חיים בצל הפחד לחלות

ניסיתי cbt שנה לא עוזר. דיקור לא עוזר. כרגע בטיפול פסיכולוגי מקווה שיעזור.

אני מפחדת שהתופעות יחמירו בהריון מאוד

ניסית משהו הומופטי?

לא... מומלץ?

בוקר טוב
תנסי מה יש לך להפסיד?

אני בזמן התקף חרדה לוקחת רסקיו , קצת עוזר לי לנשום יותר טוב ולהרגע במעט..

תודה על ההמלצות הדף הזה גורם לי להרגיש טוב יותר. אני קוראת את כל התגובות ומבינה שאני לא לבד. לפעמים היה יוצא לי לחשוב כמה כיף לאנשים הם נהנים בלי לפחד אבל אני מבינה שהרבה סובלים מזה ופשוט לא מראים ואולי זה באמת לא מסוכן. הרי אני מפחדת מהפחד. אני רוצה להתחיל להסתכל לחרדות 'בעיניים' ופשוט להפסיק לפחד מהן. ברגע האמת ניסיתי את זה ולא הצלחתי אני מקווה לנסות שוב ולהצליח בהדרגה. קראתי על מישהו שניצח את החרדות בכך שהוא הפסיק לפחד מהן כל פעם שהייתה לו חרדה הוא קיבל אותה ואפילו העצים את המחשבות השליליות עד שהחרדה לאט לאט חלפה.

לורן מה תדירות התקפי החרדה שלך? יש משהו טבעי נוסף לרסקיו שאתן ממליצות? להרגעה.

אצלי בעיקרון היו תקופות רגועות עד שמתחיל לכאוב לי משהו ואז הסרט שלי מתחיל. אף פעם לא אחשוב על איזשהו וירוס או מחלה קלה תמיד זה מחלה קשה וסופנית (סרטן איידס ניוון והרשימה ארוכה לא עלינו).
אז לפני חמישה חודשים בערך התחילו לי כאבי שרירים מפושטים וכל התקופה הזאת שאני בחרדה ענקית, בואי נגיד שאחת לשבוע בערך יש לי התקף חרדה קלאסי שכולל קושי בנשימה כאבי בטן דפיקות לב והזעה ובד"כ זה מלווה בבכי .
לדוגמא השבוע היו לי 2 התקפי חרדה בגלל קפיצות שרירים שיש לי כבר למעלה משנה ורופא נוירולוג בדק אותי ואמר שזה מלחץ והכנסתי לעצמי לראש (שוב)שזה חלילה ניוון והאחיזה שלי בדברים לא חזקה כמו פעם וכנראה המצב שלי מתדרדר. אני פשוט עושה לעצמי תסריט גרוע בראש ואז מתחיל ההתקף , פשוט לא שולטת בזה.
יש ימים שאני מכניסה לעצמי לראש שזה רק ההיפוכונדריה ואז אוטומטית המצב הפיזי שלי הרבה יותר טוב.
האמת חוץ מרסקיו לא לקחתי משהו אחר למרות ששמעתי המלצות על ולריאן אם אני לא טועה בשם.
לדעתי כדאי לי להכנס שוב להריון זה הדבר הטבעי היחיד שעוזר לי

משום מה ההריונות סה התקופות הכי טובות שלי מבחינת החרדות.

ירדן גם אני מקנא באנשים שלא מתחרפנים מכל כאב /חצקון.
בעלי למשל לא מתרגש משום דבר
יש לי חברות שבאמת עוברות גהנום (חברה שבעלה היה חולה במחלה חברה שעשתה לבן שלה MRI אני כבר היתי מתה 20 פעם מהחרדה) והן מתמודדות עם זה כאילו לא קרה כלום.
יש לי חברה שצריכה לקבוע סי טי. אני מתקשרת אליה שואלת אם קבע היא אומרת לי אויש שכחכתי. מה איך???????? אני כבר אתמול היתי קובעת תור מהלחץ
למה אני נלחצת מכל דבר למה????

יאוו חרדתית את לא מבינה כמה אני מבינה אותך!!!
חברה שגילו לה ציסטה בשד ולקחו לה ביופסיה שבועיים עד שהתוצאה הגיעה והיא בשבועיים האלה יצאה בילתה ואפילו לא חשבה על זה.
אני מסתכלת עליה וחושבת wtf .
ואני חושבת לעצמי, זה המצב הנורמלי אנשים חולים כל הזמן ממשיכים הלאה ומקווים לטוב.
אי אפשר להרוג את עצמי מבדיקה לבדיקה או מכאב כזה או אחר

לורן - איזה כיף לדעת שהתקופות הרגועות שלך זה בהריון. זה בדיוק החשש שלי , להיכנס להריון. אולי זה לא יהיה נורא כל כך. אני עוברת התקפי חרדה כל יום בבוקר ואחר כך מרגישה טוב יותר. משום מה בבוקר הגוף שלי רגיש יותר ואני מפתחת התקפי חרדה. קשה לי לתפקד בגלל החרדה אבל אני מנסה להמשיך לעבוד כדי לא להחמיר את התופעה. אני כל כך מבינה את זה שאת מייצרת לעצמך תסמינים של המחלה זה פשוט הזוי ואז מרגישים חולים וזה כאילו מאשר את זה שבאמת יש מחלה שלא קיימת זה סבל נוראי שלפעמים אני מסתכלת אחורה ואומרת כל כך הרבה שנים אני מפחדת מכלום אף פעם לא היה בסיס לפחדים שלי אבל הסבל הוא יום יומי אצלי.

חרדתית - אחת הבעיות זה נראה לי הכעס העצמי. אני כל הזמן אומרת לעצמי למה אלה המחשבות שלי למה אני לא יכולה לחשוב שכאב ראש הוא מעייפות? אני תמיד חושבת על הדברים הכי גרועים מכל כאב הכי קטן וכשזה עובר אני כועסת על עצמי אבל באותו רגע אני מאמינה לזה במאה אחוז כל יום מחדש ואני לא מבינה למה המוח שלי לא מצליח לקלוט שזו רק חרדה ושזה לא דבר מאיים או מסוכן.

דבר נוסף שרציתי לשתף זה חרדת רופאים ובדיקות. ברגע שאני רואה רופא או ברגע שאני בבדיקה רפואית יש לי התקף חרדה ורואים את זה בבדיקת לחץ הדם אני פשוט לא מצליחה לשלוט בזה מבחינתי בדיקה או רופא זה כמו לראות אריה אני מקבלת מיד התקף חרדה וכל פעם זה מתיש ומייאש אותי מחדש. אני שואלת את עצמי למה אני לא יכולה ללכת לרופא ולהמתין בחוץ ברוגע ובנחת זה מאוד מאוד מתסכל אותי. ואני מרגישה שאני לא שולטת בזה לפעמים אני נמנעת מבדיקות בגלל זה. למרות שאני הולכת הרבה לרופאים זה לא משתנה אני כל פעם מפתחת התקפי חרדה.

ירדן גם לי יש פחד מטורף מרופאים. וכמוך גם אצלי תמיד הלחץ דם גבוה בבדיקה והרופא יודע שזה מהחרדה.
אני יושבת בהמתנה ומרגישה ממש על סף עילפון, מרגישה כאילו הדם אוזל לי מהגוף.
ואני בדר"כ הולכת רק למומחים או פרופסורים,
בפעם האחרונה שנכנסתי לנוירולוג כמעט התעלפתי לו על הכסא הוא קלט את המצב שלי וניסה להרגיע אותי.
אם אני עושה בדיקת דם צילום או סיטי עד שמגיעות התשובות אני לא אוכלת לא ישנה ולא יוצאת מהבית.
לפני חודשיים בערך עשיתי בדיקות דם ובדקתי את התוצאות באינטרנט והיה משהו שיצא בחוץ , מה שקרה לי באותו רגע לא מאחלת לשונאים שלי התחלתי לבכות בהיסטריה הזעקתי את בעלי באמצע העבודה ואמרתי לו שיש לי כנראה מחלה לפי התוצאות, אחרי שעה דיברתי עם הרופא שלי שאמר שאין לזה משמעות.
וכל פעם אחרי מקרה כזה אני מבטיחה לעצמי שזה הפעם האחרונה שאני מתנהגת בצורה היסטרית.
יותר מזה, אם אני רואה כתבה בחדשות על מישהו חולה או על מחלה אני ישר מכבה את הטלויזיה בעצבים.
תמיד בדיעבד ההתנהגות שלי נראית ממש לא שפוייה אבל באותו הזמן זה בלתי נשלט וההגיון לא עובד פשוט.
בזמן האחרון אני נוטה להיות גם ממש מצוברחת ועצבנית בגלל ההיפוכנדריה זה ממש משבש לי את החיים, זר לא יבין זאת.

לורן - ואו אני קוראת ולא מאמינה שיש עוד מישהי כמוני. באמת כשאני הולכת לרופאים תמיד הסתכלתי מסביבי על האנשים ואמרתי שבטוח אין עוד מישהו כמוני שממתין לרופא עם התקפי פאניקה גם לסתם רופא משפחה.
אני מזדהה איתך וזה מנחם. אם אני שומעת על מישהו שקרה לו משהו בריאותי אני מיד מתחילה לחשוב שזה יקרה לי ואני פשוט מסתובבת בפחד גדול ובעצבות לאורך כל אותו יום ולפעמים יותר מיום אחד ובגלל זה כשמישהו מדבר על דברים בריאותיים אני קמה בפתאומיות וממציאה שיש לי משהו לעשות אנשים לא מבינים מה יש לי.

אני מרגישה דיכאונית בגלל ההיפוכונדריה.

אני לא כל כך מספרת לאנשים את מה שעובר עליי. אני מספרת רק לפסיכולוגית שלי אבל אני מרגישה שהיא עוזרת לי להרגיע חרדות זה לא מצליח אבל אני לא מרגישה שהיא עוזרת לי באמת לטפל בחרדת הבריאות שלי.
לאנשים שקרובים אליי אני לא מרבה לספר כי אני מאוד מתביישת בזה.

בנוסף יש לי בעיה עם אוכל, אני מרגישה תופעות של חרדה לאחר אוכל ובגלל זה אני לא אוכלת הרבה ואני יורדת במשקל בצורה קיצונית אם המצב ימשיך כך אני אצטרך לקחת טיפול תרופתי לא תהיה לי ברירה. מישהי מכירה תופעות של חרדה הקשורות לאחר ארוחה?

