איך בחרתם מקצוע

אנונימי

דיון שהתחיל ב החלפת קידומת והחלטות קשות
ראו גם: בחירת מקצוע

אני לוקחת טרמפ על הדף הזה.
מקווה שזה בסדר.
אני בת 33 ועוד לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאגדל.
כלומר, לא ממש למדתי אף "מקצוע", אני אוהבת בעבודה שכייף לי בה אבל אני לא רואה את עצמי שם כל החיים...

אז במה כן?
יש דברים שמעניינים אותי, אבל איך יודעים מה באמת לבחור? במה להתפתח מתוך מה שמעניין אותי?
אז זאת ההחלטה הקשה שלי.

איך יודעים כשזה זה?
מעניין אותי איך אנשים הגיעו לתעסוקה שלהם.
מה בהם הרגיש שזה זה.

_מעניין אותי איך אנשים הגיעו לתעסוקה שלהם.
מה בהם הרגיש שזה זה._

עוד מישהי :
באמת מעניין , שווה לפתוח את הנושא הזה , אז אני שואלת אתכם : איך הגעתם לתעסוקה שלכם מה בכם הרגיש שזה זה ?
אני אכתוב על עצמי כשיהיה לי יותר זמן כתיבה.

ארני, אני ממשיכה את הדיון שהתחלת בתקווה שתכתבי גם את.
איך הגעתי למה שאני עושה? איך יודעים שמה שאת עושה, זה "זה"?
מגיל צעיר הבנתי שאני אוכל לעסוק רק במה שאני נהנית לעשות.
נשמע אלמנטרי, אבל הסתכלו סביבכם ותראו כמה אנשים קמים בבוקר בבעסה מהמחשבה של עוד יום עבודה.

מילדות ידעתי שאני רוצה לעבוד עם חיות. בגיל ארבע חלמתי לעבוד בספארי ולתת לשימפנזים הקטנים לינוק מבקבוק.
בגיל 10 ידעתי שרק וטרינריה. אבל הייתי תלמידה ממש גרועה ועצלנית ובקושי סיימתי בגרות, ולא נגעתי בכלל במקצועות הביולוגיה.
בגיל 22 אחרי כל מיני נסיונות אחרים למצוא את עצמי, נסעתי לחו"ל ללמוד וטרינריה. שרדתי שנתיים. היה לי ממש ממש קשה, סבלתי כל רגע בלימודים והיה לי ממש קשה להסתכל לעתיד ולראות את עצמי שורדת בלימודים.
החיים איכשהו גילגלו אותי משם לארץ אחרת ושם התוודעתי לתחום הטיפול בעזרת בע"ח שממש לא היה קיים (או אולי בחיתוליו) בארץ. נדלקתי. הרגשתי שמצאתי את "זה".
התנדבתי לכל מיני פרוייקטים טיפוליים כדי להתקדם, וכמובן למדתי לימודים אקדמאים בתחום והוקסמתי מכל רגע.

ואז מה? חזרתי לארץ וראיתי שאין פה שום עבודה בתחום (למעשה הוא רק נתפס אולי ב-4 שנים האחרונות) וגם פתאום הייתי אמא והיה לי סדר עדיפויות שונה... להיות עם הילדה כמה שיותר... פחות נכונות להיכנס לפרוייקטים גדולים.

וכשאלה הלכה לגן, שילבתי את האהבה לבע"ח וההסתכלות המוקסמת שלי על ילדים והתחלתי להעביר מפגשי חיות בגני ילדים.
אני גם רואה בזה כר טיפולי וזה עונה (אם כי חלקית) על הרצון בלעסוק באופן כלשהו בטיפול. אני מתרגשת מכל ילד שמלטף ארנב בפעם הראשונה, או ילד שיושב מפוחד בחודש הראשון, לאט לאט מתקרב ולומד לאהוב ואחרי כמה חודשים נותן לחיות לטפס עליו או ללקק אותו...

מה הלאה? לא יודעת.
כשאפסיק להתרגש, אמשיך הלאה. זה המוטו ואני מקווה שזה יתאפשר.
לכן אני לא מתרגשת ממילים גדולות כמו "קריירה" או "מה לעשות כשאהיה גדולה".

אעשה מה שנעים לי וממה שאני נהנית.
ונכון לעכשיו, כבר שנתיים, אני נכנסת לכל גן שלי בהתרגשות ושמחה ונהנית מכל רגע.

איך הגעתי למה שאני עושה?
הייתי מאלה שלא יודעים מה הם רוצים להיות/ללמוד, ובטוחים שכולם מסביבי יודעים (והרבה באמת ידעו).
עבדתי במקום עבודה שבו הרבה אנשים למדו הנדסת תעשיה וניהול וזה היה נשמע לי כיף והתעסקות במחשבים, שאני אוהבת, אז החלטתי ללמוד את זה, במיוחד ענין אותי הנושא של ייעוץ ארגוני שיצא לי לעסוק בו בצבא והייתי טובה בו. החלטתי לעשות מכינת הנדסה, ובמהלכה גיליתי שאני לא מסוגלת להדביק תתחת שלי כדי לבצע תרגילים במתמטיקה/פיזיקה. בנוסף יצאתי עם מישהו שלמד מדעי ההתנהגות, ולמרות שהוא מאוד לא נהנה מלימודיו, כל החבר'ה שלמדו איתו עשו לי חשק ללמוד את זה גם. הסברתי לעצמי שעדיין אני אוכל לעשות תואר שני ולהתעסק בייעוץ ארגוני, וגם יש פחות ריאלי (שאני טובה בו, אבל משעמם אותי להחריד).
אז התחלתי ללמוד מדעי ההתנהגות, בנתיים התחלתי לעבוד כעורכת חדשות ברדיו, צצה הזדמנות וזה היה תחום שעניין אותי. אח"כ עבדתי עוד קצת בערכיה - והחלטתי שבדקתי מספיק את הכיוון הזה כדי לדעת שזה לא מה שאני רוצה (וכמעט התפתתי להצעת עבודה מפתה בתחום, אחרי שכבר התחלטתי שאני לא רוצה להתעסק בחדשות).
המפנה היה בשנה ג של התואר הראשון - הייתי צריכה להחליט למה להירשם לתואר שני, ופתאום גיליתי שקוגנטיבית מאוד מעניין אותי, ולא אירגונית כמו שתיכננתי (היה את בן הזוג התומך שאמר שמה ששווה ללמוד רק מה שמעניין אותי, וזה עזר). במקביל עבדתי בהדרכת מחשבים לבני נוער, והתקדמתי בחברה ההיא לפיתוח הדרכה.
נהנתי לפתח הדרכה, והייתי טובה בזה (אנחנו תמיד רוצים לעשות מה שאנחנו טובים בו, לא?), והתואר שהתחלתי ללמוד שנה אחר כך מתעסק בתחומים האלה של למידה, זיכרון וכו'... אז כך נבחר לו תחום עיסוקי.
אבל אני חייבת לציין שעוד במהלך התואר השני שיניתי כמה פעמים את דעתי בנוגע למה אני רוצה לעשות/להיות. עכשיו אני מאוד מרוצה מהכיוון, אבל יכול להיות שגם הוא ישתנה בהמשך כפי שכתבה חגית פ .

למדתי פה ואח"כ למדתי שם,
עבדתי שנתיים בחנות לפיתוח תמונות,
חליתי - החלמתי
התחלתי ללמוד מנה"ע, משם עברתי לראיית חשבון ונכשלתי
התחלתי לעבוד בתור מנהל תפעול בחברה קבלנית עד היום

שום קשר לקסם שהיה שזור בהודעות הקודמות. חוץ אולי מהמיאוס במכונת העבודה שאני שותף לה כבר יותר מידי שנים.

רק צריך לדעתי לא לעשות האנשה
לקחתי לתשומת לבי

האם מישהו מכיר מקום עם בעלי חיים, שמחפשים בו עובדים?
אני מוכרחה לעבוד עם בעלי חיים. זוהי האהבה הכי גדולה שלי.

דף עם פוטנציאל, חבל שכ"כ קצר.
אשמח לעוד שיתופים או השראה, כמובן גם בעילום שם.

אני בת 34 , לא מרגישה שמצאתי את עצמי תעסוקתית.
אני אמא לילד, עובדת בעבודה סתמית, נדלקת מדי פעם על דברים ומפנטזת איך זה יהיה לעסוק בהם למחייתי (בדר"כ דברים שקשורים ליצירה) אבל לא מזיזה את עצמי לכיוון וככה עובר הזמן.
איך יודעים מה ה"חלום" , מה עושים כשמרגישים שהזמן עובר ואני לא "מגשימה" שום דבר.

המילים הנ"ל בכוונה במירכאות כי אלה מילים כאלה גדולות.
מקווה שאני מובנת.
מאושרת ואוהבת את חיי אבל יש בצד גם איזו תחושת החמצה.

מיכל, אולי להיות אמא לילד תיהיה הגשמה עצמית עבורך? <חינוך ביתי>
אם הייתי יוצאת לעבודה, הייתי מלווה תחושת החמצה- החמצת הילדים הגדלים, החיוכים, הקשיים. החיים שלי. מדבר אלייך?

הילד שלי בבית (בן זוגי ואני חולקים בגידולו) ולהיות אמא זאת הגשמה נפלאה.

אולי הייתי צריכה לפקס ולומר שאני לא מחפשת קריירות או ענינים גדולים, פשוט מרגישה החמצה וריקנות בצד (זה לא קשור לילד שלי, אולי זה בגלל שאין שומדבר בחיי חוץ מלגדל אותו ולעבוד חלקית בעבודה סתמית) .

הייתי שמחה להתחבר למשהו, אפילו לעשות קורס במשהו שאפשר אח"כ לעשות מהבית ושייתן לי ענין חדש ואנרגיות וגם קצת פרנסה ("קצת פרנסה" יכול להיות אפילו 1500- 2000 ש"ח בחודש).

וכמובן תודה להתייחסותך!

בילדותי אחי טופל בריפוי בעיסוק. פעם אחת הצטרפתי אליו לטיפול וראיתי אותו מתגלגל על כדורים ומתנדנד בערסלים בחדר צבעוני ומדהים עם מליון משחקים. נראה לי נורא כיף לשחק כל היום. אמרתי לאמא שלי שכשאגדל אני רוצה להיות מרפאה בעיסוק. התשובה היתה שרב המרפאות בעיסוק לא מטפלות ככה אלא עושות מלאכת יד (אמא שלי מתנצלת מכל הלב בפני כל המרפאות בעיסוק ולא מאמינה היום שזה מה שאמרה) "אם כבר אז תלכי ללמוד פיזיותרפיה" לא יודעת למה, הרי לא ידעתי בכלל מה זה פיזיותרפיה, אבל נתקע לי הג'וק הזה. בתיכון גיליתי שפיזיותרפיה זה יותר מלעשות מסאז' ושזה משתלב נפלא עם רפואה משלימה, הרצון גדל. בצבא כבר ידעתי שזה מה שאני הולכת ללמוד.

(אנחנו תמיד רוצים לעשות מה שאנחנו טובים בו, לא?)
דווקא לא. הלימודים היו קשים מאוד, העבודה גם באה לא בקלות. אבל אני לומדת בכל יום של עבודה ומקווה להרגיש יום אחד שאני ממש ממש טובה במה שאני עושה.
עם כל הקושי לא הייתי מחליפה מקצוע (אבל מורידה מספר שעות )

אולי הייתי צריכה לפקס ולומר שאני לא מחפשת קריירות או ענינים גדולים, פשוט מרגישה החמצה וריקנות בצד (זה לא קשור לילד שלי, אולי זה בגלל שאין שומדבר בחיי חוץ מלגדל אותו ולעבוד חלקית בעבודה סתמית) .

