באופן טבעי

לילוש-
כל הכבוד!!
על ההחלטה האמיצה (לפחות לפני זה נראה אמיץ) ועל העמידה בה

אלא בכוח הרצון וההיגיון
אני חושבת שהכוח הוא של האהבה. אהבתך לעצמך. ההסכמה שלך להבריא, להרגיש טוב. ההסכמה לסמוך על הגוף שלך שידע להבריא את עצמו. ההסכמה לסמוך על עצמך שאת יודעת. יודעת מה טוב לך.
התהליך שעברת נשמע מופלא.
@}

חשבתי על זה ש "להתחיל צום", זה אומר בעצם לא לעשות. לא לאכול. אין משהו "ממשי" לעשות. כך גם להמשיך לצום. פשוט צריך לא לאכול. לשחרר את העשיה הזו.
אני חושבת שאפשר ללמוד מזה הרבה על חשיבותה של אי-עשיה

המים- קרים? פושרים? חמים?

לילוש, כמה נפלא!
תשקלי להמשיך לכתוב, לעצמך או כאן, על היציאה מהצום.
כאשר יש פתק שאומר - תפוזים הם.... כך וכך בשבילי, וזה נמצא איפשהו שמרכז את התחושות לגבי המזון - יותר קל אחר כך.
הדברים מתקבעים גם דרך הכתיבה, ממש דרך האצבעות, וגם נשארים.

קוראסונים (ואולי בכלל בצקים? או בצקים לבנים?) - אותו דבר.
לכתוב. לקרוא את מה שכתבת כמה פעמים, לעשות רפלקציה על מה שהמילים שאת כתבת מעוררות בך ולכתוב גם את זה.
אחת הדרכים להניע שינוי ולקבע אותו זה להגיע אליו מכל מיני כיוונים, מכל מיני רבדים.
למשל, את יכולה להעביר את התחושה הזו בגוף. לקרוא את המילים שלך ולבדוק איפה הן פוגשות אותך בגוף. ואז לתעד גם את זה.
לארגן לעצמך מן יומן של אחרי הצום.
מבחינתי את מוזמנת לעשות את זה ממש כאן אם מתחשק לך לשתף.

ענייני שפה, כתבת -
ניתן להתגבר על אלרגיה
תבדקי אם מתאים לך לרכך את היחס כלפי האלרגיה. היא חברה שלך, יש לה מסר חשוב בשבילך. היא לא אויב שצריך להתגבר עליו.
היא משהו בתוכך, עוד קול, שאת מקשיבה לו בקשב רב ומדייקת את עצמך ביחס אליו.

ומסכימה מאוד עם כל מה שכתבה נוודית.
מעירה מהצד שלי, אשה נמרצת מאוד עם נטיות לקוצים בתחת, שלא לעשות זה חתיכת שיעור בשבילי.
בעיקר בעיקר כאשר העשייה המסוימת היא הרגל אוטומטי, שמחובר לשעות מסוימות ביום ולהרגלים של אנשים אחרים.

יוליקו, אצלי המים פושרים, אבל הכל הולך. תעשי מה שנעים לך בגוף.
כשאת מכניסה את המים פנימה הגוף שלך לא אמור להתנגד, לבקש ממך לשתות לאט יותר או בזהירות.

היא בחרה במים עם ליים
אז זה צום עם מים וליים, או מים ולימון או חליטות?

אז זה צום עם מים וליים
אני שמה שפריצון בתוך כוס גדולה של מים. אלה הכמויות, נותן טיפה טעם וזהו.
ביום שלם אני אגמור ככה אולי חצי לימון.
וחליטות - ממש לא.
בכל אופן, זה מה שבא לי.
אם מדגדג לך - תעשי מה שמשמח אותך.

השיתוף ממלא בהשראה בריאה,תודה לכן

חושבת להתחיל בצום של יום בשבוע ,כי אני מניקה,
מתחילה בהכנה לצום, כלומר לאכול שישה ימים אוכל טבעי ואז לצום בשביעי.
איזה כיף לי!

