שכנים מעצבנים

[כובס*]

אל תעשי דברים כאלה. אלא אם את רוצה להיכנס למלחמה גלויה. היא ישר תדע שזו את שהעלמת, או ריססת בפליט, או כל דבר של כיתה ג' אחר.
תדברי איתה שוב, עם עוגה וחיוך. אם לא ילך אז תחממי שכנים נוספים ואת הבעל בית ותנסחו מכתב פורמלי ותקיף ותשלחו העתק לאיזה עורך דין שאת מכירה. זה יכול להיות עורך דין לעינייני עיזבון או פליליסט צמרת - העיקר שהיא תראה שאתם רציניים. הזכירי את חוק המקרקעין (התשס"ט-1969) ואת תקנון הבניין שלכם, אם ישנו. תציבו אולטימטום ותאמרו שאחרי כן תאלצו להוציא אל הרחוב את הכביסה. שימו לה את זה בתיבת דואר. דרך אחרת - לנסח את המכתב באופן כללי יותר, לגבי חוקי ועד הבית בנושא חדר המדרגות, עם הסנקציות והכל. תתלו את המכתב בחדר המדרגות, ממש מעל הקרוקר הלח או הגרביון.
בהצלחה

[אמא*]

עדיף שקודם תטפלי בדברים שאת ודאי עושה לאחרים שמפריעים להם.

לא רואה קשר בין הדברים. אני אדם שבודק את עצמו כול הזמן,עם רגישות סופר גבוהה לזולת, ואם אני שומעת או אפילו מרגישה שאני מפריעה, אני עושה בדק בית .

זו גישה די פשוטה וטבעית ליבש דברים בחוץ ואם לא איכפת לה שכולם רואים את התחתןנים שלה למה לך איכפת?_
כיון שזה חדר מדרגות משותף, לכול אחד יש דלת משלו ומאחורי הדלת הוא יכול לעשות ככול העולה על רוחו, לא במתחם המשותף, אם זה מפריע לכול הדיירים.
אז לדעתך כול הדיירים בבניין לא בסדר, הם צריכים לבדוק איפה הם עושים דברים שפוגעים באחרים?תגידי, לא לגיטימי שהכניסה תהיה נקייה ונעימה לכולם? שתהיה גישה לתיבות הדואר?

בכול מקרה, אין לי את האנרגיה להתמודד עם זה. אני לא אדם של קונפליקטים (ולכן פתחתי את הדף לבקשת עזרה, כי לא יודעת איך להתמודד כראוי כשלא הולך בנועם)ותמיד , או בדרך כלל, הצלחתי למצוא פתרונות בטוב ולהיות בקשרים חמים עם השכנים שלי, אני מעדיפה לראות ולמצוא את הטוב שבכול אחד. אבל לפעמים נתקלים בסוג אחר של אנשים, שיותר קשה לדבר אל ליבם.
(עובדה שכולם העירו לה כמה וכמה פעמים וכלום)


_באמת מוזר הדף
כמו שדקה אחרי שנכנסת לבנין (אפילו לפני.. כי התאפקת... )כבר התחלת לריב איתה, כך גם דקה אחרי שפתחת את הדף ירדת כאן על הכותבות.
אולי זה ההורמונים, אולי זה האופי אבל אותו הדפוס בדיוק.
אם טרחת וכתבת, אנ מקווה עבורך שלא על מנת לשאוב מהדף הזה כוח והוכחות לצידקת מאבקך.
אלא שאת חווה מצוקה אמיתית ואת מבקשת עזרה._

פלונית יקרה, את מצחיקה אותי,אף אחד לא התחיל לריב איתה, אל תעוותי את מה שכתבתי.. להביע את חוסר הנוחות כלפי שכן שעושה משהו שמפריע לכול הדיירים כולל אותי- זה לא נקרא לריב.
לא נראה לי ש"ירדתי על הכותבות" כאן, לגיטימי שאציג את עמדתי, נכון?

אלמונית,
_נשמע שגם לך לא חסרה חוצפה והיא מהדהדת לך
זה נראה לך חוצפה להשאיר פתק שמבקש באדיבות למצוא מקום פחות מפריע לכביסה ולאחר שמתעלמים מבקשתי לחלוטין לנסות למצוא פיתרון אחר?.

בשמת וtאמא, תודה על התגובות שלכן.!
למרות שזה נראה לי קצת חריף פתאום להוציא לה את הכביסה לרחוב או לשים לה אותה בשקית זבל על יד הדלת.....
בינתיים הסתפקתי בלהזיז את המתקן בצד הקיר של הבניין, פשוט כי קשה לי להתמודד כרגע. אבל העיצות שלכן בהחלט נותנות לי רעיונות ....

נראה לי שאני משחררת את זה לבינתיים,פשוט כי אין לי מה לעשות כרגע. לפעמים צריך להמתין כמו שאומרת ימימה.המתנה היא גם סוג של תגובה. וסומכת על היקום שימצא את הפתרון הטוב ביותר. פתרון של שלום וכבוד וחמלה . חבל לי על האנרגיה שלי, אני כנראה לא מסוגלת לשנות את העולם.זה עצוב.זה גם די כואב.
גם לא רוצה להילחם עם אף אחד, ואין לי הכוח גם להתעמת כרגע. (רק כרגע)
...לכי תדעי מה היא עברה בחייה שהיא לא מתחשבת אולי כואב לה מידי?
נכון, אני חושבת גם על זה...שולחת לה אנרגיות של טוב ובעיקר של מודעות עצמית וסביבתית.

אגב, בשמת, באגודה לתרבות הדיור אמרו לי בהתחלה בתגובה ראשונית שזה מאוד לא מקובל ולא מכבד מצידה ושאם הערתי לה כבר בטוב והיא שמה עליי קצוץ, שאוציא לה את הכביסה החוצה לרחוב(!).אחר כך בצורה שקולה אמרו לי לשלוח לה מכתב רשום ולהודיע לה שזו התרעה אחרונה לפני פנייה לבית משפט, ושיש בית משפט שמטפל בדברים האלה.
היה לי עצוב לשמוע ולדמיין את זה. מעדיפה להימנע מזה.

אגב, הדף הזה הוא הרבה מעבר לקונפליקט עם שכנה, הוא נסיון למציאת איזון ושמירה על המקום האישי שלי בשאיפה לדייק ולהיות "נכונה" כמה שיותר בתגובותיי בלי להתערבב בעומס, במידת הניתן. אכן, יש כאן תיקון...
שולחת לכול באי הדף והאתר אנרגיות של טוב @} מי ייתן ונשכון בשלום ,בכבוד וברגישות לעצמינו, לבאי ביתנו ולסביבתינו.@}

[שרית_אמיר*]

מלחמה- רק תביא מלחמה
דרכי נועם- יביאו שלום
תצאי מנקודות מוצא אילו ומשם תזרמי

[ש_חף*]

כשאני גרתי בדירת שותפים הייתה אחת שבאופן קבוע השאירה כלים מלוכלים בכיור, עד שנהיה מסריח. אחרי כמה פעמים שהערתי לה ללא הועיל, התעצבנתי עד למאוד, ופשוט השארתי את ערימת הכלים המלוכלכים ליד הדלת שלה. היא חטפה את החלסטרה של החיים, שיחסית לתימניה עם בעיות נפשיות זה מאוד חריף, אבל מאותו יום העניין נפתר.
או בקיצור, כמו שבשמת אמרה, אם זה מפריע בכניסה, להזיז למקום אחר. באיזה קומה היא גרה? אולי לשים לה את המתקן ככה שיחסום לה את הכניסה לדירה אבל ישאיר לאחרים מרווח מעבר?

[התפוז_האורגני*]

דרכי נועם - יביאו שלום (לפעמים)

אם את מסוגלת לשחרר באמת ובתמים, אולי זה באמת עדיף, אבל אם אי-פעולה ישאיר אותך עם חמיצות בלב בכל פעם שתבדקי דואר או תפגשי אותה במדרגות, אז עדיף כבר לעשות משהו..
אם את יודעת שעם שאר השכנים היה אותו סיפור, תעשי חנוכת בית. תדברו שם והלחץ החברתי הנעים עשוי להשפיע. אחרת זו כבר מלחמה שלה עם כולם והרבה יותר קל לשלוח לה מכתב רשום ולהודיע לה שזו התרעה אחרונה לפני פנייה לבית משפט, ושיש בית משפט שמטפל בדברים האלה.

[התפוז_האורגני*]

כל הממליצות להזיז לארוז או להבאיש לה את הכביסה - אתן מביאות בחשבון שאולי מדובר בשכנה מהסוג שחבל להיחשף לחלסטרה שלו? אתן בטוחות שאין לה בן עבריין?
אמא, לדעתי תיישמי את ההמלצות האלה רק אם את ו/או מישהו מחבריך מומחה לאומנויות לחימה או מכיר שוטר.. בקיצור, בלי לדעת עליה כלום, אל תעשי לה כלום.

[דורה*]

בשמת, מילים כדרבנות!
דרכי נועם ושלום אינן מיועדות לאלה שלא מסוגלים להבין אותן. מעשים , יבהירו לה , שלא ניתן לפגוע באנשים המתגוררים לידה , כל מה שהיא עושה בתוך דירתה - עניניה...ומה שמחוץ, יש להתחשב וללמוד לחיות בצוותא. מי שלא מסוגל להבין בבקשות ומילים , יבין במעשים...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

בעיה בעיה.

אני חושבת שקודם כל את צריכה לחשוב למרחקים ארוכים. אם את והיא עומדות לגור אחת מול השניה לאורך הרבה זמן, ממש ממש רצוי שישכון לפחות שקט (לא מדברת על שלום חם- למרות שגם הוא אפשרי).

עוד עניין הוא - מהלכים אלימים יובילו לאלימות נוספת...

אין ספק שזה ממש מעצבן - בעיקר ההתעלמות שלה נותן תחושה מאוד לא נעימה , למרות שאולי היא נעלבה מסגנון המכתב ובחרה להיתעלם ממך.