בנות אנחנו ממש אותו דבר

לגבי האוכל. אני בתקופה הרעה שלי לא הצלחתי לאכול בכלל. היתי מתה מרעב אבל לא הצלחתי להכניס אוכל לפה.
רזיתי המון .
לגבי חרדה בבוקר- הבקרים הם תמיד הרבה יותר קשים. אין לי מושג למה.
שבוע טוב לנו

חרדתית -
זה ממש ככה. שיהיו תקופות טובות יותר לכולנו.
ושנצא מזה אני באמת מאמינה שאפשר לחיות אחרת.
מישהי מכן מכירה את המושג פעימות מוקדמות? זה התחיל לי כתוצאה מהחרדות ומפריע מאוד לחיי.
שבוע טוב לנו.

היי לכולם,
רוצה לשתף בימים הקשים שעוברים עליי
אני מרגישה חולה כל יום יותר
אני שמה לב לתסמינים גופניים ולא מצליחה לתפקד
כל כאב קטן הוא בשבילי הקשה והחמור ביותר
שפעת של חורף מעידה על הדבר הכי קשה שיש
אני בטוחה שאני חולה ושלא גילו במה
רוצה ללכת למיון כל יום
מרגישה שאני לא חיה ולא נהנת מהחיים וגם לא יכולה להנות מהם בגלל הפחד שיש לי מחלה קשה או בגלל הפחד לחלות אני פשוט לא מצליחה להיות מאושרת ולא מצליחה לחיות את החיים.

ירדן מתוקה כמה שאני מבינה אותך.
לגבי פעימה מוקדמת לא שמעתי על כך.
אבל ההרגשה שאנחנו מסתובבות איתה ושאין ביכולתנו לשתף אף אחד, כי הרי אף אחד לא מבין אותנו והסביבה מתייחסת להיפוכונדרים כאנשים נודניקים מחפשי מחלות.
אני מתביישת לשתף אפילו כבר את בעלי ואת המשפחה הקרובה, אני פשוט סובלת בשקט!
הבעייה שאנחנו כ"כ קשובים לגוף שלנו שכל סימן קטן גם אם הוא נורמלי נתפס בעיננו כמחשיד.
אגיד לך את האמת כל יום מחדש אני מחליטה להתחיל עם כדורים ומיד נרתעת. מפחדת מכל מיני תופעות לוואי,למרות ששמעתי על הרבה אנשים שזה שינה להם את החיים מקצה לקצה.
בטיפול cbt שעברתי לפעמים אני מנסה ליישם את מה שלמדתי. לפעמים זה עוזר.
בשבוע וקצת האחרונים הייתי בחרדה מטורפת לגבי ניוון החלטתי להרפות מהמחשבות ולהגיד לעצמי מה שיהיה יהיה. אני אשה מאד מאמינה ואמרתי לעצמי אני בוטחת בבורא עולם ! אותי לפחות האמונה מאד מחזקת.
ואני ממש גם חוזרת במנטרה ובקול רם מיד שמחשבה רעה צצה :" זה ההיפוכונדריה" ככה מספר פעמים עד שאני מכניסה לעצמי לראש שזה לא באמת מחלה רק הפחד ממנה.
ומה אגיד לך בימים האחרונים אני מרגישה הרבה יותר טוב.
אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב , אם תרצי לשתף אני כאן ,אגב בשיתוף שלך את עוזרת גם לי!
שולחת חיבוקים

ירדן קודם כל חשוב מאוד שאת משתפת פה!!!
זה עוזר לשתף עוד אנשים ככה את מגלה שאת לא היחידה שסובלת מחרדות (כל אחד וחרדה שלו)
אם את מרגישה שזה גדול עליך ושום דבר לא עוזר תרפי ותנסתי טיפול תרופתי
מבטיחה להיות כאן בשבילך כי 3 שבועות ראשונים הם לא קלים) אם את מרגישה שאת כן מסוגלת להתמודד בזה תנסי לשנן משפטים (תלויים אצלי בעבודה מול העיניים שלי)

דאגה לא תמנע מדברים רעים לקרות היא פשוט מונעת ממך להנות מהדברים הטובים
אם יש בעיה שיש לה פתרון מה הטעם לדאוג ואם יש בעיה שאין לה פתרון אז מה טעם לדאוג?
החיים ממשיכים הם מתקדמים ולא ממתינים שתצאי מהסרט שיש לך בראש
אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשוביתיך וודאה שאתה נמצא במקום בו אתה רוצה להיות

זה תלוי מולי וכשקשה לי אני חוזרת על המשפטים לעיתים זה עוזר לעיתים לא אבל זה לא מזיק וזה כל כך נכון

לורן - תודה לך מקסימה.
זה נכון, אנחנו לא יכולות לשתף וזה הופך את זה לחמור יותר. אני מתביישת בזה שכל כאב ראש או כאב בחזה זה המוות כל יום במשך שנים רבות. כבר לא נעים לי לשתף. אני מבינה שזה מגוחך בדיעבד. אבל באותו רגע אני מאמינה לזה בכל ליבי.

אני ממשיכה ללכת לפסיכולוגית כי שם אני משתפת את מה שאני מנסה להסתיר ביום יום. זה גורם לי להרגיש טוב.
אבל אני חייבת לציין שאני הבנתי שלא משנה לכמה פסיכולוגים נלך העבודה היא שלנו. רק אנחנו יכולים לעזור לעצמנו אנחנו צריכים לחשוב חיובי כמה שזה קשה לשנות ולהיות ספקניים בנוגע למחשבות הקטסטרופליות שעולות.

אני מפחדת להתחיל עם כדורים זה גם חלק מההיפוכונדריה שלי, אני חושבת שהכדורים יגרמו למחלות וזה כדור שלג שלא נגמר.

גם אני מסורתית, אני שומעת המון שיעורי תורה על אמונה אבל מרגישה אחרי השיעור טוב אחרי שעה שוכחת ושוב מאמינה למחשבות זה מתסכל אותי כי אני מרגישה שהמוח שלי לא קולט משהו אחר והמחשבות השליליות עולות שוב ושוב.

תודה על ההמלצות של המנטרות ועל לומר מה שיהיה יהיה אני אנסה ליישם את זה למרות שברגעי האמת זה מאוד מאוד קשה.

אני שמחה שאת מרגישה טוב יותר ואיזה כיף שאנו יכולות לשתף אחת את השניה. חיבוקים.

חרדתית יקרה תודה רבה לך.
אני לא מסוגלת להתחיל טיפול תרופתי פעם ניסיתי והיו לי תופעות לוואי. אני מפחדת מהכדורים שהם יגרמו לי למחלה כלשהי. אולי במהלך הטיפול הפסיכולוגי אני אנסה כי לפעמים אני מרגישה מיואשת ודיכאונית.

כן האמת שהשיתוף פה מאוד עוזר לי אני מבינה שאנשים רבים מתמודדים עם זה ושאפשר לצאת מזה. הדף הזה מבורך חבל שאנשים נוספים לא חשופים אליו. יש כל כך רבים שסובלים מחרדות.

תודה רבה על המשפטים כתבתי לי אותם ואני מתכוונת לקרוא אותם כל יום. כל כך נכון.

חרדתית האם שמעת על המושג פעימות מוקדמות זה קורה כתוצאה מחרדות.

לורן וחרדתית-
האם מלבד חרדת הבריאות יש לכן הפרעות חרדה נוספות כדוגמת ocd , התקפי חרדה וחרדה מוכללת (כללית).?

ערב נעים

ירדן מוזר שהעלת את הocd.
כי בילדות ( בגיל יסודי)סבלתי מזה כמה שנים טובות וזה עבר לבד כמו שזה בא.
בשיחה שהייתי עם פסיכולוגית היא אמרה שיש מצב שזה הocd שהתפרץ שוב והוא מתבטא כרגע במקום הטקסים פשוט במחשבות אובססיביות על מחלות . אותה הגברת בשינוי אדרת

בוקר טוב
לא נתקלתי בפיעמות מוקדמות. אגב לחרדות יש מלא מלא תופעות. וגוף שלנו ממש מגיב פיזית לחרות ואנחנו מפתחים סימפטומים הזהים לכל מיני מחלות
אגב היום קמתי לא משהו. נתפב לי הצוואר כאבי תופת לא הצלחתי לישון בלילה התחלתי כמובן כבר לדמיין שאולי זה לא נתפס הצוור ויש לי משהו. לקחתי נורופן עדיין סובלת

מתחילה להרגיש את החרדה.
מקווה שיעבור בהקדם

בוקר טוב
לורן - העלתי את ocd בדיוק בגלל זה
אני חושבת שיש לי את זה במשמעות של מחשבות טורדניות של מחלות זה ממש קשה אני מנסה לטפל המחשבות השליליות. אצלי זה שילוב קשה של חרדת בריאות. osd . התקפי חרדה וחרדות כלליות. אני שותפת כל הזמן את הידיים בצורה כפייתית וסטרילית מדיי וזה רק גורם למחלות.

חרדתית יקרה- תקראי את התגובות שלנו ואל תאמיני לזה שוב תגידי לעצמך את מה שלורן המליצה מנטרות שזו רק ההיפוכונדריה וגם זה יחלוף תעדכני בשלומי

הבוקר קמתי להתקף חרדה פחדתי להתעלף עם כל התסמינים דפיקות לב סחרחורות חוסר ריכוז מחשבות קטסטרופליות לרגע האמנתי שזה משהו בריאותי אמיתי כי אצלי זה שילוב של התקפי חרדה שמעידים על בעיה בריאותית אבל אז הזכרתי לעצמי שזו החרדה והיא לא מסוכנת ושזו ההיפוכונדריה ושזו לו בעיה בריאותית אמיתית וגם הזכרתי לעצמי שהחרדה מגינה עלינו.

בוקר טוב בנות
איך אתן מרגישות לקראת סופ"ש איך קמתן?
אני עדיין תפוסה
אבל קמתי בסדר

בוקר טוב מקסימות
חרדתית אני שמחה לדעת שאת מרגישה טוב יותר.
היום קמתי לבוקר בלי התקף חרדה אחרי הרבה זמן.
שהיו לי התקפי חרדה כל בוקר.
אני מאושרת. מקווה שזה מאחורי.
מבחינת חרדת הבריאות היא תמיד נמצאת שם סיפרתי לכן שאני עובדת על המחשבות כרגע בטיפול פסיכולוגי. לפעמים מצליח ולפעמים לא.