אחת יקרה, שיהיה לך בנעימים. במיוחד שבוע ההכנה, שנראה לי תוך כדי הנקה חשוב בהרבה מהמטרה שהיא הצום.
וכשיגיע הצום, הישארי בעיניים פקוחות לרווחה.
שום דבר מהסוג הזה, שאת עושה ליום אחד, לא יזיק לך (לדעתי הלא רפואית ) אבל מתוך תחושת הבטן הפרטית שלי - צום והנקה זה ערבוב שמבקש הרבה מודעות ותשומת לב.

ואם התמלאת בהשראה - בטח שכיף לך, בלי קשר למה שתעשי. זה תמיד עונג. מרחיב את הנשימה.

אני חושבת שעצם ההתעניינות בצום,הסקרנות, ההתבוננות בשיתופים כאן, אפילו אם (עדיין?) לא מתנסים ממש בצום, מניעות משהו ביחס לתזונה ולאכילה. סוג של מודעות עם "תאורה" חדשה.

תודה,
בינתיים נהנית מסלטים שכבר חודשים אני מבטיחה לעצמי.
אני מאוד מקווה לחות פה בעוד שבוע ולספר איך היה.

קמתי הבוקר לא רעבה, ואט אט התגבש הרצון:הנה אני בשתית מים.
אפילו לא שתיתי הרבה.
הרגשה קלה. מרגישה רעננה יותר מאשר כשקמתי.
למען הדיוק אוסיף שלפי דעתי אני פשוט לא ישנה מספיק לאחרונה, 4-5 שעות בלילה בסך הכל, ולפעמים קטועות בהתעוררויות של הקטנה שחלתה ועכשיו החלימה.
מדי פעם צצות מחשבות על אוכל, ומה יכולתי לאכול עכשיו.
יש תחושת רעב קלילה ונעימה ברום הבטן. ובעיקר קלות.
מחליטה לא להחליט מראש עד מתי.
להיות בהתבוננות והקשבה.

_מחליטה לא להחליט מראש עד מתי.
להיות בהתבוננות והקשבה._
הכי טוב!

היום הראשון אתמול עבר בסדר גמור.

התחושה הגופנית היתה טובה. בטן אסופה קלות, מיקוד מחשבתי. יעילות. גם מחשבות על אוכל, אבל לא מציקות.
הקפדתי לישון יותר (8 שעות) והתעוררתי בעצמי בכיף.

בערב ובלילה (התעוררתי לפיפי) היה משהו מעניין: היה לי בפה טעם חזק שיש לי לאחר אכילת ארוכה כבדה מאד בשעה מאוחרת (נניח בשר ותפוחי אדמה).
הבוקר שהתחיל מבטיח המשיך שונה: עייפות, חוסר מיקוד ורעידה פנימית חזקה.

חשדתי בהתייבשות ושתיתי 3 כוסות מים עם מעט לימון, והלכתי להתקלח. הכל היה כל-כך לא ממוקד שכל זה לקח לי יותר משעה.
הרעידה הפנימית לא נפסקה, וגם חוסר המיקוד המחשבתי (יש לי משהו דומה בנפילת סוכר).

אז אכלתי רבע תפוח בנגיסות קטנטנות, עם לעיסה ארוכה. מעניין: חוויתי גלי עונג בעור. מצד שני חוויתי מלאות בבטן מיד. כאילו אכלתי ארוחה שלמה. וגם התחילו לי גרפצים (נדיר).
ההרגשה הרעה לא חלפה, ואחרי חצי שעה אכלתי עוד רבע. אחרי שבע שעה את החצי שנותר. (עם פחות גרפצים אחר כך).
כשהילדים אכלו ארוחת בוקר (חצי שעה יותר מאוחר) אכלתי ביצה וההרגשה היתה טובה מאוד. לא מלאות ולא כבדות. פשוט טוב.
אחרי שעתיים הרגשתי רעב ואכלתי 2 ביצים, וגם כאן הרגשתי טוב מבחינת הבטן והמיקוד.
אחרי חצי שעה אגס, ואני מרגישה טוב.

זה עד עכשיו לפני ארוחת צהריים....

נראה לי שבשבילי להתחיל מיממה של צום עם מים זה מתאים.
בכל אופן להקשיב בפעם הבאה למשך הזמן המתאים.
אני חושבת שתהיה הפעם הבאה, כי אני מרגישה יותר טוב מאשר לפני הצומון הקצרצר הזה.

תודה על השיתוף. הוא מאוד תומך ומחזק.

