רק שלא יכאב

פפריקה, אני עוברת לרחובות בשבוע הקרוב. אמנם עסוקה במעבר, אבל לא יכולה שלא להציע את עזרתי אם צריך ולאחל חג שמח. אם את צריכה משהו, אני בדפבית. קרן

אני נמצאת באיזור רחובות לעיתים קרובות, יכולה לעזור לך. יש לי מטבח כשר ואני אשמח להביא לך אוכל או לבשל אצלך, להשאיל לך מנשא וכיסויים לחיתולים (גם ערימת חיתולי טטרה פנויה יש לי), להחזיר אותך מבית החולים אחרי הלידה ולבוא להיות איתך. קניות של מזון אני מציעה לך להזמין, לא חייבת באינטרנט, גם מכולת שכונתית תעשה אליך משלוח אם תתקשרי לבקש. אני ב-0508766188. תמחקי אחרי הקריאה בבקשה.

שליחה על ידי ענ_בר* » 19 מאי 2008, 21:14

פפריקה, מה שלומך???
האם ילדת??
מחכה לשמוע מה איתך..
<ענ בר שולחת שלל סירים וצנצנות שקופות עם עוגיות בריאות ויראטואליים>

(מרשה לעצמי להדחף)
פפריקה ילדה לפני כחודש, ראי בדפבית שלה, אבל אין לה נגישות למחשב בביתה החדש.

ים שני, טז ניסן משהו כמו 8:00 בבוקר

זה היה ציר??
או שנדמה לי...?
התעוררתי מכאב פתאומי וקצר, משינה-לא שינה.
אולי נדמה לי. חזרתי לישון.

לא, עוד פעם.
(אין לי שעון, לא יודעת כמה זמן עבר...)

קמתי, התקשרתי לוואלרי, לשאול מה היא מציעה
סה"כ לידה שניה, יש סיכוי ש"תרוץ" לה פתאום...
וואלרי אמרה לחכות להפרשים קצרים יותר.
הערתי אותו, ביקשתי שיעזור, חתכתי תפוזים, תפוחים, בננות,
בין לבין, התכופפתי, התפתלתי, התנשמתי, עד שיעבור הגל.

בערך ב-10, התקשרה וואלרי, לשאול מה הולך
אמרתי שאותו דבר, סיכמנו שאתקשר לאבא שיבוא, בינתיים אכין מה שאפשר.
הגלים באו והלכו כל 20 דק' בערך. מצחיק... בהתחלה אפילו לא הייתי בטוחה שזה צירים.
סתם, כאילו גב תפוס...
אבל לא, זה הלך והתגבר, הלך והתארך, ובעיקר לא הלך לשום מקום.

ב-13:00 בערך, התקשרתי לאבא-
כי אולי זה יתחיל להתקדם פתאום, ואני עוד בבית.
ב- 14:00 נכנסנו לאוטו, עם מליון שקיות-
אחת לפשושי, אם יפספס או יתלכלך
אחת למשחקים בחוף הים
אחת למשחקים "רגילים"
אחת לאוכל בשבילי
אחת לאוכל בשבילם
ומצות.
(דוסים, מה אתם רוצים...)

נסענו.
אבא נסע דרך כל רמזור אפשרי, כולל כוווווול הרמזורים של נתניה
(מזל שזה לא הלך לשום מקום עדיין... הייתי יולדת באוטו, בחיי...)
מתישהו ב16:00 (!!!!) הגענו ללניאדו
פגשתי את וואלרי, ואת ג'ניפר "אחותי" לנפש
והחלטנו לטייל. בינתיים הצירים כל 10 דקות, וגם זה בחסד...
הוא שאמרתי, לא זז לשום מקום...

בניגוד להנעת האגן מצד לצד, וואלרי הציעה לסובב אותו,
וזה עזר, עם נשימה עמוקה, וזמזום עמוק, הכאב עבר דרכי
כמו מקלחת של מים רותחים, ונעלם לאט לאט.
וואלרי ו- ג'ניפר ואני זמזמנו יחד, נשמנו יחד, הלכנו יחד, צחקנו יחד
כאילו הלכנו לשופינג... מי פה יולדת בכלל...?
בשלב מסויים (בערך ב-17:30)

הציעה להתאשפז, כי אולי הפרטיות תעזור להתקדמות
(בינינו, זה לא נעים לענטז, כשנהגי מוניות משועממים מסתכלים עלייך.)
הפתיחה היתה (למרבה הזעזוע) 1.5 מחיקה 60%, אולי 70% (נתנה לי הנחה)

כשהגענו לים, הצטלמנו (אפילו אני מודה תמונות יפות, בהזדמנות אולי אביא לכאן אחת)
נשמנו, התפלאנו למה לא בא ציר.

הציר שהגיע תפס אותי יושבת.
אוך...
הציר פשוט היה תקוע, במקום לזרום, הרגשתי אותו נתקע לי בעצמות הירכיים, ולא משתחרר.
פשוט התיישב שם, עד שלא הייתה לו ברירה, והוא התפוגג.
זה היה לא נעים בעליל.
אבל הים. אוי, הים, ורוחו המרעננת,
הגלים הלוחשים, הצבעים של השקיעה
וואלרי אמרה, שאזכר ברגעים האלה כרגעים מתקנים ללידה של הפשוש
צודקת.

