מי גאון של מימה

[מי_מה*]

אורי יורמן זה קצת הארד קור בשבילי
היי קנג'י, אני מקווה שאת צודקת ...

[עולם_ומלואו*]

יש לי כל מיני מתכוני גלידה בלי סוכר (עם פירות אבל)
יש לך מכונת גלידה כלשהי? או ככה?
לנו יש כזו של ילדים - יעני צעצוע אבל מפיקה גלידה לא רעה..

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

מתכון הכי פשוט בעולם וגם הכי טעים.
להקפיא בננות
למחרת לשים במעבד מזון. זהו. יוצאת גלידה מהממת. באמת.
גם מנגו הולך.
אפשר לשדרג עם כל מיני שמנות ואגוזים - אני ממליצה על המתכון הפשוט..

[מי_מה*]

,תודה, מתוקות. הנה, זה מתוק שמותר - חברות טובות
אין לי מכונת גלידה ואני מכירה את הזאת של הילדים, לבנות של חברתי נ' יש אחת ובאמת יוצאת ממנה אחלה גלידה. בסך הכל לא חסרים לנו ממתקים. היום הכנו כדורי תמרים מתמרים מגולענים, אגוזים ושקדים . החלק המסובך הוא דוקא כל מני מוצרים לא מתוקים שקריאה באותיות הקטנות מגלה שיש בהם סוכר. אבל ממילא עדיף לצרוך כמה שפחות מזון שכתוב עליו באותיות קטנות...
אין צורך לשלוח לי מתכונים לפי שעה. ממילא אני קצת עצלנית מטבח. אנחנו בודקים לאט לאט ומתווים לנו דרך. היום השני עבר בשלום . לא נרשמה דודא למתוק אצל אף אחד...

[רוקדת_לאור_ירח*]

אורי יורמן זה קצת הארד קור בשבילי
עזבי אותך, סתם סטינגה. הגלידה שלו מעולה!!!!!
השאלה רק אם יש לך מכשירים שיעמדו בזה בבית, כי שלי נהרסו מזה, אבל בלנדר מוט טוב יעמוד בנטל וזה שווה ביותר. לא שנשמע שחסרים לכם ממתקים.
אגב תמרים: תמרים לא אורגניים מוטבלי בגלוקוזה, כאילו שזה לא מספיק מתוק בלי. גם באריזת תמרים כדאי לקרוא את האותיות

[מתחדשת*]

אגב תמרים: תמרים לא אורגניים מוטבלי בגלוקוזה
תמיד? כולם? איך יודעים כשאין אריזה?

[מי_מה*]

גם אני רציתי לשאול את זה. כי למרכולית המקומית הם מגיעים בתפזורת. תמר מדג'ול . האמת שלא נראה לי מוטבל בכלום. בדקתי על האריזה של המגולענים. אם להאמין למה שכתוב (ואני מאמינה כי אחרת מה?) זה תמרים נטו.

[רוקדת_לאור_ירח*]

אם כתוב על האריזה תמרים נטו אז זה תמרים נטו. תבדקי תמרים בקופסא ותראי בעצמך. כמו שלסילאן מוסיפים סוכר אבל יש סוגים שלא. ויש חברות שיש להן עם סוכר ובלי סוכר.
מג'הול בתפזורת לדעתי לא מוטבל, אני בכלל חושבת שהארוזים מוטבלים ותפזורת לא אבל אין לי דרך לדעת.

[אמא_ללי*]

אני בכלל חושבת שהארוזים מוטבלים ותפזורת לא אבל אין לי דרך לדעת.
גמני חושבת ככה (הם גם נראים אחרת ויש להם טעם אחר).

מימוש כל הכבוד! ובהצלחה.... אם תרצי תמיכת מגמולת-סוכר (וגם בבית הוא נכנס רק לקפה של האיש ולא לשומדבר אחר) רק תגידי.

סיימתי עכשיו לקרוא את הספר שיחות עם אלוהים ואני מאד מושפעת ממנו בימים אלה. הוא כותב שם משהו על תפילות ובקשות (טוב, יותר ממשהו אחר ) שמאד דיבר אליי - הוא אומר שכשאנחנו מבקשים משהו או אומרים שאנחנו רוצים אותו, אנחנו בעצם מנציחים במלים שלנו את זה שהוא חסר כרגע. ושהדרך לקבל משהו מאלוהים/ היקום היא להודות עליו כבר עכשיו, להודות על הקיום שלו כאילו שהוא כבר נמצא ונוכח אצלנו ברגע זה ממש. בשמחה ובבטחון.
אני לא בטוחה שאני מסבירה את זה בצורה מספיק בהירה אבל זה משהו שאני מהרהרת בו מאז, ואני חייבת לציין שהמציאות בינתיים משתפת עם זה פעולה באופן מאד נדיב.

נשיקות וגם

[מי_מה*]

אני מדברת עם אלוהים כל לילה לפני השינה והשיחה תמיד מתחילה במילים "תודה אלוהים. תודה על השפע שייש בחיי..." וכאן מגיע פירוט שאורכו תלוי בכמה אני עייפה ואחרי זה אני מבקשת סליחה על כל פגיעה שפגעתי וכל לשון הרע שאמרתי ורק אז אני מבקשת דברים. אז מתחבר לי מאוד למה שכתבת על מה שקראת...
צלחנו עכשיו ארוחה במסעדה. חלקנו סטייק וסלט חסה בלי רוטב, רק עם מיץ לימון ושמן זית בצד. היה בסדר עד שהביאו קינוחים לילדות האחרות. לא הזמנו , התכוונתי לחסוך לו את ההתאפקות ולא להתעסק בכלל עם קינוח אבל הם נתנו על חשבון הבית. הבכור פשוט לא הסתכל אבל אמר שזה מאוד גירה אותו. חזר הביתה קצת עצוב . הוא מאוד נחוש להצליח במשימה ולא עולה על דעתו להרשות לעצמו חריגות. זה בטח מאוד קשה לילד. כל הכבוד לו.

[רוקדת_לאור_ירח*]

לגמרי כל הכבוד לו.
אולי אפשר בתקופה של הגמילה לצמצם אכילה בחוץ ולהתרכז באכילה ביתית כשזה לא הכרחי. אחר כך יהיה יותר קל אבל בתקופה הראשונה זה עשוי לתמוך בו.

[עדינה_ניפו*]

לגמרי כל הכבוד לו.

המצב מאד מוכר. גם אצלינו המרכזי לא יכול לאכול סוכר או מוצרי חלב בעקבות אסטמה.
כל חריגה מורגשת.
אז הוא גם נחוש אבל גם קשה ועצוב לו לפעמים.
אני משתדלת לפצות אותו מידי פעם במשהו אחר כמו צעצוע כדי לרומם את רוחו ולעודד אותו.

