנסה להחזיר אותי להיות שם כל שבוע. אבל כנראה היא לא הולכת בדרך הנכונה.

לגבי המתמטיקה, זה היה די מזמן, וזה התחיל משיחה עם יונת, והיא הנציחה את השאלה בדף שלי, מה שגרם לכמה אנשים לחשוב שאני נורא חכמה...
רחלי, אני אחכה בסבלנות עד שתחליטי לעשות עוד יום כתיבה, ארוך או קצר, באתר.
להתראות, (להתראות!?!)
נגה

[נגה_שפרון*]

אהה, בעצם לא. אני אהבתי מתמטיקה תמיד. (את זוכרת? כשהייתי קטנה הייתי עושה חוברות חשבון?)
זה בא לי בתקופות...

[נגה_שפרון*]

רחלי כל כך כיף לראות שכתבת לי בדף!
בעוד שבועיים אני הולכת לראות את המחזה "מחכים לגודו" ביחד עם כל האקדמיה. (קצת לגבי העתיד...)
אני צריכה ללכת.....
נגה

[נגה_שפרון*]

התפטרתי.
אוי! התפטרתי. התפטרתי. יש! התפטרתי. לא יודעת מה קורה או מה יקרה. התפטרתי.....

[נגה_שפרון*]

ספר צילומים? לא חשבתי על זה. יש לי עוד ה-מ-ו-ן ללמוד (קיבלתי תמונות מפיתוח שבוע שעבר, והתבאסתי מהן לגמרי...)

היום אני הולכת לראות את מחכים לגודו!!!!!!!
כבר שלושה חודשים, אני מחכה לזה!
מה האימייל שלך? אפשר לשלוח לך קובץ וורד בעברית?
גיליתי משהו על עצמי: אני לא מוכנה להתחייב לתהיליכים שאני לא רוצה בהם.
גילוי טוב, נכון?
נשיקות
נגה

[נטע_שפרון*]

רחלי אני מצתערת שלא כתבתי לך חזרה מכתב אבל עכשיו אני כותבת אז מה שלום ברית ויוני וכמובן אור. אצללינו יש קצת גשם וגם רוח .אני נורה רוצה ליראות אותך אבל זה בטח אהיה בעוד שנה שנתים אוהבת מאוד מאוד נטע

[נגה_שפרון*]

רחלי, נראה לי שזו הצעה מצוינת. נראה לי גם שאין לי כוח לקחת על עצמי אף פרוייקט עכשיו, מעניין ככל שיהיה. אני צריכה לפנות את המחשב בקרוב, אז להתראות!

[נטע_שפרון*]

רחלי אני זוכרת בערך שאלחתי ערומה ינאי ואורין גם היו אולחים ערומים בלי ליראות אוץך מאוד אבל לצערי הרב אני לא יכלוה מתגעגת ואוהבת נטע

[נגה_שפרון*]

רחלי! את עוד פה?

[נגה_שפרון*]

היי רחלי, איכשיהו שכחתי לענות לך...
התחלתי לסרוג מעיל! אני יודעת שעכשיו קיץ, אבל בחורף הוא יהיה מוכן בטוח.
עד עכשיו סרגתי חמישה צעיפים, וסרט לשיער. סרגתי לגוני צעיף, לעצמי, לנטע, ולינאי, ולעוד חברה שלי. בחורף תהיה לנו קולקציית צעיפים חדשה...
להתראות בינתיים,
אוהבת, נגה.

[אנונימי]

רחלי זו נטע לא כתבתי לך מלא זמן כי לא סמתי לב שכתבת בנטע שפרון יש לי דף אחר ושמו הוא seed ling אז יופי שגמרתם את הראיון אני בסדר ומה שלומך ד''ש לכ המשפחה ביייייי

[אנונימי]

רחלי את התמונות אני העתקתי מאתר.רונן אזר לי לבחור את השם seed ling

[שרה_ק*]

שלום רחלי, קראתי בדף לידה ללא מיילדת שילדת לבד ושאת גרה בארה"ב. זוכרת אותי מהדף הזה? איפה בארה"ב את גרה? אני גרה בניו ג'רזי. אם אנו גרות קרוב אולי נוכל להפגש אנו והילדים?

