באופן טבעי

למה את שלילית? הדברים היו מדויקים אז והיום , במקום לראות בזה חזרה על עצמך אפשר לקרוא לזה מוטיב חוזר...חבל שגם הסיבה בגללה נכתבו הופכת להיות מוטיב חוזר P-:

ושכחתי לספר שאתמול ראיתי שני חזירי בר. יצאתי להליכה (שבזמן האחרון אני עושה חלק מזה בריצה ושוב מוכיחה לעצמי שלא כדאי להצהיר הצהרות, כי שנים אני אומרת שאני שונאת לרוץ ופתאום התחשק לי וניסיתי ואני נורא נהינת) ופתאום נסו מפני שני חזירי בר ע נ ק י י ם . לרגע פחדתי שהם ישעטו לעברי אבל הם שינו כיוון ונמלטו אל בין העצים. שיואוו איך התרגשתי. הולכת לחפש בחיות טוטם מה הפירוש של חזירי בר ומה זה אומר לפגוש אותם.

שיט, חזיר בר הוא לא חיית טוטם.
נו מילא אתנחם בזה שראיתי חיית בר בסביבתה הטבעית ובימינו גם זה סוג של נס.

מילא אתנחם בזה שראיתי חיית בר בסביבתה הטבעית ובימינו גם זה סוג של נס.
לגמרי

חייבת לעדכן שההופעה היתה ענקית. מעולה. וגם עלו לי שם כמה תובנות. פתאום שמתי לב לזה שבהופעות אני חופרת. לא במובן הריקודי. בקטע של המחשבות. כולי עטופה במוזיקה ובמקום לעוף עליה אני מנתחת אותה, מפרשת, כותבת בראש פוסטים שאף פעם לא נכתבים באמת. זה חבל, כי אז אני לא חווה את החוויה אלא רושמת אותה. כשחשבתי על זה עוד קצת הבנתי שלפעמים (בעצם כמעט תמיד) אני ככה גם בסקס. אז מה הפלא שזה לא 'יוצא' טוב. הרי איך אפשר להיות עסוקה בחפירות וגם קשובה למה שהגוף שלך מספר , לא כל שכן הגוף שנמצא עם הגוף שלך.
מסקנה אופרטיבית: לעבוד חזק על ענין החפירות. אולי זה הזמן להיכנס שוב למשטר דיאטת המחשבות שהציעה לי ל' הפסיכולוגית אי אז לפני שנתיים אחרי אחת הפרידות מעמיר. למען הקוראות ששכחו אזכיר שדיאטת מחשבות היא טכניקה שבה, כאשר יש נושא שאת מתאבססת עליו, הקציבי לעצמך מספר דקות שתוכלי לעמוד בו (נגיד 3 דקות) לשעות קבועות ביום. בשעות האלו את קובעת עם עצמך פגישה ולמשך הזמן שהוחלט עליו חושבת רק על הנושא המאובסס. בכל זמן אחר, אם את תופסת את עצמך חושבת על הנושא הנ"ל עלייך לחדול ממנו ולהגיד לעצמך כסקארלט אוהרה בשעתה: "אחשוב על כך בשעה ארבע".
היו לי המון דברים לכתוב על ההופעה, שהרי כאמור רוב הזמן עסקתי שם בלחשוב עליה, אב אז הבנתי שזה לא ממש מענין.
מה שכן, לא הצלחתי לכתוב כאן מאז שלשום כי אחרי ההופעה הלכנו אחי ואני, אליו הביתה, תוש המתוקה התעוררה לכבודינו, אני שתיתי תה והם לא וקצת קיקשנו והלכתי לישון על הספה שלהם למשך שעתיים תמימות ואז נסעתי הביתה ליום מימה אופיני שכלל הכנת ילדים ושליחתם לבצפר, עבודה בכביסה, שני שיעורי יוגה ובין לבין טיפול בענינים שוטפים והייתי כל כך עייפה שכל פעולה עלתה לי במאמץ אדיר וכבר לא ראיתי בעיניים. באמת. לא כביטוי, ממש היטשטשה לי הראיה. אז עם כל הגעגוע לכתוב כאן, לא יצא.
ורציתי גם לספר שאני חווה את השלבים, שכבר למדתי להכיר היטב בשנתיים האחרונות, של הקלה שבאה בעקבות פרידה ואחריה עצב ואחריו געגוע (הפעם זה קצת מתמסמס כי המר בחור ממשיך להתקשר כל יום ) ועם כל זה אני מרגישה איך הנבט הזה של המרכז הפנימי, ממשיך לצמוח וכל הרגשות האלה, החל בהקלה וכלה בגעגוע לא מפריעים את קצב גדילתו ואני כל כך אסירת תודה על זה.
אני גם אסירת תודה למתחדשת, שאחרי אחת מתלונותי על הלחץ להספיק להגיע מוכנה לקבלת שבת סיפרה שהיא מדליקה נרות בזמן גם אם עוד לא מוכנה ואז ממשיכה . אז זה מה שאני עושה ובאורח פלא אני מגיעה לזמן הדלקת הנרות הרבה יותר מוכנה, נשאר לי כבר ממש מעט לעשות אחרי. אז אני מדליקה, מברכת , גומרת את מה שנשאר ואז אנחנו עושים קידוש. הערב, פתאום דפיקות בדלת, השכנים מהבנין ממול החליטו שאחרי שהם שומעים את קבלת השבת שלנו מבחוץ כל פעם בא להם לנסות מבפנים, אז הם נכנסו והתכבדו ביין וחלה ונשארו איזה שעה והיה כל כך נעים! הזמנתי אותם לבוא כל שבת איך שהם שומעים את התופים
שבת שלום
אני מקנחת בשיר שהיה ההדרן של שי בן צור בהופעה ושכבר שמתי אותו לאחת מכן על הקיר בפייסבוק אבל הוא כל כך יפה סובב סובב העולם על ציר

את תמיד מצליחה לעורר בי מחשבה והשראה מציפה בי כל מיני רעיונות. תודה שבת שלום

את כזאת מקסימה ומעוררת השראה.....
בימים האחרונים אני כמעט לא מגיעה למחשב, מסיבות מובנות. אבל אם כן מגיעה, ישר מסתכלת אם יש חדש אצלך....

את כזאת מקסימה ומעוררת השראה.....
ממש ממש (-:
אוהבת אותך...

