באופן טבעי

והנה, לא העזתי להביא לגן משהו אחר מהסטנדרט (קיבלתי על דף מודפס מה להביא, מאת The Printer in the Sky (-: )

האמת, אני מודה שגם התקמצנתי על הגשה בריאה ל - 35 ילדים שאוכלים כל החיים שלהם ג'אנק, ולא הרגשתי שזה ישנה משהו. ההורים שלהם לא יודעים מה הוגש באותו יום ביום ההולדת (הם לא היו שם). הגננת, נו טוב, ניסיתי כל כך הרבה להשפיע עליה ולא ממש הצלחתי, לא חשבתי שזה יעזור. אולי טעיתי, וזה כן היה עוזר. סיכמנו שבשנה הבאה נעלה באסיפת ההורים שבתחילת השנה, הצעה וננסה להעביר החלטה שימי הולדת בגן יהיו רק עם עוגה, לא ממתקים. כי היא טוענת שההורים הם אלו שרוצים לעשות מזה חפלה גדולה ומרשימה, וחלק מביאים עוד פי כמה ממה שהיא כותבת בדף (ומה שהיה כתוב שם היה כמות אדירה). אז בעצם צריך לסכם עם ההורים. די קל להעביר החלטות באסיפות הללו, כי לא כולם מגיעים (אבל זה מחייב את כולם), ולא לכולם אכפת, עושים הצבעה והרוב קובע. אח"כ בהמשך השנה, צריך שכולם יחתמו על כל מיני החלטות, זה לא יכול לקרות אף פעם.

אבל בבית אני נותנת משהו בריא, תמיד, לא משנה מי מגיע (אפילו אירוח המוני כמו ימי הולדת שמגיעים כל המשפחה המורחבת). שם אני גם מרגישה שיש לזה השפעה. כי אנשים רואים ומאמצים רעיונות. ביום הולדת הראשון והשני אפילו התעקשתי ללא עוגה, שמנו נרות על פשטידה (מעולה). קצת מטורף.

אצילנו בגן (חובה, משרד החינוך) אסור להביא ביומולדת שתיה ממותקת וממתקים.
רק עוגת יומולדת.
הבנתי שזו הנחיה ממשרד החינוך.

ביסלי, במבה וסוכריות, כמו גם צבעי מאכל ושאר מרעין בישין, לא מזבלים כלום. לאדמה הם לא ראויים, והיא באמת מפרקת הכל. הם אשפה בלבד.

בדיוק לפני כמה ימים נפלה איזה סוכריה זרחנית מגומי מהמקרר על הרצפה. בטח משהו מאיזה משלוח מנות. לקחתי אותה וזרקתי לקופסת זבל אורגני שעל השיש. ואז פתאום קלטתי את עצמי, והעברתי לשקית הזבל הרגילה. חשבתי איזה נורא זה שנותנים (גם אני לפעמים) לילדים לאכול מה שאני לא מוכנה אפילו לזרוק לקומפוסט.

רק עוגת יומולדת

גם אצלנו. לא שאסור, פשוט זה מה שמביאים. עוגה. מי צריך יותר מזה? זה לגמרי החלטה של הגן. ברור לי שאם הם היו בגן שהיה נהוג אחרת הייתי ניצבת מול בעיה מסויימת והייתי צריכה לחשוב על זה, אבל אני לא מבינה את המדיניות של הגנים שמטפחת את הכיוון הזה של שפע ג'אנק, במקום עוגת יומולדת ביתית (בטח שמשוקולד ועם סוכריות

)...

_{הדיון האחרון על גני ילדים וממתקים מרתק. מציעה להעבירו לדף אחר, רק שלא יודעת לאיזה. אולי ילדים עם עודף משקל}

ילדים ואוכל בריא (מה שהיה הדף פיתה עם ממרח שוקולד)

תפריט הילדים ברוב המסעדות (בינתיים חוץ משתיים שאני ראיתי, אחת בארץ ואחת פה) מורכב מפחמימות ריקות מולבנות, סוכר לבן, ומשהו שלא ברור איך מעזים לקרוא לו "גבינה" צהובה כשהוא בעצם רק שומנים מוקשים. כולם חומרים ממכרים (זה כמובן מוכח היטב מחקרית, אבל לראייה אנקדוטאלית, המשפחה שלי רצה כמו ג'אנקים לסופר אחרי יום אחד אחרי שקלטו שפה אין לחם, קולה ומלח. אם זו לא התמכרות, אז למה אתם לא מסוגלים אפילו לחשוב על לחיות בלי זה לכמה ימים?)

עוד ראיות אנקדוטאליות:

לילדים שמראש לא נחשפו לזה שאני מכירה, אין שום צורך בזה.
כשילדים שהוריהם מצרים על כך שאינם אוכלים ירקות אוכלים איתנו, הם מבקשים לנסות אפונה, עגבניות שרי, תותים, חלב קשיו, תפוח, וכו' זה קורה שוב ושוב ושוב לפליאתן העצומה של האמהות.

לכל אם זו אנקדוטה יחידה ומקומית, אלא שמהצד שלי זה נראה כדבר שחוזר על עצמו.
לכן, אלו מסקנות מתצפית אישית בלבד:
אם מצפים מהם לאכול רק "אשפה" וחושבים שרק אשפה זה טעים, זה מה שהם יאכלו. מה שמשנה זה לא מה שמציעים להם, אלא מה שאוכלים בעצמנו.
מסכימה שכדאי להעביר את הדיון.

לגבי ארוחת הילדים במסעדות (בישראל, כן?), המצב לא נורא כמו שאתם מתארים. ברוב המסעדות שאני מכירה "ארוחת ילדים" היא שניצל/המבורגר עם צ'יפס או פסטה ברוטב עגבניות/בולונז. אני לא אומרת שזה האוכל הכי בריא בעולם ולא הייתי רוצה שהילדים שלי יחיו על זה, אבל זה לא פחמימות ריקות מולבנות, סוכר לבן, ומשהו שלא ברור איך מעזים לקרוא לו "גבינה" צהובה כשהוא בעצם רק שומנים מוקשים
ארה"ב, כמובן, מזוויעה בהקשרים האלה.

ברמה התיאורטית גם אני מסכימה שאין סיבה להפריד בין אוכל לילדים לבין אוכל למבוגרים, אבל בפועל רוב הילדים עוברים תקופה של "רק פסטה בלי רוטב" ו"מה זה הירוקים האלה באוכל". מובן ש כשרעבים אוכלים הכל, אבל לי אישית קשה לפעול על פי העקרון הזה.

מבקשים לנסות אפונה, עגבניות שרי, תותים, חלב קשיו, תפוח
יקירתי, תותים, חלב קשיו ותפוח אינם "ירקות".
אצלי הקטן אוהב מאוד אפונה. לא נוגע בתותים.
הבכורה אוהבת מאוד תותים. לא נוגעת באפונים.
עגבניות שרי: אוהבים, אבל רק אם הן קטנטנות. לא קטנטנות - נשארות בקערה. לא נוגעים.
תפוחים: לא מבינה את חוקיות התפוחים. הם נגישים בקערה, אני אוכלת. לפעמים אוכלים, לרוב לא נוגעים.

לא מבינה את חוקיות התפוחים. הם נגישים בקערה, אני אוכלת. לפעמים אוכלים, לרוב לא נוגעים.
בכל פעם שאני חותכת תפוחים לשמיניות, נאכלים יותר תפוחים ממספר הילדים בסביבה (טוב, בלי לספור בני שנתיים ומטה).

עברנו את כל הוריאציות: תפוח חייב להיות מקולף וחתוך, חייב להיות חתוך ולא מקולף, חייב להיות לא מקולף ולא חתוך
(וכל זה עם ילד אחד; השני לא נוגע בכלל בפירות)

אשמח לעוד רעיונות להפצת המזון הבריא והשפעה על הסביבה. בעיקר ממי שבא במגע עם הרבה אנשים מתוקף תפקידו. לתלות פוסטרים כמו בטיפת חלב? גם שם זה לא עוזר.... מה עושים?

אופס, את צודקת. שכחתי "ובשר ממקור מפוקפק מוגש בצורה שאין לדעת מה מקורו (טחון או מצופה) מטוגן בשמן עמוק בן השד יודע כמה..."

בשמת, אני יודעת. מאידך, גם "ירקות" אינם ירקות כי אם פירות, אז הא לך.

ובכלל, לא דיברתי עלייך ועל שכמותך, דיברתי על אמהות שבאות אליי אישית לשאול אותי איך קרה הפלא שהבת שלי מסכימה לאכול עגבניה (פרי בוטנית, כן?

) ובעודן שואלות הילד לוקח פרוסה מנהר.

ולעניין שעלה פה בדף בכלל...
זה לא שהאופציה שאני חיה אותה זה "לשבת במסעדה או ביום הולדת ולהתעצבן שאין אוכל בריא." אני יושבת ואוכלת את מה שאני מוצאת לנכון או מביאה לעצמי בשתי ההזדמנויות ונהנית מכל רגע. אני לא טורקת את התפריט משרבבת שפתיים ואומרת "איכסה כולם, זה לא יפה ולא בסדר ומרעילים אותי ואת הילדה."

