המשך חיינו באפריקה 4
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
מוצאת את עצמי בפרץ של יצירתיות.
כאילו שצריך לסיים כמה דברים לפני נוסעים, כי לא משאירים דברים לא גמורים, וגם כי אני לא יודעת כמה חומרי יצירה יהיו לנו, לפחות בהתחלה, עד שנאסוף לנו לאט לאט את מה שאנחנו אוהבים.
עכשיו יש לנו בבית שפע של חומרי יצירה, דפים, צבעים מכל מיני סוגים, מספריים, דבקים, בריסטולים, חוטי צמר בעוביים שונים, מסרגות, מחטים, חוטי תפירה, לבד, חומרי מילוי, שאריות בדים מסוגים שונים ועוד ועוד. רעיונות יש בשפע, ממה שאספנו בשנים האחרונות, יש גם ספר עם רעיונות ליצירה.
אני אוהבת לעשות יצירות עם הבנות, לראות כמה הן שופעות רעיונות, וממש מכריחות אותי ליצור איתן ולעזור להן להגשים את הרעיונות שלהן.
אז היתה עבודת אריגה שחיכתה המווווווווון זמן שמישהו יסיים אותה.
היום סיימתי והכנתי מזה תיק קטן. הרגשתי טוב מעצם השלמת המשימה.
לפני הצהריים הבנות ביקשו להכין בובות אצבע מלבד, רעיון שלקחו מתוך הספר.
זה דרש ממני ריכוז ,כי זו הפעם הראשונה שאני מנסה להכין כאלה בובות.
ישבנו מול הספר, גזרנו והדבקנו, לאט לאט, לפעמים לא הצליח, אז ניסינו שוב.
יצאו שלוש בובות אצבע מתוקות.
היה כייף, אני מודה. למרות שתוך כדי עבודה קיטרתי קצת על זה שזה קצת קשה לי.
אני ממש מרגישה איך הזמן כאן מתקצר לי, וכאילו רוצה להספיק עוד כמה דברים אחרונים לפני שנוסעים.
השניה כבר ארזה תיק קטן ודחוס לבובת הכלב שלה, שמלווה אותה לכל מקום.
והיום היא התחילה לצייר אותנו בשדה התעופה, כולנו מחייכים ושמחים, סבא, אמא, הגדולה, הקטנה והיא.
חזרה על הציור הזה כמה פעמים, עד שאני קלטתי שזה מה שהיא מציירת.
שאלתי אותה אם זה אומר שהיא שמחה שאנחנו נוסעים לישראל.
היא ענתה שכן, אם נוסעים לביקור. והגדולה הוסיפה, "כן, לשלושה חודשים, כך אבא אמר"...
החלטתי לנסות ולשאול מה אם הביקור יהיה ארוך יותר?
השניה מיד התמלאה דמעות, ואמרה שאז זה כבר לא כיף, כי נהיה בלי אבא. הגדולה הסכימה איתה.
"אני לא בטוחה לכמה זמן ניסע", הוספתי בזהירות, "בנתיים נוסעים לביקור, ונראה איך נרגיש".
זה הרגיע אותן.
ילדות מתוקות שלי. אני כל כך רוצה שהן תהיינה שמחות ומרוצות.
כאילו שצריך לסיים כמה דברים לפני נוסעים, כי לא משאירים דברים לא גמורים, וגם כי אני לא יודעת כמה חומרי יצירה יהיו לנו, לפחות בהתחלה, עד שנאסוף לנו לאט לאט את מה שאנחנו אוהבים.
עכשיו יש לנו בבית שפע של חומרי יצירה, דפים, צבעים מכל מיני סוגים, מספריים, דבקים, בריסטולים, חוטי צמר בעוביים שונים, מסרגות, מחטים, חוטי תפירה, לבד, חומרי מילוי, שאריות בדים מסוגים שונים ועוד ועוד. רעיונות יש בשפע, ממה שאספנו בשנים האחרונות, יש גם ספר עם רעיונות ליצירה.
אני אוהבת לעשות יצירות עם הבנות, לראות כמה הן שופעות רעיונות, וממש מכריחות אותי ליצור איתן ולעזור להן להגשים את הרעיונות שלהן.
אז היתה עבודת אריגה שחיכתה המווווווווון זמן שמישהו יסיים אותה.
היום סיימתי והכנתי מזה תיק קטן. הרגשתי טוב מעצם השלמת המשימה.
לפני הצהריים הבנות ביקשו להכין בובות אצבע מלבד, רעיון שלקחו מתוך הספר.
זה דרש ממני ריכוז ,כי זו הפעם הראשונה שאני מנסה להכין כאלה בובות.
ישבנו מול הספר, גזרנו והדבקנו, לאט לאט, לפעמים לא הצליח, אז ניסינו שוב.
יצאו שלוש בובות אצבע מתוקות.
היה כייף, אני מודה. למרות שתוך כדי עבודה קיטרתי קצת על זה שזה קצת קשה לי.
אני ממש מרגישה איך הזמן כאן מתקצר לי, וכאילו רוצה להספיק עוד כמה דברים אחרונים לפני שנוסעים.
השניה כבר ארזה תיק קטן ודחוס לבובת הכלב שלה, שמלווה אותה לכל מקום.
והיום היא התחילה לצייר אותנו בשדה התעופה, כולנו מחייכים ושמחים, סבא, אמא, הגדולה, הקטנה והיא.
חזרה על הציור הזה כמה פעמים, עד שאני קלטתי שזה מה שהיא מציירת.
שאלתי אותה אם זה אומר שהיא שמחה שאנחנו נוסעים לישראל.
היא ענתה שכן, אם נוסעים לביקור. והגדולה הוסיפה, "כן, לשלושה חודשים, כך אבא אמר"...
החלטתי לנסות ולשאול מה אם הביקור יהיה ארוך יותר?
השניה מיד התמלאה דמעות, ואמרה שאז זה כבר לא כיף, כי נהיה בלי אבא. הגדולה הסכימה איתה.
"אני לא בטוחה לכמה זמן ניסע", הוספתי בזהירות, "בנתיים נוסעים לביקור, ונראה איך נרגיש".
זה הרגיע אותן.
ילדות מתוקות שלי. אני כל כך רוצה שהן תהיינה שמחות ומרוצות.
-
- הודעות: 44
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2005, 11:42
המשך חיינו באפריקה 4
מה אצטרך לקנות מיד כשנגיע (למשל חולצות ארוכות לבנות),
עכשיו את הצחקת אותי. ברגע זה אני יושבת מול המחשב בחולצת טריקו קצרה. אין חורף!!!
חוץ מזה שאבא שלי אמור להגיע בעוד ארבעה ימים, ישר לתוך הלחץ שלי.
למה לחץ? את כבר מתחילה מראש להיכנס לתסריטים . בגלל זה אני חוזרת ואומרת להתחיל להכין דברים קודם, שלא הכל ייפול ברגע האחרון. אני מבינה שאביך יטוס איתך לארץ? אם כן זו המון עזרה.
אני חייבת לסיים לא יודעת מתי אצליח להיכנס שוב, כנראה הדף נעשה שוב כבד. אם את צריכה עצות אריזה ולקיחה וכו' אני תמיד כאן!!! מיס פרקיטל - אהבתי את זה! אף פעם לא שמתי לב שאני כזאת עינינית. והבעל שלי עוד תמיד מתלונן שאני מתקשקשת ומתקשקשת ולא מעשית...
עכשיו את הצחקת אותי. ברגע זה אני יושבת מול המחשב בחולצת טריקו קצרה. אין חורף!!!
חוץ מזה שאבא שלי אמור להגיע בעוד ארבעה ימים, ישר לתוך הלחץ שלי.
למה לחץ? את כבר מתחילה מראש להיכנס לתסריטים . בגלל זה אני חוזרת ואומרת להתחיל להכין דברים קודם, שלא הכל ייפול ברגע האחרון. אני מבינה שאביך יטוס איתך לארץ? אם כן זו המון עזרה.
אני חייבת לסיים לא יודעת מתי אצליח להיכנס שוב, כנראה הדף נעשה שוב כבד. אם את צריכה עצות אריזה ולקיחה וכו' אני תמיד כאן!!! מיס פרקיטל - אהבתי את זה! אף פעם לא שמתי לב שאני כזאת עינינית. והבעל שלי עוד תמיד מתלונן שאני מתקשקשת ומתקשקשת ולא מעשית...
