אכזבה כעס

אנונימי

שלום לכולם

יש לי שאלה לא כל כך נעימה.
שאלתי באתר של המכללה אבל משום מה צינזרו אותי ולא העלו את השאלה לפורום...

האם כל אחד יכול להיות מטפל/ת בשיטה?
יש לי בכיתה סטודנטית שמטופלת כבר כמה שנים בתרופות פסיכיאטריות. היא מטופלת בשיטה למעלה משנתיים וכך בעצם החליטה להירשם ללימודים. אין סיכוי שבמכללה לא ידעו או לא יודעים מה מצבה הבריאותי נפשי.
הבחורה מצהירה בגלוי שבעבר ניסתה להתאבד, מאז ועד היום מטופלת בכדורים ועדיין לא כל כך מאוזנת (מידי פעם נכנסת לדיכאונות וחרדות).

האם השיטה היא כלכלית נטו וכל מי שמשלם יכול לקבל תעודת מטפל? האם זה לא פוגע בשמה של השיטה? האם זה לא חסר אחריות להעניק תעודת מטפל לכל אחד? ואם בסופו של דבר לא תקבל את התעודה האם זה לא גרידי למשוך אותה לסיים 3 שנים (ולשלם כמובן) ואז לומר לה "את לא מתאימה?"

אולי לא תהיה לכם תשובה אבל הייתי חייבת לפרוק את התסכול הזה.

סטודנטית,

לא הבנתי מה בדיוק מתסכל אותך? ואיך זה קשור אלייך?

האם השיטה היא כלכלית נטו וכל מי שמשלם יכול לקבל תעודת מטפל?
המיכללה היא עסק כלכלי, כן, מה הבעיה עם זה? לא כל מי שמשלם מקבל תעודה, רק מי שעומד במטלות השונות שבוודאי מוכרות לך. מעבר לזה, משתדלים כן לעשות סינון בקבלת סטודנטים ולא, לא כל אחד יכול להיות מטפל בשיטה. מסתבר שיש פה ושם "מסתננים".

אין סיכוי שבמכללה לא ידעו או לא יודעים מה מצבה הבריאותי נפשי.
נכון, אין סיכוי כזה. גם אין סיכוי שלא הסבירו לה את ההשלכות של מצבה על הישגיה או על זכאותה לתעודה.
יש מעטים שעוברים את המסלול הזה, לאו דווקא בשביל התעודה שבסוף, יש מעטים שנאלצים לחזור שוב על שנה ראשונה, או שנייה כדי לחזק ולהפנים טכניקות לפני שעוברים הלאה. יש כאלה שנושרים ולא ממשיכים.

אין לי מושג במי מדובר, וזה גם לא חשוב. השאלות שעולות לי מדברייך הן, למה זה מתסכל אותך? האם היא מכבידה על הכיתה כקבוצה לומדת? האם היא מעכבת את ההתפתחות האישית שלך?

ואם דברייך עולים ממקום של חמלה ואמפטיה לחברתך לכיתה - למה את כותבת על זה? גשי למורה, לאסיסטנטים, לאינטגרטור - ותדרשי תשובות. או - גשי אליה!
(הנה לך הזדמנות לתרגל הכלה וגישה טיפולית, האם את מתאימה להיות מטפלת?)
אני ממליצה לך קודם - להגדיר לעצמך את השאלות.

בהצלחה.
<דרך אגב - דכאון וחרדות זה לא משהו שבלתי אפשרי לצאת ממנו>

אנונימי

בעבר הלא רחוק למדתי במכללה. בקבלה ציינתי שאני בטיפול פסיכיאטרי מזה מספר שנים עקב התמוטתות עצבים קשה שעברתי, ודיכאון תפקודי שנשאר מאז. לפני כן תפקדתי נהדר.
באבחון הקבלה לא ציינו שיהיה לי קשה במיוחד עקב כך, וגם לא ציינו שכל חיי יכולים להיהרס בעקבות שנה ב' בה מצבי התדרדר מאוד. מה מה שכן נאמר זה "תראי איך תצליחי להתחזק ולשנות את חייך"
כשפניתי למורי ולמכללה והסברתי את מצבי ובקשתי עזרה, שלחו אותי למטפלים חיצוניים, והפסיקו לי את הלימודים. המצב הנפשי שלי החמיר מאוד, המורים לא לקחו אחריות, המכללה התעלמה ממני. יכולת התפקוד שלי בקרשים, ולא כל כך נשאר לי מה לעשות, מלבד להיכנס ולצאת מאשפוזים חוזרים.
איני כותבת כאן על מנת לבקש עזרה מכם, כי איני רוצה עזרה ממישהו הקשור למכללה.
חשוב לי מאוד לכתוב כאן על מנת לחזק את דברי הסטודנטית המתוסכלת, למרות שבמקרה שמעתי על הבלוג הזה ואיני יודעת כמה מנפגעי אלבאום קוראים אותו בכלל. הלימודים כפי שמועברים במכללת אלבאום יכולים להיות מסוכנים מאוד עבור מי שניכנסת אליהם חלשה כמוני.
חבל שלא הזהירו אותי, אני מאוד כועסת ופגועה, ואיני יודעת עדיין איך אגיב. מכיוון ששמעתי שישנם עוד כמוני, אני מחפשת ליצור קשר בין הנפגעים, על מנת לבדוק מה ניתן לעשות ביחד.
בבקשה מכם הפגועים, במידה ואתם קוראים כיתבו ותנו רעיונות.

אנונימי

כתובת אימייל לקשר
[email protected]

לדכאונית, אני מצטער מאוד על מה שעברת ועדיין עוברת. אני משער שלא תרצי להיות איתי בקשר. למרות זאת, את מוזמנת לכתוב אלי באימייל, אשמח באם אוכל לעזור לך בדרך כלשהי, למרות שאני חיי כיום בניויורק.
ארצה לפחות לנסות ולהבין מה עבר עליך, ולהציע רעיונות מנסיוני על מנת לשפר ולו במקצת את מצבך.

מה שעבר עליך מקומם מאוד ומכעיס, בעיקר כי לא היה אמור לקרות בדרך הזו.

אנונימי

תמר

צר לי שדבריי הכעיסו אותך...
הפתיע אותי לראות מייד אח"כ תגובה של בחורה שבעקבות הלימודים מצבה הלך והתדרדר.

דבריי נכתבו ממקום של דאגה ותמיהה. דאגה לאותה בחורה ותמיהה על האחריות העצומה שהמכללה כביכול לוקחת על עצמה.
אני לא מכירה את המקרה שלה, לא מכירה את הבחורה עצמה ואחרי מה שכתבה אני נשארת דואגת ומתוסכלת יותר.

את יוצאת להגן על המכללה מבלי לדעת את פרטי המקרה.
ברור לי לגמרי שהמכללה היא עסק כלכלי, אך מעבר לצד הכלכלי צריך לבחון היטב מי מתאים לעבור את התהליך ומי לא.
זה צריך להיות השיקול המרכזי ולא הצד הכלכלי.

סטודנטית יקרה,

אז רגע, בואי נעשה סדר. הקיטורים שלך כללו כמה נושאים:

1) חברתך לכיתה נוטה להיות במצוקה ואת דואגת לה.
2) צינזרו את הפנייה שלך באתר המיכללה.
3) לדעתך כל מי שמשלם יכול ללמוד ואין שיקול דעת אחראי לגבי מי מתאים.
4) לדעתך דברייך הכעיסו אותי.

אם את מודאגת, כיצד הדיון כאן יכול לעזור? האם תאזרי כוחותייך ותגשי למישהו מהצוות?

דברייך לא הכעיסו אותי, ממש לא, כתבתי תגובה ב"טון" עינייני לגמרי.
אני יכולה בהחלט להבין את ה"אנטי" שנגרם ע"י כל הסיטואציה האומללה שהעלית כאן. אני תוהה (עדיין) למה את בוחרת לדון בזה כאן, ולא להעלות את זה במקום שיכול וצריך לתת מענה.

היי סמוכה ובטוחה שאם לא היה שיקול מקצועי כבד במבדקי הקבלה, היו הרבה יותר סטודנטים והיית נתקלת באחוזים גבוהים מאד של חוסר התאמה.
אין לי שום עיניין להגן על המיכללה (ואם כבר להגן, אז על השיטה), אני כן יודעת בוודאות, שיש קווים אדומים - מאד ברורים - לגבי חוסר התאמה.

אני חייבת לציין שהעלית נושא מאד מאד חשוב ברמה העקרונית. ואני לא מדברת על שיקול כלכלי מול מקצועי (זה בולשיט בעיניי) - אני מתכוונת ל -מי מתאים לעבור את התהליך ומי לא.
ולא פחות מזה - מי מתאים להעביר את התהליך ומי לא.

<נא לא להתבלבל בין בוטה לבין כועס, כן, לעיתים סגנון הכתיבה שלי בוטה...sorry>

תמר שמחתי לקרא את תגובתך הבטוחה. שאלה קטנה אליך, למה התכוונת ב:
ולא פחות מזה - מי מתאים להעביר את התהליך ומי לא.
האם את מתכוונת לרמת כלל המורים? כוותיקה מאוד, האם את מתכוונת לכך שחלק מהמורים והאסיסטנטים אינו מתאים להעברת החומרים השונים?
מצטער על הבוטות, אך דעתך האישית חשובה מאוד.

מכיוון שמה שנכתב כואב, הרי שברצוני להזכיר ששיטת אלבאום הינה שיטה טיפולית תהליכית, המיועדת לעזור להתפתח ולהשתפר בכל הרמות, תוך כדי כניסה למעמקים של האני. כניסה לסיבות שבגללן נבנה האני כפי שנבנה וכמובן פתיחת הזיכרונות המודחקים. מסיבה זו כל מי שמעביר את השיטה לאחרים (מורה - מטפל), חייב לנקוט ב "יחס המטפל כדרך חיים". רק כך ניתן להבטיח את בטחונו של המתלמד-מטופל.

תמר

אני לא יורדת לרמת הפרטים מכיוון שאיננו מכירה אותם, אבל אני כן רוצה להגיב על הסגנון כתיבה שלך.
לא משנה אם תקראי לזה כועס או בוטה או תבחרי לו איזה שם שאת רוצה...
את נשמעת מתנשאת, צינית ועוקצנית אז במקום לשלוח מישהו אחר לעשות בדק בית הייתי מציעה גם לך להתבונן במראה לעיתים קרובות יותר.

<לפני שתשלחי גם אותי לשם -- את שיעורי הבית שלי הכנתי להיום>

אני אמא לילד שמטופל בשיטה והתגובה שלך גומרת לי לתהות איזה אנשים מכשירים להיות מטפלים
היכן ההכלה והקבלה שאתם כל כך מדברים עליה? והיכן המודעות העצמית שלך? על איזה נקודה כואבת לחצו לך פתאום?

