רק שלא יכאב

[אנונימי]

דף תמיכה או דף בלוג.
דף קיטורים או דף מחבק.

[פפריקה_הונגרית*]

בס"ד
אתמול בכיתי מאוד.
ביקשתי מאלוקים שיעשה לי נס. זאת אומרת, אם הוא צריך לחזור, שיחזור, ואם לא, אז שילך בלי לשחק איתי יותר.
אבל בבקשה, אלוקים. תעשה שלא יכאב לי! רק שלא יכאב לי. ותרחם על התינוק שלי, שעדיין לא חטא, ושכלוא לי בבטן בתוך כל הרגשות האלה, שמתחילת ההריון ידע יותר ימים של רעב וכאב, מאשר ימים של ליטופים, ושמחה.
אז כבר לא כואב, באמת.
אבל נורא נורא עצוב. וגם ריק לי, ולבד.
ושנינו נורא מתגעגעים לטאטי שלנו.
זה לא שהיית שם כל הזמן בשבילנו, הלכת המון פעמים הרחק הרחק מכאן, גם אם ישנת לידי בלילות.
יום אחרי יום שהתעלמת, מנעת מבט, חיוך, מילה... וכל פעם כשחזרת, זה הי'ה פחות קרוב. כי אני כבר התרחקתי גם, טיפין טיפין כל יום. כי בימים בהם נשברתי- הרחקתי אותך יותר.
והפעם, (ולא בפעם הראשונה) הלכת באמת.למקום אחר באמת.

אני צריכה שתחבק אותי. אותנו. עצוב לנו כל-כך.

בניגוד לכל שאר הפעמים- הפעם- הבטחתי לעצמי, בלי נדר- שאני רק אשב ואחכה. אני אחכה שהאהבה שלך אלינו תהי'ה חזקה יותר מהכעס. שהגעגוע יגבור על הריחוק שאתה יוצר (כך סיפרת) כדי שלא יכאב לך. שיום אחד תקום ותבין שאתה לא שלם בלעדי. שריק לך, וקשה לך לנשום. ושאתה לא רוצה לבד.
אני לא מאמינה שאהבה נעלמת. היא אולי דוהה, מתפוגגת- אבל לא ביומיים. לי נראה שכשאוהבים באמת, חזק חזק ככה בכל הגוף והנפש- יעברו שנים של החלמה מהפצע שנוצר כשנקרעים זה מזה.

אתמול בכיתי מאוד.
אמרתי לאלוקים, שאני כבר לא מאמינה באהבה יותר. אם האדם שאוהב אותי כל-כך, שאני חסרה לו כשאני לא איתו, שאוהב את הבטן הגדולה שלי-שלנו, שעצוב לו כשהוא בלעדי- אם האדם הזה, רוצה לבד- אז מה זאת אהבה?

מה זאת אהבה באמת?
לי היא תמיד מרגישה כמו משהו שאם לא תוציא -תחנק. את נורא רוצה לחבק את התינוקי שלך, ולאכול אותו ולהשאיר אותו שלם, לפעם הבאה, ולנשוך לו את התוסיק, ומוכנה לעשות הכל בשבילו- כי אם את לא עושה את זה- זה עולה על גדותיו, ומכריע אותך...
מין אהבה שכזאת שאי אפשר לעצור. ושנשפכת מהאזניים. וזה זורם מהידיים, ומבקש חיבוק, ולטיפה, ולאמר כמה אני אוהבת.
רק שיגיד בחזרה. שיפסיק לברוח כל פעם שלא מוצא חן.
אף פעם לא טענתי שזה לא באשמתי. שלא עשיתי דבר כדי להחמיר את המצב. שאני תמיד בסדר.
אחד ההבדלים בינינו הוא- שאני מונה את העוונות שלך, אבל גם את שלי. אתה מונה רק את שלי.

ומי שנענש כאן, ולא יכול לקום וללכת למקום אחר כשכואב לו, ולא יכול להתנתק קצת, בשביל השקט הנפשי שלו- היחיד שסובל כאן הכי הרבה- וסובל בשקט, זה התינוק שלנו.
שלנו.
שעשינו בכל-כך הרבה אהבה.

---

אתמול בשבת, הקראתי לנו סיפור.
זוכר ששבת שעברה, כשעוד היית איתנו- הקראתי לשלושתנו עוד פרק? ואמרתי לך שאני חושבת שהוא אוהב שאני מקריאה, אז אולי נקרא כולנו יחד, כל יום....? והתלהבת נורא, ושמחת שאני מרגישה ככה- כי זה חשוב- שאם הוא שמח עם זה אז צריך.
אתמול דווקא הי'ה לנו עצוב, טאטי. שוב הגיעה שבת, ולא חזרת. ואולי כבר לא תחזור, כי מהרחוק שאתה נמצא בו (כך סיפרת) אתה אף פעם לא יודע איך לצאת. וגם אין לך כוח, כי זה שואב אותך פנימה יותר, לבד יותר.

---

בניגוד לרצוני, התקשרתי אליך עכשיו.
אם יש משהו יותר מעליב ומשפיל מללכת ממני כשאני מדברת- זה לשים את השפופרת על השולחן, וללכת. ולתת לי הרגשה שאתה מקשיב. אבל בעצם אתה לא.

---

[ארץ_נהדרת*]

קוראת...כמה עצוב. כמה טוב שאת מדברת לאלוקים. לא יודעת יותר מה לומר. רק חיבוק מזרה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לא יודעת יותר מה לומר

[אמא_בגובה_דשא*]

חן...
אולי תכתבי עוד, ובפעם הבאה שהוא יחזור במקום לדבר תתני לו לקרוא את כל הכאב הזה?
לא ברגע שהוא חוזר, כמובן, אבל זה נשמע לי שיש לכם דברים שחייבים ללבן דווקא בזמן שטוב ושאוהבים.
יש לך את הטלפון שלי, נכון?
אני אשמח לדבר איתך.

[אומה_לי*]

ליבי איתך

[פפריקה_הונגרית*]

לקום לבד... איך עושים את זה? איך פותחים את העינים בבוקר למיטה ריקה? איך עושים את זה מתוך בחירה? אל תגיד לי שאין לך ברירה. יש. תחזור. פשוט... פשוט תחזור.
לקום לבד... איך עושים את זה? איך פותחים את העינים בבוקר למיטה ריקה? כי אני לא טובה בזה. במין לבד שכזה.
ריקנות כזאת, שבאופן פרדוקסלי עולה בי על גדותי'ה. איך ריקנות יכולה למלא? למלא עד אפס מקום? מין הרגשה כזו מוזרה- אתה רחוק, וגם לי מרגיש רחוק. אפילו לא קצת. רחוק הרבה. איך אוכל לחבק אותך שוב? ללטף? לחייך.... לישון לצידך? פתאום אתה זר, ומוזר לי כל-כך. וקשה לי לדמיין מה יהי'ה כשתחזור- כי כואב לי וכועס לי, ומרגיש לי שאתה צריך לבוא ולפייס. כי אני המסכני. לא אתה. אני מסכני. אתה לא! אני!
אם הייתי יודעת שאתה לא אוהב, שאתה לא רוצה, שאתה לא מתגעגע, אולי הי'ה לי קל.קצת. קשה לי שקשה לך, וכואב, ולבד לך גם- אבל בחרת בלבד. במקום לחזור.

---

טאטי, אנחנו מתגעגעים. לישון ככה לבד, בלעדיך.

---

פתאום, מתוך שינה- הצלצול שלך, המיוחד- מעיר אותי לתוך מציאות שהיא קצת אחרת פתאום.
אתה מתקשר אליי! הפתעה כזאת, קצת משמחת, קצת לא...
מה נשמע...?
כואב לי הגב, כי לא ישנתי טוב בכלל, והיה לי חם נורא...
טוב, אני צריך לחזור לעבוד.
רגע... אמרנו שנדבר.
נדבר היום.
אז תחזור, נכון?
לא!

---

התקשרתי שוב. הפעם הקשבת.
מה זאת אומרת אני לא יודע מתי? כמה זמן אתה חושב שזה בסדר לחיות בנפרד? שבוע? שבועיים? אני חושבת שגם לילה זה עקום.
זה עקום, כי אתה מתרחק.... ועוד קצת.... ושוכח שיש גם יפה כשאנחנו יחד. ואז, איך תחזור.... ?
זה עקום כי אם אתה אוהב, אז אתה לא יכול בלי. מין התמכרות כזו, שיסורי הגמילה שלה הופכים יותר ויותר בלתי נסבלים, שלא צריך בכלל שיהיו יסורי גמילה- כי לא צריך לבד!
זה עקום כי...... כי זה עקום. כי ככה!
תחזור וזהו.

---

כל הדרך אליך חשבתי איך להגיד לך כמה אני כועסת. כמה כואב לי. כמה דחוף השינוי- בשנינו.
ואז- כמו משמיים- בעצם- משמיים- הבנתי.

---

נפגשנו.
ישבנו בגינה אחת, איפשהו בשוםמקום.... ילדים שיחקו לידנו, לאחת הי'ה "טוסטוס" חשמלי כזה של ילדים.... כמה צחקתי- איך הילדים של היום לא יכולים אפילו ללכת... כאילו אני איזה זקנה, ועברו כבר 40 שנה מאז הייתי בגילה....
הבאת לי בייגלך כאלה, מהעבודה, גדולים עם שומשום- כי ידעת שאני אוהבת.... חמוד אחד. אפילו לא ביקשתי...
(אני הבאתי מים, כי אתה תמיד צמא...)

---

כמו משמיים- בעצם- משמיים- הבנתי...

רשימת מלאי-

2 מחברות.
אחת לך. אחת לי.
10 דברים שאתה אוהב בי. 10 דברים שאני אוהבת בך.
2 דברים שהכי מציקים לך, שאתה לא יכול להמשיך ככה. 2 דברים שהכי מציקים לי, שאני לא יכולה להמשיך איתם...
5 דברים שאני אוהבת שאתה עושה. 5 דברים שאתה אוהב שאני עושה.

2 דד-ליינים, לאבטחת השינוי. אחד בשבילי, אחד בשבילך.

הבטחה להפגש ככה פעם בשבועיים, לבדוק איך אנחנו מרגישים עם מה שביקשנו זה מזה, אם יש שינוי, ולהוסיף עוד "מציקים" לרשימת המשימות.

אחד אלוקינו שבשמים ובארץ.
ו...
חזרה אחת הביתה.

---

לא ידעתי שאתה מסתכל עליי בכלל. שאתה חושב עליי ככה...
פתאום גיליתי שאתה רואה דברים שאפילו לא ידעתי שיש בי.
פתאום גיליתי שאתה רואה.
רשימה כזאת- קליידוסקופ שלך- שלי , תמונה מהרבה חתיכות, שאף פעם לא תהי'ה שלמה. כי כל יום עוד קצת...

---

זה לא סוף טוב. אין בחיים סוף טוב. המסך לא הופך שחור, ואנחנו לא נשארים רק עם תמונת הסיום.
בסרטים לא מראים אותם, אחרי החתונה או אחרי הפיוס. לא מראים מאבקי יום-יום, לא מראים שגרה. מראים נשיקה כזאת, עם מוסיקה רומנטית.
סוף מושלם.
סוף.

אצלנו, אין תסריט מהוקצע מושלם ורהוט-לשון, אין במאי שצועק קאט כשזה לא הולך, אין עריכה שמוציאה את הפספוסים, ולא הולכים הביתה בסוף.
אצלנו יש מחר, ומחרתיים ויום אחרי מחרתיים, ויום אחרי, והפספוסים נשארים איתנו. מעמעמים קצת את הטוב.

---

ופתאום- חזרה לתפקיד- לתת לך אוכל, לשמוע כמה התגעגעת, ושאתה רעב, כי לא אכלת כלום.... ולחבק, ולתת לך חיוך.... ולשחק את ה"הלאה".
פתאום, לא קל לי לחזור, בניגוד לפעמים קודמות.
פתאום אני לא מרגישה הקלה, או הצפה של שמחה ורצון לחבק.
פתאום ריק לי בפנים.