[תבשיל_קדרה*]

הי רחלי,
יצרתי דף חדש - בלוג בלי חיתולים רחלי מ, כך שכולם יוכלו ללמוד ולהנות מהסיפור האישי שלך על לגדיל ילדים בלי חיתולים.
(זה במסגרת תזזית-העריכה באתר, ובהמשך לפרויקט עריכת הדף הנורא נורא ארוך ההוא).
חשבתי שתרצי לדעת (-:

[שרה_ק*]

היי רחלי, אני מכירה ישראלית נוספת שגרה באריזונה בphoenix היא מתכננת ללדת לבד כמו שאת ילדת לבד.. האם היית מעוניינת להכיר אותה?

[שרה_ק*]

אספר לבחורה הזאת עליך, ואם היא תרשה, אתן לך את האימיל שלה...

[שרה_ק*]

לבחורה הזאת קוראים לה מיכל, והיא בקשה ממני לתת לך את האימיל שלה: [email protected]

[שרה_ק*]

רחלי יקרה, קראתי שהיה לך לידה במצג עכוז. איפה ילדת ככה? האם מישהי יילדה אותך? ואיך הסכימו עם המדיניות שכל עכוז זה קיסרי?

[שרה_ק*]

האם ייצרת קשר עם מיכל?

[רחלי_מ*]