לסטודנטית

קראתי אותך וגם את מי שכתבה מחוויתה האישית אחרייך
הצלחתן לעורר בי שאלות רבות ובניגוד לאחרים כאן הייתי שמחה אם תמשיכו לשתף
מעניין אותי לדעת כיצד פועל הסגל המקצועי.

אביבה,
תודה על המראה שאת מציבה לי...צר לי אם נשמעתי מתנשאת ועוקצנית.
כן, בהחלט נקודה כואבת לי לקרוא כאן טרוניות של סטודנטית, גם אם נכתבות מהמקום הכי כן ודואג, ואם לתת תשובה כנה - לקרוא כאן, בבלוג של משה, תלונות על המיכללה... בפירוש נקודה טעונת אבק שריפה.
ולהיפך, לא שלחתי את הסטודנטית לעשות בדק בית - הזמנתי אותה לעשות זאת, ביחד עם הצוות שאמור לתת לה מענה.
מתוך קבלה. מתוך גישה מעשית.
המודעות העצמית שלי? - דווקא מתוכה אני לא מורת שיטה במיכללה, בהחלט מודעת למינוסים כמו גם לפלוסים שלי...בהחלט נמצאת במקום בו אני רוצה להיות, למרות שיש בו לעיתים כשלים ומיכשולים, בהחלט יש לי עוד המון ללמוד.

רק לסבר את האוזן...המיכללה והקליניקה הם שני גופים שונים. אם בנך מטופל בשיטה, פגשת צוות מקצועי אחר מזה שהוזכר כאן. גם אם מדובר איכשהו באותם אנשים, הרי שההתנהלות המקצועית שונה. כך אני מקווה בכל אופן.

אם יש לך שאלות/תגובות/תובנות אשמח. בהצלחה עם הבן.

משה,
עונה לך בהמשך, כאמור זהו נושא טעון לי, אני צריכה לשקול מילים < כדי לא להישמע מתנשאת ועוקצנית >

שלום לסטודנית הכועסת והדיכאונית,
לא הוגן ולא נאה לבוא בתלונות וההתקפה כזו למשה. משה הוא מפתח השיטה לא האחראי כיום על לימודה בפועל. מכך שכל דבריך וטענותייך צריכים כתובת אחרת - קרי המכללה.
ככלל, אם תרשי לי להציע לך משהו ,כצעד ראשון להיפטר מהכעס והדיכאון הייתי מציעה לך לא להתשמש בשמות תואר מסוג זה שאת נותת לעצמך כזיהוי .

לתמר - לא התרשמתי אף פעם שאת מתנשאת ועוקצנית. גמר חתימה טובה

אנונימי

לסטודנטית המתוסכלת

אני אמנם לא כל כך ותיקה, אבל כפי שאני רואה את הדברים, כסטודנטים מתקשים לעשות לפעמים את ההפרדה בין:

המכללה כגוף מנהלתי, כלכלי
לימוד השיטה – צוות המורים
לימוד השיטה באופן תהליכי – התהליכים שאנחנו עוברים תוך כדי לימוד השיטה.

כסטודנטים נתקלים בפרדוקסים, עולות תהיות, שאלות. טוב מאוד שלא מקבלים את הכל כמובן מאליו.
אך יש לבדוק כל מקרה לגופו ולהעלות אותו בפני הגורם המתאים. לא לשתוק, לא לעבור הלאה ואכן פורקן כעס דרך פורומים אינה הדרך המתאימה, כי היא איננה יעילה ואינה מהווה אפשרות ליצירת שינוי.
כסטודנטים היינו מעלים טענות כלפי המכללה דרך מורי השיטה. שעות של דיונים ריקים, אמנם פורקן תיסכולים וכעס, מצפים שהם יתנו תשובות, אך לא הם המקור. ואילו טענות כלפי הצוות היינו פורקים בהפסקות. דברים לא נעשו בצורה המתאימה.
תכווננו את עצמכם למטרה, מה אתם רוצים להשיג, מה אתם רוצים לשנות. אל תשכחו שאתם קבוצה ויש לכם כח.
מתוך התסכולים האלו שכחנו לפעמים את המטרה שלשמה אנחנו לומדים את השיטה, שוכחים להתרכז בשיטה עצמה.

לגבי אותה סטודנטית שכתבת עליה, כל מקרה, כל נפש עולם ומלואו ולא ניתן להכליל. קודם כל לא ציינת באיזו שנה את של הלימודים. יתכן והמשך הטיפולים שלה הם כתמיכה וחיזוק שהיא אמורה לקבל במהלך . נתקלתי בסטודנטים שלכאורה טענו שהם חזקים ואינם צריכים לעבור תהליכים ובסופו של דבר התברר אחרת וסטודנטים שהקשיים שלהם הועלו מההתחלה על פני השטח, טופלו והתחזקו ועם נסיונם האישי העשיר היגיעו מוכנים יותר לעבודתם כמטפלים.

ברצוני להעיד על עצמי שבזכות השיטה הצלחתי להתגבר על משבר קשה ביותר.
התמיכה שלכם כקבוצה יכולה גם מאוד להועיל.

די אנשים, תרגיעו, מה יש לכם??
טוב לכם או רע לכם, קשור אך ורק לכם, לא למשה ולא לשיטה, שיט, אולי נחליט להתבגר כבר לכבוד שנה חדשה?
<משה, שלחתי לך מייל, מקווה שקיבלת>

למיכל.
יתכן , שאנו מכירות ?
גם לי היו במהלך הלימודים הסתייגויות .כעסים ומתחים רבים גם כלפי משה . עמדתי לעזוב את המכללה בכעס רב.
ייאמר לשיבחו. כי נתן לי במה והזדמנות להביע רגשותיי ומחשבותיי. כפי ששרי התבטאה :"שחררתי והשפרצתי" כל מה שהיה בליבי.
דבר שהיה קשה לי ביותר.הרגשתי באותה סיטואציה : כאחת שעומדת לאבד דבר חשוב ביותר..
משה הקשיב לי בקשב רב. אף הזמין אותי לשיחה אישית בסיום הלמודים. חשתי מותשת אנרגטית , רגשית וגופנית.
בסיום השיחה. שאל אותי : אם אני מבינה מדוע נהג בי כך וכך? אציין , שממש לא היה ברור לי.
קבלתי הסבר ,שלא שיכנע אותי . אך כן הרגשתי.בוודאות שהוא נקט בדרך זו מתוך כוונה לעורר ולשנות בי משהו
מתוך הערכה ואיכפתיות רבה כלפיי. הבנתי מאוחר יותר , שהייתי אגוז קשה לפיצוח.אחת כזו, שאיננה מביעה רגשות ומחשבות
העלולות "לפגוע" בה.
אציין, שפריקת הכעס והמתח גרמו לי לתחושת הקלה רבה.הרגשתי בו זמנית את ההרגשה ללכת על חבל דק . המפריד בין אהבה לכעס.
הסיטואציה "המזדמנת" גרמה לי לתהליך סליחה עמוק ביותר עימו. הכעס הפך לאהבה..געגועים והערכה עצומה כלפי האיש ופועלו.
אם עלי לציין מורה , שהשפיע על חיי בצורה משמעותית . אנקוב בשמו.
למדתי בדרכי. שאחריותי כמטפלת ללמוד, להשלים להתנסות , ללמוד מתוך הטעויות שלי ושל אחרים , לרכוש ניסיון רב.לעבור תהליכים רבים
של התפתחות והתחזקות ..
מה שברור ב100% . כולם טועים .צבירת כעס לאורך זמן כלפי מישהו פוגעת בכועס יותר מכל.
חבל , מיכל. שאת אוגרת בך כעס רב במשך תקופה כה ארוכה.
אגב.את התירגול של הביו אנרגיה לא "המציא" משה .אם אינני טועה .השיטה נלמדה ע"י רפי רוזן.
רבים עושים בה שימוש מוצלח מאוד....ביניהם : ד"ר נאדר בוטו . רופא קרדיאולוג ומצנטר...מאוד ידוע.
שולחת לך מיכל. המון אור ואהבה

תמר, קבלתי את האימייל, תודה.

למיכל, תודה על שהסכמת להוציא ולהתנקות, מאחל שלא נותר דבר כאב או קושי בליבך.

נקלעתי לכאן במקרה. לא מכירה את השיטה ולא את האנשים.
נראה לי שעלתה כאן שאלה מעניינת מאד ורציתי למקדה:

תפקיד המרפא או המטפל הינו תפקיד שקיים בכל חברה שהיא, כנראה מראשית ההיסטוריה האנושית.

בחברות שבטיות, נבחר המרפא ע"י הקהילה ובד"כ ע"י המרפא הבוגר עצמו שלוקח אותו תחת חסותו ומלמד אותו ומעביר לו חניכה.
בחברה המודרנית קיים אותו הצורך במרפאים, מטפלים אבל תהליך הבחירה שונה מאד.
אדם בעצם רק צריך להחליט שזה מה מעניין אותו והוא נרשם ועושה מבחנים שהרבה פעמים אין קשר בינם לבין כישורים אמיתיים שדרושים למרפא.

כלומר- בחברה שבטית המרפא נבחר ע"י השבט, לפני כישוריו ואופיו.
בחברה המודרנית- האדם עצמו מחליט שהוא רוצה ויש לו אפשרות ללמוד את זה במכללות שגם מעוניינות ללמד כי הן מרוויחות מכך.

אני מעלה את זה כתהייה - אין לי כאן מסקנות של רע או טוב. כי זה פשוט ככה.

( סתם מצחיק ולא קשור- חשבתי על חניך מרפא בשבט שמטפל באישה ויושב בערב וכותב מייל למורה שלו- מה לעשות...)

בחברה מערבית האדם מחליט בעצמו מה והיכן הוא מעוניין ללמוד אך זכות הבחירה אינה ניתנת רק לו, אלא גם למוסד האקדמאי אליו הוא נרשם. גם מוסד זה (על אף היותו גוף כלכלי) בוחר את האנשים הראויים וזאת על מנת שיוכל להמשיך ולהקנות ידע מבלי שבחירות כל כך שגויות יפגעו בשמו הטוב.

כפי שכתבתי קודם, אני אמא לילד המטופל בשיטה.
כרגע, אני אמא דואגת לילד המטופל בשיטה... הוא נמצא בשלבים הראשונים כך שאני לא יכולה להעיד על התקדמות ועלו בי המון חששות ממה שקראתי כאן.
לכל מי שניסה להגן ולסתום פיות אני חייבת להגיד שאין עשן בלי אש, ובמקום לנסות לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח תנו ועודדו אנשים לכתוב את אשר על ליבם.

משה - כל הכבוד על תגובתך הבוגרת והמכילה.
צריך להיות אדם שלם וחזק כדי להישאר שליו מול מילים שכאלה.

