באופן טבעי

גם אני ניתקלתי בטיולון לכלב (כלבה זקנה מאוד )
http://www.flickr.com/photos/46451362@N00/3340594325/

ההוא שראיתי היה בגודל של טיולון רגיל ועם רשת וחלונות פלסטיק מסביב, כך שהכלב לא יברח ויוכל לראות את הנוף

אצלנו מנשאים בשלל צבעים. לבת לבן ולכל המתעניין
טוב, אבל את גם מלבישה בת בצבעים של בנים, אז את מקרה אבוד

לחדר נכנסת אשה יפה עם תינוק ומנשא.
קלמנטינה (באקט מרהיב של חוסר טאקט): "איזה מנשא יפה!"
האם: המנשא??
קלמנטינה (במבוכה): כלומר, כן, ברור. איזה תינוק חמוד!

[-:

בלי ספק צריך כאן דף של קבוצת תמיכה למתמכרות למנשאים!
מרגישה את סימני התסמונת בעצמי...

"את בטוחה שהוא נושם?"
אז חברה שלי עונה בנחרצות : "לא !"

תגובות של אנשים (אני) לכלבלב במנשא:
+שולפת מצלמה

זה כלבלב רצף
(האמת היא שהגורה הזאת מקבלת ידיים יותר מהרבה תינוקות)

האמת היא שהגורה הזאת מקבלת ידיים יותר מהרבה תינוקות
וגם האמא הצעירה שלה מאוד מאוד אינטואיטיבית.

לא קראתי את הכל כאן, אני בטוחה שהכל חוזר על עצמו... הוא לא נושם... לא נוח לו.... אם אני במצב רוח טוב אני מסבירה כמה כיף לו,,, אם לא... אני בד"כ אומרת ---כן תראי אותו, כמה הוא סובל!!

אותי שאלו היום פעמיים אם זה כלב!!
(כשהוא היה מכורבל בפנים ולא ראו אותו)
לוטם, יש מצב שעברת ברמת גן עם הכלבלבונת בימים האחרונים?
ואשה אחת אמרה שהיא חשבה שזה הציצים!:-D

לוטם, יש מצב שעברת ברמת גן עם הכלבלבונת בימים האחרונים?
בטח,כל יום אני עושה סיבוב בכל הפרקים:-D
אגב, ראיתי בקלעת נמרוד בטיול מישהי עם כלב במנשא. זה פשוט נהיה IN להחזיק את הכלבים הפיצים האלו ככה.

ופה אני דווקא מקבלת תגובות כמו - הי, יש לה תינוק על הגב! (מזל שבאנגלית פשוט אומרים baby ולא צריך להסתבך עם זכרנקבה )

מקרה אמיתי שקרה לפני שנתיים, במעלית עם גבר זר:
הוא: איזה מתוק
אני: זאת בת, אתה לא רואה שהיא לובשת ורוד
הוא: לא. אני עיוור צבעים.
<אייקון ראש דופק בקיר>
<למה הורידו את מילון האייקונים למטה?>

ובחורף הזה, במשך שלושה חודשים הרכה הנולדת היתה בתוך מנשא בד ארוך שעליו לבשתי סווטשרט רכוס עם הרוכסן עד מעל התינוקת. אשה אחת שמכירה דוקא (זה קיבוץ פה) שאלה אותי מתי הלידה ועניתי שלפני חודשיים ופתחתי בהפגנתיות את הרוכסן. איש אחר, שלא מכיר אותי, שאל אם יש לי שם תאומים.
לשאלה אם היא נושמת אני עונה שאני מקווה שכן... אגב, כשמעורסלים והנושא בהליכה התינוקות שרים את שירת המנשאים. מוכר? מין המייה קצבית כזו בקצב ההליכה. לי זה נשמע פשוט מהנאה, כמו גרגור של חתול. מה דעתכם? הקשר כאן הוא שכל עוד התינוק שר את שירת המנשאים אפשר להיות בטוחים שהוא נושם.

כשמעורסלים והנושא בהליכה התינוקות שרים את שירת המנשאים. מוכר? מין המייה קצבית כזו בקצב ההליכה.
כן! אצלנו זו היתה השיטה שלו להרדים את עצמו, לא רק במנשא, גם במיטה: ממם, הממם, הממם הממם... ממ הממם הממם הממם...

