באופן טבעי

שמעתי ש"הנהלת בית ספר "קיבלה על הראש מהמפקחת הארצית

"יום חדש עומד בפתח." ה" העניק לי עוד יום על פני כדור הארץ. כל כך הייתי רוצה יום שקט...ללא מלחמות....לעשות טוב לאנשים, לתת.... הוי נזכרתי בסיפור עם ילד לא שלי שעזרתי לו. אספר אותו אחר-כך.

הבית ספר הבין שהסתבך בצרות ולא כל כך יודע איך לצאת מהמצב. אני לא מתכוונת לעשות לו חיים קלים בכלל.....עכשיו אכניס להם באבי אביהם ובאם אמק. אז
יש כעס...אז מה...זה הרי "טבעי" ו"אנושי". חשוב לספר וליידע את הציבור הישראלי במה שקורה...אך עדיין אני לא מוצאת מילים. אך גם ממילותי אלה אפשר להבין משהו.

בס"ד

חשוב לספר וליידע את הציבור הישראלי במה שקורה...

הבית ספר הבין שהסתבך בצרות ולא כל כך יודע איך לצאת מהמצב.
אך עדיין אני לא מוצאת מילים. אך גם ממילותי אלה אפשר להבין משהו
ביה"ס הסתבך בצרות-
באופן גבולי או מוחלט?
עבר על החוק?
עבר על יחס הגיוני וסביר כלפי הילד?
נקט בצעדים לא מקובלים נגדו?
מנע מימנו זכויות שיכל לתת?
אולי כדאי לוותר על להכניס בהם, למרות שראוי, ולהקפיד שיתנהגו אליו מכאן ולהבא בצורה סבירה?
סך הכל הוא יאלץ להיות שם עוד מספר לא מבוטל של שנים..
סתם שאלה, אולי לא..

בית ספר משתמש נגד הורים וילדים באיומים והפחדות. זאת השפה שלו...זאת גם השפה שהוא מבין. היתי קוראת לה "שפת טרור" בליווי שקרים ונזקים של תסכול לילדים. רק כאשר מרגישים "כוח" במובן של הבנת החוקים וזכויות ויכולת לנצל אותם...מתחילים די בדאגה לסגת ואז יש לנו תקופה של שקט. יש לנו מכתב מהמפקחת שבית ספר פעל בצורה לא חוקית כלפי התלמיד ומשפחתו.

בס"ד
בית ספר פעל בצורה לא חוקית כלפי התלמיד ומשפחתו.

היום יום שישי. אולי בכל זאת אצליח לנוח קצת. החיים שלי מלאים בתהפוכות ומלחמות...וזה בכלל לא נכון יהיה להגיד ש "עשיתי זאת לעצמי". מדינת היהודים התגלתה בעיניי כ"ארץ המלחמות"...ברמת הפרט וברמת הכלל.

היתה לנו ישיבה נוספת....הפעם שמו ממתקים על השולחן...קיבלנן הודעה ממנהלת שהיא פעלה לא נכון...איפה שרק יכולתי הכנסתי להם כמו שרציתי. בסבב הזה אפשר לומר שניצחתי. יש ה" בעולם. לא סתם נסעתי עם בני לכותל בירושליים.

בס"ד
לא סתם נסעתי עם בני לכותל בירושליים

ב"סד
אבל לפעמים נראה שאת לא שמה לב, שגם המורה והמנהלת הם קורבנות של המארכת.
וגם משרד החינוך הוא קצת קורבן של התקציב והנסיבות..
יחידים מצליחים לתפקד סביר, במכונה החלודה והחורקת הזאת שנקראת משרד החינוך..
שמזכירה קצת את האימפריה העותמנית האדירה שניה לפני הקריסה..
ועים כל שמחת הניצחון , נגד:" בית ספר (ש)משתמש נגד הורים וילדים באיומים והפחדות
זה ניצחון קצת עצוב, כי נראה שהילד הוא הקורבן האחרון, במארכת ש"מקרבנת" את כולם.
מורים, הורים, ומנהלים כאחד..
אולי הם ימשיכו במלחמת התשה, כדי לנצח ב"סיבוב הבא".
אולי הם עים הילד הזה יקפידו יותר, אבל לכמה עוד ילדים, ולכמה זמן?

