שמות משפחה שונים לאמא ולאבא

[ה_עוגיה*]

אם הבנתי נכון - יש פה כמה משפחות כאלה, בהן לא כולם מחזיקים באותו שם משפחה
גם אצלנו זה ככה
וזה ממש מבאס אותי

איך אתם מסתדרים עם זה?

[שירי_בן_דב*]

למה זה מבאס אותך?

[מיה_גל*]

לדעתי לתא משפחתי צריך שיהיה שם משלו, לא רלוונטי אם זה השם של האבא, של האמא, או בכלל שם חדש שהם המציאו בעצמם.
כמה שמות משפחה יהיו לילדים?
ולילדים שלהם שיעשו ילדים עם מישהי/ו עם שני שמות משפחה גם? ארבעה? וכו'...

[תבשיל_קדרה*]

אם זה מבאס - למה את לא עושה משהו בענין?
(למשרד הפנים יש "טופס בקשה לשינוי שם")

[עירית_ל*]

אנחנו דיברנו על שם שלישי, מומצא ומשותף, אבל אחרי כמה שנה של דיבורים הגעתי למסקנה סופית שזה קשה נפשית לבן-זוגי ופשוט לא יקרה. אז העדפתי להיות עם שני שמות, כדי שיהיה לי קשר לשם משפחתו של בני.

[ה_עוגיה*]

אם זה מבאס - למה את לא עושה משהו בענין?

אני לא יודעת מה לעשות.
אני לא רוצה לשנות את שם המשפחה שלי
אני לא רוצה שם משפחה כפול (זה הולם רק עורכדיניות)
אני לא רוצה שם משפחה חדש לשנינו (זה הפסד כפול מבחינתי)
אני רוצה שלכולנו יהיה שם המשפחה שלי

כשאמרתי לו את זה, מזמן מזמן
בהתחלה הוא לא התנגד, אבל לא עשה עם זה כלום (תהה איך יסביר את זה להוריו)
אח"כ הוא לא כלכך התנגד אבל לא עשה עם זה כלום (למה אני צריך לעשות משהו הפוך מכולם. ואיך אני אסביר את זה להורים)
ואז נוצרה סיטואציה משפחתית כזאת בצד שלו שלשנות עכשיו שם משפחה יהווה טלטלה לא רצויה, כנראה. בגלל זה גם הילדה קיבלה את השם שלו בסופו של דבר.

לפעמים אנחנו חושבים שההורים שלנו יקבלו נורא קשה משהו
אבל מסתבר שזה לא כלכך נורא
אני לא יודעת מה הדין בנוגע לשם משפחה (ולמשפחה המסוימת בה מדובר)
אני מרגישה שיש שם איזושהי קנאות לשם משפחה, אבל אולי אני לא מפרשת נכון את האיתותים

(אמא שלו, שמחזיקה בשם משפחה של אבא שלו, במשך שנים התעקשה להצמיד לי את שם המשפחה שלו, במסמכים רפואיים וכלמיני. אני לא מבינה את זה)

כמובן שעלי לעשות אחת משתיים:
או לפעול לשינוי השם שלו
או להשלים עם זה שהוא לא יקבל את השם שלי
ושתי האפשרויות לא מוצאות חן בעיני...

[חגית_ל*]

למה כ"כ חשוב לך שהוא ישא את שם משפחתך?
את קשורה לשמך כי את חושבת שהוא "יפה" יותר או מסיבות אחרות?
אני שומרת על שם המשפחה שלי כנוסף (אבל בדר"כ לא משתמשת בו) כי אבי נפטר וגם כי הוא ייצג אותי בדברים שעשיתי (אומנותית) לפני שהתחתנתי, אבל אני מוצאת ששם המשפחה של בעלי - שגם אותו הוא שינה בסיקול אותיות משם המשפחה המקורי - הרבה יותר יפה ונוח, ולכן אני מעדיפה אותו.

[ענת_גיגר*]

אני נשארתי עם שמי המקורי כי הכירו אותי כך בתחום עיסוקי, וגם... הייתה לי קשה הפרידה משם שהיה (ועודנו) מזוהה איתי ואימוץ שם חדש, שמרגיש לי לא שלי.
יותם נושא את שם המשפחה של שי והדבר הוביל לכמה אי הבנות לא נורא מצערות בטיפת חלב וכדומה.
עכשיו אני מתחילה להירשם בכל מיני מקומות רשמיים בשם כפול (ואני לא עורכדינית). נראה לי שעם ה זמן השם החדש יתרגל אליי. בסופו של דבר אנחנו משפחת XXX.

[תבשיל_קדרה*]

כשנישאנו, הייתי באמצע לימודים, והיה לי ברור שאת הלימודים אני מסיימת עם השם הקודם - על התוא צ"ל כתוב השם בו כל מי שלמד אתי מכיר אותי, לא?
בת.ז. כן שיניתי את השם.
עם הזמן, פשוט התרגלתי.
יצא לי לקרוא כתה על אחי בעתון. שם משפחתו (כמו שכותבים בכתבות - משתמשים רק בשם המשפחה) נראה לי משהו מוכר, ביתי, אבל לא "אני".
בתואר שלי יכתב שמי החדש.

מה אני אומרת?
אולי בעצם, זה לא כל כך נורא לשנות שם (לא לך ולא לו).

[ה_עוגיה*]

ענת - הבעיה היא שהדיפולט הוא קבלת שם המשפחה של האיש
(חייבת לציין שמשרד הפנים השתפרו והם לא משנים אוטומטית אלא שואלים. כך לפחות היה אצלי כשהלכתי לשנות סטטוס לפני 4 שנים)
אם לאפאחד לא אכפת - אז עושים מה שכולם עושים
אבל אם יש הסכמה לקבל את שם המשפחה של האשה והבעל אינו מחזיק בתחביב של "לעשות בדיוק ההפך מכולם" אז יש פה בעיה
כי אם לא אכפת לו באיזה שם נבחר
אבל לא בא לו להתעמת עם הסביבה ולהסביר את עצמו לכולם (שוב - כי זה לא עניין עקרוני לו. על עניינים עקרוניים הוא יתעקש ויעשה מה שהוא רוצה לא משנה מה הסביבה חושבת)
אז הוא לא

חגית - אני מאוד אוהבת את שם המשפחה שלי. שם ארוך עם הרבה אותיות שסבא של אבא הביא איתו לארץ. אני מרגישה מאוד מחוברת לשבט שמחזיק בשם הזה. לאנשים, כפרטים וכקבוצה.
אני נגד לעברת אותו. אני אוהבת אותו ככה.
לא רוצה לוותר עליו.

[עוד_לא_אמא*]

אנחנו משפחה עם שני שמות. אני להוספתי את שלו, הוא הוסיף את שלי, ולילדים (אם וכש) יהיו שניים. אף אחד מאיתנו לא עורכדיני. הוא חשב שאני צריכה לשמור על השם שלי, ולהעביר גם לילדים,ואז רק נשאר לי להגיד - אם ככה, גם אתה צריך להוסיף...
וככה, הוא נעשה קצת הילד של ההורים שלי, ואני הילדה של ההורים שלו...
וכששואלים אותי מה יעשו הילדים שלי, כשיפגשו ילדים כמוהם, אני עונה ישר - בעיה שלהם!

[בשמת_א*]

לי יש את שם המשפחה שלי, לבעלי ולילדים - שלהם.
לא רואה בעיה.

[עירית_ל*]

נכון ללפני ארבע שנים (ושלושה ימים) - משרד הפנים הפר את החוק והחליף לי אוטומטית את השם.

[סינדרלה*]

ה עוגיה,
אני לא רוצה שם משפחה חדש לשנינו (זה הפסד כפול מבחינתי)
אולי במקום לראות את זה כהפסד כפול, תראי את זה כרווח כפול.
זו הזדמנות עבורכם להתחיל משהו חדש משותף ומיוחד לתא המשפחתי שלכם.
תבדקי עם עצמך מה באמת מציק לך עם עניין השם, כי לי נראה שיש כאן דברים עמוקים יותר מ"שם".
אם אין שום פתרון אפשרי, תנסי להגדיר מחדש את הבעיה...