אצלי אין אפילו עבודה סתמית...
אני באותו מקום של עיניין שלי אישי שחסר לי...

במה יש לך עניין? בלי שום קשר לעבודה, קריירה, ואפילו למציאות שבה את חיה. מה היית רוצה לעשות אם הכל היה פתוח בפנייך?
הייתי חושבת על למצוא משהו כזה ואז למצוא משהו קרוב או משהו שיקרב אותך לשם. זה לא חייב להיות כל חייך. מספיק לפעמים להקדיש שעה שעתיים בשבוע וזה משליך ומשפיע על שאר החיים.

מעניין אותי איך אנשים הגיעו לתעסוקה שלהם.
מה בהם הרגיש שזה זה.
עוד מישהי? :

מצאתי דף עם פוטנציאל אדיר להיות מרתק,הוא מדבר על הנושא שהכי מעסיק אותי לאחרונה : "מה אהיה כשאהיה גדולה?!"
אז זהו שאני גדולה , כבר בת 29,עבדתי 5 שנים במקצוע שלמדתי אליו תואר ראשון, אהבתי מאוד את המקצוע עד שהפסקתי לאהוב אותו ,אני יודעת שהוא כבר לא אך לא יודעת עדיין מה כן, לא יודעת כבר תשעה חודשים ובקרוב אצטרך לסיים את חופשת הלידה הארוכה שלי ולצאת לעבוד במשהו.
יעזור לי מ-א-ו-ד לשמוע על התהליך שהוביל אתכם לעבודת חייכם, בבקשה בבקשה תספרו.
בבקשה.

אני חקרתי, מה אני אוהב, מה יש, מה הולך ומתקדם, במה אפשר להתקדם, במה אפשר לעבוד כפרילאנסר או כשכיר,
מה אני עושה כשאני לא עובד, במה יוצא משכורת גבוהה, וכו' וכו'. מצאתי את זה לכרגע! זה לא אומר שזו עבודת חיי בכל מקרה, אני מאמין
ש"עבודת חיי" זהו מושג ישן שעבר זמו, לא שזה לא בסדר לאהוב ולעבוד בדבר מסוים, אלא שזה בסדר גם להחליף עיסוקים ולא חייבים להישאר באותו עיסוק.
זה תלוי בצרכים הכלכליים בהווה, בחשק בעבודה ספיציפית בהווה וכו' וכו'.

תודה. מסכימה איתך לגביי הגישה כלפי "עבודת חיי",בחיים שבהם הכל דינמי זה לא יהיה טיבעי שעבודה תהיה "לכל החיים". ובהשראת תשובתך:

מה אני אוהבת? לדבר( עם נשים) על החיים, "להסתובב" לבד, להסתכל על אנשים,לעזור במצבי משבר קיצוניים (אדרנלין...),לגלוש במחשב,לרקוד,ללמוד על צורות חיים שונות משלי ,לעבור דירה(ות) ולעצב אותה(ן).

מה הולך? במה אפשר להתקדם? במה יוצא משכורת גבוהה?אם אני לא טועה הייטיק (אני גרועה בחשבון ,מאוד לא טכנית,גרועה עם מחשבים)וגם קלינאות תקשורת ומרפאים בעיסוק חסר פה בדרום (לימודים קשים וארוכים מידיי בשבילי).אולי אני לא מעודכנת ו"הולך" משהו אחר?!?!?!

מה אני עושה כשאני לא עובדת?
גולשת באינטרנט ובעיקר ב"באופן",נפגשת בבית קפה עם חברות, מטיילת לבד (בת"א/ירושלים/שוק- פשוט מסתובבת ברחובות ובחנויות במשך שעות להנאתי).

חשוב לי להרוויח טוב,מגיע לי להרוויח טוב, עזבתי מקצוע שאהבתי בגלל התנאים הירודים(והמשפילים) אך לפי הרשימה של הדברים שאני טובה בהם ואוהבת אותם נראה לי שאני מתאימה רק לתחומים שנחשבים למקצועות נשיים שבהם השכר זעום.

האם אתה /מישהו מכיר מקצוע או עיסוק שיכול להתאים לךי לפי התשובות שעניתי פה?!

ולעצב אותה(ן).
אין כאן פוטנציאל למקצוע?

אולי יתאים לך להיות מאמנת אישית Personal Coach, זה תחום שהולך מאוד חזק ורק הולך ומתפתח בארץ.
(ממש ממש מתפתח בעקבות המלצות חמות מאוד בכל ספרי העסקים, ספרי התפתחות אישית, סדנאות והרצאות ללקוחות פוטנציאליים)
להסתובב יש,
להסתכל על אנשים יש
לעזור במצבי משבר יש
וכו' וכו'.

התגובות שלכם עוזרות לי התמקד.

עיצוב דירות ובתים- חשבתי על זה , אולי משהו שמשולב עם פאנג שוי, אולי "עיצוב טיפולי",סיוע בהתאמת הבית לאנשים. אני אגלוש עכשיו באינטרנט ואקרא על זה.
וקאוצ'ינג גם יכול להיות אופציה ,למרות שאני יותר אוהבת לעבוד עם קבוצות מאשר באופן פרטני ,אבל וגם על זה אלך ללמוד קצת על הנושא.

המון זמן וכסף התבזבז אצלי בשנים האחרונות על למידת קורסים שונים (רפלקסולוגיה, כתיבת שירה,תואר שני בסוציולוגיה וכדומה) כשרק לאחר סיום הקורס הבנתי "שזה לא זה" , נותרתי כמעט ללא משאבי כסף וזמן ללימודים, אני לא יכולה להרשות לעצמי עוד "פיספוסים", אולי זו הפעם האחרונה שאוכל להשקיע בלמידת מקצוע ולכן חשוב לי לבחור בחירה נכונה, בחירה נכונה מבחינתי כרגע היא בחירה של מקצוע שבו אעסוק בסופו של דבר,מקצוע שיחזיר את ההשקעה שהשקעתי בלמידתו, זה גם צריך להיות לימודים יחסית קצרים ולא יקרים (לא אוכל למשל ללמוד עכשיו 4 שנים אדריכלות,6 ימים בשבוע של לימודים קשים,אני צריכה משהו שניתן לשלב עם עבודה במשרה מלאה).

מישהו כאן עוסק בקאוצ'ינג ? או נעזר במאמן אישי? בעיצוב ? ויכול לספר לי על כך מניסיונו האישי (+האם זה מקצוע ריווחי?).

הרצון שלנו בתעודת ביטוח...
אני גם למדתי ב"קדנציה שניה" ואמרתי כמוך. חייבת להחזיר את ההשקעה ורוצה מקצוע שאעבוד בו. הלכתי על הוראה. בדקתי את זה מכל הכיוונים. התקשרתי למנהלת המחוז לשאול אם יש עבודה וכו.. המליצו לי בחום להתחיל.
יצאתי מהלימודים בתקופת הפיטורים ההמוניים של משרד החינוך. הייתי צריכה לחפש ומהר עבודה. מצאתי עבודה "ליד". וכעבור שנתיים נכנסתי להריון ומאז אני לא עובדת.
בינתיים השתנו לי כל כך הדיעות שאין לי מושג בכלל, אם הייתי שורדת במסגרת בית ספרית רגילה ואם לא היו פולטים אותי או אני את עצמי. דעותי נחרצות וראדיקליות מידי...
הרצון הזה לשלוט בעתיד.
ברור לי לגמרי מאיפה את באה. ברור לגמרי שאת צריכה לבחור משהו שמעבר להיותו נדרש בשוק(דבר מאוד נזיל..) את צריכה לגלות בו כישרון ואהבה, אבל תסתכלי סביב ותראי:כמה אנשים באמת עובדים במקצוע שלמדו??
זה פונקציה של כל כך הרבה גורמים..שכמעט בלתי אפשרי לנבא.
מה שכן לימודים תמיד נותנים לך כלים שונים שעוד תשתמשי בהם בדרך זו או אחרת.
לגבי עיצוב- שאלת אם זה רווחי.
קודם כל תחום העיצוב הוא רחב מאוד מאוד. את יכולה להיות: מעצבת גראפית, מעצבת בדים, מעצבת אופנה, מעצבת פנים, מעצבת המוצר (עיצוב תעשייתי) או אפילו מעצבת נעליים (יש לי חבר שלמד את זה שנתיים בלונדון ועושה חייל בתחום), מעצבת במות, מעצבת בסרטים ו...אין לזה סוף- אנחנו בעידן העיצוב. אחר כך אני מאמינה שהאפיקים להתפתח בכל תחום הם רבים: אם להיות שכירה ואם עצמאית. אם לעבוד מהבית או בחוץ, בקיצור העולם מסובך...
וסליחה אם סיבכתי עוד יותר.
יכולה להגיד לך שאני הלכתי על תחום האמנות ואוכלת את עצמי שלא הלכתי לתחום העיצוב כי שם אני מוכשרת וזה מה שמדגדג לי... ולקח לי הרבה מאוד זמן להבין את זה.
כרגע עובדת על איזה אתר במחשב שמשלב כל מיני יכולות שלי: קצת יכולת כתיבה, וקצת יכולת עיצוב, וקצ טעם בצילום, וקצת מעורבות קהילתית וקצת יכולת ניהול ויצירת קשרים.
נפלתי על זה או יותר נכון זה נפל עלי די במקרה ולא תמצאי נוסחה הסיפורים הם אין סופיים.
צריך לבחור משהו ולהתחיל ללכת בשביל. כמובן לנסות להבין אם את אוהבת או נמשכת לתחום אבל אין ביטוח.
בהצלחה.

"יכולה להגיד לך שאני הלכתי על תחום האמנות ואוכלת את עצמי שלא הלכתי לתחום ה....."

מזה בדיוק אני מנסה להימנע, מתחושת הפספוס החוזרת ונישנית של השקעה במשהו שהוא "ליד" הדבר "הנכון".
אבל הבנתי את המסר הכללי של דברייך.
אכן סיבכת עוד יותר ,אבל זה סיבוך לצורך סידור,מניסיון- רק כשאגיע לכאוס מוחלט אתחיל לעשות סדר.
תודה.

והרגיעון : "כבד את עצמך" - מתקשר אצלי לכך שהצורך שלי במציאת מקצוע ריווחי נובע מרצון לעסוק במקצוע מכובד, להרגיש שהזמן שלי חשוב , שאני אישה שווה !!!! (תרתי משמע...)

האם זה מקצוע ריווחי?
ריווחי זה דבר יחסי, מה הציפיות שלך?
אפשר בהחלט להשתכר 10K+ (אם על סכום כזה בערך מדובר) למי שיודע לעבוד, מוכיח ששווה לעבוד איתו, ומגיע לעבוד עם תותחים (ועם תותחי על כמובן.)
אפשר להרוויח עוד ועוד, תלוי עם מי עובדים/על מה עובדים וכו' וכו'.
מי שתותח במקצוע שלו, ומגיע למקומות הנכונים, בהם יעריכו אותו ויהיו מוכנים לשלם עליו טוב, יכול להרוויח הרבה מאוד, גם כאן.

מציעה כיוון חדש לדף מלא-פוטנציאל זה:

סקר: איך באמת הגעתם למקצועות שלכן/ם?