ילדה שלישית, והתגובות אליה במנשא הן אותן תגובות של בערות וטמטום (סליחה) כמו שהיו למנשא שבו נשאתי את בתי הבכורה לפני יותר משש שנים.. כל כך עצוב.. (אני אפילו לא עונה כבר ל"היא נושמת?", "נוח לה ככה?" אלא מחייכת (לעצמי) ברחמים. אבל מה שמפתיע, שבשכונות החרדיות בעיר אין כמעט מנשאים, אבל עגלות ב-5000 ש"ח בכל פינת רחוב (אולי השקעה משתלמת כשחושבים על שנים עשר ילדים..)

ממם, הממם, הממם הממם... ממ הממם הממם הממם... אצלינו זה בזמן האוכל (שיר הטעים לי).

אוי, מצחיק לקרוא את הדף הזה שנים אחרי שנים שלא נכנסתי אליו וגם גרתי באותו הזמן בארץ בה לא מעירים לך על החיים שלך כמעט בכלל.

התגובות האחרונות שקיבלתי למנשאים (שבהם הוא היה על הגב) היו מתרשמות ומתלהבות ביותר.
או שהתינוק שלי חמוד בטירוף ומושך אליו רק תגובות טובות או שאני מסננת את התגובות השליליות ולא שמה לב אליהן .

באוטובוס לפני כמה ימים עם הקטנה(חודש וקצת) עלי במנשא,,אחרי יום מתיש במיוחד,מסתכלת עלי אישה שיושבת בכלל בצד השני בפרצוף של רחמים ואומרת לי-מסכן,אין לו אויר....(התגובה הפופולרית...)בכל מקרה,עניתי לה שהיא ילדה שניה וכבר לא משקיעים (כמו בגריינים שצצים לי כל הזמן,לא זוכרת מי אמרה),נראה לי שהיא נעלבה אבל כל הנשים שהיו באזור חייכו והתחילו לדבר על מנשאים(ואורטופדים וגנים של אפריקאים "כי הם התחילו עם זה")... היה נחמד בסוף.
שהגעתי הביתה,יצאו מהמעלית שני בחורים רוסים,מאלה שהדבר האחרון שמעניין אותם זה תינוקות,ואפילו קצת חששתי שראיתי(ויותר מדויק-הרחתי אותם...),ואז שניה לפני שהדלת של המעלית נסגרת אחד מהם אומר לי-רגע,מה זה?יש שם תינוק בדבר הזה?!
אני,בעייפות-כן,תינוק.
והוא בחיוך רחב-וואו!מגניב!

במשך שלושה חודשים הרכה הנולדת היתה בתוך מנשא בד ארוך שעליו לבשתי סווטשרט רכוס עם הרוכסן עד מעל התינוקת
אלו היו המדים הקבועים של שפן ושל אבא שלו. שפן נולד בחורף, ואבא שלו פשוט היה שם אותו במנשא, סוגר פליס ענקי מעליו, וקדימה טיול. ככה הם חרשו את כל העיר יום יום כל היום. מזל שהיתי מקבלת אותו בחזרה לינוק מדי פעם...

אני מופתעת מכמות החיוכים שאני והקטנה זוכות לקבל מאנשים ברחוב.
היום הלכתי עם הקטנה לטיול כשהיא על הגב ואיזה ילדון בן 10 שעברנו לידו פתאום אמר לחבר שלו "תסתכל , איזה מתוקה" , היה כיף לשמוע.

הכי אני אוהבת את הזקנים - הם הכי מתלהבים לראות פתאום ראש של תינוקת מציץ מאחורי הכתף שלי. אז הם מדברים איתה ואומרים לי: "איזה חמודה".

כל התינוקות בכלל הם זכרים, אלא אם כן הם לבושים במלמלה ורודה.
אז מה העניינים איתם? למה דווקא הבן שלי תמיד, אבל תמיד, מרגע לידתו משול לבת? זה כבר גובל ברמת הפאדיחה בעיקר כשהוא מסתובב לו עם מכנסי החריץ שלו שלא מסתירים כלום ועדיין אומרים לו "איזה תינוקת יפה!" או "איזה חמודה!" אולי זה בגלל שהוא לא נימול?

אגב כלבים במנשא, אצלנו הקטנה נשאה זמן מה גורת חתולים במנשא ואחר כך חולדה (אותה טרחה להראות לכל מי שרק סביבה למרבה חרדתו).
היום היא סתם נושאת במנשא את הדוב קוטב שלה.