ללא ספק אם תגיעי למצב שאת לא יכולה יותר, אני הייתי ממליצה לעמוד מולה עם כל השכנים ולא לבד.
וכמובן לבדוק את החוקים בעניין.

אבל קודם הייתי מנסה לחשוב על דרכים יצירתיות. לא עולה לי משהו מבריק כרגע.
את לא אומרת לה שלום כשאת פוגשת אותה?
אי אפשר לשאול אותה אם אין מקום אחר שהיא יכולה לתלות את הכביסה? אולי לבוא בדרך יותר אמפטית?
עכשיו אחרי מכתב , תקיף אך מנומס ככל שיהיה, נשמע שהיא פגועה והיא לא תמהר לשתף איתך פעולה, או להיפתח אלייך.

[תמרול_ה*]

הסיפור על הכלים הזכיר לי שפעם גרתי במושב בערבה, בעבודה כחיילת משוחררת, וחברים שלי גרו בדירה ליד, שבה היו מגיעים לישון נהגי המשאיות של המושב.
נהגי המשאיות היו משאירים את הבית במצב מחריד, מזוהם ומגעיל, והחברים שלי היו נקיים ומסודרים.
לאחר אינספור הערות, בקשות, צעקות וגערות, יום אחד הם לקחו את הבוץ המלא בחרא של פרות, מהרפת של המושב, ומילאו את החדר של השניים בזבל פרות.
הנהגים היו צריכים לעבור דרך הזבל כדי לצאת מהמיטות ומהחדר.
מאז שב הסדר לבית. (-:
אבל זו באמת סיטואציה אחרת.
זו שאלה באמת לא פשוטה איך מתמודדים מול התנהגות שמרגישה לא מתחשבת.
איך שומרים על עצמנו מצד אחד, ולא גורמים להסלמה מצד שני.
איך מבהירים את הגבולות.

[סלעית*]

מה עם לקפל את המתקן עם הכביסה בתוכו כך שיישען לה על הדלת? כדי להיכנס היא תצטרך להזיז אותו, וזה יפריע לה ופחות לכם. אולי היא תבין את הרמז?

[סלעית*]

איך מתמודדים מול התנהגות שמרגישה לא מתחשבת.
זה חלק מהעניין. ההתנהגות של השכנה הנ"ל היא לא התנהגות שמרגישה לא מתחשבת , היא התנהגות לא מתחשבת נקודה.
המרחב המשותף הוא של כולם, ולכן אי אפשר לנהוג בו כבתוך שלנו, כמו שהיתממה כאן למעלה אחת התגובות בנימוק "היא לא מפריעה לך תלות את הכביסה מול החלון בבית". יש הבדל מאוד גדול בין השטח הפרטי שלי (שגם בו יש הגבלות, למשל אני לא יכולה ליצור רעש בתוך השטח שלי שחודר ומגיע לשטח המשותף ולשטח הפרטי של אחרים בשעות מסוימות של היום) לבין השטח המשותף שבו כולם צריכים להתנהל בצורה נעימה ומתחשבת.
ואם אותה שכנה לא הייתה תופסת את המרחב הציבורי ע"י מתקן הכביסה אלא הייתה מפזרת זבל על אותו שטח, גם אז הייתם אומרים שזה בסדר ושהכל בראש של פותחת הדף?

את ביקשת ממנה בצורה נעימה, שכנים אחרים ביקשו, ולה זה לא אכפת.
זה לא שאיך שראית את המתקן העפת אותו לכל הרוחות בלי לנסות לברר ולדבר.

לא ברורה לי ההתנהלות של חלק מהמגיבים כאן. למה אישה בהיריון (ובקרוב אישה עם תינוק במנשא) צריכה להזיז מתקן כביסה כדי לקחת את הדואר מהתיבה שלה?

[קוראת*]

לא ברורה לי ההתנהלות של חלק מהמגיבים כאן. למה אישה בהיריון (ובקרוב אישה עם תינוק במנשא) צריכה להזיז מתקן כביסה כדי לקחת את הדואר מהתיבה שלה?
בדיוק. היא לא צריכה. אין כל סיבה "לשחרר" כשמדובר בדבר שעוברים לידו כל יום ובגילויי בריונות. להיפך.

[פלוני_אלמונית*]

עם כל האהבה שלי לאתר הזה, הדף הנוכחי נראה כמו פרודיה על אנשי שאנטי באחד מתוכניות ערוץ 2...
לבדוק עם עצמה איפה היא לא מתחשבת באחרים?? עיוורון של הכותבת למגוון האנושי?? השארתן את הצ'אקרה פתוחה קצת יותר מדי זמן או מה?
יש מצבים בהם זה לא אני, זה הוא, והבעיה היחידה שאני צריכה לחקור עם עצמי לעומק זה איך מטפלים בו, ולא בי.
חוץ מזה - עצות מצוינות לדרכי שלום, ברירה אחרונה - הוצאת הכביסה שלה לרחוב, ותפילה שלא הסתבכתם עם משפחת פשע.
שבת שלום.

[התפוז_האורגני*]

ותפילה שלא הסתבכתם עם משפחת פשע
יש הרבה דרגות של "משפחת פשע", וכולן לא נעימות. לא חייבים להסתבך עם הכביסה של אלפרון בשביל להסתבך בגלל כביסה.
אל תגעי לה בכביסה. תתאחדי עם השכנים. אלא אם כל מי שממליץ פה על נקיטה בצעדים "בריוניים" (אם כי מוצדקים בעיניו הרואות כל של המוסר האלוהי ושל חוק המקרקעין יבדל"א) מוכן לבוא ולעמוד איתך שם בחדר המדרגות, שכם אל שכם, ולהדוף את השכנה ואת ההסלמות הנוספות מצידה.
עוד עצה - למה שלא תשימי (אולי עם עוד שכנים) גם את הכביסה שלך לייבוש בחדר המדרגות?

[אא*]

יש הרבה דרגות של "משפחת פשע", וכולן לא נעימות. לא חייבים להסתבך עם הכביסה של אלפרון בשביל להסתבך בגלל כביסה.
בדיוק מה שאני חשבתי. זה צעד מסוכן שאני הייתי מפחדת לנקוט בו, או אפילו שבעלי ינקט בו. (למרות שתכל'ס אני מאמינה שהוא מגיע לה לחלוטין).
ובגלל שזה נושא שנורא חשוב לי, ומסתמן שלא רק לי (עמידה אסרטיבית על הגבולות) הייתי שמחה אם מישהי ממציעות ההצעה תסביר האם זה מה שהיא הייתה עושה והאם לא הייתה מפחדת.

[ג'וניפר_והמשפחה*]

אמא - אז הערת. מה היא אמרה?
השיבה "בסדר בסדר" וחזרה לסורה, או שכבר שהערת לה אמרה שזה לא מעניין אותה ושאין לה כוונה להפסיק?
את יכולה לעשות הרבה דברים, אבל כדי לדעת מה מהם יהיה אפקטיבי, צריך להכיר טיפה את הצד השני.

על רגשותייך דיברת כאן לא מעט, על השכנה, חוץ מהעובדה שהיא שמה את הכביסה שלה לפני תיבות הדואר, אנחנו לא יודעים כלום, בעצם.

[אורי_יורמן*]

אפשר גם פשוט לחשוב - מה הפלנדר'ס היו עושים במקומי?
(ויש לי גם תשובה)

[ב_עילום*]

מה הפלנדר'ס היו עושים במקומי?
מה זה פלנדר'ס?

לפי מה שזכור לי מ"עקרון הקצף" שקראתי לאחרונה לפני עשר שנים...
אצל היקואנה ,כשמגיע אורח, הוא זמן מה מתבונן ולא עושה שום דבר. רק אחר כך לאט לאט מתערה בחברה.

את חדשה שם... חכי קצת... זה לא שהיא מסכנת את חייך.
היא בסה"כ מתנהגת בצורה מאד בלתי מתחשבת.

השאלה היא כמה מחיר את משלמת על כל הנושא הזה.
נכנסתי כמה פעמים לדף הזה ובכל פעם אני חוטפת קוצר נשימה....

אני מכירה מקרוב מצבים מלחיצים שגרמו לצירים בהריון...
ולכן זה לא שאנטי בנטי, העצות של להרפות, להתבונן.

תרגעי כי זה לא בריא לך וגם כי, מתוך מקום רגוע ,תמצאי פתרון יעיל .
ולא מתוך תחושת הלחץ והקורבן.

ומתוך הכרותי האישית עם התיקלויות עם אנשים בלתי מתחשבים:
גם אם תצליחי במאבק והיא לעולם לא תתלה את תחתוניה בכניסה לבנין שאת גרה בו,
אם את לא תשחררי את המקום הזה, (הקורבני) יגיע ארוע חדש.

[אורי_יורמן*]

הפלנדר'ס הם השכנים הנחמדים והחביבים של משפחת סימפסון,
שתמיד נחמדים no matter what .

[איי_מי_שם*]

משהו שמאוד עזר לנו כשהיו בעיות עם שכנה שגם שוכרת- פשוט לנדנד לבעל הבית כדי שהוא יטפל בה.

[אורי_יורמן*]

אז אף אחת לא תוהה - מה הפלדרס היו עושים?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אורי, מה זה חידון?
shoot, אולי נלמד משהו מחובבי סימפסון?

