בדרך אל האור

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אה, ויש דד ליין. כי קבעתי תור לגישור, והוא יתרחש אלא אם כן יקרה משהו מאוד לא צפוי, מה שכרגע ברור שלא יקרה.

[עוקבת*]

נפלתי לבור הזה שוב ושוב ושוב. מה יהיה?!

בדיאלוגים הוא תמיד מדבר בצורה כזו תקיפה, דומיננטית וצודקת שאי אפשר בכלל לענות. ואני עם כל כושר הביטוי המפואר שלי לא עומדת בזה.

לדבר זה רע. לשמוע את דעתו המנומקת בגנותי זה רע. לקבל הטחת אשמה זה רע. להידרדר לפיוס שלא יוביל לכלום זה רע.

_במישור הזוגי הוא לא עשה מילימטר אחד של צעד קדימה.
גם כשהבהרתי בצורה הכי ברורה מה פוגע ומפריע, הוא לא היה מסוגל לעשות זאת_

חברה יקרה, את באמת מפילה את עצמך לפח. חבל. הפגישה הזאת עם העו"סית זה להפיל את עצמך לפח.

יש אחת שקל לה להוריד נבוט למישהו על הראש ולברוח, אצלי זה קצת יותר איטי ומורכב,
.
כמה שנים זה ככה? לא המון? איזה נבוט ואיזה נעליים..

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מחזיקה את עצמי ולא בטוח שאצליח, לייצר כעת משבר שיחשוף את כל הסיפור גם לילדים. בא לי להעביר את השבת בבית אחר.
לבד.
אני לא רוצה בכלל להיות איתו עכשיו באותו רדיוס. הוא בלתי נסבל לי.
בא לי לצרוח ולברוח. די כבר נשבר. אני צריכה לסמן גבול ענק בצורה תקיפה ותוקפנית. עד כאן. אני שונאת אותו ממש עכשיו.
אין לי מילים לבטא את התחושות האיומות אליו. הוא עושה משהו כרגע שהוא כ"כ טריויאלי. ועדיין מראה את הגועל שלו. אני לא יכולה לסבול את זה. לא משנה מה הוא עושה, זה כבר ברור.
קומי ותצעקי!!! תעשי משהו!

[מי_אני*]

הוא בלתי נסבל לי.
זה טוב. מההרגשה הזו יכול לבוא השינוי.
זה לקח לי הרבה זמן. הלכתי שולל פעמים רבות בעקבות התנהגות ה"אוהבת". לא חשבתי שאצליח להפסיק לאהוב אותו ולהשתחרר.
אבל זה קרה.
אני שונאת אותו ממש עכשיו.
רגש קשה. תני לו להיות. את סוף סוף מצליחה להרגיש מלבד אשמה וכאב.
בהמשך כבר תבוא האדישות.
ואז, בצעד קל (בחיי) פשוט תעזבי אותו.
המסביב יהיה קשה: מאבק גרושין, הילדים וכו'. אבל ההרגשה תהיה כל כך שונה.

בא לי להעביר את השבת בבית אחר.
אולי באמת תהיי עם הורייך? או עם חברה?

ולגבי הטיפול הזוגי- הרחבתי באחד הדפים האחרים למה זה עשוי להיות הרסני עבורך. אבל אני מבינה את הצורך שלך להרגיש שעשית יותר מה-כ-ל לפני הגרושין.
הדבר הטוב שקרה ב"טיפול הזוגי" שלנו, שפתאום ראיתי אותו כמו שהוא: מדבר בליהפסקה ואומר שטויות. גם לההארה הזו היתה יד שעזרה לי לצאת.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חברה שלי פסיכולוגית קלינית, טיפלה פעם באישה עם בעל מתעלל, שהסכים איכשהו לבוא בטיפול. חברתי אמרה להם: תשוחחו רגיל, אני רק צופה מהצד. אז הם שוחחו כרגיל והוא היה גועלי כרגיל, ואחרי הפגישה הזו המטופלת אמרה שמה שהפיל לה את האסימון היה הפגישה הזו, שעוד מישהו מהצד רואה את הפתולוגיה שלו.
אני לא זקוקה לזה, וגם לא מתכוונת לתת לזה צ'אנס יותר מדי. פעם פעמיים וזהו. חלאס.

[עוקבת*]

_בא לי לצרוח ולברוח. די כבר נשבר. אני צריכה לסמן גבול ענק בצורה תקיפה ותוקפנית. עד כאן. אני שונאת אותו ממש עכשיו.
אין לי מילים לבטא את התחושות האיומות אליו. הוא עושה משהו כרגע שהוא כ"כ טריויאלי. ועדיין מראה את הגועל שלו. אני לא יכולה לסבול את זה. לא משנה מה הוא עושה, זה כבר ברור.
קומי ותצעקי!!! תעשי משהו!_

אז יאללה, מספיק עם הטיפולים. למה את מושכת את זה כמו מסטיק?? כפרה, נפל כבר האסימון!!!

[קור_את*]

קוראת, אני לא יודעת איך משתמשים באתר כדי לכתוב לך או לתייג אותך.

חזרתי רגע לראות אם המסר שלי היה ברור.
סליחה שלא הייתי ברורה: הכוונה היתה לדף הבית שלי (קור את) באתר הראשי של באופן טבעי.

מה שקורה עכשיו קרה כבר פעמים רבות מאוד, עם אותם הסברים חסרי היגיון, אותה משיכת זמן, אותו צ'אנס נוסף כמו הפגישות איתו והפסיכולוגית שקבעת עכשיו, אותן נסיגות ואי לקיחת אחריות מצדך על המצב ועל הנזק לילדים. הלב יוצא אלייך, אבל האמת צריכה להיאמר.

רמזורית יקרה, אם תחליטי (אבל באמת) לצאת ממעגל האלימות, והדברים שלי תומכים בך באיזשהי דרך. את מוזמנת בחום לסמן לי שם ואחזור לפה.
בהצלחה.

[מי_אני*]

עוד מישהו מהצד רואה את הפתולוגיה שלו.
הבעיה שלא תמיד זה קורה. בטח שלא בהתחלה.
אני משערת שבעלך הוא גבר מרשים, נעים הליכות, נחמד. שכמו שהוא מרגיש בחוש שאת רוצה להפרד (ולהזכירך זה כבר קרה כמה פעמים) הוא הופך עורו: נחמד, עוזר, נעים, מסכים לטיפול (!!)- כך גם בטיפול הוא יעשה כל מניפולציה שיוכל כדי להראות כמו הבעל המושלם שלא מבין מה הבעיה של אשתו המטורפת.
ויקח זמן עד שמטפל, גם מיומן, ואני לא יודעת האם תלכו למטפל מיומן בנושא ההתעללויות, יצליח לראות את מערכת היחסים האמיתית.
והחשש של הכותבות פה, שבינתיים זה יחליש אותך.
הוא הרי יודע לעוות ולסובב אמירות ומציאות כדי שתתאים לו. והוא ישתמש בזה נגדך.
ספרתי בדף אחר, ואני מעתיקה כאן:
_היינו בטיפול מספר מועט של פגישות. כל פעם הוא אמר לי שזהו המפגש האחרון, אבל המשיך לבוא. אמר לי שאחרי כל מפגש הוא מרגיש איבה כלפי.
אני חושבת שהמטפלת לא היתה כ"כ טובה, אם כי לא היינו שם זמן מספיק כדי לבחון את זה.
הוא גם חשב שהולכים לפגישה אחת וזהו- הכל בסדר, וסרב להכיר בכך שזהו תהליך ארוך.
אני, בין היתר, רציתי בטיפול כדי להצליח להתנתק ממנו. ובאמת במפגש עם עוד בן אדם והדברים שהוא אמר פתאום ראיתי מי הוא וזה כ"כ הוריד לי ממנו שהרגשתי שאני יכולה להתנתק ממנו (חחחח) ועשיתי זאת. לזמן מה....
אבל מה שרודף אותי מאוד זה איזה משפט אחד שאמרה המטפלת שלא עוזב אותי.
היא פנתה אלי ואמרה שאני צריכה לא להרגיז אותו. זה נשמע נורא, אני יודעת, וזה הקפיץ אותי ואמרתי לה שזו פרקטיקה של אשה מוכה, מה ז"א אני צריכה להיזהר לא להרגיז אותו??!!
וגם בפגישה הבאה העלתי את זה, והיא ניסתה ךתקן, אני חושבת, אבל חודשים אחרי המשפט הזה דוקר אותי. ומפריע לי שלא אמרתי שם בצורה ברורה ונחרצת שאין דבר כזה, כי אני לא יודעת מה ירגיז אותו. ומתי וכמה ולמה. ולמרות מקרים של עצבים שלו שסופרו בפגישה ושהיא ניסתה להראות לו שדרכו אינה הדרך להגיב, יצא לה משפט כזה._

וחודשים אח"כ הוא המשיך להגיד: את רואה, גם המטפלת אמרה שאת לא עוברת התעללות. אני לא גבר מתעלל.
אז במצטבר כמה וכמה שעות של "טיפול", או דיבורים- וזה כל מה שהוא לקח איתו משם.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

להגיד לך מה ההבדל? הייתי כבר אצל העו"ס הזו ולקח זמן קצר מאוד עד שהיא פערה פה ואמרה לי נחרצות: יקירתי, את נמצאת בקשר של אלימות והתעללות! היא טענה שאין פה שום ספק, והיא רוצה לעזור לי לצאת משם. כך שאני בספק אם דעתה עליו תשתנה. חוץ מזה, הוא דווקא אדם שלא עושה הצגות לאף אחד, חסר עכבות בדיבור ןמאוד דוגרי. אז הסיכוי שהיא תישבה בקסמיו אפסי. כל מי שמכיר אותו יודע שהוא אדם נוקשה וחסר פשרות וחסר סבלנות.

[עוקבת*]

הייתי כבר אצל העו"ס הזו ולקח זמן קצר מאוד עד שהיא פערה פה ואמרה לי נחרצות: יקירתי, את נמצאת בקשר של אלימות והתעללות! היא טענה שאין פה שום ספק, והיא רוצה לעזור לי לצאת משם.

חברה, אז למה את קובעת עוד פגישות איתו???? מוזר לאללה
מה את לוקחת את הסיכון שהוא יבלבל לך את המוח אחר כך? והוא יעשה את זה!

