רעלת או לא

[אגמית*]

היי אני נשואה 5 שנים ויש לי ילדה בת ארבע,ההריון שלה היה תקין עד לשבוע 23 ואז הרגליים והפנים התנפחו לי כולם אמרו שזה טבעי אבל חברה שהיה לה רעלת הריון הכריחה אותי להיבדק ,שנבדקתי הרופא ישר שלך אותי למיון כי היה לי לחץ דם גבוהה מאוד,ואז התחילו כל האשפוזים ,בדיקות החלבון, בדיקות לחץ דם כל שעה הייתי מיואשת רציתי רק לצאת מזה חיה הרגשתי שאני רוצה להימלט מגופי שהשתגע,בסוף ילדתי ביום הראשון של חודש תשיעי בניתוח קיסרי עם לחץ דם של 110על 200 הייתי ממש מקרה פתולוגי הייתי בבידוד והילדה יצאה במשקל שני קילו הבאלגן הגדול קרה דווקא אחרי הלידה הלחץ דם שלי המשיך להשתולל קיבלתי מגנזיום במשך יומיים תרופה ממש קשה שעושה לך הזיות את הילדה בכלל לא ראיתי ובעלי היה אומלל רק הייתי רואה את המכשיר הזה שמודד לחץ דם הייתי ממש משתגעת מחרדה הדופק שלי השתולל בסופו של דבר הביאו לי כדורים נגד לחץ דם וזה איזן אותי לקחתי אותם במשך חודש עד שהבלגן חלף נשארתי בטראומה קשה ביותר אני יודעת היום שהייתי בסכנת חיים גדולה.נשבעתי במחלקה שלעולם לא אכנס יותר להריון והם לעולם לא יראו אותי שם יותר ואכן בתי בת 4 אז מה הבעיה?בעלי דורש הריון נוסף ןמיידי הוא לא רוצה להשאר אם ילדה אחת .אני צריכה להחליט ולא מצליחה אולי נפרד וזהו איך אסכן את חיי שיש לי כבר ילדה היום בעולם?

[אהבת_עולם*]

בעלי דורש הריון נוסף ןמיידי הוא לא רוצה להשאר אם ילדה אחת .אני צריכה להחליט ולא מצליחה אולי נפרד וזהו איך אסכן את חיי שיש לי כבר ילדה היום בעולם?

בגלל שאת לא רוצה שוב ללדת בעלך חושב שזו סיבה להיפרד?! (וזה הרי לא כמו כשאין ילדים בכלל)
ובפרט שזה יכול להוות לך סכנת חיים?!

אני שואלת את עצמי אם זה יכול להגיד משהו על הקשר ביניכם.
מה את אומרת?

[אגמית*]

אני אומרת...רק אתמול שוחחנו על זה הוא לא אומר את המילה פרידה אבל ממש נחוש לעוד ילד,עד שאין לי אומץ להגיד לו שאני לא מסוגלת.אז אני תמיד מושכת זמן ,יש משהו במה שאמרת על הקשר בנינו מצד אחד יש בנינו קשר אדיר אני אוהבת אותו מאוד ומצד שני יש הכעסים האלו המסוכנים שהצטברו

[אילה_א*]

אימוץ?
פונדקאות?
או שהוא חייב אותך בהריון?

[אהבת_עולם*]

ממש נחוש לעוד ילד
על חשבון החיים שלך?
לא אכפת לו מה יקרה לך?

אלא אם כן לא הבנתי. אולי לא מדובר בסכנת חיים, רק שאת מאוד פוחדת?
(אין לי מושג. אני שואלת. ממה שכתבת כן נראה שמדובר בסכנת חיים)

כמובן שיש את האופציה ה'בנאלית' של אימוץ - שהיא לא בנאלית בכלל, אבל אולי חשבתם על זה.
ויש עוד אופציות שבטח קשה לחשוב עליהן - כמו אם פונדקאית.

אבל באמת נראה לי שלפני כל זה, כן כדאי לחשוב יותר לעומק איפה עומד הקשר בינכם.
ולא בהכרח לכיוון של פרידה.
אבל אולי לכיוון של שינוי כלשהו.
משהו נשמע לי טעון בדיקה.

[אהבת_עולם*]

אה, אילה בדיוק איתי כתבה.

[ב_עילום*]

בספר "שביל הזהב לריפוי טבעי" של שרה חמו, מתואר מקרה קשה של טוקסמיה בהריון.
לפי הספר: תזונה טבעונית ואורח חיים מסויים שינה מאד את התסריט של רעלת הריון בהריון הבא.