מיכל היקרה, תודה מעומק הלב על המלצותיך החשובות. באמת טעיתי פעמים רבות לאורך הדרך ולרוב גם יצא לי להגיד זאת ולהצטער ולבקש סליחה מאלו שידעתי שאכן פגעתי בהם. כנראה שבמקרה שלך ועם אחרים המצב לא הגיע לידי כך ואני מצטער על כך. אני מנצל הסדמנות זו על מנת לבקש את סליחתך ואת סליחתם של האחרים שבמצבך.
נכון הדבר שעד לפני שנים מספר הייתי מאוד נחוש בדעתי לעזור לכל מי שהגיע, ולנסות בכל הכלים שעומדים לרשותי וביצירתיות הרבה שבי לעזור לו להשתנות, אך כיום ברור לי שלא נכון הדבר. כיום, לאחר נסיון רב, יודע אני שאסור לנסות לעזור לאנשים שאינם מבקשים זאת בעשייתם, ואסור עוד יותר לנסות ולהסיר חומות שאנשים אלו רק טוענים שהם מוכנים להתמודד איתן.
הקצב שלי אינו כקצב של חלק גדול מהאנשים, מה לעשות וזה אני. נכון שזה גורם לקשיי תקשורת עם חלק מהאוכלוסייה. בסיכומו של דבר, נראה לי שהעזרה שהבאתי לאנשים רבים כל כך, גדולה בהרבה מהקשיים שגרמתי.

תארי לך ולא הייתי מפתח את תהליך הסליחה כפי שתפתחי אותו???? ותארי לך שגישתי לא הייתה עקשנית מספיק על מנת ללחוץ עליך שתעשי אותו בסופו של דבר???
תארי לך ולא הייתי מפתח את הגישות השונות בכל התחומים הרבים בהם פתחתי גישות??

אני מאחל לך שנה טובה ונהדרת, וקלות רבה בסליחה שלך לעצמך.

למשה היקר,

מזה מספר ימים שאני עוקבת בנחישות אחר הכתוב בבלוג, והרגשתי צורך עז להגיב.
נאמרו פה דברים קשים, דברים שיצאו מליבם של אנשים ואנו צריכים לדעת לתת מקום לכל אחד לבוא לידי ביטוי ולכבד את המקום ממנו בא.
זמן טוב לחשבון נפש.
מתוך ההיכרות הקצרה שלי איתך(הכל עניין יחסי), יצא לי לפגוש אנשים רבים שאובחנו וטופלו על ידך, ידעו להרעיף עליך מחמאות רבות.

משה, כבוד הוא לי ולעוד רבים אחרים להכיר אדם יקר כמוך.

העוצמות שבאישיותך, ההסתכלות המעמיקה , הדאגה שלך, הרצון לעזור ועוד דברים רבים שאפשר למלא בדף זה,
על כל אלה, אני מחזקת אותך ומתפעלת כל פעם מחדש על היכולת שלך לקלוט את האדם העומד מולך ולומר בדיוק מה שצריך להאמר.

אולי מושיקו של פעם היה אחר ,
אבל מושיקו של היום שאני מכירה פשוט אדם מדהים, המלווה אותי יום יום באנרגיות הטובות ובתובנות שיורדות לאיטן ומחלחלות בכל יום שחולף.

אוהבת ומוקירה אותך על שהינך.

רחל

לכל המפרגנים תודה. (אשמח אם תשתדלו לקרא לי משה)

נקודת מבט

מופלאות דרכי הבריאה
לפעמים אהבה מתבטאת בשינאה יוקדת
לפעמים כבוד מתבטא בירידות קשות על האחר
לפעמים פחד מבוטא בצורת ארס מרוכז
לפעמים החמלה מכה עם פטיש על הראש
לפעמים הסובלנות מובלת בחיפוש נקודות התורפה
נפלאות דרכי האדם הבוחר בכך.

תודה משה.
מילים "כדורבנות".

אנונימי

מיכל,
לא יעזור לך, התפרצת לדלת פתוחה, מה זה פתוחה, פרוצה..
נא המשיכי לעשות שימוש במיקלדת כבאת חפירה, והכּי ברוּח.
נמאסת.

מיכל שלום
קשה,קשה מאד לקרוא את אשר כתבת, כל הכעס הזה,,,,,,,, מקום לבדיקה מעמיקה ויסודית אצלך ( לא בטוח שהמקור הוא משה)
ממליצה לך לטפל באופן מקצועי בעניין, כתיבה בבלוג של משה לא ממש תשפר את אשר את מבקשת להקל .

למיכל.
"כל אותם "אגוזים קשים לפיצוח," כפי שכתבה טליה במסר שלה, לא מגיעה התנצלות על הדרך בה פעלת?"
בבקשה . דברי בעד עצמך. אני את כל "חשבונותי " פתרתי ומזמן סלחתי.
כדאי גם לך.
בהמלצה.

למיכל.
דבריך שופעים ארס ורעל. את מנסה להאכיל את כל מי שקורא את דבריך בג'יפה שלך.והוא ממש מסריח.
האם את מסוגלת להביט בעצמך במראה ולומר : אני, מיכל, אוהבת את עצמי....וסולחת. לעצמי .....
נראה לי , כשתתבונני ותקשיבי לעצמך . תרגישי צורך להימלט על נפשך. כי איך אפשר לחיות עם יצור בוטה . מרעיל כל כך הרסני ודורסני כמוך.
אינני מכירה אותך למזלי וטוב שכך ... אך את מצטיירת בעיני כאישה צינית. אובססיבית .מלאת שינאה עצמית ושנאת הזולת.
עינייך זורות גיצי אש / ליבך זועק : דם דם דם...
הפסיקי להאשים. בין כה וכה לא תרוויחי מכך דבר.קחי אחריות על עצמך ועל חייך נסי לחיות בשלום עם עצמך.
קחי זאת כאתגר...התבגרי . הגיע הזמן לא.???
התמקדי בעצמך ורפאי את נפשך..נראה לי שאת ממש זקוקה לאשפוז דחוף.....
כפי שנכתב ע"י :כלבלב_ נובח.. "נמאסת"..

שמענו אותך די והותר ....

מיכל,
אני מפרגנת לך דף - לך ולשכמוך, עשי טובה, תני לדון כאן בדברים יותר מעניינים, שאפשר למצוא בהם איזה פואנטה.
מכתבים למשה אלבאום
ברשותכם אני מעבירה את כל הפניות האישיות האלה לשם.
טוב???

זהו,
פשוט להקליק על שם הדף (בכתום) ולעשות - "שפוך חמתך" כאוות נפשכם.
תודה.

ובכל זאת נראה לי שמה שעולה לדיון זה האם תהליך התפתחות אישי הוא מחויבות מקצועית של מטפל בשיטת אלבאום?
ואם יש הסכמה על כך (מיכל?) אז מה הטעם להרוג את השליח במקום להתרכז בשליחות.

למיכל,
לא הכרתי אותך כי כנראה למדתי זמן מה לפניך . אני גם לא מבקרת בפורום הזה באופן קבוע . קראתי את התכתובת המתנהלת באתר בעיון והופתעתי מהתגובות . כתלמידה היו כל מיני דברים שהכעיסו אותי, אני זוכרת שיחות די קשות בזמן הלימודים, בינינו התלמידים וגם עם המורים . חלק מהשיחות היו גם עם משה . הזמן עבר ושכחתי הרבה . דברים התפוגגו להם . כשקראתי את הדברים שלך הרגשתי שאני חוזרת אחורה . שדברים מתחברים. את נתת לדברים נקודת מבט מאד מעניינת . למרות שלדעתי נקודת המבט שלך לא רחוקה מהמציאות שהכרתי רוב האנשים כמוני ממשיכים הלאה מפליא אותי שאת עדיין חיה את הדברים בצורה כל כך מוחשית . ואכן אולי באמת תשקלי כמה מהמלצות שנתנו לך לגבי תהליך הסליחה.

בכל מקרה נראה לי שהכינוי חבורת הכלבלבים שלך העליב משום מה כמה אנשים והכלבלבים הופכו לתרנגלות מקרקרות . כי לתרנגלות יש תכונה מעניינת ברגע שהם מרגישים שאחת מחברי הלהקה מגלה סימני חולשה הם מתנפלים עליה ומנקרים אותה עד מוות .

למשה
אשרי האיש שמצליח לאגוד סביבו חבורת מעריצים ותומכים הקופצים להגן עליך בחרוף נפש . גם בחבורת תומכים יש מקום לכה אנשים ישרים לאמת שלהם ולהגן על האמת . אומרי הן אוטומטית הם לא מתכון להצלחה .

מה שמדאיג הוא שיש סטודנטים שמתחילים תהליך ונתקעים. יש שנושרים באמצע או שמסיימים אבל בעצם תקועים בגלל שיש קלות ראש בחשיבות ההתפתחות האישית שהסטודנט חייב לעבור כדי שיוכל להכיל מטופל בתהליך. וזה נראה לי יותר מסוכן מאשר לדחוף תהליך. כי זה באמת דחוף לחוות את זה תוך כדי לימודים. נכון שהתפתחות זה עבודה לחיים שלמים אבל את הטעם יש לחוות. לפחות ללמוד לסלוח.

אנונימי

לפולניה מהרצליה
כי זה מה שהיא מחפשת?! לעורר הדים
אם זה היה כל כך אישי היתה שולחת לו במייל שמופיע בראש הדף לכל דורש

אחד הדברים שאני נוהג להגיד למאבחנים חדשים ולמטפלים הוא הדבר הבא:
על המאבחן או המטפל להפוך עצמו למקור אנרגיה ואור כזה, שגם במידה והמאובחן לא יכול להכיל את מה שנאמר, או שאינו יכול לעשות עם הנאמר דבר באותה הפגישה ולא יחזור לעולם, הנאמר יאיר את דרכו לנבחי נשמתו כך, שברבות הזמן הוא ילבלב.

מיכל, נראה שזמן הליבלוב מתחיל להגיע. חבל שאת מוציאה עלי את מה שהיית אמורה להוציא במקום אחר על אנשים אחרים. למרות זאת שאלה קטנה.
בעקבות הנאמר אני שואל את עצמי למה באמת את משתמשת בבלוג האישי ולא באימייל? האם את באמת מעריכה ומוקירה את אשר נתתי לך ולתהליך התפתחותך?
האם את באמת מאמינה שהמפגש עם הלחץ שמופעל במכללה היטיב איתך (אחרת איך את חושבת שאני יקר??)

לידיעתך, במידה וטיפול בעצמך חיפשת, קורס המטפלים לא היה המקום המתאים, כי הוא מלמד שיטה תוך כדי התנסות, ואינו מטפל ביחידים תוך כדי למידה (למרות שעבור החזקים, הקורס יכול לההוות טיפול אישי טוב מאוד).

אני שמח שאת זוכרת כל כך הרבה מקסטנדה, האם את זוכרת גם שאחד הנושאים העיקריים בכל המשנה הזו הוא לא להאשים אחרים במה שעובר עליך, אלא לקחת אחריות על כל מה שקורה לך בזמן שזה קורה (תהליך עצירת העולם לדוגמא) ???

