תבנית נוף

[שבע_יהלום*]

זה המון

[שלולית_י*]

מבינה אותך.
ירדת לים לאחרונה?

[לימונדה*]

חיבוק גדול

[אינטו_איציה*]

וואו...

לפעמים הצלחה טיפולית זה המעבר מלרצות למות ללא לרצות לחיות
אני מניחה שאת דברת מהצד המטפל,

אז כנ"ל מהצד המטופל..

ארז לב ארי שר פעם על "שמחת הפרטים הקטנים",
הסיפורים הקצרים שלך על תובנות וחוויות עם הילדים או עם החרא, משובבי לב

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

אוי.
נשמע שאת זקוקה להרבה יותר , מהתמיכה הוירטואלית שיש לי להציע לך. בכ"ז שולחת לך חיזוקים וחיבוקים.
ייתכן שהסנדלרית הזו, הולכת יחפה?.. אולי פשוט תפנקי את עצמך בזוג סנדלים חדש, או משהו? (ראיתי שיש עכשיו שיש הנחות רציניות..)

[פלונית*]

לפעמים הצלחה טיפולית זה המעבר מלרצות למות ללא לרצות לחיות
בדיוק כתבתי על דבר דומה בדף אחר. ונבהלתי שלא יבינו. רק מי שחווה את זה יכול להבין. אני עכשיו שם, אז אין לי מה להציע. אולי כאב רבים נחמת---???

[עננים_בקפה*]

בתזמון קוסמי מושלם היגיע אלי הד מהעבר. הספר הקטן הכאילו ישן של גבי ניצן באדולינה.
לאמת יש צליל שאי אפשר לספספס גם אם לא מבינים את המילים. כמו לשירים של ז'אק ברל,לאונרד כהן, מרסדס סוסה וולדימיר ויסוצקי. לא חשוב מה השפה שבה זה נאמר לאמת יש צליל יחודי משלה.
לפני יום כיפור, לפני העיסוק האובססיבי בסליחה תובנה. כל סליחה נובעת מאשמה. כל סליחה נובעת מעיסוק בשאלה מי אשם. כל סליחה מנציחה את המעגל במקום לפרוץ אותו.
לא רוצה לסלוח לאף אחד. לא רוצה שאף אחד יסלח לי. גם לא אני עצמי. רוצה ללמוד ולהמשיך הלאה. ככה. בלי כל הדרמה היהודו נוצרית, בלי חלוקות דיכטומיות ובלי תרנגולות עם סחרחורת.
ללמוד ולהמשיך הלאה.
לו יהי

[שבע_יהלום*]

בתזמון קוסמי מושלם הגיעו אלי המילים של עננים בקפה אחרי ימים שחשבתי שאני צריכה לסלוח אבל עוד לא ואולי לא בא לי בכלל ולא צריך אבל מה אם אסור והאם חטאתי והאם סולחים לי ומחר כיפור
ואיך שכמעט נהייתי תרנגולת עם סחרחורת,
כתבת.
אז שמתי ז׳אק ברל ונהנת בלי להבין את המילים.

[שלולית_י*]

לא רוצה לסלוח לאף אחד. לא רוצה שאף אחד יסלח לי. גם לא אני עצמי. רוצה ללמוד ולהמשיך הלאה. ככה. בלי כל הדרמה
כל מילה.
אפשר לגריין?

[עננים_בקפה*]

