+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אולי בכלל מחכה לכם אוצר מעבר לפינה בהמשך המסלול?
הלואי
ותודה שהזכרת לי שיש פינה שאולי יש דברים שונים ואחרים מאחוריה
_את אומרת גם לו מה שאת כותבת כאן?
שזה תהליך, שלוקח זמן, שאת לא יודעת מה התחנה הסופית, שאת מבינה אותו, שאת מחשיבה אותו ושומרת על מקומו בקבלת ההחלטות...?_
אומרת. זה לא מתקבל איך שאת מציגה את זה. כשאת מציגה את זה זה נשמע טוב, אני מרגישה שאני מתרצת תירוצים, שאני לא מספקת את הסחורה (הסחורה=מה לעזאזל קורה ומה הולך לקרות הלאה? ומתי?? ובמפורט בבקשה). מרגישה שההסברים שלי נופלים על אזניים שלא מבינות,שלא מצליחות להקשיב. ובעיקר יש שדר שכזה כל הזמן שבעצם אני מפונקת, כי העולם לא מסתדר לי בדיוק כמו שמתאים לי אז אני שוברת את כל הכלים.
זוכרת שכתבת פה פעם על איך את לא מאפשרת לעצמך טיפה מרווח לצאת מהמציאות ומהמגבלות ומלמה אי אפשר וכו', כדי קצת לדמיין משהו אחר (אז ניסחת את זה טוב יותר). איזה דבר מדהים זה השינוי הזה. כאילו קסם. המון עבודה קשה, אבל אז, כאילו פתאום, זה אחרת והכל אחרת.
תודה שהזכרת לי,זה באמת חשוב לראות את הדרך.
לגבי העבודה הקשה. אמרתי לו שאני עובדת קשה כדי שדברים ישתנו, הוא הסתכל עליי, לא מבין. בעיניו אני לא עובדת ולא כלום,רק בוכה שרע לי כל הזמן,וכמה שהוא לא משתדל ומוותר ושקיבלתי כל מה שביקשתי-עדיין רע לי כל הזמן,אז מה כבר אפשר לעשות איתי. (מילים שלי,אבל נראה לי שהן מתארות)
נשמע לי ממש ממש טבעי מה שעובר עליכם. אנשים משתנים בחיים...
נכון. מנסה להזכיר לעצמי את זה. בעיקר ש לגמרי
מותר לי לשנות את דעתי ואת רצונותיי למרות שתמיד חשבתי משהו אחד עכשו אני אולי חושבת אחרת, וגם שמותר לי שיהיה לי קשה ומותר לי לרצות דברים לא מקובלים ונורמלים כפי שהסביבה תופסת אותם. אני לא חייבת להתיישר כי זה מה ש'נורמלי' . הוא בכלל לא מצליח לצאת מהראש ה'נורמלי' ולא מקבל את זה שאני חושבת שהנורמלי לא מתאים לי ולמשפחה. חושב שאני חיה בסרט וזהו. איזה ויכוח היה לי בדיוק על זה איתו, וכמה שהטיעונים שלי השתפרו ומצליחים לעמוד בויכוח, עדיין שכנוע אין פה, אפילו לא הבנה.
אני מתווכחת על דברים שגם לי קשה לקבל. ועל היתרים שגם לי קשה להתיר.
_אבל ריגשת אותי מאוד עם כל הפיסקה הזו שכתבת.
אלו ניצנים של אהבה עצמית קטנים ועדינים כאלו..._
הלוואי
אני הקראתי את הפיסקה ההיא לגיסתי והיא היתה המומה ונפעמת. האמת, כשהקראתי את זה פתאם בקול זה נשמע אחרת, עוד הרבה יותר עוצמתי ומשמעותי.
נחמד להיות מקור לציטוט
זה באמת קטע נחמד אחרי הכל. והוא כל כך אני תמיד.
(הנה אני מפרגנת לעצמי,תראו)
וחשבתי שוב על הקטע הזה ועל סוג האנשים הזה, ויכול להיות שאני חושבת שאני עצמי אוהבת את סוג האנשים הזה,אבל זה לא סוג 'טוב' של אנשים, יש סוג יותר 'טוב' ואלה הם האנשים הפחות רגישים ובעיקר היעילים והזריזים והחברותיים והמספיקים שרואים ושומעים אותם תמיד (יש לי שתי גיסות כאלה, נחמדות ביותר,אבל כמה קשה לי מולן כי זה מזכיר לי כל מה שאני לא. ומצחיק מה יוצא: שדוקא הבעלים שלהן יותר דומים לרגישים יותר,שקטים יותר חששנים יותר,פחות מספיקים ויעילים. כמו אני ובעלי בעצם, ואלה האחים שלו..)
חושבת לעצמי אם זה מה שנדמה לי שבעלי משדר ולכן זה כל כך קשה לי. אם אני חושבת שהאיטיים השקטים הם סוג האנשים שהוא פחות אוהב או פחות מעריך, שהם שווים פחות.
ואני בכלל לא בטוחה שזה נכון שהוא חושב את זה. ולמה בכלל בחר בי כשתמיד מאז ומעולם זה היה מאוד ברור שאני מהזן הזה. וחושבת על חברים שלו, וממש לא כולם כמוהו והוא אוהב כל מיני. אז מה בעצם העניין הזה?
לא מצליחה להתבטא. יש פה משהו שלא הוגדר לי.