שמירה וחיזוק של קרקעית האגן

כשמכניסים את האגן מה הכוונה?

התואם בין נשיפה לכווץ קורה מעצמו אם הגוף מאוזן מסכימה.

תודה לכל מי שכובת בדף החשוב הזה @}

מכניסים את האגן -- עושים שפחות יבלוט לאחור. כשאת עומדת זה אומר שמשקל הגוף יותר על אצבעות הרגליים ופחות על העקב (נסי והרגישי), וכשאת יושבת זה אומר שעצם הזנב יותר למטה, אולי אפילו שאת יושבת על הזנב.

אוקיי, עכשיו הבנתי את כוונתך.
יש בהחלט בעיה כשמנסים דרך קבע "לישר" את הקשתות של עמוד השדרה, כידוע קשת היא מבנה הרבה יותר יציב.
אני חושבת שכשמתעסקים ביציבה צריך להמעיט בלנסות לאגן את הגב ולהתמקד במנח כפות הרגליים והאופן שבו הגוף צומח מעליהן יחד עם תשומת לב לשרירים המייציבים (רצפת האגן והרחב בטני), אותו דבר בישיבה, לבנות את פלג הגוף העליון מעל עצמות הישיבה ולא מעל עצם הזנב כפי שבאמת הרבה אנשים עושים.
לכן גם אין הרבה תועלת בעיני בשיטות טיפול שמתמקדות ב"תיקון הגב". הכל בגוף קשור ואם אין התייחסות הוליסטית, אם לא בוחנים את השלם קשה ליצור שיוני משמעותי.

יכול להיות שזה נכון בחלק מהמקרים, אבל לא נראה לי שזה נכון בכולם. למרות שיש לי המון דברים טובים להגיד על שיטת פאולה וההשפעות ההוליסטיות שלה, מהכאבים בגב נפטרתי במהירות ובקלות באמצעות "תיקון" פשוט בגב (הפסקתי להכניס את האגן). נכון שאחר כך הוספתי על זה שינויים נוספים החל ממנח כף רגל ועד זווית הראש, אבל הכאב עבר ברגע שהפסקתי להכאיב לעצמי בהכנסת האגן.

יונת
זוהי שגיאה נפוצה בהבנה של השיטה
אין בשיטה כל הכוונה או עידוד ללכת עם "אגן אסוף קדימה"
או עם סוגר קדמי מכווץ
זוהי טעות
השיטה מטבעה מייצרת איזון, על ידי כווץ שחרור ,את השחרור רוב האנשים לא שומעים ,ויש ללמדם ,
לרוב אנשים נשענים על העקבים , בזוית חדה החוצה
ומחלישים את המערכת של התגובות הספונטניות בחלק הקדמי של הגוף
מהסוגר הקדמי (שתן) ומעלה
העבודה בשיטה אינה מעודדת שינוי טכני
אלא מעוררת את מערכת התגובות הזו באופן לא מודע ומייצרת איזון ספונטני
וגם לא מדובר על יציבה אידיאלית אחת, אלא בדומה לטכניקת אלכסנדר יש כאן כוון שמוטמע בהדרגה
כל קיבוע נראה לי בעייתי
אלא שמתוך ההתעוררות הקדמית הזו משתנה היציבה מעצמה
ויש קשר בין יציבה שבה האגן החוצה מידי (בצורה מקובעת ) לבין חולשה, צניחות ואישליטה במערכת של רצפת האגן
בכל מקרה במקום לקרוא לזה איסוף (שזה מעשה פעיל ומקבע)
עדיף ליצר מחדש בגוף את הכוון כלפי מעלה את הצמיחה ששרשיה במרכז רצפת האגן וזרימתה אל השמיים דרך הקדקד,

עדיף ליצר מחדש בגוף את הכוון כלפי מעלה את הצמיחה ששרשיה במרכז רצפת האגן וזרימתה אל השמיים דרך הקדקד,
כל מילה.

עשב השדה, נראה לי שלא הבנת אותי. לא אמרתי ששיטת פאולה מעודדת ללכת עם אגן בצורה כזאת או אחרת. אמרתי שלמרות יתרונותיה הרבים, אצלי היא לא פתרה את כאבי הגב, ולעומת זאת שינוי פשוט וממוקד כן פטר אותי מהכאבים. כתבתי על זה בדף יציבה טבעית.

שינוי פשוט וממוקד כן פטר אותי מהכאבים.
גם אותי! זה שינוי כל כך מזערי והוא גורם להבדל משמעותי.

נו טוב
עכשיו הבנתי
כשמסבירים לי לאט, בסוף אני מבינהD-:
(מאמינה גם שתלוי עם מי ואיך עושים פאולה,אמר האגו,(-:)
טוב שמצאת פתרון בכל אופן .

