תינוק בא לעולם בפרקים

ההתחלה- אני נורא רציתי והוא לא אז השתמשתי בכל הכלים,שכנוע ותחנונים,במשך שנתיים לא עזר לי אבל הפסקתי לקחת גלולות והמשכתי להפגין בבית,אחרי שלחברים טובים שלנו נולדה מלאכית מהאגדות פתאום גם לו בא,הללויה
פצחנו בנסיונות.
בביוץ עשינו אקסטרות וכל איחור של המחזור גם לחמש שעות ואני מקווה ומצפה ומפחדת ללכת להשתין שלא אפגוש כתם על הנייר ובכל זאת אין הריון יש מחזור ואני עצובה ומנחמת את עצמי שהגוף עובד כהלכה ושבקרוב ננסה שוב
.
ג'רוזלם ז'טם-
אני ברמנית לרגע באספרסו בר פלצני,מתקתקת במחשב הזמנה של שתי נשים ושומעת תוך כדי תקתוקים שהן בדרך לכותל וכך בין הפוך לאספרסו קצר אני מבקשת מהן והן מסכימות,על נייר כימי שיוצא הקופה אני כותבת אלוהים ברך אותי בילד בריא
מקפלת לפתקון קטנטן ומפקידה בידהן את אוצרי

סיני-יוני ואנחנו יורדים לסיני אני מעדכנת את אישי בימי הביוץ ובחומה של החושה אנחנו מתאהבים מחדש והפעם זה מצליח אבל אנחנו עוד לא יודעים .

ביקור התנשמת-במשך שבועיים המחזור שלי לא מופיע ואני בכלל לא נכנסת לפנטזיה,לא עולה בדעתי לבדוק,למודת אכזבות אני מפחדת לקוות והחיים זורמים,הערב הוא ערב שישי ובאים חברים לרב,יושבים בגינה עשן המנגלים מתמר וגם כמה שאכטות,ואז ממש מעלינו על כאבל של בזק מתישבת תנשמת גדולה לבנה ומופלאה,אף אחד לא שם לב ואני מתמלאת התרגשות,אחרי שהסבתי את כולם לאורחת והם כבר מיצו את ההתלהבות אני עוד מתפעלת והיא יושבת ומסתכלת על נקודה כלשהי בעיניה הגדולות,אני מורידה את המבט ממנה ומסתכלת אל תוך עצמי ולפתע אני מבינה, אני בהריון,אני מניחה את כוסית היין בצד ומלטפת את הבטן,התנשמת נעלמה בדממה ותינוקי הפציע אל חיי.

וודאות-בשבת בצהריים אנחנו נוסעים אל הים ובדרך קונים בדיקת הריון בבית מרקחת תורן,בחוף מכמורת בשרותים של מסעדה אני משתינה בריכוז רב על מקלון ומתפללת 5 דקות ארוכות ויוצאת אל השמש הטובה ואל י' שיושב קרוב למיים מושיטה לו את המקלון ונצמדת נזקקת לאישורו האמנם?כן אנחנו בהריון,במשך כשבוע אחר כך אני עוד שומרת לי את ההוכחה כדי להתחזק כשהספק אוחז בי

איזה יופי @}

מקסים,איזו התחלה מרגשת.@}
(בדיוק חסר לי איזה דף חדש להתמכר אליו)

קרוב אל העין-ההריון שלנו בן 7 שבועות ואני הולכת לראשונה לרופאת הנשים שמלווה אותי מנערותי,כולי נרגשת ומלאת חששות קראתי שרב ההפלות מתרחשות בשליש הראשון,לא סיפרתי לאף אחד רק אני וי' יודעים,ברגע זה אני כחומר ביד היוצר, מה שהיא תגיד לי אני יעשה וזה כולל המון בדיקות שבהמשך אני עוד צפויה להצטער שעשיתי ,אבל באותו רגע שאני שוכבת על המיטה והיא מפעילה את מכשיר האולטרסאונד אני רואה לראשונה את התינוק שלי מקפץ בתוכי נראה כמו במבה,שתינו מסכימות שהוא חמוד מאד אני מתלהבת שם בטירוף,מבחינתי הרגע זכיתי בפיס,בא לי לבכות
אני נוסעת לתל אביב, י' אצל חבר וזו הפעם האחרונה שהוא יפספס ביקור אצל הרופאה,אני מספרת לו מה ראיתי ואנחנו משתפים את ליאור שלא מאמין לנו.

I DO @}
וכך בתוך שמחתנו האין סופית אנחנו מחליטים להתחתן,מצאנו את הסיבה הטובה להתאמץ ולארגן ולקחנו לנו חודש אחד להפיק את הארוע בצניעות,השלב שבו אנחנו מעדכנים את המשפחות והחברים היה מצחיק להורים ציפו שתי בשורות מרגשות שנשזרו למשפט אחד"אנחנו בהריון-אנחנו מתחתנים"אמא שלי נכנסה לאקסטזה ומייד פתחה חמ"ל טלפוני לספר לכל חברותיה וגם למי שבמקרה התקשר בדיוק,התינוקת שלה מתחתנת .
לחלק מהחברים סיפרנו שאנחנו מתחתנים ואת שאר התמונה הם הבינו מייד בעצמם כי אנחנו ידועים בחוסר ההתלהבות שלנו ממוסד הנישואין,כולם מתרגשים אתנו ואנחנו מפיקים חתונה
ביום שישי ה-30/09/05 בחצר ביתם של זוג חברים מקסימים שלנו בהרצליה פיתוח נאספים כ-200 אנשים לשמוח בשמחתנו ואנחנו במטבח עם הרב אוהד אזרחי( שפועל עם המון כוונה ובנפרד מהרבנות)ועם שני זוגות עדים שקרובים אלינו,אנחנו חותמים על כתובה שכתבנו בעצמנו,הוא אומר לי לעצום עיניים ולי' "תסתכל עליה כאילו אתה רואה אותה עכשיו פעם ראשונה,תראה אותה ילדה קטנה,נערה מתבגרת,אשה צעירה,אמא של ילדיך,אשה מבוגרת,זקנה עם ורידים ברגליים....תסתכל עליה,האם אתה רוצה להתחתן איתה?" י':כן אני בלב: יש !דרך עיני העצומות נושרות דמעות
האוירה במטבח מאד עוצמתית,אנחנו מתחלפים עכשיו י' עוצם עיניים ואני פוקחת את שלי ורואה שלא רק אני בוכה
אני מסתכלת על י' ורואה אותו ילד קטן,נער ואז איש, האיש שלי כל הסיפורים ששמעתי עליו מתחברים במן סרט והינה הוא אבא של הילדים שלי, התינוק שלנו נח בתוכי( סוף חודש שלישי) ועכשיו הוא מבוגר וזקן ויום אחד הו א ימות ואני בוכה ומחזיקה לו את היד ,הקול של אוהד מוציא אותי בחזרה לעולם,את רוצה להתחתן איתו ? כן!
בכי אדיר משתחרר ממני אני וי' מתחבקים שני מצלמת והאמהות שלנו נכנסות ללוות את הכלה,מנקות את האיפור שלא התאמצתי לא למרוח.
בחוץ מנגנים לכבודנו את "מה אביא" של אהוד בנאי על תופים וסאז וירוני שר,האבות מלווים את י' לחופה,ואחרי רגע אני והאמהות יוצאות גם,אני לא רוצה שיחזיקו אותי,אני חופשיה שם, נכנסת לחופה שאני ושני תפרנו ערב קודם לצלילי הלולולו
הטקס יפה,מיוחד ומרגש,אני מרגישה את הכבוד שנפל בחלקי הקהילה שלנו מצטופפת סביבנו ,היום הם לא קהל,הם קהילה,מתחת לחופה המון ילדים וי' ואני מקדשים זה את זו בטבעות,י' שובר נורה ,אנחנו מתנשקים ומייד אחרי כן כולם רוצים לנשק ולחבק ,אני (כרגיל בוכה )מנצלת כמה ממחבקי לרגע של השענות,טיפה לנוח להרגע,ההתרגשות כמעט מעלפת אותי.אנחנו נשואים.