בוקר טוב ושבוע טוב לכן.
מה שלומכן איך אתן? איך ההיפוכונדריה לאחרונה?
אני רוצה לשתף והייתי שמחה לשמוע את דעתכם בעניין.
אני ממוקדת מאוד בדופק הלב שלי, מחשבות אובססיביות ומיקוד בדופק לאורך היום.
כתוצאה מכך אני מרגישה פעימות לב נוספות, חזקות יותר. בסיטואציות מסוימות כמו לאחר אוכל, במעבר מישיבה לעמידה ועוד
סביר להניח שזה קורה לכל האנשים ואני פשוט ממוקדת בזה
כל פעם שאני מרגישה את זה אני נכנסת לחרדה קשה שאני עומדת להתעלף כתוצאה מכך יש לי פוביה לצאת מהבית ושזה לא יקרה לי ליד אנשים ולכן אני מסתגרת יותר בבית כשאני יוצאת יש לי מחשבות היפוכונדריות קשות וככה אני נמצאת במעגל של חרדה קשה. אני מנסה לומר לעצמי דברים אבל כשאני מרגישה את הפעימה של הלב זה מסמל בשבילי מחלות והתמוטטות גופנית. ככה במשך שנים רבות רבות ההיפוכונדריה שלי מקשה עליי את החיים מאוד. הייתי שמחה לשמוע המלצות בעניין הזה מכן חברותיי להיפוכונדריה. איך אתן מנהלות חיים רגילים ואיך אתן מצליחות להנות מבילויים חברתיים ומשפחתיים ועוד. לצערי אני לא סובלת מהתקופות היפוכונדריה שנרגעות לאחר בדיקות רפואיות אני גם לאחר המון בדיקות רפואיות ממשיכה לפחד כאילו שלא נבדקתי. קשה לי מאוד לחיות עם ההיפוכונדריה הפחדים חזקים.

שבוע נפלא ונעים לכן.

הי ירדן
קראתי המון בנושא וזה ידוע ככל שאנחנו מתעסקים במשהו ככה זה מתגבר.
למשל את שמה דגש לפעימות לב. את כבר מחכה לפעימת לב. את יוצרת מציאות. ככל שאת חושבת על זה ככה זה מתגבר ("נפלאות" חרדה והיפוכונדריה)
אני יודעת שזה קשה לשנות מחשבה (אני מאוד קשה לי) אבל אולי אם את תיהי מודעת לזה אולי תצליחי

היי חרדתית
מעניין מה שאת אומרת... זה באמת הגיוני כי אני שמה לב לזה ואז אני מרגישה את זה. אני מנסה לשנות ולהתווכח עם המחשבות שלי וכמו שאת אומרת זה מאוד קשה רוב הזמן לא מצליחה הפעילות המוקדמות זו הפרעה שיש לי כבר שנים רבות הפחד והמיקוד אני מרגישה שהמחשבה נתקעה בראש שלי והיא תמיד שם. אני אנסה להפנים את זה שככל שאני חושבת על זה זה מתגבר ושזו היפוכונדריה ולא בעיה אמיתית. אגב לקרוא את השיחות שלנו כאן מאוד עוזר לי כי לפעמים אני שוכחת את הקושי שהייתי בו כשהוא קצת חולף.
מה איתך איך את מרגישה?

בוקר טוב
הדף הזה הזה אכן עוזר מאוד
אני בסדר
יש לי היום אבחון לילד שלי בן 3.8 הוא עם עיכוב שפתי ואני צריכה להחליט אם לעלות אותו לגן שפתי או להשאיר בגן רגיל וזה מעסיק אותי ומכניס אותי ללחץ
אבל בגדול היום בסדר גמור
וגם כיף לי פה בדף כי אנו תומכות אחת בשניה וזה מאוד עוזר

הבנתי. מה את מעדיפה? מה את חושבת שיהיה לו טוב יותר?
גם לי מאוד כיף.
הבוקר קמתי לחרדות מאוד קשות . היה לי בבוקר התקף חרדה קשה. חשבתי שזה בעיה חמורה בלב יצאתי מהרכב וכמעט עשיתי תאונה. זה היה התקף מאוד קשה. הוא עבר אבל התחושות הקשות לא עברו. אני מרגישה כל היום שקשה לי לנשום . שאין לי כוח מבחינה גופנית. שיש לי בחילות ואני בלחץ שלא עובר שאני חולה במחלה קשה אני כבר מותשת ככל שאני מטפלת ובטיפול פסיכולוגי החרדות רק מתגברות והופכות להיות קשות יותר . יש לי פחד שאני חולה ושהתסמינים הם תסמינים של מחלה אמיתית ולא תסמינים של לחץ. אני כבר לא בן אדם. כבר לא יודעת מה עדיף בכלל אם לחיות בפחדים כל כך קשים . מרגישה שכל מה שאני עושה לא עוזר לי שאני עצבנית ושאני לפני התמוטטות עצבים חייבת עזרה אבל הטיפול הפסיכולוגי לא עוזר לי ואני מפחדת לקחת כדורים. אני מרגישה שאני נמצאת במקום מאוד חשוך מבחינת חרדת הבריאות ובחיים בכלל סובלת מאוד מאוד

ירדן אל תפחדי מכדורים.
קודם כל את צריכה להתמקד בלצאת ממעגל החרדות. ואם שום דבר לא עוזר אז תנסי. תמיד אפשר להפסיק
כתבתי לך כבר שלי זה הציל חיים
וגם היו תקופות ארוכות שהפסקתי לקחת
תנסי אין לך מה להפסיד

תודה על התגובה.
אני כרגע לא מסוגלת... אולי בהמשך במהלך הטיפול הפסיכולוגי. או אחרי לידות. כרגע מאוד חוששת
יום נפלא.

מה שלומכם?
יום נעים

הי,
אני כל כך שמחה שהדף הזה קיים.
אני קוראת כאן כבר הרבה זמן. מנסה לבוא לפה בכל התקף במקום ללכת לגוגל ולמצוא שם דברים מפחידים (לא תמיד זה מצליח לי).
אצלי הפחדים הם בעיקר מסרטן. עכשיו אני צריכה לחכות חודשיים לתור ממוגרפיה בגלל גוש ובינתיים משתגעת. מנסה להגיד לעצמי שזה כלום (גם הרופאה אמרה שזה כנראה כלום ורק נוודא) ושבכסף של בדיקה פרטית אני יכולה אפילו לצאת לחופשה אחכ אבל בינתיים הלילות קשים לי מהחרדות.
לא יודעת מה אני מנסה להשיג בהודעה הזו. אולי רק לפרוק ולומר תודה, עוזר לי לקרוא שאני לא לבד
שיהיה יום רגוע לכולם...

הרגשתי שהחרדה מתגברת. שמתי לי מוזיקה מרגיעה ורציתי לכתוב איזה המשך להודעה. זה הוביל לעוד מחשבות ופתאום קלטתי שבעצם מה שאני מרגישה באמת כרגע הוא שאני עצובה ולבד. כאילו החרדה על העניין הנוכחי היא רק אפיק שדרכו זה יוצא החוצה. התחלתי לבכות מול המחשב והחרדה דווקא השתחררה (בינתיים, עד הגל הבא). אולי בכלל ההיפוכונדריה היא קריאה לעזרה מעצמי לעצמי לטפל במה שיש שם מתחת.
קצת מתפדחת לשלוח אבל כמו שהודעות של אחרים עוזרות לי אולי עוד עשר שנים מישהי תקרא את זה ותזהה משהו מעצמה.

מאיה שלום, לא סיפרת כמה זמן את סובלת מהתופעה ובת כמה את.
זה באמת דף מעולה כיוון שכולנו באותה הסירה לכולנו עוברות קושי דומה. והשיתוף עוזר ומקל.

אני מסכימה איתך בכך שההיפוכונדריה יכולה להיות ביטוי לדברים יותר עמוקים שלובשים צורה של היפוכונדריה. אני כבר סיפרתי כאן שאני בטיפול פסיכולוגי כבר זמן מה אבל לא הצלחתי להבין למה היפוכונדריה הזו הגיעה לחיי. אבל בהחלט יכול להיות שהיא מנסה להעביר מסר מסוים.
אני כל כך מבינה אותך. כמה שזה קשה. אנשים שלא חווים היפוכונדריה לא יכולים להבין את זה. זו אומללות ותחושת חוסר אונים.
מצד אחד המחשבות מוגזמות מצד שני דברים קורים בעולם וקשה מאוד לטפל הפחדים האלה.
אנשים מסוימים פשוט חיים בהדחקה ולכן הם חיים טוב יותר ובאושר יותר מאיתנו.
מה שאני יכולה להמליץ לך זה משהו שלי בעצמי קשה ליישום
לא לקרוא על מחלות
לא ללכת לרופא אם הכאב קל
לנסות להנות מהחיים ולהסיר שליטה על החיים שלנו
תקווה ואמונה לחזק יכול לעזור

אני כבר חודש סובלת מהיפוכונדריה סביב פעימות מוקדמות של הלב כל פעם שאני מרגישה את התופעה אני פשוט שוכחת שזה משהו חולף. אני מרגישה שיקרה לי משהו גרוע. שאני אתמוטט. עשיתי בדיקות של הלב ויצא תקין. אני עדיין חושבת שפספסו משהו ואני רוצה לעשות שוב את הבדיקות. הרופא לא רוצה לתת לי לעשות את הבדיקות. ואני אומרת לעצמי הלוואי שלא הייתי פוחדת. הלוואי שהייתי יכולה לחיות את החיים ולהנות מהם באמת מבלי לפחד . איזה כיף לאנשים שלא מפחדים מדברים כמו בעלי למשל. אני מתפללת לתקופות שבהן לא יהיו לי דאגות לגביי בריאות זה החלום שלי.
שבת נעימה לכולנו .

