גמילה מחיתולים בגיל צעיר

שליחה על ידי מיכל* » 18 יולי 2012, 08:54

שלום
אני זקוקה לעזרה בעניין הגמילה.. אני מרגישה תקועה עם המצב לגמרי.
לולה בת שנה ו7 חודשים. לפני כחודש התחלתי להוריד לה את החיתול בשעות שאנחנו בבית. בימים הראשונים עשתה הרבה פיפי בכל מקום, אבל גם הסכימה לשבת על הסיר מידי פעם וגם לפרקי זמן ארוכים אם העסקתי אותה תוך כדי בכל מיני עניינים. וככה קרה שגם יצא פיפי איזה פעמיים בתוך הסיר.
לאחר כשבוע המצב השתנה וככה הוא נשאר כבר כשבועיים:
כאשר היא בלי חיתול (רק בבית, שזה אומר סביב ה3-4 שעות ביום בשעות הצהריים-אחה"צ). היא מתאפקת. אומרת המוווון פעמים "אוי קקי! קקי!" ומחזיקה את הפיפי שלה, ועושה פרצוף מסכן תוך כדי, נראה שממש יש לה קקי או פיפי (עדיין לא מבדילה בניהם בשם), אני אומרת שנלך לסיר לעשות, מסרבת בתוקף. וככה זה חוזר על עצמו כל כמה דקות. מתישהו פשוט יוצא לה פיפי ואז אומרת לי אחרי שיצא. קקי פשוט לא עושה! רק כשהיא עם חיתול (בעבר הייתה עושה לפחות 3 פעמים ביום קקי, בשבועיים האחרונים עושה רק כשעם חיתול - בבוקר או בערב, מה שאומר פעם ביום). השאלה שלי היא איך ממשיכים מכאן? כי מצד אחד זה נראה שיש לה הבנה ומודעות, יכולת להתאפק וכאילו מבקשת לעשות, אבל מצד שני היא לא יודעת לשחרר, אני לא בטוחה שההתאפקות היא לגמרי מודעת, או מאיזשהו פחד לשחרר ולעשות בסיר או כל מקום אחר שהוא לא החיתול.
אני ממש אשמח לקבל עיצות, רעיונות ומחשבות.... כי אני מרגישה שאנחנו תקועים במקום, ולא תהיה ככה התקדמות. היא פשוט תמשיך ללכת בלי חיתול בשעות שבבית, אבל אין כאן למידה של לעשות במקום מסוים. ומה שהכי מפריע לי שהיא נראית לי קצת סובלת שהיא רוצה לעשות פיפי/קקי ולא עושה..
תודה

היי מיכל.
לא שאני מומחית בכלל, אבל מה שנראה לי מדבריך זה שיש כאן בעיה של בלבול. לדעתי כדאי להוריד את החיתול לגמרה, פשוט להגיד שמעכשיו אין יותר, ללכת לסיר כשקמים ובעוד נקודות שמתבקש לעשות בהן מיפי, כמו למשל אחרי הנקה, וזהו.
אני חושבת שאולי מסר יותר אחיד יוכל לעזור לה.
חוץ מזה, איפה היא בשאר היום? משתפים איתך פעולה אם היא נמצאת במסגרת? אפשר לדרוש את שיתוף הפעולה שלהם?

יש לי עוד דבר להוסיף: אני מציעה לוותר על הדיבור על פחד לשחרר. זה סוג של תובנות שמגיעות מהפסיכולוגיה הפרוידיאנית, שמניחה שהילד תופס את הקקטוס כמשהו ששייך לו. אין לזה שום בסיס מחקרי, או בעצם בסיס בכלל. חשוב להגיד שהפסיכולוגיה המקצועית עוזבים לאט לאט את התיאוריות האלה, אבל הן מאוד מושרשות בציבור, וחבל מאוד שכך.
בכול מקרה, נראה לי יותר סביר להניח שהילדה שלך מזהה שיש עניין סביב היציאות, וזה אולי מפחיד אותה, שהיא רואה שלך יש קושי עם זה.

שליחה על ידי מיכל* » 18 יולי 2012, 21:02

היי עדי
תודה על התגובה.
יש לי קצת קושי להוריד את החיתול לגמרי.