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
עכשיו את הצחקת אותי.
להזכירך, אנחנו נשהה בצפון, ליד קרית שמונה.
בבקרים ובערבים עדיין קריר למדי בעונה זו..
בקיבוץ של הורי יש אחה"צ רוחות קרות.
תודה על ההשתתפות והצעת העזרה.
להזכירך, אנחנו נשהה בצפון, ליד קרית שמונה.
בבקרים ובערבים עדיין קריר למדי בעונה זו..
בקיבוץ של הורי יש אחה"צ רוחות קרות.
תודה על ההשתתפות והצעת העזרה.
-
- הודעות: 429
- הצטרפות: 19 אפריל 2003, 23:03
- דף אישי: הדף האישי של רונית_סלע*
המשך חיינו באפריקה 4
_את הרשימות ממש אני אעשה בשבוע האחרון.
כרגע רק מתכננת בראש דברים_
אז זהו- שהרשימות עוזרות להרגיע את להטוטי הזכירה בראש. זה מוריד המון מהלחץ, כי אז את לא אמורה לזכור את כל מה שעובר לך בראש.
שיעברו ימים טובים, רגועים ושמחים.
זה בטח כל כך קשה לדעת שאת עומדת להיפרד מבעלך לזמן רב כל כך. להיקרע בין השמחה לעצב.
מאחלת לכם שמעז ייצא מתוק @}
כרגע רק מתכננת בראש דברים_
אז זהו- שהרשימות עוזרות להרגיע את להטוטי הזכירה בראש. זה מוריד המון מהלחץ, כי אז את לא אמורה לזכור את כל מה שעובר לך בראש.
שיעברו ימים טובים, רגועים ושמחים.
זה בטח כל כך קשה לדעת שאת עומדת להיפרד מבעלך לזמן רב כל כך. להיקרע בין השמחה לעצב.
מאחלת לכם שמעז ייצא מתוק @}
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
זה בטח כל כך קשה לדעת שאת עומדת להיפרד מבעלך לזמן רב כל כך. להיקרע בין השמחה לעצב.
תודה על ההבנה. זה בדיוק זה.
תודה על ההבנה. זה בדיוק זה.
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
הלכתי לקניות. בסופר הקרוב אלינו.
אני יודעת שאסור לקנות שם מוצרים שמצריכים קירור, כי הם אינם מקפידים להפעיל גנרטור כשאין חשמל.
אצלנו דוקא יש חשמל.
נכנסתי, חשוך, אבל הדלת פתוחה.
כל המקררים הפתוחים מכוסים.
לפחות הפעם אין סירחון של בשר לא טרי.
ממילא אני צריכה רק מוצרים יבשים וחומרי ניקיון.
אספתי לי בעגלה מה שצריכה, והיגעתי לקופות.
רגע אחד, אין חשמל=הקופות לא עובדות...
ובאמת הקופאיות התגודדו להן בצד.
צדתי את עמבטה של אחת מהן, ושאלתי בסימני ידיים מה קורה.
היא ניגשה אלי, ואמרה שאין חשמל, אז הם סגורים.
"אז למה אתם לא שמים שלט בחוץ שסגור?!". אני מתעצבנת.
היא מהססת, מתייעצת רגע עם מישהו, ואז מובילה אותי לקופה הראשית.
מתחילים לעשות חשבון ידני.
הקופאית לוקחת בכל פעם את אחד המוצרים ,רצה למדף לבדוק את המחיר.
האיש שאליו הובלתי רושם על דף את שם המוצר והמחירים.
היו לידי עוד שתי נשים בקנו כמה דברים ועברו את אותו התהליך.
מתיש, ארוך, מזיעה, אבל בסוף הצלחנו!
יצאתי מהסופר המחניק לכיוון האוטו.
נוסעים לבאסטה של הירקות.
שם אני כבר מתקבלת בחיוכים ובברכות. כולם כבר מכירים אותי.
אני שואלת על מחירים, מקבלת הנחות מדומות.
כבר התחלתי להבין ולזכור את המספרים בסווהילית- ולכן גם מחירים, אז אני מבינה מה הם אומרים ביניהם, ויכולה להתווכח קצת בשפתם.
אני מתווכחת ,מתבדחת, צוחקת.
כרגיל, יש מי שסוחב עבורי את השקיות לאוטו.
וליד האוטו כבר אורב לי מוכר הוורדים.
מתחיל לקשקש בסווהילית. שמתי לב שאני כבר מבינה את רוב הדברים שלו, כי הוא תמיד חוזר על עצמו:
"טרי טרי, מהיום", מראה לי את הצבעים ומפרט אותם (זה כבר קל , אדום=redi ,ורוד=pinki ).
ואני שוב מתווכחת על המחיר, כי ,כרגיל, מנסה למכור ביוקר, ושוב אני מבינה את הסווהילית שלו, עד שהוא מתחיל קשקש במהירות משפטים שאין לי מושג מה הם...
אבל את המחירים אני מבינה, ומתעקשת על מחיר סביר, כמו שמחר לי פעם.
נותנת לו כסף, והוא מסרב להחזיר לי עודף. אני מתחילה לצחוק ועומדת על כך שיחזיר לי את העודף המגיע לי.
בסוף הוא מוציא מכיס מכנסיו את הכסף.
ואני נכנסת לאוטו בצחוק מתגלגל.
הכל משחק, כל המיקוח על המחירים כאן.
זה דיי מבדר בעיני.
הם מנסים. או שהולך להם, או שלא...
לזה בהחלט אתגעגע.
למוכרי הירקות שלי, לזה שסוחבים לי את השקיות הכבדות לאוטו, ואז הנהג יוצא מהאוטו ופותח מאחור בכדי להכניס את הסחורה.
לויכוח המחוייך עם מוכר הפרחים.
אחה"צ נלך לים.
אני כבר מתגעגעת לחול הבהיר, למים הנעימים.
יש כאן המון קוקוסים.
המקומיים יודעים לבשל עם זה מעדנים.
בעלי הביא הביתה לפני כמה ימים שרפרף מיוחד, שאליו מחוברת סכין, ועליו מגרדים את הפנים של הקוקוס.
שאלתי את העוזרת שלי אם היא יודעת לבשל עם קוקוס.
היא פתחה עיניים בהתלהבות, בטח שהיא יודעת, זה מאוד טעים! עוף, דגים, אורז.
היום הוצאת דגים מהפריזר.
נתתי לעוזרת כסף לקנות קוקוסים בבסטה ברחוב. היא התעקשה לקנות בעצמה, כדי לבחור את הטובים. לי הרי אין מושג איך יודעים שהקוקוס טובץ
פתחה אותם, התישבה על השרפרף, והתחילה לגרד את הלבן של הקוקוס במיומנות מדהימה.
לא מבשלים את בשר הקוקוס.
היא שפכה על הקוקוס המגורד מים, ואז העבירה דרך המסננת, כך שיצא מן חלב לבן.
עם זה מבשלים!
את המיץ של הקוקוס עצמו, היא כבר שפכה על הדגים.
חלק טיגנה וחלק לא, שיהיה מבחר.
טיגנה קצת בצל ועגבניות, שמה את הדגים, את החלב שהפיקה מהקוקוס המגורד.
יצא מעולה!
אני יודעת שאסור לקנות שם מוצרים שמצריכים קירור, כי הם אינם מקפידים להפעיל גנרטור כשאין חשמל.
אצלנו דוקא יש חשמל.
נכנסתי, חשוך, אבל הדלת פתוחה.
כל המקררים הפתוחים מכוסים.
לפחות הפעם אין סירחון של בשר לא טרי.
ממילא אני צריכה רק מוצרים יבשים וחומרי ניקיון.
אספתי לי בעגלה מה שצריכה, והיגעתי לקופות.
רגע אחד, אין חשמל=הקופות לא עובדות...
ובאמת הקופאיות התגודדו להן בצד.
צדתי את עמבטה של אחת מהן, ושאלתי בסימני ידיים מה קורה.