ולגבי ההורים:
אחי ואישתו שילבו את שני שמות המשפחה לאחר הנישואין, והודיעו להורים שלי כלאחר מעשה. הורי מן הסתם נפגעו מן הדרך בה הדברים נעשו.
אנחנו קיצרנו את השם משפחה לאחרונה (לאחר 5 שנות נישואין), קצת מתוך נוחות וקצת דרך הקבלה, אבל שיתפנו את ההורים משני הצדדים בתהליך, והם קיבלו את זה מאד יפה.

[ה_עוגיה*]

עירית - כנראה זה תלוי על איזה פקיד את נופלת. אולי הפקידה טרחה לשאול אותי "מה עם שם המשפחה?" בגלל שזה היה בסניף צפון תלאביב? (לפני ארבע וחצי שנים, אם נדייק)

בשמת -
לי יש את שם המשפחה שלי, לבעלי ולילדים - שלהם.
למה לא "לי ולילדים יש שם משפחה אחד ולבעלי יש את שלו"?
אני יכולה להבין את המקור של המנהג הזה, שילדים מקבלים את שם אביהם (אחרי הכל - אמא יש רק אחת ואבות... אולי יותר) אבל עדיין, קשה לי עם זה.

סינדרלה -
אני רואה את זה כהפסד כי שם משפחה מחבר אותך לעבר, לקבוצה.
ברגע שבחרת שם אחר את מנתקת את הקשר הזה (כמובן, רק בצורה סמלית אבל גם סמל זה משהו)
אני מאוד אוהבת את המשפחה שלו
(אם כי אותו חלק במשפחה ממנו הגיע השם הוא חלק שאין איתו כלכך קשר)
אני לא חושבת שהסירוב שלי נובע מרגשות שליליים אלא דווקא בגלל עודף חיבה לשם הנוכחי, שהוא מאוד חלק ממני (כמו שלא היה עולה על דעתי לשנות את שמי הפרטי לאחר נישואי)

אולי ננהג כמנהג העורכדיניות ופשוט נקח את שני השמות לשנינו וכמאמר הלוטרה - שהילדים ישברו את הראש לבד

(פעם הכרתי בחורה צעירה והתברר לי שהיא מחזיקה בשם משפחה כפול. שאלתי אותה אם היא נשואה והיא ענתה לי "לא, אבל ההורים שלי נשואים").

[רינ_צ'י*]

כשהייתי קטנה תכננתי שאתחתן עם מישהו שיישא את שם המשפחה המקורי של אבא שלי (שהוא החליף לשם ישראלי שורשי, כדי לשכוח כל מה שהיה 'שם'). בסוף לא יצא.
בזוג שלנו עשינו כמו עוד לא אמא - אני הוספתי את שמו, הוא את שמי. בכל זאת לא יצא אותו שם, כי כל אחד נשאר עם המקורי שלו ראשון (הוא בן יחיד, וזה היה קצת עקרוני להוריו; אני בחרתי בסדר הפוך כי אחרת זה יוצא מין ביטוי עם משמעות, וזה כבר ממש נשמע לי מוגזם). הבת שלנו (וגם אח שלה, בעוד רגע) נושאת את השם המשותף בגרסה האבהית. האמת, הסדר לא עקרוני: בין כה וכה הופכים ומשבשים לנו את השם פעמיים בדקה, ובדרך כלל גם חושבים שמדובר בתרגום של משהו אזוטרי במיוחד.

[עירית_ל*]

זה לא היה פקיד זה או אחר שעמד מולי. כמה חודשים אחרי החתונה התקשרתי לקבוע תור בקופת חולים, נתתי את מס' ת.ז. שלי ולתדהמתי נשאלתי "עירית ב.?". כל תהליך החלפת השם התבצע ללא ידיעתי. יש לי חברה שקרה לה אותו דבר, רק שהיא גלתה זאת בבואה להצביע ביום הבחירות...

[תבשיל_קדרה*]

זו הזדמנות עבורכם להתחיל משהו חדש משותף ומיוחד לתא המשפחתי שלכם
ואז אנחנו חוזרים לבעיה החברתית של - השתלטות המבנה של משפחות גרעניות, ודחיקת השבט (על השיתוף, העזרה, הגב, המסורת שלו).

[אמא_של_יונת*]

עירית,
בזמנו (לא זכור לי עד מתי) ברירת המחדל בחוק היתה שהאשה, עם נישואיה, מקבלת את שם המשפחה של בעלה. מי שבחרה באפשרות אחרת נאלצה לעבור מסלול מסובך שנקרא "בחירת שם" (לא "שינוי שם") ולהחליף פעמיים תעודת זהות.
התקנה הזאת שונתה לפני שנים אחדות, כנראה בעקבות עתירות לבג"צ, והיום אין בחוק ברירת מחדל: אפשר שהאשה תחליף לשם משפחת בעלה, שתצרף את שמו לשמה או את שמה לשמו, שהבעל יחליף לשם משפחת אשתו, יצרף את שמה לשמו או את שמו לשמה, או ששניהם יבחרו שם משפחה חדש.
כנראה שחלק מפקידי משרד הפנים והמוסדות האחרים עדיין לא הפנימו אפשרות זו, ונוהגים לפי המצב הישן.

[יעל_כ*]

אבא שלי עדיין קורא לי בשם המשפחה הקודם. הוא גם ביקש שעל התואר יהיה כתוב גם שם המשפחה הקודם ("מי ששילם שכר לימוד 6 שנים מגיע לו לקבל איזשהו קרדיט...).
אני שיניתי את השם אחרי ששמות המשפחה המאוחדים לא נכנסו בתג שם שלי...

[לילה_טוב*]

_לי יש את שם המשפחה שלי, לבעלי ולילדים - שלהם.
לא רואה בעיה._
גם אני לא ראיתי עד עכשיו. פתאום מתחשק לי שלי ולילדות שלי, שהן המשפחה שלי, יהיה אותו שם משפחה.

[בועז_חן*]

עוגיה,
אם היית את הגבר, או שמהנהג היה הפוך, איך היית מתמודדת אם תחושה כמו שלך אצל הצד השני?

[ה_עוגיה*]

בועז, אם הייתי גבר ועדיין מחזיקה באותו אופי (שאוהב לעשות דברים הפוך מכולם רק בגלל שכולם עושים ישר וההגדרה של ישר נראית לו עקומה) - הייתי שמחה להחליף לשם של אשתי (שוב, בהנחה שאין לאפאחד מאיתנו איזשהו רצון מיוחד להצמד לשם הקודם).
לבנזוגי אין בעיה עם שם המשפחה שלי, או שלו. הוא פשוט נוהג ללכת נגד הזרם רק כשהזרם נראה לו מטופש או לא הגיוני במיוחד. וכרגע ללכת נגד הזרם יפגע כנראה בכמה אנשים ואת זה הוא לא רוצה.

[בועז_חן*]

אם אני מבין נכון את אוהבת את השם שלך מסיבות פרטיות מאוד, ובמשפחה שלו יש איזושהי קנאות לשם משפחה.
השאלה שלי היא האם את מבינה באיזה מצב זה שם אותו?

[ה_עוגיה*]

אני לגמרי מבינה אותו. בגלל זה אני לא לוחצת עליו ובגלל זה אנחנו נשואים כבר 4.5 שנים וכבר יש לנו ילדה ועדיין מחזיקים כל אחד בשם נעוריו. (ואין שינוי בעתיד הנראה לעין)

הדינמיקה של ההחלטות אצלנו היא כזאת:
כשאחד מאיתנו רוצה משהו, הצד השני מאמץ את הרצון הזה (מתוקף זה שמה שמנחה אותו זה הרצון שהראשון יהיה שמח ויהיה לו טוב ולכן זה הופך להיות גם אנטרס שלו שהראשון ישיג את מבוקשו). אין אצלנו קטעים של שכנוע - לכל היותר הסברים.
נובע מזה שאם יש שני רצונות מנוגדים זה שזה חשוב לו יותר "מנצח" (למרות שאין פה מאבק)
ובעניין הזה (שם המשפחה) אפשר לומר שהנדנדה מתנדנדת (וכרגע היא באיזשהו שיווי משקל). אז אין החלטה ברורה.