הי ירדן, תודה!
אני בת 37. ההיפוכונדריה באה והולכת כבר שנים. קשה לי להגיד ממתי. יש תקופות טובות יותר ויש פחות.
אני חושבת שהפחד האמיתי שלי הוא ממוות. שלי ושל אחרים. אני מוצאת את עצמי בודקת בלילה שהילדים נושמים. עברתי השנה גרידה ומה שהפחיד אותי הוא לא סיבוכים אפשריים אלא למות מההרדמה אפילו שזה נדיר. נהנית עם הילד ופתאום תוהה אם הוא יזכור אותי אחרי שאמות מהפחד התורן. לא יודעת מאיפה הפחד הזה מגיע.
הייתי רוצה שמישהו יגיד לי שיהיה בסדר (ושאני אאמין). זה בעצם מה שאני מחפשת ברופאים או בחברים שאני משתפת או אפילו באינטרנט. אולי כמו שהולכים לפסיכולוג אני צריכה ללכת לרופא נחמד באופן קבוע, לשלם לו פרטי ושירגיע אותי על בסיס שבועי (-: אחת הבעיות שלי היא שאני מרגישה שבזה שאני נלחצת אני בעצם גורמת לזה להיות אמיתי או בגלל הסטרס שלא בריא או בקטע של "מחשבה יוצרת מציאות" ואז אני מרגישה עוד יותר רע. אני יודעת שאצלי לפחות זה כמו OCD ובזה שאני חושבת על זה או קוראת על זה אני מזינה את ההפרעה. לא תמיד זה מצליח לי.

אני מאוד מתחברת למה שכתבת (תודה!). אני מנסה לא לקרוא על דברים שאני יודעת שיעשו לי רע (גם לא תמיד הולך). הבעיה היא במקרים כמו עכשיו שיש משהו ספציפי לדאוג לגביו וקשה לי להדחיק.
הבטחתי לעצמי בהיסטריה הקודמת שאני לומדת לקח ולא מגיבה ככה יותר אבל לא הולך לי. באמת קשה לשתף את מי שלא מבין. אולי זה חלק מתחושת הבדידות שעולה לי (עכשיו ראיתי שכתוב לי בצהוב "כולנו זקוקים לחיבוק". כל כך נכון). אולי אני צריכה למצוא קבוצת תמיכה שמשלבת טיפול. מכירה כזו? למה התכוונת ב"אמונה"?

מה שעוזר לי הוא תחושת שליטה בחיים שלי, לסיים משימות בעבודה או בבית למשל, לתכנן קדימה, להרגיש פחות לבד (חברות, אינטרנט) ודברים מרגיעים (שיאצו, קריאה, רפלקסולוגיה).
זה יעזור אם אכתוב לך שלדעתי אם הבדיקות שלך יצאו בסדר אז רוב הסיכויים שהכל בסדר? (לי זה לא היה עוזר באמת אבל מרגיע לשבריר שניה). את יכולה לקחת את התוצאות לפענוח אצל רופא אחר אם זה ירגיע אותך. אני מהססת ללכת לפרטי כי אני מפחדת שאני אזין את ההפרעה עוד יותר וגם כי כל פניה בפני עצמה זה אולי עוד סביר, אבל אם בכל פחד אני אלך לפרטי זה כבר יגמר בהוצאה מכובדת...

תודה רבה לך על מה שכתבת.
מה שאת כותבת מחזק אותי מאוד. עצם השיתוף שלך גורם לי להבין שאני לא לבד. קבוצת התמיכה הזו מעולה. אף אחד לא שופט אחד את השני.

אני מבינה אותך לגביי הניתוח. אני צריכה לעבור ניתוח ואני פשוט לא מסוגלת לעבור אותו בהרדמה מלאה. ולכן אני בודקת עם פרופסורים אפשרות לעבור אותו בהרדמה מקומית זה פחד שאני לא מסוגלת להתמודד איתו. זה חזק ממני. אני מעדיפה לוותר על הניתוח למרות שבריאותית אני צריכה לעשות.

גם לי יש osd והאמת שאני הבנתי שאף אחד לא יכול להגיד לי שיהיה בסדר. כי בעצם אין 100 אחוז גם ברפואה. ואנחנו צריכות להסיר שליטה ופשוט להפסיק לחשוב שאנחנו יכולות לשלוט בדברים האלה. זה שאני הולכת לרופאים זה לא עוזר כי אני מאמינה להם ליומיים בדיוק ואז זה גרוע יותר אני כבר תשע שנים חיה בפחד שיש לי מחלת לב שלא גילו. ואני עברתי את כל הבדיקות האפשריות. אני גם ממוקדת הדופק הלב כל הזמן ובודקת אותו כל הזמן. אני לא מסוגלת להפסיק לבדוק. פשוט לא מסוגלת אני מכורה לבדיקות דופק במהלך היום ואף פעם לא באמת עשיתי עם זה משהו אני מבינה שזה לא נורמלי ואני מתביישת. אף אחד לא יודע שאני בודקת את הדופק.

זה לא יעזור שתגידי לי שהכל בסדר. הייתי אצל מומחים והמון רופאים ואני פשוט לא מאמינה להם. החרדה גורמת לי לדופק מהיר ופעימות מוקדמות ואז זה גורם לי לחשוב שאני באמת חולה במחלות לב. לא נעים בכלל.
כשאני אומרת אמונה אני מתכוונת לנסות להבין את האמת שהכל מלמעלה ולטובה ולכן אין צורך לדאוג משום דבר כי הדאגה רק פוגעת בנו

שבוע טוב .

לורן וחרדתית מה שלומכן? לא שמעתי מכן זמן מה.

בוקר טוב בנות
מאיה שלום

רציתי לכתוב לך כמה דברים:

לפני 4 שנים עברתי גרידה בשבוע 17 והדבר שהכי הפחיד אותי הוא שאני לא יקום מהרדמה. אמרתי לרופא "יש לי 3 ילדים בבית בבקשה תשמור עלי" את רואה מאיה את לא לבד
כל אחד אם היה מרגיש גוש היה מתחרפן - למה את לא עושה ביופסיה באופן פרטי ומקדימה את הבדיקה?
גם אני מפחד מסרטן - הנה סוף סוף אמרתי את זה.

דף זה הוא כמו תרפיה בשבילי וזה עוזר המון
בלי שום קשר אני כבר שבוע משתעלת וכמו שאתן מבינות אני כבר עם סרטים שיש לי משהו בראות.

בוקר טוב.
אני אוהבת את הדף הזה.
אני מרגישה שאני פורקת את מה שאני לא יכולה לפרוק ביום יום.
שמבינים אותי ולא שופטים אותי.
אני גם קוראת את התגובות ורואה שלא משנה כמה גרוע אני מרגישה - זה עובר בסוף והכל דמיונות
יש ימים טובים יותר ויש ימים פחות טובים
באופן כללי התחושה היא של חוסר אנרגיה וחוסר יכולות פיזיות אני מתעייפת מפעולות קלות

הכל יהיה בסדר חרדתית זה בטח משהו חולף של חורף. תנסי לחשוב חיובי אני יודעת כמה שזה קשה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה כיף שאני לא לבד! (מצחיק לומר בהקשר כזה..)
תודה לשתיכן! אתן עוזרות לי מאוד
העמוד הזה ממש הצלה. התחלתי עכשיו עוד איזה גוגל שגלש לכיוונים שליליים אז עצרתי וברחתי לפה.
התלבטתי אם לעשות את הבדיקה באופן פרטי. כשהיה לי גוש אחר לפני חצי שנה הייתי היסטרית לגמרי, פעם ראשונה שזה קרה לי וחשבתי הכי שחור שיש. כבר הייתי בדרך לבדיקה פרטית ורק עברתי בקופה לאסוף דיסק עם התוצאות של א"ס קודם. המזכירות הנחמדות ראו שאני על הפנים ופשוט הכניסו אותי בלי תור. הכל יצא בסדר והחלטתי שאני יותר לא מגיבה ככה.
בסיבוב הזה כשהכירורגית מצאה עוד גוש אמרתי לעצמי שהנה זה מבחן להחלטה מאז ואני אתאפק חודשיים (מה גם שהרופאה אמרה שחודשיים זה בסדר וכנראה שהכל בסדר) אז זה יצא שילוב של נסיון להראות לעצמי שאני מסוגלת לחכות וגם חשש מהבדיקה הפרטית (כי בעצם יש להם אינטרס לעשות ביופסיה בגלל התוספת בכסף, כי אולי הרופא רואה פחות נשים ופחות מיומן, בגלל הכסף, כל מיני תירוצים).
במקרה היום בדקתי והתפנה תור למחר! אז אני מקווה שבקרוב זה יהיה מאחורי ואוכל לחזור לשגרה עד הפעם הבאה
אני מנסה לחשוב איך אני יכולה לעזור לעצמי אחרי שזה יהיה מאחורי (הלוואי, טפו טפו טפו...). ברור שמשהו כאן לא בסדר. אני כבר בטיפול פסיכולוגי סביב דברים אחרים אבל אני מרגישה שזה לא מספיק. עוברת עלי תקופה לא קלה בלי קשר לזה והשילוב עם ההיפוכונדריה ממש שואב ממני את כל האנרגיות.
תרגישו טוב... (-:

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אגב, אם יש לכן המלצות לדברים שנותנים אנרגיה (לא בהכרח בקטע של עייפות אלא נפשית/רגשית) אני אשמח!

ראשית כל הכבוד לך על כך שהתאפקת ולא הלכת לרופא פרטי אני יודעת עד כמה שזה קשה.
אני לפני כמה חודשים רציתי לעשות בדיקה של הלב הלכתי לרופא והוא אמר לי בגיל שלך זה לא משתנה ולכן אין צורך לעשות. חזרתי הביתה ופשוט הייתי החרדות נוראיות לא הצלחתי לישון ולתפקד יהיו לי תסמינים שדמיינתי של מחלות לב חזרתי אליו בבכי והתחננתי שיתן לי לעשות את הבדיקה עשיתי אותה היא יצאה תקינה ואז נרגעתי ליומיים. אבל פשוט לא יכולתי להמשיך בחיים מבלי לעשות את הבדיקה המחשבות היו כל כך קשות חוזרות

ואת, למרות הקושי הצלחת להתאפק ולא ללכת לרופא פרטי. כל הכבוד זה בכלל לא פשוט לעשות כך.

הדרך שיכולה לעזור אחרי המקרה הזה היא להפסיק לחשוב שאנחנו שולטות במחלות זה פשוט לא בידיים שלנו ולכן אין מה לפחד . חרדתית לימדה אותי שאם יש בעיה ויש פתרון - אין מה לדאוג. ואם יש בעיה ואין פתרון - אין טעם לדאוג. אז בואו נחזק אחת את השנה וננסה להינות מהחיים כמה שיותר ולהדחיק את הפחדים שבעצם קיימים בכל אדם לדעתי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה ירדן!
ממש מזדהה עם תסמינים כתוצאה מחרדה. אם אני חושבת על הגוש מופיעים לי כאבים בשד. קרה לי גם שכשהרגשתי כאבים והתרכזתי בהם הם עברו למקום אחר והתפוגגו. כלומר, לפחות חלק זה בראש שלי.
הגישה שלכן נהדרת. אני אנסה ליישם. הבעיה שלפעמים זה חזק ממני...
אני רואה שיפור משמעותי ביחס לפעם הקודמת וההיסטריה שהייתה לי אז ולכן אני אופטימית, אולי בסוף אני אלמד להתמודד עם זה יותר טוב.