[-:
שמחה לשמח ולעורר השראה ותודה לכן. שיפתח לנו שבוע טוב. חמסין בפתח. זה נעים לי בגוף וגם קצת בנפש אבל התודעה מבקשת גשם. שפע של גשם והמון מיים חיים. מתפללת גם מכאן. גשם

@}


שדיאטת מחשבות היא טכניקה שבה, כאשר יש נושא שאת מתאבססת עליו, הקציבי לעצמך מספר דקות שתוכלי לעמוד בו (נגיד 3 דקות) לשעות קבועות ביום. בשעות האלו את קובעת עם עצמך פגישה ולמשך הזמן שהוחלט עליו חושבת רק על הנושא המאובסס. בכל זמן אחר, אם את תופסת את עצמך חושבת על הנושא הנ"ל עלייך לחדול ממנו ולהגיד לעצמך כסקארלט אוהרה בשעתה: "אחשוב על כך בשעה ארבע".
זה פשוט גאוני!

והשיר של שי בן צור באמת מאוד יפה. לא הכרתי אותו בכלל-בכלל, אפילו לא שמעתי עליו עד עכשיו.

ויש גם שיר שאני רוצה לשים כאן בשביל לסגור את הנושא הקודם . ממש מילה במילה יושב בול.

קרוטו , שוב כתבנו ביחד
אני רק חייבת לקשקש קצת על שי בן צור. קודם כל הוא נסיך. באמת. טונות של כאריזמה ואיזה קסם אפל. המוזיקה שלו מגוונת כל כך! דוקא השיר ששמתי הוא קצת קיצוני בשקט שלו, אבל יש לו על פני כל הקשט משקט Cdz7qk]לסוער VC[/po]-A ויש שירים שהם באיזשהו ניב הודי ויש את הפיוטים בעברית שגם הם לרוב במבנה הקלאסי של קירטאנג הודי מתחילים שקט ועם כל חזרה על הפיוט נהיים יותר מהירים ומסעירים. ואיך שהבנאדם מדבר עם אלוהים, זה פשוט מכושף.

כבר היינו בסרט הזה שאנחנו נשים ולכן מותר לנו נגד המנייקים האלה
אני רוצה להגיד עוד משהו בקשר לזה ולשימוש המודע בשפה. כבר כתבתי במועצת החירום לפני כמה זמן שלפני כמה חודשים החלטתי לנקות את השיח שלי מדיבורים כאלו, מקיטורים על 'בנים' ומלקרוא להם בשמות וכבר ציינתי שם שמאז חיי האהבה שלי הרבה יותר מוצלחים. אז אני רוצה לחזור על זה גם פה ולספר שביום שלישי האחרון הייתי בסוג של דייט בחוף הים עם בחור מקסים ביותר. אני לא חושבת שיצא מזה משהו כי פיזית הוא לא משך אותי בכלל (אבל זה דיון שאני שומרת למועצה ) . היה מאוד נעים. גם מר בחור ממשיך להתקשר כל יום והדברים בעצם לגמרי פתוחים. הנקודה שאני חותרת אליה (בזיגזגים), היא שמאז שניקיתי את השיח שלי החיים שלי התנקו ממניאקים. ביקר לי, כל הקשרים שהתחלתי וסיימתי וגימגמתי היו עם בחורים הגונים ומצוינים. מבולבלים לעתים, עם כל מני שריטות ומטענים , אבל אנשים טובים ואני גם יוצאת הרבה פחות מצולקת וחבולה מכל הרפתקאה כזאת. למעשה כלל לא מצולקת וחבולה רק מתחזקת וגדלה ועל זה תודה לאל ולאלה. פששש אפילו יצא עם חריזה ומשקל. ובמסגרת הערכת היבול, יצא לי בחודשים האחרונים להיות בקשר עם לא מעט אקסים שלי, החל בדורי , אותו הכרתי לפני 26 (!) שנה עבור בטוני, אתו יצאתי לפני 17 שנה בסן פרנציסקו וכלה באביר שהוא ממש מהזמן האחרון ואני מוכרחה להגיד שהגעתי למסקנה שאני לא יורדת בכביסה. זה שינוי כל כך מדהים. תמיד חשבתי שעוזבים אותי, שנפטרים ממני נורא בקלות והנה אני מגלה שבכלל לא. היום ,למשל, שודרה ברדיו התכנית שבה רוקדת שלנו ראיינה את עמיר. ההשפעה שלי עליו היתה כל כך ניכרת ובולטת בבחירות המוזיקליות שלו,שהייתי חייבת לדבר איתו אחרי התכנית. הוא לא התכחש לחותם שהשארתי בו ואני גירגרתי לי בסיפוק.
טוב נו סתם משוויצה.
שבת שלום. אור ואהבה.

@}

אגב, לי היתה ברורה ההשפעה שלך עליו לאו דווקא במוסיקה, כי עם המוסיקה היו לנו הרבה בעיות בדרך. מאד נהנינו לראיין אותו.
בקשר ללא יורדת בכביסה, זה נעים לגלות.

תודה על ההכרות שעשית לי עם המוזיקה של שי בן צור (-: הוא עורר בי זכרונות טובים מהודו...

(())(())

יש בי קול קטן ומרושע שאומר שמה החכמה לא לרדת בכביסה? ומה, הכתמים מחבקים אותך בלילה? לא!

סליחה, רק אני לא הבנתי את הדימוי?

גם אני צריכה הסבר. כלומר, בגדול אני חושבת שאני מבינה את דימוי ה"לא לרדת בכביסה" (שזוכרים אותך, שאת משאירה חותם וכו'..) . אבל מה המסקנה שלך? להתפשר ? ואם כן, על מה (להתפשר)?

יעלצי הבנת נכון. אין מסקנה.
קצת הגיגים על פארש
שבוע טוב ומבורך

יש בי קול קטן ומרושע שאומר שמה החכמה לא לרדת בכביסה? ומה, הכתמים מחבקים אותך בלילה? לא!
אולי לא, אז מה! אבל גם למחמאות לעצמך יש מקום!