[אמא*]

יקרים ויקרות, סוף טוב הכול טוב!
לאחר המכתב (המנומס!) שכתבתי ושראיתי שאין עליו תגובה והכביסה עומדת עדיין בעינה בכניסה מתחת לתיבות הדואר כאמור, פניתי לבעל הבית,אמרתי לו שאין לי כוח להתמודד עם זה, שיאמר לה שזה מפריע ושתמצא פתרון אחר.
בעל הבית אמר לי שהוא מאוד מבין ושהוא ביקש ממנה כבר כמה פעמים, כי זה מפריע לכול השכנים, ושהוא ידבר איתה בהקדם. לאחר שהרגשתי שעשיתי את מה שאני יכולה ,מכאן כבר נתתי לדברים להתגלגל. הרגשתי שמעט המתנה לא תזיק-כעת הכי נכון היה "לשחרר" את זה ולסמוך על היקום שהוא יסדר את העניין בצורה הטובה ביותר. כול כך לא רציתי להיכנס לסיטואציה לא נעימה או אוירה לא נעימה עד שכבר אמרתי לעצמי- וואלה, מעכשיו מה שיהיה יהיה. החלטתי לוותר,להיכנע .וממש אין עניין להיכנס ל"סרט" שלילי ומלחמות אגו.
ו...הפלא ופלא, היקום נענה לי, או מה שזה לא יהיה: בעל הבית התקשר אתמול ואמר שהוא דיבר איתה,והיא אמרה לו שהיא הולכת לקנות מייבש כביסה ושהיא לא תשים את הכביסה שלה יותר בכניסה. הללויה! הכניסה שוחררה מהכיבוש! אפשר לגשת לתיבות הדואר ממש ישר! איזה כיף....
אני רוצה לציין שאין לי שום דבר נגד השכנה הזאת, מלבד הקטע הזה בו היא התעלמה מכול הפצרות השכנים ושלי- יש לה חבלי כביסה בכול חלון. ואני באמת מברכת לשכנות טובה, כפי שציינתי לה בפתק.
מסקנותיי מהשיעור הזה: כשמשהו מפריע, במיוחד שזה לא דבר מקובל ומפריע לשאר הסביבה, אפשר לפתור את זה וגם ראוי לנסות לפתור את זה .
וגם:אין שום קשר ללהגיב ולנסות לשנות משהו שמפריע לבין תחושת קורבנות שמישהו כאן הזכיר. אם כבר להיפך, קורבנות זה מצב בו נתקלים במשהו שמפריע לשאר הסביבה ולא מנסים לשפר אותו.
תודה מקרב לב על התמיכה,זה נכון שהייתי זקוקה כאן להגנה כפי שנכתב למעלה, ורובכם באמת נתן לי אותה בתגובות שונות ועיצות חכמות ,תמיכה והזדהות, מלבד כמה תגובות מעט תמוהות שהפכו את היוצרות , אבל גם אותן אני מכבדת ויש כאן מקום לכולם.
זה שיעור חשוב בשבילי ומקווה שלא רק לי, על נסיון למצוא איזון ותיחום המקום האישי שלי לבין פלישה של האחר מבלי לפגוע באחד מן הצדדים,ע"י מציאת פתרון מכובד.
אין על האתר הזה והאנשים בו
אוהבת אתכם ושולחת לכול אחד מכם שפע של אהבה,שלווה מבורכת ואיכות חיים@}

[בשמת_א*]

איזה יופי!
יש עיקרון כזה בבאופן, עכשיו אפשר לגלות לך:
ברגע שפתחת דף בבאופן עם בעיה - תיכף נפתרה לך חצי הבעיה, ותוך כמה ימים בדרך כלל נפתרת כולה... (-:
ככה זה. היקום זה כאן.

[יערה*]

אמן....

בשמת א איך עודדת... הלואי שיהיה סוף טוב בקרוב גם לדף "שלי" פגישות עיוורות.(-:

[אמא*]

_יש עיקרון כזה בבאופן, עכשיו אפשר לגלות לך:
ברגע שפתחת דף בבאופן עם בעיה - תיכף נפתרה לך חצי הבעיה, ותוך כמה ימים בדרך כולה נפתרת כולה...
ככה זה. היקום זה כאן._

נכון מאוד! תודה על הכול@}

[ג'וניפר_והמשפחה*]

אז אף אחת לא תוהה - מה הפלדרס היו עושים?
אני עדיין תוהה, למרות שהבעיה נפתרה.

[אורי_יורמן*]

_אז אף אחת לא תוהה - מה הפלדרס היו עושים?
אני עדיין תוהה, למרות שהבעיה נפתרה._
אני לא בטוח,
אבל כנראה משהו בסגנון של להציע לה עזרה עם הכביסה, להציע לה כוס תה, להביא לה זר פרחים, וכו'.

[אמא*]

קרוטונית מקסימה, ברשותך מחקתי את מה שכתבתי, לא רוצה לעשות מזה עוד אישיו אבל בטעות מחקתי גם את התגובה שלך, ניתן להחזיר אותה אם את רוצה.. מה גם שהעיצה שלך מאוד דיברה אליי והייתה ממצה וממש לעניין. לכן מבחינתי זה פתור.

בכול אופן תודה קרוטונית על העיצה! אתלה מודעה על כוונתי לטפח את הגינה ואדגיש שלא ייגבה מהם דבר, ויהיה לרווחת כולם.
שיהיה יום מקסים!!@}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

[חבל_חבל*]

והיא אמרה לו שהיא הולכת לקנות מייבש כביסה
איזה באסה, נצחון האסתטיקה על האקולוגיה.
עכשיו היא סתם תבזבז חשמל במקום לתלות את הכביסה לייבוש במקום המתאים.
אולי כדאי לנסות להניע אותה מלעשות זאת, אין בזבוז יותר גדול ממיבש כביסה בארץ שלנו.
כבר עדיף שתתלה בחדר מדרגות מאשר שתבזבז כל כך הרבה חשמל.
זה פשוט הורס אותי הבזבוז הזה.

[פלוני_אלמונית*]

_כבר עדיף שתתלה בחדר מדרגות מאשר שתבזבז כל כך הרבה חשמל.
זה פשוט הורס אותי הבזבוז הזה._
אשקרא הזוי האתר הזה.
אולי כדי בכלל שאמא תקח את הכביסה של השכנה , תכבס לה אותה (בדרכים אקולוגיות אלא מה? ) ותתלה לה אותה בסלון שלה. (של אמא, לא חלילה של השכנה.
הסיפור נגמר. ואנו ממשיכים לנבור ולנבור במה שאין. אמרתי כבר הזוי.
אה ושכחתי לציין, אחת מבקשת עזרה יש "נשמות טובות" שמנסות לעזור בדרכים כאלה ואחרות, אבל תמיד יהיו הנשמות הטובות שבמקום להציע משהוא אחר, יבקרו את אלה שחשבו וטרחו לענות.
יום טוב לכולנו.

[הוא_לא_ישן*]

יש לי שכן חדש ]גר לבד (גם אני) ואני שומעת אותו כל הזמן, יודעת בכל רגע באיזה חדר הוא נמצא בבית ומה הוא בדיוק עושה (רואה אותו גם דרך החלונות) ואם מי הוא מדבר בטלפון (אולי הוא עושה את זה בכוונה?)
זה הזוי, עם השכנים שעזבו בקושי שמתי לב לקיומם....
הוא חמוד

[הוא_לא_ישן*]

יש מתח באויר, אנחנו מציצים אחד על השני כל הזמן , ואוו.. מה קורה פה?

[סקאלד_מודרני*]

מה עם לעשות עליו כישוף(אולי אפילו אצל מכשפה תימניה)?
לא משהו פוגע, אלא פשוט מרחיק.

ולדאוג שלא יידע על זה דבר, כי אז הוא עשוי להתחיל להציק גם במישור המאגי.

[פלוני_אלמונית*]

מה קרה בסוף עם ידידיה?

[הוא_לא_ישן*]

כישוף??!?
מכשפה תימניה??!?
חלום א? אתה מוכן לפרט יותר בבקשה?
ואם כבר בכישופים עסקינן.....
אנסה לעשות זאת כאן... ב"יהודית" כישוף נקרא תפילה- ודווקא מתפללת לקסם בינינו... שזה יתברר כאהבה....
שנרגיש את זה בלב, שנדע את זה בראש- שזה יפגש עם המציאות,
אולי אקפוץ אליו הערב- (ממש פיזי, ללא כישופים, וללא דמיונות מודרכים...) (-:

[אהבה_טהורה*]

נכנסתי לפה אחרי מיליון שנה ומה אני רואה- ידידיה המשוגע
בשנות הנדודים בטבע הגעתי פעם למקום שהיו בו עוד כמה זולות,
הוא היה משגע את כולם, מדליק שלוש מדורות בלילה בזולה של מישהו אחר,
מתפשט ועושה הצגות שלמות בשפת הסימנים, גונב בלי הפסקה ולפעמים
מחזיר כשכועסים עליו, זז ממקום למקום ומעביר דברים של אנשים, כולם ניסו להיות מקבלים ומבינים
ככל שהיית יותר פתוח כך הזולה שלך סבלה מטירוף לילי [וגם יומי פשוט הלילי יותר מפריע]
חוץ ממני, אני היחידה שאליה הוא לא התקרב, אני הבהרתי לו שאני הרבה יותר מחופפת ממנו,
סגרתי את עצמי לאנרגיה שלו, לא דיברתי איתו, לא חייכתי, כלום, כמעט התעלמות מוחלטת,
כמעט, כי הדבר היחיד שהחלפתי איתו היו מבטים מפחידים ביותר [שלי] ווואלה נראה לי שהוא פחד ממני
ולא אעיז להתעסק איתי, אפילו שנים אחרי זה כל פעם שנפגשנו בכל מיני מקומות בטבע הוא לא התקרב אלי
פעם נפגשנו והוא שאל אותי- את זוכרת אותי? עניתי בקול מפחיד-כן! והוא פשוט התרחק.
יצא לי הרבה פעמים להיות בסיטואציה שכולם מסתבכים עם איזה מחופף ואני היחידה שלא פוחדת
ולא מסתבכת, אני מקשרת את זה לשני דברים- אני מופרעת לא קטנה בעצמי והם קולטים את זה ונזהרים
ואני משתמשת במבטים.
אגב ידידיה פעם עבר תאונת התרסקות רצינית מה שלא מנע ממנו להתרוצץ בהרים ובגבעות עם קביים....

[אהבה_טהורה*]

שכחתי לכתוב את הדבר בעצם הכי חשוב,
מההיכרות שלי עם ידידיה אין לו חיים משל עצמו, את כל האנרגיה שלו הוא מקבל מאנשים,
הוא כל הזמן עושה דברים מוטרפים ומחכה בסקרנות לראות מה יהיו התוצאות, איך הם יגיבו עכשיו,
כל תגובה מעודדת את המשך הניסוי, בייחוד אנשים שמנסים "להתעלות" על עצמם ולקבל אותו או להבדיל
אלה שמתעצבנים... זהו..נראה לי.