חזרנו- פתיחה 2.5
הלכנו שוב לטייל.
(נכון מייגע? תחשבו על זה בזמן צירים.)

ב22:00 בערך
נכנסתי לחדר לידה
סופסופ, לא יסתכלו עליי מתפתלת .
חדר מואר באור רך,ניגונים חסידיים, כדור פיזיו.
ג'ניפר מקדימה מצח אל מצח ,
וואלרי מאחורה לוחצת איפה שצריך
ואני מתגלגלת על הכדור ,
ימינה שמאלה
ימינה שמאלה

עם כל ציר נאחזתי בג'ניפר בחוזקה ,
נשמנו עמוק
וזמזמנו .
הרגשתי איך בספירלה יורד הציר דרכי
וקצת מתחת לפופיק שלי -
הוא פשוט מתפוקק ונעלם
מין פוףףףףף כזה -
כאילו היו אלה זיקוקים מתפצפצים ממני פתאום.

איך להסביר את הטלפתיה בינינו?
איך ג'ניפר היתה תוהה למה לא מגיע ציר
והוא באמת הגיע
איך וואלרי היתה מציעה לשירותים
ובאמת הייתי צריכה
איך רות (שהצטרפה אח"כ) עשתה תה והשקתה אותי עם דבש,
בדיוק כשהייתי צריכה
איך אריאלה המיילדת (שליחה של הא-ל הטוב)
ידעה בדיוק מה לעשות בזמן הנכון

בשלב מסויים (מי מסתכל על השעון)
הפתיחה היתה מלאה כמעט,
עליתי על המיטה, עם הכדור,
המים נפקעו להם ושטפו אותי ופתאום היתה הקלה רגעית...
שהתחלפה בצירים חזקים יותר של דחף.
הזמזומים היו לנהמות גרוניות
שעם הצירים שדחפו אותו מאליהם היו לצעקות בלתי נשלטות- משחררות
ג'ניפר, וואלרי ורות היו שם כל הזמן
נושמות איתי
מלטפות אותי
צועקות איתי
מחזיקות לי את הידיים

הצירים לא כאבו בשלב הזה בכלל.
כשהרגשתי אותם מגיעים נשמתי עמוק, התרוממתי לכריעה
ונהמתי צעקה גרונית לא ממני בכלל.

אחרי הרבה זמן שדחפתי ודחפתי ודחפתי
פתאום נפסקו הצירים.
פשוט ככה. לא היו גלים יותר.
נחתי כמה שניות.כמה דקות.כמה שעות.
אריאלה אמרה לי לשכב על הגב
הבטיחה שלא יהרס לי הגוף
ואמרה לנשוף חזק החוצה עם הציר.

עכשיו אני יודעת
הוא היה עם הפנים למעלה
ונתקע בעצם האגן
אחרי שאריאלה השכיבה אותי, ושחררה אותו מההתקעות
תוך 4 לחיצות הוא יצא
הרגשתי אותו יוצא ממני לאט לאט
אריאלה הנחתה אותי מתי לעצור את היציאה עם נשיפות קצרות, ומתי לעזור לו לצאת עם שיעולים
ג'ניפר, וואלרי ורות השתעלו והתנשפו איתי
החזיקו את היד
עודדו אותי שהוא בא, שלא אתייאש

ב- 2:20, תודה רבה, הוא יצא.
קטן כזה, קטנטני.
גוזל שלי חמוד.
copy אחיו הגדול.
מיד לאחר שיצא הנקתי אותו, ליטפתי אותו, הייתי בשוק.
כלכך הרבה זמן הייתי סחופת גלים
פתאום הוא כאן וכל הזמן הזה, כל הצירים האלה, כל המסע הזה פתאום התקצר והתגמד לשניות האלה ממש.
הכל נעלם. רק הוא, ואני, והפשוש שהתעורר פתאום באמצע הלילה.
כל הצרחות שלי לא העירו אותו.... אבל ב-4:00 הוא פתאום התעורר
איך התגעגעתי אליו פתאום, הרגשתי חוזרת ממסע בן שנים אי שם רחוק רחוק
ופתאום אני כאן עם הגוזלי החדש, והפשושי הגדול.
פתאום הכל עבר.

(חייבת ללכת, אכתוב בקצרה)

הוא מאוד השתנה, מאוד.
עם הדרכה צמודה, ו"על הראש" שנותנים לו, הוא מאוד התיישר.

מיד אחרי הלידה הנקתי את הפשושי, יחד עם הגוזלון שזה עתה נולד.
עדיין מניקה את שניהם בשמחה ואהבה (בעיקר אחרי שגיליתי שאפשר גם בשכיבה...)
פשושי מחזיק לו את היד, מלטף אותו, מסתכל עליו באהבה. זה פשוט מדהים.

מצליחה לישון דווקא די בסדר, במיוחד אחרי שהפשוש הפסיק להתעורר עם כל התעוררות של הגוזל...

הגוזלון מתפשפש בגיגית.
פשושי כבר ב מעבר מבלי חיתולים לגמילה
מודיע כשצריך, או מוריד ועושה לבד (בגיגית של הגוזל...)

כשאבוא להורים שוב, אבוא לבקר ולעדכן.

מתגעגעת
@}

מקווה שאת בטוב..

