מי גאון של מימה

[דורי*]

אה, ופשוט אין לי את הדואל שלך עלי אז קחתי לעצמי את החירות לפלוש ל"באופן". סליחה על כולם....

[דורי*]

אה, והתכוונתי כמובן להבהיר שאני יורד מ"באופן" אז אין טעם להגיב ואת מוזמנת לחזור אלי בדואל. מקווה שיש לך אותו. סליחה על הטרחנות... סליחה על הסליחות...צום קל. יאללה, לך כבר...

[מי_מה*]

הנכדים משמינים. עוד כמה ימים יפקחו עיניים ואוזניים. ואנחנו שכבר רואים ושומעים, כל כך הרבה מזה אנחנו בכלל לא מוכנים לא לראות ולא לשמוע.
צ'מע, אני כל כך שמחה שבאת לכאן
. וככה, יחסית גלוי.
ואני היום הייתי ביום של אכילת סרטים על פארש ומזל שבסוף נעניתי להזמנה של חברה מכאן, לבוא לפגוש אותה בחוף מעגן מיכאל המקסים כל כך. היה מעולה. יש לי גם קצת תלונות כי מרוב החפירות בחול נפרדה לי ציפורן אחת מהאצבע ומרוב שהיה כייף וחזרנו מאוחר, נסעתי מהר וניתפסתי וחטפתי 750 שקל קנס. בכל זאת אמרתי תודה על זה שהתזכורת לזהירות בדרכים עברה רק בפגיעה בכיס ולא בגוף או נפש.
שבת שלום חג שמח וכל התוספות

[דורי*]

טוב, את הרבה יותר מהירה ממה שציפתי. והרבה יותר ערה.

[דורי*]

אז יאללה, בואי נמשיך ככה בינתיים

[מי_מה*]

היום בזמן הקניות עצרתי לשתות מיים. אחד העובדים הערבים במקום עבר לידי ובירך אותי 'לרוויה'. מילה מקסימה שמייד עושהה לי נעים בגוף ואז חשבתי לי שמה נהיה מאתנו, לא מספיק אנחנו זורקים את כל העבודות הקשות על הערבים, גם לשמור על העברית השארנו להם...
חג שמח

[מי_מה*]

פה חג שמח לפרקים.... הבכור במצב נפשי חרא. הוא מוציא את זה בעיקר על המרכזי. ואני כל כך מרחמת על שניהם וגם על עצמי כי ממש אין לי כוח להתמודד עם זה. אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט . רוצה המון זמן לעצמי. זה קצת ילדותי לרצות גם וגם וגם וגם כי אני רוצה גם להספיק לשחות שעה כל יום וגם להתאמן ביוגה וגם לעשות טיפול ב מיטת סרג'ם וגם ללכת לאימוני קפואירה וגם לצאת למסיבות והופעות . אבל פה זה הבלוג שלי ומותר לי להיות ילדותית ולרצות את זה. ומה שממש חזירות מצידי, זה שאני עוד מעזה להיות לא מרוצה כי אני לא מספיקה את כל הרשימה כל יום , אלא 'רק' שני פרטים ממנה בכל יום ולפעמים גם שלושה ואפילו ימים נדירים שאת כל הרשימה (נגיד יום חמישי לפני שבועיים שחיתי בבוקר, עשיתי 'מיטה' בצהריים לימדתי יוגה בערב ואחרי זה נסעתי לרקוד). ומה שבעצם אני אומרת, לא בפעם הראשונה, שזה לא משאיר הרבה זמן לילדים והמעט שיש , אני לא פנויה אליהם בראש ואז אני מרגישה אשמה. נגיד קודם ישבתי עם הבכור כדי שישפוך קצת את הלב ותוך כדי שהוא עשה את זה כל מה שיכולתי לחשוב זה כמה אין לי כוח למצבי הרוח האלו שלו, אני לא יודעת מה לעשות עם זה וכמה הייתי מעדיפה עכשיו לשבת, נגיד, עם חברתי רחלי ולדבר איתה על ענינים אחרים. כל פעם שאני מקטרת על זה לחברות אז הן מצינות בפני את העובדה שהילדים שלי חווים מלא חוויות מאגניבות . זה נכון. אבל לי נדמה שיתכן והם היו מחליפים את כל המאגניבות הזאת באמא משעממת שקרועה עליהם וחיה רק בשבילם.
ביקשתי קצת עזרה מאלוהים בהדלקת נרות היום. אינשאללה יעזור
וחוצמזה הפיונת בתל אביב. השארתי אותה אתמול, אחי מחזיר אותה מחר. אתמול ישנה אצל חברים שלנו ביפו והיום אחר הצהריים עברה לאחי בתל אביב. רק שלעת ערב נתקפה משבר געגועים הביתה. מזל ש תוש * גאונה והציעה שנדבר בסקייפ וזה עזר לה ועכשיו היא כבר ישנה. פעם ראשונה שהיא מחוץ לבית בלעדי. ועוד לשני לילות. ילדה גיבורה שלי.

• תוש היא גיסתי, למי שלא זוכרת...

[מי_מה*]

ובכלל שכחתי שרציתי לכתוב על דורי .. הוא קצת מתבאס שאין לו מעמד של סלב בבלוג, אז למי שלא זוכרת: מי גאון של מימה (2010-02-03T16:56:49) טוב, בכל אופן אנחנו מדברים. היום תוך כדי ששחיתי חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו דורי היה פנוי וקרוב גיאוגרפית. כרגע הוא מעונין בי בעליל, אבל מכיון שזה כל כך לא אפשרי (אני לא עושה נשואים ולא נסיעות) העובדה הזאת לא משנה לכלום. אז תהיתי אם הוא כל כך להוט רק בגלל שזה לא אפשרי והאם היה ממשיך לרצות אותי גם בנסיבות שהוזכרו לפני שתי שורות. כמו כן תהיתי מה היתה עמדתי אילו זה כן היה אפשרי (דורי, מאמי, אם אתה קורא, אני לא הולכת לכתוב פה שום דבר שלא הייתי אומרת לך באופן אישי. רצית להיות סלב אז עכשיו נכבס קצת ביחד עם החברות כאן). זאת אומרת אני אהבתי אותו נורא נורא מגיל חמש עשרה עד תשע עשרה ובטח גם אחרי ואז הוא גם הדליק אותי לגמרי. הקשר שיש ביננו עכשיו הוא מילולי. לעתים בכתב לעתים בדיבור, אבל נעדר ממנו האלמנט הגופני ומכיוון שכפי שהוא הגדיר ממש הבוקר, זה מחליא כמה שאנחנו דומים, השיחה תמיד קולחת לגמרי.ותוך כדי שאני כותבת את זה אני מבינה שדורי בעצם הפך להיות סוג של חברה שלי. ממממ. גם זה מעלה שאלות על ענין הייתכנות ועד כמה הוא משפיע. האם הייתי כה נינוחה גם אם דורי היה פנוי וקרוב? חידה. התוכלו ילדים לעזור למימה למצוא תשובה?
(אני קוראת עכשיו את תבונה ורגישות של ג'ין אוסטין וזה ניכר בכתיבה המתפתלת שלי. סליחה)

[רוקדת_לאור_ירח*]

האם הייתי כה נינוחה גם אם דורי היה פנוי וקרוב? חידה. התוכלו ילדים לעזור למימה למצוא תשובה?
המממ . תסלחי לי על הפרגמטיות אבל אני לא בעד מה היה אם לסבתא היו גלגלים
נשיקות. מבינה את זה שלהיות עם הילדים לא מעניין והראש במקום אחר. זה בגלל שאנחנו סינגליות, באמ'שלי . לא שאי אפשר להיות מסודרות ולהיות ככה, אבל להרגשתי הרבה מהצורך שלי להיות במקום אחר בזמן שאני בבית, לא היה קיים אם הבית שלי היה שלם בתחושה והיה שקט בתחום הזה שמכניס לנו אי שקט לנשמה.

[מי_מה*]

רוקדת נחמדת. מדויק ביותר.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

התוכלו ילדים לעזור למימה למצוא תשובה?
נדמה לי שיש פה משהו שמזכיר את הסרטים האלה..עם ההיא שמספרת הכל לחבר הכי טוב שלה ובסוף הם בעצם חושבים למה לא להיות ביחד?
אם יש ביניכם חברות אמיצה ותקשורת טובה - אז למה זה לא יכול להתפתח הלאה?

