כרוניקה של בלוג ידוע מראש

[פלוני_אלמונית*]

הי, כתבתי לך לפני שלושה חודשים בערך (המלצתי על דר' בלוך).
אני עדיין בהריון, התל"מ היה אתמול, ולא נראה שמשהו הולך לקרות בקרוב...
רציתי לשאול אותך לגבי הלוסטרל (אני עדיין לוקחת 50 מ"ג). אני מתכננת ללדת בבית, בבי"ח שהייתי בו לא מזמן לאולטרסאונד ביקשו שאבוא אחרי הלידה כדי שיבדקו את התינוק, בגלל הלוסטרל.
האם אצלך עשו איזה מעקב מיוחד בבי"ח אחרי הלידה? האם זה דרש להיפרד מהתינוקת?
האם את ראית איזשהם תסמיני גמילה?
אני לא מוצאת חומר על זה בשום מקום, וגם בבי"ח קשה להשיג תשובות בינתיים...
תודה, ואני מקווה שאת מרגישה טוב, ואת ממשיכה לצאת לחירות כל הזמן.

[מנסה*]

שלום לך, מקווה שאני תופסת אותך עוד לפני הלידה, ובכל מקרה- שיהיה בשעה טובה ובמזל טוב!!
גם אני חפשתי מידע על השפעת לוסטרל על תינוקות לאחר הלידה וכמעט שלא מצאתי.
גם הפסיכיאטרית הפרטית אליה הלכתי לא ידעה להגיד הרבה אך המליצה שמייד אתן את התינוקת למעקב בביה"ח למקרה של אחד ל.. המון, סיכוי אפסי לאיזו הסתבכות כלשהי במידה והתינוקת תסבול מתסמיני גמילה.
החלטתי לא לספר מראש בביה"ח על התרופה ושאם אראה בעצמי משהו חריג בתינוקת אספר מייד ואבקש את עזרתם. לא רציתי שיאלצו אותי להפרד ממנה והאמנתי שארגיש בעצמי (תינוקת שלישית..)
בסופו של דבר לא היו שום תסמיני גמילה והפסיכיאטר המצוין (מנהל המחלקה בקופת החולים שלי) אליו הלכתי לפני כמה ימים חיזק אותי שוב שלוסטרל בטוחה לשימוש בהריון ובהנקה ושאין סיבה לדאגה.
שיהיה בהצלחה וכמו שכתבתי לך, אם תרצי, שמור לך פה מקום לבוא ולספר איך את מרגישה ומה עבר ועובר עלייך.
@}

[מנסה*]

חודשים רבים זרמו במי הנהר שלי והתגעגעתי לכאן עד מאד-
המנוחה בין השורות מעמל החיים, זמן לעצמי, לסדר את המחשבות והרגשות הגועשים ומתפקעים מרוב צורך להשמע.

הקטנה כבר בת שנה ושלושה חודשים. הולכת, מפטפטת, מצחיקה, מתקשרת נהדר, מתוקונת.
השיפוצים הסתיימו ולפני כחצי שנה עברנו לביתנו החדש. נעים ושקט לנו פה.
הגדולה בכתה א' בבי"ס הדמוקרטי המקסים.
הבינוני בגן עירוני נהדר (כן,כן- יש דבר כזה! אחרי שהכפשתי, כמו רבים אחרים, את הגנים העירוניים, אני אוכלת בשמחה את הכובע, ומודה שזכינו בגן מעולה עם גננת חמה, מאירה, נבונה, מסורה ומלאת חיים ובסייעת משקיענית וטובת לב, וזה הרבה הרבה יותר ממה שקבלנו בגן הפרטי/טבעי/אנטרופוסופי/אורגני/יקר שהיה בשנה שעברה, בו הכל היה כאילו מושלם אבל "רק" שהיתה מין אוירה קרירה ומרוחקת, לא היתה שמחה התלהבות וכיף אמיתיים..).
שני הילדים יוצאים מהבית כל יום בחדווה ובציפייה לבלות בכיתה/גן שלהם ואני והקטנה אוספות אותם ב- 14:00.
אני עם הקטנה בבית ואשאר איתה עד שתהיה בת שלוש לפחות.

כך, טוב ויפה, אבל כרגיל... (כמה חסרה לי הכתיבה! כבר יש הקלה, עוד לפני שפרקתי..)

אני מותשת.
מחוסר השינה מהנקות הלילה (כלכך עייפה שאין לי כוחות לעשות גמילת לילה..)
מתביעות הילדים האין סופיות.
הבית, שאף פעם בעצם לא לגמרי נקי, אף פעם לא לגמרי מסודר, או שניהם..
מתוסכלת מהתנדפות האני באוויר ההורות הדחוס..