טוב לקרוא אותך@} המון ברכה הצלחה וסיעתא דשמיא!
נשמע שטוב לך עם פשושי וגוזלי:-) ברוך ה'.

שליחה על ידי מי_מה* » 27 מאי 2008, 00:00

באמת טוב לקרוא אותך. מאחלת לך, מכל לבי, אושר וטוב.

סיפור לידה מדהים

כיף לקרוא את העדכון,
נשמע טוב, עם כוחות,
אל תשכחי לדאוג לעצמך ולא להעמיס יותר מידי
מצטרפת למאחלות

הי,
מחכה לאות ולבאות.
המון מזל טוב!!

אכן כבר קראתי אבל גם בקריאה שנייה - סיפור לידה מקסים @} וגם תיאורי ההנקות בצמד והפשפושים בצמד... @}
עדיין לא הבנתי אם אתם בזוג או לא... בכל מקרה מקווה שטוב לך...

שליחה על ידי תמרי* » 19 יולי 2008, 21:55

מזל טוב, והמון בהצלחה.
אור, אושר, ומנוחה

וואו.
קראתי מההתחלה. את כותבת מדהים. בהצלחה. גם אנחנו הפכנו לארבעה לא מזמן, זה נחמד. אצלי הגדולה הפסיקה לינוק ביוזמתה כשבייתה בת שנה וארבעה אז לא יודעת איך זה להיניק צמד... נשמע נחמד

...וגם- נשמע שהיו איתך נשים עצמתיות וטובות בלידה- איזה כיף לך. לי לא היה הכבוד. והייתי דווקא זקוקה.

עדיין לא הבנתי אם אתם בזוג או לא
זה מה שגם אני מנסה להבין

מרגישה כל כך רחוקה ממנו .
כל כך מגנה על עצמי, עלינו
נזהרת, לא מתקרבת, מרחיקה מעליי .
נסגרת עם כל קושי
לא נפתחת, לא מרשה לעצמי להרגיש
אני חושבת שגם כבר לא כל כך מרגישה
וגם לא כל כך רוצה להרגיש. עוד לא .
אני מרגישה זקנה
פתאום מסתכלת
על מה שכתבתי כאן לפני שנים רבות כל כך
כשהייתי עם הפשושי בתוכי .
וזה בכלל לא היה מזמן כל כך
אבל בעצם כן
ממש ממש ממש מזמן

וגם:

(-: < זה פשוט האייקון היחידי שאני יודעת לעשות.. תדעי שאני קוראת אותך מאז ולתמיד..>
מאחלת הצלחה בריאות והרבה אושר!

בס"ד
נראה לי שבזכותך אחזור לכתוב.לא טוב כמוך כמובן.
קראתי.אין לי מילים.את מלאת רגש ובעלך אחר.ניסיון קשה מאוד.
זכית.בעצמך חזקה.ובשני נפלאים ומתוקים ומקסימים.את כבר לא לבד.עם שני הצדיקים.וב"ה תהיה לך זוגיות מוצלחת איתו או בלעדיו.כי מגיע לך והקב"ה לא נשאר חייב.אין אפשרות אחרת חוץ מטוב גמור.
נשיקות.צאלה.

מנסה לחפש את המילים.
זה לא שכואב
פשוט ריק. נורא ריק

עוד לא נתפס איך זה יכול להיות
איך אחרי שנלחם כל כך חזק
הצליח הגוף להכניע אותו
איך זה שאבא כבר לא כאן?

זה פשוט לא נתפס
זה לא מציאותי

את הקרב השני לא תיעדתי ,
כבר לא היה לי הכוח להסתכל בעצמי
ולמצוא מלים ,
לטהר את האוויר, את הנשמה, את הנשימה
הוא לא הרגיש טוב הרבה זמן
ובמרפאה דחו לו את התור לבדיקה, ודחו ודחו ,
ועברו חודשיים
ולא האמינו.. .

כשבדקו (סוףסוף)
גילו שהיא חזרה .
הישות הנוראית הזאת
שהשתלטה לו על הגוף .
חזרה, והתמקמה בנוחות במקום המוכר לה
ושום דבר כבר לא עזר
אפילו לא התפילות, והצדקה, והדמעות.

בלילה ההוא, ב3 בלילה ,
מאוחר מאוחר, כולם כבר ישנים ,
לא כולם
הטלפון צלצל, המלים נאמרו, הזמן נעצר .
הראש התפוצץ ממחשבות ושאלות ותמונות

הראש מתפוצץ ממחשבות
זכרונות, שאלות, תהיות, תמונות
קשה לי לנשום
אפילו שאני שמחה בשבילו שהוא כבר לא סובל
מרגישה כמו בסרט, הכל פשוט לא מציאותי
הרי עוד רגע, יתקרב בשקט מאחור,
יציק לי באוזן עם איזה עלה,
ויצחק
איך יכול להיות שהוא לא כאן
זה לא יכול להיות
פשוט לא יכול להיות
פשוט לא