מה כדאי לעשות במהלך ההריון כדי לחזק את השרירים או אולי משהו אחר כדי למנוע צניחות
ללכת לפיזיותרפיסטית של רצפת האגן ולשאול אותה בדיוק את זה

היא תראה לך הכי טוב איך ומה.
ואז: ללכת אליה שובפעם אחרי הלידה, כמה שיותר מוקדם.
נראה לי הכי טוב, הכי בטוח, ו... הכי זול.
גרם של מניעה שווה קילוגרם של תרופה.

הייתי היום אצל פיזיותרפיסטית של רצפת האגן. שנתיים וחצי לאחר הלידה.
למה, למה לא הלכתי אליה עוד הרבה קודם, אני לא יודעת. שוין. עדיף עכשיו מאשר אחרי ההריון הבא.

כמה פנינים שליקטתי ממנה:

משכב לידה, משכב לידה, משכב לידה. 40 יום של מנוחה מקסימלית (במבוק כבר אמרה , אבל זה כזה חשוב שלא מזיק להגיד חמש פעמים)

לבקר פיזיו-ריצפת-אגן, פק"ל אחרי הלידה, ובטווח של ארבעים יום מהלידה. צריך או לא צריך (תמיד צריך). ב- 40 יום הראשונים לאחר לידה יש הפרשה מוגברת של הורמוני גדילה, שמאפשרים החלמה מיטבית - אם מנצלים אותם נכון.

הנקה בשכיבה!!! בישיבה כמעט כל משקל הגוף (מינוס הרגליים, אבל פלוס התינוק) יושב על רצפת האגן ומעמיס עליה. הנקה בשכיבה היא MUST, וצריך ללמד וללמוד אותה כמה שיותר מוקדם.

עוד פנינה (אני משתדלת לתרגם מאנגלית):
הבעיה שלנו היא שאנחנו מעבירים תפקודי גוף בסיסיים לרהיטים, נותנים להם לעשות בשבילנו את העבודה. אנחנו יושבים יותר מדי, ומחלישים בכך את השרירים שלנו. הבן שלך כורע באופן יפהפה, נכון? עד גיל שמונה כבר תהיה לו בעיה רצינית לעשות את זה - בגלל הכסאות.
(כבר הרבה זמן שאני מתעבת כסאות, מרגישה שהם רעים-רעים, אבל עוד לא מצאתי איש מקצוע שיתמוך בתחושה הזאת. אולי מצאתי אותה סופסוף?)

אוי, כמה שאני למדתי.

אז ככה:

פיפי ורצפת האגן

מאוד אופייני לתרבות שלנו ללמד בנות בייחוד ללכת לשירותים עוד לפני שהן צריכות. כי אחר כך נוסעים / נכנסים לשיעור / עסוקים / משהו אחר.
או ללכת לשירותים עם תחושת המלאות הראשונה.
וזו טעות.
נכון שלא טוב להתאפק יותר מדי. אבל גם להתאפק פחות מדי זה לא טוב.
למה? מפני שאז שרירי הרצפה לא לומדים ולא מתרגלים נשיאת משקל (=את משקל השלפוחית)
צריך להניח לשלפוחית להתמלא במידה מסוימת, ורק אז לרוקן אותה.
ועוד: בשעת ריקון שלפוחית מלאה, השרירים עובדים נכון יותר מאשר כשהם צריכים ללחוץ ולרוקן שלפוחית ריקה מדי.

הפיזיותרפיסטית שלי הסבירה לי, שהשתנה טובה צריכה להכיל בין 250-500 מ"ל.
פחות מזה - פחות מדי.

(אמשיך אחר כך)

צריך להניח לשלפוחית להתמלא במידה מסוימת, ורק אז לרוקן אותה.
מפני שאז שרירי הרצפה לא לומדים ולא מתרגלים נשיאת משקל.
נכון מאוד, וגם המוח מקבל מסר מוטעה של: השלפוחית מלאה, כשהיא בעצם לא ואז הקשר העצבי בין המוח לשלפוחית משתבש ואנחנו בעצם מתחילות להרגיש את הלחץ של שלפוחית מלאה הרבה לפני שהיא מתמלאה וחוזר חלילה.
אני מייעצת לנשים שמרגישות שהן צריכות להתרוקן לעיתים תכופות (בין היתר גם בהריון) לדחות קצת את ההליכה להשתין, כל פעם בכמה דקות ואז לאט לאט המצב משתפר ותהיה פחות תחושת לחץ.
ובהחלט לא ללכת סתם כי אחר כך נוסעים / נכנסים לשיעור / עסוקים / משהו אחר.
זה הרבה בראש, אם לא נלחצים מהצורך להשתין לומדים להתאפק בקלות לאורך זמן (לא להגזים כמובן). אני אפילו עכשיו בשבוע 40 להריון יכולה להתאפק די הרבה זמן.