אגב, אני לא בטוחה שבאמת יש שם קנאות לשם המשפחה. אולי זה רק בעיניים שלו. (לפעמים אנחנו חושבים שההורים שלנו נורא יזדעזעו ממשהו שנעשה ואחכ אנחנו מגלים שהם ממש לא). אבל הבעיה הקשה במשפחות פולניות היא שלפעמים הם לא יגידו לך את האמת רק מתוך נימוס לכן "פשוט לשאול אותם" זה כנראה לא הפתרון...

[בועז_חן*]

אני ממש מבין. אצלנו הבעיה פונטית (לאישתי קוראים חן) אבל הדינמיקה דומה.
ומנסיון במשפחות פולניות - כנראה שיש קנאות והם כן יזדעזעו....
הפספוס העיקרי בדר"כ הוא לא לסגור את זה לפני החתונה. אז גם המשפחה מקבלת יותר טוב (מאפשר "מה פתאום עכשיו?").

[סמדר*]

גם אני ובן זוגי חיים בשמות משפחה שונים. אני רציתי ששנינו נהיה עם שני השמות, אבל הוא התנגד. והרגשתי שלא נכון שאני אוסיף את השם שלו (וממילא לא היתה לו דרישה כזו ממני) והוא לא יוסיף את השם שלי. כרגע אין ילדים והבעיה של השמות שלהם לא קיימת, אבל הוא לא מוכן שהם יקבלו את שני השמות ("אם זה כל כך חשוב לך נגריל"), רק מתוך התחושה שזה מסורבל ומעביר את בעיית השם הלאה. אני חושבת שהילדים יכולים לבחור שם אחד מהשניים להישאר איתו, או להישאר עם שניהם ולא לקחת את שם בן זוגם, והנכדים - שבאמת יעשו מה שבא להם. אבל בינתיים אי אפשר להזיז אותו מעמדתו, ואנחנו כל אחד עם שמו. אבל זה כן קשה קצת לפעמים, ומעלה הרהורים. טוב להרגיש שאני לא לבד...

[מיה_גל*]

לי היה מאד מפריע אם לילדים שלי היה שם משפחה שונה משלי.
תחשבו על זה, שם משפחה = שם של המשפחה שלכם. אז מה? אתם לא שייכים לאותה משפחה?

לא יודעת, אולי אני סתם נתפסת לסמנטיקה, והרי מה שחשוב באמת שה מה שמתרחש בלב פנימה, אבל בכל זאת...

[עדי_יותם*]

היה מאמר יפה ב-salon.com בזמנו שהראה איך כל האלק-פמיניסטיות שאנחנו שומרות על שם הנעורים שלנו, אבל נותנות לילדים את שם האב, כדי שירגיש שייך, או משהו כזה (-: ועוד כמה אנקדוטות, ביניהן על זוג שאיחד שני חצאים של שמות ההורים ונתן אותם כשם המשפחה של התינוק - וזה היה משהו מזעזע...
אני מכירה ילדים שנושאים שני שמות משפחה, וכמו שלא הייתי רוצה בזה לעצמי, לא רציתי את זה לילדים שלי. מה שכן, הסיכום הוא שהם יידעו מגיל צעיר מאוד שאם ירצו לשנות את שמם, לשמי או לכל שם אחר, אנחנו לא נמנע מהם את זה.
בקיצור, עוגיה, אני יודעת איך את מרגישה... הרגשתי שהבחירה שבחרתי היתה היחידה האפשרית עבורי, ועדיין אני מרגישה ככה, ובכל זאת.

[ה_עוגיה*]

לגבי ההתעקשות על שם המשפחה שלי אמרה לי פעם מישהי
מה זה משנה? את לא רוצה לקחת את שמו של בנזוגך? מתעקשת להשאר עם שם נעורייך? במקום עם שמו של בעלך את נשארת עם השם של אבא שלך. מה זה משנה איזה גבר נתן לך את השם?

אבל אצלנו, אבא שלי מחזיק בשם של... אמא שלו (אני חושבת שזה בגלל שהוריו גרושים והיא זאת שגדלה אותו)
זה מאוד מוצא חן בעיני.
(מה גם שהשם שלה הוא שורשי כזה, "משם", עם הרבה אותיות בעוד ששם המשפחה של אבא שלו מעוברת. גם זה של אמא שלי. בקיצור - נשארנו עם המובחר)

<עוגיה אוהבת שמות לא מעוברתים>

[עדי_יותם*]

פעם הסופרת גבריאלה רותם-אביגור נשאה דברים באיזה כנס, ואמרה (אני מצטטת מזיכרון, קראתי בכתבה) בפתיחת דבריה: "ישבתי כאן וחיכיתי, ושמתי לב שאני אמורה לדבר אחרי עמליה כהנא-כרמון ולפני אורלי קסטל-בלום, וחשבתי לעצמי, איפה אנחנו נמצאות, עם השמות הכפולים שלנו, בין שם האב לשם הבעל. והמסקנה שלי היא שאנחנו יושבות על המקף המחבר, ברגליים מתנדנדות."
יפה, מה?

[בועז_חן*]

ןמשהו פעם אמר לי שמכיוון שממילא הדבק במשפחה זו האמא, ולכן המשפחה המורחבת זה קודם זו של האמא, אז לפחות שהשם יהיה של האבא.

[בשמת_א*]

למה זה פמיניסטי יותר שהילדים יקבלו את שם האמא?
זה פמיניסטי בעיני (וגם הזהות שלי) שאני לא אשנה פתאום את זהותי רק בגלל שהתחתנתי, וגם לא ציפיתי מבעלי שישנה את שמו בגלל זה.
אבל לגבי שם הילדים: למעשה, השם שלי נכחד עם הדור שלי (אולי בגלל זה גם אחותי ובת דודי הנשואות שמרו גם הן על השם ואינן נקראות בשם הבעל), ולכן בעלי הציע בזמנו שהילדים יקבלו את שם המשפחה שלי.
ואז ראינו שכל הנכדים הם בנות (גם אצל הדוד שלו), אז השארנו שיקבלו את שמו. ביוזמתי.
מאז נולדו בבת אחת שלושה בנים (לאחד האחים של בעלי ולנו), כך שגם שם המשפחה שלו ימשיך לדור הבא.
לפי דעתי, הבן שלי עשוי לקחת את שם המשפחה שלי, אחרת תהיה לו בעיה שלא יידעו מה שמו הפרטי ומה שם משפחתו וזה מעצבן.
לבת שלי אין שום בעיה להציג אותי בשמי המלא.
ואני דווקא כתבתי על הדלת "משפחת [שם המשפחה של הבעל והילדים]".
מה אני לא סובלת?
לקבל הזמנות לאירועים ל"בשמת ורני [שם הבעל]".
אבל בטח גם בעלי קצת מתכווץ כשמגיע מכתב ל"משפחת [שם המשפחה שלי]".
באחד המוסכים שלנו הוא בכלל מציג את עצמו בתור [שם המשפחה שלי]... הם בכלל לא יודעים שזה לא שמו...
כמו שכשאני מזמינה טייק אווי או משהו אני מתחזה לבעלת שם המשפחה שלו, שהוא קצר ופשוט, ולא אומרת את אף אחד משמותי המסובכים והזקוקים לאיות וגם אחרי זה מגיעים עם 7 שגיאות...

[עדי_יותם*]

ואז ראינו שכל הנכדים הם בנות (גם אצל הדוד שלו), אז השארנו שיקבלו את שמו
לא הבנתי. מה הקשר למין הילדים?