[מי_מה*]

אז למה זה לא יכול להתפתח הלאה?
או ,רק שתי סיבות קטנטנות, כמו הנישואים שלו והמרחק הגיאוגרפי

[קן_לציפור*]

התוכלו ילדים לעזור למימה למצוא תשובה?
לא, כי אין אחת כזו...
השיחה תמיד קולחת לגמרי סתם שיתוף: הכרתי לא מזמן מישהו שהייתי בשוק לנוכח הקילוח של השיחה. הכל היה מרגש, עד שהגענו למיטה. ואז.נו, טוב, מאז אנחנו לא בקשר, ולא קולח...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

מאז אנחנו לא בקשר, ולא קולח...
אני משערת שלא הייתם הרבה זמן בקילוח. כי אם כן, תמוה בעיני שאם לא מסתדר במיטה אז פתאום אין קילוח...
לא יודעת, לא מבינה מה עושים עניין מהמיטה הזו . בכלל כל עניין האורגזמות והנגיעות המיניות הולך והופך בחיי לעוד משהו שעושים בחיים כמו להתקלח. למה צריך לעשות מזה כזה סיפור?? לא מגדילים את זה יתר על המידה לדעתכן?

[קן_לציפור*]

אני משערת שלא הייתם הרבה זמן בקילוח ברור, זה בכלל לא היתה חברות. רק היכרות ראשונית שהפתיעה בקילוחה.
לא מגדילים את זה יתר על המידה לדעתכן? תראי, לדעתי כן ולא. אני התפשרתי על התחום הזה מספיק שנים לטובת רצון לזוגיות ספציפית. לא הצטערתי.
אבל היום אני מבינה שזה עוד מקום של תקשורת זוגית שצריכה להיות טובה לבני הזוג.
ואגב, לשאלתך הקונקרטית, בהקשר הקילוח הקודם, לא הגדלתי את זה מספיק... כלומר... אה, טוב. תרתי משמע והמבין יבין. (או תבין )

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

הבינה, הבינה (-:

[מי_מה*]

ועל זה אני תמיד אומרת שהגודל לא קובע ...אבל הוא משנה המון!

[שחף_אהובי*]

ואני שואלת, למה אותנו מודדים בסנטימטרים וכל אהבל יכול להצהיר מה גודל החזייה המועדף עליו, ולהם אומרים "הגודל לא קובע"?

[רוקדת_לאור_ירח*]

ואני שואלת, למה אותנו מודדים בסנטימטרים וכל אהבל יכול להצהיר מה גודל החזייה המועדף עליו, ולהם אומרים "הגודל לא קובע"?
לי יש בעיה עם זה. קודם כל מעולה שנחזיר להם כמו שאומרת השחפית. מה שמעצבן אותי בזה זה שאם מישהו במקרה נמשך לשמנות אז אין לו לגיטימציה. או אם מישהי במקרה מרגישה יותר נוח עם איבר מין זכרי בינוני מינוס בגודלו, אז אי אפשר להגיד. אז קודם כל אני עם מי מה הגודל לא קובע אבל הוא משנה המון. שנית מי אמר שיותר גדול זה יותר טוב? אני אוהבת את הפילוסופיה של הקאמה סוטרא ומי שאי פעם קרא יבין.
אה, ואני נמשכת לדרדסים, לא פוסלת גבוהים אבל מעדיפה כאלה שמטר שבעים נראה להם בלתי מושג בעליל. וזה לא קשור להנ"ל, אגב.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מבינה את זה שלהיות עם הילדים לא מעניין והראש במקום אחר. זה בגלל שאנחנו סינגליות, באמ'שלי . לא שאי אפשר להיות מסודרות ולהיות ככה, אבל להרגשתי הרבה מהצורך שלי להיות במקום אחר בזמן שאני בבית, לא היה קיים אם הבית שלי היה שלם בתחושה והיה שקט בתחום הזה שמכניס לנו אי שקט לנשמה.
איך הגדרת!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

משלימה פה הרבה חוסרים, לא הרגשתי כמה פספסתי...

קודם כל
פשוט מדהים מה שהקראת לקהילה

וגם
_שתהיה לנו שנה טובה וגמר חתימה טובה ובשורות טובות
המון אהבה._

[מי_מה*]

נכון, קרוטו הזכירה לי למחוא כפיים לרוקדת על ההגדרה המדויקת. ואני מוסיפה גם מחיאות לתאורית הגודל. רוקדת חניכה מצטיינת בבלוג השבוע
חיבוקים לכולן. שבת שלום שלווה שמחה ואהבה

[קן_לציפור*]

שנית מי אמר שיותר גדול זה יותר טוב?
אף אחד לא אומר את זה. מה שחשוב זה שזה יתאים כמובן. לשני הצדדים...
ואני נמשכת לדרדסים, לא פוסלת גבוהים אבל מעדיפה כאלה שמטר שבעים נראה להם בלתי מושג בעליל. וזה לא קשור להנ"ל, אגב.
מזדהה ומסכימה

[מי_מה*]

בכלל כל עניין האורגזמות והנגיעות המיניות הולך והופך בחיי לעוד משהו שעושים בחיים כמו להתקלח. למה צריך לעשות מזה כזה סיפור?? לא מגדילים את זה יתר על המידה לדעתכן?
אני רוצה להתיחס לנקודה הזאת של נקודות. כשהייתי בת עשרים וקצת נהגתי לאמר שאני צריכה סקס בשביל החברותא, כי אורגזמות אני יכולה גם לבד. היום אני כבר לא יכולה לעמוד מאחורי האמירה הזאת. נכון שזה לא הכל ביחסים והרובד הרגשי והאיטלקטואלי והחברתי הם בעלי משקל לא פחות, אבל אני כן רואה בהתאמה הגופנית חלק חיוני ממערכת היחסים. ואם להמשיך את השיחה ממועצת החירום (באורח פלא היא מהדהדת כאן ) התאמה גופנית היא לא משהו שמודדים בסנטימטרים , היא שייכת לתחום הכימיה והפיזיקה והאלכימיה אפילו. יש איזה קסם בהתאמה כזו, כשכל השקעים והבליטות מתאימים בול ונוצר חשמל. כשהקסם קורה הוא משפיע המון גם על הרבדים האחרים ממשיך אותם, ניזון מהם ומזין אותם. כשאין קסם נשארת רק מכאניקה ויש איזה חלל ששואב אליו הרבה טוב גם מהרבדים האחרים ויוצר שם חוסר.
פעם פעם למדתי קולנוע והשתתפתי בשיעורי טאי צ'י של המגמה למשחק, אפילו שלא הייתי חלק ממנה. המורה שלנו פירשה את מרכיבי הפורום שלמדנו. אחרי הציפור בא הנמר. הציפור היא האהבה והנמר, כך הסבירה הוא הסקס. הנמר שומר על הציפור, לפי ההסבר שלה. אני נוטה להסכים ומכאן שלתפיסתי, סקס זה הרבה יותר מלהתקלח (ויש לי כבוד למקלחות) זה כן חשוב ואני כן עושה מזה ענין. או , אם לצטט עוד אחת מגיבורות הבלוג , ל' המדקרת אומרת בדרכה היחודית: "סקס מאוד חשוב בחיים של אישה" (חבל שאני לא יודעת לכתוב במבטא).

[פלוני_אלמונית*]

לגמרי מה שאמרת. אורגזמות מתגלגלות ברחובות כמו זבל אבל סקס טוב מביא איתו מגע מטעין וממלא. ו"טוב" הכוונה לא לביצועים אולימפיים, אלא לנוכחות הנבחרת של האדם הנוסף ולהתאמה המדויקת איתו (שאפילו כשהיא לא מדויקת כמו שעון, זה בסדר...).
קראתי פעם איפשהו אבחנה בין "פורקן" ל"סיפוק". אורגזמה נותנת פורקן בלבד. קסם בהתאמה נותן סיפוק.

<שכנה מקומה גבוהה>

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אורגזמה נותנת פורקן בלבד. קסם בהתאמה נותן סיפוק.