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בקילומטר האחרון של ריצת המרתון. באמת. קצת מעציב לראות שאין לכן סבלנות אלי. אני כבר נושמת את אוויר ה"מחוץ למערה". זה קרוב. מאמינה שעוד לפני החג יהיו לי חדשות משמעותיות מאוד.

[מושמוש*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית היקרה,
אני מאמינה לך שאת בדרך החוצה.
את בהחלט נשמעת בהתקדמות מהפכנים הקודמות.
הכתובות חוששות שתחזרי שוב אחורה לכן הן ככ נחרצות.

הכל בסדר, תסמכי על עצמך .
את יודעת כמה זמן נחוץ לך כדי להתנתק.
אם הפגישה - שתיי ם עם העוס"ית תסייע לך להיות יותר רגועה, אז תלכי.
אבל רק תזכרי כל הזמן מה המטרה שלך ושאת לא מתבלבלת משום מלכודת שלו.
תחזרי לעדכן..נעזור לך בשמחה!!

את אלופה ומדהימה ותצליחי לצאת מזה כמו גדולה!!!

[מושמוש*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית היקרה,
אני מאמינה לך שאת בדרך החוצה.
את בהחלט נשמעת בהתקדמות מהפעמים הקודמות.

הכתובות חוששות שתחזרי שוב אחורה לכן הן ככ נחרצות.

הכל בסדר, תסמכי על עצמך .
את יודעת כמה זמן נחוץ לך כדי להתנתק.
אם הפגישה - שתיים עם העוס"ית תסייע לך להיות יותר רגועה, אז תלכי.
אבל רק תזכרי כל הזמן מה המטרה שלך ושאת לא מתבלבלת משום מלכודת שלו.

תחזרי לעדכן..נעזור לך בשמחה!!

את אלופה ומדהימה ותצליחי לצאת מזה כמו גדולה!!!

[פלונימית_אלמונימית*]

רמזורית, אני מרותקת לדף הזה והתהליך שאת עברת ועוברת מאוד משמעותי! אין לי ספק שתצליחי. נראה בהחלט שאת נחושה. מאחלת לך שהדרך תתקצר לך ותצאו את וילדיך מחושך לאור! אנא המשיכי לעדכן. ואל תחששי בכלל! כולם פה איתך.

[מי_אני*]

_תחזרי לעדכן..נעזור לך בשמחה!!

את אלופה ומדהימה ותצליחי לצאת מזה כמו גדולה!!!_

[פלוני_אלמונית*]

שיהיה לך חג חירות שמח!
מגיע לך |l|

[עוקבת*]

קצת מעציב לראות שאין לכן סבלנות אלי.

זה לא עניין של סבלנות, נשמה.
קראתי את כל העמוד הקודם ("יוצאת אל האור") ויש שם סיפורים שבא למות מהם. זה מפלצת. מה שהוא עשה לילד עם הכפכפים! ולך אחרי לידה! אז מה את משאירה את הילד עם המפלצת הזה שלא מבקר את אמא של הבן שלו אחרי לידה. הוא עושה ברוגז אחרי לידה ואת עושה קניות יום אחרי לידה! וברור לך מי הבנאדם (לא ממש בנאדם). אז כל פעם את מחליטה לעזוב ומתחרטת. אז כשאת פתאום קובעת טיפול איתו זה די ברור שאת בעצם מתכוונת להשאיר את הילדים ואותך בגיהנום הזה. כי את בעצמך אומרת שהמטרה שלך זה לא להתגרש. זה כמו אלכוהוליסטים. מכורה.
כואב הלב עלייך ועל הילדים. את יודעת מי הבנאדם ואת קובעת פתאום טיפול איתו שיבלבל לך את המוח? זה לא משכנע.
באהבה

[רמזורית*]

עדכונים קטנים. יש סדקים בחומה.
האמת היא שבנתק האחרון היה זמן שבו הייתי אמורה ללכת למקווה בשביל חידוש היחסים ולא הלכתי, בגלל המשבר.
לאחר השיחה הקשה שהוא יזם ואחריה נהיה מתוק ומחזר ללא תגובה מצידי, ביום חמישי הוא ממש ביקש שאלך למקווה ודי ניסיתי להתחמק כי לא רציתי מגע בינינו, בסוף נלכתי בלב כבד כשאני בוכה ממש, וכשחזרתי עדיין לא נעניתי לו למרות שהוא ניסה וניסה וניסה, לחלץ ממני חיבוק, נשיקה ויותר, לא קמתי והלכתי אבל הייתי ממש מרוחקת וגם אמרתי לו שיפסיק ושאני לא מסוגלת. זה די הדהים אותו, הוא אמר לי מה את בתולה? מה את עושה שביתה? ואני בשלי. חידשתי את הברוגז כי היה לי כבר יותר קל להתמודד איתו ככה, והיום שישי הוא גם עשה מעשה ממש גועלי שממש פגע בי. בלילה הלכתי לישון בסלון והמשכתי ברוגז, והוא בא והתחיל לדבר איתי, מה זה הפגישה בשבוע הבא? זה עם עו"ד? אמרתי שלא. שסו עובדת סוציאלית .
המשיך לשאול מה אני כועסת ומה לא בסדר ואמרתי שאין בכלל טעם לדבר. אמר למה את קיצונית וישנה בסלון, אמרתי אני לא יכולה שתיגע בי, אמר טוב אני לא אגע, תפסיקי.
אמר בקשר לפגישה עם העו"סית, רגע את לא מתכוונת לשתף מישהו בחיי המין שלנו? נכון?! את לא תרדי נמוך עד כדי כך!!
באתי לישון בחדרנו בלי להוציא מילה והפניתי גב, ולשנינו היה קשה להירדם זה בטוח.
הוא ממש נעלב מזה שאני לא מסכימה לקירבה גופנית, ונראה לי שהוא מבין שזה כבר הסוף.
היום הוא שוב חזר לנוהג השנוא של נעילת חדר השינה שלנו, הייתי צריכה פעם או פעמיים להיכנס והוא קם לפתוח לי. נראה לי שהוא מרשה לעצמו לעשות זאת כי רואה שאין טעם להתאמץ. באמת שכבר לא אכפת לי.

עדיין יש מחשבות מחלישות מדי פעם, וחמלה אליו אבל אני שוב מריצה בראש את כל ההתנהגות המגעילה שלו ומצליחה לצאת מזה.
אי ההסכמה שלי למגע נתנה לו מעין סטירת לחי מזעזעת. חושב שאני רוצה להשפיל או לנקום, הוא לא מבין שככה לא פותרים דברים, ושגם בתחום הזה יש לי המון מטענים כלפיו.

היו אמירות קלאסיות כמו "את מחפשת כל היום ממה להיעלב" "" את אובר דרמטית" "יאללה צאי מהסרט ההזוי שלך" מצד שני בלילה שהוא ניסה לגעת בי ולא שיתפתי פעולה, היה לו קטע שאמר, אולי הכל לטובה, אם את רוצה להתגרש הכל מאלוהים" וכזה ובכלל לא עניתי.

יש עוד יומיים עד הפגישה ונראה מה יהיה. אעדכן.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ניגש אלי בצאת שבת וביקש את המייל של העו"סית. אמרתי שאין לי ושאלתי למה. "לא עניינך". השגתי לו. אחרי רבע שעה בא אלי עם דף מודפס ששוטח את כל טענותיו כלפי בצורה קורבנית וחסרת טיפת אחריות עצמית, כולל שקרים. אני מקווה שהוא שלח לה את זה כי זה מסמך שמדבר בעד עצמו...

[שקטה*]

היי רמזורית, אני חושבת שאת עדיין מתמקדת יותר מדי בו ובתגובות שלו - מה הוא חושב, אומר, עושה, מרגיש. מה יהיה לא הוגן כלפיו. זה כנראה חשוב לך יותר ממה שאת מרגישה ועוברת וממה שהילדים שלך מרגישים. במקום הפירוט של כל התגובות שלו וההערות שלו, היה עדיף אם היית מתעלת את האנרגיות שלך לאירגון היציאה מהמצב הזה.

אם מה שחוסם אותך כרגע זו ההנחה שלא הוגן כלפיו שיצטרך לעזוב את הבית, האם שאלת את עצמך אם זה הוגן כלפייך להמשיך לחיות עם מישהו שבבירור שונא אותך? כן, ההתנהגות שלו היא התנהגות שונאת ומזלזלת, גם ואולי אפילו בעיקר כשהוא מנסה להתקרב.
כמו הכותבות האחרות כאן גם אני לא הבנתי למה את מארגנת לכם פגישות משותפות עם העוס"ית, במיוחד כשברור ממה שסיפרת כאן שהיא כבר לצידך. אני חוששת שהמטרה היחידה של השיחות האלה היא משיכת זמן מבחינתך כי נורא קשה לך להגיע לרגע שבו צריך לקבל החלטה ולפעול.
נשמע שגם יש לך תמיכה מבני משפחה שמכירים אותו ויודעים איך הוא מתנהג אלייך. את התמיכה יש לך, את האמצעים תארגני עם הזמן. קשה לי להאמין שעוד יש לך תקווה כלשהי שהוא ישתנה אחרי כל השנים האלה? אם עוד יש לך אפילו שביב של תקווה כזו, אני חושבת שאת חייבת להפסיק להיתלות בזה. הסיכוי הקטנטן, כמעט אפסי, היחיד של גבר כזה להשתנות יהיה אך ורק אם תגיע מצידו הכרה אמיתית ומלאה במעשיו ובהתנהגות שלו. ואף פעם לא נשמע מכיוונו שום דבר כזה. מה שסיפרת ממש הערב רק מוכיח את זה - הוא ממשיך להפיל הכל עלייך ולהאשים אותך בהכל.

כך שמה שחסר זו רק החלטה שלך. חבל למשוך את זה עוד ועוד כמו מסטיק. מה את חושבת שייצא לך מזה?