אני כן חותרת ומקווה לזה שאפשר יהיה לשבת במסעדה או ביום הולדת ו שתהיה אופציה לאכול אוכל בריא. ולשמוח. כל הזמן לשמוח. למה להתעצבן?

אז האשמים כאן הן לא האמהות אלא החברות המייצרות והפרסומות שמרמות את הציבור!! זה ממש מעצבן אותי!!!
סתם מחשבה שעברה בי לא מזמן -
אם מישהו בעל השפעה (למשל משרד הבריאות) יכריז בפומבי שהוא ממליץ להפסיק לחלוטין לצרוך מזונות מעובדים, שומנים מוקשים, וכו' - זה ממש יפיל את הכלכלה, בלי צחוקים. הבורסה תרד בכמה אחוזים טובים.

זה הורים שמאוד משקיעים בילדים
וואי כמה שזה נכון.. ההורים של היום פשוט מתרוצצים סביב הילדים ומתייחסים אליהם כאל הדבר החשוב והרגיש בעולם. (ועל כך ח"ח להם)
ומצד שני -
אבל באוכל עדיין שולטת הגישה של פעם, לתת לילדים משהו זול. שחבל לבזבז עליהם אוכל איכותי
אבל אני לא בטוח שזאת הגישה - שחבל לבזבז עליהם. נראה לי שהגישה היא שילוב של עצלנות, ועם העובדה שזה מה שהילדים דורשים. הילדים מתים על נקניקיות. וביסלי.

זו עוגה של ילדים. אני לא אשים שם מקורמיק
מדהים. speechless לגמרי

חשבתי איזה נורא זה שנותנים (גם אני לפעמים) לילדים לאכול מה שאני לא מוכנה אפילו לזרוק לקומפוסט.
שוב, מדהים! לא לגריין אלא להכין סטיקרים!

מה שמשנה זה לא מה שמציעים להם, אלא מה שאוכלים בעצמנו
אין ספק
אבל גם מה שמגישים משנה. (כנראה שמה שאנחנו אוכלים זה אכן 80% מהעניין)

אשמח לעוד רעיונות להפצת המזון הבריא והשפעה על הסביבה
אצלי בצבא אני עושה את זה ברמה המאוד פראקטית ויומיומית. בלי פוסטרים, אבל אמצעים אחרים:

אנשים מאוד מתלהבים מאיך שאני נראה ומהאמונה החזקה שלי בדברים. הם שואלים המון שאלות ומקבלים תשובות נוקבות ולא מתייפיפות, על הרעלים שהם אוכלים. נראה שזה מזיז בהם משהו, ואולי יבוא היום וזה ממש ישפיע להם על ההרגלים (חלק התחילו להביא יותר ירקות לארוחת צהריים)
אני עושה ארוחות שחיטות סופר טעימות (כמו לקחת ילד לחנות ממתקים) לכל החבר'ה. פעם זה היה פירות יבשים מ8 סוגים עם זנים שונים של תמרים ואגוזים. אתמול זה היה גלידה מפירות ומאגוזים (הבאתי בלנדר לבסיס, והקפאתי שם בננות כמה ימים מראש). כשבריא זה גם טעים, זה משפיע על החבר'ה.
מחמיא לאנשים שמביאים ארוחה מאוד צבעונית. (צבעוני זה בד"כ ירקות)

_אני לא טורקת את התפריט משרבבת שפתיים ואומרת "איכסה כולם, זה לא יפה ולא בסדר ומרעילים אותי ואת הילדה."
אני כן חותרת ומקווה לזה שאפשר יהיה לשבת במסעדה או ביום הולדת ו שתהיה אופציה לאכול אוכל בריא. ולשמוח. כל הזמן לשמוח. למה להתעצבן?_
לא להתעצבן, אבל לדעתי בהחלט ראוי לטרוק את התפריט וללכת הביתה (או לחלופין להחליט שמוציאים מהתיק 3 בננות, אבל נשלם טיפ בסוף)

חשבתי על זה קצת, למה באמת ילדים אוכלים כל כך הרבה זבל בעולם שלא חסרות בו אופציות לאוכל טוב וטעים, ואני חושבת שזה שוב מגיע לסוגיית הפיתוי של הקלות והנוחות. כמה מחשבות מפוזרות בעניין:

אם טרחת והכנת ארוחה והילד לא רוצה לאכול אותה, זה נורא מעצבן ומאכזב. אם רק פתחת שקית מרשרשת או חממת משהו במיקרו, אז מקסימום זורקים. (אני יודעת שהתשובה המקובלת היא להכין לעצמי ולתת לילדים לטעום, אבל אני נשבעת לכם ביקר לי שאת רוב הדברים שאני אוכלת הילדים שלי בחיים לא יסכימו לאכול בטענות של "חריף", "חמוץ", "יש בזה X" או הטיעון הכללי והמנצח "איכס")
ילדים הם לרוב באמת בררנים באוכל, ולרוב ההורים (כולל אני, שיהיה ברור) לא תמיד יש זמן וכח להתחיל לזהות את הדבר המדויק שהם כן יסכימו לאכול. מסיבות לא ברורות האוכל התעשייתי "עושה את זה" לכולם (אין לי מושג מה שמים שם, אבל זה עובד) ואז בעיית "מה הילד שלי יאכל היום" נפתרת במהירות.
יש הורים שפשוט ימותו אם הילד לא יאכל (להלן - פולנים), אבל גם הורים רגועים יחסית יודעים שילד רעב הוא ילד עצבני ובכיין, ולכן חשוב להם (משיקולי הקלות והנוחות של חייהם, כן?) שהילד יאכל. ואז אי אפשר לנקוט בשיטת "ירצו-יאכלו" ולהניח שהרעב יעשה את שלו.

וזה מוביל אותנו אל הסוגיה הענקית של חשיבות הנוחות והקלות בחיינו, שלא זה המקום והזמן לפתוח אותה, אבל היא ללא ספק מקור להרבה חוליים חברתיים ואחרים.

עוברת אורח,
את צודקת, אבל רק תדעי שאת הדברים שאני אוכל גם ילדים אוהבים (עד כמה שבדקתי)
אין חריף, אין חמוץ, הכל מרגיש כמו קינוח טוב...

לידיעתך, אורי, יש ילדים (וגם כמה מבוגרים) שחווים את טעמם של רוב הפירות כחמוץ. יש לי אבא כזה ובן כזה.

סליחה, שכחתי להגניב את המילה "רוב" במקום הנכון

(כלומר, רוב האוכל שאני אוכל, ורוב הילדים)

לידיעתך, אורי, יש ילדים (וגם כמה מבוגרים) שחווים את טעמם של רוב הפירות כחמוץ. יש לי אבא כזה ובן כזה.
גם אני כזאת. מה הבעיה? (אני רצינית, יש מספיק פירות וירקות ואגוזים ועלים לא חמוצים..)
רק לסבר את האוזן - לא מסוגלת לאכול תפוזים, עגבניות, שזיפים, קיוי, פירות יער, כי חמוצים לי. רק מלכתוב את השמות שלהם התחלתי לייצר רוק בהיסטריה

. פעם, אגב, הם לא היו חמוצים לי. אני חושבת שהבעיה היא בפירות ולא בי. אני חושבת שעגבניות של שנות השבעים היו הרבה פחות חומציות. אבל מה אני יודעת?

המחשבות שלך, עוברת, נשמעות לי הגיוניות להפליא.
אבל אני רוצה להתייחס אליהן מתוך ראייה אחרת לרגע.

כשלא עושים "ארוחות" ולא מבשלים, אז להכין אוכל זה הכי קל בעולם. לקלף בננה זה אפילו יותר קל מלפתוח שקית במבה. ואם היא לא נאכלת, אפשר להקפיא אותה ולהוציא אותה בערב כגלידה. הכי גרוע? נזרקה בננה אחת לקומפוסט. לא סוף העולם. עדיף מעטיפת פלסטיק. כשאין ארוחות ובישולים (וצלחות), אין כפיית זמני ארוחות, אין "תאכל לפני שיתקרר" ואין "תגמור מהצלחת." <סיבור אוזן - אנחנו בהחלט עושים גם הפקות מזון יותר הרפתקניות מבננה. בינתיים מדובר בהצלחות גדולות מבחינה קולינארית. ואלה גם דברים שלא ממש מתקלקלים מהר.> ואין אכזבה מזה שלא אוכלים מה שהכנתי. מה? שאני אעלב שהיום לא בא לה אבוקדו אבל כן בא לה אספרגוס? מה? אני איבקתי אותם בעצמי? אולי זה אפילו משחרר אותה במובן מסויים. מותר שיום אחד יבוא לה משהו, ויום אחר לא. לא כולם ככה?
רק תהייה - הייתכן שילדים מסויימים(!) בררניים באוכל כי חוש הטעם שלהם הותקף באופן לא טבעי מגיל אפס על ידי תבלינים, סוכר, <החומר הזה שנוצר בבישול ובטיגון שעושה את החום על הבשר ואני לא זוכרת איך קוראים לו אבל הוא ממכר>, <החומר שמלבין את הקמח ואת הסוכר שיודעים שנקשר לרצפטורים של סרוטונין במוח>, ועוד חולרעס, ואז לגשת אליהם עם אוכל "טבעי", לא מתובל ולא מבושל זה כמו לתת סיגריות מנטול למי שמעשן כמה חפיסות ביום? בחיי שרק תהייה. בחיי.
יש המון הורים, וכל אחד עושה הישר בעיניו. וזה בסדר גמור. אני באופן אישי לא בוחרת בנוחות שלי על פני <השלימי בעצמך, אני מרגישה שזה יותר מדי נפיץ> שלה. שלא לדבר על זה שאני חושבת שבטווח הארוך לא פעם הנוחות המקומית (לא רק באוכל, כן?) גובה מחירים של חוסר נוחות במקרה הטוב, ופגיעה בבריאות הגוף והנפש במקרה הרע.

