תפישות שבי

מה עושים כאשר חלק מהשיקולים נובעים מפחד?
החלטות לגבי מה שעושים.
פשרות שעושים.
שנובעות מפחד, בחלקו מדברים חיצוניים לי בחלקו מדברים פנימיים.

עכשיו נכנסתי לדף הזה בפעם הראשונה. הייתי סקרנית לדעת מה המשמעות של "תפישות שבי", כי לאחרונה התחילה להתגלגל אצלי מחשבה על כל מיני דעות ואמירות שלי שנובעות מהיותי שבוייה בקונספטים חיצוניים לי, ותהיתי איך קוראים לתופעה הזו, וקפץ לי לראש הביטוי "תפישות שבי", שידעתי ששמעתי אותו קודם אבל לא היה לי מושג איפה ומה הוא אומר, וחשבתי כמה הביטוי הזה מתאים לדבר הזה שאני חושבת עליו.
אז... באמת מתאים!

האם עמדות שמבוטאות בעוצמה הן מין "פחד מהתנגדות", "נסיון להשתלט", "עייפות מויכוחים בנושא", או "בהירות רבה שהעוצמה בהן היא רק בעיני המסתכל"?והאם יש בהן תפישת שבי?
שהרי... "דברי חכמים בנחת נשמעים..."
מהרהרת...

אתמול הייתי במסיבה מוזרה מאד.
זאת היתה מסיבה שבה חגגו את פרישתו של הבוס של אותם אנשים.
חגגו במובן של שמחה גדולה ותחושת גאולה על כך שהוא עזב.
כמובן שהוא לא היה שם (-:
זה היה איש שעשה טרור.
ממש טרור.
ושם סיפרו על המעשים שלו, ועל הבדיחות שהיו להם מאחורי הגב שלו.
והפחד ממנו.
והיה שיחרור ושמחה שלהם.
הסתיים עידן רשע מסוים, עם פרישתו, מבחינתם.

אני ישבתי שם, והרגשתי מאד מוזר.
מצד אחד מאד הבנתי והזדהיתי איתם, מסיבות שלי, שלא קשורות לבוס שלהם דווקא, אלא לפרישה של אדם אחר, שממנה אני מתחילה להתאושש ואולי מתחילה מעט לנשום.
מצד שני, חשבתי לעצמי, תוך שאני לגמרי מזדהה ומבינה אותם, איך זה יכול לקרות ?
איך קבוצה של אנשים שפויים, מאפשרת למישהו לעשות להם טרור ?
איך יוצרים כזה פחד?
איך מתגוננים מפחד כזה?
מה מאפשר חיסון ועמידות?
ולמה אין לי אותם מספיק.
עלו לי דמעות בעיניים.
יצאתי משם. מאד נסערת.
והיום ציפתה לי התמודדות חדשה,
שלא ציפיתי ולא צפיתי אותה בעוצמה הזאת.
ומבינה שאני צריכה לצאת למלחמה
שזה לא יקרה שוב.
ויש לי ערבוביה של חוסר אמונה ביכולת שלי לעשות את זה ולהישאר בחיים.
לצד התחושה שברור שאני צריכה לעשות משהו, כדי להישאר בחיים.
ענין של חיים ומוות.

מעתיקה לכאן משהו שצפריר כתב בדף התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

הניחי את הביטוי האישי. כתבי את מילותייך.
הקשיבי. פשוט הקשיבי, קראי שפתיים, התבונני על האירוע מנקודת המבט המתבוננת. כבי את מכשיר השמיעה. נסי את זה בתוך המפגש.
ואז, הסבירי מה את רואה, לעצמך ולסביבה.
למדי את הסיטואציה מתוך יכולת ההתבוננות שלך.

