באופן טבעי

שמישהו יסביר לי למה אין פה פיתות נורמליות???
זה כי את לא מכינה.
לסדר לך מתכון?

לסדר לך מתכון?
לסדר, בטח שלסדר! מקווה שלא מסובך מידי... ומקווה גם שתמצאנה חן בעיניי יושבי הבית המלאים תלונות כרימון בזמן האחרון, על כל מה שאני עושה אולי, בעצם, את יכולה לסדר לי חופשה מהם לכמה זמן? (או להם ממני, תלוי את מי את שואלת...)

הצחקת אותי בקול!
איזה כיף שאת כותבת, ואיזה כיף לקרוא אותך! תענוג.
עוד!

(-:

יש נטייה לדלג על הטוב ולהמשיך ישר אל מה שלא נעשה: "ומה עם השירותים?
את השירותים השארתי לך, יקירי

איזה כיף שאת כותבת
ואיזה כיף שאת קוראת


את השירותים השארתי לך, יקירי

אשמור זאת לפעם הבאה. הפעם נקטתי בשיטה הפולנית של להתלונן על זה שהוא לא מעריך מספיק את מה שאני עושה, ושיסתכל על הטוב במקום כל הזמן להסתכל על מה שלא, והוא הפנים ובבוקר העיר אותי עם כוס קפה ואנדרואיד למיטה! אחרי שלקח את הילדים לשעה נוספת ואפשר לי לישון עוד קצת! ובפיו הברכה "כמה יפה ניקית את המטבח אשתי, היה תענוג להכנס אליו הבוקר!!" למד, הבחור...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קודם כל, הרסת אותי עם זרם התודעה שלך עם הכיור והעוגיות. ושוב הזכרת לי את הסיפור "אם תיתן לחתול קאפקייק".
חוץ מזה, אם הבית שלך נראה כפי שהוא נראה לפני הפלייליידי... מתי את באה לתת לי תמיכה מוראלית לגבי סידור הבית? (;

נתחיל בגירסת השטח המהירה (בלי כיס. לא חובה מדורה, כמובן):
http://www.mazon-izun.com/?[po]page id[/po]=1652

כמה יפה ניקית את המטבח אשתי, היה תענוג להכנס אליו הבוקר!!"
או! או! ככה מתחזקים את האשה!
(-:

שוב הזכרת לי את הסיפור "אם תיתן לחתול קאפקייק"


מתי את באה לתת לי תמיכה מוראלית לגבי סידור הבית?
זה לא שלא יוצא לי לבוא אלייך איזה פעם בשבוע לפחות... אולי בפעם הבאה תעשי רשימה של מה מפריע לך? כאמור, לסדר אני יודעת ואפילו לא רע, זה הלנקות שאני ממש גרועה בו...

נתחיל בגירסת השטח המהירה (בלי כיס
הו, נחמד, ננסה ונדווח. אם יש לאישך מתכון עם כיס נשמח לנסות גם.

או! או! ככה מתחזקים את האשה!
כן, זה היה מאוד נחמד ומחזק

אני שגם בפייסבוק איתך וגם בפ.ב תמציות...

אני שגם בפייסבוק איתך וגם בפ.ב תמציות...
הו, איזה כיף! את לא מתארת כמה חסרות לנו תמציותייך כאן... ונוכחותך, ותמיכתך. ובכלל - של כל החברים, לכולכם שלוחים חיבוקים גדולים (אם את מוכנה להעביר בשבילי, זה יהיה נחמד )

רציתי לכתוב קצת על טלטלה. זאת מין מילה מוזרה כזאת - טלטלה. קצת מצחיקה (נסו להגיד "טלטלה" 10 פעמים רצוף!), אבל גם נורא גרנדיוזית. מעוררת השתאות, פליאה, אפילו מורא הייתי אומרת. טלטלה. זה בעיקר מה שהרגשתי עם כל המעבר הזה. לקחת משפחה שלמה, לעקור אותה מהידוע והבטוח והמוכר, לשלוח אותה חצי כדור ארץ לצד השני שלו, להתחיל הכל מהתחלה. ה-כ-ל. זאת טלטלה. זה ערעור של כל מה שידענו, של כל מה שאהבנו. זה לעקור את העוגן הכבד והחזק מקרקעית הים, ולזרוק אותו לקיבינימט. ואז להיטלטל בין הגלים בחוסר ידיעה משווע.

כשהגענו לכאן נאלצנו להתמודד עם הרבה דברים קשים: השפה שהתפוגגה לה במהלך 4 שנים בארץ, החברים הלא קיימים - הבדידות. המשפחה המורחבת החסרה. המצב הכלכלי המעורער, הבלתי יציב, הלא ידוע. השהיה זה בתוך התחת של זה, 24/7, כתוצאה מכל אלה: המצב הכלכלי שלא אפשר אחרת, הבדידות והמחסור בחברים, הקושי עם השפה. עברנו פה תקופה ממש ממש לא קלה.

האמת היא, שקשה לי להגיד שהיא הסתיימה. היא משתפרת - אבל היא עוד קיימת. הקבוצה החברתית שלנו הולכת ומתגבשת, הן בגזרת החינוך הביתי, והן בגזרת הישראלים (אגב, לשמחתנו, הן גם חופפות!!). המצב הכלכלי, גם אם רחוק מלהיות אידאלי (ועוד רבה הדרך...) בהחלט במגמת שיפור. השפה נבנית לאטה (לא מספיק מהר לטעמן של נפשות טובות ואוהבות, הטוענות כי לו היינו בבי"ס הילדים כבר היו קוראים שייקספיר, אבל זאת הבעיה שלהן ולא שלנו). ועדיין - קשה. יש ימים שקשה מנשוא. המרחק מהמשפחה מכאיב בקישקע. המחשבה על כך שכנראה לא נוכל לחזור לחיות בארץ לעולם היא מחשבה בלתי נסבלת. הרעב של הילדים לעוד ועוד ועוד חברה הופך בימים מסויימים לכמעט בלתי אפשרי (היום למשל, אחרי שבילינו בחברה מידי יום ביומו כל השבוע האחרון, לימים ארוכים ומספקים, היה לנו יום בית והילדים לא הפסיקו לחפש את מי אולי אפשר להזמין, או ללכת, או לראות...). נכון שלילדיי יש צרכים חברתיים גדולים במיוחד - זה לא חדש לי. אבל כאן הכל מתעצם, כאילו להיות בבית עם עצמנו זה משהו שהם לא יכולים לשאת, זה כואב מידי, מזכיר מידי את האמת.

שוב הגעתי לשעות לא שעות... אני מיטיבה לכתוב אחרי חצות לילה טוב, חלומות פז מלאי רז... מקווה שהלילה אצליח לישון קצת (אה, על נדודי השינה לא כתבתי... טוב. זה לפוסט אחר).

הי רוני שולחת . נשמע לא קל. בקצה הזה אנחנו חושבים ומדברים עליכם וגם מאד מתגעגעים, גם כשזה לא מתבטא בתקשורת.