אהבה גדולה מימוש

[מי_מה*]

לצמצם אכילה בחוץ זה משהו שאני בכלל בעדו. נראה לי בזבוז נוראי של כסף, על אוכל שחוץ ממקרים בודדים, פחות טעים לי מהאוכל שיש בבית. רק שפה לא ממש היתה ברירה כי היינו באיזה אירוע שנגמר מאוחר וידעתי מראש שאין מצב להתחיל ארוחת ערב כשנחזור אז הוכרזה אכילה בחוץ.
זה היה אירוע שהגעתי אליו בגלל הקפואירה אבל התגלה כערב שלם של זומבה עם חמש דקות קפואירה. והן היו לקראת הסוף דוקא הפיונת מאוד נהנתה מהזומבה אבל אני הגעתי למסקנה הסופית שאני לא סובלת את זה. מתה על מוזיקה לטינית ועל ריקוד לטיני ואני אוהבת ללמוד ריקוד עם רצפים מסוימים שצריך לזכור, אבל פה יש משהו טכני כל כך שתוך שתי שניות לא בא לי לזכור שום סדר תנועות ורק שיעזבו אותי בשקט ויתנו לי ריקוד חופשי. והמוזיקה נחותה, חוץ מהשפה כבר לא נשאר בה שום דבר לטיני. יש משהו דורסני וכוחני בשיטה הזאת. ומענין, שכמו שהיה לי איזו תקופה עם מאמנים אישיים, שאיכשהו נתקלתי בהם כל הזמן והם הציעו לאמן אותי, בחודשים האחרונים מתנקזות אל חיי מדריכות זומבה. NO כייף .
אבל מילא, צרות טובות.

[אמא_ללי*]

שכמו שהיה לי איזו תקופה עם מאמנים אישיים, שאיכשהו נתקלתי בהם כל הזמן והם הציעו לאמן אותי

המשפט הזה מאד מצחיק אותי משום מה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אורי יורמן זה קצת הארד קור בשבילי

סליחה שאני נדחפת פה מהיציע אבל, נראה לי שעוד רגע את הופכת להיות הארד קור בשבילו (-:

[אשה_שמחה*]

סחתיין עליכם!

[מי_מה*]

שיחה מהיום. אני מספרת לבכור שיש לי התלבטויות לגבי להמשיך בקפואירה. "אבל למה?" הוא שואל. "כי אני לא טובה בזה" אני עונה. "מה חשוב טובה" הוא מתריס "את נהינת?" אני ממלמלת משהו לא ברור והוא אומר "אם את נהינת מזה ואת לא טובה אז זה עוד יותר סיבה שתישארי. כדי להשתפר" גאון הילד. ובכלל היתה לי מחשבה על להפסיק כבר לפני יותר מחודש וזה הוביל לשיחות עומק עם העמיר ולזה שהגיעה מצידו השאלה הדרמיטית לגבי המדיטציות שלי. עניתי שאני לא מתרגלת אותן כבר די הרבה זמן ואז הוא הציע לי תרגיל. לכתוב כל יום דף וורד שלם על השאלה 'מי בעל הבית?' ולשלוח לו למשך שבועיים. היו בי המון קולות שהתנגדו לתרגיל הזה מה שהביא אותי למסקנה שאני צריכה לעשות את זה. אז עשיתי. טוב, זאת היתה חפירה פנימה שחבל על הזמן. אני עוד לא קרובה ללעכל את זה בכלל. ועם כל זה שזו היתה חפירה פנימה זה גם היה משהו שחושף אותי מאוד בפני עמיר, שגם ככה רואה לי את הבפנים באופן מאוד ברור וזה עשה לי דברים. זה עשה לי דברים מולו זה עשה לי דברים מול עצמי ומול המר בחור שכרגע כאמור נובט מחדש בערמת הקומפוסט ובכלל לא בטוחה שמה שנובט שם הוא לא סתם עשבים שוטים. וזה גם עשה לי לא לכתוב כאן כי כתבתי המון למקום אחר. ועכשיו אני שוב במקום הזה שהמון חלקים מתערבלים באויר ואני מחכה שיפלו למקום.
שבת שלום לכולן וחיבוקים

[ריש_גלית*]

קוראת אותך. .

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

_קוראת אותך גם

[שם_טוב*]

שלום מי מה, מותר להיכנס ??
איזה בחור צעיר מדהים יש לך בבית ? איזה תשובה לאמא.. אוף, מה נעשה עם הילדים הרגישים והחכמים האלה .
הם כמו מורים שלנו. אנחנו לא היינו ככה עם הורינו.. זה דור אחר..
מקסים

[שם_טוב*]

מי מה, את מוכנה להסביר מה זה התרגיל הזה "מי בעל הבית"? תודה מראש,

[פלוני_אלמונית*]

אהלן שם טוב. ברור שמותר להיכנס.זה אתר חופשי. אנחנו מכירים? לגבי התרגיל,אני עוד לא משוכנעת מה הוא אמור היה לעשות. עמיר הוא איש מאוד מאוד חכם ורגיש במובנים מסוימים ועילג ולא ברור בדברים מסוימים אחרים. בכל אופן התרגיל היה פשוט. כל יום הייתי צריכה לכתוב דף וורד שלם . השאלה "מי בעל הבית?" היתה מן כותרת כזאת.הוא לא נתן לי שום הנחיה אחרת. במהלך השבועיים גם לא דיברנו על זה. אני כןשלחתי לו כל יום את מה שכתבתי אבל לא היתה על זה שום שיחה. כמה ימים אחריתום השבועיים ישבנו לדבר על זה.לא מרגישה שהצלחתי להביןמשהומהסיכום אושיצאתיעם מסקנות אבל התהליך עצמו היה טוב.גרם לי להקשיב לקולות השונים שיש בי.החזיר אותי להתבוננות והחזיר אותי להשתמש במשמעת העצמית שלי, מה שהוביל אותי חזרה לקום עם שחר ולתרגל מדיטציה ומודרות ואני מאמינה שזה קשור לזה שמצאתי כוחות למבצע הגמילה המאתגר שאני עושה עם הבכור.