שרה, עונה לך בדף שלי, כי אם כבר טורחת לכתוב את סיפור הלידה של אור, אז שיהיה פה...
קודם כל, תודה על השאלה. נורא כף להזכר. היתה לידה מופלאה. וסיפור שהיה כך היה:
הזמן: לפני יותר מ-17 שנה.
המקום: העיר ניו-יורק (מנהטן).
אני בהריון ראשון. את ארבעת החודשים הראשונים שלו בילינו, אני והתינוק, בבוסטון, בלימודי מקרוביוטיקה ורפואה אלטרנטיבית. שם אני זוכה להיות מוקפת באנשים שמאמינים בלידה טבעית. זכורה לי במיוחד המורה לבישול שלי, אם לשבע בנות, ששתפה אותנו בספורי הלידות שלה. ממנה שמעתי לראשונה על כך שלידה היא חוויה רוחנית ולא סיפור אימה. וזה לגבי הלידה הראשונה שלה , שאותה עשתה עדיין בבית חולים. הסיפורים שלה מאד מצאו חן בעיני ומיד אמצתי את הרעיון שזו אפשרות שפתוחה גם לי ולילדי. אני מספרת לך על זה כי לעניות דעתי הסיפורים האלו הניחו את הבסיס לצורה בה חוויתי את כל הלידות שלי. בקורס נוסף שלקחתי קצת אחר כך בתחום אחר, יצא לי לראות סרט שצלם צוות אנטרפולוגים בכפר באמזונס. בקטע של הסרט הראו אשה יולדת בערסל. היא היתה לבדה, והם צלמו את הלידה מרחוק, ללא ידיעתה. גם התמונה הזו נחרטה בזכרוני.
בחודש החמישי חזרתי לניו יורק וידעתי שאני רוצה ללדת בבית. אני זוכרת שפחדתי מאד שמא זה ישתבש ואצטרך ללדת בבית חולים (את בטח יודעת היום שמאד חשוב למצוא דרך לתת לפחדים מהסוג הזה להתמוסס ולצאת ממערכת הפנטזיות שלך). בהמלצה של חברה התחלתי לעבוד עם מיילדת בית בשם Sandra Fields . המשרד שלה היה על 71st Street בין קולומבוס לפארק (אולי היא עוד עובדת שם???). אז לא היו הרבה מיילדות בית בניו יורק. בסביבות החודש השביעי, נדמה לי, היא אמרה לי שהילד לא הסתובב, ז"א, הראש היה למעלה והתוסיק, היא אמרה, ישב למטה (כל זה רק מנגיעה חיצונית, היא לא חשבה שאולטרה-סאונד זה רעיון כל כך מבריק, ואני הסכמתי אתה). היא המליצה לי על תרגילים פיזיים שיעזרו לתינוק להסתובב, ואמנם עשיתי אותם אבל ממש לא ידעתי אם משהו השתנה. הייתי אצלה בעוד בדיקה והתינוק עדיין ישב הפוך. לא זוכרת אם דברנו על משמעות העניין, אבל התגלגלו העניינים ויומיים לפני שהייתי אמורה ללכת אליה לבדיקה נוספת, אני מתעוררת בבקר בתוך שלולית מים... הלכתי להתקלח והמים עדיין זורמים. התקשרתי לסנדי ששאלה אם המים נקיים (והם אכן היו נקיים), וגם שאלה אם אני חושבת שהתינוק הסתובב אמרתי שאני ממש לא יודעת אם כן או לא. היא המליצה שאגיע אליה לבדיקה. הצירים התחילו כשלושת רבעי שעה לאחר שפקעו המים, אבל היו ממש לא רציניים או כך חשבתי. החלטתי לנקות ולסדר את הדירה ולבשל משהו לאחרי הלידה. חשבתי שאסע לבדיקה ואח"כ נחזור ללדת בבית.
אחרי שהכל היה מוכן, החלטנו אריק (בעלי) ואני שנסע לבדיקה במשאית שלו, וכך נוכל להמנע מבעיות חניה (נוכל לחנות בחניה כפולה). לקחתי אתי כרית ומגבות והתמקמתי במשאית. זוכרת שהנסיעה נמשכה די הרבה זמן אבל היה לי נוח והיה נחמד לבלות את הבקר ביחד. הגענו למיילדת שרצתה לדעת למה לקח לנו כל כך הרבה זמן. אמרתי שחשבנו שיש לנו הרבה זמן בגלל שזו לידה ראשונה. היא בדקה אותי ואמרה שיש כבר פתיחה של 8 ס"מ ושהתינוק עדיין עם התוסיק למטה. היא גם אמרה שאסור לה ליילד לידה שכזו בבית והיא תקח אותי לבית החולים במכונית שלה כי יכול להיות שהתינוק כבר יצא בדרך... אז יצאנו לכיוון בית החולים. אני עם סנדי, ואריק במשאית, נאלץ לנסוע בדרך אחרת. אני זוכרת ששאלתי אותה אם אלו באמת צירים של לידה כי הם לא ממש כואבים... הגענו לבית החולים כשהתינוק עוד בפנים (St. Vincent, ב-12 והשביעית). בית חולים גדול שאף פעם לא בקרנו בו לפני כן. אני נכנסת עם סנדי, ואריק, בדיוק באותו רגע נכנס דרך דלת בקצה השני. נפגשנו ונכנסנו ביחד למעלית. אנחנו נוסעים במעלית כשתי שניות ופתאום היא נתקעת. זוכרת שכל חלק בלידה הזו היה במקום. אריק ואני היינו במקום לגמרי רגוע. במקום עם המון כח, אבל כח שקט ואמיתי. המעלית השתחררה אחרי זמן מה והמשכנו למעלה. כשהגענו למחלקת היולדות העלו אותי על מטה מתגלגלת אבל המשכתי לעמוד על הברכיים ולהשען על אריק. למיילדת אסור היה ליילד בבית החולים אבל היא נשארה אתנו בחדר. למזלי הגדול הרופא שהיא עבדה אתו הגיע כשכבר היתה פתיחה של 10 ס"מ והייתי מוכנה לדחוף. הוא אמר שהוא לא מאמין בתנוחות לידה שכאלה והזהיר אותי שיתכן ויצטרך לחתוך. לא ממש התרגשתי ממנו. הייתי במקום אחר. גלגלו את המטה לחדר אחר (חדר ניתוח?), אבל אני כבר הייתי עם צירי לחץ שבמהלכם הודיע לי הרופא 3 פעמים (!) שאם אני לא רוצה להקרע אז עכשיו הזמן לחתוך (Episiotomy ), סרבתי כל פעם לפני עדים (כל הנוכחים בחדר לידה) והילד פשוט התחיל לצאת, תוסיק קודם, אח"כ רגליים. אני זוכרת שהרופא החזיק ברגליים ואולי סובב אותו קצת ולבסוף הילד פשוט יצא. הרופא נתן לאריק לחתוך את חבל הטבור והעביר את התינוק לבדיקה אצל שני אנשים אחרים שהיו שם. אני זוכרת שהתינוק לא בכה בכלל מה שהדאיג אותי בהתחלה כי חשבתי שכל תינוק צריך לצרוח כשהוא יוצא (מסתבר שלא...). אחרי הבדיקה הם נתנו לי את התינוק בחזרה והוא מיד נצמד לשד והתחיל לינוק. לא זוכרת מתי ילדתי את השליה אבל זוכרת שאור לא עזב את השד במשך שעתיים לאחר הלידה... נשארנו את הלילה בבית חולים, כולנו ביחד, בחדר אחד. היינו בהיי מוחלט והיינו מאוהבים. חזרנו הביתה מוקדם, בבוקר המחרת.
האם יצא לך לראות פעם את הסרטים של מלחמת הכוכבים? תמיד הרגשתי שבלידה של אור חוויתי את חווית ה"ג'דיי":
The Force was with me... כל שנזקקתי לעשות זה להיות אני וללדת. מטבע הדברים הכל הסתדר מסביבי בצורה מושלמת.