שבוע טוב ומבורך
לך ולכולנו @}

אולי לא, אז מה! אבל גם למחמאות לעצמך יש מקום!
@}

אמא שלי, וזה אולי לא יפתיע פה אף אחת שמכירה אותי, יש לה בעיה בלחכות, אז היום, כמה ימים לפני התאריך, חגגנו יומולדת לאחותי . כמו שקורה הרבה פעמים בארוחות משפחתיות אצל הורי, מגיע שלב כלשהו שבו קורסים כולם בסלון, חצי מעולפים מרוב אוכל ורואים טלויזיה. והיום היה מחווה למוני מושונוב. כבר נכנסתי פה פעם לכתוב אחרי איזו מחווה כזאת לאריק איינשטיין. יש משהו בתכניות האלה שמציף אותי ברגש. וגם מוני היה כזה מתוק, ואיך הוא התרגש והצטנע ובכה. מקסים. אבל גם יש את הענין הזה שכל החבר'ה האלה שהיו צעירים ופרועים כשהייתי ילדה, עכשיו הם , איך לאמר... זקנים. אריק היה בטירונות עם אבא שלי והם בני 71, השאר סביב השישים ואני גם כבר לא ילדה. ובכל זאת אני רואה אותם על המסך והם עדיין צעירים ואני עדיין ילדה. אבל בכלל הסיבה שאני מזכירה את התכנית הזאת, היא המשהו שמוני אמר ממש בסוף ושענה לי על עוד קול מרושע שצץ ומציץ לי פה מדי פעם. הוא אמר שמה שהפך את הכל למתקבל היה האהבה שהיתה שם. ואז חשבתי לי שהנה זאת התשובה לקול ההוא ששוב שואל אותי למה לשטוח את הפרוטות שלי דוקא בבאופן טבעי. אהבה. אני כותבת על אהבה, אני מוקפת באהבה, אני מחפשת אותה ומיצרת אותה ובוחנת אותה וקמה ונופלת אתה ויש לזה מקום וזה קול שחשוב להשמיע. אז תודה למוני, גם על שנים של תרבות בכל הגבהים וגם על המשפט הזה.

---

צהריים ותיכף שבת וצריך למהר ולהכין את הבית אבל אני יושבת מול הפייסבוק. שני פרצופים מופיעים שם, זמינים לצ'אט. יש עוד המון, אבל השניים האלו , בהם יסופר. האחד כונה פה 'יפתח' והשני הוא המר בחור האחרון. 'נו' אני חושבת לעצמי 'מישהו מכם הולך לדבר אתי?' ומכאן אני כבר עפה למחשבות, שלו איחדתי את כל מעלותיהם היה יוצא הבחור המושלם. יפתח מביא רמה אחושלוקי בכל מה שקשור לגוף, אבל כפרטנר לא הייתי בוחרת בו. הוא הגון וחביב אבל יש לו דעות פוליטיות מזעזעות והוא לא יודע להתנהג. המר בחור הוא מקסים לגמרי ברמת התקשורת והלב אבל בגוף, אפס, זה לא זה... ובעצם , אם חושבים על זה רגע שניהם לא באמת רואים אותי, לא באמת רוצים. הראשון רוצה סקס, השני שיחות נפש ואף אחד מהם לא מוכן להתאמץ בשביל זה. אז אולי זה בכלל לא הבחור המושלם.
'מה את רוצה?' אני שואלת את עצמי מהבוקר, ולא ממש מוצאת תשובה. אבל אני רוצה שמי שעומד שם מולי ירצה להיות אתי וזה מביא אותי שוב לנקודה של מוני. שהדברים יעשו באהבה. לא חשוב לי האיך והכמה ואני לא צריכה שיחזיקו אותי, כי את זה , תודה לאל, אני עושה בעצמי, אבל שתהיה שם אהבה. ועכשיו מתלבטת מה לעשות עם זה.

---

שוב כתבתי פוסט שלא באמת אומר משהו, אבל הדברים ישבו לי בקצות האצבעות והיו צריכים להיכתב.

@}

שוב כתבתי פוסט שלא באמת אומר משהו
לא מסכימה איתך
כתבת כמה חשוב שהדברים יעשו באהבה
וזה באמת חשוב.

שוב כתבתי פוסט שלא באמת אומר משהו מה זאת אומרת לא אומר משהו?! אומר הכל!

<גם אני ראיתי את מוני אתמול והרגשתי את כל מה שאמרת כאן>

<גם אני ראיתי את מוני אתמול והרגשתי את כל מה שאמרת כאן>
לא מקורי אבל מה לעשות "אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה" (-:

הוא הגון וחביב אבל יש לו דעות פוליטיות מזעזעות והוא לא יודע להתנהג

רק אני לא מצליחה ליישב את הסתירה במשפט הזה?

צודקת יש סתירה. אסביר. מצד אחד הוא מתנהג יפה כשהוא כבר מגיע, מצד שני הוא יכול להתעלם מאסאמאסים ולקבוע ואז לבטל וכאלו. מצד אחד כשאנחנו מדברים הוא מגלה איכפתיות ויש בו משהו חם וחמוד ומצד שני אז נחשפות לעתים הדעות הפוליטיות שלו שהן לא חמודות בכלל ץ בקיצור עם גוךף כמו שלו הוא לא צריך לדבר כל כך הרבה, אבל הוא מתעקש על שיחה לפני שניגשים למלאכה (זה מהצד של ההגון). מיישב קצת?
חיבוקים לכולן ושבוע טוב

קצת. כי תשמעי, מצד אחד בא לי להגיד לך שתעיפי אותו ותשכחי ממנו, ומצד שני התיאור הזה יכול לשבת לא רע גם על פ'.

אומר הכל!
וגם מזכיר לי הרהורים שחלפו אצלי בימים האחרונים. התחלתי לכתוב מגילה חסרת פואנטה אבל גיליתי שבסך הכל מנסה לומר במילים אחרות את:
אני רוצה שמי שעומד שם מולי ירצה להיות אתי וזה מביא אותי שוב לנקודה של מוני. שהדברים יעשו באהבה. לא חשוב לי האיך והכמה ואני לא צריכה שיחזיקו אותי, כי את זה , תודה לאל, אני עושה בעצמי, אבל שתהיה שם אהבה.

אהבה זה חשוב. הכי חשוב זה שהדברים ייעשו באהבה. משפט מפתח
כמה את מרשה לעצמך להביא לשם אהבה? אני שואלת את עצמי אגב את אותה השאלה. ובאותה מידה, האם את נותנת יותר אהבה ממה שאת רוצה ויכולה?