הנחיות לקריאת האמירה האחרונה: אנא, אין לקרוא אותה כביקורתית, אין בה שמץ מזה. זה כמו להגיד "אני בוחרת להניק על פני לתת לסבתא להאכיל עם בקבוק על אף שזה יותר נוח לי מקומית, ובטווח הארוך הילד מקבל תזונה מיטבית, קרבה ועוד, ולי זול ואני לא צריכה לשטוף בקבוקים. האחרות? הישר בעיניהן יעשו."

וחוצמיזה, האמירה הזו גם לא לגמרי מדוייקת, כי כמו בקשר להרבה דברים שמדברים עליהם פה, (כמו בלי חיתולים, הנקה, נשיאה, וכו') משום מה הם נחווים כיותר מסובכים כאשר במובנים רבים רבים הם הרבה יותר פשוטים! זה שלא מכירים משהו, לא אומר שהוא יותר קשה בהכרח. בייחוד שמי שעושה את זה אומר שוב ושוב שזה יותר קל דווקא

אבל ניצן, מה שאת כותבת זה טוב ויפה ולא ביקורתי בכלל (

) אבל בכל זאת יש הרבה הורים (אממם, מישהי שאנחנו מכירות היטב) שהגיעו למודעות הזאת באיחור. ואז, עם כל הכוונה הטובה, הם נמצאים בסיטואציה לא פשוטה. ואני לא אומרת שהפתרון של "אז נפתח שקית במבה" הוא פיתרון שאני מעדיפה, אבל שימי לב שזה פיתרון לבעיה אחרת.

הייתכן שילדים מסויימים(!) בררניים באוכל כי חוש הטעם שלהם הותקף באופן לא טבעי מגיל אפס על ידי תבלינים, סוכר
ייתכן.
וייתכן גם שנולדים ילדים בררנים באוכל כי הם דור שלישי או רביעי לבררני אוכל, ועוד יותר: כי אמא שלהם לא אכלה בהריון תזונה מיטבית (תזונה ללידת תינוק בריא), אולי מפני שהקיאה במשך 5 חודשים רצוף את כל מה שאכלה, נגיד.
ככה שיש כמה אפשרויות.

בטח. בשביל זה שמתי סייגים. השערה בלבד, על ילדים מסויימים בלבד. אם את שומעת בזה שאני חושבת שהכל אשמת האמהות, זה רחוק מאד ממה שאני חושבת...

ייתכן.
אז אנחנו מסכימות.

או, תודה על ההזדמנות לחדד!!!
סוף סוף הבנתי מה אני מנסה להגיד!
זו לא אשמת האמהות בכלל!!!
אבל זו בטח לא אשמת הילדים.

אולי זה בגלל מה שהם אכלו מלידה, אולי זו הגנטיקה שלהם, אולי השפעות סביבתיות, אולי מה שדורות לפניהם אכלו, וכו' וכו'.. אבל אני ממש מתקשה לשים את האחריות על זה על ילד קטן.

(ובמסורת הדיסקליימרים בסוגריים, אני מציינת שברור מאליו שאני לא חושבת שאת חושבת שזו אשמת הילד, או שמישהי פה חושבת ככה... אבל זה יכול לעלות לפעמים מהדברים. ש"הילדים" כאיזו קבוצת ייחוס כללית "מעדיפים" ככה, ו"רוצים" ככה, ו"מפונקים" ככה, וכו'... שככה זה ילדים, לא משנה כמה אמא מתאמצת בשבילם. בזה אני כופרת ונסיוני האנקדוטאלי שוב ושוב מוכיח לי אחרת.)

ארר.. הדיון עבר למקום אחר...

שככה זה ילדים
כופרת בעיקר, אבל לא יכולה להתאפק:
גם ילדים שאוכלים בהנאה הכל (אפילו חצילים) אוהבים מאוד פסטה ("עם כלום").
למעשה, כל הילדים שפגשתי.

אבל זו בטח לא אשמת הילדים.
לזה אני מאה אחוז מסכימה.

לגבי אשמת האמהות: נו, טוף, ככה או אחרת זה בחלק לא מבוטל של המקרים אשמת האמהות, גם אם האמא לא אשמה P-:
(נגיד, אני מרגישה אשמה על הגנטיקה שלי ועל ההקאות הקשות בהריונות שלי כל פעם שאני מסתכלת בילדים ורואה את התוצאות).

אוהבים מאוד פסטה ("עם כלום").
ברור אני טוענת אתזה בכל דף על האכלת ילדים יולדים אוהבים אוכל לבן ויבש כלומר פסטה .

כבר כתבתי אישית לקלמנטינה, אבל אני אכתוב גם פה בניסוח קצת יותר בוטה - אני בטוחה שהם "יאהבו" גם הרואין, להבדיל. כולם עד אחד.
מה זה אומר? שזה טוב להם? ילדים אוהבים אוכל לבן כי יש בו חומרים מלבינים שעושים "גוד טיים" למוח. (שמישהי תחפש בPUBMED אם היא לא מאמינה לי.) אז זה ממש לא מסוכן באותה המידה, ותסמיני הגמילה אחרים, ואפשר לחיות עם ההתמכרות הזאת כל החיים (ואני ההוכחה, שיהיה ברור, אני לא פה להצטדק.) וכו' אבל יש שם גם אלמנט של התמכרות. אז זו חוכמה קטנה שהם כולם אוהבים את זה ומעדיפים את זה על פני אוכל מזין בהרבה.

אבל יש שם גם אלמנט של התמכרות. אז זו חוכמה קטנה שהם כולם אוהבים את זה ומעדיפים את זה על פני אוכל מזין בהרבה.
האם נכון הוא הדבר גם לגבי פסטה מקמח מלא?
כי אצלי מתים על פסטה, ואצלנו יש רק מקמח מלא.

אני באמת לא יודעת.
דרך טובה לבדוק התמכרות היא לחיות שבוע בלי.

כי אצלי מתים על פסטה, ואצלנו יש רק מקמח מלא וגם מאורז מלא.
ולמה? כי זה טעים. אבל אצלינו יש לרוב רוטב (פסטו בזיליקום או עגבניות), ושתיהן אוהבות את זה. אולי זה משהו במרקם.

אבל אצלינו יש לרוב רוטב
אצלי היא בשלב ה- "פסטה בלי כלום".

דרך טובה לבדוק התמכרות היא לחיות שבוע בלי.
היא יכולה לחיות גם שבועיים בלי זה. ויותר.
בסה"כ אוכלים את זה בערך פעם בשבוע. אבל בכל מקום שאליו נלך, אם תהיה פסטה, לא חשוב איזו - זה תמיד לוקח.

הפתרון שאימצתי לאחרונה - לא אידיאלי אולי - זה לתת לילדה בת 5 בררנית למדי, כמה שיותר מה שהיא רוצה, אבל בגרסה יחסית מזינה. זה אומר בד"כ לא מעט סוכר ומלח, אבל לפחות לא דברים גרועים יותר. ויש שם דברים מזינים.

למשל (הכל אורגני):
עוגיות קוואקר וכוסמין מלא (עם הרבה סוכר), כדורי תמרים ואגוזים, סורבה לימון, הרבה מתוק בבית
פסטת אורז מלא וקטשופ (לאחרונה משודרג לפעמים עם טונה מקופסא)
טופו, אבל שהושרה ברוטב סויה וטוגן קלות
נקניקיות הודו אורגניות (רק בשר - אולי לא חתיכה הכי טובה - ותבלינים)
"צ'יפס" בתנור

ולגבי הדילמה של לא רוצים להכין ארוחה ושהם לא יאכלו, ומצד שני הם לא רוצים את האוכל שלנו, אני הרבה מהזמן אוכלת פשוט את האוכל שלהם... למשל עכשיו נשנשתי לי בכיף שאריות של פסטת אורז מלא עם קטשופ ונקניקיה אורגנית. יאמי... מחזיר אותי לילדות.

אני גם פה ושם אומרת לה, כמו שאמרו לי בילדות, שיש דבר כזה טעם נרכש (באנגלית זה נשמע עוד יותר סטייליסטי, aquired taste), ושיש דברים שאוהבים רק כשגדלים, כמו אבוקדו או יין, ושפה ושם שווה לה לטעום שוב, כדי לבדוק אולי היא כבר גדלה מספיק... P-: ובאמת לאחרונה אחרי איזה שנתיים, היא שוב קצת טועמת דברים (אני מרשה לירוק אם זה מגעיל (-: ), יעני רוצה להיות גדולה...