_30.05.2006
מחשבה מורבידית
אבא אמר פעם אחת, שכשיעשו לו אולטראסאונד, הוא כן יגלה לכולם אם זה בן או בת....
ואם לא תשאל? אם לא שאלת איך תדע?
אני אשאל.... הוא ענה בתקווה....
לא, תחכה כמו כולנו.
ואז כמה ימים אחרי- משהו מזדחל לי על העורף- קוראים לזה צמרמורת...
תחכה כמו כולנו...... תחכה כמו כולנו? באמת? ואם חס ושלום, חש ושלום... איך אני אשן בלילה? איך אסתכל לעצמי בעיניים...?
בעצם- אם חס ושלום- חס ושלום- הוא עוד ידע לפני...
מחשבה מורבידית כזאת, שמסתובבת לי כבר שבועיים._

כמו בפעם הקודמת
גם הפעם יודעת בלב
בן או בת, ואיך קוראים
קצת מאמינה לעצמי, קצת גם לא
ובסוף, צודקת.
מחכה, קצת חסרת סבלנות,
ויודעת, שהוא כבר יודע.
הוא יודע לפני כולנו.
לו, אני כבר לא צריכה לספר...

אבא כאן.
הוא פשוט כאן.

רק שלא יכאב...אמן.

סבתא אמרה למענדל שסבא איננו
אז הוא שאל אותי איפה סבא
עניתי לו שהוא כאן, בלב
ואם נרצה לדבר איתו
צריך רק לעצום את העיניים ולאמר מה שרוצים
וסבא ישמע

יום אחד
ביקשתי לראות אותו
רק לרגע, לשניה
רק לחלום אותו להרף עין
אולי אתגעגע פחות

חלמתי עליו באותו לילה
וגם בלילה שאחריו

זה עדיין כואב, ועדיין ריק, ועדיין חסר לי נורא

קצת לפני שעזב אותנו הוא קנה לי מצלמה עם אמא
כזאת שווה, מקצועית

חלמתי שאני מצלמת אותו
והוא, ביישן כזה, קצת חסר סבלנות
מאיץ בי לסיים
ואני מחכה שתהיה תמונה יותר טובה
יותר משקפת את מי שהוא באמת
ולא עם פרצוף כזה שמתחמק, לא רוצה להיות שם
וניסיתי שוב ושוב

ואז התעוררתי

איזה חור בלב
חסר לי להתקשר לאמר שבת שלום
או לשאול איך היתה השבת
איך הוא מרגיש היום, ואם הוא אכל וטייל קצת

בפעם האחרונה שביקרנו אצלו
פתאום הוא התחיל לבכות
אף פעם לא ראיתי אותו בוכה, אף פעם...
ליטפתי אותו, הרגשתי כל עצם בגב שלו, בכתפיים, חשתי כל צלע
כל כך רזה וגרום...
אחרי שקצת התאושש, גילה לי
שפחד שלא יראה אותנו יותר

לילה אחד, לפני שהוא עזב, הרבה לפני,
פתאום ידעתי אם זה בן או בת, ומה השם.
כל כך בכיתי באותו לילה.

זה בן.
על שמו.

גדול. התרגשתי מהדברים שכתבת. התגעגעתי לכתיבה שלך כאן.

כל כך שמחתי לראות את שמך כאן. כל כך התעצבתי לקרוא את דברייך. ובכל זאת גם מזל טוב לך, אם הבנים...

.

וואו, רק עכשיו גיליתי את הבלוג הזה שלך. וקראתי את כולו בשלוק.
את כותבת מקסים מקסים, וליבי יצא אלייך.

עצוב היה לי גם לקרוא את הסוף.

חיבוק חזק חזק !!!

אשמח שתמשיכי לכתוב ולעדכן.

דרך אגב,
מה קרה עם הזוגיות?
האם חזרתם להיות ביחד, או המשכתם כל אחד בדרכו?

שלושה הריונות
שלוש לידות

שלושה אוצרות

במוצאי שבת התחילו צירים .
אחרי שנמשכו כל הלילה
החלטתי לצאת
ארזנו את הילדים, אוכל, בגדים
ונסענו ברכבת
כל הדרך היו לי צירים
הם המשיכו כל היום, עד.. .
עד שבערך ב24:00 הם פשוט... נעלמו

גם ביום שלישי לפנות בוקר החלו צירים חזקים .
גם הם נעלמו, מתישהו אחר הצהרים

עברה שבת, ושוב צירים.
וגם ביום שני בלילה, וגם ביום שלישי.. .
מה יהיה?? ?

חברה של חברה שלי, מיילדת
הציעה ככה -
לעבד את הפחדים שלי מהלידה, מהתינוק, מההריון .
לשתות תה חזק חזק מקינמון.
לשתות יין אדום .
וללכת לישון.

סך הכל הלכתי לבדוק מה המצב, כי נגמר שבוע 41.. .
כאב לי הגב, והיה לי קצת קשה ללכת,
(הלכתי כמו ברווז)
וגם לקחתי הומאופתיה, כמו שרחלי אמרה .
פתיחה 3 .

חתמתי סירוב אשפוז
(מקווה לא ללדת שם אפפעם!!! )
וטסתי למרכז הטבעי.
מה זה טסתי? הלכתי הכי מהר שיכולתי למונית שהזמנתי...

עם הראשון, זה התחיל ב17:00 בערך ונגמר ב8:40

עם השני, זה התחיל ב8:00 ונגמר ב2:20

הפעם זה התחיל במוצאי שבת, ונגמר ביום רביעי בלילה, שבוע וחצי אחרי...
או שאולי זה התחיל ביום שני בלילה, עם צירים שהתחילו, והפסיקו והשאירו לי גב כואב והליכה של זקנה...
או שאולי זה התחיל ב17:00 בערך במיון שם, ונגמר ב23:15...?