אהבה זה חשוב
לגמרי במקרה עליתי על השיר הזה שמתאר בדיוק כמה ואיך. xl4n57LH0]love g[/po]&list=MLGxdCwVVULXfDGWL0alXeiJDzADqWYd w&playnext=8

שתעיפי אותו ותשכחי ממנו
אין פה מה להעיף. אני מזכירה למען הפרוטוקול שמדובר בבחור מאוד צעיר (אוטוטו 27) שחי בארץ אחרת ובשנתיים האחרונות אנחנו נפגשים באופן מאוד עניני כשהוא מבקר בארץ מי גאון של מימה (2009-02-01T13:59:24)

'מה את רוצה?' אני שואלת את עצמי מהבוקר, ולא ממש מוצאת תשובה. אבל אני רוצה שמי שעומד שם מולי ירצה להיות אתי
אוי, כל כך מוכר לי. זה קורה לי כל הזמן מול בעלי!
אני שואלת את עצמי "מה את רוצה עדינה?!" והתשובה היחידה שעולה היא שאני רוצה לדעת שהוא רוצה להיות איתי.
אבל שמעי... זה מה זה תעתוע, תאמיני לי.
זה הראש שלנו תקוע באגו ולא מסוגל לראות ממטר את מה שקורה בתוכינו.
אנחנו תקועות באשליה שאם רק היינו יודעות בוודאות ש"הוא" רוצה אותי אז הכל היה בסדר.
ובאמת ברגע שמשהו שהוא עושה מצליח לשכנע אותנו שהוא "באמת" רוצה אותנו אז לזמן מסוים זה מרגיע ואנחנו יכולות להמשיך לחיות.
אבל זה כל כך זמני כי זאת לא האמת.
האמת היא שאני רוצה להרגיש אהובה, להרגיש שווה, להרגיש מוערכת ועוד ועוד ועוד
וכל עוד אני מחפשת אישור לזה מבחוץ אני רק אמשיך למצוא לראות איפה זה חסר.
וזה לא שאני ארגיש אי פעם מושלמת או שלא ארגיש יותר צורך או רצון להרגיש נאהבת מאחרים אבל אני כן חושבת שהפוקוס על זה הוא מאד לא מאוזן.
אני אישית לאחרונה ממש מתרגלת את החזרת הפוקוס למגרש שלי.
למה לי לשים כל כך הרבה אנרגיה איפה שזה בכלל לא עינייני?!
מה זה ענייני איך הוא מרגיש כלפי? (את לא יודעת כמה הנושא הזה רלוונטי לי!)
אם הוא מתייחס אלי בצורה שלא נעימה לי אז אני יכולה להגיב בהתאם.
הבעיה היא כשאני מתחילה לפרש את הפעולות שלו.
אם הוא עושה ככה אז סימן שלא אכפת לו ממני מספיק...
אם הוא עושה ככה אז סימן שהוא לא באמת מתאמץ או רוצה או אוהב....

לדעתי, היה עוזר לנו להיות הרבה יותר עיניניים.
לא טוב לי - אני אומרת.
יש משהו שאני רוצה אחרת - אני אומרת.
יש משהו שאני לא מבינה - אני שואלת...

אם הוא לא רוצה אותי,זה עניינו, אחריותו.
מה שאני רוצה ומרגישה, זה ענייני ואחריותי.

הקיצר, צריך ללמוד להפריד.

ואז אנחנו מתפנות להבין באמת מה אנחנו רוצות ולא רוצות.

זהו,זה מה שיצא וככה מוסיפה לדף!
נשיקות

עדינה'לה, מתוקה אחת. חכמה. תודה. נו הרי זה בדיוק מה שאני עובדת עליו לכל אורך הקשר המוזר הזה. ורוב הזמן זה גם די מצליח P-:
נשיקות בחזרה

נכון...
קצת התלהבתי יתר על המידה.
צטערת על המגילה...

נו הרי זה בדיוק מה שאני עובדת עליו לכל אורך הקשר המוזר הזה
כמו שאת רואה, אני בהזדהות מוחלטת!

מה פתאום מצטערת? זה עונג צרוף לקרוא את המגילה הזאת

הוי עדינה,
תודה גם בשמי (-:
חותמת על כל מילה שלך.
מוזמנת לבוא להתפיית גם אצלי (-:
ונשיקות לבעלת הבית @}

הא.. להתפייט כמובן... פחח (-:

עדינה, כתבת נפלא @}

אבא שלי ואני עוברים זה מול זה על השבילון הקטן מתחת לחלון המטבח שלהם. אדן החלון בולט החוצה והשביל צר ואבא שלי שם יד על ראשי שלא אפגע. הוא עדיין גבוה ממני בהמון וידו על ראשי נעימה לי

---

הפיונת ואני בחנות והיא רוצה מסטיק. שטוח ודק כמו אצל סבתא. אני בוחרת מסטיקים מהסוג השטוח , הרגיל, כמו שפעם היה רק כזה וכמו שנקודות מעדיפה כי הוא בלי לכה. אנחנו פותחות את החבילה אחרי שגמרנו לשלם והיא חוטפת ת'ג'ננה. "רציתי צר יותר". "אין צר יותר" אני מתעקשת בטוחה בצדקתי לגמרי והיא מתעקשת שיש , שאצל סבתא יש ושתינו צודקות נורא ואני עוד שואלת מישהו שעובר"נכון שאין מסטיק צר יותר מזה?תגיד לה" והיא כבר בוכה בכי של חרון ועלבון. "בואי נלך לסבתא" היא מבקשת ואני אומרת שבסדר למה לא ובטוחה ששם תוכח צדקתי והיא תראה שזה בדיוק אותו מסטיק שקניתי לה. סססאמו היצרנים האלה עם כל ההמצאות החדשות שלהם , באמת יש צר יותר. איך היה לי לא נעים. הסכמתי לקחת אותה על הידיים אחרי זה עד לבית של דודה שלי שהיה התחנה הבאה במסלול כולי אשמה והתנצלות.

---

חלום
רוב\ בעלי בנפרד, בא לדבר אתי על משהו. אנחנו דוקא מתקדמים טוב בשיחה הזאת ומגיעים להבנה (לא זוכרת מה זה היה) ואז הוא אומר שאם כבר אנחנו פה ומסתדרים אז כדאי שנשכב ואני חושבת שאני ממש לא רוצה לשכב אתו ויודעת שזה יהי לי לא נעים, אבל גם לא נעים לי להגיד לו לא ועד שאנחנו כבר מסתדרים אז אני נכנסת אתו למיטה.. התעוררתי לפני שעשינו צעד נוסף... נשארתי מוטרדת הרבה זמן אחרי החלום הזה.

---

שבת שלום! אור ואהבה ושפע של גשם שפע של גשם שפע של גשם

שבת שלום! אור ואהבה ושפע של גשם שפע של גשם שפע של גשם

אני חושבת שסקס בחלומות בא פשוט לסמל התקרבות, לא פיזית. אולי לא נעים לך אפילו להיות במצב של הסכמה איתו?

נשארתי מוטרדת הרבה זמן אחרי החלום הזה.
כבר היו לי חלומות שבהם סקס סימל דברים אחרים לגמרי, ורק כשנפתחתי להבנה הזאת הצלחתי להבין בצורה הרבה יותר טובה את המשמעות והתפקיד של החלום.