לגבי נסיון עם ילדים אחרים כשהם נחשפים לזה, well אורי, לא תמיד הולך לנו הכי טוב.
פסטה כולם מוכנים לאכול ולא אכפת להם איזו זו. אבל חלק לא יאכלו את הלחם כוסמין שלנו (שיש לו צבע חום כהה, אבוי...). ירקות חתוכים יפה חלק אוכלים, חלק לא נוגעים.
ביצה קשה תמיד הולך.
אגוזים הם אומרים שההורים לא מרשים להם כי זה מסוכן (על ביסלי מן הסתם לא היו פוסחים)
דגים בד"כ הם לא מעיפים מבט שני

בקיצור אצלי ילדים של אחרים (בבתים "קונבנציונליים") בד"כ אוכלים רק פסטה.
(חזרנו לפסטה...)

אבל בכל מקום שאליו נלך, אם תהיה פסטה, לא חשוב איזו - זה תמיד לוקח
נראה לי, אגב, שהרבה חיות יסכימו עם זה גם כן - יאממייי עמילנים מזוקקים!
(מדמיין חיה טיפשה כמו דג שחי חיים של "1 לנשום 2 לחפש אוכל, לאכול אם יש, 3 חזור ל1" )

_בקיצור אצלי ילדים של אחרים (בבתים "קונבנציונליים") בד"כ אוכלים רק פסטה.
(חזרנו לפסטה...)_
מעניין אותי לנסות פעם מה ילדי ג'אנק יסכימו לאכול אצלי

מחייב אותם לעבוד נורא נורא קשה, וכתוצאה מכך חייבים לסמם את עצמם בכל מיני אופנים, בראש ובראשונה באמצעות טלויזיה. השילוב הנוראי הזה (צריכה-עבודה-טלויזיה) מותיר אותם סחוטים ומותשים, ובלי יכולת לעשות יותר מאשר לפתוח שקית במבה. אפילו לחשוב על אפשרות אחרת נהיה גדול עליהם. הם רק מנסים להעיף משימות מהרשימה, להגיע כבר לסוף היום הזה, לסוף השבוע הקרוב, לחופשה הבאה, לפנסיה.
איזו פיסקה מחרידה
לכל אורכה חשבתי לעצמי שאני רוצה להגיע כבר לסוף_ המשפט, _לסוף_ השורה, _לסוף הפיסקה...

זה מאוד תלוי בגיל.
עד גיל שנתיים בערך הם מוכנים לטעום הרבה דברים.
אח"כ זה יורד. חלק נסוגים מדברים שהם כבר אכלו.
מתישהו זה אמור לעלות בחזרה.
אישית אני זוכרת על עצמי עליות וירידות כאלה ברצון שלי לטעום ולהתנסות.

תורמת מהניסיון הפרטי - לנסיוני קשה למצוא כרגע קשר בין מה שההורים אוהבים ואוכלים (אוכלים פה מצויין ובריא, וזה עוד מלפני שיש לנו ילדים וזה הרבה מאוד שנים. שני אנשים שלא נמשכים לג'אנק בכלל), לבין מה שהבת 6 עוד מעט אוהבת לאכול. הם תמיד אוכלים איתנו, את האוכל שאנחנו אוכלים. ואנחנו מבשלים בבית, טרי, מזין ומלא ברוב הפעמים. זה עבד טוב במשך כמה שנים, ואח"כ פשוט הגיע שלב של בררות וטהרנות ורגישות גדולה לטעמים (חריף לי, חמוץ לי, איכסה). אני מביטה על חצי הכוס המלאה - ושמחה בכל הדברים שהיא כן אוכלת, ויחסית לילדים אחרים זה לא מעט וככל האפשר בריא (=מלא, בישול טרי, טעימה של דברים חדשים). ועדיין - היא תעדיף חלה או לחם לבן (אבל אני אופה לחמים מקמח מלא וכוסמין, כך שכשיש לחם טרי בבית הם אוכלים בשמחה עם חמאה צהובה ומלפפון או לבנה), אורז לבן, פסטה (בלי כלום, אבל אנחנו בד"כ מערבבים מראש עם רוטב עגבניות טרי שאנחנו מכינים והם אוהבים וגבינת פרמז'ן משובחת מלמעלה). לאחרונה נכנס גם קטשופ פה ושם (רק לשניצל או לצ'יפס, הם בכלל לא חושבים כרגע שיש לזה עוד שימוש. ושניצל וצ'יפס לא אוכלים כאן הרבה. למעשה השבוע הכנתי שניצל בפעם הראשונה). ובשבילי קטשופ זה הדבר הכי מגעיל שניתן להעלות על הדעת. אם הוא נגע באוכל אני לא מסוגלת לטעום ממנו. אבל התזונה העשירה בטעמים ובמאכלים שהיא חוותה בשנים הראשונות באה לידי ביטוי, אני חושבת, בכך שיש לה העדפה ליוגורט רגיל (חמוץ) ולא ועוד כלמיני דברים שהיא כן אוהבת לאכול (נסו ארטישוק, זה ממש כיף לאכול ויש גם בסוף "הפתעה"). גם עדשים, שעועית. ובכלל - אני בטוחה שכשתעבור תקופת הבררנות, יש לה רקע מעולה להתחיל מחדש לחוות בישול עשיר יותר והרפתקני יותר. מצד שני יש דברים שהיא כן פיתחה לגביהם חוש טבעי בריא - במבה עושה לה בחילה בד"כ, יוגורט ממותק מגעיל אותה ועוד כמה כאלה. אז אני כן רואה שיש משהו בריא בתוכו, עם הרבה רעש של גיל ושל תרבות. אני דווקא אופטימית.

לגבי ממתקים - אני מעדיפה שיאכלו שוקולד, על כל דבר אחר. והרבה פעמים דבר ראשון כשהיא באה לבית חדש היא מבקשת ממתק או טלוויזיה (ויש לה משניהם בבית, רק בגירסה מפוקחת וצנועה יחסית). זה משגע אותי וזה מגעיל אותי אפילו. אני צריכה ברגעים האלה להזכיר לעצמי מה זה ילדים, שזה הרבה פעמים לא הדבר עצמו שמושך אותה וחסר לה, אלא משהו אחר. והרבה פעמים היא שומרת את המסטיק הזה שהיא קיבלה נניח (אצלנו אין מסטיקים) "לגיל 6, כשאני אהיה גדולה" והוא מחכה באיזה קופסא (ואז באות נמלים ואז הוא הולך לפח). אני שמחה שהיא כן שואלת אותי לפני שהיא אוכלת משהו, שהיא מקשיבה לי, ומתוך זה אני מרגישה שאני חייבת להקשיב לה - לתת מקום אמיתי לתקופה הזאת של בררנות, ולנסות ללכת איתה ולא נגדה. אז אני מבשלת אורז נקי, למשל, ולנו אני מפרישה חלק ו"מלכלכת" עם כלמיני דברים שהיא פשוט לא תיגע בהם (ירוקים, ג'ינג'ר, ירקות מסויימים). לגבי אלטרנטיבה מוצלחת לאורז לבן - יש אורז מלא עגול מאוד מאוד טעים שהילדים אוהבים ויש לו גם מראה יחסית "לבן". עדיין - היא תעדיף לבן. לאחרונה היא חזרה לאכול בשר (כמעט שנתיים לא נגעה בזה, ופתאום מתלהבת מסטייקים. אורגניים).

אני חושבת שכן ניתן לדבר על התמכרות לאוכל ריק ולבן, אבל אני לא חושבת שההתמכרות הזאת באה בהכרח כי זה מה שמכירים. אצלנו - אף אחד לא הכיר את זה, והנה זה בא כהעדפה מובהקת (עד גיל 3 או 4 היתה פתיחות גדולה מאוד לטעמים ולאוכל, מגיל 5 צמצום מאוד גדול), ועדיין זה רחוק מלהיות התמכרות. וזה לא שיש לה הרבה מאיפה להיות משפעת - גם בגן הם אוכלים מלא, טרי, אורגני. בהיותי אחת שלא מחזיקה בתיאוריה כזאת או אחרת - אני פשוט מסתכלת על מה שקורה עכשיו, וזה מה שקורה עכשיו. בתוך זה, יש הרבה דרכים לבשל ולהסתכל על זה.

העניין (לדעתי) הוא לדעת לקבל שלילדים יש תקופות שונות שמאופיינות ברגישויות שונות. כמו שלי, עכשיו בהריון, קשה ללבוש בגדים מבדים סינטטיים, משהו שאף פעם לא הפריע לי (גם לא בהריונות קודמים), אני חייבת לקבל את זה שיש לה רגישות אמיתית. כמו שאני אנסה למצוא לעצמי משהו שהוא גם נוח, גם יפה וגם נעים (לא קל לי לצערי), אני אנסה למצוא בשבילה את הדבר הזה באוכל. הנחת היסוד היא שאני מכבדת את הרגישות שלה כרגע, וגם מוותרת לפעמים על מה שנראה לי חשוב. זה לא מעצלנות - אנחנו מבשלים כל יום לפחות ארוחה אחת, ואני גם אופה הרבה - אלא פשוט כי לוותר לפעמים משחרר לחץ שאני לא מוכנה שיכנס למשוואה הזאת של הורים-ילד-אוכל.