כמובן, רק שבעיני גם ההמשך חשוב

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

_לא רוצה לסלוח לאף אחד. לא רוצה שאף אחד יסלח לי. גם לא אני עצמי. רוצה ללמוד ולהמשיך הלאה. ככה. בלי כל הדרמה היהודו נוצרית, בלי חלוקות דיכטומיות ובלי תרנגולות עם סחרחורת.
ללמוד ולהמשיך הלאה._
דבר ראשון, אמרתי הללויה.אח"כ ,"מאנקי מיינד ", התחיל עם כל מינים זגזוגים וטיעונים.
למשל נזכרתי בחיוך, בדף 100 אחוז אחריות, ואיך כשהייתי בתקופה של שפל, ניסיתי בעברית וניסיתי באנגלית וקראתי שוב בדף,
ובכ"ז משהו בבטן לא התיישב לי טוב עם אמירת הסליחה ההיא. כי תמיד שמעתי קול מקניט בתשובה:"או.קי. 70 פעמים הייל מרי".
די מהר הגיע "אבל" מ"ס 1: אבל איך יודעים שבאמת לומדים וממשיכים הלאה, שלא סתם מדחיקים רק כדי לפגוש בזה אח"כ , "בהפוכה". (ונזכרתי בפוקר פייס ודלקת פנים).
כהמשך לאותו קו מחשבה, נתקלתי בציטוט של איזבל הולנד: .as long as you don't forgive, who and whatever it is, will occupy rent free space in your mind
שאלתי את עצמי אם אכן לא הצבת ראף גבוה מדי, ליצורים בני תמותה. "אבל אני אוהבת את הרעיון של עננים," התווכחתי עם עצמי.
קצת לפני כניסת החג, הדלקתי את הרדיו וקולו של סר פול, שר לי מילות חוכמה שלימדה אותו אמא מרי. Let it be. וואלה, אמרתי לעצמי, וחזר השקט.
בלילה שמעתי את השיר הזה וחשבתי לעצמי שזה הפסקול הכי מתאים בעיני, ללוות את תובנת/ברכת יום הכיפור שלך. לו יהי.

[קן_לציפור*]

פגשתי את זה ברחבי הרשת.
מדבר על אותו דייר במוחינו (נפשינו) ללא הסליחה.
אבל איך עושים את זה לעזזזזל?

[עננים_בקפה*]

ברחבי הארץ מתרגלים רעידת אדמה. צריך לצאת לשטח פתוח כדי שהבית לא יתמוטט אליך.
הבית שלי כרגע ברעידת אדמה. דברים נופלים מהמדפים ונשברים, שום דבר לא יציב, יש בקרים שבהם אני מוכרחה לשכב על הריצפה בגלל גלי הבחילה שעולים.
אני בוחרת לצאת לשדה פתוח. בחוץ. במקום שאמור להיות חשוף ומסוכן. אין קירות, אין תיקרה אין חלונות למסגר שמיים. עומדת בחוץ ומוכנה לקבל את מה שיבוא.
גם אם הבית יחזיק מעמד הוא יצתרך לעבור שיפוץ וסידור מחדש. גם אם הקירות לא יקרסו הסדקים יצתרכו טיפול יסודי. כל מצב אחר מסכן חיים.
ככה קובע המהנדס.
ואני בינתיים עומדת בשדה פתוח ונהינית מריח הפרחים. יש דברים שאפשר לסמוך עליהם. ריח של פרחים הוא אחד מהם

[שבע_יהלום*]

גדולה

הצהוב הבן זונה מוסר- בגן העדן הזה יש גם יתושים.

[גלית*]

אח אח, לחייך ולחיי כל הנשים כולל אני, שבתיהן מזועזעים מרעידות אדמה כאלה ואחרות.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אח אח, לחייך ולחיי כל הנשים כולל אני, שבתיהן מזועזעים מרעידות אדמה כאלה ואחרות.

[עננים_בקפה*]

לא סתם התרגיל הוא ארצי

[שביל_בצד*]

מה קרה לך עננים? רק לפני כמה זמן היית מאושרת ושלמה עם עצמך. קרה משהו חיצוני? או שאלו תהליכים שקורים לך בתוכך? זה כבר קרה לך בעבר?

[עננים_בקפה*]

אני שלמה עם עצמי. לא מאושרת כרגע כי כל המבנה המורכב הזה שנקרא בית מזדעזע. בגללי, בגללו, בגלל שככה זה בחיים. חילופי עונות וחילופי מילים.
כשהדברים יפסיקו לגעוש אפשר יהיה להגיע לאיזון מחודש, כזה או אחר.
אבל בתוך כל זה אני שלמה עם עצמי ומתוך זה אני פותחת עיניים ומסרבת לפחד.