שבת שלום! אור ואהבה ושפע של גשם שפע של גשם שפע של גשם

המממ, מענין. באמת בתקופה האחרונה אנחנו במצב של הסכמה. זאת אומרת שבפעמים המעטות שאנחנו מדברים זה מצליח להישאר רגוע ולא מתדרדר לצעקות תוך חמש דקות ולמרות סירובי העיקש לשלוח אליו את הבנים (נו באמת?!)השיחות ביננו רגועות עד ידידותיות. בגלל זה גם החלום הרגיש נורא מציאותי. אולי קל לי יותר להיות איתו במצב של 'ברוגז'. בהחלט יתכן.

פתאום נופל לי אסימון ענק. התקופה האחרונה (כמה חודשים טובים) מאוד קשה עם הבכור. יש בו כל כך הרבה מאבא שלו. אתמול נפגשתי להתיעצות עם ל' הפסיכולוגית. היא טוענת שבעבודה שלה היא רואה שוב ושוב את הענין של הגנטיקה. "את עושה הכי טוב שאפשר" היא אומרת, "הכי טוב ואולי אפילו יותר מזה, אבל זה לא ישנה את זה שבגנטיקה שלו יש הרבה מאבא ואת זה לא תשנה ההתנהלות שלך ואפילו תרופות לא יכולות לשנות את זה, את פשוט צריכה ללמוד לקבל את זה ולאהוב אותו כמו שהוא" . מה אני אגיד, זאת משימה לא קלה בכלל ול' הפסיכולוגית מסכימה אתי שזה קשה. אולי החלום הזה בא להראות לי את ההסכמה לקבל, לא את רוב, אלא את בנו, את בני בכורי, לקבל ולהסכים. וזה לא אומר שאני צריכה לשכב עם מישהו בלי לרצות או לאפשר התנהגויות שלא מתאימות (אלימות, אלימות, אלימות) אבל לאהוב אותו, את הבכור, ככה , כמו שהוא.

גם אני חיבוק.
וגם אני חושבת שלקבל לקבל לקבל אותם כמו שהם זה מה שעוזר בכל מצב וכל בעיה.

תודה על כל החיבוקים! חיבוק בחזרה
עדינה ממי, מחקתי את הודעתך מטעמי שמירה על פרטיות, אבל קראתי את מה ששלחת וזה בהחלט מעורר למחשבה ולעבודה. נראה איך אצליח להטמיע את זה ליומיום שלי....
שבוע טוב והרבה אהבה לכולן

בלי קשר לאבא שלו,לכל אח מילדינו יכול להיות קושי שלא נרצה לראות.פעמים רבות זאת דווקא השתקפות של איזה חלק שלנו.
הוא שלם עם כל מה שיש בו,הוא לא אבא שלו.
הוא לא את.
ואת זה את יכולה לאהוב ולחבק חזק.
וגם אותך

אוי אוי אוי. באתי לחפש פשטידות ומצאתי את ה"מגילה" של עדינה...כמו בהזמנה לא מודעת.
וגמעתי את המסטיק הצר , ואת החלום, וכשהגעתי לענייני ילדינו ודמיונם לאביהם נשברתי והבנתי שאני צריכה פה כורסא נוחה וכוס קפה ולא פשטידה. (הבנתי, הבנתי כבר שיש משהו פה שלא הבנתי עם הפשטידות. אבל שווה לחפש, נראה לי, עוד ובנחת.)

לא השארתי סימנים בינתיים אבל אני פה כמובן, קוראת ומחבקת מרחוק @}

@}

טוב, אם כבר מדברים על פשטידות, אני רק אוסיף בהוראות ההכנה שאם נותנים לדברים לעמוד יותר מדי זמן הם בסוף מתקלקלים לגמרי ונרקבים ומעלים עובש ואז אי אפשר כבר לעשות מהם פשטידה וצריך פשוט לזרוק לפח. במקרה של המר בחור אפילו את זה אי אפשר היה לעשות כי הוא פשוט נעלם באופן הכי כיתה ט' שאפשר להעלות על הדעת.
וחוצמזה קצת הייתי חולה והיתה שריפה והיתה סופה אז לא ממש יצא לי לכתוב כאן.
וגם היו הרבה הכנות לביקור של דיויד סאי ששוב נדחה. אני מרגישה עם זה רע מאוד. באמת שעשיתי כמיטב יכולתי לפרסם והפעם גם שיתפתי פעולה עם סטודיו אחד גדול ומוכר מתל אביב והזאתי משם היא תותחית בשיווק ושמה פירסום בכל מקום אפשרי ובכל זאת מצאנו את עצמנו אתמול בבוקר עם ממש מעט נרשמים ודיוד התקשר ואמרתי לו מה המצב ושזו החלטה שלו לדחות או לבוא ולראות מה יהיה כי הישראלים יש להם נטיה (מעצבנת בטירוף) לחכות לשניה האחרונה עם ההרשמה. כמובן שעשר דקות אחרי שדיויד כבר שינה טיסה (ענין לא זול כשלעצמו) התחילו טלפונים ויכול להיות שאם הוא היה מגיע היינו מצליחים לעשות משהו, מצומצם יותר מהתכנית המקורית, אבל לכסות עלויות. הביטול מוציא את כולנו רע ואין שום ערובה לכך שבפברואר יבואו יותר אנשים. אני מרגישה עם זה רע.
אז הימים האחרונים היו כאלו ימים של השלמה עם זה שהתכניות שלי לא יוצאות כמו שדמינתי וזה שיעור חשוב וכל זה אבל גם מפרגנת לעצמי להתבאס.
רק עם הגשם אני לא מבואסת, אפילו שהציף , אפילו שנרטבות לי הגרביים והילדים מחליפים המון בגדים. מוכנה ללכת בגרביים רטובים שלושה חודשים רק שירד. עוד ועוד.
חיבוקים לכולן ותודה על הפירגון והאהבה שאתן מביאות.

מוכנה ללכת בגרביים רטובים שלושה חודשים רק שירד. עוד ועוד.
גם.

מוכנה ללכת בגרביים רטובים שלושה חודשים רק שירד. עוד ועוד.
גם. שלא לדבר על זה שניצלתי את הסערה כדי להאריך את חופשת חנוכה בעוד יום אחד ולא להסיע לגן (רוקדת משתמטת מחנוך חובה).