היא ניגשה אלי, ואמרה שאין חשמל, אז הם סגורים.
"אז למה אתם לא שמים שלט בחוץ שסגור?!". אני מתעצבנת.
היא מהססת, מתייעצת רגע עם מישהו, ואז מובילה אותי לקופה הראשית.
מתחילים לעשות חשבון ידני.
הקופאית לוקחת בכל פעם את אחד המוצרים ,רצה למדף לבדוק את המחיר.
האיש שאליו הובלתי רושם על דף את שם המוצר והמחירים.
היו לידי עוד שתי נשים בקנו כמה דברים ועברו את אותו התהליך.
מתיש, ארוך, מזיעה, אבל בסוף הצלחנו!
יצאתי מהסופר המחניק לכיוון האוטו.
נוסעים לבאסטה של הירקות.
שם אני כבר מתקבלת בחיוכים ובברכות. כולם כבר מכירים אותי.
אני שואלת על מחירים, מקבלת הנחות מדומות.
כבר התחלתי להבין ולזכור את המספרים בסווהילית- ולכן גם מחירים, אז אני מבינה מה הם אומרים ביניהם, ויכולה להתווכח קצת בשפתם.
אני מתווכחת ,מתבדחת, צוחקת.
כרגיל, יש מי שסוחב עבורי את השקיות לאוטו.
וליד האוטו כבר אורב לי מוכר הוורדים.
מתחיל לקשקש בסווהילית. שמתי לב שאני כבר מבינה את רוב הדברים שלו, כי הוא תמיד חוזר על עצמו:
"טרי טרי, מהיום", מראה לי את הצבעים ומפרט אותם (זה כבר קל , אדום=redi ,ורוד=pinki ).
ואני שוב מתווכחת על המחיר, כי ,כרגיל, מנסה למכור ביוקר, ושוב אני מבינה את הסווהילית שלו, עד שהוא מתחיל קשקש במהירות משפטים שאין לי מושג מה הם...
אבל את המחירים אני מבינה, ומתעקשת על מחיר סביר, כמו שמחר לי פעם.
נותנת לו כסף, והוא מסרב להחזיר לי עודף. אני מתחילה לצחוק ועומדת על כך שיחזיר לי את העודף המגיע לי.
בסוף הוא מוציא מכיס מכנסיו את הכסף.
ואני נכנסת לאוטו בצחוק מתגלגל.
הכל משחק, כל המיקוח על המחירים כאן.
זה דיי מבדר בעיני.
הם מנסים. או שהולך להם, או שלא...
לזה בהחלט אתגעגע.
למוכרי הירקות שלי, לזה שסוחבים לי את השקיות הכבדות לאוטו, ואז הנהג יוצא מהאוטו ופותח מאחור בכדי להכניס את הסחורה.
לויכוח המחוייך עם מוכר הפרחים.
אחה"צ נלך לים.
אני כבר מתגעגעת לחול הבהיר, למים הנעימים.
יש כאן המון קוקוסים.
המקומיים יודעים לבשל עם זה מעדנים.
בעלי הביא הביתה לפני כמה ימים שרפרף מיוחד, שאליו מחוברת סכין, ועליו מגרדים את הפנים של הקוקוס.
שאלתי את העוזרת שלי אם היא יודעת לבשל עם קוקוס.
היא פתחה עיניים בהתלהבות, בטח שהיא יודעת, זה מאוד טעים! עוף, דגים, אורז.
היום הוצאת דגים מהפריזר.
נתתי לעוזרת כסף לקנות קוקוסים בבסטה ברחוב. היא התעקשה לקנות בעצמה, כדי לבחור את הטובים. לי הרי אין מושג איך יודעים שהקוקוס טובץ
פתחה אותם, התישבה על השרפרף, והתחילה לגרד את הלבן של הקוקוס במיומנות מדהימה.
לא מבשלים את בשר הקוקוס.
היא שפכה על הקוקוס המגורד מים, ואז העבירה דרך המסננת, כך שיצא מן חלב לבן.
עם זה מבשלים!
את המיץ של הקוקוס עצמו, היא כבר שפכה על הדגים.
חלק טיגנה וחלק לא, שיהיה מבחר.
טיגנה קצת בצל ועגבניות, שמה את הדגים, את החלב שהפיקה מהקוקוס המגורד.
יצא מעולה!
-
- הודעות: 2041
- הצטרפות: 21 פברואר 2005, 22:27
- דף אישי: הדף האישי של מיצי_החתולה*
המשך חיינו באפריקה 4
_טיגנה קצת בצל ועגבניות, שמה את הדגים, את החלב שהפיקה מהקוקוס המגורד.
יצא מעולה!_
אני מריחה את זה עד כאן, ממממ.
יצא מעולה!_
אני מריחה את זה עד כאן, ממממ.
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
קחי ביס, הנה
-
- הודעות: 1
- הצטרפות: 10 מרץ 2006, 00:56
המשך חיינו באפריקה 4
פורים לנו כככ
המשך חיינו באפריקה 4
הי אורית!
את כבר כאן,במזה"ת?
אני מאחלת לך שינוי נטול לחצים,שגם אם יהיה קשה -תצליחי לפרק את הקושי לגורמים,ולהשען על מקורות הכוח שבך .
אחזור לבלוג שלך מדי פעם.אשמח אם תמשיכי לבקר גם אצלי-(בזמן האחרון אני מגיעה לדף שלי בערך פעמיים בשבוע...)
את כבר כאן,במזה"ת?
אני מאחלת לך שינוי נטול לחצים,שגם אם יהיה קשה -תצליחי לפרק את הקושי לגורמים,ולהשען על מקורות הכוח שבך .
אחזור לבלוג שלך מדי פעם.אשמח אם תמשיכי לבקר גם אצלי-(בזמן האחרון אני מגיעה לדף שלי בערך פעמיים בשבוע...)
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
הייייייי,תודה שקפצת לביקור.
אני עדיין באפריקה.
מגיעה לארץ בעוד שבועיים פחות יום... אבל מי סופר...
תודה על מילותייך.
רק דיברנו על זה שנרגעו אצלנו הפסקות החשמל, לפחות בבית שלנו, והנה נעלם החשמל בתשע בבוקר. עכשיו כבר אחת בצהריים, ומי יודע מתי יחזור.
במשרד של בעלי לעמות זאת, אין חשמל כל יום כל היום כבר שבועיים שלמים. לפעמים חוזר בלילה...
מזל שיש גנרטור, ושהוא מספיק גדול להחזיק גם את תנור האפיה, כי תכננתי לעשות עוף בתנור עם תפוחי אדמה לצהריים, ואולי גם להספיק לאפות עוגה.
עד שהכנסתי את העוף לתנור כבר נהיה קצת מאוחר. לא יודעת אם אספיק את העוגה היום.
אבל השניה אמרה לי בשלווה של מביני דבר "מקסימום תעשי את העוגה אחרי שסבא יבוא, או מחר".
נראה.
בנתיים יש התרגשות סביב הסבא המתקרב. יגיע אחה"צ.
וגם מתכוננים ליומולדת של הקטנה בעוד כמה ימים.
הגדולה כבר התחילה להכין קישוטים מנייר קרפ.
בכל פעם שיש לה חשק לזה, היא מתיישבת ועושה עוד קצת, פרחים צבעוניים, שרשראות לתליה.
אפילו הכינה כתר-יומולדת, ממנקי מקטרות נוצצים ופרחי נייר.
איזה כייף שלקישוטים אני כבר לא צריכה לדאוג.
הגעתו של אבי מסמנת ביתר שאת את התקרבות הנסיעה שלנו. אני יודעת שהזמן יטוס מעכשיו.
טוב, יש אור ירוק להתחיל לעשות רשימות, להתרגש, להילחץ ולהעצב.
איזה "סלט".
אני עדיין באפריקה.
מגיעה לארץ בעוד שבועיים פחות יום... אבל מי סופר...
תודה על מילותייך.
רק דיברנו על זה שנרגעו אצלנו הפסקות החשמל, לפחות בבית שלנו, והנה נעלם החשמל בתשע בבוקר. עכשיו כבר אחת בצהריים, ומי יודע מתי יחזור.