גם פה, יוליקו, נהדר.
ואולי באמת יתאים לך לנסות צום לסירוגין.

יוליקו, החוויה שלך נשמעת ממש טוב. על כל שלביה, הכניסה, הצום, והיציאה ממנו.

נראה לי שבשבילי להתחיל מיממה של צום עם מים זה מתאים
מציעה לך לקרוא קצת על צום לסירוגין. דיברנו על זה קצת בדף הזה למעלה - צום רק עם מים (2013-12-20T10:57:20)
ואפשר גם בגוגל - intermittent fasting
@}

כתבנו יחד

לא מופתעת

זה מעניין.
היום קמתי לא רעבה ואמרתי לעצמי שעד שיגיע רעב רק אשתה. ובאמת השתיה עם קצת לימון נעימה לי מאוד.
לפחות יותר קל לי להפריד בין רעב לתאבון, אולי בעקבות הצום של לפני יומיים שלושה.
מחליטה לא להחליט ולא להצהיר. פשוט זורמת.

יותר קל לי להפריד בין רעב לתאבון
רוצה לספר על זה עוד?

_יותר קל לי להפריד בין רעב לתאבון
רוצה לספר על זה עוד?_

התאבון אצלי הוא רצון לאכול, חשק, כשאין עדיין תחושות של רעב.
יכול להצטבר רוק בפה כתוצאה מכך, אבל הבטן לא משתתפת. אין תחושות ברום הבטן.

אתן גדולות מהחיים!! איזה כיף לכן
תמשיכו לעדכן
(קוראת כל הזמן ומגיבה לפעמים)

לילוש, מה שלומך? אם בא לך לשתף אני מאוד אשמח לשמוע.

יוליקו, צריכה לחשוב עוד על מה שכתבת. על ההבדל בין תאבון לרעב.
ולמה מתכוונים כשאומרים "תאבון בריא"...

טוב, ערכתי החוצה את הצום האחרון כי לדעתי אין בו עניין לציבור.
היה, חמישה ימים, נחמד מאוד, בקושי השאיר רושם כלשהו, בטח לא משהו ששווה להשאיר כאן.
כן מהרהרת בזה שצומות הפכו להיות נון אישיו בשבילי וכנראה שגם הגופנפש שלי לא מתרגשים.

אתן פשוט מגניבות!!
איפה מוצאים כח רצון ומוטיבציה לכל אלו?
אני לא מצליחה אפילו לאכול אוכל נורמלי...
ואתן צמות כך ואחרת...
צילצול, איך יצאת מחמשת הימים האלו? אילו מסקנות לקחת איתך....? אם מותר?
ולילוש, נעלמת לנו לגמרי, איך את מרגישה?

איפה מוצאים כח רצון ומוטיבציה לכל אלו?
לא מוצאים. עושים כי מתחשק וכי זה כיף אז לא צריך כוח רצון.

אני לא מצליחה אפילו לאכול אוכל נורמלי...
אז אל תאכלי. והרי לך... צום?

צילצול, איך יצאת מחמשת הימים האלו? אילו מסקנות לקחת איתך....? אם מותר?
יצאתי לא שונה בהרבה ממה שנכנסתי רק רזה יותר בשלושה קילו שתכף יחזרו אלי (או שלא, כי התחלתי ניסוי אחר בחיוניות)
מסקנות? שהגוף שלי כבר רגיל לצום ולא עושה מזה עניין. נעימה לו הקלות ואולי בפנים קורים כל מיני דברים שאין להם כרגע השלכה ברורה בחוץ.

אז אל תאכלי. והרי לך... צום?
אוי, את חמודה!!
הבעיה שיש עוגה- כי האיש רוצה, ואז גם אני אוכלת.
ואם אין, אני באמת לא אוכלת בין הארוחות כמעט כלום וכולם שואלים אותי, איך את כזו רזה?
הבעיה שכנראה כל החצאיות שלי נקנו כשהייתי כזו רזה אז לפעמים הן לא עולות עלי D-:

הניסוי השני, מתאים לי קצת יותר, אבל שוב: אם את אוכלת בריא את מרוויחה, את את אוכלת ג'אנקים ובינוניים, את מפסידה כי הם על חשבון הדברים הטובים.
כלומר, אם הייתי אוכלת הרבה- ה"טובים" היו תופסים אולי אותו יחס, אבל בכמות גדולה יותר, כי אני אוכלת יותר.