התאמה בחיים? באישיות? או התאמה במיטה?

[קן_לציפור*]

התאמה בחיים? באישיות? או התאמה במיטה?
מהנסיון שלי, לפעמים התאמה בסקס מילאה כל כך שזה היה הקסם בעצמו. כי לא היתה התאמה בחיים ולא באישיות (על פניו).
אבל נראה לי שהאידאל שיהיה שילוב בין השלושה...
איפה הנסיך?
אה, זה בכלל שייך למועצה לא לדף הזה. סורי

[עולם_ומלואו*]

אה, זה בכלל שייך למועצה לא לדף הזה. סורי
הבעיה היא שאי אפשר לדבר במועצה - הטרול שם פשוט מבאס

מבינה את זה שלהיות עם הילדים לא מעניין והראש במקום אחר. זה בגלל שאנחנו סינגליות, באמ'שלי . לא שאי אפשר להיות מסודרות ולהיות ככה, אבל להרגשתי הרבה מהצורך שלי להיות במקום אחר בזמן שאני בבית, לא היה קיים אם הבית שלי היה שלם בתחושה והיה שקט בתחום הזה שמכניס לנו אי שקט לנשמה.

רוקדת, באמת בול.

[תמרוש_רוש]

אוי, שוב אני כאן (פעם בחצי שנה, לא?) ושוב מתחילה להתגכעגע אלייך (פליטת מקלדת ה- כ' אבל השארתי אותה שם בכוונה, שתוסיף קצת קרעכצן)
אז למה להגיב היום?

זה לא מפריע לי לחפש (ולמצוא) אבירים חדשים.
רשות הדיבור לזוט:
טוב, לא יכולה להגיד את זה בדיוק כמוהו, מה גם שהוא מצטט קטע מסרט שלא ראיתי, אבל בשורה התחתונה:
מה לך מאבירים.
בתיכון יש את האבירים, החזקים, המרשימים, המצחיקים, שחקני הפוטבול (באמריקה, נו), ויש את הכמה שקטים, שיושבים בצד ולא עושים עניינים.
ואלה, השקטים והקטנים, יהיו המאהבים והבעלים הכי טובים והכי מסורים והכי אבות מצוינים והכי חומר טוב. הם לא יאכזבו אותך כי מראש לא ניסו להרשים אותך בכלל (זוט דוקא כן ניסה להרשים אותי פעם, ולחלוף לידי בקלילות יתרה רוויית כושר מקסימלי במהלך ריצת הקפות-סביב-הבסיס. שמחתי לראותו, כמובן, וחשבתי לעצמי שהוא נראה כזה קטן ומסכן עם החולצה המזיעה, ואיך שכל הנמשים קופצים לו החוצה מהפרצוף, והוא נראה קצת כמו דג מחוץ למים ). אז זהו: גם כשהם מנסים להרשים, זה יוצא הפוך למרבה החסד.

וכל זה עובד כמו זהב טהור, כל עוד את לא מנסה לעשות מהם אבירים. כי הם לא. והם יודעים את זה. הם יסרבו בתוקף להציל אותך מהדרקונים, כי הם יודעים שבכל רגע נתון את יכולה לייצר עוד שניים-שלושה. אז למה לטרוח על משימות התאבדות? הם יסרבו לקטוף לך את הירח, כי איפה נשים אותו אחר כך? במטבח הפצפון שלך או בסלון, שלא ישאיר מקום לשבת ולהתנשק? הם ריאליים יותר ממך, והם לא יהיו מוכנים לעשות לך את העבודה שאת מסרבת ללעשות למען עצמך. ואם את רוצה שהם יתחילו "להשקיע" - לטלפן מתי שאת רוצה, לקבוע את הפגישה הבאה לפני שאת תספיקי לשאול את עצמך מתי היא תהיה - סורי, לא. הם בני אדם, גם כשהם מענטשים עד עמקי נשמתם הדגולה הם עדיין רק בני אדם, וזכותם למרווח נשימה מינימלי, ואף יותר מהמינימלי. צאי מהסרט.

כי את עדיין אולי חיה בסרט. סרט של התמסרויות אין קץ ושל תעצומות נפש ושל הקרבות עצמיות והדדיות. ואם אינני טועה, אנא סלחי לי, ההקרבות לא מנעו קרב (אולי אפילו גרמו אותו?) את כבר ניסית את הסרט הזה ויצאת ממנו עם צרחות וסכינים.

תני לעצמך סרט אחר. סרט כמו למשל gs]סיפור פשוט rfai[/po]=&fp=5b45ee60c9194af3
אם עדיין לא ראית אותו. סרט שלא מביא את הירח לאף אחד. שלא מתחיל ולא נגמר ברעש וצלצולים, בנאדם שלא מתיימר לשום דבר מיוחד, ונוסף על כך יש לו כאבי פרקים והוא בקושי הולך. אבל לעשות את מה שצריך הוא עושה. ולהיות הגון אל האנשים בדרך הוא הגון. בלי להציל אותם ובלי שום דבר מיוחד. סתם, ככה.

והנה משהו שכתבתי כבר לפני שנים, עוד לפני שפגשתי את זוט, וכמה שזה התאים לו:
_חמימות, וצחוק, ושמחה, ושלווה
וקרבה חרישית חרישית -
אני אהיה הבית שלך
ואתה - הבית שלי_

---

שאולי הם שם כי הם נהנים מזה!
(על ההורים שנהנים מהילדים שלהם)
חמודה שלי. את כל הילדים שלך ילדת וגידלת כשהיית תחת מכבש הנישואין הנורא ההוא. תנוחי. זו חווייה שוחקת. את נשאת בעול נורא ואיום יותר מדי זמן, ואולי הוא עדיין מחובר לך לחווייה של לגדל אותם, כי את לא רק גידלת אותם. את היית צריכה להרות ולשאת וללדת לגדל אותם כל הזמן חצי מטר מוולדמורט.

(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())
וכמובן - לגדל ילדים צריך ביחד. הרבה יותר קל כשיש שם עוד אנשים. ואז גם אפשר ליהנות.

[תמרוש_רוש]

אורגזמה נותנת פורקן בלבד
נכון, אבל לא לזלזל בפורקן בלבד
Orgazm a day keeps the surgen away אמרה הפיזיותרפסיטית שלי לענייני רצפת אגן.

[מי_מה*]

תמרוש, פעם בחצי שנה להביא כאלו תובנות חדות וכל כך הרבה אהבה זה ממש שוו את ההמתנה. נשיקות. צריכות לנצל יותר את הסקייפ...

[ראויה_לאהבה*]

ואלה, השקטים והקטנים, יהיו המאהבים והבעלים הכי טובים והכי מסורים והכי אבות מצוינים והכי חומר טוב. הם לא יאכזבו אותך כי מראש לא ניסו להרשים אותך בכלל
וואו! תמרוש! איזה יופי של התבוננות!
לוקחת בשתי ידיים!
תודה@}

[מתחדשת*]

אני חשה צורך דחוף לגריין, אבל פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל

[עולם_ומלואו*]

ואלה, השקטים והקטנים, יהיו המאהבים והבעלים הכי טובים והכי מסורים והכי אבות מצוינים והכי חומר טוב. הם לא יאכזבו אותך כי מראש לא ניסו להרשים אותך בכלל
הבעיה היא שמאוד קשה לראות את התובנת האלו בתיכון, וגם אחר כך....

[פלוני_אלמונית*]

הבעיה היא שמאוד קשה לראות את התובנת האלו בתיכון, וגם אחר כך....
הבעיה היא שקל להלביש את זה גם על מי שבאמת לא מנסה להרשים... וסתם לא מעוניין.

[פלוני_אלמונית*]

<קרוטונית>

[הגבירה_בחום*]

החמממ.... חת.. חת שתיים
וואוו... לונג טיים, וכל כך הרבה תובנות חכמות ודיונים מרתקים שאני בטח לא אצליח להתייחס לכולם

מבינה את זה שלהיות עם הילדים לא מעניין והראש במקום אחר. זה בגלל שאנחנו סינגליות, באמ'שלי . לא שאי אפשר להיות מסודרות ולהיות ככה, אבל להרגשתי הרבה מהצורך שלי להיות במקום אחר בזמן שאני בבית, לא היה קיים אם הבית שלי היה שלם בתחושה והיה שקט בתחום הזה שמכניס לנו אי שקט לנשמה.

