שאלות ביהדות

פעם הסבירו לי שלהגיד לאבל שיושב שבעה "שלא תדע עוד צער" זה כמו לאחל לו שיהיו לו חיים קצרים, שכן מי מאתנו לא יודע צער בימי חייו? ההסבר מאוד נראה לי ואני מחפש מה כן אומרים. אני יודע שיש משפט שדתיים אומרים (מה המשפט בדיוק?), ורציתי לשמוע עוד הצעות למשפטי נחמה כאלו אם יש למישהו.

'משתתף/ת בצערך.'

מנסיון כאוב, משפטי הניחומים הללו, כדבריך, אכן אינם מנחמים. מה שכן, יש בהם ליתן הקלה של מבוכה הדדית, כאשר הבא לנחמך אינו יודע מה לומר, אך רוצה להביע את הזדהותו עם מצבך. כשמדובר בחברים קרובים, לרוב אין צורך לומר דבר. הנוכחות שם, החיבוק או העזרה בארגון העינינים, מדברים בלא מילים. אבל לאותן סיטואציות בן רוצים 'לומר' משהו, הרי שהמשפט האמור, בנאלי כשיהיה, עושה את העבודה.

אני יודע שיש משפט שדתיים אומרים (מה המשפט בדיוק?)
"מן השמים תנוחמו" - הגירסה הקצרה. "השם ינחם אתכם בין שאר אבלי ציון וירושלים" - הגירסה הארוכה.
הגירסה החילונית שלי - "הצטערתי מאוד לשמוע ש-". לפעמים אני מוסיפה משהו בנימה חיובית - "טוב שזכו ליהנות מהנכדים", "לפחות עכשיו לא סובלים יותר", וכו'.

פעם אמא שלי, כשהבראתי ממחלה, אמרה לי "ברוך דיין אמת" בטעות חילונית.

"לפחות עכשיו לא סובלים יותר"
כאן זה כנראה ענין להעדפה אישית. אנחנו מאוד לא אהבנו לשמוע. זה הרגיש כאילו לחפש, באילוץ, משהו טוב בדבר הכי נורא שקרה לנו, וגם, במשתמע, הזכיר לנו את הסבל ש כן היה עד לפטירה.

יערת,

בילדותי היינו מברכים חולים שהבריאו ב"ברוך רופא חולים" - ורק לפני שנים מעטות נפל לי האסימון שבכלל לא ברכנו את החולה שהחלים, אלא את אלוהיו.
איכשהוא, זה הוציא את כל העוקץ מהעניין.

איתי,
אינני מסכימה שהאמירה "שלא תדע עוד צער" נשמעת כמו איחולים לחיים קצרים. זוהי פרשנות צרה מאד.
מנסיוני האישי, כשמשפט זה נאמר לי לאחר אבדן אדם יקר לי מאד, משום מה הוא היה המשפט המנחם ביותר.
ואולי לא המלים עצמן אלא האדם המסויים שאמר אותן (אדם שבעיני היה צדיק אמיתי).

אם אינני טועה, מן השמים תנוחמו זו הגרסה המזרחית
בעוד שה' ינחם אתכם בין שאר אבלי ציון וירושלים זו הגרסה האשכנזית

הגירסה הדתית הרשמית היא:
"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד"
המקום זה שם מכובד ומרוחק להשם.
החלק השני (=ולא תוסיפו...) דומה ל"שלא תדעו עוד צער" הבנאלי.

לדאבה לא עם מפיק? כלומר לדאוב על ירושלים?

לא עם מפיק. המלה מנוקדת כך: לְדַאֲבָה. והיא צורה ספרותית או ארכאית של שם הפועל "לדאוב".
המקור הוא אחד מפסוקי הנחמה היפים בתנ"ך, בספר ירמיהו לג:
"ובאו ורִננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה', על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר, והיתה נפשם כגן רָוֶה, ולא יוסיפו לדאבה עוד."

תודה. התעצלתי לגש לקונקורדנציה לבדוק.

גם זה סוג של שאלה ביהדות - מי יודע מה בדיוק נעשה בברית המילה המקראית, לפני שהונהג עניין הפריעה?