אותי ילד אתחד שאל בפליאה: מה את שמה את התינוק בתיק?

אגב, ראיתי בקלעת נמרוד בטיול מישהי עם כלב במנשא
יצא לי לראות לפני כחצי שנה כלב במנשא ואני מודה שהייתי המומה.
פעם ראשונה שהבנתי איך אנשים מסתכלים עליי מוזר כיש עליי ילד במנשא

מה את שמה את התינוק בתיק?
זה הזכיר לי שכשהייתי תינוקת (וזה היה מזמן) הורי באמת שמו אותי בתיק כשהלכו אתי לים- תיק גדול כזה ששמים על הכתף עם שתי ידיות.
הם היו שמים את כל החפצים בכיסים, את השמיכה בתחתית ואותי מושיבים על השמיכה ורק הראש שלי ביצבץ ואז כל אחד מהם תפס ידית אחת וכך הם נשאו אותי. (-:
חבל שאני לא יודעת להעלות תמונות... כי יש לי דווקא!

ואיזה ילדון בן 10 שעברנו לידו פתאום אמר לחבר שלו "תסתכל , איזה מתוקה"
אני אוהבת ילדים שאוהבים תינוקות.

אצלנו הקטנה נשאה זמן מה גורת חתולים במנשא ואחר כך חולדה
מצטערת, יש לי רתיעה עזה מחולדות. במיוחד אחרי שראיתי להן את הבפנוכו בתואר הראשון...

אותי מרתיעה דווקא החלק החיצוני שלהן

טרי טרי, מעכשיו:

ערב יום העצמאות, אבא מחזיק את הגמדולי במנשא בתנוחת ערסול, ויוצאים לבקר חברים בשכונה.
עוברת חבורה של בנות צעירות, ואחת מהן פוערת את העיניים הכי מופתעות שאי פעם תראו, וזועקת: "וואי, איזה ציצים! בחיי, אני לא בסטלה, יש לו ציצים!"

אחרי כמה שניות חברתה עדכנה אותה שזה תינוק, ולא גבר שופע במיוחד.

"וואי, איזה ציצים! בחיי, אני לא בסטלה, יש לו ציצים!"

סליחה על הסטייה מהנושא, אבל מישהי מוכנה בבקשה לנקד לי סוף סוף את המילה "סטלה" או לתעתק לי אותה לאנגלית? וגם "סטלן" בבקשה. אין לי טלויזיה וכל אוצר המילים העדכניות שלי בא מקריאה בעיתונים לא מנוקדים (אחר-כך נתחיל לדבר על שמות של מנהיגי העולם).

satla לדעתי, כשהדגש בהברה הראשונה

תודה!

ו - satlan

ו - satlan
כן אבל במילה סטלן הדגש בסוף (אם כבר, שלא יהיו פדיחות)

אוי נכון!

איך אתן בסדר איתי!

אין לי טלויזיה וכל אוצר המילים העדכניות שלי בא מקריאה בעיתונים לא מנוקדים
או קיי, גם אני. אבל את לא הולכת למכולת לפעמים? מה, את סטלנית? (סמך בקמץ, ט' בשווא, למד בפתח. סתם ככה בשביל הגיוון, אני לא אכתוב באנגלית) (-:

יעני, סמך קמוצה ולמד פתוחה. והאמת היא שאני הולכת למכולת לעיתים רחוקות מאד, אני עושה את כל הקניות שלי בחנות טבע, ושם לא שמעתי בחיים "סטלה". אבל שמעתי "קינואה" ושמעתי "אגאבה", זה תופס?

אני עושה את כל הקניות שלי בחנות טבע, ושם לא שמעתי בחיים "סטלה".
את לא הולכת לחנויות הטבע הנכונות.

כנראה שזה העניין.

תגובות של אנשים לתינוק במנשא:
"את צריכה עזרה?"

אז בהתחלה תמיד אמרתי "לא", ביהירות המצחיקה של אמא טרייה.
אחר כך עניתי כן נואש (בעיקר בניסיונות הראשונים בנשיאת גב)
ועכשיו אני נותנת לכל עובר אורח להדק לי את קליפס הביטחון במנשא הקואלה שלי כשאנחנו במצב קדמי (כי יד אחת אוחזת ברצועת הכלב...).

