באופן טבעי

_ועירית, אני מנסה להבין מה נותנת לי ההגנה הזו שהיא בעצם לאפשר שידרכו עלי. אני אשמח אם תשאלי עוד שאלה מנחה כי אני קצת אובדת עצות ומילים...
הייתי שמחה סופסוף להתעמק בזה, אז רק אם מתאים לך._

כמובן. בשמחה.
בואי תנסי לדמיין מצב שבו את שמה את הגבולות שלך בצורה מאוד ברורה, ישירה ולא משתמעת לשתי פנים.
למשל, דמייני אותך אומרת לאקס שלך שזה לא נכון עבורך לעשות לו יותר את הכביסות שלו, שאת מבינה שהוא צריך עזרה ושימצא פתרונות אחרים. או, דמייני אותך מתקשרת כעת לבוסית שלך לשעבר ואומרת לה שאת לא מוכנה שהיא תדבר אלייך לעולם בטון ובמילים בהם היא השתמשה לפני שבוע.

זה סוג של הזדקפות ונקיטת עמדה שהיא מצד אחד מאוד נעימה וממלאת, ומצד שני עשויה לעורר הרבה פחדים.
נסי לבדוק מה מפחיד אותך או מה עשוי היה להפחיד אותך בסיטואציות הללו. תבדקי את המחשבות שעולות, את הרגשות, ואת התחושות בגוף.

עם מה שיעלה נוכל אח"כ יחד להמשיך ולברר אם זה פותח לך את הפתח הרצוי. אם לא - נחפש אחד אחר .

אמא אופטימית, כיף שאת כאן.
וואו זה מעולה, עירית. הרבה דברים עולים!
אז קודם כל בקשר לבוסית, זה כבר קרה. כלומר הייתי אמורה לבוא ולקחת את הצ'ק שלי ממנה וחשבתי פשוט בלי הרבה שיחות ועינינים, לאסוף אותו וללכת.
שיחה שהיתה לי עם חברות הביאה אותי למקום שבו ראיתי את עצמי כמו כלבלב, באה ולוקחת את הצק עם זנב שמוט בין הרגליים. ולא הסכמתי לזה.
בסוף הגעתי לחנות בלי הרבה לבביות ולקחתי את הדברים שלי, אמרתי לה בתשובה לשאלתה אם אני צריכה ממנה עוד משהו, שלא , שאני לא צריכה ממנה דבר יותר. שאני חושבת שהיא לא היתה בסדר.
לא מעסיקים ומפטרים ככה אנשים כלאחר יד רק בגלל שהם שם והם נותנים לך ומאמינים לך. שהם מקשיבים לך. ובנוסף עוד מתפוצצים עליהם על איזה ענין פעוט רק כדי להרגיש יותר נכון עם עצמך.
היא אמרה ביובש שעל הענין הזה היא באמת מתנצלת. מאוחר מידי, חשבתי אבל את זה לא אמרתי. אולי הבעתי קצת בהנהון רציני. ויצאתי משם ללא חיוך. בהצלחה ושלום.
הרגשתי טוב עם עצמי קצת על זה שהדברים יצאו ממני. שלא נשארתי עם התחושה של המירמור או הכעס בתוכי.
שיחה עם האקס, והפחדים שהיא מביאה זה כבר דבר אחר. זו התמודדות שעלי לעשות כי אני רואה הרבה את הצד שלו ומתקשה לשים שם גבולות.
אני מנסה לחשוב למה קשה יהיה לי לעשות את אותה שיחת טלפון לאקס ולהגיד לו שלא מתאים לי לכבס לו ושימצא פתרונות אחרים.

• אין לו חברים כאן כל כך, אין לו פתרונות אחרים שנראים לי לעין.
• יהיה לו קשה והוא יכעס ויהיה הרבה פחות גמיש ונדיב ונעים איתי, על בטוח.
• בסופו של דבר הוא יעזוב ויהיה לילדים ככ קשה
• מה זה בשבילי לכבס לו מידי פעם זה לא ככ נורא
• הוא יכעס וכל שאר הדברים שאני עושה ועוזרת ותומכת בו יחשבו כאפס ויעלמו, כמו תמיד.

אלה מקצת מהמחשבות יש בטח עוד ועוד. יש בי צד חזק שמסכים עם כל אחת מהן וצד אחר שמרגיש שאולי אפשר לפרק אותן אחת אחת.
זה לבנתיים. מה דעתך?

תראי, המטרה של השאלה שלי לא היתה לשלוח אותך לדבר עם האקס ולהודיע לו על הפסקת שירותי הכביסה (למרות שבאופן אישי אני חושבת שזה רעיון שבהמשך יהיה שווה לשקול ברצינות).
המטרה היתה לסייע לך לגלות כיצד המנגנון שמאפשר "לעשות לך" - בעצם מגן עלייך. כיצד ההימנעות מהצבת גבולות ברורים ונחרצים - מגנה עלייך. ברגע שאת מציבה את עצמך, בדמיון, בתוך סיטואציות מהן את נוטה להימנע - את יכולה לגלות מה בהן מפחיד ומרתיע - וממה בעצם את מתגוננת. וזה הדבר שכיוונתי אליו בבקשה שלי ממך לדמיין סיטואציה כזאת.