פעם כשמרקיורי היה בנסיגה אני הייתי בעיקר בכוננות תקלות ואובדנים, אבל בשנה האחרונה אני יותר שמה לב לתהליך חקירת העבר שמכין אותי לזינוק הלאה וקצת שכחתי מהקטע הזה של מרקיורי עם לאבד דברים ושיתחרבשו כל מני. אז לא הייתי מוכנה לרצף התקלות שפקד אותי אמש. הכנתי שיעור חגיגי של 108 ברכות לשמש. אמנם היום הקצר בשנה היה כבר איפשהו בן נר חמישי לשמיני של חנוכה ( שזה דוקע ממש יפה שהחנוכיה מלאה בלילה הכי ארוך, חבל שלא שמתי לב לזה בזמן אמת)אבל אני עושה את התרגול הזה תמיד סביב העשרים ואחד לחודש . הכנתי דיסק חדש, שיריינתי את מערכת ההגברה החדשה, הכנתי את כל מנורות הקריסמס שיש לי בבית ותכננתי לקשט בהן את האולם ולעשות את התרגול עם מוזיקה בפול ווליום לשם שינוי. רק מה, הלכתי לאולם ובהתקרבי אליו התחלתי לפשפש בתיק ולחפש את המפתחות ולא מצאתי. אז חזרתי הביתה וגם שם לא מצאתי וכבר חשבתי שהם נפלו לי איפשהו. התקשרתי לתלמידה שיש לה מפתחות אבל היא כבר יצאה. קיוויתי שהיא הביאה איתה את המפתחות שלה. תוך כדי הליכה לאולם פתאום ראיתי את התמונה של איפה המפתחות והבנתי שהשארתי אותם באולם עצמו בסוף השיעור של הצהריים כי יצאתי ממנו נורא בחיפזון. אם הייתי מנסה לפתוח את הדלת לפני שפתחתי בריצה לכל הכיוונים הייתי מגלה את זה קודם ומספיקה לתלות את המנורות. טוב, אני מגיעה לאולם, כולם כבר מחכים לי והמפתחות באמת בדיוק איפה שהשארתי אותם. לקחתי כמה נרות מהמחסן ואמרתי לכולם לשכב. בזמן שהם שוכבים ואני מנחה את התחלת השיעור רציתי להדליק את הנרות ולא מצאתי גפרורים בתיק. אז מהר מהר תליתי כמה מנורות וחיברתי למפצל רק בשביל לחבר אותו לחשמל ולגלות שהלך הפיוז P-: טוב מחטטת שוב בתיק, מוצאת גפרורים מדליקה שני נרות. שיהיה . רוצה להתחיל את הברכות לשמש, כולם כבר עומדים ולא מוצאת איפה מכניסים את הדיסק במערכת החדשה. נו אז מדליקים אורות ועוזרים לי, לא הולך . לא מוצאים. מתקשרת לידידתי ג' שמשתמשת במערכת הזאת רק בשביל לשמוע שאין למערכת דיסק, צריך לחבר אםפי או דיסק און קי. טוב, מביאה את המכשיר הרגיל שאני משתמשת בו ומתחילים סוף סוף, בלי התאורה וההגברה המיוחדות רק עם המנורה הקטנה ושני נרות ומכשיר אודיו קטן. אבל מה? כשזה עמוק זה נוגע. כל השאר חיצוני ויכול להעשיר את החוויה אבל בגרעין זה לא משנה. היה כל כך כייף!
ואני פשוט מסתובבת עם השיר הזה מהבוקר אז למרות שהוא לא היה בפסקול של הברכות לשמש הייתי חייבת להכניס אותו לכאן.

רק מציצה לרגע ומספרת שבאופן מוזר, אתמול נתקלתי ב"כשזה עמוק" ביוטיוב וחשבתי בפעם המי יודע כמה איזה שיר מיוחד ונהדר זה. יש כמובן גם את הביצוע היפה עם אביתר בנאי.

"כשזה עמוק עמוק שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים".

שבת שלום

יעל, אני שמחה שאת שותפה לי בהרגשה על השיר הזה. תודה על הציטוט הנוגע.
שבת שלום

שבת שלום

גם אני מאד אוהבת את השיר הזה.
שבת שלום

אהלן מימה.
היום נעלתי את המפתחות בתוך האוטו..., פרצתי את האוטו וחילצתי אותם. כבר קרה לי לפני בערך שנה ואז, רצתי לשכפל את המפתחות לאוטו. אבל אין לי שמץ של מושג איפה השכפול הזה לכל הרוחות!
ולגבי כשזה עמוק.
בזמנו הייתי במקום עבודה, לכבוד סוף השנה כל אחד היה צריך לבחור שיר ועשינו דיסק לכולם. הבחירה שלי הייתה : כשזה עמוק. מתה על השיר הזה. מתה על קורין אלאל ומתה על ענבל פרלמוטר שלצערי לא נהנה מהכישרון האדיר שלה עוד.
זה שיר שיכול בקלות להוות השראה לציור.

הו . היום אני לא יודעת את נפשי . וזה משונה כי אחת הסיבות שלא כתבתי פה בשבועיים האחרונים היא שאני עסוקה כל הזמן בכן לדעת את נפשי. אולי זו ריאקציה.
מזכירה לעצמי להרפות.
דורי רוצה שאכתוב עליו.
אני כותבת את זה כאן כי דוקא יש לי מה לכתוב על דורי אבל אני חוששת שכשאחזור מסעודת השבת אצל הורי איהיה מבוסמת מכדי לזכור.

לך ולבן.
אהובה אחת!!

אתמול ישבתי פה וכתבתי וכתבתי. כבר היה לי מאמר של 1500 מילה לדעתי ואז היתה איזו תקלה במחשב והכל נמחק. אחרי שהילדים נרדמו התישבתי שוב וחשבתי לשחזר, אבל אז אמרתי לעצמי שאולי זה מהשמיים. אולי יש דברים שעדיף לי לעבד אותם עוד קצת ולהיות איתם בשקט ולא לרוץ ולהוציא. קצת להישאר עם זה בעצמי.