אני אתחיל -

נטייה טבעית לתחום מילדות
שיקולי הורות מהבית
מרדנות טבעית שמקשה על כפיפות ישירה בעבודה (התגלתה בעקבות עבודה עם בוסים קרצייתיים)
אמי החכמה זיהתה את 1 ו-2 ויעצה לי ללמוד את המקצוע

פשוט אלון - הבנתי ומסכימה , אם אעבוד במקצוע שמתאים לי המקצוע שיש לי כישרון טיבעי אליו ,המקצוע שבו תצא התותחית שבי - ארוויח הרבה כסף.
עכשיו רק נותר לי לאתר את המקצוע הזה, אני יודעת שהוא קיים רק שאני עדיין לא פגשתי אותו.
מעניין אותי לשמוע סיפורים אישיים של אנשים שמצליחים ומרווחים טוב במקצוע שלהם ,על הדרך האישית שהם עברו ושהובילה אותם למקצוע שלהם.
(זה מעניין ,כמו שמעניין אותי תמיד לשמוע אנשים איך הם הכירו את אהבת חייהם...ואני תוהה למה הדף הזה כבר מאז 2003 לא מתרומם למרות הפוטנציאל?!)

פלונית תודה,במה את עוסקת? האם את מרגישה ריווחית ומצליחה?
אצלי יש סתירה בן 2 ו 3 ,והסתירה הזו הפכה בזמן האחרון לדיאלוג פורה (חינכו אותי להיות נמלה/עכבר מעבדות ויש לי אופי של עצמאית...)

הי אם הדרך
אני קוראת פה את הדיון, מזדהה מאוד עם תחושתך כמו גם עם הרבה דברים חכמים שנכתבים כאן.
גם אני חוויתי תחושת החמצה מהמקצוע שלמדתי, פניתי למקצוע אחר ששינה את חיי וכשאלה השתנו, נפתח משהו גם במקצוע הראשון - כיום אני מתפרנסת משניהם.
אני למדתי אמנות וחינוך לתואר ראשון. קיבלתי תעודת הוראה ותואר בחינוך - וכבר בהתחלה הבנתי שמורה לאמנות לא אהיה, זה היה ברור כשמש מהרגע הראשון שכף רגלי דרכה בבי"ס יסודי (צמרמורות ובחילות מילדותי עלו בי למראה המסדרונות)
התמחתי בצילום ושמתי את פעמי אל עבר עולם הצילום המקצועי ועולם האמנות הפלצני כשכל מאוויי הם להיות אמנית וצלמת מצליחה. כמו 90% מיוצאי בתי ספר לאמנות, שמתי פעמיי אל 10 הגלריות המובילות בת"א והתחלתי להפיץ תיקי עבודות, קורות חיים, הגשות למלגות וכ'. והייתי בטוחה שדרכי סלולה.
את מה שקרה בשלוש השנים הקרובות אנסה לתמצת:
למרות שהעבודות שלי זכו לביקורות טובות ולעניין, הן שכבו ללא שום התייחסות במרתפי הגלריות. עברתי שנים של התחככות בעולם האמנות, בפתיחות ובאוצרים וגלריסטיים ושמעתי איך מאחורי גבי נסגרות עסקות של אלפי דולרים... רק לא איתי (-:
כל המקום הזה, עם האשלייה העצומה של מה שנחשב ומה שלא חברו אל דיכאון (קליני) ממושך, עבודות סתמיות שעבדתי בהן (בינתיים...עד שאני אהיה אמן בעל שם (-;) ואיכשהו מתוך נסיונות שונים לעשות משהו כדי לשפר את מצבי והאבדון הטוטאלי ששריתי בו
הגעתי מתוך מצוקה מוחלטת אל היוגה.
בשנה הראשונה, מצאתי את עצמי יושבת כל שעור מתחת לשעון ובודקת אחת לחמש דקות מתי הוא נגמר. שנה אח"כ כבר נרשמתי לקורס מורים עם המון המון חששות ופחדים כמיטב המסורת הפולנית (אני עושה טעות, כל המשאבים שלי הולכים עכשיו לקניית ציוד צילום..., אני בכלל לא מתכוונת להיות מורה ליוגה..., יש לי פחד לעמוד מול אנשים וללמד וכ' ), כך, העברתי קיץ שלם של פגרה שהפרידה ביני ובין מועד תחילת הקורס.
ביום בו התחיל הקורס, זה היה לי ברור שזה המקום שלי. מהר מאוד מצאתי עצמי מחליפה אנשים אחרים ומלמדת במקומם, הפכתי אסיסטנטית של המורה שלי והתחלתי ממש לעבוד - כל החרדות, הביישנות ופחד הקהל נעלמו, אנשים התחילו לגשת בסוף השעורים ולחבק אותי, ולאט לאט התחלתי להבין שאני די טובה במה שאני עושה, שאני אוהבת את זה, שזה ממלא אותי בכ"כ סיפוק וידע על עצמי ועל העולם ובאהבה ונתינה לאנשים אחרים. בד בבד באופן פרדוקסלי התחילו להגיע הצעות ועבודות גם מעולם הצילום (אחרי שכבר שחררתי אותו)
שיהיה ברור, גם פה, כמו בכל תחום יש קשיים, ועייפות והתמודדויות שצריך לעמוד מולן ולמצוא את הדרך שלי בהן. וגם פה לאורך השנים היו ועדיין יש עליות ומורדות, התחבטויות ולבטים תקופות טובות יותר ופחות - אבל בגדול - היום אני מורה ליוגה וצלמת.
90% מהזמן שבו אני עובדת אני מלאת סיפוק, אהבה ולמידה.
לגבי הכסף, אני עדיין אחרי כמה שנים טובות בתחילת הדרך, עדיין מרוויחה מעט מידי אבל נמצאת בעליה מתמדת.
ההמלצה שלי לגבי בחירת המקצוע היא ללכת ללמוד דבר שאוהבים. גם אם את לא בטוחה בו, או לא יודעת אם זהו יעודך - לקחת סיכונים - אין גרנטי (כמו שכתבו לך כאן למעלה). אל תלאי את עצמך בשיקולים שונים, אם זה רווחי או משתלם. אם יש משהו שגורם לך דגדוג באצבעות, שמעורר בך רצון להעמיק. פשוט להתחיל לברר לגביו ולצאת לדרך. הדברים כל הזמן מתגלגלים, כל כלי שאת לומדת ומפנימה משרת אותך. שום דבר לא הולך לאיבוד. לא צריך לפחד כ"כ מטעויות, פשוט לעשות.

סליחה על האורך למעלה @}

הגבירה בחום איזה סיפור מרגש ! קראתי אותו 3 פעמים וממש יכולתי לדמיין את הפרצוף שלך כשתלמידות ניגשות בסוף השיעור ומחבקות אותך ואת מבינה שאת טובה במה שאת עושה, ממש סיפור מעורר השראה.

אם הדרך
תודה, על התגובה החמה. עכשיו גם אני מתרגשת... (-:

בבוקר הייתה פה עוד תגובה , היספקתי רק להציץ עליה כי הייתי חייבת לעוף,רציתי להתעמק בה וללמוד ממנה (ולהגיב אליה) אבל עכשיו היא לא פה...מוזר...אולי דימיינתי?

הנושא מעסיק אותי ואני מנסה ללמוד מכל מפגש שלי עם אנשים ו/או להתייחס בעומק ורצינות לכל מידע שמגיע אליי ,גם אם הוא לא קשור ישירות להתלבטות שלי .
השבוע ,למשל, הייתי בשיעור ראשון בקרמיקה אצל מישהי שפתחה בבת אחת עסק ע-נ-ק לכל סוגי האומנות ולכל הגילאים, היא השקיעה הון תועפות במקום ובפרסום ולפני השיעור היא סיפרה לי שבכל אחד מהחוגים תמיד מגיעים לשיעור ניסיון 40 ילדים ולמפגש הבא שהוא בתשלום (לא יקר) מגיעים רק 3-4 ילדים .
אח"כ נשארתי לשיעור והבנתי למה, האישה הזו השקיעה את כל הונה בעסק הלא מתאים עבורה, היא לא טובה בזה, היא לא מעוררת השראה, היא עושה את זה כמו מלצרית או קופאית בסופר,כנראה שזה אחד מהמקצועות שהיא צריכה לעבור בדרך למקצוע המתאים לה,אני חושבת שאולי היא בחרה בעסק/מקצוע שמתאים לתדמית שלה ולא לעצמה באמת, אבל למדתי מכך לא להשקיע בבת אחת את כל הוני במשהו שאני לא בטוחה לגביו וגם שכדאי לזהות ,בחון ולהכיר לעומק את התדמית (מאוד פוטוגני להיות אמנית) ולפעול מהמקום הנכון, לאנרגיה של התדמית אין מספיק כוח בשביל להניף עסק.
מקווה שדבריי מובנים.

ממשיכה ללמוד (ולהתרגש) ממכן....

אני התחלתי את הקריירה שלי בהיי טק. למדתי מדעי המחשב, ועבדתי בזה עד שהילדים (הגדולים) היו בני 3-4.
בשנים הראשונות אהבתי מה שעשיתי. הייתי גם טובה בזה, וקיבלתי הערכה.
פתאום עם האמהות, משהו השתנה בי, ויותר לא יכולתי להמשיך אותו דבר. כמו שאיש חכם ניסח לי - השתמשתי שם רק בתחום מאד צר של היכולות שלי, היה בי עוד כל כך הרבה שרצה לצאת החוצה.
'שברתי הגה', התפטרתי והלכתי ללמוד משהו אחר. ימבה השקעה. זמן, כסף, משפחה, השקעה רגשית. למדתי ה-מ-ו-ן, במיוחד על עצמי, אבל מבחינה מקצועית זה לא היה מספיק מדוייק. עדיין לקח לי הרבה התלבטויות וקושי פשוט להפסיק ולקחת פסק זמן לעצמי ולמשפחה.
ולאט-לאט, מתוך הפסק זמן, צמח לו רצון חדש. מקצוע חדש. התחלתי שני קורסים ברפואה הוליסטית, בתור 'לא יועיל-לא יזיק'.
הרי כבר ידעתי שמה שהכי לומדים בלימודים זה לא את המקצוע אלא את עצמי.
מתוך ה'טעויות בבחירה' שלי למדתי הכי הרבה.
ועכשיו, שנה וקצת אחרי, עם מקצוע חדש הרבה תקווה, נראה לי שהגעתי למקום שנכון לי, לפחות לתקופת החיים הקרובה.
לא חותמת על זה לנצח.
עכשיו טוב.

לא קראתי את הדף, אז אולי אחזור על מה שנאמר...

אני מזהה את הבעיתיות במציאת העיסוק המתאים ככשורה במערכת.
רבים מאיתנו גדלו במערכת של משרד החינוך, אח"כ הרגישו לחץ או שלחצו עליהם להמשיך ללימודים באוניברסיטה.
כל החיים אמרו לנו מה ללמוד, איך ללמוד ומה חשוב: כסף, הצלחה, להיות הכי טובים.

ואם לא היינו הכי טובים לפי קנה המידה המערכתי, אז נשמטנו.

אני מאמינה שלילדים שחונכו על חופש יהיו פחות קשיים במציאת העיסוק המתאים להם. אם בכלל יתקלו בשאלה הזו. זו שאלה של אנשים תוצרי מערכת.

המלצתי לכאלה כמוני, פגועי מערכת:
למצוא דרך לא לעבוד, או לעבוד מעט מאד, מספיק כדי לשרוד.
את שאר הזמן להעביר בשעמום... כלומר, לקרוא לשוטט ברחובות, באינטרנט, לטייל בארץ או בעולם, לשחק קלפים, לפגוש אנשים מגוונים.