לכן, אני מציעה קודם כל להביט על זה, על הפחדים, ועל מנגנון ההגנה שעולה בעקבות הפחדים - כי המטרה היא בראש ובראשונה לפרק אותו ולשחרר אותך ממנו.
ואז, בהמשך, לחשוב באופן פרקטי מה נכון לך לעשות במקרה הספציפי הזה. אבל זה אח"כ .

[לגבי הבוסית שלך - יופי של התנהלות. את כבר התחלת לזקוף קומה ולדרוש התייחסות מכבדת, ובתגובה קיבלת התנצלות. אז זה נהדר.
שימי לב שמה שאיפשר לך להתנהל כך מולה זה אומץ לפגוש את מה שבדרך כלל מפחיד (כעס? חוסר שביעות רצון שלה? דעה שלילית שלה עלייך?)].

ובכן,
תתחילי להסתכל על הדברים שמפחידים אותך מול האקס שלך:

יהיה לו קשה והוא יכעס ויהיה הרבה פחות גמיש ונדיב ונעים איתי, על בטוח.
בסופו של דבר הוא יעזוב ויהיה לילדים ככ קשה
הוא יכעס וכל שאר הדברים שאני עושה ועוזרת ותומכת בו יחשבו כאפס ויעלמו, כמו תמיד.

מהדברים שכתבת עולה בעיקר פחד מהתנהגות שלילית שלו: מהכעס שלו, מחוסר שביעות הרצון שלו, מהנוקשות שלו (קראת לזה "פחות גמיש ונדיב"), ומהתייחסות מחלישה שלו (קראת לזה "פחות נעים").

ואם אלה הם הדברים שמפחידים אותך, אז באופן טבעי, אינסטינקטיבי ולא מודע - את תַגני על עצמך ותדאגי לא להיקלע לחוויה הלא נעימה והמחלישה הזאת. את תימנעי ממנה.
אוקיי? חשוב לי לציין שזה משהו שמתרחש ברובד הלא מודע וכרגע אנחנו מנסות להעלות אותו לרובד המודע.
את יכולה לראות שמצד אחד, עבור המערך הרגשי שלך, זוהי אסטרטגיה חכמה כי היא שומרת עלייך מפניה החוויה הקשה של ההתנהגות השלילית שלו כלפייך. מצד שני זו אסטרטגיה בעייתית כי יש לה מחירים גבוהים: הגבולות שלך נותרים פרוצים (כי את נמנעת מלהגן עליהם), ואת הולכת ונחלשת.

אז קודם כל תסתכלי על זה.
חשוב שתביני ממה את נמענת, ומדוע את נמנעת, וחשוב גם שתסתכלי על זה בחמלה גדולה: את לא אשמה בהימנעות הזאת. את עסוקה בהגנה עצמית שכל עוד היא מתקיימת סימן שיש לך צורך בה. ככל שתתקדמי בעבודה הפנימית שלך את תזדקקי לה פחות ופחות.

אז מה דעתך?
האם מה שכתבתי מגדיר את הדבר שאת נמנעת ממנו? את יכולה לדייק את זה או להרחיב.
אחרי שנסיים להבין על מה וכיצד מגן מנגנון ההגנה – ניקח את זה עוד צעד קדימה.

עירית יקרה את עוזרת לי בצורה יסודית מאוד
אני קוראת את דברייך ואגיב בקרוב.
תודה תודה תודה

היי וערב טוב
עצוב עצוב לי אבל גם מרגיש כמו שיחרור קשה מדפוסים וזה דוקא טוב.
אולי הצעד הבא זה דוקא כן לא להימנע מדבר וליצור עימות נחרץ, ללכת לקראת הפחד. זה מה שקורה לי עכשיו באופן חלקי.
האקס הודיע לפני כ 3 ימים שהוא חייב לדבר איתי למחרת על ענין חשוב, על העתיד! בונה את הדרמה ולא מוכן לומר דבר לפני שעת השיחה שנקבעה.
אני כמובן ניסיתי לנחש ונכנסתי לדרמה המטופשת הזו. ניחשתי שהוא חייב לחזור מהר לגרמניה או שחברתו בהריון ממנו או שהוא מוכרח באופן בהול לעזוב.
בדיעבד חבל שאלה לא היו החדשות. החדשות המסעירות שלו היו שבוטל פרויקט חשוב שהיה אמור להכניס לו כסף והוא מרושש ואין לו כרגע כסף לכלום, הוא רוצה שאלוה לו !...
(אני. שכרגע מובטלת ומחפשת עבודה ונתמכת מכורח מבנות משפחה שלא דיבר איתן מילה מאז שובו ארצה)
את כל זה הוא סיפר תוך גידופים על כל מילה שאמרתי וכעס על כל חצי טון שנראה לו לא בסדר.
כשהבין שממני לא תבוא הישועה כלל, הסביר תוך לגלוג על האינטליגנציה הירודה שלי לטעמו שאין לו שום אפשרות לשלם לי בחודשים הקרובים. כלום.
בעודי מנסה לענות בכנות תוך מילות סתמי תפה עכשיו אני מדבר וכדומה, נמאס לי וסגרתי.
התקשר ושאל אם אני רוצה חפצים משותפים שלנו מביתו כי הוא עובר לדירה קטנה יותר כי אין לו כסף לשלם לזו שעכשיו.
הודיע בהמשך שדיבר עם חברת האיפסון שבזמנו אחסנה את חפצינו עד למעבר כדי לקבל מהם הצעת מחיר על איפסון כל ספריו כשיעבור לדירה יותר קטנה בעזרתי.. זה הטלפון הראשון שעשה. זה הכי חשוב לו.
כששאלתי איך אם אין לך כסף לעזור לי לשלם לגן-בי"ס של הילדים, תשלם לחברת איפסון מגרמניה? ענה שהוא כרגע במקום ראשון ולא הילדים.
לא התאפקתי ושאלתי למה חשב להביא ילדים לעולם כשהוא שם אותם במקום שני לו. לא זוכרת מה ענה ושוב הגיע לנקודת רתיחה וסגרתי.
כאן הוא המשיך בצאט כשראה שאני אונליין כשהוא פותח במילים תשמעי חתיכת פרה טיפשה הנה מה שאת צריכה לעשות. את צריכה לעזור לי למצוא דירה וכו וכו... הכל באנגלית מדוברת
בשלב זה סגרתי את הצאט. יצאתי למרפסת להרגע. בהיתי בעולם היפה בחוץ. לא יכול להיות.... מה קורה לחיים שלי? יש לי כאן צלצול התעוררות מטורף.
מאתמול לא דיברנו. למרות שניסה המון. משיחות שלי עם אנשים ועם עצמי בעיקר, אני מבינה עד כמה איפשרתי במשך שנים את ההתנהגות הזו אלי.
עוד באותו ערב רצה להשלים ואמר כן, סליחה על מה שכתבתי קודם. אנחנו אפפעם לא היינו טובים במצבי לחץ. אנחנו..!