הפיזיותרפיסטית שלי הסבירה לי, שהשתנה טובה צריכה להכיל בין 250-500 מ"ל.
פחות מ- 250 - פחות מדי.
יותר מ- 500 זה יותר מדי! ולא טוב להתאפק בשלב הזה.
שלפוחית בוגרת בריאה צריכה להתרוקן בין 5-6 פעמים ביום. לא הרבה פחות, ולא הרבה יותר.

כשהגעתי לפיזיו שלי, דבר ראשון היא שלחה אותי לעשות מעקב שתיה ושלפוחית. לרשום את הזמנים ואת הכמויות.
התברר שאני הולכת לשירותים אולי 13 פעמים ביום. והרבה פעמים יוצא לי 150-70 מ"ל. בערבים אפילו פחות.
הנקודה החיובית היתה שפעם ביום, בערך, כן יוצא לי פיפי "בריא", של 300-350 מ"ל. סימן שהשלפוחית יכולה לעמוד במשימה.
עכשיו הייתי צריכה לשנות את ההרגל. כי זה היה בעיקר הרגל ובעיקר בראש.

הטיפים שעזרו לי היו:

האם אני באמת צריכה ללכת לשירותים? מתי הלכתי בפעם האחרונה? מה שתיתי מאז?
בעבודה: כשאת צריכה לעשות הפסקה - צאי להפסקה. צאי החוצה, תאכלי, תשתי, דברי עם חברות. אל תלכי לשירותים כדי לנוח.
להעסיק את עצמך במשהו אחר ולא לחשוב על פיפי.
כשעולה הצורך אבל מוקדם מדי: לתמוך ברצפת האגן עם היד. לחץ עדין.
להפסיק ללכת לשירותים עם הבן שלי. זה הרגל שטיפחתי איכשהו (לפעמים הוא היה מסכים ללכת רק אם אני עשיתי את זה קודם...) ולא הועיל לרצפתגן שלי בכלל.

גיליתי, שהשלפוחית מאותתת "יש פה משהו" בערך כשהיא שליש מלאה. אם אני לא מתייחסת לזה, התחושה נעלמת, ומופיעה שוב כשהיא 2/3 מלאה או מלאה. ואז זה הזמן ללכת.

אום שלום, תודה על ההערה הזאת:
אני מייעצת לנשים שמרגישות שהן צריכות להתרוקן לעיתים תכופות (בין היתר גם בהריון) לדחות קצת את ההליכה להשתין, כל פעם בכמה דקות ואז לאט לאט המצב משתפר
באמת תהיתי מה אפשר לייעץ לנשים שבאמת לא מסוגלות להחזיק יותר מאשר, נניח, 200 מ"ל. מה שכתבת ממלא את זה בדיוק.

תוך שבועיים כבר הרגשתי הבדל.
ההרגל עדיין קיים, אבל כבר לא כל כך אוטומטי.
ופתאום יש לי חופש! אני לא צריכה ללכת כל כך הרבה!
זה כיף.

המעניין הוא, שהפיזיו שלי ישר התחילה עם אופטימיזציה של השתנות, לפני שהיא בכלל הסתכלה בעצמה על שרירי רצפת האגן שלי.

עוד משהו שאהבתי: היא עדיין לא אמרה לי מילה אחת על תרגילים.
המסקנה שלי: אופטימיזציה של הרגלי השתנה אפקטיבית יותר מכל תרגיל, בעיקר מכיוון שהיא משולבת באופן מאוד מוצלח ביומיום ובשגרה שלנו.
לא צריך לעצור במיוחד בשביל זה.
מאוד משתלב עם מה שאני יודעת מהמקצוע שלי: לתת לבנאדם "תרגילים" שישתלבו עם השגרות והעיסוקים הטבעיים שלו, בלי הצורך לעצור ולעשות משהו במיוחד.
וכמובן, האלמנט של נשיאת משקל (השלפוחית) על ידי השרירים. מהווה תרגול מאסיבי יותר מאשר סתם כיווץ "על ריק".

ניצן הזכירה לי שכדאי להבהיר:
יש גם את הבעיה ההפוכה, אצל הרבה נשים אחרי לידה שמתרוקנות פעמיים ביום כמות ענקית מרוב שהגוף נדחה מחמת ילדים. אז גם זה רע. ולאלה מומלצת הליכה תכופה יזומה לשירותים.
להתאפק זה לא ערך בפני עצמו. רק ביחס להשתנה תכופה.

אני גיליתי שכלל האצבע של "פיפי כל שלוש שעות" (עם, כמובן, יוצאים מן הכלל לפה ולשם) מאוד פישט לי את החיים והחישובים.
ואם שעות הערות שלכן הן בערך כמו שלי, אז הוא מתאים גם לרצות וגם למתאפקות.

אחרי שעשינו אופטימיזציה של ההשתנה, היא פנתה להתעמק באופטימיזציה של היציאות.
למרבה החסד, לא הייתי צריכה לעשות רישום מדויק של זה

המיקוד היה בתנוחה.

