איפה אהיה בעוד חמש שנים

שליחה על ידי ענ_בר* » 05 מאי 2009, 22:42

לילה טוב...
אני צריכה להגיש עוד חודש עבודת סיום שנה, במסגרת לימודי פסיכודרמה. הכותרת שלה היא איפה אהיה בעוד חמש שנים. המרצה שלי מתכוון מבחינה מקצועית, מן הסתם. אני לוקחת את זה רגע פנימה.
אני מושיבה את עצמי לחשוב טוב, איך אני הולכת להפוך למטפלת, נוכחת בבית, מפרנסת את משפחתי לפחות עד שהאיש שלי יתחיל לעשות את המכה (מלהיות אח בבית חולים? אהם אהם), הופכת בע"ה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם לאמא, ממשיכה לגדל את סיני בשמחה ושלווה, וכאלה...
זה סוג של סקר שבודק שילוב של אימהות וקריירה (נו, אני מתכוונת לקריירה שהיא ייעוד, לא מגדירת זהות ומהות ושוויוניות. קריירה זה איכס). וגם מסתקרן, בהיותו סקר, לשמוע איך אתם רואים את עצמכם עושים צעדים או תכנונים.

שליחה על ידי ענ_בר* » 05 מאי 2009, 23:26

אני מוסיפה את מה שאמור להיות הפתיחה של העבודה.
_
אני קודם כל אמא. וויניקוט, וקליין, וביון, כולם מדברים על היחס בין אם לתינוק. על ההשפעה של הקשר הראשוני. על האשליה של האומניפוטנטיות של התינוק, על החשיבות הגדולה במגע, בקשר.אני אמא, זו המהות הראשונית שלי עכשיו. לפני התכנונים, לפני היעדים, לפני המטופלים, ולפעמים גם לפני היותי עצמי, אני אמא.
אני שואפת להיות מטפלת. אני רוצה להגיע לאנשים. לאפשר להם להיות עצמם. לתת חוויה של מיכל. לאפשר ליצירתיות ולספונטניות שלהם להתעורר. לגעת איתם בפצעים ישנים. לחצות תהומות. לצחוק. לבכות. להיות.
אין לי תואר ראשון. זו לא הצהרה מתריסה, זה לא תיאור של קו אופי. זו עובדה פשוטה, שטומנת בחובה אמירה מאוד פשוטה: בגיל שבו רוב חבריי למדו באוניברסיטה, מצאתי לנכון לצאת למסע בן 3 שנים, להכיר את עצמי לעומק, לרכוש כלים להיות מטפלת. בלי 120 נקודות זכות.

שליחה על ידי יער_ה* » 05 מאי 2009, 23:58

מקשיבה לך @}

שליחה על ידי דילמה* » 06 מאי 2009, 14:46

בעוד חמש שנים אהיה בבית עם חמשת ילדיי (כיום יש לי 4 ילדים)
נחיה לנו ביחד
אעבוד בתחום שמעניין אותי שדורש גיחות קצרות מהבית (הרצאות לסטודנטים וייעוץ הנקה)
או
בעוד חמש שנים אתקדם מאוד בעבודה היבשה שמחכה לי אמשיך לדוקטוראט
הילדים יהיו במסגרות
ואני אקרע

?

תודה על הדף

שליחה על ידי יער_ה* » 06 מאי 2009, 20:37

ענ בר שם הדף מעט מבלבל. את רוצה שנספר איפה אנחנו רוצים להיות עוד חמש שנים?

שליחה על ידי ענ_בר* » 06 מאי 2009, 20:40

כן.
פשוט התחלתי לכתוב את עצמי.