עוקבת בשקט,שולחת לך חיבוק גדול,זה נשמע כ"כ קשה:(
לפי מה שהספקתי לקרוא את חזקה,מאחלת לך לזכור את זה תמיד,ימים טובים יציתיים פוריים מאירים ומשמחים

קשה מאוד. וטוב שאת קולטת מה אפשרת ומה לא תאפשרי יותר. מזדהה.
את חזקה וגיבורה,

לא קל, הרבה התמודדויות ביחד.
אבל איזה יופי שהחושים שלך הובילו אותך החוצה לעולם היפה, ופנימה לעצמך, לצלצול התעוררות ושחרור מדפוסים.

ניחשתי שהוא חייב לחזור מהר לגרמניה (...) בדיעבד חבל שאלה לא היו החדשות.
מנסיוני, לצד כל החסרונות שבו, המרחק הפיזי- הווה יתרון משמעותי בהצבת גבולות חדשים.

גמני מאחלת לך לזכור שאת חזקה. ושגבולות האחריות שלך היא כלפי הילדים וכלפייך.
ושיבואו במהרה, ימים יפים.

שיבואו במהרה ימים יפים

משיחות שלי עם אנשים ועם עצמי בעיקר, אני מבינה עד כמה איפשרתי במשך שנים את ההתנהגות הזו אלי.

זו הנקודה הכי חשובה.
את מתעוררת עכשיו להבנה הזאת בצורה חדשה ועמוקה יותר.
ההתעוררות הזאת היא אבן דרך חשובה בדרך לבניית החוסן הפנימי וזקיפות הקומה, בדרך ליצירת מצב הוויה חדש שלא יאפשר יותר לאף אדם להתעלל בך.

קודם כל, אולי אין צורך להזכיר אבל אני אציין את זה ליתר ביטחון כי זו נקודה שיכולה לתעתע - אל תשכחי שאת לא אשמה באיפשור הזה . האיפשור, כפי שכבר ראית הוא מנגנון הגנה שעלה באופן אוטומטי ושאת נדרשת לו. אמנם היה לו מחיר כבד של חשיפה שלך לפגיעה, אבל תזכרי שהוא הגן עלייך מפני חוויה שמפחידה אותך. הפחד היה שאם תזקפי קומה את תפגשי את הכעס, הזעם, ואת חוסר שביעות הרצון של האקס. אז בקיצור - את לא אשמה, את לא בחרת אותו. הוא בחר אותך. עד היום.

יש כל מיני דברים שאפשר לעשות על מנת להפסיק את האיפשור.
אני רוצה להציע צעד ראשון, והוא: לשים לב שאת מגיבה אל האקס שלך ממקום של עוצמה ולא ממקום של חולשה. מתוך העוצמה שלך ולא מתוך החולשה שלך.
למה זה חשוב? משום שתגובה ממקום של חולשה תשמר את המצב. תשאיר פרצות. תאפשר לו להמשיך להתעלל בך.

ההבחנה בין שתי העמדות הללו היא הבחנה חמקמקה שתדרוש ממך תשומת לב קפדנית.
תראי מדוע: כי למשל - לכעוס עליו יהיה מצד אחד מאוד לגיטימי, מתבקש ומוצדק. נכון? רק מה - אם תישארי לאורך זמן עם הכעס הזה - בעצם כך את תתמקמי בעמדת הקורבן. עמדה שהיא עמדה מחלישה.

לצאת מעמדת הקורבן, או להפסיק לשהות בתוך הכעס - אין פירושו להפסיק להכיר בעוול הנעשה לך. אני יודעת שזה אחד הדברים שעשויים להקשות לוותר על העמדה הזאת.