הי רוני, נשמע לא קל. בקצה הזה אנחנו חושבים ומדברים עליכם וגם מאד מתגעגעים, גם כשזה לא מתבטא בתקשורת
בדיוק

בחזרה לשלושתכן!

וגם אנחנו חושבים ומדברים עליכם וגם מאד מתגעגעים

מחכים כבר לרגע שנוכל לבוא לבקר - צעד כלכלי בלתי אפשרי עבורנו כרגע, אבל מחזיקים אצבעות לחורף הבא...

שטחתי לפני תמרוש רוש בקשה מעומק הלב - ואני מפנה אותה גם אלייך. מוכנה לקרוא אצלה?
@}

טוב, אני כבר מבינה שפעם בחצי שנה בערך אני אכנס לכתוב כאן, ואז שוב לא ייצא לי להכנס המונמונמון זמן... אבל חיידק הכתיבה מכה בי שוב אז הנה אני פה, שוטחת

חלפה שנה מאז הגענו לארה"ב בשנית. שנה מוזרה. חברנו לכמה משפחות ישראליות ומהבחינה הזאת זה "ממש כמו בבית" - גם משפחות עם ילדים בבית, שזה בכלל שוס גדול. מצד אחד זה נעים וחמים. מצד שני - הילדים אוחזים בעברית כבקרנות המזבח, ורק לאחרונה מסכימים להפתח קצת יותר לאנגלית. שזה בסדר, אף אחד לא מאיץ בהם. לאט לאט... יובל פתאום התחילה לרצות לקרוא באנגלית ומי קנדידט טוב יותר למשימה מאשר הארי (תעשה לי ילד) פוטר? אז היא קוראת בקצב הצב ונהנית מכל רגע שהיא מגלה גילויים חדשים של שפה. והילדים מאוד רוצים לחזק את הקשרים שלהם עם חבריהם המקומיים, כך שלא תהיה להם הרבה ברירה אלא להשתפר באנגלית. אני חוזה שנה טובה מאוד מהבחינה הזאת

הקיץ הזה קצת הוציא אותנו מאיזון (כמו תמיד... לא חדש) אבל השנה החדשה על שלל פעילויותיה מתקרבת בצעדי ענק, והילדים מתרגשים לחזרתם של המפגשים והחוגים. אנחנו חברים בקואופ משפחות של חוגים שההורים מעבירים, והשליש הזה אני מעבירה חוג עברית מדוברת (תוך משחק והנאה כמובן) לילדי הקואופ. זה מרגש אותי ואני שמחה עם ההכנות והעלאת הרעיונות.

כלכלית עדיין על הפנים. הלואי שהיה לי משהו קצת יותר מוצלח לדווח עליו... אבל אין. אמן שהשנה הזאת תביא איתה קצת ברכה ורווחה כלכלית. התרגלנו לחיות ככה, מהיד לפה, אבל זה מבעס שאי אפשר לתכנן שום דבר קצת קדימה (למשל, לנסוע למפגש האנסקולינג השנתי הקבוע באוהיו שעומד להתקיים בפברואר) וכל החלטה פיננסית, ולו הפעוטה ביותר, צריכה להתקיים מעכשיו לעכשיו כי מי יודע אם יהיה לי כסף בעוד שבוע (או מחר).

אני חושבת שכולנו התרגלנו לעובדה שכאן ביתנו עכשיו. זה גם מקל על החיבור לאמריקאים, כאילו חצי נמנענו עד עכשיו להקשר מידי שמא תגיע ההזדמנות לחזור... אבל קשה לי להאמין שזה אי פעם יקרה, ואני חושבת שהילדים נרגעו קצת מהחידוש והם מרגישים לגמרי בבית. שזה טוב. טוב מאוד. אז הכי הרבה אני מאחלת לעצמי, על מפתן השנה החדשה ותום הקיץ הממשמש ובא - שייכות. וגם קצת כסף, מה רע?

מאחלת לך המון המון כסף (שיספיק להמון ביקורים בארץ (-: ) והמון יציבות (-:

מה שבשמת אמרה. וחוץ מזה אני חושבת שהשיחה על קריאה וכו' תהיה הרבה יותר נוחה לי כאן... קשה לי הפייסבוק.

תודה על העידכון. לא חשוב כל כמה זמן הוא. העיקר שיש עידכון.
מה עושים בקואופ חוגים אנשים שאין להם סבלנות לילדים של אחרים?

רוני, עדכון משמח. אני מאחלת לך שנה טובה עם שפע כסף ויציבות כלכלית, וכך בשנים שאחריה.
אשמח אם תפרטי עוד לגבי הרעיון והביצוע של קואופ חוגים!

מצטרפת לאיחולים!
כיף שאת מדווחת ומשתפת

חן חן על האיחולים והברכות! (מרגישה כמו נער בר מצווה בנאום...)

מה עושים בקואופ חוגים אנשים שאין להם סבלנות לילדים של אחרים?
אה, זה פשוט, טלי! קודם כל, מכירה כאלה שאפילו לילדים של עצמם אין להם סבלנות (מתנדבת להרים את ידי בימים קשים, ככה שזו לא האשמה כלפי אחרים , אלא התבוננות פנימה ). אבל בקואופ יש גם עבודות שלא כוללות לימוד חוג: אפשר לבצע עבודה אדמיניסטרטיבית זו או אחרת (ויש מלא), אפשר להתנדב לארגן טיולים וסיורים, אפשר לעשות עבודות נקיון וסידור המבנה בתחילת ובסוף היום, אפשר להיות משגיחה בחדר "המשחקיה" או בחצר על ילדים שלא בא להם להשתתף בחוג עכשיו, אפשר להיות סייעת בחוג (ואז את לא מלמדת, אלא רק עוזרת ובד"כ זה ענייני "תעזרי לי לאסוף את כל החישוקים" או "בואי ניקח אותם לחצר עכשיו" וכאלה), אפשר להיות אחראית מסדרון בזמן שהחוגים מתקיימים, שאז את מפטרלת ואם צריך את עוזרת לילד שמחפש דרכו לשירותים או מחפש את אמו, ומזכירה לכל החוגים המתקיימים כשיש עוד 5 דקות לסיום... הסידור הוא שכל משפחה (בד"כ האמא...) צריכה לצבור 5 נקודות. לימוד חוג זה 3 נקודות. סיוע בחוג זה 2 נקודות. נקיון וסידור בתחילת היום או בסופו של עוד 2 נקודות. אדמיניסטרציה זה בד"כ 1-2 נקודות, תלוי בתפקיד. ואז בוחרת לך תפקיד למשך כל השליש. אני ממלאת 2 תפקידים - אחד זה לימוד חוג העברית (בשליש שעבר לימדתי יחד עם עוד אמא אסטרונומיה, היה מה זה כיף!) - 3 נקודות, ואני אחראית נוכחות (שזה אומר לסמן בטבלה בבוקר מי הגיע ומי לא הגיע, ולמצוא מחליפים מתוך אלה שנמצאים לאלה שהבריזו) - 2 נקודות. מאוד מסודר, כל העניין הזה!