למה זה פמיניסטי יותר שהילדים יקבלו את שם האמא?
זה בטח לא פמיניסטי פחות.
מאחר שהלכנו צעד אחד קדימה נגד הזרם, ושמרנו על שמנו, למה אנחנו מוותרות על העברת שמנו לדור הבא?

[ברונית_ב*]

אני ממש לא אוהבת את שם המשפחה של בן זוגי. שם נדיר, שעושה לי אסוציאציה של שרשרת חרוזים גדולים ואדומים מפלסטיק. כל כך הרבה זרות אני חשה כלפי השם הזה שזה משהו משהו. והנה בני אהובי נושא את השם הזה. ואני ויתרתי במודע כשרשמנו אותו במשרד הפנים ועשינו לו דרכון. השיקול: בן זוגי הוא הבן היחיד בין 3 אחיות, אביו נפטר, אמו סנטימנטלית (הממ... הסיפור באריכות בדף חמותי ואני) ושם המשפחה שלי הוא גם ככה בחירה מאוחרת של אבא שלי ולא איזה שריד שמי לסיפור ארוך. אז יאללה, שיהיה.

ובכל זאת, כל פעם שאני חושבת על שמו של בני בסמיכות לשם המשפחה ההוא - משהו בי מתכווץ.

[אביב_חדש*]

אני עברתי לשם המשפחה של שביט. חשבתי בהתחלה לשלב, אבל אז יוצא שם משפחה אחר לגמרי (בר-לב). ויתרתי.
הדבר היחיד שהפריע לי הוא שכשהלכתי למשרד הפנים לשנות את שם המשפחה שלי לשמור של שביט. נשאלתי מדוע אני משנה את שם המשפחה, ואמרתי בגאווה שעשינו חוזה נישואים ואני רוצה לשאת את שמו של בנזוגי (אנחנו לא נשואים). נאמר לי שאני צריכה להביא את שביט שיחתום על מסמך שהוא מסכים לי (כן, כן!!!) לשאת את שמו. טיפשות כזו, לא שמעתי כבר מזמן.
טורטרנו שוב, יחד, ומאז אני נושאת את שמו.

[בשמת_א*]

מסעדה, אסביר את הקשר למין:
אילו היו אז נכדים למשפחת בעלי, היה מי שימשיך את השם שלהם, בעוד שלמשפחתי - אין.
אז אם היה מי שימשיך את שמו - אפשר שהילדים שלנו ימשיכו את שמי.
אבל כשנולדה הבכורה, וגם אחריה כשהתווספו עוד שלוש, גם במשפחתו היו רק בנות.
גם ככה הוא נעלב טיפה ומשפחתו נעלבה הרבה מכך שלא שקלתי אפילו לשנות את שמי.
לגבי ילדים, יש גם עניין של הוכחת האבהות, הכרה בילדים, ועוד נושאים שאינם חופפים את הנושא של שמירת שם נעורייך בנישואין.
כמו כן:
מהו שמי אם לא שם אבי? הרי שם משפחתי אינו שם משפחת אמי!
נכון שזה מגוחך שביהדות הלאום נקבע על פי האם (שריד למנהגים עתיקים) בעוד ששם המשפחה על פי האב (מנהגים מודרניים יותר), אבל ככה זה. שינוי בזה אינו רק פמיניזם.

[מיה_גל*]

בשמת - ביהדות הדת נקבעת על פי האם, לא הלאום.
אמנם בישראל משום מה מתעקשים על אי-הפרדה בין דת ללאום, אבל בכל זאת הלאום הוא ישראלי (או אמריקני, צרפתי וכו') והדת - יהודית.

(לא ממש שייך לדף הזה, אבל לא התאפקתי, את מוזמנת למחוק)

[בשמת_א*]

מיה, זה כמובן מורכב.
אני סתם מרדנית ובוטה, לכן כתבתי פשטני.
התכוונתי ל"שייכות לעם היהודי".
זו לא דת - זו שייכות לעם. לכן זה "לאום".
אין עדיין לצערי "לאום ישראלי", יש רק אזרחות ישראלית.
אין "עם ישראלי", יש רק "עם ישראל" שהוא פשוט "העם היהודי", והוא הרי כולל גם דתיים, גם מסורתיים וגם חילוניים מכל הסוגים והמינים.
לפיכך: לא מדובר בקביעת הדת.
מדובר בקביעת השייכות השבטית.
זה שבאופן היסטורי זוהי דת של עם ועם של דת, זה פשוט מבלבל.
והשייכות השבטית נקבעת בשבטנו לפי האם. מה שברור ומובן מאליו בתרבויות עתיקות. זה שריד למטריליניאליות ומטריארכאליות.

[דוד_רובנר*]

אנחנו פשוט לא נשואים -- בשביל מה?

[מיה_גל*]

דוד -

בשמת - ברור לי שעובדתית את צודקת, זה עדיין מעצבן אותי ומקפיץ אותי כל פעם מחדש.

[רינ_צ'י*]

שגית (לא, עוד לא ילדתי..) - לפחות כבר מותר לנו לשנות שם לשם של בן-זוג שלא נשואים לו, זאת התקדמות. פעם מותר היה לך לשנות לכל שם, פרט לשם של מי שאת חיה איתו ולא נשואה לו, כדי לא 'להטעות את הציבור'. תודות לעוזי אורנן ומיכל (יו, איזה בושה, בדיוק שכחתי את שם המשפחה שלה ) שזכו בבג"צ הזה בשביל כולנו, ואיפשרו לנו להיקרא בשמות משותפים בלי לתחמן את משרד הפנים בדרך.

[תבשיל_קדרה*]

פעם מותר היה לך לשנות לכל שם, פרט לשם של מי שאת חיה איתו ולא נשואה לו, כדי לא 'להטעות את הציבור'
מדהים.

[עדי_יותם*]

פעם מי שרצתה לשמור על שם נעוריה, או להוסיף את שם הנישואים לשם הנעורים, היתה עוברת תהליך אוטומטי שבו קודם כל שוּנה שם הנעורים לשם הנישואים, ואז היה משתנה שם הנישואים חזרה לשם הנעורים/שני השמות. בספח תעודת הזהות היה נכתב אז השם שבו רצית, ובסעיף "שם קודם" - שם הנישואים, שבו החזקת למשך חמש שניות בערך.

[עדי_יותם*]

תודות לעוזי אורנן ומיכל (יו, איזה בושה, בדיוק שכחתי את שם המשפחה שלה ) שזכו בבג"צ הזה בשביל כולנו,
מיכל אפרת. Psika]הנה word[/po]/elyon/PADI-NF-1-749-L.doc+%D7%A2%D7%95%D7%96%D7%99+%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%9F+%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%9C&hl=iw&lr=lang en&ie=UTF-8 התיעוד, למי שמעוניין.

[בשמת_א*]

ובסעיף "שם קודם" - שם הנישואים, שבו החזקת למשך חמש שניות בערך.
בדיוק.
בגלל זה הגעתי לרישום הנשואין (האזרחיים) שלי במשרד הפנים עם מכתב משפטי, שבו אני מבקשת שזה לא ייעשה.
היה צריך ללכת במיוחד למנהלת הסניף, שרק היא יודעת לעשות את זה.
אגב, גם עכשיו הלכנו אליה במיוחד. הפעם כדי לשנות בתעודת הלידה של הינוקא את מקום הלידה מ"אסף הרופא" לביתנו. אז כתוב שהוא נולד בתל-אביב עכשיו. מה שנכון. עזר שעל הטפסים של אסף הרופא נכתב "לידת בית" בעברית ובאנגלית. נחמדים.

[ה_עוגיה*]

הדיון שהתגלגל למחוזות אחרים הועבר ל רישום מקום לידה

[אפרת_מ*]

בזמנו (לא זכור לי עד מתי) ברירת המחדל בחוק היתה שהאשה, עם נישואיה, מקבלת את שם המשפחה של בעלה.
זה לא היה חוק אלא הנוהל הפנימי במשרד הפנים שכל מי שהתחתנה ברבנות, שונה לה השם. זה הופסק אחרי תלונות רבות (לא נראה לי שבית המשפט היה צריך להתערב, אך ייתכן שאני טועה).