הצירים לא כאבו באופן בלתי נסבל אבל הלידה....
הו הו הו הלידה.. .
אז ככה -
חלק מהצירים העברתי באוטובוס בדרך לבדיקה
חלק מהצירים העברתי בשכיבה עם אגן מורם במונית (שלא אלד בדרך... )
חלק מהצירים במוניטור במיון
ואת רוב הצירים בחדר הלידה -
על כדור פיזיו, ואחר כך במקלחת .
והלידה היתה כל כך קשה...
למה לוקח לי זמן להוציא אותם, למה.... ?
(תכל'ס היה חצי שעה, אבל ....)

כמו בלידה הקודמת זמזמתי בצירים
מעניין היה לי להרגיש איך הזמזום משפיע עליי באופן שונה לגמרי...
אז זה גרם לצירים להתפוקק ולהעלם (כמו זיקוקים) מתחת לטבור...
הפעם פשוט הרגשתי איך הגוף רוטט עם הכאב, במקום שהכאב יעלם
הגוף פשוט הכיל את הכאב כשזמזמתי, רטט איתו, זרם איתו...

קצת אחרי שהגעתי לשם, ונכנסתי לחדר
וחברה שלי באה, והרגשתי שאני לא לבד ,
הרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד בזה.
בין הצירים, כל הזמן חשבתי לעצמי-
אוי, איך אני אעמוד בזה ?
הרגשתי שאין לי כוח לזה, שאני רוצה לא לעבור את זה...
מעניין, כי חברה שלי, אמרה לי שעמדתי בזה כמו גדולה...

ואז, כשהיא בדקה,והיתה פתיחה 10
ובאמת התחילו צירי דחף
זה התחיל לכאוב... מה זה לכאוב!
לידה שלישית, ה'... מה קורה כאן?
חברה שלי עזרה לי לנשום, להעביר את הכאב לידיים, לא להתכווץ, לא להתייאש
הרגשתי איך הידיים שלי שרועדות משחררות את כל האנרגיה הזאת
הייתי ממש על סף ייאוש...

המיילדת אמרה שהראש פונה הצידה, שלא השלים את הסיבוב.
עזרו לי להסתובב, והוא התמקם טוב.. .
ותוך לחיצות מעטות (בחיי שלא ספרתי...)
הראש יצא.
ואז נתקעו הכתפיים .
יואו! זה כואב!!! איך עשיתי את זה, אין לי מושג.
איך הוא עשה את זה, אני גם לא יודעת !
אבל, באמת, ברוך ה', הוא יצא, בלי עזרה
(חוץ מהמיילדת, והשכינה)

עזר לי להתרכז בעיניים של חברה שלי
עזר לי שהמיילדת אמרה -
תנשמי עמוק. תעבירי לתינוק חמצן, הוא זקוק לזה.
עזר לי להתרכז במצוקה שלו (לא מצוקה מצוקתית, רק הקושי של הלידה)
בצורך שלו בי, שאנשום, שאוציא אותו
עזר לי להאמין שה' עוזר לי, מלווה אותי, שאני לא לבד, שהוא שומר עליי ועל התינוק

שבוע וחצי כאב לי הגב התחתון .
הלכתי כמו זקנה.. .
אחרי הלידה, יכולתי ממש להרגיש
איך העצמות שלי פשוט מפורקות.

שלושה הריונות
שלושה אוצרות
שלושה גילויים

בחודש השני או השלישי של ההריון הראשון ,
בחודש השני או השלישי של ההריון השני
גילו שהיא חזרה .
בימים הראשונים של ההריון השלישי
החלה ההתדרדרות הסופית, הנוראית, המייאשת
האחרונה

היא אמרה לי לא להעמיס על עצמי את המחשבה הזאת
אבל זה רודף אותי
עם כל הריון שלי הוא נעלם עוד קצת .

אליו התקשרתי ראשון כשגיליתי הפעם
כדי שישמח
שיקבל מזה כוח, להשאר לברית, לשרוד, להחזיק חזק ,
לפחות עוד 9 חודשים... .
לפחות...
אוף אוף אוף!! !
זה לא מרפה ממני.

עם כל הריון שלי הוא נעלם עוד קצת ועוד קצת .
ועכשיו שהוא קרוי על שמו, הוא כל כך כאן
אבל גם כל כך חסר

כל כך חסר.

לי נראה שכשאוהבים באמת, חזק חזק ככה בכל הגוף והנפש- יעברו שנים של החלמה מהפצע שנוצר כשנקרעים זה מזה.

_בחודש השני או השלישי של ההריון השני
גילו שהיא חזרה
בימים הראשונים של ההריון השלישי
החלה ההתדרדרות הסופית, הנוראית, המייאשת
האחרונה_

זה גם הסיפור שלי
מזדהה כ"כ .
גם שלי איננו ואני עומדת ללדת בן בשבועות הקרובים.
איך היה לי ברור שהוא יהיה כאן בזמן הלידה והברית
לא להאמין שנגמר.
איך עוברים את הברית ?
איך יקראו לו? אני לא מסוגלת להחליט .