זה אכן משפט חזק.
ובכן, כידוע לכולכן, אני לא סינגלית ולא אמא ברוב עוונותיי, כך שבוודאי לא אוכל לנסח את תובנותיי על סמך ניסיון הלכה למעשה.
לעניות דעתי, נראה שעניין הבית הלא שלם הוא העניין החיצוני, אצל אמהות חד הוריות - ובפועל יש את היכולת הפנימית לנוחבתוך עצמך, להתרווח בתוך החיים שלך.
אני מרגישה צורך להכיב לזה כאן, בגלל שאני עצמי מתעסקת בזה הרבה (להלן הפוסט האחרון שלי בבלוג) ומכיוון שאצלי העניין החיצוני הוא לא החד הוריות ובכל זאת אני חווה את אותו חוסר שקט פעמים רבות והרצון להיות במקום אחר כשאני בבית, ובבית כשאני משוטטת בחוץ...
בסופו של דבר לכולנו יש אספקטים חיצוניים ש"בגללם" נראה לנו שאנחנו לא יכולים להשען אחורה ולהתרווח, ובסופו של דבר, בעיני מדובר ביכולת הפנימית הנרכשת לנוח. להיות בשקט פנימי.

חוץ מזה, מאוד מזדהה עם התובנות על האבירים ועם האהבה לסרט סיפור פשוט שהוא אולי הסרט של דיויד לינץ' הכי פחות לינצ'י והמקסים מכולם בעיני

נשיקות וגעגועים @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

Orgazm a day keeps the surgen away


מבינה את זה שלהיות עם הילדים לא מעניין והראש במקום אחר. זה בגלל שאנחנו סינגליות, באמ'שלי .
האמת שחשבתי על האמירה הזו אחר כך ונזכרתי שיש גם אמהות נשואות, עם זוגיות מצוינת, שמרגישות אותו הדבר, לפעמים, או לרוב... (ומספרות על כך בגלוי, לכן אני יודעת).

[מי_מה*]

טוב, קודם כל אתיחס קצת למה שהיה. לא ראיתי את סיפור פשוט (הנה משהו לעשות כשהאתר בחופשה) אבל אני כבר יכולה להגיד שהבחורים האלה, לא יעזור כלום, הם לא הטיפוס שלי. ודוקא ההוא שכונה כאן 'האביר' היה מאוד עדין. בנאדם רגיש ומרגיש ונפגע וגם מאוד עדין בגופניות שלו. באמת שהוא היה מותק. זה לא היה יכול לעבוד ביננו דוקא בגלל העדינות הזאת. כי הרי כבר אמרנו כאן שמה שבסופו של דבר הופך קשר לטוב הוא מן התאמה קסומה כזאת , אז באמת שיש נשים שמי שיהיה המאהב והשותף הכי טוב בשבילן הוא אחד כזה עדין שקט ומנומש ויש מי שצריכות דברים אחרים. נזכרתי, בעקבות מה שתמרוש כתבה, שכשהייתי בצבא פגשתי בחור , גאון מחשבים, ממשפחה מאוד מבוססת כלכלית, שהעריץ את האדמה שדרכתי עליה, אחד כזה שקט ולא עושה ענין. יצאתי אתו שלושה שבועות, אני חושבת, בכל אופן מספיק זמן בשביל שאמא שלי תפגוש אותו ותחשוב שהוא נורא 'חביבי'. זה לא עבד. הוא לא עשה לי את זה. למגינת ליבה של אמא שלי גמרתי אתו ואז היא אמרה לי פחות או יותר את מה שתמרוש כתבה, ואני כאילו הסכמתי אתה. אבל הנה עבר חצי יובל ואני עדיין חושבת שזה לא מתאים לי אחד כזה. אני באמת רוצה אביר, אריה שואג. אני מקבלת את הענין של לתת לנשום ולא לחכות שהם כל שניה יתקשרו וכל זה אבל זה לא משנה את זה שהאיש שלי צריך להיות גבר גבר בשביל שאני ארצה אותו. בכל אופן מתכוננת להעמיק חקור בסוגיה.

---

היום היה לי יום מופלא, אם כי אני גומרת אותו בעצב מסוים. זה היה היום האחרון של הבריכה שזה תמיד היום הכי עצוב בשנה בשבילי. התעוררתי בבוקר לפני הילדים. ישבתי לי בשקט עם קפה הפוך מושלם מול המחשב ונהניתי נורא מזה שכמה מהבלוגים החביבים עלי התהדרו בתוספות ויש מה לקרוא עם הקפה. הילדים עוד ישנו כשיצאתי עם הכלבה לטיול. עברנו ליד עץ גויאבות וביקשתי בלב למצוא גויאבה טובה. מצאתי שתיים , בול במצב הבשלות החביב עלי (השניה שבה הירקרק מתחיל להצהיב) ובגובה נוח לקטיף. אחר כך הכלבונת עשתה קקי ונוכחתי שאין לי שקית, התחלתי לחפש מסביב ופתאום משב רוח העיף עלי שקית קטנה שמתאימה לגמרי למלאכת האיסוף. כשחזרתי הילדים התעוררו אבל הסכימו לי ללכת לשחות ואחרי השחיה אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת וארזנו לבריכה. שם נפגשנו עם חברתי נ' , חברתי רחלי, דנדנה, וחוחית המקורית ובני משפחותיהן. רבצנו, שחינו, עשינו 'על האש' והיה כייף כייף. אבל בסוף ירד הערב והיה צריך להיפרד מהבריכה. אחרי שגמרתי להדיח את הכלים מהארוחה שלנו קפצתי לעוד טבילה אחרונה וזהו. נגמרה עוד עונה.

---

הלילה האתר יוצא לחופשה, דוקא כשאני בשוונג של כתיבה כאן. אבל דוקא לטובה, אולי ירגיע את הטרולים שילכו לחפש מקום אחר. מאחלת רוב שמחה והנאה ליוצאים לפארק הירדן. ושבוע טוב ומבורך של חולין לכל השאר.
נשיקות ואהבה

[פלוני_אלמונית*]

אבל הנה עבר חצי יובל ואני עדיין חושבת שזה לא מתאים לי אחד כזה. אני באמת רוצה אביר, אריה שואג. @}
חיכיתי שתכתבי משהו כזה, והנה כתבת...

עדין שקט ומנומש לא ממש התחבר לי אל דמותך.

יעלצ

[קן_לציפור*]

אני באמת רוצה אביר, אריה שואג.
אולי כי את נסיכה? נמרה?

[תמרוש_רוש]

אני באמת רוצה אביר, אריה שואג.
אז נדמה לי שיש פה שוני בהגדרות, שלי ושלך.
או במילים אחרות: את מתכוונת למשהו אחר מזה שחשבתי שאת מתכוונת אליו.
אני חושבת שכתבתי לך באיזושהי צורה לא נחמדה.... סליחה אם פגעתי

[מי_מה*]

תמרוש, לגמרי לגמרי לא פגעת בי. להיפך, פגעת בול בכמה נקודות. ובמיוחד אני מודה לך על זה:
כי את עדיין אולי חיה בסרט. סרט של התמסרויות אין קץ ושל תעצומות נפש ושל הקרבות עצמיות והדדיות. ואם אינני טועה, אנא סלחי לי, ההקרבות לא מנעו קרב (אולי אפילו גרמו אותו?) את כבר ניסית את הסרט הזה ויצאת ממנו עם צרחות וסכינים.
וזה נכון כי הבחירה שלי בבעלי היתה תוצר של האהבה שלו אלי. הוא כל כך אהב אותי וזה כל כך הקסים אותי וסינוור אותי עד שהאמנתי שגם אני אוהבת אותו. בדיוק דיברתי על זה עם תוש השבוע והיא הציעה שאולי עכשיו אני אבחר לי את האיש ולא אלך עם מישהו רק כי הוא אוהב אותי. לבחור, להוביל, להיות אקטיבית וללא נגררת .וכמו שתמיד קורה כנושא עולה בחיים שלך אז הוא צץ בכל מקום, עוד באותו ערב שבו דיברתי עם תוש , באימון קפואירה גם עמיר ישב עלי חזק בענין הזה. "תגיבי למה שקורה" הוא אמר "אל תברחי מזה, הנה, אני מולך, תפעלי" וכשאני נהייתי יותר ויותר משותקת ורציתי לצאת מהרודה הוא לא הירשה לי, כי אין דבר כזה לצאת מרודה. אולי כשקוראים את זה זה נראה קצת קשוח , אבל הוא עשה את זה מאוד רך ובאהבה. ולא ויתר לי. ואחר כך בשיחה של סוף האימון הוא אמר לי שבלק אאוט זה בראש, זה משהו שאפשר לצאת ממנו. לקחת אויר ולחזור למציאות "ומי כמוך יודעת שאת יכולה" . יצאתי מהאימון הזה עם המון חומר למחשבה ולעבודה וגם סופסוף אחרי כל כך הרבה זמן עם הרגשה שעמיר ואני זה כבר באמת מורה ותלמידה וחברים טובים אבל כבר לא פצע בלב.