---

הבטחתי לכתוב על דורי. מתיצב מעמדו כחבר ממש טוב. מצד אחד הוא אוהב אותי, אני אוהבת אותו , אנחנו מבינים אחד את השני לגמרי לגמרי. מצד שני אין ביננו ולא תהיה שום הסתבכות רומנטית. אז אנחו לגמרי גלויים זה עם זו. וזה מה זה משחרר. יש דברים שאני מודה בהם בפניו עוד לפני שאני מודה בהם בפני עצמי.
מתנה גדולה. תודה

איזה כיף!
חבר טוב.. באמת מתנה גדולה!
מיסרי ד"ש ונעים מאוד לדורי בשמי (-:
@}

היי יקרה,

וגם היו הרבה הכנות לביקור של דיויד סאי ששוב נדחה. אני מרגישה עם זה רע מאוד. באמת שעשיתי כמיטב יכולתי לפרסם והפעם גם שיתפתי פעולה עם סטודיו אחד גדול ומוכר מתל אביב והזאתי משם היא תותחית בשיווק ושמה פירסום בכל מקום אפשרי ובכל זאת מצאנו את עצמנו אתמול בבוקר עם ממש מעט נרשמים ודיוד התקשר ואמרתי לו מה המצב ושזו החלטה שלו לדחות או לבוא ולראות מה יהיה כי הישראלים יש להם נטיה (מעצבנת בטירוף) לחכות לשניה האחרונה עם ההרשמה.
סליחה על התגובה הלא-עדכנית והקצת יוצית, אבל ניסיתם לעזור לישראלי-הרגע האחרון להירשם מוקדם? כמו תעריף מוזל לנרשמים עד תאריך X? ופשוט סגירת ההרשמה ביום מסוים?
(אם אפילו זה לא הניע אותם זה באמת מתסכל)

זו תופעה שאני ניצבת מולה חסרת אונים. ניסינו הרשמה מוקדמת. סגירת ההרשמה בתאריך מסוים עלולה להיות גול עצמי כי אז נפספס כמות נכבדה של אנשים. כל מי שמגיע לכאן ללמד נתקל בתופעה הזאת שאין לה אח ורע בעולם. אולי זה בגלל שאנחנו חיים על הקצה ולא יודעים אף פעם מה ילד יום, אז יש כאן מן התנהלות שלוקחת בחשבון צו 8 פתאומי ורתיעה ברורה מהתחיבות.

לפעמים את אומרת לעצמך שבאמת כבר מקולקל לגמרי ואפילו פשטידה אי אפשר לעשות מזה וזורקת ואחרי שבועיים מגלה שנבטה לך בערמת הקומפוסט דלעת חיננית. אז זה בערך מה שקרה גם פה. לנבטים צריך פשוט לאפשר לצמוח. אין יותר מדי מה לעשות עם זה, אי אפשר להאיץ ואי אפשר לנחש אילו פירות יצמחו עליהם. זה רק לאפשר או לעקור. בינתיים מאפשרת.

---

מחר אנחנו מתחילים גמילה בייתית ממתוקים . הבכור ואני. הוא התחיל טיפול תרופתי לפני חצי שנה ולא כתבתי על זה כאן בגלל החשש מתגובות. כבר ניסינו כמה סוגים במינונים שונים. כולם עוזרים לו מאוד בבית הספר ולא, הוא לא עם מבט מזוגג או כבוי אבל יש לזה מחיר שכמה שהוא גבוה , ככה הוא גם קשה לתיאור והגדרה במילים. את המחיר הוא מרגיש ואני מרגישה וכל הבית מרגיש. עכשיו אני מוצאת בעצמי כוחות שלא היו לי לפני חצי שנה ולמעשה גם לא לפני חודש, ללכת על זה כפרויקט ולעזור לו להתגבר על הבעיות בלי כדור. הסברתי לו שזה תהליך ארוך והדרגתי ושזה דורש מאמץ. הבטחתי לו שאני עושה את זה יחד אתו. נתתי לו זמן לחשוב ובסוף השבוע הזה הוא החליט שהוא רוצה ללכת על זה. אז ממחר אנחנו בתפריט נטול סוכר (מותר דבש ותמרים ומיץ תפוחים טבעי בתור ממתיקים) , צבעי מאכל, חומרי טעם וריח מלאכותיים וקמח לבן. כמו כן תהיה תוספת אומגה 3 ובהמשך אולי נוריד בכלל קמח חיטה . אחרי חודש, אם הכל ילך למיישרין, נתחיל להוריד מינונים בתרופה. יש מודרות שיכולות לעזור גם אבל הבכור מתעקש שהוא לא מאמין בזה. ניסיתי איתו לפני שנה ועכשיו יש לו איזו התנגדות. החלטתי לא להתעקש ואני מתרגלת את המודרה 'שלו' ומכוונת אליו כשאני מתרגלת. שנינו קצת חוששים. אני מתאבלת על התה בחלב וסוכר שאני שותה בבוקר ועל הקפה ההפוך של שישי ושבת שאני לא יכולה לדמיין בלי סוכר. הוא מתאבל על הפיצה אם כי אפשר לאלתר עם קמח מלא ורטב עגבניות בייתי טרי. עם הזמן בודאי נמצא פתרונות. הלואי שיצליח לנו. ובכל מקרה להיגמל מסוכר זה בטוח טוב.

---

שבוע טוב

שבוע טוב יקירתי, ובהצלחה עם פרויקט הסוכרים.

דלעת חיננית
מזל שכבר עבר הלוואין

כל הכבוד לכם על המאמץ המשותף.

בהצלחה לשניכם! זה לא קל... אבל שווה את זה.
אני הייתי מאוד משתדלת להוציא דברים מסוימים בכלל מהבית, בבחינת לפני עיוור לא תתן מכשול. גם אם הקטנים יזדעקו... זה יוריד ממנו וממך המון לחץ.
(כשאני לא רואה עוגה, אני לא מבינה מי בכלל רוצה לאכול עוגה. אבל כשהיא מונחת על השולחן לפני, ואחרים אוכלים, יש לי מלחמה מתמדת לא לאכול אותה. זה מתיש)
את כל מה שהיה לי לכתוב בנושא אי פעם כבר כתבתי בדף הנ"ל (())(())(())


זו תופעה שאני ניצבת מולה חסרת אונים.
אויש, מעצבן....

רוצה להשאיר לשניכם פה חיבוק גדול ובהצלחה...
אין לי הרבה מילים רק רוצה שיהיה לכם טוב, שתורגש הקלה.
אוהבת
ושבוע טוב
(אני חושבת שאת נפלאה וגם הבכור)

בהצלחה.

בהצלחה!

וואו, כל הכבוד! צעד מדהים.
אם את רוצה פרטים בפרטי על כאלה שעשו את זה דברי אתי. אגב התוצאות היו מדהימות.
בהצלחה

צעד מדהים
בהצלחה גדולה!

וואו, נשמע מעולה. גם אני, כמו תמרוש רוש,
הייתי מאוד משתדלת להוציא דברים מסוימים בכלל מהבית. גם אם הקטנים יזדעקו זה רק יהיה לטובתם. הרי אין ויכוח על זה שהדברים האלה לא מועילים לגוף של אף אחד, לא?
המלצה לצ'ופר לימי החורף: ערמונים על האש. מתקתק, אגוזי, חם, פריך.