במשרד של בעלי לעמות זאת, אין חשמל כל יום כל היום כבר שבועיים שלמים. לפעמים חוזר בלילה...
מזל שיש גנרטור, ושהוא מספיק גדול להחזיק גם את תנור האפיה, כי תכננתי לעשות עוף בתנור עם תפוחי אדמה לצהריים, ואולי גם להספיק לאפות עוגה.
עד שהכנסתי את העוף לתנור כבר נהיה קצת מאוחר. לא יודעת אם אספיק את העוגה היום.
אבל השניה אמרה לי בשלווה של מביני דבר "מקסימום תעשי את העוגה אחרי שסבא יבוא, או מחר".
נראה.
בנתיים יש התרגשות סביב הסבא המתקרב. יגיע אחה"צ.
וגם מתכוננים ליומולדת של הקטנה בעוד כמה ימים.
הגדולה כבר התחילה להכין קישוטים מנייר קרפ.
בכל פעם שיש לה חשק לזה, היא מתיישבת ועושה עוד קצת, פרחים צבעוניים, שרשראות לתליה.
אפילו הכינה כתר-יומולדת, ממנקי מקטרות נוצצים ופרחי נייר.
איזה כייף שלקישוטים אני כבר לא צריכה לדאוג.
הגעתו של אבי מסמנת ביתר שאת את התקרבות הנסיעה שלנו. אני יודעת שהזמן יטוס מעכשיו.
טוב, יש אור ירוק להתחיל לעשות רשימות, להתרגש, להילחץ ולהעצב.
איזה "סלט".
-
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
המשך חיינו באפריקה 4
וואו אורית ההתרגשות בשיאה..
לא מספיקה לכתוב אצלי כלום באתר אבל תמיד נכנסת אליך, ונהנית להשתתף איתך.
שיעבור הכל בנעימים!
לא מספיקה לכתוב אצלי כלום באתר אבל תמיד נכנסת אליך, ונהנית להשתתף איתך.
שיעבור הכל בנעימים!
המשך חיינו באפריקה 4
נו? אבא הגיע? עוד שבועיים את כאן? תרימי טלפון כשאת מגיעה. סוף סוף ננסה לדבר כמו שצריך.
חיבוקים.
חיבוקים.
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
הימים עוברים.
אבא שלי כאן.
ממלא בשקט שלו את ביתינו.
איש שקט וצנוע. לא מבקש הרבה, מתלהב ומתפלא על כל שהוא אפריקאי, על הדלות, על חוסר היעילות.. הזכיר לי שגם אני הייתי פעם ככה.
כמה זמן עבר מאז...
יום אחד נכנסתי לסלון וראיתי אותו יושב על הספה בין הבנות ,שבהו בטלויזיה באותו הזמן, וקורא ספר.
פשוט נהנה מעצם השהיה במחיצתן.
אתמול הלכנו לים. לקח לו זמן "להשתחרר". דאג לקטנה שהגלים לא יטלטלו אותה.
בסוף לקחתי אני פיקוד על הקטנה ושלחתי אותו להנות מהמים הנעימים. בסוף הוא הצליח, להנות אני מתכוונת.
לא איש של ים. אבל גם אני לא. זוכרת היטב כמה זמן לקח לי להשתחרר ולהנות מהים כאן.
קינחנו בפיצה. היה ממש כייף.
רק שכחתי לקחת מצלמה .
היום נעשה יומולדת צנועה לקטנה. אתמול ציינו אות התאריך בבלונים ומתנה מאיתנו.
להיות היזמנתי את החברות.
נכין עוגה, קצת כיבוד.
זה יהיה גם מעין "מסיבת פרידה" שלי מהן. שלוש הנשים שקיבלו אותי בזרועות פתוחות ובאהבה לקבוצה שלהן.
אני שמחה שזה יצא כך, שיש איזו סיבה למסיבה, ובאותה ההזדמנו אפשר גם להיפרד.
בסופ"ש אולי ניסע לאי המקסים.
חודשים לא ביקרנו שם. זה יהיה מן פרידה גם לבנות ולי, וביקור מהנה לאבא שלי.
כבר התחלתי לעשות רשימות לאריזה.
הוצאתי את הנעליים שלי, שלא נעלתי מאז שעברנו לכאן, ניקיתי את האבק מהן.
צריכה עדיין להוציא בגדים ארוכים לקטנה ולי.
מרגישה כבר לחץ גדול מבפנים.
הגדולה עצובה ולא רגועה.
כשניסיתי לשאול אותה מה קורה, היא התחילה לבכות ואמרה שקשה לה המחשבה על הפרידה מאבא לזמן ארוך.
השניה אומרת שהיא חושבת רק על הדברים הטובים שתביא הנסיעה, ומשתדלת לא לחשוב על הדברים ה"רעים".
אז אחת חושבת על הדברים הטובים, השניה על הדברים הרעים, השלישית רק על מה שהיום.
רק אני צריכה לחשוב על הכל, על מה שהיום, על מה שמחר,על הטובים ועל הרעים.
וקשה להכיל את הכל, קשה להישאר ממוקדת.
התרגשות גדולה, עצב גדול, שמחה ואושר, אהבה.
אבא שלי כאן.
ממלא בשקט שלו את ביתינו.
איש שקט וצנוע. לא מבקש הרבה, מתלהב ומתפלא על כל שהוא אפריקאי, על הדלות, על חוסר היעילות.. הזכיר לי שגם אני הייתי פעם ככה.
כמה זמן עבר מאז...
יום אחד נכנסתי לסלון וראיתי אותו יושב על הספה בין הבנות ,שבהו בטלויזיה באותו הזמן, וקורא ספר.
פשוט נהנה מעצם השהיה במחיצתן.
אתמול הלכנו לים. לקח לו זמן "להשתחרר". דאג לקטנה שהגלים לא יטלטלו אותה.
בסוף לקחתי אני פיקוד על הקטנה ושלחתי אותו להנות מהמים הנעימים. בסוף הוא הצליח, להנות אני מתכוונת.
לא איש של ים. אבל גם אני לא. זוכרת היטב כמה זמן לקח לי להשתחרר ולהנות מהים כאן.
קינחנו בפיצה. היה ממש כייף.
רק שכחתי לקחת מצלמה .
היום נעשה יומולדת צנועה לקטנה. אתמול ציינו אות התאריך בבלונים ומתנה מאיתנו.
להיות היזמנתי את החברות.
נכין עוגה, קצת כיבוד.
זה יהיה גם מעין "מסיבת פרידה" שלי מהן. שלוש הנשים שקיבלו אותי בזרועות פתוחות ובאהבה לקבוצה שלהן.
אני שמחה שזה יצא כך, שיש איזו סיבה למסיבה, ובאותה ההזדמנו אפשר גם להיפרד.
בסופ"ש אולי ניסע לאי המקסים.
חודשים לא ביקרנו שם. זה יהיה מן פרידה גם לבנות ולי, וביקור מהנה לאבא שלי.
כבר התחלתי לעשות רשימות לאריזה.
הוצאתי את הנעליים שלי, שלא נעלתי מאז שעברנו לכאן, ניקיתי את האבק מהן.
צריכה עדיין להוציא בגדים ארוכים לקטנה ולי.
מרגישה כבר לחץ גדול מבפנים.
הגדולה עצובה ולא רגועה.
כשניסיתי לשאול אותה מה קורה, היא התחילה לבכות ואמרה שקשה לה המחשבה על הפרידה מאבא לזמן ארוך.
השניה אומרת שהיא חושבת רק על הדברים הטובים שתביא הנסיעה, ומשתדלת לא לחשוב על הדברים ה"רעים".
אז אחת חושבת על הדברים הטובים, השניה על הדברים הרעים, השלישית רק על מה שהיום.
רק אני צריכה לחשוב על הכל, על מה שהיום, על מה שמחר,על הטובים ועל הרעים.
וקשה להכיל את הכל, קשה להישאר ממוקדת.
התרגשות גדולה, עצב גדול, שמחה ואושר, אהבה.
המשך חיינו באפריקה 4
וקשה להכיל את הכל, קשה להישאר ממוקדת
איתך.
איתך.
-
- הודעות: 2041
- הצטרפות: 21 פברואר 2005, 22:27
- דף אישי: הדף האישי של מיצי_החתולה*
-
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
המשך חיינו באפריקה 4
יקרה!