היי בנות , כייף לראות שהדף התעורר לחיים ואתן מצליחות להרים אחת את השנייה ממש מחמם את הלב!
כמה שבועות מטורפים שכל הילדים היו חולים עם שפעת , תתארו לכם מה זה להיפוכונדרית כמוני להיות בבית עם 3 ילדים חולים בו זמנית

בזמן הזה עשיתי כמה שינויים שאני מקווה שגם ישפרו את המצב הנפשי שלי. הכנסתי את הקטן שעד עכשיו היה איתי בבית למסגרת ועכשיו אני מחפשת עבודה ומנסה למצוא זמן לעצמי.
נסעתי לנופש עם בעלי (זה היה בתקופה שחרדה חגגה עם פחד שיש לי משהו נוירולוגי) בזמן החופשה הכל היה סבבה ושכחתי מהכל רק שביום האחרון קמתי עם כאבי צוואר שהרסו לי את כל החופשה ואז התחילה שוב חרדה כבר שבוע שנמשכת על היום.
כל יום כואב לי משהו אחר ועכשיו אני בטוחה(שוב) שיש לי פיברומיאלגיה.
מנסה לעודד את עצמי שכבר נבדקתי וכנראה שהכאבים מסטרס או מעומס ...
אני מתחילה להפנים שכנראה אני צריכה לחיות עם ההיפוכונדריה ופשוט לקבל אותה מתי שהיא מגיעה

אני מרגישה ממש מותשת פיזית ונפשית .

בוקר טוב
מאיה - אני שמחה שיש שיפור בפעם הזו מבפעם הקודמת
לורן - יכול להיות שהשינוי שאת עושה בחיים וזה שאת מפנה זמן לעצמך יכול לעזור בבעיה העמוקה יותר.מצד שני יותר זמן לעצמך יותר מחשבות לאנשים כמונו עדיף להיות עסוקים.
אני קמתי עם דלקת בשתן ופצעים בלשון האם לדעתכם יש קשר? אני מיד מקשרת וחושבת על הגרוע מכל. ושוב מגיבה בצורה לא פרופורציונלית. כאילו שהמטרה שלי בחיים היא להיות כל הזמן בריאה ובגלל זה אני לא נהנת מהחיים. אני לא מצליחה להבין את זה שמותר לגוף שלנו להיחלש לפעמים ושזה חלק מהטבע
מה דעתכן בנושא
יום נעים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוקר טוב לכן!
ירדן, פעם הייתה לי דלקת ולקחתי חמוציות. לא זוכרת כמה פעמים ביום (תשאלי את הרוקח) אבל זה עזר ממש מהר. בהצלחה, זה באמת מעיק. אצלי פצעים בפה קורה הרבה מלחץ או כי סתם קיבלתי מכה כמה ימים קודם.
הי לורן, איזה יופי שהתפנה לך זמן לעצמך. מגיע לך, 3 ילדים זה לא פשוט גם כשהם בריאים... יש משהו במה שכתבת. אולי כשמגיע התקף אני אנסה להגיד לעצמי שזה בסדר שאני נלחצת, זאת ההיפוכונדריה, ככה אני כרגע ולקבל את עצמי באהבה.
תרגישו טוב ויום נפלא (-:

אני אחרי הבדיקה ועכשיו צריך לחכות לתוצאות... זה כל כך מלחיץ אותי. לטכנאיות הרי אסור לומר כלום ואני מתחילה לפרש "סימנים" במה שהן אמרו או עשו ולהלחץ עוד יותר. אני מרגישה שבא לי לבכות מהלחץ. לפחות פה בטח תבינו אותי...

תודה על התגובות.
היום ניסיתי פחדתי מאוד מהדלקת והפצעים בפה ואז אמרתי שזו ההיפוכונדריה. חצי האמנתי וחצי לא אבל זו כבר התקדמות. הרגשתי טוב מהר יותר. בדרך כלל אני נכנסת לחרדה קשה. לפחות שעה של דופק מואץ וכל התסמינים.

מאיה יקרה אני מבינה אותך ומבינה לליבך אני מבדיקות כאלה מתעלפת מרוב פחד ממש סחרחורות ובחילות דופק מואץ פשוט לא יכולה לראות רופאים ובדיקות מפחדת כל כך שמשהו לא יהיה בסדר
אני מקווה שהכל בסדר תעדכני פה.
בהצלחה.
אגב הלחץ שלך הוא טבעי גם בקרב אנשים לא היפוכונדרים בדיקות מהסוג הזה הן מלחיצות ומותר לנו להיחלץ זה בסדר

תודה!
אני שמחה שהרגשת טוב יותר מהר יותר. מקווה שלכולנו שיהיה רגוע במהרה

אני חייבת לשתף שאני מרגישה שהדף הזה נהיה מאוד משמעותי בחיים שלי. אני קוראת את התגובות ואני רואה שיש לי פה רגעי שבירה אבל בסך הכל ובאופן כללי אני מרגישה שמאז שאני משתפת בדף הזה המצב הנפשי שלי נהיה טוב יותר. אני ממש שמחה על כך.
אני חושבת שהוא יותר מועיל לי מהפגישות עם הפסיכולוגית ואני יותר חופשיה פה מאשר עם בעלי ועם המשפחה שלי כי הם לא מבינים אותי ואתם יודעים ומכירים בכל ליבכם את הבעיה הקשה הזו.
אני מרגישה שיש לי מקום לבוא ולשתף על החרדות בחיי היום יום שלי הריי זה משהו יום יומי שתוקף אותנו באמצע המרוץ של העבודה והבית ואין את מי לשתף בדרך כלל אבל פה אפשר לשתף מבלי לקבל ביקורת אלא הבנה ועזרה הדדית איך לצאת מהבעיה . באמת אני מיישת הרבה טיפים שניתנו פה. והתחלתי להאמין שבאמת הכל זה היפוכונדריה ושבעצם אין בעיה אמיתית שממש לא הצלחתי להבין את זה תמיד חשבתי שהתסמינים הם הבעיה והמחלה עצמה ולמרות שהרופאים אמרו לי שאיו לי כלום לא האמנתי.
אני באמת מקווה שבתקופות הבאות נדע לבחון אחרת את המחשבות הקטסטרופליות, אני באמת התחלתי להתווכח עם המחשבות וכשאני מרגישה שיש לי בחילה אז במקום לחשוב שאני מתעלפת אני אומרת לעצמי שזו היפוכונדריה ומותר להרגיש בחילות לפעמים ואז אני מרגישה טוב יותר.
יש דברים שלא עוזבים כמו דפיקות הלב, בדיקות דופק כל חצי שעה לפחות במהלך היום (קשה לי להבין אנשים שלא בודקים את הדופק שלהם, אני ממש מכורה לזה) פחד ממחלות לב, דפיקות לב באכילה ובמאמץ גם קל, וכל זה ללא מחלה קלינית. אך אני מאמינה שגם בכך יהיה שיפור עם הזמן על ידי תמיכה שיתוף הבנה וקבלת התסמינים.
תודה לכם לילה טוב

סתם מחשבה כדי להעביר את ההמתנה: אני יודעת כבר שגוגל מלחיץ כי הוא מביא אותי ישר למקרים קיצוניים. חיפשתי כאב בחזה ובגב וקיבלתי ישר תוצאות על סרטן שד גרורתי כשתכלס כנראה כואב לי כי הרמתי הרבה את הילד. אבל עוד משהו שמלחיץ הוא המקרים שאני רואה סביבי של נשים בגילי שחטפו סרטן.
אבל אם חושבים על זה, אם הסיכוי לפתח סרטן שד בעשור של גיל 30-40 הוא בערך אחוז, הסיכוי של כל אחת לגלות שיש לה סרטן שד הוא די קטן, בטח יחסית לאפשרויות הלא סרטניות שגורמות לגידולים. הסיכוי שאחת מתוך נניח 100 נשים שאני מכירה אובחנה עם סרטן שד בעשור האחרון הוא כבר 63% אם לא טעיתי ואם נזרום עם הסיכוי של 1%. זה גם אומר ש63 אחוז מתוך המכרות שלי מכירות מישהי שאובחנה וזה כבר יוצר את ההרגשה שזה מקיף אותנו וקורה המון, למרות שהסיכוי עצמו לא מאוד גבוה.
מעט מאוד מכירות את כל המקרים שבהן 100 המכרות הרגישו גוש וגילו שהוא שפיר. למרות שכשדיברתי עם חברות/משפחה/אמהות בגן גיליתי שזה קורה די הרבה. זה בעצם יוצר הטיה כמו בגוגל שגורמת לי לראות הרבה יותר את השלילי סתם כי אני חשופה לו יותר (וכמובן שהוא גם זכיר יותר). זה קצת כמו הפלה, להבדיל, שרק אחרי שזה קרה לי גיליתי כמה זה נפוץ סביבי.

אני הפסקתי לקרוא ולהתעניין במחלות ושהתסמינים זה עושה לי לא טוב. אני פשוט לא יודעת וככה לא עולות לי מחשבות קטסטרופליות. דברים שאני כבר יודעת עליהם זה כבר בלתי נמנע . לא ניתן למחוק לצערי וזה גורם לי לסבל רב אבל אני פשוט לא מרשה לעצמי לקרוא יותר. אם מאוד מאוד יכאב לי אלך לרופא אבל כל עוד זה בגדר נסבל אני לא חושבת שזה יהיה משהו חמור. בעלי למשל לא הולך בכלל לרופאים ולא מתעניין במחלות לא קורא ולא כלום. אצלי מנועי החיפוש היו כמו של אישה בת 90 אבל הפסקתי ואני ממליצה גם לך לעשות את זה. את מה שצריך רופאים יגידו לך. הם לא ישקרו מעבר לזה לדעתי פשוט לא צריך לחפור ולדעת זה עושה רע להיפוכונדריה כמונו.