שווה לבדוק ואפילו להיפגש איתה.
(אני לא מכירה אותה אישית, בזמנו הלכתי למי שטיפל בה, מר שטראוס)

בכל מקרה רעלת הריון זה עניין באמת מסוכן ולא הייתי נכנסת להריון בלי לנסות למצוא לפני ההריון דרך להורדת הסיכון.
ודרך אגב: האם התייעצת עם רופא?

[אגמית*]

היי לכן ,התייעצתי אם רופאה שאמרה לי שזה בדרך כלל חוזר,והיא לא נראית נלהבת שאני אכנס לתוך זה שוב,אבל כן אמרה שהיא תעשה הכל כדי שזה לא יקרה שוב אבל כמובן אין בטחונות

[אגמית*]

בקשר לאימוץ או פונדקאות הוא לא מסכים בכלל לשמוע על זה.מבחינתו אין לי שום בעיה ואני פוריה,אז נראה לי שהוא חייב אותי בהריון....

[בשמת_א*]

מבחינתו אין לי שום בעיה ואני פוריה
מה פירוש "מבחינתו"? 0-:
הוא היה שם כשילדת? איזשהו רופא אמר לו מה קורה? הוא מודע לסכנת החיים שגם את וגם התינוקת שלכם הייתן נתונות בה?
זה מאוד מטריד.
אני מסכימה עם אהבת עולם שנשמע שיש בעיה בזוגיות.
על פניו נשמע כאילו כדאי לך להציץ בדף סימני התעללות בזוגיות, כי מתוך הפרטים שאת מספרת כאן, נשמע חוסר כבוד כלפייך, אטימות גדולה אלייך, חוסר התחשבות קיצוני (ממש מגוחך מצדי להגדיר "חוסר התחשבות" את הדרישה שתיכנסי להריון שמסכן את חייך, ולהכחיש את הסכנה האורבת לך )-: ).

אבל במקביל, האם יש אפשרות לקחת אותו לפגישה עם רופא (שאיתו דיברת מראש), להביא את התיק שלך ולהתייעץ - בנוכחות בעלך - לגבי הסיכון שלך בכל הריון נוסף?
כתבתי "רופא" כי יכול להיות שבעלך יקשיב לרופא יותר מאשר לרופאה (לא בטוחה, אולי יש לו ראש פתוח, אבל זה בדרך כלל לא קורה במצב כמו שאת מתארת).
וכתבתי שתדברי עם הרופא מראש, כי כדאי שתהיה לרופא הכנה, שתפקידו בראש ובראשונה להסביר לבעלך איך הוא כמעט איבד גם אותך וגם את בתכם ואיך זה עלול לקרות שוב בהריון נוסף. שיבין היטב מה הסיכון.
כדאי שתבקשי כאן המלצות לרופא מהאיזור שלך שהוא איכפתי ורגיש

הרופא צריך להסביר, שאם אשה בסיכון כמו שלך מאוד רוצה עוד הריון, אז אמנם מנסים לשכנע אותה לוותר, אבל יעזרו לה. אבל אם האשה לא רוצה, בגלל סכנת החיים לה ולעובר, אז בוודאי תומכים בה ומסכימים איתה.

אחרי פגישה עם רופא כזה, אולי בעלך בכל זאת ידבר אחרת. ייתכן שהוא ממש "חי בסרט" ופשוט לא קלט שום דבר.
עם זאת, מניסיוני העצוב, כשיש גבר שמצליח להכחיש משהו בסדר גודל של רעלת הריון כמו שהיתה לך - זה לא מקרי ולא תמים )-: הלוואי שאתבדה.

[אהבת_עולם*]

על פניו נשמע כאילו כדאי לך להציץ בדף סימני התעללות בזוגיות
בשמת, יכול להיות שאת צודקת.
מצד שני - זו יכולה להיות הגזמה פראית.

לפעמים אנשים פשוט לא רגישים למצבים מסוימים, או לא מבינים לעומק במה מדובר. (יש דברים שגם כשרואים בעיניים לא מבינים את חומרתם. לפעמים זה נובע מחומות הגנה מסוימות).
ולצערי, חוסר אכפתיות יכול גם לנבוע מחוסר אהבה מספיק או זוגיות לא טובה (לא בהכרח בזוגיות הספציפית הזו, אבל בכלל) - ולא דווקא מאישיות מתעללת.

***********

כמו כן, אגמית,
יש לי שאלה אלייך:
לו נניח היית יודעת בוודאות שההריון הבא יהיה תקין - האם את מצידך גם היית רוצה עוד הריון? היית רוצה עוד ילדים?
האם קשה לך עם המחשבה שלא יהיו ילדים נוספים - או שנוח לך בכך?