[אום_שלום*]

[הגבירה_בחום*]

[רוקדת_לאור_ירח*]

חיבוק גם כאן.
שמחתי להיות המצטיינת, והי, בפירוש אמרתי שיש גם מסודרות שזה קורה להן להיות עם החוסר שקט הזה, אבל אצל חדוריות זה יותר מובנה במערכת.

בקשר לאבירים ולחנונים וכו': אני כבר כמה שנים בפירוש מחפשת חנון. ממש. יצא במערכות יחסים שנפלתי כמעט תמיד (למעט מקרה אחד שעד היום הוא חבר קרוב) על גבר גבר. ואני בכלל לא אוהבת את זה, לא יודעת להתנהל עם זה ולחיות עם זה זה בכלל לא היה לי אפשרי. בכל זאת, משום מה, זה ככה יוצא, וההוא שהיה חבר שלי והיה איש עדין ורגיש לא מצא את עצמו באיזו משפחה מחתל, מרדים ועושה שיעורים עם הילדים, הוא בזוגיות עם אישה אבל כזו שמאד מאתגרת את הנורמות החברתיות המקובלות, ככה שהסטיגמות האלה יפות אבל לא תמיד הן עובדות. אם יש משהו שאני מוכרחה ממישהו, גם מחנון, זה לדעת שהוא רוצה בי, וכנראה שכאלה העונים לתיאור גבר-גבר מצליחים איכשהו לתת לי להרגיש את זה יותר ואולי רק בגלל זה אני נופלת איתם אבל איך אפשר לוותר על צורך כל כך מהותי.
כמה שאת גיבורה, לבוא לשיעורים עם עמיר ולהתאמן ככה מולו.

[עולם_ומלואו*]

אולי זה לא חוכמה להגיד את זה מהמקום שבו אני נמצאת עכשיו, אבל גם אצלי תמיד 'גבר גבר' הם אלו שעשו לי את זה. לא חשבתי שאוכל לראות את עצמי עם מישהו אחר, עם טיפוס אחר, עם אלו שמעריצים את האדמה שדרכתי עליה, אחד כזה שקט ולא עושה ענין_, ובחיי שהייתי משוכנעת ש _אם יש משהו שאני מוכרחה ממישהו, גם מחנון, זה לדעת שהוא רוצה בי, וכנראה שכאלה העונים לתיאור גבר-גבר מצליחים איכשהו לתת לי להרגיש את זה יותר
אבל ה'גבר גבר' האלו עשו לי רע. והזוגיות לא התפתחה שם כמו שרציתי.

אולי צריך לעשות סוויץ? לראות בדברים אחרים אצלם את ה'גבר גבר' - להסתכל אחרת מהתפיסה הרגילה ולראות את הגבריות בדברים אחרים, שהם יותר 'חנוניים' אבל כנראה שתורמים לזוגיות יותר טובה, בלי לוותר כמובן על המשיכה ועל הדבר הזה בבטן שבשבילו הכל שווה. אני לא מתכוונת להיות עם מישהו בלי לרצות אותו בכל מאודך או כ תוצר של האהבה שלו אלי. הא חייב 'לעשות לך את זה'. אבל אולי ה'לעשות לי את זה' ינבע ממקומות אחרים, מתכונות אחרות מוערכות, שהן ישתקפו כגבריות רצוייה. שדברים כמו מחוייבות, שותפות, אבהות, עדינות, התחשבות - נו, כל הדברים החנוניים האלו, ייתפסו כגבריים ויעוררו משיכה למי שיכול לעשות לך טוב, ולא לאלפא מייל הכריזמטי הזה שהאהבה שלו מציפה אותך עד שאת כמעט טובעת...

<2 הסנט שלי>
<חוזרת לקריאה שקטה כמו תמיד>

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

@}

[מי_מה*]

רוצה לחתום את הדיון ברוח אופטימית ואף סנטימנטלית
תודה שבאתן. זה היה ערב בנות במיטבו!

[פלוני_אלמונית*]

@} @} @}

[אום_שלום*]

אח, איזה שיר...
בנות, יש כאלה שהם גבר-גבר וחנון באותה אריזה. נשבעת לכן.
זאת בתנאי שאתן מסכימות לוותר על זה שחלק מהתכונות של גבר-גבר יהיו נכות רגשית, מניאקיות וליקוי תקשורת.
הוא יכול בהחלט להיות גם אביר אריה שואג וגם חנון אוהב ומחבק.

[מי_מה*]

הרבה זמן לא כתבתי כאן. האתר היה בחופשה, ואת עניני הלב לא רציתי לכתוב כאן כי נתתי למושא הלב האחרון את הכתובת של הבלוג, בערך שתי שניות אחרי שהכרתי אותו והתפדחתי לכתוב עליו ושהוא יקרא. אז כתבתי במועצת החירום, אבל לא בא לי לנהל את הבלוג שלי משם אז שתקתי. ועכשיו אני כבר מבינה שבעצם הוא לא קורא כאן ואם כן, אז מה? מה יש לי להסתיר? אני רוצה לחזור הביתה והבית שלי כאן.
מרכז פנימי יציב דרוש יותר מתמיד. הבוקר חשבתי לי שזה קטע עם המרכז הפנימי היציב. נגיד לפני ארבע שנים, לא היה לי אחד כזה בכלל ואז לא שמתי לב להיעדרו, אבל מרגע שהתחלתי לטפח אותו אני מודעת כל פעם למקומות שבהם הוא עוד לא יציב מספיק ובכל פעם שאני נותנת להתרחשויות מסביב לנהל אותי אני יכולה להשקיף על זה מתוך המרכז הפנימי שלי המיטלטל ויודעת שיש לי עוד עבודה לעשות על לייצב אותו. שדרושה שם עוד אהבה עצמית בכמויות כדי לא להתפרק כל פעם מול סימנים של מחסור באהבה מבחוץ ומאידח לא לנסוק לאופוריה מול כאלו ובקיצור לא לתת לזה לנהל אותי כל כך.
טוב, אני יודעת שכולן כבר מחכות לשמוע על מר בחור. אני לא כל כך רוצה להרחיב עליו. יותר על איך אני בקשר הזה. הוא מצד אחד מותק. נעים לי אתו. מצד שני יש בו משהו שקצת מפחיד אותי. מפחיד זו אולי מילה חזקה מדי. אבל אני מזהה את המקום שבי שרוצה שהוא יהיה מרוצה, שרוצה להחזיק בו על ידי זה שאעשה לו טוב, גם אם זה לא בהכרח עושה לי טוב. זה מקום קורבני והמרכז הפנימי הנבנה בארצי עומד על המשמר למגר התנהגות קורבנית, אז אני זהירה בזה מאוד. יש את הענין הגדול של זה שהוא לא סגור עלי. אני גם מרגישה את זה והוא גם אומר את זה , אבל מצד שני הוא לא מתנהג את זה. כי הוא כן מתקשר כל יום וכן מביע איזה משהו חם מאוד. עכשיו, לו היה לי המרכז הפנימי היציב דיו שמאפשר לכל התנהלות שלו להישאר שלו, הייתי יכולה לזרום עם זה בכייף, להינות ממה שייש ולהמשיך בעיסוקי המרובים ברווחים שבין הפגישות, אבל מכיון שאני עוד לא שם אני כן מוצאת שההתנדנדויות שלו מנדנדות גם אותי ואני לא רוצה את זה. האגו שלי גם לא התכווץ דיו כדי להיות נינוחה לנוכח מישהו שלא סגור על כמה הוא רוצה אותי. אני יודעת שתיכף תעלה פה צעקה גדולה של לזרוק אותו מייד. גם בתוכי היא כבר עלתה, אבל שלא כמו עם האביר, הפעם החלטתי פשוט הוריד הילוך, לשבת בשקט ולנשום ולראות מה ילד יום.
ויאללה גשם כבר!