רוצה שקט.
הנה, רק כתבתי וכבר, הקטנה התעוררה וקוראת לי שאבוא..
בכי קצוב כזה, מחכה לי אבל רוצה לוודא שאני באמת שומעת ומגיעה, שאיישר את גופה הקטן למולי, אכסה אותנו בשמיכה הטובה, היא תתחיל לצחוק מציפייה לחלב שעוד מעט מגיע, ארים את החולצה ובלי השתהות תתחבר אלי ואני אתפעל שוב איך היא תמיד מוצאת את הפיטמה גם כשלגמרי חשוך, גם כאנחנו חצי ישנות.

העיניים נעצמות אז הולכת לישון איתה. אמשיך לכתוב במהרה, אמצא את הזמן!
ואל דאגה, הקטע האחרון נכתב במהירות הבזק והקטנה לא מחכה הרבה, אני כבר רצה........................

[מנסה*]

בסדר בסדר, אני מתפשטת פה למולכם, לא מסתירה דבר, ומודה שלא חזרתי לכאן רק ממכאובי הגעגועים אלא גם ממצוקה גדולה-
שלום, אני מנסה ואני אכלנית יתר כפייתית.
כן, בהחלט! יש לי את כל הסימנים, אחד אחד. אין לאן לברוח (חוץ מלעוד אוכל..)
אז הנה אני, על פי האתר של "סהר- סיוע והקשבה ברשת, או- איך תזהו אדם עם הפרעת אכילת יתר כפייתית:

זלילות
פחד מפני חוסר יכולת לשליטה רצונית בהפסקת האכילה
דיכאון
מחשבות של גינוי-עצמי המלוות בזלילות
התנזרות מפעילויות בגלל מבוכה עקב המשקל
שימוש במגוון רחב של דיאטות
אכילה מועטה בחברה, בעוד שמשקל היתר נשמר
אמונה שיהיה אדם טוב יותר אם יהיה רזה
ההרגשה לגבי עצמו מתבססת על המשקל
כישלונות מקצועיים וחברתיים המשויכים למשקל
מרגיש מעונה ע"י הרגלי האכילה
המשקל הוא פוקוס החיים.

ועוד:

• עלייה במחשבות אובססיביות על אוכל ומשקל
• רצון להיות בשליטה כל הזמן
• גישה פרפקציוניסטית
• רצון לברוח ממצבי לחץ
• הרגשת חוסר תקווה לגבי עבודה, יחסים או החיים
• אמונה שתהיו מאושרים ומצליחים אם רק תרזו
• הרגשה שאתם "שמנים מדי" אפילו שאומרים לכם את ההיפך
• רצון להתבודד
• חוסר יכולת להשתמש במערכות התמיכה
• אינכם כנים לגבי הסימפטומים עם אלה שעוזרים לכם
• הסתכלות תכופה במראה
• הישקלות יומיומית
• הימנעות ממאכלים מסוימים בגלל תכולת הקלוריות
• קניית מאכלים דיאטטיים בעיקר
• דילוג על ארוחות
• אימונים מוגזמים
• לבישת בגדים רפויים בלבד
• מחשבות התאבדות
• הרגשת גועל מעצמכם לאחר האוכל

חוץ מ-אימונים מוגזמים וקניית מאכלים דיאטטיים יש לי את הכל
עליתי במשקל אבל זה לא העניין, יש לי ימים עם אכילה מצויינת (וכלל לא מעטה- סבירה לגמרי), ימים נעימים בהם האוכל לא במוקד ואני מתפנה לחיות.
ולאחרונה, המון ימים עם זלילות איומות ללא שליטה, כל היום סובב סביב ג'אנק- תכנון השגה ובליסה, נרקומניות של מזון-
לפני הזלילה אני בקריז,חייבת להשיג מזון, כמה שיותר מזיק, כבד והרסני, לא פנויה לשום דבר אחר (גם לא המהנה ביותר).
תכנון השגת המזון מעורר ומהנה, הרגשה של משמעות,של הרפתקה ועוצמה- יכולה להשיג כל מה שבא לי, העולם פתוח בפניי.
הביצוע מנותק רגשית, מתנתקת וכמו נחה במין מימד אחר, חסר כל משקל.
אחרי הזלילה הרגשה של הקלה, של מלאות וסימום המלווה ברגשות גועל והחלטה נחרצת שממחר מתנקה וחוזרת למוטב..