[מצ'רה*]

קוראת פה תמיד, בהתענינות והתפעלות ממך.
בגללי, בגללו, בגלל שככה זה בחיים.
כן...
נראה שאת מצליחה תמיד להשאר קשובה לעצמך. גם כשהאדמה רועדת.
מאחלת ימים טובים ושהשקט יחזור.

[מצ'רה*]

ומתוך זה אני פותחת עיניים ומסרבת לפחד.
תבורכי

[בשמת_א*]

[דג_חתול*]

אחותי היקרה (סליחה על החיוך הדבילי אבל השני יוצא עצוב ויש גבול לדרמה שאפשר לייצר עם הפרצופים הצהובים. ) רוצה לבוא לפוש קצת אצלנו באוקיינוס? מוזמנת בחום.

[אינדי_אנית*]

גם אני שמתי פה אחד עצוב והיה נראה לי דרמטי מידי אז מחקתי.. והמחייך מחייך מידי...
אז אולי זה וזהו @}

[עננים_בקפה*]

וכמו תמיד, אמרו את זה קודם, לפני, אבל לא משנה
ובאמת שלפעמים אין ברירה וצריך את ביאליק


השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו
יצאנו לדרכנו שקטים ונדהמים.
עקבות הסערה היו בכל מקום
כמו צללים גדולים, כמו עדים אילמים.

השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו
מילים שלא אמרנו הכונו בשתיקה.
עקבות הסערה היו בכל מקום
ידענו שצפויה עוד דרך ארוכה.

אחר כך עלתה השמש מול עיננו הלאות
והאירה באור חדש את הקור והבדידות
וכל מי שהיה שם יכול היה לראות
כמה אותות קטנים חמים של ידידות.

אחר כך הלכנו יחד מול השמש העולה
שהאירה את עולמו של כל איש באור חדש,
הבטחנו לעצמנו ללמוד מהתחלה
מה פשר טוב או רע, טמא או מקודש.

השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו.
הפקרנו את פנינו לרוח הקרה,
עקבות הסערה היו בכל מקום
כמו חותם בוער, כמו צעקה מרה.

אחר כך זרחה השמש על אחינו הנחים
והאירה באור חדש את פצעינו הגלויים,
לאט לאט למדנו שוב להבחין
בכח המופלא של החיים.

אחר כך זרחה השמש ברוך וברחמים
והאירה באור חדש את האימה והתקווה,
וכל מי שהיה שם ביקש לו ניחומים
בחסד ומסירות, סליחה ואהבה.

השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו...

[עננים_בקפה*]

https://www.youtube.com/watch?v=29ca8E5xPws

[חני_בונה*]

מרגש
כמה אהבה.

[מיכל_בז*]

רחל שפירא...

חייבים אשה לשיר הזה.

[הגבירה_בחום*]

ובאמת שלפעמים אין ברירה וצריך את ביאליק
את כותבת את זה בהתייחסות ל"אין ברירה" שלי על ביאליק?
אם כן, כיף לגלות את זה ככה במקרה,
ואם לא, עוד יותר מופלא לגלות את ההדהוד.
בכל מקרה

[עננים_בקפה*]

ברור שבהיתיחסות
הכל יחסי

זה כל כך מצא חן בעיני שלא ראיתי סיבה לא לעשות רפרנס

[הגבירה_בחום*]

זה כל כך מצא חן בעיני שלא ראיתי סיבה לא לעשות רפרנס
מעולה, כן ירבו.
ואכן, מסתבר, שלפעמים אין ברירה וצריך להודות של"קוטר הלאומי" בכל זאת יצא לפעמים טוב (-:

[פלוני_אלמונית*]

ובמקרה הספציפי הזה (כדברי מיכל הבזית), ביאליק מאת רחל שפירא

[דג_חתול*]

וגם סשה

פעם, הייתי בהופעה של סשה ארגוב ומתי כספי ביבנאל. יש דברים שאתה לא יודע עד כמה הם עצומים ברגע שהם קורים. רק אחרי שהם הולכים לבלי שוב ואתה חושב "שיואו. ראיתי את סשה ארגוב בהופעה".
מקדישה לך משהו
https://www.youtube.com/watch?v=5aNkCNT2oeQ

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

מקוה שעברה שבת של חסד , סליחה ואהבה.
שיהיה לך שבוע מפויס- עם עצמך ,עם יקירייך, עם העולם. חיבוק.