מבחינה מקצועית:

הפעלת לחץ מבוקר על המטופל על מנת שיוכל לעבור את מה שאינו מעז לעבור לבד, הוא מעיקרי העבודה הגופנית. מי שאינו מאמין בדרך הזו, אין לו מה לחפש בעבודה גופנית. ישנן שיטות רבות הדוגלות ונוהגות אחרת.
את האומץ לעבור במקומות הקשים, לא ניתן לרכוש בקורס, למרות שהקורס יכול לעזור בכך. הקשר עם המורה ועוזריו הוא הדבר היחידי היכול להעניק את האומץ והיכולת, והכל בדרך הדוגמא האישית. למרות כל טענותיך, נראה שמבחינה אישית, אני מהווה דוגמא לא רעה ליכולת התמודדות עם קשיים, משברים ותהליכי התפתחות (גם אם אינך מסכימה לכך).
למרות שאת התפארת בעובדה שאת תהליך הסליחה להוריך סיימת, הרי שהדרך בה את התבטאת כלפי ואולי גם כלפי מורים אחרים, מראה שאת דמות ההורים לא שחררת בכלל. מעניין לדעת למה את מתכוונת כשאת כותבת שסלחת להוריך.
איני וידע האם את מטפלת בשיטה או בשיטות אחרות, אך ברור שבמידה ואת עובדת עם אנשים, מומלץ לך להשתחרר מכמות הכעס והביקורטיות העצומה והאובססיבית.

אני מציע שתכתבי הכל במרוכז באימייל הפרטי שלי, ואשמח לבדוק כל טענה לגופה. כך נוכל לעסוק בנושא עניינית, ולא להטריח את רוב הקוראים שכנראה אינם מעוניינים כל כך לקרא את מה שכתבת.

האם במקרה את בעלת אג'נדה שאינה קשורה כל כך למה שכתבת??

עוד דבר קטן. עבור האדם הרגיל, ברגע שלמד את מנגנון הסליחה והצליח להפנימו, תהליך הסליחה קצר ביותר, ויכול להיעשות על ידי אמירת, אני סולח, או אני מבקש סליחה בלבד. הוא למד את התהליך הרגשי של האינטליגנציה הרגשית ומקבל עליו את הנושא וכך זה אכן עובד.

מכיון שבדרכי, עזרתי לאנשים רבים, ומכיוון משאין שיטה מושלמת המתאימה לכל האנשים, אני שמח מאוד בחלקי. אחזור ואומר שברור שמי שעושה כל כך הרבה כמוני, גם טועה, וגם מטעה את אותם שאינם אמורים ללמוד את השיטה הספציפית הזו.
אני חוזר שוב איתך והאחרים הסליחה .
לא עבורך בניתי את השיטה, ולמרות זאת תראי כמה הרווחת ממנה.

מי שאינו מעוניין שידחפו אותו, אל לו ללכת ללמוד מאנשים אחרים
האם בבית הספר התיכון, לא דרשו ממך שיעורי בית, והגיבו בהתאם כשלא עשית??
האם באוניברסיטה ניתן לקבל תעודה ללא מעבר מבחנים??
האם תוכלי ללמוד ריקוד ללא תרגול מסיבי של הטכניקות??
התמודדות עם תהליכים גופניים, רגשיים, אנרגטיים ומנטאליים בקצב הקורס, הוא אחד מנושאי הלמידה בשיטה.
איפה בדיוק את חייה, האם בינינו??

אנא פני באימייל בלבד.

למשה,
אני חושבת שאתה טועה כשאתה כותב שרוב הקוראים אינם מעוייניינים לקרוא את מה שמיכל כותבת . אני דווקא מאד מעוניינת . ראשית עולה פה בעייה אמיתית שלדעתי יש צורך לדון בה : מה קורה אם אתה מטפל, ואפילו אינך מטפל יותר ,
מה קורה אם יום אחד מופיע אדם בחייך אומר שטיפלת בו , ועשית טעויות ומבקש התנצלות . מה עושים ? מבקשים סליחה ? ממשיכים הלאה ? אולי זה הזמן לחשבון נפש ?

דבר נוסף, לדעתי חילופי הדברים האחרונים העירו את הפורום הזה לחיים . מפורום מנומנם ואיטי , שמכיל הגיגים מהורהרים של כותבים התחיל פה איזה בעבוע , עניין . לדעתי לא היית צריך ולמהר לטטאטא הכל מתחת לשטיח .

שתי הודעות הבאות של ליז הועברו מהדף תנשמו עמוק ותצליחו להבין

מה עושים ? מבקשים סליחה ? ממשיכים הלאה ? אולי זה הזמן לחשבון נפש ? - מבקשים סליחה, ממשיכים הלאה. האם רק זה זמן לחשבון נפש? ואולי כל זמן הוא טוב לחשבון נפש.
וחשבון נפש = חשבון של הנפש, עם הנפש, האם זה לא משהו פרטי שכל אחד עושה עם עצמו? עם נפשו?
האם יש פירוש חדש לחשבון נפש, שאומר - לעשות חשבון עם הנפשות מסביב?
נכון, לא כל המטופלים מרוצים, יש טענות וחוסר סיפוק, עולם הטיפול הוא לא עולם של הצלחות נטו. נראה לי שהכי יעיל לחשבן טענות בזמן שעולות, כדי שאפשר יהיה לעשות משהו בנידון. כי בדיעבד מה אפשר לעשות, חוץ מלבקש סליחה ולהמשיך הלאה?
מה עושה מורה כשפוגשת תלמידים ששנאו אותה רוב חייהם? מה עושה רופא שמנותח שלו מת, כשפוגש את משפחת המנותח? מה עושה עו"ד שהבטיח זיכוי, כשלקוחו נידון למאסר עולם? כל אחד וחשבונות הנפש שלו. כל אחד וההתנסויות העצמאיות שלו עליהן הוא מוכן לקחת אחריות. כל אחד וההתמודדות האישית שלו עם פאשלות של עצמו.
אפילו בחוק קיימת התיישנות - בחיאת.
אז זה מה שהיה כאן? אקשן להפגת שיעמום?
חוץ מזה - כשמכוונים חיצים במקום כל כך פתוח,כדאי להיות מוכנים שיכוונו גם חזרה.

אנונימי

תמר ברשותך אוסיף ואומר, האם מערכת החינוך המחליפה את שיטת הלימוד כל 5 שנים מאחר והגיעו למסקנה שהשיטה הקודמת לא יעילה עומדת מעל הדוחן ומבקשת סליחה מאותם תלמידים שחוו חוסר הצלחה ותסכולים.

האם בעולם האקדמי לא משתנות הגישות בפסיכולוגיה וכל אחת טוענת שזו הנכונה? האם עומדים מול מטופלים שהדרך לא התאימה להם ומבקשים סליחה?

לעומתם משה לא מתחמק מאחריות אלא להפך מוסיף ומשפר.

ולאלו המקטרגים:

אני גאה לעמוד מול המורה של תלמידה שאובחנה כ- ADHD קיבלה הקלות, המלצה לרטלין ואחרי טיפול לא הזדקקה לכל אלה וסיימה את השנה בהצטיינות.

אני גאה לעמוד בפני אמא של ילד בעל רגישות יתר למגע שזכתה שבנה יבקש ממנה שתחבק אותו.

אני גאה לעמוד בפני ילד עם דימוי עצמי נמוך שהתחיל לחייך בכתה.

כל אחד מהטיפולים הללו היו כרוכים בעמידה בהתנגדויות עצומות. התמודדות מול הילד וההורים. האם הייתי מצליחה לעמוד בהם ללא האפשרות שניתנה לי לעמוד בהם בעצמי. האם הייתי מצליחה להעביר להם את היכולת להאמין בעצמם?

אנונימי

שלום רב לכל הכותבים והקוראים של הנושא החם שמיכל התחילה: על משה אלבאום לבקש סליחה מכל מי שנפגע ממנו או מהשיטה שפיתח!
סליחה רטרואקטיבית מאנשים אנונימיים!
סליחה, אבל הסליחה כבר נאמרה מזמן בפורומים מקצועיים של מורים/רכזים מקצועיים/מטפלים.
משה אמר בצורה ברורה, שלו היה לו "אז" את הידע ונסיון שיש לו היום , הוא לא היה לוחץ על מטופלים כל כך, כי - לא לכולם זה מתאים. אני זוכר בפירוש את המילים: "הייתי רוצה לבקש סליחה מכל מי שנפגע כי דחפתי חזק מידי".
ברצוני להוסיף כי אני ADHD ולא מצליח למצא את ידיי ורגליי במלל הרב בנושא הסליחה של משה בבלוג זה, אבל! זוכר אני את המשפט , בעצם לא זוכר.
בקיצור ולעניין, משה לא מושלם (גם לא משה רבנו) ולא אני ואתה וגם את.
כולנו ילדים קטנים של החיים.
מי שרוצה שיגידו לו סליחה שיבקש! שיגיד למשה: על זה וזה שפגעת בי בכוונה או שלא בכוונה אני רוצה סליחה.
או שיקבל או שלא.
מי שרוצה שהסליחה תיפול מהשמיים כמו מטר גשם ביום קייץ - חולם בהקיץ.
הסליחה חשובה יותר למבקש ופחות לסולח.
מיכל יקרה אני מבקש רק לעזור ולא להכניס לך כאן קטנה מתחת לחגורה.
יופי שכתבת וליבך פנויי עכשיו להתחיל לסלוח למשה ולמרכז אלבאום ולמורים ומאבחנים וכו. הגעת כי רצית מאוד חזק משהו ולא קיבת. קורה.
אני שומע צליל של דאגה ורצון ממך, שלמשה יהיה טוב ואת אומרת את זה בדרך שלך, שאת מכירה. (אולי אני חולם בהקיץ)? אגב, זה קורה לי הרבה.
המפגש של תלמיד עם השיטה ובמיוחד עם מפתח השיטה זה מפגש מורכב לכלם גם למי שלא נפגע, אני לא מכיר אחד שלא נפגע ממשה או המרכז כי אנו משלבים את חיינו בשיטה ולא כמו סטודנטים לפסיכולוגיה באונ' , " אני כאן בשביל לקבל תעודה". תלמיד השיטה, הוא כאן בשביל להעניק לעצמו את "התעודה"! והמורה/משה לא תמיד מבין ויודע מה עובר על כל אחד מ 20 האנשים בקורס ו 20 אנשים בקורס אחר. כדי לקבל את התעודה צריך לעבור דרך משה ולא לידו.
כמה כתבתי לעזעזל, אני כבר מבולבל.
ביי.
נ.ב אני מבקש סליחה מכל מטופל ומטופלת ומשפחותיהם, אם פגעתי בהם (ובטוח לי שפגעתי) או שלא עזרתי להם כשהם היו זקוקים לעזרה.
האמת, זה לא נראה לי משכנע.
אני מבקש סליחה מעצמי שפישלתי בטיפולים. אני חייב לחזור לאנרגיות הראשוניות שלי כמטפל לוחם בכל מפגש ולא לחכות למפגש הבא. לבקש הדרכה, לחלוק, ללמוד, לתרגל .
ביי סופי.