נראה לי שלא משנה איפה אני אהיה עוד 5 שנים אלא איך אני אהיה,
האם אהיה במלאות עם עצמי?
זה תלוי איפה אני כרגע.
האם היום,כאן ועכשיו אני נמצאת במלואי?
איך עכשיו אני רואה את האור שלי,את המלאות שבי.
ככל שאהיה היום בהקשבה לעצמי,בהוויה שלמה כך אגלה את עצמי גם בעוד 5 שנים.
במקום אחר,
בזמן אחר
אבל עם אותה נשמה.
עם אותו השיעור,או אולי בשיעור חדש...

שליחה על ידי יער_ה* » 06 מאי 2009, 22:01

אלא איך אני אהיה
נכון!
לפני כמה חודשים עשיתי רשימה של כל הדברים שאני - תחומי עניין, תחביבים, רצונות, חלומות ובסוף כתבתי: רוצה להיות כל אלה ולהשאיר מקום לעוד. וזה המקום שבו אני רוצה להיות עוד חמש שנים - להיות כל מה שאני עכשיו ולהשאיר מקום להתפתחות נוספת, בכיוונים שאני בכלל עוד לא יודעת עליהם ותפקידים שאני עוד לא במקום בשבילם, למשל להיות אמא.

שליחה על ידי דף* » 06 מאי 2009, 22:22

אם לשלושה ילדים
מגשימה את עצמי מבחינה מקצועית , אך מצליחה לשמור על איזון עם חיי הבית והמשפחה.
אוהבת את בן זוגי ואהובה על ידו.
שומרת על קשרי חברות עם חברות
כל זאת אני מאחלת לעצמי- האם אצליח להגשיםזאת? מי יתן..

שליחה על ידי ענ_בר* » 07 מאי 2009, 08:13

תודה לכן.
האם אהיה במלאות עם עצמי? מעורר השראה.
אני כל כך עסוקה בלייצר את ההווה שלי, את השלמות והשמחה בו, שמתקשב לחשוב שאלו הנטיעות לעוד 5 שנים.
רוצה לכתוב עוד אבל חייבת לעוף.
יום טוב.

התסריט הלא מפוכח לעוד 5 שנים :
נשואה באושר ומתמוגגת מהקשר הזוגי המופלא שלי ושל מיסטר רייט (כרגע רווקה, סרבנית מחויבות ונטולת ילדים) אם לשניים והשלישי בדרך, הקריירה משגשגת, ויש לי מספיק כסף להשכיר את שירותיה של מטפלת-מנקה-ובכלל אוהבת בריות יעילה על מנת לתפעל את הבית שלרוב נראה לא רע. יהיה לי מספיק כסף גם לשרוץ אצל קוסמטיקאית שתעשה לי נחת ממראה הפנים הנעימות, ואולי כבר אעשה איזו הזרקת בוטוקס שמוקוס.
את הילדים אגדל באופן טבעי כפי שאני רואה זאת לנכון, כן הנקות אבל לא עד גיל 100, כן הרבה איתי בבית, אבל גם עם מטפלת לצידי או לסירוגין שאני והמיסטר צ'רמין נוכל לנשום לפעמים. אני אקום בבוקר מלאת התלהבות לטפל בכל הניירת הנובעת מהעבודה, אתמודד עם כל המטלות הרוטיניות של ניהול העסק, כולל טלפונים וביקורים אצל פקיד שומה, כולל להשתדל לא לחטוף התקף לב על טיסה שבוטלה, כולל להרגיש את עור הפיל שצמח לי בשנים הקודמות ולהיות גאה. בעיקר גאה על היעילות והחוכמה בניהול עסק ובית וזוגיות בריאה.
ולא יהיו לי רגשי אשמה ולא יסורי מצפון ואני ארגיש שלמה ומלאה בחיי עד כדי כך שאתיישב לחלוק את האושר הזה בכתיבת סיפור חיי והוא יעלה ויבוא ויהפוך לרב מכר היסטרי, בקרב חובבי ועוד יותר מכך בקרב חובבות המדע הבדיוני.