[עוקבת*]

רמזורית, תראי מה כתבת בספטמבר, בדיוק לפני שבעה חודשים!
_השבת דיברתי ארוכות עם חברה שהיא פסיכולוגית מנוסה. וקיבלתי עוד בעיטה בישבן בדרך החוצה....
היא לא התרשמה מהנזק הפסיכולוגי לילדים בעקבות הנטישה הצפויה. אמרה שככה זה גם נזק נוראי והילדים יתמודדו
שעכשיו זה כמו חיטוט בפצע והנצחה שלו לתמיד. ואם זה נגמר אז הפצע מצטלק...._

ואז התחלת לתכנן את הגירושין. ואז החלטת להישאר. ואז הוא התעלל בילד שלכם, שהתברר שהוא תמיד מתעלל בו. ועדיין נשארת איתו.
עברו שבעה חודשים ושוב התחלת את התהליך של הגירושין.
אז מה את עכשיו הולכת איתו לעובדת הסוציאלית בשביל שיבלבל את המוח? אמרתי לך שהוא יבלבל את המוח. והוא כבר התחיל.
.?<
ומה פתאום את בכלל הולכת למקווה? מה פתאום את שוכבת בכלל עם מי שמתעלל בילד שלך פרי בטנך ומקלל אותך?

[פלונה*]

לא ידעתי איך ומה להגיד אבל רק רציתי להגיד שאני כאן, קוראת את המילים שלך
מקווה שתמשיכי ותתחזקי

[מי_אני*]

רמזורית,
אני יודעת שחלק מהתגובות כאן קשות. וזה קשה יותר כשנדמה שהדף הזה, החבורה הוירטואלית הזו, היא עוגן התמיכה המרכזי שלך.
נסי להבין שכ"כ הרבה כותבות כאן כי הן אכפתיות. כי כואב הלב לראות את מה שאת עוברת. כבר 20 שנה!
כי העיוות שנכפה עליך וההקטנה היום יומית שנים כ"כ ארוכות כבר עיוורו אותך מלראות שאת חיה תחת טרור! תחת אלימות לא רק מילולית, ממש פיזית.
ולכן רבים כותבות (והיו גם כותבים) בנחרצות ובתוקפנות כדי לנער אותך.
כדי לנסות ולהביא ואתך כמה שיותר מהר למקום שבו את חזקה מספיק לומר: די! זה החיים שלי ואלה חיי ילדי, ולא אתן לאף אחד להלך עלי איימים.
לא קל להגיע למקום הזה. וככל עובר הזמן- קשה עוד יותר.
זוכרת שכשהיו רק 2 ילדים בתמונה כבר היית שם? סבלת מספיק. באמת שהחיים לא חייבים להראות ככה. מגיע לך, כי את בן אדם, חיים טובים, לחיות בביטחון בתוך הבית שלך.

[שקטה*]

אני יודעת שחלק מהתגובות כאן קשות.

זה נכון שכתבתי תגובה די קשה. רמזורית, ברור לי שמה שאת עוברת קשה מאוד מאוד. וברור גם לכולן כאן שאחרי שנים של חיים כאלה כבר התרגלת למצב והמחשבה על שינוי מפחידה ומטלטלת. אם התגובה שלי נקראת כאילו אני לא מכירה בזה או לא מבינה למה זה קשה לך, לא לזה התכוונתי. חזקי ואמצי.

[סי*]

רמזורית יקרה. התנתקתי לזמן רב, כי אני עדיין טרודה בהליך גירושין לא פשוט. ובכל זאת גם אני וגם הילדים יודעים שזה הצעד הנכון ביותר שאמא עשתה. קראתי את ההתכתבות שלך מהחודשים האחרונים ברצף והתחלתי לבכות. כל השלבים שאת עוברת גם אני עברתי. היום עוד לפני חתימת הסכם אני מגלה בעצמי כוחות שלא ידעתי על קיומם. המשפט שלך לגבי אי יכולתך לסבול את מגעו ואת נוכחותו מסמנת את הדרך החוצה. ברגע שתקבלי החלטה, תיווכחי שדברים יסתדרו מעבר למה שציפית. וזיכרי עוד דבר- כל יום שעובר במצב שלך עלול לגרור הוצאות גדולות על טיפול נפשי בילדייך. בהצלחה רבה

[סטודנטית_לפסיכולוגיה*]

חברות יקרות, חשבתן אולי שרמזורית היא טרול? לפני זמן מה נתקלתי בפורום אחר במישהי עם סיפורים מאוד דומים על התעללות שהתגלתה לבסוף רשמית כטרול... טריקים סטנדרטים: היא מושכת בכוונה את ה"גירושין" מעבר לכל הגיון, יוצרת מתח, "מעצבנת" את הקוראות המודאגות כדי להשאיר קהל באתר.

[עוקבת*]

פני זמן מה נתקלתי בפורום אחר במישהי עם סיפורים מאוד דומים על התעללות שהתגלתה לבסוף רשמית כטרול...

באיזה פורום, ואיך היא התגלתה?

[עוקבת*]

טריקים סטנדרטים: היא מושכת בכוונה את ה"גירושין" מעבר לכל הגיון, יוצרת מתח, "מעצבנת" את הקוראות המודאגות כדי להשאיר קהל באתר.
.
זה ממש גרם לי לצמרמורת. מאוד דומה למה שקורה פה. אבל לא נשמע לי אפשרי בשום אופן. כזה ניצול של נשים מודאגות שמשתפות ומשקיעות? לא נראה לי שיכול להיות

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני טרול??????? נו אין גבול
אתן מדמיינות איזה קשה זה לצאת מנישואים קשים של שני עשורים עם שישה ילדים? אתן יודעות שמאות נשים או אלפים לא מסוגלות לעשות את הצעד ודנות עצמן לזיקנה בנישואים כאלה?! כמו גיסתי שכבר חוגגת 50.
אני לא מבינה מה גרם לחושדת לחשוב ככה. אני לא מנסה למשוך קוראים פה, אני פשוט כותבת יומן שיתוף שלא יכולה לחלוק עם אף אחד. אם תתנו לי הרגשה רעה גם את המקום היחיש הזה אאבד פה....
חבל ממש חבל
לא חסר לי עם מה להתמודד

[פלונימית_אלמונימית*]

תתעלמי מזה ותמשיכי לשתף!

[עוקבת*]

נשמה, אל תיעלבי. זה באמת לא נעים שחושדים בך.

אתן יודעות שמאות נשים או אלפים לא מסוגלות לעשות את הצעד ודנות עצמן לזיקנה בנישואים כאלה?! כמו גיסתי שכבר חוגגת 50.

רמזורית כפרה, זה תירוץ על גבי תירוץ ובגלל זה אני די לא מאמינה שתעשי את הצעד הזה הפעם ודי בטוחה שתמצאי עוד תירוץ מפוקפק ללמה להישאר עם החלאה. גיסתך היא מדור אחר דבר ראשון. היום חצי מהזוגות מתגרשים. יש נשים שמנהיגות מפלגות, שעומדות בראשות מדינות, שמנהלות בנקים ומוסדות וארגונים. יש נשים סופר מפורסמות וחזקות. כפרה, אין שום סיבה בעולם שאשה תישאר עם מפלצת מתעלל ותמשיך להתעסק במה הוא אומר וכולי, ותשכב עם מי שלא נעים לה! והכי, תיתן לו להתעמר בילד. אין שום סיבה בעולם שהילדות שלך יראו אמא כנועה כזאת ושתמציאי תירוצים שהן כאילו לא רואות. את חיה בדמוקרטיה, לא במצרים. אני הייתי זורקת מיד את המפלצת מהבית אם היה לא מרשה לילד ללכת עם נעליים איך שהוא רוצה ושופך לו את הקולה שאני אמרתי לו לקחת לבית ספר! את רוצה להישאר שם ואני די בטוחה שאת תעשי כל מה שאת יכולה כדי לחפש סיבות להישאר ותצדיקי אותם ותתעלמי מהנזק לילדים ותמציאי תיאוריות למה.

[אחת*]

אתן יודעות שמאות נשים או אלפים לא מסוגלות לעשות את הצעד ודנות עצמן לזיקנה בנישואים כאלה?! כמו גיסתי שכבר חוגגת 50.

אני מסכימה עם עוקבת. יש גם מאות ואלפים של נשים בישראל, בעצם מאות אלפים, שהן נשים חופשיות ועצמאיות. יש כאלה שהובילו מאבקי שחרור כבר לפני 200 שנה ויותר.

[פלוניתה*]

גם אני מצטרפת לפלונה:
_לא ידעתי איך ומה להגיד אבל רק רציתי להגיד שאני כאן, קוראת את המילים שלך
מקווה שתמשיכי ותתחזקי_

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב. היום היה הטיפול הראשון (ואולי גם האחרון) נסענו ביחד, בדרך דיברנו על משהו סתמי וקונקרטי, הוא חשש שיראו ויזהו אותו שם בבניין אבל לא עניתי על זה. הגענו וזה התחיל. העו"סית ניהלה את זה די יפה. היה לה ידע מוקדם עליו גם מהפגישה והטלפון שלי וגם מהמכתב שהוא שלח לה שגם אני קראתי (שכל כולו טענות עלי ועל תכונות האופי והעיסוקים הנלוזים שלי)
היא שאלה מה כל אחד חושב שמפריע בו לשני. הוא אמר תשובה לא נכונה, שמה שמפריע לי זה שהוא לא מספיק דתי וששולחן השבת לא בסדר. לא התייחס לדיבור והזלזול, וכשהעליתי את זה הוא כצפוי טען שביקורת זה מאוד חשוב ושמול אדם קרוב לא צריך להיזהר במילים ולעטוף את זה יפה. לא אלאה אתכם ביתר פרטי השיחה. כמעט לא היינו בקשר עין זה עם זה. הרגשתי שהוא לא יצא משם עם שום תובנה מועילה לעתיד, למרות שזו חשיפה ראשונה שלו מעולם בפני מישהו, בדרך חזור הוא אמר לי שזה קשקוש ואולי אני אמשיך עם זה לבד וחבל על הזמן שלו.
בנוסף דיברנו על ליל הסדר, שכבר נקבע אצל גיסתי והוא הסכים לבוא בתנאי שאחזור איתו בלילה הביתה ברגל כי הוא לא מסכים לישון שם כי זה לא נוח (שעה הליכה פלוס, באמצע הלילה) אמרתי שלא מתאים לי לחזור והוא אמר, אז פשוט תלכו בלעדי, תני לי פטור מזה. (שיחה שניה בעניין, בקודמת לא עניתי לו לגבי ההליכה חזור בלילה רק אמרתי שזה לא נורמלי) אמרתי לו בסדר, חושבת שקודם כל יהיה עדיף בלעדיו, ואם הרגשות של האחרים הרי לא מעניינים אותו ומה ירגישו הילדים, אז סבבה.
אמר, רק אל תשתמשי בזה אח"כ נגדי...