[סקאלד_מודרני*]

_כישוף??!?
מכשפה תימניה??!?
חלום א? אתה מוכן לפרט יותר בבקשה?_

אני לא יודע הרבה על מכשפות תימניות, אבל אני למשל כחלק מעבודתי הרוחנית מתמחה בלהרחיק אנשים, אנרגיות וישויות לא רצויות מחייהם של אלו הזקוקים לכך. אך מכשפים ושאמאנים מתרבויות שונות עושים את אותם הדברים רק בעטיפות אחרות. אולי בגלל שזוהי שכונה של תימנים, והוא בעצמו תימני, עדיף לעבוד עם מישהי\מישהו מאותה עדה שעובדת עם האנרגיה והרוחות של אבות אבותיהם המשותפים. חלק מתפקידה של המכשפה הוא לעשות סדר בחצר האחורית שלה ואותו בחור נראה כאילו הוא זקוק למישהו שיעמיד אותו במקום.

ב"יהודית" כישוף נקרא תפילה

ביהודית יש איסור לעשיית כשפים, למרות שיש מקום לפרשנות בנוגע למה התכוונו כשאמרו כישוף, לפני אלפי שנים.
בכל זאת, ב"קבלית" יש אינספור לחשים, קמעות ושאר כישופים(שפשוט לא נקראים ככה) למגוון רחב של מטרות ושימושים.

[הוא_לא_ישן*]

הוא הזמין אותי אליו...ולא הלכתי, ואני מה זה מתביישת, לא מתאים לי, [-:
תראו מה זה כוחה של תפילה,
עכשיו מתפללת להתגבר על הביישנות

[הוא_לא_ישן*]

הוא שינה את כל האנרגיה פה, כמו בדף (שלא קראתי) איך מתחילים לזוז... אז גם כאן שואלת-איך לצאת מהבועה שלי? או לפחות להיות מזמינה,

[אהבת_עולם*]

אהבה טהורה, איך את יודעת שזה אותו ידידיה שאת מדברת עליו?
בכל מקרה, את ידידיה מהריינבואו גם אני מכירה. ידעתי שהוא קצת שרוט, אבל חשבתי שבאופן נחמד. לא ידעתי שעד כדי כך.

[אהבת_עולם*]

הוא לא ישן, שימי לב שאת מדברת על נושא אחר לגמרי מנושא הדף. זה לא ממש שייך לכאן.
מציעה לך לחפש דף מתאים, או לפתוח דף אחר.

[אהבה_טהורה*]

אהבה טהורה, איך את יודעת שזה אותו ידידיה שאת מדברת עליו?
משהו בתיאור שלה את ההתעסקות הבילתי פוסקת שלו בהם והחיים שלו סביבם, אבל אני לא בטוחה במאה אחוז,
בקשר לידידיה בריינבואו, משום מה הוא באמת תמיד השתדל לעשות שם רושם טוב [לא תמיד הצליח לו]
וזה מוזר כי דווקא שם נראה היה שהוא יכול ממש להתפרע...לא יודעת, יש לו את השיקולים שלו...

[פלוני_אלמונית*]

הדיבורים על ידידיה זה לכם הפחות רכילות גרידא ואולי אפילו לשון הרע, לפחות תערכו החוצה את השם.. לא?

[פלוני_אלמונית*]

לכל הפחות ולא לכם הפחות

[אינדי_אנית*]

אוי אין שום סיכוי שזה אותו ידידיה..
ידידיה השכן הוא אדם מבוגר שבטוח לא השתתף בשום פסטיבל ריינבו..
אני אקרא לילדת טבע לשפוט (או להיקרע מצחוק על האפשרות הזאת )

[מיצי_החתולה*]

ילדת טבע, קראתי את הדף לראשונה, ואני סקרנית מאוד לדעת כיצד נראים יחסי השכנות שלכם היום. רוצה לשתף?

[אילה_א*]

הם עברו דירה

[פלונית_אלמונית*]

אינדי אנית, תתפלאי איזה אנשים מסתובבים בריינבו.
נראה לי שזה בהחלט יכול להיות הוא.

מצד שני לא חסרים בארץ תימנים זקנים ומשוגעים בשם ידידיה.
זה בהחלט גם יכול להיות לא הוא.

[צוויליך*]

מצד שני לא חסרים בארץ תימנים זקנים ומשוגעים בשם ידידיה.

אם ככה אני דורש לדעת איך לא נתקלתי אף פעם בתימני זקן ומשוגע בשם ידידיה.
עברתי מקומות לרוב אבל לא פגשתי כזה.
מה זה אומר? לא שמתי לב? הם מתרחקים ממני?
אני מקופח?

צוויל

[טדליק_נהנאנע*]

אם ככה אני דורש לדעת איך לא נתקלתי אף פעם בתימני זקן ומשוגע בשם ידידיה.

צוויליך, האם לעומת זאת יצא לך לפגוש ביקה חביב ונעים העונה לשם עובדיה?

לי כן.

[אידה_ג*]

הם עברו דירה

כל הכבוד, איך עשיתם את זה?

[אידה_ג*]

גם אנחנו עוברים איזשהו "תהליך" עם שכן עצבני ולא שפוי- רדיו בפול ווליום כל היום גם כשהוא לא בבית, בכל פעם שאנחנו יוצאים לחצר הוא מתופף ל הפחים בעוצמות שמפחידות ומבהילות, היום הזמנו משטרה, נראה מה הלאה, עצות יצירתיות יתקבלו בברכה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

לעבור דירה גם

[רולילולי*]

שלום!
אנחנו משפחה עם 2 ילדים בגילאי 7 ושנתיים וחצי, בחינוך ביתי.
לפני חודשיים עברנו לגור במושב.
מצאנו דירה מתוקה עם בעלי בית מדהימים בצורה יוצאת דופן שגרים מעלינו, וממש לידנו (מה שנקרא דלת ליד דלת)
גרה משפחה נוספת עם שלושה ילדים בגילאי 7, 4 וחצי שנה.
לפני שעברנו הייתי ממש בחששות מהקרבה הכפויה הזו כי אני בנאדם שזקוק מאוד לפרטיות,
אך היות וזמננו במציאת דירה היה דחוק הלכנו על זה מתוך מקום שמקסימום לא יסתדר נחפש בהמשך משהו אחר.
אנחנו חולקים חצר ענקית ממש משותפת שאין בה הפרדה (ולא בטוח שאפשר לעשות הפרדה)
בקיצור המשפחה שלידנו היא משפחה מאוד אקטיבית, כל הזמן נוסעים למשפחה/חברים, מטיילים
וכשהם כבר כן נמצאים אז או שחברים באים אליהם או שהם הולכים לחברים כאן במושב.

כשהם נמצאים אז הבן הגדול שלי מיד יוצא כדי לשחק עם ילדיהם ואם באים אליהם עוד חברים גם אז הוא
יוצא לשחק איתם (הילד שלי מאוד חברותי ומלא ביטחון עצמי)
אתמול בערב הגיעו אליהם 2 משפחות נוספות עם ילדים והילד שלי רצה לצאת החוצה (כשבאים אליהם חברים
הם יושבים תמיד לאכול בחוץ).
אמרתי לו שייחכה מעט שהם יסיימו לאכול ואז ייצא וכך היה.
אחרי מספר רגעים השכנה דפקה על הדלת וביקשה שנכניס את הילד שלנו הביתה כי לבן שלה הגיעו חברים
חדשים והיא רוצה שהוא ישחק עם החברים החדשים ויכיר אותם.

קצת הייתי מופתעת מהבקשה ולא כל כך ידעתי מה לעשות אמרתי לה שבסדר וקראתי לו הביתה.
הסברתי לו את המצב, הוא כמובן התבאס.
בעלי מאוד כעס ואמר שזה לא שייך ושמותר לילד שלנו להיות בחוץ מתי שבא לו.
אנחנו משפחה שלא יוצאת הרבה, 95% מהזמן נמצאים בבית, גם בשבתות וחגים ולכן היה לנו מאוד חשוב
למצוא בית עם גינה או חצר.
מפה לשם אחרי כמה זמן איפשרנו לילד לצאת החוצה (והוא הלך להתנדנד בערסל שלנו שנמצא ממש מול הבית שלהם,
מול שולחן האוכל שלהם (פשוט אין מקום אחר) ).
וגם אני ובעלי והילדה יצאנו וישבנו "בפינה שלנו שהיא פינת הזולה והעישון...)

היום בבוקר ניגשתי לשכנה ואמרתי לה שהיה לי מאוד לא נוח שהיא ביקשה ממני להכניס את הילד הביתה.
ואז היא אמרה שהיא מצטערת אבל יש לה בטן מלאה עלינו, שהיא אמרה לנו שבאים אליהם חברים ושאלה אותנו אם זה בסדר ואני אמרתי שכן.
אבל אני לא הבנתי שהיא "הודיעה" לנו מתוך כוונה שנסתגר בבית וניתן להם את הפרטיות שלהם בחצר.
זה לא שהם מארחים פעם באף פעם, יחסית הם מארחים די הרבה.
בקיצור יש הרבה פרטים קטנים שנאמרו בשיחה בינינו.
היא אמרה שאם באים אליהם אורחים ולא מתאים לנו להישאר בבית אז שנגיד להם ואו שהם ייכנסו עם האורחים
הביתה או שהם יחפשו דירה אחרת..
והיא אמרה שהיא ממש ריחמה על הילד שלי שהתנדנד על הערסל וראה שיש "מסיבה" והוא לא הוזמן אליה.
אמרתי לה שהיא לא צריכה לרחם עליו, שאין לה מה לרחם עליו. (זה מאוד עצבן אותי)
אני מכירה אותו ויודעת שהוא בכלל לא הרגיש "מסכן" הוא מאוד אוהב לשבת בערסל ולחלום בהקיץ או לחילופין
להקשיב לשיחות של מבוגרים... (-;

היות ואני עצמי בנאדם שזקוק לפרטיות אני יכולה להבין אותה, עם זאת זו חצר משותפת ואנחנו נמצאים בחוץ הרבה.
מה עושים?