איפה היא בשאר היום? משתפים איתך פעולה אם היא נמצאת במסגרת? אפשר לדרוש את שיתוף הפעולה שלהם?
היא נמצאת במשפחתון 4 בקרים בשבוע, עד השעה 13:00. ולא יהיה לי שיתוף פעולה שם.
עדיין היא נמצאת רוב הזמן איתנו (ההורים) אבל קשה לי לראות איך אני יוצאת איתה החוצה בלי חיתול.. או בבתים של אחרים. כי אין לה כרגע בכלל שליטה. וגם אין לה מוכנות להוריד את המכנסיים כשהיא מודיעה שיש לה משהו (אומרת קקי גם אם זה פיפי). ולעשות, לא משנה איפה, גם אם זה רק ללכת לעמוד/ לשבת רגע בצד, היא מסרבת. מתאפקת עד שכבר לא יכולה יותר ואז זה פשוט יוצא במכנסיים (פיפי) קקי היא תתאפק כל היום עד שתהיה עם חיתול. היום שוב היה שלב שהתחילה לקרוא "קקי קקי" ולהחזיק את הפיפי וממש ראיתי שהיא צריכה, אבל כשאני ניגשת אליה לקחת אותה לסיר/ אמבטיה/ רצפה בשירותים, ישר אומרת "לא לא" והולכת להתעסק במשהו, ככה זה נמשך איזה חצי שעה עד שבסוף כל הפיפי יצא, אבל ב-4 פעמים שונות כך שהייתי צריכה להחליף 4 זוגות של מכנסיים.
היום דווקא הסכימה לשבת בסיר פעמיים, אך לא יצא כלום. הייתה פעם אחת שישבה ויצאה לה ממש טיפה והיא הרגישה וישר אמרה "קקי קקי" אבל רצתה לקום ולא המשיכה לעשות, שוב היא ממש מתאפקת.
האמת שהשאלה שהכי מטרידה אותי כרגע היא איך כדאי להגיב כשהיא קוראת "קקי קקי"? האם להמשיך להגיד לה "אז בואי לעשות בסיר" ולנסות לקחת אותה? כי אני מרגישה ממנה התנגדות לכל העניין הזה. מצד שני להתעלם מעביר מסר שהמודעות שלה לכך שיש לה משהו לא חשובה ואין לה למה להודיע על כך... אפשרות נוספת היא לרדת מהעניין של ללכת לעשות במקום מסוים ופשוט להגיד לה "אז תעשי" כדי שתלמד קצת לשחרר, אבל אז זה יעביר מסר שאפשר לעשות במכנסיים בדיוק כמו בחיתול...

האמת אני כבר מתישה את עצמי עם כל השאלות...
ובכל זאת אשמח לתשובות

אבל קשה לי לראות איך אני יוצאת איתה החוצה בלי חיתול..
תשמעי, גם אני הייתי בסרט מזה, אבל מסתבר שזה לא כזה זה סרט. והבת שלי עוד רק בת שנה!!! אנשים מכירים את העניין הזה של תינוקות נגמלים. לפחות במשפחה שלי, לא עשו מזה סרט. כולל דודים וכול מיני. באנו, גילגלנו שטיחים, אמרנו שזה מה שעושים עכשיו וזהו. היא בת שנה ושבעה חודשים, כלומר, אם את מעל גיל 30 סביר להניח שהיית ברב פעמי ואת בגילה כבר היית גמולה איזה חודשיים. ואם לא את אז אולי האחים הגדולים שלך. ברגע שמזכירים את זה לאנשים מבוגרים, הם נרגעים.

תראי, אני נמצאת בסביבה שאין בה המון ילדים, אבל גיליתי שכול מי שיש לו, מאוד מוכן לכך שיש שלב כזה עם ילדים, בגיל שנה, בגיל שנה וחצי או שנתיים. זה לא כול כך משנה, וגם קצת מוכיח את הטענה שאין דבר כזה בשלות. ועוד משהו: גיליתי שנכון מה שכתבו לי פה למעלה. היא לא עושה בתוך המנשא בכלל, וגם לא בטיולון. כך שאם מדובר על ללכת נניח לחנות או משהו אפשר לא להוציא אותה מהמנשא/ עגלה. זה גם עוזר לי כי אני יודעת שאחרי סיבוב בחוץ, אני ישר לוקחת אותה לסיר, והיא עושה.