התסריט המפוכח שלי לעוד 5 שנים
נשואה לבן זוג שמעלה לי את העצבים ברמות בלתי אפשריות, עם שני ילדים, בשאיפה לעוד. עם דכאון לא קל אבל גם לא עמוק, כי אחרי הראשון כבר למדתי לחיות עם זה. עם בטן משתפלת, וכאבי לב ויסורי מצפון על מה שאני אוכל לתת לילדים ויותר מכך על מה שלא. בכל המישורים. בן הזוג למרות סף העצבים הנמוך שיש לי אליו, יהיה אבא נהדר, יותר סבלני ממני, ושותף לכל מה שקורה בבית בגללו או שלא בגללו... ,
ארוויח מצוין, אהיה עצמאית שעובדת מהבית רוב הזמן ומפעילה לפחות מס' עובדים מחוץ לבית. אהיה מאוד פעילה תקופות מסוימות ומאוד מאוד לא- בתקופות אחרות. בדיוק כמו שקרה עד עכשיו. ההבדל יהיה שאני ארגיש געגוע לפעם, וכשיהיו לי שתי דקות במקלחת לעצמי - שנייה לפני שהקטנה מאתרת אותי בחיישנים ביונים ונכנסת עם הקקי לתוך הנשמה שלי בדילוג מעצבן לתוך האמבטיה - אני אפליג בדמיון עם המים הרכים ואתחמץ לי על ימים עברו שבהם יכולתי לטוס ככה סתם לדרום זימבבואה, בנימינה, יפו, משהו.

יהיה לי כסף אבל אני לא אהיה רגועה (עכשיו אין לי כסף ואני רגועה, אלוהים יודע למה), תחושות של החמצה תעלנה, כי אתחיל להתקרב לסוף שנות השלושים וזה יבעט לי עמוק בבטן, כמו שקרה לי לקראת כל סיום עשור. סביר שאהיה מפורסמת כבר, ואם לא אז אני אתחיל לבעוט לכיוון, אהיה חברה בכמה ארגונים חברתיים, ובעיקר לוביסטית של אידאות שבנפשי. הקמטים יעשו לי רע בנשמה, בכל זאת ג'ינג'ית עם עור עדין, והזכרתי כבר שבן הזוג יטריף אותי ויגרום לי להתחרט על הרגע? אולי אני ארצה עוד שני ילדים בנוסף לקיימים, כמו בחלום, אבל יהיה לי מאוד קשה עם השניים הנוכחים, וזה בהנחה שהם יגיעו בלי בעיות, מהר ובלי נכויות וקטסטרופות כאלה ואחרות. אני ארטן על הדור הזה שאנחנו מגדלים, על יוקר המחייה, ועל הפלצנות המתלווה לסיפור הזה של לגדל ילדים, סביב התחרותיות הזו שקשה לברוח ממנה (בגן, בבי"ס) זה יעצבן אותי אבל במקביל כבר אתחיל לחסוך לג'ינסים שהם ירצו בגיל 8 כי ככה כולם לובשים, ואני הרי, לא באה לקדם אג'נדה על חשבון תחושת השייכות החברתית שלהם. אחרי זה אני גם אחסוך לכל מיני מחויבויות אחרות, כמו רפואה, כי הרפואה תהיה כל כך גרועה שבלי רופא פרטי שיהיה רופא הבית זה לא יעבוד. גם החינוך יתבע ממני הרבה כסף, והנעליים האורטופדיות של הבכור והטיפולים ההידרותרפים של הקטנה, וקרם ההגנה שיישפך בכמויות כי אני אנשא לג'ינג'י ויהיו לנו ילדים ג'ינג'ים וחתול ג'ינג'י שהשמש תעשה על כולנו יחד חרקירי שהרי בסוף מה יהרוג אותנו אם לא עוד קצת קרינה ואנחנו נשרפים בחיים.