מעבר לזה אני יודעת שכשאת קוראת באינטרנט את מחפשת משהו שירגיע אותך את רוצה לעזור לעצמך אבל דעי לך שזה עושה בדיוק את ההפך בטווח הרחוק את מקבעת את התסמינים ואז מייצרת אותם לעצמך כמחלות והחרדה רק עולה. מה גם שהמידע לא נכון ולא מתאים בדרך כלל למה שבאמת יש לך זה נותן את התוצאות הכי חמורות וגורם לסבל רב שברוב הזמן סבל מיותר. נכון שגם להימנע כמוני מלשמוע דברים זה לא כל כך טוב וזו גם בעיה כי קורים דברים בעולם אבל כרגע אין לי יכולת נפשית להתמודד עם לשמוע על מחלות ועל תסמינים של מחלות ואני מעדיפה להימנע ואני גם נזכרת שיש אנשים כמו בעלי שהבריאות הנפשית שלהם טובה ובכלל לא מעניין אותם לחפש על מחלות או לשמוע על מחלות וזה גם לא מפריע להם אצלי שאני שומעת על מישהו שקרה לו משהו אני יכולה לא לישון שבוע שלם ולא לתפקד זה ממש מקשה עליי אני מעדיפה להימנע. מה שלא יודעים לא כואב אבל גם לא בטוחה עד כמה זה טוב בצורה קיצונית כזו

את ממש צודקת
זה כמעט תמיד לא מועיל ורק מזיק. אני גם לא מקבלת חיזוק וגם נחשפת לעוד מידע שלילי.
אמנם לא קשור אבל אני מיישמת את מה שדיברת עליו בקריאת חדשות. אני יודעת שאם אקרא על מקרה עצוב או נוראי כלשהו הוא פשוט יתקע לי בראש, יעשה לי רע ולעולם לא יצא אז אני משתדלת לא להכנס לכתבות האלה. נכון שאני לא מעודכנת ככ בחדשות ככה אבל ראיתי שזה ממש גורם לי סבל.
בעלך כמו חמותי. היא סהכ לא צעירה אבל ממש לא מוטרדת ממחלות ומקבלת הכל בצורה הכי חיובית ועם או בלי קשר היא ממש בריאה. היא המליצה לי בהיסטריה הקודמת להגיד לעצמי שוב ושוב "אני לא מפחדת" עד שאתחיל להאמין בזה. זה באמת עוזר למעט זמן ואני מקווה שבסוף זה יחלחל.

עכשיו ראיתי את מה שכתבת למעלה. איזה יופי שמשתפר! אני ממש לא רגילה לכתוב בפורומים או כאן אבל אני מרגישה שזה באמת עוזר גם לקרוא אתכן וגם לפרוק קצת. תודה

בוקר טוב בנות

מאיה מחזיקה לך אצבעות שהכל תקין. גם לאחותי היה גוש ובפיוסיה יצא שלילי ואני מכירה עוד כמה בנות כאלה. - לנסות לחשוב חיוב (זה קשההההההההה אבל איזה ברירה יש)
והכי חשוב לא לקרוא בגוגל!!!!!. אני מנסה כבר חצי שנה. זה קשה ומגרד לי באצבעות. אבל פעם אחרונה שנכנסתי לשם כמעט התעלפתי והיתי צריכה כדור הרגעה.
אני עדיין משתעלת

והיום גיליתי לבן שלי בלוטת לימפה מתחת לצוואר. יש לו בלוטות לימפה נפוחות מאז שהוא נולד אבל בצד השני ועכשיו גיליתי מתחת לצוואר. אני ממש בלחץ (לא נכנסת לגוגל!!!)
מנסה לחשוב שהיה לו לפני חודש פעמיים דלקת גרון מאוד חזקה אולי זה מזה? פעם רופא אמר שלבלוטת לימפה לוקח זמן לעבור) בכל מקרה ביום שישי קבעתי לו כבר תור וכולי תיקווה שהרופא יגיד שזה כלום
ירדן איזה כיף שאת משתמשת במשפטים שרשמתי
לורן 3 ילדים את גיבורה (לי יש 4 )
בנות שיהיה לנו יום מקסים
רק בריאות ובשורות טובות

חשבתי על זה והדף הסה עוזר מכמה סיבות

כולנו באותה סירה (לטוב ולרע) וזה מקל שאתה יודע שאתה לא לבד
זה דף אנונימי ככה שיותר קל לשתף (לא כמו בפייסבוק שגם שם אגב יש קבוצות תמיכה אבל תמיד מפחיד שיש משהו שמכיר אותך )
לסובבים אותנו כבר קשה עם כל החרדות שלנו. בעלי וחברות שלי והמשפחה שלי כבר מתחרפנות ממני

לכן אין על הדף הזה

חרדתית תודה! וכל הכבוד על דיאטת הגוגל! אני מקווה שיעבור לך הזמן בקלות עד יום שישי ושהרופא יגיד שזה כלום כמובן
את צודקת בכל מילה של ההודעה השניה.
היום הייתי אצל הפסיכולוגית. זה ממש עוזר. גם קיטרתי לה בלי להרגיש שאני חופרת, גם הרגיעה אותי בהקשר הספציפי של הבדיקה וגם אמרה שזה ידוע שיש עליה בחרדות אחרי פטירה של הורה (קרה לי לצערי לפני כחודשיים) אז זה נחמד לקבל אישור חיצוני (-:

מאיה - אני מיישמת את זה גם כלפיי אינטרנט וגם כלפיי חדשות. אני נמנעת משני הדברים מאותה סיבה ולדעתי זה טוב. אבל הפסיכולוגית טוענת שזה דבר שלא טוב לעשות כי בעצם אני מנתקת את עצמי מהעולם ואני עוצמת עיניים ובעצם דברים קורים ואז אנחנו מקבלים את הדברים בחרדה קשה יותר אני לא מקבלת את זה וממשיכה להימנע מחדשות ומאינטרנט על מחלות כי אני יודעת עד כמה זה עושה לי רע. רק אני יודעת והיא אולי לא יודעת. לכן אני לוקחת את הדברים בעירבון מוגבל.

איזה כיף לחמותך גם אני הייתי רוצה להיות חיובית ולא לפחד ממחלות וזה מה שאני מנסה להשיג הטיפול הפסיכולוגי אבל זה מאוד קשה.

חרדתית - בדיוק. הדף אנונימי ולכן קל לשתף דברים שאת מתביישת בהם. קבוצות גלויות לא ניסיתי אני מתביישת בעניין הזה מאוד ולא מספרת לסביבה שלי גם המשפחה שלי יודעים את זה אבל לא באופן מפורט ומלא כיוון שזה משהו שאני מתביישת בו ואני יודעת שהוא גם מטופש אבל ברגע האמת אני לא שולטת בזה.

כשנהיה לי קצת טוב בחיים אני מפחדת שזה יסתיים או כשאני לא מתייחסת לחרדה אני מפחדת שאולי הפעם זה אמיתי נורא קשה לי העניין הזה

בעיקר קשה לי עם פעימות הלב שלי אני ממוקדת בהם ומרגישה כל שינוי במאמץ באכילה במדרגות ועוד אני מרגישה פעימות מוקדמות וכשזה קורה באמת לאחר מכן התקף חרדה. מה יכול לעזור לי לזה? זה משהו יום יומי שאני מתמודדת איתו וקשה לי מאוד מה לדעתכם יכול לעזור לתופעה הזאת איך אוכל להפסיק להתמקד בגוף ובדופק בצורה כל כך קיצונית זה ממש בגדר חלום מבחינתי להיות 'נורמלית'.

חרדתית ומאיה מקווה לבשורות טובות מהבדיקה שלכן / של הילדים.

אני חושבת שאם זה עושה לנו טוב להמנע מחדשות או כל דבר אחר אז זה בסדר גמור. אם יקרו דברים רעים נאלץ להתמודד איתם ככה או ככה. למה לסבול סתם קודם?
אגב חמותי ממש לא הייתה ככה תמיד. הבנתי שבעבר היא הייתה יותר חרדתית וכו. היא פשוט עברה תהליכים עם עצמה וכל הגישה שלה לחיים השתנתה. יש תקווה גם עבורנו...
עם זה אני ממש מזדהה:
כשנהיה לי קצת טוב בחיים אני מפחדת שזה יסתיים
תגידי, ניסית ספורט? אני זוכרת שמישהי פה כתבה שמאמץ עזר לה. אני גם רוצה להתחיל. זה גם טוב לבריאות וגם אמור להרגיע.

כן. ניסיתי זה מעולה. ספורט לא מאומץ הליכות רגועות.
אבל זה לא עוזר לי לפחדים למחשבות הטורדניות סביב מחלות לב ... לצערי....

חרדתית ומאיה דבר ראשון בשורות טובות בעז"ה לא לשכוח רק מחשבות חיוביות !

דבר נוסף שעוזר לי ברגעי משבר וחרדה אני פשוט נכנסת לדף הזה מגוללת אחורה ופשוט רואה את כל הפעמים שהרגשתי בדיוק אותו הדבר ועברתי גם את זה, זה ממש מחזק אותי.
ירדן בנוגע לפעימות הלב שלך ברגע שאת שמה לב שאת מתחילה להתמקד בהם פשוט תנסי להתרכז במשהו אחר ( לשיר בקול, לרקוד , לספור) העיקר לא להתמקד בזה זה טיפ שקיבלתי בטיפול cbt לפעמים זה עוזר לי.
לדעתי אני כבר במצב שבו יש לי כאבים גופניים מהחרדה ממש כאבים פיזיים. כל הגוף פשוט כואב לי כל יום משהו אחר. המוזר הוא שכשאני בחוץ נדיר שאני מרגישה לא טוב ובבית הכאב מחמיר.
לדוגמא היום הייתי בקניון במספרה והרגשתי בשיא ואיך שהגעתי הביתה כאבים בכל הגוף. אני ממש מתחרפנת!
ובנוגע לגוגל אמרתי את זה מאות פעמים ואני ממשיכה להגיד הוא האוייב הכי גדול שלנו! אני יודעת את זה ובכל זאת קשה לי לא לבדוק תסמינים זה הפך ממש למין אובססיה .
אני נזכרת בכל הפעמים שבאתי בוכה לרופא עם אבחנה מדר' גוגל והרופא פשוט צחק עלי.
הבעיה אצלי שאני כל חודש מפחדת ממשהו אחר.
פעם זה היה תקופה של סרטן אחכ איידס אחכ מחלות נוירולוגיות וכו' וכו' ...מפחדת שהבאתי על עצמי איזה מחלה מכל הסטרס שאני חווה הרי ידוע שיש קשר ישיר בין נפש וגוף.
זהוווו סיימתי לפרוק ! עכשיו שאני רושמת את השורות האלה וכבר מרגישה יותר טוב .
אני מנסה לחשוב מה מאפיין היפוכונדרים יש כאלה שאומרים שאלה אנשים חולי שליטה ואני ממש לא כזאת... חלק אומרים שזה נטבע בהם מהילדות, ילדים שנתנו להם תשומת לב רק כשהם לא הרגישו טוב, גם לא מדבר אלי... קראתי פעם שילדים שעברו התעללות מינית יש יותר סיכויים שיפתחו היפוכונדריה( לצערי זה דוקא יכול להתאים לי) אולי הריפוי יגיע כשנדע מה המקור של כל אחת לחרדה הזאת???
הירהורי לילה ....
לילה טוב אהובות

כמה שהדף הזה במקום בשבילי!
אחרי שקצת נרגעתי בצהריים הערב שוב קצת קשה לי. כבר חשבתי ללכת לבדוק בגוגל כל מיני דברים אבל התאפקתי ובאתי לפה. אני מקווה להתמיד. אולי יום אחד גם אני אגיע לחצי שנה...