קודם כל תודה רבה!
לי באופן אישי הרבה יותר פשוט ככה

יש לי כמה שאלות: עבור מי מיועדת השיטה? יש גילאים מסוימים? הגבלה בריאותית?

אני בת 24 ואובחנתי מזמן עם בעיות קשב ודיסלקציה. את הדיסלקציה פחות או יותר פתרתי
הבעיה העיקרית היא הקשב והריכוז.
אני שואלת בעצם האם הטיפול מתאים לי - מבחינת הגיל, מבחינת הבעיה...
ממה שהבנתי מאנשים שהמליצו לי זה שמטפלים בליקויי למידה ואתה כתבת כאן בעיקר על בעיות רגשיות - יכול להיות ששוב לא הבנתי?

אנונימי

איפה כל החכמים? ששומרים כל כך יפה על האתיקה? שרי, תמר, טליה, למה אתן לא עונות לעירית? לא פשוט שמשה יקרא אתכן...רגע האמת??? עכשיו בטח תקפצו עלי. חבל! עירית צריכה עזרה ואתן...מחרישות...

שושוווווו

אולי גם את/ה תשתפ/י אותי מנסיונך?

ולכל השאר....

קצת מעליבה הבחירה שלכם בזכות השתיקה, הרי אתם מטפלים, אתם צריכים לשווק את עצמכם כדי לעבוד
ונוצר לי רושם שאתם עסוקים מידי כדי להגיב לשאלה די פשוטה, שאמורה להיות טבעית לכם
כל אדם שני שתפגשו ישאל טתכם מה השיטה ברגע שתאמרו לו שיטת אלבאום - לפחות ככה זה בסביבה הקרובה שלי

צינים וציניות יקרים.
תודה על השיקוף. שוב אני נוכחת כמה זה קר ומנוכר, חסר חמלה והגנתי להיות ציני. אני מתנצלת אם נפלתי לציניות בתשובותי. זה ממש לא נעים לתקשר באוירה כזאת.
כשאני חושבת על מה זאת השיטה מתפשט בי חום והכרת תודה. בשבילי זה דרך חיים, גישה שרואה את איכות החיים כאינטגרציה בין הגוף, רגש, חשיבה ואנרגיה, שנותנת כלים גופניים שמאפשרים לתאם ולשלב בין המערכות.
ההתיחסות לגוף כמקור, ככלי, שתפקודו המיטבי מאפשר ...
הגוף הוא המקדש. ההתגלמות של הרוח.

לשרי.
למה כוונתך במשפט :
"_צינים וציניות יקרים.
תודה על השיקוף. שוב אני נוכחת כמה זה קר ומנוכר, חסר חמלה והגנתי להיות ציני_

טליה, הכוונה היתה לשושווו, ובעיקר לעצמי שמצאתי את עצמי נגררת לתשובות מתחכמות ועוקצות בדיון הקודם עם מיכל. זה ממש לא מתאים לדף הזה ובכלל לתקשורת בין אנשים. היה לי עצוב להכנס לאתר ולראות שיש אוירה של השתלחות שמרחיקה במקום לקרב.

האנרגיה של כולנו משפיעה ומושפעת גם בפורום.
חשוב לקחת זאת בחשבון.
בחלונית :"
הצדק, לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים

סליחה, אבל נהיה לי פה דביק מידיי. איחסה. תהנו.

בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה

בכל ויכוח - כולם צודקים

נזכרתי בכל אותן הפעמים (הרבות) בהן התבקשתי להפעיל את המזגן בזמן תרגול תנועה והתנגדתי. תמיד אמרתי את אותה התשובה פחות או יותר, 1. תנועה לא טוב לתרגל עם מיזוג. 2. טוב להתמודד עם הפרשות הגוף וחוסר הנוחות הנגרמת, על מנת ללמוד את היחס שלנו לכך.
אני רואה זאת כשיעור חשוב במיוחד בתהליך הקבלה העצמית.

אבל גם לזה יש גבול. אין טעם לבדוק עד סוף ימיך אם באמת סלחת להוריך... או סלחת לעצמך... בשלב מסויים מותר וצריך להרים את הראש

בנושא הזה ישנה נקודה מאוד ברורה מתי ניתן וצריך להרים את הראש. כשסלחנו. לפני כן ביזבוז האנרגיה כל כך גדול ומיותר, שלא ניראה כנכון להפסיק.
במידה וההפסקות נילקחות עקב המאמץ והקושי הרגשי שבתהליך, אין רע בכך.
הרשות נתונה, נאמר במחוזותנו.

למיכל, מה שכתבתי אינו על מנת שתגיבי אליו בדרך כלשהיא, אנא חסכי זאת ממני. גם אני רק בן אדם, מה לעשות. נכון שחלק אינו מוכן לקבל זאת, אבל זאת האמת.

אנחנו - אז זה כבר נהיה עדר...אמא'לה...

נו משה, אתה לא מבין? - בסך הכל את טובתך רוצות כל הנשמות הטובות. הוחלט פה אחד שהגיע זמנך לעבור תהליך רגשי לפי הזמנה. רק...אל תצפה לחיבוק, לחיזוק, למגע, לעיניים. עשה זאת כאן ומייד - באותיות שחורות, ואל תשכח פסיקים בין הדמעות. אה, ויש גם ציפיות כאן (לכריות אותן תכה עד שתאבד שליטה). ושלא תעז לחבוש את כובע המורה, כי כעת אתה התלמיד, אז תתרגל ותפנים ואח"כ פרט, נמק והסבר - רק אל תשכח לנשום תוך כדי.

בחיי נהייתה פה טנלובלה - שיח חרשים - טמטום חושים - ועוד בהמשכים.

בפרק הבא - שרון ומיכל מבצעות עיסוי אנרגטי למשה (האם הן ידעו לזהות את החסימות?) - בהנחיית המפקדת תלמה.

<תמר מתגעגעת פתאום לאמא של לילה ולאחיטוהר הנצחית>

משום מה נמחקו דברים שכתבתי לכתגובה למיכל. מעניין למה???

לתלמה_ ושרון.
אתן עושות השוואה בין מניפולציה שכתוצאה מזה היו נפגעים למיניהם בתקופתו של משה. ל"שפיכת דם" .
צר לי מאוד עליכן. אתן מנסות להזדהות עם מיכל . ששפכה את דמו בפרהסיה.כאן בפורום..
לשפוך דמו של מישהו. לפגוע במקום הכואב ביותר .(הכוונה לאסונו האישי של משה.)
. כפי שעשתה מיכל זו נבזות ושפלות שאין כמוה...כאן מתגלים הכיעור הארס. הגועל והשנאה במלוא עוצמתם. כל מי שמרגיש עצמו אנושי , לא היה מעז להשתמש בחרב מורעלת שכזו ולנעוץ אותה עמוק בלב...
לשונאיי לא הייתי מאחלת גורל שכזה. אז. עם כל כאבי העבר שכל אחד ואחד חווה בדרכו.
היש להשליך זאת על חשבון אסון אישי??
מדוע לא שאלתן אתן ומיכל: את משה . האם אתה סולח על משפט כגון זה?
לא קראתי על כל בקשת סליחה ממנה בנושא.ואתן מסוגלות להזדהות איתה?.
משה בקש סליחה בדרכו - רבונו של עולם .מה אתן מבקשות . לראות את ראשו תלוי על עץ??
דשנו בנושא. די והותר. נמאס. ממש נמאס.
חידלו לנצל את חופש הביטוי שניתן לכם בפורום ולזרוע גועל.
תארו לעצמכן. שיש למשה מספיק ידע על כל תלמידיו. על מנת להשיב לכל אחת /ד "בשפתו"..
לשם הגנה היה מתאר כאן בפורום את החולשות והסריטות המאפיינות אישיות זו או אחרת..
או , את דפוסי ההתנהגות שהיו מאופיינים לאותה אישיות. .
אני מתפעלת מסבלנותו וסובלנותו של משה הנוהג ומגיב באצילות רוח. עדינות נפש .
על זאת וגם על היתר אני מסירה כובעי בפניו.

.

<תמר מתגעגעת פתאום לאמא של לילה ולאחיטוהר הנצחית>
תמר, כתבת את זה בציניות? אני באמת מתגעגעת אליהן...

נניח לרגע שתלמה ושרון אולי צודקות?? האם בקשתי ממשהו להעביר אותי שיעור או ללמד אותי משהו, כפי שאחרים בקשו ממני ושלמו על כך במיטב כספם? האם לרגע הפכתי עצמי למבקש עזרה בכדי לצאת מהמקומות המאוד עמוקים או העמוקים פחות, בהם נמצאו אלו שבקשו וקבלו את העזרה??
האם הפורום האישי שלי, בו אני מאפשר המשך התפתחות של המעוניינים, אמור לשמש את אלו שמעוניינים לפגוע בי בדרכים שונות.
אולי כן, אבל בהחלט שזו אינה הכוונה בבלוג הזה.

מעולם לא טענתי ולא אטען שאני מושלם, או המורה הטוב ביותר, או בעל הידע המעמיק ביותר. אני מעביר את מה שאני יודע, ואת זה אני עושה מכל הלב, ובכל ההבנה והיכולת, וגם בחוסר הבנה.
כל מיקרה הוא ייחודי, ואיני מתיימר להבין את כולם. ישנם מכנים משותפים לכל בני האדם, ועליהם אני מנסה לעבוד, ולפתח.
חלק מבין ולוקח, חלק מתקשה יותר.
מה שלא הבנתי ואיני מבין עד היום הוא חוסר כבוד וחוסר הכרת תודה על התהליכים שכן גרמתי לאחרים (אלו שעדין כועסים), גם אם התקשו מאוד לעברם.
אני מתאר לעצמי, שבמידה והתהליכים גרמו רק לקושי, כאב והעמקת הקושי האישי, מבלי שהיטיבו בדרך כלשהי, הצדק עם המקטרגים.

אני מאחל לכל אלו שהתקשו מאוד בגלל התמודדותם עם השיטה ואיתי, שתהייה לכם הזכות להימצא במקום בו תוכלו לאפשר לאחרים להתמודד עם קושי והתפתחות ולו מזערית. מאחל לכם מכל הלב, שתמיד תדעו להגיד רק את מה שנכון , במקום ובזמן הנכון. שתדעו תמיד לראות רק את התהליך הייחודי שיביא את ההתפתחות המהירה והקלה לאחר. שתמיד תזכו לתלמידים ומטופלים, שיאפשרו לכם לדעת רק את הנכון והמדוייק בנפשם.
שתצליחו כל זאת, מבלי להעביר את אלו שיגיעו אליכם, בצד האפל והקשה של חייהם.
שתמיד, אבל תמיד תצליחו לא להכעיס אדם כלשהו בדרך, גם לא כתוצאה מהמעברים הקשים שתעבירו אותם.
באהבה ובהארכה לדרככם.
בהצלחה.

