בשמת א

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יקרה,
אני אוצרת כל מילה שלך
מעלעלת בהמתפנקת
טועמת את טעמה ומריחה את ריחה
ממש בכל החושים
............................................................................................................................
אני יודעת, התהליך לוקח לי זמן
אבל אני מרגישה שהוא נכון. בקצב שלי
יש בי הרבה יותר בטחון ואהבה לעצמי
והטוב ינצח
אני בטוחה
עוד לא יודעת איך ומתי
אבל בטוחה בטוב שבתוכי, שבסופו של תהליך, ייגבר
..........................................................................................................................
תודה שאת כאן.
עם יד וכתף ולב.
זה כל מה שאני צריכה @} @} @}

אגב, לדף שלי הגעתי אחרון, אחרי הדף שלך (-:

בשמת מה שלומך?

בשמת,
אני כל כך נהנית ממה שאת כותבת לאנימליה, ולשרון, ובעוד המון המון דפים. איזה כיף לי שאני עדה נוכחת לכל כך הרבה עזרה ממוקדת ועדינה לרוב, אם כי ישירה מאוד, ומאוד בהירה מסודרת ומנומקת.
אני לומדת המון, ואפילו מהפעמים הבודדות שאנחנו לא מסכימות אני לומדת.
אוצר שכמוך.
שמת לב ששרון התחיל ליעץ לבחור החדש בדף בדידות בחיי הנישואין ממש ברוח דבריך (ושל אחרות)? תהליך מדהים של חיפוש והתבוננות פנימית שנושא פירות!

שמת לב ששרון התחיל ליעץ לבחור החדש

שמתי לב ונהניתי (-:

אוצר שכמוך.

אוצר שכמוך.
@} @} @}

... אז השבוע הייתי אצל האונקולוגית (מאז פברואר יש לי אונקולוגית, שהגעתי אליה במקרה, כלומר אמרתי ליקום "אני מוכנה דווקא לשמוע מה יש להם להציע, אבל מאיפה אני אמצא עכשיו מישהו/י ראויים להתייעץ איתם?" אז היקום סידר לי תוך כשבועיים דרך מעניינת ביותר, שבה אנשים נחמדים אחרים סידרו לי תור לאונקולוגית ללא כל טירחה מצידי).
באמצע מרץ הסכמתי להוסיף לכל מה שאני עושה איזו תרופה. כי הרופא הסיני שלי ביקש שאיעזר בבקשה במה שיש לאונקו' להציע, וממה שהציעו לי, בחרתי בתרופה לא בעייתית יחסית (אישרו לי גם את הביולוגית אבל היא כן עלולה לגרום נזקים וגם שתיים בבת אחת גדול על הגוף שלי כרגע) בתקווה שהיא תתן רוח גבית לכל מה שאני עושה.

אז השבוע הייתי אצלה.
היא היתה מאוד מרוצה, אמרה שאין ספק שאני מחלימה, אין צורך להציק לי עם CT כרגע, עוד שלושה חודשים בדיקות דם + תור אליה.
גם קיבלתי אישור אפילו ממנה שאני בדרך הנכונה,
גם קיבלתי אישור שכל מה שאני עושה עובד אז אין צורך לשנות כלום (למשל, אין צורך להוסיף את התרופה הביולוגית! אין לחץ!),
וגם קיבלתי עוד שלושה חודשים להמשיך לעשות את מה שאני עושה.

אז למה לא לשמח גם את מי שנכנסים לדף שלי (-:

חדשות נהדרות (-:
רפואה שלמה יקרה, בקרוב ממש...

יקרה
כל כך שמחה ומתרגשת לשמוע @}

רפואה שלמה יקרה, בקרוב ממש...

בשמת,
נכנסתי לדף שלך אחרי תקופה ארוכה שלא, ואחרי עדכון בשיחה עם בתך לפני זמן קצר, כשהיתה כאן.
שמחתי לראות שיש שיפור, רופאה מפרגנת ומבינה, ונתיב מבטיח.
מאחלת לך כל הטוב שאפשר.

וואוו! נהדר! תמשיכי לשמח אותנו!!!

כל כך משמח לשמוע.

נפלא! שתהיה רפואה שלמה בקרוב.
@}

תודה על העדכון, בשמת היקרה!

איזה יופי. ממש מרגש. תודה שאת משתפת

שליחה על ידי יעלי* » 29 יוני 2019, 14:01

בשמת תודה

רפואה שלמה! תודה על העידכון המשמח

[-:

אה, היום בישלתי אורז עם תרד. היו לי קצת עלי תרד שטופים במקפיא (קניתי המון, שטפתי הכל, ייבשתי כמה שאפשר, ושמתי בקופסאות בפריזר את כל מה שלא השתמשתי בו מייד). אז הזהבתי חצי בצל לבן, כשהזהיב הוספתי את הקצת-תרד, הוספתי קצת פלפל שחור, ערבבתי קצת, הוספתי את האורז המושרה, שטוף ומסונן, ערבבתי, ואז הוספתי כרגיל את המים בכמות הרגילה. מלח כשרתח.
יצא לא רע, אבל קצת... חסר טעם?
לא רציתי להזהיב יותר את הבצל והתרד כי ממש היה לי חבל על הויטמינים (אבל בטוח שזה היה משפר את הטעם).
אבל אין לי מושג איזה תבלינים יכולתי להוסיף כדי שיהיה טעים יותר.
ממש בא לי להוסיף עמבה...
רעיונות לתבלינים שהיו מתאימים לתערובת הזאת? שמן זית, בצל לבן קצוץ דק, עלי תרד שעברו הקפאה (ונעשו סמרטוט והוסיפו קצת מים כשהכנסתי לסיר, תגובה אחרת מעלי תרד טריים), אורז אורגני בשמתי לבן ומים כמובן.

אורז בשמתי לבשמתי

אני אוהבת להוסיף (שילוב או רק אחד מהם):
שום טחון או בפרוסות, מוזהב.
פלפל שחור.
ג׳ינג׳ר.
כורכום.
מיץ עגבניות.
טיפה מלח.
קארי כלשהו.

שליחה על ידי שקטה* » 02 יולי 2019, 20:55

תרד הולך טוב עם אגוז מוסקט. אבל צריך לשים ממש קמצוץ כי הטעם די דומיננטי.
שמחתי מאוד לקרוא את העידכון שלך:)

אני ממש אוהבת את הטעם של אגוז מוסקט. מעניין איך זה יהיה עם תרד. הממממ.
פלפל שחור וכן מלח שמתי דווקא, לא עזר לבד.
זנגביל, עגבניות, קארי וכורכום לא מתחבר לי לתרד. כרגע.
טוב, נראה אם המוסקט יעבוד.
(-:
תודה על הרעיונות!

שבבי שום
תבלין מרוקאי
תחתכי בצל שלם, תזהיב י חצי ממנו עמוק בשביל הטעם, ואת החצי השני רק קצת בשביל הויטמינים. ליהנות מכל העולמות.