ונשאלת השאלה: האם אני תמיד נראית זקוקה לעזרה? 0-:

בהתחלה תמיד אמרתי "לא", ביהירות המצחיקה של אמא טרייה.
גם אני אבל בגלל שעם יאמו זה מפריע כשעוזרים.
אבל היום גם אני אומרת תודה יפה ומקבלת את ה"עזרה" בסבלנות ובחיוך, כי זה מאוד נעים לאנשים "לעזור"

זה מזכיר לי שכשהתחלנו עם היאמו, תמיד הייתי שוכחת לשים לו כובע, והייתי צריכה לבקש ממי שעבר שם לחבוש לו אותו. כולם עזרו לנו ועזבו אותנו עם חיוך לפי מה שזכור לי

כובע
גם אנחנו!!
כן, אנשים אוהבים לעזור.
זה נחמד.

ילדת טבע
זה בגלל שהוא יפה
(כל התינוקות בנים, וכל היפים בנות!

היינו השבוע בנחלת בנייתין, וקיבלנו את כל התגובות האפשריות,
מהזקנה שמתווכחת איתי ומנסה לשכנע אותי להעביר אותה לעגלה (המלאה בבדים, תיקים וכל מה שלא רציתי לסחוב עלי)
ועד לאתיופי המחייך שאמר לי שזה "כמו אצלנו",
אבל השיא היה דווקא כשעברה בסביבה עוד מישהו עם יאמו,
והגדולה שלי אמרה:
"היי, הנה יאמו"

_אבל השיא היה דווקא כשעברה בסביבה עוד מישהו עם יאמו,
והגדולה שלי אמרה:
"היי, הנה יאמו"_


לדעתי נוצרה מתישהו בשנים האחרונות "אחוות היאמו" - זה הפך להיות ה-מנשא של הנושאות לטווח ארוך.

לדעתי נוצרה מתישהו בשנים האחרונות "אחוות היאמו" לגמרי, אם כי הייתי מרחיבה לאחוות-הנושאים-על-הגב. בכל מנשא פרט למנשא טיולים.

אני זוכרת שבפעם הראשונה שבה ראיתי אמא לובשת תינוק ביאמו, כלומר - ראיתי את פעולת הלבישה עצמה, הבנתי למה לכולם יש דחף לעזור לי כשאני לובשת תינוק/ת - זה באמת נראה כאילו הוא עוד שניה נופל (במיוחד אם את מאלה שמתכופפות לפנים כשהתינוק מעליך).

לדעתי נוצרה מתישהו בשנים האחרונות "אחוות היאמו" לגמרי, אם כי הייתי מרחיבה לאחוות-הנושאים-על-הגב. בכל מנשא פרט למנשא טיולים

לקחתי באופן אישי בתור זלזול
אני דווקא הרגשתי בתוך האחווה למרות שהוא היה בתוך מנשא טיולים!
די ברור שזה מיוחד כשזה לא בטיול- מחוץ להקשר הרגיל.
למשל בדרך לטיפת חלב, בסידורים שונים בעיר וכשהולכים לפגוש חברים ולאסוף את הגדול מהגן..
וההערות מהולכים ושבים עד אמריקה ובחזרה.

אני זוכרת שבפעם הראשונה שבה ראיתי אמא לובשת תינוק ביאמו, כלומר - ראיתי את פעולת הלבישה עצמה, הבנתי למה לכולם יש דחף לעזור לי

נכון!
אבל הבעיה היא שטליה צודקת. ה"עזרה" כמעט תמיד רק מקשה (ותמיד מתעקשים להציע את כיסוי הראש...)

הייתי באיזו חנות עם תינוקת על הגב במנשא מסורתי ושתי הזקנות (לקרוא בנימה פולנית מצקצקת) : "אני תמיד נשאתי רק מקדימה! ככה אפשר לראות את התינוק, אם הוא צריך משהו... מה-זה ככה?" השניה "נכון, נכון".

ואלי ניגש איש אחד (מבוגר) ואמר לי: את יודעת, את צריכה מראה צידית על הכתפיים.

ושמעתי "אגאבה",
אז אולי תכתבי לנו עם זה בתעתיק לועזי שנדע איך מבטאים

בסניף של "מכבי" ברעננה ישישה נחמדה פנתה אלי ואמרה: "כמה נחמד! בתקופתי לא היו כאלה"

ואני שמעתי מישישה אחרת השבוע ברצף אחד גם שהוא לא נושם, גם שהגב שלו נהרס, וגם שאגדיל את השלישייה שלי לשביעייה.
הלכתי לדרכי ותהיתי: היא מתכוונת שיהיו לי כמה בספייר?