למשה האהוב והצלוב. זה ממש חתיכת היסטוריה אנושית של תולדות הרוע וצרות העין. אבל ככה זה אצל אנשים שהם גדולים מהחיים, הם מושכים אש. ותמיד יהיה אספסוף שיסכול אותם באבנים. וכמו שישו אמר: מי שלא חטא מימיו שיזרוק את האבן ראשון.
כמי שעשה כל כך הרבה, באומץ ומתוך שליחות, ראוי לך שתהנה מפרי עמלך, מאות אנשים מודים לך ומוקירים אותך ואוהבים אותך. הסט את ראשך מהאספסוף הזועם והסתכל קדימה בתקווה. שיהיה לך בהצלחה, מגיע לך.

משה,
בכוכבית מופיע "הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט" אני הייתי הראשונה להגיב למיכל ולשאול אותה על תהליך הסליחה שלה כלפי עצמה. אבל חלפו כבר מס' שבועות ובאמת היא הפסיקה לעניין אותי. הדיונים שהיו כאן קודם, לפני "בואה" הרבה יותר מלמדים, מעניינים מעלים נקודות חשיבה גם אם מסכימים איתם וגם אם לא. לגבי הכוכבית, לי באופן אישי לא מעניין כבר מה מיכל רצתה וכל מי שפתאום קפץ לדבר בשמה ו/או להגן עליה ולהמשיך במסע הצלב אותי מענין דווקא אתה, השיטה, הדברים שהיא מביאה (השיטה כמובן שלא נטעה) וגדלה ע"י כל אחד מהקוראים כאן שמוסיף אור על טיפולים שונים וחוויות ומאמרים שמוצא מעניינים לשתף. כמי שממש בראשית דרכה אשמח לחזור לשיגרה שלשמו בעצם נוצר בלוג שלך. שולחת לך חיבוק ענק מלא באהבה ואנרגיה של שלווה . אשמח לשמוע את טליה, תמר, משה אוריאל וכל מי שיכול לשתף מתוך נסיונו הטיפולי וכמובן איך לו ממך משה שיש לו מה ללמד ללמוד ולהגיד. שיהייה לנו שבוע נפלא עם הרבה רוגע פנימית.

תמיד קינאתי במי שזכה ללמוד אצל משה. נראה לי חוסר צדק ועוול לא ללמוד ממי שיסד את השיטה. לפני שמשה נסע זכיתי להשתתף בקורס שלו והלימוד היה כל כך עשיר וברמה אחרת לגמרי. הבן אדם הזה הוא אשיות מדהימה. בעל יכולת לקלוט אנשים ולראות את תוכם כמו שאפילו הם לא יכולים.
כנראה שלא כולם מסוגלים לעמוד בפני עצמם בכזאת חדות ובהירות וללא משא פנים כמו שמשה מראה להם. חבל, אנשים שמפחדים לראות את עצמם לא יכולים לטפל באחרים. הסטנדרטים של משה כל כך גבוהים שלא כולם יכולים לעמוד בהם ואז יוצא הרבה תסכול וכעס.
בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לך משה על חוויה שלא אשכח. על עוצמה שהיא נר לרגלי ועל העולם האנרגטי שגילית לי ואף אחד לפניך לא התקרב להבין אותו כמוך. תודה.

שלום לכולם
אני מזהה הזדמנות להשחיל לפה שיר קטן ונחמד, לטיהור ולחזרה לפרופורציות

תרומה לסטטיסטיקה - ויסלבה שימבורסקה

מכל מאה אנשים יודעים הכל טוב יותר - חמישים ושניים,
הססנים בכל צעד - כמעט כל השאר,
מוכנים לסייע, אם זה לא יארך - כדי ארבעים ותשעה,
טובים תמיד, שכן אינם יכולים אחרת, ארבעה, אולי אף חמישה,
מסוגלים להתפעל בלא קנאה - שמונה עשר,
הולכים שולל אחר נעורים, שחולפים - פחות או יותר שישים,
שלא כדי להתחיל איתם - ארבעים וארבעה,
חיים בחרדה מתמדת ממישהו או ממשהו - שבעים ושבעה,

מוכשרים לאושר - עשרים וכמה, לכל היותר,
לא מאיימים כשלעצמם , אך מתפרעים בהמון - יותר ממחצית, בוודאי,
אכזריים, בכורח הנסיבות - מוטב שלא לדעת אפילו בקירוב,
חכמים לאחר מעשה - לא יותר מחכמים לפני מעשה,
שאינם נוטלים מן החיים דבר זולת חפצים - שלושים,
אף על פי שרוצה הייתי לטעות ,
מכורבלים ,דאובים ובלי פנס בחשיכה - שמונים ושלושה במוקדם או במאוחר,
צדיקים - רבים למדי , ל"ו חסר אחד,
ואם תכונה זו חוברת למאמץ של הבנה - שלושה,

ראויים לחמלה - תשעים ותשעה
בני תמותה - מאה ממאה, מספר שעד כה לא השתנה.

_<תמר מתגעגעת פתאום לאמא של לילה ולאחיטוהר הנצחית>
תמר, כתבת את זה בציניות? אני באמת מתגעגעת אליהן..._
כתבתי ברצינות לגמרי!

תודה אוריאל על ההנחתה. בראבו!
<גם זה נכתב ברצינות>

אוריאל, תודה עמוקה על השיר הנהדר והחשוב. במקרה קבלתי שני ספרי שירה מאת הסופרת הזו כמתנה לסיום המפגשים של קורס מאבחנים אחרון (שבועים לפני הנסיעה לארה"ב). מאוד שמחתי לקבלם, ומאוד שמחתי לקבל ממך את השיר הזה היום. שוב תודה.

דן, תודה על הפרגון, תמיד נעים לקבלו. נהנתי ביותר לחשוף את עצמי לקבוצה שלכם. תודה על ההזדמנות להיות במחיצתכם.

לפלונית ל עדי ול קוראת , תודה.

לתלמה _ושרון.
שמחה שהצלחתי להביך אתכן.
אתן לעומת זאת מאתגרות אותי...

יש כאן דמויות שהמכנה המשותף שלהם הוא:הצורך לייצר מצבי לחץ.ברמות "יצירתיות"ביותר.
טובי מוריי לימדו אותי לזהותם.אחד הסימנים : האדרנלין שלהם מרקיע שחקים כאשר הם חשים שהצליחו לעצבן , לפגוע או להוציא אדם משלוותו ודעתו. רק אז. הם מרגישים שקבלו את מנת הסם שלהם וזאת לזמן קצר ביותר. הם חייבים להמשיך ביצירת הלחץ כי בלעדיו חייהם אינם חיים.. הם אינם מבינים שפה מדוברת והגיונית. איתם צריך לדבר בשפה אחרת...
לכן, אני מזמינה אתכם להמשיך בדברי השיטנה שלכם ,כדי שרבים מן הקוראים ירחיבו דעת ויבינו את משמעות תכונה זו.

וואלה עדי נקודה מעניינת.

מאחר והתנצלתי כבר פעם ופעמים ויותר, וגם סליחה בקשתי לא אחת, ואני חוזר ומבקש את סליחתם של כל אלו שנפגעו ממני ו/או מהשיטה בדרך כלשהי, ומכיוון שמעל דפי הכתיבה הללו אין יותר מזה מה לעשות, ומכיוון שהאנשים הללו אינם מרפים למרות זאת, התחלתי לשאול עצמי מספר שאלות.

האם יכול להיות שסוג הכתיבה הזה ובעיקר בחירת המילים, מכוון ומגמתי?
האם יכול להיות, קשר ולו עקיף למועד התביעה שלי המתקרב?
האם באמת יש לאנשים הללו סיבה אמיתית (שלא ניתן בגללה לסלוח למי שעשה כל כך הרבה כמוני, ולכן כמובן גם טעה), אך בעיקר האם ישנה סיבה לכתוב בדרך שבה הנושאים מועלים?
איני יודע את התשובות, אך השאלות קיימות. (ברור שניתן לכתוב "עד כמה קל לו לברוח מהנושא" אבל באמת שלאחר בקשת הסליחה אין מה לעשות עוד) לעצמי כבר סלחתי מזמן על הטעויות.
לכל אלו שפגעו בי, בכוונה או שלא בכוונה, סלחתי ואני סולח. מה עוד נשאר???

לתלמה ושרון,

מה קורה בבלוג הזה? ועל מה המחאה שלכן?
עד כמה שהבנתי משגת - הבנתכן משגת לרוחק קצה אפכן ולא מעבר. זה ממש נראה כאילו אתן בוחרות, במכוון, להתעלם מהתגובות שנכתבו לכן ולפני כן למיכל.
אתן נתפסות למילים שאינן רלוונטיות לשום נושא שקשור לכלום.
ובאמת מהכתיבה שלכן אי אפשר להבין שום דבר מעבר לרישעות והתרסה - ועם זה אי אפשר לעשות כלום.
ברור שמותר ביקורת. ברור שמותר להביע דעות אחרות/מנוגדות. הקצר בתקשורת מתחיל ונגמר בצורת הביטוי. וכשהביטוי מרושע ומשתלח - כך גם התגובות.
נא קיראו שוב, והפעם בעיון - את השתלשלות התכתובת האומללה הזאת - כל אחד כותב את אשר על ליבו. מה הבעיה עם זה? להשתלח בביקורת זה בסדר אבל לא לחטוף חזרה? נו באמת...
ולכל מי שהתעניין היכן ההכלה/קבלה/אהבה אינסופית של המטפלים...תשובת וידוי ממני באופן אישי - אני אבחר לעצמי את מי להכיל, טוב? ויש לי אפס סבלנות לטיפשוּת ולאטימוּת.

מחאתכן נרשמה בפרוטוקול. אפשר להמשיך הלאה?

לתלמה ושרון
יש לי רק דבר מה לומר לכן, לפעמים צריך לדעת מתי להפסק........................
ואם לא את הסליחה בקשתים אז מה שמשה יעבר לך חלק מהנכסים שלו?
ומה לעשות בנות רק אם תדענה לסלוח לעצמכן תצליחו לסלוח לאחר.
ושמו לב לא משה כתב זאות רק תלמיד שלא לומד איתו.

משה
החיים הם מתנת שמים לאדם, ההצלחה או הכישלון תלויים באדם.
אז בהצלחה בהמשך הדרך.

על העיתוי . אבל מצד שני הרגשנו צורך להביע את מחאתנו על הנעשה פה בבלוג עכשיו . כי זה קורה עכשיו . ולא לחכות לשנה הבאה . כי מי יודע מה יהיה בעוד שנה .

