היפו טוניה

[נטע*]

משה שלום.
אני סטודנטית שנה ג' במכללת אלבאום ואני מתחילה את ההתנסות על ילדה בת 8 היפוטונית. אשמח אם תוכל לתת לי טיפים שיעזרו לי במהלך הטיפול.
כמו כן רציתי לומר יישר כח על העזרה והתמיכה שאתה נותן לכל הפונים אליך, זה עוזר לנו ועוזר לאנשים שאנחנו מטפלים/נטפל בהם

[משה_אלבאום*]

נטע, תודה על הפרגון ועל השאלה.
ילדים היפוטונים צריכים קודם כל המון עבודה גופנית בכדי לעזור להם לחזק את הגוף. כל שריר שיתחזק, יעזור להם לשנות במקצת את התפקודים, הדימוי והביטחון העצמי.
לכן, הנושאים שכידאי לתרגל הם תנועה +גדילה, כוח רצון, קורדינציה, עיסויים עמוקים לטיפוח המודעות השרירית גם דרך מגע .
כמו כן חשוב ביותר ללמדם מדיטציית שורשים (במידה והוא אינו סובל מרגישות ייתר), ולהסביר שמומלץ להישאר מחוברים למרכז האנרגיה של כדור הארץ לאורך שעות רבות במשך היום, לאורך כל השבוע. האנרגיה של כדור הארץ עוזרת מאוד לחזק את המערכות השונות.
תשתדלי להעלות את עומס התרגול על פי היכולות שלו. ילדים היפוטוניים מתעייפים הרבה יותר מילדים רגילים.
מומלץ להסביר להורים שהעבודה הינה לאורך תקופה ארוכה. מאוד כידאי להיפגש לתרגול, פעמים בשבוע לפחות .
בנוסף לכך, כל פעילות ספורטיבית מומלצת.

[מרים*]

משה שלום.
אני עובדת כיום עם בחור (25) אשר מגיל 3 חודשים אובחן כהיפוטוני. שאלתי הראשונה: מה גורם להיפוטוניה אצל תינוק כל כך צעיר, כאשר כל הבדיקות שנעשו לו, לא הצביעו על בעיה גופנית.
כיום הבחור מאד שמן ואני לא מעיזה אפילו לחשוב על קפיצות הצלבה (מחשש לנזק לברכיים) תירגלתי איתו גדילה והוא קורס לי אחרי 20 שניות כנ"ל בתרגיל כוח רצון בטן. מטרת המפגשים שלי איתו היא לבסס את הביטחון העצמי שלו ולהביא אותו להיפתח לחברה ולהפחית את הצורך שלו בתקשורת מילולית אגרסיבית. באילו טכניקות נוספות אני יכולה לעבוד איתו ?
תודה מראש מרים

[משה_אלבאום*]

מרים קודם לכל, היפוטוניה הוא מצב מולד. האדם נבנה כך ברחם עקב בעיה כלשהי. אנחנו מקבלים את המצב כפי שהוא ועובדים איתו על פי מה שהאדם מוכן להשקיע.
אני מאמין שניתן להפעיל היפוטונים (לא היפוטוניה כבדה) בכל התרגילים כולל קפיצות. עבור זה אולי נכון להתחיל במקרה שלפנינו בדיאטה, ובמקביל חיזוק מבוקר של מפרקי כפות הרגליים, האגן והברכיים.

סביר להניח שאין לו תקשורת טובה בין ההמיספירות, אחרת היתה לו שליטה בתגובות הרגשיות האגרסיביות. לכן חשוב לעבוד על כל מערכת ההצלבה, במוטוריקה העדינה (ראשון) מוטריקה של העיניים ובמוטוריקה הגסה.
חשוב להוביל אותו ביכולת הגראפית לתרגל את שתי ידיו בו זמנית, עד לרמה בה כל יד עושה מטלה אחרת. כמובן שיכול לקחת זמן עד שיגיע לכך, אך זוהי ההפרדה בהמיספירות בעלת הרמה הגבוהה ביותר ולכן בעלת התוצאות הטובות ביותר.