שליחה על ידי צילי* » 05 יולי 2019, 13:36

אהובה...
באתי לבקר כדי לכתוב בחיוניות וככה שמעתי את בשורותייך המשמחות וככה קראתי אותך בכיכר.
אז קודם כל ברכות חמות לך והמשך דרך צלחה ובטוחה לבריאות מצוינת.
ומעבר לזה, רציתי להסב את תשומת לבך לכך שיש הבדל תהומי בין פיסת הבלוג על הכלים המלוכלכים (שלא התחברתי אליה בכלל ומייד אסביר למה) לבין מה שאת כתבת על הבדידות הקיומית.
כי להבין את הבדידות זה להבין את הצורך. ואז אפשר לטפל בו בצורה יעילה. לעומת זאת, לעשות מה שהאישה צריכה מבלי להבין את הצורך אומר שנשאיר את הצורך לא מטופל. ואל חשש, הוא כבר יצוץ במקום אחר, אלא אם הגבר הזה יעשה כל מה שהיא מבקשת, בדיוק בדרכה, כל הזמן.
גבר שמבין את הבדידות הוא גבר מנצח בזוגיות עם סיכוי לנצח.
גבר ששם את הכוס בכיור מכניס את עצמו לסיכון של חיים עם אישה שלעולם אינה מסופקת והוא רק מפרפר סביר הביטויים הנחותים של הצורך הלא מדובר שלה.
זה כן חשוב להבין למה זה חשוב לה. זה חשוב להבין את זה מהשורש. ואם זה רק איך שהיא גדלה אז זה לא באמת מכאיב לה שהוא לא שם את זה בכיור. להפך, זו הזדמנות בשבילה להיעזר בו כדי לשחרר כאב לא נחוץ ומיותר שבכלל לא שלה.
ואם זה בגלל סיבות אחרות - שוב, מוטב לפרק אותן לפירורים שמאפשרים סיפוק של צרכים.
ואני חושבת שדווקא את קלעת בול הרבה יותר ממנו, עם השיום הזה של הצורך.
ותודה רבה רבה לך על הקומיקס, הוא איפשר לי לתת אותו מתנה לאישה שממש היתה צריכה לראות אותו עכשיו.
חיבוק לך ואהבה לך, רבה רבה ומכל הלב.

לגבי תיבול תרד - זו בהחלט שאלה. תרד הוא עלה שקודם כל מתכווץ מאוד בבישול דבר ובנוסף בהחלט יש לו מעט טעם. תבשיל תרד טוניסאי שנקרא טבחה בלסלק. בתבשיל הזה קודם כל שמים הרבה תרד ומתבלים עם עלי נענע יבשה ועלי כוסברה יבשים. אחרי שהעלים הללו מתייבשים הטעם שלהם מאוד משתנה. הנענע מאוד מחמיאה לטעמו של התרד. אני לא חושבת שניתן להוסיף תבלינים אבקתיים רגילים לתרד, נשמע לי לא קשור.

מעניין, השילוב של תרד, נענע וכוסברה. הממממ
אני אנסה, כי גם לי תבשילים באבקה לא מתחברים עם תרד.

רוזמרין?
(לפני יומיים בישלתי מרק עוף עם רוזמרין. יצא קצת מר מדי, אבל בשילוב תבלינים מרככים זה יצא מעולה. לך לא תהיה בעיה כזאת כי הרוזמרין לא ייחלט חזק כל כך, כמו שזה קורה במרק)

לרוזמרין אני רגישה, אז אני נזהרת ממנו (-: חבל, כי הוא צומח פה בכל מקום - אפילו בגינה של הבית המשותף שלנו.

מה שיתאים מאוד לתרד - אפונה. מזהיבים בצל קצוץ, מוסיפים אפונה (קפואה או טרייה) ותרד ומקפיצים רגע-שניים, מתבלים ברוטב סויה ושמן שומשום, אפשר גם טיפה שומשום לא קלוי. זה נהדר על אורז.

המממ. נשמע מעניין! הגיע הזמן באמת שאקנה שוב שמן שומשום.

בשמת איזה בשורות טובות!
ממש שמחה לקרוא את תגובת האונקולוגית ושאת בדרך הנכונה כמה מרגיע ומחזק.

לגבי התרד, הולך הכי טוב עם בצל מטוגן ומעט לימון סחוט לערבב ולשפוך על הכל

וכמו שהציעו מקסימום לחלק חלק מטוגן וטעים וחלק לויטמינים

אגב בשמת לגבי מה שכתבת על ויטמינים ובישול.
חלק גדול מהירקות ממצים את מירב הפוטנציאל התזונתי שלהם דווקא בבישול, טיגון וכו.
עגבניה למשל מפרישה הכי הרבה ליקופן בטיגון: בידול עם שמן כמו שקשוקה או מטבוחה או חריימה.
יש כאלה שצריך לבשל בשלמותם ויש שכשהם הכי מעובדים כלומר טחונים ומבושלים הם הכי מזינים.
יש כמויות של כתבות מחקריות על העניין הזה ובאופן אישי אני חושבת שכדאי לאכול ממזונות בריאים בכל מיני צורות וככה גם להנות מהטעם וגם מהערכים שלהם.

גיליתי עכשיו שיש כזה דבר K-POP, פופ קוריאני.
BTS בלהיט FAKE LOVE:
https://www.youtube.com/watch?v=7C2z4GqqS5E

שאלתי את בתי, אם היא שמעה על הלהקה הקוריאנית BTS, ישר היא כותבת לי "אני לא שומעת קייפופ". וואללה. אני רק אתמול גיליתי שיש כזה דבר...
סתם הפעלתי סרט באתר של סרטים וקפצה פרסומת. והפרסומת היתה קבוצה של נערים שרקדו ושרו. והשיר מצא חן בעיני, פשוט המשכתי לצפות בו במקום לדלג לסרט. ואז התחלתי לשיר לב שהם כולם נראים ורוקדים כמו הבן שלי, ושרים באיזו שפה מדרום מזרח אסיה. אז הלכתי לחפש אותם ביוטיוב ובגוגל.

הי בשמת, יש לי איזו מחשבה לגבי הקמת מערך תמיכה לנשים ביחסים מתעללים, ואני לא ככ יודעת איך להתקדם מעבר למחשבות שלי.
חשבתי שאולי אוכל להתייעץ איתך? או, אולי, לקבל איזו חוות דעת חיצונית אם המחשבות האלה בכלל יכולות להתקיים במציאות?
אשמח אם יתאים לך ליצור איתי קשר.
grundeis בגימייל...