עד להופעתה של מיכל ,שלכן ושל עוד מספר טפילים לוזרים .הבלוג שימש לרבים ,חכמים, מוכשרים וכאלה שרצו להעשיר
ידע והבנה. מקור נפלא לתמיכה. אוזן קשבת ומקור להנאה והתפתחות אישית (ללא תמורה).במשך שנים.
לצערי הרב (בטוחני שרבים חשים כך) חדרתם לבלוג באופן פתאומי .כמו ווירוסים / טפילים .. הצלחתם לזרוע אנרגיה
"מרעילה".כפי שכתבתי ולצערי .צדקתי כך פועלים חלק מ "אנשים עם צורך לייצר מצבי לחץ".ילדותיים וחלשי אופי
אטומי מוח ,שאינם מבינים כי הקיטורים וההטרדות הקנטרניות החוזרות ונשנות פוגעות בהם
בסופו של דבר כמו חרב פיפיות.

לתמר.
הזדהתי עם תגובתך , במיוחד בשורה זו:

ויש לי אפס סבלנות לטיפשוּת ולאטימוּת אך מה לעשות כשטיפש אחד זורק אבן לים? 100
חכמים לא יצליחו להוציאה מהמים.. מאחר ומדובר בדמויות אטומות , טיפשות ורעות (.שילוב קטלני ,)
הייתי מציעה למשה. לחסום "אנשים" מסוג ם כי הם אינם ראויים להימצא כאן איתנו,

אנונימי

ואוו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
המון זמן לא הייתי פה , ומה נהיה ?
ממש מלחמת העולמות , או מלחמת העולם השלישית ! ואוו - נהייה פה ?
איך הגענו לזה - כולנו ? ממש שדה קרב ...., יש שפיכות דמים , יש הורגים , יש נפגעים , ויש כאן המון בנות " כוח מסייע " \ וכל זה למה ?
הרי שנאת אחים חינם חרבה אותנו פעם - לא ?
" מקום קטן " הרי זה אלבאום הזה הוירטואלי , אז למה מלחמה \ " גון לנון אמר " עשו אהבה ולא מלחמה "
יש הרי מקום למיכל , על גילוי הלב שלה , ויש מקום לתמר על ה"כעס אולי , עצבים אולי " , ויש מקום למשה שאולי נפגע , נעלב וכו.... אז מה ?
למה לזרוק ולנדות את מי שמביע ביקורת , כעס , חוסר הבנה וכו.....
האם בזה אני מביע אמפתיה לאחר ? ומה זה אומר עליי כמטפל ? האם אני עברתי את " תהליך הסליחה הכה מדובר פה " על עצמי , אז איך אני מגיע לרמות כאלה של פגיעה , פגיעות , והכי מזעזע , תוקפנות ....... ואין לי מילה אחרת ( וזה נאמר לכל הבנות שרוצות לזרוק ..... את האלה שלא מתאימות לקונספט )
ואולי אני מדבר בשם ה"אחר" והשונה , שבלעדיהם החברה שלנו לא הייתה מתקדמת , הרי גם משה הוא סוג של שונה חריג שלקח זמן לקבל את דעותיו , וגם על היום לא הכל מובן או מקובל ....
אני חייב לסייים ויש לי עוד המון להגיד אז אולי עוד אחזור ....
חשוב לי לסיים בנימה אופטימית , יש מקום פה לכולם , לא רק לבנות שיודעות מה זה זרת או אגודל ארוך , או קצר .....
אז בבקשה , תנו לגדול בשקט , לפעמים שילד בוכה ומשתולל עדיף לתת חיבוק חזק וזה נרגע , ולא לשלוח לחדר שיתייבש או יתבייש .
ומילה על תהליך הסליחה שכה נטחן פה , ורק במילה , כי אחכ אכתוב עוד
הייתי זהיר בעבודה עם ילדים , ודווקא עובד עם ההורים \ ולא !!!!! חייבים להשתמש ב"אני סולח .... " , אפשר בדרכים אחרות .
כמו שדניאל סולמון אומר בשירו " .... רבות הדרכים .... "
הרבה אהבה ויום מקסים
עופר לביא

_עופר לביא אהלן.
ברוך בואך. אכן , מזמן לא בקרת.למה, איפה היית? לכוללללללללללללללם יש מקום.
גם לטעמי. תוספת אנרגיה גברית בפורום תוסיף..
"מלחמת העולם " (כפי שציינת ) הסתיימה "מזמן". אנחנו נמצאים כרגע במצב של: "ותשקוט הארץ .."
" עשו אהבה ולא מלחמה "באמת עדיף מבחינת כולנו.....
בטוחני, שעברת דרך נכבדה בחייך ובעבודתך. ספר, באילו תחומי טיפול אתה עוסק.(שיטות. גישות)שתף. תרום לכולנו מן היידע , הניסיון והחוויות הרבות שצברת.
בטוחני , שכולנו נהנה.

נ.ב.לא התכוונתי , עופר.לסימן השאלה שהופיע בפנייתי אליך..(למה בעצם הוא מופיע אחרי מספר שמות באופן קבוע?) ..

שלום עופר, תודה על הצטרפותך המחודשת.
אני אכן מקווה שנימת המלחמה מאחורינו, ולא יוסיפו להשתמש בבלוג האישי על מנת לנסות ולסגור חשבונות אישיים איתי, בצורה מאוד לא מכובדת ולא מתאימה ובעיקר בדרך המנסה לפגוע כמה שיותר. מכיוון שזהו הבלוג האישי שלי, התחלתי אתמול וגם לפני כשבועיים בערך, לנקות את מה שלא היה ראוי מבחינתי שיהיה כאן. סביר מאוד להניח, שבמידה ולא הייתה כאן הרבה זמן, גם לא יצא לך לקרא את מה שמחקתי. אתה מוזמן לבדוק את החומרים שנמחקו, לפני שתמשיך לחשוב שלכל יש כאן מקום. אולי גם לאחר מכן תמשיך לחשוב כך.

תודה על הערתך בנושא הסליחה. אישית אני יודע שישנן גישות רבות. לא נראה לי שבלי אמירת הסליחה במפורש, ועשיית התהחיל ברמה המודעת, ניתן להגיע לסליחה החודרת את המעמקים המודחקים. גם לילדים הנפגעים לאורך זמן וברציפות, ישנם מעמקים מודחקים, שצריך לנקותם. בעיקר עם הגיעו לגיל ההתבגרות. לפני כן ניתן להגיע לכך בדרכים שונות, הצדק אתך. חיבוק מכיל ואוהב, כשהוא מביע התחלת שינוי אמיתי בדפוס של ההורה, יכול להוביל לסליחה ללא אמירת הדברים. בעיקר לאחר שהילד למד מחדש לסמוך על ההורה. לפעמים לוקח לילד זמן רב ללמוד לסמוך מחדש בעיקר כשמדובר במכות, ו/או התעללות מילולית או נפשית אחרת. אין ספק שבמידה וההורה אכן משנה את יחסו לילד ולילדים האחרים שבבית, הילדים יכולים לסלוח לו יחסית בקלות.

טליה, סימן השאלה יופיע לכל כתיבת קו תחתון בין מילים שאינה מגובה בבלוג.

עופר-לביא יקירי,
דווקא היה נדמה לי שעברת כאן פה ושם (אולי סתם תעתועי סגנון...).
נושא חשוב בעיניי, שהעלית -
האם בזה אני מביע אמפתיה לאחר ? ומה זה אומר עליי כמטפל ? האם אני עברתי את " תהליך הסליחה הכה מדובר פה " על עצמי , אז איך אני מגיע לרמות כאלה של פגיעה , פגיעות , והכי מזעזע , תוקפנות .......
וכבר עלה לפני כן בדברים שנכתבו (חלקם נמחקו). אני יכולה לאמר דברים רק על עצמי, אבל נראה לי שזה נוגע לכל הקוראים/כותבים כאן. אני כותבת כאן כאדם, לא רק כמטפלת או מאבחנת בשיטה. יש דברים שמקפיצים לי את הפיוזים, בדיוק כמו כל אחד אחר, התגובות מגיעות מאותם מקומות אליהם הכתובים מגיעים. האם העובדה שאני עוסקת בטיפול אומרת שכשסוטרים לי אני צריכה להגיש את הלחי השנייה? אולי לא צריך מייד לסטור חזרה, כדאי אולי לנשום עמוק ולנסות לברר מה קרה, אפשר גם להתעלם, אבל בסטירה השנייה או השלישית - צר לי - אבל אין בי מקום/רצון לספוג ובהחלט יש יותר מסיכוי שאחזיר.
נראה לי קצת התייפייפות נפש לחשוב שכמטפלת שגם חיה חיי שגרה רגילים (הכל יחסי כמובן) יש איזו ציפייה שאכיל ואוהב ואחבק את כולם בכל רגע נתון, מה זה השטויות האלה? נכון שהגישה שלי לחיים היא מאד מאד סבלנית ופתוחה - לכוווווולם יש מקום, רק לא בתוך מרחב המחייה שלי.
ויש הבדל בין מטופלים שבאים אליי במטרה לשפר את איכות חייהם, ותוך כדי תהליך הטיפול משתוללים/מתפרקים... לבין כאלה שמתיישבים מול ביתי וזורקים עליו אבנים - סתם כי הם חושבים שאני בנאדם חרה.
מובן?

טוב, וכעת אני אשמח לקרוא על -
הייתי זהיר בעבודה עם ילדים , ודווקא עובד עם ההורים \ ולא !!!!! חייבים להשתמש ב"אני סולח .... " , אפשר בדרכים אחרות .

אנונימי

שלום לתמר \ ותודה לכל מי שהגיב לדבריי
קודם כל תמר זה נכון , " חשפת אותי " , לפעמים "אני רק עובר כדי לראות" , ולפעמים אני כאן ו"לא נראה" .... איזה יופי !!! סתם \ את יודעת שאני מת עלייך ......
קודם כל חשוב לי להגיד כמה דברים כלליים לפני שאני מתייחס למשהו טיפולי , או משהו מהגישה שלי , שהיא מקסימום נכונה לרגע זה שאני כותב \ או אולי מקליד זו המילה . מאז שאני מכיר את עצמי אני טיפוס לומד. ומאז שלמדתי את השיטה ,המשכתי ללמוד המון דברים שהיום אני מרגיש שאם לא היה לי אותם , זה חסר , הן כבן אדם והן כמטפל , ואני לא מפסיק ללמוד ..... ומהצד השני הרי , רק שיש לנו משהו חדש יודעים שהמשהו שהיה חסר , אכן היה חסר \ סוג של מילכוד .
רק בשנה שעברה סיימתי תואר ראשון במחול ותנועה \ והיו שם כל כך הרבה דברים שהיו חסרים לי , ועכשיו אני שמח שעשיתי את זה , ולמדתי בשנה שעברה איבחון דידקטי , לא שאני רוצה להיות סוג של מאבחן אבל ידע = כוח , וזה חשוב לארגז הכלים שלי . והשנה אני עושה עוד תואר בחינוך מיוחד \ כי אני עובד גם בביס לחינוך מיוחד ונראה לי הולם לדעת עוד קצת ...... \ ומתחיל ביום שלישי הקרב , תואר שני ביעוץ חינוכי טיפולי באורנים . ועוד ועוד ועוד .... אבל זה נכון להיום ועכשיו. ומה אני בא להגיד עוד לפני הכל ולמה ההקדמה הזו !!!!!
מכיוון שאני מרגיש שקשה לי להגיד היום שאני מטפל ב"שיטת אלבאום ". אני מתוודה כאן לפני כולם .
אני חושב שיש דברים נפלאים בשיטה , וכמו בכל שיטה , יש דברים שמתאימים לך יותר ופחות , ועוד יותר מזה יש דברים שמתאימים למטופל זה ולא לאחר .
והיום אני משתמש בכל מה שלמדתי עד היום , לדוגמא : בביס לחינוך מיוחד שאני עובד עם אוטיסטים ומפגרים מתבגרים כתבתי תוכנית לעבודה על כשירות חברתית , מוטוריקה עדינה ומוטוריקה גסה - אבל ..... דרך בישול . למה לא ? אני משיג את כל מה שאני רוצה ויותר , הילדים מחכים לזה , מקבלים גירוי לכל החושים( שכידוע עדיף אם רוצים לללמד ) ומצליחים לשנות ולהשתנות . מה אני רוצה להגיד בזה : שככל שלמטפל יש ידע , ואני לא בדעה שהוא צריך להיות מצומצם , אז אפשרי לשלוף את הדבר הנכון .
דוגמא אחרת , אני עדיין מטפל " רגיל " בקשיי למידה , או קשיי התנהגות ... אתם יודעים רגיל נו .... אבל לפני שבועיים התחלתי לטפל בשני ילדים יחד , שבוע שעתיים יחד ושבוע כל אחד בנפרד , הם חברים , כי אני חושב שלכל אחד יש משהו שיכול לעזור לשני ..... וזו הרפתקה חדשה בשבילי ..... ואני שמח על האפשרות שייצרתי לעצמי.