[מתחדשת*]

מה פתאום לזרוק אותו מייד? איך תתרגלי ייצוב של מרכז אם אף אחד לא יזמן לך טלטלות?
יכולה לכתוב עוד אבל בדיוק עם רגל אחת בחוץ אז אינשאללה אח"כ

[מתחדשת*]

כמעט שכחתי -

[בעדינות_בעדינות*]

מאד מבינה אותך

[עולם_ומלואו*]

שמחה גדולה שחזרת לכתוב

[עדינה_ניפו*]

אני יודעת שתיכף תעלה פה צעקה גדולה של לזרוק אותו מייד.
איזה שטויות, את כנראה שכחת עם את מדברת פה!
מה פתאום לזרוק אותו מייד? איך תתרגלי ייצוב של מרכז אם אף אחד לא יזמן לך טלטלות?
לגמרי



מצד שני יש בו משהו שקצת מפחיד אותי.
לא התכוונת להגיד שמשהו בך מפחיד אותך?
את מפחדת לאבד את מי שאת תוך כדי הניסיון לרצות אותו כדי להחזיק בו...
נו...? אני עדיין עושה את זה אחרי 10 שנים עם אותו בן זוג
והכי מדהים היה לגלות (בדרך הכואבת מאד!) שאחרי 10 שנים כאילו שבהם חשבתי שאני מרוצה כי אני מרצה אותו ולכן הוא בטוח מרוצה... שהוא ממש לא מרוצה ועוד גיליתי שגם אני לא מרוצה...
ועכשיו העבודה העמוקה מתחילה, לשבור את כל הדפוסים האילו.

אבל אני מזהה את המקום שבי שרוצה שהוא יהיה מרוצה, שרוצה להחזיק בו על ידי זה שאעשה לו טוב, גם אם זה לא בהכרח עושה לי טוב. זה מקום קורבני
זה מילה במילה מתאר אותי ביחסים שלי

מה שאני מזכירה לעצמי על בסיס יומיומי כבר כמה חודשים (במיוחד במהלך כל ויכוח וב"ה יש כאילו בשפע יום יום) זה שאין לי מה לאבד, הכי גרוע שיכול להיות זה שאני אשאר לבד אבל לפחות אני אשאר עם מישהי שטוב לי איתה
עם כל ההשתדלות שלי לרצות כל השנים האילו בכדי להחזיק, עדיין בכל זאת כמעט איבדתי ועכשיו אני עובדת על להרוויח את מה שבאמת עושה לי טוב.
כמה אנרגיה הולכת על פחד כאשר אפשר להשקיע אותה במקומות הרבה יותר רווחיים לאושר שלנו?! (-:

כרגיל גרמת לי לפתוח כאן במונולוג ארוך. אבל זה אשמתך, נושא עסיסי שכזה אי אפשר לעבור עליו סתם ככה.


שמחה גדולה שחזרת לכתוב

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

האגו שלי גם לא התכווץ דיו כדי להיות נינוחה לנוכח מישהו שלא סגור על כמה הוא רוצה אותי.
זה המשפט המרכזי בדברייך. אז יאללה כווצי. לא מתוך קטנות כמובן, נהפוכו, מתוך גדלות. מתוך הידיעה שלך את עצמך, את מה את שווה בעיני עצמך, מתוך אהבתך אותך ומי שרוצה להצטרף למסע איתך אחלה ומי שלא - לא.

[מי_מה*]

שיוו תודה. מקסימות אתן. וגם הצלחתן לחדד לי פה דברים שהסתובבו אצלי במטוטש. אז עכשיו אני מבינה יותר טוב את הכיוון. ולא, אני לא אחתוך את הקשר הזה לעת עתה. יש לי עוד שיעורים ללמוד בו.
וחוצמזה, בחור שווה (עדינה, את אפילו פגשת אותו, אבל אני לא יודעת כמה הצלחת להתרשם בחושך, במסיבה, עם תינוקת שלא נרדמת), חבל לזרוק סתם, אם יתקלקל נעשה ממנו פשטידה או משהו .

[ראויה_לאהבה*]

אם יתקלקל נעשה ממנו פשטידה או משהו
חחחח
את גדולה! מה היינו עושות בלעדייך?!

[עדינה_ניפו*]

חבל לזרוק סתם, אם יתקלקל נעשה ממנו פשטידה או משהו


וכן, ראיתי אותו אבל כמו שאמרת - לגמרי לא פגשתי אותו... כל מה שראיתי זה בחור שהיה כרוך אחרייך (-:

יאללה, לילה טוב יפיופה

[קן_לציפור*]

מעניין, כל הכרוכים האלה, שנראה מבחוץ שהם כרוכים, אבל מבפנים הם - לא יודעים...
אני איתך בתהליך השחרור... או כל תהליך אחר שתצטרכי לעבור.

[רוקדת_לאור_ירח*]

מעניין, כל הכרוכים האלה, שנראה מבחוץ שהם כרוכים, אבל מבפנים הם - לא יודעים...
לגמרי, המשפט הזה.

חבל לזרוק סתם, אם יתקלקל נעשה ממנו פשטידה או משהו
מי מה את גדולה

[תמרוש_רוש]

מרכז פנימי יציב דרוש יותר מתמיד... אני מודעת כל פעם למקומות שבהם הוא עוד לא יציב מספיק ובכל פעם שאני נותנת להתרחשויות מסביב לנהל אותי אני יכולה להשקיף על זה מתוך המרכז הפנימי שלי המיטלטל ויודעת שיש לי עוד עבודה לעשות על לייצב אותו. שדרושה שם עוד אהבה עצמית בכמויות כדי לא להתפרק כל פעם מול סימנים של מחסור באהבה מבחוץ ומאידח לא לנסוק לאופוריה מול כאלו ובקיצור לא לתת לזה לנהל אותי כל כך.

את גדולה. פשוט גדולה ומצוינת, ואלה תובנות מצוינות וכיוון עבודה מצוין ואין לי ספק בכלל שהתוצאות יהיו משובחות בהתאם.

אני לא כל כך רוצה להרחיב עליו. יותר על איך אני בקשר הזה.
את רואה?? אמרתי לך ש (נא לקרוא שוב את מה שאמרתי מהתחלה)

ולא, אני לא אחתוך את הקשר הזה לעת עתה. יש לי עוד שיעורים ללמוד בו.
נו?????? את רואה!!!!!!!!!!!!!!!!!
(שוב מהתחלה)

אני מכירה את הדחף הזה לרצות. לא נפטרים ממנו כל כך מהר... אבל, חדשות טובות, הוא הולך ומפנה מקום לדברים אחרים. אצלי הוא מתפרץ במלוא עוזו רק פעם בשנתיים או משהו.
<בדיוק התפרץ עכשיו, כשקלטתי חוסר רצון מסוים של זוט לטוס לארץ עם כל הווג'ראס הכרוך, ועשיתי מזה הרבה יותר ממה שזה היה באמת, וזה גרם לנו - יחד עם דברים אחרים - להפסיד כרטיסי טיסה במחיר מצוין, מה שביחס אותנו רצח>

(())

ואני מקווה שלא אכפת לך שערכתי קצת את הפתיחה למועצת החירום. פשוט שיגע אותי שיש קישור לסרט [ארוך מדי] שלא התכוונתי לראות, ושלא כתוב ברור על מה מדובר!

