תחילת מעבר לאפריקה

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תודההההההההה ברונית . בדיוק חשבתי לעצמי שאני פה ביובש גמור וצריכה קצת גירויים. אז תודה.
היום אני לוקחת את אור לחוג עבודת יד. גאיה מוחה בתוקף כי אני רוצה להיות עם אור בכיתה והיא אמורה להישאר לשחק בחוץ עם אחי ועם תומר רוב הזמן (זה כולה שעה וחצי). בכל פעם שאני רוצה לעשות משהו רק עם אור היא מנסה לסקל את זה. זה מאוד מקשה, מפני שגם אור צריכה אותי, מה גם שאם אני הולכת עם גאיה לגן בלי אור, ואור רוצה שאהיה גם איתה בכיתה, ובצדק.
אני לא ניכנעת ומסבירה לה שאין ויכוח על זה ,אבל היא צורחת\מישתוללת\מרביצה וכדומה.
למישהו יש עיצה??

[לוסיניטרי*]

בקשר לאור אין לי מושג. בד"כ כשמתחילות בעיות כאלה עם אחים שלי ההורים שלי נכנסים לתמונה.....
נפתח פה פורום חדש ודי מרתק על שמיכות טלאים. שווה לקרוא, ואם יש לך זמן אז שווה ביותר לנסות........
אני אכתוב עוד יותר מאוחר.....

[לוסיניטרי*]

אז זהו. הברזתי משיעור ויש לי קצת זמן לשפוך שטויות. בא לך לשמוע בדיחות? אז יש לי אחת, משהו בין קרש למצחיק, תלוי בנקודת מבט.. (:-)) נא לקרוא בצפוניות............................
>שאלו בלונדינית: אם היתה לך אפשרות לבחור, במה היית בוחרת- להיות יפה או להיות מטומטמת?, והבלונדינית ענתה- ברור שלהיות מטומטמת, כאילו, יופי חולף....<
אותי זה הצחיק, מעניין איך זה לקרוא את זה....

[אורית_אוקו_ערוסי*]

מור-מצחיק

חזרנו מהחוג של אור. היה כיף. גאיה, לאחר שעשתה את הסצנה בבית היתה רגועה והיסכימה ברצון ללכת לטיול עם אחי. ביקשתי שתאסוף לי כל מיני דברים והיא הביאה לי בגאוה ערימה של עלים ופרחים.
אור, כרגיל ,נהנתה בשיעור.
מחר יום רגוע בבית. אחה"צ תבוא מורה לאנגלית. מצאתי מורה חדשה שלאחר פגישה אחת ניראה לי שהיא בחירה מוצלחת. הקודמת עשתה איתן כיף אבל לא ממש לימדה אותן אנגלית.

פתאום ירד לי האסימון בקשר לימי הולדת כאן. הבנתי למה עושים אותם כאלה גדולים עם מופעים ומתקנים מיתנפחים.
הרי אין פה כלום- אין הצגות לילדים, אין פארק עם מתקנים מתנפחים, אין גן מישחקים, אין הופעות (פסטיגל וכדומה...).אז מביאים את הפארק עם המתנפחים ואת ההופעות הביתה בימי הולדת. המחירים נוחים וזה פשוט אפשרי. אני אישית מעדיפה את האופציות בארץ, עם ימי הולדת סולידיים ,אבל מכיון שאנחנו פה, אז זה מה יש. הילדים הרי אוהבים מאוד מתקנים מתנפחים ומופעים, ויומולדת זה סיבה למסיבה...
מה שכן, על שורת המטפלות המקומיות אני מוותרת בכל מיקרה...

[לוסיניטרי*]

טוב, האמת זה עצוב. לפי התאורים שלך האמהות ממש לא מחוברות לילדים שלהן. זה עושה לי מן קליק עצוב כזה בלב... אותי גידלו ככה שתמיד היה לי ברור שילד (יותר בגילאים של0-3או4) צריך את אמא צמוד... אין לי זמן! אני אכתוב מתישהו... בי!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

את צודקת, מור, אבל גם בארץ הרבה אימהות לא נימצאות הרבה עם הילדים שלהם-גן עד 4 והמטפלת אחר כך או איזה חוג, ואז כשבאים לפה זה מיסתדר להן מצוין...

[לוסיניטרי*]

וזה ממש חבל...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

חזרתי עם גאיה מהגן. קנינו לה תיק חדש והיא מאוד התרגשה ללכת איתו לגן. היה מאוד מוצלח היום. אחת מפעילויות הבוקר היתה עם אישה אורחת- שיר-סיפור עם תנועות, ותומר הקטנה לא היתה שמחה והיתחילה ממש להפריע, אז יצאתי איתה החוצה וגאיה נישארה ביפנים ,בפעם הריאשונה בילעדיי. כל הזמן היסתכלתי על הדלת ליראות אם היא יוצאת, אך לא... היא נישארה עד הסוף (משהו כמו רבע שעה). זה מאוד שימח אותי ואמרתי לה את זה כשהיא יצאה.
ובסוף היום, הי אהיתחילה לשחק עם שתי בנות. בדרכה הליצנת היא משכה את תשומת ליבן וכשהיגע הזמן ללכת הביתה היא ממש לא רצתה להיפרד. זה היה מאוד מעודד ומשמח.
עכשיו היא מחכה בקוצר רוח ליום שלישי...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

שוב משבר.
הבוקר היתעוררתי עם תחושה של מועקה.
לא ישנתי טוב בלילה ביגלל בנותי והיה לי קשה להיתעורר,אבל כשהיצלחתי בסוף ממש לא היה לי חשק לקום. ואז זה היכה בי. אין לי פה עם מי לדבר. נכון שאחי איתי, אבל זה לא כמו חברה. נכון שגם בעלי פה,אבל הוא טרוד בענייניו, וגם זה לא תחליף חברה. שקעתי באירגון פעילויות לבנותי, שזה ניפלא, אבל לעצמי עדיין אין לי כלום. בארץ הייתי מרימה טלפון לחברה כלשהי (תלוי במצב הרוח..) ומדברת חצי שעה (פלוס-מינוס...) .אבל פה, אין עם מי לדבר.
אני ממש משתגעת מזה. אם חלמתי על זה בלילה, סימן שזה באמת מטריד אותי למרותשניסיתי להדחיק.
אין לי כוח להיתמודדות היום יומית עם כל החדש שמיסביב. זה ממש מתיש לאורך זמן.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

יום של רחמים עצמיים.
מחר יום ראשון. זה יום השבתון כאן ובעלי יהיה בבית. אלי יהיה יותר נחמד ומעודד, ואולי לא...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

גיליתי שהשרותים של הילדים בבית הספר האנרופוסופי הם ... ללא מים. כלומר, יש אסלה ומיתחתיה -חור
ובגן של גאיה היה יום שאי אפשר היה להוריד את המים בשירותים כי היתקלקלה המשאבה, בכל מיקרה ,הניאגרה מיתמלאת מאוד לאט ביגלל שאין לחץ של מים (זה בכל מקום, אבל שם זה לאט במיוחד), אז אם מישהו מוריד את המים ומיד ניכנס מישהו אחר... (לדימיונכם הפרוע):-\ זה קרה לי פעם, אז האשמתי את תומר במה שצף שם

[אורית_אוקו_ערוסי*]

הידעתם? יש פה אבטיחים רק עם גרעינים!!!!
יותר מעצבן, אבל יותר טיבעי.

[לוסיניטרי*]

משבר? אוי, זה ממש לא נחמד..... אולי אני אעשה פה סבב בדיחות ואשלח לך כמה. אצלנו ישנים היום בבית הספר! (והם עוד חושבים שמחר מישהי תהיה עוד ערה כדי ללמוד... ) הייתי בשבת מחוץ לבית ואז כשחזרתי אחי התינוק ממש שמח לראות אותי ורצה לבוא אלי! (מה שדי עצבן את אחי שניסה להרגיע אותו חצי שעה, אבל הוא פשוט התגעגע אלי!!!) אמא שלי קנתה השבת מקור ראשון כדי לקרוא איזה כתבה שחברה שלה עשתה על האישה הזאת שהולכת להתחתן עם יגאל עמיר (BY THE WAY,שמעת על זה? זה די מוזר שמישהי רוצה להתחתן איתו... קראתי על זה בדיחה- השמאל דורש שחתונתו של יגאל עמיר בתקופת מאסרו תחשב לו כשני מאסרי עולם מצטברים...) בקיצור, היתה בעיתון גם כתבה על אישה אחת שמגדלת את הילדים שלה בבית (יש לה שישה ילדים- בת, שלישיה-2 בנות ובן ואז תאומות. ממש חמודים!) ודיברו שם על החינוך הביתי והמיטה המשפחתית והמעלות של זה... אהבתי לראות...
חברות שלי סיפרו כאן בדיחה אחת, די בסדר ככה, אבל ממש מגעילה. תגידי לי אם בא לך לשמוע אותה, ואז אני אכתוב לך. (או שלא... ) אני מקוה שאני מצליחה לעודד אותך קצת, ושתמצאי חברה מהר!
אוהבת......

