_היא טוענת שההתעוררות הספונטנית היא בגלל ירידה באיזשהו הורמון מתחת לסף המינימלי (מקווה שאני זוכרת נכון), או ירידה בפעילות המוחית. בגלל שהם מותשים.
ואז הגוף, בשביל להגן על עצמו, מתעורר, כדי להעלות את זה (את רמת ההורמון ,או את הפעילת המוחית) לרמת המינימום הנחוצה._
בזה היא צודקת.
אבל הרעיון להשתמש פה בקפה - פשוט מזעזע. היא לא מבינה מה הקפה באמת עושה, והיא אמנם יודעת לצטט לך כל מיני עובדות בעל פה אבל אין לה שום הבנה של מה שקורה שם (מה שמעלה את השאלה, מה בדיוק הרופאים לומדים באנטומיה? רק את השמות של הדברים? לא את הפונקציה שלהם? לא את התיפקוד שלהם?).
נכון! יש הורמון שיורד נמוך מדי! וכן, זה קשור לתשישות! וכן, הגוף מנסה להגן על עצמו! אז מה בדיוק הרעיון בלהתערב בהגנה העצמית של הגוף ברגל גסה עם קפה באמצע הלילה?
אולי כדאי במקום זה, להמשיך ולשאול: מדוע ההורמון השתבש? מניין התשישות? איך כל זה נגרם? ומכאן - איך אפשר לתקן ולהחזיר את המצב לתקנו?
האם יש לנו מחסור בקפה, כך שנטילת קפה באמצע הלילה מאזנת לנו את המחסור ומאפשרת איזון במשק הקורטיזול בגוף?
לא, אף אחד מעולם לא טען שיש לנו מחסור בקפה בגוף. ובצדק...
למעשה הקפה רק מחמיר את חוסר האיזון של הקורטיזול בגוף
מה שצריך הוא, להבין מדוע (כאמור, ממש לא מחסור בקפה) ולעשות כמה שינויים באורח החיים כדי לתקן מהר את המצב (יש מחסור ברכיבים אחרים, אגב. אבל זו רק אחת הבעיות).
_סלט פירות אמרה שהכימיה של הדגנים (למי שנוטה לאכול גם מן החי וגם דגנים) היא כנראה הגורם לכך שגם אנשים שאוכלים הרבה מן החי חסרים B12, למשל. שהכימיה הזו מעכבת ספיגה ומכאן שאם הם ייפרדו מהדגנים לא תהיה להם יותר בעיה.
גוף הידע המחקרי שאני מכירה לא תומך בטענה הזו בצורה מדעית._
הממממ.
קראתי את זה חמש פעמים רצופות עד שהבנתי מה כתוב כאן.
אז דווקא גוף הידע המחקרי שאני מכירה, תומך - לכאורה - בטענה הזו בצורה מדעית.
אם הבנתי נכון, אז
סלט פירות אולי מתייחסת למחקר שהראה שאצל אנשים מסוימים, נוכחות גלוטן גורמת לאי ספיגה של B12 ורכיבים אחרים. או אולי מדובר במחקר שמדבר על החומצה הפיטית? לאחרונה מדברים יותר על הגלוטן. לפי מה שאני יודעת, זה נכון לחלוטין. המחקר הוכיח את זה לחלוטין. לכאורה.
כיוון שזה מופיע בכל כך הרבה אנשים, וביותר ויותר אנשים, אז חלק מהחוקרים חושבים שבני אדם לא יכולים לעכל דגנים, ומפה יש כאלה שחושבים שאנחנו בכלל לא אמורים לעכל דגנים, ואחרים טוענים שכן, אבל הדגנים השתנו ועכשיו הם רעילים לנו.
וחלקית? הם צודקים.
אבל כשמבינים את כל התמונה מבינים כמה זה חלקי. וגם, זה לא ש"הכימיה של הדגנים" גורמת ל"אי ספיגה". זו בעיה מערכתית בעיכול, שכאשר היא מופיעה בגוף, נוצרת דלקתיות כרונית, מופיע חוסר יכולת לעכל דגנים מסוימים (אבל גם מזונות נוספים, זה אף פעם לא מוגבל לדגנים בלבד או לגלוטן בלבד) וגם מופיעה אי ספיגה. אבל הדגנים וה-B12 הם רק שני רכיבים בתמונה גדולה שלא מתחילה בהם ולא נגמרת בהם.
אומר רק, שטכנית ומעשית, כל אדם שיש לו בעיית ספיגה, כלשהי, או למשל B12 מתחת ל-500-550 (כן, כן), או לחילופין כל אחד שיש לו תגובה פיזית לא טובה כלשהי אחרי אכילת גלוטן - אכן בוודאות לא מסוגל כרגע (כל עוד בעית ספיגה או כל התופעות שציינתי הן בזמן הווה ולא נחלת העבר הרחוק) לעכל גלוטן וכדאי שיסלק את כל הגלוטן מהתזונה תיכף ומייד, כי כל שבוע נוסף עם גלוטן במערכת, רק מעמיק את הנזק.
עם זאת, סילוק הגלוטן, ואחריו כל הרכיבים המפריעים לגוף מן התזונה, הוא רק השלב הראשון, פשוט להפסיק להרעיל את הגוף בדברים שהוא לא מסוגל לעכל כרגע.
אחרי זה צריך לעשות שורה שלמה של דברים כדי לעזור למעי להחלים, לשקם אותו וכו'.
כי השאלה הראשונה שצריך לענות עליה: מדוע המעי הזה לא מסוגל כרגע לעכל גלוטן? מדוע במעי הזה יש בעיה של חוסר ספיגה? מה קרה ל-B12 שלו?
התשובה היא: כי קרה לו משהו. משהו שפגע ביכולת הספיגה והעיכול.
אז עכשיו השאלות הבאות הן: מה קרה? (רמז: יותר מדבר אחד) איך נפגע המעי? ואיך מתקנים?
ועוד דבר: כן, יש לזה קשר "בערך" ל"כימיה" של הדגנים. אבל זו לא הכימיה שלהם פר סה.
זה קשור לשלל גורמים, שמגיעים עד למיקרוביום שלנו (האם יש לנו מספיק אוכלוסיות חיידקים? האם חוסלו לנו אוכלוסיות חשובות? האם יש לנו אוכלוסיות של פתוגנים שהגוף שלנו לא מצליח להתגבר עליהם?), לדגנים שאנו מגדלים, לאיזון המתאים בין רכיבי התזונה שלנו (אם יש יותר מדי דגנים בתזונה היומית זה אומר שאכלנו היום פחות מדי רכיבים חיוניים ואז נוצר לנו חסר במה שחיוני; זה לא בהכרח עודף בדגנים), לכמות ואיכות הפרביוטיקה שלנו, לאיזון ההורמונאלי שלנו, למשתנים כמו חשיפה לאור ולשמש, שעות שינה ודפוסי תנועה ופעילות גופנית, ולא פחות מכל אלה - לדרך הטיפול שלנו בדגנים: כיצד אנחנו מכינים אותם לאכילה? ופה ארמוז רק, שההמצאות המודרניות של תעשיית הקמח הלבן מאמצע המאה ה-19, to name just one, ביטלו מסורות עתיקות של טיפול מוקפד בדגנים, וכך החליפו מזון מיטיב ומזין - במשהו פתוגני שממש גורם נזק כשהוא עובר בגוף שלנו.