העניין הוא שגבולות ברורים ובלתי עבירים יכולים להתבסס אך ורק מתוך עמדה של עוצמה.

תתבונני קצת על סיטואציות שחווית עד כה - גם כאלה שכללו עמדה של עוצמה וגם כאלה שכללו עמדה של קורבן - ואני מניחה שתגלי שמתוך קורבנוּת בכמעט בלתי אפשרי להציב גבול נכון ואמיתי. כמעט בלתי אפשרי להשפיע בצורה אפקטיבית ולעצור את ההתעללות. העמדה הזאת משמרת את ההתעללות.

הדרך להבחין בזה מעתה ואילך היא לשאול ממש בזמן אמת ברגע התגובה או רגע לפני שאת מגיבה - מאיזה מקום אני מגיבה כעת?

מה את אומרת? האם ההבחנה הזאת פותחת לך פתח?
אם נדרשות הבהרות או פירוט - תגידי.

בנוסף, אני מצטרפת ל -
שיבואו במהרה, ימים יפים.

תודה על כל התמיכה.
קוראת את דבריכן שמתבשלים בי.
לימונדה ופלונית, ברוכות הבאות.. קבלת פנים סוערת לתוך הטלנובלה של החיים שלי..
אמא אופטימית ואמא דבש תודה על המילים הנעימות
עירית את מדייקת את הטיפול וזה עוזר מאוד. חבל שלא קראתי את דברייך לפני יום. אז בדיוק ניסיתי לברר עם י האקס מתי יקח אליו את הילדים שמתגעגעים אליו כבר, ללא הועיל.
עוד שיחה מיותרת שנגמרה בטריקה.
חושבת על הדברים

עוד שיחה מיותרת שנגמרה בטריקה.

שיחה בהחלט מיותרת מבחינת החוויה הקשה, אבל אולי לא מיותרת מבחינת הלמידה שאת יכולה לעשות עכשיו באמצעותה .

תראי אם את יכולה עכשיו, בדיעבד, לנתח את הסיטואציה כדי ללמוד יותר על העמדה האוטומטית ממנה את מגיעה. כדי לאסוף מידע על המערך הנפשי שלך.

למה זה חשוב?
השינוי שאת רוצה לעשות הוא לא שינוי טכני, הוא שינוי עמוק, ולכן הוא לא יכול להתבצע רק מתוקף החלטה רציונלית, ובטח שלא בכוח.
זה שעכשיו את יודעת ש"כדאי" לבוא מעמדה של עוצמה, לא בהכרח יבטיח לנו שאכן תצליחי ליישם את זה מיד בפעם הבאה. למרבה התסכול, אני יודעת . אל תשכחי שמדובר בהתניות שהן גם מאוד עמוקות, וגם מאוד ותיקות. יש מערך רגשי שלם מתחת לפני השטח שמנווט ומפעיל את התגובה האוטומטית הזאת.

אז איך כן?
בשלב הראשון נדרש להתבונן, לזהות ולהכיר לעומק את המנגנון. במקרה הזה - להכיר לעומק את הנטיה שלך להתמקם מול האקס שלך בעמדה של קורבן.
בשלב השני נדרש לקבל לחלוטין את הנטיה הזאת שלך. לקבל את הקיים. זה אומר להביט עליה בחמלה ולא בבוז.
רק לאחר שני השלבים הללו אפשר להתחיל לעשות שינוי שיהיה פנימי ואמיתי, כזה שיהיה עקבי ומתמשך.

משום כך דווקא טוב להתחיל עם מה שיש. עם השיחה המיותרת . ולהפוך אותה להזדמנות להתבוננות מעמיקה על תגובה שעולה מתוך חולשה.
אם זה מתאים לך, את יכולה להתחיל מהשלב הראשון, ולבדוק -
מה קרה לך שם? מה הפעיל אותך? אילו כפתורים נלחצו בך? מה היה הצורך הרגשי שעלה? מה היתה החוויה הרגשית? מה חשבת? מה אמרת? באיזה טון? מה שידרת?

_אז בדיוק ניסיתי לברר עם י האקס מתי יקח אליו את הילדים שמתגעגעים אליו כבר, ללא הועיל.
עוד שיחה מיותרת שנגמרה בטריקה. sad_
אני חושבת שמערכת היחסים שלו עם הילדים לא קשורה אלייך, היא קשורה אל הילדים ואליו. זו הקארמה שלהם.
כל נסיון ששלך לקרב ביניהם יגרום לאנטגוניזם מצדו ובעתיד מהילדים.
אם אפשר, נראה לי שכדאי לך לשחרר את הרצון שתהיה להם מערכת יחסים. לתת לה להתפתח לבד ולהכיל את התסכול שלהם.

אני דפקא מרגישה שאני מאפשרת להם את מערכת היחסים שאליה הם מגיעים ולא מתערבת.
אולם מתפקידי לשאול כשהם מבקשים לראות את אבא, אני עונה להם שנברר מתי הוא לוקח אותם ואת זה אני שואלת אותו.