הוי הוי חמודה, תקשורת במייל ממש גדולה עלי (1601 הודעות מחכות לטיפול S-: ).
למחשבות שלך יש לגמרי מקום במציאות.
ולמעשה יש לא מעט דברים שנעשים בארץ כתמיכה לנשים ביחסים מתעללים. למשל בארץ הוקמו מרכזים לנשים מוכות בעקבות יוזמה של אשה אחת מדהימה. למשל יש הפעילות של נעמ"ת למניעת אלימות במשפחה ולחינוך נערות ונשים לזהות סימני אלימות. כך גם בויצ"ו.
אז "מערך תמיכה" יכול להיות הרבה דברים.

מה דעתך להתחיל פשוט בדף הזה לכתוב את המחשבות שלך, לגבי איזה תמיכה בדיוק היית רוצה לראות?

טוב, קשה לי לכתוב בדף שלך, שמלא תנועה ועיניים. אבל בסדר.
אז בהיותי בוגרת שני קשרים כאלה, כאמור, ואלרגית לנושא, אני קצת התחלתי להיות בשנים האחרונות, מן כתובת פרטית לנשים במצוקות מהסוג הזה.
עם השנים והסיפורים הבנתי שהדבר שחוזר על עצמו בסיפורים האלה הוא תחושת הבדידות המוחלטת, שאין אף אחת שמאמינה לך, שאת יכולה לספר לה מה קורה והיא תבין, שאת יכולה להרים לה טלפון ולשאול אותה על מאורע ספציפי שקרה הרגע, "זה באמת הגיוני? אני מדמיינת? מה קרה פה עכשיו?"

אז חשבתי, בתור התחלה, לעשות מן מערך מתנדבות כזה, של נשים "בוגרות התעללות", שאפשר יהיה לפנות אליהן בצורה מיידית כזאת. כי אני יוצאת מנקודת הנחה שרוב האנשים מבחוץ לא יודעות בכלל מה קורה בבית, או לא מבינות, או חושבות שזה סתם ריבים משפחתיים, או, נו, את יודעת. אבל מי שהיתה בזה, היא יודעת, והיא מבינה, והיא יכולה להיות שם ולתת הרגשה שהמצלצלת לא לבד בזה. מן ערן כזה, לצורך העניין.

יש לי גם מחשבות טכניות איך הייתי רוצה שזה יתנהל, אבל זה כבר להמשך.

זה בינתיים, תני איזה סימן אם זה בכלל לעניין, אני הולכת להתחבא מתחת לאיזה שולחן

מוסיפה שחושבת שאלה יהיו לגמרי נשים "רגילות". לא בעלות מקצוע או משהו כזה.

את רוצה מין קו כמו ער"ן אבל שיהיה ספציפי להתעללות?
הבעיה מספר אחת שתיתקלי בה תהיה, שרוב הנשים לא יידעו שהן בתוך התעללות... אז הן לא יגיעו אלייך...
מעניין אותי לדבר על זה.
לא מבינה מה מצריך פה הסתתרות. ואגב אני מזכירה לך שאת כותבת פה בניק בדוי P-:
הקו של ער"ן הוא דוגמא טובה לקשיים להפעיל את מה שאת רוצה. כשמישהי מתקשרת לחברה טובה, אז יש היכרות ויש אמון הדדי ויש יחס אישי.
כשמתקשרים לקו כמו ער"ן עולה רמת האחריות לאנשים זרים לחלוטין, צריך הכשרה, צריך הבנה איך לדבר עם אנשים, איך לטפל, ציל צול כתבה על זה לא מעט בדפים אחרים באתר. זה לא פשוט.
כמו כן, צריך לתת מענה למספיק טלפונים במקביל, 24 שעות ביממה. זה דורש הרבה מאוד אנשים. למי יש אפשרות לעשות יותר ממשמרת אחת פעם ב- ובטח אם היא אמא לילדים?
לא פשוט, ולא בטוחה שזו הדרך.

את מי שהייתי רוצה לתפוס זה את הנערות בתיכון, לפני שהן מביאות ילדים לעולם בתוך מערכת יחסים שאין לה סיכוי ושתגדל עוד ילדים פגועים רגשית.

בשמת, את לא לבד

זרח, לי נשמע הכי יעיל להרחיב מערך קיים.
למשל, לצאת במסע קידום מודעות לנערות ונשים, עם מדבקות בשירותים ציבוריים ופלאיירים שיסבירו את הסימנים הראשונים, ומשם לשלוח אותם לקו תמיכה שכבר קיים.

ובמקביל, שהנשים בוגרות יחסים כאלה יתנו, למשל, הכשרה ורענונים למתנדבי ער״ן או לאחרים שמהווים נקודת תמיכה ראשונית, ואולי יהיו זמינות כמתנדבות וחונכות למספר קטן יותר של נשים שמעוניינות בזה.

וכן, מספר מצומצם של אנשים במקום הנכון ועם האמצעים הנכונים יכול ליצור שינוי ממוקד.

אני חושבת זרח הפרח, שהיוזמה שלך מבורכת וחשובה ביותר. התכתבות במייל יכולה להיות רעיון טוב, כל פלטפורמה שמאפשרת אנונימיות.
פייסבוק למשל לא בא בחשבון בגלל שזה חשוף, אם כי שם יש סיכוי לצוד יותר נשים בסיכון.
האתר הזה נהדר אבל לצערי אין בו די תנועה.
אני גם מוכנה להתנדב להתכתבות במייל בעניין הזה.
אם מתאים, אשלח לך מייל לצורך העניין.

שהנשים בוגרות יחסים כאלה יתנו, למשל, הכשרה ורענונים למתנדבי ער״ן או לאחרים שמהווים נקודת תמיכה ראשונית, ואולי יהיו זמינות כמתנדבות וחונכות למספר קטן יותר של נשים שמעוניינות בזה.
וואלה, רעיון! איך עושות את זה? פונות לערן ישירות?

את רוצה מין קו כמו ער"ן אבל שיהיה ספציפי להתעללות?
אני רוצה משהו יותר גדול מזה, אבל זה בתור התחלה. צודקת שהן לא יודעות. אבל אולי לא להציג את זה ככה, אלא יותר כמו מי שיש לה קשיים בבית ומרגישה צורך לדבר, אולי לא רוצה להוציא את זה עם מי שמכירה, אולי לא יודעת לומר "מה לא בסדר".

מזכירה לך שאת כותבת פה בניק בדוי
נכון, אבל עבור מי שמכירה אותי, יש פה ממש מספיק פרטים באתר שיעשו את ההקשר...

יודעת להפנות באיזה דפים זה דובר? לא מכירה.

מעניין באמת, אף פעם לא חשבתי על זה. כמה מתנדבות יש לערן? איך המערך הזה עובד? לא יודעת עדיין לומר טכנית מה ואיך. רק התחלתי לחשוב איך לעשות ואם בכלל יש צורך בדבר כזה.

אני לא בטוחה שנערות בתיכון הן כבר במסלול הזה. אולי כי את חושבת שהן כבר מכירות את זה מתוך המשפחה?