יש לי עוד לכתוב בנושא, אבל כבר מאוחר לי. אם יש לך פחדים מלידת עכוז כדאי לך גם לקרוא באתר של Laura Shanley, Born Free. היא מספרת על לידת בנה השני, שנולד כשרגליו למטה. היא ילדה אותו לבדה והיא טוענת שבלידות שכאלה חשוב להיות Upright וחשוב לא להפריע ללידה להתרחש. ז"א, לא לעשות הרבה.
לבינתיים, שיהיה לילה/בוקר טוב.

[אמא_נמרה*]

רחלי,

תודה שכתבת את סיפור הלידה שלך באתר.
אני קוראת ומרגישה מעין רוגע וידיעה אמיתית של אישה ש יודעת ללדת. תענוג.
אני עברתי היפוך חיצוני (שהצליח) כדי שלא אלד במצג עכוז, ועד היום אני חושבת ותוהה מה הייתי עושה אם ההיפוך לא היה מצליח. מאד שימח אותי וחיזק אותי לקרוא על לידת עכוז כל כך טבעית.

כדאי להעתיק לדף סיפור לידה בנפרד, לדעתי, ובמיוחד משום שמדובר בלידת עכוז שכה נדירה במקומותינו.

[שרה_ק*]

תודה רבה על הסיפור הלידה המקסים שלך. כל הכבוד לך שעמדת על דעתך. יש לך מזל לא רגיל שהרופא לא הכריח אותך להתערבויות. בארה"ב בימינו יש בתי חולים שאפילו מביאים צו מבית משפט ועושים קיסרי בכוח ואז לוקחים לאשה את הילדים. אני לא מפחדת ממצג עכוז אבל מה שמפחיד אותי זה היחס של הסביבה, והסכנה שאפול לידיים שלהם.

[שרה_ק*]

רחלי יקרה, הקבוצה נמצאת בhttp://www.groups.yahoo.com/group/cbirth
תוכלי להקליד על הצטרפות. ואז יפתח לפניך עמוד שיציע לך אפשרויות איך להשתתף בדף. תבחרי באפשרות שתאשפר לך לצפות בקבוצה מהאינטרנט. (כדי לבטל את האפשרות לקבל אימילים, כי זה עלול להציף את האימיל שלך) משם פגשתי המון בנות נהדרות. יש שם המון סיפורי לידה כמו שלך. אנו קבוצת תמיכה בנלאומית ללידה בבית ללא עזרה.
אני הולכת לפתוח פורום חדש בתפוז שיקרא 'ללדת לבד' משהו כזה, עוד לא החלטתי, ואת כמובן מוזמנת. מי יודע את מי עוד נפגוש שם... ואודיע לך כאן כאשר זה יפתח.