[מי_מה*]

זאת הייתי אני מהלפטופ. מה שמסביר את העדר הרווחים ואת האלמוניות

[סנופקין*]

ועכשיו אני שוב במקום הזה שהמון חלקים מתערבלים באויר ואני מחכה שיפלו למקום.
כל כך אהבתי את הדימוי, ובדיוק נפתח היום בלוג פיסות מציאות נופלות למקומן בקול רך

[שם_טוב*]

מוכרחה לאמר שזה מאתגר אותי העניין הזה של "מי בעל הבית", אולי אנסה גם.. תודה
שאלת אם אנחנו מכירות, קצת. לא יד ראשונה... דברנו קצת בימים שהייתי בכינוי האמיתי.
מחבבת אותך

[מי_מה*]

עכשיו הבית הפיזי שלי שקט סופסוף ואפשר להרחיב קצת על ה'תרגיל'. מכיון שלא היתה לי שום הנחיה על מה ואיך לכתוב, החלטתי להתיחס לשאלה 'מי בעל הבית?' . כלומר באמת להציב שם סימן שאלה , כי היה לי ברור שברירת המחדל היא 'אני בעלת הבית' וענין אותי לבדוק האמנם. לא לקחת את זה כמובן מאליו. ברגע שהתחלתי להקשיב שמתי לב לערב הרב של דמויות שמתרוצצות בתוכי ולזמן מה עלתה השאלה 'מי אני?' שמתי לב שבמצבים מסוימים דמויות מסוימות משמשות כבעל הבית. אבל ההתיחסות שלי תמיד היתה לזה כאל מקרה ולא בחירה. כלומר, כל פעם דמות אחרת מנהלת את הענינים ואני מתנהלת לפי ההחלטות שלה. בשיחה המסכמת אמר עמיר שאני הרי כל הדומויות אבל כדאי לי להשתמש ביכולת שלי לבחור ולפעול מתוך בחירה. הוא נתן לי דוגמא מעצמו שאני אצטט חופשי מהזיכרון. "כשאני נתון במצב שאני צריך להחליט אני מדמיין את עצמי יושב על כס. אחד אחד מתחילים לעלות ולבוא כל מני רגשות ולהציג את עצמם. אני יושב ומתבונן בהם ומזהה אותם ורק אחרי שכולם עלו אני חושב מה הכי משרת את המטרה שלי ובוחר בו." לשאלתי איך מגיעים לשלווה הזאת הוא ענה תשובה שכבר הייתי צריכה לדעת "מדיטציה" . נכון. אין מנוס, עם כל כמה שזה החלק הכי קשה בשבילי בתרגול היוגה, המדיטציה חיונית להצללת התודעה. רק מהמקום הצלול אפשר באמת לשבת על הכס ולבחור בנחת, אחרת כל החלקים המתעופפים מטשטשים את התמונה ומערפלים את החשיבה. לפני כמה זמן, בתוך מערבולת כזאת, הזכרתי לעצמי שכבר יש לי כל כך הרבה כלים. יש לי מדיטציות בהנחיית פראסד על דיסק (מעולה, אגב) , יש לי מודרות ויש לי מוזיקות והמון תרגילים ויש לי מורים ומלווים שיהיו שם אם אבקש. אני בוחרת להיות בבלבול וזה בסדר, אבל כשמיציתי את השלב הזה יש לי דרכים לצאת ממנו וחשוב לזכור שיש לי בחירה. ובאמת התרגיל הזה היה בהחלט גורם משמעותי בחזרה שלי לתרגול, בבחירה להשתמש בכלים. אבל לעשות שינוי זה דבר שלוקח ממני המון כוחות ואנרגיה. אני עובדת עכשיו על עוד שינוי- אני חייבת להגדיל את מספר התלמידים שלי. נפגשתי השבוע עם המלווה העסקי שלי לסיכום השנה החולפת. הסתכלנו על המספרים והוא הסתכל עלי בחמלה ואמר 'את לא יזמית' נאנחנתי בהסכמה והוא המשיך ואמר 'אבל אין לך ברירה, את חייבת לעשות את השינוי הזה ולהפוך יזמית אם את רוצה שזה יצליח.' בסוף השיחה הוא אמר 'אני לא אהיה המנהל שלך. אני לא יכול לתת לך הוראות. אני יכול לייצג אותך מול הממסד ואם את רוצה שניפגש יותר כדי שדברים יזוזו יותר מהר, תקבעי אתי פגישות אבל את זאת שצריכה לעשות את הדברים'... גם הוא נתן לי כל מני כיוונים ושמות של אנשים שיכולים לעזור, כלים. יש לי כלים. רק המחשבה על זה כבר עושה אותי עייפה. יש כל כך הרבה עבודה. ודיויד מגיע בעוד חודש ואני צריכה להפיק גם את זה וגם בזה להיות יזמית ומשווקת. מרגישה שזה יושב עלי כמו משקולת. מפחיד אותי להיכשל והפחד עושה אותי עוד יותר אטית ולא מפוקסת. גם בשביל התופעות האלה יש מודרות, אז מזכירה לעצמי להשתמש.
טוב ויפה, בפתחו של שבוע חדש אני מארגנת לי כאן את ארגז הכלים שלי ומתפללת שישרתו אותי נאמנה ושיהיה לי שבוע פרודוקטיבי ויעיל.
שבוע טוב

[לילה_טוב*]

שבוע טוב! @}

[אמא_ללי*]

מפחיד אותי להיכשל והפחד עושה אותי עוד יותר אטית ולא מפוקסת.
מזדהה כל כך....

איך אפשר להשיג את הדיסק הזה של מדיטציות מונחות? אני כבר כמה זמן מחפשת משהו כזה אבל איכותי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מוכרחה לאמר שזה מאתגר אותי העניין הזה של "מי בעל הבית", אולי אנסה גם.. תודה
מאתגר וגם מרתק, התהליך שעברת עם זה.
כל כך מרתק, שאני לא מתכוונת לקרוא כרגע את הפוסט האחרון שלך, כדי לנסות לחוות בעצמי קודם

[מי_מה*]

איך אפשר להשיג את הדיסק הזה של מדיטציות מונחות?
אפשר לחכות ליולי ולביקור הבא של פראסד ואז לקנות ממנו את הדיסק, או לבקש ממני לצרוב לך

[קן_לציפור*]

כלים. יש לי כלים. רק המחשבה על זה כבר עושה אותי עייפה. יש כל כך הרבה עבודה
בא לך לשחק קצת? נניח... לכתוב לנו על 3 כלים משמעותיים שרכשת שיעזרו לך בסדר הפנימי. לכתוב לנו מעט על כל אחד, במה הוא באמת ישרת אותך ולמה את זקוקה לו. וגם אולי, מה מעצבן בו ומעייף רק מלחשוב עליו.
ואז, אם מתאים לך - לבחור נניח, משימה לכל כלי שבחרת שתעשי השבוע.
ותחזרי לעדכן אותנו אחרי.