הניסוי השני, מתאים לי קצת יותר, אבל שוב: אם את אוכלת בריא את מרוויחה, את את אוכלת ג'אנקים ובינוניים, את מפסידה כי הם על חשבון הדברים הטובים.
טוב, זה כבר לדף של החיוניות, אבל ברור שאין הרבה טעם לעשות ניסוי כזה, שכל מטרתו לדייק את ההבנה שלנו, אם מה שאוכלים זה שיבוש אחד גדול.
מוטב אולי להתחיל מהתנסות אחרת...

אולי להתחיל מהתנסות אחרת...
קודם לכל לנסות לבנות בעצמי עקביות....?

היי בנות יקרות
נכנסתי עכשיו להתעדכן ולעדכן (-:
אז אני מעדכנת
שכמו שחשבתי כל הקילוגרמים שנשרו מיהרו לחזור אז מי שחושבת לצום כתחליף לדיאטה אז שתוריד לה את הרעיון מהראש כי זו לא המטרה ובטח שלא תשיג אותה
הצום שלי אומנם היה של ארבעה ימים אבל הוא נתן לי להאמין בעצמי ביכולות שלי ובכוח רצון שלי שזה כשלעצמו הישג
מה עוד שגיליתי בהמשך שאבוקדו למרות שהוא ממש בריא הוא לא עושה לי טוב ומגביר לי משמעותית את קוצר הנשימה
מאז הצום אני בקושי משתמשת במשאף ואני ממש מרוצה מזה

ולך אמא צעירה

אתן פשוט מגניבות!!
איפה מוצאים כח רצון ומוטיבציה לכל אלו?
אני לא מצליחה אפילו לאכול אוכל נורמלי...

אז איפה מוצאים ? אצלך ורק בעצמך, יש כאלה שהתכונות האלה מעלות אצלהן אבק ויש כאלה שתמיד הם שם בשלוף, כל אחד עם המטענים והחוויות שצבר אבל לכל אחד יש את התכונות האלה ותמיד צריך לחזק ולעודד אותן לאמן את המוח להשיג להתקדם ולשבור את הגבולות שלנו
אני באופי שלי בן אדם של שחור ולבן נעה בין קיצוניות אחת לאחרת (מה שלא מפתיע שהגעתי לצום...חחחח)

אני לא מצליחה תמיד לאכול אוכל בריא ויותר מזה לא מצליחה לצאת מהקיצוניות של לאכול רק אוכל בריא או
של לאכול רק אוכל זבל , כשאני אוכלת אוכל בריא ומזין אני מרגישה חיות וחיוניות ומאידך הימים בהם אני "נופלת" (לפחות ככה אני מרגישה ) מרגישים לי כבדים ומאכזבים
אז נכון אני לא מצליחה לצאת מהבולמוסים האילו כבר שנים וזה לא קשור דווקא למשקל כי אני רזה ותמיד הייתי כזו אולי זה הצורך למלא את עצמנו במה שחסר לנו ...
הצום זו הפעולה ההפוכה זה מנקה את הנפש ונותן לנו לראות את הדברים מבעד לאוכל שאיתו אנו מתעסקים ברוב הזמן.

ושלא תחשבי -דברים מבחוץ נראים לרוב הרבה יותר קשים ורק כשאתה נכנס פנימה אתה מגלה שהשד לא כזה נורא , הרבה יותר קל לצום מספר ימים מאשר לאכול אוכל נורמלי ביומיום השוטף . הרצון והמוטויבציה הם הכלים הכי חשובים לנו להתמודדות עם החיים אל חתפשי אותם אצל אחרים תמצאי אותם בעצמך הם שם ,אני רושמת לך ואולי גם לעצמי ...