פצפונת לא הבנתי את שאלתך
ולך איתי , אני תמיד אומרת השם ינחם אותכם
אשמח אם תמשיך להתעניין בנושאי יהדות מבטיחה לענות באופן מהימן ביותר

פעם אמא שלי, כשהבראתי ממחלה, אמרה לי "ברוך דיין אמת" בטעות חילונית.
זה מזכיר לי שפעם היה שדר ספורט אחד (ניסים קיוויתי?) שסיים את שידורי הספורט באיזה ערב במשפט "לילה טוב צופים יקרים, נוחו על משכבכם בשלום".

שדר ספורט אחד (ניסים קיוויתי?)

אני חושד בגרטל.

צודק, צודק: זה נמצא כאן (כמו בעוד הרבה מקומות אחרים...)
סליחה מגרטל על שגזלתי ממנו את הפנינה הזאת.

פעם קראתי שיש שלוש מצוות חשובות שעל אי קיומן יש "עונש מוות". נדמה לי שמדובר בשמירת שבת, ברית מילה ועוד משהו שאני לא זוכרת..
אני אשמח לפרטים המלאים והמדוייקים...

אני מניח שהכוונה היא ל"גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים" - שהן שלוש העבירות היחידות שעליהן האדם מצווה ש"ייהרג ובל יעבור".

כן כנראה...
תודה

פעם קראתי שיש שלוש מצוות חשובות שעל אי קיומן יש "עונש מוות".

היהדות הפוליטית בישראל הוספיה כמה מצוות נוספות .

רק להבהיר: יש כמה וכמה עבירות שגוררות עונש מוות מסוג כלשהו (בין השאר: חילול שבת, קללת אב ואם, העלאה באוב, רצח) - אבל הן ממש לא מצטמצמות לשלוש...

מה לגבי ברית מילה (או אי ביצועה)? על מי מוטל העונש במקרה הזה - על ההורה או על העולל?

ממבט של משפחה שכולה

בעלי בא ממשפחה שכולה,
פעם הוא שמע שאומרים למישהו "שלא תדעו עוד צער".
בעלי הסתובב ואמר לי שזה בנאלי להגיד, הרי הצער שהם חשים עכשיו לא יתפוגג ולא יעלם.
אמנם עם הזמן הצער על האובדן יהיה מוגדר יותר ופחות צורב כמו באותו הרגע,
אבל צער הם כבר יודעים וזה לא ייפסק.

וכמו שענו כבר על פי היהדות מקובל להגיד "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים..."
הרעיון המנחם שאני מוצאת בזה זה הביחד, שאר אבלי ציון וירושלים.

ברית מילה עד כמה שידוע לי חלה על האב, אבל אם האב לא דאג לעשות את זה לבנו. הבן אחראי מהיותו בר מצווה שזה ייעשה.

אני מכירה בבנין הארץ ננוחם.
שנשמע לי רלוונטי למרות שאני לא אוהבת להגיד משפטים כאלה .
אני יותר מעדיפה לחבק .

מה לגבי ברית מילה (או אי ביצועה)? על מי מוטל העונש במקרה הזה - על ההורה או על העולל?

רק להבהיר 2: עד כמה שידוע לי, אין "עונש מוות" על אי-מילה במובן שבית דין יכול לדון אב שלא מל את בנו (או אדם שלא מל את עצמו) כמו שהוא יכול לדון מחללי שבת וכד'. באופן כללי, לא ניתן לדון על אי-ביצוע מצווה - אלא רק על ביצוע עבירה.
עונש המוות הנידון על אי-מילה הוא "כרת" - שזה מושג שניתן לפרש אותו במובנים שונים, אבל נראה לי שהמונח הפשוט ביותר הוא "מוות בידי שמיים" (ולא בידי בית דין אנושי).

"כרת" זה לא נידוי מהעם היהודי, במובן של "ונכרתה הנפש ההיא מישראל"?

עד כמה שידוע לי - לא. שוב, יש לעניין כמה פרשנויות (אני זוכר, אבל אולי אני טועה פה בגדול: מוות בידי שמיים של האדם ו/או של כל זרעו, "מוות" של הנשמה בעולם הבא - שאין לה חלק בעולם הבא). לא זכור לי עניין של נידוי (שהוא אקט אנושי - לא שמימי). אני צריך לבדוק את זה יותר.

גם לי לא מוכר נידוי כפירוש לכרת, אלא כמו שאמר התוספות (מלעיל) :
האדם וכל זרעו אחריו, בעולם הזה ובעולם הבא.
אאלט , בפסוקים בהם מופיעה המלה כרת, היא מופיעה בסמיכות למילה ערירי.

עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים:
שלש עברות שעליהם "ייהרג ואל יעבור".
כלומר: אם דורשים ממך לרצוח, אחרת יהרגו אותך, אסור לך לרצוח, אלא עליך למסור עצמך להריגה.
כמו כן, אם דורשים ממך להמיר את דתך לדת אלילים, אסור לך להמיר את דתך, אלא עליך למסור עצמך להריגה.
ואחרון אם דורשים ממך לשכב עם הוריך או ילדיך, (לאיש: עם אמו או ביתו, לאשה: עם אביה או בנה), עליך למות ולא לשכב עמם.

לזוועתנו, העם היהודי עבר כמה וכמה ארועים בהם 'נבחן' על איסורים אלו.
כאשר יהדות תימן כולה הועמדה בפני החיוב להסתיר את יהדותם, ולהתאסלם, הרמב"ם שלח להם איגרת בה הסביר את הצורך בשימור חיי האנשים,
על חשבון הדת החיצונית, בתנאים הנתונים שם. כך גם באינקוויזיציה וגירוש ספרד 300 שנה מאוחר יותר. הדת היהודית כפי שהיא כיום מושתתת
באופן רחב למדי על ספר ה'שולחן ערוך' שכתב יהודי מצאצאי האנוסים מספרד.
בשואה כשהורים או ילדים נדרשו למסור את יקיריהם, ישבו רבנים ופסקו גם כן לקהילותיהם על פי המצב, בהתחשבות במשפט חזק זה,
אך, כמובן, הם כללו שיקולים רבים אחרים.

לגבי כרת, אכן המקור הוא "ונכרתה הנפש ההיא מישראל". המשמעות כפי שהיא מובנת על ידי רבים, פשוטה למדי: מי שמוציא את עצמו מכלל ישראל, ולא מעוניין להיות חלק מהקהילה, הרי מביא על עצמו "כרת" מעם ישראל. הם כורתים את הקשר שלהם לעם. במשמעות הפרשנית, אולי גם מילולית - והמגובה במדרשים, מדובר במוות לא טבעי בטרם עת. אך כפי שידוע לכם בוודאי, היהדות כפי שהיא מוכרת אצל רוב קוראי הערות אלו, איננה מתבצעת על פי הכתוב המילולי אלא על פי מסורותיה.

מעניין לציין שבגמרא מדברים על החיוב של חתן וכלה לקיים את מסיבת הנישואין למרות האֵבל שלהם.
רש"י מסביר שחייבים להתאבל - שזה טקס מסויים, אך לא חייבים להצטער.
ישנם מצבים של אבלות, בעיקר כשהנפטרים מתו בשיבה טובה, שבהם הצער הוא יותר עדין, או אפילו רק מורגש כחלל ריק,
וכל היזכרות בנפטר רק מעלה חיוך או מחשבה טובה. (סבתי ז"ל נפטרה ביום ו' האחרון).

שאלה: האם לימודי ימימה מוכרים למישהו? מה ההשלכות ?

פלוני,
לימודי ימימה מוכרים לי מעט. הייתה תקופה קצרה שהלכתי לשיעורים - לצערי נאלצתי להפסיק בגלל שעברנו מקום מגורים. למרות שהייתי רק איזה 3-4 שיעורים קיבלתי כמה מונחים שמלווים אותי עד היום. יש לי מספר חברים שלומדים קבוע כבר שנה-שנתיים ומבחינתם זה שינה להם את החיים!!!

מהי שבת מברכים?

אני צריך פרוש לא מקורות...

מהי שבת מברכים?

השבת שלפני ראש חודש. בשבת זו מכריזים על החודש, כלומר על מועדו בהמשך השבוע ויש תפילה מיוחדת, ברכת החודש, לקראת החודש הקרב ובא.

"ויידע אדם עוד, את-אשתו, ותלד בן, ותקרא את-שמו שת: כי שת-לי אלוהים, זרע אחר--תחת הבל, כי הרגו קין. (כו) ולשת גם-הוא יולד-בן, ויקרא את-שמו אנוש; אז הוחל, לקרוא בשם יהוה." (בראשית ד')

אם הבנתי נכון, שת הוא אבי האנושות. יש עליו עוד מידע. מהן הפרשנויות לגביו?
ידוע עוד משהו עליו? (מלבד- היה בנם של אדם וחווה, הוליד את אנוש).