[מי_מה*]

תמרוש מתוקה. חן חן על כל התשבוחות.
אתן כולכן כל כך עוזרות לי לייצב את המרכז הפנימי הזה, בחיי, הולכת לתלות שם שלט פליז נוצץ עם השמות לכן. עבר עלי סופשבוע נעים לגמרי, למרות מר בחור שהתנהג מוזר ולא נפגשנו. והצלחתי להיות מבסוטית לגמרי ממה שיש ולא לתת להתנהגות שלו לצבוע לי ולקבוע לי את מידת שביעות הרצון. וזה המון בזכותכן.
הולכת לראות את הפתיחה של המועצה. אם כי מראש אני בטוחה שתמרוש עשתה עבודה מצוינת.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

שבוע טוב @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כל מה שאמרו וגם

למרות מר בחור שהתנהג מוזר ולא נפגשנו
זהו, עם מישהו שאת לא בטוחה בו במאה אחוז, זה ישר זורק לספקות חרדות וחששות. לפעמים מוצדקים ולפעמים מופרכים.
מהצד שלי (הצד של אחרי, עם הקושי והעצב והעלבון): תיהני ממה שיש כרגע, ותודי על זה כרגע. זה יעזור לך לראות, אם וכאשר הפשטידה תיכנס לתנור, בעיקר את הטוב שהיה בזה.

[מי_מה*]

הי קרוטו, טוב שבאת. יש הרבה קוי דמיון בין הסיפורים שלנו. סיכוי סביר שגם הסוף יהיה דומה... P-:
משהו שחשבתי הבוקר: בני אדם יש להם נטייה לקצוות, האמצע, האיזון, הוא משאת נפש שצריך כל הזמן לחתור אליה. בענין הזה של המרכז הפנימי היציב, רשמתי לעצמי לשים לב שאני לא נעה מקצה של חוסר מרכז מוחלט והתנהלות שהיא כולה תגובה למה שאני מקבלת מהעומד מולי לקצה שבו המרכז הפנימי הופך להיות חומה בצורה ואני הופכת להיות אטומה לעומד מולי. מה יעזור לי למצוא אמצע? שאלתי את עצמי ומיד עלתה התשובה - אמונה. כשאני מאמינה באמת ובתמים שהחיים/אלוהים/היקום מזמנים לי את ההתנסויות שאני זקוקה להם ושהכל יהיה בסדר, אז אני יכולה להתנהל במערכת היחסים (ובעצם בכל דבר) מתוך שלווה יחסית, לא לחשוב שכל פיפס הוא כזה חשוב. אז אם בא לי להתקשר אני מתקשרת ואם בא לי לחכות שהוא יתקשר אני מחכה ויודעת שככה או ככה אם נועדנו להיות ביחד הדברים האלה לא משנים ואם לא נועדנו להיות ביחד לא יעזרו לי כל הטאקטיקות בעולם. ובינתיים עושה את המיטב להינות ממה שיש ולהגיד תודה . תודה @}

[עדינה_ניפו*]

חכמה אחת! כל מילה זהב...
אני איתך

[מי_מה*]

לחיות את חיי כאילו הם זהב
איזה שיר יפה ועליתי עליו לגמרי במקרה היום והוא ממש מדויק למה שאני מרגישה. מה שהכי משמח זה שלראשונה מזה המון זמן אני מצליחה לייצר את ההרגשה הזאת מבפנים...

[מי_מה*]

יום מושלם לפשטידה
שלשום בבוקר תקפה אותי פתאום תחושת בטן מהסוג שמבשר לי על משהו לא טוב שעומד לקרות. אמרתי לעצמי שזהו, נגמר הסיפור עם מר בחור גם אם אני עוד לא יודעת את זה. הוא באמת לא התקשר כל אותו היום, שזה חריג, אבל איכשהו זה לא הפתיע אותי. התעוררתי למחרת בבוקר (אתמול) וניחוח פשטידה עלה באפי. תוסיפו לזה את ריח פריחת החרובים שממלא את חדר השינה שלי והתוצאה היא שילום מהמם חושים. עוד היה מוקדם בבוקר אז ניצלתי את הזמן לתירגול מודרות. משהו בי אמר לי לתרגל את המודרה ללב שבור, אפילו שהלב שלי לא שבור. איכשהו נראה לי שאזדקק. מייד על הבוקר התקשר מר בחור ולרגע חשבתי שאולי התחושות שלי מטעות, אבל אחר כך בערב באתי אליו והיה לא כייף. נרדמתי מהר אבל התעוררתי ומצאתי את עצמי חופרת. לשם שינוי לא חשבתי על כמה אני לא ראויה ואיך הוא לא רוצה אותי אלא דוקא על כמה אני ראויה למישהו שישמח יותר בחברתי וירצה אותי באופן קצת יותר פעיל והרגשתי מספיק ראויה גם להעיר אותו ולשתף אותו בהרגשה שלי. אמרתי שככה אני לא רוצה יותר. הוא האשים את התיזמון. אני אמרתי שזה לא משנה ושבכל מקרה אני לא חושבת שזה אומר משהו עלי רק שזה לא הולך. אפילו ניסינו עוד פעם אחת לשכב וזה גם לא היה מוצלח. הפעם אני הפסקתי את זה באמצע ואמרתי לו שזה פשוט לא הולך וזו עוד סיבה שנפסיק להיפגש. אולי אם הסקס היה מדהים היה לי יותר קשה לוותר על הקשר, אבל גם מישהו שלא סגור עלי וגם סקס בינוני זה לא לענין. לעת עתה הגיעו יחסינו לסוף דרכם, אם כי אני לא סגורה על זה הרמטית.
פשטידה למישהי? חם חם וטרי, עכשיו יצאה מהתנור... P-:

[ג'יני_וויזלי*]

<לילה טוב>

[מתחדשת*]

וניחוח פשטידה עלה באפי
אני חושבת שאני מכירה את הריח הזה. יש לזה ממש ריח פיזי, והוא באמת הולך יופי עם פריחה של חרובים.

[רוקדת_לאור_ירח*]

גם ממני חיבוק.
כשאני קוראת אותך אני הרבה יותר מודאגת מ: איפה לעזאזל את מצליחה לאפסן את הילדים בתדירות שמישהו יהיה מספיק סבלן להמשיך להיפגש איתך? אצלי זה אף פעם לא עבד. אולי כי לא הסכמתי לאפסן ליותר מפעם בשבוע, גג פעמיים במקרים הארד קור ויותר לצרכי עבודה, נניח. אני שואלת כי בעיני זה חלק מהעניין, החבילות שאנחנו מביאות איתנו. לא מזמן שמעתי מישהי שטוענת שמצאה בן זוג כי הבן שלה כבר בן 18 ועבר לאבא שלו. סליחה על הטון שאני מביאה, אם אני נשמעת מרירה זה רק מפני שאני באמת כזו. בכל תחום אחר אני מלאת אושר רוב הזמן, אגב, וגם כשקשה אין יאוש בעולם כלל.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הו....


פשטידה למישהי?
לא! לא רוצה עוד מהתבשילים המעוכים האלה! נו טוב, אם כבר הכנת ונשאר משהו... אבל רק ביס. רוצה לחזור, ושנחזור כולנו, כמה שיותר מהר, לסלטי פירות עסיסיים וטריים עם אגוזים ודובדבנים למעלה וכל טוב הארץ. מתי כבר מחלקים את המנה הזו?

גם מישהו שלא סגור עלי וגם סקס בינוני זה לא לענין
נכון, אומר הראש. והבטן חמרמרת

שוב

[רוקדת_לאור_ירח*]

גם מישהו שלא סגור עלי וגם סקס בינוני זה לא לענין
עכשיו, כשקרוטו הדגישה את השורה הזו: כמה טוב שנפטרת ממנו

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

בדיוק היום עשיתי פשטידת כרישה וזה היה מאוד טעים! לכל שונאי הפשטידות.
גם מאוד מאוד אוהבת
סלטי פירות עסיסיים וטריים עם אגוזים ודובדבנים למעלה וכל טוב הארץ.