<מתרגשת, העיניים שלי לחות>

איזה דף נהדר. קוראת אותך

הפער שבין תוכניות ומציאות-התכוונו לקחת את עצמנו לירח דבש בהודו,עם קצת כסף שחסכנו ועוד קצת שקבלנו במתנות אפשר בהחלט לנפוש 3 חודשים,כיוון שהכרנו בהודו ומאז ששבנו לא הפסקנו לערוג אליה ועכשיו עם ההריון שלנו חשבנו לנו שיהיה ממש מגניב,רק שאז חזרו תוצאות הבדיקות הגנטיות שעשיתי ולא היה בהן דבר משמח,הרופאה שהתקשרה לבשר לי ממעבדה כלשהי בחיפה הסבירה בסבלנות שאני נשאית של שתיים מתוך שלוש המחלות שאליהן נבדקתי ,האחת סיסטיק פיברוזיס הידועה לשמצה והשניה ידועה הרבה פחות חסר באלפא 1 שמה ומה שעכשיו עלינו לעשות זה לשלוח במהרה דגימת דם של י' כי במידה וגם הוא נשא יש סיכוי של 25 אחוזים שתינוקי האהוב יוולד חולה
באותו רגע לא ראיתי את 75 האחוזים של הכוס המלאה רק עננים ופחד,האחות שעשתה לי' בדיקת דם השתדלה להרגיע ואמרה שבגלל שלתינוקי שלנו יש גנים מפולין מרוקו הונגריה ואלג'יר הסיכוי למחלה גנטית קטן ובכל זאת עד שהגיעו התוצאות המרגיעות עבר עוד חודש שבו לא הרגשנו די אמיצים כדי לטוס ובסופו של דבר הטיסה התמסמסה לה

ירח דבש מתוק- אנחנו לא מוותרים על התענוג וחודש בערך אחרי החתונה אנחנו עולים לגליל העליון עם האוהל שלנו למוד המסעות ושלל ציוד קמפינג,ככה אנחנו אוהבים את החופשות שלנו,פתחנו את החופשה במסעדת דגים בטבריה
אנחנו אוכלים דגים טעימים וזורקים את השאריות לחתולים שמטיילים לנו בין הרגליים ואת הפתות לדגים ולאנפות שבכנרת וכיף לנו,ממשיכים לחוף,כבר קר מדי לרחצה אבל השלווה מפצה,אנחנו מקימים את ביתנו י' מדליק מדורה ,אני קוראת ספר באור אחרון אחר כך מבשלים מרק ,בבוקר הכנרת כסופה,השעה מוקדמת שותים תה ומתקפלים,חבל על כל רגע
אנחנו נוסעים לעמק החולה ורואים שם צבי ביצה,שפמנונים ובאפלו והמון צמחי מיים ויש לנו מזג אוויר בהזמנה את הלילה הבא אנחנו עושים על גדות הירדן וקר לנו מאד,הלילה עובר לאטו וכואב לי הגב,י' מחמם אותי בחיבוק ואני רוצה הביתה
אבל בבוקר אני שמחה שנשארנו,אנחנו לא לבד מסביב יש המון פרפרים וציפורים והשמש זורחת מרפאה את הכאבים
האוכל בטיולים הכי טעים,יש ביננו תאום במסעות כמו זה,בלי מילים כל אחד יודע את תפקידו,פעם נסעתי לטיול כזה עם חברת ילדות שלי וכמעט יצאתי מדעתי,הכל היה קשה ומסובך אבל עם י' זה שונה הוא איש של טבע.
אנחנו ממשיכים לאגמון החולה ורואים שם פלמינגו שטעה בדרך ונוטריות,צבי הביצה שיוצאים להתחמם בשמש מטפסים אחד על השני לפי הגודל,על אבל שבולטת מחוץ למיים ערמו להם הצבים ערימה נאה והופ הם מחליקים ומתגלשים לתוך האגם,חיה מצחיקה.זהו הטיול שלנו עומד להסתיים,רק עוד קפיצה בקטנה לקפה אצל חברה שלנו בשאר ישוב,מהמרפסת שלה רואים את החרמון,היא מזמינה ואנחנו מתרצים בשניה רק עוד לילה אחד בצפון,הפעם בתנאים של צימר מפנק
וואי איזה כיף היה ,טיול טבע אמיתי ורומנטי כל כך ובערב היום הרביעי אנחנו מגיעים להורי לאסוף את הכלבלים והביתה
מרוצים ורצוצים.

שבוע 34

יוווו איזה מקסימים אתם! כיף לקרוא

<גם אותנו הוביל אהוד בנאי (הגדול מכולם) לחופה>

<קוראת ונהנית>

בן או בת- החלטנו לא לבדוק ובשביל לממש את הפסיביות של ההחלטה צריך להיות מאד אקטיבי מול הרופאים שממש לא מבינים איך אנחנו יכולים למנוע מעצמנו את פלאי הטכנולוגיה ואנחנו בסך הכל אוהבים הפתעות,כך שבסקירת מערכות ראשונה אנחנו מבקשים מהרופא לא לספר והוא קצת שואל ואפילו מנסה לשכנע ובסוף מוותר,הבדיקה היא כחצי שעה של אולטרסאונד ואגינלי וקשה לי עם זה ,אני רוצה שייגמר כבר אבל הרופא רואה משהו מחשיד ובסוף מסביר שאגן כליה אחד של התינוקי מורחב יותר מהשני ולכן עלינו לקבוע תור בתל השומר לאולטרסאונד נוסף בנוכחות נפרולוג ילדים,אם זה לא יסתדר מעצמו עם הזמן כנראה שזה מעיד על מחלת כליות נדירה ומסוכנת ביותר,באותו יום אנחנו עוד לא יודעים עדיין את תוצאות הבדיקות הגנטיות של י' כך שכבר המון סכנות מרחפות מעל תינוקי הקטן שלי ,אני מרגישה חלשה ועצובה בלב ושורף לי בנוסף מכל החדירה המכנית שעברתי שם,אנחנו נוסעים לאכול אוכל הודי שאנחנו כל כך אוהבים וקשה לנו לדבר,האוכל לא טעים או שזה טעמו של הפחד,אפילו י' לא מוצא מילות עידוד,שביזות.
אני מתיעצת עם הרופאה שלי למחרת והיא אומרת שבהרבה סקירות מוקדמות רואים שוני בין אגני הכליות,נפוץ מאד בשבוע מוקדם ,עניין של התנוחה בה נמצא התינוק,בינתיים מגיעות התשובות הטובות של י',גנטיקה א א .
אני כל כך רוצה לשחרר את כל הפחדים האלו,מצטערת שקפצתי ככה ראש למימיה העכורים של בריכת הבדיקות הבלתי נלאית עם כל הכס"תחים של הרופאים ומפה לשם אני מבינה שהמטרה בעצם היא "לאפשר " לי להפסיק את ההריון
במידה והתינוק שלי"פגום",בראש מתגלגלות לי מחשבות על כל מני מחלות וקשיים ואז בהחלטיות אני פוסקת,הילד הזה כבר כאן,שום דבר לא יגרום לי להפסיק את ההריון ותינוקי בוא יבוא לעולם,כמו שהוא ככה אני אוהבת אותו והשינוי מתחולל
אנחנו נוסעים לרעננה,סקירה מאוחרת,רופא אחר,בדרך על אוטו אני רואה סטיקר,חלומות מתגשמים תביע משאלה,אני מבקשת שהפעם יגידו שהכל נראה טוב .הרופא נחמד,אני מעדכנת אותו שלא לחשוף בפנינו את מין הילוד וגם לו יש שאלות והבדיקה מתחילה,לא חודרנית הפעם,רואים מח ולב ראות וכליות,אגני כליות שווים בגודלם ועוד ועוד אברים,הכל שם,פתאום יש מן זום אין על האוזן והיא נראית כל כך ברורה,אני מתלהבת ואומרת וואו איזה יופי והרופא אומר לי את רוצה להגיד לה משהו ? אני וי' פותחים עליו עיניים המומות והוא אומר לאוזן.
קצת מחשיד כל העניין לא? אני וי' לא מצליחים להחליט אם הוא פלט שזו בת והציל את עצמו או שבאמת התכוון לאוזן
פתאום אנחנו ממש סקרנים,בבית אנחנו חורשים על הוידאו של הסקירה ונדמה לנו שאנחנו רואים שם בולבול קטן
בסוף ללא מסקנות חותכות אנחנו חוזרים למקורות,אין מספיק הפתעות שוות באמת בחיים.

מקסים

גמני מחכה לקרוא עוד

פחד וטרוף- אנחנו עושים את דרכנו חזרה מחברים בכליל,השעה 22:30 בערך,י' מגיע מהר מדי לטעמי לסבוב ומייד אחריו יש מן ירידה קטנה כזאת שעושה לי הרגשה של רכבת הרים ואז עצירה ברמזור,שניה לפני עוד שרתי מחרוזת שירי חנוכה והנה אני בוכה ,מזה בוכה ,מתיפחת ומיללת,תעצור בצד תעצור בצד,אני בפאניקה,י' נבהל חושב שמשהו קרה,משהו ממשי,עוצר את האוטו בצד הדרך ואני נסערת לגמרי,מבוהלת,כולי בתוך זה,אני מרגישה בסכנה והתינוק שלי בסכנה,אני מפחדת,י' מנסה לחבק אותי ואני נרתעת,אסור לי להרגע,סכנה מרחפת אני צריכה להשאר ערנית,יוצאת מהמכונית לנשום אבל כל רכב שעובר בכביש לידנו מלחיץ אותי,אני כבר מבינה שאני בסרט,כמו פראנויה של עישונים
רק יותר פסיכית,אבל אני לא יכולה להפסיק,י' ממי שלי ממשיך לדבר אלי,מנסה להראות לי שהכל בסדר ואחרי כחצי שעה אני נרגעת מספיק כדי לצאת לדרך,כדי להרגיש בשליטה אני נוהגת,ממש ממש לאט,אחרי כמעט 3 שעות אנחנו בבית.
אחרי ההתקפה הזו לא חזר על עצמו ארוע דומה אבל מתוך מה שהיה קלטתי פתאום שאני סופר רגישה,הכל חד בהרבה
גם הפחדים וגם האינטואיציה גם האהבה וגם העצב ואני משתדלת לקבל את השינויים בברכה,מכירה את עצמי מחדש עם כל יום שעובר.