אני רק לא רוצה לשאול את זה ממקום שמרגיש קורבני כי התחושה בתוכי היא כן קורבניות משהו, כי רוב הזמן הם אצלי ובלי עזרה כספית או אחרת ממנו.
העינינים אצלינו עדין לא מעוגנים בחוק וזה כנראה נוח לו ככה ואולי גם לי זה היה עד עכשיו כדי לא להצטרך להתמודד איתו אבל אני יוצאת משם. אני מקשיבה לך עירית
בשלב הראשון נדרש להתבונן, לזהות ולהכיר לעומק את המנגנון. במקרה הזה - להכיר לעומק את הנטיה שלך להתמקם מול האקס שלך בעמדה של קורבן.
זה נכון ואני רואה את זה עכשיו.
מה היה בשיחה המיותרת הזו?
שוב דיבור מהיר שלי על מנת שלא יקטע את דבריי בבוז. הזמן קצוב והוא הרי לא מקשיב.
שוב סוג של בקשה מתוך מקום קורבני. לא מאפשרת, לא קונסטרוקטיבית או אינפורמטיבית, מין התחננות בפנים.
שוב הוא בעמדת כוח ומחליט שלא נראה לו זמן ההקשבה וטורק
שוב מקום חלש שלי שסופג עוד מכה בבטן הרכה.
שידרתי שאני זקוקה לו שיהיה אבא במקום להיות עינינית כן כן לא לא.
הכפתורים שנלחצו- חוסר האונים מול אדם אטום שלא מקשיב לי, לא מקשיבים לי, כמו ילדה קטנה שקובעים עבורה, שוב.
בעיקר חולשה וחוסר אונים מה שמוביל למירמור עז ועצב ורצון לבכות.

ווא תודה אני רואה את הדברים עכשיו.
כשהייתי קטנה תמיד קבעו לי וידעו טוב יותר ממני אני זוכרת שהרבה פעמים לא יכולתי להתבטא.
הדבר הזה התממש בזיכרון עגום כשהייתי פעם בת 4 או 5 ולקחו אותי לצילום בבית חולים מאיר, הייתי צריכה לשתות ולא נתנו לי להשתין. שכבתי שם על שולחן מתכת קר מכוסה בסדין דקיק מנורה אימתנית מעל הגוף שלי ואני פשוט מתה להשתין ואני ממש בוכה ומבקשת שיתנו לי לעשות פיפי כבר. הרופא כועס וצועק עלי ואני לא שומעת את אמי בשום מקום קרוב.
בסופו של דבר הוא אמר לי בכעס ובאיטיות ת-ע-שי פי-פי. ואני נאלצתי להשתין ככה על השולחן והסדין. דבר שהיה כל כך קשה לילדה כה מנומסת כמוני.
הסמכות של הרופא היתה חזקה ואני ממש התקפלתי מבפנים. זמן מה אחר כך חליתי בדלקת ריאות של חצי שנה שהשאירה בי אסטמה מאז ושממנה אני סובלת עד היום.

סליחה על הכתיבה המהירה והעילגת מעט.. היום קצר

הסיפור הזה מזעזע אותי

זה באמת סיפור קשה של דיכוי ומחיקה .
היום האתגר שלך זה לזקוף מחדש את קומתך. ליצור חווית קיום אחרת מזו שלמדת בעבר.

אני מציעה להמשיך להתבונן על עצמך על מנת להכיר לעומק את המנגנון הנוכחי. ללמוד אותו היטב כדי להצליח בהמשך להיפרד ממנו.
חשוב כמובן לזהות בלי לשפוט. לקבל את כל הרגשות שעולים בך, את כל התגובות, את כל דרכי הפעולה. גם זה הכרחי כדי להצליח בהמשך להיפרד מהן.

במקביל, אם את רוצה, את יכולה להתחיל לתרגל זקיפות קומה.
זקיפות קומה הולכת במתאם עם הוויה יותר חסונה ופחות קורבנית, הוויה שאינה מאפשרת פגיעה בך.

דרך טובה לעשות את זה היא להסתובב ביומיום עם השאלה: "האם אני מסכימה להזדקף כעת?" ובכל פעם שאת שואלת, ועולה הסכמה, את מזדקפת במובן הפיזי. את מרגילה את עצמך ללכת זקופה ונוכחת. את יכולה לעשות את זה למשל בכל פעם שאת מגיעה למקום בו יש אנשים, כל מקום שאת מגיעה אליו, נכנסת אליו. לפני כל שיחת טלפון. לפני כל אינטראקציה מכל סוג שהוא. וגם כאשר את לבדך.

בדרך זו הפן הפיזי תומך בפן הנפשי, והנפשי בתורו תומך בפן הפיזי. ואת מתחזקת.

עירית את עוזרת כל כך. תודה לך וללב הרחב שלך.
מתרגלת..

בוקר עסוק וטעון
באמת הבהירות היא ממני והלאה. זו התחושה.
אותה העבודה שרציתי שתתן לי שקט נפשי על מנת שאוכל ליצור מתרחקת ולא ברורה. אני שוקלת בין כמה הצעות אומללות..
אני רוצה ליצור בהירות בחיים שלי וזה אתגר גדול. רק לפני חודשיים ידעתי את הכיוון וכעת הכל השתנה וסוחב באיטיות. אני שואלת את עצמי שאלות קטנות כל פעם.
כדי לעקוף את הפחד שמצריך שינוי שכזה.
מצד שני במקום של הלב קורים שינויים מעניינים.
מזדקפת עם התרגיל הזה של עירית, כל פעם קצת..
מוכנה לתהליך משנסת מתניים לעוד שבוע מרתק.. דבש לכל המשתתפים

אני שואלת את עצמי שאלות קטנות כל פעם.
יופי.
זה באמת אתגר גדול. לכן הכי חשוב זה בסבלנות ולא בכוח.