אני יושבת עכשיו עם הזכרונות- כל הקטעים שאי אפשר למחוק מהסרט שלנו. (כי הרי אין עריכה...)
כל הפעמים שהלכת, והשארת אותי בהלם. כל הפעמים שהבטחתי "שילך, ושלא יחזור!". כל הפעמים שרק בניסי ניסים מצאתי בתוכי כוחות שלא ידעתי שבכלל קיימים, ולא רק אצלי- אלא בכלל.

בניסי ניסים מצאתי בתוכי כוחות שלא ידעתי שבכלל קיימים.
גם הפעם, עוד פעם.
מין סופר-וומן שמתחבאת בתוכי, ויוצאת כשצריך. כי רק אלוקים יודע- שזה לא קרה בזכותי.
אני לא יודעת איך עושים שלום. אני לא יודעת איך מחברים מחדש רסיסים. אני לא יודעת איך להמשיך הלאה.

אמא אמרה לי שאם אלוקים הי'ה שומר עליי כל זה לא הי'ה קורה לי...
מה זאת אומרת לא שומר עליי? מה פתאום??? בטח שכן. הכל לטובה... (בטח- נסי להגיד זאת לעצמך בתוך הדמעות, בתוך הכואב...)
בטח שכן.
הכל לטובה.

[פפריקה_הונגרית*]

נפתחת מבפנים לאט, לאט .
עלה אחר עלה.
לגלות שוב את לבי ?
איך אוכל....
האהבה עוד קיימת, היא רק מתחבאת.
מסכנה .
כל-כך הרבה זרקו אותה,
פגעו בה ,
התעלמו...
היא מסתתרת .
מעורערת, מפוחדת.
האם תעז לצאת שוב?
להתגלות ?
לפרוח אל החיוך שלך?
מלאת חששות ,
היא לוחשת -
רק שלא יכאב.


נפתחת מבפנים לאט, לאט.
עלה אחר עלה .
הלילה אחבק אותך שוב.
רק אל תלך ממני .
אל תעזוב.
רק שלא יכאב.. .

פתאום הבנתי!
האהבה שלך -
אף-פעם לא עזבה אותי.
וגם לא תעזוב .
היא עכשיו אצלי בבטן .

נפתחת מבפנים לאט, לאט.
עלה אחר עלה .
מחר -
זה יום חדש.
רק שלא יכאב .

[פפריקה_הונגרית*]

אבא שלי, שכל-כך חזק, פתאום כבר לא כל-כך.
פתאום אני קצת אמא שלו - מה תרצה לאכול? אני אכין לך מלאווח? אז סלט... חביתה וצ'יפס? אתה חייב לאכול משהו... אולי בכל זאת? אבל אתה לא יכול לא לאכול כלום! אתה צריך כוח. אז תשתה. מים? תה? מיץ? אי אפשר ככה, נורא חם- ואתה צריך לשמור על עצמך.
מין פולניות כזאת משתלטת עליי. ואני נותנת לה!
נראה לי שזה מפחד.
פחד שילך לי פתאום ולא הספקתי לדאוג לו כמו שהוא דאג לי!

---

דוח עדכני שהתחיל מאתמול.
5 שבועות.
5 ימים בשבוע.
כל יום-כל יום הקרנות.
ועוד קצת כימותרפי'ה, פעם בכמה ימים, לגיוון.
ככה, שלא ישעמם.
כי בלי ציניות לא שורדים, נכון?
בחילות, אני חושבת, וגם קצת חולשה.
והוא רק התחיל אתמול...

---

צפוף צפוף, שהסרטן לא יצליח, שלא יהי'ה לו לאן לזוז, שידע שהוא מוקף, ושיודעים שהוא מתחבא שם ואין לו שום סיכוי לצאת בחיים! מארב שכזה, כמו בסרטים.
"we know you are in there.come out with your hands up."
צפוף כל-כך שגם אבא קצת לא יכול...

---

דוח רטרוספקטיבה
מוצאי שבת .
התמוטט. אמבולנס.
בית רפואה .
אקג (כי הי'ה התקף לב...)
מחכים.
קרדיולוג לא מרוצה.
צנתור .
התאוששות. מחכים.
קולונוסקופי'ה .
מחכים.
גידול.
ניתוח.
אבא צוחק שמשלמים אלפי דולארים בשביל קיצור קיבה והוא קיבל חינם..... מצחיק אבא... מאוד.
אבא צוחק שאם היטלר לא הצליח, גם הסרטן לא!
20 קילו פחות, אבא בבית.

---

כששואלים אותי איך עובר ההריון שלי, אני תמיד אומרת- שפיזית הוא כל-כך קל ברוך השם... אני מספרת שאין לי בחילות, או חוסר תיאבון,וגם לא תיאבון גדול מדי, אז אני לא משמינה... אין לי עצירות, אין לי צרבת, לא כואב לי הגב, וגם לא ממש כבד לי... אפילו לא הייתי צריכה לקנות בגדים חדשים לבטן...
פיזית קל לי...
מזל!

---

בעצם לא מזל! בכלל.
אלוקים שומר עליי. זה בטוח.

[פפריקה_הונגרית*]

מחשבה מורבידית
אבא אמר פעם אחת, שכשיעשו לו אולטראסאונד, הוא כן יגלה לכולם אם זה בן או בת....
ואם לא תשאל? אם לא שאלת איך תדע?
אני אשאל.... הוא ענה בתקווה....
לא, תחכה כמו כולנו.
ואז כמה ימים אחרי- משהו מזדחל לי על העורף- קוראים לזה צמרמורת...
תחכה כמו כולנו...... תחכה כמו כולנו? באמת? ואם חס ושלום, חש ושלום... איך אני אשן בלילה? איך אסתכל לעצמי בעיניים...?
בעצם- אם חס ושלום- חס ושלום- הוא עוד ידע לפני...
מחשבה מורבידית כזאת, שמסתובבת לי כבר שבועיים.

---

כששואלים אותי איך עובר ההריון שלי, אני תמיד אומרת- שפיזית הוא כל-כך קל ברוך השם... אני מספרת שאין לי בחילות, או חוסר תיאבון,וגם לא תיאבון גדול מדי, אז אני לא משמינה... אין לי עצירות, אין לי צרבת, לא כואב לי הגב, וגם לא ממש כבד לי... אפילו לא הייתי צריכה לקנות בגדים חדשים לבטן...
פיזית קל לי...
ברוך השם, באמת....

[פפריקה_הונגרית*]

תעשי מדיטצי'ה- אמרתי לעצמי.
אבל עצמי פשוט משותקת. היא לא יכולה לצאת לשדה הקרוב, ולשבת שם בלי מחשבות.... ולנשום.
היא עסוקה- בלחשוב.
בלספור לאחור.
כמה ימים יעברו עד שהוא יעזוב שוב??
כמה ימים יעברו עד ש....?
ספירה לאחור כזאת מעורפלת, פחדנית- חסרת בטחון ואמונה באלוקים.
כן- אמרתי לעצמי- תתחזקי! יש אלוקים, והוא יודע מה הוא עושה... את צריכה להאמין שהכל לטובה.
כן?- ענתה לי עצמי- אז איך זה שההריון שלי הוא ככה- עטוף בחרדת נטישה? למה אין לי זכות לפקפק? אבא שלי.... טאטי שהולך כל הזמן... ההריון הזה שספוג בפחדים וכאב- אולי בכל זאת אבדוק שהכל תקין, והכל שלם-שם בפנים? שאם חס ושלום לא- לפחות אפשר להתכונן מבעוד מועד....(מחשבה מורבידית נוספת שמדירה שינה מעיניי לאחרונה...)
תרגעי- פקדתי בתקיפות- מה זה? תעבדי על עצמך, תנשמי עמוק. תעשי מדיטצי'ה.

---

רטרוספקטיבה
אבא הי'ה נוהג לקום כל יום ב5:00, ולצאת לעבודה, אחרי כוס קפה, ואיזה שתי פרוסות לחם.
אמא תמיד היתה מתקשרת- אכלת? אולי תעצור ותקנה משהו בדרך?
אויש, תעזבי. ממש אין לי זמן! אני צריך עוד לנסוע לכאן, ולכאן. ממש עמוס היום! תעזבי אותי, טוב?
אבא הי'ה נוהג כל יום מאות קילומטרים.
הוא הי'ה נוהג גם לא לאכול. ימים.
הוא הי'ה חוזר הביתה ב19:00 (במקרה הטוב) כולו פקעת עצבים, (מעניין מה הוא מחביא שם בתוך הבטן שלו, שאין לו מקום לאוכל!) אומר שהוא לא רעב, אוכל איזו צלחת עם פחמימות חלבונים וירקות, והולך לישון- מוכרע, מותש, מיואש... עוד קצת ועוד קצת כל יום.

---

את תמונת החתונה שלו לבד- (התמונה היצוגית הזאת- שכולם מצטלמים כל אחד לחוד...) הוצאתי מהאלבום- ברגע שנתגלתה לעיניי.
התמונה הזאת- שהיא בטח לא של אבא!- מראה אדם חולני. חולני? אני משקרת. הוא נראה לי באותה התמונה כמו מלאך המוות- תמונה מצמררת כזאת, שמסתירה הרבה-יותר מדי- ורק אני ראיתי.... ?
פנים כאלה מפחידות, כמו מסרט אימה- אחרי הרבה שעות איפור....
בחתונות של אחיי- הוא מאושר- בראשונה הוא מנשק לי את הלחי (הייתי בת חמש).... בשני'ה הוא נורא נורא גאה, חזהו זקוף וחיוך... בשלישית נדמה לי שהוא אפילו רוקד...
ורק באלבום שלי אין תמונה של אבא לבד.
לא ככה הילדים שלי יראו אותו. ואם צריך- אז "הצלם פשוט צילם נורא מטושטש... ממש לא ראו אותו..."

---

אבא צריך לאכול כל שעה וחצי, וכל פעם קצת. לפחות נשאר לו משהו מהקיבה... קיצור קיבה משהו משהו.
אבא תאכל... אומרת הפולני'ה שלי שבי. אתה צריך לאכול.
לא אני אחכה שאמא תחזור...
אבל היא חוזרת עוד 5 שעות...
טוב, תעזבי אותי. טוב?

---

הוא קם כל יום ב 5:00, ויוצא ב5:40, כי צריך להספיק למקווה, להתפלל במניין, ולהגיע לעבודה ב8:30 בדיוק.
כוס מים, לפני שיוצאים וזהו.
אין לי תאבון על הבוקר- הוא עונה כשאני מציעה- לפחות יוגורט....
ב15:00 במקרה הטוב הוא אוכל, במקרה הפחות טוב ב17:00 , והרבה פעמים- יש מקרה גרוע. בכלל לא.
מתרוצץ כל היום- ממשרד למשרד, מטכנאי למנהל, מהמחסן ליצור.
כואבות לי הרגליים.
אולי תשב 5 דקות, תאכל עוגיות או קורנפלקס עם חלב? תשתה מים? זה לא בריא לא לשתות בכלל כל היום... ולא לאכול... (נפלטת לי הפולני'ה מהפה, בלי ששמתי לב...)
אני לא יכול אני צריך לעבוד. ממש אין לי זמן, יש לחץ. צריך לצאת היום עוד משלוח, וכנראה אשאר עד מאוחר.
טוב, תודיע לי כשאתה חוזר, אכין ארוחה.
21:30 הוא עדיין עובד.
אכלת?
כן, ב19:00.
מה??? את ארוחת הצהריים?
כן, יש לחץ, לחץ, מה אני אעשה...
תאכל? זה מה שתעשה. העבודה יכולה לחכות. הבריאות שלך.
טוב, אני עוד מעט יוצא.
מזל שזה היי-טק ומשלמים על מוניות... חוזר הביתה ב23:00, מותש.
שתיתי מים, עם קצת עוגיות.אני לא רוצה לאכול עכשיו.
מה?? מזדעקת הפולני'ה. אבל....
טוב, די. אני צריך ללכת לישון.
הוא קם גם הפעם,ב 5:00, ויוצא ב5:40, כי צריך להספיק למקווה, להתפלל במניין, ולהגיע לעבודה ב8:30 בדיוק.