אשמח אם תפרטי עוד לגבי הרעיון והביצוע של קואופ חוגים!
בשמחה ובששון: הקואופ נפגש מידי יום שישי, בין 10-2. טווח הגילאים של ילדי הקואופ נע בין פעוטות לגיל תיכון. החוגים מחולקים לפי קבוצות גיל: 5-9, 10-13, ותיכוניסטים. לתיכוניסטים האמהות שלהם עושות חוגים מאוד אקדמיים (ממש כמו כיתות לימוד) אבל לשאר, רוב החוגים הם חוגים חווייתיים יותר. כל שליש אורך 10-12 שבועות, שלאחריהם הפסקה קלה של שבועיים שלושה ואז מתחילים מחדש. בכל שליש בוחרים חוגים חדשים, לפעמים ממשיכים חוגים מהשליש הקודם אם היה ביקוש רב והמורה מעוניינת להמשיך.

דוגמאות לחוגים שהילדים שלי בחרו בשליש הזה: הכנת בובות יד, תפירה בלבד, עיתונאות (גיל 10 ומעלה), אמנות/ציור (10 ומעלה), חוג טבע, חוג בניה בלגו, משחקי חצר, מכונות פשוטות - בנייתן ואיך הן עובדות... בעבר הם השתתפו בחוגי ספרדית, מדעים, יוגה ורוחניות, בישול... היו המון חוגים והאמהות ממש מפתיעות עם הרעיונות המגניבים שלהן.

בעקרון היום שלנו מחולק ל-4 פרקי זמן, ובכל אחד מפרקי הזמן ניתן לבחור בין כמה אפשרויות. כלומר, לא כל ילדי הקואופ משתתפים באותו החוג, וזה מאפשר קיום חוגים עם מעט משתתפים יחסית (בקו אופ משתתפות 23 משפחות, לא כולל התיכוניסטים, שלכל משפחה בין 2-4 ילדים, אז יש הרבה ילדודס...). אנחנו שוכרים מבנה שצמוד לכנסיה, שפעם היה גן הילדים של הכנסיה, ככה שיש שם כמה וכמה כיתות ופינות לימוד, יש אולם מרכזי גדול שאפשר לקיים בו חוג שדורש יותר תנועה במידה וגשום או קר מידי בחוץ, יש חדר אחד מאובזר לחלוטין כמו גן ילדים (להלן "המשחקיה"), יש חצר גדולה עם מתקנים ומדשאה גדולה בקדמת המבנה, יש חדרי שירותים ומטבח אחד ענק. אנחנו משלמים שכירות שיוצאת בערך 30 דולר למשפחה לשליש, וצריך גם לשלם ביטוח על כל המשתתפים. על החוגים כמובן לא משלמים כי ההורים מעבירים אותם וזו הפעלה משותפת, אלא אם כן החוג מצריך רכישת ציוד (אבל גם אז, זה יוצא לא יותר משניים שלושה דולר לילד לכל השליש).

הילדים לא מחוייבים להשתתף בחוגים - הם יכולים לבחור לשחק כל היום או מידי פעם אם לא מתחשק להם להיות בחוג שלהם, או לבחור שעה אחת שהם לא רוצים להיות בחוג. הם יכולים להירשם לחוג ולהתחרט, או להחליף או לבחור לא להיות בכלל. אבל אם נמצאים בחוג, צריך לכבד את המורה ושאר הילדים ולא לעשות בלגנים, ולא לצאת ולהכנס מאתיים פעם כי זה מפריע. הילדים וההורים משתפים מאוד יפה פעולה עם העניין הזה. מרבית המשתתפים בקואופ הם משפחות שנוטות לכיוון האנסקולרי של הסקאלה, או לחינוך זורם ורגוע והוליסטי, שזה מאוד נחמד לנו כי מבינים אותנו ולא מפרצפים לנו . אחת האמהות בשליש שעבר ממש התנצלה כשדיברנו על מה אנחנו עושים (או לא עושים ) בבית, כי היא ציינה שהיא כן משתדלת לעשות שעת לימוד אחת ביום... (מה שגרר כמובן, שלל נזיפות-חיבה על מה היא בכלל מתנצלת, כל אחד בוחר מה מתאים לו, וכו'...). מה שעוד נחמד זה המודעות התזונתית של שאר ההורים, כך שנדיר שתראו ילדים מביאים ג'אנק פוד לארוחת צהריים וחולקים אותו עם שאר הילדים, וכשאנחנו עושים מסיבות שכל אחד מביא מנה, המנות תמיד באות עם תיוג מה זה מכיל, ובד"כ המזון הוא נא/נטול גלוטן/טבעוני/בריאותי למורת רוחם של הילדים, ולצהלת ההורים, כמובן (טוב, מידי פעם מישהו עובר ומביא כמה דונאטס... לא ביג דיל).

אשמח לפרט עוד אם מישהו מעוניין, זה באמת סידור מאוד נחמד הקואופ הזה. אנחנו ממש מרוצים.

שאלת הבהרה לגבי הקואופ: כשיש לך 5 נקודות זה נותן לך זכות ל...? השתתפות בכמה חוגים? כל ילד בחוג אחד? בחירה חופשית בהתאם לגיל? אנא פרטי, זה כל כך מעניין!

כן. בבקשה ספרי עוד על הקואופ. זה נשמע לי כמו סידור מעולה!

שיש לך 5 נקודות זה נותן לך זכות ל...

זה לא בדיוק זכות, זה פשוט סידור כזה שמאפשר לכמת פחות או יותר את התרומה של כל הורה לקואופ. נניח, אם יש אמא אחת שמלמדת שני חוגים, זה לא יהיה הוגן שאותה האמא תצטרך גם לנקות ולסדר ולקחת על עצמה עוד תפקידים... אז מצאנו את השיטה הזאת של הנקודות וזה מסתדר לא רע.

לכל הילדים בקואופ הזכות להירשם ל-4 חוגים (אחד בכל פרק זמן או "שיעור") וכמובן הזכות לא להיות בחוגים ופשוט לשחק ולהיות ביחד עם הילדים והמבוגרים האחרים. הבחירה היא חופשית, כמובן בהתאם לגיל (אבל זה לא שרירותי, נניח אם יש ילד שיכולותיו מתאימות לקבוצת גיל אחרת והחוג המדובר אינו מלא). אם ילדים רבים מידי בחרו בחוג מסויים, והחוג כבר מלא עד אפס מקום, ההחלטה היא שעושים הגרלה. בינתיים לא היה צורך בכך וכל הילדים בשנה האחרונה קיבלו את החוגים שרצו. הילדים שלי כעת רשומים כל אחת ואחד ל-4 חוגים, חוץ ממאיה (בת 9) שבחרה מרצונה להיות רק בשלושה, ושתהיה לה שעה חופשית אחת. הצפי שלי הוא שגם שני קטניי (6 ו-3 וחצי) יהיו ב"שעה חופשית" יותר מאשר בחוגים, כמו שהיה עד כה - הם בחרו חוגים אבל כמעט ולא השתתפו, ואני יכולה להבין את זה, הם עוד קטנים... והבכורה (בת 11) תמיד הולכת לכל החוגים בהנאה ובשמחה.