אצלי, כל הילדים, נערים ומבוגרים המסוגלים להגיע לכך מפסיקים את האגרסיה כמעת במקביל להשגת היכולת הזו. כמובן שזה מלווה (או תרגול מקדים) בתרגול אצבעות שתי הידיים כשכל יד מבצעת מטלה מוטורית אחרת.

כמובן שחשוב ביותר שיוכל לכנס את עיניו כלפי פנים בשלשת הגבהים. זוהי מערכת הצלבה בפני עצמה בעלת חשיבות גבוהה למוח ולתפיסה המרחבית, בכלל ובפרט.

[מרים*]

משה , תודה עבור תשובתך.
שאלה נוספת: דינמיקה של שעה טיפולית אצלי מתחילה בכמה דקות של שיחה. אחר כך אנחנו מתחילים בתרגול עפ"י איזה קריטריון שהצבתי לאותו מפגש.
בכל פעם שאני עוברת משיחה לתירגול וגם כשאני מכניסה תרגיל חדש, אני נתקלת בהתנגדות מאד חזקה שגוררת אחריה הסברים ונסיונות שכנוע. כך שלפעמים יוצא שרק ב-10 דקות האחרונות של המפגש אנחנו ממש עושים עבודה...ואז המטופל שלי בא ומבקש הארכת זמן. הדינמיקה הזאת של המפגש הטיפולי חזרה כבר 3 פעמים , למרות שאני מציבה גבולות ברורים . יש לי רושם שזה שגוי. מה דעתך ? או במילים קצרות יותר, המטופל שלי מתווכח איתי ומתקומם כל הזמן ולבסוף עושה בדיוק את מה שאני רוצה. מה עושים כדי למנוע את זה.

נ.ב. כאן אולי המקום לבקש לפרסם רשימת מטפלים באתר.

שבת שלום

[אנונימי]

מרים, את רשימת המטפלים שנמצאת בהתהוות ניתן למצוא כאן מחפשים מטפלים

[משה_אלבאום*]

מרים סביר להניח שהמטופל שלך לא רק היפוטוני אלה גם בעל צורך ביצירת מצבי לחץ ובדיקה בלתי פוסקת של גבולות.

אני מאוד ממליץ על הטכניקה הבאה:

מהרגע שקבעת גבול, אסור לך לאפשר את חצייתו. גם אם זה אומר לסיים באופן מיידי את הפגישה מהרגע שהמטופל מתחיל להתווכח.
לשלוח אותו הביתה ולהגיד לו שתשמחי לעבוד איתו בפעם הבאה, בתנאי שהוא אכן מעוניין לעבוד.
אין שום טעם לאפשר לו לשלוט במפגש כי כך את בעצם משדרת לו שאת לא מסוגלת לעזור לו בנושא של גבולות. אם לא הייתה בעיית הגבולות הקשה, הוא לא היה כל כך שמן.

את הטכניקה של הפסקת הפגישה מותר להפעיל רק מהרגע שאת יודעת שהפגישות איתך חשובות לו. במידה ואת חושדת שהוא עדיין לא מספיק מעריך אותך או את עבודתך, אל תעשי זאת עדיין. כמו כן ניתן להפעיל את זה רק לאחר שהסברת לו את כוונתך במפורש והוא הבין אותה. העובדה שהוא מבין אינה מצביעה על כך שהוא אכן לא ינסה לחצות את הגבולות.

הוא רגיל להתווכח, זוהי שפת התקשורת שלו על מנת להוכיח לאחרים את הערך שלו והיכולת שלו לשלוט. את זה את חייבת לנסות ולשנות.

אל תפחדי שהוא לא יחזור (במידה והוא אכן אוהב את הפגישות איתך) ככל שתהיי בטוח יותר בעצמך, כך זה יעבור בקלות רבה יותר.