---

מוכר לי מדי.
חוזר על עצמו.
מה זה... התחתנתי עם אבא?

---

טאטי- אתה מפחיד אותי. יש לנו עוד מעט ילד... תשמור על עצמך.
תשמור היטב.
שתמונות החתונה שלך יהיו בריאות, ורוקדות. כולן, ללא יוצא מן הכלל.
שלא יהי'ה לי שידור חוזר.
מספיקה לי הפעם הזאת.
מספיקה בהחלט.

[פפריקה_הונגרית*]

---

מסתכלת במראה שבדף, כאן.
פסיפס של פוביות. חרדה אחת גדולה.
חרדה מתערבלת לי בבטן, בועטת, מכווצת כולה לבועה כזאת- שלא ייצא.
אם ייצא, אולי אתמוטט... אולי אגלה שהכוחות נעלמו, שאני רק אשלי'ה-
מן פאזל כזה של פחדים, בלי דבק. כולי רסיסים רסיסים.
תזוזה אחת לא זהירה- והכל מתפזר.
יהי'ה מי שיאסוף?

---

[לוונדר_סגול*]

פשש... איך את כותבת!
כישרון!

< "נוכחותך חשובה לי מדעתך".... טוב, הנני כאן >

[ציפ_ציף*]

@}

[גלו_לה*]

קוראת את דברייך , אני מניחה שאין בכך עידוד, ליבי איתך .

[אמא_בגובה_דשא*]

אני קוראת, ומנסה לחבק דרך המקלדת...

[פפריקה_הונגרית*]

יש משהו נורא אינטימי בהתערטלות אינטרנטית.
משהו מנחם עד מאוד בשמות ומילים בלי פנים.
מסתכלת עליי- אחת שכזאת עם בטן - בטן מלאה בתינוק ופחדים.
וריקנות שלא נעלמת, אבל מאוד מאוד ממלאת. ממלאת עד אפס מקום.

---

מס' עשר.
ליד המראה בכניסה לבית, תלוי מובייל מיוחד. יש רק אחד כזה בכל העולם.
אורה'לה, בל-בל, ניצ'קה, רזקי, שינקה, טלטול, ונוני ישבו והשחילו חרוזים- כל אחד על חוט משלו. במיוחד במיוחד בשביל סבתא... וגם בשביל פיצנוגית ונינוצ'קה הם הכינו- כי גם להן יש מקום על הענף.
ענף אחד, מרוסס בצבע זהב, נראה לי מאחד מעצי הפקאן בחצר, וממנו משתלשלים 9 חוטים מחורזים, ססגוניים.
בקצה כל חוט תמונה מחוייכת.
אחת לכל נכד. לפי הסדר...
ומקום בקצה הם השאירו. למס' עשר.

---

אבא אמר פעם אחת, שכשיעשו לו אולטראסאונד, הוא כן יגלה לכולם אם זה בן או בת....
ואם לא תשאל? אם לא שאלת איך תדע?
אני אשאל.... הוא ענה בתקווה....
לא, תחכה כמו כולנו.

---

ריק לי נורא. חור כזה בבטן. וגם המבט האוהב שלך כל-כך, כבר לא ממלא את מה שחסר.
ריק לי נורא. חור כזה בבטן. וגם המבט האוהב שלך כל-כך, עדיין לא ממלא את מה שחסר.

העיניים שלך הטובות, הרכות, מביטות בי שוב, מלאות אהבה.

מפחיד אותי.
כן. אתה מפחיד אותי.
אל תתקרבי יותר מדי, אל תתני לו להכנס. איך תעשי את זה, אם הוא שוב פעם ילך?

פיניתי לך את המדף שביקשת, מקום בשביל הבגדים שלך. ניקיתי אותו, שתהי'ה מרוצה. שתראה שחשוב לי.

אופטימית אבל ריאלית (יש אומרים שילוב בלתי אפשרי) אני קמה איתך שוב בכל בוקר.

---

מתענוגות החיים.
כבד מטוגן עם בצל, פירה, וסלט ירקות, שאבא הי'ה נוהג לעשות לאמא בהפתעה... אף מסעדת גורמה לא תצליח.
9 לידות- אף אחת לא שלי. כל אחת מיוחדת, עם סיפור משלה- ומכל אחת- נולדתי אני, מחדש- כל פעם דודה עוד קצת.
נסיעות עם אבא לצפון הרחוק- אפילו עד לרמת הגולן. שיחות על כלום, שהכי הכי שוות.
סיבוב במושב עם נינוצ'קה ואבא.
משחק אליפות של אורה'לה, צרחות עד לב השמים. הפסד די צורב. וחולצה למזכרת.
אחר-הצהרים עם נוני. עשינו סודוקו ביחד- היא נורא חכמה, ותפסה בקלות... שטפנו ביחד כלים. היתה לנו שיחה כמו של ילדים גדולים, נראה לי שאמא שלי היתה קצת בשוק...

---

פתאום הבנתי.
האהבה שלך-
אף-פעם לא עזבה אותי.
וגם לא תעזוב.
היא עכשיו אצלי בבטן.

---

וידוי.
אני פולני'ה.
אני דואגת נורא.
שאבא יאכל.
שטאטי יאכל.
רק שיהי'ה בסדר.
רק שאף אחד לא ילך לי פתאום, וישאיר אותי לבד, רועדת, מפוחדת.
רק שלא יכאב.
רק שלא יכאב.

---

[הילה_ב*]

חן אני שולחת לך חיבוק גדול ומאחלת לך שאושר גדול יגיע ויציף אותך .

[פלוני_אלמוני*]

כל כך אמיתי.
שזה כואב.
אבל כאב ששווה, מאד שווה, לחוות.

[פפריקה_הונגרית*]

מילים.מילים.מילים. מתפנה לי מקום בנשמה.
ישן מפני חדש מוציאה.
תמונות, זכרונות, כל מני רגשות, מצלמה מבפנים מנציחה את הכל.
יש משהו נורא אינטימי בהתערטלות האינטרנטית הזאת.
משהו מנחם עד מאוד בשמות ומילים בלי פנים.

---

שיחה.
דידי, שמזמן לא נפגשנו.
איפה את? לאן נעלמת?
אני? אני משותקת. נכה רגשית, אין לי מקום לכלום, ולאף אחד! לא מספרת, ולא מסוגלת לנחם. מרגישה אגואיסטית, מין לא-חברה שכזאת, לא חברה בכלל.
לא יכולה להקשיב לסיפורים של אףאחד. אין לי מקום אצלי- הכל תפוס. הכל. כל מגירות נפשי בתפוסה מלאה.

---

אני לומדת לנשום מחדש. פיזיותרפי'ה נפשית. קביים תומכים סופרים לי- פנימה 2, החוצה ב-4. חמצן מרענן מחי'ה אותי.
אני לומדת לנשום מחדש.
למים יש טעם, בבטן יש מקום לאוכל. אוכלת, שותה, פתאום מגלה- כמה זמן לא עשיתי את אלה. כמה אני רעבה.
מנסה להרפות, לשחרר קצת.
מייחלת לישון. לישון באמת. שינה מרגעת, מנחמת, מחבקת.

---

מנהג.
שיהי'ה שוקולד במקרר. תמיד.
כי אם אני לא אוכלת איזו שורה, ומחכה מחכה מחכה, בסוף, אחרי יומיים- אני אוכלת חפיסה שלמה, ואיזה ארטיק לקינוח.

---

אמא אומרת שכמיהה לסוכר מייצגת חסימה בטחול- שבאה בעקבות טראומה.....

[הילה_ב*]

שמחה עם הבנתך ומאחלת עוד הבנות טובות ומקלות בהמשך.

[כרמל_האורחת*]

חן, כל הכבוד על הכוחות, על האמונה על הרצון להתקדם ולא לשקוע.

את כותבת בכשרון רב.
אני מאחלת לך לידה קלה שתקבלי הרבה תמיכה בכל פעם שתזדקקי.
מאחלת לכם ימים טובים עם הרבה הבנה ואושר.

[פפריקה_הונגרית*]

רגעים ששווה לזכור- בעיקר כשקשה.

---

פרספקטיבה של חיוכים
כשבחורף, כשעוד הייתי בחודש רביעי, התעוררתי בשעה 2:30 (במדויק, כל לילה) לשירותים , וכמה ימים אחרי שהבנתי את הדיוק סיפרתי לו- אז הוא כיוון שעון שבת, שהתנור יידלק ולא יהי'ה לי קר כשאני קמה לעשות פיפי....
כשהוא הלך לעשות קניות, ואפילו שהוא קנה את הדברים הכי לא שימושיים, הוא קנה לי סלמון מעושן "כי שמתי לב שאת אוהבת"...
כשהוא הביא לי שוקולד יום אחרי שהוא אמר לי שאני "רוצה אותי צמוד, כמו ברצועה" ובכיתי כי זה נורא מעליב...
כשהוא בא לפעמים, מחבק אותי מאחור- מחזיק לי את הבטן מלמטה, ושואל- "עכשיו יותר קל לך, נכון?"...
כשבמוצאי שבת אחד, כשעוד לא יכולתי לאכול שום דבר מלבד מה שהתינוק/ת דרש/ה - אבל רק את זה- והוא עבר על כל האוכל בבית, כדי לתת לי רעיונות ("קורנפלקס? דבש? קרקרים עם חומוס? סלט? לחם עם מרגרינה? פרי? סטיק?.......... " - "לא!! המבורגר!!!") ובסוף נסע איתי עד לבני ברק, כדי לספק לבטן הכועסת שלי את מבוקשה המדוייק....
כשנורא כעסתי עליו איזה לילה אחד, והלכתי לישון בחדר השני, והוא קם באמצע הלילה, ראה שאני לא ישנה איתו- והביא לי את התנור "כי פחדתי שיהי'ה לך קר!" ...
כשאחרי ליל הסדר- אחרי שהוא החליט שלושה (!!!!!!!) ימים לפני פסח, שעושים אותו בבית (ואנחנו הדוסים נורא נוירוטים בנושא...) , וניקינו כמעט בלי לישון - הוא אמר לי שהוא "נורא מעריך שנשארת איתי, גם כשדיברתי אלייך לא יפה,וכעסתי עליך... אני שמח שאת איתי!" ....
כשצחקנו נורא,אתמול בלילה, על איך שאני כל-כך שמנה שאני לא יכולה להתהפך בלילה בלי להתרומם לגמרי, כדי לסדר את הכריות ולהתמקם מחדש.....
כש"איחרתי" בשבוע, ובדקתי, והראיתי לו את התוצאה, והוא כל-כך התרגש, שהוא לא אמר כלום, רק חיבק אותי...
כשהוא מתקשר באמצע היום, לשאול אותי מה שלומי, למרות שהוא נורא עסוק בעבודה- כי הוא יודע שזה משמח אותי.....
כשהוא משקר בשבת, ואומר שהמרק יצא טעים, ואוכל אותו עד הסוף, למרות שאח"כ הוא לא מוכן לגעת בו! (איבדתי את חוש הבישול שלי!!! זה התינוק, זה לא אני!) ....
לפני 5 שנים בערך, ראיתי בחלון ראווה של חנות תכשיטים, את טבעת חלומותי, והחלטתי שזה שאני אתחתן איתו- יביא לי את הטבעת הזאת, בלי שאבקש. מי שהי'ה אז חבר שלי, לא הי'ה מוכן לשמוע אפילו מהנושא... כשהלכנו לבחור לי טבעת, היא היתה שם...עדיין!! בין כל הטבעות. ולא אמרתי מילה. אפילו לא הסתכלתי עלי'ה! בלי להתבלבל האיש שלי מצביע עלי'ה ואומר- "אפשר לראות את זאת, בבקשה?"....