[שיבולת*]

הי,

גם אני חויתי רעלת הריון קשה, כמעט איבדתי את חיי ולצערי הרב איבדתי את תינוקי. גם אני זוכרת את חוויית המגנזיום. זה כאילו מזריקים לך רעל לגוף. פשוט נורא!
אני מבינה לליבך. אני זוכרת שבעלי אמר לי עוד בבית חולים, אולי אפילו בחדר לידה - "אני יודע שיהיה לנו עוד ילד" ואני אמרתי לו "אין מצב, מקסימום נאמץ".
אני עוברת עכשיו טיפול נפשי וכן, אני רוצה בעצמי עוד הריון (ילד תמיד רציתי...).
אבל אני זה לא הסיפור פה. הסיפור פה זו את.
אני יודעת שמה שמחזק אותי, הוא שבהריון הבא אני אהיה במעקב צמוד במרפאה להריון בסיכון. יש גם בדיקה שהרופא שלי המליץ לי עליה אחרי שסיפרתי לו על הפחד שלי מרעלת הריון. זו בדיקה שעושים בשבועות המוקדמים (עד שבוע תשיעי) והיא מנבאת את הסבירות לרעלת הריון (באמצעות בדיקה של נוכחות נוגדנים שמופרשים מהשליה). עושים אותה באופן פרטי במעבדות זר (אלה שעושים את החלבון העוברי).
בכל מקרה אני חושבת שקודם כל את צריכה לברר בעצמך האם תהיי מוכנה לעוד הריון?
אם כן, באילו תנאים? אולי חסר לך מידע? לי למשל אמרו שהסיכוי שלי לרעלת בהריון הבא הוא 10% שזה פי 10 מכלל האוכלוסיה, אבל עדיין 90% להריון ללא רעלת. בשבילי מידע זה משהו שיכול להרגיע...
ואולי את לא רוצה בכלל עוד ילדים? ואולי תרצי עוד ילד אבל רק ע"י אימוץ?
רק שרצונותיך יהיו ברורים לך (ואולי הם כבר ברורים, אני לא יודעת), תוכלי להתמודד עם בעלך.

בהצלחה, שיבולת

[בשמת_א*]

דרך אגב, שכחתי להגיד:

אני מכירה אמא, שסבלה מרעלת הריון קשה, עברה תהליך מדהים של התפתחות עצמית שכלל גם את הצד הגופני, והצליחה ללדת לידות טובות, במועד, תינוק בריא, ללא רעלת הריון. זה לנושא עצמו, האם באמת אפשר. כן, אפשר, קיימת האפשרות, רק אם את מוכנה ורוצה.
אני לגמרי תומכת בך אם את לא מוכנה ולא רוצה.

אהבת עולם, אני בכלל לא אתווכח איתך. דברי לא היו מופנים אלייך, את לא שם. דבריי מופנים לפותחת הדף, זה התפקיד שלה לבדוק ולראות אם זה קשור אליה או לא, אם זה עוזר לה או לא. בכל אופן לי חשוב לעזור בתמונת מציאות:
היא בסדר.
תגובת הבעל מתמיהה במקרה הטוב.
הסיבה שאני כותבת את זה היא מפני שלעתים קרובות, הפחד הגדול של האשה הנתקלת בתגובה כגון זו
הוא לא מסכים בכלל לשמוע על זה.מבחינתו אין לי שום בעיה ואני פוריה,אז נראה לי שהוא חייב אותי בהריון....
הוא הפחד שהיא טועה והוא צודק.
שהוא נורמלי והיא סתם חרדנית בלי סיבה.
היא מאמינה לו וזה מערער לה את הבטחון בעצמה, ברגשות שלה וברצונות שלה.
אז אני רוצה לתת פה את השני גרוש שלי, בדיקת מציאות: תבטחי בעצמך. התגובה שלו היא לא תגובה זוגית תקינה.

[אגמית*]

היי קראתי את התגובות שלכן כמה וכמה פעמים זה מעמיד אותי בפני שאלות קשות שאולי התחמקתי מהן עד עכשיו,האם אני רוצה עוד תינוק שמבטיחים לי הריון תקין?...זה קצת בלבל אותי...מצד אחד לפעמים אבל ממש לעתים נדירות בא לי ואני אומרת שגם בשביל הילדה שלי שלא תשאר בלי אחים,לפעמים מסקרן אותי איך יראה הילד שלי הבא וכו...אבל בגדול אני אגיד לכן שהגידול שלה לא היה לי קל למרות שהיא ילדה קלה ולמרות שבעלי מכין בקבוק בלילה את הכל עשיתי לבד ועכשיו סוף סוף חזרתי לחיי אבל אני נחבטת בשאלה הזו כל הזמן ,ואין לי זמן כי הרופאים אמרו לי שמגיל 34 זו סכנת חיים עדיף לגמור אם זה עכשיו(לחץ)אני פוחדת להתחרט שאני אשאר רק אם ילדה אחת וגיליתי שיש עוד משהו...מה שמחזיק אותי לא להביא זה כעס גדול יש לי כעס על בעלי בכמה תחומים וזה עוזר לי לא לרצות בכלל לקחת תסיכון הזה,אימוץ לא בא בחשבון אצלנו בעלי מתנגד,שאני לוקחת אותו איתי לרופאה אז הוא אומר שלא יקרה לי כלום והיא לא מבינה כלום ,יש לי תחושה שבעלי יותר רוצה להראות במשפחה שגם אנחנו מביאים עוד ילד ואם יצא בן אז בכלל....כי הוא לא אדם סובלני במיוחד לילדים