ועכשיו אני אתייחס בקצרה לשני דברים : הראשון הוא תהליך הסליחה , ואני אתייחס הפעם בקצרה ואשתדל להרחיב את דעותיי מידי פעם .

תמר אמרת פה "יש הבדל בין מטופלים שבאים אליי במטרה לשפר את איכות חייהם, ותוך כדי תהליך הטיפול משתוללים/מתפרקים... לבין כאלה שמתיישבים מול ביתי וזורקים עליו אבנים - סתם כי הם חושבים שאני בנאדם חרה " ( אני חושב שחרא כותבים בא' - תעבדי על זה ... )
ברור שיש מטופלים וברור שיש אנשים שהגדרת אותם שזורקים על יד ביתך ועלייך אבנים ... אז קודם כל אם אנשים כותבים פה ... זה לא ביתך וגם לא ביתי וגם לא ביתו של משה ... ושוב זו דעתי ... ברגע שהוצאתי לפומביות את עצמי כמו באתר אינטרנט .... אני מזמין את כולם , זה פתוח , ועכשיו אני צריך לשאול את עצמי \ איך אני מגיב לזה ? וזה כבר קשור אליי.
לדוגמא : אני גר בבית פרטי ושכנה שלי שמה לי פתק כל יום על הדלת ועל פחי הזבל שהיא מבקשת שאני אמחזר ... עיתונים לחוד וכו .... היתה לי היכולת להתרגז ולהתעצבן כי היא חדרה למרחב שלי \ הכי אינטימי \ ה"זבל שלי " \ מה יותר אינטימי מזה ( אפרופו הקישור המדהים לתהליך הסליחה ) , אבל החלטתי לא לתת לזבל לעלות ..... כתבתי ביום שישי אחד פתק מתוק \ ועוד שמתי סמיילי שזה ממש לא אני וכתבתי לה ואני לא מתחייב על הנוסח האמיתי כי זה היה לפני שנים .. שאני יודע שזה חשוב לה , ואני מאפשר לה להכנס לחצר שלי ומאפשר לה למיין את מה שהיא רוצה , בשמחה ..... מאותו יום הפסיקו הפתקים \ וכמובן שהיא לא באה למחזר .....

לגבי המילים הרבות שנשפכות פה על התהליך שנקרא הסליחה : אני חושב שאני עדיין בתהליך .... ואולי רק במותי אפסיק אותו , הוא מקבל צורות ומשמעות כל פעם חדשה , ואני " לא נאמן " למילים האלה בלבד , גם לא בטיפול ....ובטח לא בעבודה עם ילדים ....
לצערי היו גם מקרים שזה בעיקר הוריד את האדם .... והיה מאוד קשה אחכ להרים חזרה .... אז תמיד יש לי את השאלה למה ? ובאיזה מחיר ?
אז יופי ישנה הגישה תחזק אותו ואז נכנס פנימה . תמיד צריך ? למה ?
גיליתי בעבודתי \ ועכשיו אני כותב על זה \ שישנם הרבה פותחנים לגוף \ הרבה כניסות \ ותהליך הסליחה \ או העיסוי אחד הם .... ולא לכולם זה מתאים ...

בעבודה עם ילדים ואני מדבר על קטנטנים \ נגיד עד גיל 10 פלוס מינוס \ בעייני הכי חשוב זה לשנות את המצב .... גילתי שאם משתנה המצב \ כמובן לטובה - זה כמו אפקט הפרפר גם דברים אחרים משתנים ...... או כמו אפקט זריקת אבן שעושה טבעות באגם ... ( איזה מטאפרות ... ) .
טוב התעייפתי ...
אכנס פעם אחרת ואמשיך
הרבה אהבה אור ותקווה
ובעיקר בואו נמצה את החיים ולא נעסוק רק בחפירות ארכיאולוגיות .... \ הנפש רוצה גם אור ותקווה ולא רק לראות מה גי'פה .... ( ושווה לראות האם אנחנו מראים את זה מספיק בטיפולים )
אוהב עופר לביא

עופר תודה על חשיפת השמות השונים, אכן מחשבות כאלו עלו.
שמחתי על כתיבתך ואהבתי את דבריך, את פתיחותך והאפשרויות שאתה מעמיד בפניך.

לדעתי, דבריך על השכנה היו מאוד שונים (אולי) במידה והיא הייתה שמה לך בכל פעם ארימת חרא של פרות לפני הדלת על מנת שתעלה עליה כשתצא. לגבי פתק בהחלט ניתן להבין את הסובלנות והסבלנות. (בארה"ב ובמדינות מתקדמות אחרות בנושא, חובה להפריד כל מה שממוחזר, יכולים לקבל כנסות גדולים על כך).

דבר קטן נוסף. זהוא אכן הדף הפרטי שלי, גם אם הוא באינטרנט. עובדה המדברת על כך יותר מכל, היא שכשאיני דוחף לפעמים את הדף, הוא נרדם ויכול בקלות להיעלם. אני שומר עליו עבור צרכי האישיים. במיוחד את הדף הזה (השלישי) שבו אני משתמש לאורך חלקים נכבדים ממנו לשחרור רגשותיי כאבא מתאבל, (הבהרה לכל מי שלא שם עדיין לב לכך) ולא רק לצרכים מקצועיים. כמובן שישנו גם הצורך האישי שלי להמשיך ולחלוק את הידע והניסיון.

נראה לי, שהשיטה העוסקת בשכלול ואירגון ארבע האינטליגנציות והאינטגרציה ביניהן, זה עיסוק בי בדרך חשיבתי, הרגשתי, הבנתי, והדרכים השונות שהמצאתי עבור כך. עבורי כל מי שקשר את דרכו לדרך שלי, הפך לחלק ממני ומגישתי. עבורי אין הפרדה ביני לבין השיטה. אני השיטה, אני גישת אלבאום, איני עוסק בשיטת אלבאום, אלה אני מיישם את עצמי ודרך חיי.
שמח ואוהב על כל מי שקשר את עצמו לדרך הזו בצורה כלשהי, כל מי שקיבל את האפשרות לשנות ולו משהו בחייו, כל מי שלקח מה שלקח והפך את זה למשהוא אחר ומועיל בחייו (או שלא).
את השיטה והמקום העמדתי קודם לכל, על מנת שתיהייה לאנשים האפשרות לפגוש את עצמם, בדרך בה אני פוגש את עצמי ובדרך בה אני מאמין והולך. זוהי זכות גדולה עבורי, ואני אכן חושב שאלוהים (מי שלא יהיה) בירך אותי בכך ועזר לי להפוך את הדרך לדרך המובילה גם אנשים אחרים. זכות גדולה ונהדרת, הגם שלפעמים אינה משתלמת בכלל (מכל הכיוונים) , לפעמים מקשה ביותר על חיי.
לא כתבתי זאת על מנת שיודו לי על כך. התודה הגדולה ביותר שאני יכול לקבל היא המשך העיסוק בשיטה והמשך הכתיבה בבלוג.

"כנסו לפורום האתר..."הורתנו"

העלו נושאים ורעיונות
הגיבו ושתפו בחוויות
שאלו שאלות ובקשות
ספקו מידע וידע לכולם
היו שותפים בו..
הוא שלכם ובשבילכם.
רק עשו זאת בבקשה
בכתיבה תרבותית
ללא הכפשות ופגיעות."

זוהי דוגמא (ציטטה) אחת מיני רבות של :פורום לרקודי עם .בו גם אני שותפה.
מאות רבות של אנשים משתתפים בו באופן פעיל. חלק באופן פסיבי.
כאשר מישהו חרג מגבול הטעם הטוב.(נתקלתי פעמיים במשך תקופה ארוכה.) הוא נחסם ודבריו נמחקו.
עד כמה שידוע לי, זהו תנאי בכל פורום מכובד .

עופר, יפה כתבת, שאפּוׁעל הלמידה המגוונת - גם אני בעד הרחבה והעמקה של ידע. עולם הטיפול הוא דינאמי כל כך ובהחלט רצוי שיהיו כלים לשלוף לכל צורך של מטופל.
מקבלת באהבה את הערתך על כך שאופן התגובה הוא בחירה - לזאת בדיוק גם אני התכוונתי, בד"כ בוררת את תגובותיי בקפידה ולכן - לוקחת אחריות על התגובות שלי לחלוטין.
דוגמא יפה הבאת מהטיפול המשותף לשני חברים, אני עושה את זה עם אחים. מידי פעם מטופל כזה או אחר מבקש "להביא חבר בפעם הבאה"...אין ספק שאפשר לעיתים לחגוג טיפול עם שניים. לרוב השניים הם אבא ובן, או אמא ובן - אפרופו השינוי הרצוי שאתה מדבר עליו.

שבת שלום בינתיים.

אני רוצה להוסיף משהו על תהליך הסליחה מהפאן של הורה-מטפלת. אני מטפלת כבר כמה שנים ותהליך הסליחה חי ונושם אצלי כל הימים כל פעם משנה את פניו וכל פעםמתייחס אל מישהו אחר. כשאני עומדת מול ילדים שאני מטפלת ,אלו שזה נראה חלק בלתי נפרד מהדרך שלהם, אני רואה גם את עצמי אל מול הילדים הפרטיים שלי ואת הדרך שעברו צמחו גדלו והתעצמו מאז שאני התחלתי את התהליך.