בלגימה אחת מרגשת קראתי עד עכשיו.
תמשיכי, כל כך נעים לקרוא אותך@}

אני נסערת לגמרי,מבוהלת,כולי בתוך זה,אני מרגישה בסכנה והתינוק שלי בסכנה,אני מפחדת

וואו, היה לי את זה המון. כל הכבוד ל-י', הוא הגיב הרבה יותר טוב מ-א' שלי...

לכל אחד יש מה לומר- ביום רגיל בחיי כאשה בהריון אני חייבת להתקל לפחות בכמה תגובות של אנשים להריון שלי או לפחות שאלות על ההריון כי אם לא זה לא יום רגיל,לכל אחד דעה או עצה ורובן הגדול של התגובות חפות מכל טאקט,מדהים אותי איך אשה שבעצמה עברה הריון ולידה לפני לא הרבה זמן יכולה להגיד לי דבר כמו השמנת,גדל לך התחת ,התנפחת בפנים וכדומה ואת כל זה היא מספרת לי בשיא הטבעיות כאילו הכל בסדר,איך הפכה האשה ההרה לרכוש הציבור?הרי בכל סיטואציה אחרת אם היא היתה אומרת לאשה אחרת השמנת והתנפחת ההיא היתה אומרת לה רדי ממני ומשום מה עם אשה בהריון נדמה לכולם שמותר,אותו דבר לגבי השאלות,בן או בת,מתי תלדי,כמה עלית(מאד מעניין)איפה תלדי?ועוד ועוד כאלו ואחרות,אין יותר אישי מותק,זכות הציבור לדעת.
נכון שיכולתי להגיב להערות מעליבות וכאילו להאבק על כבודי אבל הרגשתי שההערות מעידות יותר על המעיר מאשר עלי
ולגבי השאלות המטרידות ,לפעמים אני עושה את עצמי לא שומעת ועל שאלות כמו איפה תלדי אני פשוט עונה לניאדו,בטח שאני לא מתכוונת לפתוח עם כל אדם בשיחה על יתרונות וחסרונות לידת הבית המתוכננת,למזלם של כל עשרות האנשים שהעירו והעליבו שהפחידו בסיפורי זוועה, שהתעקשו לנחש את מין הילוד ולאלו שנגעו בלי רשות בבטן ההורמונים של ההריון רככו אותי והרבה מהאגרסיביות שלי נשארה מאחור,משהו השתנה ועכשיו אני לרב אבחר להבליג ולהמנע מעימות
הם יכולים להציק אבל בסופו של יום ההחלטה להשאר בשלווה היא שלי ורק שלי

חלום משוגע- אני יושבת עם שני במרפסת ביתה והיא אומרת שבעלה סיפר לה שאני מתקשרת אליו ומתחילה איתו,אני לא יודעת על מה היא מדברת אבל היא בשלה מתעקשת שאני כן,היא לא כועסת או פגועה מעצם העניין אבל מאד נחושה אז אני מתבלבלת מהנחישות ומתחילה לחשוב האם עשיתי משהו שיכול להתפרש ככה או שיש לי פיצול אישיות ואז מגיעות למרפסת אמא של י' ואחותו,הן נסערות מאד ושני מסבירה לי שי' היה מעורב בתאונה קשה ושתינו יוצאות לכיוון בית חולים איכילוב ואנחנו רצות ורצות ברחובות תל אביב העמוסים,עוברות מעל גדרות ועוקפות מכשולים,בקטע מסוים אנחנו חוצות חניון תת קרקעי חשוך ושני כבר משתרכת מאחור וצועקת תמשיכי את,אני רואה את האור בקצה וכשאני יוצאת אל הרחוב הסואן אני רואה את הג'אסטי שלי חונה ומתלבטת אם לנהוג או לעצור מונית,פתאום נפתח החלון וי' קורא לי מהאוטו ומסמן לי עם היד מחייך,אני נכנסת ובפנים יש ספייס כמו בלימוזינה,במושב הקדמי יושב ירון עם עוד חבר ובאחורי י' ואני וחבר נוסף לא מזוהה,אני מסתכלת על הידיים של י' שבמשך המרוץ למצוא אותו כל הזמן דאגתי שאם הוא ריסק את הידיים הוא לא יוכל לנגן בגיטרה,
יש לו כמה תפרים קטנים על גב היד וחוץ מיזה הוא בריא ושלם אני מנשקת לו את הידיים ואז אני שומעת קול של תינוק,מסתכלת מסביב ורואה את התינוקת שלי
שלווה ומחייכת אלי,איך יכולתי לשכוח אותה כל כך הרבה שעות,היא בטח רעבה אני אוספת אותה אלי והיא יונקת

וואו, איזה חלום!

שיר מאהובי

היית חושבת שהשמש
שוקעת ונעלמת
היום את יודעת
שהיא תמיד נשארת

לאט עם השנים
הציורים שלך משנים גוונים
והנשק שלך מוריד את הצבע
בכוס מיים

אני מסתכלת על י' ורואה אותו ילד קטן,נער ואז איש, האיש שלי כל הסיפורים ששמעתי עליו מתחברים במן סרט והינה הוא אבא של הילדים שלי, התינוק שלנו נח בתוכי( סוף חודש שלישי) ועכשיו הוא מבוגר וזקן ויום אחד הו א ימות ואני בוכה ומחזיקה לו את היד ,הקול של אוהד מוציא אותי בחזרה לעולם,את רוצה להתחתן איתו ? כן!

בכיתי, אוי כמה בכיתי.
את כותבת נפלא.

לגבי תגובות האנשים- את יודעת...בטח כבר אמרו לך...זה כלום לעומת ההתערבויות שאנשים מרשים לעצמם כשיש כבר תינוק/ ילד.
לא יאומן כי יסופר!!!

לכל הקוראות והכותבות המפרגנות תודה ענקית על ההתיחסות,המצאותכן מעודדת אותי לחבר מילה למילה
כל האמור לע'יל מיועד לנשים וגברים כאחד

לתת לזמן זמן
תינוקי הזמן עובר לאטו וכל כך הרבה דברים קרו מיום שגיליתי שאנחנו עכשיו שניים בגוף אחד,בעיקר המון התרחשויות בתוך ליבי ,יש ימים שכבר אין לי סבלנות לחכות ללידה ונדמה לי שהנה תיכף זה קורה
אתמול הוצאתי 2 קלפים מהטארות של אושו ,את סבלנות ואת בשלות ותליתי אותם במקום בולט להזכיר לי כל פעם מחדש שעלי לתת לך לבחור את הרגע הנכון להוולד,
אמן שתגיע אל העולם שלם ומוכן להרפתקה הגדולה של חייך,
אמא }

אמא
דמעות בגרון...

