בתור אחת שמעבירה את רוב זמנה בלסדר
וחשה צורך להעביר את הקיץ בלהתקלח
יש כזה חופש בלחזור מסריחה ממשמרת מלצרות+הליכה בצהרי החום מפלורנטין+רביצה בבית קפה
ולשקוע בתוך הבלאגן בחדר בחוסר מעש.
ואז להיזכר שבעצם לא ראיתי עדיין את הסרט האחרון שטרנטינו הוציא, וזו, בעולם שלי, שערוריה,
ולמצוא לינק לצפייה ישירה.
ככה זה. מה שאני יכולה זה מה שאני עושה.
יש לי הרגשה שככל שאעשה רק את מה שאני יכולה, ככה אוכל יותר.
עשב אהובה
איך אנשים מעיזים מה?
שבת עדינה ונעימה מאוד גם לך.
למונייד
מתגעגעת גם אני
ספרי קצת כשיחשק לך.
אמא דבש, עקב בצד אגודל לגמרי, ואז פתאום זה רץ, ואז לא, ואז כן.
לך עם זה לאט ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה. מתה על המשפט הזה.
יא אללה, עשיתן לי חשק לשכלל את המפגש בגג לנסיעת אחיות חמלה לווגאס.
וממליצה לקרוא את היופי שעדינה פירסמה בדף שלה.
שבת אחרונה של בין המצרים.
אני אמנם לא חווה את הימים האלה רק דרך היהדות הקונקרטית של חורבן בית המקדש
אבל יצא שקראתי מילים מבית מדרשה של הרבנית ימימה
והן כ ל כ ך נגעו בי ונקוו דמעות התרגשות בעיניים:
- נזכרתי במסר של ימימה לתשעה באב: בניין הבית תלוי בנשים רגישות.
כאשר את נעלבת, ה’ איתך.
הוא לא “מסוגל” (לכאורה) לסבול שאחת מבנותיו נפגעת, מתבזה, מושפלת.
עכשיו הוא איתך בכל מה שתבחרי!
תבחרי להחריב – הוא איתך. תבקשי להתחבר, לבנות – הוא איתך. ה’ צילֶךְ.*
שבת שלום מלכות רגישות בונות עולם.