במביק, אהבתי.

יש לי קטנה בת שמונה חודשים שלרוב יונקת וקצת טועמת ירקות ופירות הייתי רוצה לקבל טיפים מה אפשר עוד לתת לה בגילה חוץ ממה שכבר נתתי: בננה, תפוח אדמה, תפוח, בטטה, אגס, גזר, טחינה, אבוקדו. אוליי איזה דייסה איך מכינים וממה? מה לגבי שתייה חוץ מחלב אם? הקטנה מסרבת למים האם כדאי להמתיק אותם בסוכר ענבים? אוליי מיצים מפירות? פשוט כבר מתחיל להיות חם ודואגת שלא תיהיה צמאה ולא תמיד יכולה בכל מקום להניק אשמח להצעות.

אומרים שחלב שומשום זה מדהים לתינוקות, לא?

(הרבה שומשום וכמה תמרים בבלנדר עם מים וקרח, לטחון המון זמן ולסנן עם בד)

אני לא בעד שתייה ממותקת. לדעתי, אם היא תהיה צמאה היא תשתה מים. אם היא לא שותה מים, אפשר להסיק מזה שהיא מקבלת מספיק נוזלים מההנקה (על זה המומחית להנקה אולי יפרטו יותר טוב ממני).
בקשר לאוכל, זה נראה לי די מגוון בשביל בת שמונה חודשים שבעיקר יונקת. למה את מחפשת דברים נוספים? יש מלונים עכשיו, ובקרוב יתחילו כל מני משמשים ואפרסקים וכדומה, ואולי מלפפון ועגבניה? אני נזכרת בתקופה שהייתי עושה אחד סלט-אמא בתוספת ירקות שילדים לא אוהבים, אחד סלט-ילדה בצורת פרצוף או פרח או משהו, ואחד סלט-תינוק מגורר על פומפיה.

שלי התחילה לשתות שלוק פה שלוק שם בגיל 11 חודשים. רק מים.
אם את מודאגת שהיא לא מקבלת מספיק נוזלים (למה? היא יודעת לווסת את זה יופי אם היא יונקת...) אז דאגי לשתות הרבה בעצמך.

אם אוהבת,
ראי גם מעבר לאוכל מוצק ו- תינוקות ושתיית מים (או שם דף דומה)

אומרים שחלב שומשום זה מדהים לתינוקות, לא?
אומרים גם ששומשום זה אלרגני מאוד, לא?

אם אוהבת, אני רוצה להעביר את שאלתך והתשובות לדף מעבר לאוכל מוצק, אנא אשרי שראית. פה יש דיונים מסוג קצת שונה.

בקשר לאוכל, זה נראה לי די מגוון בשביל בת שמונה חודשים שבעיקר יונקת.
מסכימה.
למה את מחפשת דברים נוספים?
אולי בטיפת חלב מבלבלים לך את המוח? אני זוכרת שאיתי דיברו על "ארוחות" בגיל הזה.

אומרים גם ששומשום זה אלרגני מאוד, לא?
בהקשר הזה אני לא יודע.
אני שמעתי על אמא שגידלה ילדים על הנקה וחלב שומשום. ומדובר על אמא עם הרבה מודעות וידע, גם מהתחום הקונבנציונאלי וגם מהתחום האלטרנטיבי/טבעי.
ואני גם חושב שזה מזון מאוד עשיר וטעים

אלרגני.. הממ.
זה תלוי בילד ולא באוכל.
מנסים, ועוקבים למשך יומיים שלושה. רק ככה יודעים.
שומשום הוא לא "אלרגני" הוא אלרגני עבור אנשים מסויימים.
בגישה שלי, המנעות מלאה מדברים שידועים כגורמי אלרגיה בחלקים גדולים של האוכלוסיה למשך שנה לפחות מהלידה (בייחוד כאלה שנותנים בלי מצמץ עפעף לתינוקות - גלוטן, חלב פרה.. כאלה, בפרט כאלה שאני רגישה אליהם כמו ביצים, חלב, עגבניות) והוספת מזונות מבוקרת. שלי למשל אוכלת אגוזים וקשיו מלפני גיל שנה. קשיו גילינו שגורם לה לרגישות אז הורדנו למשך כמה חודשים וניסינו שוב. נראה בסדר עכשיו. בקשר לדגנים, לחלבים ולביצים - ראינו כי טוב והיא לא אוכלת מהם בכלל. בת שנה ועשרה חודשים.
בקיצור, אם זה קריטי לך לנסות שומשום כתחליף לפני גיל שנה (שלי לא אהבה את הטעם) אז עשי את זה בצורה מבוקרת. זה ממש לא בעייתי בפני עצמו. זה בעייתי רק אם הילדה שלך באמת רגישה לזה ואת לא שמה לב בגלל כל הרעשים מסביב.

לפני גיל שנה נדיר שהם אוכלים כמויות או בצורה מסודרת אם הם יונקים. המעבר לאכילת מוצקים הוא מאד הדרגתי ואמור לקחת כמה שנים, לא כמה חודשים או שבועות.

אורי, מחשש שאשמע משעממת - אז שמעת. לא סביר לתת המלצה למזון שעשוי להיות אלרגני לתינוק יונק רק על בסיס זה שיש תינוק שלא אלרגי לזה. פשוט לא סביר.
עכשיו שאמרתי את זה, אני דווקא תומכת בגישה הזאת - בודקים אישית. אם מתאים - נותנים. אם לא - לא.
(גלית, אני אומרת להעביר)

לא סביר לתת המלצה למזון שעשוי להיות אלרגני לתינוק יונק רק על בסיס זה שיש תינוק שלא אלרגי לזה
ברור, לא לזה התכוונתי. כתבתי על התינוק האחר כדוגמא לזה שמדובר במאכל מזין, לא כדוגמא לכך שהוא לא אלרגני.

ואגב, למיטב הבנתי, באתר הזה, אם אני אמליץ על משהו שלא טוב לתינוק, כבר יהיה מישהו שיכתוב לי על זה.

מוסיפה על דברי ניצן - אפשר גם לתת כמות מוגבלת אחת לארבעה ימים או יותר (רוטציה). אם זו אלרגיה קלה עד בינונית (דהיינו לא כזו שמסכנת חיים) אפשר לאכול גם אלרגנים ידועים במסגרת דייאטה כזו.

צריך להעביר את השאלות של אם אוהבת מה-17/4 והתשובות עד הנה ל מעבר לאוכל מוצק והמחשב שלי לא מסוגל להתמודד עם עריכה בצ'יק צ'ק. מצטערת. תודה [הערה למחיקה אחרי ההעברה].

זה ממש לא בעייתי בפני עצמו.
חייבת לתקן:
מזון שחשוד כאלרגני (כמו שומשום, או דגנים המכילים גלוטן כמו חיטה, שעורה, שיפון ועוד, או מוצרי חלב פרה, או עגבניות, או פירות הדר, או ביצים) -
כן בעייתי בפני עצמו.
הבעיה איתו היא בגיל החשיפה.
התינוק עשוי שלא להגיב באלרגיה בחשיפות הראשונות בגיל שמתחת לשנה, אבל - וזו הבעיה - עצם החשיפה של הגוף למזונות האלה בשלב שבו המעי עדיין חריר מדי עלולה לגרום להופעת אלרגיה מאוחר יותר בחיים. את האלרגיה הזאת אפשר למנוע ע"י איחור החשיפה למזונות חשודים עד כמה שאפשר.

מחדדת:
תגובה אלרגית בזמן החשיפות הראשונות - מעידה על רגישות למזון.
העדר תגובה אלרגית בזמן החשיפות הראשונות - לא מבטיחה כלום )-:

מצד שני יש תיאוריות שחשיפה מוקדמת לדברים מסוימים דווקא מנטרלת אלרגיות, אבל גם פה - סימן שאלה.
לגבי גלוטן, מה שהשבדים גילו בעקבות מגיפת הצליאק שלהם היה, שאחד המשתנים הקריטים בחשיפה לגלוטן היה אם התינוק עדיין יונק, כי הצליאק כנראה הופיע כאשר האמהות החליפו את ההנקה בדייסות הדגנים (גמלו, ועברו לדייסות דגנים). התברר, שכאשר התינוק נחשף למזונות המכילים גלוטן בעודו יונק, ההנקה מספקת הגנה מסוימת.
עם זאת, עדיין לא ברור כל העניין, לא ידוע המנגנון של התפתחות האלרגיות.
לא ברור עד היום למה בדיוק זה קורה, איך בדיוק זה קורה. לכן אי אפשר למנוע מראש חלק מהמקרים.

וגם אי אפשר ללמוד כמעט כלום מניסיון העבר כי כל התפרצות האלרגיות לאחרונה היא מגיפה עולמית שהולכת ומתרחבת קשות.

