, החג הזה מרגיש לי מיותר ומזהם בעליל וגם נראה לי שהגיע הזמן שמנהגים וסימבולים חיצוניים יהפכו פנימיים
אכן האידיליה של החג התנפצה בבוקר למחרת כשמצאנו את שתי השולחנות שלנו מהחצר באחת ממדורות הנוער של המושב שרופים.
עד עכשיו אני בהלם מזה, כולם מכחישים שזה הם כמובן ואני נותרת עם הלשון בחוץ.
לא מצליחה להבין את זה בכלל???
זה החלק של עם ישראל שפחות חביב עלי במילים הכי מעודנות שיש.
ובנימה יותר אופטימית הימים שלי מלאים בעבודה מופלאה לאחרונה. אישה אחר אישה, כל אחת יותר נעימה מהקודמת
הן אסירות תודה ואני אסירת תודה.
והגברים חביבים גם הם.
וגם עבדתי עם כמה ילדים בקרניו שזאת חוויה חדשה וטובה מאד
וכמעט שלא עבדתי בערבים בשבועות האחרונים.
לאט לאט מה שאני רוצה נופל למקום באופן מדויק.
רציתי קליאנטורה נשית בלפחות 80% ורציתי להפסיק לעבוד בלילות וזה מה שקורה.
וזה קורה ככל שאיפשרתי לעצמי להגיד לא למה שלא רציתי. לא בבת אחת ולא על הכל אבל עם ההבנה שטוב לי להתכוונן באופן מדויק למה שאני רוצה ומותר לי לומר לא למה שאני לא רוצה.
כך ברכות ובהדרגה דברים נופלים למקום.
אפילו מצאתי זמן ללכת לצייר לפני כמה ימים.
גם זה ברשימה שלי, למצוא זמנים קבועים כל שבוע ללכת לסטודיו.
בסופשבוע הולכים כל המשפחה לפסטיבל המוזיקה ברמות מנשה.
לא היה לי הרבה כח לזה במחשבה אבל ככל שזה מתקרב אני מתחילה להתרגש.
)
? זה נורא כיף
אמן