במציאות שאנו חיים בה, עלי, כאמא, לעשות את הטוב ביותר שאני יכולה. במצב, בו אי אפשר לקבל אישור לחינוך ביתי מלא....עלי לפחות לדאוג שילדי ירגיש כמה שיותר טוב בבית ספר. לא רק מערכת החינוך מקרבנת....כל המדינה מקרבנת את אזרחיה ואת כולם...יהודים, ערבים , מוסלמים, דרוזים, נוצרים , עולים מברית המועצות. אנו גם קורבנות של האדישות שלנו למצבי שחיתות בממשלה. אני יכולה לדאוג רק לילד שלי....המציאות שלי השתנתה בשלב זה...אני בעמדת כוח...אני האמא שהעיזה ועשתה...אם יהיו לכך השלכות לגבי ילדים אחרים, אני אשמח. הייתי מעדיפה לא ללחום על הזכויות שלי כהורה וזכויות התלמיד של בני, אך החיים לא נתנו לי את הפריולגיה הזאת ולפעמים בחיים נצחון הוא נצחון והוא חשוב...ובכל נצחון יש עצבות ושמחה...יש צחוק ובכי.

הייתי מעדיפה לא ללחום על הזכויות שלי כהורה וזכויות התלמיד של בני, אך החיים לא נתנו לי את הפריולגיה הזאת ולפעמים בחיים נצחון הוא נצחון והוא חשוב...ובכל נצחון יש עצבות ושמחה...יש צחוק ובכי.

החיים נראים אחרת היום. לכל רשימת הניהולים שלי אני מוסיפה עוד אחד וקוראת לו "ניהול נצחונות " .ועכשיו פנינו לנצחון הבא. ממש סופר מן או ג"ימס בונד...אני צוחקת...אבל גם בדמויות השטחיות האלה יש משהו.

אין לי זמן לנוח על זרי הנצחון...צריך להמשיך...שום דבר לא נעצר אם נצחתי או לא נצחתי...אבל ירדה לי חצי אבן מהלב. עכשיו צריך לפעול להורדת החצי השני. היתה לי תחושה כל הזמן שכאילו משהו החדיר את ידו אל בית החזה, החזיק את ליבי בכף ידו ומעך או אולי מאך אותו וסחט את דמו בכוח רב ובאכזריות עכשיו התחושה הזאת איננה... איך אנהל את נצחונותי וגם את הפסדי??? האם אמשיך לפחד מהמוסדות??? עכשיו אני הולכת לפתוח דף חדש שקוראים לו " הניק שלו" "פחד."

בס"ד
עכשיו אני הולכת לפתוח דף חדש שקוראים לו " הניק שלו" "פחד."

ועכשיו חזרתי....עם דיכאון או בלי דיכאון...צריך להמשיך. עוד מעט שנת לימודים ועלי להמשיך ולתפקד ולפעמים ממש מעבר לכוחות שלי מעבר לכוחותי השכליים הנפשיים והפיזיים. החיים ממשיכים...ילדי גדלים וזקוקים עדיין לאמם ואני אומרת כל פעם מחדש "אני אוהבת אותם כל כך" אהיה בסדר בשבילם.
היום קנינו ציוד לבית ספר לבני היקר שעולה לכיתה "ד". כיתה או לא כיתה בני קודם כל בחינוך ביתי.

כיתה או לא כיתה בני קודם כל בחינוך ביתי.

לא הבית ספר מנהל לך את הילד ואת החיים, אלא את. את רק נעזרת בשירותי הבית ספר. ההחלטה והסמכות בידיך בלבד.
יישר כוח. גם אם לפעמים הכוח קצת דועך, את חזקה.

תודה למחזק. עשיתי שינויים רבים ואני ממשיכה לטפח את ילדי ואת עבודתי בעסק שלי. המציאות עומדת לפני ואומרת לי מראש שלא יהיה קל...יהיה קשה מאוד.

בס"ד
יום שני הילדים חוזרים לבית הספר..
מקווה שהשנה תיפתח לכם ברגל ימין.
בהצלחה.
..ולהכין בצד את הטלפון של הקו הפתוח של משרד החינוך..

הקו הפתוח לא נחוץ כי הוא בולשיט...כל מה שקשור למערכת החינוך הוא בולשיט...יש קוים איכותיים יותר ואותם נשמור טוב טוב בצד...בינתיים בית ספר קיבל את מנת חלקו ויושב בשקט. מוזה בדיוק מה שאנו צריכים בשביל להמשיך בחינוך ביתי שלנו....ונמשיך לעשות הכי טוב שאפשר.

בס"ד
...יש קוים איכותיים יותר ואותם נשמור טוב טוב בצד...
רמז?
שגם אני אוכל לשמור בצד..