הוא נתן לי להאמין בעצמי ביכולות שלי ובכוח רצון שלי שזה כשלעצמו הישג
הישג ענק!! והוא מרגש
אני בקושי משתמשת במשאף ואני ממש מרוצה מזה
אני כל כך מזדהה, עם השאיפה (..) הזו לעצמאות ולחופש מכל הכימיקלים והרעלים שאי אפשר בלעדיהם (יש לי במשפחה כמה שואפים, אני רואה מה זה... )

ותודה על החלק השני של המסר שלך, צריך לתלות אותו בגדול ולקחת אותו איתי לכל מקום
כולי תקווה שאגיע לשם לפני הייאוש

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך יוצאים מצום עם מים לאחר 7 ימים?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם מישהי צמה בזמן ווסת?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שנים על גבי שנים סבלתי קשות מ שפשפת נוראית. כל האבקות וכל הפטנטים לא הועילו כהו זה לאחר צום מים של 5 ימים נעלמה השפשפת כבאורח פלא .את הסדנא עשיתי ברוחמה [קבוץ] לפני כ5-6 שנים

האם הצום עושה גם נקוי נפשי?
למשל לבנאדם שעבר טראומה ?

איך יוצאים מצום עם מים לאחר 7 ימים?
לאט ובזהירות
מיץ פירות טבעי, אחר כך שייק עדין, אחר כך עם אגוזים ועלים, אחר כך תזונה חיה לגמרי אבל לעיסה, אחר כך מוסיפים באטיות עד כמה שניתן את שאר רכיבי התזונה הרצויים.
מקובל לומר שעל כל יום שצמת צריך להוסיף יום שבו עדיין יוצאים מהצום ולא אוכלים עוד רגיל.

שלום, אני מנהל אורח חיים קבוע של אכילה יום כן יום לא במתכונת של 12/36. ב 36 השעות של אי אכילה התחלתי לאחרונה להימנע גם משתיה כי אני בעצם לא צמא. אחת לשנה במאי יוני אני מקיים צום מים של 30-40 ימים. אני עובד כרגיל גם במהלך הצום הארוך רץ 60-100 ק"מ בשבוע ולא זקוק לתרופות, לא חולה עשרות שנים והכל בסדר.

עודד אני נורא מצטער אבל קשה לי להאמין שאתה לא אוכל חודש ורץ עשרות קילומטרים וממשיך לעבוד ככרגיל זה פשוט לא אפשרי אלא אם יש לך כוחות על טבעיים אני חושב שקצת הגזמת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש פה משהו שנרפא מטראומה פחד מצום של כמה ימים ?

שלום , חדשה כאן, קראתי את כל הכתוב לעיל והתמלאתי השראה,
חושבת המון זמן על צומות ארוכים, שקראתי המון על התוצאות המדהימות שלהם.
צומות קצרים [עד יממה ] הם קלים לי יחסית מאחר ואני שומרת מצוות- יש לפחות חמישה כאלה בשנה
ואני מרגישה בהם מצויין בד"כ, ב"ה.
חושבת ממש ברצינות על להכניס צום שגרתי או לסירוגין או לפחות אחת לשבוע. יש משהו באוכל ובהתעסקות בו
שמאד מכביד עליי ומעייף אותי.
ואני מתמלאת שמחה מתוך הדמיון של תאים שניזונים מפסולת הגוף [אוטוליזה] ומהריפוי והריסטארט לגוף.
קצת מוטרדת מעניין מחזור ופוריות וכאלה, האם זה יכול לפגוע?
ומה לגבי ויטמינים? האם מותר לקחת תוך כדי ? [נגיד ברזל, ויטמין E]
האם יכולות להיות השלכות כגון נשירת שיער?
תודה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום
כבר הרבה זמן אני חושב על צום מים ועל יתרונותיו הרבים- ירידה במשקל, ניקוי של הגוף, וחיבור לעצמי, להקשיב למה שיש לגוף להגיד, וכמובן כל האנרגיות והתחושות המדהימות שחווים במהלך הצום.
רציתי רק לדעת כי קראתי מקודם שמשהי ציינה זאת:
אם ארד במשקל במהלך הצום, ולאחר סיום הצום אחזור לתפריט הטבעוני שלי(לא מכיל אוכל מעובד וג׳אנק), עדיין לא אוכל לשמור על משקלי החדש?