שלחתי הודעה לעו"סית שאני רוצה לדבר איתה והיא חזרה אלי. שאלתי איך התרשמה, והיא אמרה שהיא חושבת שיש לו פידידי (קוים אוטיסטיים) כי הוא בכלל לא מודע ולא מבין את ההשפעה של מעשיו על רגשות הזולת. סיכמנו שאגיע כנראה לבד בהמשך, ונתמודד עם תקופת הביניים הזו. לה קשה להאמין שהוא ישתנה, לא במפתיע.
יש לי דד ליין.
יש לי תור לנעמת באמצע חודש הבא, לגישור.
בינתיים אני לא מדברת איתו ונשמרת ממגע איתו שיכול בקלות להידרדר לשיבה למעגל הרע שלנו.
מבחינתו אני הפרתי את הכללים כשאני לא מוכנה למגע, היא הסכימה איתי שטוב מאוד שהחלטתי כך כדי שיתנער.
אז בינתיים... מושכת זמן ומתרגלת לרעיון
חבל שפסח שבוע הבא כי אז לא אפגוש את העו"סית.
צריכה חיבוקים.
לגבי מה שהיא אמרה על מה הוא, זה גורם לי לחשוב עליו קצת שונה אבל ממש לא לרחם ולרצות להקל עליו. הוא מאוד אינטליגנטי ויודע להתנהג בצורה מותאמת, מתי שהוא רוצה.
איתי ובשביל הילדים הוא לא מוכן להתפשר על העקרונות ההזויים שלו, או לנדב מזמנו או ממצב רוחו למען מישהו לצורך רגשי כלשהו, רק לבנות קיר או לקדוח חור בקיר אולי.

אני רואה שכתבתי מבולבל.
לא חשוב...
בקיצור לא נראה לי שמשהו השתנה עקב הפגישה היום, חבל לטרוח שיבוא שוב, עדיף לי לנצל את המשאב המצוין הזה כדי לאסוף כוחות עבור עצמי.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קצת על אוטיזם במשפחה.
אבא של בעלי די עוף מוזר. מסורבלות חברתית, לא ממש מנהל סמול טוק, מאוד איש של עבודה. מאוד ידען וחכם אבל כישורים חברתיים? מצומצמים.
את בן זוגי כבר הכרתם פה. בשורה תחתונה מסתגר מרצון ולא רוצה לבזבז זמן על אף אחד, לטענתו כי רע לו ואין לו חשק לזה.

......
הבן שלי הבכור אספרגר מאובחן, מגיל צעיר. הוא מאוד שונה מבעלי, אצלו זה לא מבחירה, יש לו לקות. הוא ילד חכם ומצוין אבל עם התמודדות לכל החיים, לדעתי גם לא יתחתן בינתיים, כרגע לא מראה שום רצון בבת זוג.

אני אדם די חברותי, לא חיית חברה בכלל ולא מקובלת במיוחד אבל בהחלט בעלת צורך. כרגע מקבל מענה בעיקר בפייסבוק השנוא על בעלי, פלוס איזה שתי חברות ילדות.

יש לחלק מהילדים שלנו קשיים חברתיים, חוץ מאחד. זה שבעלי ממש לא מסמפט. כמה מפתיע!!

סתם הרהורים....

[אחת*]

היא הסכימה איתי שטוב מאוד שהחלטתי כך כדי שיתנער.

למה הוא צריך להתנער בכלל? זה הרי כבר לא העניין שלך. לא? למה זה מעניין אותך עם יתנער או לא?

לגבי מה שהיא אמרה על מה הוא, זה גורם לי לחשוב עליו קצת שונה אבל ממש לא לרחם ולרצות להקל עליו. הוא מאוד אינטליגנטי ויודע להתנהג בצורה מותאמת, מתי שהוא רוצה.

הוא גם מאוד אלים. לא כל PDD הוא אלים.

כל יום איתו מיותר מאוד ומזיק.

[אחת*]

וברור שאת לא צריכה לגעת בו או שייגע בך!

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לחשוב עליו קצת שונה, זה להבין שפשוט יש כאן איזה נכות, שגם אחרים שמים לב אליה, רק שבמקום להיות מודע אליה הוא טוען שזו ההתנהגות הנורמלית.
לגבי השורה האחרונה, זה ברור לי ופעם זה ממש לא היה. הבנתי כמה זה רק פוגע ומדרדר, ושהנה תמרור העצור שהיה חסר לי כ"כ הרבה זמן. לא זעקתי די, לא הייתי ברורה, רק כל הזמן התחמקתי והתחמקתי והוא נפגע והעליב. אז עכשיו זה ברור, שעל עמק אדיר של פערים ותסכולים אי אפשר למתוח גשר רעוע שעשוי מקיסמים והוא עצמו פגום (המגע כנמשל לגשר כמובן)

[מי_אני*]

אני לא מומחית, אבל זה באמת לא כ"כ נשמע כמו פידידי (קוים אוטיסטיים)_ . כמו שאת רואה _הבכור אספרגר מאובחן, מגיל צעיר. הוא מאוד שונה מבעלי
PDD למיטב ידיעתי לא יכולים לעשות מניפולציה, כמו בעלך, שפתאום נחמד ומחזר ומסכים במפתיע לטיפול כשמרגיש את איום הפרידה מתקרב.
זה גם מסיר ממנו אחריות- יש לו לקות, למסכן.
קוים של הפרעת אישיות נשמע מתאים יותר.

[מי_אני*]

היא הסכימה איתי שטוב מאוד שהחלטתי כך כדי שיתנער.
זה כבר ממש מוזר. אנשי PDD אפשר, במאמץ, ללמד להתחשב באחר. לא לנער.
חוץ מזה,
זה הרי כבר לא העניין שלך._ אפילו העוסית אומרת _לה קשה להאמין שהוא ישתנה, לא במפתיע.

[עוקבת*]

PDD למיטב ידיעתי לא יכולים לעשות מניפולציה, כמו בעלך, שפתאום נחמד ומחזר ומסכים במפתיע לטיפול כשמרגיש את איום הפרידה מתקרב.

גם לדעתי. אבל כמו שאמרו פה, בכל מקרה לא כל הPDD תוקפנים ומתעללים, והוא כן.

קוים של הפרעת אישיות נשמע מתאים יותר.
גם לדעתי יש לו הפרעת אישיות.

וזה באמת כבר לא העניין שלך. לא צריך לנתח אותו או להבין מיהו או לנער אותו. זה סתם בזבוז של כוח. צריך להיפרד ממנו. הוא כזה בעל נוראי! הוא ממש מפלצת.

יש לחלק מהילדים שלנו קשיים חברתיים, חוץ מאחד. זה שבעלי ממש לא מסמפט. כמה מפתיע!!
לא לסמפט ילד.,,, מפלצתי.
לא הייתי משאירה אותו עם הילד בבית אפילו יום.

[פלונימית_אלמונימית*]

היי רמזורית, מה שלומך ומה חדש אצלך?

[רמזורית*]

מתלבטת מאוד אם לכתוב כאן, אבל כנראה שאני זקוקה לזה. יש לכך שתי סיבות:
לפני שבועיים בערך הוא התחיל בשיחה איתי בזמן שהייתי בנתק מכוון ממנו, ושאל למה אני ברוגז. בקיצור התפתחה איזו שיחה שבמהלכה סיפרתי לו על פגישת הגישור שנקבעה.
הוא הזדעזע מאוד והגיב מאוד אמוציונלי וניסה לשכנע אותי לבטל, לא הגבתי שכן אבל החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס. אחד הדברים שהוא ביקש בטירוף זה שאפסיק שהתייעץ ולשתף אנשים, לטענתו עברתי שטיפת מוח של נשים פמיניסטיות גרושות שטוחנות לי את המוח להתגרש, למשל על העו"סית הוא אמר שהיא כזו שכל המטרה שלה היא לגרום לי להתגרש, על ההסתגרות שלי עם הטלפון הנייד באינטרנט , כנ"ל, בקיצור שאני מורעלת וחייבת להפסיק ולהיות רק איתו, שכל בעיה שיש לי איתו חייבת להיפתר רק מולו ולא להכניס גורם שלישי, אז כשאמרתי שאי אפשר לדבר איתו והוא לא מקשיב, אמר אז אל תעזבי אותי עד שאקשיב העיקר לא להכניס עוד אנשים לתמונה.
לא השתכנעתי או הסכמתי, אבל זה גרם לי להימנע מכתיבה כאן לכמה זמן.
היה שינוי קטן אצלו בזה שהוא החליט להתחיל לעזור יותר בבית (דווקא חבל. אסביר בהמשך) וללכת לבית כנסת. וואו.
אממה? הלך לבית כנסת, חזר והיה בארוחה לכל אורכה, תוך שתיקה קודרת שמשדרת את אי שביעות רצונו מההכרח להיות כנראה, ואף הצטרף לטיול משפחתי קצר שבו נסענו באותו הרכב בלי שיחליף איתי מילה.
בקיצור: מנסה להשתפר, אבל כעוס ומנותק. כאילו אומר "אני חייב לעשות את זה כדי שלא תבואי בטענות. אבל אל תצפי ממני להנות"
אז מה מועיל כאן בכלל?
אתמול הערב כתבתי לו מייל, זו כבר פעם שניה כי השיחות בע"פ תמיד נגמרות בייאוש
או בכי. במייל הקודם הוא בא לדבר איתי ובעקבות זה גם עשה את השינוי בהתנהגות, אבל בעניין ההתמודדות עם הבן שעושה צרות סירב לגבות אותי, אמר שאני טועה בענק ובסוף סתם יצאתי מתוסכלת ובכיתי מיאוש.

אז אמש כתבתי מייל שאומר, שאני מעריכה את הניסיון להשתפר אבל זה לא עוזר וגורם לא

[רמזורית*]

נקטע לי:
לאווירה מחורבנת אז חבל.
ובעניין העזרה בבישול, שכל עוד זה לא נעשה בשיתוף פעולה זה רק פוגע בי (כי הוא מתעלם מעניינים בבישול שחשובים לי בריאותית, ואני אח"כ צריכה להכין חלק מהדברים כפול)

יודעת שקרא את זה. אבל לא הגיב בכלל.