[לימונדה*]

באתי בגלל הסשה...(אבל אז גיליתי שמדובר בסשה אחר)
נשארתי בגלל הרעידת אדמה והריח של הפרחים
@}

[עננים_בקפה*]

וככה זה עכשו
https://www.youtube.com/watch?v=m-[po]f d3DC10g[/po]

[קן_לציפור*]

וככה זה עכשו
יופי... ^{עוקבת בשקט}

[רוקדת_לאור_ירח*]

איך פספסתי אותך בכל החודשים האחרונים.
מצחיק שכתוב חווה אלברשטין ואריק סיני ויש ביצוע אחר לגמרי
שתדעי שאת מוזמנת כשעמוס לך. טבעון לא רחוקה.

[עננים_בקפה*]

יום מעבר ועליית תדר, סתם יום של חול, נר חמישי של חנוכה, ערב שקט.
כל הגברים שבחיי נעדרים כרגע, שניים חורפים אחרי מסע עם אמא ואחד משחק בלהיות אסטרונאוט (סיפור ארוך שמתחיל בחליפת חלל וניגמר בפרסומת) ואני מדליקה נרות לבד בחושך.
נר ירוק לריפוי, נר אדום לתשוקה, נר צהוב לבהירות,כחול לתקשורת וכתום ליצירה כולם מודלקים בנר לבן של אהבה.
בשנה האחרונה דברים השתנו, מתו, נולדו מחדש, או נקברו ונשכחו. לקראת ליל מהפך החורף מזמינה את האור לחזור לחיים שלי.

[עננים_בקפה*]

https://www.youtube.com/watch?v=llyADThAg5o

[לימונדה*]

נר ירוק לריפוי, נר אדום לתשוקה, נר צהוב לבהירות,כחול לתקשורת וכתום ליצירה כולם מודלקים בנר לבן של אהבה.
קראתי ושמעתי ואז... הקישור
"הורגת אותי ברכות" כמו ששבע פעם כתבה
שהכל יתגשם
הולכת להדליק את הנרות שלי
חג שמח! שיהיה הרבה אור ואהבה
amen והללו יה

[עדינה_ניפו*]

כל כך יפה
בשנה האחרונה דברים השתנו, מתו, נולדו מחדש, או נקברו ונשכחו. לקראת ליל מהפך החורף מזמינה את האור לחזור לחיים שלי.
אמן

[שבע_יהלום*]

הולכת להדליק את הנרות שלי
הללויה
אמן

מזמינה את האור לחזור לחיים שלי
הרי זה נעשה, אומרים בתטא.

שנעלה בחירות וחמלה, בריפוי ואמונה. באהבה.
וזה כי קסמים זה עניין שבשגרה

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

_הולכת להדליק את הנרות שלי
לקראת ליל מהפך החורף מזמינה את האור לחזור לחיים שלי.
הללויה
אמן_
תודה . מקוה שיעזור גם לגרש מחשבות מנקרות מהראש..
הרבה אור.