שלום.
אני כעת בצום על מים. עכשיו החל היום הרביעי.
גם אני טבעונית, ותחושתי היא שאם יוצאים מהצום בצורה נכונה, לא אמורים להעלות המשקל בחזרה... ואני מדברת על משקל של שומן ולא של שריר.
אני כן צופה עלייה, אם כי זה צום המים הרציני הראשון שלי.
בעזרת השם ובלי נדר אני מתכננת להמשיך עוד כמה וכמה ימים, ונכון לרגע זה אני צופה את היציאה מהצום בכמה ימים של צריכת נוזלים בלבד... חליטות למיניהן ללא קפאין וסוכר (שאגב מאלו כדאי להימנע לחלוטין בלי קשר), אולי גם מים חמימים עם זרזיף לימון. ממש קמצוץ. נאמר יום-יומיים...

אז גם לשלב עם זה מיצי ירקות אורגניים... אני משערת שגם מיצי פירות מסוימים זה טוב. אני פשוט נמנעת מסוכרים...

אחרי עוד כמה ימים נראה לי שמתאים להתחיל לאכול ירקות ופירות, מבושלים וטריים... חתיכות קטנות וביסים קטנים. המון המון לעיסות.
החפץ חיים אמר שיש ללעוס 32 פעמים כמספר השיניים באדם...
בכל אופן ללעוס כמה שיותר... להיות קשובים לגוף תמיד, ולשמור עליו נקי- להשתדל לא לצרוך דבר העלול להזיק לו.

נראה לי שאחרי יומיים כאלו אפשר גם להוסיף שמן זית, מלח ותבלינים אחרים... וכך הלאה... ולאכול בכמויות מאוד מאוד קטנות.

במקביל להדרגה בתזונה - הדרגה גם בפעילות הגופנית. לחזק השרירים שנחלשו במתינות, וזה מן הסתם יוסיף למשקל הגוף, שהרי מסת שריר שוקלת יותר ממסת שומן.

כל הנאמר לעיל מתוך תחושות פנימיות ובגדר המלצה בלבד.

בהצלחה לכולנו.
בעזרת השם נעשה ונצליח!

צמה. דחף פנימי מאוד ברור, ולצדו, כמו תמיד, איבוד עניין מיידי באוכל שעד אז נראה מפתה מאוד.
אחותי הכינה קראמבל תפוחים שאני מכירה ואוהבת מאוד. לא דגדג לי.
ארוחת הצהריים החמה והמבושלת נראתה נהדר אבל... לא דגדגה לי.
גלידת וניל טובה במיוחד... טוב, זה מובן, נכון?

כל זה מגיע אחרי קרנבל יומולדת ארוך באופן קיצוני כך שבכלל, זה כמעט נחוץ.
החשק הגיע כבר לפני שבועיים בערך, אבל לא התחשק לי לדלג גם על הקרנבל שלי אז דחיתי.
אחרי אתמול, עם מדורת ל"ג בעומר מאוחרת ותפריט מכביד, הבנתי שממש זהו זה.

צום נעים שיהיה לי.

Uz]צמה gDkYnWk[/po]?t=1m43s

צום נעים

מצחיקולה...
תודה @}

צום טוב @}

הפוסט הבא שלך - קריקטורה בנושא, בבקשה
<אתגרים על הבוקר...>

http://i.imgur.com/H9UTxeK.png]+[/img] תראי אותן, זה ברור שהן צמות כבר הרבבה זמן
_{קליק ^}

צחקתי מלא!
את אלופה.
הן נשמעות בערך כמוני וכמוך במייל

בדיוק. דיבורים רק על מה שחשוב.

בדיוק!
בעיקר כשאנחנו בצום

צומילים (not)

מתחילה מחר שוב.
היתה לי הזדמנות חד פעמית לטעום היום משהו שקנינו פעם ראשונה (ואחרי הטעימה תהיה גם האחרונה...) - רובארב.
בלאכס.

http://i.imgur.com/wJEuSBb.png]+[/img]
_{קליק ^}

מה זה רובארב??

רובארב Rhubarb
צמח שאמריקנים אוהבים ועושים ממנו פאי (איך לא). גם אנגלים כנראה. אני פגשתי אותו בניו-זילנד. הגבעולים שלו נראים קצת כמו סלרי, והוא חמוץ מתוק. או בלאכס.
אולי נשמע עוד חוויות מצילי

לפי מה שאני מבינה, תצורת הבר שלו נקראית ריבס או... רברבר (שם מצחיק)

רובארב
יש לו טעם מאוד מודגש, משהו בין מתוק לחריף. נורא מוזר.
משולב כמעט אך ורק במאפים מתוקים מבושלים כאלה.
כאמור, פעם אחת הספיקה לי, ודי הצטערתי שבשביל זה איתחלתי את הצום.
זה השאיר לי מן בחילה לא נעימה שמלווה אותי גם עכשיו.