---

אני לומדת לנשום מחדש. פיזיותרפי'ה נפשית. פנימה 2, החוצה ב-4. חמצן מרענן מחי'ה אותי.
אני לומדת לנשום מחדש.
למים יש טעם, בבטן יש מקום לאוכל. אוכלת, שותה...
פתאום מבינה- כמה זמן לא עשיתי את אלה.
כמה הייתי רעבה.

---

הישגים אישיים
מנסה להרפות, לשחרר קצת.
מצליחה לחייך גם מבפנים.
כבר כמה ימים שאני מצליחה לנשום. אבל באמת...
אתמול בלילה אמרתי לו שאני אוהבת....
הוא אמר "גם אני".
מצליחה לזכור את החיוכים הנ"ל, ועוד כמה כאלה אישיים....
הוא עובר לידי, ומלטף....
כשאני מצליחה להרדם- אני באמת ישנה.

---

[הרגע_הזה*]

הגעה מהירה אל המנוחה והשלווה

[פפריקה_הונגרית*]

מונולוג דיאלוגי
אל תשלי את עצמך- אין מושלם.
ואין כזה דבר אושר תמידי.
אין רגיעה.
תמיד, אחרי כמה ימים של חיבה, יבוא איזה משפט ויטרוף הכל. איזה רגע הזוי...
באמת חוצפה מצידי לבקש כסף לחצאית כי אין לי מה ללבוש...
אולי הייתי צריכה יותר להשתדל לא לאכול- כדי לא לעלות במשקל...
או להתמיד לעשות כפיפות בטן ביותר אינטנסיביות, כדי שהבטן תשאר שטוחה...
אני לא שווה פחות ממנו רק בגלל שאני לא עובדת.
כן תמשיכי להגיד את זה לעצמך, כשאת כבר כמה שבועות מבקשת כסף בשביל לשלם לקופת חולים, והוא "לא ידע" ....
תמשיכי להגיד את זה לעצמך כשכבר שום דבר לא מצליח להכיל את הבטן שלך, ואותו זה לא מעניין, כי אם הי'ה מעניין הוא הי'ה משאיר לך כסף בפעם הראשונה שביקשת...
תמשיכי לשנן לעצמך שאין אף אחד מושלם, ואין אושר תמידי, ויש עליות וירידות, וחיים מאושרים מורכבים מרגעים בודדים ובולטים במיוחד. (ראי רשימה להלן)
תמשיכי להגיד לעצמך- את עושה עבודה לא פחות שווה בבית- מבשלת, מנקה, מכבסת, מתכופפת איזה מאתיים פעמים ביום, כשכאב תמידי באיזה שריר בצלע-גב-בטן הולך איתך לכל מקום, גם לישון- כשבסופו של יום את מקבלת סטירה כזאת בפנים- הוא מחביא ממך את הכסף, כי זה שלו. לא שלך. הוא ייתן לך את הכסף.
תודה באמת!

---

לא בחרתי לא לעבוד.
דווקא נורא רציתי למצוא איזו עבודה מיד אחרי החגים, כשההיפו-תאירואיד עבר, ב"ה, ויכולתי לעבור יום בלי להתעלף למיטה באפיסת כוחות מוחלטת.
באמת שאני אוהבת לעבוד... עבדתי מיום שהשתחררתי מהצבא. אני לא עצלנית.
אבל דווקא אחרי החגים (מאוד מיד!!) באה הנשמה הזו אליי, והשתכנה בתוכי.
ולא יכולתי להיות ערה יותר מאיזה שעתיים.
כל הזמן ישנתי.
אז החלטתי, שברגע שהעיניים ישמעו לפקודה וישארו פתוחות מספיק שעות ביום, אני אמצא איזו עבודה...
מי ייקח מישהי בחודש שישי? זמני... טוב, זה גם טוב!
אבל אף אחד לא לקח. מי ייקח מישהי בחודש שישי. שביעי. שמיני??? נו באמת...

אני לא שווה פחות ממך רק בגלל שאני לא עובדת!

---

חשבתי שנישואין זה שותפות כזאת...
אני מבשלת לשנינו, כמו שאתה עובד לשנינו.
אני בהריון לשנינו, כמו שאתה עובד לשנינו.
אני מכבסת לשנינו,
אני מנקה לשנינו,
אני הולכת לקניות לשנינו,
אני שוטפת כלים לשנינו,
אני מצילה אותנו לשנינו.

אולי הפעם לא.
?

---

אני רוצה להתעורר ולגלות שאתה רק חלום.
מין סיוט כזה, שיעורר אותי שטופת זיעה, ללילה קריר.
אני רוצה לפקוח עיניים, ולגלות שזה רק סרט רע בתוך ראשי, שנעלם, כי זה לא באמת.
זה לא באמת, כל השנה הזאת, נכון? והתינוק... והלבד הזה, שנמצא גם כשאתה כאן.
זה לא באמת, נכון?

---

"בניסי ניסים מצאתי בתוכי כוחות שלא ידעתי שבכלל קיימים.
גם הפעם, עוד פעם.
מין סופר-וומן שמתחבאת בתוכי, ויוצאת כשצריך. כי רק אלוקים יודע- שזה לא קרה בזכותי.
אני לא יודעת איך עושים שלום. אני לא יודעת איך מחברים מחדש רסיסים. אני לא יודעת איך להמשיך הלאה."

אני לא יודעת איך להמשיך הלאה.

[פפריקה_הונגרית*]

---

רטרוספקטיבה
שבת. יא מנחם-אב התשס"ו
17:00 בערך, הלכנו לבית הכנסת. שיואו- פתאום כואב לי הגב... טוב זה בטח כי הלכתי המון, ובחום.... לא- זה עבר, מה זה ציר, יכול להיות?

17:10 בבית הכנסת, התחיל סופסוף המזגן לעבוד.....
אאאאאו. אוקי- אז זה צירים.
אוקי, לנשום.....
מה, עוד פעם ? רק עברה דקה....

---

הגענו למלווה, יש לי כבר שלוש וחצי שעות צירים כל דקה, או דקה וחצי...
משתדלת לנשום. עמוק, לאט, להרגע...
טאטי לחוץ....

---

בית רפואה אסף הרופא, בערך 21:30.
פתיחה 1.5 בערך, מחיקה 60%.
הראש ב מינוס 1.

---

אצל המלווה באמבטי'ה, אפשר סופסוף לנוח.
בלי גרביטצי'ה, בשכיבה, הצירים באים כל 5 דקות.
לנוח......

---

בית רפואה אסף הרופא 2:30
פתיחה 2 מחיקה 70%.
צירים מתחזקים, ממשיכים כל דקה.
אילנה מציעה לי טשטוש, כי הצירים כבר שעות באופן תכוף, ואני מותשת, ולא יהי'ה לי כוח ללחוץ, צודקת- אני מותשת!
אשן, ואתעורר עם פתיחה מתקדמת.

---

3:30 בערך, חדר לידה.
אינפוזי'ה.
הטשטוש ממש ממש לא עוזר, ישנתי פעמיים לכמה שניות, והתעוררתי מהצירים.
יואו! אני חייבת ללחוץ!
אל תלחצי, את מזיקה לתינוק ולך .

• פתיחה 4 -

אההההההההה!
חן, תנשמי, אל תלחצי .
לנשום!
לנשום.

• פתיחה 6 -

די אילנה, אני לא שולטת בזה.
(מן רפלקס הקאה כזה, שלא נותן לנשום)
די, אני חייבת ללחוץ! !

• פתיחה 9 - (7:00)

תלחצי.
מה כן? בטוח (אני מפחדת ללחוץ, כי אולי היא טועה.)
כן, תלחצי .
אני לוחצת, מותר?
כן .

• לחיצות -

אהה! הגב!
(הגב כואב בין ציר לציר, וכשהוא מפסיק, אחרי שני צירים למדתי- סימן שמגיע עוד ציר.)
אני חייבת לחתוך!
לא! אי אפשר רק עם השמן?
ניסיתי, אני חייבת .
טוב!

---

• 08:40 יום ראשון יב מנחם-אב התשס"ו-

שקט.... וואאאאאהההההה.
קטני שלי.
קטני שלי נולד! תינוקי שלי!

---

לא כאב !
ממש לא כאב.
זאת אומרת, הצירים כן, אבל בלחיצות לא היו לי כאבים, והלידה עצמה לא כאבה. הדבר היחיד שכאב- הי'ה החיתוך עצמו.
מי שלא מאמינה, שתשאל אותי-
אפשר ללדת בלי כאבים!

---

[פפריקה_הונגרית*]

בס"ד
רשימת הישגים
אמרתי לא לאפידורל!
בניגוד למה שאמרו לי, לא התחרטתי שאמרתי לא לאפידורל!
למרות שהיתה אינפוזי'ה לטשטוש- הייתי בעצם בלי. אז ילדתי גם בלי טשטוש!
ילדתי תוך 6 שעות בערך (מתחילת לידה פעילה.) !
לא כאב לי!

התעקשתי, התעקשתי, ושוב התעקשתי - התינוקי שלי הי'ה עם אמא שלו בביות מלא! זאת אומרת ביות מלא+לילה- כמו שהם קוראים לזה... (ביות מלא אתם מבינים, זה 10:00 עד 19:30... )
הצלחתי להחליף חיתול בלי "לשבור" אותו....
הצלחתי להיניק אבל עם פטמות סיליקון!
הצלחתי לגבור על גודש, ולהניק מהצד הפחות טוב, בלי לשאוב ולתת בקבוק!

נכון להיום, לפני שעות מספר- הצלחתי (מצד אחד, אבל גם השני יסתדר בע"ה) להניק בלי פטמת סיליקון !

---

בניגוד למה שהבנתי, אפשר להפטר מפטמות סיליקון.
אם אני הצלחתי, ולבד , סימן שאפשר!

---

[פפריקה_הונגרית*]

בס"ד

---

בקרת נזקים.

בערך 3 פעמים ביום אני מתקשרת לטאטי לעבודה, ושואלת אם הוא אוהב.
פעם ביום לפחות צפים לי הלילות הבודדים והעצובים והארוכים, ומציפים איתם דמעות הורמונאליות או לא.
ניסיתי היום מנשארי. אני לא מורידה יותר את מענדי ממני. איך אמא מאמצת כתבה- לפחות 9 חודשים. מה שנקרא- חווי'ה מתקנת.
אני מתעוררת בלילה פעם לפחות, לבדוק שמענדי איתי. וגם שטאטי.
"רחם סוציאלי: ...השוואה בין מצבו של בעל החיים ביום לידתו לבין מצבו של התינוק האנושי שזה עתה יצא לאוויר העולם. .... מיד עם צאתם לאוויר העולם הם מסוגלים לעמוד, ללכת ועוד. לעומתם התינוק אינו מסוגל כמעט לדבר, והוא תלוי לחלוטין במטפליו. רק כעבור שנה מלידתו התינוק מתחיל ללכת. התינוק זקוק למעין "שנת עיבור" נוספת....... תקופת עיבור של תשעה חודשים עדיין לא מספיקה כדי להביא את התינוק לידי עצמאות מסויימת. ........ שנתו הראשונה היא מעין המשך לתקופת ההריון בה מהווה המשפחה "רחם סוציאלי". ...... והמשכו של ההריון מורכב מהחום, הבטחון והאהבה שהוא מקבל מהוריו ומיתר בני משפחתו, אך בעיקר מאמו ...... " <מתוך "כגמול עלי אמו"\ ב. גולדבלט>
נראה לי שאני זקוקה להריון סוציאלי דחוף!
תודה לה' על המנשא!