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תודה מור. קודם כתבתי משהו וכניראה לא הוספתי אותו. איזה בעסה.
לא ידעתי שמישהי רוצה ליתחתן עם יגאל עמיר! זה די מבדר. בעצם זה די עצוב. אין לי עיתונים מהארץ פה, מה גם שאני לא אוהבת ליקרוא עיתונים. אז תודה על העידכונים. בקשר לכתבה השניה, זה תמיד כיף לי ליקרוא על אנשים שחיים דומה וחושבים דומה. וזה טוב שכבר לא מפחדים ליכתוב על זה ולדבר על זה.כשהיינו בארץ ,חמותי היתה שולחת לנו כתבות כאלה,כי בישבילה אם זה כתוב בעיתון סימן שזה בסדר. וחוץ מזה זה הראה לה שיש עוד פסיכים חוץ מהבן שלה ואישתו...
תודה שאת לפחות מנסה לעודד. העלית חיוך על שפתיי.

[לוסיניטרי*]

אני שמחה שאת מעודדת. בקשר ליגאל עמיר הויכוח כרגע אם לאפשר לו בכלל להתחתן. אני אמשיך לעדכן.

[לוסיניטרי*]

הי אורית! מה עניינים? איך היום שלך בינתיים?

[אורית_אוקו_ערוסי*]

סיפור-
היזמנתי לי מינשא חדש של "over the shoulder" וחיכיתי בקוצר רוח ובתיקוה שבאמת יגיע לידי (אחרי שחבילה מלאה כל טוב שנישלחה מהארץ נעלמה כלא היתה...). לבסוף קיבלתי פתק מהדואר שאומר שמחכה חבילה בישבילי ועלי לבוא לאסוף אותה. לא כתוב איפה הדואר נימצא, אז שאלתי יודעי דבר (ישראלים מנוסים) והיום בבוקר שמנו פעמינו לדואר הראשי שנימצא במרכז העיר.לאחר פקקים רבים בעיר הסואנת, רמזורים שלא עובדים, רמזורים שעובדים אך עומדים בזויות מוזרות- כמעט מפורקים, שוטרים שמנסים לכוון את התנועה שבקושי נעה וילדה שיושבת לידי וצועקת שהיא לא יכולה לינשום כי יש הרבה עשן, בסוף היגענו לדואר. ושם, קודם מחכים בתור(כמו בכל מישרד ממשלתי רגיל).אין מחשבים. הכל ידני. כשסוף סוף היגיע תורנו ומצאו את החבילה היתחיל מסעינו באמת. קודם עומדים בתור לפקיד שפותח ובודק מה יש בחבילה. הם פותחים את כל החבילות! והכל על הדלפק לעיני כולם (לא שיש לי מה להסתיר בחבילה הזאת, אבל בכל זאת... ) כשסוף סוף היגענו לפקיד שפותח את החבילה, הוא גם מחשב כמה צריך לשלם. ןאז, כמובן, הולכים לשלם. לאחר התשלום חשבנו שסיימנו, אך לא. אז עברנו עוד 4 פקידים (!) שכל אחד שם חותמת על הטופס ולאחד היינו צריכים לשלם עוד משהו, אין לי מושג על מה שילמנו ועל מה חתם כל אחד מהם. ולבסוף קיבלתי את המינשא המיוחל. ז היה מפרך ומתיש, כשברקע גאיה מיבבת שהיא רעבה ו\או מציקה לאור לסירוגין ולחליפין.
אבל בסוף חזרנו הביתה עם מינשא חדש בצבע סגול עם פרחים קטנים.
וכל התלאות האלה בישביל לקבל חבילה קטנה.

[אמבט_ים*]

אורית, אין לי כל כך מה לאמר כדי לנחם, הרגשת בדידות היא הרגשה קשה, יש סיבה שבגללה התרחקתם עד אפריקה, מטרה חשובה, ואני בטוחה שכולכם רק תרוויחו מהחוויה הזאת, גם בבדידות יש יתרונות לומדים כל מיני דברים שאי אפשר ללמוד אחרת כך שזה אולי מתנה שעוד תגידו עליה תודה.
טוב פה את לגמרי לא לבד אנחנו קוראים אותך. (טוב אני יודעת שזה לא אותו הדבר, אבל בכל זאת.)

[ברונית_ב*]

אורית הסיפור שלך מזכיר לי את הפרוצדורה של להיכנס עם רכב לסיני (-:

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תודה מאיה.האמת היא שהפעמים היחידותשאני מרגישה לא לבד זה כשמישהו כותב לי (באתר או באי מייל)...
ברונית . כניראה שככה זה במדינות של עולם שלישי.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

סיפור-
כבר סיפרתי שהרבה מאוד מהמקומיים הולכים קילומטרים ברגל, פשוט מפני שזה הכי זול. ומה עושים אם צריכים פיפי בדרך? פשוט עומדים ועושים פיפי...

באחד הימים עצרנו בצד הדרך ביכדי ליקנות תירס על האש. בצידי הדרך ראינו קבוצה של ילדים קטנים,כ-7 ילדים,שאחד מהם, הגדול יותר, החזיק מיטריה גדולה מפני שירד גשם וכולם היצטופפו תחת המיטריה והיתחלקו בקלח תירס אחד.הם קנו את התירס והימשיכו בדרכם. מאז המראה הזה אינו עוזב אותי.

[לוסיניטרי*]

טוב, בטח זה קשה להגיע למדינה כזאת ממדינת ישראל (שעם כל הצרות שיש בה, עדין היא מדינה מפותחת,) אבל ככה זה במדינות מתפתחות. אולי תחשבי על זה שככה הם מכירים את החיים, זה לא עצוב להם מדי, כי הם לא מכירים כל כך מצבים אחרים, והם מאושרים ושמחים בזכות כל הדברים האחרים שיש להם. ומה לעשות, חייבים להודות שמן הסתם יש להם יותר תמימות מאשר לנו. ככה זה, אולי לנו יש קצת יותר כסף ומודרניזציה, אבל זה בא לנו על חשבון דברים אחרים שהיינו מקבלים לו היינו כמוהם, גודלים וחיים בטבע. וזה מה שנפלא כל כך בעולם שלנו. הגיוון הזה.

[גיל_מלמוד*]

שלום אורית.
מאוד מעניין ומרגש לקרוא את דברייך.
נשמע כמו הרפתקאה אחת גדולה - עם הרבה חוויות טובות ורעות.
קצת מזכיר את הסיפורים של משפחת אלמוג על ניגריה.
בכל אופן - הסיפורים מדליקים ומאוד מעניינים.
ד"ש חם לאייל ולאמוץ.

[לוסיניטרי*]

הי! בוקר טוב!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

במשך כשבוע לא היה לנו קו טלפון ולכן גם לא אינטרנט-אתר.
היה גשם חזק ואז נעלם הקו ונישארו רק רעשים. כשניסינו לברר מה קורה נאמר לנו שחדרו מים לצינור של הקו וזה יכול לקחת גם חודש או יותר.אני מיד חטפתי קריזה רצינית \דיכאון והירגשתי מאוד מתוסכלת. זה הקשר שלי עם העולם החיצון ועם כל חברותי.! זה מה שמחזיק אותי מיום ליום ! אבל אין לי מה לעשות מלבד לחכות ולהציק לחברת הטלפונים בכל יום.
מה שקרה בסופו של דבר היה שהיתחלתי ליקרוא ספר שמאוד רציתי ליקרוא , ואף נהנתי. כבר חשבתי ללכת ל"אינטרנט קפה" ליכתוב אי מיילים ולהציץ באתר, אבל אז, במפתיע צילצל הטלפון...
כמה שמחתי !!

המשך סיפור הברזים המחשמלים-
בא החשמלאי ושם ערקה נוספת. אך גם זה לא עזר. לקח לו עוד שבוע עד שהיגיע שוב והפעם הביא איתו עוד חשמלאי. הם בדקו ובדקו ובדקו. היתיעצו והיתיעצו והיתיעצו. ואז היגיעו למסקנה משותפת שהבעיה היא לא בתוך הבית , אלא בכבל המחבר מהעמוד בחוץ לבית. זה כבר מצריך טיפול של חברת חשמל המקומית. הוא טוען שיזמין אותם. עכשיו נחכה וניראה אם וכאשר זה יקרה, האם הם יצליחו לסדר את הבעיה...
המשך יבוא.

[ברונית_ב*]

תודה לאל שחזרת! כבר חשבתי שאריה טרף אתכם!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תודה על הדאגה, ברונית. את מקבלת את התואר "הקורא המתמיד" בדף הזה.

[ברונית_ב*]

[אורית_אוקו_ערוסי*]

חזרתי מהגן עם גאיה.
היום הלכנו מאוחר כי גאיה היתעוררה בשעה 6 בבוקר,שזה מאווווווווווד מוקדם בישבילה, ומניסיון קודם, אם היא עייפה אין לה כוחות להיתמודד עם הגן ליום שלם, אז החלטתי לקחת אותה באמצע היום, שנגיע לזמן שמשחקים בחוץ. (את זה היא אוהבת). כמובן שהיתקבלנו בחיוך ובשימחה ובהבנה.
האמת היא שגם אני יוצאת קצת מותשת מהגן,כי יש שם את החוקים שלהם כמו- כשמשחקים בבוקר בתוך הגן אסור להישתולל וליצעוק, ובזמן האוכל גם צריכים להיות שקטים ומנומסים ולחכות עד שכולם יגמרו לאכול ורק אז קמים מהשולחן.
וזה מתיש כל הזמן לשים לב שאני בסדר ולא חורגת מהחוקים. מזל שאנחנו הולכים רק פעמיים בשבוע. זה ניראהלי כרגע המינון הנכון.
הביקורים בגן ובבית הספר עם בנותיי מחזקים דעתי בקשר לחינוך הביתי. זה הכי טוב ! נכון שצריך לספק חברה ופעילויות לילדים, אבל מיסגרת, תיהיה טובה ככל שתיהיה, וזאת שאנו הולכים אליה באמת מקסימה, זה עדיין מיסגרת בה צריך המבוגר "לנווט" קבוצה של ילדים שלא תמיד בא להם לעשות מה שמבקשים מהם, וצריך לימצוא חן בעיני המורה וכו.
לזכותם של הצוות באותו גן\בית ספר יאמר שהם מאוד סבלניים ועם הרבה אורך רוח, אבל בכל זאת. .. אני מקוה שבנותי ירצו להמשיך בחינוך הביתי למרות שפה זה פחות נוח.