ההכנה ללידה- תמיד קסם לי הרעיון ללדת בבית,מתחילת ההריון קראתי לא מעט ספרות בנושא וסיפורי לידה באתר והתחלתי לתכנן את הלידה שלנו
בהתחלה הרגשתי שאני טובעת בים המושגים הזרים בנושא לידה וכשמצאתי את עצמי יותר בחומר פתחתי בחיפוש אחרי מיילדת,השם של רונית עלה מכל מיני כיוונים חלקם בלתי צפויים ובסוף גם דברנו ונפגשנו אני היא וי',שאלנו ושמענו וצחקנו והיה לנו קליק ובדרך הביתה דברנו ביננו והחלטנו שהולכים הלאה ללידת בית
אולי בשביל אשה מסוימת ללדת זה לקחת את התיק שהכינה מבעוד מועד ,לגנוח באוטו,להספיק לאפידורל ואחרי הלידה לנוח במחלקה,אני גיליתי שלהתכונן ללידת בית מצריך הרבה התעמקות בחומר ואולי זו פשוט אני,הידע שצברתי הרגיע אותי כל תנוחה שתרגלתי וכל קול שהשמעתי,בקורס שעומד להסתיים רונית בקשה שאשאל את אמא איך היתה הלידה שבה אני נולדתי ואיזו מן תינוקת הייתי,אז עשיתי לאמא תשאול ועל הדרך גם לאחותי,כן חתכו או לא,אפידורל היה? טשטוש,פיטוצין,איזה שבוע וכמה שקלו ועוד ועוד,על חלק מהקושיות הן לא ידעו לענות פשוט לא זכרו בעיקר בגלל שזה לא כל כך עניין אותן,אבל אותי זה מעניין
חוץ מלקרוא,לנשום,לזוז,להציק לאמא ולהשתתף בקורס,ההכנה ללידת בית כוללת גם לא מעט לוגיסטיקה,במקרה שלנו הבית קטן ויש חפצים ששינו מיקום ,קנינו בריכה וצריך עוד לחבר צינור בכיור ולהשאיל משאבה רגלית,יכול להיות שבסוף יבוא לי דווקא ללדת מחוץ למים אז צריך למזרון שעוונית או יריעת נילון ויש גם כל מני תרופות הומאופטיות שעוזרות והאמת יקר הסיפור ואני והאיש שלי איך לומר קצת תפרנים ויש עוד את השכר למילדת לפנינו, עכשיו שבוע 35 הלידה מתקרבת ופינות אחרונות נסגרות,אני כבר מתרגשת מאד ובין עיסוי פרינאום לעוד תרגול יוגה שכבר קשה לי לעשות אני משתדלת בעיקר לדבר עם התינוק שלי לשלוח לו רייקי
ולהתייחס אליו,אתמול לפני השינה הקראתי לו סיפור לט"ו בשבט.
בימים האחרונים הייתי מאד עצובה בגלל מותה הטראגי של כלבתי האהובה מיקה וייקח עוד זמן לעבד את החוויה הקשה והמראות,אנשים אומרים לי לא להכנס לזה יותר מדי בגלל מצבי אבל נראה לי שזה מסוג הדברים שיותר קל להגיד,תחושת האובדן קצת הרחיקה אותי מלהתיחס לתינוקי אבל עכשיו אני מנסה להחזיר את תשומת לבי למקום הזה,אני מאמינה שהוא יודע שקשה לי ,שמע והרגיש אותי במצוקה של אותו רגע חסר אונים ובהרבה בכי ששחררתי ואני מקווה שהוא יודע שאני אוהבת אותו באותה מידה גם בימים שכאלו.

אוי, גמני בדרך עם רונית, אבל כמה שבועות לפנייך (נראה לי

)

אני וגופי- התחלתי את ההריון במשקל 55 קילו ועכשיו אני אולי 70,למרות שאני עדיין אשה קטנה יחסית המספר עצמו מבהיל אותי קצת,יש לי בטן כדורסל,עכשיו שבוע 35 כמעט לא נותר לי בגד שמכסה וכמה שאני משתדלת לעטוף מפני הקור היא נוטה להציץ.
בשעות הערב בעיקר כשאני כבר עייפה יש לי צירי בריקסטון היקס,לפעמים ממש הרבה ותכופים ולאחרונה קצת כואבים,קראתי שבעזרת שתיה מרובה ניתן לעצור רצף של צירים וכדאי לעצור בעיקר אם את אשה רזה עם לחץ דם נמוך ואני עונה לקריטריונים כי הצירים יכולים להתפתח ללידה מוקדמת ואם זה לא עוזר לשתות כוסית יין או בירה
אז אתמול בלילה כשכל המיים ששתיתי לא הועילו הצטערתי שאין לי יין,היום כבר קניתי שיהיה.
עכשיו חזרתי מחברים ,י' נהג ואני התפתלתי באוטו כתולעת,יש לי צורך להיות בתנועה והישיבה במכונית עצבנה אותי,אני מרגישה חוסר נוחות רב כבר קשה למצוא תנוחה ולנוח

נמש יקרה, גם אני איבדתי כלבים אהובים בזמן שהייתי בהריון (כתם ותה וחיות אחרות בלוג). אני מרגישה שזה לא סתם, שהמקום הזה היה צריך להתפנות.

גם אני התחלתי את ההריון במשקל 55 קילו וסיימתי אותו 74. אל תיבהלי מהמספר, זה שטויות. <עכשיו (חצי שנה אחרי) אני 57 בלי מאמץ מיוחד>

גמני התחלתי את ההריון הקודם 56 וסיימתי 77 ובנוכחי עברתי את ה-21 ק"ג

אני ממש לא מודאגת מזה. גם כי אחרי הלידה הקודמת הכל ירד ממש מהר וגם כי אני מאד מאמינה בגוף שלי שיודע כמה הוא צריך להוסיף לעצמו, לפי צרכיו.
הרבה פעמים נשים רזות עולות יותר, כי צריכות "להשלים".

סוגרת פינות- היום יהיה השיעור האחרון של הקורס הכנה ללידה,אני עייפה יותר מבדרך כלל ושמחה על כל הזדמנות להשאר בבית ומחר אני הולכת לשיעור יוגה אחרון,גם המורה שלי עומדת ללדת וכבר הפסיקה אז מתאים לי להפסיק ללכת,בבית כמעט הכל מוכן ,שידת החתלה מאולתרת ובתוכה בגדי תינוק שקיבלתי ושמיכות,במחסן עגלה שלדעתי היא ליותר גדולים,סלקל משובח שקיבלתי באדיבות אחת מבאות האתר ותודה,קבלנו גם מיטת תינוק וגם מצאנו כבר למי לתת אותה,
יש בריכה,גדולה וצבעונית וגם משאבה,קראתי המון ספרות על לידה טבעית ובכלל,התעמקתי בנושא החיתולים והחלטתי להתחיל עם טטרה וכיסויים ולנסות לעבור לבלי חיתולים,עשיתי עוד בדיקת דם,ההמוגלובין שלי קצת השתפר אבל עדיין נמוך מדי ומאתמול אני שותה תוסף ברזל טבעי ומקווה כבר לא לעשות עוד אף בדיקה נוספת בהריון,כן אני כמעט שם מאתמול שבוע 36 ואני יודעת שעדיין מעט מוקדם אבל כבר ממש בא לי להחזיק את תינוקי בידיים,לראות מי זה שבועט ומתמתח בתוך הבטן שלי,איך הוא נראה ואם הוא הוא או אולי בכל זאת היא ואני מתרגשת מאד
נשארו עוד כמה רכישות ולצערי לא נשאר תקציב כלל,אני דואגת מכסף ועוד לא נתתי למיילדת אגורה שחוקה אבל אני לא רוצה לדאוג לזה אז די.

נשארו עוד כמה רכישות
אל תשכחי שתקבלו מתנות אז אולי את הרכישות האלו תשמרי כתשובה לאלו שישאלו מה אתם צריכים

וגם טיפ קטן בעניין הברזל :6 תמרים בכוס מים שרתחו לפני כמה דקות להשרות ללילה במקרר(?) ולשתות.עושה פלאים לברזל. כל יום אחד כזה. (גם יעזור לספיגה של התוסף)
ואני יודעת שעדיין מעט מוקדם
ולמרות זאת את נשמעת ממש מוכנה @}
(יוו איך אני מקנאה איזה כיף לך)

נשארו עוד כמה רכישות
אנא פרטי... וממש חבל לקנות!

וגם אני מסכימה ש

את נשמעת ממש מוכנה
אהבה

בהחלט אפשר לבקש מתנות מאחרים, אפילו מראש מהקרובים.
ובאמת את רוב הדברים לא ממש צריך לקנות....

נעים נעים נעים. אמרו לי שההריון לוקח 8 חודשים ועוד שנה שלמה של "לחכות" ומנסיוני הצנוע שווה כל רגע ורגע עד שתחזיקי את הילד/ילדה שלך בידיים.
הרבה אהבה

פחדים- שבוע 36 פתאום עובר מהר ואני "המוכנה" מפחדת מהבאות, קראתי עכשיו סיפור לידה קשה ואני נשבעת שמעכשיו ועד הלידה אני לא קוראת ולא צופה באף סרט של אחרת,מעכשיו רק הסרט שלי.בימים האחרונים הייתי מאד עסוקה בעבודה המגוונת שלי ובין חוג לסיפור עשיתי פרויקטים בבית אני מקננת נמרצת כבר הרבה זמן,ועכשיו צצים ועולים הפחדים ואני לא רוצה לתאר אותם בצבעים חיים כדי לא לתת לזרועותיהם השחורות לבסס את אחיזתם בי.
זה מבחן שלי ואני מאמינה בעצמי
אז יהיה טוב,אני רוצה שיהיה טוב,או אלוהים תעשה שיהיה טוב

אז יהיה טוב,אני רוצה שיהיה טוב,או אלוהים תעשה שיהיה טוב
ואולי תלכי על הכל טוב.זו הצהרה שאותה יותר קל לאלוהים או ליקום (או איך שתירצי לקרוא לו) לספק.
הרי הטוב כבר נמצא כאן,תיראי אותו ,תכירי בו - והוא שלך

אז יהיה טוב,אני רוצה שיהיה טוב,או אלוהים תעשה שיהיה טוב
מצטרפת לחוט השני. יהיה טוב תמיד נשאר בעתיד, מעבר לכך אפשר לשמוע את הפחד מחלחל בהצהרה שלך.
אפשר לצרף ל הכל טוב את הכל נפלא אני בריאה ויש לי תינוקנוקת בריא/ה בבטן, אני יולדת בלידה טובה ומעצימה (או משהו דומה).
אפשר גם להיות פיוטיים כמו לואיז היי: הכל כשורה בעולמי...