---

[פפריקה_הונגרית*]

שלא תחשבי שיהי'ה לך קצת שקט בחיים האלה.....

---

שישי בבוקר .
מורידים חיתול
מפשפשים
בליטה סגולה, נפוחה וקשה .
מה זה???

---

יש לבן שלך קילע.

---

אה יופי, באמת כבר מזמן לא קרה שום דבר מעניין...

---

ראשון בערב, חדר מיון אי שם בארץ.

---

אמאאאאאאא!
מה זה? זה כואב לי! תעזרי ליייי!! !
דייי!!!!!!
אמאאאאאאאאאא!!!
למה את לא מחבקת אותי??? ?
אמאאאאאאא!
קר ליייייי!! למה את לא עושה משהו?????

אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!

---

המבט שלך -
אני לא אשכח -
מסתכל עליי מתוך הבכי שלך ומבקש עזרה!
מה אני אעשה, קטן שלי??
הרופא צריך לבדוק!
אני יודעת שכואב....
אני יודעת שאתה צריך חיבוק!!!
אני יודעת, אתה צודק! אתה צודק פשוש קטן! אתה צודק!

---

פסיפס של פוביות. חרדה אחת גדולה.
חרדה מתערבלת לי בבטן, בועטת, מכווצת כולה לבועה כזאת- שלא ייצא.
אם ייצא, אולי אתמוטט... אולי אגלה שהכוחות נעלמו, שאני רק אשלי'ה-
מן פאזל כזה של פחדים, בלי דבק. כולי רסיסים רסיסים.
תזוזה אחת לא זהירה- והכל מתפזר.
יהי'ה מי שיאסוף?

---

מר אפרוח צריך ניתוח.

---

תגיד לי, מר אפרוח!
מאיפה קיבלת קילע?
זאת אומרת- ברור לי לחלוטין שאתה מר-עולם בחמידות, מתיקות, פשושיות, ואפרוחיות.
אבל אתה לא מרים משקולות......
תסביר לי איך עשית את זה.

---

[פפריקה_הונגרית*]

בבית שלנו יש שלושה אנשים.
הם מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים-
פשוש, אבא ואמא.
מאפייני הסוגים מאוד ברורים.

---

הראשון צריך אוכל כשהוא צריך לאכול, ולא יכול להמתין. אפילו רגע, ובצדק.
השני צריך לאכול כשהוא רוצה לאכול שזה- כשהוא רעב, ולא מוכן להמתין אפילו רגע. בצדק?
השלישי צריך להמתין לאכול. תמיד! עד שהראשון ישבע, עד שהראשון ירדם, עד שהאוכל יהיה מוכן, עד שהשני יקבל את כל מה שהוא רוצה לצלחת, ולפעמים עד שהראשון ירדים שוב, כי הוא לא נותן לשלישי לאכול או לשבת בכלל, או לעמוד בלי לזוז- אם הוא רוצה לישון ועכשיו! ולפעמים הסוג שלישי צריך להמתין גם 4 שעות (כמו אתמול למשל) ואוכל את האוכל קר. כי אולי הראשון יתעורר עד שיתחמם האוכל. ולפעמים עובר כמעט יום שלם, עד שהוא קולט- שהוא בכלל לא אוכל. או שותה.

---

הראשון הולך לישון כשהוא עייף, ואם הוא לא מצליח להרדם, צריך לעזור לו כמה שיותר. ובצדק.
השני הולך לישון כשהוא עייף. הוא יילך לישוןברגע שהוא עייף, שזה- עכשיו, ירדם בקלות, ולא אכפת לו אם-
השלישי יילך לישון רק אחרי שכל הכלים פונו מהשולחן, כי הרי מי סופג את הצעקות מההורים אם לא הוא.... ורק אחרי שכולם קיבלו לאכול, והם שבעים,וכל האוכל במקרר שלא יתקלקל, וכל הפליטות יצאו, וכל החולצות עם הפליטות הוחלפו (פעם אחר פעם), וגם כל החיתולים, וכל הגרעפסים השתחררו, והסוג הראשון כבר לא בוכה, ואולי הוא מוכן להשאר במיטה לכמה דקות בזמן שהשלישי צריך ללכת לשירותים-ליטול ידיים-לפנות כלים-לשתות עוד כוס מים כי אחר-כך הוא צריך להניק-להחליף לפיג'מה-לסדר את עצמו ואת הראשון ככה שיהיה לשלישי נוח להניק את הראשון, וגם יחכה עד שהראשון יונק בנוח, כי אחרת- אם לא נוח לו, הוא כל הזמן מפסיק, ומבקש תיקון פוזיציה. ורק אז, כשהכל בא על מקומו בשלום, רק אז השלישי עוצם עיניים. ולא להרבה זמן.

---

הראשון ישן כמה שהוא רוצה. ובצדק.
השני ישן אמנם לא כמה שהוא רוצה, אבל מתי שרק אפשר, ושינה טובה ורצופה.
השלישי ישן כמה שהראשון נותן לו, ולפעמים גם זה לא (ראה סעיף הבא). וגם אז, זה לא תמיד רצוף, ולפעמים זה לא יותר מ4 שעות. בעצם בד"כ.

---

הראשון לא צריך. ובצדק.
השני לא טורח. ובצדק בד"כ. אבל לא תמיד.
השלישי- מכבס, תולה, מקפל, מסדר בארון, שוטף כלים, מסדר בארון, מכין אוכל, מגיש, מפנה כלים+אוכל, מחזיר למקרר, מנקה שירותים, מחליף חיתולים, מכבס אותם, תולה אותם, מקפל אותם, מניק, מרגיע, מרים לגרעפס, מתחרש בדרך לגרעפס הרבה פעמים, מחליף חולצות עם פליטות, מכבס אותן, תולה אותן, מקפל אותן, מטייל עם הראשון עליו בתוך מנשא- לפעמים גם שעתיים עד שהראשון נרדם או לחילופין נרגע, מרדים את הראשון, משחק עם הראשון, מדבר עם הראשון, נמצא עם הראשון גם כשאין לו סבלנות לפעמים (כי גם הוא אנושי.... אחרי הכל!), וגם כשהוא צריך קצת אוויר או סתם שקט.

---

הראשון לא צריך. ובצדק.
השני עובד מאוד קשה (?). 9 שעות ביום, 5 ימים בשבוע. והוא עייף! בצדק. (?...)
השלישי לא עובד. הוא כל היום בבית. הוא לא עושה דבר. רק שוטף כלים, מכבס, תולה, מקפל, מנקה, מבשל, מגיש אוכל, מפנה אוכל, מניק, מחתל, מטפל, מפנק כשצריך, מכין צעצועים לראשון. בקיצור- עצלן.

---

הראשון זורם עם החיים, הוא לא צריך לתכנן כלום, עדיין. ובצדק.
השני אמנם צריך לתכנן, אבל גם יכול לתכנן. ככה זה.
השלישי לא יכול לתכנן כלום, קודם כל- כי הוא עסוק בלזרום לפי הקצב של הראשון, ואח"כ כי הוא עסוק בלהיות עצלן ובלא לעשות דבר. ודבר נוסף- כשהוא כבר כן מתכנן, אז זה תמיד מתנגש עם התכנון של הראשון- שזה בעצם חוסר תכנון. ככה זה.

---

הראשון לא צריך. אולי בעצם כן, אבל הוא זורם אז שום דבר לא מעיק עליו. עדיין. ובצדק.
השני לוקח הפסקה כמה פעמים ביום- על אחת משלמים לו, שתיים אחרות גם מסובסדות (ע"ע אוטובוס), ובערב-הפסקה אחת מתמשכת. בצדק אבל גם לא.
השלישי לא יכול לקחת הפסקה (ע"ע סעיף קודם.) בעצם הוא לא צריך בכלל..... (ע"ע סעיף לפני קודם.)

---

הראשון מקבל בחינם, ומגיע לו.בצדק.
השני דורש את זה כל אימת שהמצב בין השני לשלישי שפיר. לפעמים בצדק, לפעמים לא.
השלישי לא מקבל בכלל. הוא צריך לבקש, לעיתים להתחנחן, וגם אז הוא מקבל על זה "פרצוף", וכשהוא כבר מקבל- אז זה לא מכל הלב בכלל. (סעיף זה עוסק בביטויי אהבה, חיבה, מילה טובה, מסאז' מפנק, חיבוק תומך, נשיקה רכה..... אם זה לא היה ברור.)

---

הראשון נונוש. פשושי קטני. מתוקי חמוד.
השני אהה...... נחמד. וגם זה כשהוא מקבל אוכל בזמן (בזמן), מילה טובה לשאלתו "נכון אני צדיק?" "נכון שאני נחמד?", טלפון "מה שלומך" , ו"ערב טוב" מיד בהכנסו ....
השלישי.... אהממממ. עוד לא הוחלט. או שהוחלט- אבל אפ'חד לא מגלה לו.

---

---

אני לא קורבן .
אני לא קורבן.
אני לא קורבן .
אני לא קורבן.
אני לא קורבן.

[פפריקה_הונגרית*]

6 בבוקר. אולי 7.
אור בוקע מהתריס השבור .
צינה מזדחלת מהקיר הצפוני, חודרת לליבי.
אני שוכבת ערה, גופי ממאן להרדם שוב.
מחשבות.
עצבות .
מונודיאלוג.

---

ימים של התעוררות אל מיטה ריקה צפים לי אל הזכרון.
לילות של שיבה משותפת הביתה, ונסיון לאחות קרעים שהתפזרו לכל עבר.
מנסה להמשיך הלאה למעני. למענו. למען בננו.
למעננו .
רוצה לאהוב כמו פעם.
חיבוק כשנכנס הביתה, נשיקה אחרי הארוחה.
הכל שונה. הכל.

---

מנסה ללבות את האש הגוועת.
מוסיפה את "ילדה שלי יפה" שהוא לוחש לי .
את החיוכים. שלו, שלי,
את החיבוק בשבת, כשאמר לי שהכל בזכותי.

---

רוצה לשכוח את כל העצבות הזאת.
מנסה להאשים את ההורמונים שלי, את ההורים שלו שעזבו.
קשה למחוק עצב .
עצב חורט רישומים בלב.
משאיר שריטות בצבע אפור כהה .
אז לפחות לשכוח, לא להסתכל על השריטות.
לצבוע מחדש בצבעים יפים.

---

הנה, תסתכלי -
כאן הוא היה איתך לאורך כל הלידה, עמד מחוץ לדלת והתפלל בשבילך, בשביל פשושי.
[כתם כתום גדול הופיע....]
כאן, ישבתם ודיברתם על איך שהמצב כבר יותר טוב, וכמה הוא שמח שנשאר איתך.
ושהוא אוהב. מאוד .
[מריחה של ורוד]
"ילדה שלי יפה"
[נקודות בטורקיז פה ושם.]
"אתה לא אוהב אותי בכלל. "
"לא נכון!"
[פרחים בורוד פוקסיה פורחים להם על הכתום....]
"אנחנו צריכים עכשיו בת. בת יפה כזאת, כמו אמא שלה."
[ירוק מלבלב לו מסביב.]

---

נו, נכון שכבר פחות עצוב?

---

לא יודעת.
איך לשכוח ששתק כששאלתי אם יבוא ללידה?
איך להתעלם מדמעות בלי הפסק?
מאיפה למצוא את הכוח להפסיק לפחד שילך?

---

תנשמי עמוק!
הוא כאן .
הוא איתך.
והוא אוהב .
מאוד.

---

מה עשית היום למען עצמך?

כתבתי את זה.