זה יכול להיות קשור לזיהום המתרחב בעולם.
זה יכול להיות קשור לבדיקות ברחם.
זה יכול להיות קשור לשימוש בטלפונים אלחוטיים וניידים (שיבוש חשמלי בקנה מידה המוני?).
זה יכול להיות קשור לעובדה שרוב היבול מהגידולים העיקריים מגיע מזרעים חדשים (סויה אמריקאית מהונדסת גנטית וטבולה במדבירים החל מהטיפול בזרע, שכולה מגיעה ממעבדות חברת מונסנטו). האנושות מעולם לא אכלה את הדברים האלה, ועכשיו כל מזון בסופר מורכב מאחד או יותר מהם.
אפילו באורגני משתמשים באותם זנים שיש גם בלא אורגני, אם כי אני לא יודעת במה.
מה מהם גורם לזה?
איזה גורמים אפשריים גדולים השמטתי כאן?
אפשר רק לנחש. ידע ברור - אין.

זה יכול להיות קשור לבדיקות ברחם
את יכולה להסביר?

איזה גורמים אפשריים גדולים השמטתי כאן?
חיסונים, ומוטציות של וירוסים וחיידקים (ושילוב של שניהם). וגם מוטציות של פטריות, עובשים וטפילים. (למשל, קראתי פעם טענה ש-black mold זו מוטציה שהאדם אחראי לה).

כיוון שבאלרגיות, כמו במחלות אוטו אימוניות, מדובר בסף תגובה לחשיפה מצטברת - סביר להניח שאי אפשר להצביע על גורם אחד בלבד. זה צירוף של הגורמים שהזכרת ואולי עוד כמה, וכיצד ההצטברות חוצה את הסף שמעבר לו מערכת החיסון מגיבה בצורה לא נורמלית - מה ששונה מאדם לאדם. ( מאמר )

אני ממליצה בהקשר הזה גם על הספר THE AUTO IMMUNE EPIDEMIC שיש בו ניתוח מעניין, הגם ספקולטיבי, של הגורמים האפשריים למגפה האוטו אימונית העולמית, שהיא מגיפה שקטה (בניגוד לסרטן ולמחלות לב, עדיין לא אוספים עליה נתונים).

_זה יכול להיות קשור לבדיקות ברחם
את יכולה להסביר?_
יש חשדות לגבי ההשפעה של בדיקות האולטרסאונד בהריון על התפתחות העובר.
ייתכן שגלי הקול המשמשים בבדיקה כן יוצרים פגיעת שרשרת שמגיעה למערכת החיסונית.
בכל מקרה, בדיקות האולטרסאונד, סקירות המערכות, מי שפיר, סיסי שיליה וכל אלה - התערבויות מודרניות ביותר שלא היו עד לפני מעט מאוד שנים, שאף אחד לא באמת יכול לחתום לנו על בטיחותן.

ולמה ש-תמי גלילי הוסיפה בצדק הייתי מוסיפה גם תרופות וויטמינים למיניהם. אולי כולל תוספי הברזל והחומצה הפולית שמומלצים כל כך בהריון!
לאור המחקר הדני על הויטמינים, לכו תדעו אם הם לא גורמים נזק!
הויטמינים והמינרלים צריכים להגיע מהמזון, לא מכדורים וכמוסות.

הויטמינים והמינרלים צריכים להגיע מהמזון, לא מכדורים וכמוסות.
ומדובר גם בשוק פרוץ בלי שום פיקוח אמיתי - מרבית התוספים שיש בשוק הם זבל, מיעוטם אף מסוכנים ממש (למשל: מכילים תרופות שנפסלו לשימוש).
כל מחקר איכותי יצטרך לבדוק תוספים מאיכות טובה וממקור אמין (ויחיד - למשל, ויטמין E אפשר להפיק מנבט חיטה - אורגני או לא; מסויה - מהונדסת או לא; וגם מתוצרי לוואי של נפט! מחקר שלא מתחשב בהבדלים האלה הוא חסר ערך).

אה, ושכחתי גם את הסוגים השונים של הטוקופרולים בוויטמין E שיש צורך להבדיל גם ביניהם במחקר.
הנה שירשור בנושא מהפורום שלנו (הכי מעניינת היא דעתו של גיא בן צבי).

יש חשדות לגבי ההשפעה של בדיקות האולטרסאונד בהריון על התפתחות העובר.
בשמת, זה נבדק?

_יש חשדות לגבי ההשפעה של בדיקות האולטרסאונד בהריון על התפתחות העובר.
בשמת, זה נבדק?_
לא ברור לי.
"יש חשדות" פירושו שיש סימני שאלה עם תהיות ודאגות, ואין מסקנות.
הרופאים המומחים לנושא טוענים שמחקר ארוך שנים גילה שאין שום השפעה.
מצד שני, מה ה"השפעה" שהם בדקו? היילוד נראה בריא בלידה???!!! זה נראה לי מה שהם בדקו, לפי מה שאני הבנתי. מבחינתי זה אם כן קישקוש חסר משמעות.

אבל על מה מתבססים החשדות? הרי גם חשדות שלא נבדקו בטח מבוססים על משהו.

_יש חשדות לגבי ההשפעה של בדיקות האולטרסאונד בהריון על התפתחות העובר.
בשמת, זה נבדק?_
אולטרה סאונד הכדאי
בדיקת אולטרסאונד

תודה.

בבקשה: מחקר על קשר בין דחיית חיסון DTP להפחתת אסתמה בילדים
(כדאי להעביר אחר כך לדף על החיסון הרלוונטי)

אוי, חייבים להירשם בשביל לקרוא את זה )-:

מוזר, קודם לא הייתי צריכה להירשם ועכשיו כן...
קופי פייסט לזמן קצר, אחר כך למחוק:

Delaying DPT Vaccination May Reduce Incidence of Childhood Asthma
CME

News Author: Laurie Barclay, MD
CME Author: Laurie Barclay, MD
Disclosures

Release Date: April 14, 2008; Valid for credit through April 14, 2009

April 14, 2008 ? Childhood asthma is reduced by half when the first
dose of diphtheria, pertussis, and tetanus (DPT) is delayed by more
than 2 months vs given during the recommended period, according to
the results of a retrospective longitudinal study reported in the
March issue of the Journal of Allergy & Clinical Immunology.

"Early childhood immunizations have been viewed as promoters of
asthma development by stimulating a TH2-type immune response or
decreasing microbial pressure, which shifts the balance between TH1
and TH2 immunity," write Kara L. McDonald, MSc, from the University
of Manitoba in Winnipeg, Manitoba, Canada, and colleagues. "Differing
time schedules for childhood immunizations may explain the discrepant
findings of an association with asthma reported in observational
studies. This research was undertaken to determine whether timing of
diphtheria, pertussis, tetanus (DPT) immunization has an effect on
the development of childhood asthma by age 7 years."

The investigators analyzed data from the complete immunization and
healthcare records of a cohort of children born in Manitoba in 1995,
from birth until age 7 years. Using multivariable logistic
regression, they computed the adjusted odds ratio for asthma at age 7
years according to the timing of DPT immunization.

Among 11,531 children who received at least 4 doses of DPT, the risk
for asthma was halved in children in whom administration of the first
dose of DPT was delayed by more than 2 months. For children with
delays in administration of all 3 doses, the likelihood of asthma was

39 (95% confidence interval [CI], 0.18 - 0.86).

"We found a negative association between delay in administration of
the first dose of whole-cell DPT immunization in childhood and the
development of asthma; the association was greater with delays in all
of the first 3 doses," the study authors write. "The mechanism for
this phenomenon requires further research."

Limitations of this study include possible ascertainment bias;
findings not yet confirmed with the diphtheria, acellular pertussis,
tetanus (DaPT) vaccine; and inability to refute the issue of
early-life infections as an explanation for the association between
delayed immunization and protection against the development of
asthma.

"Further study is vital to gain a detailed understanding of the
relationship between vaccination and allergic disease, because a
perception that vaccination is harmful may have an adverse effect on
the effectiveness of immunization programs," the study authors
conclude.

The Canadian Institutes of Health Research supported this study. Some
of the authors have disclosed various financial relationships with
the Western Regional Training Center for Health Services Research,
the National Training Program in Allergy and Asthma, the Canadian
Institutes of Health Research, Allergen, and/or Novartis.

J Allergy Clin Immunol. 2008;121:626-631.

Clinical Context

Early childhood vaccinations may promote development of asthma,
directly by stimulating a TH2-type immune response or indirectly by
decreasing microbial pressure. In support of this hypothesis, an IgE
response to vaccine antigens often occurs in children vaccinated with
diphtheria/tetanus, and this response is more pronounced among
individuals with atopy.

Epidemiologic evidence linking DPT immunizations to childhood asthma
is inconsistent. Some studies show an increased or decreased risk of
developing asthma, whereas others show no association. This study
assessed whether timing of DPT vaccination affects the risk of
developing childhood asthma by age 7 years.

