_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יונת שרון
בכל מקום שיש מדפים פתוחים, ובכל חדר שנוטה לצבור עציצים, ספרים, צלחות, פתקים, קופסאות, אגרטלים, וחפצים קטנים שהבאת מחוץ לבית, יש צורך במקום שבו הדברים האלה יוכלו להמצא בלי הפרעה, מבלי שיהפכו את החדר למבולגן. (קירות עבים 207, מדפים פתוחים 200)
בכל בית ומשרד יש "תנועה" יומיומית של החפצים שמשתמשים בהם הרבה. אם החפצים האלה אינם בהישג יד, זרימת החיים נעשית לא נוחה, מלאה טעויות; דברים נשכחים, הולכים לאיבוד.
תמצית הבעיה שוכנת בביטוי "בהישג יד". זה מדויק באופן מילולי וכך צריך להבין אותו. כשאדם מושיט יד למשהו, כף ידו נמצאת בערך בגובה המותניים. אם יש משטחים מתאימים בסביבה, סביב החדרים והמעברים והדלתות, והם מוצבים בגובה המותניים, הם מהווים מקום טבעי להניח דברים ואחר כך לקחת אותם. מטבעות, תמונות, ספרים פתוחים, תפוח, חבילה, עיתון, דואר, פתק: הדברים האלה נמצאים בהישג יד כשהם על מדף בגובה המותניים. אם אין משטח כזה, אז או ששמים את הדברים האלה במקום מסודר ואחר כך הם נשכחים ואובדים, או שהם נשארים מפוזרים ומפריעים בדרך וכל הזמן צריך לפנות אותם.מעבר לזה, הדברים שנוטים להצטבר על מדף בגובה המותניים נהיים באופן טבעי תצוגה משתנה של הדברים היומיומיים ביותר -- הדברים שהם באופן המיידי ביותר חלק מהחיים. ומאחר שלכל אדם אלה דברים שונים, המדף בגובה המותניים עוזר להפוך את החדר לאישי באופן ייחודי, ללא מאמץ.
לכן:
בנו מדפים בגובה המותניים לפחות סביב חלק מהחדרים המרכזיים שבהם אנשים חיים ועובדים. עשו אותם ארוכים, ובעומק 20 עד 40 ס"מ, עם מדפים או ארון מתחתם. הכניסו רווחים במדף עבור מושבים, חלונות, ודלתות.
בנו את המדף ישירות למבנה -- עיבוי הקיר החיצוני (211). זהו מקום מתאים לשים את אוצרותיך האישיים -- דברים מחייך (253).