אנחנו לא רשומים כנשואים, אז רשמית כל אחד עם השם שלו. אבל בדומה ל עוד לא אמא, בן זוגי היקר החליט ששנינו רשמית עם שם משפחה כפול (כאשר שלי ראשון, כי זה נשמע ככה יותר טוב לדבריו).
להורים של שנינו ממש לא אכפת מהסיבה הפשוטה ששני זוגות ההורים היו חכמים וכאשר התחתנו שינו לשם עיברי. כך שלשנינו יש שם עיברי יפה ולא ארוך וזה נשמע בסדר גם כשם כפול.
מה עם הילדים? לא יודעת. אולי ניתן להם רק את השם של בעלי (כי ככה נהוג וזה לא ממש חשוב לי). מה שהיה ליח שוב זה השם שלי. שם המשפחה שלי הוא חלק מ'האני' שלי ולא התאים לי להחליף אותו. מצד שני זוג חברים, שבדומה אלינו התחתנו מבלי להירשם (או לקבל חותמת ממישהו לצורך העניין) והבחורה ניגשה למשרד הפנים וביקשה להחילף שם משפחה עקב נישואין (וזה היה משרד הפנים בבאר שבע!) ולמרות שהיא רשומה כרווקה לא עשו לה בעיות
(לפני זה שמעתי שעדיף לומר שאת רוצה להחליף שם כי הרב/נומרולוגית המליצו לך מאשר את הסיבה האמיתית שהתחתנת ואינך רשומה אצלם).

[ברונית_ב*]

איזה קטע שהדף הזה עלה, כי ראיתי בו משהו שכתבתי ביולי השנה:
אני ממש לא אוהבת את שם המשפחה של בן זוגי. שם נדיר, שעושה לי אסוציאציה של שרשרת חרוזים גדולים ואדומים מפלסטיק

רצה המקרה, ולפני חודשיים בערך טיילתי עם בני הפעוט ברחוב, והנה בית בשיפוצים. נכנסנו לברך את הדייר החדש ומה רואות עיני על כסא בחוץ? ערמת מחרוזות פלסטיק, ביניהן שרשרת חרוזים גדולים ואדומים מפלסטיק!!! הדייר החדש, שאגב הוא צורף המתמחה ביצירת חרוזים מזכוכית, מצא את הפלסטיקים בבית וזרק אותם החוצה, למי שרוצה...
התלבטתי והתלבטתי אם לקחת ובסוף השארתי את המחרוזת שם.
אבל חזרתי לקחת אותה אחרי יומיים, רק בשביל למדוד...
מה אומר, מאוד יפה אבל מאוד כבד וחונק...
עכשיו המחרוזת זרוקה לה בבית, עוד צעצוע מפלסטיק אדום (-:

> אולי זה יותר מתאים ל סיפורים קוסמיים , אבל אם אנחנו כבר כאן... <

[חגית_פ*]

לגמרי מתאים ל סיפורים קוסמיים !!
אני לחלוטין דורשת שתעבירי אותו לשם!!

[עוברת_אורח*]

ואני רק רוצה להתלונן -

מילא זה שלילדים שלי יש את השם של אביהם, אבל למה הם גם דומים לו ולא לי?!?!?!

[ענן_בעננים*]

לפחות את יודעת שאת האמא ב- 100% ....

[ארני_ש*]

אני עברתי דרך כל האופציות , להשאר בשמי , שני השמות ובסוף החלפתי את השם לשם משפחתו, מתוך מחשבה שבכל תרבות יש מנהג אחר, אצל האתיופים האישה נושאת כשם משפחה את שם אביה והגבר אתת שם אביו (גם אצלם פאטריאכליות) , בדרום אמריקה כל אחד נושא שני שמות משפחה של אמו ושל אביו , ואצלנו האישה ממירה את שמה לשם הבעל .
החלטתי שזה השבט שלי , אלה מנהגיו , ואין בכך שום דבר לגבי הזהות שלי או קשרי המשפחתיים . מנהג.

[ברונית_ב*]

בדרום אמריקה כל אחד נושא שני שמות משפחה של אמו ושל אביו
ארני, איך הם יוצאים מהפלונטר של מאתיים שמות משפחה שנוספים עם הדורות?

[בשמת_א*]

רק את האחרון, ובספרד - שלושה אחרונים.
ככה:
באטריס פינסון סולאנו:
באטריס - שם פרטי
פינסון - שם משפחת האב
סולאנו - שם משפחת האם
לאביה קוראים:
שם-פרטי פינסון שם-משפחת-אמו (בושה, שכחתי...)
ולאמה קוראים:
חוליה סולאנו שם-משפחת-אמה-לפני-נישואיה

שמי לפי השיטה הספרדית צ"ל:
בשמת א(שם משפחת אבי) (שם נעוריה של אמי) (שם המשפחה של אמא של אבא שלי) (שם המשפחה של אמא של אמא שלי) (שם המשפחה של אמא של אמא של אבא שלי, הסבתא רבתא שלי) (שם המשפחה של אמא של אמא של אמא שלי).
באמת, אני צריכה לברר מה היה שם משפחתה של סבתא הדסה ז"ל. עוד הכרתי אותה כשהייתי ילדה.

[תבשיל_קדרה*]

אז גם בשיטה זו, יש העדפה לשם האב (ז"א = הסב) בסוף...

[ארני_ש*]

כן כן , במילניום הקודם לא היו , כניראה חברות שאינן פטריאכליות .
אבל גם אם כל אחת מאיתנו משאירה את שם משפחתה זה שם האב, כך שממש שינוי בתפיסה אין פה , אלא רק עניין של זהות אישית .
אני חושבת שהאופנה של קשיי הפרדות משם המשפחה קשורה לגיל המאוחר יחסית שבו נישאים היום , אישה מתחתנת כאדם מגובש גם בקריירה , וגם בכלל , ולכן הגמישות לשנויים בשם (ואגב שינויים בכלל) קשה הרבה יותר.

[בשמת_א*]

לא, לא, שימו לב:
שמות משפחה הם המצאה מודרנית לחלוטין, וכמובן - של חברה שוביניסטית פטריארכלית.
חברות מטריארכליות קראו על שם האם. אם בכלל קראו בשם נוסף על השם הפרטי והייחודי.
בהרבה חברות: שם + שם המקום. ישו הנוצרי (מנצרת), לא ישו בן יוסף.

[ברונית_ב*]

או הכי יפה כמו אצל האינדיאנים: נוצה כחולה, סוס מהיר, ענן גשם...
מעניין אם זה עדיין ככה אצל אינדיאנים במקומות מסויימים.

[.מי*]

בדיחה לברונית ב:
אינדיאני לצ'יף: לפי מה את מחליט איך יקראו לתינוקות בשבט שלנו?
צ'יף: פשוט מאד: כשאני שומע שנולד תינוק חדש אני יוצא החוצה מן האוהל. אם אני רואה נוצה כחולה, אני קורא לתינוק נוצה כחולה. אם אני רואה סוס מהיר, אני קורא לו סוס מהיר. אם אני רואה ענן גשם, אני קורא לו ענן גשם. למה אתה שואל, כלב משתין?

וכן, גם אני בסיפור של שמות משפחה שונים, וגם לי רשום בתעודת הזהות בתור שם קודם השם של בעלי דווקא.

הפתרון שלי לבעית השמות ברמה האידאולוגית הוא פשוט: שבנות יקבלו את שם המשפחה מאמא שלהן ובנים מאבא שלהם. הייתי שמחה מאד לו יכולתי להיקרא בשמה של אמא של אמא של סבתא שלי, ולהעביר את השם הזה גם לבנותי. כך היו נוצרות שושלות התייחסות נשיות וגבריות במקביל. אני חושבת שזה יכול היה להיות יפה ומוצלח מאד.
. ובכל זאת, בינתיים לא יישמתי. כל הילדים שלנו נושאים את שמו של בעלי.