הדחיינות הכרונית שלי תגרום לי להאשים את עצמי שלא אספתי את הנעליים האורטופדיות בזמן והנה הילד כבר עלה במספר, ורבאק איך התעצלתי למרוח את הילדה על הקרם הגנה והנה קיבלתי מהגן - בבון, וגם, כמובן שלא הרמתי טלפון לפקיד השומה, מה שגרם למישהו אחר להרים טלפון. בצעקות. מנהל הבנק. ובן הזוג שלי אולי ירצה לחזור בתשובה, או סתם יתחיל לחזור מאוחר יותר מהעבודה וייסתגר קצת יותר בשירותים מהנדרש, ויישן עוד קצת מאוחר בבקרים של יום שבת.. ואני אצטרך לבדוק למה הפיטורים או הרגל ששמו לו בעבודה, או משבר גיל ה40 מכניס אותו לכזה דכאון ואיך מוציאים אותו מזה עכשיו, מיד, או לפחות עד לסיום הפקות יום ההולדת של הבכור.
לעזאזל.

ומדי פעם יעלו ויבואו קונפליקטים איומים שיאיימו לכלות אותי, בין בית ומשפחה, בין בן הזוג לילדים, בין ההורים שלו לבינו, בין האמא שלו לביני וכשאני אנסה להרדם בלילה בין כל הרעשים האלה בראש לי, אז דווקא אז הכלב של השכנה יטריף אותי בנביחות של אישון הלילה, בדיוק כשהקטנה תרפה בשנתה מהציץ וזה ויטריף לי את השפיות כשאזכר כמה ההיא ממול, בעלת הכלב - מושלמת, ובחושך הרועש הזה אני אחשוב על הפלא, על איך היא עושה את זה, אישה בת גילי שמה-זה-נראית-טוב עושה את זה , ולא שאפשר לגחך אותה בזלזול שהרי ארבעה ילדים יש לה, נעימים ופיקחים ובן זוג מתקתק וחמות שמבשלת לה כל שבת ובבקרים היא שוקדת על ועבודת מחקר לתרופה נוגדת סרטן או השמנה, או נעורים נצחיים. ורק אני התבייתתי על הדבר הזה שמקריח ומכריס ומשעיר שכבר לא בא לו כמו פעם או שבא לו יותר מדי בכל פעם, ולמה בכלל יצאו הנינג'ות שלי על הטמפרמנט של האמא שלהם, וכל הכביסות האלה שלא נגמרות, וכשהבכי של העייפות יציף אני לא אבין למה בגילי, אני עדיין בוכה לפעמים מכלום ולמה כבר תיכף אני נושקת לארבעים אני מרגישה עדיין כמו ילדה. הרי זה כבר לא חינני לבכות ענוגות כפי שהיה לא מזמן, בגילאי ה20, 30 וקצת... ילדה.
כמו פעם.
כמו לפני חמש שנים.
אלי עדיין, לפעמים ארגיש כמו בת חמש שנים.

אבל בבוקר הדמעות, העייפות, התוכניות הפילוסופיות והרחמים העצמיים ייעלמו, כי בקושי יש לי זמן לנשום, זה יעשה לי טוב, כי בגיל 20 30 התחרבשתי עם עצמי ועכשיו כבר לא יהיה לי זמן לשכאלה, כל שכן לשבת ולחשב חשבונות, והפטמות שלי תכאבנה, והחזה שלי יעליב אותי במבט המושפל שיהיה לו ואני אחשוק באיש אחר מזה שנשבעתי לו, מאוד ואני ארצה לבגוד כי נורא יבוא לי, אבל אני לא אחצה קווים וגבולות ומיטות וזה יתסכל אותי. התקיעות הזו, וידגדג את תחושת ההחמצה... הפעם מאיבר אחר.
ובעוד 5 שנים גם הדור המבוגר במשפחה, ההורים שלי, וההורים שלו, יתבגרו עוד יותר ויצטרכו, עד 120 שנים בריאות, טפו טפו טפו את עזרתי, ותפקידים יחלו להתחלף, לאט, לאט... ויסורי מצפון נוספים, יעלו ויבואו עליי בשנתי.