אני מאד שמחה שפגשת את מיכל.

[אמא_של_יונת*]

שלום רחלי,
אנא בררי אצל אור אם הוא מסכים שאמא שלך תעביר לי ולאנשים נוספים את מה שהוא כתב על חינוך ביתי.

ולהתראות!

[אמא_של_יונת*]

רחלי,
תודה. אמא שלך עדיין לא העבירה לי. אני אזכיר לה.
ושנה טובה לך ולכל המשפחה.

[Manty_T*]

Rachel
What a lovely story
Thanks so much for sharing. It really is a pitty that breech is feared so much today and therefore more damage is done by trying to prevent it than just accepting it as a variation of normal ( rather than a malpresetation...). From what I have read, the best rule to follow is hands off the breech!!! Since that is hardly ever the case, there is no wander that so many complication arise when a baby is allowed to be birthed 'naturally'
O.K. I'm way off here Just thank you for you inspiring story!

[שרה_ק*]

רחלי יקרה, העברתי את השיחה שלנו ל-פחדים מהלידה

[רחלי.הגלילית*]

שלום לרחלי.

אני דיי חדשה באתר, אבל אני פונה אליך כאן, לאחר ששמעתי את שמך המלא והשם הזה מוכר לי מלפני שנים רבות. אשמח לדעת אם זו את שהכרתי ואני אתן לך כמה פרטים על ההיכרות שלי עם אותה בחורה ואם זו את אשמח מאוד ואם לא אז גם בסדר.

כיום אני מתגוררת בישראל, אבל לפני 15 שנה לערך, תקופת אחרי הצבא, הייתי בקנדה והתגוררתי אצל חברה בטורונטו, שלא אזכיר את שמה כאן, בכל אופן היא התגוררה שם עם אביה הישראלי ובמסגרת הביקור אצלה הכרתי משפחה ישראלית של אותה רחלי שאני מחפשת ואולי אפילו יש לנו תמונות משותפות. בכל אופן, אם התגוררת עם משפחתך בטורונטו לפני כ 15 שנה אז זו התחלה, אם מעולם לא גרת שם אז אולי זו לא את. תודה

[רחלי_מ*]

הי רחלי. עונה לך כאן כי אין לך דף...
זאת לא אני... לפני 15 שנה גרתי בניו יורק, וכבר היה לי ילד בן שנתיים. אף פעם לא גרתי בטורונטו. בקרתי שם ב-1986ויש לי חברים שגרים שם כבר הרבה שנים. אולי אנחנו מכירות ממקום אחר? השם המלא שלי זה רחלי מנדלסון. האם זה השם שאת זוכרת? במקור, גם אני מהגליל...

[רחלי.הגלילית*]

רחלי היי,
תודה שהשבת לי, כנראה שמדובר ברחלי אחרת למרות שעדיין השם רחלי מנדלסון מאוד מוכר לי, לאחר בדיקה מדוייקת, אני ביקרתי בטורנטו בשנת 1988, ניגנת פעם בגיטרה או למדת גיטרה? אני עוד אחשוב.

[אנונימי]

רחלי שלום,
מכירה את שמך מסיפורים בעלון הכתוב ומסיפורים על אור והקולג'.
קראתי עכשיו את הדף שלך ואת סיפור הלידה של אור, וממש התרגשתי.
הרופא נשים אליו הלכתי במהלך ההריון האחרון לביקורת, דר' ברדה, גר ומקבל בירושלים, ואילו אני גרה בקרית אונו, אבל הוא היה שווה את הטירחה שבנסיעה לעיר הקודש.
הוא מספר שבבית חולים ממש אסור ליילד לידה טבעית במצג עכוז. שמבחינת בית החולים, זה מצב שמחייב ניתוח קיסרי.
יש עוד רופאה שסיפרה את זה.
מדהים.
ואילו הוא, בלי שום קושי, יסכים ליילד בבית לידת מצג עכוז.
עכשיו מסיפורך, אני מבינה עד כמה זה לא איזה מצב מסוכן המחייב התערבות רפואית.