אז ככה:

יציאה בכריעה - יש על זה דף שלם, למה להכביר מילים. חשוב, חשוב, חשוב.
גם פיפי כדאי לעשות בכריעה ולא בישיבה! (לנשים, בכל אופן)

בזמן היציאה, בייחוד אם אי אפשר לכרוע, לשמור על האלמנטים הבאים:

גב זקוף. לחשוב "למעלה". כשהגב כפוף ומעוגל, או כשרוכנים קדימה, אין אפשרות לשרירי הבטן והרצפה לעבוד נכון.
בטן מתרחבת. הפיזיו שלי רצתה שאני אדגים לה. אמרתי לה שאני מרמה וממלאת את הבטן אויר. היא אמרה לי: אל תדאגי בקשר לזה, פשוט תחשבי " בטן לרוחב" ומה שצריך לקרות יקרה.
זנב החוצה! זה הכי חשוב בעצם. שעצם הזנב תבלוט החוצה ולא תתקפל פנימה. תחשבו על בעלי חיים עם זנב (סוסים, למשל) - הם תמיד מרימים את הזנב בשביל לחרבן. "הרמת" עצם הזנב החוצה-אחורה מביאה את שרירי הרצפה לתנוחה הנכונה.
ברכיים גבוהות מאגן. אם כריעה בלתי אפשרית - השתמשו בשרפרף. אם שרפרף לא קיים - "עמדו" על קצות האצבעות.
כדי להמריץ את התנוחה הנכונה, מאוד עוזר לחבוק את הברכיים עם כפות הידיים ולמשוך אותן טיפה אל הגוף. רק טיפה טיפונת, לא משהו אגרסיבי. נסו ותיווכחו: זה ממש עוזר להביא את הגוף לתנוחה של גב זקוף יותר, יותר מקום לבטן ועצם זנב לאחור.
בזמן החראה: לתמוך את רצפת האגן עם היד. להניח את היד בפתח הפות, ולתמוך. (לגברים: אני מניחה שהתמיכה תתבצע בסביבות בסיס הפין או מתחת לאשכים). להשתמש בנייר טואלט אם צריך (או בפיסת בד, אם את ניצן אמ ). כמובן לא לשים שם את היד אם את משתינה תוך כדי, אין צורך להירטב לחינם. זה מאוד מוריד לחץ מהאיזור. עשיתי את זה פעמיים וזה כבר מרגיש טוב. מזכיר קצת את התיאורים על המיילדות ש"תומכות" את הפרינאום שלא ייקרע בזמן הלידה, לא?
בסוף ההחראה או ההשתנה: לכווץ את שרירי הרצפה, כדי לסמן לה שהיציאה נגמרה, חוזרים למצב "החזק". היא אמרה לי להסתכל על תינוקות בזמן החלפת חיתול - הם עושים את זה באופן אינסטינקטיבי, בייחוד כשמנגבים להם.

# זנב החוצה! זה הכי חשוב בעצם. שעצם הזנב תבלוט החוצה ולא תתקפל פנימה. תחשבו על בעלי חיים עם זנב (סוסים, למשל) - הם תמיד מרימים את הזנב בשביל לחרבן. "הרמת" עצם הזנב החוצה-אחורה מביאה את שרירי הרצפה לתנוחה הנכונה.
זה דגש חשוב באופן כללי. גם כדי לשמור על יציבה של ילדים, ללמד אותם איפה עצמות המושב ואיפה עצם הזנב ולהנחות אותם לשבת על עצמות על המושב ולא על עצם הזנב.

או בפיסת בד, אם את ניצן אמ
הגזמת. אני לא משתמשת בפיסת בד. אצלי פשוט שום דבר לא צונח.

האמת היא שבאמת לא צונח לי. אבל אני ממש לא כזו "בדיסטית"

הגיע הזמן להתוודות על שימוש מסיבי במגבונים אצלנו בבית. זה החטא האקולוגי הכי גדול שלנו, ואנחנו לא עושים קולות של להגמל.

אגב, הדגשים שלך סופר חשובים, כי יש איזו אמונה שתנוחות כריעה מזיקות או מחריפות בעיות בקרקעית האגן, בעוד שאם הדגשים הם נכונים, אז הן לא.

אה, ולעניין בקרת השתנה, אני רק כדי להגיד שיש גם את הבעיה ההפוכה, אצל הרבה נשים אחרי לידה שמתרוקנות פעמיים ביום איזה ליטר וחצי

(טוב לא יודעת כמה, אבל מ-לא.) מרוב שהגוף נדחה מחמת ילדים. אז גם זה רע. ולאלה מומלצת הליכה תכופה יזומה לשירותים. פעם בשעתיים שלוש מקסימום.
זהו. סייג קטן. להתאפק זה לא ערך בפני עצמו. רק ביחס להשתנה תכופה.