עוקבת אחרי הבלוג שלך ומאוד נהנית לקרוא אותך! יהיה בהצלחה!

חושבת עלייך הרבה, מרגישה את הלידה מתקרבת,
את מה שתינוקי מתכנן לכם ללידה רק הוא יודע,
אבל אני יודעת, כי אני מכירה אותך, שאין כמוך בלזרום עם מה שיהיה,
כי אין קשובה ממך, ואין לי ספק שזה יתבטא בלידה,
מאחלת לך לידה שהיא כמו שאת-
אמיתית, עוצמתית ומרגשת.

וואו הריון ראשון... אין קסום ממנו. מהלידה הראשונה, מהתינוק הראשון... המבט הזה של העיניים הענקיות, רק על זה חלמתי כל החודש התשיעי שלי...

תנצרי את הרגעים, הם באמת אבל באמת חולפים במהירות. יש בי איזו צביטה בלב היום בידיעה שלא תהיה יותר פעם ראשונה...

גמני בהריון הייתי תולה קלפים (של טארוט אמנם) קלף הקיסרית למשל ליווה אותי ממש גם בלידה.

הרבה הצלחה, ואושר, ממש מרגש אצלך. @}

התכנסות פנימה- אני מוצאת את עצמי במהלך שיחה עם אדם ואני בעצם לא שם,הוא מדבר אלי ופתאום אחד המשפטים שלו מבליח אל הכרתי ואני תוהה ביני לבין עצמי,כמה זמן אנחנו "מנהלים" את השיחה הזו,איכשהו ברור לי שלא הפסדתי כלום.הקשר שלי עם העולם החיצון הולך ומצטמצם,אני לא מתקשרת לחברים וגם לא תמיד עונה לטלפונים ובטח לא הולכת לאף אחד אם הוא לא גר ממש קרוב,אני מתחילה לקבל את המחשבה שאולי בעצם אני אסחוב עד הסוף,עכשיו אמצע שבוע 37 ואני מוצאת את עצמי מתענגת על המעט שנותר. משהו גורם לי להתנתק מהחוץ וכאילו להשאב לתוך עצמי,
היום קבעתי עם חברה שהיא מורה ליוגה שנתרגל יחד וקמתי עם גרון ממש כואב שאולי ישאיר אותי בבית גם היום עם משימות של עבודה על הגוף נשימות והדמיות שאני עושה,עשיתי הרבה הכנות כבר ורונית ממשיכה לעודד ולדחוף אותי לעוד ועוד תרגילים,בכללי אני לא כזו חרוצה אבל משתדלת

ההורמונים מתחילים לעשות את שלהם...

בחודש האחרון שנמשך עד סוף שבוע 41 לא דיברתי עם אף אחד, ורק רבצתי על הספה בשינה צרופה.
הרבה אנשים נעלבו, אבל כשפגשו את "הסיבה" לראשונה ,שכחו וסלחו מהר מאוד.

יום נפלא לך ולעתיד להגיע אלינו @}

נמש, את מזכירה לי נשכחות וגורמת לי להתגעגע להריון

כל חלק במסע הזה הוא מופלא ומיוחד, תתענגי על כל שנייה... ובלידה - בכלל... ואח"כ - עוד יותר בכלל... איזה כיף לך @}

מרגע לרגע- עכשיו כשהזמן שלך להיוולד כל כך קרוב כל מיחוש קטן וכל דבר טיפה שונה שאני מרגישה הוא סימן שאולי עכשיו או הלילה
לפני כמה שבועות אני ואבא שלך עשינו מדיטציה ושאלנו איך ומתי תהיה הלידה והתאריך שעלה לי הוא א' באדר ,היום והיום הזה חולף לו עוד שעה
וטוב שכך כי אני די מצוננת ותשושה,לא מצליחה להכניס מספיק אוויר דרך הנחיריים,להכנה בבריכה מחר אני כבר לא אלך,אז כל שנותר לרוקן עוד כוס תה תוך הקלדה נמרצת,ממקום מושבי אני רואה את אבא שלך ישן במיטה,נרדם תוך שניה,מותש משילוב של כל עבודה שאני כבר לא עושה יחד עם לטפל בי,בזמננו הפנוי אנו מתענגים על ימינו האחרונים כשניים ושתדע לך שבחרתי למשפחה שלנו את האבא הכי הכי שיש,סבלן ורגיש ועדין וחם ומעניק ומצחיק
בהרבה דברים מזכיר לי את אבא שלי
ושנינו כאן מחכים לך,מכינים ומקננים ומתרגשים לקראתך
אבל אין לחץ,קח את הזמן שלך,אנחנו איתך זורמים מרגע לרגע

בן \ בת מזל דגים, איזה כיף! בעיקר לכם...

<מזדהה עם בני מזלי

>

<גמני>

משהו מתחיל- אני יודעת שבתשיעי כל מיחוש נדמה כסימן ולמרות שאני לא בטוחה מרגיש לי שמשהו מתחיל,בעצם מאתמול שהצירונים התחילו כבר בשעות אחר הצהריים והמשיכו כל הלילה ועד הבוקר והיום קצת אחרי 16:00 הם התחילו שוב כשהייתי אצל ההורים והתחלתי לתזמן,בהמשך אחי החזיר אותי הביתה והרגשתי בנסיעה איך הם נהיו חזקים יותר,איך שאני הוגה בעניין רונית מתקשרת לשאול מה המצב ואני מספרת לה שיש צירים קצת פחות נוחים והולכים ומצטופפים והיא אומרת שחשבה לרדת לים המלח אבל היא לא תיסע ושנדבר בהמשך הערב,בבית פתאום נפלה עלי עיפות ועד שי' יגיע מהדרום גבי בא להיות איתי ואני מנמנמת על הספה וכשי' מגיע נכנסים לפעולה,מנקים ומסדרים והם מתחילים לנפח את הבריכה עם משאבת רגל עד שמבינים שזה ייקח את כל החיים בערך ונוסעים למשאבה רצינית,חוזרים מהר עם בריכה ענקית ויפה בצורת פרח,עכשיו הכל נקי ומסודר,הודעתי לרונית שאני נכנסת לישון וכרגע הצירים באים כל 8 דקות בערך ותינוקי זז המון,אולי מתארגן בפוזה לירידה ואני עייפה אז בהצלחה לי בכל מקרה

בהצלחה לך בכל מקרה (קצת מתרגשת)

שליחה על ידי ב_דרך* » 05 מרץ 2006, 07:00

לידה טובה

לידה טובה

המון בהצלחה ולידה טובה!

בהצלחה!!!!!!
אולי את כבר אחרי....?

הצירים התחזקו לאורך הלילה והופיעו כל 5 דקות וכשהיה כבר מאוחר ממש התחלתי קצת לגנוח וי' ליטף אותי והרדים אותי בין הצירים בשלוש לפנות בוקר נרדמתי סופית וכשקמתי היה בוקר ותינוקי ואני עדיין אחד
רונית היתה פה ובדקה אמרה שצוואר הרחם מחוק אבל אין פתיחה והראש עדיין לא סיים להתבסס באגן אז אנחנו לא נלד היום וכנראה גם לא מחר
אין ספק שזו היתה אחלה חזרה גנרלית
תודה לכל המעודדות

המון בהצלחה ולידה טובה!

בהצלחה, מאחלת לך לידה מדהימה ומעצימה !!!

קראתי בעונג הכל.
גם טיפטפתי קצת בדרך עם הרבי.
וגם לי גרמת להתגעגע קשות להריון.
קסום לקרוא ולהרגיש ככה!
שתהיה לידה כמו שאת חולמת. @}

משהו ממשיך- היו היום כאבים כמעט בלי צירים,י' מילא את הבריכה ועשיתי תרגילים שרונית הראתה לי אחרי זה סתם התפננו בפנים שעה ארוכה ונראה לי שזה בהחלט השפיע על תינוקי כי קצת אחר כך התחילו כאבים למטה למטה וממש הרגשתי אותו כל הערב דוחף עם הרגליים שלו באיזור הסרעפת שלי ומכניס את הראש כל פעם עוד קצת,המצב רוח שלי ממש לא יציב ואני מתפרצת על י' מדי פעם,למשל כשהוא שאל מה עושים הערב התעצבנתי וצעקתי מה כבר אפשר לעשות ושטפתי אותו ועכשיו התעוררתי מנביחות של הכלבים והגבתי בעצבים שעד שנרדמתי ובלה בלה ואז התחלתי לבכות בשטפון כזה אמיתי ויללות גררתי את עצמי לאסלה ישבתי לי בשרותים ובכיתי את נשמתי,אני פשוט נסערת.
לשמחתי י' עומד בלחץ בכבוד רב ומצליח למצוא מילים טובות ובעיקר לספוג בשלווה וככה עבר לו עוד יום
היום הראשון של שבוע 38

מתוקים - איזה כייף!