אז אולי תכתבי לנו עם זה בתעתיק לועזי שנדע איך מבטאים
אוי, סליחה! במכולת שלי אומרים agava, אבל במכולת הזאת אומרים agave.

אז זה לא נפתר, כל אחד אומר אחרת .

סיפור שאני קצת מתביישת לספר... בגל התגובה שלי בסופו, אבל נו, שיהיה -
פעם עמדתי עם נעמה במנשא בתור לכספומט. עמדה לפני אשה. היא התבוננה בי בעיניים קשות וקבעה - לא נוח לה.
אמרתי לה - תודה על הדאגה. והיא בשלה - לא נוח לה הרצועות הדוקות מדי ולוחצות עליה.
ואני - זה בסדר, תודה.
ואז היא ניגשה אלי ופשוט התחילה למשוך לי ברצועות של המנשא. הייתי בהלם מסויים לכמה שניות ואז אמרתי לה שלא תיגע בבת שלי.
אחרי שתי דקות השתלט עליי הלך רוח מרושע ומבודח. ניגשתי אליה, אמרתי לה שנראה לי שחם לה מדי (לאשה) ופתחתי לה כפתור במעיל.
היא הסתובבה ולא הראתה עוד את פניה.

ואני כל כך הצטערתי - זה דבר אחד להתעצבן על חוצפה של אחרים ודבר אחר להיות חצוף בעצמך.
אבל גם קצת קצת נהניתי מעצמי החצופה...

אבל גם קצת קצת נהניתי מעצמי החצופה...
גם אני נהניתי מעצמך החצופה...

דנה
הלוואי שכולם היו עושים ככה- אולי אנשים היו לומדים לשמור את הידיים שלהם לעצמם!

לדעתי התגובה שלך הולמת מאוד.
כמובן שהיה יותר טוב אם היית מגיבה ככה במקום, אבל תמיד אנחנו חושבים על דברים כאלה בדיעבד.
(מה הייתי עושה לו...)

תשמרי את התגובה הזאת לשימוש מיידי בעתיד.

D-: D-:

פשוט עשית את מה שדימיינתי את עצמי עושה כמה וכמה פעמים ונראה לי שלא רק אני
מוזר איך תינוקות הם נחלת הכלל. וכל אחד מרגיש צורך עז שנגדל את ילדינו כמו שהוא רגיל,חושב, יודע.
או כמו שחברה פעם אמרה למישהו שהעיר לה על הבת שלה
אתה שם לה כסף בקרן לאוניברסיטה??

<הפעם בתפקיד ה'אנשים' - דרדק בן שנתיים>

• מה זה?
• זה תינוק.
• יש לו מטפחת?

לי אמר מישהו שנהג באמבולנס, על התינוק מאחור ביאמו: "הראש שלו שמוט".
דאאאא? התינוק בן חצי שנה ולא בן שבוע, הייתכן שהראש שלו שמוט? לא, הוא פשוט מותח את הצוואר כדי להיטיב לראות דברים מקדימה.
כך גם אמרתי לו, אבל מה איכפת לו זה. אמר לי שוב "הוא שמוט".
אמרתי לו באירוניה "טוב, מה לעשות".
אמר לי "אולי כדאי לשים אותו בעגלה".

כמעט שחזרתי על עקבותיי ויעצתי לו להתערב רק בדברים שהוא מבין בהם. בסוף לא.