קוראת אותך! את כותבת מדהים!
מתפללת שה' ישלח לך כוחות להתחזק ולשמוח בתוך הקושי והריק הקשה מנשוא.
אוהבת אותך (רק מלקרוא ולהתחבר אלייך)
שולחת לך חיבוק גדול!

צעד, ועוד צעד, ועוד אחד.. .
אחד על הגב
שניים בעגלה
עליה מטורפת בדרך הביתה.
ישנים עמוק, אמא כאן, הכל בסדר .
עוד צעד אחד, אעבור את הברוש, ושם
אראה אותו, על המדרגה בכניסה לבית.
והוא יישב שם, ראשו בין ידיו
שפוף מעט
ואני אלטף את לחיו, אומרת בלי מלים
שאני מבינה.. .
אכניס את הילדים למיטה, ואצא.
ואולי נדבר, אולי לא.
יש ירח וכוכבים, מי צריך מילים .
אולי אני אגיד לו ללכת הביתה
ואולי רק אסתכל בעיניו.
אולי נחזיק ידיים, אולי אשב רחוק ממנו...
אולי .

הוא של מישהי אחרת ,
ואין שום סיכוי.
על הבטן שלה אפשר לראות שהוא אוהב אותה.
גם אין לי סיבה ממשית לרצות אותו.
ובכלל אני עדיין נשואה .
טוב, בעצם הוא לא איתנו בערך מאז החתונה...
אבא שלהם.
רשמית, הלכתי לעורכת-דין.
ויש כבר תאריכים .
צריך רק לקוות שיגיע לאן שצריך, מתי שצריך
שלא ימשוך יותר מדי ,
למה 5 שנים זה מספיק.
אבל הוא... זה... סתם
בגלל הוואקום הזה שיש לי בלב .
הרצון לאהוב
לקבל חיוך
והחיוך שלו ממיס .
והעיניים שלו עוד יותר.
וסתם אני חולמת
משתדלת שלא, בעצם .

הוא לא היה שם
על המדרגה בכניסה .
זה סתם סיפור שנארג אצלי בראש.
כשחזר מבית הכנסת
והצטלבו דרכינו,
הוא נראה כל-כך עצוב.. .
רציתי לנחם.
איכשהו, קיוויתי, שזה בגללי,
כי הוא רוצה אותי גם כן .
אבל זה ברור לי,
לחלוטין, לגמרי, בלי שום ספק ועוררין,
שאין, אין, אין בכלל
שום סיכוי
שיעזוב אישה עם 4 (+?) ילדים
בשבילי.. .
הוא בטח לא רואה אותי בכלל
עוד אמא של עוד ילדים שיש אצלו בחיידר .

הי פפריקה ושנה טובה,
עצוב לקרוא את מה שאת כותבת.
בעיני את ממש אצילה, לוקחת על עצמך את מלוא האתגר של חייך ללא הנחות ועם ראש מורם.
מאחלת לך מכל הלב שנה קלה וזורמת עם הרבה נחת מהילדים ועם הרבה אהבה שתזרום אלייך מכל הכיוונים

אוהבת אותך דרך המלים שלך. שמחה לקרוא שהלב שלך פתוח לאהבה, למרות הנסיבות העצובות, למרות הכל.

.
שנה טובה!

מזל טוב מאוחר
וגם מאחלת לך מכל הלב שנה קלה וזורמת עם הרבה נחת מהילדים ועם הרבה אהבה שתזרום אלייך מכל הכיוונים

וואו..
שהתהיה שנה של הרבה אהבה עצמית, אמונה וכח..
התרגשתי לקרוא אותך, ומאחלת לך רק טוב.
דנה

להרפות
הם לא יהיו איתי בבית, אני לא מסוגלת
יהיה להם טוב.
בעצם כבר טוב להם
החלום של חינוך ביתי לא מתאים לנו כנראה.

אבל הם יודעים שאמא אוהבת, ואמא איתם, תמיד.

להרפות
אז הוא לא במנשא, הקטנטן הזה
הוא הרבה במיטה, או על המזרן, או בעגלה
אז אני לא באופנית טהורה...
אני לא יכולה, לא הספקתי לנוח אחרי הלידה
וזה בסדר
כי עדיף אמא בריאה ושלמה
לשלושה
מאמא שבורה לאחד
וזה בסדר
כי הוא יודע שאמא אוהבת, ומחבקת
ואמא כאן תמיד, כשאפשר
ולא תמיד אפשר
וגם זה בסדר

כי אמא אוהבת תמיד.

להרפות
לא הכל כמו שאני רוצה
אף פעם לא היה, אף פעם לא יהיה.
הם יודעים שאני איתם.

זה בסדר.

דווקא טוב לי כל העייסק הזה-
השקט הזה
דמות האב היציבה
הבוקר החופשי
החזרה הביתה, מחוייכים, עייפים
לשמוע אותם אומרים שהתגעגעו
לשמוע סיפור על משהו שקרה כשלא הייתי
לחבק, ולאמר (שוב) שאני אוהבת
שתמיד תמיד יידעו
לראות את הציור שהכינו, או את דף העבודה
לשמוע את הניגון החדש
שהמלמד לימד אותם, עם תנועות....
להתגעגע אליהם, להיות סקרנית
מה עשו, מה ראו, מה שמעו
להתגעגע, בלי לכעוס
בלי תסכולים, בלי עייפות, בלי רצונות שלא ממוצים
לתת להם את מה שטוב להם, למרות שזה לא מה שחלמתי.