המשך סיפור הברזים המחשמלים-
היום אמורים לבוא מחברת חשמל...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

אך לא...
אמורים לבוא היום

[אורית_אוקו_ערוסי*]

אך לא:-P

שמתי לב שבהרבה מהלילות שליפני שהולכים לגן גאיה לא ישנה טוב ומתעוררת מאוד מוקדם. כניראה שזה מלחיץ אותה בצורה כלשהי, אבל אני לא בטוחה אם זה בסדר. בנתיים היא לא אומרת שלא רוצה ללכת, אז נמשיך.
היום היא אמרה שאולי נבטל חלק מהפעילויות שלנו וניהיה יותר בחינוך ביתי, אבל אולי זה ביגלל משהו שהיא שמעה ממני?? (אמרתי שאני שמחה שאנחנו הולכים רק פעמיים בשבוע...)
ניראה איך יזרום בהמשך. מיום שישי יש כמה ימים חופש של אמצע סימסטר. זה יתן לנו קצת שקט (או שלא-יותר היזדמנויות לריב...? )

[אורית_אוקו_ערוסי*]

עידכוני חשמל- עד היום עדיין לא היגיע חברת חשמל אלינו... כל קביעת פגישה\זמן פה זה משהו ערטילאי לחלוטין...

מזג האויר פה משתולל. זו אמורה להיות העונה החמה והיבשה, אבל יורד די הרבה גשם וגם לא כלכך חם. זה בערך כמו אביב בארץ שלא יודעים למה לצפות. יום אחד שמש נעימה וחמימה ויום אחר גשם זלעפות וקריר מאוד. וכשיש גשם חזק הוא מביא איתו הפסקות חשמל. אתמול חזרתי מהגן עם הבנות ולא היה חשמל. העובדות אמרו לי שזה היתחיל בסביבות 11 בבוקר, וזה נימשך עד 6 בערב... ביגלל זה לא כתבתי אתמול...
אז עכשיו תדעו שאם אני לא כותבת זה ביגלל שאין חשמל, או שאין טלפון, או שהמחשב היתקלקל...
זו מציאות החיים פה.

הגנן שלנו יזם גינת ירקות. שמחתי מאוד, כי אני לא היגעתי לזה מרוב פעילות שסידרתי לעצמי, ובין מחלה למחלה (כל פעם של מישהו אחר). בשימחה רבה הוצאתי את זירעי הירקות שהבאתי איתי מהארץ ונתתי לו אותם. היסברתי לו איך ליזרוע ומקוה שיצא מזה משהו. עוד יתרון בחיים פה לא מצאתי זמן לעשות בעצמי, אז יש מי שיתחיל בימקומי.

יש פה שביתה של המטטו (MATAU), שזה מיניבוסים שמשמשים לתחבורה ציבורית. שר התחבורה החליט שהם חייבים לשים לגורות בטיחות ולהעלות נוסעים רק כמיספר המושבים (עד עכשיו הם היו דוחסים כמה שיותר). נהגי המטטו היתרעמו ופתחו בשביתה, כי פחות נוסעים =פחות כסף. עכשיו הם רצו לחזור לעבודה אך במחירים גבוהים מאוד. אז שר התחבורה אסר עליהם להעלות מחירים והם חזרו לישבות. כך שכבר שבועיים בערך אין מטטו ולמקומיים זה ממש בעיה. הרבה מהם הולכים ביגלל זה שעות ארוכות ברגל כי אין להם כסף לשלם לאוטובוס רגיל. הם יכולים ללכת שלוש שעות בעיר ממקום אחד לשני , בגשם או בשמש הקופחת.

לפני כמה ימים ניגשתילעוזרת גננת בגן של גאיה (שהיא מקומית) ואמרתי לה שלא ידעתי שהבן שלה נימצא איתה בגן. רציתי להביע שימחה על זה שיש באפשרותה להיות עם בנה. אז היא ענתה לי בפשטות ששהוא לא הבו שלה אלא של אחותה שניפטרה כשהיה בן 6 חודשים, והיא מגדלת אותו אז היא מביאה אותו לגן כי אין מי שישאר איתו בבית. יש לו גם אחות בת שמונה שנישארת בבית לבדה (סביר להניח שאין כסף לישלוח אותה לבית ספר) וגם אמא ואבא שלה ניפטרו וגם אחיה אז היא מטפלת בילדים של כולם. יש לה מישפחה גדולה. וכל זה בנינוחות כאילו היא מספרת שהלכה אתמול לטייל. ואני נישארתי בהלם ורק אמרתי שזה מאוד עצוב וחייכתי איתה כשחייכה, וזה נישאר חקוק חזק בזיכרוני.
אז הבנתי שמוות זה חלק גדול מחייהם. אין כסף ללכת לרופאים טובים וליקנות תרופות מתאימות אז יש יותר תמותה, והם מקבלים את זה כחלק מהחיים וממשיכים הלאה עם מי שנישאר.

• באותו הקשר-שומר הלילהשלנו סיפר שביתו הכורה ניפטרה ממלריה כשהיתה תינוקת. והוא סיפר את זה באתו שקט שתיארתי קודם.

(דרך אגב- בניירובי עצמה אין מלריה כי זה גבוהה מידי)

[אורית_אוקו_ערוסי*]

היום היינו בטיול עם הגן של גאיה. גם ההורים הוזמנו , אך רק מעטים היגיעו.
הטיול היה במסלול בפארק הלאומי. נעים ולא ארוך מידי. ראינו גם קצת חיות והיה שינוי נעים בשיגרה. רוב ההורים פשוט לא רוצים לבוא. זה לא מעניין אותם. חבל.
היכרתי שתיים שלוש אימהות ,אחת איטלקיה, אחת מהולנד ואחת לא יודעת מאיפה.
אבל אין כמוכן, חברותי שבארץ! אני ממתגעגעת.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

החשמלאי של חברת חשמל ... עדיין לא היגיע... בכל פעם שמתקשרים אליהם לברר מה קורה הם אומרים "הוא מיד מגיע. בשעתיים הקרובות", ופעם אחת אף היגדילו ואמרו "כתוב לי שהיה אצלכם ליפני כמה ימים ותיקן את הבעיה..."
ואנחנו נידהמים בכל פעם מחדש מהיצירתיות ומהעיקביות

בנתיים עברנו משילשולים לשיעולים ונזלות.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

אחד הדברים שנחמד פה זה שיש דברים שאין פה.
למשל אין נייר אפייה. בהתחלה חשבתי שזה ממש נורא ומעזבן. אבל עכשיו אני נהנית מזה. משמנת את התבניות ואופה.זה לא נורא כמו שחשבתי וזה לא הרבה עבודה לנקות אחר כך.
דבר שני זה שאין הרבה אוכל מוכן כמו סלט חומוס (עם חומרים משמרים) ובורקס.
אז התחלתי להכין בבית. קונה גרגירי חומוס. מרתיחה, תוחנת עם תבלינים. מסתבר שגם זה לא הרבה עבודה וטעים להפליא.
מצאתי בסופר בצק עלים קפוא ואנחנו מכינים בורקס כל הבנות ביחד. ממש כיף.
אין שניצל מוכן (שהיה אצלי תמיד בפריזר לימים עצלים).אז אוכלים אוכל פחות משומר.
זה עושה לי הרגשה טובה.
חוץ מזה, ביגלל שיש לי פחות עבודות בית על הראש, אני מוצאת זמן לאפות לחם. וזה ממש ממש כיף גדול!
בקיצור, כל הדברים שתמיד רציתי לעשות להיתעצלתי או שלא מצאתי זמן אני עושה פה, אם מכורך ואם לא, אבל בסופו שלדבר זה כיף.

[אור_אוקו_ערוסי*]

חברת חשמל כמובן שלא היגיעו, אבל בעלי שלח חשמלאי מהעבודה שלו, ולאחר חיפושים ובדיקות גילה שזה הדוד של המים החמים שעושה את הבעיה. אז היום מתקנים לנו את זה ויגיע הסוף לסיפור הברזים המחשמלים המוזר. איך מהסוויטש של הדוד זה מעביר חשמל לכל בירזי הבית?? זה ניסגב מבינתי, אבל העיקר שזה יתוקן.

אור היתעוררה בחמש בבוקר עם שיעולים קשים וחום.
גאיה ותומר מישתעלות כבר כמה ימים ומנוזלות. בקיצור, נחמד פה.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

כמובן שאת מה שלמעלה אני כתבתי ולא אור.
סיפור- אחי קנה היום מד חום בבית מרקחת. מד חום כספית, יש כספית בקצה אבל אין לה צינורית לעלות בה

[ברונית_ב*]

אני מנסה לדמיין את העניין עם הברזים המחשמלים. תעזרי לי (-:
זה כמו שנוגעים בדלת של אוטו חוטפים זץ קטן אומרים סססאמכ חטפתי זרם - או שמשהו יותר רדיקלי?
אפשר לגשת אליהם עם כפפות עבודה ונעלי גומי ולא לחטוף?