אין כל כך הרבה מה להוציא... יש עוד קצת שאריות של דגני בוקר וקופסא של עוגיות. המרכזי מראש הודיע שהוא מצטרף לענין. זה יהיה יותר ענין של בחירה קפדנית של מה שנכנס הביתה.
ערמונים אני לא אוהבת. הקונספט מקסים והצבע והריח והכל רק שזה לא טעים לי, אבל אני מוכנה להביא בשביל שהילדים יטעמו. אולי הם יאהבו. הם גם אוהבים כוסמת, אז לכי דעי....
היום הראשון עבר בשלום. שתיתי קפה בלי סוכר וזה דוקא היה ממש בסדר ומספק. אתמול הכנתי ריבת תות בלי סוכר מתותים שהבשילו קצת יותר מדי ורכז תפוחים טבעי. זה יוצא קצת פחות מתוק מריבה רגילה אבל טעים פי מליון ומאוד מספק את יצר הלקקנות.
כמוסות שמן דגים נבלעו אף הן אבל הבכור טוען שזה מטרד כי אחר כך במשך שעות יש לו גרעפסים בטעם דג P-: אם זאת אנחנו ממשיכים בנחישות ורגישות.
תודה על התמיכה

אחר כך במשך שעות יש לו גרעפסים בטעם דג
מנסיוני לכמוסות של אלספה יש השפעה קטנה יותר על טעם הגרעפסים (אצלי הילדים לועסים אותן, אבל אני יודעת שזה לא שכיח, וחוץ מזה הם לא בני 11).
אפשר לקבל מתכון לריבה בלי סוכר? כבר הרבה זמן תהיתי איך עושים אותן (אני קונה בצנצנות תוצרת בולגריה, יאמי!).

המרכזי מראש הודיע שהוא מצטרף לענין
איזה חמוד.

סליחה שנדחפת לך בתור פלוניתאלמונית, תמיד אני קוראת בשקט אבל פתאום נהיה לי מה להגיד..:
כמוסות שמן הדגים יכולות להבלע לפני השינה ואז לא מרגישים את הגרעפסים..
בהצלחה במלחמתכם הצודקת

סאחה עליכם.
גם אני לא אוהבת ערמונים (אבל כוסמת דוקא כן).

אתמול הכנתי ריבת תות בלי סוכר גם אני סקרנית.

מסקר לא מדעי בעליל שערכתי, עלה כי לכמוסות של אלספה יש השפעה קטנה יותר בכלל , גם על רמת האומגה 3... אני משתמשת בכמוסות של אומגה 3 גליל.
אני אבדוק את אפשרות הנטילה לפני השינה. זה גם מסתדר מבחינת הלקחת אותן אחרי אוכל כי כרגע הוא עדיין לוקח קונצרטה מה שאומר שהוא אוכל ארוחת בוקר ולוקח כדור ואחרי זה אין לו תיאבון למשך 12 שעות אז הארוחה הבאה היא בערב. בכל ערב הוא אוכל ,בין השאר, מנה גדולה ויפה של סלט עתיר חסות. עלים ירוקים, על פי היועצת של אומגה 3 גליל, עוזרים מאוד בספיגה .
אדווח כאן איך הולך.
קטעים, הבלוג הופך בלוג אוכל. זה שינוי מרענן אחרי אכילת הסרטים של השנים האחרונות.
הלואי וזה יעזור. אני מבקשת מאלוהים הרבה עזרה בשביל הבכור הזה. עולה לי פתאום מחשבה שאולי הקושי הכל כך חריף של החודשים האחרונים הוא מתנה בשבילי. מכריח אותי לבקש עזרה במקום שבו היא נחוצה עכשיו במקום 'לבזבז' את הבקשות שלי על זוגיות. במלאכת הזיווג, כמו שאני יודעת כבר מזמן אבל מתקשה להפנים, צריך לסמוך על אלוהים בלי לבלבל לו את המוח יותר מדי.
טוב ועכשיו המתכון. אני קצת כמו הסבתות בעניני מתכונים, אין לי כמויות, מידות ומשקלות אני שמה ככה וככה לפי הרגש. אז זה מה ששמתי: קופסא אחת של תות בשל. את הגדולים חתכתי לחצאים או רבעים ואת הקטנים השארתי שלמים רק קיפדתי ראשם הירוק... שמתי בערך רבע בקבוק של רכז תפוחים (של סיידר הגליל . יוצא שאני מפרסמת פה מוצרים שמיתגו את המילה 'גליל' הערב. מקווה שזה לא עובר על מדיניות הפרסום של 'באופן' ואם כבר, מכל הקרקרים שבדקתי היום רק זה של ראש פינה אין בו סוכר. זה גם קרקר אהוב מאוד פה בבית. כולו גרעיני שיפון וחיטה כמעט לא טחונים אפילו. מרקם קשה וגרגירי וטעים טעים. עד כאן הפסקה לפירסומות ) ,וכמה טיפות של מיץ לימון טרי בשביל הפיקטין, או איך שקוראים לחומר הזה שגורם לריבה להיקרש. בישלתי הכל על אש קטנה , אבל אל תשאלו אותי כמה זמן. זה היה במקביל לארוחת הערב וקצת לפני שלב הדחת הכלים כיביתי את האש. אני חושבת שהתבשל במשך שעה וחצי, אז לא הייתי בונה על זה בתור מקור לויטמינים... אבל בתור ממתק פחות מזיק זה עובר.
הערב, אכלו אצל סבתא וסבא. המרכזי הרשה לעצמו לחרוג מההגבלה ואכל גלידה. הבכור התאפק אבל הודה שמאוד התחשק לו. אז הנסיון הקולינרי הבא שלי יהיה להפיק גלידה בלי סוכר, נראה לי שיוגורט ושמנת עם פרי טרי וממותקים ברכז תפוחים או מחית תמרים יעשו את העבודה.
את הלחם החלפתי בפריכיות אורז וזה עובד מעולה כי הם אוהבים אותן הרבה יותר מלחם. זה רק יוצא קצת יקר...

לאורי יורמן יש מתכונים והסברים נהדרים לגלידות ושייקים בלי סוכר, ממליצה לבקש ממנו ועוד יותר טוב, להגיע לסדנא שלו אם מסתדר לך.

מכריח אותי לבקש עזרה במקום שבו היא נחוצה עכשיו במקום 'לבזבז' את הבקשות שלי על זוגיות
מימה יקרה, לאלוהים יש מקום לכל הבקשות שלך...

קוראת אותך בשמחה רבה...