לזרום

מידי פעם תתגרו להתעניין בתחום מסויים. אם הגירוי יהיה משמעותי אז גם תנסו ללמוד על הנושא ואפילו אולי תעסקו בו בשכר במשך כמה זמן. וכך הלאה.

כשאני מיציתי את החופש שהייתי זקוקה לו כדי להפטר מחלק מרעלי המערכת גיליתי עולם חדש ומרתק בתוכי.

מומלץ

פלונית אלמונית- תודה על השיתוף,אם הבנתי נכון בסוף את עוסקת במקצוע שלישי? (לא הייטייק ולא רפואה משלימה)
מה המקצוע הזה? אני שואלת כי מעניין אותי לשמוע איך זזים בין תחומים שונים ולמה בסוף "נתפסים"?

חני תה - וואו!
זה מתחבר אצלי לכל הנושא של חינוך בייתי שאני מתלבטת לגביו לאחרונה, הקשר לחינוך הבייתי הוא גם דרך זה שזה יאפשר לי במידה מסויימת חופש וגם בכך שזה יוכל לעזור לילדים שלי בעתיד לא להיקלע לקונפליקט שאני נמצאת בו.
אבל ההצעה שלך של "לקחת פסק זמן מהכל" בעיקר אם זה כולל לימוד של כל מיני קורסים שעוסקים בהם קצת ובטח לא מכסים אפילו את ההשקעה בהם(כי כדי לכסות את ההקשעה צריך לעסוק בכך הרבה זמן), היא הצעה שצריך כסף בשביל ליישם אותה.
עכשיו נותר לי רק לזכות בלוטו לפחות עד לרמה של כיסוי המשכנתא ואז אוכל לממש את הרעיון הזה.

ועוד משהו-
אני לא מצליחה להביא את עצמי לכתוב את ה"סיפור" של מציאת המקצוע הקודם שלי, ההוא שהתאים לי מאוד עד שהפסיק להתאים לי, מעניין למה זה קורה?
אולי זה מרגיש לי כמו לספר את "סיפור ההיכרות הרומנטי שלנו" בהתייחס למישהו שכבר לא אהוב רומנטי?!?!.

שאלה והתלבטות - אני טובה בהנחיית קבוצות וגם למדתי את זה והתנסיתי בזה (בתור שכירה) .
אני נוהגת לעשות עם עצמי עבודה רוחנית אישית דרך ספרים, התחברתי מאוד לספרים של סנייה רומן("לחיות מתוך שמחה" וכל היתר) לספרים של לואיז היי ול"דרך האומן" האם אני יכולה ללמוד את השיטה/תורה דרך קריאה חוזרת ונישנית של הספרים ולהתחיל להעביר קבוצות בנושא.
אני מתכוונת האם זה חוקי? האם זה נחשב שרלטני? מי שמני להעביר סדנאות על פי שיטה שלא למדתי אותה בקורס להכשרת מורים בשיטה הספציפית הזו? איך אציג את עצמי ואת הקשר שלי לנושא בפני חברי הקבוצה?
מה דעתכם? . . .

אם הדרך היקרה
אני חושבת שמעבר לשאלת החוקיות (שאינני יודעת את התשובה אליה)
נראה לי מאוד לא מקצועי, ולא פייר כלפייך וכלפי אנשים שאת מנחה להנחות מתוך ספרים שקראת.
נראה לי, בתור מי שעובדת ומנחה אחרים, שכאשר את עובדת עם אנשים, יש כל מיני סוגיות שצצות ועולות, ואת בכעלת מקצוע צריכה לתת עליהם מענה מקצועי, והקריאה מתוך ספר היא לא מספקת בעליל בשביל זה. (גם כל אלה שכתבו את הספרים, לא התחילו להדריך אחרים אחרי שקראו ספר בנושא, אם תסתכלי על כריכת הספר תראי שמאחוריהם עומדות שנים של לימודים או מחקר עצמי או דרך שעברו שהובילה אותם עד לכתיבת הספר) היא מקסימום נראית לי מספקת כדי לייעץ לחברה או לקבל רעיון לייעוץ בנושא מאוד ספציפי.
הרעיון בלהנחות אנשים (בכל תחום שהוא) כרוך בלימוד של כלים להתמודדות ועשיה (עם הרזיה, עם אמנות, עם יוגה, עם החיים), ואדם המעביר ומלמד את הכלים האלה, חייב קודם כל לרכוש אותם וליישם אותם בעצמו.
@}

גבירה חמודה.
את יודעת שאני חולקת עלייך בנושא, יש אנשים אוטודידקטים שיש להם הנטיה וההבנה העצמית לפרש ואפילו להמציא תורה משלהם, שיטה משלהם וכו. אתה לא חייב לעבור קורסים או לימודים ונהפוכו לפעמים אותם אנשים מאוד מוכשרים יצאו נפסדים מלימוד בחוץ.
אני יודעת שלך קשה עם הרעיון ואולי כי את לא אוטודידקטית אז קשה לך לתפוס את זה. כמובן שאוטודידקט יכול להיות חארטה, בה במידה שאחד שלמד 4 או 6 שנים יכול להיות חארטה.
הנושא הזה מאוד תלוי אישיות ויכולות.
זו דעתי.
<נקודות מאוד מעריכה אוטודידקטים>

לא, הרפואה המשלימה הוא המקצוע השלישי (והחדש והנוכחי).

גם כל אלה שכתבו את הספרים, לא התחילו להדריך אחרים אחרי שקראו ספר בנושא, אם תסתכלי על כריכת הספר תראי שמאחוריהם עומדות שנים של לימודים או מחקר עצמי או דרך שעברו שהובילה אותם עד לכתיבת הספר
נקודונת
זה לא קשור כאן בכלל לאוטודידאקטיות.
במיוחד אלה שיש להם את היכולת ללמוד לבד, יש מאחוריהם שנים רבות של מחקר עצמי ולימודים. כשהדגש הוא מפורשות לא על לימודים במסגרת.
יש מסגרות תחומים מסויימים שמסגרת או מורה הם תנאי די נחוץ להבנתם וללמידתם לעומק מפי מי שכבר רכש נסיון בתחום ויש כאלה שפחות, אבל איך שלא תסתכלי על זה, גם אנשים אוטודידאקטיים ישבו חקרו והקדישו זמן רב ואנרגיות לפני שהכריזו על שיטה חדשה או פירסמו מאמר חשוב (לפחות אלה שאינם שרלטנים) קחי את איינשטיין האוטודידאקט המובהק שנזרק מכל מסגרת אפשרית אליה נכנס - ישב על התחת הרבה מאוד שנים וקדח וקדח וחקר וחפר כדי להגיע למהות האמיתית של דברים לפני שפירסם תאוריה ששינתה את פני האנושות.
במיוחד במיוחד במיוחד כשאדם לוקח על עצמו את האחראיות להנחות אחרים- זה מאוד לא ראוי בעיני לשבת ולקרוא שניים שלושה ספרים נחמדים שיש בהם תובנות נחמדות ובזאת להכריז על עצמך כאדם שמנחה אנשים אחרים... זה פשוט אקט מאוד לא אחראי, שלא נאמר אפילו די מניפולטיבי כלפי אנשים שבאים אליך מתוך האמונה שיש לך איזשהו אוסף של כלים (שלא משנה אם למדת בעצמך מנסיונך או במסגרת חיצונית) שטרחת לחקור, לבדוק, ליישם את השפעתם, קודם כל עליך ואח"כ על סביבתך. ובטח ובטח לא כפיתרון לאדם שמחפש מה כדאי לו לעשות בחיים ואז מחליט לקרוא כמה ספרים ולרוץ ולהדריך אחרים בזה.

אני אישית מכירה את זה במקצוע שלי שבו מסתובבים אנשים שעברו קורס מורים של חודש בהודו ומישהו נתן להם תעודת הוראה ואיתה הם מתקבלים לעבודות שלא טורחות לברר מאיפה באה התעודה הזו, ועם הידע הזה שרכשו בחודש (שזה פשוט אפילו לא אפס קצה קצהו של התחלת הלימוד) הם הולכים ומלמדים אנשים עם פריצות דיסק, אנשים עם בעיות נפשיות ופיסיות חמורות (ושעורי היוגה מלאים בתלמידים נפגעי מורים כאלה...)

ונגד זה יצאתי. לא נגד הסוגיה: "מסגרת לימודית - כן או לא"

גם הגבירה מאוד אוהבת אוטודידאקטיים, אפילו סוגדת להם. אבל מאוד לא אוהבת שרלטנים
@}

הגבירה ונקודות, איזה דיאלוג מרתק !
אני מסכימה עם שתיכן.

יש לי חברה טובה שהיא מורה מ-ע-ו-ל-ה לריקודי בטן , עברתי המון מורות (מלומדות,עם תואר שני שקשור לתרבות מצריים, בוגרי מורים פרטיים ממצריים וכדומה) עד שהיגעתי אליה ונשארתי לתמיד.היא פשוא אלופה בתחומה, מיקצועית ומעוררת השראה ולכן גם מאוד מצליחה , אבל אין לה בכלל השכלה פורמאלית בנושא, היא פתחה עסק והתחילה ללמד אחרי שהישתתפה במשך כשנתיים בחוג של מורה אחרת רק שעה-שעתיים בשבוע...שרלטנות לשמה?אולי, אבל עצוב לי לחשוב שאם היא הייתה חוששת מכך שאין לה הסמכה פורמאלית הייתי מפסידה אותה.
מצד שני - גם דבריה של "הגבירה" מצלצלים נכון, כנראה בגלל זה עוד אף פעם לא פתחתי קבוצה בסגנון כזה למרות שיש לי תעודות (!תעודות!!תעודות!!!) בהנחיית קבוצות.
אבל אני חושבת שיוגה זה אחרת מאשר הקבוצות שאני דיברתי עליהם,אין לי ספק שבמקצועות שהם ממש ממש חייבים הכשרה ארוכה ,אך לדעתי בקבוצות של מודעות עצמית זה קצת שונה.

ממשיכה לחשוב על זה ....!

גבירתי מתוקתי.
ובכן, אין ספק שעל הלומד העצמאי מוטלת האחריות ללמוד ואין קשר לזמן ,אלא למהירות תפיסה או מהירות גילוי של אותו לומד. יש מי שיבין וידע אחרי חודש ויש שאחרי שנים.
הבנתי מדברייך שאת סך הכל מסכימה איתי.
ייתכן שזה שלמד קורס של חודש בהודו תירגל כל כך הרבה, או קרא מספיק, או בעברו למד על הפיסיולוגיה של הגוף וחיבר שני דברים יחד, או שיש לו איזו הבנה פנימית שלא דורשת המון לימוד והוא יכל לצאת לדרך.
הרי אני לא צריכה לספר לך על רופאים נוראיים שישבו על ספסל הלימודים לכל הפחות 7 שנים. נו אז מה?
ואם הדרך פה מצרפת דוגמא יפה מנסיונה..
כמובן שיכולים להיות שרלטנים וצריך להיזהר מהם, רק רוצה להדגיש שהם יכולים להיות שרלטנים ללא לימודים או שרלטנים אחרי לימודים.