<גם כשחושבת שכבר יודעת כל מה שצריכה לדעת בנושאים כאלה, מגלה דברים חדשים ומעניינים. תודה >

[רחלי_מ*]

הי לרחלי הגלילית.
גיטרה היא לא מלת הקשר... אבל אולי את מכירה את השם שלי מבאופן טבעי? ערכתי את העיתון בשנת 1995- 1996.
בכל מקרה, עכשיו הכרנו... יום טוב!

[אנונימי]

הי רחלי,
לא, הלידות שלי היו רגילות...
הראשונה, לידה נורמלית, רגילה וטובה בבי"ח.
אח"כ התוודעתי לקבוצה מדהימה של אמהות, ילדים ומעט אבות, בעזרתם הרשיתי לעצמי להבין שכל הדברים הקטנים שהפריעו לי אז בלידה בבי"ח, אינם הכרח המציאות, ואת הלידה השניה כבר ילדתי בבית, והיא היתה באמת לידה רגילה וטובה. מקווה שלא ירחק היום ואוכל להשתמש גם במילה "נורמלית" כדי לתאר אותה.

דרך אגב,
אור לא כותב באתר? אשמח מאד לקרוא על חוויותיו בקולג'.
ילדי אמנם קטנים עדין, אבל תוכניותי לעתידי ועתידם הן להמשיך ולהיות ביחד, להתחנך לגדול ולהתפתח יחד, ללא מורים וכיו"ב. (לא לגמרי ברור מהן תוכניות אביהם בענין זה, כך שלא באמת יכולה להתחייב לעתיד, אך כרגע אנחנו ככה...)
וסיפוריכם מעוררים השראה ומשמחים בדרך כלל.

<יש לי משפחה במסה (ליד פיניקס). זה די קרוב אליכם, לא?>

[אנונימי]

משפחה אמריקאית, לגמרי אמריקאית.
למעט העובדה המוזרה קמעה, לפחות בהשוואה לקרובי משפחה אמריקאים אחרים שלי, שאחרי שהבנים עברו לשם, ההורים החליטו לעבור לשם גם, כדי להיות בכל זאת קרובים לילדים ובעיקר לנכדה. לפני שהגוזלים עזבו את הקן, כולם גר באלבקרקי. במונחים "שלכם" זה לא כל כך רחוק. רק 5 (או 7) שעות נסיעה.

לגבי קורות אור והקולג' - לי אין בעיה להסתפק גם בידיעות יד שניה. אם לכם זה גם בסדר - מה טוב

ביי בינתיים

[נעמה*]

רחלי שלום.
התרשמתי ממה שסיפרת על בנך בן ה-16 שגדל כל חייו ב-unschooling והצטיין בלימודים גבוהים וכו"...
אנחנו רק בתחילת הדרך,בשלב ההחלטה,ואני מתקשה לשכנע את בעלי לתמוך בלב שלם .
חשבתי שכמה מילות עידוד ותמיכה מכאלו ש"עשו את זה",ומביאים "הוכחות" (בצורת הישגים אוניברסיטאים גבוהים,למשל...)יוכל לעזור.
הוא מפחד שיגדלו להיות לא משכילים מספיק (כי מה כבר אני יודעת בללמד ברמה גבוהה?-ובאמת ,לי עצמי יש אולי חששות/חוסר בטחון מכישורי הלמידה שלי/האינטלגנציה הממוצעת שלי,היכולת שלי ללוות אותם בתהליך הלמידה שלהם...)
בתוכי פנימה אני מרגישה שזו ההחלטה הנכונה,עיקר החששות שלי הן מהבדידות החברתית ולא מההיבט הלימודי/אינטלקטואלי
אשמח אם בא לך לכתוב לי משהו בדף שפתחתי "חיים חדשים במדבר" , כך שהוא יוכל גם לקרוא.
אני חדשה/חלשה בענייני מחשב,אז אם מישהוא קורא פה ויודע איך להעביר לרחלי את הודעתי(כי פעם אחרונה כתבה פה לפני שנתיים וחצי)אודה מראש.

[רני_כשר*]

רחלי, תודה רבה. וד"ש לכולם.