[תודה_לאור_שבלב*]

בידי ,
בעדינות
כך
מביטה בי
מלטפת
כל טיפת טל
כל רוח

מתבוננת בעיני בלי להסיט
מבוכה
ושוב
הרכות שבידיים
הממששות
באהבה

בחסד
באור
בקרן שמש ללב
המפרפר שלי.
אני כאן
עכשיו
כאן
נושמת
אור

נושמת
אהבה.
פשוטה

[עננים_בקפה*]

שמתי לחם להתפחה, עצים בתנור ועליו סיר מרק שיתבשל, אספתי ביצים מהלול של התרגולות והחתולה וחבצתי חמאה. הכי אפוקליפסה עכשו בבית קטן בערבה

[לימונדה*]

וחבצתי חמאה 0-: כמעט יכולתי לסמן וי על הכל, רק שאז קראתי שחבצת חמאה ולרגע הלסת שלי נשמטה... בראבו!

[עננים_בקפה*]

במיקסר, משמנת מתוקה עם תבלינים, בואי נהיה ראליות

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

שמתי לחם להתפחה, עצים בתנור ועליו סיר מרק שיתבשל, אספתי ביצים מהלול של התרגולות והחתולה וחבצתי חמאה. הכי אפוקליפסה עכשו בבית קטן בערבה
כמעט יכולתי לסמן וי על הכל
גוד נייט ג'ון בוי... שתיכן מרשימות אותי
<אנחנו עשינו טקס קט. הדלקנו נרות. רקדנו. קפצנו. פתחנו צ'אקרות, ובעיקר אהבנו. ככה זה כשיש שתיים. >

[פלונית*]

כייף!!

[עננים_בקפה*]

סצנה קורעת לב בהשכבה.
הגדול מסתובב זעוף ולא מרוצה, כשאני שואלת מה קרה הוא פרץ בבכי ואומר "יש לחיים נחמן ביאליק יום הולדת והוא לא הזמין אותי"
אני באמת צריכה לתפוס שיחה עם הגננת, מה את כולם הזמינו ורק אותו לא

[הגבירה_בחום*]

לא פשוט...(-:

[עתליה_ב*]

הההה D-:

[בשמת_א*]

אוי מסכנון... (-:

[עולם_חדש_מופלא*]

[אחת*]

הבת של אחותי בקושי נרדמה בלילה מרוב מחשבות מה ללבוש ליום ההולדת של חיים-נחמן.

[שבע_יהלום*]

יש לחיים נחמן ביאליק יום הולדת והוא לא הזמין אותי
זה לגמרי אחד הגדולים

[הדס_מצוי*]

קראתי מההתחלה עד הסוף, עם הפסקה אחת ביולי 2011 כדי לבשל ולהפעיל מכונת כביסה.
צחקתי, בכיתי, צחקתי ובכיתי ביחד.
את כותבת נפלא את החיים
ומעירה קשת שלמה של רגשות.
@}

[עננים_בקפה*]

אם יש לך סטוקים של בגדים ואוכל שהספיקו מיולי 2011 אני ממליצה לעשות סדר דחוף בארון ובמזווה
ותודה

[הדס_מצוי*]

לא, לא זה, אני פשוט קוראת נורא לאט

[עננים_בקפה*]

והחיים כדרכם הם רצף של רכבות הרים שנוסעות בלופ. הזמן האחרון מורכב מסדרה של טלטלות וסיבובים ורק הנס ההנדסי שממנו מורכב הדי.אן.אי שלנו מונע מאיתנו להיתפרק לחומצות אמינו.
מתעסקת הרבה עם המישור השישי של הבריאה, זה שבו חוקי היקום מבהירים את עצמם ובעיקר חוק הפעולה והתוצאה.
לכל פעולה תהיה תוצאה ואין לנו שום דרך לדעת מה היא תהיה בטווח הרחוק.
חושבת על הפעולות שעשיתי, על אילו שלא ועל אלו שבא לי לעשות ואני לא.
תוהה מה יכולה להיות התוצאה בטווח הרחוק

[עננים_בקפה*]

http://www.youtube.com/watch?v=7Uc8KPSIzAc

[עדינה_ניפו*]

זה מקרי שאת ושבע הבאתן את אותו השיר הבוקר או שראית את זה אצלה?