תודה @}

שת בן אדם "http://www.rambam.co.il/hebrew/history.phtml"

שת הוא אבי האנושות
לא מדוייק. גם לקין היו בנים וממנו גם נמשכה שושלת. התנך אינו ספר היסטוריה, אלא מתאר את תולדות עם ישראל, ולכן מתאר רק את השושלת שהביאה ללידת נוח ואברהם ומתעלם מכל שאר השושלות , למעט הערות אגב לגבי למך .
שושלת קין ושושלת שת

שת הוא אבי האנושות
התכוונתי שבהמשך, השושלת של קין מושמדת במבול
ונוח הוא צאצא של שת וממשיך האנושות..

השושלת של קין מושמדת במבול
נוח עלה לתיבה עם אשתו, בניו, ונשי בניו. ולפי מדרשים עוד מעט אנשים נבחרים. ייתכן בהחלט שהיה בהם מזרעו של קין.

שאלה: מהו מקור המנהג של חבישת כיסוי ראש ביהדות וממתי (לא זכור לי שזאת מצווה מהתורה) ?

כיסוי ראש לאישה:
בפרשת אישה סוטה כתוב בתורה, במדבר פרק ה' : "ופרע את ראש האישה" .
בספרי (בעניין פרשת סוטה): "ופרע את ראש האשה" - לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן..., וכן בכתובות עב, א: "ופרע את ראשה" - תנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש.
הלמידה הרגילה היא על דרך השלילה: הוא פורע את ראשה כי היא חשודה בסטיה, וזהו המצב החריג, ולכן במצב הרגיל כל אישה ראשה מכוסה.
לימוד נוסף הוא בעניני צניעות, כמו ש "קול באשה ערווה" גם "שער באישה ערווה" ובגלל שאין אפוטרופוס לעריות, מקפידים ומכסים את כל ראש האישה.

דיון בכיסוי ראש בחצר. אתר דעת (זהירות ארוך - 3 חלקים)

הלמידה הרגילה היא על דרך השלילה
עומר, אתה יכול קצת להרחיב על הלמידה הלא רגילה?

אני טוען טענה שלא מקובלת על רבים מאנשי ההלכה ה"קונוונצינלים": ההלכה הולכת אחרי המציאות ולא לפניה.
במקרים רבים ישנה נורמה, היא יכולה להיות הנורמה המקובלת על הרוב או נורמה שבודדים מבצעים אותה ורבים שואפים אליה, או רואים אותה בתור אידיאל. כתוצאה מכך כאשר רוצים לקבע נורמה זאת בהלכה צריך למצוא צידוקים לנורמה בכתובים ולטעון שזהו הלימוד. דבר זה לא מוריד את עוצמת המצווה, ז"א זו לא מצווב קלה בגלל זה.
בדוגמה של כיסוי ראש המקרה דומה. ענייני צניעות הם במקרה היחיד בהלכה בו ההלכה יחסית למציאות. לפני כמה מאות שנים אסור היה לנשים לצאת עם בגד אדום החוצה וכיום מותר. לאורך כל הדורות היה ידוע שנשים צריכות לכסות את שערן כשהם נשואות.
ישנם מדרשי חזל רבים על כך ששער האישה מכיל אנרגיות וכוחות מיניים גדולים, כתוצאה ישירה מזה שער האישה הוא גורם "מפתה". לכן כאשר אישה נשואה היא צריכה לכסות את שערה בפני גברים זרים (יש דיונים מרתקים על כיסוי שער בבית ובחצר, כיסוי ראש של גרושה וכדומה). במקרים של חשש לעריות ההלכה מאוד מקפידה, וכמו שיש הוראה לרווקים לא לשכב על הבטן, כך יש איסור על הנשים לחשוף את שערן.

תודה, מעניין.
אני עוד אקרא שוב, אבל לבינתיים-
בו ההלכה יחסית למציאות נראה לי שהתפספסה לך פה מילת מפתח

למה התכוונת?

וכמו שיש הוראה לרווקים לא לשכב על הבטן
את זה לא הבנתי בכלל

למה?