תמשיכו להערים קשיים ושאלות, זה טוב למחשבות

אלמונית, אשמח מאוד שתשלחי לי מייל.

אני תורמת לער"ן אז למדתי קצת על הקשיים שלהם להפעיל את קו התמיכה (שכל פעם כמעט ונסגר). את יכולה פשוט להתקשר אליהם ולשאול את השאלה הזאת. יש שם אנשים נחמדים מאוד שיידעו לענות או שיידעו למי להפנות אותך.

למשל, לצאת במסע קידום מודעות לנערות ונשים, עם מדבקות בשירותים ציבוריים ופלאיירים שיסבירו את הסימנים הראשונים, ומשם לשלוח אותם לקו תמיכה שכבר קיים.
מסכימה לגמרי עם אמיגדלה ולדעתי להרחיב את המערך של ער"ן וקוים נוספים ולתת להם הכשרה נוספת בסוגיות האלה.

נעמ"ת עושה מדי פעם מסע "פרסום" לסימנים ראשונים של אלימות, שמכוון לנערות ולנשים צעירות. אילו היה דבר כזה כל הזמן, עם מגוון של מסרים ככה שכל מי שחווה משהו דומה תזהה את עצמה, עם חינוך לזהות ערך עצמי נמוך שלך ולצד זה לזהות סימנים לזוגיות בעייתית (לאו דווקא אלימה! לזהות פאסיב-אגרסיב, לזהות איך זה נראה כשמישהו "לא רואה אותך ממטר", להכין חומר שמסביר מה לא בסדר בזה - כי ילדה שגדלה בבית שבו אף אחד לא רואה אותה ממטר ואבא שלה מתייחס אליה כמו לזבל, למה שתזהה שבן הזוג עושה משהו לא בסדר?! בעיניה זה הנורמלי. איך תתפסי את הנערות האלה? בהקרנת חובה בכל תיכון של To Sir with Love? איפה תמצאי מספיק מורות אינטליגנטיות ומפותחות רגשית שיהיו מסוגלות לקיים שיחה עם הנערות על הסרט....

(אה, הנה רעיון ליוזמה: X מתנדבות שעברו הכשרה והן מגיעות לכל כיתות י' בארץ להקרין את הסרט ולדבר עליו, בפורום כיתתי (לא של כל השיכבה כי אין הזדמנות לתת לכולם לדבר).

אני הייתי מתחילה מהשאלה:
איך תתני הכשרה למתנדבות שלך?
לא כל אחת שחוותה יחסים קשים מתאימה גם להדריך אחרות מה הבעיה ואיך לצאת מזה.
איך תבחני בכלל מי מתאימה לנהל דיון ומי אולי הצליחה להציל את עצמה, אבל כשהיא מדברת עם אחרות היא ממשיכה להשמיע את אותם מסרים ישנים שתומכים בביטול עצמי מול גבר?

לא רוצה לכתוב יותר מדי מלים בדף בן זוג מכבה, אז מעתיקה לעצמי פה כמה דברים שקשורים לדיון שפתחה זרח הפרח, שיהיה פה.

קראתי פעם אחת שסיפרה שנכנסה למסעדה, וראתה אבא שמרביץ לילד שלו, בפומבי, במסעדה. המשפחה התייחסה לילד כאל רע ולא בסדר, ולאבא כצודק, וכל מי שהיה מסביב שתק. אני לא זוכרת איך בדיוק היא תפסה את הילד לבד (אולי הוא הלך לשירותים או משהו?) אבל היא החליטה לאזור אומץ, פנתה אליו ואמרה לו בשקט, אסור להרביץ לך. It's wrong and it's not your fault וראתה את הפנים של הילד בתגובה למה שהיא אמרה.
האם יכול להיות שהאשה הזאת חטפה מכות בעצמה בילדותה? מאוד יכול להיות. אני לא זוכרת.
האם יכול להיות שאין לה בכלל ילדים? מאוד יכול להיות. אין לי מושג.
האם זה אומר שלעדות המוארת שלה כלפי הילד הזה אין ערך מפני שהיא כן או לא הוכתה בילדותה, או כן או לא אמא בעצמה?! מה זה רלבנטי?
יש אנשים שדעתם שונה משלה. הם מאמינים שנכון להרביץ לילדים ולהשפיל אותם בפומבי. גם לגביהם לא משנה אם היכו אותם ואם הם הורים בעצמם (אני חותמת על זה שהיכו אותם בילדותם, למען האמת).

איזו טענה חתרנית, לרמוז שנשים אחרות היו "רגישות מדי" ולכן עזבו גבר רומס בגלל "הרגישויות האישיות שלהן" אבל זה לא אומר שאובייקטיבית לכל אחת כדאי לעזוב גבר שמתייחס אליה רע, כי כל אחד מתייחס רע לזולת באופן נורמלי? לא, זה באמת מאוד שכיח (שאנשים בזוגיות צועקים זה על זה, משפילים זה את זה, מקללים, אומרים דברים מרעילים ומתנהגים בצורות מכוערות נוספות), אבל זה לא אומר שזה נורמלי. זה רק אומר שיש הרבה מאוד אנשים חולים שם בחוץ, שאין להם כבוד עצמי ולא כבוד לזולת, ושהזוגיות איתם מחורבנת.
ונכון, יש דרגות של זוגיות מחורבנת. יש כאלה שלפעמים מתנהגים בצורה מכוערת, אבל הזוגיות בסך הכל טובה ומאושרת. אף אחד שם לא אומלל ו"מכובה". אבל כשמישהו מאוד אומלל, זה רמז שהמצב לא בסך הכל טוב אלא שהמצב רע מאוד.
ולהישאר עם מישהו רק בגלל החשש שאחד כמוהו הוא גם נקמן ומסוכן, אוי ואבוי לטיעון כזה ("אם אני אעזוב אותו הוא ירצח אותי ואת הילדים אז עדיף כבר להישאר נשואה לו ולגדל איתו את הילדים". וואללה?!).

שאלות טובות. רעיונות טובים. אני, כמובן, רוצה את כולם.
אנסה עם ערן. את אומרת שגם נעמת, אוקי.

הייתי רוצה איזה סיעור מוחות בעולם האמיתי, כי קשה לי פה. לחכות חצי יום בין תגובה לתגובה, כל תגובה מעלה עוד עשר שאלות, ייקח נצח להתקדם...