לפחות נחסך ממך לשטוף כלים D-:

> ברונית מחפשת את היתרונות <

[אורית_אוקו_ערוסי*]

ברונית יקרה
כשנגענו בברזים הירגשנו הרבה "קיצקוצים" ,כמו שהבנות תיארו את זה. ממש זרם, לא רק תיק קטן כמו מאוטו. אם נעלנו משהו זה לא חישמל. וזה היתחיל רק אחה"צ. עכשיו אנחנו יודעים למה, זה היתחיל בכל פעם שהידלקנו את הדוד של המים החמים...
אתמול זה תוקן !!

לכל הצפוניים, היתקשר אלינו חבר הבוקר וסיפר שיורד שלג. ואוו. הלוואי ויכולנו להיות שם גם בשלג. יש לנו תמונות מהשלג בשנה שעברה והבנות מתרפקות עליהן מידי פעם.
שוב מציפים אותי געגועים:'(

ושלא אשכח- בעלי ממש נעלב,ובצדק, שלא היזכרתי שהוא היה האבא היחיד שבא לטיול של הגן של גאיה. אז אני מתקנת את המעוות- בעלי היה האבא היחיד שבא לטיול, וזה היה לנו מאוד כיף ליזכות בעוד קצת זמן אבא.

חוץ מהכל, עכשיו גם אני היצטרפתי לחולים.גרון כואב, נזלת וסחרחורת.
מתוך הערפל אני כותבת לכם.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

שוב יורד גשם ואפור, אבל לא ממש קר. קריר. איזה כיף שיש חופש מביה"ס\גן. לא צריך לקום מוקדם ולמהר ולהילחץ. בקרים נעימים (רציתי ליכתוב "שקטים" אבל מיד ניזכרתי שהם לא היו ממש כאלה ,אלא מלווים בריבים עקובים מדם בין אור לגאיה. ) .אנימעדיפה בכל זאת את ההיתנהלות העצלה בבוקר.

כבר מיזמן לא ראינו את האיש המכבס בנחל.הבנות מאוכזבות...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

נישארתי פה לבד??
אוף, החיבור של האינטרנט כל כך איטי.זה מתיש

[אמא_נמרה*]

את לא לבד. אני קוראת את מה שאת כותבת, אבל אין לי מה לומר, ובכלל אני ממעטת לכתוב באתר בזמן האחרון מסיבות אישיות.
אנחנו לא מכירות אבל אם כבר אז אכתוב לך שאני מעריצה אותך. מעבר לארץ אחרת וכל כך שונה דורש כוחות נפש עצומים. את מתארת את מה שעובר עליכם בלשון מאד רגועה ואמיתית, אפילו שהרבה פעמים אלו חוויות מאד מתסכלות .

במיוחד חשבתי עלייך כאשר סיפרת על המסע לדואר כדי לקבל חבילה קטנה...

[תמר_רוזנפלד*]

לעולם לא תצעדי לבד.........

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תודה לך אגליה. בקשר לשקט. עד שאני מגיע ליכתוב אני מנסה להירגע ולתת לזה נופח מבדר, אבל ליפעמים בא לי ליתפוצץ וליצרוח.
ובקשר לאומץ, זה פשוט עדיין ניראה לי מופרח בצורה כלשהיא. כאילו שאני בסרט של מישהו אחר...

ולך תמר היקרה, פשוט תודה|L|

[אורית_אוקו_ערוסי*]

ליפעמים אני פשוט מחכה ליום שבו אוכל להיסתכל אחורה ולהאנח בהנאה...

עכשיו אנחנו הולכים לחוג של ישראלים שזה שעת סיפור עם הפעלה.
מביאים לשם ילדים בני שלוש-ארבע שכל זה ממש לא מעיניין אותם, וביכלל , הם חזרו רק בארבע מהגן ומיד לחוג ואין רגע דל...
העיקר שהבנות שלי נהנות! גם זאת שבת ארבע ושלושתרבי וגם זאת שבת שבע.

[יונת_שרון*]

אני כאן כל הזמן, קוראת מרותקת. בבקשה תמשיכי!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תודה גם לך יונת. אנחנו מתגעגעים מאוד.

החופש ניגמר ועוד מעט נוסעים לבית הספר לשיעור מלאכת יד של אור.
גאיה ותומר יהיו עם אחי בחוץ ויקפצו על קפצית ענקית שבית הספר קיבל במתנה. הן נהנות מזה מאוד ומשתכללות בכל פעם.
ביגלל שבית הספר הזה הוא ללא מטרות רווח הם מבקשים תרומות של ציוד ולפעמים גם כסף כל הזמן. למשל, לגן של גאיה אנחנו הבאנו שק מלא שאריות בדים ליצירות וגם שאריות עצים. הם מאוד שמחו ואף קיבלנו תודה רישמית בעיתון השבועי של בית הספר.
אבל התרומות הן בכל תחום, מחול לבור קפיצה, מיכלים לאיסוף מי גשם (כן, הם אוספים מי גשם ומשתמשים בהם לרחיצת כלים וניקיונות), ועד דפים וכל דבר שמוכנים לתת להם שיכול לשמש את הילדים והמורים.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

היום בדרך לבית הספר שמתי לב למשהו שלא ראיתי קודם לכן: ראיתי איש חושב בצידי הדרך ולידו, על ערימת בלוקים, מונח לו מסור מכני. מסתבר שכך הוא אומר שהמסור להשכרה... אין שום שלט לידו אבל ברור לכולם שאם מישהו יושב כך עם מסור לידו סימן שזה להשכרה. בהמשך הדרך שמתי לב לעוד שניים כאלה.
שוב הידהימה אותי הפשטות שבהיגיון.

בזמן שישבתי עם אור בכתה תומר, בת כמעט שנתיים, ניכנסה ויצאה מהכתה כעוות נפשה,ובכל פעם שבאה גם רצתה לינוק, והשיעור נימשך מיבלי להיתחשב בה,כלומר זרם הלאה למרות שישבתי והנקתי אותה עד שהחליטה לצאת שוב החוצה. זה היה כלכך נעים.
וגאיה פשוט קפצה על הקפצית במשך כל השעה וחצי של משך השיעור ונהנתה מאוד.

[נהר_שליט*]

אורית, אנחנו איתך, שמחים איתך באור בחושך וגם בדימדומים.
תמשיכי לעדכן ותהיו בריאים

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תודה נוהר יקרה. אנחנו אןהבים אותכם ומתגעגעים מאוד.אני עדיין זוכרת בבירור את הפרידה העצובה ממך:'(

גינת הירקות נובטת! איזה כיף. הכל מלא בנבטים קטנים של מלפפונים, קישואים,גזר,עגבניות,ותירס. אנחנו עוקבים אחריהם בהתפעלות. הבנות יוצאות כל אחה"צ להשקות (אם לא ירד גשם) בעזרתו של Kizito הגנן.
הוא קנה והביא גם שתילים של תרד וסוקומה,שזה עלים דומים לתרד ומשמשים כחלק מהאוכל של המקומיים, וגם של בצל. את אלה שם בפינה אחרת. ולידם צמח באופן ספונטני שיח של דלעת.
בקיצור, שימחה גדולה.

אני עדיין קצת חולה ומעורפלת, אבל הכתיבה פה עוזרת לי לישמור על שפיות.

[לוסיניטרי*]

אורית היקרה! סליחה שלא כתבתי מלא זמן פשוט לא היתה לי גישה לאינטרנט. וכשהיתה לי גישה לא היה לי זמן. אני תמיד חושבת עליכם ושולחת לכם אנרגיות חיוביות. אני חייבת לזוז, אני באמצע שיעור. אני אשתדל לכתוב בקרוב. רפואה שלימה, ו- גדול...

[ענת_גביש*]

היי אוריתי, אני קצת מתביישת להכנס לדף שלך אחרי המתקפה ההיא...אבל תדעי שאני קוראת ונהנית מאד, בעיקר לקרוא על הפרטים הקטנים, הנייר אפיה שאין, הנבטים..תויימר שיונקת בשיעור של אור...איזה כיף. וגם הסיפורים הנוגעים ללב של שומר הלילה והמורה. תהיו בריאים ותרגישו טוב...