לכל זה נכנס בשנה האחרונה גם הצורך הרגשי החזק להיות טבעונית (לא מסוגלת יותר להתעלם ממצוקת החיות) ואז, בנפילות הכוללות גם גלידות שמנת, עוגות עם ביצים וכו', רגשות חוסר השליטה והאשמה רק מתעצמים.

בצעתי בדיקות דם מקיפות ובקשתי הפנייה לדיאטנית. בבדיקות התגלה שיש לי איזה ערך גבוה, אדבר מחר עם הרופא שלי לבירור מדויק. התור לדיאטנית רק בעוד חודש (מומלצת ולכן מלאה..)

נקווה לטוב ובינתיים אולי מכאן תבוא הישועה, ישועת השם כערף עין, גם למי שלא מאמין?

יש באזור מרפאה מיוחדת להפרעות אכילה אבל אני נותנת לעצמי הזדמנות להושיע את עצמי בעצמי לפני שאפנה לערכאות מתקדמות יותר. אין לי כח.

וכעת, במקום לפנות למקרר לשאריות השוקולד שנותרו מהזלילה של אתמול, פותחת את פי רק כדי לספר שעומד להיות יום טוב, ללא אכילה כפייתית!
פירות, יקרות (ירקות כמובן, מאד יקרים ללבי הירקות ), מתחשק לי להכין מרק שעועית טוב, אבוקדו חברי משכבר הימים ועוד שכאלה טובים ומאוזנים.

אבוא לכתוב כאן ואספר הכל, מתחייבת.

[מנגו*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום מנסה, קוראת אותך בהרבה אהדה ובדר''כ לא מגיבה.
לגבי הפוסט האחרון, בדיוק ציל צול כתבה בכיכר השוק :
"אני מלווה תהליכי שינוי שמתחילים בתזונה ונמשכים עמוק לתוך החיים. ולפעמים גם ההפך
אלו תהליכים בהתכתבות, והם מפעימים ומרגשים ובעיקר - עובדים!
בינתיים אני שותפה למהפכות תזונתיות, ירידה במשקל, היפרדות מתרופות, פרידה מכאבי מפרקים, יכולת לבטא צרכים ולתקשר אותם ועוד ועוד ועוד...
שני תהליכים כאלה, מקסימים באופן מיוחד, הסתיימו להם ממש עכשיו. זה אומר - שני מקומות פנויים.
נשמע מעניין? אם כן - אפשר לכתוב לי אל [email protected] "

אולי זה יתאים לך?
לא התנסיתי באופן פרטי אבל מכירה את צילי מדף החיוניות שלי ודפים אחרים כאן וממליצה בחום.
בהצלחה בכול מקרה ושנה טובה @}

[מנסה*]

תודה רבה רבה מנגו! נשמע מצוין ואחשוב על זה ובכל מקרה חיממת את ליבי @}

אכלתי היום המוןןןןןןן, אבל, עמדתי בכל הכללים של עצמי (טבעונות וללא סוכר מעובד), הכל היה בריא וביתי ואני שבעת רצון כי זו התחלה ובעיקר פשוט שבעה

התחיל סולידי:

6:00- 6 תותים
7:00- חצי כוס שייק פירות (בננה, תפוח, תמר)
9:00- חצי אבוקדו, פיתה מקמח מלא עם טחינה, מלפפון, קפה עם סוכרזית סטיויה וחלב שיבולת שועל.

חשבתי שזהו לכמה שעות טובות אבל ב-11:00 הקטנה נרדמה ומצאתי את עצמי מכינה קציצות סלק (עם גזר אגוזים מנגולד וטחינה) ואז טרפתי המון עם צלחת מלאה קינואה (עם תפו"א ושומר) ואבדתי את המעקב. שתיתי כוס דייט קולה (כן, אני יודעת..)

14:00- עם הקטנים באוטו, שאריות שלהם (הרי חבל לזרוק ויתקלקל אם לא עכשיו..), חצי גויאבה, חצי בננה, רבע פיתה מקמח מלא עם שמן זית וזעתר.

16:00- הצלחתי איכשהו (עם הקטנה על הידיים) להכין מרק כרובית וכרישה (עם סלרי, עירית, פטרוזיליה, קרם קוקוס ושיבולת שועל). הילדים, לצערי הרב (הילדים ואוכל, עוד נושא מורכב שאני זקוקה לכתוב עליו פה), לא רצו אפילו לטעום (אפילו שריסקתי הכל בבלנדר מוט ויצא מרקם קטיפתי נהדר), אבל אני אכלתי ואכלתי (עם הקטנה עלי כמובן, מה שלא מאד תרם לנינוחות רוגע ושלווה באכילה..)