מידי פעם אנחנו גם מארגנים סיורים, טיולים משותפים, טיולי קמפינג קבוצתי בסופ"ש, הצגות וכד'. זה ממש נחמד, תחושה של קהילה אמיתית ולא רק מפגש חד שבועי שלאחריו לא שומעים ולא רואים אחד את השני.

עוד דבר שלא ציינתי זה, שכל כמה שבועות (חודשיים ככה, אבל זה לא מדוייק) אנחנו עושות אסיפת הורים בערב (מי שלא מצליחה למצוא סידור, מביאה את הילדים איתה והם משחקים במשחקיה או בחצר בינתיים) ואז אנחנו מעלות כל מיני נושאים שונים - אופרציוניים, אדמיניסטרטיביים, וכד' - וכולם רשאים להביע דיעה ולהציע רעיונות ולהגיד את אשר על לבם. הכוונה היא שהקבוצה תפעל בשיטה קואופרטיבית, כמובן עם חלוקת תפקידים כי אי אפשר שיהיה בלגן שלם אבל עדיין שלא רק קומץ יחליטו עבור כולם, אלא שלכל אחד תהיה הזכות להשמיע את קולו. זה עובד נפלא לפי דעתי, בעיקר בגלל הקבוצה הנהדרת שמורכבת ממשפחות עם ראש די דומה מבחינה חינוכית ומבחינת אורח חיים.

ה עוגיה, מה עוד את רוצה לדעת? אשמח לפרט, אבל אני צריכה הכוונה קצת יותר ספציפית

איזה נחמד שזה מעניין אתכם!

קואופ חוגים
רעיון מקסים. נשמע לי ראוי לדף משלו.
רוני, כיף לראותך. אפשר ברשותך להעביר לדף חדש?

נשמע לי ראוי לדף משלו.
וואלה, רעיון יפה.
רוני, כיף לראותך.
תודה כיף להיות פה.


אפשר ברשותך להעביר לדף חדש?
אין שום בעיה, אפשר להעביר בכיף (אשמח אם זה ישאר גם כאן, אז אם את פותחת דף חדש, אל תמחקי מפה).

תודה עשית לי חשק להתחיל פה גם! ייבדק אחרי פארק הירדן.

מה שכתבת מספק אותי לעת עתה. אם יהיה רצון להקים אחד פה ויעלו שאלות - ארים טלפון.

רק עוד שאלה: הילדים נרשמים לחוג ומתחייבים לכל התקופה או שבכל יום מגיעים וממלאים רשימה?

ותודה על הפירוט עד כה @}

הילדים נרשמים לחוג ומתחייבים לכל התקופה או שבכל יום מגיעים וממלאים רשימה?
נרשמים למשך השליש (10-12 שבועות) וזה יום אחד מרוכז בשבוע, לא כל יום. מכיוון שההתחייבות היא לא רק של הילדים, אלא בעיקר של ההורים, זה לא לעניין להבריז הרבה (כי כל אחד ממלא איזשהוא תפקיד וכשלא מגיעים אז התפקיד שלך נופל על אחרים). אבל כמובן שאם חולים או יש חופשה או משהו, אפשר ליידע וזה בסדר. הילדים לא חייבים להיות בחוג שבחרו, הם יכולים גם לשחק בינתיים במשחקיה או בחצר - לא מכריחים את הילדים להכנס. אבל מבקשים שלא יכנסו כל פעם לחוג אחר כי זה משגע את מי שמעביר את החוג, ויוצר בלגן בקרב הילדים, וגם יש המשכיות בד"כ לחוג (למשל בחוג העברית שלי, סביר להניח שמפעם אחת לא יזכרו או יבינו כלום אבל מי שמגיע כל שבוע כבר יידע מילים שחוזרתו על עצמן, שירים ומשחקים קבועים, וכד')

עשית לי חשק להתחיל פה גם!
בהצלחה! אשמח לעזור עם כל שאלה!

אפשר לדבר עם אירית לן. במשך שנתיים הופעל יום חוגים שכזה ברחובות.

עד איזה גיל ינק הארי פוטר? -או- כיצד נמכרתי בנזיד שרביטים...

מעשה שהיה כך היה: לפני שבועיים בערך, התחלתי לטפטף ליותם (בן שלוש וחצי) שדי נגמר לי מההנקה. הסברתי לו שעוד מעט מעשה מסיבת ציצי, כמו שעשינו לתמר, ושנאפה עוגה ונתלה בלונים ומה שמתחשק לו, ושלאחריה הוא וציציי יפרדו כידידים. בהתחלה הוא די התלהב ורצה להזמין את כל החברים שלנו למסיבה, אבל אחרי זמן קצר פתאום נפל לו האסימון והוא קלט שזה לא מוצא חן בעיניו, העסק הזה. ניסיתי לשחד אותו במכשיר אם-פי-3 שהוא נורא רוצה כי יש לאחיות שלו, אבל הוא אמר שאם זה המצב, הוא מוותר על האמפי

הערת ביניים: בעקבות אחיותיו הגדולות, נתקף יותם בחיידק ההארי פוטר. אנחנו מכינים שרביטים מקושטים, הוא כל היום מסתובב עם שרביט ביד ומשקפיים שחורים עגולים ומטיל קללות ולחשים לכל עבר. הוא מבקש להתחפש להארי פוטר בחג ההולואווין הבא עלינו לטובה.

פאסט פורוורד לאתמול בבוקר: נסענו לאסוף את יובל מחברתה לוסי, אצלה בילתה את הלילה. לכבוד יום הולדתה, קיבלה לוסי מהוריה שרביט "אמיתי" (= קנוי, שלא כמו השרביטים עבודת יד הבזויים שאנחנו מכינים) של לונה לאבגוד (אחת מהדמויות העיקריות בספרים. ופה הזמן לספר כי לכל דמות יש שרביט שונה ומיוחד משלה, וניתן לרכוש שרביטים אלה בחנויות המובחרות או על גלי האינטרנט). ראה יותם את השרביט ומיד דרש שנרכוש אחד גם לא. אממה? בחנות בה ראיתי שרביטים שכאלה, עלה כל שרביט 30 דולרין טבין ותקילין. ואין ידי משגת להוציא סכום כזה על חתיכת פלסטיק. בהתחלה ניסיתי לשכנעו כי נלך הביתה ונכין אחד בדיוק כזה. נסיונות השכנוע לא צלחו, והילד פצח בטנטרום רועש במיוחד על רצפת הסלון בבית הוריה של לוסי. ואז עלתה לי הברקה: הצעתי לו שלכבוד מסיבת הציצי (שהוא, כאמור, מסרב בינתיים בכל תוקף לקיים) יוכל לקבל שרביט במקום אם-פי-3.