אסור לו לזלזל בזמנך ובעובדה שאת מעניקה לו את הזמן היקר שלך

בהצלחה

[מרים*]

משה שלום ! בדיוק כמו שחזית מראש, בדיוק כך קרה. שוב התחיל המפגש בסירוב מוחלט מצידו לשתף פעולה.
אמרתי לו שאם הוא לא מעוניין לשתף פעולה נסיים כאן את המפגש שלנו. ואז הוא ענה באדישות : "טוב, אז אני הולך " .
אמרתי לו שאם כך, אנחנו מסיימים את המפגשים ביננו לגמרי. כי אין טעם לעבוד מתוך שכאילו הוא עושה לי טובה. אמרתי : "אני פה בשבילך, לי יש את הידע, לך יש את הצורך. אם אתה לא מעוניין חבל על הזמן שלי ושלך"............. ופה היה ה-מ-ה-פ-ך !!! היתה דקה שלמה של דממה ואחר כך הוא אמר: "טוב אז מה אנחנו עושים" ? ומכאן ואילך השיעור התנהל כפי שתכננתי. מוטוריקה עדינה, יד אחת מתופפת מהר בשעה שיש שניה מתופפת לאט ולקינוח 'לשון מתחת לעין פקוחה' והאוירה הייתה ממש נעימה, אוירה של 'ביחד'.

דבר נוסף: ערב אחד באמצע השבוע הבחור ( המטופל) התקשר אלי הביתה, התנצל וביקש לשוחח. הבנתי מתוך דבריו כי הוא מרגיש מאד מפוחד וחסר שקט. שוחחנו כרבע שעה עד שאמר שהוטב לו והשיחה הסתיימה בנינוח. אני חושבת שזה היה אחד המבחנים שהעמיד אותי בהם.

תודה עבור ההדרכה
מרים

[משה_אלבאום*]

מרים כל הכבוד, שמחתי לעזור.

דבר נוסף, אני מאמין שנכון לבדוק האם העובדה שהוא התקשר אליך אינה שייכת לצורך שלו לחצות גבולות באמצעות החדירה לזמנך הפרטי. בעיקר עם הנושאים אותם העלה לא היו כאלו שחייבים לדון בהם בדחיפות.

[רחלי*]

איזה יופי של תרחיש, כל הכבוד לך מרים על התעוזה לעמוד איתנה והחלטית אל מול ילד המיצר מצבי לחץ ומתח, זה בדיוק מה שרצה שייקרה וקרה, בשפה שלו הוא אמר לך: הציבי לי גבולות ברורים והראי לי כמה את סמכותית.

משה מעניינת הסברה שלך לגבי חציית הגבולות, דרך החדירה לזמנה הפרטי של מרים.

היה לי מקרה דומה בו ילד, עם אגודל מתנתק, ניסה לנהל את השיעור במקומי, כל רגע רצה לעשות דבר אחר, כן רוצה - לא רוצה, מטלות קשות לא רצה לקיים בכלל היה נשכב על הרצפה ומתחכם, רצה רק משחקים וכייף, כל זמן המפגש היה מדבר ומסיח את דעתי ודעתו.
הרגשתי שהוא מצליח להלחיץ אותי, לא הייתי רגועה, הילד התיש אותי.

כשהבנתי שזה הדפוס החלטתי להכין לו לכל מפגש כרטיסיות עם רשימת הטכניקות לאותו מפגש, מתוכם היה צריך לבחור רק 5 ולסדר אותם לפי סדר שהוא בוחר מראש. (המפתיע מכל הוא שהסדר שבחר זה גם הסדר שאני הייתי בוחרת).
קבענו שאם אנחנו נסיים את כל המטלות שקבע, נוכל לשחק משחק אחד לסיום (הוא אוהב מאוד פיקולו- זהו משחק נהדר לפיתוח הריכוז, זריזות וריסון האימפולסיביות).