תוהה מה יכולה להיות התוצאה בטווח הרחוק
אני כל כך מזדהה עם המחשבה הזאת.
יש לי דוגמא מטורפת לזה מחיי שאני לא אביא כאן כי זה פרטי מידי אבל באופן מובהק משהו שעשיתי לפני 20 שנה ובמשך כל השנים האילו נחווה על ידי כטעות חמורה בסוף הביא לדבר מהותי שהציל את הזוגיות שלי.
לעולם אי אפשר היה להעלות על הדעת את צירוף המקרים הזה.
לכל פעולה תהיה תוצאה ואין לנו שום דרך לדעת מה היא תהיה בטווח הרחוק.

נכון שיש את הדפים הקבועים שפותחים בבאופן? אז יש לי את הדפים הקבועים שאני לא נעה מהם לרב כדי לא ליצור עוד התמכרות או שוטטות בלתי רצויה אבל מידי פעם הדף שלך צץ לי מול העיניים ואני פותחת אותו בסקרנות ותמיד מוצאת יופי.

[עננים_בקפה*]

מיקריות ממוזלת ביני ל7

[שבע_יהלום*]

מיקריות ממוזלת ביני ל7

בקשר ישיר למה שכתבת על פעולות ותוצאות
לא מאמינה בצירופי מקרים
הכל קשור
גם כשנראה שולי, גם כשלא רואים את כל התחנות של המסלול.
לפעמים נראה לי שאני חיה בשביל לחזות בתוצאות, המיידיות, מרחיקות הלכת, הקטנות והעצומות.
של הפעולות שלי, של הדברים שקרו לי ולא הבנתי, של גלגלי הסדר.

ובהווה המיידי משחקת בחיילים שלי בזהירות
תוך כדי ידיעה שלא רק אני מזיזה אותם.

ועל הדסקטופ שלי אחד הצילומים החזקים עבורי ביותר של אחד האמנים והאנשים החזקים עבורי ביותר
מרסל דושאן משחק שחמט מצולם מלמטה
כמו אלוהים.

בכל מקרה
את ואני חושבות על אותו שיר באותו זמן ושמות אותו כאן זה משהו שעושה לי טוב.

[עננים_בקפה*]

מוחות גדולים ידה...ידה..ידה..

[הגבירה_בחום*]

לכל פעולה תהיה תוצאה ואין לנו שום דרך לדעת מה היא תהיה בטווח הרחוק.

_בקשר ישיר למה שכתבת על פעולות ותוצאות
לא מאמינה בצירופי מקרים
הכל קשור_

ואני תמיד אומרת שעבורי להגיד שהכל מקרי או להגיד ששום דבר לא מקרי - זה להגיד בדיוק את אותו הדבר....
זה כמו המאבק הנצחי בין ההינדואיזם ובודהיזם: הראשון טוען שבכל דבר יש יסוד נשגב, איכות נצחית ובלתי משתנה שממנו הוא נובע והבודהיזם אומר שאין שומדבר, הכל אשליה, מלבד התודעה הקוסמית.
אני לא מבינה, מה אף אחד לא באמת רואה שזה ממש לומר את אותו הדבר, כשהדבר היחיד ששונה זו הדרך שמובילה לאותה תוצאה? (אני אגב, אישית חושבת שהרבה יותר קל ומנחם להתמקד ביש מאשר באין).

מידי פעם הדף שלך צץ לי מול העיניים ואני פותחת אותו בסקרנות ותמיד מוצאת יופי.
גמני. @}

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

והחיים כדרכם הם רצף של רכבות הרים שנוסעות בלופ.....מתעסקת הרבה עם המישור השישי של הבריאה, זה שבו חוקי היקום מבהירים את עצמם ובעיקר חוק הפעולה והתוצאה.
enjoy the ride וחיבוק.
(אפילו שלפעמים כל מה שמתחשק, זה לסנן איזה "ססססססאמאמ.." מתגלגל).