נקודות.
אני מסכימה ולא מסכימה.
מסכימה לגבי זה שיש אנשים שאינם צריכים מסגרת כדי ללמוד לחקור ולהעמיק בעצמם בתחום מסויים וכדי להפוך למאסטרים בתחומם.
לא מסכימה עם עניין האינסטנט וחושבת שכאשר אתה באמת רוצה להבין לעמוק בתחום מסויים, מורכב ומפותח - העניין דורש זמן. אין מה לעשות, אין מה להשבות מה שרקדנית בטן שרקדה חודש יודעת לעומת זאת שבמשך עשר שנים רוקדת, חוקרת ונוברת בעולם ריקוד הבטן (וזו כמובן רק דוגמא) לניסיון ולזמן יש ערך מאוד מאוד חשוב שהיום, בתרבות האינסטנט אנשים נוטים לבטל.
גם מסקנות מזהירות שפתאום נופלות על אנשים, באות אחרי תקופת הבשלה ארוכה לקראת העניין ולא הגיעו אליה פתאום ומשם מייד רצו ללמד אחרים.
בד"כ זה שלמד בהודו חודש, לא תירגל כ"כ הרבה או קרא כ"כ הרבה, כי בד"כ זה שקרא כ"כ הרבה או למד כ"כ הרבה לא ילך לקורס כזה מלכתחילה. (ויכנסו כל מורי היוגה באתר להעיד מנסיונם). כמובן שיכולים תאוריטית להיות יוצאים מהכלל, תאורטית כל דבר יכול להיות.
עוד דבר מעבר לזה - אני חושבת שכדי להיות מוצלח במה שאתה עושה, אתה מוכרח להיות גם אוטודידקט מעבר לכל לימודים שלמדת,מוכרח להמשיך ולחקור, וללמוד ולהתמחות לאורך השנים. מוכרך כל הזמן בנפשך להשאר תלמיד ולשאוף לדעת עוד - אחרת תהיה בדיוק כמו אותם פקידים/ רופאים שישבו 7 שנים על ספסל הלימודים אבל זה כל מה שעשו - בלי נשמה, בלי חקירה, בלי טיפת עניין באנשים עצמם וביכולת לעזור להם)
אני מסכימה עם אם הדרך שיש תחומים שבהם חוסר ניסיון הוא פחות אקוטי. אם עשיתי קורס קצר במקרמה ומייד החלטתי לפתוח חוג משל עצמי, אין בזה סכנה לאף אחד. יכול להיות שנורא יצליח לי ואז אני אצטרך באמת להתחיל וללמוד ולהתפתח בתחום כדי לתת מענה ללקוחות שלי (אותו דבר עם דוגמת ריקודי הבטן) ויש תחומים שבהם טעויות יכולות להיות הרות גורל והלימוד אותם (במסגרת או לא במסגרת) לוקח זמן. פשוט כי יש המון המון מה לדעת ולחקור וגם את רוב הדברים החשובים בהם, אי אפשר ללמוד מספר ובטח שלא בלימוד של סדנה חד פעמית
גם אני התחלתי ללמד כשהייתי חסרת ניסיון, אבל כשמאחורי, מלפני ומצדדיי חקירה אינסופית של התחום שלי, שכנראה לא תגמר לעולם.
ואני עדיין אחרי שנים של עיסוק בתחום, מרגישה שאני לא יודעת כלום, שיש כ"כ הרבה לדעת....!
כל מי שמתחיל לעבוד במשהו, מתחיל חסר נסיון, השאלה על מה היא נשענת והאם יש גיבוי פנימי/ חיצוני/ צידי להתחלה הזו.

סוף סוף ...אני מתיישבת לכתוב איך בחרתי את המקצוע (הנוכחי) שלי , אני מרגישה שיהיה נכון יותר לעזוב אותו ממקום אוהב ולא ממקום שונא.
אני עובדת סוציאלית.איך נהייתי כזאת?
לא הייתי בצבא אלא התנדבתי לשרות לאומי חילוני הייתי מדריכה בפנימייה לילדים בסיכון, נוצר קשר טוב ביני לבין העובדות הסוציאליות שעבדו איתנו, הם היו כמו דמות חיקוי בשבילי ראיתי איזשהוא מכנה משותף אצל כולן והירגשתי שאני רוצה להיות גם כך כשאהיה גדולה.
במקביל- הילדים ניסו כל הזמן ליצור איתי קשר טיפולי עמוק, קשר שהוא מעבר לקשר חינוכי שאמור להתפתח עם מדריכה (מישהי חשפה בפניי ארוע של גילוי עריות,למשל) וגם התמודדתי היטב עם מצבים מאוד רגישים כואבים וקשים, זה חיזק אצלי ת'הרגשה שהמקצוע יתאים לי.
נהניתי בלימודים, ונחשבתי למבריקה ויצירתית למרות שהממצוע שלי לא היה מי יודע מה גבוהה, הייתי מבריקה בסטא'ג ובכל אחת משלושת השנים של הסטאג' הציעו לי לחזור בסיום התואר בתור בתשלום, כשסיימתי את התואר היו לי הרבה הצעות עבודה, אפילו מנהלת של איזו לשכת רווחה שלא היכרתי התקשרה כמה פעמים וממש התחננה שאגיע אלי כי היא שמעה עליי דברים טובים.
התקבלתי בקלות לשתי העבודות האחרונות שעבדתי בהם (שנה ,וארבע שנים).
במשך שנים אהבתי את המקצוע, אהבתי את העבודה בגובה העיניים עם הלקוח, את העובדה שחלק גדול מהעבודה כולל ביקורי בית - עבודה מהסביבה הטיבעת של המטופל ולא מספת הפסיכולוג המנוכרת.
למדתי גם רפלקסולוגיה ,אך החלטתי לא לעסוק בזה , לימודי הרפלקסולוגיה הדגישו אצלי את ההבנה שאני צריכה לעבוד עם מילים ,לא עם הגוף.
הכי אהבתי לעבוד עם קבוצות ולשלב טיפול באומנות בעבודתי, הייתי ממציאה סידרה של 12 מפגשי מודעות עצמית לנערות ומתחילה להעביר אותם.במקביל כל הזמן השתלמתי והתמחיתי בטיפול בנפגעות תקיפה מינית, זה התחום שהכי עניין אותי לעסוק בו. מקום העבודה שלי נתן לי חופש פעולה וחופש להתפתח, הם לא רצו לאבד אותי כעובדת וכל הזמן פירגנו.
לפני שנה התחלף המעסיק, הגיע מנהל משוגע (עם תעודות!) ועשה בלאגן באירגון, כל העובדים הטובים ברחו, התקבלו עובדים בפרוטקציה,הופר האיזון, הפסיקו לפרגן לעובדים, לא נתנו חופש פעולה , העבודה כללה יותר השתתפות בוועדות ומילוי טפסים ופחות קבוצות וטיפול מעמיק, אני נדרשתי להיות בובה של המערכת.
במקביל- נולד לי בן ופתאום המשכורת נראתה לי עלובה ומשפילה , לא תואמת את ההשקעה ולא מאפשרת לחיות ברווחה, עזבתי את העבודה ועכשיו אני שוקלת לעזוב גם את המיקצוע.
אני כבר יודעת מה אני לא רוצה להיות שאהיה גדולה אבל עוד לא יודעת מה כן, זה מצב שקשה לי מאוד להיות בתוכו, מתיש ומבלבל.

הי אם הדרך
את מציירת עכשיו תמונה שונה ממה שציירת בהודעות הקודמות, לפיה יש לך נסיון רב בעבודה עם אנשים וידע שרכשת (במשך שנים של נסיון) במתן עזרה והנחיה לאנשים (בד"כ במצוקה). זה בהחלט מעמיד אותך בנקודת פתיחה טובה מאוד למה שאת רוצה (או חושבת שאת רוצה להיות), כיוון שאת היכולות החשובות והמרכזיות שבחיבור לאנשים והיכולת לתת להם תמיכה נפשית ביחד עם היכול להוביל אותם קדימה מהמצב שבו הם נמצאים - את אלה כבר יש לך.
נשמע שממש כדאי לך לעשות צעדים בכיוון שעושה לך חשק לעסוק בו. אני כן הייתי ממליצה בכל זאת לבחור איזושהי מסגרת כדי לקבל דגשים מסויימים שיכולים להתאים לקבוצות ולתחום החדש שאת רוצה להדריך, כדי לקבל רעיונות ודגשים מסויימים שקשורים לתחום החדש אותו את רוצה להעביר. אין זה גורע מהיותך מוכשרת בהנחיית קבוצות אלא רק יעשיר, ילמד, יתן לך עוד כלים שיכולים לשמש אותך בהנחיה של התחום החדש. בתוך כלים אלה תוכלי לשלב את כשרונך הטבעי להתחבר לאנשים, להרשיב להם ויחד עם זאת לעזור להם ללכת קדימה. כמו שכתבתי פה בעבר, הכלים שאנחנו רוכשים בעבר תמיד נשארים לשימושנו ולא הולכים לאיבוד.
יכולה לתת דוגמא, מעצמי שמלמדת יוגה ולפעמים נתקלת בבעיות ספציפיות של אנשים, (נשים בהריון על כל קשת הבעיות והתופעות שלו, אנשים מבוגרים, אנשים עם בעיות בריאותיות חמורות), כל אלה למרות היותי מורה מנוסה מצריכים ידע וגמישות של דגשים שונים, ולאורך השנים אני דואגת ללמוד וקבל כלים נוספים שמתאימים למצבים נוספים, לסוגים שונים של אנשים - וכל אלה לא גורעים אלא רק מתווספים לניסיון שלי כמורה וליכולת שלי לתת מענה ליותר סוגים לאנשים. הם רק מעשירים את הכישרון הטבעי שלי לעשות את מה שאני עושה. יש לי פשוט ארגז כלים עשיר יותר ליותר סיטואציות.
ורק כדי להבהיר את כוונתי שוב מההודעות הקודמות - מה שחשוב הוא לא התעודות, אלא תהליך הלימוד, ההתעמקות במה שעושים.
וכמו שכבר כתבתי פה למישהי באתר, שהדרך להיות מורה או מנחה טוב היא להשאר תמיד גם תלמיד (-:

שמחה מאוד שאת משתפת כאן ומעוררת אותי למחשבות
שבת שלום @}

ברצוני להצטרף לדיון, תחילה אולי אציג מודל שראיתי, ומצאתי אתר שמציג אותו. המודל ניקרא מודל הקיפוד, והוא יוצא מנקודת הנחה שאם עוסקים במה שאנחנו אוהבים, נוכל עשות זאת ליותר זמן וכן נעשה זאת טוב יותר מאחרים.
http://israelbizcoach.com/[po]index files[/po]/DavidGross hedgehog.htm
הרעיון מאוד נכון בעיניי, אלה שצריך לעשות את התהליך בכל מיני שלבים בחיים, שכן הבחירות סביר להניח ישתנו כמו גם סדרי העדיפויות שלנו.

איך אני מצאתי את מיקצועי?? אני חושב שבדיעבד, הוא מצא אותי. חיפשתי משהו שיכול לפרנס מישפחה, שיש לי רקע וניסיון בו, משהו שאני טוב בו והולך לי בקלות יחסית. משהו שאני יכול למצוא בו עיניין, אתגר וגיוון.
כיום בכל התחומים חייבים להשאר תלמידים, העולם מתקדם בקצב שבו מי שלא ממשיך ללמוד נישאר מאחור. חומרים חדשים בתחום הבנייה, מוצרים בתחום הקוסמטיקה, שיטות טיפול חדשות, ומחקרים כאלו או אחרים יוצאים כל הזמן. מי שלא ממשיך להתעדכן וללמוד פשוט ימצא עצמו בלי יכולת להתמודד עם השוק שהפך להיות מאוד דינמי. מיקצועות חדשים נולדים ומיקצועות אחרים פשוט גוועים לאיטם. אפילו באקדמיה צופים שאדם יחליף בערך 3 מקומות עבודה במהלך חייו...ככה זה.