זרח הפרח, גם בעולם האמיתי, את מדברת כרגע על פרוייקט בהתנדבות. כמה מהר את חושבת שאפשר להתקדם? את מצפה לישיבה אינסופית של ועד המנהלים או משהו?
העלית נושא חשוב,
אבל הוא ענק.
זו יוזמה שלך. תשבי את ותמקדי את מה שאת רוצה לעשות. בוודאי שיעלו עוד עשר שאלות. ככה זה גם בישיבות הנהלה (אני יודעת, אני בהנהלה). זה בדיוק העניין. לא באת עם רעיון מאוד ספציפי וממוקד, באת עם יוזמה גדולה ומפוזרת וזה בדיוק מה שאמור לקרות: מעלים שאלות, מעלים הזמנה למקד מטרות, למקד קהל יעד, למקד דרכים, ומעלים (כמו שאמורים להעלות) את המכשולים והבעיות.
זה התהליך בכל מצב של יוזמה.
או שאת יכולה לעשות הכל לבד. לשבת לבד בבית. לחשוב. לפתח רעיון. למקד אותו. הכל לבד. אבל תקני אותי אם אני טועה, זה לא מה שהתכוונת.
חצי יום בין תגובה לתגובה? זה מדהים. זה מהיר. תראי כמה השתתפות יש לך פה כבר מהרגע שהעלית את הרעיון! לי נראה יש סיכוי שייצא מזה משהו אמיתי ופרקטי!

טוב, בסדר, את צודקת, כמובן.
אופטימיות הבוקר הוכרעה עי עייפות הערב.
חושבת. אחזור.

אחלה.
אז אני אוסיף עוד משהו: זה לא סותר מה שאת קוראת "סיעור מוחות בעולם האמיתי". לגמרי שווה, לא לגמרי תמיד אפשרי (יש פה כמה משתתפות ממש תורמות שגרות בכל רחבי הגלובוס). סיעור המוחות שאנחנו מנהלות כאן לא סותר גם פגישות שלך במציאות עם כל מי שמעוניינת גם לעזור לקדם את העניין וגם להיפגש איתך אישית.

אני באופן אישי, עדיין בהתמודדות לא פשוטה.
עם חולשה פיזית וכאבים (אם כי אין מה להשוות ללפני כמה חודשים), עם צורך במנוחה רבה, עם קירקוע תחבורתי (בגדול, יוצאת מהבית רק לטיפולים ורק למרחק של עד 10 דקות נסיעה מהבית, וגם זה מאמץ פיזי שיש לו מחיר).
הנושא חשוב לי מאוד, כידוע, ולכן אשמח לקיים סיעור מוחות בדף שלי, אבל פיזית אין לי כרגע בכלל אפשרות לקיים פגישה לא וירטואלית או להתמודד עם דברים כמו מייל או טלפונים. באופן זו הבריחה שלי. כשכואב או שאני מפחדת ללכת לישון, יותר קל להתעסק בבעיות של אחרים, בייחוד במקומות שבהם אני רואה מה קורה.
לי, קל יותר לתת תמיכה מאשר לקבל אותה. במיוחד אם אני בוחרת מתי וכמה.

_מזכירה לך שאת כותבת פה בניק בדוי
נכון, אבל עבור מי שמכירה אותי, יש פה ממש מספיק פרטים באתר שיעשו את ההקשר..._

הדיון שאת מבקשת פה, היוזמה שלך, לא דורשת שום פרטים אישיים שלך. לא הבנתי על איזה פרטים באתר ועל איזה הקשר את מדברת. לא נדרשת פה שום חשיפה אישית. זו יוזמה למען אחרות. אשמח שתסבירי כי כנראה יש פה איזו נקודה חשובה שאני לא מבינה.

יודעת להפנות באיזה דפים זה דובר? לא מכירה.
באיזה דפים דנו באתר בנושא של מערכות יחסים זוגיות לא בריאות? סימני התעללות בזוגיות, מלים הורגות יומן קריאה, מועצת החירום לנקבות היסטריות, ובכל הדפים במדור מיניות וזוגיות, כולל עד כמה ללכת לקראתו במיטה, בדידות בחיי הנישואין, האשם תמיד, תחזוקת בעל, ועוד ועוד ועוד...

אני לא בטוחה שנערות בתיכון הן כבר במסלול הזה. אולי כי את חושבת שהן כבר מכירות את זה מתוך המשפחה?

מה פירוש "נערות בתיכון הן כבר במסלול הזה"?
לרבות מהנערות בתיכון כבר יש "חבר". זה אומר שהן כבר במסלול הזה. "מכירות מתוך המשפחה" זה משהו ששייך ל-7 השנים הראשונות לחיים. אם רוצים לחנך מחדש את בני שני המינים ולמנוע מראש כמה שיותר מערכות נישואין אומללות ולידה של ילדים לסוגים כאלה של זוגיות, צריך להתחיל לפני הגיל שמתחתנים.
כשיש "חבר", או כשמחפשים חבר, עדיין בתפיסה שזה לא מחייב, זה הזמן להעלות למודעות שאלות כמו, מהי זוגיות טובה, איך מזהים את מי שמתאים לי ואני יכולה ליצור איתו זוגיות אוהבת ומכבדת, איך יודעים עם מי כדאי להביא ילדים לעולם, איך יודעים אם טוב לי בזוגיות אפילו רק עם ה"חבר", מה דעתם של בני הנוער על השאלה מדוע אנשים מתגרשים ואיך אפשר למנוע את זה (חצי מהכיתה ילדים להורים גרושים! והאם הם מדברים על זה עם מישהו שמבין במערכות יחסים באמת?) וכן הלאה.
לראות איך הם מגיבים על סרט עלילתי דמיוני שמעלה סוגיה של התעללות בזוגיות, לתת להם לדבר, לזהות את האמונות השגויות, להתייחס בחוכמה וברגישות, לפתח תרגילים שמטרתם להעלות אצל כל הכיתה הן את המודעות העצמית והן את הערך העצמי, לדון בהתנהגויות שמבטאות כבוד לזולת לעומת התנהגויות פוגעניות ומשפילות, להתוות דרכים איך להגיב כאשר מישהו מתנהג כלפיך בהתנהגויות כאלה (כמו שעושים לילדים בגיל הרך תוכניות שמלמדות ש"רק אני מחליט/ה על הגוף שלי").

לראות איך הם מגיבים על סרט עלילתי דמיוני שמעלה סוגיה של התעללות בזוגיות,
רעיון מעולה! יחד עם זה כמו שכבר נכתב הרבה באתר לפעמים ההתעללות היא מוסוות ומתעתעת. חשוב לדעת לזהות גם את זה. כי למשל בסרט שרואים את הגבר המרושע מכה את האישה היפה וחסרת האונים ברור מי התוקף ומי הקורבן וקל להבחין בין טוב ורע. לפעמים בחיים זה יותר מורכב

לגמרי מסכימה, אופיר.
אילו הייתי בונה קורס כזה להעביר כתוכנית למשך סמסטר בכיתה, הייתי מתחילה בסרט שמציג התעללות גלויה וברורה (כמו למשל
https://www.youtube.com/watch?v=FcQqsrf2gik
Sleeping with the Enemy )
כדי להעלות סוגיות של אלימות גלויה, התעללות גלויה וחד משמעית, ולהקשיב לתגובות בכיתה. לשים לב במיוחד ולרשום לעצמנו תגובות של בנות ושל בנים שמנסים להצדיק אותו, להקטין את מה שקורה, להסביר אותו ואת מניעיו, להבין אותו.
כל אלה שיגיבו ככה (ויהיו כאלה שיגיבו ככה! צריך לדעת את זה מראש ולא להיות בהלם) הם היעד העיקרי להגברת המודעות והערך וצריך להתנהג איתם מאוד בזהירות וברגישות כי הם כבר פגועים באופן עמוק, ופגיעים לכל סוג של תוקפנות בעצמם (סביר להניח שהם כבר חיים בתוך זה בביתם).