יהיו בקרים שאני לא ארצה לקום בהם, ויהיו לילות שאני אקום למרות שלא ארצה.
יהיו ימים קשים ויהיו קשיים יומיומיים.

אלו תהיינה השנים הכי אומללות והכי מאותגרות של חיי, ואם אצלח אותן נכונה, גם הכי מספקות.
שמחה גדולה וקלילות, כזו המאפיינת אדם חסר דאגה, חסר מחויבות כזו וחסר ילדים (כן, ילדים!) - לא תהיה שם, אבל תהיה שמחה אחרת, בוגרת, עמוקה, מאוד עמוקה, כזו שלא חוויתי קודם, ואני אקלל אותה בשעות רבות של חוסר שינה וחרדות ואחבק אותה לתוכי ברגעים עצומים של שמחה אמיתית.

יהיה רע, אבל רע לתפארת.

שליחה על ידי יול* » 07 מאי 2009, 16:39

אחח, ג'ינג'ינת יקרה, כואב ומדויק.
כנראה שמצבי בחיים די דומה לשלך, גם אני לפני ילדים (אבל כבר עם בן הזוג, ומה אני אגיד לך, כבר עכשיו זה קרוב בהרבה לתסריט המפוכח מלתסריט השני) ואני מזדהה, כמעט עם כל מה שכתבת (בשני התסריטים..) היטבת לנסח!
ובכלל, קוראת אותך פה ושם ופעם אחרי פעם אני מוצאת שאת מנסחת אותי לא רע בכלל!
(וזו הזדמנות להודות לך על כך שכתבת לי פעם דברים מעודדים ומנחמים מאד בדף אחר, כשהלך הרוח הכללי היה שונה ולא קל, את לא יודעת מזה, כתבתי כמובן בשם אחר, בכל מקרה זה זכור לי כרגע נחמד שבו מישהו מבין אותי סוף סוף, ועוד מישהו שאני לא מכירה, אז בכלל).
@}

שליחה על ידי בנצ_100* » 07 מאי 2009, 21:26

תסריט עם שני ילדים
הקטנה תהיה לקראת בי"ס. הגדול כבר בכיתה ד'. ואני כבר אוכל קצת לשחרר. להגיע יותר מאוחר מהעבודה, לקחת על עצמי תפקיד ניהולי. להיות בבית כשהם נמצאים, אבל לא כל הזמן איתם. יהיה לי זמן לעצמי. לשיעור התעמלות בשעה 18:00 (ולא 06:00 כמו היום), לקפה עם חברה שבאה לבקר ולשוחח בשקט. משפטים שלמים. כבר נוכל לנסוע לבד לחו"ל, וגם איתם לחו"ל וזו תהיה חוויה. לא מתישה. מהנה. אני אכין שיעורים עם הילדים כל יום, נדבר בארוחת הערב על מה שקרה לנו היום. וכל אחד יישן כבר במיטה שלו.

תסריט עם שלושה ילדים
החיים בדיוק יתחילו לחזור לאיזשהו איזון. אחרי שהכל יתבלגן עם הגעת השלישי, כשהוא/היא יהיה בן שנתיים או שלוש נתחיל לנשום קצת. לא קל עם שלושה, אבל נתרגל. נצטרך אוטו גדול יותר כדי להכניס שלושה מאחור, תהיה לנו ילדת סנדביץ', והקריירה שלי תישאר באותו מקום כמו שהיא היום, כי איך אפשר להתקדם כשיש כל כך הרבה עיסוקים בבית?

זה נשמע כל כך מוטה כשאני כותבת ככה. אבל באמת שאני עוד מתלבטת...