[אגמית*]

בשמת-א.אהבת עולם ושיבולת מודה לכן
בשמת א איזה תהליך עברההאשה שהיה לה רעלת הריון?שיבולת תודה שסיפרת לי את החוייה שלך אני מחזקת אותך מכאן מרגישה שאת חזקה,אהבת עולם תודה

[בשמת_א*]

לא אדם סובלני במיוחד לילדים

גם לא לרופאות (או לרופאים בכלל?):
שאני לוקחת אותו איתי לרופאה אז הוא אומר שלא יקרה לי כלום והיא לא מבינה כלום

גם לא לרעיות. )-:

[בשמת_א*]

בשמת א איזה תהליך עברההאשה שהיה לה רעלת הריון?
אני אנסה לבקש ממנה להיכנס לדף שלך. אולי היא תהיה מוכנה לספר.

[אגמית*]

אני אשמח

[טנא_מלא_כוכבים*]

שלום אשה,
חברתי הטובה חותה רעלת הריון קשה, כמעט אבדה את חייה, ולמרבה הצער אבדה גם את התינוקת.
זה קרה לפני מספר שנים. מאז, חוותה שני הריונות תקינים, ללא רעלת, ושתי לידות מוצלחות ותינוקות נפלאים שהיום הם פעוטות מקסימים.
התלבטתי אם לכתוב, בשל התוצאות הקשות של המקרה הראשון ובורותי בנושא (האם רעלת חוזרת? באיזו סבירות?), אך לאחר דבריה של שיבולת, אני מקוה שהדברים מרחיבים את התמונה.
יש אפשרות, כמו שכתבו שיבולת ובשמת.
מחזקת אותך בתהליך הבירור שאת עוברת ובבחירותיך.
היי ברוכה @}.

[מיכל_שץ*]

בלת"ק
א. את פוסט טראומתית וכדאי שתטפלי בזה
ב. אפשר להכנס להריון תקין אחרי סיפור כמו שלך, זה דורש ברור רפואי, אבל זה לא בשמיים.
ג. מה שבשמת אמרה
ד. אני (מנחשת ש)אני החברה שלה, אז אם את רוצה את מוזמנת להתקשר (פרטים בדף הבית)

אני ב לכן המברקיות.

[אהבת_עולם*]

שאני לוקחת אותו איתי לרופאה אז הוא אומר שלא יקרה לי כלום והיא לא מבינה כלום ,יש לי תחושה שבעלי יותר רוצה להראות במשפחה שגם אנחנו מביאים עוד ילד ואם יצא בן אז בכלל....כי הוא לא אדם סובלני במיוחד לילדים
טוב, לא נעים לי, אבל לאחר קריאת הדברים האלה, אני תוהה מחדש אם לא כדאי לבדוק את הכיוון שבשמת הציעה (סימני התעללות בזוגיות).

ואם הוא לא סובלני לילדים - למה הוא רוצה ילדים?! בשביל להשוויץ בהם?!

אני חושבת שכל הסיבות שמנית (הבעל רוצה להראות במשפחה שיש לו בן, שהילדה שלך לא תישאר בלי אחים, החשש שיותר מאוחר יהיה מסוכן...) - הן ממש לא סיבות מספיק טובות להביא ילדים לעולם.
בפרט שאת לא מרגישה שאת ממש רוצה.
בפרט שבעלך לא ממש סובלני לילדים, ואני מבינה שהוא לא ממש עוזר לך, ואולי בכלל הילדים לא מעניינים אותו מלבד להגיד ש'יש לו ילדים'?
ובפרט בפרט בפרט - כשיש לך סכנה כ"כ גדולה.

גם אם 'רק' לא היית ממש רוצה בלי קשר לבריאות - זו נראית לי סיבה מספיק טובה לא למהר לשם. מותר לך לא לרצות !
אבל אם יש סכנה, אז בכלל.