גבירית פירורית
בגדול , לגבי האינסטנט מסכימה.. דברים טובים מבשילים לאט (קורץ, מחייך ואולי אף מיואש), וללא ספק החיים הם למידה מתמדת וכדאי שנתמיד בכך..

אני רוצה לעדכן, הרבה דברים התרחשו בחיי מאז (ובעיקבות) הדף הזה.
אני משתתפת בקורס ייזמות עיסקי ייחודי לנשים ונעזרת בפגישות עם מאמנת עיסקית כדי להקים את העסק שלי.
לקח לי זמן למצוא את המשהו המיוחד שאני יודעת לעשות הכי הכי טוב ולהגדיר אותו, לקח לי זמן להתמקד ולמקד את העסק שלי.
השבוע יצאתי לדרך וכבר מתחילות להתקבל הצעות עבודה.
אני פוצחת בקריירה של הנחיית סדנאות , קבוצות וטיפולים פרטניים באמצעות קלפי טיפול.
לנשים ולנערות...בעיקר....
אני בעיצומו של תהליך מדהים ומעצים ובדרך להעצים אחרות.
אני מרגישה שווה יותר (תרתי משמע) ושמחה לצאת מהמעגל הסיזיפי של עבודתי כשכירה.
אני עושה צעדים שיאפשרו לי אינשאללה בעתיד להשאר יותר זמן עם הבן שלי בבית (מי אמר חינוך בביתי?!).
אני מאחלת לכל מי שאני אוהבת וגם לאלו שאני עדיין לא מכירה תהליך דומה.
ומודה למי שהחליף איתי מחשבות כאן ...ובכלל.

איך בחרתי מקצוע, במיוחד שזה קצת קשור ל דפקט קיבוצי שבי. ידעתי שאני הולך לכיוון מדעים. יום אחד ראיתי מודעה מפתה במיוחד של החוג לגיאופיזיקה והחלטתי שזה זה. באותה תקופה בקיבוץ וועדת חינוך היתה אמורה לאשר את המקצוע, וביקשה ממני לעבור איבחון מקצועי (זה היה מיד אחרי השחרור מהצבא). בסוף סיכמתי איתם שאענה על השאלון הממוחשב של הלשכה להכוונת חיילים משוחררים. במערכת שם היית צריך לענות על אכמות עצומה של שאלות במחשב כשבסוף קבלת תדפיס שמדרג אילו מקצועות הכי מתאימים לך. מובן שעניתי כך שגיאופיזיקה תצא במקום הראשון.
אני זוכר איך מישהי שאלה אותי בלגלוג בקיבוץ: "מה תעשה? תחקור את השפעת קרני הירח על זנבו של השור?"
ושלוש שנים אחר כך כבר עבדתי בלחקור (משוואות) של קרניים (סייסמיות).
הלימודים היו סוף דרכי בקיבוץ.

אני מחכה שמשהו יפתח דף בשם: כל המקצועות שניסיתי בחיים ואז תהיה לי רשימה ענקית. ענקית ממש של כל הדברים שחשבתי שאני רוצה לעשות וקצת אחרי שהתחלתי (ללמוד ו/או לעבוד) לא מצאתי עניין וכח ועברתי הלאה.
היום אני בת 49 ועדיין מחפשת מה כדאי לעשות...

אז פתחתי דף כזה...

הבנתי שמה שאני מתעסקת בו כבר שנה ממש מבאס אותי ולא מתאים לי!! בא לי לצעוק את זה איך לא קלטתי את זה עד עכשיו?? מ ש ת ח ר ר ת! די לעבדות דייי! תודה לאל שהבנתי סוף סוף למה לא טוב לי! (כאילו דה?!)

לא ללבוש בגדים שלא מתאימים לי, לא להסתובב עם אנשים שלא מתאימים לי, לאכול , לשתות, לשמוע מוזיקה נעימה, להקשיב לרצונות שלי

אז ככה, איכשהו בחיפוש אחר "ייעוץ קריירה" הגעתי לדף המרתק הזה. אני קרובה לגיל 40, יש לי שני ילדים, ואני במקצוע שכבר די משעמם אותי, בשכר שירד לאחרונה עקב המיתון וברצון לצאת מהקוביה שלי בלי לפגוע משמעותית בשכר שלי. נשמע מוכר למישהו? בקיצור, אם מישהו מכיר מכון להכוון תעסוקתי שהוא עבר בעצמו ויכול להמליץ אני מאוד אשמח לקבל כאן המלצה. בשאיפה שזה יעזור. אם לא אז השלב הבא זה קואצ'ינג רק שזה יעלה לי הרבה יותר כסף ולא בטוחה כמה זה באמת יעזור. בקיצור אנשים, אשמח מאוד לקבל המלצות על הכוון תעסוקתי. המון תודה.

פז, את חושבת להיות עצמאית או שכירה?

אם עצמאית, אז יש יועצים עסקיים מנוסים שיש להם הרבה היכרות עם סוגים שונים של עסקים, למשל ג'וי מרוז שהיא מקסימה.
אגב לדעתי כעצמאית חיוני לחלוטין לקבל גם סוג כלשהו של קואוצ'ינג - כדי באמת להפיק מעצמך את המיטב ולהרוויח. במקרה כזה זה גם משתלם כספית, בהחלט.

אם את רוצה להיות שכירה, קשה לי לדמיין מישהו שבאמת מכיר מקרוב ומבפנים את כל סוגי העיסוקים, ובאמת מכיר אותך היטב כך שהוא יכול בשיחה אחת או שתיים לתת לך את "תשובת הקסם". גם אם הוא קורא לעצמו "מכוון תעסוקתי". אשמח לתיקונים אם מישהי חולקת עלי.
אולי דפדופים בעיתונים וברשת יתנו לך רעיונות למשרות?

בהצלחה @}

יש יועצים שמכוונים אנשים למקצוע מתאים על ידי שימוש באמצעים לא קונבנציונליים כמו גרפולוגיה, קריאה בכף היד וכאלה.
אני אישית יכולה להמליץ על מיכל קהת ציטרון מחיפה שמתמחה באבחון מקצועי עפ"י כפות הרגליים. היא מדהימה ביכולת שלה לראות מי את,
היא מכירה הרבה מקצועות ותחומי עיסוק, היא מדויקת ובהירה מאוד ואבחון אצלה פותח הרבה תובנות.
אם מעניין אותך כיוון כזה אני (או גוגל...) יכולה לתת לך את הטלפון שלה @}

וו'או ...הסיפור שלי הוא הסיפור שלא נגמר .התחלתי באמת בבחירה פזיזה ותדמיתית של ראיית חשבון .עברתי אחרי חצי שנה לכלכלה.לא בגלל שרציתי אלא רק בגלל שלא ידעתי מה אני רוצה .סיימתי תואר בכלכלה.עבדתי חודשיים בבנק .מרוב שהיה לי טוב בבנק ברחתי לאילת לעבוד במלצרות.אמרתי לעצמי , "תתבגר" וחזרתי למרכז ועשיתי הסבה של משרד העבודה להייטק .(ניהול רשתות) .הייתי "ילד טוב" ולמדתי כמו שצריך ובמקרה גם הייתי מוצלח .אבל גם כאן היתה המלכודת הראשונה.אני נמשכתי יותר לתכנות מאשר לניהול רשתות.אבל זה מה שהיה לי .ושיחקתי עם הקלפים שהיו לי .עבדתי חמש שנים במחשבים (תהיו סבלנים איתי חחח ).ועכשיו להפתעה .מהרגע שסיימתי צבא התחלתי לגעת באומנות דבר שלא עשיתי בילדות .החל מכתיבת שירה ,ציור ,נגינה ובסופו של דבר הגעתי ביום בהיר אחד אחרי החלפת שתי מקומות עבודה במחשבים בגיל שלושים פלוס לפנות לתחום המשחק .אני מתעסק בזה היום .אני מתפתח בצורה יפה.זה התחום שאותו אני אוהב .לאו דווקא רק משחק .אבל כל מה שקשור לתאטרון וקולנוע ,כתיבה וכו אני אוהב .אבל ....כרגע אני לא מצליח להתפרנס מזה.נמאס לי כבר מעבודות שלא מאתגרות אותי (בלשון המעטה) .הציעו לי בלשכת התעסוקה לקחת קורס במחשבים (תכנות או ניהול מסדי נתונים).אני חושש שהפנייה מהדרך הראשית לדרך אחרת תסיט אותי מהמיקצוע שממלא אותי.אולי אני צריך לחשוב יצירתי ולמצוא משהו יותר מתאים שלא ארגיש שגוזל ממני את האנרגיות לעסוק באומנות אלא מעצים (אהבתי את הדוגמא של היוגה ).אשמח לשמוע הצעות....

עדיין יש קורסי הסבה לאקדמאים מטעם הלשכה?

המקצוע מצא אותי.
גם אני, כמו פלוני רב תחומי, עסקתי ולמדתי רבות.
התחלתי את חיי כאלקטרונאית. אח'כ למדתי שנה תעשייה וניהול בטכניון ומשם עברתי לביולוגיה.
סיימתי תואר בביולוגיה בטכניון ועבדתי בעבודות שונות ומשונות. גם תוך כדי התואר וגם אחריו.
למדתי שפת סימנים לתינוקות, למדתי CRA (מחקרים קליניים) ועבדתי כמדריכת בעלי חיים בגני ילדים.
נולדו באמצע 3 ילדים מקסימים.
בסוף החלטתי לחזור למקור (שלא נתתי לו מקום מקצועי עד כה) - להיות מטפלת אלטרנטיבית. זה משהו שתמיד היה ברקע.
תמיד עזרתי לאחרים בדרכים כאלו ואחרות. תמיד רציתי, אבל חששתי.
עכשיו אני כבר לא חוששת. עכשיו המקצוע כבר בחר אותי. @}

אשמח לייעוץ חברים, אני מבולבלת.

סיימתי תואר ראשון מאונ' מכובדת בארצנו. ועכשיו מה? מחפשת לצאת מהעבודה הסטודנטיאלית בה עסקתי בשנה האחרונה.
אני קצת מפה וקצת משם.. מתעניינת בעיקר בתחומים סביבתיים ובשפה מסוימת, אבל לא רק.
חשבתי לעשות הסבה לתחום של הייטק, אבל גם בתוך התחום עצמו אני לא מבינה הרבה ועל כן לא יודעת אם אני מתאימה ואם זה מספיק מעניין אותי אפילו. בדבר אחד אני די בטוחה, אני מאמינה שאני מסוגלת להצליח בזה אם אני באמת ארצה לעסוק בזה (האם אני רוצה לשבת מול המחשב כל היום? זו שאלה אחרת).
חוץ מזה, אני קרועה בין הרצון להשתכר בכבוד אחרי כמה שנים של הישרדות, לבין הרצון לעסוק בתחומים ערכיים, מאתגרים, חשובים (בעיני, כמובן).
איך מקבלים החלטה? איך מחליטים מה יותר חשוב? ואני יודעת שאין הכרח שזה יסתור אחד את השני

ניתנה לי הזדמנות לעסוק וללמד את השפה שמעניינת אותי, אבל מה שבפועל קורה הוא שאני קצת ממורמרת על תנאי ההעסקה שמציעים, על החלקיות של המשרה, על השכר המאוד נמוך, ואני מרגישה שאני משדרת התנהלות יחסית כבויה. זו תחושה שמאכזבת אותי - מצד אחד ניתנת לי הזדמנות, מצד שני אני בכלל לא מתרגשת ממנה. ולחשוב שלפני כמה שנים חלמתי להגיע לעבודה כזו.
אני כל הזמן מוטרדת מהמצב הכספי, ומזה שאני צריכה עבודה אמיתית וטובה, וכשמוצע לי משהו באחוז משרה כל כך נמוך, ובתנאי העסקה שלא משדרים בעיני הערכה רבה לעובד, אני לא מצליחה בכלל לרצות אותו מרוב דאגה שבמקביל אליו אני אצטרך להמשיך לחפש עבודה אמיתית. (מנגד, זו הזדמנות כמעט חד פעמית לדעתי להתבסס בתחום שמעניין אותי).