ונוודית, הקריקטורה בול!!!

תודה לשתיכן על ההסבר! @}

קטעים, כתבנו ממש ביחד ולא ראיתי את נוודית לפני שעניתי.

אז נוודית, בתור הספרנית הראשית, אולי תספרי לנו פה עם עזרים והמחשות?
נעשה אחד מי יודע, גירסת הצום
ממילא לא נגיע לארבע עשרה. כלומר, לא נראה לי. פשוט אצלי אין לדעת ובעצם כבר הייתי שם.

חשבתי על זה:)
נראה לי שהצום שלי לא יצדיק ספירה. אבל אשמח לספור לך. מהיום? מה את מזמינה? קומיקסים?

אני מזמינה מה שמשמח אותך, כי זה תמיד משמח גם אותי.
היום זה אחד

http://i.imgur.com/Mwuw6Gg.png]+[/img] מודעות עצמית
_{קליק ^}

אויש, זה בכלל לא פשוט. עכשיו נאלצתי לטעום מרק, כי הכנתי לילדים והאיש לא בבית.
ומזל שטעמתי כי יצא מגעיל
לא יודעת מה יש לבישולים בבית שלנו בימים האלה. שום דבר לא טעים לי.
אז תיקנתי וטעמתי כמה פעמים.

בכלל לא ברור לי איך זה היה לי כל כך פשוט בפעם הקודמת לא לאכול שום דבר.
אולי הכנתי רק דברים שלא דורשים טעימה?
נתקעתי עם כל מיני ירקות ומחר מגיע משלוח חדש אז לא היה מנוס מלעשות איתם משהו.

מה, אני אתחיל מחדש? זה קצת מייאש העסק. ועדיין בא לי לצום. כלומר, כנראה עוד לא התייאשתי לגמרי.

אולי אפשר לצייר את המטרה מסביב לחץ? צום עם חלונות. זה לא כמו צום, אבל גם לא כמו לא-צום. במקום לנסות להכריח משהו שלא ממש רוצה לקרות?

בפועל זה מה שקורה. בעצם... ימים שלמים על מים עם אכילה מועטה בפנים.
זה פשוט לא מה שרציתי. וכידוע, אני אוהבת לקבל מה שאני רוצה

ברור שזה מה שקורה. ההצעה היא לרצות את "זה" במקום את מה שלא קורה:)
ואז תקבלי את מה שאת רוצה.
הכל מסתדר לא?

הכל מסתדר לא?
בפתלתלות מה...

אני איאלץ לעבור לדף אחר - צום רק עם מים וקצת אוכל שאין ברירה אלא לאכול

בפתלתלות מה...
זה מעגל, מעגלים הם חמודים

ומכיון שאין לי פתרון שנון לשם דף (וגם לא חושבת שצריך פתרון כזה) הינה שיר
כל יום

צ'צ'ה מתוקה. קמתי לרקוד. תודה.

בקשר לרוברב,
אני אוהבת לשלב אותו נא בסלטים. הוא חמוץ מאוד, ובסהרונים קטנים עם ירקות אחרים הוא משתלב מצויין לדעתי.
אפשר לנסות גם בשייק, ולהוסיף פחות לימון.
אז אם אתן חושבות שאני סוטה כי אני אוהבת רוברב...

לא יצא לי לטעום רובארב חי, לא מבושל. טעמתי רק בתוך פאי עמוס סוכר וכו'. בהזדמנות אני אנסה, כשאהיה במקום שהוא זמין, זה כן מסקרן, והוא מאד יפה

בהזדמנות אני אנסה, כשאהיה במקום שהוא זמין, זה כן מסקרן, והוא מאד יפה
בוגדת

אז אם אתן חושבות שאני סוטה כי אני אוהבת רוברב...
כן, את סוטה

ואני גיליתי אתמול שהגננית שתלה לי בגינה... רובארב.
ומסתבר שהוא באמת מאד יפה_ אז יש מצב שבעוד זמן לא רב גם אני _לשלב אותו נא בסלטים

בוגדת
חה חה חה (צחוק חכלולי)... כולם בשוק מזה, ולא מצליחים לנחש, ואז נכבשים בקסם. ואין דרך חזור.

http://i.imgur.com/wVil7us.jpg]+[/img]
_{קליק ^}

נוסיף בדיחונת בנושא הצום (מצחיק רק את החוששיים מצום):
זה כמו החמור שבעליו קיצץ במזונו, ולימד אותו לצום, ואז ממש לפני שהמהפך הושלם בהצלחה, החמור הבוגד מת.