במקום של הלב קורים שינויים מעניינים.
נשמע נהדר. בהצלחה.

לילה רגוע
רצוי לי להזכיר לעצמי לפעמים את הדרך שלי
הצלחה היא קודם כל ביחס להתחלות שלנו.
אני מתבוננת בתחילת הכתיבה כאן כשהייתי כעלה נידף.. וכעת אני חווה יותר ביטחון ועוצמה ביחסים הבינאישיים שלי עם אמי, עם פרודי ובכלל.
יותר היגיון נוסף לחיים שלי ומעט יותר בהירות. ואני הרי שואפת לבהירות כל הזמן.
המחשבה מהו הצעד הקטן הבא, מלווה אותי.
ואני פוסעת צעד צעד בקצב איטי אך מתמשך. ואני הרי שואפת להתמדה כל הזמן.
יותר קל לי להיות יסודית בדברים להתחיל ולסיים.
ואם לא אז מתוך בחירה מודעת ולא כי נסחפתי למשהו אחר בלי לשים לב. ואני הרי שואפת למודעות ואותנטיות כל הזמן..

יש לי כמה כלים לראות את המציאות לא מתוך אוטומט של קורבן. כלים שקיבלתי ממאמנת מקסימה בשם נגה אציל.
קודם כל כשאני באה לראיון עבודה אני מזהה כבר את חוסר הרצינות שלי בערב קודם ואת חוסר החשק. הוא נובע מתוך מחשבה אוטומטית שאני חשה שלעולם לא אוכל להרויח מספיק טוב לפרנסתי.
אני מנסה לשבת רגע עם עצמי בעינים עצומות ולדמיין למה זה יהיה לי טוב למצוא עבודה קבועה. אני רואה את הקונטקסט, את התמונות מול עיניי.
שקט נפשי, משכורת קבועה, אינטראקציה עם אנשים, להתחיל ממשהו לפחות, יכולת לשלם חשבונות וכו.
כשאני באה לראיון אחרי התרגיל הזה אני נפתחת ומרגישה טוב בהרבה מאשר הייתי גוררת את עצמי לשם רק כדי לסמן וי. לרוב אני מופתעת ממשהו בראיון לטובה.
יש לי עוד כלי שקשור ביחסים בינאישיים ועזר לי בכמה שיחות חשובות עם אנשים אבל על זה בקרוב.

ובנוגע ללב הוא פועם בשמחה. קשר קטן וסימן שאלתי משהו נהפך לזוגיות מעניינת ורבת ריגושים.
עכשיו רק לג'נגל את הכל...

איזה יופי לשמוע על כל זה!
כל הכבוד על הדרך היפהפיה והאמיצה שלך.
שבת שלום

שלום לך! הרבה זמן לא הייתי פה... משמח ומרגש לקרוא מה שאת כותבת! שבת שלום

תודה לכן
אך היום אני בשיבוש מערכות כללי...
נסעתי יחד עם האיש לשעבר לשיחה אצל העו"ד. בשלב מסוים כשהוצגו המספרים לפניו הוא היה המום ולא ציפה לכזה סכום חודשי (מדובר במינימום סכום מזונות לגידול ילדים שאותו אני מגרדת בחובות לאמי).
אחרי דין ודברים עזב בכעס את המשרד וחיכה לי בחוץ באוטו. נסע כל הדרך על 120 מזהיר אותי בכעס לא לדבר איתו מילה אחרת אני בחוץ. אני ראיתי אותו ככה במצבו הקשה וכאב לי. ממש בכיתי.
בסופו של דבר הוריד אותי בדרך הביתה ונסע.
אני מנסה לא לפעול מתוך אוטומט. באמת לחשוב: האם זה באמת מפריע לי כל כך? מה מפריע?
עכשיו אני נאלצת לתבוע אותו במקום להגיע להבנה בשלום.
אם לא היה מתפרץ ועוזב היינו יכולים איכשהוא למצוא משהו באמצע. בסה"כ אני רוצה שישאר כאן ויהיה אב לילדיו. נראה שזה לא ניתן ולכן עלי לארגן כסף וזאת רק ע"י תביעה וזה כואב.
שוב באו כל החששות והפחדים. שוב הרגשתי חסרת אונים ומסובכת מעל לראש עם אדם קשה שלעולם לא אשתחרר ממנו. ייאוש!
אבל אז אמרתי די. הייתי בסרט הזה לא פעם. וההתפרצויות האלה כבר פעלו עלי בעבר שוב ושוב. נו עוד אחת כזאת. אני לא מוותרת ועושה את כל מה שאני יכולה עבורינו.
עכשיו ערב ואני עם המחשבות- נראה שיהיה בסדר

_אני מנסה לא לפעול מתוך אוטומט. באמת לחשוב: האם זה באמת מפריע לי כל כך? מה מפריע?
עכשיו אני נאלצת לתבוע אותו במקום להגיע להבנה בשלום._


זה באמת לא פשוט.
יש לך אתגר מאתגר: להתנסות בעמידה על שלך, בדרישה ובהצבת גבול, מבלי לזלוג לקורבנות. כי הקורבנות תעשה בדיוק את ההיפך מזה.
זה לא פשוט לממש כזה מצב של הוויה בתוך סיטואציה כזאת - אבל התחושה שלי היא שיש בך את העוצמה לזה.
בהצלחה יקרה.
חיבוק מרחוק

גמד, אני מאד מצטערת בשבילך על של׳ לא משתף פעולה בעניין ההסכם. כולי תקוה שיתעשת לאחר שיירגע.