[לוסיניטרי*]

הי, הגעתי. עכשיו יש לי זמן. גמרתי את כל המטלות שלי... אז מה קורה איתכם בינתיים? חשבתי עליכם המון פעמים, גם כשלא ממש כתבתי.. אני בתקופה שלומדים לקראת היציאה לפולין. לרגל המאורע הביאו אותנו לבי"ס ללמוד גם בשלג (!) זה היה די מדכא אחרי החגיגה של ערב קודם של- אין לימודים ואין לימודים...(ציטוט של אחי הקטן...). אז לי בכל זאת היה לימודים.
קצת חדשות:

• אין חדש בקשר ליגאל עמיר (חוץ מהגילוי המזעזע שהבת של אשתו לעתיד לומדת שתי שכבות מתחתי. לא מי יודע מה מקובלת. מסכנה. אני מרחמת על הילדים שיהיו להם יעשו להם לינץ' ברחוב. ולא יהיה להם אבא עד שיהיו להם ילדים בערך...)
• את בטח יודעת את זה אבל היתה עסקת החלפת שבויים עם החיזבללה, והחזירו את אלחנן טננבאום (חי), ואת גופותיהם של שלושת החטופים- בני אברהם, עדי אביטן ועומר סועד. זה היה ממש עצוב. עד הרגע האחרון קיוותי שהם אולי יהיו בחיים. בקשר לטננבאום, מרגע שהחזירו אותו (לפני 3 שבועות) ועד עכשיו הוא בחקירה. לפני כמה ימים עתרו לבג"ץ בבקשה להאריך את תקופת החקירה שלו לעוד זמן (או לפחות משהו בסגנון). אתמול פירסמו בחדשות שיש חשד שהוא ביים את חטיפתו או עשה הסכם עם החיזבללה, בגלל שאין סימנים לכך שהוא עונה בחקירתו, נסיבות הגעתו ללבנון חשודות, הוא נבדק מספר פעמים בפוליגרף והתוצאות היו שליליות,לישראל נסבו פגיעות בטחוניות כתוצאה ממידע שהוא נתן לחיזבללה, אבל הוא לא מוכן להגיד מה הוא סיפר וכמה דברים. אם זה נכון זה מאוד חמור, ישראל השקיעה ושילמה מחיר כבד תמורת החזרתו, ואם הוא בוגד זה לא היה שווה את זה. היה טוב יותר להשקיע מאמצים אצל רון ארד. אם הוא לא עשה כלום אז המדינה עושה לו עוול ע-נ-ק, והם יצטרכו למצוא דרך לפצות אותו על זה.

>לוסי לוקחת בערבון מוגבל את מה שמפרסמים בטלויזיה...<

• נערכים ויכוחים אדירים בקשר לתוכנית ההתנתקות- נסיגה חד-צדדית, והמשך בניית גדר ההפרדה. אין לי זמן לכתוב על זה בגלל שבדיוק עכשיו מתחיל לי עוד שיעור.

בי!

[מיצי_פיצי*]

עקבתי בחשאי אחר סיפורייך (לא בעקביות אבל בעניין) וכאשר כתבת על הזרעים נזכרתי בספר שקארתי לא מזמן בשם "תורת עץ הרעל" אודות משפחת מסיונרים אמריקאיים בפטיסטים בכפר אפריקאי, הם ניסו להנביט זרעים שהביאו מארה"ב, השתילים גדלו לשיחים פורחים אבל לא יצא מהם שום ירק כי לא היו במקום החרקים המתאימים להאביק את הפרחים...אני מקווה שגורל הירקות שלכם יהיה טוב יותר וממליצה לך לקרוא את הספר.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

ענת היקרה
אני אוהבת אותך ומתגעגעת מאוד ותמיד שמחה כשאת כותבת לי. תודה. האמת היא שחששתי שאת לא מרגישה נוח ליכתוב לי, אז אני שמחה שעזרת אומץ...

תודה לך מור על העידכונים. האמת היא שאני ממש ממש מנותקת מכל החדשות וזה נחמד לישמוע על הדברים האלה, במיוחד כשאני לא ממש בתוך הקלחת הישראלי. המשיכי לעדכן כשיהיה לך זמן.

ולך, מיצי פיצי (מאיפה הכינוי הזה? ) תודה על זה שאת עוקבת אחרי הסיפורים שלנו. תמיד נעים לי לישמוע שקוראים את מה שאני כותבת.
אני מאוד מקוה שהזרעים שלנו כן יניבו פרי.אבל אם לא , ניקנה שתילים מקומיים בפעם הבאה.
האמת היא שלא העליתי על דעתי כזאת בעיה. מענין. ימים יגידו...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

היום אין לי סיפורים חדשים כי אני עדיין מרגישה ממש לא טוב והכתיבה הולכת לי באיטיות רבה. מה גם שבלילה הייתי עסוקה בלשלשל .
מקוה להרגיש יותר טוב מחר ולהמשיך עם הסיפורים המענינים!

[סמדר_נ*]

מה גם שבלילה הייתי עסוקה בלשלשל .
אוי... תרגישי טוב!!
ורק שתדעי -- גם אני בקוראים הלא-מכירים, נהנים ושותקים.

[אמבט_ים*]

בטח את כבר יודעת שגם אני מהקוראים בדף, כי כבר רשמתי גם אני, גם אני, אוף איזה נודניקית אני.

[לוסיניטרי*]

תרגישי טוב!
היום יש את ההכתרה. היה לנו היום מינוס, אז קמתי מאוד מוקדם. למרות זאת איחרתי את האוטובוס בשתי דקות מה שגרם לי להסחב במזג אויר באמת גרוע במשך חצי שעה סתם. זה היה מאוד מבאס. אבל מה שכן היה נחמד זה שגמרנו ללמוד (סוף סוף!) את החומר לבגרות בכמיה השנה. מעכשיו ועד הבגרות מתחילים תירגולים.... המורה שלנו לכמיה ממש חמודה ואחרי זה ראינו איזה סרט שהיא עשתה מתישהו על החומר שלמדנו. בכלל האוירה בשיעורי מגמה שלנו ממש טובה. אצלנו במגמה יש המון שעות, עוד יותר המון חומר ללמוד, וכפול מבחנים משאר המגמות. וכשמתלוננים על זה, (בעיקר באוזני חברות, כי למורים באמת שאין על מה להתלונן. אנחנו יודעות שאנחנו צריכות כל דקה ושלא סתם מבזבזים זמן במגמה, אבל בכל זאת....) אומרים לנו ש'זה אשמתכם שהלכתם לביו"ט...' מה שמנחם בכל זאת זה שיש לנו את המורים הכי טובים, שהחומר באמת מענין והחברות במגמה... יש דברים שבשבילם שווה להשקיע... (אני לא מאמינה על עצמי, אני אשכרה מודה ששווה לקום ב-5 אחרי שעתיים שינה... )
אז כמו שהתחלתי, היום יש בשעה שלישית הכתרה (וכל שאר החגיגות של ראש חודש אדר ) ועד אז (במזל!) יש לי מלא זמן אינטרנט... אז כמו שאת רואה אני מנצלת אותו, מיד נכנסתי אליך. אני ממש מצטערת שאת חולה ומקוה שתבריאי בקרוב... ע-נ-ק! תמשיכי להיות חזקה. אני ממש מתפללת שתתאקלמו יותר טוב ושתרגישי יותר בבית (גם אם לא ממש...) ושתמצאי חברות טובות ומהר... תמשיכי לעדכן, אני ממש שמחה כשאת כותבת... (אין לי ממש חדשות, אבל היה היום פיגוע בקו 14 בירושלים, ויש הרוגים ולפחות 40 פצועים לפי הדיווחים עד עכשיו. חוצמזה, השבוע יתחילו הדיונים בבית הדין בהאג בקשר לגדר ההפרדה. יש מלא וויכוחים בקשר לזה והאם יש לביה"ד סמכות לשפוט בנושא...)
יום טוב! שיהיה לכם חודש אדר טוב ושמח!
כשאני קוראת שוב את מה שכתבתי זה נראה כמו בלוג... סורי...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תודה לכל "הסמויים" שיצאו מהצללים ולו לרגע. לפעמים אני פשוט מרחמת על עצמי וצריכה שתעשו לי קצת "פוצי מוצי" כדי שארגיש שוב בחברה טובה. בתוך המחלה הזאת שמסרבת ללכת אני נתקפת געגועים עזים לארץ ,לבית בו גרתי, לדברים קטנים כמו דפיקה על הדלת וחבר\מכר עומד בפתח,שיחת טלפון מעודדת עם חברה , טיול לגן המשחקים השכונתי, מסיבות חג אצל משפחת כשר ועוד דברים דומים. כניראה שביגלל זה אני חולה. כל הג'יפה יוצאת...

היום היינו באירוע של הקהילה. היגיע לניירובי "תיאטרון הקרון" מישראל (חלקכם בוודאי ראה הצגות שלהן). זה שלוש נשים שעושות תיאטרון בובות . הן באו לכאן להישתתף בפסטיבל תיאטרון שמיתקיים כאן, וביקשו מהם לבוא לעשות משהו לילדי הקהילה. אז הלכנו ליראות. הן היסבירו קצת על הבובות ועשו הצגה קטנה, ההסבר בסופו של דבר היה קצת מיגע לילדים והן היו צריכות להשתיק אותם כל הזמן. (לא מבינה למה עושים לילדים דברים כה מתישים...). בסופו של דבר לימדו אותנו להכין בובות מצלחות נייר, שזה היה נחמד וכייף.
כשחזרנו הביתה בנותי פצחו בפסטיבל הצגות עם הבובות שהכינו ועוד בובות שאספו בבית. זה היה מהנה ביותר ומשמח ליראות יזה רעיונות מצחיקים הן ממציאות.
המיפגשים האלה עם הקהילה הישראלית\יהודית מאוד חשובים עבורן, לדעתי. לי ולבעלי אין שם ממש עם מי לדבר והאנשים לא ממש מעניינים, אבל לבנות זה חשוב והן נהנות מאוד, אז אנחנו עושים את המאמץ והולכים בכל פעם.