נשמע מרגש כל מה שקורה. חזרות גנרליות זה אחלה -
זה אף פעם לא דומה למה שיהיה, אבל זה מכניס ל- state of mind- של לידה ומה נעשה כש....
בכל מקרה תסמכי על עצמך ועל גופך שכשהרגע יגיע - תדעי בדיוק מה לעשות.
עוד לא הספקתי ממש להכיר אותכם - אבל מהפגישות הקצרצרות ומהבלוג, מרגיש לי שאתם
זוג עוצמתי ומאוחד - אשריכם!
שתהיה לידה זורמת!

אין סבלנות-לא יודעת למה היה לי כל כך ברור שהלידה שלי תקדים ותיכף נגמר שבוע 38 ואני כבר ממש מיציתי את ההריון ,איפשהו מרגישה אשמה על שבוער לי ללדת את התינוק הזה שכבר לא בא לי לסחוב יותר שאין לי סבלנות לתת לו לצאת בזמנו הפנוי ואני מתבאסת על עצמי
כבר כמה פעמים שהייתי משוכנעת שהלילה אני יולדת ואם לא מקסימום בבוקר שלמחרת וכלום,הצירים באים והולכים,מצטופפים ומתרחקים שוב,מכאיבים לפעמים ובפעמים אחרות כמעט לא מורגשים,י' אמר לי לשחרר,להפסיק לתזמן ושאני לא הולכת ללדת הלילה וכנראה גם לא מחר אבל קשה לי מאד לשחרר
מחר אולי אני יעשה שיאצו ואולי זה גם יעזור לי ,לשחרר כמובן,מילה מעצבנת

לשחרר כמובן,מילה מעצבנת

נסי להרפות.

בהחלט רעיון טוב לנשום עמוק ופשוט להתמלא בסבלנות. את עשויה מאוד להזדקק לזה... אולי יש לך עוד כמה שבועות עד הלידה (ואולי לא. אבל גם בלידה, במיוחד ראשונה, חשוב מאוד להיות מלאה בסבלנות. שלא לדבר על האמהוּת...)

בכל מקרה, אל תתבאסי על עצמך!
איזה מין שיאצו את מתכוונת לעשות? לא רוצה להבהיל אותך, אבל לאחרונה ירד לי האסימון ששיאצו שעשיתי כמה ימים לפני הלידה, ע"י מישהי שמתמחה בשיאצו להריוניות, היה מה שגרם לתינוק שלי להסתובב עם הפנים קדימה. יכול להיות שאני טועה, זו תחושת בטן שלי. זה פשוט קרה (ההסתובבות שלו) מייד אחרי זה.

אוי נמש, איך אני מזדהה איתך... אני זוכרת שבשבוע 39 פגשתי מישהי והיא אמרה לי "את תלדי רק בשבוע 41" והייתי מוכנה להרוג אותה במקום. (בסופו של דבר היא צדקה מאוד).
הייתי כל כך עסוקה בלקוות שהלילה זה יקרה, שכל בוקר הייתי מאוכזבת מחדש.

אין לך ברירה אחרת אלא לחכות שזה יקרה לבד, אז עדיף באמת להרפות, למרות שאני בטוחה שאת מנסה להעסיק את עצמך כל הזמן, עדיף לנוח, ולהכין את עצמך ואת הבית ללידה. תבשלי מאכלים טובים ותקפיאי, ניקיונות אחרונים, אם יש ציוד של התינוקי אז לפתוח, לכבס, להוריד תוויות וכדמ'...

למרות שהיום כל יום נראה לך כמו נצח , התקופה הזו אוטוטו נגמרת, אולי היום ואולי עוד שבוע, זה טבעי שלקראת הלידה פשוט נמאס לנו מההריון, וזו היא הבשלות לקראת הלידה.

ומצד שני- פתאום אתמול חשבתי לי שאם הוא לא יוצא כנראה טוב לו שם ואיפה עוד יהיה לו בעולם את הצ'אנס לכזו הגנה ולכזו קרבה וחום עם אמא שלו
ומה פתאום שאני ארצה לקצר לו את מעט הימים שעוד נותרו לו ברחם,אני משחררת את זה,יוולד כשיבוא לו,רק לא היום כי אני לבד עד הערב.
עכשיו קמתי להיות קצת עם י' לפני שהוא יוצא ליום עבודה ארוך ברחבי הארץ וגם לי יש עבודה משרדית ברובה אבל אני אשן קודם עוד

כנראה טוב לו שם ואיפה עוד יהיה לו בעולם את הצ'אנס לכזו הגנה ולכזו קרבה וחום עם אמא שלו
כמה שאני מתגעגעת לפעמים לתחושה הזו שהקטנה שלי ברחם מוגנת מהעולם...

הצלקת- אני לא יודעת אם ואיך הסיפור הזה קשור להריון אבל פתאום בזמן שניסיתי לגרוב גרביים על כפותי שהפכו לאחרונה קשות להשגה נתקלתי בה,בצלקת
קטנה כל כך וכמעט בלתי נראית אבל עם פיסת הסטוריה שראוי שתזכר
זה היה ביום קיץ חם של סוף אוגוסט ואני הייתי צריכה להגיע לגן הילדים בו עבדתי בקיבוץ,הרקע:רק חזרתי מהודו עם בנזוגי שהיה אז די חדש,כל מה שהיה לפני כבר לא התאים והחדש גם לא,עוד לא,בנסיון להעמד על הרגליים שכרתי לי חדר בקיבוץ ועבדתי בגן,אהבתי את הילדים אך לא את הצוות והיו איתי תקריות לרב
אפשר לומר שלא התאמתי לאווירת הקיבוץ באופן כללי,ובחזרה לאותו יום
קמתי בבוקר בדירתו של י' שכבר הלך לעבודה והתבאסתי ללכת לגן בידיעה שהיום יהיה רק הצוות ויחד ננקה ונכין את הגן לפתיחתו המחודשת בספטמבר
אני ממהרת לצאת מהדירה והרכב של הקיבוץ מצפצף לי מלמטה,אני בקומה רביעית רצה במדרגות וטראח הרגל הנעולה סנדל נתקעת באיזה רווח במדרגות ונחתכת מעל העקב איפה שיש עור עדין וכמה פסים כאלו של קפלים,דם יורד ועור ובשר מקולפים בערבובייה וההסעה מצפצפת וכואב אבל אני לא מוותרת,כבר חמים עלי בקיבוץ ואני לא רוצה להבריז(שוב)צריכה להיות בחורה רצינית ולעמוד על הרגליים
רצה מדדה במורד המדרגות ויוצאת מהבניין בדיוק בזמן לראות את ההסעה מתרחקת ואני חוצה את הכביש ויושבת בתחנה,עכשיו צריך להבין שמדובר באיזור מעט נידח בדרום,אני בעיר והקיבוץ במרחק כחצי שעה נסיעה באוטו ואין לשם תחבורה ואני דומעת מכאב אבל אני נחושה להגיע ואני יגיע,לוקח לי כשעתיים בהם אני תופסת 5 טרמפים שונים ברכבים קונבנציונלים וגם בקוטפת ענקית ובמשאית לחם ובסוף עוד צולעת ברגל קילומטר ומגיע לגן שם מקדמים אותי בפרצופים חמוצים,אני מסבירה והן מביטות בי מבט שאומר כן,רק לך קורים כל הניסים והנפלאות,אני מתחילה לסדר ולנקות בחוסר חשק ואחרי כשעה נכנסת לגן רכזת החינוך של הקיבוץ,היא באה לדבר איתי ליתר דיוק לפטר אותי,היא חדשה ולא מכירה אותי,קיבלה הוראה מלמעלה וממש לא נעים לה אבל לי נעים,זה הדבר הכי טוב שקרה לי באותו יום ואני מרגישה הקלה גדולה.............המשך יבוא

סוף הסיפור בקיצור- הודתי לה מקרב לב ואמרתי לה שאם זה המצב אני אמשיך לי בדרכי והלכתי משם לחדרי הדל לארוז את מעט חפצי וכך בשמחה עזבתי את הקיבוץ לעד.
נו אז מה אני מנסה להגיד
שהצלקת הקטנטנה מזכירה לי מאז שלא שווה ללכת עם הראש בקיר ושיש סימנים מקדימים שלומדים לקלוט ולקרוא נכון ושאם כלום לא מסתדר והכל ממש קשה אז זה סימן שאפשר לשחרר וללכת הלאה ונכון לא הכל בחיים בא קל וזה בסדר גמור אבל אני היום מתעקשת פחות ונלחמת הרבה פחות וטוב לי הרבה יותר