מחר יש לי שוב פגישה עם העו"סית והפעם מתכוונת ללכת לבד חרף אי הסכמתו (לא יידעתי אותו על הפגישה) עוד לא בטוחה שזה נכון. היא אמר בזמנו שיבוא איתי, גם כי זה מתוך איום שלי, ובהמשך גם "כדי לשמור עלי" מהאג'נדה הברורה שלה לפרק את המשפחה.

יש בי עוד מקום רגשי שרוצה להציל ולעבוד על זה. למרות ששכלית אני מבינה שזה נדון לכישלון.
מרגישה ששוב הוא כועס כי העזתי לנפנף שוב בגירושין ואיך אני מעזה.
מצד שני הכעס שלו מונע אפשרות לתקן את המצב.
כדי להחליט שזהו, זהו, זהו
אני צריכה בעצם לגייס רוע ותוקפנות שחסרים לי.
אבל כל יום שעובר בתוך הביצה של הכעס מחליש אותי.
אני רוצה להציל ואין לי פרטנר שמבין איך עושים את זה. רק מאשים אותי. או מנסה להשתנות כביכול אבל עושה את זה בצורה שיותר מזיקה ממועילה.
אני מרגישה כבר דפוק לכתוב פה. כולם אומרים לי שחבל על כל דקה.
יאללה שלחתי.

[פלונה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בקיצור שאני מורעלת וחייבת להפסיק ולהיות רק איתו שכל בעיה שיש לי איתו חייבת להיפתר רק מולו ולא להכניס גורם שלישי
דרישה שנובעת מהצורך שלו לשלוט בך, במחשבות שלך ומהחשש שתעזבי.

_כדי להחליט שזהו, זהו, זהו
אני צריכה בעצם לגייס רוע ותוקפנות שחסרים לי._
איפה הרוע בהחלטה לעזוב?

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוע כלפיו. לזרוק אותו מפה ומהילדים.

[עוקבת*]

חברה,
זה היה ברור שאת לא באמת הולכת להיפרד ממנו ושאת מעדיפה את המצב הקורבני לך ולילדייך על חיים חדשים. זה היה ברור שתיתלי בכל בדל שקרי של קשקוש שלו שאת בעצמך יודעת שהוא קשקוש כדי להמשיך את הדבר החולה הזה.

רוע כלפיו. לזרוק אותו מפה ומהילדים.

ומה עם הרוע של להחזיק ילדים תחת הורות של סוציופת?
אחד הדברים שהוא ביקש בטירוף זה שאפסיק שהתייעץ ולשתף אנשים, לטענתו עברתי שטיפת מוח של נשים פמיניסטיות גרושות שטוחנות לי את המוח להתגרש, למשל על העו"סית הוא אמר שהיא כזו שכל המטרה שלה היא לגרום לי להתגרש, על ההסתגרות שלי עם הטלפון הנייד באינטרנט , כנ"ל, בקיצור שאני מורעלת וחייבת להפסיק ולהיות רק איתו, שכל בעיה שיש לי איתו חייבת להיפתר רק

פסיכופת מטורף.

תגידי כבר את האמת שאת מעדיפה להישאר עם פסיכופת מטורף שאת יודעת שהוא מזיק לך ולבנים והבנות.

[עוקבת*]

_רמזורית, תראי מה כתבת בספטמבר, בדיוק לפני שבעה חודשים!
השבת דיברתי ארוכות עם חברה שהיא פסיכולוגית מנוסה. וקיבלתי עוד בעיטה בישבן בדרך החוצה....
היא לא התרשמה מהנזק הפסיכולוגי לילדים בעקבות הנטישה הצפויה. אמרה שככה זה גם נזק נוראי והילדים יתמודדו
שעכשיו זה כמו חיטוט בפצע והנצחה שלו לתמיד. ואם זה נגמר אז הפצע מצטלק...._

עובדה שהתעלמת מזה.

_ואז התחלת לתכנן את הגירושין. ואז החלטת להישאר. ואז הוא התעלל בילד שלכם, שהתברר שהוא תמיד מתעלל בו. ועדיין נשארת איתו.
עברו שבעה חודשים ושוב התחלת את התהליך של הגירושין.
אז מה את עכשיו הולכת איתו לעובדת הסוציאלית בשביל שיבלבל את המוח? אמרתי לך שהוא יבלבל את המוח. והוא כבר התחיל._

ואכן הוא בלבל לך את המוח. את ידעת שזה מה שהוא יעשה. ואת מעדיפה להמשיך לבחבש בתוך בלבולי המוח הסוציופתיים שלו במקום להציל את הילדים? מה נסגר איתך?
עכשיו שוב תסבירי למה לא ותתחילי מהתחלה מה שאת עושה כבר המון שנים?

כמה חרא נשים סופגות וממשיכות להעביר את זה לדור הבא של הבנים והבנות שלהם. בדיוק קראתי על זה וזה היה כאילו כתבו את זה עלייך.

[עוקבת*]

לא השתכנעתי או הסכמתי, אבל זה גרם לי להימנע מכתיבה כאן לכמה זמן.

את אשכרה הקשבת לו ובגלל זה לא כתבת? את הרי יודעת שהוא לא רוצה לשתף אחרים בגלל שהוא אלים פסיכופת.
את אשכרה ממשיכה להקשיב לו ובכלל לדבר עם הפסיכופת הזה?

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוקבת רק שאלה, האם היית נשואה עם ילדים במערכת יחסים דומה? את מאוד מאוד נחרצת ושיפוטית...

[פלוני_אלמוני*]

עוקבת אם קשה לך לעקוב אז אף אחד לא מכריח אותך להיכנס ולקרוא.

זה דף שיתוף ותמיכה. ואם את חושבת שמה שאת עושה זה איזושהי תמיכה בהפוך על הפוך מוזר שכזה, אז את ממש בוטה מידי.

לא לעניין מה שכתבת.

ברור שרמזורית מנסה להיתלות בכל בדל של תקווה שאיננה קיימת באמת ולכן חשוב לתמוך בה פה ולהראות לה את המציאות שוב ושוב אבל הבוטות שלך מיותרת ומפריעה.

[עוקבת*]

עוקבת רק שאלה, האם היית נשואה עם ילדים במערכת יחסים דומה?

עברתי אתגרים עצומים וכואבים עם שלושה ילדים, שלא פחות קשים ממה שאת צריכה לעשות. ולא הייתי נותנת לא לבת שלי ולא לאף אחד משני הבנים שלי לחיות אפילו חצי יום עם הפסיכופת הזה.

את מאוד מאוד נחרצת ושיפוטית...

כפרה, נשמה, אני פשוט אומרת לך את האמת. וברור שאני שיפוטית. ככה צריך להיות! מה, צריך לשתוק כשרואים אישה במאה העשרים ואחת שלא מעיזה עשרים וכמה שנה לעזוב בעל סוציופת ומופרע ומעדיפה חיים של קורבן לה ולילדים שלה?
את פתחת את הדפים האלה כי יש בך קול שיודע שזה אבסורד להישאר עם המופרע המפלצתי הזה. כשהבנות שלך יתחתנו עם מתעללים וכשהבנים שלך יתעללו בנשים שלהן, אל תתפלאי.

[עוקבת*]

אנחנו במאה העשרים ואחת במערב. יש נשים שעומדות בראש מעצמות ויש כאלה שמקימות כל מיני סוגים של משפחות ועושות מה שהן רוצות. אז את שוב חוזרת לאיך הפסיכי הזה מתעלל בך שהוא בא לארוחה ולטיול ומשפיל אותך גם בהם בשתיקה הכועסת שלו? ואת לא כותבת פה כי הפסיכופת אמר לך לא לשתף אחרים בהתעללות?

ולמה את מתעלמת כל פעם שאני מזכירה לך מה שאת בעצמך אמרת ואיך הוא התעלל בבן שלך?

[אחרת*]

רוע כלפיו. לזרוק אותו מפה ומהילדים.
תשמעי, אני בדרך כלל רק קוראת בשקט ולא מגיבה אבל פה הייתי כל כך בשוק שחייבת להגיב.
ממש לא מבינה למה זה רוע בעינייך להיפרד ממנו. את לא "זורקת" אותו, את נפרדת ממנו. ממתי להיפרד זה מעשה רע? את גם לא מפרידה אותו מהילדים, זה הוא שבוחר להגיב בהיפרדות מהילדים.
בכלל, הרוע כאן הוא מצידו. לעמוד נגד הרוע, למנוע מהרוע להשתלט, זה לא רוע. זה טוב.

במקום לגייס רוע ותוקפנות תגייסי אהבה (לך, לילדים), תגייסי אחריות, תגייסי גו זקוף.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מסכימה ומסכימה, רק שאי אפשר להתעלם מזה שמדובר שהוצאה של אדם מביתו שבנה במו ידיו, ועכשיו צריך להתחיל מאפס, וליצור הפרדה מילדיו במידה רבה (גם אם אצלו התגובה יצאה מפרופורציה) זו מכה אקוטית, הן כלכלית והן רגשית. לי גם אבל ברור שפחות.
אי אפשר להיות צבועים ולומר שהכל סבבה, זה בהחלט חתיכת עסק מלוכלך ומוריד דרמטית מאוד את איכות החיים.

לא שזה בסדר לחיות ברע, רק שתבינו את הקול שמשכנע אותי להישאר.

[אחרת*]

רמזורית, תהיי סמוכה ובטוחה שהוא לא ייצא קורבן מההסדר הכלכלי ביניכם בגירושים.
אם כבר, דווקא הייתי דואגת יותר לך, אני לא יודעת למה את מניחה שברור שלך זו תהיה פחות מכה. את פחות יודעת לדאוג לאינטרסים שלך מאשר הוא יודע לדאוג לשלו.

[עוקבת*]

רק שאי אפשר להתעלם מזה שמדובר שהוצאה של אדם מביתו שבנה במו ידיו, ועכשיו צריך להתחיל מאפס

רמזורית, יש סדרי עדיפויות בחיים. להתעסק בבעיות של מי שהתנהג כמו מפלצת במשך עשרים וחמש שנה זה קורבני, זה להנציח את המצב, וזה ממש לא בסדר העדיפויות עכשיו.
מה שהכי חשוב זה את והבנים והבנות.