מה את אומרת? - כל תשובה תתקבל
(קן לא מתאפקת...)

[מי_מה*]

לא ניסחתי כמו שצריך. ראיתי את זה כבר בזמן אמת אבל לא היה לי כוח לתקן. המחשבה על הכלים לא עושה אותי עייפה אלו המשימות שצריך לבצע. הידיעה שיש לי כלים הופכת את הדחיינות לחוצפה כלפי עצמי. אין תירוצים לא להתמודד עם משימות שיש לי כל כך הרבה כלים לעזרה בביצוע שלהן. מבינה?ואצלי כל משימה מייד מוציאה לי את החשק. אפילו לעקר את הכלבה. דחיתי ודחיתי את זה ואז היא התעברה. ועכשיו אחרי שהמליטה אמרו לי כולם לא לחכות ולעקר אותה ואני שוב דחיתי ודחיתי ומזל שהתקשרה אלי המזכירה של הוטרינר להזכיר לי על חיסון שהגיע זמנו וכבר קבעתי איתה. שרי המסכנה. כואב לי הלב עליה. נכנסה למכונית ביום חמישי בריאה ועליזה ושבה הביתה מנותחת על לא עוול בכפה.
אבל זו רק דוגמא. רוב המשימות שלי קשורות לשיווק. מוכרחה למצוא דרך לחבב עליי את הענין הזה כדי שלא יהיה מן עול מעיק ומשתק.
אז , תודה אבל לא תודה, לא בא לי על המשחק הזה.

[קן_לציפור*]

רוב המשימות שלי קשורות לשיווק. מוכרחה למצוא דרך לחבב עליי את הענין הזה כדי שלא יהיה מן עול מעיק ומשתק
מבינה אותך לגמרי. גם אותי... בבקשה

[ג'יני_וויזלי*]

שתי מחשבות שעלו לי - על בעל הבית מיד חשבתי שהוא אלוהים.. ועל כל התרגיל חשבתי - כל הקשר הזה עם עמיר לא כואב מדי?
ומזדהה בעניין השיווק והעיקור. לי כל כך קשה לעקר, בעיקר נקבות.

<לילה טוב>

[מי_מה*]

מיד חשבתי שהוא אלוהים..
גם אני מייד חשבתי ככה ואחרי זה מייד לא ואז ביום ה12 שוב פעם כן. להלן חלק מהדף ה12:
_ היום שוב חשבתי שאולי זה בכל זאת אלוהים. כי אני מרגישה כל כך דחוף את הצורך להרפות. ומי יותר ממנו ידע לערסל אותי בכף ידו ולהוביל אותי לחוף מבטחים. אם בכלל יש חוף מבטחים.
פששש איזו ג'יפה עולה. מה זה הפסימיות הזו.
נגיד רגע, ככה לכבוד שבת, שאלוהים הוא בעל הבית. ת'אמת זה מתאים די בול. אז אני, אין לי באמת שליטה על מה שקורה וכל האחריות שלי היא להתנהל הכי נכון עם מה שאלוהים מביא. יש הרי המון דברים שאין לי עליהם שליטה. בעצם הנסיבות הן תמיד מעבר לשליטתי, אני רק בוחרת איך להתנהג , איך להתמודד. האם הבחירות האלה הופכות אותי לבעלת הבית או שמא אני דיירת? זה כל כך מפתה להאמין שאלוהים בעל הבית. כי לעשות הטוב בעיני אלוהים לא כזה קשה. לא תמיד קל אבל תאכלס מה ? לא לפגוע, לא להגיד לשון הרע (מאתגר) לסור מרע ולעשות טוב. קטן עלי.
נגיד הסלקטור בשער, אלוהים לא יכול להיות אחראי עליו? אלוהים הרי יכול הכל. משהו מגרד לי בתשובה הזאת. אני הרי משתוקקת לנוח בכף ידו של אלוהים אבל משהו פה מתעתע. למה לאלוהים להתעסק עם בעלות על הבית שלי? פעם בניו יורק איזו ג'ניס מופרעת אחת ניסתה להחזיר אותי בתשובה נוצרית והיא היתה לואטת בקול של שחקנית פורנו," תני לאלוהים לשבת במושב הנהג", היום זה עוד איכשהו מפתה אותי כי לפעמים נמאס לי לנהוג, אבל אז זה ממש היה בלתי נסבל. מה פתאום שאלוהים ינהג, אני אנהג. האמת עשיתי עבודה לא משהו, אבל אני בכל זאת מאמינה שאלוהים רצה שאטעה את כל הטעיויות האלה ואגיע לאן שהגעתי היום, רק כדי להתרסק שוב על החוף שלו ולבקש עזרה והדרכה. טוב, יאללה תנהג. אני מוותרת. אלוהים בעל הבית. תשובה סופית להיום. לפחות עד הדף הבא אני נותנת בידיו את המפתחות ולוקחת אחריות לניהול הצוות ומשק הבית_
והקשר עם עמיר לא כואב. אבל גם לא סופר בריא לי או משרת את החתירה לראיה צלולה של המציאות. יש לי עדיין מחשבה רצינית על להפסיק את הקפואירה ולהינתק ממנו כליל. נותנת לעצמי להתלבט על זה עד סוף החודש.

[ג'יני_וויזלי*]

בריא
כן, זאת המילה הנכונה. זאת אומרת לא, לא בריא.
<לי, בד"כ, עם האקסים שהיו לי לפני מיליון שנים >

והעניין עם אלוהים איכשהו תמיד מתחיל ונגמר בהכול צפוי והרשות נתונה.

[מי_מה*]