ירדן, סתם מחשבה: אולי מה שאת קוראת לו פעימות מוקדמות הוא לא מה שאת חושבת שהוא והוא נורמלי? היה לי פעם ידיד שפחד מטיסות והלך לסדנה שבה הסבירו לו את כל הדברים התקינים לחלוטין שקורים בטיסה אבל מחרפנים את מי שמפחד כי הוא משייך אותם לאסון שיקרה עוד רגע. אולי זה נכון גם פה? אני לא יודעת מה בדיוק את מרגישה אבל אולי זה משהו נורמלי ויש לו הסבר פיזיולוגי שכשתדעי אותו תרגישי יותר טוב? כלומר לא לחפש עוד בדיקות או מחלות אלא לשבת עם קרדיולוג נחמד ומתחשב שיסביר לך מה בעצם קורה פה

לורן, אצלי גם יש כאבים שאני משייכת לחרדה. ממש מבינה אותך. אם זה לא קרה במספרה וכן קורה בבית אולי זה רמז מהגוף שלך שהוא רוצה יותר דברים שעושים לו טוב

ממש ממש מבינה אותך עם הפחד לגרום למחלות מהסטרס. הבעיה שאז הסטרס עולה כי אני יודעת שהוא לא בריא ואני לא מצליחה לעצור את זה. טוב בעצם לפעמים מצליחה: סרטוני מוזיקה למדיטציה או של צלילים מרגיעים כן עוזרים לי. צריכה להקשיב להם יותר.
מעניין מה שכתבת על המקור. אני ממש לא חולת שליטה, וגם ההסברים האחרים לא מדברים אלי אבל אני כן חושבת שיש משהו מתחת לפני השטח שגורם לזה וכשאבין אותו חלק מהחרדה יתפוגג. נושא למחשבה אם לא אצליח לישון בלילה.

שיהיה לילה רגוע בריא ונפלא לכן. אתן מאוד עוזרות לי. תודה

מעניין, עכשיו אחרי שכתבתי אני מרגישה הרבה פחות חרדה. שום דבר הרי לא השתנה אז זה מראה שמשהו בכתיבה השפיע על אותה סיבה תת קרקעית לחרדה. אולי הסחת הדעת, אולי ההרגשה שאני לא לבד.

לורן תודה רבה על מה שכתבת. ניסיתי את העניין עם הריקוד במקום פעימות הלב ואאמץ את זה גם בהמשך. זה באמת מעניין מאיפה זה הגיע? אני לא מצליחה להבין את העניין במשפחה שלי אין היפוכונדרים יש מחלות אבל חיים עם זה ונהנים מהחיים לי אין מחלה מאובחנת אבל אני לא נהנת מהחיים בגלל הפחד לחלות.

מאיה תודה חשבתי על זה ומה שאת אומרת מעניין. הרופא גם הסביר לי שלכולם יש פעימות כאלה ואני פשוט ממוקדת בהם. והן לא מסוכנות אבל זה לא מרגיע אותי אני מרגישה שמשהו לא בסדר במוח שלי למה אני לא מצליחה לקבל שאני בריאה? למה אני לא מצליחה לקבל שהפעימות לא מסוכנות? למה? למה אני חיה בחרדה נוראה שאני חולה כשאני בריאה? ברגע שאני מרגישה את החרדה אני מפחדת מאוד כאילו זו הפעם הראשונה וכל ההגיון נעלם.

יש לי יום קשה
אני מרגישה שיש לי קפיצות בגבות בעין ובלחי משהו לא רצוני
יש לי דלקת ופצעים בלשון וכאבי ראש
יש לי פעימות
לא הלכתי לרופא אני נלחמת בעצמי
אבל הראש שלי אומר אולי הפעם זה חמור אולי הפעם כל הדברים יחד מעידים על משהו
לא יודעת מה לעשות מה אתן ממליצות
ואני לא מקבלת שכל זה מההיפוכונדריה

הצילו
האם באמת קפיצות לא רצוניות וכל הדברים האלה הם המשמעות של היפוכונדריה זה מטורףףף
יום טוב

ירדן תרגישי טוב. באמת נשמע מתיש... מה את יכולה לעשות עכשיו שיעשה לך טוב או ירגיע אותך? עוגה, עיסוי, סרטון מצחיק? אצלי למשל רפלקסולוגיה עושה קסמים. בגלל שהיא כל כך מרגיעה אז גם חלק מהסימפטומים הפיזיים פתאום נעלמים.

תודה מאיה. אראה קצת טלוויזיה. אני מרגישה שאני האדם הכי היפוכונדר בעולם ושאני במצב הכי קשה שקיים

תמיד כשאני מגיעה לקצה מבחינת היפוכונדריה עולות לי תובנות. כך למשל אמרתי לעצמי שהפעם אני לא הולכת לרופא אין לי כאבים קשים ואדם נורמלי אפילו לא היה שם לב אליהם. מעבר לזה אני אומרת שאולי הגיע הזמן לקבל את זה שיש מחלות בעולם ואין מה לעשות ובעצם מותר לנו להיות חולים. וגם אם יש לי משהו לרוב אפשר לטפל ובכל המקרים בעצם הדאגה לא משנה כלום והיא פשוט מיותרת ומעיקה ובעצם אין לנו שליטה על מחלות ועל כלום. אולי אני צריכה להיות יותר רציונלית ולהתחיל לקבל את העולם בצורה בוגרת והגיונית ולעצור את הדמיון הזה שהורס את חיי

מאיה גם אצלי אחרי הכתיבה משהו במחשבה משתנה לדעתי כל העניין הוא בהסחת הדעת, פשוט חייב להתמקד במשהו אחר ואז הגל של החרדה עובר ...
ירדן אני אלופה בלקשר דברים אבוי לי אם כואב לי הראש ובו זמנית יוצאת לי פריחה , אנחנו חייבות להבין שלפעמים יש תופעות שמופיעות יחד ולא בהכרח קשורות האחת לשניה.
הקפיצות שיש לך הם תופעה מוכרת מאד בחרדה, יש לי אותם כבר למעלה משנה בכל הגוף כולל בפנים בדיוק כמו שאת מתארת.
הנוירולוג אמר לי שזה מלחץ ושתדעי ככל שתתיחסי לזה יותר זה יתגבר פשוט תנסי לא להתייחס וזה יעבור מבטיחה לך.
אצלי עכשיו זה מגיע בתקופות של לחץ ולמרות שהנוירולוג אמר שזה בסדר עדיין כשהקפיצות מופיעות אני נכנסת ללופ של חרדה אבל תמיד מנסה להזכיר לעצמי , נבדקת הכל בסדר!
לגבי הפצעים בפה תחכי יום יומיים אם לא יעבור ואת כואבת וסובלת לכי לרופא ועכשיו קחי נשימה עמוקה תסתכלי בראי ותגידי לעצמך אני בריאה הכל בראש שלי .

איך את עכשיו?
גם אצלי באו והלכו קפיצות כאלה בזמני לחץ או עייפות וגם פצעים בפה. לא בטוחה שגם הם לא קשורים לחרדה.
היום שמתי לב לדפוס מעניין אצלי. כשאני מקשיבה לעצמי (שמה לב שאני עצובה, שקשה לי) החרדה יורדת. כשהייתי עם הילדים והם רבו היא חזרה ובגדול. אני בטוחה שזה אומר משהו. לשמחתי קיבלתי בערב תשובה שהכל תקין אז כרגע אני במצב רוח ממש טוב. אני מקווה שהלילה אצליח לישון כמו שצריך סוף סוף ושאלמד מזה לפעם הבאה (והלוואי שלא תבוא מהר...). אני חושבת שבינתיים למדתי כמה דברים, בין השאר שלשתף פה ובעולם שבחוץ מאוד עוזר ושגוגל סימפטומים זה רע כמובן.
לילה רגוע לכן...

לורן זה לא ייאמן העניין הזה שאנחנו מקשרות שהמחלות קשורות אחת לשניה ושהן סימן למשהו מסוכן וקטסטרופליי.
עכשיו אני מדוכדכת כמו דאון כזה מהמחשבות ומתחושת החולי
מאיה אני מאוד שמחה שקיבלת תשובה חיובית זה רק מראה שכל הדאגות הן בראש שלנו ושבמרבית הפעמים אין סיבה אמיתית.
האמת אני כבר עשור בחרדות מאוד קשות כל יום וכל היום והאמת היא שאף פעם לא הייתה סיבה אמיתית לדמוינות האלה . בדיעבד אני מבינה שזה סבל מיותר . אבל לא שולטת בזה.
מרגישה מדוכדכת... חוסר חשק ואנרגיות

בוקר טוב

מאיה איזה חדשות טובות !!!
ירדן לגבי הקפיצות של העין ופצעים בפה - זה הכל קשור למצב נפשי - לחץ וחרדה זה מצב נפשי
רוצה לשתף אותכן במשה.
אני עובדת בחברה כבר 11 שנה ולאחרונה חושבת לעשות שינוי. כל פעם שמזמנים אותי לראיון אני מקבלת התקף חרדה
יש לכן רעיונות איך להתמודד עם זה?

לקבל את בהתקף. להגיד אני הולכת לראיון עבודה בידיעה שיהיה לי התקף חרדה. כשתפסיקי לפחד ממנו במעמד הזה לדעתי הוא ייעלם. ותגידי גם אם אני ארגיש רע אני עדיין אתמודד עם הראיון.