[עננים_בקפה*]

מועתק מדף הפייסבוק שלי

היום העליתי פוסט בדף שלי אחרי לילה ארוך על אש קטנה.
לא רציתי לצאת מתלהמת, אשה היסטרית, חסרת חוש הומור ופמיניסטית שעירת רגליים.
גם אחרי לילה ארוך לא נרגעתי ומהבוקר ועד היום יש כבר מעל 200 שיתופים
אני מבקשת מכן להיכנס לדף שלי ולשתף.יותר חשוב, בקשו מהגברים שבחיים שלכן, בני זוג, אבות, בנים, אחים , לעשות את אותו הדבר. לנקוט עמדה לצידכן.

כשאני מבקשת מבן זוגי לתמוך בי מול מודעות מהסוג הזה אני לא מבקשת את הגנתו, עזרתו וסמכותו הגברית. בבקשה שלי אני מבטאת את האמון שאני רוחשת להיותו גבר שמסוגל להבין מה עומד מאחורי מודעה כזו. זו לא מלחמה בין המינים זו קריאה לנשים וגברים לשים סוף לתופעה שפוגעת בכולנו. גבר שתומך בנשים שבחייו תומך בעצמו ובילדו ועוזר להפוך את העולם למקום טוב יותר.

זה נשמע פלצני, זה נישמע יפה נפש, זה נשמע רוחני, ככה זה בחיים. לא על הכל אפשר לשתוק רק כדי לצאת קולית ובעלת חוש הומור.
הרוע הוא בנאלי

זו תמונה מפרסומת

לא למרכז לטיפול באלימות במשפחה
לא למרכז לסיוע לנשים מוכות
אפילו לא לחברה לאבטחה

פרסומת לסרט לאטימת נזילות.

אני והפה שלי עומדים באותה שורה עם דליפה בצנרת הרכב, בצנרת בבית ובגן ובחיבורים דולפים. אני והפה שלי זקוקים לתיקון (מותחים עוטפים והבעיה נפתרה)
אני ופה הג'ורה שלי שאותו אני לא מצליחה לסתום עצמונית זקוקים לאטימת חירום מיידית. חובה בכל בית. (היי, הפטנט הזה כבש את אמריקה ועכשיו הוא בישראל)

לפני שאנחנו רוקדים נגד אלימות, מזדעזעים מהאונס בהודו או יוצאים בקמפיינים יקרים על מעמד האישה .בואו נתחיל מזה שפרסומות כאלו יפסלו בשלב הרעיון. הרבה לפני שאני שזה מגיע לשלב הצילום, לשלב הקופירייטינג, הקריאייטיב הסטיילינג ההגהה וההדפסה.

נשים אל תתנו שיסתמו לכם את הפה

גברים אל תשתפו פעולה עם מי שרצה לסתום לנשים שאתכם את הפה

אל תעשו לייק, תשתפו ,כדי שעוד אנשים יוכלו להגיד "לא" בפה פתוח ובקול רם

קישור לדף http://www.facebook.com/dina.diamant

קישור לקבוצה להורדת הפרסומת http://www.facebook.com/events/472464956135460/

[פלוני_אלמונית*]

הלינק האחרון לא מוביל לקבוצה להורדת הפרסומת...אשמח לקבל לינק אחר...

[עננים_בקפה*]

אצלי הוא עובד

[הילה*]

הי, אני כבר ראיתי את הפוסט שלך בפייסבוק ושיתפתי כמובן.
אולי תוכלי להוסיף בפוסט את שם החברה / המוצר, כדי שיהיה קל יותר לזהות אותו בחנות ולא לקנות (לדעתי אמא שלי קנתה כזה בדיוק בשבוע שעבר).
אם זה באמת מה שהיא קנתה, אני יכולה לראות אם יש על זה כתובת או טלפון של היבואן, כדי לפנות אליו ישירות בתלונה.