אשלים את החסר תוך כדי השאלות שבוודאי יעלו כאן..

תודה מראש למגיבים

[לי_אורה*]

אנחנו חולקים חצר ענקית ממש משותפת שאין בה הפרדה (ולא בטוח שאפשר לעשות הפרדה)
את זקוקה לפרטיות והיא זקוקה לפרטיות. היא רוצה לארח את האורחים שלה בלי שאתם תהיו נוכחים, ואתם רוצים לשבת בחצר שלכם. הפתרון היחיד הקיים לדעתי: להפריד באמצע את החצר בדרך שתיתן לשתי המשפחות פרטיות. כלומר, לא משהו נמוך, אלא דווקא הפרדה גבוהה, שתיתן לשני הצדדים פרטיות, כל שאף צד לא יראה מה קורה בצד השני. אז במקום חצר ענקית ובלי פרטיות ועם סכסוכים, תהיה לכל משפחה חצר בינונית רק שלה, בלי המבטים של השכנים, בלי הנוכחות של השכנים.

[רולילולי*]

להפריד באמצע את החצר בדרך שתיתן לשתי המשפחות פרטיות. כלומר, לא משהו נמוך, אלא דווקא הפרדה גבוהה, שתיתן לשני הצדדים פרטיות, כל שאף צד לא יראה מה קורה בצד השני.
ככל הנראה זה לא בר ביצוע מבחינה טכנית. בצד שלנו יש את המחסן של בעל הבית ובצד שלהם יש את בית המלאכה של בעל הבית והפועלים צריכים את החצר נגישה להעברת ציוד במשך היום.

מעבר לזה היא גם דיברה על כך שמפריע לה שכשהילדים שלה חוזרים מבית הספר והגנים אז הבן שלי יוצא לחצר והילדים שלה לא יודעים מה לעשות,
האם להיכנס הביתה ולנוח או האם לשחק עם הבן שלי.
ובתור האמא של הילד שלי קצת קשה לי עם זה מהמקום שהשכנים כמעט ולא נמצאים כאן והוא מאוד אוהב לשחק איתם ובערך זה הזמן היחיד שהוא יכול
לפגוש אותם (ואני לא מדברת על כל הצהריים אלא על החצי שעה הראשונה שהם חוזרים אח"כ הילד שלי נכנס הביתה עד אחה"צ)
היא גם אמרה שאין לה הרבה זמן איתם (עם ילדיה) ובמעט זמן שיש לה היא לא רוצה שהוא יידחף.
עכשיו זה לא שהוא נדחף אלא הוא יכול לשבת מהצד כצופה ולראות איך משחקת איתם כדורגל, לדוג', בלי להתערב ולנסות להשתתף במשחק.
וגם הם מארחים די הרבה (בחצר) אני לא חושבת שכל פעם שהם מארחים אנחנו צריכים להסתגר בבית.
אם אין אפשרות להפרדה אזי מה עושים???

[חלוקית_נחל*]

אם אין אפשרות להפרדה אזי מה עושים???
אני הייתי מתמודדת עם ה"לא נעים" והספקות הפנימיים. מסבירה לה שזו המציאות החדשה, שעברנו לבית בגלל החצר, שאנחנו אוהבים לבלות בחוץ. שאני לא יכולה ורוצה לאסור על הילדים לצאת החוצה. הייתי אומרת שאם יש לה אירוע מיוחד אנחנו מוכנים להתחשב בה ולא לצאת, אבל זה לא יכול להיות על בסיס קבוע, וכחלק מהשגרה. הייתי משתפת אותה בקושי שלי , וברצון שלי לפרטיות ושואלת אותה איזה פתרון היא רואה. הייתי מנסה להיות אסרטיבית נחמדה. לא לוותר על הזכות שלי להנות מהחצר, בד ובד עם נסיון ללכת לקראתה.
איומים בעזיבה או אמירות על כך שאין לה מספיק זמן פנוי עם ילדיה אינן קשורות אליך ונועדו להשפיע עלייך רגשית. חזקי את עצמך והקשיבי לקולך הפנימי.
אולי היא תעזוב אם זה עד כדי כך יפריע לה. בכול אופן אם עבורך זה בלתי נסבל ואת לא מצליחה להגיע איתה להבנות ו/או לא לתת לה להשפיע עליך, אולי כדאי לחפש מקום אחר.
למרות שאת צודקת, לדעתי לא כדאי לך לסבול למען זה, אם יש אפשרות לשנות.
בהצלחה @}

[טליה_אלמתן*]

מצטרפת לכל מילה של חלוקית נחל.
את לא צריכה לפתור לה את כל הבעיות שלה בחיים.
הילד לא נכנס אליה הביתה - הוא יוצא לחצר שלו. אם יש לה בעיה עם הילד שלה, שתפתור אותה מול הילד שלה.

[לי_אורה*]

והפועלים צריכים את החצר נגישה להעברת ציוד במשך היום
אולי גדר הפרדה עם דלת שאפשר לפתוח ולסגור וכו'?
אפשרות אחרת: שורה של עציצום מאווווד גבוהים כלומר עם פרחים מאוד גבוהים (חמניות?)
למתוח חוט ולתלות עליו מעין וילון\בד או לשים מתקן גדול לתליית כביסה ולתלות עליו וילון או סדין.

אני לא יודעת איך החצר הזו בנויה. אולי אפשר להסתפק בחצי גדר, בחצי הסתרה כך שהיא לא תוכל לראות אתכם יושבים בחצר ואת בנך משחק.
אפשר גם לקנות בחנויות מחיצות דקורטיביות די גבוהות (כאלה ניידות) ולשים במקומות אסטרטגיים.
נזכרתי שיש פתגם אמריקאי שלפיו (תרגום מהזיכרון) גדר גבוהה יוצרת שכנות טובה...

ולגבי הילדים שלה,. את יכולה לומר לה שהם לא באחריותך. היא יכולה לומר רק לילדים שלה מה לעשות, לא לבנך. אם היא רוצה. היא יכולה לומר לילדים שלה להיכנס הבייתה מייד כשהם מגיעים מבית הספר.

[רולילולי*]

חלוקית נחל
אני הייתי מתמודדת עם ה"לא נעים" והספקות הפנימיים. מסבירה לה שזו המציאות החדשה, שעברנו לבית בגלל החצר, שאנחנו אוהבים לבלות בחוץ. שאני לא יכולה ורוצה לאסור על הילדים לצאת החוצה. הייתי אומרת שאם יש לה אירוע מיוחד אנחנו מוכנים להתחשב בה ולא לצאת, אבל זה לא יכול להיות על בסיס קבוע, וכחלק מהשגרה

טליה אלמתן
_את לא צריכה לפתור לה את כל הבעיות שלה בחיים.
הילד לא נכנס אליה הביתה - הוא יוצא לחצר שלו. אם יש לה בעיה עם הילד שלה, שתפתור אותה מול הילד שלה._

אני באמת חושבת שזה הקושי העיקרי שלי בתוך כל הסיפור הזה.
לאחר המקרה הספיציפי אתמול גיליתי שכבר היו מקרים בעבר שבו היא ניגשה לבן שלי ואמרה לו: "עכשיו באו לאיציק חברים ואני רוצה שלא תפריע לו."
(וזה בזמן שהם נמצאים בחצר ולא שבני היקר דופק על דלת ביתם ומבקש להיכנס ויתרה מכך היא אמרה את הדברים הללו בזמן שכל החברים של בנה
משחקים בכל צעצועי החצר שלנו כגון בימבות, סקייטבורדים וקורקינט שזה לעניות דעתי קצת חוצפה)

לי אורה
_אולי גדר הפרדה עם דלת שאפשר לפתוח ולסגור וכו'?
אפשרות אחרת: שורה של עציצום מאווווד גבוהים כלומר עם פרחים מאוד גבוהים (חמניות?)
למתוח חוט ולתלות עליו מעין וילון\בד או לשים מתקן גדול לתליית כביסה ולתלות עליו וילון או סדין._

אין מצב. דיברנו עם בעלי הבית והסברנו להם את הקושי הם אמרו שנחכה כמה ימים שירגעו הרוחות ואז נשב לשוחח.
בכל אופן הם לא מאמינים בגדרות ומחיצות אלא בדו שיח. כך שזה לא בא בחשבון..

[לי_אורה*]

הם לא מאמינים בגדרות ומחיצות
הצעתי לך הצעות שאת יכולה לעשות בלי תלות בדעות של אנשים אחרים. מה זה חשוב מה הם חושבים? אם את רוצה לשים מחיצה מהסוג שהצעתי (למשל עציצים גבוהים) לא נראה לי שאת צריכה לבקש רשות ממישהו.