אחת הבעיות שלי בהוראת היוגה זה שאני לא יודעת לשים לעצמי הגנות והרבה פעמים לוקחת אלי/עלי מכאובים של תלמידים. בעיקר זה חריף עם תלמידים שבאים לשיעור פרטי, שאז בדרך כלל גם המכאובים יותר כואבים...
אז שלשום מתקשר ההוא שכונה כאן יפתח. חשבתי שהוא בכלל חזר לחוצלארץ שלו אבל מסתבר שהוא גר עכשיו בירושליים וסובל נורא מכאבים בגב התחתון. אין פלא, הרי כבר ששכבתי אתו לפני שנתיים חזיתי ש אם לא יזהר, בעוד כמה שנים הוא יהיה גבר כרסתן. והתחזית הזאת הולכת ומתגשמת והגב משלם מחיר.
המדקר שלו המליץ לו על יוגה והנה הוא מדבר אתי על אפשרות לשיעור פרטי. מה אני אגיד לו לא? ברור שהסכמתי. אפילו עברתי קצת על החומר כדי להיות בטוחה שאני עושה את הדברים הנכונים. קבענו למחרת (אתמול) שעה לפני שהוא מגיע , משום מקום, נתפס לי הגב בדיוק בנקודה שכואב לו. פשוט לא יאמן. יצא שיעור מדויק שחבל על הזמן, עבד בדיוק על מה שהיה צריך,ואין פלא כי אני הרי הרגשתי בגוף את מה שהוא מרגיש, רק מה, הוא הלך לו ואני נשארתי עם כאבים בלתי נסבלים בגב התחתון, שזה איזור שלא בעייתי אצלי בכלל. אתמול עליתי וירדתי מדרגות רק אחת אחת כי ממש לא יכולתי לדרוך על רגל שמאל. והערב אני אקח את הכל בקלות הכרזתי על ארוחת חביתה וסלט (בזמן האחרון אני משקיעה בבישולים קצת יותר כדי לפצות על המחסור בסוכר וקמח לבן וכל הדברים שאולי מתגעגעים אליהם) ואני לא הולכת לקפואירה. נכון לרגע זה כל הילדים בכל מני מקומות ואני יכולה לקרוא בשקט את הבלוג של מתחדשת

[אמא_ללי*]

אחת הבעיות שלי בהוראת היוגה זה שאני לא יודעת לשים לעצמי הגנות והרבה פעמים לוקחת אלי/עלי מכאובים של תלמידים. בעיקר זה חריף עם תלמידים שבאים לשיעור פרטי, שאז בדרך כלל גם המכאובים יותר כואבים...
תופעה מוכרת.... אני מניחה שבשיעור פרטי גם המכאובים יותר כואבים, וגם הקשר האנרגטי שנמצא במהלך השיעור בינך לבין התלמיד הוא הרבה יותר חזק ואישי, אז הכל עובר בצורה חזקה יותר.
אני למדתי לעשות לעצמי מן הגנה אנרגטית לפני שאני נכנסת לטיפול, זה שומר עליי וגם עוזר לי להיות יותר מפוקסת על הצרכים של המטופל.

[מי_מה*]

ההגנה האנרגטית הזאת זה משהו שעוד לא למדתי לעשות. טוב שיש על מה לעבוד

[אמא_ללי*]

אם תרצי אני אשמח לשלוח לך במייל או משו תיאור של מה שאני עושה, זה די פשוט. ולדעתי זה עובד ברמה מסוימת גם אם לא מרגישים לגמרי מחוברים לתרגיל. חוצמזה, גם תמצית אגוז של פרחי באך יכולה מאד לעזור במצבים כאלה.

בכל מקרה תרגישי טוב, מקווה שהכאבים ילכו לדרכם במהרה

[מי_מה*]

הערב, בכנית המעולה דרייב טיים ניגנו את זה ואני מייד נגנבתי מרוב יופי וכדי להסב את שתומת ליבו של הבכור שאלתי אותו "איזה מקצב זה?" הוא חשב רגע, הקשיב טוב, וכבר כמעט גיליתי לו ואז הוא הכריז בפסקנות "בוסה נובה!" איך אני מבסוטית ממנו.
טו' בשבט שמח ורוצו להסתכל על הירח שעודנו מדהים כבר לילה שלישי ברציפות.

[מתחדשת*]

מאוזן לאוזן

[תמרוש_רוש]

שעה לפני שהוא מגיע , משום מקום, נתפס לי הגב בדיוק בנקודה שכואב לו. פשוט לא יאמן. יצא שיעור מדויק שחבל על הזמן, עבד בדיוק על מה שהיה צריך,ואין פלא כי אני הרי הרגשתי בגוף את מה שהוא מרגיש, רק מה, הוא הלך לו ואני נשארתי עם כאבים בלתי נסבלים בגב התחתון
אוי
החדשות הטובות:
א. את מרפאה אמיתית, וסייעת אמיתית.
ב. קטן עלייך ללמוד איך לא להיצמד לתיקים ולכאבים של אנשים אחרים. בחיי.
וזה לימוד חובה, כי אחרי שתעשי את זה - זה קל יחסית - תהיי מוכנה יותר להרפות מדברים ישנים שפעם היו שייכים לך, אבל עכשיו הם רק מועקה.
הנה קריאה קטנה בשבילך, מהמורה שלי: Carrying Others
http://www.nuraloeks.org/[po]teachings carrying[/po].php

המורה שלנו אמרה פעם, שהמורה שלה אמרה לה פעם, ש- 90% מהמחשבות "שלנו" ומה שעובר לשנו בשכל וב- mind הן לא באמת שלנו. הן או ספיחים שנדבקו אלינו מאנשים אחרים, או היסטוריה
אני מאוד אהבתי את ההגדרה הזאת של היסטוריה: אם יש לך בראש איזשהו תסריט, סיפור, דיון, טיעון, מהלך רגשי, או רעיון, שכבר חשבתי פעם - זה היסטוריה. הוא לא באמת שלך, הוא לא באמת את. כבר חשבת אותו פעם, הוא היה נכון ומוצלח לזמנו, אבל עכשיו הוא חוזר ומטרטר לך בשכל כמו תקליט שבור סתם כי לא בא לו להתחפף. וראוי שהוא יתחפף. כי הוא היסטוריה, הוא כבר לא רלוונטי למי שאת כאן ועכשיו.
עכשיו את זקוקה למשהו אחר, משהו שנכון לשניה הזאת בדיוק.

מחשבה מאתגרת, מה? אבל היא מאוד מאוד מאוד מאוד עוזרת לי

[מי_מה*]

תמרוש, זה כל כך נכון לי להיום. חבל על הזמן. אני עכשיו פצועה וחבולה וגם הנפש לא משהו.
האסונות של מימה
היה היום טיול של כל בית הספר עם הורי כל הילדים. פרה מסכנה שאיבדה את העדר נקלעה למסלול שלנו ונלחצה. נגחה בי בבטן (במזל עם המצח ולא עם הקרניים הענקיות שלה) העיפה אותי לאויר ולמדרון ההר עליו התגלגלתי עד שעצר אותי שיח. הייתי במיון. לאברים הפנימיים שלום. את הצילומים שעשו לי אקח לאורטופד ביום ראשון כי בגלל תאונת הדרכים הקשה שהיתה היום לא היו אורטופדים במיון. מכות יבשות בעיקר, כאבים בכתפיים ובצוואר וציצי שמאל שלי מעוטר בכתמים בכל מני צבעים. אבל יחסית שלמה. אמרתי ברכת הגומל. היה מאוד מפחיד. רק המרכזי ראה את התעופה שלי. מזל שרק הוא כי הוא הכי עמיד מבין השלושה. אבל הוא דאג מאוד. אמר למורה שלו שאם אמא מתה אז לא יהיה לו עם מי לגור והוא יצטרך לגור עם סבתא וסבא. כותבת בקיצור כי היד כואבת. אבל חשה בצורך לשתף. כואבת לי יש ימין אז זה הכל להפעם.
מאחלת שבת שלום ושלווה ורפואה שלמה לעצמי ולכל מי שזקוק.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אוי ואבוי! מבהיל! בהחלט ברכת הגומל. איזה מזל שיצאת "רק" ככה. אבל עדיין סיפור זוועתי.