[עננים_בקפה*]

http://www.d.co.il/1870470/49380/
המוצר נקרא רסקיו טייפ

[עננים_בקפה*]

וגם
http://rescuetape.co.il/

[שבע_יהלום*]

רסקיו בתחת שלי
ג'יזס הצלוב.
אחרי כל גלי המחשבות הבחילות הרגשות והזעמים
חשבתי גם על האשה שמצולמת שם.
היא אשכרה שיתפה עם זה פעולה.
אני לא יודעת מה מזעזע אותי יותר. המחשבה שהיא הצטלמה ככה או האופציה שזה פוטומונטאז' בלי אישורה.

עננים, סחטן.

[עננים_בקפה*]

לפני בערך שנה התחלתי לפגוש את הריצפה שלי באופן תדיר. לא פגישות מהסוג הפולני מרוקאי הבודק את האפשרות לאכול ממנה בבטחה אלא מזוית מחמיאה פחות. הזוית שבה נישכבים עליה בתנוחת עובר כי העולם מסתחרר. אחרי שהיתי מושכת את עצמי בכוח מהמיטה, לובשת "לא חשוב מה אבל שיהיה שחור", מגיעה לתחתית המדרגות, מריחה את ריח הביצהעינבליפיכסה ורואה את מה שמחכה לי היה עולה בי גל בחילה שאי אפשר היה להיתעלם מקיומו.
בהתחלה חשבתי על וירוס, אחר כך על חיידק, אחר כך על PMS אחר כך על עייפות ואחר כך על עוד אין סוף סיבות אחרות. מה שלא רציתי לחשוב עליו למרות כל הניסיון הטיפולי שלי ויכולת האבחנה המדויקת שלי זה שהחיים שלי עושים לי בחילה.
לכודה בתוך סצנה מסרט מהסוג שבו כל השחקנים נראים יפה אבל הסרט עצמו מכוער. לכאורה החיים שלי היו כל מה שביקשתי. בן-זוג,ילדים,עבודה שאני אוהבת והיתחלתי לחזור אליה, בריאות סבירה, ולמעשה כל מה שיכלתי לחשוב עליו בלופ היה "אנירוצהלמות,אנירוצהלמות,אנירוצהלמות...." מין פסקול מורבידי שליווה את רוב ההתנהלות שלי כמו הסקסופון בסרטים הישנים.

[שבע_יהלום*]

החיים שלי עושים לי בחילה
מתה עליך

[בשמת_א*]

מקשיבה לך.

[קן_לציפור*]

גם אני כאן... זה נקרא סיפור שנקטע באמצע...

[עננים_בקפה*]

זה סיפור בהמשכים לפי מה שהנסיבות יאפשרו . יש סוף טוב

[חני_בונה*]

יש סוף טוב
ידעתי!

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

@}

[עולם_חדש_מופלא*]

גם אני במקשיבות

[רוקדת_לאור_ירח*]

מקשיבה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מריחה את ריח הביצהעינבליפיכסה ורואה את מה שמחכה לי
בהחלט זווית לא מחמיאה לחיים.

[רגע_פנימי*]

מקשיבה גם

[עננים_בקפה*]

סוף של שרשרת אסוציאציות ארוכה במיוחד http://www.youtube.com/watch?v=DNuPX0e407Y

[עננים_בקפה*]

בשבועות האחרונים אני חוקרת את מגבלות הז'אנר. שלושה שבועות לתוך החופש הגדול עם בן זוג שמגיע אחרי עשר, שני ילדים בבית ואשה אחת שמרגישה כמו כלב על שרשרת קצרה מדי מתמצים לידי הגדרה של דרמה קומית המאימת לגלוש לטרגדיה משפחתית.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשמע שעלית על ז'אנר חדש...
מקווה שאת יוצאת למספיק קומיק רילפ'ס (-:

הגבירה ממחשב שכן @}

[עננים_בקפה*]

הקומיק רליפס מורכבים בעיקר מקטעי סלפסטיק לא חינניים בעליל של ילדים המחליקים על הסמורקים של עצמם כתחליף יעיל לקליפות בננות ומכונית שקורסת באמצע הדרך דונול דאק סטייל. הפנצ' ליין הוא לגלות שאם אומרים תחתתחתתחתתחתתחתפלוץ זה קורע ברמות