[עשב_השדה*]

רולילולי
הייתי פועלת בכמה מישורים במקביל
א, מבקשת ממנה שכל מה שיש לה לומר תאמור רק לך ולא לילד שלך
ב, חושבת ומנקה מחשבות שליליות , מפרגנת לה בתוכך במרץ ומדגישה את החיובי שבה בכדי לאזן את הכעס שנוצר
ג. מערבת את בעל הבית ומבהירה שבחרתם בבית בגלל החצר ושמשותפת זה אומר שיש לכולם זכות להיות בחוץ בכל עת מקובלת
וגם שלך לא מפריעה שהיא מארחת בחצר אבל זה לא נותן לה זכויות יתר זו הרי חצר משותפת
ד, מזמינה אותה לשתית תה צמחים ברגע של חסד ומקרבת אותה ,
זה נשמע מלאכותי אבל יותר קל לחיות בקרבה נינוחה מאשר בעויינות שהולכת ונבנית
ה, מנסה לברר אם היו בעיות עם שכנים שקדמו, או מה היה המצב לפני שהגעתם
וכן מה השתנה, לא מתקפלת ולא מנמיכה את צרכיך מול שלה אבל גם לא מנסה להשיב מלחמה אלה באמת דו שיח

היה לי מקרה דומה כאן בבית ששכרנו
בהתחלה היו ממש עויינות ומריבות שבאו בעיקר מכיוון השכנים
ניסיתי לפעול בכמה מישורים ומאד הקפדתי לא להכנס למלכודת של חיכוך ומלחמה בתוכי, ולהזכיר לי שיש אולי דברים שאני לא רואה וגורמים לכעס שלהם
לא אני אלא משהו שלהם לגמרי, זה עזר לי להיות בחמלה כלפיהם וכלפי

ומצד שני שמרתי על האינטרסים שלי, לא הסכמתי שהכלבים שלהם למשל יחרבנו וישתינו על ערוגת התבלינים שניסיתי לגדל
(היה קשה כי אלא היו ההרגלים לפני שהגעתי)
להפתעתי אחרי כשנה, פתאום הם החליטו שאני דווקא בסדר, ושעדיף להם לחיות ביחד בשלום
ומאז אני פוגשת אותם בחצר לפעמים, ומקשיבה לסיפורי חייהם ונחמדה אל נכדתם שמאוד אוהבת אותי ומנסה להכנס אלינו כל הזמן
והחיים לגמרי השתנו מאז,
זה לא שאין לפעמים חריקות, אבל לומדים להעביר
למשל הם עשו על האש בערב ראש השנה והעשן ממש הפריע לי ונכנס הביתה לסלון, בזמן שארחתי אנשים
אבל באותו הזמן הם הציעו לי את הכסאות מהבית שלהם והאורחים שלי מצאו עניין בנכדתם
אז סגרתי חלונות והפעלתי מזגן לשעה שעתיים והכל נפתר, בגמישות ובלי עימות,
בקיצור גיליתי שיחסי שכנים זו אמנות בפני עצמה, ושהכי קל זה ליפול לחיכוכים ומעגלים שליליים
לחיות בשלום זו השקעה, לא כל הזמן אבל כן בחשיבה ובבחירות שעושים
מאחלת לכם שנת שלום

[רולילולי*]

_, מנסה לברר אם היו בעיות עם שכנים שקדמו, או מה היה המצב לפני שהגעתם
וכן מה השתנה, לא מתקפלת ולא מנמיכה את צרכיך מול שלה אבל גם לא מנסה להשיב מלחמה אלה באמת דו שיח_
עד כמה שהבנתי לפנינו הדירה היתה ריקה זמן מה ולפני כן גרו כאן זוג אחים.
כך שאני מאוד מתחברת לקושי הזה שלה.
מבחינתה חדרנו לטריטוריה שלנו ובאמת שאני ממש יכולה להבין את הכאב הזה.
מה שכן מבחינתה החצר זה גם חלק מהפרטיות שלה ואנחנו בעצם שהייתנו בחצר חודרים לה לפרטיות.
כבר אמרתי לה שהיה לנו מאוד חשוב למצוא בית עם חצר כי רוב הזמן אנחנו בבית וזה בעצם נותן לנו את המרחב שאנחנו צריכים, אבל לא נראה לי שהיא הבינה לעומק את הצורך הזה.
באמת שאין לי שום כוונה לחרחר כאן מלחמה.
אמרתי לה שאני צריכה לחשוב על הדברים ושאני לא רוצה לשלוף סתם תשובות.

ושוב הקושי העיקרי שלי כאן הוא מול הילד שלי.
מול זה שהוא רואה שבאים חברים לשכן והם משחקים בחצר והיא לא מאפשרת לו להשתתף במשחק.
שוב בבית שלה שתעשה מה שהיא רוצה אבל בחצר זה מאוד קשה לי וגם כואב לי.
עדיין לא הכרנו כאן חברים והיות והם משפחה שממש מארחת ומתארחת כל הזמן דרכם הילד שלי מכיר הרבה חברים וזה מאוד נוח.
הבעיה שהיא חוסמת את הערוץ הזה ואני גם לא כל כך יודעת מה להגיד לילד שלי.

_בקיצור גיליתי שיחסי שכנים זו אמנות בפני עצמה, ושהכי קל זה ליפול לחיכוכים ומעגלים שליליים
לחיות בשלום זו השקעה, לא כל הזמן אבל כן בחשיבה ובבחירות שעושים_
מסכימה לגמרי. בקרוב אצלנו..

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

הי רולילולי... מזמן לא דיברנו.
אני קוראת את הסיפור שלך ונזכרת בבית שבו גרנו לא מזמן. אמנם הסיפור שונה
ולשכן לא היו ילדים קטנים אבל הוא נתן לנו להרגיש כל הזמן שהחצר המשותפת שלנו (קיבוץ) היא שלו.
לצערי אני לא ממש רואה פיתרון במקרה כזה.
לדעתי אתם יכולים לצאת לחצר מתי שרק תירצו ואם יש לה בעיה - שהיא תיסתגר בתוך הבית. לא את...
אם היא רוצה לעזוב שתעזוב.
עוד עניין שאני שומעת פה זה איזשהי תלות חברתית שהבן שלך פיתח בשכנים וגם את מתבעסת
(בצדק) לוותר על החברות של הילדים...
לדעתי כדאי לפעול גם בכוון הזה ולנסות למצוא חברים משלכם במושב החדש (עם הבן שלך כמו שאני זוכרת אותו לא תהיה לכם בעיה (-:).
בד"כ כשאין כימיה עם שכנים זה לא ממש מסתדר ואותו דבר הפוך...

[רולילולי*]

היי מותק איזה כיף לשמוע אותך...
לדעתי אתם יכולים לצאת לחצר מתי שרק תירצו ואם יש לה בעיה - שהיא תיסתגר בתוך הבית. לא את...
כן גם אני חושבת ככה..

_עוד עניין שאני שומעת פה זה איזשהי תלות חברתית שהבן שלך פיתח בשכנים וגם את מתבעסת
(בצדק) לוותר על החברות של הילדים...
לדעתי כדאי לפעול גם בכוון הזה ולנסות למצוא חברים משלכם במושב החדש (עם הבן שלך כמו שאני זוכרת אותו לא תהיה לכם בעיה )._
תודה על המחמאה.. ואין ספק שכדאי לפעול בכוון הזה.
דרך אגב יאמר לזכותה שהיא אמרה שהבן שלה מאוד אוהב את הילד שלי ושבאמת הוא מדהים..
יש בין הילדים כימיה טובה הם משחקים יפה ביחד והיום הם הלכו כל הדרך לבית כנסת מחובקים..
אבל כדאי באמת למצוא לו את נישת החברים שלו..

הלידה קרבה ובאה?...
נשיקות

[אילה_א*]

אולי אפשר לקבוע שבשמך היום החצר משותפת ובערבים ובסופי שבוע יש איזו תורנות ?

[רולילולי*]

אילה א
אולי אפשר לקבוע שבשמך היום החצר משותפת ובערבים ובסופי שבוע יש איזו תורנות ?
כרגע קצת קשה לי לחשוב על זה..
אנסה לחשוב על זה בהגיון כשהרוחות קצת יירגעו.
אבל בכל מקרה תודה.

[צוויליך*]

הי רולילולי,
בעיני מה שהשכנה עושה זה תרגיל ג'ודו קטן...
היא הופכת את הבעיה (שיש בראש) שלה לבעיה שלך.
לכי על הכי פשוט: החצר שלך, לשימושך, את לא מבקשת ולא מקבלת היתרים או איסורים.
אל תלכי אל בעל הבית, לדעתי, איתו כבר סגרת את העיסקה פעם אחת, שלא יעשה לכן משפטי שלמה שלא ימצאו חן בעיניך.

והשכנה שלך, אם תתפנה להתמודד עם הבעיה שלה במקום לגלגל אותה אליך, שתנסה ללמוד להסתדר עם ילדים של אחרים בחצר משותפת, שתעריך את "הצרות" שלה (שלילד שלה יש חבר בחצר).
או שתתני לה אישור לעבור לבית עם חצר פרטית... (-:

צוויל

[חלוקית_נחל*]

שוב הקושי העיקרי שלי כאן הוא מול הילד שלי.
זה מאוד קשה לי וגם כואב לי.

ממליצה לך לנסות ולשמור על נפרדות ונקיון רגשי. כלומר לא להזדהות עם הילד שלך ולשחרר רגשות שלך כמו רחמים ועצבות וכעס על השכנה. זה משהו שאת יכולה לעשות עם עצמך ולא תלוי בשכנה. כשאת תפעלי ממקום יותר נקי וחזק תרגישי אחרת.

את מתארת מצב שבו יש לך ציפיות להתנהגות מסוימת מהשכנה, ציפיות שהיא מתנערת מהן לחלוטין ואף עושה את ההיפך. למרות הנוחות קחי אחריות על הקטע החברתי, נסי לדאוג לאפשרויות אחרות, להרחיב את הפעילות, לעשות משהו כייפי בבית, לחשוב אחרת. אתגרים תמיד יש, מרגישה שהיה לי שיעור דומה. רציתי מאוד למצוא חברות לבת שלי שגרות בכפר שלנו. היו מפגשים אקראיים בגינת משחקים אבל לא היה לזה המשך. נרשמנו לחוג ריקוד מקומי ואני נכנסתי לסרטים. כול פעם לקראת סוף החוג היה מתחיל הסיוט של מי הולך למי, ומי לוקחת את מי, וכולן חברות מהגן, והאמהות חברות, ועוזרות אחת לשנייה. הצלחנו קצת להשתלב והתחברתי עם אחת האמהות ואז היא ניתקה איתי את הקשר בפתאומיות ובצורה מוחלטת. הייתה עוגמת נפש גדולה שהתקשיתי להתמודד איתה והצטערתי על הבת שלי והייתי עצובה בשבילה והתמודדתי ממש לא טוב עם העצבות שלה והבכי שלה והרצון שלה שלא הצליח להתממש. באורח פלא, יצא שזוגי הלך איתה לחוג כמה פעמים וספג את הקושי. ואז שיניתי גישה והסתכלתי על מה שקורה בצורה עניינית יותר. חיבקתי אותה, נתתי מקום לצער האמיתי שלה, והצעתי דברים אחרים, ללכת, להכין, להיות לבד איתי ועוד כיד הדמיון. זה היה שיעור טוב של להתמודד עם אתגרים גם עבורה, עם זה שהדברים לא תמיד קורים כמו שאנחנו רוצים.