ג'ינג'ית, הצחקת אותי וגם הכאבת.
איך הצלחת לרדת ככה לכל הפרטים הקטנים?
(ובהצטרף למה שיול כתבה לך, גם אני אוהבת לקרוא אותך. כתבתי לך את זה גם בעבר...)

כל פעם שאני חושבת על תסריטים מהסוג המפוכח שלך, נדמה לי שעדיף כבר לוותר על כל החבילה....

ג'ינגי'ת - חייבת להוריד בפניך את הכובע. תיארת במדויק - אבל במדויק - את חיי - בת ארבעים, שלושה ילדים, מקללת כל יום את הבוקר שהגיע, אבל לא מחליפה את הילדים והבעל בעד שום הון שבעולם.

היי יול,
תודה

פעם מישהו אמר שהאנשים לוקחים כאקסיומה את המחשבה שהם צריכים להיות מאושרים וזו שטות רצינית של ממש, מי הבטיח? על מה ולמה? הרי בכל רגע יש טוב ויש פחות ו.. זהו. זה מה שנקרא, חיים.

<ועכשיו בדיוק מסר לי בעלהבית שהו אחוזר לארץ בגלל המשבר בארהב, ואני צריכה לחפש שוב דירה, נו שוין

>

פגשתי את אהבת חיי, הבחור היפה, הגבוה, בעל הנטיות האומנותיות והיכולת הכלכלית. אני מאושרת... אנחנו מטיילים בכל העולם ומשלבים בטיולים את עבודתנו.
יש לנו ילד ראשון. מקסים ומתוק, יפה תואר ומראה.
אני עוסקת באומנות, שרה ומופיעה.אני פעילה למען השלום והכרות בין העמים. אני חשה חיבור לטבע והוא משרה בי שלווה עמוקה.
הגוף שלי יפה. אני מלאה במקומות הנכונים, ויש לי שרירים חזקים. אני עצמאית וחזקה.
אני מכירה אנשים מדהימים ומופלאים. מהם מצחיקים אותי וגורמים לי לשמחה, ומהם מרגשים אותי בכשרונות שונים.
אני מודה לבריאה ומאחלת טוב שמחה ואושר לכל. אני מבקשת הגנה ופשטות.

המרגיעון: ההגיון תוחם אזור ללא תחום, הדמיון הוא הנדרש לקפיצת הדרך.

שליחה על ידי ענ_בר* » 11 מאי 2009, 14:30

או.קי. תורי.
יש לי בע"ה כבר 3 ילדים, הרחם מתחיל להתגעגע להיות מלא שוב.
אישי שיחיה כבר מסיים את ההתחייבות למילגה, ואנחנו מתחילים לחשוב על קניית/בניית/הרחבת הבית הנוכחי שלנו.
מחשבות על זה שאני חייבת כבר לעשות תואר ראשון.אולי הכי יועיל לי ללמוד כבר עבודה סוציאלית.
סיני מסיים גן חובה, והולך ללמוד באיזה ביצפר מתוק.
אחותו בגן. התינוקת איתי, עדיין.

אני עובדת אצל חברה שלי מהלימודים שפותחת כבר את הקליניקה, מנחה 2 קבוצות בבקרים. ערב אחד אני עובדת עם נוער, ביום שהאיש שומר על הילדים.אני לא עובדת יותר במזכירות(!).
בוקר נוסף אני מבלה בסטודיו.
אני בת שלושים.
מידי פעם האיש ואני הולכים לאיזה סדנא של יום. מידי פעם אני מנחה סדנא של יום.
החברים שלנו ממשיכים להקיף אותנו ולהיות חלק חשוב ממארג החיים שלנו.
אנחנו ממשיכים לבנות, צעד אחרי צעד, את החיים הקטנים שלנו.