בנושא הרוברב:
באיזורנו נהוג להסיר את הקליפה האדומה ולהשתמש רק בגבעול המקולף.
השימוש המקובל הוא בבישול והוספת סוכר ליצירת מעין ריבה (שימוש בעוגות, פאיים וכו').
אני חותכת לחתיכות קטנטנות במצב צבירה נא (נניח כמו הוספת סהרוני סלרי לסלט).

מצחיק גם את אלה שלא חוששים, לפחות אותי

אני חותכת לחתיכות קטנטנות במצב צבירה נא
עם הקליפה האדומה או בלעדיה?
נשמע לי מה זה מתיש לקלף אותו...

נשמע לי מה זה מתיש לקלף אותו...

הרוברב יחסית קל לקילוף: מכניסים את הסכין במקום החיתוך בגבעול ב'בשר' ממש צמוד לקליפה, ואז מושכים.
בקליפה יש סיבים ארוכים שנמשכים כך על ידי הסכין, והקליפה יורדת במשיכה אחת לכל צד.
אני מושכת מהקצה הרחוק לכיוון הגוף שלי.

אפשר לראות כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=comHg7mNoKA

בחיפוש מצאתי שיש בשלנים שמשאירים את הקליפה כי היא יפה.

ניסית פעם עם הקליפה וזה עדיין היה לך טעים?
אני תוהה אם אולי זה העניין. אולי בלי הקליפה זה טעים?
<צילי זוחלת על ארבע לקראת טעימה נוספת שעלולה להיות לה טעימה והיא תיאלץ לאכול את הכובע במקום את הרובארב>

ולעניין הצום - נו, שויין. כשזה לא הולך זה לא הולך.
נראה שאני עושה בהצלחה מרובה צמצום אכילה, שזה משהו שכבר עשיתי לא מעט פעמים בהנאה רבה.
מגיעה לאוכל מאוד מאוחר, לקראת ארוחת ערב (בגלל הילדים, בעיקר) וגם אז אוכלת ממש מעט.
זה לא מה שבא לי ולא בדיוק מה שאני צריכה אבל זה בסדר גם. שיהיה.

אני ממש מנסה להיזכר איך זה לא עלה בפעמים הקודמות. פשוט המלחתי ותיבלתי והנחתי שזה בסדר?
או למשל, איך ידעתי שהאפונים רכים ומוכנים? אני לא זוכרת שביקשתי מהילדים לטעום...
ואני גם לא זוכרת שארוחות נזרקו לפח, כך שכנראה זה היה בסדר גמור.

בכל אופן, משחררת את זה לעת עתה. והולכת לרקוד
בכל זאת, יום רביעי היום.

<צילי זוחלת על ארבע לקראת טעימה נוספת שעלולה להיות לה טעימה והיא תיאלץ לאכול את הכובע במקום את הרובארב>

אולי תכיני כובע מרוברב?
אבל אז זה יהיה להרוג שתי ציפורים במכה אחת. צער בעלי חיים.

http://i.imgur.com/egilrbM.png]+[/img] על טעם ועל ריח...
_{קליק ^}

בוקר טוב

זה הומור ממש נמוך, אז קצת לא נעים להודות שממש צחקתי. אבל בשקט. אני בספרייה.

זה הומור ממש נמוך
זה הומור של חיפושיות זבל, למה להתנשא עליהן רק בגלל שאת איזה מטר-שניים גבוהה מהן?

למה להתנשא עליהן רק בגלל שאת איזה מטר-שניים גבוהה מהן?
מה זאת אומרת למה? כי אפשר.

רק בבאופן דף על צום רק עם מים יהיה מלא במתכונים של ירקות הזויים ודיונים על טעמו של הקקי...