וגם אין לה מוכנות להוריד את המכנסיים כשהיא מודיעה שיש לה משהו (אומרת קקי גם אם זה פיפי). ולעשות, לא משנה איפה, גם אם זה רק ללכת לעמוד/ לשבת רגע בצד
לגבי לקחת אותה לעשות בסיר אם היא נלחצת: קראתי כאן שזה אולי לא הכי מומלץ, אבל לי בשבוע האחרון זה עובד: אצל אמא שלי היא לא מוכנה לעשות בסיר, רק באמבטיה, אז אני נותנת לה. זה הרגל לא טוב שאני יודעת שאצטרך לתקן בשלב כלשהו, אבל כרגע זה שהיא עושה במקום קבוע זה מספיק טוב בשבילי, אז זה בסדר מבחינתך, תני לה לעשות במקומות כמו בחוץ על הדשא, במקלחת, או אפילו על הרצפה, אבל בלי תחתונים ומכנסיים.

ככה זה נמשך איזה חצי שעה עד שבסוף כל הפיפי יצא, אבל ב-4 פעמים שונות כך שהייתי צריכה להחליף 4 זוגות של מכנסיים.
שמעי, ממה שמספרים פה, זה מאוד מתאים לילדים שגדלו בחיתולים. זה לא יעלם אם תדחי את הגמילה, זה סימפטום של אובדן קשר עם התחושה של "אני צריך".

היא נמצאת במשפחתון 4 בקרים בשבוע, עד השעה 13:00. ולא יהיה לי שיתוף פעולה שם.
זה ממש לא הרבה, לדעתי, אם תצלחי להתמודד עם העניין בבית, והיא תבין את הקטע, תוכלי לדרוש מהם שהיא תגיע בלי חיתול. כי זה בסך הכול לקחת אותה לשירותים, תכלס', יותר נעים ופחות עבודה מחיתולים.

מה את אומרת?

שליחה על ידי מיכל* » 23 יולי 2012, 08:13

היי עדי
תודה על התגובה!
אני אעדכן קצת מה קורה. את הסיר זנחנו לגמרי כי באמת נוצר כבר אנטי כלפיו. בימים האחרונים החלטנו שאנחנו בעיקר משבחים אותה על כל פעם שהיא עושה פיפי/קקי ולא משנה איפה. בגלל שבאמת היא הגיעה למצב שכ"כ התאפקה והיה נראה שהיא מרגישה שזה לא בסדר לעשות פיפי או קקי בלי חיתול. אז כמה ימים כל פעם שהייתה עושה (על הריצפה ברחבי הבית) לא התייחסנו בכלל לזה שיצא לה על הריצפה ורק אמרנו "איזה יופי! עשית המון המון פיפי!" וכאלה..
במקביל הבאנו ישבנון לשירותים שמתקבל על ידה בהרבה יותר חיבה מהסיר. היא מסכימה לשבת עליו ואפילו יושבת חצי שעה (עם ספרים) אבל עדיין לא יוצא כלום!
היא באה ומבקשת כשיש לה פיפי/קקי, אני מציעה לה לשבת בשירותים, אם מסכימה אנחנו הולכות לשם יחד ואם לא, אני אומרת לה "בסדר אז כשיהיה לך שוב תגידי לי". אבל עדיין היא מאוד מחזיקה בפנים ובסוף אחרי התאפקות של כמה שעות "בורח" איפשהו בבית..

בגדול אני מרגישה יותר טוב עם המצב, עדיין הייתי שמחה אם היא הייתה משחררת יותר, נראה שהיא נלחצת כשיוצא לה קקי והיא רואה אותו, ואז עוצרת באמצע. אבל אני באמת מנסה פשוט להגיב ברוגע לכל המצב ולקבל את זה שאולי זה ייקח גם חודשים עד שתעשה במקום אחד מסוים וקבוע.

מקווה שבימים הקרובים אעיז לצאת איתה גם החוצה בלי חיתול..

עדי איך מתקדם אצליכם?