[תבשיל_קדרה*]

מענין, מה שאת מציעה. מי.
הבעיה שאם אני חושבת לעשות כך, אני לא יודעת האם בנותי תקבלנה את שם נעורי, שם נעוריה של אמי, או שם נעוריה של אמה (הלאה אני לא יודעת).
[בעית ההתחלה]

[עדי_יותם*]

יש שמות משפחה שנגזרו משמה הפרטי של האם, אי-פעם... מזהים אותם ע"פ סיומת "-קין". לדוגמה - דבורקין - בן דבורה. חנקין - בן חנה וכו'.
יש שמות משפחה שנבחרו לפי הסמל שצויר על שער הבית - לדוגמה איינהורן (חד-קרן) - נדמה לי שהמקור היה באמסטרדם. וכמובן, הרבה לפי עיר המוצא (ברחו לי הדוגמאות).

[ברונית_ב*]

.מי, D-:
העלית רעיון יפה. חשבתי אחורה וגיליתי שהכי אני אוהבת את שם נעוריה של סבתי: צרויה . יכול להיות מצחיק משפחה אחת, שלכל אחד מהאנשים שמרכיבים אותה יהיה שם משפחה אחר...

[אמא_אינקובטור*]

מסעדה - ואני דווקא חשבתי על איסלנד. הזמרת ביורק גודמונסדוטיר - דוטיר = daughter, כלומר ביורק בת גודמון. שמות המשפחה באיסלנד נגזרים משם האם בצירוף "בת-" או "בן-". כלומר בנותי היו יכולות להיות "אפרסק בת-עגבניה" ו"דובדבן בת-עגבניה" (השמות בדויים למזלן).

לי, לבעלי ולבנות אותו שם משפחה. היה לי חשוב.

[פלוני_אלמני*]

ואז נוצרה סיטואציה משפחתית.

[בשמת_א*]

גם אני חשבתי על איסלנד.
הואיל ושם אין שמות משפחה (חוץ מכמה בודדים), אז כשאיסלנדים נסעו לחו"ל היו מלונות שסירבו לתת לזוג לישון יחד (בתקופות חשוכות יותר) כי טענו שאינם נשואים... לכן משרד החוץ האיסלנדי הוציא תקנה שבדרכונים תקבל כל המשפחה את שם האב כאילו הוא "שם משפחה"...

[ניר_סופר*]

גם אצלנו יש שני שמות. אני ממש לא מבין את המנהג המטומטם להחליף את שם המשפחה של האישה או לצרף אליו שם אחר. הבת נושאת את שני השמות שלנו, שזה הדבר הטבעי ביותר. השם שלה קודם ושלי אחר כך כי זה מצלצל יפה יותר.

אנחנו גם לא נשואים אבל מידי פעם חייב מישהו "לחתן" אותנו אם זה השכן שקורא לנו משפחת סופר ואם זה קרובי משפחה רחוקים ששולחים הזמנות לחתונה ומשנים לזוגתי את השם.

אם תחשבו על זה, שם המשפחה של הגבר הוא לא באמת שם המשפחה שלו. כי גם לא יש אבא ואמא ולכל אחד מהם היה שם אחר, וגם להם היו אבא ואמא עם שם משפחה אחר, וגם להם.... בקיצור, שם המשפחה של הגבר מיצג רק משפחה אחת מבין שתי משפחות בדור הראשון, אחת מבין ארבע בדור השני, אחת מבין שמונה בדורך השלישי וכך הלאה. אז אם אתם הולכים אחורה 8 דורות. למה המשפחה הזאת חשובה יותר מ-256 המשפחות האחרות שבעץ?

[ה_עוגיה*]

אז אם אתם הולכים אחורה 8 דורות. למה המשפחה הזאת חשובה יותר מ-256 המשפחות האחרות שבעץ?
היא לא חשובה יותר. זה מנהג כזה בשביל לא להחזיק ב256 שמות משפחה תוך כמה עשרות שנים. (וזה לא משתפר עם הזמן...)

[ברונית_ב*]

מה, אי אפשר פשוט ללכת לשנות שם משפחה בקלילות כמו שמשנים שם פרטי?

> ברונית מזועזעת <

[זוהרה_ה*]

עם כל הכבוד שיש לי למשפחה של בן זוגי - ויש כבוד.
ברגע שהקמתי משפחה גרעינית משלי זה עדיין לא מבטל את ההשתייכות שלי למשפחה שלי, וזה לא הופך אותי שייכת אוטומטית למשפחה שלו.

[טרה_רוסה*]

אני חושבת שההבדל המשמעותי בין השיטה שנהוגה כאן לבין שיטות אחרות שתוארו, היא ששמה של האשה בבגרותה אינו זהה לשמה בילדותה. עם הנישואים היא "מתנתקת" מילדותה והופכת למישהי אחרת. זה התאים אולי למקומות בהם האשה הייתה עוזבת את ביתה עם נישואיה ועוברת לבית חמיה, ולפעמים באמת לא הייתה רואה יותר את משפחתה (אני מניחה שיש עדיין מקומות שכך זה גם היום).

בקשר לגיל הנישואים, זה באמת נכון. 30 שנים אני א' פתאום אני אהפוך ל-ב' ? לי זה לא היה נראה הגיוני. בעלי דווקא הציע בעצמו לשנות את שם משפחתו לשלי, אבל זו שוב אותה בעיה. למה שהוא יצטרך לשנות את שמו עם הנישואים?
כשנולדה בתנו היא קיבלה את שם המשפחה של אביה (האמת, עוד לא רשמתי אותה, אז אפשר עוד לשנות). השתעשעתי עם הרעיון של בנות עם שם האם ובנים עם שם האב.....
בהתחלה, בכל הקופת חולים וכל זה, חשבתי שזה מוזר וחשתי צורך להסביר למה לי ולה שמות אחרים, אבל אז הבנתי שזה די נפוץ - ילדים ממשפחות בהם ההורים גרושים, די נפוצים. וזה מחזיר לבעיה המקורית. אשה שמתחתנת ומתגרשת בימי חייה 3 פעמים תישא 4 שמות שונים בחייה. מוזר, לא?

[לי_הי*]

לבן שלנו יש שני שמות שני שמות משפחה, אנחנו לא נשואים כי אנו לא מאמינים שהקשר בינינו צריך להיות כפוף לרבנות, כיון שאנו לא מסכימים עם הדרך שלה, לכן לכל אחד יש את שם המשפחה שלו ולש'הם יש שני שמות משפחה, ויש לו גם שם נוסף שהוא בעצם השם הראשון שבחרנו לו אבל בגלל שהשם הזה קצת מוזר, החלטנו לתת לו עוד שם שיעזור לו בחיים, בעיקר בחברתם של ילדים אחרים.
בקיצור בתעודת זהות הוא מופיע ש'הם ישמראל חמיאל עטיה. ועד היום לא הרגשתי שום בעיה עם זה,
חוץ מזה לפי מה שאני הבנתי אומנם זה מצריך קצת התעסקות בירוקרטית אבל אין שום בעיה בלשנות שם.
ובדרך כלל אנחנו ליהי ושמוליק וש'הם בלי שום שם משפחה.

[מ_י_כ_ל*]

אני לא רוצה שם משפחה כפול (זה הולם רק עורכדיניות)

<דווקא כשמיכל סוף סוף מתאימה לאיזושהי סטיגמה, היא עוברת מקצוע...>

חייבת לציין שמשרד הפנים השתפרו והם לא משנים אוטומטית אלא שואלים
עד כמה שידוע לי, כעת ברירת המחדל אמורה להיות הפוכה מזון שהיתה פעם - כלומר היום יש לשאול אם האישה מעוניינת לשנות את שמה לשם משפחתו של בעלה. זה שמשרד הפנים אינו שש לבצע, זה כבר סיפור אחר.