רגילים לשלל תגובות
היום נרשם שיא חדש:
נכנסים לסניף דואר גדול בתל אביב. תינוקת בת 11 חודשים מכורבלת בלופי על אביה ואמא (אני) לצדם
אנשים רבים עושים לה פרצופים, צוחקים, קורצים וכו...
מתיישבים להמתין ומגלים שהרטיבה את אבא כי היא בלי חיתול... פספוס, שטויות. מנסים להישאר די דיסקרטיים בעניין ... חחח
מגיע תורנו (זה משהו שהיה צריך לעשות יחד). אבא וגורתו מנשנשים חתיכות תפוח, לא עלינו (היא לא תיחנק?? שואלים אותנו בזעזוע כמעט כל יום, על כל דבר. מקווים שלא :-\ )
הפקידה השכנה, לא זו שמטפלת בנו, פוצחת ב"ישר לפרסומות! האבא והילדה! ככה אני אומרת!"
ובטיימינג קומי ממש, עם שוך ההתלהבות עונה זו שמטופלת אצלה בדלפק, עולה מרוסיה בת כשבעים, בשיא האיפוק המעושה וחריקת השיניים: "חבל רק שילד סובל"
הפקידה: "אם היה סובל היה בוכה, לא?"
החורקת: "מכריחים, בסוף מתרגל" אתנחתא "חבל רק שאחרי זה יהיה בעיה בלב"
הקהל מתחיל לכרות אוזן
החורקת: "אמא שלי רופאה!" (אני מזכירה, היא בת שבעים +-) "תינוק יהיה בעיות עם...................................<רשימה ארוכה וצקצוקי לשון, עונה לשאלות המאזינים>
אני רק זורקת מעל ראשה מבטים של : טוב, היא קוקו! אבל נאלצת להתחיל להזיז את ענייניי בדלפק
ברקע ממשיכה לשמוע ממש רצח אופי פרטני שלנו והשתלחות בכל דומינו
לרגע חוששת שהולכים להזעיק את הרווחה
באמת
הסיכום ששמעתי אחרי כרבע שעה זה שהיא מאשרת חלקית ובלית ברירה שימוש בכזה שרגליים של תינוק בחוץ, כאילו הוא עומד (בייבי ביורן, איי גס)
שזה לא טוב, אבל לפחות לא מתים מזה
הקהל השתכנע
אני הייתי עסוקה בלהתעצבן על שלא מעבירים תינוק מקופ"ח אחת לאחרת בין גיל חצי שנה ועד לשנה וחצי (הידעתם? אז זהו שגם אנחנו לא, וב"מכבי" לא, ובבנק הדואר עצמו שאחראי על הפעולה גם לא ידעו. לקח להם רבע שעה לברר למה הם לא מצליחים לאשר את הפעולה במחשב)
וכך גם הושבנו ריקם, גם הוכפשנו וגם היה עלינו פיפי (זה היה החלק הטוב!) מזל שלא הנקתי שם, היו מביאים שוטר.

הייתי בקופ"ח עם התינוק (בן 9 חודשים) בעגלה. (השם ירחם).
מפה לשם, הגענו לבית מרקחת של הקופה. מחכים בתור והוא הופך לחסר סבלנות. מתחיל יותר ויותר למחות על מיקומו הקלוקל בעגלה.
טוב, אין ברירה, שלפתי את היאמו ממתחת לעגלה ותוך שתי שניות הוא על הגב שמח ומאושר.
שורה של נשים+גברים שחיכו גם הם בבית מרקחת, התחילו למחוא כפיים.
הם היו מאושרים מהמהלך. (מיותר לציין שהם היו אתיופים? או שלא מיותר?)

גם בסופר, האתיופיות מכבדות אותי יותר. "נכון שככה הכי נוח?"

אני עוברת לאתיופיה!

הקופאית בסופר-
"זה לא נוח לו."
אני - אבל הוא ישן
"כן, אבל זה לא נוח לו"
אני - את ישנה כשלא נוח לך? כי אני לא מסוגלת לישון כשלא נוח לי
"טוב, אולי את צודקת"

כאילו - דא?!

"אפשר לראות?" מתקרב עם אצבעות חקרניות והפנים מיד אחריהן.
"הוא בדיוק אוכל." מתרחקת.

השומר ברכבת. זרים בחתונה. לא זרים בכל מצב.
מה נהיה?
נהיה פופולארי להציץ בתוך מנשאים?
כבר העדפתי את "התינוק נושם?"

"אני חייבת לראות! חייבת!" <והוא בן 8 ימים ועוד לא 3 קילו.>
"לא, את לא." <שכה אחיה. ככה אמרתי לה. המשיכה להפציר. אני המשכתי לעלות לרכבת.>

"בן כמה הוא?"
"שבועיים."
"וואי איזה קטן..."
<הוא בדיוק אותו קוטן כמו לפני שידעת את הגיל.>
<לומבינה את זה. זה בשביל לרוץ לספר לחבר'ה?>

בגדול, משעשע. לפעמים מעצבן. אחרי הכל, לישון, לא ישנים כל כך הרבה בשלב הזה. אז שמישהי אחרת תחייך ותענה בדיפלומטיות על שאלות מה&*^%%.