לנשום עמוק יקירתי, בעיקר בגלל שזה היה בבטן, לנשום לכל הגוף, ולדמיין צמר גפן רך ולבנבן-זהוב עוטף אותך מכל הכיוונים..

[אמא_ללי*]

אויש מתוקה! זה נשמע כל כך מפחיד!

רפואה שלמה והרבה מנוחה ואהבה

[רוקדת_לאור_ירח*]

אוי, איזה סיפור נורא! מזל שיצאת מזה יחסית בשלום. טוב שאמרת הגומל. נשמעת חוויה מפחידה ביותר!
ממליצה על הטכניקה שקרוטו הציעה וגם נראה לי שארניקה דרך הפה ובמשחה (כלומר טראומיל, או משחת ארניקה, או רסקיו) על כל המקומות הכואבים.
תרגישי טוב יקרה, מקווה שהמרכזי יתאושש במהרה מהבהלה שאחזה בו, וגם את כמובן.

[מי_מה*]

אני חייבת טראומיל. ממליצה על זה כל הזמן ואין לי לעצמי. יש לי שמן ארניקה אבל הוא נורא שורף אז מפחדת לשים. בינתיים ריססתי סרווייו (מיצוי קריסטלים, כמו רסקיו אבל יותר) על המקומות הכואבים וגם לפה וגם אלו פירסט, תרסיס סטייל רסקיו ממשפחת האלוורה. זה עוזר. אבל כואב עדיין. והכינו אותי לזה שהכל הולך לכאוב יותר. נו, שוין.
אחד האבות בטיול שירד למדרון ראשון והעלה אותי התקשר קודם ואמר שהכאבים בגוף יעברו אבל שאדאג לכאבים בנפש ושאקבל כמה שיותר חיבוקים כי הנפש הכי חשובה. צודק. אומרת תודה ונעטפת בכל האהבה שמוזרמת אליי.

[מתחדשת*]

מימוש!!! אאאווה... מזרימה לך המון המון חיבוקים לנפש, וגם לגוף החבול בזהירות דרך צמר גפן זהבהב מרפא.
דחוף ארניקה דרך הפה!

[שם_טוב*]

מצטערת לשמוע אישה יקרה ומיוחדת.
שמת לב שזה לא קל להיות מיוחדת
אני מניחה שלא שברת או סדקת כלום..

שבת מנוחה ונשימות עמוקות

[ראויה_לאהבה*]

החלמה מהירה

[אמא_בבית*]

החלמה מהירה שהכאבים גם בגוף וגם בנפש ירפאו ושתרגישי טוב.
ממני שבדרך כלל רק קוראת כאן בשקט.

[נטע_ק*]

רפואה שלמה חיבוקים לנפש ולגוף הדואב

[עוברת_אורח*]

כל פעם אני נכנסת לכאן וקוראת קצת, ועכשיו פתאום הבנתי שאת בעצם אני מיקום מקביל, כלומר אני שחיה חלופה לחיים שלי, ואני קוראת אותך מהר מהר כי לעצור ולקרוא את זה לאט ולעומק זה מפחיד מדי. זה עלול הוביל אותי למסקנה שהיקום שלך עושה לי את זה הרבה יותר, ואז מה?

[עוברת_אורח*]

אה, ועוד דבר. שתדעי שבעוד עשרה ימים ימלאו שנתיים לתרגול היוגה שלי, שזה אחד הדברים הכי נפלאים שקרו לי בחיים, ושבאחוזים ממש גדולים זה בזכותך.

[איילת_חן*]

רפואה שלמה

[נוסעת_סמויה*]

אוי, יפתי...
מבקשת לצרף את אהבתי למעטפת האהבה המרפאת.

[מי_מה*]

תודה לכולכן. נוסעת סמויה, איזהכייף שאת מציצה לפעמים.

[פלוני_אלמונית*]

רפואה שלמה! נשמע מפחיד ביותר עם הפרה...

יעל צ

[אשה_שמחה*]

שולחת אהבה ומאחלת ריפוי שלם ומצמיח.

[פלוני_אלמונית*]

וואלה, פרות - חיה קדושה בהודו. הרבה פעמים חשתי מאיזה מקום היא נהייתה קדושה והיא באמת כל כך טובה וכל כך לא מתוגמלת אצלנו, האנשים שמנצלים אותה בלי סוף.
בכל אופן בטבע - הרבה פעמים כשאני רואה פרה אני לא ממש מתקרבת בדיוק מהפחד הזה (שהיא תפחד ותנגח בי). עכשיו אני רואה שפחדיי לא ממש הזויים.
תרגישי טוב, תתאוששי מהר ושובי לסורך במלא המרץ
נקודות ממחשב אחר

[עולם_ומלואו*]

החלמה מהירה גם ממני...
שולחת הרבה חיבוקים לנפש

[מי_מה*]

תודה על כל החיבוקים. וירטואלי זה החיבוק היחידי שלא מכאיב לי היום כי כל אזורי החיבוק שלי כואבים.
שבוע טוב
@}

[אום_שלום*]

מותק, החלמה מהירה. נשמע מפחיד לאאלה...

[שחף_אהובי*]

אוי, החלמה מהירה גם ממני...
מצד שני: פרה, פרה - העבודה תחכה. <שחף לא מצליחה להמנע מבדיחות קרש>
גם אנחנו בדיאטת חלבי/גלוטן מינוס אומגה 3 פלוס, לטובת הקטן. בדרך כלל זה עוזר.

[סגו_לה*]

מצטרפת לאיחולי החלמה שלמה.

תני לעצמך להיות בזמן הזה.את צריכה אותו.