[מאמינה_בלב*]

בס"ד
חג שמח פפריקה

קראתי אתמול את הבלוג ופתעום היום נזכרתי בו.
ועלתה בי מחשבה. הרי כל החיים שלנו הם שיעור. שיוער פרטי לכל אחד
והתוכנית בלעדית כתובה עבור כל אחד.
כל הפחדים, כאבים, אכזבות,בדידות, חולי, עוני, עושר, כשלון, כשרון, אהבה, שמחה, תשוקה........
הכל שיעורים.
כל אחד מקבל תוכנית מהקב"ה.
כל אחד מקבל את מנת הכאב, הפחד והקדחת שלו, את השיעורים שלו.

חשבתי גם שהקב"ה יודע את היכולות שלנו להכיל את השיעורים שלו
והוא מגלה לנו אותם
הוא מגלה לנו את הכח שלנו, את החולשה, את העומק והרוחב
הוא מגלה זאת למי שיוצא למסע הזה
התמודדות, שאיפה, אהבה, כאב ופחד....וכו' (לכל אחד מנה שלו) -
החיים.
וכנראה שהוא יודע וסומך עלייך ועל כל אחד ואחת שיוכלו לעמוד
במבחנים שלו.

וחשבתי גם שהאמונה שלך גדולה גדולה גדולה
וחזקה מאוד
ומצליחה לעמוד במבחנים אלה.
אמונה זהו כלי חזק מאד
זה נשק אטומי.
גל-גל הצלה ענק.

ואת יודעת מה? אחרי החושך כבר בא האור.
אז חג האורות שמח פפריקה.

[פפריקה_הונגרית*]

_*וחשבתי גם שהאמונה שלך גדולה גדולה גדולה
וחזקה מאוד
ומצליחה לעמוד במבחנים אלה.
אמונה זהו כלי חזק מאד
זה נשק אטומי.
גל-גל הצלה ענק.
ואת יודעת מה? אחרי החושך כבר בא האור.
אז חג האורות שמח פפריקה.*_


@}

[פפריקה_הונגרית*]

חוזרת לכאן.
הבית הזה הקטן, הוירטואלי, המקלט -
מזמין אותי אליו.
או אולי, אני מזמינה אותו אליי?

---

בסיפור על יונה הנביא, ה' שלח אותו אל נינווה להוכיחם על חטאיהם.
יונה לא רצה ללכת .
הוא ברח.
אבל אי אפשר לברוח מאלוקים .

---

אתה לא יכול לברוח מה'.
אתה יכול לברוח מהבית .
לברוח מהמבט שלי.
מהקול שלי .
אבל לא מה'.
ולא מעצמך.
אני נמצאת בך .
אני המראה שלך.
או שאתה שלי .
אבל הדמות היא אותה דמות.

---

האם אני מזוכיסטית?
מתקשרת אליך, למרות שכועסת, ולמרות שלא רוצה בכלל.
למה....?
לא יודעת .
אולי מתקווה.
אולי כי מקווה שמשהו בקול שלך ירגש אותי.
או שיסגיר סערה פנימית שלך .
היה לי ברור, אבל העדפתי לברוח מהתשובה- הידועה מראש.
אז התקשרתי.
וכמובן -
ניתקת.

---

אין לי יותר הר געש בפנים- הוא כבר כבוי.
זה שהיה מתפרץ כל פעם שעזבת, כל פעם שניתקת את הטלפון, כל פעם מחדש.
כבר לא מתרגשת .
עצובה, כן.
אבל המחנק בגרון כבר לא מכריע.
הדמעות כבר לא מאיימות להסגיר אותי כשמדברת.
מה... .
זהו?

---

אני מרגישה לבד.
ז'תומרת, מההתחלה הרגשתי די לבד איתך.
תמיד ברחת. שתקת. לא הסתכלת. לא ענית.
עכשיו, עם הילד שלנו.
גם ממנו אתה בורח?
אתה בורח מעצמך.

---

80% מהזמן אני לבד .
20% הנותרים אתה בבית, אחרי העבודה.
עייף. רוצה לאכול ולישון.
לגיטימי .
מתוך 20% האלה -
60% מהלילות אנחנו לא מדברים.
כלומר- אתה לא מדבר איתי. אני שותקת. כבר לא מנסה.
40% מהלילות אנחנו אוהבים. מדברים, צוחקים, מתכננים, מתלבטים, לומדים, מתחבקים. ביחד.
40% מתוך 20%.
זה לא הרבה. לא הרבה בכלל.

---

_הרי כל החיים שלנו הם שיעור. שיעור פרטי לכל אחד
והתוכנית בלעדית כתובה עבור כל אחד.
כל הפחדים, כאבים, אכזבות,בדידות, חולי, עוני, עושר, כשלון, כשרון, אהבה, שמחה, תשוקה........
הכל שיעורים.
כל אחד מקבל תוכנית מהקב"ה._

[לוונדר_סגול*]

[אתי*]

40% מתוך 20%.

40% מתוך 20%, במקום 0%.
זה המון
@}

[פפריקה_הונגרית*]

מדברים.

---

הלכנו לפגישה .
שם דיברנו.
והקשבנו .
זה לזו.
ולו .
דברים נכונים הוא אומר.
צריך רק למצוא את הכוח לשנות,
את הרצון לשנות .

---

פתאום אתה איתנו.
לא רק ברקע, אלא איתנו- ממש.
נוכח.
מטייל איתו, עוזר לי להפוך צ'יפס במחבת, מחבק ברכות, מקשיב.

---

שינויים מתחילים בצעד אחד קטן.
צעד שלי לקראתך ,
צעד שלך לקראתנו.

---

שינויים מתחילים.

[בשמת_א*]

[פפריקה_הונגרית*]

התעוררות.

אני מאוהבת.
פשוט כך.
איך שהוא מתעורר אליי בחיוך וליטוף.
איך שבבוקר אנחנו מתכרבלים במיטה, ביחד, מתעוררים לאט.
איך שלפעמים אנחנו שוכבים ומסתכלים על חתיכת השמים בחלון, עם הצמרות שבתחתית המסגרת.
איך שהוא מחייך אליי מקצהו השני של החדר כל פעם שהוא רואה אותי.
איך שהוא בא אליי לפעמים, סתם ככה לחיבוק והתפנקות משותפת.
איך שעיניו נוצצות משמחה והתרגשות בכל פעם שאנו לומדים משהו חדש, או בכל פעם שאני חוזרת אחרי שהלכתי, אפילו שזה רק לרגע.
איך שהוא מתעמק בלימוד שלו ומתרכז, כל כולו מרותק.
איך שהוא שם לב לפרטים קטנים, ומתבונן על העולם בסקרנות.
איך שהוא מתרפק אליי.
איך שהוא מנשק אותי, גם בלי שביקשתי.
איך שהוא צוחק יחד איתי תמיד.

---

[אלונ_צ'יק*]

איזה כיף...

[פפריקה_הונגרית*]

אני תוהה...

איך זה שפתאום אתה נכנס למשחקי כוח?
לא, את.
אז מה, את.

מה העניין שלך?

---

מנסה לתת לך אהבה של אמא
דבר שאף פעם לא קיבלת
מנסה לקבל אהבה של גבר

---

אתה ריק
כמעט ריק, בעצם
אבל מתרוקן מאד מהר
לא תמיד מחבק
לא תמיד מחייך

---

רואה את הניצוץ שבעינייך מבזיק
בכל פעם שאני אוהבת אותך מחדש
רואה כמה אתה חסר
שבור
מנותק בעל כורחך
נכה

---

קשה לי

בשכל, זה ברור
זה מה שאתה צריך
בלי זה אתה שבר אדם

בלב....
הלב לפעמים מתרוקן
מתוסכל
נכסף
מתאכזב
כמה לחיבוק, לליטוף, למבט מחייך

כמה קשה לאהוב
כמה קשה להחזיר אהבה....

---

מרגישה כל כך לבד לפעמים
ממש...
ממש ריק
אתה שם אבל לא בדיוק
אתה רחוק רחוק
רחוק רחוק בבפנים שלך

נשאר שם
עד שבטוח לצאת
עד שנגמרת הסערה....
ככה אתה חושב

---

כולם כולם בני 4, מקסימום בני 5
אצלך הזמן נעצר ב 3
שם נעצרה האמהות
שם נשארת לבד
לבד באמת
ימים שלמים
ימים שלמים.....
ימים.

---

[פפריקה_הונגרית*]

שנה

---

לפני שנה הוא נולד
יצא ממני ככה פתאום
בהפתעה
הפתיעה אותי הריקנות שאחרי
אחרי שכבר לא היה בתוכי

---

לא ראיתי אותך
בעצם כן, אבל לשניה
שניה מדודה אחת
לא יכולתי לחבק אותך
לנשום איתך
להניק אותך
להרגיש
להתבונן

---

שנה אחרי
מוצפת דמעות
מוצפת, אבל מבפנים
אולי בשנה הבאה הן תצאנה
אולי בשנה הבאה אתרפא

---

לא ראיתי אותך שעות
לקחו אותך ממני

היינו יחד
כל כך הרבה שעות
כל כך הרבה ימים
כל כך הרבה לילות
איך העזו לקחת את זה מאיתנו?
איך העזו לקחת אותך ממני?
איך העזו לקחת אותי ממך?

---

ופתאום אני לבד, בלעדיך
אתה לא בתוכי בועט מתפתל
אתה לא לידי נושם מילל
אתה שם, איפשהו
רחוק ממני
רחוק מדי

---

אוצר שלי יקר
מחמדי
אתה חושב שנתגבר?

---

[פפריקה_הונגרית*]

בוכה
דמעות של עלבון
דמעות של זעם
דמעות של געגוע

---

מתגעגעת לרגע הזה
שלא יחזור

הרגע הזה לא יחזור
לעולם.

[פפריקה_הונגרית*]

אום אל קיצקיצ בבלוג פשושי
רציתי רק לספר לך שקראתי מה שכתבת השבוע בדף אחר בקשר לזמן האבוד שלכם ביחד אחרי הלידה. ליבי איתך. קיצקיצ עברה שעתיים לבד בתינוקיה לאחר שאביה גורש משם. באותו זמן זה נראה לנו הרע במיעוטו אבל עם הזמן הצער והכעס על הזמן האבוד הזה נתקעו בגרון. את הנעשה אין להשיב, רק להבטיח לעצמנו ששוב לא יקרה דבר כזה. אם זה לא מתאים לך לרוח הדף את יכולה למחוק או להעביר לדף אחר.

[פפריקה_הונגרית*]

---

---

---

סוגרת פרק מסויט בחיי ,
פותחת ספר חדש
נקי, מסקרן, מעניין ,
אמא בלבד
לא אישה -
אמא

---

ממתינה לאיש שיבוא ויצטרף אלינו בתואם נעים .
אל תהיה מושלם ,
אל תהיה נהדר
תהיה חבר .
חבר אמיתי, משתף, משתתף ,
מחבק, מחייך .
תהיה שם כשצריך, וגם כשלא
פשוט תהיה חבר .
השאר כבר נסדר ביחד .

---

יש לי בבטן מתנה .
עוד אחת, בעצם .
מסוקרנת, ממתינה ,
עוד מעט נהיה שלושה .
מקווה שאוכל לחבק את שניהם ,
לאהוב כפי הצורך ,
לתת חיבה ותמיכה .
לעזוב כשצריך ,
לשתוק, לחייך, לנחם, להיות
להיות מה שיצטרכו ,
להיות סבלנית, חזקה, רכה, אוהבת -
אמא

---

[כוכב_נגה*]

מדהים שרק עכשיו גיליתי את הבלוג הזה.
כאילו אני כותבת פה, רק שאצלי עוד כלום לא נגמר או התחיל.
לופים שחוזרים על עצמם ומתישים אותי עד אינסוף.
שיהיה לך בהצלחה בדרכך החדשה,
ושה' יתן לך הרבה כח ועדנה
לעבור את הכל בטוב.
יש בי קצת קנאה אלייך, מרגישה שהייתי רוצה, צריכה להעיז.
לא יודעת איך.
לא יודעת אם.
סליחה שהתפרצתי לך לבלוג, כמובן שאת יכולה לערוך...