עוד קצת על כסאות:

כסאות, מבחינת רצפת האגן, הם אם כל רע, כי הם מרגילים את הגוף להשען על הכסא ולהפסיק להחזיק את עצמו בעצמו.
והכוונה גם לכסאות בלי משענת!! המושב הוא שמנוון את רצפת האגן. כמובן, המשענת מוסיפה נופך משלה ומנוונת גם את הגב.
אז מה עושים?
הפתרון הרדיקלי: להעיף את הכסאות מהבית ולעבור לכריעה או ישיבה יפנית ליד שולחנות נמוכים.
כן, גם ישיבה יפנית (על השוקיים שמקופלות מתחת לירכיים) היא יותר טובה מישיבה על הישבן, כי היא יותר אקטיבית ומעודדת יותר שינויי תנוחה.
ימות המשיח. אצלי ואצל אנשים רבים שאני מכירה. לא ישים כרגע. הלאה.

הפתרונות הזמינים:

להמשיך לעבוד ליד מחשב / שולחן על כסא משרדי, אבל בתנוחות כריעה וישיבה יפנית על הכסא. להחליף תנוחות בתדירות גבוהה זה מצוין. אני עשיתי את זה יום שלם, עברתי מישיבה רגילה לכריעה (נתמכת במשענת בגב, בסדר) ולישיבה על השוקיים, ובסוף היום הרגשתי הרבה פחות רפויה ופלוחצית מהרגיל! כאילו לא ישבתי יום שלם ליד מחשב, וכאילו זזתי הרבה יותר.
להרשות לעצמנו לאכול יותר פעמים בישיבה על הרצפה ליד שולחן הסלון, במקום במטבח (בבית שלנו זה עובד טוב, והשולחן סלון בדיוק בגובה המתאים)
לכרוע ולהישען על כסא במטבח, באוטובוס (כדאי לקחת פיסת עתון לשים מתחת לנעליים, למען הנימוס והסדר הטוב) ובכל מקום שמזדמן.
אחרי שמתרגלים לכל זה ורואים כי טוב - אפשר להעיף את הכסאות . ולהשאיר כמה רק לאורחים.

לגננות ואמהות בגיל הרך:
להוציא את הכסאות של הילדים מהגן! הם מסתדרים מצוין בלעדיהם!!! לתת להם לאכול בכריעה או ישיבה על רצפה מרופדת ליד שולחנות נמוכים. לתת להם לשחק בכל תנוחה אחרת. כמובן שאפשר להשאיר כסאות לגננות. הן כבר איחרו את המועד, בסדר. שישבו על כסאות. אבל למה לקלקל בכוונה את הדור הצעיר?

בבית: להימנע מלקנות כסאות כאלה מלכתחילה. לעודד את הפעוטות לאכול ליד השולחן על הכסאות של הגדולים, בלי הגבהה, בישיבה או בעמידה על הברכיים. לתת להם לכרוע/לעמוד/לשבת על הרצפה ליד שולחנות נמוכים במיוחד.
תזכורת: ילדים שחיים בסביבה עם כסאות, כורעים בקלות כפעוטות, אבל כבר בגיל 8 הם מתקשים בכריעה = מראים התנוונות של יכולת יציבה בסיסית! וזה בעיקר בגלל נוכחות הכסאות.

תמרוש רוש תודה על הפירוט, אלה דברים מאוד חשובים.
אם כריעה בלתי אפשרית - השתמשו בשרפרף כאן חשוב בעיני להדגיש שכדאי להעביר קצת משקל לרגליים במידה ומשתמשים בשרפרף אחרת יש לחץ לא נכון על רצפת האגן ובעיקר על פי הטבעת. אצלי באופן אישי נגרם לדעתי נזק מכמה חודשים של שימוש בשרפרף שמדמה כריעה רק מבחינת קירוב הברכיים אבל לא מבחינת הרפיית רצפת האגן.

זה דגש חשוב באופן כללי. גם כדי לשמור על יציבה של ילדים, ללמד אותם איפה עצמות המושב ואיפה עצם הזנב ולהנחות אותם לשבת על עצמות על המושב ולא על עצם הזנב. חשוב מאוד!! הכסאות די מקלקלים את זה, בעיקר אם אומרים לילד לא לשבת בקצה הכסא (מה שאני זוכרת מהגן נגיד) אלא לקחת את הישבן אחורה, דווקא הישיבה בקצה מאפשרת יותר בקלות לשבת על עצמות הישיבה ולא על עצם הזנב.

באמת תהיתי מה אפשר לייעץ לנשים שבאמת לא מסוגלות להחזיק יותר
ושוב, בעניין השתנה תכופה, זה הרבה בראש, בעיקר אצל בנות שתמיד אמרו לנו לא להתאפק ושיש לנו שלפוחית קטנה. הרבה פעמים מספיק שמישהו "מקצועי" אומר להן שזה בסדר להתאפק וכבר יש סוויצ' בראש ושינוי בגוף בעקבותיו.