אני גם לא כל כך יודעת מה להגיד לילד שלי. אני הייתי אומרת את האמת ומשתדלת לתת דוגמא אישית של התמודדות עם אתגרים. הייתי בודקת איתו איך הוא מרגיש בסיטואציה, מה הוא היה רוצה שיקרה. אולי כדאי לצאת איתו החוצה בזמנים האלו. להיות נוכחת בחוץ וכך השכנה לא תפנה ישירות אליו.
לא הייתי נכנסת לשום נסיון לחלוקה של החצר לפי ימים ושעות.

ממה שאת מתארת לשכנה שלך יש כנראה קושי גדול. שתיכן כנראה אוהבות פרטיות וחוששות מהקרבה המאולצת שנכפתה עליכן רק שלה יש יותר ותק אז היא מנסה להשליט את הטון ולקבוע את הדברים. מציעה לך אולי לנסות ולנהל שיחה רגועה, בפינת הזולה שלכם, לדבר על הקושי שלך, להבין את הקושי שלה ולנסות למצוא פתרון ביחד.
אולי אם מה ששובר אותה זה זמן החזרה מהמסגרות, אז להגיע להבנה שהיא דואגת שיכנסו מהר הבייתה ואת משתדלת לחשוב על משהו אטרקטיבי לזמן הזה.

אתן רק בהתחלה ונשמע שיש משבר התרגלות לא פשוט לשתיכן. אולי כדאי לשאוף בתחילה ליחסים קורקטיים ונעימים. לא ליחסי שכנות קרובים. לתת את הזמן ולראות איך זה מתקדם. @}

[עשב_השדה*]

מסכימה עם צוויל
בשבילה את משנה לה את המציאות שבה היתה לה כל החצר לעצמה
והיא מנסה לשמר את זה
ולעשות תרגיל השתלטות
לדעתי העמידי גבול והגנה לילד
כל מה שצריך להאמר רק אליך
הילד לא אמור לספוג כאן
ולאט לאט "עזרי " לה להבין שהמציאות השתנתה ושהחצר משותפת
ואם זה אומר לצאת איתו לחצר ולמנוע ממנה דחיה עד שתתרגל

[רולילולי*]

צוויליך
תמיד שמחה לשמוע את קולך הענייני והמצחיק (אם מותר לי להוסיף.. (-;)
לא משנה באיזה דף אתה כותב תמיד אתה מעלה חיוך על פניי, אשרייך!..
לכי על הכי פשוט: החצר שלך, לשימושך, את לא מבקשת ולא מקבלת היתרים או איסורים.
ככל שאני חושבת על כך יותר זה הדבר שהכי נראה לי.
אני מוכנה להתגמש במקום אחד כמו ש חלוקית נחל אולי אם מה ששובר אותה זה זמן החזרה מהמסגרות, אז להגיע להבנה שהיא דואגת שיכנסו מהר הבייתה ואת משתדלת לחשוב על משהו אטרקטיבי לזמן הזה.

אתן רק בהתחלה ונשמע שיש משבר התרגלות לא פשוט לשתיכן.
אני לא מרגישה שיש לי קושי לראות אותם בחצר כל הזמן, זה ממש לא מפריע לי בין אם אנחנו נמצאים לבד ובין אם באים אלינו אורחים.

עשב השדה
_ולאט לאט "עזרי " לה להבין שהמציאות השתנתה ושהחצר משותפת
ואם זה אומר לצאת איתו לחצר ולמנוע ממנה דחיה עד שתתרגל_
אעשה זאת, לא חשבתי על לצאת איתו לחצר זה רעיון טוב.

נניח ואני איתו בחצר וחוזרת הסיטואציה של "אל תפריע לאיציק (שם בדוי..) עכשיו באים אליו חברים ואני רוצה שהוא ישחק איתם" מה אני אמורה להגיד?
האם זה בסדר להגיד "אם את רוצה שאיציק ישחק לבד עם החברים שלו אז אולי כדאי שתיכנסו הביתה כי כל עוד אתם בחוץ את לא יכולה למנוע מבני להשתתף"
זה תוקפני מדיי?

[אילה_א*]

וואלה צוויל צודק
יש לה בעיה שתתרגל

_עכשיו באים אליו חברים ואני רוצה שהוא ישחק איתם" מה אני אמורה להגיד?
האם זה בסדר להגיד "אם את רוצה שאיציק ישחק לבד עם החברים שלו אז אולי כדאי שתיכנסו הביתה כי כל עוד אתם בחוץ את לא יכולה למנוע מבני להשתתף"
זה תוקפני מדיי?_
נראה לי שכן שזה תוקפני מידי
מה שהייתי עושה בעת כזאת זה יוצרת משהו שווה עם הילד שהם ירצו לבוא להשתתף ולא שהוא ירצה להשתתף במשחק שלהם
רעיונות ? תכינו ביחד גירים תוציאי לו איזה אופניים שוות תלמדי אותו שירים מצחיקים משהו שיגרה אותם להכיר אותו
ובכל מקרה כן הייתי מגוננת עליו מפניה והייתי אומרת לה שאם יש לה בעיה אז שהילדים שלהם ישחקו בפנים ולא לידו אם הוא לא מוזמן לנסות להצטרף בואנה היא נשמעת כונפה

[פלוני_אלמונית*]

זה תוקפני מדיי?
חברתי החכמה אמרה לי לא לנסות להגיד לאחר מה לעשות, מכיוון שאז, לגיטימי לו להגיד לי מה לעשות.
הייתי הולכת על שיקוף, שיבהיר לה שאת מבינה את הקושי שלה:
"אני מבינה שהיית רוצה שאיציק יוכל לשחק עם החברים שלו בחצר"
ומסבירה לה את הרגשות שלי בהמשך:
"אבל שלוימה שלי רוצה גם הוא להשתמש בחצר עכשיו"
והייתי משאירה לה בעצמה לפתור את הבעיה שלה.
(טליה אלמתן ממחשב אחר)

[אנונימי]

הי,
לא קראתי הכל אבל ממה שכבר קראתי (בערך חצי), ענו לך תשובות מצויינות ואני מחזקת את דברי הקוסמת, חלוקית וצוויל.
החצר היא משותפת. כמו בבית בעיר. כל אחד יכול להיות בה מתי שהוא רוצה. מי שלא רוצה שילדיו יתרועעו עם ילדים שבחצר, שלא יוציא אותם לחצר.
אנימבנה שקשה לה, שכניסתכם לדירה השפיע משמעותית על אורחל חייהם. לא פשוט.
אולי אם את יכולה, לכשתרגעי, להבין אותה ואת הקושי שלה, להפנות כלפיה רגשי אמפתיה וחמלה ולהביא את התודה על החברות של הבנים להיות הדברים העיקריים במחשבות שלך, וגם בשיח הפנימי שלך עם עצמך, וגם בשיח איתה אם וכשיהיה שוב, תוך כדי שאת מודעת היטב ובמדויק לגבולות שלך, תוכלו לקבל ולכבד אחת את צרכי רעותה ולמצוא פתרון שיתאים לשתיכן?

בהצלחה!

[אחרת*]

_לכי על הכי פשוט: החצר שלך, לשימושך, את לא מבקשת ולא מקבלת היתרים או איסורים.
ככל שאני חושבת על כך יותר זה הדבר שהכי נראה לי._
עם זה, שאלי לדעתה, מה היא מציעה בהתחשב בחצר המשותפת כעובדה.

[פלוני_אלמונית*]

רולילולי
האמת שלמרות הרצון והצורך שלנו כאנשים לייצר לנו מסגרות קבועות וברורות כדי להקל על ההתנהלות שלנו בחיים, זה לא תמיד מצליח..
ויותר מזה, כמה שננסה יותר, נצליח פחות.
אני לא אומר שאפשר לוותר, אבל אפשר להפנים את הידיעה שאין לנו באמת שליטה על מה שקורה מסביבנו.
וכשזה בא לידי ביטוי עם הילדים שלנו אז אנחנו נהפכים ללביאות המגוננות על גוריהן בחרוף
עם כל הצער לא תוכלי להגן על בנך מכל עלבון שיגיע לרגליו, ולכן לדעתי השיעור הבססי שבנך חווה בחצר הפרטית שלכם חשוב ואמיתי.
אגב, חינוך בייתי אומר שאת השיעורים שלו הוא מקבל בבית וכך קורה.
בכל מסגרת חינוכית שבא יש הרבה ילדים הסיטואציה הזאת קורת בכל הפסקה, מי משחק עם מי, מי נשאר בחוץ, איפה משחקים ומי תופס קודם.
וזה בסדר גמור.. בעולם אידאלי כולנו היינו מסתדרים, משתפים פעולה ומתחלקים שווה בשווה. אבל בתכלס זה לא תמיד קורה.
במציאות של החצר שלכם שהיא סוג של מיקרוקוסמוס. אין לכם אפשרות פיזית ליצור הפרדה ולכן זה תמיד לגיטימי לצאת החוצה גם באותו זמן וללא הגבלה.
השכנה שלך לא יכולה להגביל אותך בשום צורה וגם את לא יכולה. את בהחלט יכולה לבקש ממנה שבנקודות זמן שהיא רוצה להגביל את הבן שלה, יש לה זכות מלאה לעשות זאת, ואת יכולה להכין את בנך לאפשרות הזאת. "לא תמיד אפשר לשחק עם הילד של השכנים"
תחשבי שחבר מתקשר אליך בטל ורוצה לספר לך משהו, אבל זה לא מתאים ברגע זה. את יכולה להגיד לו, נכון..? לא תמיד הכל מסתנכרן וזה בסדר גמור.
כל עוד שתי המשפחות מכבדות את הידיעה הזאת בצורה ישירה מדוייקת ומנומסת, לא צריכה להייות בעייה.
לגיטמי להגיד " שלויימה (בדוי) אני רוצה שתכנס הבייתה להכין שעורים (או משהו אחר) אתה יכול לשחק עם מוטקה (עוד בדוי) בזמן אחר." זה לגיטמי לחלוטין כל עוד אומרים זאת בצורה נעימה.
אני מאחל לכם תקשורת פתוחה ומקבלת.
וגם שנה טובה

[סאלי_תדמור*]

עשב, נהניתי לקרוא כל מילה שלך. ממש מעורר השראה.
רולילי, קבלי - נשמע שהשכנה כן מפרגנת גם לך, אני חושבת שתצליחו להסתדר!