לאחר מכן לעבור לסרט שבו הבעייה מוסווית יותר, אני לא מצליחה לחשוב כרגע על סרט כזה.

ההצעה שלי להעלות את הנושא דרך סרטים, היא בגלל שתי סיבות: 1. בני נוער אוהבים לצפות בסרטים וזו תהיה דרך לשפר מעורבות. 2. קל ובטוח לדבר על דמויות דימיוניות בסרט דימיוני בשפה אחרת, וככה יעלו דברים שאף אחד מהם לעולם לא יגיד בכיתה לגבי החיים האישיים.

במסגרת ההתקדמות צריך יהיה להגיע גם לסרט או לפרק מסדרה בעברית בישראל, וגם פה להציג שלוש דרגות:

אלימות/התעללות גלויה.
תוקפנות מוסווית.
זוגיות אומללה שבה יש צד שמנסה לנצח/לשלוט (לא מכוון לטובת השני אלא רק לסיפוק צרכי השליטה האישיים). זה הכי מורכב והכי קשה לניתוח. את זה אפשר לראות רק אחרי שמנתחים את שני סוגי התוקפנות הקודמים. אפשר להבין מה פירוש "לא לראות את השני ממטר", ולמה זו זוגיות רעה.

כל הזמן צריך לקשור את זה לערך עצמי, כבוד עצמי, אהבה עצמית.
ולכן צריך גם סרטים שמראים זוגיות אוהבת נורמלית, כדי להצביע על המאפיינים העיקריים בה ועל ההבדלים בינה לבין זוגיות לא מוצלחת.

תודה, בשמת, על הרצון והמאמץ. אני ממשיכה לעקוב ולחשוב מה ואיך בדיוק אני רוצה ויכולה כרגע.
תרגישי טוב ותתחזקי.

זרח הפרח, בבקשה תסתכלי מה עשו כאן:
https://www.crisistextline.org
אני חושבת שיש שם דברים שתוכלי לאמץ, וההפעלה תהיה קלה מותר מאשר בדרך של ערן.

יונת שרון בול!
את חושבת שזה יותר קל מבחינה טכנית, כי אלה לא שיחות טלפון אלא הודעות?
אולי צריך פחות מתנדבים?

וואו, איזה פרוייקט מצויין!
הודעות מאפשרות יותר אנונימיות לשני הצדדים.
לאו דווקא קל יותר טכנית (אלא אם כן מקלידים במחשב...).
מספר המתנדבים לא שונה מאשר לשיחות - הכל תלוי בכמות הפונים. גם זמן התקשורת הממוצע שהם מתארים מתאים לזמן שיחה ממוצע. זו פשוט שיחה בכתב ולא בעל פה.

זה יותר קל כי אפשר להתכתב בהודעות טקסט בלי שכל הסביבה תשמע, ככה שלא צריך לארגן מקום וזמן עם שקט ופרטיות.

את מי שהייתי רוצה לתפוס זה את הנערות בתיכון, לפני שהן מביאות ילדים לעולם בתוך מערכת יחסים שאין לה סיכוי ושתגדל עוד ילדים פגועים רגשית.

חברתי נתלי ברלין מעבירה הרצאות לתלמידי תיכון בנושא הזה, באמצעות הסיפור האישי שלה (נכנסה לזוגיות אלימה בגיל 15)

זה יותר קל כי אפשר להתכתב בהודעות טקסט בלי שכל הסביבה תשמע
זו אחת הסיבות שגם אני מעדיפה להתכתב ולא לדבר (-:

חברתי נתלי ברלין מעבירה הרצאות לתלמידי תיכון בנושא הזה
וואו, את יכולה לספר עוד קצת על זה? היית פעם בהרצאה שלה? אני מבינה שזו הרצאה חד פעמית? יש גם שיחה עם התלמידים אחרי ההרצאה?

ברשותכם, אני עושה תפנית חדה בדיונים פה, למען בקשה פרטית.
הגעתי למסקנה שאני לא מצליחה ליצור "סביבה תומכת החלמה" אצלי בבית.
עד עכשיו, היו כמה חודשים מאוד מאוד קשים פיזית שגם לא היו לי כוחות לצאת מהבית כי הייתי צריכה להשתקם.
עכשיו יש לי כוח לצאת מהבית לטבע וקרקע, אבל אין לי מספיק כוח להסיע את עצמי לשם וחזרה.

הטבע הכי קרוב אלי, עם האוויר הכי נקי ומרפא, הוא חוף הים. זו נסיעה של גג 10 דקות לכל כיוון.
אני מחפשת כמה שיותר אנשים עם אוטו (כדי שלכל אחד תצא תורנות של פעם בשבועיים אולי?) שיכולים:
א. להסיע אותי מאוניברסיטת ת"א לחוף תל ברוך 7 ימים בשבוע ב-7 בבוקר.
ב. להחזיר אותי בשעה 9 או 10 (אם יש לי טיפול אצטרך לחזור בתשע, ביום שאין טיפול יכולה לחזור ב-10).

אפשר כמובן להקפיץ אותי ולשבת לידי ואז לחזור ביחד, הים מועיל לכולם (-: אבל אני צריכה להזהיר מראש שאני אמורה לשתוק D-: ו/או להאזין למוסיקה/מדיטציה באוזניות ו/או לתרגל צ'י קונג. כלומר בכיף תשבו איתי, אבל זה לא אירוע חברתי (מתאמת ציפיות (-: ).

תודה מראש לכל מי שיתגייסו לעזור. בבקשה לא פה אלא לנייד אפס חמש אפס 4364346 בווטסאפ (או בסמס אם אין לכם ווטסאפ).

הערה לנשמות הטובות: בבקשה בבקשה אל תציעו מונית כשאני מבקשת עזרה אישית מאנשים (איכשהו כל פעם שאני מגרדת את עצמי לבקש עזרה, שזה תרגיל בפיתוח האישיות בשבילי, תמיד מגיעים אלה שמציעים שאקנה אותה בתשלום ולא אטריח אנשים. חמודים). ראשית, אני רוצה אנשים שאיכפת להם ממני, ובאופן כללי שונאת מוניות. שנית, מוניות זה 1800 ש"ח בחודש לפרוייקט כזה וזה חצי מקצבת הנכות שלי (משכורת אין, אני לא עובדת עקב המצב).