אני אמרתי לחברה צעירה שמעולם לא היתה בהריון ולא ילדה עד כה שזה לא תקין לקום להשתין בלילה שלוש פעמים (גם לא פעם אחת אגב אם את לא בהריון או סובלת מבעיה כלשהי), מרגע שאמרתי לה את זה היא מספרת שהיא קמה הרבה פחות.
להריוניות שאני מלמדת אני עושה שיחה כל פעם שמתחילה טיילת לשירותים באמצע שיעור ומסבירה להן שהשלפוחית שלהן יכולה בדרך כלל לשאת את ההתמלאות שלה במשך שעה וחצי שאורך שיעור ושחשוב להתאמן על זה.

גיליתי, שהשלפוחית מאותתת "יש פה משהו" בערך כשהיא שליש מלאה. אם אני לא מתייחסת לזה, התחושה נעלמת, ומופיעה שוב כשהיא 2/3 מלאה או מלאה. ואז זה הזמן ללכת. נכון מאוד!!

ולעניין בקרת השתנה, אני רק כדי להגיד שיש גם את הבעיה ההפוכה, אצל הרבה נשים אחרי לידה שמתרוקנות פעמיים ביום איזה ליטר וחצי tongue (טוב לא יודעת כמה, אבל מ-לא.) מרוב שהגוף נדחה מחמת ילדים. אז גם זה רע. ולאלה מומלצת הליכה תכופה יזומה לשירותים. פעם בשעתיים שלוש מקסימום.

נכון מאוד! שכחתי, גם הפיזיותרפיסטית שלי אמרה לי שיש אנשים עם הבעיה ההפוכה, שמתאפקים יותר מדי.

אני גיליתי שכלל האצבע של "פיפי כל שלוש שעות" (עם, כמובן, יוצאים מן הכלל פה ושם) מאוד פישט לי את החיים והחישובים.

יש איזו אמונה שתנוחות כריעה מזיקות או מחריפות בעיות בקרקעית האגן, בעוד שאם הדגשים הם נכונים, אז הן לא.
אני עצמי חוויתי דבר דומה. התחלתי להכריע ששה חודשים אחרי הלידה, וזה גרם לי להרגיש רע שם למטה. לא לעניין. אז הפסקתי לזמן מה, חיכיתי קצת, ואז התחלתי שוב, ואז זה כבר היה בסדר.
כשאני מנסה לנתח מה ההבדל בין אז לעכשיו אני לא לגמרי בטוחה. אבל נראה לי שהתמיכה עם היד תוך כדי והכיווץ ואיסוף השרירים שלאחרי היו עושים לי את ההבדל.

תודב לכל הכותבות ול אום שלום על ההשקעה הניכרת בדף הזה ולבמביק על ההשקעה העצומה בדף ההוא על רצפת האגן. ראיתי ששאלו גם שם אך לא מצאתי תשובה ולכן מעלה את זה גם כאן - האם תרגול של פלדנקרייז יכול לעזור ולסייע (אני דווקא מנפגעות הפילאטיס...) לחיזוק רצפת האגן ?

שליחה על ידי גילת* » 22 מרץ 2011, 16:48

מחפשת המלצה טובה על פיזיותרפיסיטית של רצפת האגן בעמק יזרעאל/טבעון והסביבה..
מישהי טובה שהייתן אצלה ועזרה לכן..

שליחה על ידי גילת* » 22 מרץ 2011, 21:30

מישהו שמע על לולו גולד? (עובדת בקופ"ח כללית) בחיפה.

נשים יקרות אני מחפשת המלצה על מטפלת בירושלים,
או בסביבה... או אפילו אסע קצת אם ממש כדאי
רוצה לאבחן את מצב רצפת האגן שלי ולדעת איך לעבוד עם הבטן ששריריה נפרדו לאחר הלידה...
האם יש מטפלות מומלצות דרך הכללית?

שליחה על ידי mp5* » 21 יולי 2011, 15:06

אני שבוע אחרי לידה קשה שנגמר בווקום. אני מנשה לשכב כמה שיותר אבל מה עם מנשא מי הזה שבוע אפשר לטיל קצט בבית עם המנשא בלי לעשות בעיות לרצפת האגם שלי?