@}

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

מזל טוב פפריקה...
@} @} @}

[אמא_של_בוטן*]

בהצלחה
@}

[כוכב_נגה*]

ועוד כמה כאלו
יכולים בטח לעזור...
@}

[פפריקה_הונגרית*]

הקלה שכזאת מציפה אותי .
מסתכלת אחור ,
רואה אותי נשארת .
כי אולי ,
כי בכל זאת ,
כי אין מושלם ,
כי לנסות רק עוד את זה .

לא
די
אני לא יכולה לבד ,
מספיק לי אותי ואת מענדל והבטן להרים ולהחזיק ,
לא צריכה גם אותך .

רוצה תמיכה ,
כתף ,
חיוך ,
שיתוף ,
רוצה ביחד ,
רוצה חבר ,
רוצה להיות חברה ,
רוצה שיספר, שיקשיב, שנשתוק ביחד לפעמים -
רוצה ביחד .

---

שאלו אותי היום מה אמרתי למענדל ,
לא אמרתי לו כלום .
אין כרגע אבא ,
גם ככה הוא לא היה ,
אז כמה כבר יחסר ,
מתעלם .
לא נמצא .
מגיע אחרי שכבר ישן .
הולך לפני שמתעורר .
כמה כבר יחסר .

---

אמרתי לחברה שאני דווקא לא כועסת .
לא עצבנית, לא מתוחה .
כן, זה מוזר, היא אומרת .
לא זה לא מוזר ,
לא מוזר בכלל ,
לא כבולה ללבד הזה ,
לא קשורה לחלל שהיווה בבית ,
עכשיו פשוט אין אותו ,
וזהו .
וזה טוב
זה טוב

---

קצת שקט בחיים ,
זה לא מזיק
נכון ?

[אום_אל_קיצקיצ*]

אוי פפריקה, נעלמת להמון זמן ולא היה לי מושג שעברת משהו קשה כזה. את נשמעת כזאת חזקה ושוות נפש. הייתי אומרת לך שהכל לטובה, אבל את כבר יודעת את זה יותר טוב ממני...

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

ישועת השם כהרף עין
@}

[אמא_נמרה*]

מדהים שרק עכשיו גיליתי את הבלוג הזה.

אוי פפריקה, נעלמת להמון זמן ולא היה לי מושג שעברת משהו קשה כזה. את נשמעת כזאת חזקה ושוות נפש. הייתי אומרת לך שהכל לטובה, אבל את כבר יודעת את זה יותר טוב ממני...


רוצה תמיכה

אני מכירה מישהי שהיתה במצב דומה, האם יעזור לך לדבר אתה?

[פפריקה_הונגרית*]

אם הייתי יודעת שאתה לא אוהב, שאתה לא רוצה, שאתה לא מתגעגע, אולי הי'ה לי קל.קצת. קשה לי שקשה לך, וכואב, ולבד לך גם- אבל בחרת בלבד.

---

פתאום אני כועסת .
אולי לא פתאום כועסת
אלא פתאום הבנתי שאני כועסת .

איך זרקת את האהבה שלנו הצידה ,
בשביל דברים יותר חשובים ,
בשביל אנשים אחרים .

אמרת שאתה אוהב ,
אני יודעת שאתה לא יודע איך ,
אבל למה האגו הזה שלך ?
למה אתה לא מוכן להקשיב ?
לא לי -
לאחרים .

אני כועסת כי פעם אהבת .
פעם אהבת ,
ולא יכולת להוריד ממני את הידיים ,
את העיניים .

לאן זה נעלם ?

היית אוהב ,
ואז נעלם לתוך הכוך שלך ,
ומסרב לצאת
מסרב לדבר ,
מסרב לחזור .

---

אתה מתיש .
מרגישה שנלחמתי ,
כלכך הרבה ,
כלכך חזק ,
כדי שתאהב .
כדי שנהיה
כדי שלא יתפרק .

אבל למלחמה צריך שני צדדים .
גם למלחמה צריך שני צדדים .
אם אחד הולך הביתה
עם מי האחר ילחם . ..

כל הזמן הלכת .
מהבית, או ממני .
לא יודעת לאן

---

אתה רחוק .
כל הזמן הזה
היית רחוק .
בלתי מושג .
ונמאס לי
נמאס לי
אני רוצה לאהוב .
רוצה שיאהבו אותי
ואם אתה מוותר מראש -
אז איפה פה שדה הקרב ?

---

אף אחד לא הבטיח שיהיה קל וזורם .
אף אחד לא הבטיח שיהיה מושלם ונעים
אבל לפחות ....

לפחות תזיז את עצמך
תנסה ,
תתעקש
תחזר
תיפתח

---

די
פשוט די

---

כל מה שלא נשמר
נגמר

---

[יסכו_נט*]

יש תקופות קשות ככ.. של כאב,
וחמוץ בפנים, ומדכא, ועלוב...
ושוברים את הראש ואת הלב והשיניים, כדי לגלות איך יוצאים מזה.
ויש מתנות
של שחרור מפתיע,
שבא פתאום,
וקשה אחכ להצביע ולתפוס את הרגע.
וחיים הופכים טובים יותר, ואני מוצאת שאני קצת מחייכת.
רק תפילה אשא.
סליחה שהתפרצתי לך לבלוג, כמובן שאת יכולה לערוך...

[לוונדר_סגול*]

מזל טוב על הצעד החדש בחיים
מזל טוב על הבחירה להפסיק את הסבל
על ההבנה שמגיע לך לאהוב ולהרגיש נאהבת

שימי ליבך שההבנה הזאת מתחילה מבפנים
תזכרי תמיד את התחושה של הכבוד והאהבה שלך לעצמך
וההמשך יהיה טוב בהתאם...

בהצלחה !

[פפריקה_הונגרית*]

תזכרי תמיד את התחושה של הכבוד והאהבה שלך לעצמך

---

[פפריקה_הונגרית*]

מתקשר כל יום
לפחות פעם ביום
ואומר שהוא אוהב מאוד ,
ומתגעגע.

סקפטית מאוד
מרוחקת, ומסוגרת
אני מוכנה לתת עוד סיכוי .
סיכוי אחד אחרון

---

בתנאים שלי, ללא נימה של ויתור
לאט לאט, עם טיפול והכוונה
אולי עד הלידה, נחזור לחיות יחד
אולי .
לא משתכנעת כל כך בקלות
מילים יפות, שאף פעם לא נאמרו לפני כן -
לא ימיסו קיר של קרח
שנבנה לאט אבל בטוח כבר שנתיים וחצי .
תצטרך לאהוב חזק
לצאת מעצמך הרבה מאוד .
תצטרך לעבוד קשה הפעם
כדי לקבל אותנו בחזרה .
זה לא יהיה קל, ולא יהיה פשוט
זה ידרוש השקעה של זמן וכוחות .

רוצה?
תוכיח .

[לוונדר_סגול*]

בהצלחה

[שרון*]

הישנה כושי עורו? היהפוך נמר חברבורותיו?

[כוכב_נגה*]

קוראת אותך,
רוצה לתמוך, לצעוק לך שתיזהרי
לא יודעת אם יש ממה להיזהר ואיך.
מתפללת בשבילך שתצליחו

[פפריקה_הונגרית*]

הישנה כושי עורו? היהפוך נמר חברבורותיו?
אני תוהה הרבה
לפעמים הלם משנה אנשים
מעבר חד בחיים מזיז משהו
כבר חודש שלא רואה אותנו

חשבתי שירגיש הקלה
שמחה על הלבד שפתאום נכנס לו לחיים מחדש
שיהנה מההרגשה הזאת של חוסר מחוייבות
כנראה שלא

נזהרת
נזהרת מאוד
מאוד ספקנית
עדיין כועסת
לא מתקרבת, לא נפתחת, מתנה תנאים
בחודשים הקרובים הוא לא יחזור הביתה
אבל לפחות הוא מתקשר ואומר שהוא אוהב
לפחות הוא אומר מעצמו שהוא מבין שאי אפשר להמשיך ככה
לפחות הוא מקשיב כשאני אומרת שהייתי בעצם לבד
לפחות הוא נוכח כשאני בוכה מכעס

אלה דברים שאף פעם לא היו
הוא אף פעם לא התקרב
גם כשחיבקנו היה לי רחוק
היה מנותק, אטום
אני שומעת שהוא עצוב שאנחנו לא איתו
אני שומעת שהוא מתגעגע, שריק לו בחיים

הרי יכול היה פשוט להמשיך ללכת לכיוון השני
אבל הוא בחר לחזור
לא כי ביקשתי, לא כי בכיתי, לא בגלל שצריך
כי משהו בלב משך חזרה, משהו מבפנים.

[שרון*]

רוצה לתמוך, לצעוק לך שתיזהרי

[פפריקה_הונגרית*]

_*נזהרת
נזהרת מאוד*_

[אהבה_טהורה*]

הי אני מאמינה בך,
מגיע לך ולילד הטוב ביותר
וזה יקרה,
כל הכבוד על האומץ,
כל ההערכה על הכוח.
לגבי האיש שלך,
אני קוראת ומרחמת עליו כל כך
הוא איש בודד, איש שלא מאמין שניתנה לו מתנה כזאת,
איש שעושה הכל כדי להוכיח שהאהבה שהוא מקבל לא אמיתית,
אל תוותרי לו, שיחזור רק אם הוא מוכן להאמין שמגיעה לו כל האהבה, החם והמשפחתיות האלה, ולהנות מזה, אחרת הוא אבוד, אחרת הוא ספינה טובעת,
ואת בוחרת שלא יכאב, את יודעת שהשמש זורחת למענך.

[יתרון_האור*]

פפרי יקרה,
את צודקת, זה ידרוש ממנו הרבה השקעה.
ואת צודקת שאת סקפטית.
במיוחד אחרי שפגע בך כל כך. בכם.

הלוואי שיחליט לא לוותר.
והעיקר העיקר שתיהי מאושרת, אהובה ועטופה ומוגנת.

ולגבי טיפול והכוונה -
מקווה שיש מישהו מעולה שעוזר לכם, כי פחות מזה זה לא מספיק.

[אום_אל_קיצקיצ*]

_אני קוראת ומרחמת עליו כל כך
הוא איש בודד, איש שלא מאמין שניתנה לו מתנה כזאת,
איש שעושה הכל כדי להוכיח שהאהבה שהוא מקבל לא אמיתית,
אל תוותרי לו, שיחזור רק אם הוא מוכן להאמין שמגיעה לו כל האהבה, החם והמשפחתיות האלה, ולהנות מזה, אחרת הוא אבוד, אחרת הוא ספינה טובעת,_
גם אני חושבת כמו אהבה טהורה. גם אני חושבת שצריכים טיפול.
המרגיעון: תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.

[לבנה_במילואה*]

איזה כוחות! מגיע לך שמחה אמיתית! אהבה אמיתית! שתראי אור מה'ית @}
יש לי חברה שהתחתנה לא מזמן, כשקראתי, נזכרתי. קשה לה, הוא מצפה כ"כ הרבה, היא לא מדברת/ משתפת (ככה הרבנית שלה אומרת) רוצה לעזור לה, לא יודעת איך.
היא אומרת שאין לה שמחה, אין לה חיים, היא בקושי מצליחה להתפלל/ לדבר עם אבא שבשמים.
היא אומרת שהכל מה', (כמובן!) שהוא צודק. שהיא צריכה לתקן, שהיא צריכה להיות אשה טובה.
איך עוזרים? איך יוצאים מזה?