עם זאת, עצם היכולת שלך לעצור, לא לפעול מתוך אוטומט_ מבשרת טובות ומראה _שיש בך את העוצמה לעמוד באתגר שעירית ניסחה כ״כ מדוייק.
נראה שיהיה בסדר לגמרי!!

איזה יופי שהתווספו ריגושים משמחים לחייך..

אמא של טוסיק, ל' זה שלי...

גמד, אני ממש מזדהה. ואת ממש בדרך הנכונה.

תודה יקרות
שלי זה י'...
יש חידושים! התקשר עוד באותו לילה ואמר שישלם את הכסף הארור. לא רוצה שנתבע אותו ואולי יש לקוות שמשהו חדר מבעד לקליפה הקשה..
הופתעתי ושמחתי. עכשיו יש לעגן הכל בחוק. כתבתי לו מייל על הכוונות לחתום על הסכם ונראה איך נתקדם..

יופי!!!!!!

הו.....
זה מה שיש לי להגיד אחרי שאני קוראת פה אחרי המון זמן שלא ביקרתי בדף של עצמי.
קראתי את הדף כמו ממקום אחר. כאילו זה לא סיפור חיי. אבל זה כן. ואכן הגלגלים מתגלגלים והחיים נמשכים.
עירית כל פעם שאני קוראת את דברייך במרחקי זמן שונים תובנות אחרות וחדשות מתבהרות בי. זה מעניין.
קורים דברים כל הזמן. נוחתות מכות, בעיות לטיפול, שריפות לכבות, אך התחושה הכללית שלי היא שאני לא רוצה לקחת חלק בדרמה ומנסה לשמור טוב טוב על המרכז שלי.
איבדתי עבודה אחת לא מדויקת, נפרדתי לשלום מהחבר, טיפלתי במכת פרעושים בבית.. ואני מתמודדת עם בעיות יומיומיות עם הילדים. אבל אני בסדר!... אולי ההתקדמות האישית שלי איטית מכפי שרציתי,
אבל אני מרגישה שזהו זמן שבו אני לומדת כל יום ללא גבול. אני פתוחה כניצן (בבוקר..) לכל מידע שנכנס.
האיש לשעבר הגיע חזרה מחו"ל ואני הודפת את מתקפותיו בבטחה עד שהוא לא מבין איך להיות איתי עכשיו..
בשבוע הבא נחתום בתקוה על הסכם שמועיל לכולנו. אמן!
הודיע והביא את הודעתו הדרמטית שהוא עוזב עוד כחצי שנה. חצי צר לי על הקטנים אבל מרגישה שהכל לטובה ואני יכולה לזה. ואני מוצאת את המקום שהיה קורבני איתו ומנטרלת מנטרלת אותו.
זה כל כך קשה.. למה? אבל כל כך יותר טוב לבוא ממקום של עוצמה והכרה בערך עצמי. הייתי צריכה לחטוף מכות אגו קטנות להיזרק על חופי הרחמים העצמיים כדי לעלות ושוב לבנות ולבנות.
אני שוב בבניה ובתהליך מעורר של חמלה ואהבה. אני עושה כמיטב יכולתי. וזהו זה.
יצא לי רגשני מעט אך זהו הלך הרוח היום. תודה על המקום

את נשמעת במקום נהדר. מחוזקת, מחוברת, נוכחת. כמה טוב לשמוע

ברוך שובך! חזקי ואמצי. עוצמה והכרת ערך עצמי - כמה טוב וחיוני.

צינון שמאיים להשבית אותי לגמרי, לא מאפשר יותר מאשר כמה מילים ואייקון של .
מרגישה שהכל לטובה ואני יכולה לזה. לגמרי!
את נהדרת. (ומאד מאד מוכשרת). מקוה שתימצא גם פרנסה שתביא שמחה ושפע.

עגמומית ומרוקנת אנרגיה הערב
עדין לא מסכימה שרוחי תישבר. המון דברים יפים קורים ממש מרגיש שיש סביבי מלאכים אך לעומת זאת היום עוד קושי בהתמודדות עם בתי ועוד סטירת לחי מנטלית מהאקס שברו אותי עכשיו בלילה.
הסטירה הזאת מזכירה לי שוב לזקוף קומה ולהרים את עצמי את רוחי את יכולתי לעמוד מולו למקסימום!
לא שהתכופפתי אבל אני מנסה לחשוב איך הוא מרשה לעצמו כנראה שמשהו בתוכי עדין נותן לו להיות ככה
פרטים מחר
שיהיה לילה קל וטוב

וואו כבר שעתיים אני קוראת את הבלוג הקודם ואת זה! מרותקת, נסערת ומאוגשת. תעדכני מה קורה איתך גמד קטן ודעי לך שאנחנו אף פעם לא לבד. יש מי ששומר עלינו מלמעלה ומתבונן במעשים שלנו ומכוון שהכל יתהפך לטובה.
חיבוקים חמים
אני

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רק רוצה להוריד בפניך את הכובע, שאפו !
את אישה חזקה עם סיפור חיים מדהים, יש לך כושר ביטוי חריף ביותר !.
ובעצם את סוג של חייה את החלום שלי כיום.
קראתי את כל ההודעות שלך בפורום זה. וחיזקת אותי להישאר בגלות.
הלווואי שהיה לי איך לעזור לך.