להרפות

היום מצאתי את הבלוג הזה לראשונה וקראתי את כולו בנשימה עצורה (כמובן בין הנקה לפשפוש להנקה:-))
,רק רציתי לומר שאת מדהימה בעיני,אשה עם כוחות עצומים וחכמה,ראויה להערצה....

גדול ממני.

מרגשת כל כך @}
אני נפעמת בכל פעם כשהבלוג הזה שוב מופיע ב{{}}מה חדש

לפני שנה וחודשיים
אמרתי לו שאני שוב בהריון
אני חושבת שהוא כל-כך סבל
שלא יכול היה אפילו לחייך.
סיפרתי לו
כי רציתי שיחכה,
שיחזיק מעמד עוד קצת...
רק עוד 9 חודשים.

זה היה בערך בזמן שהוא התחיל להעלם
וכשאני אומרת להעלם-
אני מתכוונת לזה.

הוא דעך
לא חייך, בקושי הסתכל למישהו בעיניים
אפשר היה לראות שהוא ריק מבפנים
שהוא מתפוגג לאנשהו
הוא לא אכל
כי הבטן שלו היתה מלאה

לקראת החגים גם הפסיק לענות לטלפון
תמיד כשהתקשרתי היא ענתה
הוא לא יכול לדבר עכשיו
או שהוא בדיוק נח
בסוף, אחרי איזה שבוע וחצי שמשכה אותי ככה
סיפרה שהוא כבר בקושי מדבר

כשבאתי לבקר
פתאום התחיל לבכות
הפחד השתלט עליו
הוא פחד שלא יראה אותי ואת הילדים יותר
(אנחנו גרים רחוק)
הוא פחד שימות
הוא הרגיש את זה
הוא הרגיש את הניתוק האיטי שלו מהגוף
את ההתקרבות לעולם אחר
את הסוף

אני את הסוף שלו הרגשתי
באופן המוחשי ביותר
שאפשר היה להרגיש באותה התקופה
כשידעתי לילה אחד
שלבן שלי אקרא על שמו
אני לא יכולה להסביר איך ידעתי
או מאיפה
אבל ידעתי
הלב שלי נשבר
אני זוכרת ששרתי לעצמי ולילדים
ניגון עצוב
עצוב עצוב
נפרדתי ממנו בלב
שחררתי אותו מתוכי
ניסיתי לשמוח בשבילו
שלא יסבול יותר
את מה שהוא סובל כבר שנים
את הכאב, את המחלה שאוכלת אותו מבפנים, את הפחד, את ההיעלמות
אמרתי לו "שלום" בליבי

אפילו הערב הזה
הפרידה הזאת
הניגון
ההשלמה
לא הכינו אותי לאותה שיחת טלפון ב3 בלילה
לאותן המילים שנאמרו לי ע"י אדם שאני לא סובלת
למרות שגיסתי הבטיחה לעצמה שהיא תהיה זו שתספר
(משפחתולוגיה רקובה לחלוטין)
אותן המילים שחתמו סופית
את התהליך שעשיתי עם עצמי
אותן מילים מילאו אותי בקור
קור אימים
לא יכולתי לנשום
המוח שלי התפוצץ

למרות שנפרדתי
למרות שהבנתי
למרות שזה היה צפוי מאוד
כלום לא הכין אותי לשמוע
שאבא נפטר

כ"כ מרגישים אותך מתוך המילים,שמשאירות רצון עז לחבק אותך גם אם לא מכירים וגם אם זה רק וירטואלית....

לבי איתך.

עכשיו
אחרי 5 שנים, או קצת יותר
עכשיו, ב 3:15 בלילה
שיש לי עוד איזה 3 שעות לישון
ומחר זה יום שישי
יום שישי של חורף
קצר ואינטנסיבי
עכשיו
מצאתי מילים.

כששואלים אותי איך הולך לנו,
אני אומרת שאני מתגרשת...
כששומעים שאני מתגרשת
חבל להם לשמוע
זה עצוב להם
ואני אומרת
זה לא נורא
זה לא נורא בכלל
זה דווקא טוב
טוב לי
והגיע הזמן
הגיע הזמן שאקום ואגן על עצמי
ואפסיק את מה שעברתי
הגיע הזמן שאומר לעצמי
שזה בסדר
ומגיע לי טוב יותר
לא מגיע לי שיתעלמו ממני
ולא מגיע לי שאתחנן לכסף
ולא מגיע לי שאתחנן לחיבה

לא מגיע לי שירימו עלי יד

מגיע לי שיאהבו אותי
מגיע לי שיכבדו אותי
מגיע לי שיתייחסו אלי יפה
מגיע לי שיהיה לי נעים ונחמד
מגיע לי שיתמכו בי כשאבא שלי נפטר
מגיע לי שיתנו לי כסף לקנות בגדי הריון
מגיע לי שיחבקו אותי וילטפו אותי וינשקו אותי ויגידו לי מילים רכות
מגיע לי שיחייכו אלי בבוקר
מגיע לי שיתקשרו אלי ויגידו לי שמתגעגעים
מגיע לי שיגידו לי שלום כשנכנסים הביתה
מגיע לי שירצו לתת לי את כל מה שאני רוצה לתת
מגיע לי שירצו להיות איתי

מגיע לי טוב.