בחרתי כרגע לא להיחשף בשמי. אשמח לייעוץ ולהכוונה מאנשי באופן היקרים... כל דבר יסייע. אפילו רק לשתף איך זה אצלכם. תודה.

מה למדת לתואר? לא הבנתי...

היי יעל, למדתי מדעי הרוח והחברה...

הרצאה בטד של Alain de Botton על הצלחה. אולי זה ידבר פה לכמה אנשים... איך אתם מגדירים הצלחה? שימו לב שזו ההגדרה שלכם, ולא של הסובבים אתכם... נראה לי שרבים מאיתנו חוטאים בזה לפעמים.
player]קליק embedded[/po]&v=MtSE4rglxbY

ערב טוב, דף מאוד מעניין. בעיקר בתקופה זו של חיי בה עומדת מבולבלת כמעה, אבודה מחפשת את הדרך שלי.

אני מאוד רוצה למצוא מישהו להיעזר בו בתהליך בחירת המקצוע שלי, יצרתי קשר עם מכון איבחוני שמציע שירותים כאלה אבל עלות פגישה אצלם מטורפת.
ראיתי המלצה של מישהי בדף הזה ואשמח לקבל המלצות נוספות במידה ומישהו התנסה בדבר דומה ונעזר ביועץ או מאבחן בכפות ידיים רגליים עיניים או אף... כל דבר שיוכל להאיר לי את הדרך.

מזמינה אותך לבחון את גישת ה"התמקדות" שמאוד עוזרת עם דילמות ולבטים. זה תהליך התבוננות פנימית שיכול להיות מאוד מאיר עיניים.

תודה, אני אחפש מידע.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מעניין לראות את כל מה שכולם כתבו כאן, במהלך כל השנים, מ-2003 !!!
הגעתי לדף זה כי אני נמצאת במצב שאין לי שמץ של מושג לאיזה כיוון מקצועי לפנות
לאחר שהשתחררתי מהצבא החלטתי לעבור לעיר הגדולה ולנסות להגשים חלום- להצליח כזמרת יוצרת
כתבתי והלחנתי שירים, למדתי קורסי מוסיקה ולקחתי שיעורים בפיתוח קול וגיטרה
הקמתי להקה והתחלנו להופיע בכל מיני מקומות קטנים , באזור המרכז והדרום
בנוסף גם למדתי משחק ותיאטרון, קורס קצר, שיעזור לי להופיע בצורה טובה יותר מול קהל
במהלך כל הזמן הזה עבדתי עבודות זמניות , כמו מלצרות , שירות לקוחות ומאוחר יותר גם הדרכה וחונכות של אוכלוסיות מיוחדות כמו נוער בסיכון, בעלי פיגור שכלי ונפגעי נפש.
לא התמדתי בשום עבודה יותר משנה משום שתמיד האמנתי שאוטוטו החלום יתגשם והפריצה הגדולה תגיע
כ"כ האמנתי בעצמי עד כדי כך שהתכחשתי למציאות ולמצב הכלכלי שהלך והידרדר
הפריצה כמובן לא הגיעה וגם כשהצלחתי להסתכל למציאות בעיניים וניסיתי להתאים עצמי אליה ולעבוד כזמרת קאברים בארועים זה לא הצליח. בעיקר כי...לא באמת אהבתי את זה
לקח לי כ"כ הרבה זמן להבין שאני בכלל לא אוהבת להיות תחת אור הזרקורים ושהאהבה האמיתית שלי היא היצירה עצמה
בכל הזמן הזה יצרתי המון. גם שירים מולחנים , גם עיבודים מוסיקליים, גם הצגות ילדים ואפילו תסריטים לסדרות. ועד היום אני מנסה להציע את היצירות הללו לאומנים מצליחים , וכנראה שאמשיך לנסות .
בכל אופן, הבנתי במאה אחוז שגם אם היצירה היא המהות שלי זה לא אומר שזו תהייה הפרנסה שלי.
אז הגיע הרגע שהתחלתי לחשוב על כיוונים אחרים לגמרי. בגיל 32 , החלטתי לנסות ללכת לכיוון של משאבי אנוש. למדתי קורס בתחום שכלל התמחות בחברת כ"א . למרות שהבנתי שהתחום לא באמת מתאים לי עדיין ניסיתי למצוא עבודה במקצוע, כי זה הדבר היחיד שהיה לי ביד.
לאחר הרבה ראיונות , העבודה היחידה בתחום שהצלחתי למצוא היא מזכירה בחברת השמה. ולמרות שהשכר היה זעום והעבודה הייתה לשמש בובת ראווה לחברה , עשיתי זאת. אך הייתי כ"כ גרועה בזה (וגם שנאתי את זה בטירוף...) כך שלאחר פחות משנה פוטרתי.
היום אני כבר שנה ללא עבודה. אפילו בקושי מחפשת משום שאין לי מושג מה לחפש...
אני זכאית לקבל מימון להכשרה מקצועית דרך ביטוח לאומי ובכל זאת אין לי מושג מה ללמוד...
לא מצליחה למצוא שום דבר שבאמת מעניין אותי ושאני חושבת שאהיה טובה בו
מרגישה תקועה מבחינה מחשבתית וזה מתסכל מאוד
כולם מסביבי עובדים, ורובם נהנים מעבודתם (כך הם טוענים לפחות) ורק אני עדיין לא מצליחה למצוא את הזהות המקצועית שלי

שליחה על ידי ספיר* » 15 מרץ 2016, 12:39

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם שמי ספיר היה מרענן להיכנס ולראות תגובות כמעט של כולם על מה שחשבתי שאני כמעט לבד בעניין הזה עד היום אני שואל את עצמי מה אני אוהב במה אני רוצה לעסוק ואין לי באמת תשובה אמיתית המחשבה הזאת מכרסמת ואוכלת חלקים ממני זה משהו שאני מתעורר איתו וכמובן הולך לישון איתו הגעתי למצב שאני הולך לי מיואש עד כדי שאני לא עושה כלום אז נכון שהאתר נפתח כדי לתת השראה למי שעבר כברת דרך עד לבחירת מקצוע ולא משנה באיזה סוג עבודה מבחינת כל מי שעבר את זה יכול להעיד שזה מבחינתו פסגת האושר ובצדק מי לא רוצה להתעורר כל בוקר לעבודה שנותנת לו נוכחות סיפוק ובקיצור חיים אז לכל מי שיש לו עצה כזאת או אחרת הכל יתקבל בברכה תודה

שלום לכולם , גם אני במצב שאני לא בטוחה איזה תחום לימודים מתאים לי. אני אחרי שירות לאומי . אני יודעת שנקודות החוזקה שלי הן : שפות והתנסחות מאוד טובה במילים (הכוונה שאני מאוד טובה במילים). הייתי במכון איבחון שנתנו לי תחומים שהם ממש לא אני .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מקווה שהדף הזה מתאים. אני אמנם עדיין צעירה (עולה לי"ב) אבל בזמן האחרון יש מלא עניין בבית שלי סביב הקריירה שאני אבחר. שלחו לי זימונים ושאלונים לכל מיני מסלולים ויחידות עילית בצבא שדורשים שירות קבע של כמה שנים, וההורים שלי טוחנים לי על זה את המוח. בתכנון שלי אני משרתת שנתיים שירות חובה (לא ממש אכפת לי איפה, נשתדל משהו משמעותי בשביל אמא ואבא) ואחר כך לומדת באוניברסיטה העברית איזשהו תואר משולב במדעי הרוח או מדעי החברה, ממשיכה לתואר שני, דוקטורט, ומשם רק אלוהים יודע (אולי מרצה, חוקרת...). מבחינת נתונים אני יכולה כביכול ללמוד כל מה שאני רוצה, החל מהנדסת שעמום כזאת וכלה בהנדסת שעמום אחרת ולהרוויח סכום מכובד לשביעות רצונם של ההורים שלי (שדרך אגב אין להם השכלה והם בין עבודות כל החיים. כנראה בגלל זה הם כל כך לחוצי קריירה לגביי) אין לי בעיה עם מקצועות ריאלים, אני פשוט לא רואה את עצמי עוסקת בזה ומעבירה את כל החיים שלי מתכנתת דברים במשרד ממוזג. כשאני מסבירה להם שאני לא רוצה להיות בקצונה אקדמית או בחבצלות או שחקים כי אני לא מתחברת לאף תחום לימודים ולא מתכוונת לשרוף עוד שלוש שנים בצבא הם כועסים כי אין דבר כזה להתחבר למקצוע, זאת הזדמנות שלא תחזור על עצמה, זה יפתח לי דלתות בעתיד וכו', וללמוד מדעי המדינה או היסטוריה או פילוסופיה זה לא פרקטי ואין מה לעשות עם זה, וחבל אני ילדה מוכשרת וחכמה אני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, ולא להיות כמוהם ולהתקדם בחיים, וזה תואר שיותר שווה מתואר רגיל וזה לצבור ניסיון וזאת עבודה מובטחת וכו' וכו' וכו' (הם כבר חיים בסרט שהתקבלתי לשם). זה אפילו לא אכפת להם איזה תחום אני אבחר העיקר שיהיה נחשק ויביא כסף וזה מבלבל אותי מאוד כי אני כן יודעת מה אני רוצה, אני לא צריכה לשבת מול חוברת ענקית של תחומים ולהתלבט וששום דבר לא מושך אותי ואז ללכת לדבר הכי טוב כביכול שאני יכולה להתקבל אליו. הם אומרים שזאת החלטה שלי ושאם אני לא רוצה אי אפשר להכריח אותי, אבל שאני אצטער על זה אחר כך והחיים הרבה יותר מסובכים מזה.
אני בכלל רוצה לטייל בעולם איזה עשר שנים, וללמוד היסטוריה זה הדבר השני שאני רוצה לעשות אז אני מתפשרת על זה. אני יודעת שאני נשמעת כמו ילדה קטנה שלא יודעת כלום מהחיים שלה ואולי זה נכון, אבל כסף אף פעם לא היה פקטור בשבילי (וזה לא שאני ילדת שמנת שתמיד היה לה, היו הרבה מצוקות כלכליות בבית). תמיד כשהייתי צריכה לקנות בגדים חדשים אני בכלל לא התלהבתי מזה, אפילו הגעתי למצב שיש לי מעט מאוד וכל יום אני לובשת אותו דבר אבל לא אכפת לי, לא מעניין אותי להרוויח יותר מעבר למה שממש צריך. אני גם עובדת וקונה לעצמי את כל מה שאני צריכה (ציוד לבית ספר, בגדים, בילויים, הכל) ואני יחסית עצמאית מבחינה כלכלית ומבינה את הערך של הכסף (כמובן שאין מה להשוות את זה לתשלום של שכר דירה וגידול ילדים).
פשוט כשמבחינת ההורים שלי החלום שלי הוא חסר משמעות והם מציעים לי את הדבר האחרון שחשבתי שאני אעשה זה גורם לי להבין שגם אם אני אלך על המסלול שרציתי זה לא יהיה טוב כל כך כי הם כל הזמן ינקרו לי בראש "אמרנו לך". אז קריירה פתאום נראית כל כך לא חשובה, כן אוהבת לא אוהבת, יותר כסף או פחות, מה זה משנה, לפעמים גם התחומים שאני רוצה וקוראת עליהם בשעות הפנאי כבר לא מעניינים אותי וזה גורם לי לחשוב שהכל לא חשוב ואני יוצאת מדעתי.
לא באלי לבחור כלום. קריירה זה דבר אידיוטי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שזרקו אותה בתוך כל הסיפור הזה. פתאום הרבה יותר חשוב לי לרצות את ההורים שלי מאשר את עצמי וזה מחרפן אותי כי תמיד אמרתי לעצמי שאני אעשה בדיוק את מה שאני רוצה ואחקור ואלמד ואטייל ואחיה את החלום שלי. אני תוהה אם אפשר לרצות גם אותם וגם את עצמי.
אני חושבת שכל זה אומר שאולי אני לא באמת אוהבת מדעי הרוח ומדעי החברה (זה בטח לא אומר שאני אוהבת מקצועות ריאליים, אבל זה שההורים של מערערים אותי כנראה מעיד על זה שאני לא מספיק בטוחה, לא?)
אני אפילו לא יודעת מה השאלה שאני רוצה לשאול ואם מישהו הגיע עד לפה בקריאה, אבל הייתי שמחה לשמוע (או יותר נכון לקרוא) עצה של מישהי/ו שעברו את זה כבר או שסתם יש להם דעה בעניין...
תודה 