Study Highlights

Of children born in Manitoba in 1995, 11,531 children (82.6%) had
received at least 4 doses of DPT and were included in this study.
These children were primarily immunized with whole-cell pertussis
DPT, because the DaPT vaccine was phased in throughout Manitoba
beginning in November 1997.
The investigators analyzed data from the complete immunization and
healthcare records of these children from birth until age 7 years.
The investigators used multivariable logistic regression to compute
the adjusted odds ratio (OR) for asthma at age 7 years, based on the
timing of whole-cell DPT immunization.
Prevalence of asthma was 11.7%.
Children with asthma were predominantly boys (3:2) and lived in urban
areas (70.3%); 25% were from low-income homes; and 10.1% had mothers
with a history of asthma.
The risk for asthma was decreased by 50% in children in whom
administration of the first dose of DPT was delayed by more than 2
months (OR, 0.50; 95% CI, 0.25 - 0.97).
Sensitivity analyses that varied the interval for DPT immunization
showed that these findings were robust.
Asthma prevalence rates decreased successively from 13.8% to 5.9%
with each month delay in DPT administration.
Likelihood of childhood asthma was also decreased after delays in the
administration of the second and third doses of DPT. Most of these
delays were in children with delays in their first dose.
The reduction in asthma risk for the second and third doses mainly
resulted from the delay in the first dose because there were no
statistically significant differences in asthma risk with delays in
the second and third doses in the absence of delays in the first
dose.
However, for children with delays in administration of all 3 doses,
the likelihood of asthma was further reduced by 60% (likelihood
ratio, 0.39; 95% CI, 0.18 - 0.86).
Based on these findings, the investigators conclude that there was a
negative association between delay in administration of the first
dose of DPT immunization in childhood and the development of asthma;
that the association was greater with delays in all of the first 3
doses; and that the underlying mechanism requires further research.
Limitations of this study include possible ascertainment bias;
findings not yet confirmed with the DaPT vaccine; and inability to
refute the issue of early-life infections as an explanation for the
association between delayed immunization and protection against the
development of asthma.
Pearls for Practice

Among children who received at least 4 doses of DPT, the risk for
asthma was reduced by 50% in children in whom administration of the
first dose of DPT was delayed by more than 2 months from the
recommended period.
For children with delays in administration of all 3 doses of DPT, the
risk of developing asthma was decreased by 60%. The reduction in
asthma risk for the second and third doses mainly resulted from the
delay in the first dose.
CME/CE Test

תודה! מעניין מאוד.

תמי, את גדולה. ברצינות. מסירה את הכובע.

לגבי הדברים שדנו קודם לגבי תזונה לבת 8 חודשים אפשר להעביר את הדיון. אני עדיין לא בקיאה בצורת הניהול של האתר אז לכל היוזמות תודה על התיקון.
בכל מקרה לא הייתי כאן מספר ימים ויש לי תגובה לכל מה שעניתם לי: הילדה יונקת לפי דרישה ופה ושם מקבלת טעימות לניסיון אני מודעת לכך שהיא אוכלת כמה שצריכה וגם שותה ע"י ההנקה ולא זה מה ששאלתי אלה וציינתי זאת כנראה לא שמתם לב שבמקומות שאין לי אפשרות להוציא ציצי ומשתדלת שזה לא יקרה וביום חם מה ניתן לתת לה לשתות בדרך כל עוד מסרבת למים כי לא טעים לה. מבחינת תזונה רק רציתי להרחיב את תפריט הטעמים החדשים שניסיתי ואגב לא מושפעת מטיפת חלב וממה שההורים טוענים הולכת בדרכי בלב שלם. נתתי טחינה גולמית עם לימון כבר בגיל 7 חודשים והכל בסדר שמעתי לפני חלק שטענו שזה אלרגני וחלק לא וניסיתי לבד כי היה יותר חשוב לי הברזל כי לא נותנת לה תוספת ברזל שטיפת חלב ממליצה כחובה. השבוע נתנו גם שסק ובקרוב יהיו כל מיני פירות עונה קייציות אז נרחיב את המגוון. לגבי אגוזים קראתי שאפשר כבר מגיל חצי שנה, איך בדיוק לתת טחון עם חלב אם או מים?

לגבי אגוזים קראתי שאפשר כבר מגיל חצי שנה
ממש לא! אולי התכוונת לשקדים או שקדיה?

לגבי נוזלים - אפשר פשוט לתת לה פירות, שמכילים המון מים (לא חייבים להכין מיץ). מלון, אגס...
עדיף לשים לב לשתן שלה (אם הוא צהוב או שקוף) וכך להחליט כמה נוזלים היא צריכה כרגע.

לגבי נוזלים - אפשר פשוט לתת לה פירות, שמכילים המון מים
או אם מעדיפה ירקות-מלפפון זה מאוד מיימי.
אני גם בדעה שאם צמאים שותים אפילו מים. כשהחיפושית שלי היתה במעון (כן, כן, זה גם עבר עליה) היא סרבה שם לשתות מהבקבוק חלבאם, גם אכילה לא ממש היתה בראש מעיניה (בעיקר לא פירות) וגם מים מהבקבוק לא ממש נהנתה לצרוך אם כי כשלא היתה ברירה היתה לוגמת פה ושם שלוק או שניים. המטפלות טחנו לי במוח שהיא חייבת לשתות והציעו כל הזמן לתת לה את הדבר המזעזע הזה שקוראים לו "תה" ונותנים לתינוקות, זה שבא בקופסא. עמדתי על שלי והתעקשתי שיתנו מים בלבד, לפעמים הייתי שולחת אותה עם חלב אורז. היום יש לי ילדה כמעט בת שלוש ששותה רק מים ובכמויות (וציצי לפעמים כמובן) לא יודעת מה זה "קולה" או "מיץ פטל" וגם לא רוצה לדעת. לפעמים היא נהנת לשתות מיץ פירות טרי ואמיתי או מיץ שורשים ואם כבר חוטאים פעם בחצי שנה אז כוסית של בירה שחורה (זה הרעל שלה) בלי גזים, היא לא מסוגלת לשתות מהנ"ל יותר מחצי כוס. מים עם עלים היא מאוד אוהבת, למשל עם לואיזה.
והנה רעיון, אולי לשים בבקבוק המים טיפה לימון או עלה של מליסה לרענון הטעם?
אולי לנסות ולתת בכוס? בכפית? בבקבוק מים מינרלים "ספורט" (זה אגב היה משחק מצויין במים לביתי בין טיפטוף להשפרצה גם לגמה פה ושם)? לכי תדעי מה "יעשה" לה את זה.

נ.ב
היום כשהיא כבר גדולה ומודעת היא שמה בעצמה לב לצבע השתן שלה ויודעת לתקן בעצמה. היא מדקלמת כמו צופיפניקית ותיקה "פיפי צהוב, לא טוב! פיפי לבן מצויין! פיפי שקוף אלוף!" אני מילה לא אומרת לה, היא עושה, בודקת והולכת לתקן אם צריך או נותנת לעצמה את הקומפלימנט הנדרש. כמו בכל דבר אחר שגיליתי מאז שהתחלתי את הקריירה שלי כאמא שלה, אם מתערבים להם הם מסירים מעצמם את האחריות, האחריות לתחושות הפיזיות שלהם היא אחריות בסיסית וראשונית שיש להם, לא מקשיבים להם ומחליטים בשבילם=הסרת אחריות. הרבה יותר נוח שמישהו אחר מזכיר לך כל הזמן מאשר להיות קשוב אם כי זה אמור לבוא טבעי אם לא מפריעים לכך.
לתת את האופציה-יש כוס, יש בקבוק, יש מזון עשיר בנוזלים רוצה תיקח לא רוצה כנראה שלא צריכה.

בהסתייגות קטנה (למען החסידות שבחבורה)-לא לבשל את הילדה בשמש הקודרת ולקוות לטוב בלי נוזלים.

אני גם בדעה שאם צמאים שותים אפילו מים.
גם אני נתתי רק מים (או מיץ סחוט לפעמים) והיום הבת שלי מוכנה לשתות רק מים (גם לא מיץ סחוט). והצעות מצוינות!

אי של שפיות בים הבמבה! תודה לכל משתתפי האתר וחג שמח.
(גם אם בחג הזה טעם בן הארבע לראשונה קולה. תתני לו קולה, מה יש, זה שתיה.... בתודה לסבסבתא שהביאונו עד הלום...)

>אמא נוסעת יוצאת מחוזקת<

תודה לכם, נתן למים עוד צאנס עד שתסכים הפעם אנסה לשים איזה נענע או לימון בפנים ונראה איך תגיב.

"אמא זה חומוס אורגני? איכססססססס מגעיל"!

נקרעתי היום. החיפושית מבקשת שאכין לה קציצות. תמהתי, איזה קציצות היא רוצה "סתם קציצות בלי כלום בפנים" אומרת הקטנה "סבבה!" הלכתי למטבח, ליבבתי לביבות עם קישואים, דלעת, בטטה, דוחן, נבט חיטה, פטרוזיליה וביצים כשהגשתי לקטנה היא צהלה "איזה יופי אמא! בדיוק מה שרציתי! קציצות בלי כלום!" וטרפה.
את הכל כמובן מעכתי היטב במיקסר עד שלא יראו חתיכות של כלום.