אני עדיין עם דלקת בשתן, פצע בפה אבל אני מרגישה פחות כאב ולפעמים מרגישה דופק מהיר מהחרדה. לא הלכתי לרופא מבחינתי זו התקדמות אני קיבלתי את התסמינים וגם את המחשבות. אבל זה קשה לי מאוד.

בגלל זה אני מרגישה בדיכאון. כביכול השלמתי עם זה שאולי אני חולה. אני חושבת שכרגע הכל נראה חשוך וקשה אבל אולי בהמשך זו תהיה התרופה שלי? עצם הקבלה זה משהו חדש שאני מנסה.

אני מכירה מישהו שעבר תאונת דרכים ופתאום מפחד מהמוות מפחד מזה שכמעט והוא לא היה מספיק לעשות דברים. מסתבר שהפחד הקיומי הוא טבעי וקיים בכל אדם . פשוט חלק מדחיקים את זה. ואצל חלק זה מתפרץ בסיטואציות מסוימות של החיים .
יום טוב.

ירדן
איך את מטפלת בדלקת בשתן?
חרדה עושה ממש דופק מהיר
ברור שיש בחיים מצבים שגורמים לחרדה להתפרץ
אגב פצע בפה יכול להיות גם שאכלת משהו שלא היה נקי אפילו פרי או סכום.

באמצעות שתיה מרובה של מים ותה. לא מעבר...

תנסי גם חמוציות זה גם אמור לעזור

תודה! (-: !!
ירדן, חמוציות עזרו לי מאוד. זה בלי מרשם. וגם לשתות הרבה מים אמור לגרום להפחתה בכאב.
קראתי אותך ונזכרתי בהרצאה ששמעתי פעם (דרך האתר הזה, אני אחפש את הקישור) - את מנסה לפתור בעיה שיושבת על משהו בתת-מודע שלך עם הצהרות רציונליות, כלומר עם החלק המודע שלך. אבל הוא אמר בהרצאה שזה פשוט לא עובד, אחרת כל ספרי העזרה-עצמית שאנשים קונים היו באמת עוזרים. הוא אמר שמה שמטפל בדפוסים לא טובים הוא שינוי שלהם עם הרבה חזרות ו/או-NLP. אני מוסיפה גם אולי ליצור התניות חדשות סביב אותו נושא. לא שאני יודעת איך בהכרח לעשות את זה אבל נשמע לי שאת מחמירה עם עצמך. זאת בעיה קשה להתמודד איתה וזה בסדר שאנחנו לא פותרות אותה רק בכח ההחלטה.

מאיה לא הבנתי אותך.

מה אתן אומרות בניתוח- מה עדיף הרדמה מקומית או הרדמה כללית ?
למה הרופאים מעדיפים הרדמה כללית לא ברור לי.

עברו לי הקפיצות בעיין. גם הפצע בלשון פחות קשה. הדלקת בשתן ישנה אבל אמרתי לעצמי שאם ימשך השבוע אלך לרופא. זה נורמלי בעיניי כי אני לא נכנעת לחרדה ובודקת כשזה מוגזם. בכל מקרה תמיד אני אומרת שזו בעיה כי יש מחלות בעולם וזה בעייתי כי אי אפשר להימנע לגמרי מבדיקות . תמיד אני אומרת שאני תמיד מדמיינת מחלות אבל מה יקרה במחלה אמיתית כיצד אבדיל בין מציאות לדמיון בעניין המחלות. אני חוששת לגביי העתיד בעניין הזה.

אני כבר לא מרגישה שאני סובלת בשקט כי אני משתפת אתכן, חברותיי להיפוכונדריה. זה עוזר לי. אני פתאום מרגישה שיש לי למי לפרוק כי תמיד צוחקים עליי על זה ולועגים לזה שאני צעירה ומתלוננת על מחלות. כמובן שהם לא יודעים איזה סבל גדול זה.

סיפרתי לכן שהיום הרגשתי דיכאון אבל אני רוצה לקבל את זה מותר להרגיש לפעמים עצובה. כועסת. שמחה. חרדה. מפחדת. קשה לי להכיל רגשות כנראה משהו מהילדות שלא נתנו לי לבטא את הרגשות שלי והם נותרו עצורים. אני רוצה בגילי ללמוד לקבל רגשות. אולי זה המקור לחרדה בחיי מופנמות בילדות שהתפרצו כחרדת מחלות קשה במיוחד.

ערב נעים.

ערב טוב .
מאיה אני ממש שמחה לשמוע שקיבלת תשובה מרגיעה.
חרדתית בהצלחה בדרכך החדשה ובשינוי שאת רוצה לעבור בעבודה, הלואי והיה לי להציע לך פתרון קסם כלשהו לחרדות שאת עוברת בראיונות ...
הדבר היחיד שקופץ לי אולי לנסות לעשות סימולציות בבית ואז להגיע לראיון יותר רגועה

ירדן תלוי באיזה ניתוח מדובר, לפעמים הרדמה כללית יותר בטוחה.
לפעמים האדם המנותחבהרדמה מקומית נמצא בלחץ והדופק עולה הוא לא רגוע וזז ולכן זה מסכן את הניתוח.
)ממה שקראתי פעם)
לגבי המחשבות שאם הפעם זה אמיתי ,זו המחשבה הטורדנית שמתעתעת בנו וגורמת לנו יותר לסבל.
אני מרגיעה את עצמי בזה שאני אומרת כמו כל הפעמים שהייתי בטוחה שהפעם זה אמיתי ואחר כך צחקתי על עצמי קרוב לודאי שכך גם הפעם. וגם לתת לזמן לעשות את שלו לחכות עם כל כאב או תופעה שבוע שבועיים ולפעמים היא חולפת מאליה.
לגבי הסביבה שצוחקת לפעמים זה דוקא עוזר לי לצחוק על עצמי איתם.
מזכיר לי שלפני שבוע היה לי כאב באזור הישבן ואמרתי לאחותי אז היא בתגובה אמרה לי : נו מה עכשיו את רוצה סי טי תחת. אני פשוט התעלפתי מצחוק!

זה באמת מצחיק! גדול
קבעתי ניתוח בהרדמה מקומית ואני מאוד חוששת. כי אני חרדתית הדופק יעלה ואז מה יעשו?
מקווה שיעבור כמו שצריך אבל נפשית לא מסוגלת לבצע הרדמה מלאה. האמת הבנתי שההשלכות של הרדמה מלאה הן ארוכות טווח ואילו להרדמה מקומית עם טשטוש קל אין השלכות לטווח הרחוק. מה אתן חושבות מייעצות לי ?

תודה לכן
שבת שלום

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התכוונתי לזה שכתבת: האמת אני כבר עשור בחרדות מאוד קשות כל יום וכל היום והאמת היא שאף פעם לא הייתה סיבה אמיתית לדמוינות האלה . בדיעבד אני מבינה שזה סבל מיותר . אבל לא שולטת בזה.
בשעה שבה קראתי את זה הרגיש לי כאילו את מחמירה עם עצמך, כאילו שזה משהו שקל להחליט לפתור וזהו. האמת שעכשיו אני לא בטוחה שזו היתה הכוונה שלך אבל בכל מקרה, התכוונתי שזה קשה לפתור דברים כאלה. אני חושבת שהפחדים נובעים מהתת מודע מכל מיני סיבות ואנחנו מנסות לפתור את זה בכלים רציונלים (הסיכוי למחלה נמוך, הבדיקות היו תקינות, הרופא אמר שזה בסדר) אבל הבעיה היא עמוקה יותר ולכן הכלים הרציונלים לא באמת עובדים.

בהפלה הייתי צריכה לבחור בין הרדמה מלאה לאפידורלית והאפידורלית הפחידה אותי יותר (שהחומר יגיע למקום הלא נכון למשל וגם היתה לי חוויה לא נעימה איתו בלידה) אז הלכתי על הרדמה מלאה. דווקא עבר סביר ומהר אבל זאת פרוצדורה קצרה. הרגשתי מטושטשת קצת גם בימים שאח"כ אבל זה לא בהכרח מההרדמה עצמה, אולי בגלל כל מה שמסביב. בכל מקרה בהצלחה!

מאוד התחברתי למה שכתבת על רגשות חסומים. אני גם מרגישה שהחרדה באה כשהרגשות מנסים לצאת החוצה ואני לא נותנת להם וכשאני כן מצליחה לאפשר אז היא נעלמת. אגב, ההרדמה במובן מסוים משחררת רגשות כי היא מורידה עכבות ואצלי זה היה חיובי ומשחרר (בהקשר של הפלה).
[מאיה ממחשב אחר]

בוקר טוב בנות
איך עברה השבת?
אצלי היה רגוע ברוך השם

בוקר טוב ושבוע טוב
אני כבר מרגישה יותר טוב. הפצע בלשון עבר, הפעימות פחתו הן מתגברות אצלי לפני מחזור ולאחר המחזור יש רגיעה, וגם הדלקת שהייתה לי כבר מתחילה לעבור אני שמחה שהתגברתי ולא הלכתי לרופא בהיסטריה.

אבל אני לא מאושרת. אני מיועדת לעבור ניתוח וקשה לי אני חולמת על זה, מפחדת שיקרה משהו, אני תמיד חרדה ומחפשת אישורים וביטחון. אני מקווה להבין מתישהו שאין שליטה ואין ביטחון . להשלים עם זה ולחיות עם זה באושר והבנה.

ירדן
ראשית בואי נלך צעד צעד
את מרגישה יותר טוב. פצע בלשון עובר דלקת עוברת זה אומר שאין לך שום דבר נורא
את רוצה לשתף אותנו באיזה ניתוח מדובר? אולי נוכל להרגיע אותך

ניתוח להוצאת גוש בשד.
לפני הניתוח אני צריכה לעבור בדיקות.
אני כרגע לפני בדיקה ויש לי דופק מהיר ובחילות
לא יודעת כל כך איך להתמודד עם הפחד מרופאים
מבדיקות ומהניתוח עצמו
לא יודעת איך אעבור אותו
כבר חושבת על החרדות שירגיש אפילו לאחריו

אני מפחדת גם מהפחד עצמו. מפחדת להרגיש פחד בבדיקות. בפגישות עם רופאים. בניתוח. לאחריו. אני מפחדת שהפחד עצמו פוגע בי מבחינה בריאותית ואז זה מתגבר.