<תעודת הזהות של מיכל מעטרת את כרך הראיות של עתירה בנושא זה לבג"ץ, משנת 94 לערך. בשנת 96 אכן תוקן חוק השמות כך ששם האישה אינו נגרר עוד לשם בעלה.>

אשה שמתחתנת ומתגרשת בימי חייה 3 פעמים תישא 4 שמות שונים בחייה. מוזר, לא?
את מתכוונת לג'ודי ניר-מוזס-שלום-ועוד-חזון-למועד?
וברצינות - עפ"י המידע שבאתר משרד הפנים לא יכול אדם לשאת ביותר משני שמות משפחה בו זמנית. אבל להחליף, זה כבר סיפור אחר...

ומחוויותיה של אישה כפולת שם:

• בבית היולדות בארה"ב התינוקות (כלומר התג) נושאים את שם האם כל משך השהייה שם. על מנת שזוגי יוכל להתקרב לתינוק בלי שאנשי הביטחון יקפצו עליו, גם הוא נדרש לענוד תג עם שם המשפחה שלי...אני באמת צריכה לשאול אותו איך הוא הרגיש עם זה...
• בטיסה מארה"ב לארץ, ששינתה מטוס, מיקמו את בעלי ובני התינוק בשורה נפרדת ממני, כי לא עלו על הקשר המשפחתי בנינו. להחליף מושב? זה כבר היה סיפור אחר...

וידוי לסיום - אכן קשה לי לחשוב על שילדי אינם נושאים את שם המשפחה שלי. זה כאילו מישהו החליט שהם 'יותר' המשפחה של בעלי מאשר שלי.
<תסביך גלותי>

[טרה_רוסה*]

אכן קשה לי לחשוב על שילדי אינם נושאים את שם המשפחה שלי. זה כאילו מישהו החליט שהם 'יותר' המשפחה של בעלי מאשר שלי.
אני דווקא מאוד קשורה לבעלי, ככה שלא אכפת לי שיהיה להם את שם המשפחה שלו (האמת ששם המשפחה שלו הוא רק שלו, כי הוא עברת אותו ושאר המשפחה לא).

אשה שמתחתנת ומתגרשת בימי חייה 3 פעמים תישא 4 שמות שונים בחייה. מוזר, לא?
התכוונתי שנניח מישהי מתחתנת, משנה את שמה, מתגרשת ושונאת את האקס, מחזירה חזרה לשם הנעורים, אחרי 5 שנים פוגשת מישהו אחר, מתחתנת, משנה את שמה וכן הלאה וכן הלאה.....

[מיכל_שרייבר*]

אני הוספתי את השם של בנזוגי לשם שלי ובדיעבד לא היה בזה שום טעם, כי המשכתי להשתמש רק בשם שלי, וסתם נוצרה מין כפילות וסרבול כאלה, שבדברים הרשמיים יש שני שמות ובדברים אחרים אחד. את הילדה רשמתי בשמות של שנינו, בכל מקרה, ועם זה אני שלמה. אז העצה שלי: להיות החלטי עם ההחלטה.

[עדי_יותם*]

וידוי לסיום - אכן קשה לי לחשוב על שילדי אינם נושאים את שם המשפחה שלי. זה כאילו מישהו החליט שהם 'יותר' המשפחה של בעלי מאשר שלי.
אבל מיכ ל (יותר קל לי ככה עם המקפים, מקווה שזה בסדר מבחינתך...), מה זה "מישהו"? יכולת להחליט כל דבר אחר... זו רק הפרשנות שאת נותנת לעניין.
הנה מאמר נפלא מתוך המגזין המקוון סלון, שעוסק בעניין הזה.

[חגי*]

חייבת לציין שמשרד הפנים השתפרו והם לא משנים אוטומטית אלא שואלים

לדעתי את טועה, אנו התחתנו ב 2001 ושינו לאישתי את שם המשפחה ללא הודעה.

<מעולם לא הודענו במשרד הפנים שהתחתנו>

[דקל_נור*]

חגי, אנחנו נישאנו ב 2002, ואני נותרתי עם שמי ולא עם שם בנזוגי. נדמה לי שזה בגלל שעוד כשנרשנמנו ברבנות מילאנו את השמות שאנחנו רוצים שיהיו בת.ז. שלנו וכך לא קראו לי אוטומטית על שם הבנזוג ואני שמחה להישאר עם שמי. (שם משפחתו נורא נפוץ, ובתור תמר, שמעולם לא הייתי היחידה עם השם הזה, העדפתי לפחות להשאיר שם משפחה טיפה מקורי...)

[ברונית_ב*]

אשה שמתחתנת ומתגרשת בימי חייה 3 פעמים תישא 4 שמות שונים בחייה. מוזר, לא?

ג'ודי ניר שלום מוזס.. D-:

[אמא_של_יונת*]

מעולם לא הודענו במשרד הפנים שהתחתנו
הרבנות מודיעה למשרד הפנים.

[ולנסיה*]

וואוו.
איזה דף קולע בשבילי.
אני מצויה בסבך לבטים מהיום שבו הבנתי שכבר פגשתי את בחיר ליבי. אני והוא כבר משוכנעים שיבוא יום ונתחתן (לא מבטיחים כלום - האדם מתכנן ואלוהים צוחק וכו'), אבל השמות!
שניהם לועזיים. שניהם ישמעו נורא ואיום בעברית.
לי יש שם משפחה יפיפה. אני מזדהה איתו ומרגישה שהוא חלק ממני. אני גם מרגישה חיבור עמוק לסבא שממנו קיבלתי את השם (אם כי הוא נפטר, לדאבוני, כשהייתי יחסית צעירה) ושייכות לשושלת של השם, יותר מכל 8 השושלות שאני מכירה (פחות או יותר). יכול להיות שזה פשוט עניין של נוכחות השם בתהליך גיבוש הזהות שלי. אפילו בחתימה שלי (המפורטת, שכוללת גם שם משפחה) שם המשפחה מהווה כ- 70% ממנה ולא רק בגלל אורכו - אני גם מגדילה ומסלסלת אותו יותר מאז שגיבשתי חתימה, בלי כוונה תחילה.
לו יש שם משפחה מכוער (לדעתי) המצלול שלו קשה ולא נעים, אולי זה רק לאוזן האשכנייה שלי, אבל לי קשה איתו. אני לא יכולה לדמיין את עצמי בשום מצב נושאת את השם הכעור הזה כשם משפחה יחיד. למעשה, גם כתוספת הוא צורם לי בתוך ההרמוניה של שמי המלא.
אחותו, בעלה וביתה נושאים שם שהוא עברות שם המשפחה של הבעל. נחמד, אבל אני לא רואה דרך לעברת את השם האיום של אהובי המופלא.

מה לעשות?!

שקלתי להוסיף לשמי את האות הראשונה, או את שמו ולציין רק את האות הראשונה, אבל... אני רוצה חיבור סימלי שהופך את שנינו למשפחה (סמלים מאוד מדברים אלי, לכן אני רוצה גם חתונה, אם כי לא אורתודוכסית) ואם יכנסו גם ילדים לתמונה המצב יהיה אפילו סבוך יותר. אני לא רוצה שהילדים המשותפים (ההיפותתיים בנתיים) יהיו "מהמשפחה" רק של אחד משני ההורים שלהם.

או, כן, כדי לסבך את התמונה - לי יש שני אחים - לו שתי אחיות... (אבל לו יש משפחה מורחבת של נושאי השם ולי לא - לאבי יש רק אחיות ואצלי יש משפחות קטנות מאוד מכל צד). למעשה, גם שם המשפחה של סבי יכחד בדור הבא, אבל אני לא מתחברת לשם שלו ושום שם לא משתווה בעיניי ליופי של שמי המלא הנוכחי - אני מאוד אוהבת את שני השמות שלי ואת צירופם, למרות שאין בו, בצירוף, משהו מיוחד.

עיצה? עידוד? הזדהות?

[טרה_רוסה*]

אין לי עצה אבל אני יכולה להזדהות !

