_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יונת שרון
...סביב הבניין יש מקומות כמו גינת גג (128), שדרת עמודים (119), מרפסת פרטית ברחוב (140), חדר חוץ (163), גלריה בהיקף (166), שביל מקורה (174) ו{{}}מקום אצל החלון (180), אפילו מגרשי חניה קטנים (103), שהופכים מעודנים יותר ויפים יותר עם גגות וגגונים מבד. והגגונים תמיד עוזרים ליצור אור מעומעם (238).
יש יופי מיוחד לאוהלים וגגוני בד. לבד יש רכות, גמישות, הרמוניה עם הרוח והאור והשמש. בית או בניין כלשהו שמורכב בחלקו מבד יגע ביסודות הטבע מקרוב יותר מאשר כזה הבנוי רק מחומרים קשיחים.
בבניה קונבנציונלית, קל לחשוב שקירות וגגות חייבים להיות או מוצקים, או נעדרים לחלוטין. אבל בד הוא מצב ביניים. הוא חדיר לאור, נותן לקצת רוח לעבור, והוא זול מאוד וקל לגלגל אותו וקל לפרוש אותו.נוכל לזהות שלושה סוגי מקומות שבהם יש צורך במאפיינים האלה:
- גגונים -- מגיני שמש מעל חלונות, מתקפלים, משמשים לעמעם אור חזק וחם במיוחד.
- וילונות -- ניתנים להסטה, קירות פתוחים למחצה לחדרי חוץ, מרפסות וגלריות -- מקומות שנועדו לשהיה בעיקר בשעות היום, אבל יכולים להרוויח מהגנה נוספת מרוח.
- גגות דמויי-אוהל לחדרי חוץ -- כיסוי שיכול להגן מפני טפטוף ולהפוך חדרי חוץ, סככות וחצרות פנימיות למתאימות לשהיה גם באביב ובסתיו ובלילה.
אגודת טלייסין היא מחנה קיץ במישור גדול באריזונה. הנערים ואני בונים שם עכשיו מבנים למגורים ועבודה במשך החורף. לרבות מיחידות הבניין יש גגות בד המוחזקים על קורות עץ המונחות על קירות אבן עבים שהוכנו באמצעות הנחת סלעי המדבר השטוחים בקופסאות עץ ומילויין באבנים ובטון. רוב גגות הבד ניתנים לפתיחה וסגירה (...) מאחר שתקרת הבד חדירה לאור, נוצרת תאורה יפיפיה לבילוי ועבודה; לא התנסיתי בשום דבר דומה לכך במקומות אחרים מלבד קצת ביפן, בבתים עם קירות הנייר שלהם או "שוג'י".
(The Future of Architecture, London: The Architectural Press, 19553 pp. 255-56.)
דוגמה נוספת: באיטליה, נהוג לשים גגוני בד מעל חלונות דרומיים ומערביים. במקרים רבים הבד בצבע כתום צבעוני ויפה, והרחוב נצבע בזוהרם של חדרי הבתים.
כדוגמה אחרונה נוכל לדווח על השימוש שעשינו בדפוס הזה בפרוייקט דיור בעיר לימה, פרו. כיסינו חצרות פנימיות בבד שאפשר לפתוח. כשחם, מגלגלים את הבד ונהנים ממשב הרוח בבית. כשקר, פורשים את הבד כדי לסגור את הבית, ואפשר להשתמש בחצר. בדרך כלל בלימה, הטל בחורף מרטיב את רצפות החצרות במשך שמונה חודשים בשנה. כיסוי הבד שמר שהן ישארו יבשות וחמימות ושילש את תקופת השימוש בחצר. הוא ביטל את הצורך בחלונות זכוכית כמעט לחלוטין. החלונות הפונים לחצר מחדירים אור לבית ואפשר לכסות אותם בוילון להצללה, אבל מאחר שגג הבד של החצר מגן מפני הקור והלחות, אין צורך להוסיף לחלונות זגוגיות זכוכית וחלקים נעים יקרים.
כיסויי החצרות שלנו בפרו
לכן:
בנו מבד גגות וגגונים וקירות בכל מקום שבו יש צורך באור מרוכך או בצל חלקי בקיץ, או בהגנה חלקית מערפילים וטל בסתיו ובחורף. בנו אותם כך שיוכלו להתקפל, עם חבלים או כבלים למשיכה, כדי שיהיה קל לפתוח אותם.
השתמשו בגגוני בד במיוחד על מנת לעמעם את האור בחלונות הפונים למערב ולדרום ובוהקים בשמש היוקדת -- אור מעומעם (238). בד צבעוני יתן חיות מיוחדת -- קישוט (249), צבעים חמים (250)...