לרגע קראתי
סוף הסיפור בקיצור
וחשבתי שפתאום ילדת בזריזות בלילה

גם אני

מבחנים עד הסוף- בפעם האחרונה שעשיתי בדיקת דם כאב לי נורא ונהיה לי כתם כחול על הורידים,ניחמתי את עצמי שזו בטח פעם אחרונה להריון זה ובחיים הרגילים אני אף פעם לא עושה ואז אתמול הלכתי לרופא נשים,אחד שאף פעם לא פגשתי והיה נחמד מאד,עשיתי אולטרסאונד וראיתי את בובוני במצג הרצוי
נראה טוב עם שליה בריאה וכמות טובה של מים,הרופא ורונית היו תמימי דעים בעניין המשקל 3,400 ואחרי כן עשיתי מוניטור מעולה ולחץ דם בסדר וחלבון בשתן
הקיצר הרופא היה מבסוט ושאל איפה אני הולכת ללדת ,עניתי את תשובת המחץ בבית ואז הוא אמר עם המוגלובין 5.9 אני ממש לא ממליץ לך ללדת בבית ובלידה הכי רגילה מאבדים חצי מנת דם
אני לא נבהלתי ממנו כי אני מצפה מרופאים להפחדות אבל אז כשהתקשרתי לרונית היא אישרה את דבריו ואמרה שבאמת עם כזה מדד אי אפשר ללדת בבית
ואז ייעצה לי על עוד תוספי ברזל שייקח לי במינימום יומיים להשיג בעוד יומיים זה התל"מ שלי ואני ממש התרגשתי והתרגזתי מכל העניין,לא הכנתי תוכנית מגירה,לא דיאדה בלניאדו ולא נעליים,העמסת סוכר לא עשיתי בכלל ושם זה תנאי וחוץ מיזה שבכלל זה לא מה שאני רוצה,רוצה בבית
אני הולכת הבוקר לעוד בדיקת דם,כולי תקווה שתראה תוצאות טובות יותר מהקודמת ,בינתיים משתדלת לא להבהל וגם לנסות לקבל את הבלתי צפוי בכל התהליך הארוך של ההריון ובטח שגם בלידה

מתרגלים- חוסר הסבלנות שאפיין את השבועות האחרונים חלף עם עזרה של טיפול שיאצו וזה שרונית אמרה שיש עוד זמן העביר לי את הצירים וגם כי החלטתי שאם הצירים האלו לא מקדמים לידה אז לא מתאים לי שיהיו והם נעלמו למשהו כמו חמישה ימים ואתמול התחדשו אבל לא משהו רציני
בינתיים נהיו לי המון דברים שמעסיקים אותי וממלאים לי את הזמן,פגישות עם אנשים טובים,מסרגות שמחכות לרגע המתאים,ספר שבדיוק נהיה מעניין ואפילו היום התחברנו להוט וראיתי אבודים.
מחר אולי יהיו כבר התוצאות של הבדיקת דם ואני סקרנית לגביהן,יש לי הרגשה טובה ואני מאמינה שהתוצאות יראו שיפור כי אניבאמת בסדר ומרגישה טוב ועכשיו תינוקי משייט לו בתוכי להנאתו וכבר נהיה לו צפוף,יש נקודה מסוימת שכשהוא דוחף שם ויוצר לחץ בא לי לבכות לא מכאב זה רגש,אני חושבת שהבייבי שלי מצא לי את הנשמה בתוך הגוף
אני נורא מתרגשת פתאום וגל של התכווצות סוחף אותי

מאחלת לך בהצלחה. שתהיה לך חוויה מדהימה ושתצליחי לזרום עם כל מה שיבוא באהבה @}
או, הו, ומה שיבוא... מרגש.

תל"ם עלכום בוא תגיד שלום- היום הוא היום ששיערו לי לפני חודשים רבים כשהייתי בחורה רזה עם עובר שנראה כמו במבה ופחדים מהפלה בשליש הראשון
היום אני אשה עגולה עם תינוק בגודל אנושי ובמשקל 3400 ונדמה שעכשיו הוא מתחיל להתקדם למסעו הגדול החוצה לעולם
אולי יש פה סוג של שכנוע עצמי שכל פעם שמישהו שואל מה התל"ם שלי אני עונה 23/3 ולאורך זמן זו כמו מנטרה,כך או אחרת אתמול בצהריים גיליתי שכפות הרגליים והקרסוליים שלי התנפחו מאד מאד,בצקת,אהלן ותודה שלקחת את הזמן,בערב הלכנו להורים י' גרב לי גרביים וכשהגענו בקשתי מאבא שיגזור לי ציפורניים (נו ככה זה אצלנו ואני עדיין התינוקת שלו)כשורדתי את הגרביים נגלה לעיני מחזה מדהים הרגליים שלי היו פשוט מעוותות ונפוחות בטרוף משני צדי הפס גומי שהיה שם בקושי שעה,אמא נלחצה קשות ורצתה לקחת אותי למיון,אחרי שעה ארוכה ועיסוי עדין וממושך מאבא שהיה דווקא משועשע זה קצת נרגע,התקשרנו לרונית ששאלה על תנועות עובר ואיך הראייה שלי וכל מני כאלה ואמרה לי לשתות חליטת פטרוזיליה,י' עשה לי ג'ארה ענקית עם תה פטרוזיליה(חסר רחמים)ולדעתי זה די עזר,נסענו לרונית ועשינו בדיקות הכל נראה טוב ונשמע טוב,בדרך היו לי כאבים למטה איפה שהראש של תינוקי וכשהגענו הביתה גיליתי בתחתונים כמה טיפות כמו דם ישן ומן משהו צמיגי ורדרד קטן ביותר,אולי הפקק הרירי?
היה לי קשה להרדם ובחצות הצלחתי ב6:30 כבר הייתי ערה וכל התנוחות לא הסתדרו לי במיטה,אני כמו יצור גומי כזה מרגישה מאד אלסטית,דברים עפים לי מהידיים ואם אני שוכבת על צד אחד לאורך זמן אני מרגישה את הכתף נדחסת פנימה ואחר כך מתקשה לחזור למקום
היום אחרי הצהריים אני ילך לעשות עוד טיפול שיאצו ובעוד רגע אני נכנסת למקלחת חמה לנחם קצת את הגוף החזק והנפלא שלי שסוחב 72 קילו של אושר ופחד וציפייה ותקוות שזורים להם יחד בערבובייה,בינתיים עוד קצת צירים חלשים.

בול חודש אחרינו

בהחלט נשמי שאת בדרך...

שוב, בהצלחה!

עוקבת בשקט אחרייך... אחריכן/ם
שתהיה לידה עצומה וקלה!

מקווה שהלידה תגיע בקרוב (בזמן שלה) ושתהיה, קלה ומעצימה.

עשית לי תזכורת למה שמחכה לי תוך כמה חודשים (בעזרת ה')