אני לא אשמה
ולא אתן לאף אחד להאשים אותי.

בהצלחה בדרכך החדשה @}

מגיע לי טוב.
כל מילה.

באמת מגיע לך.
@}

לגמרי מגיע לך. כל הטוב שבעולם.

מדהימה .מגיע לך כל הטוב ויגיע לך הרבה טוב! אמן !

את מרגשת מאוד והכי מגיע לך בעולם. @}

לא סתם מגיע לך, את ראויה לאהבה
את ראויה לשפע כלכלי, להערכה ולשפע של רגשות חיוביים מכל אדם שיבוא איתך במגע
כל מגע מהחברתי הרופף ועד לאינטימי שתבחרי לך
את ראויה כי בלעדיך העולם היה נראה פחות טוב
זהו זמן של שינוי ענק במקומה של האהבה על פני הכדור הזה
והביטוי של זה הוא בדיוק מה שאת מספרת

זה לקח ארבע וחצי שנים
אבל סופסופ
אני יכולה להגיד
שאני כבר פחות ופחות מרגישה
כמו הבייביסיטר שנשכחה בבית עם הילדים
ויותר ויותר אמא שלהם
הגיע הזמן, לא?

אין, אין, אין!!!
אין כמו לישון עם שלושה ילדים סביבי
כל אחד והפוך שלו
והפינה שלו במיטה
ואני באמצע.
מוקפת אהובים
מתוקים
מקסימים

איזה כיף לי
איזה אושר
שלוש לידות
שלושה ילדים נפלאים
מיטה מלאה....

עם כל כמה שקשה
ולפעמים בא לי לאכול את הקירות
אחרי שכבר טיפסתי עליהם עד התקרה
פשוט מופלא בסוף היום
לשמוע אותם נושמים
לראות אותם מכורבלים
ללטף אותם
שניה לפני שאני נרדמת

האוצרות שלי
שה' נתן לי בחסדיו הגדולים
לשמור ולהגן עליהם
לחנך אותם באהבה
האוצרות האלה
מחזיקים אותי
נותנים לי כוח
תודה לכם יקרים שלי!

קשה לי להאמין
אבל
כל יום
אני אוהבת אותם יותר.

פפריקה את מדהימה @}
_אני יכולה להגיד
שאני כבר פחות ופחות מרגישה
כמו הבייביסיטר שנשכחה בבית עם הילדים
ויותר ויותר אמא שלהם_
איזה קטע, בדיוק היום חשבתי לעצמי את אותה המחשבה לגבי ילדתי היחידה...

פעם פעם
לפני שנים
היינו קוטפות פרח
אוהב - לא אוהב - אוהב - לא אוהב - אוהב?
ואם העלים נגמרים ב-לא אוהב- היה סופעולם.
היה כלכך עצוב.
הפרח אמר הרי...
הוא לא אוהב.

הוא גייס את עצמו
וניסה לשכנע
שהוא אוהב.
הביא פרחים
ועוד פרחים, ועוד.
וכתב מכתבים ובמתק שפתיים
ניסה לסלול את דרכו חזרה
מילים מילים מילים
מילים מילים מילים
בשניה אחת
הכל התפוגג
זה הרי היה ברור, ולא תליתי תקוות
ולא נתתי מקום בלב
ולא האמנתי
אפילו לרגע

השקרים שלך
התכסיסים שלך
הפתיינות שלך-
כבר לא עובדים עליי

זמן מה אחרי שהלך, הבטתי בפרחים
נזכרתי בפרח בשדה ההוא
ליד הבית של אבאואמא
ההוא שנגמר ב-לא אוהב-
בדמעות, בעצב העמוק האמיתי
בתקווה שהפרח משקר,
שהוא כן אוהב...

אל תאהב
בבקשה!
תשחרר!
תן לי ללכת,
הרי אתה
כבר מזמן לא כאן
רק נוכחות נשמתית
קשר אלוקי משהו
עדיין קיים
בעל כורחי.
אל תאהב.
תשחרר.

אני
אני כבר מזמן שחררתי

יקירתי, איתך בכאבך

קראתי, הקשבתי לכל מילה, לכל כאב, לכל דמעה, במיוחד כשאין לה מנחם, בכיתי,
הלוואי שהיה לי קצת מהאמונה הנצחית שלך
כל כך רציתי שיקרה לך נס בלי כאב, שיהיה לך טוב כבר ולעולמים, שיהיה תכלית לכאב
אבל כנראה שזאת הדרך, למרות שקשה לי להגיד את זה, אפילו לעצמי, (אולי בעיקר...)
אבל את כזאת מדהימה שאין מילים
אז רק אאחל ואייחל לך את כל הטוב שבעולם!
ותכף תכף ממש עוד שנה חדשה נכנסת,
ועוד ראש השנה שאפשר לבקש ולשנות ולהאמין
ויכלה כל הצער והכאב והקללה ויהיה טוב אין סופי, טוב מתוק ונעים ואהוב ונאהב גם בעיננו אנו בני האדם
חיבוקים אוהבים לך ולגוזלים המתוקים!