כמו כן, נשמע שיש דברים קשים בינך לבין בעלך - ואני תוהה אם בכלל רצוי להביא עוד ילד לפני שפותרים את העניינים בזוגיות.

************

יש לי שאלה:

האם ייתכן שבצורה לא לגמרי מודעת את משתמשת בנושא של הרעלֶת כדי להתחמק מלהביא עוד ילד, בגלל שאת בעצם באמת לא רוצה עוד ילד אבל לא מרגישה שזה 'בסדר' לומר שאת לא רוצה - אז את מעדיפה לומר 'אני לא יכולה'?

[אהבת_עולם*]

_שלעתים קרובות, הפחד הגדול של האשה הנתקלת בתגובה כגון זו
"הוא לא מסכים בכלל לשמוע על זה.מבחינתו אין לי שום בעיה ואני פוריה,אז נראה לי שהוא חייב אותי בהריון...."
הוא הפחד שהיא טועה והוא צודק.
שהוא נורמלי והיא סתם חרדנית בלי סיבה.
היא מאמינה לו וזה מערער לה את הבטחון בעצמה, ברגשות שלה וברצונות שלה._

מסכימה עם בשמת.

יחד עם זה, יש לי שאלה:
נראה לי (ותקנו אותי אם אני טועה) שכולן כאן בדעה שאם היא לא תרצה עוד ילדים בגלל סכנת הרעלת - זה לגיטימי. ובעלה צריך לקבל את זה.

השאלה שלי - במקרה שלא הייתה סכנה כזו, אבל היה לה רק ילד אחד, ו'סתם' לא הייתה רוצה עוד ילדים - האם לדעתכן במקרה כזה זה כן היה בסדר אם בעלה היה רוצה להיפרד ממנה בגלל זה, או שלא?

[רחל_ברמן*]

השאלה שלי - במקרה שלא הייתה סכנה כזו, אבל היה לה רק ילד אחד, ו'סתם' לא הייתה רוצה עוד ילדים - האם לדעתכן במקרה כזה זה כן היה בסדר אם בעלה היה רוצה להיפרד ממנה בגלל זה, או שלא?
"בסדר" מאיזו בחינה?
מבחינתי, זה תמיד "בסדר" לרצות להפרד, גם אם הסיבה לא נראית לי אישית. זה אולי עצוב, אבל זכותו. אבל לא מדובר במישהו שאומר לה "תשמעי, אני רוצה חיים אחרים משאת רוצה, בואי נפרד כידידים", נכון? מדובר במישהו שמנסה לכפות עליה החלטה שהיא לא מעוניינת בה באמצעים מניפולטיביים. וזה, בעיני, אף פעם לא בסדר.
(וכן, אני חושבת את זה גם במקרה ההפוך, של אשה שרוצה ילדים וגבר שלא).

פלונית, אני חושבת שנפלה לידייך ההזדמנות לבחון מחדש את החיים שלך ואת איך שאת רוצה לחיות אותם. זה קשה, אבל זה חשוב וטוב. מאחלת לך בהצלחה בתהליך הזה

[אגמית*]

מותר לך לא לרצות!תודה זה כל כך מחזק ,כי אני מרגישה שזה לא מותר לי..וכן הרעלת אחרי מחשבה עמוקה כן נותנת לי קצת תירוץ לא לרצות להביא עוד ילד לעולם,קשה קצת אחרי שרשמתי את זה ,אבל זוהי האמת,אני מאמינה שללא הרעלת אולי הייתי היום עם ילד שני ,אבל הרעלת היא לא השיקול היחיד

[אגמית*]

קראתי עכשיו את הדף המצויין סימני התעללות בזוגיות המון חומר למחשבה זה נתן לי וגם כאב ראש....תודה לך טנא מלא בכוכבים .תודה על החיזוק. הבדק הזה שאני עושה עכשיו הוא קשה לי מאוד

[אגמית*]