"חבל רק שאחרי זה יהיה בעיה בלב"

נדמה לי שקישון היה עונה על זה:
"אין דבר, נעשה עוד ילדים"...

גם בסופר, האתיופיות מכבדות אותי יותר. "נכון שככה הכי נוח?"
גם אותי. העובדים האתיופים ממש מתרגשים מתינוק על הגב,
ואפילו מתלוננים באוזניי במרמור על "הצעירות אצלנו, הן לא רוצות ככה..."

אם כבר מדברים על אתיופים...
חייל אתיופי פונה אלי ואומר שנראה לו שלא נח ולא בריא לתינוק ככה (בערסול מקדימה)
אני משועשעת ואומרת לו שישאל את אמא שלו ונראה לי שגם הוא גדל ככה
ובלי להתבלבל הוא אומר "מה פתאום אותי שמו על הגב זה אחרת לגמרי"
מה שמוכיח שמי שרוצה למצוא מה להגיד מוצא.

_דנה
הלוואי שכולם היו עושים ככה- אולי אנשים היו לומדים לשמור את הידיים שלהם לעצמם!_
וזה כולל גם את אלה שחושבים שבטן של אשה בהריון היא רכוש הציבור...

איזה דף מענג! על הדבש וןעל העוקץ
הערה לא שייכת
אולי ההורים שלה היו משכילים מאדיס-אבבה שבעצמם השתמשו בעגלה
אין עגלות לתינוקות באפריקה. אולי בדרום אפריקה וגם שם הייתי 3 פעמים ולא ראיתי.
למה? כי אני משערת שגם באתיופיה - אפילו באדיס - עגלה זקוקוה לכביש או מדרכה מבטון. בלי זה היא מטרד מעצבן.

עגלה זקוקוה לכביש או מדרכה מבטון
תנסי את בואנוס איירס (ועוד הרובע היוקרתי) - סיוט!
אין לי מושג איך נכים מסתדרים שם!

אני תמיד נותנת להציץ בתינוק במנשא. אני חושבת שבשביל אנשים זו כמו קופסת מתנה עטופה - פשוט חייבים לראות מה יש בפנים! לא יפה לענות אנשים ככה

עגלה זקוקוה לכביש או מדרכה מבטון. בלי זה היא מטרד מעצבן.

ואם כבר מדברים...
תמיד אני רואה בכפרים סביבנו את הערביות נאבקות עם העגלות באין-מדרכות שיש להם, או, לחילופין הולכות עם התינוק עטוף בשמיכה בידיים,
ובא לי לשאול אותן למה, לכל הרוחות, הן לא פשוט שמות אותו במנשא כמו שסבתא שלהן היתה עושה.

(יש לי תיאוריה, מעניין אותי לשמוע תאוריות אחרות)

הן לא פשוט שמות אותו במנשא כמו שסבתא שלהן היתה עושה
לא ראיתי שהסבתות של הערביות השתמשו במנשאים.
זה היה באפריקה, לא פה בארץ-ישראל.
נשאו על הידיים, ובעיקר - הנשים הערביות היו די כבולות לבית. לא התרחקו ממנו. התינוקות זחלו סביבן כשהן עבדו, לא היה להן זמן להחזיק בידיים. ברגע שהתחילו ללכת, הסתובבו בחוץ עם כל הילדים. עדרי ילדים קטנים ביחד.

אני גם אף פעם לא ראיתי ערביות עם מנשא. לא בתמונות ולא בסביבה.
התינוקות זחלו סביבן כשהן עבדו, לא היה להן זמן להחזיק בידיים. ברגע שהתחילו ללכת, הסתובבו בחוץ עם כל הילדים. עדרי ילדים קטנים ביחד.
גם עכשיו זה כך. לפחות הילדים שמסתובבים יחד.
ארררר - כמה צחקתי מהסיפור!
ופלונית - התרגשתי ממחיאות הכפיים!