אני מרגישה כמוך בעניין : לי יש שם משפחה יפיפה. אני מזדהה איתו ומרגישה שהוא חלק ממני. אני גם מרגישה חיבור ושייכות לשושלת של השם. יכול להיות שזה פשוט עניין של נוכחות השם בתהליך גיבוש הזהות שלי.
זו אני. זו מי שאני. אין סיבה להחליף את השם. גם להוסיף אות וכדומה רק כדי שיהיה חיבור. החיבור ביני לבין בן זוגי הוא פנימי ואני לא מרגישה צורך לעשות את זה גם בשם.

לגבי הילדים:
ראשית, את יכולה להחליט על זה בבוא היום. כלומר, קודם תתחתני, תחליטי איזה שם את רוצה וכדומה וכשיהיו לך ילדים אז תתלבטי בעניין זה. אני החלטתי שילדי ישאו את שם המשפחה של בעלי. נכון, זה לא אופטימלי, אבל לא מכל דבר חייבים לעשות בלגן (ככה אני מרגישה, זה כמובן לא אומר שזה נכון לגביך).

[ליזה_ליזה*]

ההורים שלי לא נשואים (רק חיים יחד באושר ואושר), ולשניהם שמות משפחה שונים.
כשאנחנו נולדנו, קיבלנו את צירוף שני השמות עם מקף שמחבר ביניהם. וכך - אמא X, אבא Y, ואנחנו XY.
כולנו מאוד אוהבות את שמותינו, אבל... הבעייה התעוררה עם בני הזוג.
הראשונה שנישאה החליפה לשם משפחתו של בעלה.
השנייה הרכיבה יחד עם בן זוגה שם חדש מאותיות כל השמות והחליפה לשם זה (למרות שבן זוגה רק הוסיף את השם החדש ולא החליפו בישן, ובתם קיבלה את שני השמות).
אני, השלישית, מאודש התלבטתי. אני אוהבת את שמי המלא וגם את שם בעלי. שלוש שנים אחרי שנישאנו עדיין חתמתי עם כל שלושת השמות (בת"ז נשארתי אותו דבר). עד שיום אחד הופיע בחיר ליבי עם תעודת זהות חדשה, ועם שם חדש! הוא צירף לשם המשפחה שלו את ראשי התיבות של שמות משפחתי. בסופו של דבר נכנעתי והלכתי לשנות גם אני.
הקטנה עוד לא נשואה והיחידה ששומרת על השם המקורי... בינתיים.

[סיגל_ב*]

שלוש הצעות:

ראשית, לדעתי כדי לנסות לחשוב ולהחליט מה יהיה שם משפחת הילדים כבר עכשיו. אם אני לא טועה (זה היה ככה לפני 5 שנים, אך אני לא בטוחה איך זה היום), כשמתחתנים ברירת המחדל של שם המשפחה שלך היא שמו של בעלך. כדי להשאר עם שם משפחתך, או להוסיף לו משהו - זה מצריך שינוי שם. שינוי שם זה דבר שניתן לעשות רק אחת ל- 7 שנים. לכן הייתי ממליצה לנסות ולהתגבש כבר כעת. כדי להימנע ממצב שבו אולי תתחרטי אחרי שנתיים (כשיגיעו הילדים נגיד) ואז את "תקועה" עם השם ששינית לעוד 5 שנים.

שנית, גם אני, כמו טרה רוסה, נשארתי עם שם משפחתי והילדים יקבלו את זה של בעלי. למעט הבדל קטן אחד: בת.ז הוספתי לשם משפחתי את שמו של בעלי. אבל, אני לא מציגה את עצמי ככזו, לא חותמת ככה, לא קוראת לעצמי ככה. אני נקראת בדיוק כפי שנקראתי כל חיי. עשיתי זאת כדי שהילדים ירגישו שכולנו משפחה אחת, משפחת X. אם כי היום גם זה לא נראה לי קריטי. בכל אופן זו אפשרות.

שלישית, כתבת:
אני לא רואה דרך לעברת את השם האיום של אהובי המופלא.
מה עם שם חדש לחלוטין, לא עיברות של שם אחר, משהו עם משמעות נפלאה שידבר אל שניכם ויבטא את תחושתיכם כלפי המשפחה שאתם מקימים?

[סמדר_נ*]

אם אני לא טועה (זה היה ככה לפני 5 שנים, אך אני לא בטוחה איך זה היום), כשמתחתנים ברירת המחדל של שם המשפחה שלך היא שמו של בעלך. כדי להשאר עם שם משפחתך, או להוסיף לו משהו - זה מצריך שינוי שם.
היום כבר לא. כשמגישים בקשה לרישום בן הזוג בתעודת הזהות, שזה בעצם שינוי בספח, את כותבת את פרטייך. אם לא שינית את שם המשפחה לשם אישך -- הוא לא ישונה. אם תשני או תוסיפי -- כנראה הם ישנו (לא יודעת, לא ניסיתי).
נכון למתחתני 2002.

[ולנסיה*]

תודה על כל התגובות.

לגבי שם חדש לגמרי - עצם ההצעה גרמה לי להבין שחלק גדול מההתנגדות שאני חשה נובע מהקשר שלי לשם הנוכחי והחלק של חוסר האהבה לשמו הוא קטן משחשבתי. הבעיה היא שאני כן רוצה להיות "משפחת X" - אמבא וילדים, האחדות הזו חשובה לי מאוד. אולי יש קשר לכך שהאחות של אבי היא היחידה ששמרה על שם המשפחה המקורי שלה (קשה להיפרד ממנו .) והיא גם היחידה ממשפחתי שהתגרשה (הילדים בכל זאת נושאים מלכתחילה את שם המשפחה של האב). ואולי לא.

אולי, כמו הרבה נושאים אחרים, אני פשוט צריכה לדבר על זה איתו - לפעמים דווקא דברים שחששתי מהם מאוד נפתרו ככה בקלות מדהימה (הוא באמת איש נהדר). מלחמות יש לי על נושאים חשובים יותר (מזלי שאם אחד מבני הזוג מתנגד למילה, הוא יכול למנוע את זה, למקרה הכי גרוע, אבל זה למדור אחר...).

[טרה_רוסה*]

אני חושבת שעדיין אני יכולה להיות עם שם משפחה X ושנהיה משפחת Y. משום מה אני לא רואה בזה סתירה.

[.מי*]

מסכימה עם טרה רוסה. כך המצב גם אצלנו, ואני לא מרגישה פחות שייכת למשפחה בגלל זה. לפעמים יש אי נעימויות קלות, כשאנשים לא בטוחים שאני האמא האמיתית שלהם, אבל מבחינתי זה זניח לעומת לאמץ פתאום שם שלא מתחבר אלי.

[טרה_רוסה*]

רציתי להוסיף שאני חושבת שאנחנו יותר מדי מתחבטות בזה ויותר מדי רגישות לאי-נעימויות הקלות האלה, פשוט בגלל שאנחנו יודעות שאנחנו בחרנו להיות עם שם משפחה שונה. הרי עם כל הגירושים שיש היום, יש הרבה ילדים ששם המשפחה שלהם שונה מזה של אמא או של אבא או של אחים אחרים. הפקידה בקופ"ח ובבית הספר, שאנחנו חושבות שמרימה גבה, נתקלות יום יום בילדים ששמם שונה מזה של אחד ההורים. זה לא איזה דבר נדיר.

[דיקושה*]

אכן דילמה! קראתי את כל הדף וגיליתי שפשוט אין פתרון! אני אוהבת את השם שלי ומרגישה שהוא מייצג אותי (בכל זאת הייתי איתו יותר מ 30 שנים). לבת שלי יש את השם של אבא שלה.
האמת שבן הזוג שלי מאד פגוע מזה שאני לא לוקחת את שמו. כנראה שיש בזה מעין עלבון גברי...
עוד דבר, יש לי קושי עם שינוי השם כי זה משייך אותי למשפחה שלו (שיש לי כמה קשיים איתם) ואני מעדיפה להישאר אני כמו שאני.
עדיין זה מפריע לי חוסר האחדות עם ביתי היקרה. אבל זה כנראה משהו שנצטרך ללמוד לחיות איתו.