את בהחלט יכולה ללכת מעט עם התינוק/ת במנשא או על הידיים אבל לא לעשות כל מיני עבודות בית או ללכת רחוק מדי ולאורך זמן רב.
צעידה קלה, בתוך הבית או קצת בחוץ (לנשום אויר נקי בשעות הבוקר המוקדמות או הערב) חשובה מאוד.
אח"כ לחזור לשכב.
בתום ששת השבועות כדאי ללכת להבדק אצל פיזיוטרפיסטית של רצפת האגן.
שיעבור בקלות ובבריאות @}

אוווווףףףףףףףף...
אני לא יודעת איפה להתחיל... רק יודעת שהזנחתי את הנושא של רצפת האגן ואני מתה מפחד!!!
שתי לידות. שנה וחצי בינהן. לידה ראשונה א-ר-ו-כ-ה שבמהלכה היה לי קרע קטן שהמילדת החליטה לא לתפור, רק שהחתך התאחה לא משהו ( כלומר לא נסגר).
כשבאתי לבדיקה השיגרתית כמה שבועות אחרי הלידה הרופאה אמרה לי שאם זה מציק לי אז אני יכולה לתקן את זה בלידה הבאה P-: היא הסבירה לי שבזמן הלידה יש הרבה כלי דם ואז יוכלו לבצע את התיקון בקלות. לא להיט (למי יש כח לעשות ניתוח קוסמטי בזמן לידה?).
לידה שניה. הפעם קצרה אבל התינוק נדחף החוצה במהירות. המילדת לא עשתה לי את התיקון לקרע בזמן הלידה.
כשהתיעצתי עם רופאת המשפחה, כשנה אחרי, היא אמרה שאם היא היתה "בנעליים שלי" היא היתה מתקנת בניתוח. היא נתנה לי הפניה למומחית. קודם בדקה אותי אחות מיילדת שאמרה שאם אני לא משקרת ואומרת שאני בכאבים אז המומחית לא תסכים לנתח. המומחית הסתכלה שאלה אם כואב לי? לא הייתי מסוגלת לשקר ואז היא התחילה לצעוק עלי שאין לי כלום ושאני מבזבזת לה את הזמן ושהניתוח יכול לסכן אותי...
אחרי הלידה השניה מצאתי את עצמי מרימה שני קטנטנים (והאמת שמנמנים(-:). גרנו בקומה שלישית עם גרם מדרגות מאד תלול. כל הזמן הרמתי וכשלא הרמתי סחבתי סלים...
כבר כמה זמן אני סגורה על זה שיש לי שם בעיות. לפעמים כשאני רצה אני מרגישה שיש אברים פנימיים משוחררים.

אמא'לה" מתה מפחד

קובעת מיד תור לרופאה מומחית.
האם מה שיש להן להציע זה רק תרגילים?

פאולה.

שיטת פאולה

תודה @{

אשמח לקבל המלצות לפיזיוטרפיסטית ממש טובה באיזור חיפה/עפולה/עמק יזרעאל, לשיקום רצפת אגן ושרירי בטן רפויים לאחר לידה (שלישית).
אני מתכוונת לחזור ליוגה אך קראתי באתר של רצפת האגן ונראה שגם לפיזיוטרפיסטיות שמתמחות בנושא יש מה להציע..

שלום לפורום ! זהו בהחלט עניין חשוב גם לגברים !

האם מישהי רוצה ללכת לכנס בנושא האגן הנשי?
קישור http://gufshalem.ravpage.co.il/harshama
קניתי כרטיס אך אני עם תינוקת קטנטנה ולא מתאים כרגע ליסוע איתה...
הכנס נשמע מרתק והכרטיס אליו כולל את כל ההרצאות,ארוחות וחנייה

מחירו 290 שקלים,אני ב[email protected]
אם מישהי מעוניינת אני

שליחה על ידי רחל* » 22 יולי 2015, 21:08

מה דעתכן על עבודה עם משקולות משהו כמו ביצים סיניות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ראו גם מידע בדף:
מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן

האם מישהי נתקלה בגישה של איסוף רצפת אגן שמתחיל מהפירנאום כלפי מעלה?
נתקלתי בזה לפני יומיים בדיוק,
זה עשה לי נפלאות,
הייתי די בהלם מחוסר ההיכרות - מעודי לא שמעתי על הרעיון. אני מכירה איסוף מהנרתיק כלפי מעלה.
ואם מישהי שמעה או מכירה - אז ממש אשמח להכיר גם יותר לעומק (-:

נושא סופר מענין.

לב שומע,
תודה על השאלה.

מצאתי את המאמר המעולה הזה של יהודית שריג ז"ל (פיסיותרפיסטית, מרפאת רצפת האגן, המכון הגסטרואנטרולוגי, מרכז רפואי שיבא) בשם:
רצפת האגן ויחסי הגומלין שלה עם סביבתה (חפשו בגוגל).
היא מסבירה ומפרטת באופן מצויין לדעתי, ועונה יפה על השאלה שלך (אם כי חלקית בנושא תרגילים).
בסוף הדף, מתחת למאמר אחר, יש אפשרות לקבל מדריך לתרגילים בחינם דרך הרשת. הזמנתי לי, אבל לא קיבלתי עדיין, ולכן אין לי דעה על התוכן.
אני לא מצליחה להכניס פה קישור. מי שתצליח- תבורך.