חוץ מזה, הוא במשך שנים נהג באלימות בתוך הבית הזה, אז ברור שאין לו מקום שם, ושהוא צריך לעוף משם כמה שיותר מהר. הוא גרם לכך שהחיים בתוך הבית הזה הם מאוסים ומפחידים ומשפילים והרסניים. אז עכשיו את מתעסקת בזה? זה ממש לא נושא להתעסקות עכשיו.

[עוקבת*]

איך אומרים? המרחם על אכזרים....
יש לך ילדים להציל ואת עצמך. אחרי שהוא מתנהג לבן ככה ומראה לבנות איך משפילים את אמא שלהן כל יום כל היום, אז את חושבת על הבית שבנה? פתאום עלתה לי מחשבה שאולי לא ממש אכפת לך מהילדים. אני, אם הבעל שלי היה פעם אחת, פעם אחת, אוסר על אחד הבנים המתבגרים ללכת יחף או לא לסגור את הסנדלים או שהיה שופך לכיור משקה שאני אמרתי לו לקחת לטיול--הוא לא היה מבלה את הלילה בבית. ובפעם השניה הוא היה בחוץ. ואם היה מחרים אותי אחרי הלידה של הילד המשותף שלנו, הוא היה עף בבעיטה. הרי זה נזק עצום לתינוק המסכן שאמא שלו מושפלת ומדוכאת.
אז את מתעסקת באם הוא גר בבית שלו וכו'? ואללה!

[עוקבת*]

אי אפשר להיות צבועים ולומר שהכל סבבה

אבל את צבועה בקשר למה שאת עושה לילדים כשאת משאירה אותם עם הפסיכופת.

[עוקבת*]

הבן ירד מהחדר שלו עם סנדלים נעולים לא טוב. יש קטע שכל פעם שהוא הולך יחף או בכפכפים בבית בעלי אומר לו לעלות לחדר. אז הוא נעל סנדלים אבל לא ממש טוב. אז בעלי אמר לו תסדר את הסנדלים ותעלה לחדר. ואז הוא לקח את בקבוק השתיה הגדול ושפך לו לכיור. ניסיתי להוציא והתעצבנתי אבל הוא החזיר ושפך הכל. זה היה אקט מגעיל ונקמני שממש הרתיח אותי

פסיכופת אלים ומטורף. איך את נותנת לבן שלך לחיות איתו ולא מגנה עליו ומעיפה את הפסיכופת מהבית?

[פלונה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מסכימה ומסכימה, רק שאי אפשר להתעלם מזה שמדובר שהוצאה של אדם מביתו שבנה במו ידיו, ועכשיו צריך להתחיל מאפס
הוא לא יתחיל מאפס.
ההיסטוריה לא נמחקת. הבית לא נמחק. הילדים לא נמחקים.
אם ירצה למחוק בעיניו אז יהיה מחוק ואם לא אז לא.
ברור שזה קשה מאוד וברור שהוא יידרש להסתגלות אדירה אבל לא ברור לי למה את מניחה הוא יצטרך להתחיל הכול מאפס? וגם אם כן, האם זה בהכרח רע? האם זה דורש ממך תוקפנות כלשהי?

אי אפשר להיות צבועים ולומר שהכל סבבה, זה בהחלט חתיכת עסק מלוכלך ומוריד דרמטית מאוד את איכות החיים
לגירושים יש פוטנציאל להפוך לעסק מלוכלך מאוד אבל הם לא חייבים להיות כאלה. נראה לי שהם תמיד קשים ומאתגרים אבל הם לא חייבים להיות מלוכלכים.
לעניין איכות החיים, סביר שהחודשים הראשונים יהיו לא פשוטים אבל איכות החיים שלך ושל הילדים רק תעלה. תדמייני ארוחת שבת שבה את לא מוטרדת מהמחשבה אם יבוא או לא יבוא לארוחה ואם ישתוק תוך מורת רוח, דמייני שאין בבית את המתח הבלתי פוסק, את הזהירות על כל צעד ושעל שמא (יצעק/יתעלם/יקלל/אחר).
אנחנו בני האדם שונאים שינויים ונאחזים במוכר והידוע כמעט בכל מחיר.
את כנראה אישה טובה, שהרעיון של להכאיב לאדם אחר, במיוחד שהאדם הזה הוא בעלך, כואב לה מאוד. אבל בדרך את מתעלמת מהכאב היומיומי שחווים את והילדים.

כשכתבת שזה רוע להיפרד ממנו, זה נשמע לי כל כך מוכר. פתאום נפל לי אסימון שאני עושה את אותה הקבלה, הרעיון לפגוע בבן הזוג שלי נראה לי בלתי עביר וזה אחד הקשיים הגדולים שלי בלהיפרד ממנו. אבל כשכתבת את זה עכשיו מהצד הבנתי כמה זה מעוות. מה שרואים משם לא רואים מכאן, לפעמים התמונה מרחוק הרבה יותר ברורה ובהירה.

אסייג ואומר שלא הייתי בנעלייך, מעולם לא התגרשתי. אין לי ילדים. אולי קל לי להגיד "תעזבי אותו" כאילו הייתי ורדה אבל נראה לי שאת ממש נאחזת למרות שברור לך שאין במה. חזרתי לעמוד של יוצאת לאור והבאתי כמה ציטוטים שלך ורק שלך (והגעתי רק עד אוגוסט 2016, מן הסתם אוכל לאתר עוד המון דברים)

בהריון האחרון בכיתי לעצמי בלי סוף: לעולם לא עוד סיוט כזה עם אדם כל כך לא תומך, והפוסט לידה היה גיהינום שכבר רציתי לקפוץ מהחלון

הוא בכלל לא מסוגל נפשית לתת תמיכה ואם אני מסבירה את זה הוא מתרגז, ועוד אמר שאני סחטנית (מה עוד את רוצה לסחוט ממני)

האמת היא שהספייס הזה נחוץ גם לי כי כשהוא במצב הרוח הטוב שלו הוא קצת שתלטן ואי אפשר לדבר בצורה קלילה אלא רק על תוכניות לעתיד, וזה נמאס לי די מהר. וכמובן שעל שיחות יותר מעמיקות אין מה לדבר.... חבל על האנרגיה של שנינו

הוא ביקש שאקום ואסגור את הדלת, לי זה לא הפריע שהדלת פתוחה וגם הדלת יותר קרובה לצד שלו, אז אמרתי לו שיסגור הוא. אבל לא... הוא המשיך לחפור לי כמה דקות וגם עבר לפסים יותר מכוערים של דיבור, אמרתי לו שהוא מניפולטיבי ושיעזוב אותי בשקט, ובסוף הוא ויתר אבל היה מעוצבן( וכמובן לא סגר) וזה היה נטו ממקום של שליטה בי

עוד דוגמה חיה ממש מעכשיו. יש דברים שהוא עושה שאני מרגישה מושפלת מהם, כמו לקרוא לי בכינוי כאילו מחמיא אבל מקטין, כשאמרתי לו שזה מעצבן והוא עונה לי איזה שטויות... תירגעי.... או צורת נגיעה בי שגם מפגינה שליטה והקטנה מולי כמו לטלטל לי את היד(לא בכוח בכלל) כמו איזו מריונטה או מכות סמליות בישבן (שוב ממש לא כואב, סתם) כי זה מושך אותו, ואם אני מתרעמת על זה התגובה הולכת לשני כיוונים בלבד: או תפסיקי להיות לחוצה, תהיי חמודה, תזרמי... תפסיקי עם הפמיניסטיות הזו... ואם אני מתעקשת הוא עוזב אותי לגמרי ובכעס וגם עושה ברוגז. בבחינת, "תהיה תקשורת בתנאים העקומים שלי או לא תהיה בכלל." כל הנסיונות להסביר את המקום הרגשי של כמה זה פוגע בי נדחים באדישות.

משבת האחרונה שוב "ברוגז" ילדותי מקסים מיוזמתו. נעל עצמו רוב השבת בחדר ואף לא התייחס לדפיקתי בדלת, למרות שטוען שהוא " תמיד פותח"

_אבל.... האווירה בבית מחליאה אותי במובן המילולי. קשה לנשום וקשה לתפקד כשיש שתיקה מחרישת אוזניים כזו באוויר
וקשה לי כי אני בסך הכל רוצה שהעסק יעבוד ולתרום לו אבל לא מסוגלת להיכנס לחדר העבודה אפילו, עם הכעס הנורא הזה.
זה כמו להתחבר לאינפוזיה של רעל טהור._

[סי*]

רמזורית, לא זכור לי שציינת בדברייך תיאור מערכות היחסים בין הילדים או ביניהם להורים. מה ממה שקורה בבית משתקף בהתנהגותם או בבהתנהלותם.
מקווה בשבילך שהכל בסדר. כי מניסיון הכל נראה בסדר מתחת לפני השטח, אך כשקמים ויוזמים פרידה צפים המון משקעים ומצבי פוסט טראומה שהתיקון שלהם ארוך קשה ומייגע. לכן לדעתי יפה שעה אחת קודם!!!
שהקב"ה יסייע בידך לקבל החלטות טובות לבריאותך ולבריאות ילדייך.

[מושמוש*]

רמזורית,
כואב מאוד לקרוא אותך. כל כך מבינה את התעתוע והתקווה. .

תני לי להניח שלא רכשת את הספר שהמלצתי לך. ספר חובה לאישה בזוגיות כזו.
"למה הוא עושה את זה"
יעזור לך לסדר את הדברים בראש ולתפוס כיוון כלשהו.
וכנראה גם להיות שלימה עם עצמך בכל מה שתבחרי..

גם עוברת ימים לא פשוטים עם הבעל בדרך החוצה..

כל טוב יקירה
ליבי איתך...

[עוקבת*]

גם עוברת ימים לא פשוטים עם הבעל בדרך החוצה..

מה קורה, מושמוש יקרה? שתפי אותנו אם מתאים לך. וכל הכבוד לך!

[עוקבת*]

רמזורית מה שלומך? האם הלכת לגישור היום? איך היה?

[מושמוש*]

הי עוקבת
אכן רוצה לשתף פה כבר הרבה זמן אבל לא יוצא... ולא הבנתי איך פותחים דף חדש.
בדף הזה לא רוצה לפלוש לרמזורית

[עוקבת*]

אכן רוצה לשתף פה כבר הרבה זמן אבל לא יוצא... ולא הבנתי איך פותחים דף חדש.
הסתכלי בשורה "אפשר לפתוח דף חדש", שמעל המלבן הלבן שבו כותבים.