זהו. עכשיו אפי מנוזל וסתום לחלוטין. אין ליחוש טעם וריח וזה מאוד מתסכל. מקוה שיעבור בקרוב.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תודהההההה רבה חמודה. (על כל הפוצי ושות').
עדיין לא היגיע, אבל אנחנו אופטימיים! עכשיו נימצאה פיתאום חבילה שנישלחה אלינו ליפני חודשיים בדואר שליחים... אבל משום מה הם לא שלחו לנו שום הודעה ושכחו מזה. עכשיו היתקשרו אליהם מהארץ, אז הם אמרו "אהההה, החבילה פה...". היום אייל ילך להוציא אותה וניראה מה נישאר ממה ששלחו לנו...
מתי בדיוק שלחתם ?

[אורית_אוקו_ערוסי*]

בעלי הוציא את החבילה מהדואר ו...לשימחתחנו הרבה היא שלמה!! עכשיו כולנו מחכים בקוצר רוח שהוא יסיים לעבוד ויחזור איתה הביתה . שתבינו שהחבילה הזאת היתה אמורה להגיע בדואר שליחים עד הבית, אבל כניראה שפה עדיין לא שמעו על דבר כזה...

עכשיו מתקרב חג הפורים. טוב שאמא של אייל שואלת למה הבנות מתחפשות, אחרת לא הייתי זוכרת את זה. זה כלכך מוזר,בארץ אי אפשר להיתחמק מהחגים. זה בכל מקום- ברחוב ובתיקשורת. ומתכוננים חודש מראש וזה ממש באויר. פה לא מרגישים כלום.מזל שמזכירים לי...
אני מרגישה שחשוב לחגוג את החגים היהודיים-ישראליים פה בגולה הרחוקה.
למרות שהייתי מעדיפה לחגוג אצל משפחת כשר...

היום אני מרגישה יותר טוב. מזל שבעלי עושה דיקור סיני. זה מה שהיציל אותי. כבר היתחלתי לפתח סינוסיטיס וזה היה נורא. הוא עשה לי דיקור וזה מיד הוריד את הלחץ. מה גם שאני מרגישה פחות סמרטוטית והערפל היתפזר לי מהמוח.
מקוה לקבל עוד דיקור היום ולצאת מזה באופן סופי!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

לאחר שענת כתבה שמעניין אותה מה אין פה אז ניסיתי לחשוב מה באמת אין.
אז קודם כל אין שקדי מרק ואין פתיתים. אתם מתארים לעצמכם חיים ללא שני אלה? (ואל תנסו לתת לי תחליפים! >:) ). בכל פעם שבא מישהו מהארץ לבקר אני מבקשת שיביאו קודם כל שקדי מרק ופתיתים.
גאיה מוחה מאוד על זה שאין במבה וצ'יטוס. בלי זה אפשר ליחיות, אבל גאיה לא תרשה למבקר מישראל להיכנס לביתנו ללא הנ"ל במיזוודתו! כמובן שתוך שעתיים גג לא יהיה לזה זכר.
ועל פירורי לחם לשניצל יש לי סיפור- בפעם הראשונה שחיפשנו פירורי לחם בסופר מצאנו משהו שניראה מתאים. אבל כשהיגענו הביתה ופתחנו את הקופסא גילינו שזה פירורי לחם עם ...ציבעי מאכל. מחריד למדי, ובסופו של דבר גם לא היה טעים. אז בפעם השניה שחיפשנו שאלנו איפה אפשר לימצוא בלי ציבעי מאכל והיפנו אותנו למאפיה השכנה. מסתבר שבמאפיה מוכרים פירורי לחם אמיתיים לפי משקל, מלחם שנישאר להם. גם טעים וגם יותר בריא וללא חומרים מיותרים.
שוב, כמה הגיוני!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

עוד משהו שאין פה,זה זעתר והתבלין המצויין-חוויג'.
אז חוויג הבאתי איתי סטוק גדול , וזעתר, רציתי ליקנות לי, אבל אייל סיפר בכתה שלו (הוא לימד ב"מדיסין" ) שאנחנו נוסעים למקום שאין בו זעתר ושזה מטריד אותי, אז אחת התלמידות הערביות נירעשה מאוד והביאה לו בשיעור שאחרי שתי שקיות מלאות זעתר טחון טרי טרי בעל ניחוח מדהים.אני שמתי מיד בפריזר והבאתי איתי לכאן.

ככה זה. פתאום דברים קטנים וטריווילים מקבלים פרופורציות שונות

[עוף_החול*]

אורית
כבר הרבה זמן לא נכנסתי לדף הזה. היום החלטתי לבקר אותך וקראתי את כל הדף מההתחלה. מה אני אגיד לך? עוברת עליכם תקופה מרתקת. מענין מאד לקרוא את כל תהליכי ההסתגלות שלכם. אין ספק שזה לא קל אבל זה לבטח מענין.
מנסיוני שלי הדבר הכי חשוב הוא לשכנע את עצמך שהכל לטובה. אני בטוחה שזה מאד לא קל בגלל שאת חיה במדינה שיש בה פערים חברתיים גדולים מאד וגם שוני וזרות לעמות ישראל אבל אם את משתייכת לשכבה הגבוהה (יחסית) למה שלא תקחי את זה בכיף ותהני מהמעמד החדש? הרי כל העובדים בבית והעוזרים למיניהם מקלים מאד על החיים, אז למה לא לשמוח בזה?
אפריקה היא לא מקום פשוט אבל יכול להיות כיף כשמסתגלים אליו. יש לי חברה שחיה בחוף השנהב 5 שנים כילדה ואהבה מאד את המקום.
כדאי לזרום עם הדברים. אין טעם להילחם במציאות, יכול להיות שתמצאו את עצמכם חיים שם עוד הרבה שנים. אגב אני לא יודעת איך זה בניירובי, אבל בארה"ב אחד ממקומות המפגש הטובים ביותר הוא הקולג' המקומי. תמיד יש קורסים למבוגרים. ציור, כדרות, אנגלית... משהו שמאפשר להיפגש עם אנשים אחרים על בסיס קבוע ויכול להוות התחלה לקשרים חברתיים שכל כך חסרים לכם.
ד"ש לאייל ונשיקות לבנות.
תחזיקי מעמד.

[גיסתך_שרון_מהארץ_השכנה*]

הי אוריתי!
חבל שלא ידעתי על קיומו של הדף הזה כבר מזמן, פשוט נכנסתי אתמול לאתר ב"אופן".. והחלטתי לחפש דברים מעניינים ובלי לשים לב הגעתי לדף שלך. התחלתי לקרוא על המעבר לאפריקה ועל כל חוויותכם פה (מה שמאוד מוכר לי כמו שאת יודעת), ולפתע חלפו להן שעתיים. עכשיו קרוב לחצות ואני עדיין עוד לא לקראת סיום.....
נורא מצחיק אותי לקרוא על כל הסיפורים הקטנים שלך על האנשים, המקום, המנטליות הכל..... ואני שרק גבול מפריד ביננו ועוד 12 שעות נסיעה בערך.... מרגישה כמוך וחווה את אותן החוויות....
בכל מקרה נחמד לראות שאפשר לדבר איתך קצת מפה.... נחמד גם לקרוא קצת מאנשים עם צורת חשיבה שונה משלי
ושלמרות זאת מעניינת אותי מאוד....
אני בלי שארצה בינתיים מגדלת את הילדות שלי בחינוך ביתי (בערך) ולא נראה לי שזה ישתנה בקרוב.... בטח שנגיע לארץ....
מה שלום האחינות המתוקות שלנו? מסרי להן את כל אהבתינו. צריך בקרוב לארגן איזה מפגש של בנות דודות בינהן לבין שי ונעם שלנו.
טוב אז מבטיחה להמשיך לקרוא על קורותיכם. ומחזקת את ידייך:-)
אשמח לשמוע ממך. שלך תמיד שרון.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

בקי יקרה
תודה על העיצות. כיף שאת ניכנסת מידי פעם ליקרוא עודותינו. אני לא נילחמת במציאות. אני מאוד מנסה להיתרגל ולהיסתגל. אבל קשה לי . לא ממש שמחתי מלחתחילה לעבור מיפני שהיה לי טוב במקום בו הייתי, אבל תאמיני לי שאני מנסה. אני מודה שעניין העובדים בבית מתחיל להיות נוח. אני מתרגלת לזה שיש כל הזמן עוד אנשים בבית חוץ ממני ומהבנות למרות שלפעמים בא לי להיות לבד. למשל עכשיו, כשהייתי חולה, מאוד שמחתי שיש מי שמטפל בכביסה\כלים\בישולים\ניקיונות. לזה אין תחליף.
מקוה שהזמן ימשיך לעשות את שלו. בקשר לקולג', אני בספק שפה זה המקום המתאים לקורסי מבוגרים. צריך לימצוא דברים של אנשים פרטיים, או לארגן משהו בעצמי. עדיין לא היגעתי לזה. הבנות שלי עדיין לא מסכימות שאלך בילעדיהן לשום מקום, אבל אני מרגישה שזה מתחיל להיתרכך. הן ליפעמים הולכות בילעדי לזמן קצר, שזה התחלה. שוב, אני צריכה הרבה סבלנות .

שרון היקרה. כמה מפתיע ומשמח ליראותך כאן. איזה כיף. את מאוד מוזמנת ליקרוא ואף לכתוב בכל דף ועל כל נושא. אם את רוצה ליכתוב רק לי את יכולה ליכתוב בדף אורית אוקו ערוסי ,(ליחצי על השם וזה יביא אותך לדף שלי), ואת מאוד מוזמנת להוסיף משלך בדף הזה. זה יהיה כיף לישמוע גם מהחוויות שלך.
לכל הקוראים, שרון היא גיסתי והם גרים בטנזניה השכנה.
דרך אגב, יכול להיות שניתראה מוקדם מהמצופה,שרון, ניגמרת לנו הויזה ויתכן שנאלץ לצאת מהמדינה ליומיים כבר ביום שני הקרוב, אז ניהיה בקשר.