תרגילים מעולים לחיזוק שרירי גב-בטן אגן אפשר למצוא בספר הזה, שכתוב בצרפתית, אבל מלא בתמונות מאוד ברורות. הוא מעולה ואני ממליצה בחום לקנות אותו, והוא מתאים מרמה אפס עד רמה של אלופים:
Abdominaux, arrêtez le massacre ! : Méthode Abdologie de Gasquet Broché – 22 avril 2009
תרגום שמו: שרירי בטן, הפסיקו את הטבח! (המשמעות היא שהתרגול השכיח מזיק מאוד).
רמז- תרגול נכון משלב שרירי רצפת אגן, חגורת גב-בטן וסרעפת (עבודה נכונה של נשימה).
כבר אמרתי שאני ממליצה?;-)

תודה יוליקו!
נראה מעניין ברפרוף. חומר קריאה. תודה!!

יוליקו, את קוראת צרפתית, או שאפשר להבין גם בלי לקרוא?

אני אישית קוראת גם בצרפתית, ברמה די סבירה.
בספר יש הרבה צילומים שמדגימים יפה מה לעשות, ולצידם צילומים שמראים שגיאות נפוצות בביצוע. על השגיאות מצוייר איקס. למשל תנועה שבה חלק גוף זז, ותוך כדי התנועה הצואר אמור להתארך (סנטר מוכנס) והבטן אמורה להכנס. יש צילום כזה, ולידו צילום של המבצעת עם סנטר יוצא ובטן מתנפחת. אפשר להבין הרבה מהתמונות.
יש גם הרבה הסברים מילוליים, אבל הספר חשוב כי הוא מציע קשת רחבה של תרגילים, גם עם אביזרים, שלא חשבנו עליהם קודם בהקשר של חיזוק חגורת גב-בטן, כולל תרגילי הארכת גו, תרגיליים שקשורים לאגן, לרגליים, לידיים, קצת תרגילי זוגות. יש תרגילים לנשים הרות.
אני אוהבת מאוד שאחת המצולמות היא כנראה לא צעירה, ואחרי הריונות (הצילומים רובם בחזיה ותחתונים, בשביל לראות מה התרגיל עושה לגוף). הצילומים יפים, ברורים ולא סקסיים.
אין לי שום אינטרס סמוי בהמלצה- קניתי ואני נהנית ממנו, וגם המלצתי לחברים. זהו .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולן!
האם מישהי שמעה על משקוליות לחיזוק רצפת אגן? מה דעתכן? האם זה יתמוך בתרגילים לחיזוק רצפת האגן או יחבל וינוון?
תודה על כל הפתיחות והעצות

מכירה בהחלט. המשקולות מומלצות אם פיזיותרפיסטית של רצפת האגן המליצה לך ונתנה הנחיות ספציפיות עבורך לגבי השימוש בהן. סתם ככה לקנות ולתרגל אתן יכול לעזור, יכול לא לעשות כלום ובהחלט יכול להזיק.

יוליקו, שוב תודה.
המאמר היה מאוד רלבנטי לי.
לא מצאתי בו אמנם תשובה לשאלה שלי.
אבל הוא היה מאוד רלבנטי לי מזוויות אחרות להבין באופן רחב יותר מה זה רצפת אגן.

תודה אמא נמרה. אני מתרגלת כבר כמה שנים או יותר נכון מנסה לתרגל כמה שנים (אמא ל3, והתחיל "לברוח לי" שתן באפצ'י כבר אחרי הלידה הראשונה, והמצב החמיר עם כל לידה. כרגע עדיין רק באפצ'י ובשיעול) ותקוותי היא שהמשקולות ידרבנו אותי להמשיך לתרגל ברצינות. האם ידוע לך או לכן במה יכולות המשקולות להזיק?
תודה רבה מכל הלב

לפלונית שלום,
התשובה בתוך דברייך. את מתרגלת כבר כמה שנים ועדיין בורח לך בעיטוש ובשיעול. אחרי תרגול של כמה שבועות לא אמור לברוח לך יותר בכלל. כנראה שהתרגול שאת עושה לא אפקטיבי. לפעמים צריך יותר לשחרר מלכווץ, והמשקולות באופן ספציפי מעודדות יותר כיווץ מאשר שחרור.
אני ממליצה מאד ללכת לפגישה אצל פיזיותרפיסטית של רצפת אגן או למטפלת בשיטת פאולה (אני מטפלת בשיטת פאולה). אם תגידי לי אזור בארץ אוכל להמליץ לך על נשות מקצוע אם אני מכירה באזורך.
מוצר לדעתי שעוזר לתרגל באופן אפקטיבי (כי יש בו דגש גם על שחרור ולא רק על כיווץ) הוא מכשיר ביופידבק של פריפיט (אין לי מניות בחברה):
https://www.youtube.com/watch?v=3hkTXCmEJ9Y

תודה אמא נמרה, מעניין מאוד.