[מושמוש*]

טנקס
בקרוב...
תעקבי:-)

[עוקבת*]

רמזורית, מה שלומך? מה קורה? ספרי לנו.

[רמזורית*]

דברים קורים. יש שיפור, יש תנועה משמעותית אצלו. הלוואי שיימשך. אעדכן בפירוט בקרוב...

[פלוני_אלמוני*]

רק השם יעזור פה... רק שירצה כבר לעזור

[פלוניתאלמונית*]

לצערי אני נמצאת במצב דומה.
בעלי סובל מהפרעת אישיות גבולית.
רציתי לשאול אם מישהי יודעת על טיפול שהצליח בתחום הזה? פסיכיאטר מסויים אם הצלחה בנושא הספציפי הזה?
אשמח להצעות אם יש סיכויונציק להציל את הנישאים האומללים האלה.
תודה

[סי*]

פלונית... כל דבר לגופו. הפרעה של האחד לא תהא דומה במורכבותה לזו של השני. כמו כן מניסיון מי שיש לו הפרעה ללא תקנה יסרב מלכתחילה לגשת לטיפול. הוא לא יראה את הבעיה של עצמו. הוא רואה רק את אחרים במגרעותיהם המדומות ברובן. אם יואיל לפחות לגשת למפגש אחד המאבחנת תוכל לומר לך עם מי את חיה ואם זה ניתן לתיקון. ואם לא, מספיק שתלכי את לייעוץ, שם יעזרו לך להבין את תחושותייך ותצליחי להתנהל באופן בוטח עצמאי ושקול ולקחת החלטות נכונות

[פלוניתאלמונית*]

תודה סי. אכן את צודקת אבל בכל זאת- אשמח אם מישהי תוכל לכתוב על מקרה דומה עם סוף טוב.

[פלוני_אלמוני*]

לא ידוע על מקרה דומה עם סוף טוב

[קור_את*]

בעלי סובל מהפרעת אישיות גבולית.
הסיכוי לרפא הפרעת אישיות גבולית הוא קרוב לאפס. אפשר לעיתים רחוקות מאוד למתן את ההפרעה לתקופות ואז היא שוב מתגלה בתקופות משבר ואחרות.
הסיכוי שתעבירי את חייך ביגון איתו הוא עצום לעומת זאת.

[מי_אני*]

אם מישהי יודעת על טיפול שהצליח בתחום הזה?
אני לא יודעת. אפשר, אולי, בדוחק, לראות שיפור קל על פני שנים.
אבל! השאלה היא אחרת: האם בעלך יסכים להודות בבעיה ולהיות בטיפול ארוך? זו בד"כ הבעיה עם הסובלים מהפרעת אישיות גבולית: היכולת להכיר בבעיה, בנזק של התנהגותם והנכונות לטפל בזה ביסודיות. כי טיפול טוב מעמת את המטופל עם דברים שקשה לשאת ולהתמודד. במיוחד לבעלי הפרעת אישיות.
תוכלי לקרוא פה בכל הדפים העוסקים בנושא כיצד על גבול הפרידה הוא מסכים ללכת לטיפול, חל שיפור קל, קוסמטי, ואז המטפל/לוחות הזמנים/הכסף- משהו מפריע והטיפול נפסק ולא הרבה מאוד אח"כ- ההתנהגות המתעללת חוזרת.

[פלונה*]

מהחומר שקראתי, לא מידע אישי, הטיפול המקובל למקרים של אישיות גבולות הוא לרוב שילוב של תרופות וטיפול כלשהו. הטיפול שעליו קראתי בפרט הוא מסוג DBT שנעשה לרוב בקבוצה וכולל טכניקות של טיפול התנהגותי בשילוב עם מדיטציה, בודהיזם וכדומה.
זה נשמע מעניין ואולי רלוונטי גם לאנשים שלא בהכרח סובלים מההפרעה הזו בלבד.
להגיד לך מה שיעורי ההצלחה או מה בכלל נחשבת כהצלחה בטיפול כזה (שיפור מסויים בתסמינים יכול שתהיה הצלחה אך בו בזמן עדיין יהיה קושי אדיר לסבול מההפרעה או למי מסביבתו) אני לא יודעת להגיד

[סי*]

לצערי כפי שאמרתי כבר בעבר. מניסיון של מי שחווה זוגיות כזו, תמיד ובכל שלב בחיים אפשר להיפרד. ועדיף כשאין ילדים בתמונה. כי כשיש ילדים ההפרעה עוברת לילדים. כל עוד הם קטנים נראה לנו שהכל בשליטה ושהם לא ממש בתמונה. למרבה הצער הנזקים כשהם גדלים עצומים. הר געש מתפרץ מול העיניים בלי יכולת לזהות שאלה הילדים המדהימים שגידלנו והיכרנו. בכיה לדורות. והמון תפילות שהמצב ישתפר.

[רמזורית*]

טוב. הפעם מעדכנת כאן כמו שצריך.
מה המצב? אני ממשיכה בטיפול לבדי. יש כימיה טובה עם המטפלת ותחושה שזה נכון.
לא מסתירה את הנסיעה לשם, לא מבקשת שיבוא, פשוט מתייחסת לזה כחלק מהחיים.
כשהוא הבין שמטרת הטיפול אינה פירוק המשפחה הוא נרגע. והוא שמח שלא נאלץ להיות בטיפול עצמו, כך שאני יכולה לטפל בעצמי כמו שצריך סוף סוף.
מה השתנה אצלו? בינתיים אין חרמות ושתיקות ואם יש כעסים אצל מי מאיתנו, זה מטופל באותו היום ולא נגרר.
הוא התחיל לשתף פעולה עם ביקורים משפחתיים ואף יזם חלק בעצמו.
הוא ניסה איזה שבוע שבועיים ללכת לתפילות בשבת, למרות שבשבילי זה היה פחות משמעותי, והוא נשבר מזה די מהר. לא מטריד אותי. יותר חשוב לי המשפחתיות והקהילתיות, וגם בזה לא יהיה קל, שהרי הוא ממש לא זורם, אבל השינוי עד כה, מבורך.
בתחום התקשורת בינינו אין הרבה שינוי אבל יש הרבה יותר שחרור מצידי, להבין דברים מסוימים כשטויות שלו מבלי לקחת אותם על כתפי, ולעבור הלאה בלי צלקות.
לשמוע ביקורת באדישות, ולהחליט אם מתאים לי להקשיב או לא. הביקורת לא רבה בסה"כ ולעיתים אפילו הגיונית, ומתי שלא אני מסננת.
אני עושה ספורט כדי להתחזק פיזית. וסה"כ די טוב לי בכללי רוב הזמן.

[עוקבת*]

מה המצב? אני ממשיכה בטיפול לבדי. יש כימיה טובה עם המטפלת ותחושה שזה נכון.

זה עם העובדת הסוציאלית?

אני עושה ספורט כדי להתחזק פיזית
חברה, זה סבבה. זה חשוב מאוד.

לשמוע ביקורת באדישות, ולהחליט אם מתאים לי להקשיב או לא. הביקורת לא רבה בסה"כ ולעיתים אפילו הגיונית, ומתי שלא אני מסננת

חברה, את לא צריכה לשמוע ביקורת בכלל. אולי לעתים רחוקות. מה פתאום שיעביר עלייך ביקורת בכלל? ובטח שלא ידבר אלייך לא יפה.

[רמזורית*]

מתלבטת אם לכתוב פה כי הדף קיבל אג'נדה די חזקה בכיוון מסוים, בעוד שאני רק רוצה לפרוק ולחשוב בקול בלי "לקבל על הראש" שאברח ממנו.
מי שאין לה סבלנות לזה שאני עוד פה ומשחררת קיטור, מוזמנת לעבור לדף הבא.

חשבתי על כמה דברים לא נעימים בתקשורת לאחרונה, אבל בעצם מתמיד, שצרמו לי ופגעו בי, למרות שזה לא היה ביג דיל, אולי פשוט אני רגישה לכל דבר כזה, אולי הבעיה היא לא ה"מה" אלא ה"איך".
אני מדברת בעיקר על זה שאני מעלה נושא שיחה מסוים והוא עונה בצורה כ"כ מבטלת ומזלזלת שאני מיד עושה "אחורה פנה" ומתחרטת על עצם הרעיון לדבר על משהו.
זה לא באמת חשוב על מה. וכשאני מעירה לו שזה פוגע ושהוא מדבר מגעיל, הוא אומר שמה שמגעיל זה האמירות שלי. לרוב אני מוותרת על הביקורת ופשוט מסננת לעצמי איזה מרגיעון.

הוא באמת טוען בלי שום הבנה ומודעות עצמית, שאני לא משתפת אותו בכלום ולא מדברת איתו וכל הזמן אומר למה את כועסת, גם שאני ממש לא...
אז... זה ברור למה לא לדבר איתו נכון?! זה כמו ללכת לבקש סטירת לחי.
למדתי שאם בא חי לשתף מישהו במשהו, אז הוא כתובת הכי גרועה שיש.

ובקשר לכעס שלי, אני לא כועסת בדרך כלל, והתעייפתי מלכעוס באופן כללי כי אני מתגברת בקלות גם כשקורים דברים מכעיסים. למדתי לשמור על עצמי (אם כי בטווח הארוך מניחה שיש לי משקעים)
אלא שהוא מצפה כנראה לכל כך הרבה יחס חיובי שאני אקרין אליו, ואני לא מספקת את הסחורה. יש בזה משהו מאוד מאוד ילדותי מצידו.
אני לפעמים מרגישה שיש פה תינוקיה בבית. שאני צריכה לתת יחס וצומי בלי סוף לגבר עם חסכים, ואפילו לקום אליו בלילה כי הוא הולך לישון אחרי וכשנכנס מתחיל לדבר איתי כאילו הייתי ערה או מבקש חיבור פיזי, והתינוק הזה גם רוצה שאלד לו עוד תינוק...