הלכה יחסית למציאות
לרוב ההלכה קבועה, ללא קשר למציאות. איסור הדלקת אש בשבת נכון הן באש והן בחשמל, הן ביום והן בלילה, בכל שעה ובכל עת.
הלכות צניעות הן יחסיות למציאות. ישנה תקופה בה אסור ללבוש אדום, ישנה תקופה בה אישה יוצאת מביתה פעמיים בחודש, ויישנה תקופה בה אישה לובשת מכנסיים ולמרות זאת היא נחשבת צנועה. הנורמה הציבורית קובעת את ההלכה.

הוראה לרווקים לא לשכב על הבטן
סייג לסייג שלא יגיעו להוצאת זרע לבטלה.

קיבלתי תשובה לגבי כיסוי ראש לנשים. מה בנושא כיסוי ראש לגברים ?

הקדושה נובעת מכך שהתקיימו שם תפילות בציבור.
ו-
הן נספגו בקירות ועכשיו הקירות קדושים?
באמת זו סתירה שאף פעם לא הצלחתי להבין. איך "לא תעשה לך פסל ותמונה" מסתדר עם הכותל וקירות שפעם נקראו בתי כנסת?
מה ההבדל בין קיר אבנים לפסל? ומי קובע אותו? אלוהים? בני אדם? רבנים? פוליטיקאים?
(באמת אין לי תשובה, אני לא שואלת בשביל לעצבן).

חלמתי חלום רע והתעוררתי מבועתת. כשפתחתי ספר חלומות של הקבלה כתוב שם שאני אחווה צער . כבר חודש אני לא ישנה וחושבת רק על זה למרות שאני לא מהמאמינות הגדולות בכך עובדה שזה מפחיד אותי מאוד ואני ממש קרציה לבני ביתי כל היום מתקשרת ומוודאת שכולם בסדר. אנא עיצה מכם רע לי ואולי כאן אמצא נחמה

חלמתי חלום רע והתעוררתי מבועתת... כבר חודש אני לא ישנה
אני לא יודע אם אגרום לך לישון בשקט, אני סבור שגם אם יש משהו בחלומות (וכנראה יש), רק בודדים יודעים לפענח אותם, ואין כלים "אינסטנט" לפרש חלומות. כל אחד בפני עצמו. רוב החלומות, לענ"ד, שוא ידברו. לכל אחד יישנם חלומות טובים וחלומות רעים, ואנו לא רצים אחר פישרו של חלום טוב, ולכן אין מה לרוץ לפיתרונו של כל חלום רע. עד כאן באופן כללי.
ביהדות, לפי הידוע לי, על מנת שלחלום תהיה משמעות, והוא יתחייב בפעולות מעשיות - כגון תענית חלום - רוב הדעות הם שהחלום צריך לחזור שלוש פעמים, או לכלול מספר מוטיבים ידועים. בכל מקרה, זה לא על כל חלום רע. יישנה גם פעולה הקרויה "הטבת חלום" על מנת לסתור את החלום.
תענית חלום - דעת , תענית חלום - הידברות , ויש עוד רבים בגוגל.

תודה לך עומר ס על תשובתך המרגיעה:-)

א. אין כזה דבר "ספר חלומות של הקבלה". לא יודע מי המציא כזה חיבור אך בודאי אין זה רציני.
ב. יש במקורות פתרונות אפשריים לחלומות מסוימים.
ג. בעיקרון לפי התלמוד, נחלום משפיע לפי איך שהחולם מפרש אותו כשהוא מתעורר ונזכר בו. אם יאמר מיד כדברי הפסוק "חלומות שוא ידברו", אזי אין לו מה לחשוש כלל.
ד. למקרים קיצוניים בהם חלום משפיע ומכניס את האדם לפחדים ודכאון, יש תענית בשם "תענית חלום" הבאה להוריד מהאדם את הדאגה. ובמקרים קשים מותר לצום על עניין זה אפילו בשבת.

לגבי הנושא הפותח של האשכול, נוסח ניחום האבלים.

הנוסח המקורי של ניחום האבלים, לפי בני אשכנז הוא "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים".
אך כיון שנוסח זה קצת מפחיד, כי לכאורה זה בא לומר שתמיד יזדקקו לניחומים, לכן הוסיפו את הסיום: "ולא תוסיפו לדאבה עוד". דהיינו רק עכשיו תזדקקו לניחומים, ןמכאן ולהבא לא.

אצל עדות המזרח מקובל לומר "תנוחמו מן השמים" בלבד.

כל שאר הנוסחים המחודשים, כנראה היו כדי לעקור את הנוסח המקורי, אך הם לא חשבו לעומק על פירוש הדברים.