עוד יום ועוד יומיים- אז לא ילדתי בתל"ם כמו שלא ילדתי לפני החתונה של החברים וגם לא של עוד חברים וכן הייתי ביום הולדת של אמא ואפילו להצביע אני עוד יכולה להספיק.
אתמול היתה לי הרפתקה,י' נסע לעבוד בבאר שבע עם חברה שלנו והיא השאירה לי את האוטו שלה כדי להגיע לטיפול שיאצו,במשך היום אני בקושי מרגישה את תינוקי,מעט תנועות וחלשות מאד שלא כרגיל כי לרב הוא פעלתן ונמרץ,באיזה שלב אני נשכבת על צד שמאל, נושמת וקוראת לו שיעשה תנועה שאני ידע מה איתו
ובאמת הוא זז אבל התנועה כל כך קטנה חלשלושה ואחרי דקות ארוכות וממתקים אני מרגישה את הפחד מתגנב לליבי,טלפון קצר לרונית ואני בדרך למוניטור בקופ"ח,האחות לא מסכימה בלי הפניה ושולחת אותי לרופא,הוא עושה אולטרסאונד ואומר,יש האטה בקצב פעימות הלב ,חשש למצוקה עוברית,שולח אותי להילל יפה בלי מכתב הוא כבר מתקשר להודיע שם שאני בדרך,אני מבקשת לעשות קודם מוניטור בחדר אחות והוא אומר לי שחבל לבזבז זמן יקר,במעלית עוד דיווח לרונית היא מציעה אולי ללניאדו ואני מחליטה להילל יפה זו שעת פקקים ואני לחוצה,רוצה להיות כמה שפחות על הכביש,רונית מתיעה להגיע לפגוש אותי ואני אומרת שבינתיים לא צריך,היא גם אומרת שאם אני ארצה היא תבוא להיות לי דולה. בדרך לבי"ח אני טועה בפנייה ונתקעת בפקק מרשה לעצמי לעקוף את כולם מהשוליים לא מרשה לעצמי להתחיל לבכות,מוקדם מדי לדרמות אני משננת לעצמי,מבטיחה לתינוקי שיהיה בסדר ומחליטה לעצמי שאם באמת יש מצוקה וצריך זירוז או קיסרי אני לא משתגעת,מקבלת עלי העיקר הבריאות של פיצי ושלי,אחותי מצלצלת ומצלצלת אני לא עונה,מתעצבנת על השומר שמתעקש עכשיו לבדוק את הבאגז',נכנסת למחלקה ומובילים אותי לחדר לידה,מחברים מוניטור,אני שומעת את דהרת הסוסים ונרגעת,עכשיו אני נחה,שותה מים קרים,אני כבר יודעת שהכל בסדר,עכשיו גם הרופאה צריכה לראות את זה,אחרי 50 דקות מוניטור אני מאבדת סבלנות,כבר הספקתי לדבר עם אחותי שרק רצתה להתיעץ בקשר לחתול שלה החולה,מתקשרת לי' לא אומרת לו איפה אני,אין טעם הוא רק ידאג ויתקשה לעשות את ההפעלה,סוף סוף הרופאה באה,מרוצה מהמוניטור אבל רוצה שאני אשכב עוד חצי שעה וגם אספור תנועות,אני לא רוצה יש לי תור לשיאצו וחשוב לי להיות,עכשיו שנרגעתי הרבה יותר קריטי לי לטפל בבצקות שהתפתחו מאשר להמשיך את הבדיקה המיגעת,אנחנו מתפשרות על אולטרסאונד ושאני יחזור עוד שעה להמשיך ויחתום שאני לא עוזבת את שטח בית החולים
חתמתי והלכתי,בעגלת הקפה קניתי מאפה מתוק,שני ביסים ותינוקי בועט,במרץ הפעם ושוב ושוה,תודה לך.
הטיפול היה מעולה ולבית החולים לא חזרתי,אני חייבת לומר שהיו אלי מאד נחמדים ובסך הכל נחתי שם בסבבה וגם כל הכבוד לרופא שאולי מיהר טיפה להכריז על חשש למצוקה עוברית אבל הבוקר התקשר לדרוש בשלומי לעומת רופאת הנשים שמלווה אותי 4 שנים לפחות שהברזתי לה מהביקור האחרון ואפילו לא התקשרה לבדוק אם ילדתי.
אז ככה עד הלידה טוב שיש לי איך להעביר את הזמן

באמת מזל שלנו שיש לך איך להעביר את הזמן...
שתהיה לידה טובה

אהובים,
סוף סוף חזר האינרנט,
ומיד חזרתי להתעדכן בסדרת המתח: "תינוק בא לעולם בפרקים"|תינוק|
אין מה להגיד -כל יום קורה משהו דרמטי - בכל זאת את בהריון ואוטוטוטוטטוטו יולדת.
חיבוק גדול לשלושתיכם ו - 3 גרגרי תירס לחיים התרנגול.

אל תשכחי גם שכל יום שעובר מאפשר לך להעלות את רמת הברזל בגוף ולשפר את תמונת הדם.
אולי רק בגלל זה הוא מתעכב, רוצה דם בטעם חלודה

בוא כבר תינוקי- קשה לי לישון,אני לא מרגישה בודדה כאן בחושך ליד המחשב,תינוקי שלי זז בבטן,אנחנו יחד,כבר,רק ששבוע 41 +3 והיום רונית היתה ובדקה ואמרה שאין שינוי,עדיין למעלה והראש חופשי,למה אתה לא יורד?אולי אתה פוחד להוולד לעולם?אולי זו אני שעוצרת את הלידה
העור של הבטן סביב הפופיק נמתח ונמתח והתחילו להופיע סימנים,אני מורחת שמן ומורחת קרם ומשתדלת לא להתבאס מזה מאד
היום היתה חברה ועשתה לי טיפול רפלקסולוגיה היה תענוג,איזה ידיים מדהימות,נמנמתי תוך כדי והתעוררתי רגועה כל כך
בערב עשינו מדורה בחצר וכתבנו את הפחדים שלנו מהלידה ובכלל,כל משפט כזה קרענו חתיכה מהדף וזרקנו למדורה,אחר כך כתבנו לתינוקי הזמנה ללידה
בינתיים מחכים

_בערב עשינו מדורה בחצר וכתבנו את הפחדים שלנו מהלידה ובכלל,כל משפט כזה קרענו חתיכה מהדף וזרקנו למדורה,אחר כך כתבנו לתינוקי הזמנה ללידה
בינתיים מחכים_ איזה רעיונות יפים, אולי ניתן לכם עוד זמן כדי למצות את מלוא היצירתיות והשיתוף שלכם לקראת הלידה. מאחלת שתהיה בקרוב - נעימה ומרגשת.

עלינו ישר פעל הזירוז הטבעי מכולם, ואחריו עיסוי פירינאום: הלידה החלה חצי שעה לאחר מכן! שווה לנסות לפחות פעם ביום, כך שאם הוא יתמהמה, לפחות אתם הספקתם להתענג על דברים שלא יבואו בחשבון בשבועות הקרובים... יאללה לעבודה!
חיבוקים

הסיפור שאינו נגמר-היום נכנסתי לשבוע 42 המכובד ולרגל המעמד הלכתי לעשות מוניטור ואולטרסאונד כדי לוודא שגם אצל הדייר משנה הכל טוב ואכן הכל סבבה כך הסתבר אחרי 4 שעות במאיר,למוניטור התקבלתי במהרה ואחר כך היו שם כמה דברים יותר דחופים לעשות,אמא שלי היתה איתי כל הזמן והתיחסו אל שתינו מאד יפה,למשל שביקשתי לנוח כי בחדר ההמתנה היה צפוף הכניסו אותנו לחדר עם כורסאות טלויזיה נוחות והיו נחמדים,הרופאה שקיבלה אותי בסוף למוניטור הסבירה לי שהם ככלל מילדים כל מי שסיימה 41 וכיוון שהבינה שאני רוצה לידה טבעית הציעה לעשות פקיעת קרומים,אחרי שסירבתי היא הסבירה לי על הסכנות שבהריון שעבר את התאריך ולבסוף נתנה לי מכתב שחרור,התנהגתי למופת ולא ברחתי שיהיה גם לאן לחזור,היא רוצה שאני יחזור בשבת ולא נראה לי שזה יקרה אבל יש לי מהיום שתי תרופות צמחים מזרזות ואני מתכננת שיאצו ורפלקסולוגיה הפעםFULL POWER אני רק מחכה שארועי השבת יחלפו כדי שי' יהיה איתי,מוזר נדמה שזה כבר לעולם לא יקרה ומצד שני אני יודעת שממש בקרוב אני אלד.
אני רוצה להודות לכל הקוראות,אלו שכותבות וגם לשקטות על שאתן מרחפות סביב,זה נעים לדעת שמתענינים בי,ואני רוצה לבקש מכן שתשלחו לי כח
שתעבור על כולנו שבת שלום

בהצלחה

אנחנו ילדנו לפני שבועיים וחצי, בשבוע 41.5 של ההריון. בלידה ספונטנית ובריאה בבית.
מחזיקה לך אצבעות, אל יאוש...

שליחה על ידי עדי_ל* » 31 מרץ 2006, 06:29

שולחת לך כח,
סבלנות ואופטימיות.
זה קרוב...

אנחנו מתחילים שבוע 40, אני לא ישנה בלילות כמעט בכלל וזה מתסכל וקשה, גונבת שעה פה שעה שם בימים,
אבל בעיקר לא ישנה.
יודעת שזה אוטוטו יסתיים ושלפנינו תקופה חדשה ומרגשת, רוצה אותו כבר לידי, אבל הוא זה שיחליט מתי...

שתהיה לידה טובה .

שולחת הרבה כח ללידה מהדהימה ומעצימה...

@}

עוד רגע ואתם נפגשים
זה הרגע הקוסמי הכי עוצמתי
שולחת לכם אהבה אור ופשטות בלידה מדהימה עם רונית המדהימה
לקדם כדאי הרבה סקס יין אדום הליכות ברגל (אולי הגיע הזמן לנקות את הארונות במטבח?)אני צוחקת...
המון נשיקות

נמש, קוראת אותך בענין רב.
גמני ילדתי בשבוע 42 ואני זוכרת את ההרגשה הזאת של אנרגיה באויר כל רגע זה יכול לקרות, ומצד שני רגיעה כזו של רגעים אחרונים לבד עם אהובי...
זה נעים ומרגש לקרוא כאן, מחזיר אותי לדגדוגים הנעימים מבפנים. שולחת לך המון כוחות ושלוה לקראת הלידה. הכל יהיה טוב.