יש איזה סרט שבו משוחק עיוור שמצליח לזהות מקומות ודברים רק מתוך חדות שמיעתו. זה מאוד אופייני לעיוורים חדות השמיעה, ובמובן הזה חדות האבחנה.
התבונני על האפשרות הזו, לא על מנת להקטין את מי שאת היא, אלא, להביע את מה שבאמת יש לך לומר, בהתייחס אל קבוצמת האנשים הזו.
הרי את מזהה בנקל את בעלי האגו, הכריזמתיים, שלוקחים את הבמה לעצמם, ואת מזהה את עדיני הנפש, ואת המקשיבים, ורואה את כל היחסים הנרקמים באירוע הספציפי.
למדי את תבונת המבט הזה, ומכאן, האמיני לשלם הזה, לא רק שתעלה הבמה האישית בעבורך, אלא ישתוקקו כל כך להקשיב למילותייך, שלא יהיה מצב שבו מכשיר השמיעה ידחה מעלייך את העולם.

זוהי עבודה פנימית. התבוננות על אירועים, אבחון, הפרדות וראיית החסד, התבוננות ברקע הדברים, התבוננות בדינמיקה - דווקא מתוך כך שאין קול

...
הכל להעדפתך ולבחירתך - אם בוחרת להעניש את עצמך על ידי נכותך, כך יהיה, אם בוחרת לקבל את מי שאת, ולתרום למציאות על פני לרתום את המציאות - כך יהיה.
תודה רבה.

<שלם>

לוקחת את זה להתמודדות המצפה לי.
התבוננות ועוד התבוננות וראיית החסד.
התבוננות ועוד התבוננות וראיית החסד.

תמרולה, איך קורה שאת, מהמקום שלך בחיים, צריכה פתאום להילחם על חייך? שווה לברר את התחושות האלה, לתת להן מילים ספציפיות (גם אם לא בבמה הפומבית הזו). כדאי לנסות להבין אילו פצעים ישנים החוויה החדשה מעוררת, כי העוצמות שאת מתארת הן עוצמות של פעם, של הילדוּת, כשהיינו בשיא החולשה והפגיעות שלנו מול העולם.
וגם - אולי בכלל זה שיגעון גדלוּת, לחשוב שאפשר להיות בסביבה פוגענית ולשרוד אותה רק בזכות העבודה הפנימית שלנו? אני אתן דוגמה קיצונית במכוון - נגיד שהיית פוגשת אישה שנקלעה לעבודה בזנות. מבוקר עד ערב היא עוברת התעללות פיזית ונפשית על ידי הלקוחות והסרסורים שלה. היית מעלה על דעתך לשלוח אותה לעשות עבודה פנימית כדי לפתח חוסן מול הנסיבות האלה? ומה אם היא הייתה מרגישה שאין לה שום דרך אחרת להתפרנס?

רוצה לשלוח לך גם את אהבתי הרבה, כצידה להתמודדות הזאת.

וואו, ברגע זה השתחררתי מתפישת שבי!
אכלתי קיווי לא מקולף, ככה בשלמותו, בביסים גדולים, מי חשב שזה בכלל אפשר?!

וזה לא גירד לך??
לא יודעת אם זה קשור בתפיסת שבי, אבל באופן אניסטנקטיבי משהו בקליפה הקוצנית של הקיווי לא עושה חשק לאכול אותה
מה עם קליפת בננה? מלון? תפוז? האם אלה הן גם תפישות שבי?
בכל מקרה...בתאבון (-:

איזה דף... מקפיצה (:

תודה לפלוניתית.
הודות לך קראתי שוב את הדף הזה.
הייתי צריכה את זה (-:

סיימתי לקרוא עכשיו. חבל שהדיון לא נמשך... נעצר במקום מעניין.
תמרול ה, את עוד כאן?

מתנה של דף
מתנה של אתר
תודה

עבר יותר מעשור והטקסטים עדיין מקסימים ומדוייקים, ממש שמחתי לחזור.

דיון מעשיר כל כך הרבה עומק ודיוק. תודה רבה

באופן טבעי

באופן טבעי