היי, רציתי לשתף אתכם במשהו שקרה לי אתמול.
לקחנו את הילדה ללונה פארק, וכשחזרנו הביתה התחיל כל הבלאגן.
קצת רקע: לבעלי אין הורים. הם נפטרו ויש לו 4 אחיות. ועם שלוש מהן הוא ניתק את הקשר ורק אחת היותר צעירה (יש להם גם עסק משותף) פשוט חודרת לי לעצמות. כמה פעמים היא מצאה סיבות לצעוק עליי (עניתי לה חזרה). אני טיפוס מאוד ביישן ולא רבה עם אנשים, אבל היא תמיד מחפשת, במיוחד כשאני מדברת בטלפון, והיא, למרות שהיא רואה כל יום את אחיה, היא חייבת להפריע לנו גם בלילה ולהתקשר כל ערב. הערתי לבעלי שהיא מפריעה לי בממתינה, והוא אמר לי לא לשים לב, אבל זה חזר על עצמו.
אז שלשום כשהיא התקשרה אז צעקתי ברקע שהיא מפריעה. בתמורה בעלי שבר כמה דברים בבית לעיניי הילדה, והיה בלאגן גדול. והוא אמר לי שבחיים הוא לא יריב איתה ושאני מנסה לסכסך והיא תתקשר כל יום וזה מה יש ושהוא אוהב אותה. האמת שהייתי בהלם ממש הייתי חולה. אמרתי לו שאני לא רוצה לחיות איתו יותר, והרגשתי שהוא בהלם. אמרתי לו שאפשר להיפרד יפה ושיתן לי מה שמגיע לי (הוא בעל נכסים שחלקם רשומים על שמי). בהתחלה הוא לא רצה. ואחר כך אמר שהוא ימכור בית אחד ויתן לי, אחר כך שוב שינה דעתו ואמר שאני יכולה להמשיך בחיי (כי אמרתי לו שאני אהיה תוך שנה נשואה ועם ילד סתם רציתי לפגוע בו לא התכוונתי לזה ברצינות)ולהכיר מישהו, וכשאני אכיר מישהו הוא יתן לי גט ולא יעמוד בדרכי...
כשאמרתי לו שהוא מתעלל בי אז הוא אמר שאני לא תמימה, ובדיוק כמו כל האנשים הרבים שאני חושבת את עצמי מעל לכולם (אני מה-זה רחוקה מזה) וזהו, ככה הלכנו לישון.
הוא לא מעוניין לבוא להוריי (שאהבו אותו מאוד בהתחלה) בגלל הערה שאמא שלי נתנה לו, אבל אני כן צריכה לסבול את אחותו...וכל יום!
עכשיו בגלל שהעליתי את סיפור הפרידה הוא מעניש אותי בזה שהוא רוצה לחזור לתחביב ישן שלו שאני מסרבת לו, זה לטייל בשבת בבוקר עם חבר בשוק מסויים. זה הבוקר היחיד שהוא קם והילדה רואה אותו. עכשיו הוא נשבע שהוא חוזר לזה.
אני לא יודעת איך נקלעתי למצב הזה. אני רק דואגת לו כל היום, כבר לא ממש בקשר עם חברות, כל ערב מכינה אוכל חם, וזה מה שמגיע לי? האם להתייעץ עם האחיות שלו? הוא גם בז למסורתיות שלי ושונא את החברה שלי, וכל זה זה בגלל שהוא רצה שאני אצדיק אותו ואגיד לו שהוא צודק ושאמא שלי הגזימה, ולא עשיתי את זה.

[בשמת_א*]

וואו, חתיכת סיפור.

כמה הערות טכניות:
א. מציעה לך לבחור איזה כינוי. מאוד קשה לקרוא לך "פלוני אלמונית".
ב. ערכתי לך קצת את הקטע כי הוא היה כתוב ב תגובת גוש ועם הרבה טעויות הקלדה וממש קשה היה לי לקרוא.

[אגמית*]

תודה

[אגמית*]

בשמת אני רוצה שיקראו לי אגמית איך אני משנה את זה?

[בשמת_א*]

בסיפור שלך מעורבים המון דברים, אבל יש שני דברים שמאוד בלטו לי:
א. שניכם מתנהגים בחוסר כבוד זה לזה.
ב. הוא מתנהג באלימות קשה. לשבור דברים בבית בתגובה לאמירה (במלים) שעצבנה אותו? ולעיני הילדה? זו אלימות מאוד קשה. אני מציעה לך להתייעץ עם 1. המשטרה (לצלצל ולשאול באנונימיות מה הם מציעים), 2. המרכז למניעת אלימות במשפחה של נעמ"ת, יש גם שירות דומה של ויצ"ו, תבדקי מה הכי קרוב אלייך. 3. תקראי את עזרה בזוגיות בעייתית.

בדוגמא עם אחותו:
בלטו לי הניסוחים האלה:

היא תמיד מחפשת, במיוחד כשאני מדברת בטלפון, והיא, למרות שהיא רואה כל יום את אחיה, היא חייבת להפריע לנו גם בלילה ולהתקשר כל ערב
למה "להפריע"? מאיזו בחינה היא "מחפשת"? למה זה עסקך שהיא רוצה לדבר איתו כל ערב? היא אחותו, יש להם עסק משותף - זכותה לדבר איתו. לא ברור לי למה את מתנגדת לזה. אני מבינה שאת לא אוהבת אותה, אבל היא אחותו, והוא רוצה לשמור איתה על קשר. זו זכותו המלאה.