_הלוואי שכולם היו עושים ככה- אולי אנשים היו לומדים לשמור את הידיים שלהם לעצמם!
וזה כולל גם את אלה שחושבים שבטן של אשה בהריון היא רכוש הציבור..._

אויש, בקשר לזה אפשר לפתוח דף חדש- תגובות של אנשים לתינוק בבטן ...
מישהי לפני כמה ימים התכופפה ממש כלפי הבטן שלי ושאלה אם זה בן או בת... ממש קירבה את הפנים שלה לבטן שלי...
חמותי שאלה אותה אם היא מנסה להציץ בחלון D-:

אני חייבת...
אני עומדת אחרונה בתור לקופה המהירה בסופרמרקט. תינוקוני בוכה בתור המנשא (בד ארוך). אני: למה אתה בוכה, מתוקי?
אישה בגיל העמידה: למה שלא יבכה? (היא התכוונה שלא נוח לו במנשא).
העומדים לפניי מציעים לי להיכנס ראשונה לקופה. אותה אישה, שגם היא לפניי, אומרת: "החזון איש אמר, שעגלה [מה היא מדברת איתי על עגלה?! אה רגע, תשמעו את ההמשך:] ריקה צריכה לפנות מקום לעגלה מלאה".
אני (מבולבלת לגמרי): ומה זה אומר?...
האישה: שאת עם תינוק, את עגלה מלאה, תיכנסי לפנינו...

ועוד משהו: בעלי הולך ברחוב עם תינוקיס בצבע תכלת בהיר, סולידי מאוד, ועם המדים הרגילים של מכנסיים שחורים, חולצה לבנה ומגבעת. הוא מספר שתיירות מסתכלות עליו מתוך אוטובוס ונקרעות מצחוק.

_ואני כל כך הצטערתי - זה דבר אחד להתעצבן על חוצפה של אחרים ודבר אחר להיות חצוף בעצמך.
אבל גם קצת קצת נהניתי מעצמי החצופה..._

גם אני נהנתי מעצמך החצופה. האמת? היא היתה החצופה, הגיע לה

תמיד מצחיק אותי שאומרים "איזה חמוד/ה" כשהתינוק במנשא, כשלא רואים אותו בכלל

אני תמיד נותנת להציץ בתינוק במנשא. אני חושבת שבשביל אנשים זו כמו קופסת מתנה עטופה - פשוט חייבים לראות מה יש בפנים! לא יפה לענות אנשים ככה

גם אני. אני ממש מעדיפה לחיות במדינה שבה כל אחד מרשה לעצמו להגיב וגם עוזר כשצריך, מאשר במדינה שבה אנשים שומרים לעצמם את מה שהם חושבים ונעלמים כשצריך אותם.
זה בסדר גמור שאומרים לי: "אל תפנקי אותה, היא לא תרצה אחר כך לרדת מהידיים". הם רק רוצים לעזור. אני מביאה להם דוגמאות של ילדים מאד עצמאיים שבילו על המנשא הרבה זמן, ולא מאבדת סבלנות גם אם צריך להסביר את זה 10 פעמים ביום.

עם המדים הרגילים של מכנסיים שחורים, חולצה לבנה ומגבעת
עד למגבעת זה בהחלט נשמע רגיל... מסע בזמן...

בימים אלו אני מוצאת את עצמי עם תינוק שלא רוצה להיות במנשא כמעט. יש לי ילד עגלה. אני בשוק. לפעמים אני מסיעה אותו כדי להרגיע אותו כשהוא בוכה ואני מוצאת את עצמי מבקרת את עצמי על כך שהתינוק שלי בוכה בעגלה, איך זה נשמע, אה?
נזכרת כשהוא היה ממש ממש טרי, הייתי בסופר ובפעם הראשונה מישהי הציצה לי מאחורי הכתף על התינוק הישן ומילמלה "מסכן..." משל היה בעל שני ראשים או משהו כזה.
נו, לפחות היא בטח היתה מרוצה מכך שהוא מעדיף עגלה...


לפחות יאמר לזכותי שיש לי עגלה בת 30 שנה אוטנטית לחלוטין עם קפיצים חורקים והכל.

לראות תינוק במנשא זה כבר מחזה נפוץ אבל מנשא של תאומים זה די נדיר, המבטים של האנשים היו תמיד מצחיקים אותי - מסתכלים, חושבים שזה תינוק במנשא ואחרי שתי שניות נופל האסימון וקולטים שיש שם שניים "וואו איזה מגניב אף פעם לא ראיתי..." השיא היה שמישהי ביקשה רשות וצילמה אותנו...

גם אני רוצה לראות תמונה!!