ב- 17:30 כשהגיע האחד שלי הייתי מלאה מאד אבל ישבתי לאכול איתו (שוב התינוקת עלי וכעת נוסף גם תסכול מכך שהיא לא מוכנה להיות עליו), ואכלתי במהירות ובלי הנאה עוד הרבה מרק וגם כמה קציצות סלק (שלא היו כאלה טעימות אבל קראו לי שאסיים אותן אז נקראתי לדגל ואכלתי את כל מה שנשאר בתבנית..)

סיימתי לאכול ואז החלה סאגת הרדמות ארוכה של הקטנים והנה אני כאן בסוף יום ארוך, הבטן תפוחה אך אני שמחה שהגעתי לדווח ושלפחות לא המשכתי לאכול מאוחר ויש סיכוי שמחר, שישי בבוקר (הזמן האהוב עלי בשבוע), אקום קלה ויתחיל לו יום טוב.

[מנסה*]

אאאההההההה.....
רוצה לברוח. מהילדים, מהבית המלוכלך, מהאכילה הנוראית, מהמטלות, מהמתח, מהשגרה, מעצמי.
הקטנה בת שנה וחצי וזה הזמן שייחלתי לו מאז שנולדה. חשבתי שמכאן יתחיל השחרור שלי משנות העבדות האחרונות.
ילד נוסף לא יהיה וחשבתי שבשלב זה כבר לא יהיו לילות ללא שינה ולא יהיו ימים שכל היום הקטנה על הידיים ושיהיה זמן רק לעצמי.

אבל, למרות שעשיתי גמילת לילה, הקטנה מאד חולה לאחרונה והלילות והימים קשים!!
וכל הקושי מתנקז לאכילה

הנה, הקטנה קוראת לי.. אבל כבר שולחת כדי שארגיש שהתחלתי ושיהיה לאן לחזור

[ר_ו_ת_ה*]

אני מסתובבת פה ממש מעט
אבל הנה, פתאום פתחתי את האתר ופגשתי אותך שוב
כותבת רק כדי שתדעי שאני קוראת אותך...

[מנסה*]

תודה לך ר ו ת ה יקרה, גם אני מסתובבת פה ממש מעט P-: אבל מקווה שהאתר יחזיק מעמד כי אין כמוהו!
שמחה לפגוש אותך שוב ושמחה שאני לא לבד פה [-:

הבנתי היום:

• אני רוצה ללמוד להרשות לעצמי לקחת זמן רק לעצמי.
• להתחיל, פעם בשבוע לחצי שעה ואח"כ להגדיל את הזמן וההזדמנויות, לצאת להליכה ובהמשך חוג יוגה או ריקוד או ציור או קבוצה או גם וגם וגם וגם ואחרים
• עם שלושה ילדים זה באמת מורכב ומאתגר ומתיש אבל גם לפני שהם יצאו לעולם היה עולמי דיי ריק מפרגון עצמי ואף מאגרי הרעב הרגשי היו רחוקים מלהיות מלאים, גם כשזמן היה בשפע..
• מותר לי שיהיה לי קשה גם אם אני לא מתמוטטת לגמרי וגם אם יש הרבה טוב
• למצוא מנקה לפעם בחודש להשלמות.
• למצוא מטפלת לקטנה ליומיים בשבוע, כך אוכל להשתחרר מעט, לנקות, לבשל אוכל בריא ולהקפיא להמשך השבוע, להיות בשקט עם עצמי ובלי קולות רקע, להתכוונן לצרכים שלי, ללכת לרופאים/סידורים/קניות שקשה לעשות יחד עם הקטנים, לקרוא, לעשות ספורט וכו' וכו' (המחשבה על כך גורמת לי להתרוממות רוח ובו זמנית לחרדה ולרגשות אשמה שמא לא מגיע לי או שאצטרך להיות אח"כ עוד יותר בתפקוד מושלם כדי להחזיר על הזמן לבד וכאלה.. לתת לכל הרגשות להיות, לנשום..)
• רוצה לסיים עם ההנקה וזה בסדר, מותר לי!! להתחיל גמילה בסופהשבוע הזה
• כמה שארשה ואתן לעצמי- השפע רק יגדל ולא יתמעט. הכסף ימוצא במקומות הנכונים ולא יתבזבז
• לכתוב זה טוב (-:}

[ר_ו_ת_ה*]

אמן!
(לוקחת השראה בעצמי...)