[שרון.*]

אורית,

אין לך מושג כמה שאני מבינה לליבך.... אנחנו נמצאות כביכול בארמון של זהב, אבל ללא המפתח נעולות בתוכו.....
יש את כל הדברים שאנשים חולמים עליהם- פרנסה טובה, בית גדול ונוח, מכונית מפוארת, ועובדים בבית שעושים כל מה שאתה רק חפץ בו.... אבל הבדידות, הבדידות....
אומרים שבדידות היא אויבו הגדול ביותר של האדם..... אני מסכימה עם זה לחלוטין.
חשבי שפה עוד גרוע כפליים מבניירובי. פה אין לי ישראלים בכלל (לטוב או לרע) אין ימי הולדת מפוצצים, ואין חגים ישראלים בקיצור בדידות מוחלטת.....
אני שמחה שיש לי את שי ונעם המקסימות שלי שהן החברות היחידות שלי במקום הזה.....
בכל מקרה ככה הם פני הדברים כרגע.... ולא נראה לי שיש סיכוי לשינוי.... מה הייתי נותנת כדי להיות איתך לפחות באותו מקום.
עברתי תקופה לא קלה פה. אחת מהעובדות שלי התגלתה כשקרנית וגנבת – היא גנבה לי מהבית (לא דברים גדולים רק אוכל וכאלה, אבל בכל זאת) והתגלה לי שהיא השאירה את שי ונעם ללא השגחה. זו עובדת שעובדת אצלנו כבר מעל לשנה. אז החלטתי לפטר אותה ולחפש מישהי חדשה. היא עשתה לי גם המון בעיות אחרות אבל כל הזמן פחדתי לפטר אותה כי אני אצטרך להשאר לבד, את יודעת ענין של הרגל. אבל בסוף החלטתי שהגיעו מים עד נפש וזרקתי אותה מפה. זה מאוד קשה. אתה נותן לאנשים האלה את הלב והם מתייחסים אליך כמו לזבל....הם חושבים שמגיע להם הכל וזה מעצבן. בהתחלה עוד הייתי מרחמת עליהם, היום אני ממש מרגישה שונה...........
אז זהו אז חיפשתי מישהי חדשה והיום מצאתי.... עשיתי לה בדיקות לראות שהיא לא חולה באחת המחלות הנוראיות של אפריקה כמו אידס לדוגמה (לפני שבועיים בדקתי מישהי והיה לה אידס... תחשבי איזה נורא)
והיא בריאה וכשירה לעבודה. אז מחר היא תתחיל.
וזהו בעצם.... תחזיקי מעמד ותאמיני לי הזמן עובר. גם שקשה ומגעיל... תראי אנחנו כבר שנתיים פה.....
טוב מסרי את אהבתי הרבה לילדות ולאייל והלוואי ונתראה בקרוב - "יחי הויזות"
ביי שרון

[אביב_חדש*]

הי אורית, אף פעם לא נכנסתי לדף הזה, כי חשבתי שזו התכתבות רק עם חברות. אני חושבת שאנחנו מעולם לא נפגשנו או דיברנו.
אתמול רותקתי לדף הזה והיום סיימתי לקרוא אותו.
נשמע שאתם עוברים חוויות מיוחדות במינן, למרות הקשיים היומיומיים, ועם הקהילה הישראלית שם. למשל לחשוב שבארץ מתחמקים מאנשים שעושים ימי הולדת מתנפחים וכאלו ושם זה טריוויאלי ואפילו כיף... אני מבינה שמהאנשים את באמת מתרחקת...
האם יש לכם מושג כמה זמן תשהו שם?

[ברונית_ב*]

אהלן אורית,
היום חברה סחבה אותי (ממש מהאוזניים) לג'מבורי בחדרה... מתקנים מתנפחים וכל הווג'ראס. אחרי ההלם התרבותי הראשוני נשאבנו פנימה, ומה אומר ומה אגיד - כיף חיים! תענוג גדול לשובבון אמיץ בן שנתיים ולאמו שיכולה לאפשר לו סוף סוף לקפוץ ללא חשש מגובה מטר וחצי ישר לזרועותיו האוהבות של משטח מתנפח כזה או אחר D-:
מתי החופשה הבאה בספארי?

[אורית_אוקו_ערוסי*]

אווווווו שרון. איך את מחזיקה שם כבר שנתיים אני לא יודעת. פה אני מוצאת לפחות לבנות שלי מה לעשות, וזה מעסיק גם אותי. ועוד תחשבי שאייל "מתתתתתת" לעבור לטנזניה.
כניראה שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר...

אביב חדש יקרה. כיף ליראות שהיגיע מישהו חדש לדף שלנו. זהו הרי אתר פומבי וכל אחד יכול...
נכון, פה כל הפרופורציות בכל תחומי החיים מישתנות. כשיש יובש תרבותי טוטאלי, משתמשים במה שיש.
אז במקום ללכת לפארק עם מתנפחים כמו בארץ, הולכים ליום הולדת...
אני מוצאת את עצמי מחכה ליום הולדת הבא רק ביכדי ליראות את בנותי נהנות כלכך
למרות שאין לי עם מי לדבר שם :-\
יום ההולדת הבא ביום שבת הקרוב...

ברונית ,אני רואה שגילית את חדוות המתקנים המתנפחים .
לפני שהיגענו לפה גרנו חודש וחצי אצל הורי,מה שלא היה מהנה במיוחד. אבל מרחק נסיעה קצר משם היה "פארק הפקאן" ובו מתנפחים ענקיים. שם גילינו אנחנו את חדוות המתקנים המתנפחים.
כמובן שפה זה קיבל פן אחר לחלוטין. ואני עדיין ב"הלם תרבות" בכל יום הולדת מחדש. אבל יש משפט שאומר "במדבר כל קוץ הוא פרח", אז אלה הם הקוצים\פרחים שלנו פה;-) @}

[לוסיניטרי*]

הי אורית, קראתי אבל אין לי זמן לכתוב. אני אשתדל לכתוב יותר מאוחר. ד"ש רותח.

[שרון.*]

אוריתי,

כן חלפו להן שנתיים. תראי לא הכל שחור יש גם יתרונות במקום הזה שאת גילית כבר....
חוץ מזה עם כל הבדידות פה, אני עדיין אוהבת הרבה יותר את דאר מניירובי. זה מקום הרבה יותר שקט, הרבה יותר קטן ויותר נעים. גם יותר בטוח מבחינת גניבות וכאלה. בכל מקרה עדיין כל יום שעובר אני אומרת תודה כי אנחנו מתקרבים יותר למטרה....
סתם לשתף אותך: אני הולכת עם שי ונעם לקבוצת משחק. יש המון אימהות והמון תינוקות ושי ונעם נהנות נורא.
אז היום כל הקבוצה היתה אצלנו בבית. היו המון ילדים, והרבה שמח, והכי חשוב המון אבל המון חברה.....
טוב נשתמע.......... ביי בינתיים

[אורית_אוקו_ערוסי*]

משהו מוזר שהבנתי שהתרגלתי עליו:
בכיורים יש שני ברזים. אחד למים חמים ואחד למים קרים.
רק במטבח ובאמבטיה\טוש יש ברז משותף לחמים וקרים, כמו בארץ.
מאוד מוזר.

שרון יקרה
כניראה שלא נגיע אליכם בשבוע הבא. אם לא יסדרו לנו את הויזה, נעשה טיול משפחתי להרושה...

[ברונית_ב*]

בכיורים יש שני ברזים. אחד למים חמים ואחד למים קרים.
נתקלתי בזה גם בארץ! בבתים מאוד ישנים, בירושלים אם אני זוכרת נכון. אכן היגיון מוזר מאוד....
הרעיון של שרון לארח קבוצה אצלכם בבית נשמע מדליק. מה גם שאת לא צריכה לסדר ולנקות אחר כך בעצמך (-;
כל מה שצריך זה שמישהו ישלח מהארץ כמה משחקי קופסה (אפשר גם לעשות לבד) והיידה!

[לוסיניטרי*]

אחלה רעיון באמת! כדאי שתנסי אותו בהזדמנות... אגב, איך את מרגישה? אני מאוד מקוה שיותר טוב... שוב, אין לי זמן! אני עובדת היום, כל היום, ואין לי דקה של הפסקה... אם יעלה לי בראש איזה רעיון שתוכלו להשתמש בו כדי לנצל ת'זמן ולהנות אני אכתוב לך. אז בי בינתיים. אני אשתדל לכתוב היום עוד, אבל אני לא מבטיחה.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

ברונית יקרה
לשרון יש שתי תינוקות בנות שנה וחצי. זה מקובל פה לעשות מיפגשי אימהות עם תינוקות, כי אין מיסגרות למיתחת לגיל שנתיים, אז האימהות מחפשות תעסוקה לעצמן ולתינוקותיהן.
לי יש בנות גדולות. הגדולים הולכים לבית ספר ולגן והם מאוד עסוקים, רובם עד 4 אחה"צ. כך שאם המפגש הוא לא איזה "חוג העשרה" או משהו כזה ,הם לא מטריחים את עצמם.
לבת הכמעט שנתיים שלי אני לא מחפשת תעסוקה. יש לה מספיק עם שתי אחיות בבית ,ועכשיו גם בגן ובבית הספר, כשאני הולכת עם הגדולות.
בקיצור, הרעיון לא רלוונטי לי. אחרת הייתי מתחברת לקבוצה כזו כבר מזמן...