אני מבינה שיש לו דפקטים של ממש, ושרוב הטענות שלו אלי הן השלכה של הקשיים שלו מול עצמו. ההבנה הזו שומרת עלי.
פעם לקחתי הכל הכל על אשמתי וניסיתי להילחם בעצמי כדי לתת לו מה שרצה. לא הצלחתי, היום אני הרבה יותר מחוברת לעצמי ומעריכה את עצמי.
ובענין אחר,
קראתי פה באתר על איזו בעיה בדף שקשור למיניות והצעה מצוינת לפתרון ואני כל כך הולכת לעשות את זה, כי עדיין הזירה הזו היא המקום הכי טעון רגשית. והכי מטוטא למתחת לשטיח כי אסור לדבר על זה! לא בקטע דתי או משהו, בקטע של האינטימיות שבכך.
לצערי ניסיתי לדבר על זה והרבה יותר מפעם אחת, וזו היתה שגיאה מצערת. לכן אעבור לשפת המעשה.
עוד רבות ההתמודדויות, בעיקר עם הילדה הדכאונית שגם העול שלה מונח על כתפי...
אבל זה כבר למקום אחר.

[עוקבת*]

והוא עונה בצורה כ"כ מבטלת ומזלזלת שאני מיד עושה "אחורה פנה"
כי המהות שלו אלימה.
הוא אומר שמה שמגעיל זה האמירות שלי.
אין לו שום צורך עמוק ואוהב להיות טוב אלייך. הדבר היחיד שמעניין אותו זה לשלוט בך ולקבל ממך את היחס שהוא רוצה.

ואפילו לקום אליו בלילה כי הוא הולך לישון אחרי וכשנכנס מתחיל לדבר איתי כאילו הייתי ערה או מבקש חיבור פיזי,
כפרה, זאת התעללות! זה אכזרי. בשבילו את כלי. מצידו שתהיי עייפה, סחוטה ומתוסכלת כל היום. זה ממש לא מעניין אותו ואת לא מעניינת אותו באמת

תוך זמן קצר הוא חוזר לכל ההתנהגויות האלימות לפני שהתחלת את הטיפול והוא פחד שמתגרשים.
כואב הלב עלייך.

[פלוני_אלמונית*]

קודם כל חיבוק
אני קוראת בעיתון על מעשים מזעזעים שעושים גברים ואז קוראת את הטוקבקים של גברים אלימים שאומרים שזה אשמת הנשים ומערכת המשפט והרווחה וכו... ומבינה שהם לעולם לא יבינו את האחריות שלהם למצב, למה האישה נאלצה לברוח, למה הרחיקה את הילדים, למה יכול היה להפגש רק במרכז קשר.
האישה תמיד תהיה אשמה בעיניהם.

[פלוני_אלמונית*]

ומהנשים התומכות ונפלאות שכותבת כאן אני מבקשת שתמשיכו לחזק ולתת לרמזורית את היחס שהיא ראויה לו, ואת האמון שהיא יודעת הכי טוב איך נכון לנהל את חייה ולעזור לה להשיב את מה שנלקח ממנה .

[מי_אני*]

אני רק רוצה לפרוק ולחשוב בקול בלי "לקבל על הראש" שאברח ממנו.
חשוב כמובן שתוכלי לעשות את זה. חשוב מאוד שתכתבי.
לא רק בשבילנו, בעיקר בשבילך.
אני גם מציעה לך לחזור ולקרוא את הדף הקודם שלך ופה מההתחלה. יכול מאוד לעזור לראות את הדברים בפרספקטיבה.

דעתי בודאי מוכרת לך. יש טעם גם במה שכותבים לך פה, כי יש בזה אישור ואישוש לתחושותייך העמוקות. את בסדר!! הוא מתנהג בצורה פוגענית!! אני חושבת שגם בשביל זה את באה לפה. כי קשה לעמוד לבד מול התעתוע, וזה מחלחל ומשתלט על תפיסת המציאות שלך.
אני שמחה שאת נמצאת בטיפול. זה הכי חשוב! לבד ממש אי אפשר להתחזק.
שנה אחרי הפרידה ובשל החגים בוטלו כמה פגישות עם המטפלת שלי. לא טרחתי למצוא מועד אחר, כי אני ממש בטוב וחזקה וזה...
פתאום משום מקום נחת עלי כזה קושי ומצב רוח. לא יודעת אם זה קשור לביטול או לא, אבל אני משוכנעת שפגישה השבועית בהחלט עוזרת לי להשאר בטוב וחזקה וזה...

מיניות_ _עדיין הזירה הזו היא המקום הכי טעון רגשית.
עוד רבות ההתמודדויות, בעיקר עם הילדה הדכאונית שגם העול שלה מונח על כתפי...
הכל קשור ונובע מאותה בעיה עיקרית, את בטח יודעת.

ומבינה שהם לעולם לא יבינו את האחריות שלהם למצב
זה הזכיר לי איך אחרי הפרידה הוא אמר: אבל עשיתי כל מה שביקשת! ולא הבין מהו הדבר החשוב שביקשתי, הלא טכני כמו קניות, למשל, ושהוא לא הפסיק לעשות: זלזול, חוסר התחשבות, לעג והתפרצויות זעם וצעקות.

[מי_אני*]

קראתי פה באתר על איזו בעיה בדף שקשור למיניות והצעה מצוינת לפתרון ואני כל כך הולכת לעשות את זה
אני לא יודעת למה איזה דף והצעה כיוונת. רק מציינת שבעבר אני ניסיתי לקחת טיפים מכל מיני דפים באתר על זוגיות. יותר לוותר, פחות להעיר, יותר לחייך כשחוזר הביתה וכו'.
ההצעות האלה מתאימות לזוגיות עם גבר שאוהב אותך ורוצה בטובתך. שלא מחפש לשלוט על אשתו או לפגוע בה. נכון, כולם רבים, אבל זה בא ממקום כל כך שונה.
ולכן, זה לא עובד בזוגיות עם מתעלל.
ולכן בעיקר נשים שעברו את זה יכולות להגיב כאן. למי שלא היתה שם, קשה מאוד להבין. כי גם בעלה עושה דברים דומים, אז מה. אז זהו, שהמעשה יכול להיות דומה (עוד פעם הגיע האיחור בלי להודיע ונשכב מול הטלויזיה ולא עושה כלום בבית, לדוגמא) אבל כל האוירה שמסביב של זלזול והקטנה וההקשר של כל הקשר הזוגי הם שונים כל כך.

[רמזורית*]

הרגשות מבולבלים. מחר בבוקר אמור היה להיות הגישור, שביטלתי. מאז יש מעט שינוי כאמור ואנחנו שוב לא מדברים, נעלבתי מאיזו אמירה לא נעימה שלו בעניין שטותי ומאז יש ריחוק. אני לא מנסה להתקרב.
ביום שישי, אחרי תקופה ממש רגועה עם המתח בין בעלי לבין הילד שהוא "חם" עליו, מנעתי תקרית די התעללותית: לפני כשבועיים היינו יחד (!) באסיפת הורים, בה תואר המתבגר כלא רציני ולא משקיע בלימודים.
אבא שלו הטיל עליו לעבור לשבת קדימה ולהפסיק לקחת סמארטפון לבי"ס, עד כאן סביר, והילד מיד שיתף פעולה.
הוא התארגן בשישי בבוקר לצאת לשבת עם הצוות מתנועת הנוער, משהו שהיה ידוע מראש, ופתאום בעלי בא ביציאה הזויה שאני אדבר עם המחנך ואוודא שהוא עבר לשבת קדימה והתחיל להשתפר בלימודים, כי אם לא אז נאסור עליו לצאת לשבת שתבינו, הילד כבר עם תרמיל ארוז ואוטוטו יוצא.
שלחתי הודעה למורה אך הבהרתי לבעלי שלא מקובל עלי לבטל לו את השבת.
הוא הפטיר משהו מזלזל כמו "טוב, זה מה שהחינוך שלך שווה"...
מה שמטריף אותי, סה שאם זה היה קורה עם הילד הפייבוריט שלו, אותו התקרית אחד לאחד, הוא לא היה מגיב ככה. זה הרגיש נקמני ומעוות לגמרי.
היה מקרה די דומה לפני שנתיים שבה קרה משהו דומה ואז כן נכנעתי לענישה של בעלי, והיום אני חושבת שזו היתה טעות.
הפעם התייצבתי לימין הילד.
בעיני בעלי אני מעודדת אותו להיות אדם מניפולטיבי ושקרן.

בגלל שגם לא איכפת לי מה בעלי חושב על החינוך שלי, כי גם ככה הוא בא בטענות ומאשים אותי בכל מה שרע, טובת הילד היא לפני הכל.

[רמזורית*]

ולמי אני, העצה שקראתי בבאופן, נגעה לאיך מתייחסים כשהפרטנר לא מתייחס למה שלא נעים לך ביחסים ומתעקש לחזור לזה שוב ושוב למרות שאת אומרת שוב ושוב שזה לא טוב ושיפסיק.
הפתרון הוא די התנהגותי: (ואולי טריוויאלי, אך עדיין לא נקטתי בו) להפסיק מיד את המגע וללכת לעשות משהו אחר. בלי כעס וסצינות, ומצד שני לתת פידבק חיובי על מה שכן טוב.
כי את שפת הדיבורים הפרטנר לא קולט בכלל. וזה בדיוק המקרה אצלי.

[עוקבת*]

הוא התארגן בשישי בבוקר לצאת לשבת עם הצוות מתנועת הנוער, משהו שהיה ידוע מראש, ופתאום בעלי בא ביציאה הזויה שאני אדבר עם המחנך ואוודא שהוא עבר לשבת קדימה והתחיל להשתפר בלימודים, כי אם לא אז נאסור עליו לצאת לשבת שתבינו, הילד כבר עם תרמיל ארוז ואוטוטו יוצא.

חברה, הבעל שלך הוא בנאדם מתעלל ותמיד ינסה להתעלל גם בילדים. גם אם הגנת על הילד עכשיו, זה מאוד רע ומזיק לילד שיש לו בבית אבא שבכלל רוצה לעשות לו דברים אכזריים כאלה.

עוד רבות ההתמודדויות, בעיקר עם הילדה הדכאונית שגם העול שלה מונח על כתפי...

כואב הלב על הילדה. יש סיכוי שהיא לא תצא מהדיכאון כל עוד היא חיה עם אבא כזה. היא בטוח קולטת כל דבר קטן וזה מאוד מייאש כשחושבים על זה שזה מה שהחיים מציעים.