יקירה,
אני תומכת ב- 100% בבקשה שלך.
אני יודעת שאת מסוגלת להחלים מהסרטן.
אבל את לא יכולה להחלים ולתחזק את עצמך באותו זמן.
זה יותר מדי לגוף חלש אחד.

או שאת מכינה לעצמך ארוחת בוקר - או שאת מפנה את האנרגיות האלה לריפוי של 10,000 תאים.
אין לך מספיק אנרגיות לשניהם ביחד.
(רק כדי לסבר את האוזן - 10,000 תאים זה מספר קטן-קטנטן במצבך)
או שאת מקבלת הסעה לים ומאפשרת לגוף מנוחה וריפוי על החוף - או שאת נוסעת בעצמך, ואז התאמצת ברמה שאדם בריא לא מסוגל להבין, אין מנוחה ואין ריפוי. או שאת נשארת לכודה בבית - וגם אז אין ריפוי.
אם לא תקבלי את התחזוקה שאת זקוקה לה - לא תוכלי להחלים, תמשיכי להיחלש, ואנחנו נאבד אותך

אני רוצה להגיד שאני מבינה עכשיו את האילוצים שלך הרבה יותר מאשר הבנתי פעם.
אני מבינה שהזרות שבנהג מונית שורטת אותך בלב. והמאמץ לתקשר אתו בסביבה שהוא יוצר (סביבה שבמקרים רבים איננה עדינה ואיננה מתחשבת) מנטרל את כל התועלת שהמונית אמורה להביא.
אני מבינה את הצורך הפיזי/רגשי בטבע, קרקע ורוח ים, ואת האופן שבו את קמלה ונחנקת כשאת תקועה בבית.
אני מבינה את הבחירה האכזרית בין לישון לבין לאכול. כשאת לא מקבלת תמיכה - אין לך סיכוי לקבל את שניהם.
אני מבינה את המאמץ (שוב - הבלתי-נתפס בעינים בריאות) לדבר כשאין לך כוח לדבר, להשיב על הצעות אלטרנטיביות (למה שלא תקחי מונית, למה שלא ת.... וכו') שנאמרות מתוך כוונות טובות, אולי, אבל הן מקיזות ממך כוח שאין לך.

אני יודעת שאת ההודעה הזאת כתבת מתוך תשומת לב מלאה לצרכים הבסיסיים שלך, וכל פרט בבקשה שלך הוא חיוני ורלוונטי, הוכח והוצדק פעמים רבות.
אילו היה לך נתיב אפשרי אחר לקבל את העזרה הזאת - כבר היית מזכירה אותו כאן כדי לתת לאנשים יותר אפשרויות לעזור לך ולהנגיש לעצמך את העזרה הזאת. אבל כרגע זה מה שיש. זה מה שאת צריכה, ופשוט אי אפשר להתפשר על זה.

מעל לכל, אני יודעת שכל מי שעוזר ומסייע לך נתרם בעצמו בדרכים רבות, לפעמים בלתי צפויות בעליל

לא אדם אחד ולא שניים העידו בפני שלעזור לך היא מצווה ששכרה בצידה, ומי כמוני יודעת את זה מעצמי.

אני אוהבת אותך יום-יום ושעה-שעה.

תמרוש רוש, מאוד ריגשת אותי. ותודה שהנגשת אותי לאנשים בריאים, כי באמת, לא תמיד מצליח לי להסביר לאדם בריא למה כל כך קשה לי לעשות דברים פשוטים. ואת ממש מבינה באיזה מצב אני כרגע

כשקוראים אותי ורואים אותי, אין סימן לדברים האלה. אין עלי מכשיר עם שנתות שמודד אנרגיית-חיים ומראה לכם שאני רוב הזמן מתחת לקו האדום.

הבקשה הנ"ל היא תוצאה של ניתוח של כמה אירועים, שבהם התחיל תהליך של החלמה ברורה ומואצת. ואז התהליך נעצר, ונסוג.
אחרי שניתחתי אותם - אני מנסה ליישם את התובנות למצב שבו אני ממשיכה לגור אצלי בבית ובכל זאת מייצרת החלמה.

אמיגדלה, אני מליה, תודה

הלוואי והיינו גרות קרוב יותר. תרגישי טוב..

אני גם יודעת שאדם אחד לא יכול לספק לך מצב של החלמה.
גם שניים זה לא מספיק.
צריך צוות.
אנחנו זקוקות להרחבת בסיס העזרה.

מאוד ריגשת אותי
אה, אני סתם אגואיסטית חסרת תקנה.
אם תיחלשי ותתפגרי עכשיו אז לא תוכלי לענות כבר על המייל המאוד מאוד חשוב ששלחתי לך!!!!!!!!!

(בלעדייך, איך אוכל להבין את עצמי?)

הבחירה האכזרית בין לישון לבין לאכול. כשאת לא מקבלת תמיכה - אין לך סיכוי לקבל את שניהם

אולי באמת אני אכתוב על זה משהו.
כי כשאתה בריא וחי חיים נורמליים, זה משהו שקשה לדמיין.
וברגע שגם אני אבריא, זה ייראה לי כמו "מה הבעיה", אני כבר לא אבין בגוף את החוויה הקשה, אבל אני אזכור בשכל, כמו שאני זוכרת את החוויה הקשה של הבחילות בהריון. בזיכרון, לא בגוף.

אז הלילה, כמעט לא ישנתי מרוב כאבים. ראיתי שאני לא נרדמת אז בשתיים בלילה תירגלתי צ'י קונג, אבל גם זה לא הרגיע את הכאבים מייד, אז אולי נרדמתי רק כעבור שעה, ישנתי-התעוררתי-ישנתי-התעוררתי.
קמתי בשבע בבוקר, אכלתי שני אפרסקים בשמנת.
אחרי שהמנקה המופלא שלי הלך, בסביבות עשר וחצי, נשכבתי לנוח על המיטה כי הייתי גמורה מעייפות, ממש הרגשתי רע. נרדמתי, התעוררתי, נרדמתי התעוררתי.
קמתי אחרי חמש, אירגנתי לעצמי אוכל (חיממתי אורז ופול ובישלתי ביצים קשות, גם חתכתי עגבניה אבל היא היתה יפה מבחוץ ומגעילה מבפנים, לא יכולתי לאכול אותה). לא היה לי כוח לעמוד ולחתוך סלט של עגבניה-מלפפון, זה דרש מאמץ גדול מדי.
אז אכלתי בשבע.
ואני יושבת מול המחשב. הורדתי כביסה, עדיין לא קיפלתי, עדיין לא שטפתי כלים, לא מרגישה כל כך טוב.