[תבשיל_קדרה*]

נראה לי - אחרי קריאה חפיפית של כל הדף - שצריך להפריד בין שני דברים: בין החצר שלכם, שהיה בחצר שלהם, משחק בצעצועים שלכם, ובין משחק עם ילדי השכנים.
הסבירי את זה לבן שלך, הסבירי את זה גם לשכנה. (בפרט אמרי לה שאם משחקים בצעצועים שלכם בחצי חצר שלכם, גם הבן שלכם מוזמן.)

[רולילולי*]

אילה א
תכינו ביחד גירים תוציאי לו איזה אופניים שוות תלמדי אותו שירים מצחיקים משהו שיגרה אותם להכיר אותו
רעיון טוב אהבתי!

ליאת skippy
אנימבנה שקשה לה, שכניסתכם לדירה השפיע משמעותית על אורחל חייהם. לא פשוט.
אני מאוד מאוד מבינה. אין ספק שלא פשוט, גם אנחנו עברנו חוויה דומה (לא חלקנו חצר משותפת אבל עברו לגור מעלינו דיירים שהדירו שינה מעינינו
ולמרות שניסינו לדבר דיבורנו נפלו על אוזניים ערלות) ובסופו של דבר כשנגמר החוזה אכן עזבנו את הדירה.
_תוכלו לקבל ולכבד אחת את צרכי רעותה ולמצוא פתרון שיתאים לשתיכן?
אולי.. כרגע נדמה לי שהיא לא במקום של דו שיח אלא יותר של קביעת עובדות וגבולות, כשארגיש שהיא פתוחה לשיחה מהלב ולא מתוך תוקפנות אנסה לשוחח איתה ולנסות להגיע לעמק השווה תוך כדי שמירה על רצונותיי ומאווי.

פלוני אלמונית
עם כל הצער לא תוכלי להגן על בנך מכל עלבון שיגיע לרגליו,
את זה למדתי כבר מזמן.. (-; ת'אמת לא נראה לי שהוא נפגע בכלל, בכל אופן הוא אף פעם לא בא אליי להתבכיין.
עדיין זה מפריע לי כי כמו שכבר ציינתי הם מארחים המון (לדוגמא אירחו בערב חג יום ד' וגם אתמול בערב שבת וכל האירוחים נעשים בחוץ בחצר)
זה לגיטמי לחלוטין כל עוד אומרים זאת בצורה נעימה.
וזה באמת הנקודה הקריטית הזו גם כמו שכתבת כל עוד אומרים זאת בצורה נעימה וגם בעל הבית שלי אמר לי משפט שמאוד מלווה אותי
שהוא כל הזמן אומר לילדים שלו מה שחשוב זה איך אתה אומר את הדברים והדבר הלכאורה פשוט הזה בהרבה מקרים משנה את הדברים בצורה משמעותית לטוב או לרע ועדיף לטוב..
אני מאחל לכם תקשורת פתוחה ומקבלת. כן יהי רצון ונאמר אמן.. (-:

סאלי תדמור
רולילי, קבלי - נשמע שהשכנה כן מפרגנת גם לך, אני חושבת שתצליחו להסתדר!
תודה על האמונה!

[לטיציה*]

מבינה את שתיכן.
לילד שלי היה קשה לא לשחק עם הצעצועים שבחצר שלו כי זה לא שלו. יתכן גם שחברים שלו לא היו רוצים לשחק עם חברים אחרים (כמה שאני רואה זאת כמחואר זה קורה הרבה בפארקים למשל לצערי). גם לך מגיע להשתמש בחצר ללא הפרעה ומתי שבא לך, אבל מאחר וזה משותף גם למשפחה האחרת מותר אותו דבר. אז או שתעשו שלום ותסתדרו כאילו שאתן בגן ציבורי כל אחד עםהדברים שלו וכל אחד בשלו בלי שילדכם ישחקו יחד (כפי שאנחנו, שלא יכולים להשכיר מקום עם גינה חייבים לעשות או שתעשו סידור ברור: מתי כל אחד יכול להשתמש בגינה (או לפי שעות או לפי ימים - זה לא יהיה פשוט) וגם תעשו סידור על כמה זמן קודם תדעו על ביקורים של אורחים, כמה ביקורים כאלה אפשר לעשות בכל שבוע/חודש וכ"ו
לא רואה פתרון טוב ויפה למצב ממה שהצלחתי לקרא ממה שכתבת.
נראה לי שתחפשו בית חדש שכבר יש בו גדר הפרדה גבוהה מכל הצדדים (אחרת גם עם הגינה מופרדת לגמרי עדיין מתעוררות בעיות - מניסיונה המר של חמותי). אין מה לעשות! מי שרוצה פרטיות צריך לשלם על זה ונפלתם על אנשים שהם לא מאוד מבינים וחברותיים, אז חייבים לעשות הסדר ושינוי

[סאלי_תדמור*]

מה שחשוב זה איך אתה אומר את הדברים

נקודה מעולה. אפשר להשיג כל כך הרבה מאנשים, אם יוצרים איתם קשר טוב.
וכמובן שאז גם נוצר מרחב לתת להם הרבה.
בקשר חורק הכל חורק ועובדים קשה.

[עשב_השדה*]

נניח ואני איתו בחצר וחוזרת הסיטואציה של "אל תפריע לאיציק

רולילולי
המטרה היא להגן עליו ממנה, אם יש לה מה לומר שתאמר לך לא לו, הוא ילד
וההתדיינות על דברים כאלה הם רק עם המבוגרים נקודה
זה כלל שאת יכולה להעמיד בפשטות ועם חיוך

[צוויליך*]

כן בדיוק.
שתפנה אל האיציק החמודי שלה, או אליך, לא אליו.
אמא בהחלט יכולה להגיד לילד שלה עם מי לא לשחק. זה אפילו רצוי, קצת מסוכן לתת לילד לבחור לבד, ועוד לפני גיל 9. כן.
אמא לא יכולה להיד לילד של השכנה עם מי לשחק.

צוויל

[רולילולי*]

_אמא לא יכולה להיד לילד של השכנה עם מי לשחק.
צוויל_
תודה על הדיוק!

[תזמורת_הים*]

נניח ואני איתו בחצר וחוזרת הסיטואציה של "אל תפריע לאיציק
אז תגידי לילד שלך שאמא של איציק לא מרשה שישחקו איתו עכשיו.
אני מציעה גם ליצור מחיצה דמיונית. לא צריך קיר אמיתי, מספיק להחליט שאתם משחקים בצד שלכם והם בצד שלהם.
אבל אם היא מאפשרת לילדים שלה לשחק בכל רחבי החצר, שלא תתלונן שגם את עושה זאת.

[מאי_הקטנה*]

מה שתזמורת הים כתבה מזכיר לי, שגם בקיבוצים אין גדרות, אבל ברור מה של מי ואיפה כל אחד יושב.

[תפוח_אדמה*]

טוב, אני מרגישה שאני חייבת לפרוק קצת את העול של השכנה שלי....
השכנה שלנו אוהבת לישון צהרים. הילדים שלי, לצערי, וכנראה גם לצערה, לא אוהבים לישון צהרים.
בין המטבח שלנו לסלון שלה יש קיר משותף, והבית לא בנוי בבנייה איכותית במיוחד, כך שכל סגירת ארון והנחה של צלחת על השולחן וקפיצה של הילדים מהדהדת אצלה.
כל פעם שהרעש קצת חורג מאיזה סף היא מתקשרת וצורחת עלי לא מבקשת, אלא ישר צורחת. אז לפעמים הילדים עושים משהו חריג, ועכשיו שאני יודעת שזה מפריע אני לא מאפשרת. הם גם יודעים שהיא ישנה ואסור להפריע. לאחרונה היא התחילה להתקשר ולהתלונן כשלא ממש ברור לי מה הבעייה ומה עשינו שהפריע. כשניסיתי לברר מה זה היה היא צרחה עלי "פשוט תהיו בשקט!" וניתקה את הטלפון.
ביום שישי האחרון הילדים שיחקו בבצק במטבח ואני סידרתי ארון בחדר אחר שגובל בבית שלה (הוצאתי שקיות והכנסתי אותן, לא מיסמרתי את הדלתות או משהו). פתאום היא מופיעה על סף הדלת, ומתחילה לצרוח על בנזוגי.... האמת, לא הבנו מה עשינו. בדיעבד אנחנו חושבים שזה היה הסידור של הכלים במטבח, אבל אנחנו לא ממש בטוחים.
אחר כך גילינו, שהיא נכנסה לחצר הנעולה עם המפתח שיש לה... זה מאד הרגיז אותנו. היא התלוננה שלא ענינו בטלפון (היה על שקט. לא קשור אליה).
אז נכון, כדאי שתהיה עוד דרך לבקש מאיתנו להיות בשקט, וחבל שאין אפשרות לדפוק על הדלת. אבל אין. אם היא היתה קוראת לנו היינו שומעים.
אני גם מבינה את הרצון בשינה שקטה. אבל השקט שאליו היא שואפת כרוך בפגיעה במרקם החיים שלנו - אני לא אראה להם שעתיים ביום טלויזיה או אצא מהבית לשעתיים כדי שיהיה לה שקט. קשה לי למנוע מהם להיכנס למטבח. גם הדרך שבה היא מעירה לנו מערערת אותי לגמרי. זה צרחות שמקפיצות לי את האדרנלין לדי הרבה זמן. שנים שלא צרחו עלי ככה.
מעיק מעיק מעיק.
זהו, פרקתי.