הערתי לבעלי שהיא מפריעה לי בממתינה, והוא אמר לי לא לשים לב, אבל זה חזר על עצמו
במקרה הזה בעלך צודק.
מה איכפת לך מהממתינה? (בכלל איך את יודעת מי מצלצל בממתינה...)
יש ממתינה. את רוצה לבדוק מי זה או לא? את רוצה להמשיך לדבר או לא? רק זה צריך לעניין אותך. אם את מעוניינת להמשיך לדבר, מה איכפת לך שהיא מנסה?
זכותה לנסות. זכותך להתעלם.
שימי לב, שאת לא מבחינה בין מה שהוא אחריות שלך וזכות שלך לבין מה שלא שייך לך.

אני מבינה שזה מפריע שמישהו כל הזמן מנדנד בממתינה. אבל לך יש רק שתי אפשרויות: לסיים את השיחה, כי לא נעים לך לדבר ככה. או להמשיך בשיחה, כי את רוצה לדבר, למרות ההפרעות.
אם יש אפשרות לדבר איתה כמו בן אדם, אפשר להגיד לה "אני מבקשת שאם את מטלפנת אלינו, ומגלה שתפוס, לא תחכי בממתינה יותר משני צלצולים. אם אנחנו לא עוברים אלייך, סימן שאנחנו עסוקים בשיחה חשובה ולא יכולים לעבור לממתינה, וזה מאוד מפריע".
אם את כבר יודעת שאת לא מסוגלת לנהל איתה שיחה כזאת בצורה מכובדת, אל תגידי כלום. כמו שלא תגידי כלום לאף אדם זר שמנדנד לך בממתינה.

אז צעקתי ברקע שהיא מפריעה
זה באמת היה לא מכובד, וגם מיותר. אם את רוצה להתייחס לזה, אז הדרכים המכובדות והמכבדות הן:

• לדבר איתה ישירות, כמו שהצעתי למעלה.
• לדבר עם בעלך (לדבר - לא בריב, לא בצעקות, לא בדרישות) שזה לא נעים לך, ואת מבקשת שהוא יבקש ממנה שאם היא בממתינה, שתרד אחרי שני צלצולים אם לא עונים לה.

בתמורה בעלי שבר כמה דברים בבית לעיניי הילדה
זאת תגובה אלימה שממש מצדיקה תלונה במשטרה, רק שתביני את הפרופורציות.
(לא שאת חייבת להגיש תלונה, זה לא בהכרח חכם תמיד, אבל שתביני כמה התנהגותו חמורה). נכון שאת התנהגת לא יפה. זה עדיין לא מצדיק תגובה כזאת!

אחרי זה נשמע שהיה לכם ריב שבו כל אחד אמר דברים מאוד מטופשים שבטח לא התכוונתם אליהם בכל מקרה.

הוא לא מעוניין לבוא להוריי (שאהבו אותו מאוד בהתחלה) בגלל הערה שאמא שלי נתנה לו, אבל אני כן צריכה לסבול את אחותו...וכל יום!
מה הקשר בין הורייך לאחותו? כל אחד מכם מתנקם בשני באמצעות המשפחה? את רוצה לגרום לו לנתק את היחסים גם עם האחות האחרונה שעוד נותרה לו, כנקמה על ניתוק היחסים שלו עם הורייך? נשמע כמו מצב שזועק לייעוץ זוגי.

לתחביב ישן שלו שאני מסרבת לו
זאת את שאומרת לו מה לעשות?
מה פירוש "שאני מסרבת לו"? זה בידייך להרשות לו או לא להרשות לו? הוא אדם מבוגר. הוא יכול לעשות דברים שהוא רוצה.
לא נהוג ביחסים בריאים בין בני זוג "לסרב לו" או "להרשות". ואכן שניכם נכנסתם פה למאבק כוח. את מנסה לכפות עליו, הוא מנסה לכפות עלייך.
האם באמת הסיבה היחידה שמפריע לך התחביב שלו היא שזה פוגע בילדה? עד כמה חשוב לה לראות אותו בבוקר? האם אמרת לו שהסיבה היחידה שאת מתנגדת היא שזה פוגע בילדתכם? יכול להיות שיש עוד סיבות שבגללן את לא מפרגנת לו? כדאי לחשוב על זה.
אולי תרצי ליזום שיחה, שבה את אומרת לו, תשמע, חשבתי על זה. חבל לי שהילדה תאבד בוקר איתך, אבל אולי אתה יכול לעשות את הסיבוב עם החבר שבוע כן שבוע לא, או אחרי שהילדה רואה אותך בבוקר, וכך אפשר לשלב?