בו במקום קם הילד ממקומו והטנטרום הסתיים במפתיע. הוא הסתכל עלי במבט רציני וקבע - אוקי, אני לא רוצה לינוק יותר. בואי נעשה את המסיבה היום בערב ונלך עכשיו לקנות לי שרביט! אני עוד שאלתי כמה פעמים בפה רפה האם הוא בטוח, והאם הוא זוכר שאחרי מסיבת ציצי לא יונקים עוד בכלל בכלל בכלל בכלל (ועוד כמה בכללים כדי שהעסקה תהיה ברורה לכל הצדדים) והילד בשלו: לא רוצה ציצי, רוצה שרביט אמיתית! (כן, בנקבה. שרביט זה כמו שלל מלים נקביות אחרות, למשל קורקינט, או אינטרנט, או מנשא, או רקיע. תחשבו על זה).

אז עדיין כואב לי להוציא $30 על שרביט, לכן שמנו פעמינו לעבר לינק האיביי החביב עלינו ומצאנו שם שרביות (הרבים הנקבי של שרביט, כמובן) רבות ומעניינות, שמנו ביד על 4 לפי בחירת הילדים (כי אחרי הכל, אם אני משלמת על כל אחת $5 כבר לא אכפת לי לקנות לכולם) ועכשיו אנחנו מחכים לראות האם הצעות המחיר שלנו יתקבלו. ואם לא - יש עוד המון שרביות אחרות שיחכו לנו - יש בשביל כווווללללללם!

ומה עם המסיבה, אתם שואלים? אז אכן, מסיבת הציצי התקיימה אתמול בערב לפי דרישת הנער. אחותו בת ה-11 אפתה עבורו עוגה וקישטה אותה בציור אבסטרקט של ציצי. תלינו בלונים על התקרה סביב גוף התאורה שבפינת האוכל. הגשנו גם חטיפי תירס בגבינה ודובדבנים טריים, ומיץ תפוחים אורגני. אבא חמד לו לצון ותחב שניים מהבלונים אל חולצתו, למען נזכור כולנו את הציצים הטובים שנתנו מחלבם כל כך הרבה שנים לכל כך הרבה ילדים, תמר המציאה כל מיני שירי ציצי, ויותם כיבה את הנרות שעל העוגה (אם יש עוגה, חייבים נרות!) וביקש משאלה בלבו. ואכן, אתמול בערב, לא ביקש הגוזל לינוק בכלל. וגם הבוקר (אלו שני מועדי היניקה הקבועים שלנו) הגיע אל מיטתי בשש בבוקר, ובמקום לבקש לינוק כהרגלו, הוא מיד התחיל לדבר על מתי יגיעו לנו השרביות כבר ומתי אני מואילה בטובי לקום.

תם ו(בינתיים) נשלם סיפור הציצי שלנו

מדהים!
(רק חסרה תמונה של המתוקי במשקפי הארי פוטר ושרבית)

רק חסרה תמונה של המתוקי במשקפי הארי פוטר ושרבית
או של עוגת הציצי אילו רק הייתי מצליחה להוסיף לכאן תמונות... זו מיומנות שמעולם לא הצלחתי לרכוש

ואפרופו תמונות - את יודעת שהוא הסתפר?

מה! יווווו. בלי התלתלים? ממש קשה לי לדמיין! 0-:

(אני לא פה בכלל. אני אמורה לארוז עכשיו לפארק הירדן. ביי. הלכתי)

מה! יווווו. בלי התלתלים? ממש קשה לי לדמיין!
אני צריכה לשלוח לך למייל, הוא מתוק בטירוף.

אני לא פה בכלל. אני אמורה לארוז עכשיו לפארק הירדן. ביי. הלכתי
אחחחח.... הקנאה. תהנו!

(-:
כן, זה אותו המייל. גם אני צריכה לשלוח תמונות... פשוט לא מגיעה אפילו להעתיק למחשב, שלא לדבר על לארגן....

איזה סיפור מהמם!
אז את לא מניקה. קטע, אה?

_איזה סיפור מהמם!
אז את לא מניקה. קטע, אה?_
מה שתמר אמרה. קטע לגמרי! נשיקה ענקית לגברבר הצעיר.

אז את לא מניקה. קטע, אה?
לגמרי לגמרי. כבר שכחתי מי אני בלי להיניק... היום עקצה אותו צרעה בגבה ליד העין ודבר ראשון רציתי לשלוף... אבל אז נזכרתי ושמתי לו משחת קלנדולה במקום זה

סלט פירות עד שקלטתי מי את למה החלפת??

הו, זה היה כבר מזמן. רציתי להתחיל מחדש אבל נראה לי שיש סיכוי שאחזור לסלט. צריכה לישון על זה.

חגים. מצד אחד - נחמד, משפחתי, חמים, חברתי. מצד שני - למה תמיד אנחנו המארחים?? זה יקר, לארח. זה גם הרבה עבודה. לפחות האיש מכין את רוב הדברים, ואני לא צריכה לגעת בשום בשר (בעעעע.... שונאת להכין בשר. גם לא משתגעת על לאכול יותר מידי ממנו).

ועכשיו, עוד יותר קשה לי סביב המטבח, בגלל הריחות. וזה הרגע לווידוע קורע הלב: צאצא מס. 5 שלנו בדרך כן, כן. אולי אני צריכה להכנס לכל הדפים של שיטת המודעות הטבעית לפוריות ולרענן את הידע שלי קצת, כי מסתבר שגם כאשר בטוחים ומקפידים, יש הפתעות. בקיצור - בחילות. וחוש ריח מחודד במיוחד, שמקשה עלי את ההסתובבות סביב המטבח ואת הסיוע לאישי היקר לבשל לכבוד החג. אז אני משתדלת לעשות את כל המטלות שלי לפני שהוא מתחיל להתעסק עם הכבש (בעעעעעעע.... רק להקליד את המילה כבש מעלה בי גועל).

חג שמח ושנה טובה! לשנה הבאה עם עוד גור בידיים!

וואו, כמה מרגש! מרגישה כמו דודה שמצפה (-:

לגבי האירוח: אפשר לעבור לשיטה שבה כל אחד מביא מנה. הרבה יותר נעים, גם למתארחים. אני יודעת שאני מרגישה הרבה יותר טוב כשאני מגיעה לארוחת החג עם מנה שהכנתי/נו. אחותי ואני מסדרות כך את ליל הסדר המשפחתי. כל אחד מביא משהו, העבודה וההוצאות מתחלקים בין כולם.

בשעה טובה!

בעעעעעעע.... רק להקליד את המילה כבש מעלה בי גועל
או! זה הסימן המובהק לכך שאת בעיצומו של השלב הקשה מכל. כשנגעלים מלהקליד את המילה.
מקווה שעבר בנעימים.
שנה טובה!

יו, אז עכשיו תהיי רוני של החמישה?

בשעה טובה!

מסיבת הציצי התקיימה אתמול בערב
צחקתי המון! תודה! איזה כיף לילדים שלך/שלנו שגדלים עם כזה קשר חם ופתוח עם "הציצי"

התרגשתי מהסיפור וגם מהווידוי (איפה, איפה האמוטיקון של החיוך+דמעה כשצריך אותו?!)
ואני גם כל כך שמחה שחזרת לבאופן, ולו למעט.
שנה טוב מאוד! @}

מרגישה כמו דודה שמצפה
בדיוק ככה @} איזה יופי רוני!