[עדינה_ניפו*]

מימוש יקרה, מצטרפת גם אנוכי לאיחולי ההחלמה... נשמע ממש ממש מפחיד.
בפארק הירדן בשנים האחרונות אנחנו נתקלים תמיד בפרות בשמורה וזה די מפחיד אותי.
מקווה שאת מצליחה לנצל את המנוחה "הכפויה" עליך כמו שצריך.
מצרפת גם חיבוק וירטואלי (זאת הפעם הראשונה שאני מוצאת לחיבוק וירטואלי יתרון על פני חיבוק פיזי).
קבלי גם מנת אהבה

[קן_לציפור*]

אויש מימה, רק עכשיו ראיתי...
מצטרפת גם אנוכי לאיחולי החלמה! חיבוק גם

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שבוע טוב
שבוע נעים ומשכך

[ריש_גלית*]

מזל שבאתי רק עכשיו, ירד הלחץ של התור לחיבוקים הווירטואליים... אז גדול וזהיר גם ממני! איזו תאונה הזויה.
החלמה מהירה @}.

[הגבירה_בחום*]

אויי גם אני גם אני...
כל פעם נכנסת וקוראת מעט, ורק עכשיו השלמתי את כל החדשות והפרוייקטים, והדיאטות והתרגלים וכבר מתכננת על מה להגיד וואוו קודם, ואז נתקלתי באנקדוטה האחרונה..!!
מימצ'וק זה נשמע מפחיד! ואיזה מזל שנגמר ככה.
אני מאוד גאה בך על כל התהליכים שאת צועדת לתוכם באומץ ושולחת החלמה מהירה והרפיה קרובה וחיבוקים עזים!!

[מי_מה*]

לאט לאט זה מתחיל להשתפר. מתחדשת כתבה פה - דחוף ארניקה דרך הפה! ואני אמרתי לעצמי שלא נעים להטריח מישהו לבית המרקחת במיוחד, אז אני כבר אחכה ליום ראשון בערב שאז אבא שלי לוקח את הבכור לקפואירה ועל יד יש בית מרקחת עם היצע הומיאופתי נרחב. אבל כבר ביום ראשון בבוקר הופיע פה העמיר בכבודו ובעצמו עם שפורפרת גדולה של טראומיל וכדורי ארניקה. בינתיים גם קיבלתי מרשם מההומיאפתית המשפחתית ואבא שלי נשלח בכל זאת לבית המרקחת וקנה לי משלי (מקווה שהביטוח של בית הספר יחזיר לי את זה. זה עוד בבדיקה).
הכאבים כמו שצפו לי הרופאים וכולם, הלכו והתחזקו בימים הראשונים ואיתם גם הלך ופשה בי הדכאון שמוכר לי מתקופות שבהן נבצר ממני לעשות יוגה בכלל וללמד בפרט. התבוננתי בזה והכל, אבל לא יעזור כלום מנוחה לא באה לי טוב ואלף פרות לא תשכנענה אותי אחרת. אז ביום רביעי חזרתי ללמד . בשיעור של רביעי רק ישבתי ודיברתי ולא עשיתי שום תנוחה חוץ מקצת בשכיבה. אבל עצם ההתעסקות ביוגה, בנשימה זה כבר הקפיץ את הריפוי שלי קדימה. וזה גם היה מענין לחוות את התנוחות דרך גופים שאינם שלי. בשיעור של יום חמישי כבר עשיתי קצת יותר וביום שישי עוד קצת. עדיין קשה לי לעשות דברים עם הידיים כל הכלבים והחתולים מחוץ לתחום אבל תנוחות עמידה עם ידיים למעלה אני כבר יכולה. יקח עוד הרבה זמן עד שאוכל לעמוד על הידיים או הראש . במידטציה של יום שישי הרגשתי פתאום שקטה שקטה ורגועה. נדיר וקסום ונצרתי את הרגע (עבר לי בהמשך היום )
בימים שחלפו עשיתי הרבה עבודה משרדית של חישובים ופרסום ובעצם התקדמתי הרבה לכיוון המטרות שלי. זה היה פסק זמן שאמנם לא נוצל היטב למנוחה אבל כן לסדר ואירגון גם של עסקי וגם של הבית. כל מני פרויקטים קטנים שלא מגיעה אליהם... מה שהביא לכך שביום שישי ,בעזרת הילדים, הבית כולו , כולל חדרי השינה שכבר היו מדכאים מרוב לכלוך ואי סדר, היה מסודר וגם די נקי ...
היום אני מרגישה שהדכאון מתחיל להתפוגג ונראה לי שתוך כמה ימים אחזור לתפקוד מלא. אז אופטימית בסך הכל ומאוד מאוד אסירת תודה.

[מתחדשת*]

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מדהימה את.

[קן_לציפור*]

בימים שחלפו עשיתי הרבה עבודה משרדית של חישובים ופרסום ובעצם התקדמתי הרבה לכיוון המטרות שלי
נו, חיפשת מה יביא אותך לזה... חחח... החיים מופלאים, לא?
היום אני מרגישה שהדכאון מתחיל להתפוגג ונראה לי שתוך כמה ימים אחזור לתפקוד מלא. אז אופטימית בסך הכל ומאוד מאוד אסירת תודה.
איזה יופי!

[רוקדת_לאור_ירח*]

פששש, איזו זריזה ויעילה.בקשר לטראומים ולארניקה בגלובולים: מעולה שהשתמשת בהם. פעם הבאה (שלא תהיה) הם יעילים יותר ככל שזה קרוב יותר לזמן הפציעה, בעיקר הטראומיל, מנסיוני.

[יעל_צ*]

@}

[מי_מה*]

ביום יום שלי אין זמן בהייה. קראתי עכשיו בבלוג של עדינה וחשבתי לעצמי שבעצם כל החלטה שאנחנו מקבלים ראוי שיהיה לפניה איזה זמן בהייה שמאפשר לתשובה לעלות ולצוף, או אם לחזור לתרגיל 'מי בעל הבית' שעשיתי לפני חודש, גם שם המסקנה החותכת היחידה ממנו היתה שמדיטציה היא חיונית. שבוע שלם ישבתי בבית. נכון שבחלק מהזמן היו בו גם שלושה ילדים וכלבה שצריך לטפל בהם אבל היו לי גם לא מעט שעות של לבד ויכולתי לארגן את הזמן ככה שיהיו בו חללים , אבל מילאתי אותם בעשיה וקצת פיספסתי את ההזדמנות להיות בשקט ולתת לדברים לצוף. מסמנת לעצמי יעד לאפשר יותר חללים רייקים.
תודה ואהבה לכל המגיבות

[אום_שלום*]

יקח עוד הרבה זמן עד שאוכל לעמוד על הידיים או הראש
מקסימום עד לסדנא הקרבה של דיויד...
המשך התאוששות טובה מכל הבחינות @}

[הגבירה_בחום*]

המשך התאוששות טובה מכל הבחינות
גם ממני מותק @}
ונכון, שאת נוטה למלא חללים ריקים בעשיה, ונדרכת למשמע המילה מנוחה, ובכל זאת, נראה שהתקופה הזו הכפויה הביאה איתה למידה ופינתה מקום לדברים שחיכו להתייחסותך (-:

[עדינה_ניפו*]

כל החלטה שאנחנו מקבלים ראוי שיהיה לפניה איזה זמן בהייה שמאפשר לתשובה לעלות ולצוף
לגמרי
מדגדג לי לפרט עוד אבל כמו שרסיסים כתבה אצלי אני כותבת תחת אש !