שכחת שפורים כעת, וברחובות רואים המון תחפושות.
היום היה נעים מבחינת מזג האוויר אבל עדיין לא מתאים ללכת לים.
אבל לחגוג יום הולדת זה ממש חגיגת פורים....ואפשר להמחיז את סיפור המגילה.
הקטן שלי היה אחשווראש והאמצעי מורדכי,אני המן וכל היתר נהנהו מההצגה.
שהאריזה תעבור בשלום, ושתחזרו בביטחה לארצינו הקטנטונת...
ושאבא שבא והאבא שנשאר ישארו קשורים וקשובים.
מקווה שהנסיעה תעבור בקלות!
חג שמח ומזל טוב ליום ההולדת,
שכחת שפורים כעת, וברחובות רואים המון תחפושות.
היום היה נעים מבחינת מזג האוויר אבל עדיין לא מתאים ללכת לים.
אבל לחגוג יום הולדת זה ממש חגיגת פורים....ואפשר להמחיז את סיפור המגילה.
הקטן שלי היה אחשווראש והאמצעי מורדכי,אני המן וכל היתר נהנהו מההצגה.
שהאריזה תעבור בשלום, ושתחזרו בביטחה לארצינו הקטנטונת...
ושאבא שבא והאבא שנשאר ישארו קשורים וקשובים.
מקווה שהנסיעה תעבור בקלות!
חג שמח ומזל טוב ליום ההולדת,
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
תודה לכולכן.
אמא דובה (שוב אני תוהה אם אנחנו מכירות...), כן, כמעט שכחתי שפורים עכשיו.
הזכירו לי שידורי הרדיו שאבא שלי מקשיב להם כל היום דרך המחשב.
ואת אולי שכחת שהאנשים שבאו ליום ההולדת אינם יהודים ואינם דוברים עברית, והאמת שלא היה לי כוח לנסות ולעשות את היומולדת בסימן פורים , למרות שהיתה לי מחשבה כזאת, כי המוזמנים אינם יודעים את שירי פורים ולא מכירים את הסיפור כולו. ועם כל האנרגיה שלי, שמופנית כרגע לנסיעה ולפרידה המתקרבת, לא נשאר בי כוחות לנסות ולעשות מסיבת פורים עם אנשים שאינם יודעים במה מדובר.
היתה מסיבה צנועה ונעימה. כולם נהנו.
הגדולה, כרגיל, התחפשה לליצן והפעילה את הילדים.
השניה, כרגיל, היתה זועפת בהתחלה על כך שאנחנו מעיזים לעשות מסיבת יומולדת למישהו אחר- ולא רק לה, אבל אחר כך התרצתה.
והקטנה, כרגיל, הסתדרה עם הכל ועם כולם, נהנתה מהמתנות ומתשומת הלב.
נפרדתי מהנשים נעימות האלה, דיברנו, החלפנו דעות על החיים כאן ועל החיים בכלל.
עכשיו אני פנויה לחלוטין למצוא פעילויות לאבא שלי, שמסתבר שמשתעמם קצת בישיבה הממושכת בבית ,שאינו רגילו לה, ולהתכונן לנסיעה שלנו.
אתמול בערב בעלי הביא איתו את הכרטיסי טיסה.
עכשיו זה מרגיש באמת סופי שכזה.
וזהו, בעוד שבוע נוסעים. מזה זה נוסעים, טסים...
לפעמים אני מרגישה מן בהלה כזאת ,"רגליים קרות", כאילו חכו רגע! מי אמר שאפשר כבר לזוז?? אני צריכה עוד קצת זמן להיפרד, להתרגל לרעיון!
אבל ברגע הבא אני מבינה\נזכרת שכל דחיה היא בבחינת "דחיית הקץ".
אני נוסעת כי אני רוצה, כי צריכה זמן מנוחה בארץ.
אמא דובה (שוב אני תוהה אם אנחנו מכירות...), כן, כמעט שכחתי שפורים עכשיו.
הזכירו לי שידורי הרדיו שאבא שלי מקשיב להם כל היום דרך המחשב.
ואת אולי שכחת שהאנשים שבאו ליום ההולדת אינם יהודים ואינם דוברים עברית, והאמת שלא היה לי כוח לנסות ולעשות את היומולדת בסימן פורים , למרות שהיתה לי מחשבה כזאת, כי המוזמנים אינם יודעים את שירי פורים ולא מכירים את הסיפור כולו. ועם כל האנרגיה שלי, שמופנית כרגע לנסיעה ולפרידה המתקרבת, לא נשאר בי כוחות לנסות ולעשות מסיבת פורים עם אנשים שאינם יודעים במה מדובר.
היתה מסיבה צנועה ונעימה. כולם נהנו.
הגדולה, כרגיל, התחפשה לליצן והפעילה את הילדים.
השניה, כרגיל, היתה זועפת בהתחלה על כך שאנחנו מעיזים לעשות מסיבת יומולדת למישהו אחר- ולא רק לה, אבל אחר כך התרצתה.
והקטנה, כרגיל, הסתדרה עם הכל ועם כולם, נהנתה מהמתנות ומתשומת הלב.
נפרדתי מהנשים נעימות האלה, דיברנו, החלפנו דעות על החיים כאן ועל החיים בכלל.
עכשיו אני פנויה לחלוטין למצוא פעילויות לאבא שלי, שמסתבר שמשתעמם קצת בישיבה הממושכת בבית ,שאינו רגילו לה, ולהתכונן לנסיעה שלנו.
אתמול בערב בעלי הביא איתו את הכרטיסי טיסה.
עכשיו זה מרגיש באמת סופי שכזה.
וזהו, בעוד שבוע נוסעים. מזה זה נוסעים, טסים...
לפעמים אני מרגישה מן בהלה כזאת ,"רגליים קרות", כאילו חכו רגע! מי אמר שאפשר כבר לזוז?? אני צריכה עוד קצת זמן להיפרד, להתרגל לרעיון!
אבל ברגע הבא אני מבינה\נזכרת שכל דחיה היא בבחינת "דחיית הקץ".
אני נוסעת כי אני רוצה, כי צריכה זמן מנוחה בארץ.
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
ובעוד אני מתכננת ללכת אחה"צ לבריכה, נפתחו ערובות השמיים והגשם שכולם יחלו לו היגיע סוף סוף.
סופת רעמים וברקים וגשם זלעפות אפריקאי אמיתי, שבא וסחף איתו מיד את זרם החשמל שלנו...
אחרי ארוחת הבוקר ישבתי ודיברתי עם אבי, על פוליטיקה, על ה"יהודי הנודד", ועל כל מיני קרובי משפחה נשכחים.
נהניתי כלכך.
סופת רעמים וברקים וגשם זלעפות אפריקאי אמיתי, שבא וסחף איתו מיד את זרם החשמל שלנו...
אחרי ארוחת הבוקר ישבתי ודיברתי עם אבי, על פוליטיקה, על ה"יהודי הנודד", ועל כל מיני קרובי משפחה נשכחים.
נהניתי כלכך.
-
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
המשך חיינו באפריקה 4
איזה יופי, אורית. נראה שנוכחותו של אביך והשיחות עמו נותנים קצה של חוט קצת לאיך שיהיה בארץ.
טעם של שיחות נעימות, שלוה בהתנהלות עם קרובי משפחה שכבר מכירים, בלי צורך במחוות נימוס הכרחיות..
ובכלל כל הארועים- הים והגלים...,הגשם, הפגישה האחרונה עם החברות, היומולדת שאבא הספיק לחגוג עם הקטנה,
נראה בסימן טוב כזה של תנועה.
בכל אופן מקוה שהפרידה לא תקשה על הקליטה, ושכולכן תסתגלנה...
חיבוק לכל אחת מכן... לבתך הקטנה ולי יש יומולדת באותו יום...! גם לה חיבוק..
טעם של שיחות נעימות, שלוה בהתנהלות עם קרובי משפחה שכבר מכירים, בלי צורך במחוות נימוס הכרחיות..
ובכלל כל הארועים- הים והגלים...,הגשם, הפגישה האחרונה עם החברות, היומולדת שאבא הספיק לחגוג עם הקטנה,
נראה בסימן טוב כזה של תנועה.