ומסכימה פעם שניה עם בשמת, לגבי האירוח. אנחנו אירחנו שתי משפחות חברים. כל משפחה הביאה משהו והחלטנו שלא משתוללים עם יותר מדי מנות וכמויות של אוכל. יצא שהכנתי דג (פילה. לא מתעסקת עם ראשים), אורז, פשטידה (שהחלטתי עליה בדקה התשעים) ועוגה. באמת כלום לאירוח של 14 איש (היה שמח. ששה מבוגרים ושמונה מתרוצצים).

וואו, כמה מרגש! מרגישה כמו דודה שמצפה
בשעה טובה
התרגשתי מהסיפור וגם מהווידוי
נהדרות אתן! תודה!

אפשר לעבור לשיטה שבה כל אחד מביא מנה
אה, בטח. האורחים מביאים מנות, בוודאי, רק שאנחנו תמיד מרגישים שזה לא יהיה מספיק ומכינים בעצמנו לפחות 6 מנות נוספות אם לא יותר (וכשחצי מהאורחים טבעונים וצמחונים, מי יביא את הכבש??) אז יוצא שאנחנו מכינים וטורחים הרבה יותר ממה שצריך. כאלה אנחנו. את יום האירוח, אגב, סיימתי שדודה. עזרתי לגבי קצת לסדר ולנקות, ואז הודעתי לו שאני נופלת למיטה. וכך היה. בשבע וחצי בערב כבר נחרתי... חררררררר

ועכשיו לפינתנו - האם המג'נונה בחינוך ביתי. השנה התחדשנו לנו בשבוע לימודים עמוס וארוך. כמעט בכל יום יש לנו איזו פעילות/מפגש/חוג... כל כך הרבה דברים להספיק, כל כך הרבה דברים לעשות, וכל כך מעט ימים בשבוע (במיוחד בשבוע האמריקאי הקצר, המסתיים עוד לפני שמתחיל). אני חושבת שבכל שנה אנחנו מתחילים ככה - רוצים להספיק, רוצים לעשות הכל, מדלגים מפעילות אחת למשנה, נרשמים לכל הסיורים... ואחרי כמה שבועות אנחנו מבינים ששוב קפצנו מעל הפופיק, והגיע הזמן להרגיע קצת.

אז מה יש לנו בינתיים? להלן רשימת הפעילויות לשבוע העמוס שלנו:
ביום שני (תפוחי אדמה...) - יש מפגש חדש שהצטרפנו אליו, שאנחנו עוד לא יודעים עד כמה נתמיד, אבל בינתיים נראה נחמד. זה במרחק חצי שעה נסיעה, בבית של מישהי. מאוד רגוע וזורם, נחמד, קטן ואינטימי.
ביום שלישי (תפוחי אדמה...) - מתחיל מחדש מפגש החנ"ב רב המשתתפים שאנחנו אוהבים וקבועים בו. חצי שעה, שלושתרבעי שעה נסיעה ככה... רחוק אבל שווה.
ביום רביעי (תפוחי אדמה...) - או! זה היום שלי. בימי רביעי יש מפגש אמהות (שרובן כבר שולחות את הילדים לביה"ס) לקפה בוקר נחמד. מפגש קבוע עם חברות ותיקות משנים שנימה. לא מוותרת! הילדים רשאים להצטרף או להשאר בבית או אצל חברה, כאוות נפשם. אחה"צ יש לשתי הגדולות שעורי מוזיקה (הבכורה לומדת פיתוח קול, השניה פסנתר) שלאחריו המורה למוזיקה שהיא חברתי האם המחנ"בת דון (DAWN... באנגלית זה נראה ונשמע קצת יותר טוב, לא?) משאירה את שני בניה אצלי ויוצאת לעבודת כפיה. ברטר נחמד שכזה - שעורים תמורת שמרטפות. הבנים נשארים אצלנו עד רדת הליל, בד"כ בין 9-10, כשאמם מסיימת את עבודתה.
ביום חמישי (הפתעה נעימה - שק מלא תפוחי אדמה!) - זה אכן יום ההפתעות שלנו. אין לנו שום דבר קבוע ביום הזה. יש איזה מפגש שאפשר ללכת אליו אבל לא לחוץ לנו, חשבתי לעשות מהיום הזה פעם בחודש יום מנהטן ולנסוע לתור את העיר הגדולה על מוזיאוניה וגלריותיה ורחובותיה המעניינים, אבל בינתיים עם הבחילות והעייפות אני אחכה עם זה. אני זוממת להפוך את יום חמישי ליום בית ולגרור אלינו חברים במקום לצאת שובפעם מהבית...
ביום שישי (די, נמאס לנו מתפוחי אדמה. נבשל קינואה) - קואופ! אשר עליו הרחבתי רבות פה למעלה. שזה אומר אופס! בימי חמישי אני ודאי אצטרך לעשות קצת הכנות לחוג העברית שלי שאני מלמדת בסמסטר הזה.
שבת ראשון - כבר נגמר הכוח... מנסים לפגוש חברים, לטייל קצת, להיות עם אבא. ושוב מתחיל לו השבוע מהתחלה לה לה...

דברו איתי בעוד חודש - נראה מה יהיה מצב הבחילות שלי, והעייפות, והכוחות באופן כללי... נראה אם אצליח לשרוד את השבוע הנ"ל.

יו! הכוכבים היו ורודים פעם! מה נשתנה? (אני יודעת, זה לחג אחר)

הם תמיד היו כחולים. כוכבים ורודים זה בתפוז אני חושבת.

בשעה טובה

תגידי, הפעילויות המרובות - זה כי הילדים רוצים או כי את רוצה לצאת ולפגוש חברות או כי... מה? או שפשוט ככה זה במשפחות מרובעות-ילדים (שלא לדבר על מחומשות)?

הפעילויות המרובות - זה כי הילדים רוצים או כי את רוצה
זה כי יש לי ילדים מאוד מאוד חברתיים. אם אנחנו לא "פוגשים מישהו" במשך יומיים רצופים, הם מתחילים לטפס על הקירות ולבכות שהם אומללים ומסכנים ואין להם עם מי לשחק (אהמממ.... מה עם לשחק עם אחותך? בשביל מה עשיתי כל כך הרבה מכם?). תכל'ס, מספיק להם שתהיה להם חברה אחת או שתיים וכולם מסודרים, אבל במיוחד עם הגדולות, אם זה לא יהיה באיזה מפגש, יהיה מאוד קשה לארגן להן חברות כל יום (גם כי הן רחוקות, אין להן בקרבת מקום חוץ מחברה אחת שהן מתראות איתה המון, וגם כי לחלק מהחברות יש כזה לו"ז צפוף שהלו"ז שלנו נראה הכי מרווח וזורם שאפשר - 2 חוגי העשרה מידי יום, לימודים מסודרים שלוש שעות כל בוקר, ואמהות פוצות שצריכות שיקבעו איתן חודשיים מראש וגם אז כבר אין מקום אז בואי נראה מה אנחנו עושות במאי 2013?). במפגשים אנחנו פוגשים גם ילדים גדולים.