פשוט הייתי חייבת לאמר ללא שום כוונות נסתרות מאחור. סתם פשוטו כמשמעו וסליחה על הפלוציות.
ולגבי הפשטידת חרובים שלך, קצת חוזרת על דברי אך זה מתאים: למי יש כוח אליהם??
עזבי! תהני מהחיים. לכי לראות הופעה/בלט/קונצרט/הצגה טובה עם חברה. אולי איזה יום מושקע עם הילדים. אולי לים לבהות במרחבים, אולי איזה ספר טוב במיטה, אולי להתחיל איזה תחביב חדש ועוד ועוד ועוד.
וסלט פירות יגיע בוורסיה כזו או אחרת

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

למי יש כוח אליהם??
יש, יש

[מי_מה*]

אח, איזה שיר הבאת!
והפשטידה הזאת, כדרכו של אוכל שחבל לזרוק, עוד לא הוחלט מה יעשה בה. כל השיחה ביננו נערכה מתוך דימדומי שינה ולפנות בוקר, הבחור, כמו בפעם הקודמת שעשיתי אתו שיחת סיכום, לא ממש חושב שזה סוף פסוק ואני עוד לא לגמרי סגורה על זה. בינתיים פשוט מרפה. נראה מה יהיה.
נקודות, אל דאגה, תחביבים חדשים אני לא צריכה כי יש לי טונות של תחביבים וותיקים ואהובים שממלאים את חיי וכבר מחר אני הולכת להופעה! שי בן צור והראג'סטן ג'יפסיס ומטבוחה פרוג'קט! אני הולכת עם אחי. כשדיברתי איתו על ההופעה אמרתי לו שאולי גם מר בחור יבוא והוא אמר "אני בטוח אבוא, אני משפחה שלך ואני אף פעם לא אעזוב אותך". איזה אח מתוק.
ואשר לשאלות של רוקדת, שלא תחשבי, גם אני לא מלינה את הילדים יותר מפעמיים בשבוע אצל הורי. במקרה הזה גם זה לא תמיד היה נחוץ, כי בל נשכח שגם למר בחור ילדים משלו והוא מאוד מאוד מחויב להם, כך שדוקא הסבלנות לא היתה בעיה. הוא מבין את החבילה שלי ומצויד בחבילה משלו...
חיבוקים גם למתחדשת ול לילה טוב (איזה ביקור מפתיע ומשמח) ולכולן

[הגבירה_בחום*]

גדול גם ממני!!
אני כמובן בכלל לא ידעתי שיש מר בחור, והנה עשיתי השלמות.
נשיקות ו- @}@}

[עדינה_ניפו*]

רק שתדעי שאני נכנסת ועוקבת באהבה.
סומכת עליך

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הבחור, כמו בפעם הקודמת שעשיתי אתו שיחת סיכום, לא ממש חושב שזה סוף פסוק ואני עוד לא לגמרי סגורה על זה
גם אני, כשנפרדתי ביוזמתי, למרות שזה היה מאוד-מאוד ברור, לא החזקתי מעמד ואחרי 10 ימים כבר היתה שיחת חידוש.
למה כשזה בא מהצד שלהם זה תמיד סופי?

[קן_לציפור*]

לשם שינוי לא חשבתי על כמה אני לא ראויה ואיך הוא לא רוצה אותי אלא דוקא על כמה אני ראויה למישהו שישמח יותר בחברתי וירצה אותי באופן קצת יותר פעיל והרגשתי מספיק ראויה גם להעיר אותו ולשתף אותו בהרגשה שלי. אמרתי שככה אני לא רוצה יותר
איזה יופי, משמח בפני עצמו. הגיע הזמן.

לעצמי שזהו, נגמר הסיפור עם מר בחור גם אם אני עוד לא יודעת את זה. הוא באמת לא התקשר כל אותו היום
תראי איזה טריקי המיינד שלנו. אנחנו מריחות למרחוק את ריח הפשטידה, אבל לא מבינות שאנחנו מבשלות אותה ולא הוא...

[מי_מה*]

למה כשזה בא מהצד שלהם זה תמיד סופי?
כי לדאבון הלב כשזה בא מהצד שלנו , הרבה פעמים זה בא כשאנחנו עוד בעצם רוצות שימשיך רק מבואסות מהמחסור בצד השני, והם כשהם רוצים ללכת הם באמת רוצים ללכת. הכללה גסה משהו אבל גסות לא תמיד באה על חשבון הדיוק...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הכללה גסה משהו אבל גסות לא תמיד באה על חשבון הדיוק...
יאפ.

[לילה_טוב*]

אה, אבל אני עוקבת בנאמנות (אם כי בשקט) אחר מעללייך..

[אנד_לוסיה*]

בחור שמצויד בחבילה משלו...זה שולח אותי למחוזות מאוד לא פשטידתיים
ועכשיו רגע ברצינות, אחרי שהשלמתי פה פערים. אני זוכרת היטב שני רגעים חשובים מאוד בתולדות מועצת החירום הפרטית שלי. הראשון הוא הפעם הראשונה שבה התחלתי עם מישהו, זה סיפור שלא שייך הנה ומצדיק יריעה משלו, אבל זה היה רגע [התראת פלצנות] מעצים מאין כמוהו אף על פי שלא היה לזה שום סיכוי.
הרגע השני הוא הפעם הראשונה שבה הודעתי לאיזה מר אחד שיחזיר את המפתחות (פשוטו כמשמעו). ואל תשאלי באיזו תקופה הייתי, ולאילו דרגות של קבצנות רגשית וגופנית הגעתי. אבל כאן פתאום אמרתי עד כאן, תודה אבל לא תודה, ומגיע לי יותר מזה, ולא מגיע לי הדרעק הזה.
אחרי אינספור ריבאונדים ובעיטות שחטפתי, שכמובן רק המעיטו את יכולתי להפסיק לרַצות ורק הגבירו את כמיהתי לכל מה שדומה לאהבה אבל הוא לא באמת זה, רק קצת חיבה ומשיכה וערגה לקצת ביטחון והערכה, אמרתי הבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף ועשיתי סטופ. הייתי עצובה מאוד באותו יום, אבל גם חזקה מאוד. והכוח שזה מילא אותי בכל זאת החזיר קצת שמחה אחרת ופיצה על העצב. כי ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון.

עכשיו, בלי להיכנס לשאלה מה נכון לעשות במקרה שלך, אני חושבת שעצם העובדה שיש פה איזה סף שאת לא מוכנה לרדת מתחתיו, זה הדבר החשוב. זו תחילתה של הכרת ערך עצמך אמיתית, ועכשיו יאללה גשם שיירד עליה והנבט הזה יגדל עוד ועוד. זה הדבר היחיד שבאמת חשוב פה (זה, וגם להפסיק לומר לזרוק וכל מיני דברים כאלה על בני אדם. בסדר, כבר היינו בסרט הזה שאנחנו נשים ולכן מותר לנו נגד המנייקים האלה. חלאס, בגילנו כולם כבר מבוגרים ומצולקים ומורכבים מספיק).

<טוב נו, התפרעתי קצת על חשבונך. הרי אצלי סגור>

[עולם_ומלואו*]

אני עוקבת בנאמנות (אם כי בשקט) אחר מעללייך..

[מי_מה*]

אנדלוסיה, איזה צחוק שיחררת ממני על הבוקר (ניחר מהסיגריות של אמש אבל שיהיה)! המעט שאת יכולה לעשות לנוכח העוול הזה שאצלך סגור, הוא להתפרע אצל אחרות.
דעי לך שמאוד שימש אותי המשפט הזה שלך: הקבצנית שלוקחת כל ג'יפה שנותנים לה ועוד אומרת תודה . (זה נכתב אי שם ביולי...) אני ממש השתמשתי בו כאבן בוחן האם אני באמת מטפחת מרכז פנימי יציב ועושה מה שבא לי ולכן זה בסדר לקבל מיעוט פגישות ועוד כל מני ענינים, או שאני מקבלת את זה כי אני לא רוצה לאבד את המעט שיש, כלומר קבצנית. אז אני מודה לך על הנייר לקמוס הזה .
וגם לוקחת לתשומת ליבי את השימוש המודע בשפה ....
<חוץ מזה, אם כבר, מימה תמיד העדיפה למחזר על פני לזרוק>

[אנד_לוסיה*]

נו, אז בדקתי ביולי וראיתי שאני חוזרת על עצמי. אז מצד אחד זו הוכחה לאמיתות הדברים, ומצד שני זה קצת מדאיג... מין אלצהיימר נעורים שכזה.