ובקשר לברזים, ראית כאלה גם בארץ?? אולי זה נשאר מזמן השילטון האנגלי גם בארץ וגם פה, שהרי אמרת שזה בבתים ישנים. מי יודע??

מור. תודה על ההיתעניינות. אני מרגישה הרבה יותר טוב. עדיין מנוזלת, אבל לפחות יש קצת חוש טעם וריח ואני מתפקדת כמו שצריך.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

היום הייתי עם גאיה בגן.
ניכנסנו בבוקר, לקח לה כמה דקות להירגע, ואז... היא הלכה לשחק ולא היתיחסה עלי עוד...
לתומר שיעמם ,אז החלטתי ללכת איתה לקבוצה של הקטנים במבנה השכן. אמרתי לגאיה שאני הולכת, היא אמרה בסדר והימשיכה בעיניניה...
ניפגשנו שוב בארוחת העשר, כשהקבוצה של הקטנים מיצטרפת לילדי הגן במירפסת לארוחה.
אני שמחה כשהיא שמחה, וזה שהיא אומרת לי "או.קי" כשאני אומרת לה שאני הולכת מבלי להניד עפעף מעיד על כך שהיא מרגישה בנוח. מה גם שהיא יודעת שאני קרובה, וזה נותן לה את הביטחון בנתיים.
עם אור, לעומת זאת היה ניסיון לא מוצלח להשאירה לבד בכתה היום. אחי הולך איתה לשיעור ביום הזה כשאני עם גאיה, וחשבנו שהיא מוכנה להישאר לבדה בכתה ,מפני שהיה ניראה שהיא מבינה את רוב הדברים שנאמרים. אחי בא איתה אבל נישאר בחוץ. בסוף היום היא היתה עצבנית ולא הבנתי למה, מפני שבדרך כלל היא חוזרת שמחה משהשיעורים האלה (זה מוסיקה-חליליות ומישחקים), ואז אחי היציעה שאולי היא לא הירגישה טוב בילעדיו, אז שאלתי אותה והיא פרצה בבכי ואמרה ש"לא הבינה את רוב מה שאמרו, וגם שהכינה אלמוגים ציבעוניים ופתאום אחת הילדות לקחה אותם והיא לא הבינה למה כי הם היו נורא יפים והיא רצתה לישמור אותם", והדמעות זלגו וזלגו וליבי היתכווץ בקירבי.
אז אמרתי לה שטוב שאמרה לי שלא היה לה טוב , ובפעם הבאה אחי יכנס איתה לכיתה ויתרגם לה הכל, ורק כשתרגיש שזה בסדר הוא יוכל שוב לצאת.
תהפוכות רבות! והזמן עובר ועוד יום ועוד יום, והנה אנחנו פה כבר חצי שנה! ואוו!!!!!!
הזמן לא מיתחשב וממשיך בדרכו. ואני כל כך עסוקה בלנסות להיתרגל ולדאוג לבנותי לתעסוקות ולרחם על עצמי ולהתגעגע נורא, שלא שמתי לב

[אורית_אוקו_ערוסי*]

בעוד יומיים או שלושה אנחנו יוצאים לטיול. אישור העבודה של בעלי עדיין לא מסודר והויזה שלנו ניגמרת, כך שאנחנו חייבים לצאת מהמדינה לזמן קצר, אז החלטנו לעשות מזה טיול מישפחתי. הפעם ניסע לעיר הרושה (שבטנזניה השכנה) מרחק של ארבע שעות נסיעה לפחות. נישמע לי מאוד ארוך ומתיש, במיוחד עם שלוש בנות קטנות, אבל נעבור את זה איך שהוא. שם נישן באיזה מלון, ונטייל בשמורות היפות בסביבה.
בטח יהיה שוב כיף (חוץ מהנסיעה הארוכה... ).
פרטים בהמשך...

[אורית*]

נורא התאכזבתי שלא יהיה בסוף ביקור אצלנו, אבל לא נורא, בטח נפגש מתי שהוא........
בכל מקרה תהנו לכם בטיול, אנחנו היינו במקומות האלה - מדהים!
חצי שנה, אלוהים אפילו אני הייתי בשוק.... אבל את רואה אמרתי לך ככה הם פני הדברים, ואני אומרת שאנחנו פה שנתיים ומתפלצת כל פעם מכמה שהזמן עובר מהר....
טוב שוב נשיקות לילדות ואפשר גם לילדים........ ביי

[אורית_אוקו_ערוסי*]

שרון יקרה
בטוח שניפגש בקרוב, אולי ב"איסטר"? ניראה.הרי אז יש חופש של כמה ימים. מישהו בא אליכם לפסח?
אני חושבת שחדוה רוצה לבוא לפה בפסח ,אבל אני לא בטוחה. אז ניראה מה יהיה...

עוברים עלינו ימים חמימים ונעימים. כבר היתחלנו להתרגש ולהיתכונן לטיול. נוסעים ביום שני בבוקר!
אני שונאת נסיעות ארוכות, ועוד עם ילדים קטנים ,זה ממש ניג'וס (חייבת לקטר על משהו...).
חופש, רחוק מלחצי העבודה של בעלי וה"לקום בבוקר ולמהר לגן" שלנו, מה רע ?

[יונת_שרון*]

באנגליה כל הברזים שראיתי היו כאלה, כאילו שעדיין לא היגע לשם הטכנולוגיה של ערבוב מים קרים בחמים. מה שהם עושים זה לפקוק את הכיור, למלא בו בריכה קטנה משני הברזים, ואז לשטוף את הידיים (וגם הפנים וכו') במים הפושרים שנוצרו. מגעיל למדי, לדעתי.

[אורית*]

אז לגבי פסח, אז אמא שלי היקרה מגיעה לביקור, ואנחנו נורא שמחים!
אגב שמעתי שאבא שלך מגיע בקרוב לא?
חדווה בסוף תגיע רק אחרי פסח כנראה....
בכל מקרה כן נארגן משהו מתי שהוא, זה עוול נוראי להיות כל כך קרובים בעיקרון אבל בלי יכולת להפגש......
טוב תהנו בטיול אם לא יצא לדבר לפני כן.
ד"ש ענקי מדרור הוא פה לידי. הוא מוסר שהכל מסתדר בסוף......
ילה ביי

[ברונית_ב*]

קטן עלייך ארבע שעות נסיעה! הרפתקה!
בערך כמו מראש פינה עד ל מפגש מדברי , או ממרכז הארץ לסיני...
אם אפשר לצאת בלילה ולהעביר את הנסיעה בשינה זה עדיף, ואם לא - אז הרבה עצירות בדרך, ולצלם, ולאסוף סיפורונים (-:

[אורית_אוקו_ערוסי*]

יונת.טוב ליראותך כאן. מה שכתבת אומר שכניראה צדקתי בקשר להשערה שהברזים האלה הם מימי שילטון האנגלים ,גם פה וגם בירושלים. בהחלט היגיון מוזר. אני פשוט ויתרתי על מים חמים בציחצוח השיניים ונישארתי רק עם הקרים...

שרון. כיף לך שאמא שלך באה. אני יודעת שאת אוהבת אותה מאוד.
אבא שלי אולי מגיע. זה עדיין לא בטוח. אם כן, אז ביום שלישי הקרוב. נדע היום.
ואנחנו ניפגש בקרוב...
רציתי להציע שתיכתבי "שרון" ולא "אורית" ב"מאת", אחרת זה ניראה כאילו אורית כתבה...

ברונית יקרה. בארץ באמת היינו נוסעים בלילה מהצפון למרכז,ובחזרה.
אבל פה, לא כדאי לינסוע בלילה. זה פשוט מסוכן. בדיוק אתמול בלילה חשבתי שהיה יותר קל אם אפשר היה לינסוע בלילה אנחנו נקום בבוקר, ניתארגן וניסע. לוקחת הרבה סנדביצ'ים, תפוציפסים, ברביות
וסבלנות. נימצא גם מקומות לעצור בהם, ונעביר אותה
מבטיחה לספר חוויות!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

זהו. יוצאים לדרך!
ניתראה בעוד כמה ימים. @}

[אמא_של_יונת*]

אורית, היי!
האם ארבע השעות שאתם צריכים לנסוע הן על כביש ראשי? אם לא - הנסיעה בת ארבע השעות אינה דומה בכלל לנסיעה מראש פינה למפגש מדברי, או משהו דומה. הדרכים בקניה מזכירות דרכים לרכב של 4x4 בארץ.

[ברונית_ב*]

אש"י, אם כך, זה רק מבטיח לנו סיפורים יותר מסעירים בהמשך (-:

[שרון*]

הי אורית!

אז ברוכים הבאים, הבנו שכבר חזרתם..... הבנו גם שהתוכניות השתנו במקצת, אבל מקווים שנהנתם למרות הכל.
מחכה לשמוע ממך. אגב שיניתי את השם בכותרת:-)

[אורית_אוקו_ערוסי*]

שלום לכולם.
חזרנו. היה מאוד כיף!
היה שינוי בתוכניות בדרך, אבל נהנו מאוד.
"סיפור מסע" בהמשך...

שרון
שמעתי שאת עדיין קוראת בשקיקה באתר שלנו. המשיכי להנות.
ספרי חוויות...