האמת שתכל'ס, יוצא שיש לנו שני מפגשים (שאחד מהם קטן ואינטימי מאוד, והשני גדול והמוני ומאורגן יותר) וקו אופ. שאר הזמן יחסית רגוע וסביב הבית, ככה שזה לא כזה נורא

הם תמיד היו כחולים. כוכבים ורודים זה בתפוז
אה! חחח טוב. יצאתי פיתה.

ככה שזה לא כזה נורא
לא התכוונתי שזה נורא (-: בשבילי זה אולי נשמע עמוס, אבל זאת אני.

הי מתוקה,
שנה טובה ונהדרת עם החדשות החדשות
תרגישי טוב וכל הכבוד לך על הכל !!!
חיבוקים

כותבת לך גם כאן, שאני ממש שמחה ומתרגשת בשבילכם על ההריון, ומקווה שכל הפעילויות יזרמו עם הבחילות.
(אנחנו כרגע יוצאים למפגש אחד בשבוע, ובלי להיות בהריון זה כ"כ מתיש אותי...)

החווה

עוד מעט נצא לחווה, לאסוף ולקטוף ירקות לשבוע החדש. חברתי מישל הכירה לי את החווה כאשר הזמינה אותנו יום אחד לבוא איתם לקטיף. הרעיון של החווה הזאת הוא כדלקמן:

• ראשית כל, זו חווה אורגנית מקומית. כבר מתחיל טוב.
• מי שרוצה את הפריווילגיה לקבל ירקות טריים פעם בשבוע מהחווה, צריך לרכוש SHARE מראש. אפשר לרכוש אחד אישי, או משפחתי, העלות בהתאם.
• ברגע שרכשת SHARE לעונה של אותה שנה (זה נע בערך ממאי עד תחילת נובמבר, שאלה החודשים שניתן לגדל פה משהו, בניו ג'רזי הזאת. בחורף קפוא מידי, שום דבר לא צומח חוץ מהחוב לבנק, עקב עלויות חימום), את רשאית לבוא ולאסוף את החלק היחסי שלך מתנובת החווה, אחת לשבוע.
• התנובה מחולקת בשני אופנים: האחד הוא דוכן הירקות שנראה קצת כמו זה מנייבערס (טייק דה וואן מלון אנד פוט איט און דה שלף, להלהלהלהלה...), בו הירקות והשורשים וכל מה שצמח באותו שבוע מסודרים יפה בארגזים מתחת למשקלים. עליך לשקול את החלק שלך (יש שלט קטן שמסביר כמה מותר לקחת) ולקחת לפי גודל המנה שלך. הכמויות בד"כ אדירות - בשבוע שעבר קיבלנו כמעט 20 קילו עגבניות! הכנו המון רטבים ושקשוקות השבוע... ושמרנו לעיתות מצוא.
• האופן השני הוא קטיף בשדה. ישנה רשימה בדוכן בה מצויין מה ניתן לקטוף השבוע, ובאילו כמויות. הקוטפת נוטלת את שלל ילדיה ושולחת אותם לעבודת כפיים בשדה. שלחו עלינו את יצחק קדמן, למה לא?
• בכל שבוע התנובה משתנה - לפי השבוע והחודש המתאים. בכל פעם גדל משהו אחר ובכמויות אחרות. אפשר להכנס לאתר ולבדוק מה יש השבוע וכמה, ואפשר פשוט להגיע ולהיות מופתעים! זה הכי כיף, בעיני.

בקיצור ולעניין, מסתבר שלמישל יש חברה שרכשה במיטב כספה SHARE משפחתי לעונה שלמה, אך באמצע העונה הסתבר להם שהם הולכים לעשות רילוקיישן לקליפורניה. מה לעשות וזה קצת רחוק להגיע לחווה המקומית הקטנה שלנו מקליפורניה... אז החברה (להלן - סו) חיפשה קונה לחודשיים האחרונים של העונה. מישל הציעה לי, אני הסכמתי, והעסקה התבצעה. בינתיים, עד שסו תעבור לארץ השמש ואני אקבל את חלקי מידי שבוע, קיבלתי מגדנות ממישל וסו שלא הצליחו להשתמש בכל הכמויות שקיבלו מהחווה, וכשהן לא יכלו ללכת כי היו בחופש, נתנו לי ברוב טובן את כל המנה (שאני בתורי, חלקתי ברוב טובי עם אום אל קיצקיצ ובני ביתה).

אז מהשבוע הזה, החווה בידינו! היום אנחנו יוצאים בפעם הראשונה לאסוף ולקטוף את כל הירקות המעולים, האורגניים, המקומיים, הטריים!! שהם בבעלותנו הבלעדית והיחידה

כל כך כיף לקרוא איך האמריקאים מסודרים והוגנים וסומכים על ההגינות שלך כלקוח.
הלוואי שבארץ אפשר היה לעשות כזה סידור ברור ומאורגן !

ובכלל נשמע אחלה סידור לירקות אורגניים במחיר סביר .

מסודרים והוגנים וסומכים על ההגינות שלך כלקוח
לגמרי. אף אחד לא יעלה על דעתו לקחת יותר ממה שאמורים, או לבוא לאסוף בחווה בלי ששילמת על חלקך מראש (החווה פתוחה, אף אחד לא בודק אותך. את עושה הכל לבד - חותמת בספר ליד שמך, בודקת את הכמויות, אוספת בעצמך).

אחלה סידור לירקות אורגניים במחיר סביר
מה זה סביר - מצחיק אפילו! המחיר יוצא לא יותר מ 20-25 דולר לשבוע, ל-SHARE משפחתי. שזה המון ירקות בשביל כלום כסף. אני שילמתי לסו $100 על כחודשיים של איסוף (מאמינה שיצא לי 7-8 שבועות, לא כולל השבועות שקיבלתי במתנה מסו ומישל כשלא יכלו לאסוף או כשרצו רק חלק מהמנה שלהן). אם קונים SHARE לכל העונה, המשפחתי צריך לעלות סביב ה-$600 שזה בוכטה גדולה לשלם בבת אחת, אבל משתלם לטווח הרחוק.