בכל אופן מקוה שהפרידה לא תקשה על הקליטה, ושכולכן תסתגלנה...
חיבוק לכל אחת מכן... לבתך הקטנה ולי יש יומולדת באותו יום...! גם לה חיבוק..
-
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
המשך חיינו באפריקה 4
הי אורית
לאחרונה אני נכנסת לכאן די מעט. עשיתי עכשיו השלמת קריאה בבלוג שלך
כמה שינויים, ואוו!
ועוד כמה ימים את כבר בארץ.
מקוה שהפרידה לא תקשה על הקליטה, ושכולכן תסתגלנה
ומזל טוב לקטנה!
לאחרונה אני נכנסת לכאן די מעט. עשיתי עכשיו השלמת קריאה בבלוג שלך
כמה שינויים, ואוו!
ועוד כמה ימים את כבר בארץ.
מקוה שהפרידה לא תקשה על הקליטה, ושכולכן תסתגלנה
ומזל טוב לקטנה!
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
תודה גמד ו עירית לוי.
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
היום עוד יום.
מידי פעם יורד גשם שמצנן את האויר, שמתעקש להישאר לח מאוד..
נסעתי עם אבי לסיבוב קניות קצר.
על הדרך, בצד הכביש, ישנה בסטה שמוכרים בה מכנסיים קצרים. בעלי היציע לאבי לקנות לעצמו שם מכנסיים בזול.
הזכרתי את זה לפני שיצאנו מהבית, ואבי ביקש שאקח איתנו מצלמה.
קנינו את מה שצריך, ועצרנו ליד מוכר המכנסיים.
שתבינו, ה"בסטה" הזאת זה כולה מסגרת עץ שעליה מתוחים חוטים שעליהם תלויים זוגות של מכנסיים קצרים בקולבים, תחת כיפת השמיים.
ירדנו, צילמנו, אבי בחר לו שני זוגות מתאימים, וביקש שאצלם אותו "מודד" אותם על רקע הבסטה, ואחר כך גם ליד המוכר, שהצטרף לתמונה בשמחה.
ואחר כך הויכוח הצפוי על המחיר, שהתחיל במחיר מגוחך וירד בסוף למחיר סביר. ואבא שלי, שקונה לעצמו תמיד רק את ההכרחי, מפעט פשטותו, (שעכשיו הצטרפה אליה מן חרדה כלכלית עקב התפרקות הקיבוץ), החזיק בידיו שני זוגות חדשים-משומשים של מכנסיים קצרים, שמח ומשועשע שוב מהאפריקאיות של כל הסיטואציה.
עוד יום.
מוסיפה כאן עוד משהו, בשקט בשקט מפעט עין הרע, שבכל העיר, ואפילו שני בתים מאיתנו, אין חשמל כל יום כל היום (חוזר רק בערב).
ורק כאן, אצלנו ואצל כמה שכנים מסביבנו, יש חשמל באופן רציף כבר שבועיים (חוץ מהפסקות מזדמנות).
שששש......
מידי פעם יורד גשם שמצנן את האויר, שמתעקש להישאר לח מאוד..
נסעתי עם אבי לסיבוב קניות קצר.
על הדרך, בצד הכביש, ישנה בסטה שמוכרים בה מכנסיים קצרים. בעלי היציע לאבי לקנות לעצמו שם מכנסיים בזול.
הזכרתי את זה לפני שיצאנו מהבית, ואבי ביקש שאקח איתנו מצלמה.
קנינו את מה שצריך, ועצרנו ליד מוכר המכנסיים.
שתבינו, ה"בסטה" הזאת זה כולה מסגרת עץ שעליה מתוחים חוטים שעליהם תלויים זוגות של מכנסיים קצרים בקולבים, תחת כיפת השמיים.
ירדנו, צילמנו, אבי בחר לו שני זוגות מתאימים, וביקש שאצלם אותו "מודד" אותם על רקע הבסטה, ואחר כך גם ליד המוכר, שהצטרף לתמונה בשמחה.
ואחר כך הויכוח הצפוי על המחיר, שהתחיל במחיר מגוחך וירד בסוף למחיר סביר. ואבא שלי, שקונה לעצמו תמיד רק את ההכרחי, מפעט פשטותו, (שעכשיו הצטרפה אליה מן חרדה כלכלית עקב התפרקות הקיבוץ), החזיק בידיו שני זוגות חדשים-משומשים של מכנסיים קצרים, שמח ומשועשע שוב מהאפריקאיות של כל הסיטואציה.
עוד יום.
מוסיפה כאן עוד משהו, בשקט בשקט מפעט עין הרע, שבכל העיר, ואפילו שני בתים מאיתנו, אין חשמל כל יום כל היום (חוזר רק בערב).
ורק כאן, אצלנו ואצל כמה שכנים מסביבנו, יש חשמל באופן רציף כבר שבועיים (חוץ מהפסקות מזדמנות).
שששש......
-
- הודעות: 282
- הצטרפות: 31 ינואר 2005, 15:12
- דף אישי: הדף האישי של עינת_טל*
המשך חיינו באפריקה 4
התגנב חשד לליבי,שלא לאמר,חשש,ואולי אפילו בהלה קטנה - מה עתידו של הבלוג כשתעברי לישראל ???
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
מה עתידו של הבלוג כשתעברי לישראל ???
לא יודעת.... אדע כשאהיה שם...
לא יודעת.... אדע כשאהיה שם...
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
הגשם תלוי באויר כל הזמן.
ויורד לפרקים.
אולי לא מספיק בכדי להחזיר את החשמל לעיר, אבל מספיק בכדי לבטל את הנסיעה לאי המקסים.
אז יום ראשון-שבתון מבלים בבית לצערי.
ההתרגשות מתעבה בתוכי, במקביל גם עצב.
מוזר לי שבעלי אינו שותף להתרגשות לקראת, אלא רק לעצב.
ויורד לפרקים.
אולי לא מספיק בכדי להחזיר את החשמל לעיר, אבל מספיק בכדי לבטל את הנסיעה לאי המקסים.
אז יום ראשון-שבתון מבלים בבית לצערי.
ההתרגשות מתעבה בתוכי, במקביל גם עצב.
מוזר לי שבעלי אינו שותף להתרגשות לקראת, אלא רק לעצב.
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
גיסתי חזרה לכאן, אחרי שהות של כמה חודשים בארץ, עם תינוק חדש.
היא ביקשה את עזרתי בשימוש במנשא ובהנקה בשכיבה.
נעניתי בשמחה ובהנאה.ברגע הראשון חששתי שלא אזכור איך משתמשים במנשא, אבל נהניתי להבין שאני עדיין זוכרת היטב, והראיתי לה בקלילות איך להכניס את התינוק ולשאת אותו בנוחות.
זה עורר בי געגועים לימים בהם נשאתי תינוק עלי במנשא רוב שעות היום. עם כל הקושי, עם השרירים התפוסים, עם העייפות הנילווית, עם הכייף שבתינוק קטן שנולד מתוכי.
היא ביקשה את עזרתי בשימוש במנשא ובהנקה בשכיבה.
נעניתי בשמחה ובהנאה.ברגע הראשון חששתי שלא אזכור איך משתמשים במנשא, אבל נהניתי להבין שאני עדיין זוכרת היטב, והראיתי לה בקלילות איך להכניס את התינוק ולשאת אותו בנוחות.
זה עורר בי געגועים לימים בהם נשאתי תינוק עלי במנשא רוב שעות היום. עם כל הקושי, עם השרירים התפוסים, עם העייפות הנילווית, עם הכייף שבתינוק קטן שנולד מתוכי.
-
- הודעות: 130
- הצטרפות: 09 אוקטובר 2004, 01:03
- דף אישי: הדף האישי של שרון_המתחדשת*
המשך חיינו באפריקה 4
גיסתי חזרה לכאן, אחרי שהות של כמה חודשים בארץ, עם תינוק חדש
אז אולי זו ההזדמנות להודות לך שוב על ההסברים והתמיכה{@
היום עשיתי יום השלמות של קניות שהמנשא עלי והידיים פנויות לבחור ולברור.
