חשבתי על הדברים,
ואני חושבת שאני בנטייה של ניצן,
אני לא מסוגלת להיות כזו מאורגנת,
זה אפילו לא עובר לי במחשבה,
כשעיפים הולכים לישון.
אצלי הבעייה כאמור התעוררה, שלא הולך לישון , למרות שעייף.
אתמול נירדם תוך חצי שעה, היה סביר.
אני הרגשתי את הרגשות שלי מחליפים צבעים לרגועה, עצבנית חליפין.
הוא הסכים ללכת למיטה רק אחרי שהיה לו ברור שנאי באה איתו.
זה מה שהוא צריך כרגע, מקווה שאוכל לעמוד בזה.
אני מנסה לעושת עבודה מנטלית בזמנן שהוא נירדם ואני שוכבת לידו- עבודה שלא קשורה אליו.
אחת התחושות שמלווה אותי בסיטואצייה הזו היא הזמן שעובר ואני לא עושה כלום- נגיד מחשב, כלים,סידור בית, כביסה, בן זוג, זה מוריד אותי מהלך לפני שאני מוכנה לכך.
דבר נוסף שעבר במשחשבה שלי- אני זקוקה לזמן לעצמי, אני ידועת שכבר דובר על כך , אבל אני מתכוונת שכנראה יותר מאחרות.
כלומר- אם אני קמה בבוקר לפניו- הז יכול לשנות את כל הגישה שלי אליו וליום עצמו, השקט ההתעוררות האיטית והאין דיבורים עם פקיחת העיניים- שקט- ואני בן אדם שאין לו בעייהעם רעש ודיבורים!
ככה גם בצהריים- שקט למשך איזו שעה-
וכאמור בלילה- למשך לפחות שעה לפחות- זה צורך שלי שהתכחשתי לו מאז שבני נולד.
רק לאחרונה אני נותנת לו מקום - מרשה לעצמי להרגיש בסדר עם זה.
בניגוד לאמהות אחרות, שהן עם הילד 100 אחוז, נגיד יכולות לעשות איתו משהו שאותן זה לא היה מעיניין השיט אלילו הילד, אני לא מסוגלת לכך
אני סובלת, לא יודעת למה, ניראה לי שלראשונה אני אפילו אומרת את זה בפרצוף שלי...
זה כאילו שאני אוהבת אותו רוצה אותו ושלא יפריע לחיים הבוגרים שלי, אחרי ובזמנים מסויימים.
לא קוראת שוב, מפחדת להתסכל לזה בעיניים- שולחת את זה ככה.
נריאה לי שהקטע של ללכת לישון, סוף סוף אני מגיעה לשורש של העיניין , אני חושבת, ולמה זה הפך להיות אישו בבית שלנו.
- מה שכן אני חושבת על זה גם- ניראה לכן בסדר/טו/נורמאלי, שהאיש שלי כל כך טוטאלי עם כ-ל הבחירות שלי- כאילו כל מה שאני מחליטה בסדר מבחינתו?
(זה לא קשור לדף ממש לא חייבת תגובה)