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

[אשה_שמחה*]

[מי_מה*]

תהליך.
כמי שידועה בחוסר הסבלנות שלה תהליכים זה לא פשוט בשבילי, אני כל רגע בודקת אם זה כבר התקדם או לא ככה עם ההחלמה כל הזמן נראה לי שזה לא זז , או כן זז , כי הכאבים לא נשארים במקום אחד ועושים תורנות כל פעם במקום אחר, אבל לא מתקדם. ואז אני מבינה שאני כבר כמעט יכולה לשכב על הצד (מה שישפר את איכות השינה שלי) ושהבוקר הורדתי חולצה בלי שכל הפרצוף שלי יתעוות מכאב, וכבר יכולה לעשות 'חתול' גם אם עוד לא 'כלב'. יש התקדמות.

אתמול הלכתי לתקן שן שנשברה לי לפני ארבע שנים. זה היה בדיוק חודש לפני הלילה ההוא ,המכונן, בו רוב תקף אותי. בגלל שעוד הינקתי אז והרופא לא היה בטוח לגבי הרדמה בהנקה, עשיתי סתימה זמנית. היא נפלה יום או יומיים אחרי התקיפה ואני זוכרת את עצמי יושבת אצל עורך דין מיכאלי וכל כולי עסוקה במערה שנפערה לי בשן (שהיתה מקום הרבה יותר בטוח מלנסח חוזה לבעל שהפחיד אותי כל כך כמה ימים קודם) בתוך כל הריצות והסידורים בין המשטרה ובתי המשפט כבר עשיתי גם סתימה קבועה אבל מההתחלה היא לא הרגישה לי בסדר, חזרתי לתיקון ובסוף פשוט נשארתי איתה ככה, לא נוחה. לפני איזה חודש התקלקל שם משהו ופשוט לא הצלחתי ללעוס על הצד הזה , זה לא כאב אבל משהו שם הרגיש מוזר. כדרכי לא עשיתי עם זה כלום ופשוט לעסתי רק בצד ימין. ענין לא פשוט למי שאוכלת הרבה ירקות , פירות , גרעינים ואגוזים. מזל שהשיננית עלתה על זה , הרגיע את חששותי שרק צריך לתקן את הסתימה ולא איזה טיפול שורש או משהו ונקבע לי תור לאתמול. הפעם זה מרגיש בול. אבל למה בכלל אני מספרת את זה כי בגלל שזו היתה 'עבודה' גדולה הייתי חייבת הרדמה (בדרך כלל , אם אפשר, אני עושה בלי, מעדיפה שיכאב קצת לרגע מאשר את השעות האלה של ההרדמה) . וזה מה שהביא אותי לחשוב על כל ענין התהליכים, כי גם פה כל הזמן בדקתי אם זה מתעורר כבר או רדום.
שימת הלב הזו הביאה אותי בערב להבחין שיש דינמיקה שונה בבית, שהילדים בעצם משחקים ביחד ועוזרים אחד לשני ומפלס האלימות ירד בהמון. אני תולה את זה בהוצאת הסוכר, צבעי המאכל והקמח הלבן מהתפריט. הפיונת עדיין צורכת מהם, אבל היא ממילא לא היתה גורם מתסיס בבית. כרגע היא מכלה לאט לאט את שיירי התזונה הקודמת. אני לא מתכוונת לחדש את המלאי לכשתגמור אותו. יש מספיק דברים טעימים בבית. גם השינוי הזה הוא הדרגתי וגם אותו כל שניה בדקתי "נו , זה משפיע?" וכבר היה נדמה לי שלא ואז פתאום ראיתי שכן.
במסגרת הקצאת זמן לבהיה מסמנת לעצמי לאפשר לתהליכים להתרחש בלי לבדוק אותם כל הזמן.
מאותו הצד בעצם אני גם מרגישה איזו עייפות מבחינה מדוקדקת של כל דבר. מה אנחנו אוכלים , איך אנחנו מדברים, איך אני אמא. ומהסיבה הזאת לא ביקרתי המון זמן בדף השפעה אנרגטית של דיוק במילים ולא נכנסתי לדף על הורות כי פשוט עייפתי מלהתבונן ומלדייק. רוצה קצת לחיות רגיל בלי לחשוב כל כך הרבה על כל דבר שאני עושה. אבל אתמול כן נכנסתי וקראתי (לא את הכל כי אפילו בלי סוכר הריכוז שלי לא במיטבו) וגם קראתי מאמר של אורית סן-גופטה על הוואיוס שזה רובד מאוד מעודן בתרגול יוגה ואיכשהו הכל התחבר. האיזון הוא גם להעמיק וגם לעזוב את זה, כמו בגננות, קצת לחפור ולעדור ולהשקות ואחר כך לעזוב את זה שיגדל , אחרי כמה זמן לחזור ולנקות ולהשקות ושוב לעזוב. אני אמנם גננית עלובה כשזה נוגע לצמחים אמיתיים אבל בתור דימוי אני יכולה להשתמש במה שבא לי ולייחל לשגשוג ושפע יבול.
אהבה

[הגבירה_בחום*]

נשמע לי שזו תכנית מצויינת מותקס
ושאת עושה אחלה עבודה
@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

איזה דימוי מקסים!! קניתי. (-:
תחלימי מהר ונשמע שקורה אצלכם משהו טוב השבח לאל.

[ריש_גלית*]

@}.

[אום_שלום*]

האיזון הוא גם להעמיק וגם לעזוב את זה
לגמרי

[רוקדת_לאור_ירח*]

זה בסדר לגמרי שלא בא לך להתבונן, מבינה את זה לגמרי, גם לי יש תקופות כאלה, אבל לא התקופה הזו.
נשיקות ושתרגישי יותר ויותר טוב מיום ליום.

[עדינה_ניפו*]

נשיקות ושתרגישי יותר ויותר טוב מיום ליום.
גם ממני יקירתי

האיזון הוא גם להעמיק וגם לעזוב את זה
כן כן