אני לא יודעת איך נקלעתי למצב הזה. אני רק דואגת לו כל היום, כבר לא ממש בקשר עם חברות, כל ערב מכינה אוכל חם, וזה מה שמגיע לי?
מגיע לך יחס, כבוד ואהבה רק בזכות השירותים שאת נותנת לו?
"דואגת לו כל היום" - לא ברור לי מה זה ואיזו תמורה את רוצה על זה.
"לא ממש בקשר עם חברות" - למה? זה משהו שעשית בשבילו? לנתק את הקשר עם חברות שלך? אוי S-:
"כל ערב מכינה אוכל חם" - וזה אמור לזכות אותך בנקודות אהבה?
מגיע לך יחס פשוט מפני שאת בן אדם.
מגיעה לך אהבה פשוט מפני שאת קיימת.
את אשתו ואם בתו ורק בזכות זה הוא אמור להתייחס אלייך בכבוד. זהו.
לא מפני שאת משרתת טובה.

האם להתייעץ עם האחיות שלו?
על מה ולמה? והאם זה לא מהווה חוסר כבוד כלפיו, לדבר עליו עם אחיות שהוא ניתק את הקשר איתן?

בקיצור, נשמע לי שכדאי לך ללכת לייעוץ אישי. דחוף. לא דרך האינטרנט.

[בשמת_א*]

אני חושבת שאני יכולה להחליף לך ל"אגמית", וכל פעם שאת כותבת פשוט תכתבי את המלה אגמית איפה שכתוב לך:
מאת: פלוני אלמונית.
תמחקי את פלוני אלמונית ותכתבי אגמית במקום.

[אגמית*]

יש סיבה שאני לא מפרגנת לו.הוא אוהב להסתכל על בחורות וגם לדבר איתן ,גם זה בסדר?

[בשמת_א*]

הוא אוהב להסתכל על בחורות וגם לדבר איתן
זאת סיבה לגמרי אחרת.
אז איפה המקום של הטענה על הילדה? זה תירוץ או זו הסיבה השלישית או הרביעית?

בכל מקרה, כל נושא שבעייתי ביניכם - שימי לב שהוא מתגלה כקן צרעות. יש בו יותר ממה שנראה לעין בפעם הראשונה. את אומרת שאת לא מסכימה למשהו בגלל הילדה, אבל בעצם הסיבה אחרת לגמרי: חשש לנאמנות שלו. זה ממש פיכסה (האמת, נושא ע-נ-ק, שיש לו המון היבטים: האם באמת יש בעיית נאמנות?)
במלים אחרות: מהר לייעוץ. אמיתי ולא וירטואלי. יש כאן באמת נושאים סבוכים ובעיות זוגיות מאוד לא קלות.

יש לי המון המלצות על ייעוץ בשבילך (יש לך דואל?).
קודם כל ייעוץ לעצמך - אני אישית לא ממליצה על ייעוץ זוגי עדיין בשלב זה.

[אגמית*]

אשמח אם תמליצי לי כאן תודה

[בשמת_א*]

הי אגמית,
קודם כל ולפני הכל אני רוצה להגיד לך שהזדעזעתי מהתיאורים שלך. חשוב לי שתדעי, שמגיע לך להיות אהובה ולזכות בהתייחסות עדינה ואוהבת, ולבתך חשוב לגדול בבית אוהב ללא אלימות

לגבי המלצות:
יש לי המלצות על שלוש יועצות מהאתר, שאני חושבת שנוסף על כל שאר יתרונותיהן, גם מתמצאות בתחום האלימות במשפחה (כולל אלימות מילולית/נפשית/רגשית, שבה רוב המטפלים לא מתמצאים וההתמצאות בה קריטית לדעתי לתהליך החיזוק שלך):

• חני בונה (יש פרטי התקשרות בדף שלה)
• עירית לוי (יש פרטי התקשרות בדף שלה)
• מיכל (לפרטי התקשרות אנא כתבי לי בדף בשמת א)

את גם יכולה להזמין את שלושתן לדף הזה, עוד לפני שאת מדברת איתן על טיפול אישי (את השתיים הראשונות אפשר להזמין בדף הבית שלהן. אם תרצי, אני יכולה לכתוב לשלישית מייל שתיכנס לדף הזה, יש לה ניק אחר באתר).

אני ממליצה לך להשיג את הספר "מלים הורגות" מאת ניני גוטספלד-מנוח. יש שם פרק מיוחד על בחירת המטפל הנכון בשבילך (פרק 19 נדמה לי). לפני כל דבר אני ממליצה לקרוא את הספר הזה (יש בספריות עירוניות), ולקרוא יותר מפעם אחת את הפרק על בחירת המטפל.

[ע_ע_ע*]

דף לעריכה