למעשה במשך כמה מפגשים ניתנה לילד אפשרות בחירה, קבלת החלטות, תכנון סדר הקבוע מראש ולא היה צריך לשאול מה עושים עכשיו, הצבת גבולות מאוד ברורים, ולבסוף גם גמול משתלם.
השיעורים הללו התנהלו למופת, הוא היה מקסים, מרוכז ורגוע יותר, שיתף פעולה יפה, לא התנגד גם למטלות הקשות, הקפיד על זמנים וסדר, מאז הצלחנו להתקדם לרמות גבוהות מאוד של קוארדינציה, כח רצון והשמים הם הגבול.

[אנונימי*]

רחלי
ממש תודה על השיתוף והידע שאת מעבירה, מאוד מעשיר ותורם.

אגב, ניסיתי לתת לילד שבו אני מטפל (ילד היפוטוני עם יצירת מצבי לחץ) לבחור ולתכנן את השיעור באותו אופן שתיארת וזה חולל ניסים ונפלאות.
הוא היה רגוע קשוב ושמח, אחד השיעורים הכי טובים שהיו לנו מבחינת הספק וסיפוק.

חבל שהמאבחן לא הדגיש צד זה באיבחון והציע לי דרך פעולה זו, כך הייתי חוסך חודשים של מירמור.

[מרים*]

רחלי היי,
האם את מוכנה להרחיב קצת על המשחק שציינת כאן "פיקולו" ?

[יונה*]

מרים יקרה- היי
פיקולו הוא משחק קופסא חמוד, נמכר בחנויות רגילות לצעצועים. זהו משחק קלפים שהמשחקים נדרשים ללחוץ על פעמון בתיזמונים מסויימים שנוצרים. המקדים ללחוץ גורף את הקלפים בסבב, והאוסף את כל הקלפים מנצח. אחלה משחק. התחרות , הצילצול, המהירות - מביאים איתם משהו מאוד חי למשחק. ובוודאי שזה מפתח זריזות ועירנות ושליטה.

[רחלי*]

היי מרים.
אוסיף על דברי יונה.
אני משחקת במשחק הזה בעיקר עם ילדים אימפולסיבים עם קושי בדחיית סיפוקים.
מטרת המשחק ללחוץ על הפעמון כשיש חמישה פריטים זהים בצורה ובצבע.

תחילה הם עושים הרבה טעויות ולוחצים על הפעמון גם כשלא צריך, האימפולס ללחוץ חזק מהם (מתעורר לחץ ומתח...)

מי שלוחץ בטעות "נענש" ו"משלם" על כך בקלף לשחקן השני.

כך יכולת הריכוז ושליטה על דחפים הופכת ליותר נשלטת, יפה לראות כיצד הם לומדים להשהות במידה את מהירות תגובתם, מבינים שלא כדאי למהר ומפעילים שיקול דעת.

המטרה שלנו מדידה ורואים איך מספר הטעויות פוחת מפעם לפעם, חשוב לשקף זאת לילד.

בהצלחה.

[משה_אלבאום*]

אנונימי כתבת:
_אגב, ניסיתי לתת לילד שבו אני מטפל (ילד היפוטוני עם יצירת מצבי לחץ) לבחור ולתכנן את השיעור באותו אופן שתיארת וזה חולל
ניסים ונפלאות._

חשוב לציין שילדים היפוטוניים קשה במיוחד לאבחן כילדים הסובלים מהצורך ליצור מצבי לחץ. מצב גמישות המפרקים בכפות הידיים שלהם יכול ליצור מצב כאילו והוא בעל צורך ביצירת מצבי לחץ, מבלי שהמצב אכן כזה. חשוב לציין זאת כי הטעות יכולה להיות גדולה.
רק במידה והילד אינו גמיש בגופו ובעיקר במפרקיו השונים (מצב לא כל כך אפשרי בהיפוטוניה) תיחשב גמישות הייתר של מפרק האגודל לצורך ליצור מצבי לחץ. בכל מצב אחר ההיפוטוניה באה ליפני האבחנה של הצורך ליצור מצבי לחץ והאבחנה של הצורך במצבי לחץ בטלה.