וואלה זה היה כיף:-D
אז אולי זו ההזדמנות להודות לך שוב על ההסברים והתמיכה{@
היום עשיתי יום השלמות של קניות שהמנשא עלי והידיים פנויות לבחור ולברור.
וואלה זה היה כיף:-D
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
הגדולה הכי מתקשה מכולנו להשלים עם הפרידה מאבא.
הבוקר היא התעוררה עם חום גבוה, כאבי ראש, והרגשה כללית איומה. בקושי עומדת על הרגליים.אפילו היקיאה פעם אחת.
כך, פתאום, בין לילה היא חלתה כל כך.
בהתחלה חשבתי להניח לה להבריא בעצמה, כמו שתמיד אנחנו עושים.רק להעזר בתרופות הצמחיות ולתת לגוף לעשות את שלו.
אבל אז נזכרתי שאנחנו אמורים לטוס בעוד יומיים. ויש כאן תמיד את החשש למלריה, שכדאי לשלול, בעיקר אם מתכננים נסיעה.
אז הלכנו לרופא.
דקירה באצבע, אין מלריה.
יש דלקת גרון. חיידקית.
צריך אנטיביוטיקה.
מזל שהיא כבר יודעת לבלוע כדורים. קיבלנו טיפול לשלושה ימים. לפחות קצר.
היא בלעה את הכדורים ונסענו הביתה, הילדה עדיין מרגישה נורא. נרדמת כל הזמן. לפחות החום ירד מעצמו.
בבית עשתה אמבטיה קצרה, היקיאה שוב, והלכה לישון.
קמה קצת, שוב נירדמה.
אפילו נתתי לה אקמול אחד. הכל בכדי לזרז החלמה. משהו שבדרך אני נמנעת ממנו.
עכשיו התעוררה, אכלה קצת מרק. מרגישה קצת יותר טוב.
ואני, יש לי כבר ערפל במוח.
חשבתי שיהיה לי זמן להתרכז בנסיעה, בפרידה מבעלי, באריזה.
במקום זה התרוצצתי כל היום, בין המרפאה לטיפול בחולה, לבישול מרק לצהריים, לקניות אחרונות.
ופתאום כבר ארבע אחה"צ.
ובכלל שכחתי לספר שלשניה עשו היום צמות אפריקאיות בכל הראש.
בתוך כל הבלגן והדאגה לחולה, גם היגיע חברה של העוזרת שלנו, ושתיהן התישבו סביב השניה ועשו לה צמות קטנות בכל הראש.
בזמן שיצאנו למרפאה וכולי, הן עסקו בעבודתן.
מזל שסבא היה כאן וכך לשניה לא היתה בעיה להישאר בבית.
מחר כבר צריך לארוז.
הוצאתי לי איזה ז'קט פליז ולקטנה כמה חליפות חמות ,מתאים לצפון הקר שם נגור.
עייפתי.
הבוקר היא התעוררה עם חום גבוה, כאבי ראש, והרגשה כללית איומה. בקושי עומדת על הרגליים.אפילו היקיאה פעם אחת.
כך, פתאום, בין לילה היא חלתה כל כך.
בהתחלה חשבתי להניח לה להבריא בעצמה, כמו שתמיד אנחנו עושים.רק להעזר בתרופות הצמחיות ולתת לגוף לעשות את שלו.
אבל אז נזכרתי שאנחנו אמורים לטוס בעוד יומיים. ויש כאן תמיד את החשש למלריה, שכדאי לשלול, בעיקר אם מתכננים נסיעה.
אז הלכנו לרופא.
דקירה באצבע, אין מלריה.
יש דלקת גרון. חיידקית.
צריך אנטיביוטיקה.
מזל שהיא כבר יודעת לבלוע כדורים. קיבלנו טיפול לשלושה ימים. לפחות קצר.
היא בלעה את הכדורים ונסענו הביתה, הילדה עדיין מרגישה נורא. נרדמת כל הזמן. לפחות החום ירד מעצמו.
בבית עשתה אמבטיה קצרה, היקיאה שוב, והלכה לישון.
קמה קצת, שוב נירדמה.
אפילו נתתי לה אקמול אחד. הכל בכדי לזרז החלמה. משהו שבדרך אני נמנעת ממנו.
עכשיו התעוררה, אכלה קצת מרק. מרגישה קצת יותר טוב.
ואני, יש לי כבר ערפל במוח.
חשבתי שיהיה לי זמן להתרכז בנסיעה, בפרידה מבעלי, באריזה.
במקום זה התרוצצתי כל היום, בין המרפאה לטיפול בחולה, לבישול מרק לצהריים, לקניות אחרונות.
ופתאום כבר ארבע אחה"צ.
ובכלל שכחתי לספר שלשניה עשו היום צמות אפריקאיות בכל הראש.
בתוך כל הבלגן והדאגה לחולה, גם היגיע חברה של העוזרת שלנו, ושתיהן התישבו סביב השניה ועשו לה צמות קטנות בכל הראש.
בזמן שיצאנו למרפאה וכולי, הן עסקו בעבודתן.
מזל שסבא היה כאן וכך לשניה לא היתה בעיה להישאר בבית.
מחר כבר צריך לארוז.
הוצאתי לי איזה ז'קט פליז ולקטנה כמה חליפות חמות ,מתאים לצפון הקר שם נגור.
עייפתי.
-
- הודעות: 252
- הצטרפות: 22 מרץ 2005, 13:59
- דף אישי: הדף האישי של חמוטל_בת_חוה*
המשך חיינו באפריקה 4
אוריתי
האם אתם כבר בדרך? היינו היום בטיול בכרמל. אמרתי לתום שאני חושבת שאתם בדיוק בדרך לארץ, והוא אמר שהוא היה רוצה שתבואו ישר משדה התעופה לטיול... מצחיק איך שילדים מסוגלים להאמין לחלוטין בפנטזיות שלהם... אני חושבת עלייך, מחכה לבואך!!! הטלפון של אמא שלי נמצא בדף שלי כרגע. צלצלי כשתרגעי מהדרך?
נשיקות
האם אתם כבר בדרך? היינו היום בטיול בכרמל. אמרתי לתום שאני חושבת שאתם בדיוק בדרך לארץ, והוא אמר שהוא היה רוצה שתבואו ישר משדה התעופה לטיול... מצחיק איך שילדים מסוגלים להאמין לחלוטין בפנטזיות שלהם... אני חושבת עלייך, מחכה לבואך!!! הטלפון של אמא שלי נמצא בדף שלי כרגע. צלצלי כשתרגעי מהדרך?
נשיקות
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
תודה חמוטל. כבר הולכת לרשום את הטלפון.
כן, היום אנחנו טסים.
אחרי יומיים של מחלה של הגדולה, עם חום גבוה.
אחרי לילות ללא שינה, מפאת דאגה, מפאת מחלה, מפאת לחץ, מפאת הפסקות חשמל.
רק אתמול בערב הצלתחתי לאסוף את עצמי ולארוז.
תוך שעתיים הכל במזוודות.
מרגישה את הלחץ והדאגה מאיך נעבור את המסע הארוך הזה, ואיך הגדולה תרגיש.
בדרך כלל הדאגה מתחלקת ביני לבין בעלי. הפעם אני לבדי.
נכון שיש את סבא שיעזור, אבל זה לא אותו הדבר.
יש גם את עצב הפרידה שהוא ענקי ועמוק.
הדמעות פשוט באות מעליהן רק למחשבה על כך.
זהו.
בהצלחה לנו.
במסע לארץ.
בשהיה בארץ.
בהמשך דרכינו.
כן, היום אנחנו טסים.
אחרי יומיים של מחלה של הגדולה, עם חום גבוה.
אחרי לילות ללא שינה, מפאת דאגה, מפאת מחלה, מפאת לחץ, מפאת הפסקות חשמל.
רק אתמול בערב הצלתחתי לאסוף את עצמי ולארוז.
תוך שעתיים הכל במזוודות.
מרגישה את הלחץ והדאגה מאיך נעבור את המסע הארוך הזה, ואיך הגדולה תרגיש.
בדרך כלל הדאגה מתחלקת ביני לבין בעלי. הפעם אני לבדי.
נכון שיש את סבא שיעזור, אבל זה לא אותו הדבר.