פלונית אלמונית, תרימי תרימי את הכובע, השמש, קמטים, מה יהיה בעוד חמש שנים..
ותודה

אהבת עולם גם אני חושבתש החבילה כבדה ומעיקה, והרהורי כפירה עולים ובאים אבל גם חולפים.
נדמה לי שזה קשור לעניין הזה שתוכנתנו אליו, הישרדות.

אני בת 35.5,אמא ל 3 ילדיםשנולדו בבית (בן ושתי בנות) בגילאי -7, ,4.5 ו 2 הבית שתכננו ארוכות כבר עומד על תילו, מיוחד ומזמין להשאר , השכנים נאים בעיניי ואנחנו נהנים להיות חלק מהקהילה שנולדה איתנו.
אני בחופשת לידה ארוכה ולכן עובדת רק כעצמאית ורק מתי שההצעה ממש ממש אטרקטיבית, מצליחה להגיע למשכורת גבוהה מ2-3 סדנאות בשבוע ובשאר הזמן יש לי זמן לעצמי, לבית, ולמילוי מצברים עבור הילדים.
הזוגיות שלנו טובה ממשיכה להעניק לי המון ביטחון , היחסים שלנו יותר מלאי תשוקה מאיי פעם,התקשורת פתוחה ויש קינאה נעימה ומתונה ואהבה גדולה, תחושה שנועדנו אחד לשני.
אני מחוברת לגוף שלי שמסמן לי מה כדאי לי לאכול,אני נהנית להכין ולאכול אוכל בריא וחיוני וכתוצאה מכך יש לי גוף יפה ,חזק ,נשי וחטוב והרבה אנרגייה לעשות דברים.
יש לי חברות נפש ,שיחות אינטימיות טובות ומחזקות ותחומי עיניין מגוונים.
אנחנו חיים בתחושה של שפע ובהיסתפקות במה שיש,בריאים בגוף ובנפש.
התחלנו לתכנן את החופשה המשפחתית שאליה נצא בקיץ - חודשיים בהודו . . . אנחנו הוכחה ש ....לפעמים חלומות מתגשמים...

וואו, שכחתי מקיומו של הדף הזה...
(אחרי שנתיים - החובות גדלו, הלימודים נעצרו, אני שוב עובדת בעבודה שלא ממלאת אותי,
אבל אני בבית עם התינוקת שלי)
אם רוצים למחוק זה בסדר, אשמור את מה שרלוונטי לי.

אגב, קיבלתי 90 על העבודה הזו.

עוד 5 שנים יהיה לי עוד ילד אחד לפחות
אני ארוויח לפחות 2500 יותר מההוצאות שלי
אני יהיה בקשר זוגי מספק
הבית שבו אתגורר יהיה בבעלותי , ולראשונה בחיי ארגיש שאני גרה בבית שנעים לי לחיות בו
אני אממש את הפנטזיה שלי לעסק אצמעי, שיצליח להיות עסק גם ריווחי למדי וגם מספק מקצועית
אני אחזור למשקל 60
יהו לי יותר קשרים חברתיים
אני לא אפחד להזדקן וקבל את גיל 40 בברכה, שמחה ואהבה
אני אזכה להכרה מקצועית

וואי, הייתי חייבת לעדכן.
ארבע שנים, שנה מהדד ליין.
שלושה ילדים, עבודה מספקת אך לא מכניסה,
לימודים בדרך ובית משלנו
(טוב, של הבנק אבל זה הכי שלנו שאפשר בינתיים)

ועוד רשימה ענקית של דברים שאני רוצה לעשות ויחכו

סחטין - ארבע שנים ושלושה ילדים זה פרויקט רציני

ועוד רשימה ענקית של דברים שאני רוצה לעשות ויחכו
שיהיה בהצלחה עם כל החלומות, והעיקר להיות בשמחה תמיד

תודה!
שלושה בארבע וחצי שנים
(כמו שדודה שלי אמרה לפני הלידה האחרונה - שלושה מתחת גיל חמש? בהצלחה עם זה)