הגמד חיוכון!
איך שראיתי את הניק שלך _מזמן) התאהבתי. אישה שקוראת לעצמה ככה חייבת להיות מיוחדת ואופטימית מאוד.
מקריאת הבלוג שלך התברר שאן אכן כזו....
מה שלומך?
הדברים שכתבת הסתיימו ל]ני כ4 שנים... מה שלומך היום ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הו בלוג יקר ואהוב.. תקופת שבר עמוק.. מרתקת ומלאת התחזקות ועוצמה!
לא מאמינה שאני כותבת פה שוב. רציתי רק לאפסן הכל באיזו תיקיה במחשב ולשכוח מהתקופה. אבל בכל זאת קראתי הכל שוב מחדש.
הכל כבר התהפך והשתנה לבלי הכר. הכאב ברובו עבר ההבנה הגיעה. היחסים השתפרו לאין ערוך. אני מעריכה את המסע שעברתי כאן.
האתר הזה מרגש, סוציאלי ומלא תובנות...המקום הזה היה לי בית במשך כ7 שנות חיים סוערות.
לעצמי ול3-4 הקוראות התומכות, המטפלות, האוהבות שהיו איתי כאן אני חייבת סגירת מעגל ועידכון בתקופה ככ אחרת מזו שהיתה פעם, אז אם יצא לכן עוד לקרוא כאן דעו לכן שהתמיכה והאהבה שהרעפתן עלי חיממה אותי בשעות משבר חיי הגדול ביותר. ואהיה תמיד אסירת תודה על כך!
היו עוד שקראו ושלחו אהבה בסתר אני יודעת. אז הנה סגירה:
היום אני במקום אחר, עדיין גרה בפרדס חנה עוסקת באמנות, מורה ליצירה למבוגרים, ילדים אנשים פרטיים ומוסדות וחולי נפש.
יש לי סטודיו, חם ונעים ומשמח את ליבי. כל הזמן מנסה ללמוד בו יותר ויותר על היצירה.
האיש האכזר שמצטייר כאן כבר לא מרגיש לי אכזר כשהיה.. כבר לא מציק ועכשיו סוציאלי מאי פעם.. עברנו שינוי עמוק שעוד ממשיך להתרחש. אנחנו לא חברי נפש ולא נוכל להיות, עדיין יש איתו בעיות כספיות אבל הוא משתדל יותר ויותר לעזור. אנחנו יכולים לנהל שיחה ואפילו לבלות עם הילדים ערב במסעדה.
אני גידלתי עמוד שדרה חזק יותר מולו והוא לא מאיים עלי יותר. יש לו יחסים טובים עם הילדים והוא אבא מצוין.
הילדים גדלים וסהכ בעלי אחיזה טובה במציאות, פעילים וחיוניים (עד כמה שטינאייג׳רס שמחוברים לספה יכולים).
עברתי טלטלות, הגוף אמר את דברו על התקופה הקשה שעבר. הרחם הוסרה. כבר שנים שאני עוסקת באמנות ולימוד והתקופה בה הייתי שכירה בשלל עבודות הזויות ומאתגרות מאחוריי. תודה לבריאה. מודעות ועבודה אישית, ריגשית רוחנית עמוקה הצילו לי את חיי.
כרגע עובדת על ספר וציורים חדשים. מלמדת יצירה בתלת מימד וגם בסטודיו של חברה קולגה -קורס של צבעי מים.
תודה על ההקשבה ועל הפלטפורמה המופלאה שהתאפשרה כאן בימים טרופים.
<3 <3 <3

אשה מופלאה, אמיצה, חסונה ומרגשת שאת <3

יאו, גמד. עקבתי אחרייך כל השנים. איזו נפלאה שעדכנת! ואיזו נהדרת שאת.

כלומר, בשנים שבהן היית בבאופן

היי,
גמדונית יקרה
קראתי אותך בשקיקה
יומיים ברציפות, כמעט לא הפסקה

אנחנו באמצע הסיפור
והרכבת עדיין בהרים

כיף שחזרת לספר.
להגיד שאפשר לשפר.
והתובנות שנערמו כאן: פנינים של עירית שזור בחופן גדוש של עז רוחך ותקוותך.

אם יתאים לך, ישמח אותי לשמוע: אילו מילים היית אומרת, איילת של היום, לגמד האופטימי של אז? האם יש משהו שיש בך היום, והיה יכול להקל לה את הדרך?

תודה שהשארת כאן סימנים
אומץ ליבך והאופטימיות הבלתי נדלית לא כההו עם השנים...

@}

אם יתאים לך, ישמח אותי לשמוע: אילו מילים היית אומרת, איילת של היום, לגמד האופטימי של אז? האם יש משהו שיש בך היום, והיה יכול להקל לה את הדרך?

חשוב!