יש גם את עצב הפרידה שהוא ענקי ועמוק.
הדמעות פשוט באות מעליהן רק למחשבה על כך.
זהו.
בהצלחה לנו.
במסע לארץ.
בשהיה בארץ.
בהמשך דרכינו.
-
- הודעות: 282
- הצטרפות: 31 ינואר 2005, 15:12
- דף אישי: הדף האישי של עינת_טל*
המשך חיינו באפריקה 4
בהצלחה לכם.
הלוואי והארץ תספק את מה שציפיתם ממנה.
הלוואי והארץ תספק את מה שציפיתם ממנה.
-
- הודעות: 130
- הצטרפות: 09 אוקטובר 2004, 01:03
- דף אישי: הדף האישי של שרון_המתחדשת*
המשך חיינו באפריקה 4
הלוואי והארץ תספק את מה שציפיתם ממנה
מצטרפת לכל מילה!!!
מצטרפת לכל מילה!!!
-
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
המשך חיינו באפריקה 4
_בהצלחה לנו.
במסע לארץ.
בשהיה בארץ.
בהמשך דרכינו._
מצטרפת לתפילה. אמן.
במסע לארץ.
בשהיה בארץ.
בהמשך דרכינו._
מצטרפת לתפילה. אמן.
-
- הודעות: 281
- הצטרפות: 31 מרץ 2003, 09:12
- דף אישי: הדף האישי של רינ_צ'י*
המשך חיינו באפריקה 4
מצטרפת לתפילה. אמן.
-
- הודעות: 156
- הצטרפות: 18 ינואר 2005, 11:32
- דף אישי: הדף האישי של רורי_ב*
המשך חיינו באפריקה 4
ברוכה השבה הביתה!
-
- הודעות: 3305
- הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
- דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*
המשך חיינו באפריקה 4
וואו !! ואני חשבתי שיש עוד קצת זמן ושלחתי לך מייל שמקווה שיגיע אלייך באשר את.
ברוכה השבה מאחלת לך את כל הטוב שנוכל להציע לך בארצנו הקטנטונת
ברוכה השבה מאחלת לך את כל הטוב שנוכל להציע לך בארצנו הקטנטונת
-
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
המשך חיינו באפריקה 4
ברוכה השבה הביתה!
כמה מרגש!
כמה מרגש!
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
ואוו.
נכנסתי עכשיו וראיתי את כל הברכות.
מרגש אותי מאוד.
תודה גדולה לכולכן נשים יקרות, באשר אתן.
היגענו אתמול מוקדם בבוקר.
אני בעטרף של איגונים, קניות, סידורים.
עדיין בהלם, תוך כדי התארגנות לקראת הנסיעה צפונה, הביתה.
אתם יכולים להגיד שכבר האביב היגיע, אבל אנחנו נחתנו בחמש בבוקר, 11 מעלות צלסיוס, קפאנו מקור!
בכל מיקרה, עדיין לא היגעתי לשלב של "להנות".
מן כהות חושים שכזאת.
אני מעריכה שכל הרגשות יציפו לבסוף.
אולי כשאגיע הביתה ממש, לקיבוץ הולדתי, ואולי פשוט הזמן יעשה את שלו, עד שירד לי האסימון שאני כאן לתקופה ארוכה יותר, ושאין ממש לחץ של זמן, ושבעלי לא איתנו ואני מתגעגעת כל כך...
אבל יש גם כיף.
כיף לצאת החוצה לרחוב בלי פחד, בלי להרגיש לא שייך, ללכת לירקן, לקונדיטוריה, לבנק, לסופר.
להיכנס לבית מרקחת ולדעת שאני קונה מוצרים איכותיים באמת, ומכל דבר יש מבחר וכל מיני סוגים.
ובחנויות יש הכל מהכל מבלי לחרוש את כל העיר.
זה נעים.
אולי אני צריכה לפתוח דף אחר לביקור הארוך הזה.
נראה.
<סליחה אם כתוב קצת מבולבל >
נכנסתי עכשיו וראיתי את כל הברכות.
מרגש אותי מאוד.
תודה גדולה לכולכן נשים יקרות, באשר אתן.
היגענו אתמול מוקדם בבוקר.
אני בעטרף של איגונים, קניות, סידורים.
עדיין בהלם, תוך כדי התארגנות לקראת הנסיעה צפונה, הביתה.
אתם יכולים להגיד שכבר האביב היגיע, אבל אנחנו נחתנו בחמש בבוקר, 11 מעלות צלסיוס, קפאנו מקור!
בכל מיקרה, עדיין לא היגעתי לשלב של "להנות".
מן כהות חושים שכזאת.
אני מעריכה שכל הרגשות יציפו לבסוף.
אולי כשאגיע הביתה ממש, לקיבוץ הולדתי, ואולי פשוט הזמן יעשה את שלו, עד שירד לי האסימון שאני כאן לתקופה ארוכה יותר, ושאין ממש לחץ של זמן, ושבעלי לא איתנו ואני מתגעגעת כל כך...
אבל יש גם כיף.
כיף לצאת החוצה לרחוב בלי פחד, בלי להרגיש לא שייך, ללכת לירקן, לקונדיטוריה, לבנק, לסופר.
להיכנס לבית מרקחת ולדעת שאני קונה מוצרים איכותיים באמת, ומכל דבר יש מבחר וכל מיני סוגים.
ובחנויות יש הכל מהכל מבלי לחרוש את כל העיר.
זה נעים.
אולי אני צריכה לפתוח דף אחר לביקור הארוך הזה.
נראה.
<סליחה אם כתוב קצת מבולבל >
-
- הודעות: 2401
- הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*
המשך חיינו באפריקה 4
לאחר התלבטות, בכל זאת פתחתי דף חדש, ביקור ארוך בארץ. @}
-
- הודעות: 37
- הצטרפות: 13 יולי 2008, 18:22
- דף אישי: הדף האישי של רוני_נני*
המשך חיינו באפריקה 4
כל הכבוד לכם
הלואי עלינו שנלמד מכם
אני רוצה לבקש משהו
שתארגנו מפגש שבו תסבירו ותרצו לאנשים סקרנים מה למדתם בדרכיכם
זה יכול להיות ענק
אנשים ישלמו כסף (לא שזו המטרה) בשביל לשמוע מפיכם מה שעשיתם ומה שהיה
כולל תמונות ועוד פריטים
זה יכול לבוא ולהסביר לאנשים מה קורה כשעושים מה שאתם עשיתםם
הרבה אנשים היו רוצים לנסות אבל לא מאים להם בדיוק ולא נוח או פשוט קשה או שאין זמן
ככה זה אצלי
והייתי רוצה לראות איך זה לחיות כמו שחייתם
לראות אם זה יכול להתאים לי
אם זה יכול ללמד אותי משהו
וזה כן !
אשמח לעזור ולחשוב על הרעיון
אשמח להגיע ולצפות ולהאזין בשקיקה באירוע כזה
ואם זה נשמע חיובי
אעדיף לקבל בקלות תשובה גם בדף שלי, בו אני נמצא יותר
רוני נני
הלואי עלינו שנלמד מכם
אני רוצה לבקש משהו
שתארגנו מפגש שבו תסבירו ותרצו לאנשים סקרנים מה למדתם בדרכיכם
זה יכול להיות ענק
אנשים ישלמו כסף (לא שזו המטרה) בשביל לשמוע מפיכם מה שעשיתם ומה שהיה
כולל תמונות ועוד פריטים
זה יכול לבוא ולהסביר לאנשים מה קורה כשעושים מה שאתם עשיתםם
הרבה אנשים היו רוצים לנסות אבל לא מאים להם בדיוק ולא נוח או פשוט קשה או שאין זמן
ככה זה אצלי
והייתי רוצה לראות איך זה לחיות כמו שחייתם
לראות אם זה יכול להתאים לי
אם זה יכול ללמד אותי משהו
וזה כן !
אשמח לעזור ולחשוב על הרעיון
אשמח להגיע ולצפות ולהאזין בשקיקה באירוע כזה
ואם זה נשמע חיובי
אעדיף לקבל בקלות תשובה גם בדף שלי, בו אני נמצא יותר
רוני נני