+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
קראתי אתמול את כל מה שכתבתן ואני כל כך מזדהה. הנה הסיפור שלי, ואני צריכה תמיכה
נשואה, 3 ילדים, חיים מאושרים לכאורה. אני והאחר שלי עבדנו יחד כמה שנים והפכנו חברים טובים, וביום בו אני ובעלי החלטנו להתגרש אני והאחר התחלנו להתקרב גם מעבר לכך. זו גם היה החודש בו האחר עזב את העבודה.
הסיפור שלי כל כך דומה לסיפורים שלכן שזה כואב עד דמעות לקרוא אתכן... גם אני כרוכה אחריו וחסרת אונים. הוא קסום ומלא רוך ואהבה, גרוש עם רצון אמיתי לזוגיות חדשה, אנחנו נפגשים מסיבות מקצועיות אחת לשבוע שבועיים ומתכתבים הרבה. בכל רגע שאין עין בוחנת סביבנו הידיים נשלחות בלי יכולת לעצור. אבל מחזיקים/מלטפים ידיים יותר מכל דבר אחר.
גם אנחנו כמו ברבים מהסיפורים שלכן עשינו מה שעשינו (גם במיטה) אבל לא היה סקס. גם אצלנו כשאנחנו יחד הוא לא מוריד את המבט הדואג והשומר שלו ממני, אבל כשלא מתראים יכול להעלם גם לשבועיים ואני כמו בת 16 דוגמת עם הודעה טיפשית כמעט כל יום, ובודקת סטטוסים 10 פעמים בשעה כאילו זה ישנה משהו.
האחר שלי אמר שהוא אוהב, רצה לדעת שגם אני, אומר שהוא מחכה לי אבל לא מוכן לפרק את המשפחה שלי. אבל כשפירקתי אותה בעצמי (לא עבורו, אלא מתוך רצון אמיתי וריבים קשים שהתחילו עוד לפני שהקשר ביננו הפך יותר מחברי) וביקשתי שיושיט יד וימשוך אותי אליו, הוא הפך עורו והתעלם ממני שבועיים עד שקרסתי חזרה לידיים של בעלי.
האחר שלי אדם מדהים, אין דברים כאלה, ועדיין הקסם של התכתבות אחת (שיכולה להימשך 3-4 שעות) יכול להפוך לאדישות של יממה או שבועיים. ודווקא ברגעים הקשים כשאני מנסה לאגור כוחות ולעזוב את בעלי (לא בגללו, אלא כי באמת החלטנו ויש לנו קשיים אמיתיים) הוא בורח לי והופך נוקשה ואדיש, ואני נשארת מפורקת משוועת לחיבוק וחוזרת הביתה לזה שמחכה לי במיטה החמה.
קראתי אתמול את כל ההתכתבויות שלכן, מהצד זה נשמע כל כך ברור כמה אתן(ובזה אני מתכוונת אני) שבויות ומעוררות רחמים. וכמה ברור שהאחרים שלכן (האחר שלי) לא באמת רוצה ומוכן לקשר אמיתי. והחלטתי לראשונה אחרי חצי שנה קשה מאוד, עם עליות וירידות, רכבת הרים רגשית, להתנתק ממנו סופית(אחרי תקופת נתק שהיתה בחגים).
אבל עד הלילה התחושה הזו הספיקה לקרוס ונשאר רק שביב מחשבה על זה שכדאי אולי למחוק את המספר שלו מהטלפון שלי.
אני חצי מהזמן מאוד ביחד, שני גברים מאוד רוצים אותי, ובחצי השני של הזמן מאוד לבד - שניהם מתרחקים ומתעלמים ממני ומשאירים אותי בודדה.
וגם אני כמו רבות מכן כבר הבנתי שכנראה למרות כל החלומות המשותפים עם האחר (כבר דיברנו על ילדים נוספים ועל איפה נגור יחד אחרי שאפרד) הקשר איתו לא יוכל באמת לקרות.
לא יודעת למה בדיוק זה לא יוכל לקרות. אבל היכולת שלו להפוך אדיש או להעלם ואז להגיב בקור להודעות שלי הורגת אותי. אין מצד שאוכל לחיות עם אדם שיום אחד אוהב ולמחרת איננו, ומצפה שאחיה עם זה כמו שזה.
הוא אומר שזה ברור שיש משהו, שהוא בקשר איתי ולכן לא יכול להתחיל שום דבר אחר. ועדיין גם אומר שלא יכול לפתח שום דבר אחר כל עוד אני נשואה כי מוסרית זה דבר נורא בעיניו.
גם בעיני. אבל אני במקום בו אני לא יכולה שלא לחשוב עליו בכל רגע ורגע כבר יותר מחצי שנה. וכמו אחרות שכתבו - הילדים נזנחים, הבעל זז הצידה, העבודה הופכת שולית. כל מה שיש זה המחשבות האלו. ואני כל כך מיוסרת...
מה עושים? אני ממש נקרעת ונשחקת ולא יודעת איך להתגלגל החוצה מהמצב הזה.