חייבת לשתף מרוב זעזוע.
היום הייתי עם ילדי (3 ושנה וחצי) מחוץ למשחקיה, והם נשנשו ירקות חתוכים לפני שנפתח.
הגיעה אמא אחרת ואמרה כך:
את מהבריאות האלה הא? יש לי גם חברה כזו.
ואני הופתעתי, בריאה? זה לא שהיא ראתה את הכריכים מהשיפון, אז עניתי - זה רק ירקות, צריך לאכול ירקות לא?
והיא - "שלי לא יכולה ללעוס את זה, היא נחנקת, אני יודעת מה היא יכולה לאכול- במבה, פתי בר".
בטח שהיא יכולה לאכול את זה, עניתי בביטחון, היא בת שנה ומשהו, מה עם מלפפון מקולף?
לא - אני מכירה אותה, ואמא שלישית הגיעה והסכימה לחלוטין עם האמא השנייה.
אז ציינתי את העובדה שאם הן יחכו עד שיבקעו השיניים הטוחנות לאכילת ירקות חיים, ועד אז התחליף יהיה במבה ופתי בר - אין הרבה סיכוי שהילדים שלהם יאכלו ירקות חיים מתישהו...
אבל הן כבר לא הקשיבו לסוף המשפט שלי, אלא עשו פרצוף של - עוד אחת מוזרה, והשאירו אותי שם, עצבנית ומרוגזת.
איך זה שאני יודעת שאני הנורמלית, אבל בכל זאת יצאתי זאת שלא אכפת לה שהילדים שלה יחנקו?

אוף דנדי, ממש מעצבן לראות מסביב !! מחזקת אותך - שימשיכו לאכול ירקות... אני רואה ילדים בגיל 3-4 שלא יודעים איך לנגוס בדברים ומתחלחלת.

את מהבריאות האלה הא? יש לי גם חברה כזו.
לזה עונים: ואת מאלה שנותנות ג'אנק? יש לי גם הרבה חברות כאלה..

אנחנו מאוד מזוהים עם הדיעות שלנו. מרגישים שהם חלק אינטגרלי מאיתנו. מרגישים שהם אנחנו.
ואז אם מישהו תוקף את הדיעות שלנו, כמו שמבחינתן את תקפת את שלהן (לא אומרת שתקפת - אבל מבחינתן תקפת), הן מרגישות שאת תוקפת אותן.
ואת מרגישה שהן תוקפות אותך (אולי תקפו באמת, וגם אם לא, את מרגישה ככה).

אז את מרוגזת, כי מבחינתך נתקפת, והן בטח גם קצת מרוגזות. או שהן לא מחוברות לעצמן בכלל, ולא מרגישות את הרוגז.

מסתבר שהדעות שלנו הן נושא סופר רגיש. במיוחד דיעות בתחומים מסוימים.
אני לא יודעת מה רצית להשיג בשיחה איתן, וגם לא פתחת בה.
אבל אם מישהו מאיתנו (כמוני למשל) באמת מעוניין להביא שינוי מודעות לחברה שלנו ולאנשים סביבנו, אנחנו (לדעתי) צריכים להיות מאוד עדינים ורגישים.
כי בקלות אפשר לתת לאדם השני תחושה שהוא מותקף.

שירי - תודה על החיזוק!
קרוטונית - כן, התשובה הזו עלתה על דעתי, כמובן אחרי יום... (-:
סאלי - הייתה תקופה שניסיתי, אבל בסוף הרגשתי קרציה כזו, שכל הזמן מרצה לאנשים, ואני לא אוהבת את עצמי ככה, (אפילו סתם מתוך עזרה, כשאמא הייתה מתלוננת שהבן שלה לא אוכל בשר, אז היא לוקחת אותו למקדונלדס, כדי שלפחות יאכל בשר

, ואני מייד קפצתי עם עצות רבות להשלמת הברזל ממקומות אחרים שילדים יותר אוהבים מבשר) אני פתאום מרגישה חנונה וצדקנית כזו, והבנתי שהאמהות האלו לא באמת רוצות לשמוע אותי, אולי כי הן יודעות שהן בחיים לא יעשו את זה, ואז הן יוצאות אמהות לא טובות.
אז כמו שאני לא מנסה להחזיר בתשובה, אני לא מנסה לשפר את ההורות - כל אחד לפי רצונו ודרכו.
אבל הדעות שלנו אכן סופר רגישות...
בכל מקרה, אני לא מהקהילה שלכם, ולא מיישמת את כל העקרונות שלכם - אבל האתר הזה ממש עוזר לי לשרוד כאמא שפוייה בסביבה לא שפוייה.
תודה!

בכל מקרה, אני לא מהקהילה שלכם, ולא מיישמת את כל העקרונות שלכם ........ לפני כמה ימים כשהיינו בגינה , קילפתי קולרבי והודעתי לילדים מי שרוצה קולרבי יש כאן , מיד התאספו סביבי שלושה ארבעה ... ומי רוצה עגבניה קטנטונת מתוקונת - גם בשבילה היו קליינטים.
היתה שם אמא אחת שאמרה : איזה ילדים אלה שאוכלים קולרבי ועגבניה .. אמרתי לה ככה זה בקהילה הזאת והיא מיד: איזה קהילה זאת ?
ואני הרגשתי שאולי הגזמתי מה קהילה יונקים .. אוכלים ירקות .. מתחנכים בגינה ..

אני כל הזמן תוהה עם עצמי מה ילדים אמורים לאכול,
אני באמת לא יודעת, אני אשמח לשמוע מכם מה ילדים אמורים לאכול במשך היום?
הקטנה שלי בת שנתיים בבוקר יונקת אחר כך אוכלת פירות לפעמים פירות יבשים עם אגוזים
זה הדבר היחידי שאני יודעת שאני עושה טוב אבל מכאן תמיד אני בהתלבטויות מה לתת?
מה הילדים שלכם אוכלים במשך היום?

מה את אוכלת? היא תאכל את הדברים האלה, או לפחות את הרוב.

רצוי מזון בצורתו הבסיסית, לא "מעורבב" - ירק ביד / פרוסת לחם / טחינה בכפית, כל אחד בנפרד, עדיפים על כריך טחינה ומלפפון. זה לפחות מה שאני גיליתי.

מה את אוכלת? היא תאכל את הדברים האלה, או לפחות את הרוב.

זה לא ככה בשבילכם?

יש הרבה דברים שאפשר לתת לילדים בני שנתיים, תלוי גם בתפיסת העולם שלך. אבל אם את שואלת, סימן שיש פה איזו מורכבות בשבילך?

מה את אוכלת? היא תאכל את הדברים האלה, או לפחות את הרוב.
אנחנו אוכלים ביחד. מה שהילדה רוצה מהצלחת שלי אני נותנת לה . אבל לא מעורבב. למשל אורז ובטטה . אחרי שאני רואה שכל אחד לחוד מקובל על הילדה אני לפעמים מערבבת אותם ומועכת את האורז לתוך הבטטה.אבוקדו . אורז עם אבוקדו. עוף בחתיכות קטנות. גזר מהמרק. לשתות מרק זך .

יש הרבה דברים שאפשר לתת לילדים בני שנתיים, תלוי גם בתפיסת העולם שלך. אבל אם את שואלת, סימן שיש פה איזו מורכבות בשבילך?
אכן יש פה מורכבות בישבילי כי אני ל יודעת מה נכון להגיש לה,הבעיה היא לא איך לתת לה שהיא תרצה לאכול כי היא אוכלת הכל (שגם זו בעיה לפעמים) העניין הוא מה ילדם צריכים לאכול?
(נכון שלכל אחד תפיסת עולם שונה ולכן אני אשמח לדוגמאות מה אוכלים אצלכם)

מה את אוכלת? היא תאכל את הדברים האלה, או לפחות את הרוב.
אין לי בעיה לעשות התאמות בתזונה שלי ולאכול כמוהה השאלה שוב, מה?

אני אוכלת לפי קינגסטון אז זו התזונה

אני אוכלת בבוקר פירות ופירות יבשים
בצהריים סלט שמורכב ממגוון של ירקות ברוקולי קולורבי כרובית סלק כרוב גזר וכו' (לא רק עגבנייה ומלפפון)

שני פרוסות של לחם שיפון וגבינה

בערב ירקות מבושלים פחממה כלשהיא (קינואה כוסמת אורז תפו"א וכו') וקטניה כשהיא (חומוס שעועית עדשים וכו')

טחינה
ביצה או גבינה

אני לא בטוחה שזה תפריט שמתאים לבת שנתיים ואין ל בעיה לשנות אצלי את התפריט הזה
למשל בבוקר היא אוכלת פירות פירות יבשים ואגוזים אני לא בטוחה שזה מספיק לה
בצהריים מה עושים? נותנים ירקות שלמים אחד אחד?
כמה ירקות כאלו בערך אוכלים הילדים שלכם? ומה נותנים עוד חוץ מירקות?
גבינה ולחם לא כל כך ניראה לי שכדאי לתת לה, השאלה מה לתת?