היום אספנו בשמחה מהדוכן כ-3 קילו עגבניות, 4 חצילים יפהפיים, דלעת אחת ענקית, 2 ראשי חסה, 2 ראשי קייל, 2 צרורות פטרוזיליה, כרוב סיני גדול, מלאמלאמלא עגבניות שרי, כמעט קילו ארוגולה (רוקט), צרור צנוניות, 6 פלפלים אדומים גדולים. מהשדה ליקטנו ואספנו עוד כמה קילוגרמים טובים של עגבניות שמיועדות לרטבים (פחות מתוקות), 2 קופסאות של שעועית ירוקה, מלא תבלינים טריים (כולל נפית החתולים, לוטם מרווני תהיה גאה בנו!!), עוד קצת עגבניות שרי כי הילדים היו רעבים והתחשק להם לנשנש והיה מותר לאסוף עוד קופסה אחת גדולה, ומין פרי מצחיק וחמוד כזה שקוראים לו HUSK CHERRY שגדל על שיחים כמו עגבניות שרי קטנות מכוסות במין כיסוי עלים עדין, שמלקטים מהאדמה כי רק כשהם נושרים יודעים שהם בשלים. פסחנו על איסוף אדממה (הבאנו בשבוע שעבר 3 קופסאות מלאות באדממה מתוקה וטריה, אין דברים כאלה! השבוע היה לי פחות זמן אז ויתרנו בצער רב)ופלפל חריף ובזיליקום ופרחים לרוב ובמיה שאנחנו לא אוהבים. ככה שבנוסף למה שקיבלנו, יכולנו לקחת הרבה יותר

וברוקולי! היום היה גם ברוקולי, ושום טרי

היתה שם היום גם אמא אחת עם 3 ילדים גדולים שהיה ברור לחלוטין שהם בחינוך ביתי, אחרת למה הם שם בבוקר יום רביעי באמצע שבוע הלימודים? אבל התפדחתי לשאול אותה... היא הסתכלה עלי ועל ילדי המלקטים שעועית ירוקה, אני הסתכלתי עליה ועל ילדיה המלקטים שעועית ירוקה, שתינו התפדחנו, חייכנו, ושתקנו. אולי בשבוע הבא...

כל הסיפורים שלך ממש עושים חשק לעבור ולהיות שכנים שלכם!
(אבל אין לנו כסף או אזרחות, ואני לא יודעת אנגלית ושונאת כשקר... בקיצור- מקווה שנבקר מתישהו )

יאללה, שיכנעת אותי, גם אוהבת את ההוגנות האמריקאית וגם עשית לי תיאבון עם כל המלא ירקות תני את הכתובת , אנחנו באים !!!

וואו, רוני, רק עכשיו אני מגלה את הדף שלך -- כל כך מרתק באמריקע שלכם! בביקור הבא אפנה יותר זמן ואני כבר מזמינה ממך סיור מודרך
וכיף לקרוא את הווידוי קורע הלב, שיהיה קל ועם המון נחת!
שנה טובה @}

תענוג @}

כל הסיפורים שלך ממש עושים חשק לעבור ולהיות שכנים שלכם!
גם לי! זהו - שכנעת אותי: אני קונה share

זהו - שכנעת אותי: אני קונה share

רוני יקרה,בהזדמנות הציצי ב-G מייל שלך.
וגם אנחנו באים/ות!!!!

היה ואיננו

. (מקווה שאולי לא הבנתי נכון).

כמו גלית גם אני , שולחת חיבוק

גם אני מקווה שאולי לא הבנתי נכון

בזמנים כאלה, הביטוי "הכל לטובה" מעודד אותי. אולי יעזור.

הבנתן נכון. תודה על החיבוקים. אני קצת בהתכנסות עם עצמי, בהמשך אפרט.

חשבתי עלייך בימים האחרונים. כנראה שהיתה סיבה.

מאחלת לך רק טוב. המשפחה שלך נשמעת נפלאה, אהובה ואוהבת.

מסיבת ציצי
איזה סיפור נפלא!
מזכיר לי שכל פעם שאנחנו עושות מסיבת פרידה למתנדבת של אגודת המיניקות האוסטרלית, מישהי אופה לה עוגת-ציצים. כיוון שערבי הפרידה האלה מתקיימים בד"כ באיזו מסעדה מקומית, יש לזה אפקט ציבורי משעשע.
שלא לדבר על חבר הפרלמנט שפעל ועשה דבר-זה-או-אחר למען קידום הנקה, וקיבל עוגת-ציצים ורודה ועסיסית לאות הוקרה.

מאחלת לך רק טוב. המשפחה שלך נשמעת נפלאה, אהובה ואוהבת.

רק אתמול התיישבתי לקרוא את הדף המרתק שלך, וכך קראתי ברצף את הבשורה המשמחת ואת הבשורה המעציבה.
אמנם אינני מחברותייך המוכרות, ובכל זאת .

שלא לדבר על חבר הפרלמנט שפעל ועשה דבר-זה-או-אחר למען קידום הנקה, וקיבל עוגת-ציצים ורודה ועסיסית לאות הוקרה.


אני מודה לכן על החיבוקים והמחשבות, לחברות המוכרות והפחות מוכרות... כל חיבוק כזה עוזר. עוזר לדעת שיש לי שחושב, שמבין, שלא יפרצף על זה ש"כולה שבוע 10 אין על מה להתאבל עדיין" (אבא שלי, ברגישותו כי רבה) או יגיד ברגישות פילית של גבר "אל תהיי עצובה, נעשה עוד אחד" משל היה סופלה שלא עלה יפה ואפשר פשוט להכין אחד (בעלי יקירי האהוב, ברגע של נסיון לנחמני, מתוך הכוונות הכי טובות, ובכל זאת יצא עקום משהו). בקיצור - גברים לא מבינים. אז תודה על היותכן

טוב, ואם אני כבר פה אז הבה אעדכנה שנטשנו את תכנית המפגש של ימי שני, ונשארנו עם המפגש הקבוע של יום שלישי, והקואופ של שישי. השארתי את שני וחמישי לתכניות של רגע אחרון ולמען שפיות הנפש האמהית.

ויש לנו פרוייקט משפחתי חדש - קיבלנו ספר היסטוריה שנקרא A Child's History of the World שנותן סקירה כללית החל מהווצרות כדור הארץ ועד ימינו (פחות או יותר). אחת האמהות בקבוצת החנ"ב שלנו קיבלה תרומה מהספריה שלהם של 30 (!!!) ספרים שכולם אותו הדבר, ותרמה ברוב טובה את הספרים לחברי הקבוצה, וכך נתגלגל הספר הנחמד הזה לידינו. אנחנו נהנים לקרוא בו ביחד ולשוחח ולהתפלפל ולגלוש הלאה והלאה בשיחות על הנושאים שהספר מעלה. איזה כיף לקרוא ביחד כמשפחה הקטנים חצי מאזינים, חצי משתתפים בשיחה, חצי הולכים לענייניהם (יא ווארדי, כמה חצאים... מזל שאין בניו ג'רזי מפקחת, היו לוקחים לי את תעודת ההוראה בחשבון), הגדולות לגמרי בעניין (למרות שזה לא הארי פוטר, עם כל הכבוד), ולי ממש כיף

הי רוני
אני לא מכירה אותך ובמקרה הגעתי לדף שלך....קראתי אותו מתחילתו ועד סופו ללא הפסקה בשעה מאוחרת של הלילה ופשוט נהנתי נפעמתי ושקעתי בסיפור שלך
אני אמא בהתלבטות לגבי חינוך בנותיי ונהדר לקרוא אותך כאמא שעשתה שינוי וכ"כ פתוחה!!! כמה אומץ....הלוואי עלי!

למרות שאיננו מכירות אני שולחת לך חיבוק חם...
כמי שכמעט איבדה בשבוע 8 ושפכה נהרות של דמעות....ואיבדה סופית בשבוע 34 אני יודעת ומבינה לליבך שאין קשר לשבוע וקשה לנחם
מאחלת לך הרבה טוב ואושר...לך ולכל המשפחה
אדוה