[פפריקה_הונגרית*]

מחשבון לידה

תאריך וסת אחרון- 12/07/2007
תאריך הלידה הצפוי שלי- ביום חמישי 17 באפריל 2008
אני בשבוע 38+3 ימים
אני בחודש- תשיעי
אני בשליש- שלישי
נשארו לי עוד- 11 ימים עד הלידה

---

נכנסתי היום למחשבון לידה.
>נשימה עמוקה<
עוד 11 ימים
וואו- עוד 11 ימים
מוצפת לגמרי במחשבות, בפחדים, בלחצים, בתהיות
מה יהיה?
מי יסיע אותי ללידה?מי יחזיק לי את היד?מי יחבק אותי כשצריך?מי ילטף אותי כשקשה?מי יהיה עם פשושי?איפה אני אהיה אחרי הלידה?מי יכין לי אוכל?מי יעזור לי להגיע הביתה?איך להתמודד עם הכאב?עם הצירים?עם הלבד?עם התינוק?איך להשיג מנשא שחסר לי כי הכלבה אכלה אותו?איך להשיג כיסויים לNB?איך אקנה אוכל?איך לשלם חשמל?איך לקום בבוקר?איך לנשום?
איך לנשום?
איך לנשום?

---

לא נראה לי שאצליח להגיע לכאן
לכורסא הוירטואלית האהובה שלי
עוד הרבה זמן
לא יודעת אם שבועות, או חודשים
אבל לא יודעת איך אצליח לבוא לבקר

לא משנה, שאני יושבת על כסא אינקוויזיציה מזעזע
עם משענת מברזל, ומושב קשיח
שכל הכריות בעולם לא מרככות אותו
לא משנה, שמסביבי אנשים נגד, שליליים, לא מחבקים,
לא משנה, שאני לבד, שהמיטה ריקה, שבערב אני רק עם עצמי

כאן, בחדר שאני אוהבת,
הכל נעים, ונוח

---

יש קירות בצבע כתום בהיר, מרגיע
יש כורסאות נוחות ונעימות בצבעי אדמה
עם כריות בכל מני צבעים עשירים, בכל מני גדלים,
שיהיה נוח ואהוב לכולם
יש שולחנות נמוכים, עם נרות דולקים,
עם עוגיות של גראנולה, ותה צמחים, וקערות עם מבחר פירות
ויש אתכם.
אלה שעדיין באים מדי פעם לבקר,
להציץ לראות שהכל עדיין מתקיים
לשמוע שהעניינים זזים לאנשהוא
לדעת שאני עוד נושמת... איכשהוא...

---

זו פרידה זמנית
לא יודעת עד מתי
מקווה לחזור בקרוב, אוהבת לשהות כאן, להסתכל אחורה
אולי, כשאחזור יהיו עדיין אנשים מעוניינים לשמוע ולקרוא,
אולי לא. וזה בסדר.
כותבת בעיקר עם עצמי
יומן מסע כזה, מונולוג פסיכולוגי, מילים.

---

@}

[שיבולת*]

אני איתך.
קוראת אותך כבר הרבה זמן וכואבת איתך.
לא יודעת איך אפשר לעזור לך בעולם ה"אמיתי" ואם את רוצה תגידי.
רק תדעי שאת לא לבד
טוב אני לא יודעת מה לכתוב שלא יקרא מנוכר...

(( ))

[כוכב_נגה*]

גם אני פה. וגם לא יודעת מה לכתוב חוצמזה.
רוצה מאד לעזור.
אם את צריכה ליוויללידה או עזרה לאחריה
אשמח לעשות כל מה שאפשר.
תני סימן בדפבית או ב plumplume9 בג'ימייל נקודה קומ

[שיבולת*]

ניסיתי לעשות חיבוק
המרגיעון אומר שהכל בעיני המתבונן...
<שיבולת מאותגרת>

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

איזה מנשא את צריכה?
אשמח להשאיל לך מנשא קשירה ארוך כזה...(ורוד).
תכתבי לי את הכתובת שלך במייל (הוא בדף בית) ואשלח לך מהר ככל האפשר כדי להספיק!
חוצמזה, יש דולות שמלוות בחינם תוך כדי סטאז' או משהו כזה.
אם תכנסי לאומנות הלידה ותבקשי אולי תמצאי מלווה.
חוצמזה, איפה את גרה? אולי אפשר לארגן לך אוכל לאחרי לידה?

[אהבה_טהורה*]

אני קוראת לידה קלה שתהיה לך, לידה טובה
@} את נשמעת אישה כל כל מיוחדת, אני מאחלת לך כל טוב

[אום_אל_קיצקיצ*]

גם אני פה, מברכת בכל טוב ורוצה לבקש שאם בכל זאת מסתדר לך אז תכנסי לספר.
עצוב לי שאת לבד, אבל את נשמעת לי דוקא מאוד שלמה עם עצמך ואופטימית.
אם אפשר לעזור במשהו, אשמח. (אין לי מושג איפה את גרה).

[יסכו_נט*]

הי.. כבר מכינה לך סיר קציצות.. תגידי איפה את [email protected]

[ריש_גלית*]

בעבר למדתי קורס דולות פוסט-פרטום ולא מימשתי ואפילו לא עשיתי סטאז' אבל אשמח להתייצב אצלך אם זה אפשרי (אני עם שני קטנים משלי אבל מובטלת ויש לי בקרים פנויים). גרה בתל אביב, יכולה להיכנס לאוטו בבוקר ולבוא עד הצהריים. גם ללוות אותך בלידה אשמח, אני לא דולה ולא מטפלת אלטרנטיבית משום סוג אבל יש לי רצון וכוח.
אל תישארי לבד.
חזקי ואמצי!

[יתרון_האור*]

פפרי יקרה
נכנסתי כדי לבדוק אם אולי מגיע לך כבר מזל טוב
מקווה שעוד תיכנסי לקרוא את התגובות
ואם יש משהו שאני יכולה לעזור בבקשה אל תהססי לבקש
אני בבלגן של מעבר דירה פלוס פסח, אז פיזית לא יכולה להגיע אלייך
אבל אשמח מאוד אם תתקשרי (אם בא לך כמובן)

תיהי חזקה יקירתי

השם יברך אותך ויתן לך המון כוחות להתמודד עם כל מה שעובר עלייך עכשיו
עוד חיבוק

[מי_מה*]

גם ממני. לא יכולה להציע כרגע הרבה יותר מזה. מקוה שתמצאי דרך ללהנות לפחות מחלק מהצעות העזרה שקיבלת פה.
בהצלחה יקירה.

[תמרי*]

פפריקה יקרה.
ראשית, שתהיה לך לידה קלה והרבה בהצלחה. קבלי חיבוק חם, חיזוק חיובי, והרבה איחולי בריאות וכח. ( () )
אני מאבן יהודה וצריכה ללדת בסביבות חול המועד פסח. אמנם הבישולים שלי ממש לא משהו (בלשון המעטה) אבל לפ%E

[תמר_ס*]

[תמרי*]

משהו נדפק בסוף ההודעה. כתבתי שאפשר להפגש אחרי הפסח.
בכל מקרה את מוזמנת למייל שלי: [email protected]

[מיכל_צמות*]

קראתי בנשימה אחת - מההתחלה ועד כאן.
@} . גם ממני. לא יכולה להציע כרגע הרבה יותר מזה. מקוה שתמצאי דרך ללהנות לפחות מחלק מהצעות העזרה שקיבלת פה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שתהיה לך לידה קלה והרבה בהצלחה. קבלי חיבוק חם, חיזוק חיובי, והרבה איחולי בריאות וכח.

[לבנה_במילואה*]

חן, לא יודעת אם עוד תיכנסי, מתפללת בשבילך.
שומעים (קוראים:-) ) שיש לך כ"כ הרבה כח רצון לחיות נכון, להיות נכונה. ה' יעזור! הוא עוזר, מחבק ואוהב!! מגיע לך אושר.
קוראת אותך בכל מיני מקומות מקנאה לפעמים על העשיה שלך על ההשקעה ..
מצטרפת לכל הנשים המדהימות כאן שמציעות את עזרתן לבשל או לבוא לנקות כל מה שצריך... (אני גרה ליד ירושלים אם זה עוזר)
נשיקות
תהני מהלידה, תתחזקי... בשורות טובות !
(אגב, אותה חברה, לא דיברנו על זה אבל היא נראת הרבה יותר טוב, שמחה יותר.. תודה על הרצון@} מקווה שזה אמיתי)

[פלוני_אלמונית*]

בס"ד
פפריקה יקירה.
קוראת אותך כבר כמה זמן בכל מיני בלוגים.פעם ראשונה שלי כאן.קצת בשוק.
_איפה אני אהיה אחרי הלידה?מי יכין לי אוכל?מי יעזור לי להגיע הביתה?איך להתמודד עם הכאב?עם הצירים?עם הלבד?עם התינוק?איך להשיג מנשא שחסר לי כי הכלבה אכלה אותו?איך להשיג כיסויים לNB?איך אקנה אוכל?איך לשלם חשמל?איך לקום בבוקר?איך לנשום?
איך לנשום?_
לנשום,לנשום.הכל בסדר. אנחנו קודם כל ולפני הכל אמאות אז תנשמי עמוק ותחבקי את מענדי ואת התינוקי{בפנים או כבר בחוץ}ותודי להשם על כל מה שיש לך.
לא יודעת מאיפה את אני ממושב באזור נתניה ואשמח לעזור בכל מה שאת רוצה/צרכה, ממנשא ועד בישולים,רק תגידי בלי להתביש.
דבר נוסף-הרבנית שלי היא חב"ניקית מדהימה שעוזרת להמון נשים (וגברים באישור הרב לנדא)
אולי תוכלי להעזר בה.
אחותי-מה שאת צרכה,תשאירי לי הודעה(רק אם את רוצה כמובן)כאן או בבלוג שלך, בודקת כל יום בלי נדר.

[ענ_בר*]

פפריקה,
גמני שניה לפני לידה, מחבקת ומתפללץת עליך, עליכם...
שתהיה יציאה אמיתית לחירות, מה שלא תהיה!

[נעמה_סלע*]

את מדהימה ומגיעים לך חיים נפלאים, אהבה, תמיכה, צמיחה.
תאמיני שאלוהים אוהב אותך ורוצה שיהיה לך טוב.
מותר לך.
מותר שיהיה לך טוב.
אם תתני לטוב ולעזרה להגיע אליך הם יבואו. תראי כמה אנשים כאן מוכנים לתת לך ולעזור.

[פפריקה_הונגרית*]

תאמיני שאלוהים אוהב אותך ורוצה שיהיה לך טוב.

מאמינה, בתיאוריה, עובדת על אמונה במעשי...

אם תתני לטוב ולעזרה להגיע אליך הם יבואו. תראי כמה אנשים כאן מוכנים לתת לך ולעזור.
אני יודעת-
וזה המקום:

---

---

תודה לכל המעודדות, והמציעות, והקוראות גם בלי להודיע שהן כאן!!!

אני לא מפסיקה לכתוב כאן, רק שאעדר לאיזו תקופה.
עברתי לדירה סופסופ, ובגלל עזרה מכן- נפשית, וירטואלית, או ממשית, אני מרגישה קצת יותר טוב, ויש גם דברים שמסתדרים בזכותכן!!!

אני מעריכה אתכן מאוד, אל תחשבו שהתעלמתי
היה לי זמן מוגבל אוןליין, והקדשתי לדברים מסויימים.

אין לי אינטרנט, ולכן הפרידה. אבל היא זמנית.

עוד אשוב. לספר, לאוורר, להתרווח כאן בחדר הנעים הזה.

|| אני אתגעגע ||
(לא שכחתי את זכרונות מפפריקה, רק שלא יצא לי להגיע לשם.)
(כשאשוב, אמשיך בבלי חיתולים, סיבוב ב'. בעזרת ה'. שיהיה לי כוח לזה.)

תודה @} תודה @} תודה

---

---

[ריש_גלית*]

יופי! לידה טובה (עוד לא ילדת, נכון?) והמשך גידול נעים. ואם את צריכה משהו תזכרי - יש מי שרוצות ויכולות לעזור. garabed בנטוויז'ן נט איל.