כרגע, הואיל והצלחתי לעלות במשקל, אפשר לומר שאכלתי מספיק כדי לתחזק הישרדות. בקושי. אין פה מספיק ויטמינים ומינרלים לתמוך במשהו מעבר להישרדות ברמה נמוכה. חלבונים במידה אפסית. ירקות חיים במידה אפסית.
כל השעות שבהן נחתי, לא אכלתי.
בשביל להכין את הארוחות הפשוטות האלה, גייסתי המון המון כוחות פיזיים, אז אחרי שגייסתי - קרסתי.
אני רוצה ללכת לישון מוקדם (גייסתי חברות שיתקשרו אלי כל ערב בתשע החל מהיום, כדי להכריח אותי להפסיק הכל וללכת להתקלח ולישון) אז תיכף אהיה חייבת לשטוף את הכלים אפילו שאין לי בעצם כוח לזוז.
אני אעשה את זה כי אני יודעת, שאם אחכה עד שיהיו לו כוחות, הסוף יהיה שאקום לשטוף כלים ב-11 בלילה ועד שאתקלח ועד ש ועוד ש, אלך לישון מאוחר מדי וגם מחר יתחיל במינוס.
בעוד שאם אגייס את עצמי ארוויח מזה שהלכתי לישון בשעה סבירה, ומחר יתחיל קצת יותר טוב.
(חייבים פה לשטוף את הכלים ולסגור את האוכל של החתול בגלל הג'וקים. הכביסה יכולה לחכות למחר).

אם התיאור המפורט הזה עזר לך להבין עם מה אני מתמודדת, אשמח לשמוע את זה ממך, זה לא מיותר לי.

חחח תמרוש רוש הצחקת אותי פה בקול רם D-:

זרח הפרח, תודה

באמת יש פה מגבלה גיאוגרפית רצינית.

אז אם כבר:
אני גם יודעת אילו מאמצים ואיזו גדילה נדרשו למשפחה שלך כדי לתת לך עזרה שלאנשים אחרים במשפחות אחרות נראית כמובנת מאליה. אני גם יודעת אילו מאמצים כבירים נדרשים מהם כדי לא לחבל בתהליך.
ואני יודעת איך רק בחודשים או בשבועות האחרונים הצלחת סוף סוף להעיף את אחרון המרעילים מחייך. וכמה עבודה ומאמץ ותשומת לב ושינוי מהפכני נדרשו ממך כדי לעשות את הדבר הזה, שאנשים אחרים (אני, למשל) עושים אותו באופן כמעט אוטומטי, טבעי, מאז גיל 18.

ואני זוכרת מה שאמרת לי פעם, שכל הנשים שאת מכירה שהחלימו מסרטן השד היתה להן תמיכה טובה וחזקה.
צריך כפר שלם כדי לגדל ילד.
וצריך כפר שלם כדי לחבק אשה אחת קטנה וחכמה, חצופה ומצחיקה, שמסייעת בכל ימי חייה למאות נשים וילדים ותינוקות.

https://www.hiburim.org/%D7%94%D7%90%D7 ... D7%A8.html

ג'ון ג'ייקובס, "האם ההחלמה שלכם מתעכבת בגלל מאמץ יתר?"

שומרת למעני. איך בדיוק היא כותבת מאמר כזה מייד אחרי שהגעתי למסקנה שההחלמה שלי מתעכבת בגלל מאמץ יתר 0-: זה החסד?

הנה קצת חסד. לא שלנו אמנם, אבל למי איכפת:
https://www.youtube.com/watch?v=CDdvReNKKuk

בשמת, הייתי שמחה לבוא אלייך ולעזור לך קצת בבית, עם ארגון אוכל / קניות /שטיפת כלים וכדומה , מבחינת רכב אני לא יכולה לעזור לך לצערי. אם זה עוזר במשהו אכתוב לך בווטסאפ.

בכיף! כל עזרה תתקבל בברכה

היי בשמת, ראיתי שהמלצת לדוכיפת על מיץ חמוציות אורגני טבעי ללא סוכר ורציתי לשאול איפה את קונה את זה? אני כבר כמה זמן מחפשת ולא מוצאת. בחו"ל מצאתי בקלות.

ועוד שאלה - באיזה אזור את בתל אביב? אם במקרה אנחנו שכנות ייתכן שאוכל לעזור לך מדי פעם בדברים נקודתיים.

כבר המון זמן לא קניתי את מיץ החמוציות הזה, זה היה בבתי טבע. לא ידעתי שיש מחסור. בכל אופן, זה לא "מיץ" אלא רכז. משהו מרוכז וללא סוכר כלל.
עוד טריקים לדלקות שלפוחית: לעשות חליטה מהמון פטרוזיליה ולשתות המון כל יום (אגודת פטרוזיליה בקנקן, למזוג מים רותחים, לשתות כשמתקרר. מגעיל להפליא).

אני גרה ליד האוניברסיטה (-: ואשמח לכל עזרה (-:

אה, רכז, אם כך אולי לא חיפשתי במקום הנכון. ציפיתי למצוא את זה ליד שאר המיצים הטבעיים בבקבוקי זכוכית.
האוניברסיטה רחוקה לי לצערי, אני כרגע לא נוהגת וגרה באזור גורדון. חבל. אבל טוב שאני יודעת, אם פעם אגיע קרוב אלייך אבדוק איתך קודם אם את צריכה משהו.

בשמת אני שמחה לקרוא שאת מתחזקת!
איזו ברכה.
לגבי עזרה, אולי שווה גם לפרסם בפורום כלשהו של סטודנטים. בפייסבוק או דרך אגודת הסטודנטים לבקש שיפרסמו בקשה שלך, אולי יש גם דרכם פרויקטים התנדבותיים שאת יכולה להיעזר בהם וישדכו לך מתנדבים
שהרי את גרה ליד האוניברסיטה.

דבר נוסף, אני כמעט בטוחה שביטוח לאומי אמור להקצות שעות עזרה עבורך. ואפילו לא צריך להתרוצץ מדי עבור זה. באתר שלהם אפשר לקבל את כל המידע למלא טפסים ולשלוח אחרי חתימה של רופא על תצהיר רפואי.
זה גם יכול לעזור.
מבינה מאוד את הקושי הפיזי שלך, מאוד מאוד לא פשוט.

אני רק אשים את זה פה:
אני ממש גרה לא קרוב
אבל החלום של הוא לסייע לבשמת
להחזיר, ולו במתי מעט, על כל השפע שאני מקבלת ממנה.

אז התחלתי ללמוד נהיגה. כן. ובעזרת השם עוד חודשיים-שלושה גם יהיה לי רישיון.
מניחה שייקח לי קצת זמן עד שאצבור את האומץ לנהוג מחוץ לעיר ובאיזור שאני לא מכירה,
אבל אז היעד הראשון הוא לקחת את בשמת לחוף תל ברוך!!!! הי, יש למה לצפות!!!

תתחזקי יקרה @}
יש כל כך הרבה אנשים שזקוקים לשפע שאת מעניקה @} @} @}