שלום לך צעירה (אשמח אם תמצאי לך כינוי, אפילו זמני, או רק לדף הזה, אם בא לך),

קראתי מה שכתבת. את מצטיירת לי מבין השורות כמישהי עם רגליים שעומדות היטב על הקרקע, ועם ראש שרוצה לגעת בעננים.
אני מאחלת לך את שני אלו, וגם להשאר רגישה לעצמך ולעולם.
אני חושבת כמוך שבגילך לא נורא אם לא תכנסי מייד למסלול של קריירה. הכרתי לא מעט אנשים שלמדו מסלול לפי רצון ההורים, ולא עוסקים במקצוע בכלל, כי הוא לא מעניין אותם (כולל רפואה, כולל תכנות, ועוד).
מי שחשובה לו העצמאות שלו יימצא איך להסתדר בצורה סבירה וייקח אחריות על הבחירות שלו.

אני חושבת שסיעור מוחות פה יוכל לעזור לך להציג את עמדתך בפני הורייך, לא בשביל לשכנע אותם, אלא בשביל להעמיד בפני הוריך (בנימוס, באהבה, אבל בצורה נחרצת) בצורה ברורה את הצורך שלך לנווט את חייך לכיוון שמתאים לך.
אני חושבת בגדול שמותר לכם להסכים על עזרה מהם אם זה מתאים להם, אבל לא להתנות זאת בציות לרצונות שלהם לגבי בחירת דרכך.

חוץ מזה, מותר לך להתלבט, לנסות מסלול ולגלות שהוא לא מתאים ואז לנסות משהו אחר.

קבלי חיבוק!

אני חושבת שיש לך עוד הרבה זמן, ואין צורך למהר. השנים שיעברו עד שבאמת תצטרכי לבחור מקצוע ישפכו אור על השאלה, ועדיך לא לדאוג סתם. כמו שאמרה יולידו, מותר להתלבט, לנסות, לשנות דעה. אלו לא החלטות בלתי הפיכות וגורליות כמו שהן נראות לך ולהורים שלך כרגע.

ועוד נקודה חשובה - את לא צריכה לרצות אותם. זה לא התפקיד שלך בחיים.

מצטרפת למילים של יולי קו @}
את נשמעת מאוד אחראית ורצינית והכי חשוב - יודעת מה את רוצה.
את לא צריכה לבחור כרגע, וגם אם תבחרי משהו זה לא יחייב אותך לכל החיים. אני לא חושבת שאת יכולה לרצות אותם (וגם לא חושבת שאת צריכה...) - את כן יכולה לראות את נקודת המבט שלהם ועושה רושם שאת בהחלט מבינה אותם. אלו החיים והבחירות שלך.
מהניסיון שלי כשאני עשיתי בחירות שלא כ"כ מצאו חן בעיני ההורים שלי אז בסופו של דבר קרה אחד מהשניים: או שהם הבינו "שצדקתי" ושינו את דעתם (למשל לגבי לעשות שירות לאומי במקום צבא); או שהבנתי שזו היתה בחירה לא טובה והתמודדתי עם ההשלכות - אבל לא היתה דרך שהם יכלו לחסוך ממני את זה, על אף כל הרצון הטוב ההורי (למשל זוגיות).
זה השנקל שלי.
אגב, את יכולה ללמוד גם חוג ריאלי וגם חוג מדעי הרוח. למשל היסטוריה ומדעי המחשב

מאמינה שכשתדרשי לכך, תגיעי לשילוב שמספק גם את הצורך החומרי-קיומי וגם את הצורך הנפשי.
בהצלחה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי אומנם אני רק בת 12 ולא אמורה להתעסק בזב אבל לי אישית אין זמן להתברבר אני צריכה לבחור כאן ועכשיו מקצוע אני מתענינת בנדל"ן ובמכירות של דברים הבנתי שללמוד משפטים זה לימודים קשים והרוב זה בזכות קשרים שלי אין וליהיות מתווכת בישראל זה עבודה עם המון תחרות בין העוסקים בכך בנוסף אני ממהרת להחליט כי אני שותה לפרויקט של אוניברסיטת בר אילן שבזכותו אקבל תואר במתמטיקה לפני סיום י"ב אבא שלי אומר לי ללכת על זה כי זה יפתח לי דלתות בעתיד אבל לי התחום הזה לא מאיר עיינים בקיצור אני צריכה לקבל החלטה ומהר ההורים שלי לוחצים עלי ואני לא רוצה להיתקע במצב של לא מרוצה מעבודתי בעתיד או מרגישה שהחמצתי משהו אני רוצה לעסוק במכירות ולעשות מזה כסף אני רוצה לקום לעבודה מאושרת ולבנות לעצמי עתיד

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ווווווואוווו!!! יש פה הודעות מ2007 חח שלגמרי אני מזדהה איתם.
אני בן 32, מהרגע השחרור, רק מבולבל, עשיתי תואר בתקשורת לפני חמש שנים, ומאז קופץ בין עבודות,
חלום שלי שיעשו ניתוח מוח פתוח ויאבחנו את הפוטנציאל והנטטיה המקצועית שלי, ופשוט יאמרו לי:
"תקשיב חבר, לפי הניתוח המקצוע שהכי מתאים לך והכי תצליח בו הוא "XXX" גש ולמד."
זהו! פשוט וקל, בלי לחשוב בלי שום דבר שפשוט יגיע מישהו שיתלוש אותי מהקרקע ויגיד לי מה לעשות..
אני אוכל סרט כבר שנים!! במה כדאי לי להתעסק שנים!! והזמן רץ.....
ואגב הייתי לפני התואר בייעוץ לימודים, הייתי בעוד כמה ייעוצים בשנים האחרונות, ואני פשוט מפסיק את זה ישר באותו רגע כי אני ממש מרגיש
שהם לא באמת יכולים להביא אותי לפתרון...
אני יודע שאני מעדיף תפקיד טכנולוגי שכולל שהיה והתעסקות רבה מול מחשב, משהו מתקדם, מצד שני אין לי בעיה לעבוד מול אנשים...
אבל בנתיים, נאדה אין לי מושג מה לבחור............

_החלום שלי שיעשו ניתוח מוח פתוח ויאבחנו את הפוטנציאל והנטטיה המקצועית שלי, ופשוט יאמרו לי:
"תקשיב חבר, לפי הניתוח המקצוע שהכי מתאים לך והכי תצליח בו הוא "XXX" גש ולמד."
זהו! פשוט וקל, בלי לחשוב בלי שום דבר שפשוט יגיע מישהו שיתלוש אותי מהקרקע ויגיד לי מה לעשות._

יש לי חבר אחד, שבעבודה שלו פוגש גישה כזאת על בסיס שבועי, ולא מפסיק לקטר על זה.
"אנשים רוצים שאני אתקן אותם, רוצים שיגידו להם מה לעשות, רוצים שיביאו להם את הפתרונות, ולא מוכנים לעשות את המאמץ, לשאול את עצמם כמה שאלות עומק, לקחת אחריות על החיים שלהם ועל הבחירות שלהם".
זה מאמלל אותו רצח, להתמודד פעם אחרי פעם עם אנשים שיושבים מולו ואומרים "נו? איזה פתרון אתה הולך להציע לי?" והוא מנסה לשאול אותם שאלות מנחות, להבין לעומק מה העניין, מה הפרמטרים שמשפיעים עליהם, אילו נקודות בעייתיות יש, איך אפשר לעבוד עליהן, והם מסתכלים בו באכזבה תהומית או מתעצבנים עליו שהוא לא מציע להם את הפתרון-הקל-והפשוט שהם רצו.

בהצלחה במציאת מילת הקסם @}

שליחה על ידי אפרים* » 14 מרץ 2019, 04:07

שלום לכולם !!
אחרי תהיות רבות, הבנתי שאחרי שלמדו אותנו שפרנסה זה "קריירה" ותחום עיסוק זה "הגשמה", אנחנו פשוט מנסים לדחוס את משמעות חיינו לתוך העבודה מה שיוצר אצלינו מערכת ציפיות שגויה מעיקרה, אני אישית חושב שאת המשמעות שלנו אנחנו אמורים למצוא בלי קשר למקצוע, ובפשטות למצוא גם כן פרנסה שנרגיש בה טוב, מדברים שאנחנו יכולים להעניק ולקבל שכר בתמורה, ישנם אנשים שהמשמעות והפרנסה באים מאותו הצינור, אבל אצל רבים מאיתנו זה לא עובר דרך אותו הצינור,
ואולי זה גם יכול להסביר את שהדף הפך לקבוצת תמיכה, להרבה אנשים אינטלגטים שמחפשים ותוהים,
בהצלחה לכולם !!

כל ממילה אפרים

אני בחרתי מקצוע לא משעמם שמכניס כסף. התוצאה - לפעמים זה כן משעמם, ולא נהייתי עשירה אבל אני מסוגלת לפרנס וזה נחמד. לגבי ייעוד והגשמה - מדי פעם זה מטריד, אבל אולי הבעיה היא בחשיבה

לחזור לבסיס, להזכר מה עושה לכם טוב, איפה ומתי אתם מאושרים, דרך המקומות האלה למצוא מקצוע שיכול לשלב את מה שאתם אוהבים לעשות, ברגע שתעבדו במה שאתם אוהבים השכר יגיע, לא לחפש "מקצועות מכניסים" אם אין לכם פאשיין למקצוע לא תוכלו להתקדם וזה לא יקדם אתכם, ברגע שתעשו מה שאתם אוהבים תמיד תהיו מעודכנים, שמחים, שרותיים ואיתו יבוא גם השכר, אין סכום ששוה את בריאות נפש שלכם!