היא מסכימה לשבת עליו ואפילו יושבת חצי שעה (עם ספרים) אבל עדיין לא יוצא כלום!
קראתי את זה בעוד מקומות, אבל לא ממש הצלחתי להבין למה לתת לילדה לשבת הרבה זמן על הסיר? זה לא עושה הרגל של לשבת הרבה בשירותים וזה לא ממש טוב (ראי יציאה בכריעה )?

היא באה ומבקשת כשיש לה פיפי/קקי, אני מציעה לה לשבת בשירותים, אם מסכימה אנחנו הולכות לשם יח
יופי!
עדי איך מתקדם אצליכם?
שמעי, לא משהו, אנחנו בערך ב 50%, רק שאני קולטת אותה. היא לא אומרת יותר בכלל.
בצר לי אני הולכת השבוע לסדנא של דפנה תייר, לראות אם אפשר ללמוד ממנה משהו.
אעדכן.

שליחה על ידי מיכל* » 23 יולי 2012, 09:59

למה לתת לילדה לשבת הרבה זמן על הסיר?

אני נותנת לה לשבת לפי מה שהיא מרגישה שהיא צריכה. יש פעמים שהיא רוצה לקום אחרי 30 שניות אז היא קמה, והבוקר היא פשוט נשארה לשבת ורצתה לקרוא עוד ועוד ספרים בשירותים, אז לא ראיתי צורך להגיד לה לקום.. אם היא מרגישה שהיא רוצה עוד לשבת שם אולי יש יותר סיכוי שמשהו גם ייצא שם..
_זה לא עושה הרגל של לשבת הרבה בשירותים וזה לא ממש טוב
לא הבנתי למה התכוונת בהרגל של לשבת הרבה בשירותים?
לשבת בשירותים זה לא הרגל טוב? אז בעצם איפה היא אמורה להתרגל לעשות את צרכיה?

לגבי היציאה בכריעה אני יודעת שזה באמת יותר בריא. אבל הסיר לא התקבל אצלה בברכה. בכריעה פשוט על הריצפה היא לא עושה כי היא לא נשארת לשבת ככה. ובנוסף גם אם זה יותר בריא, הרי בסופו של דבר היא תצטרך לעשות בישיבה בשירותים, אז למה לא לתת לה כבר עכשיו?

אשמח לשמוע איך היה בסדנא, בהצלחה

שליחה על ידי מיכל* » 26 יולי 2012, 11:53

שלום,
חזרתי לכתוב קצת איך מתקדם..
בעיקרון משתדלים לא לעשות ולעסוק הרבה בנושא מול הלידה, כמו שכבר כתבתי מה שיותר מנחה אותנו זה להוריד לחץ, לשחרר..
אז בבית מורידים חיתול, וכשלולה באה ואומרת "קקי/פפי" אני מציעה לה לשבת בשירותים, אם רוצה יושבת ואם לא אז לא.
עדיין לא עושה בכלל לא קקי ולא פיפי בשירותים. לפעמים יוצא לה פיפי על הריצפה.
מה שמטריד זה שמתאפקת יותר ויותר.. פיפי מתאפקת שעות ואז או שבורח בסוף כמויות, או שמתישהו שמים חיתול (עדיין כשיוצאים החוצה/ לפני השינה) ואז עושה.
אבל קקי זה כבר נהיה עניין. לא עושה אפילו יומיים, ואומרת שיש לה, עם מבט מסכן..
אני מוכנה לנקות שלוליות ויותר מזה מכל הבית.
אני מוכנה לקחת אותה 10 פעמים לשירותים בשעה
אני מוכנה לשבת איתה להקריא לה סיפורים
אני מוכנה שייקח לה חודשים ללמוד את העניין
אני לא בטוחה שאני מוכנה שזה יבוא על חשבון הבריאות שלה.. להתאפק זה לא בריא
היו יומיים בבית שלא עשתה קקי
ואז למחרת הלכה למשפחתון וכשבאתי לקחת אותה המטפלת אמרה לי : "היום זה היה נראה כאילו היא לא עשתה קקי כמה ימים... היא פשוט עשתה קקי כל חצי שעה! לא הבנתי כבר מה קורה" (במשפחתון היא עם חיתול)
ובנוסף בשאר הימים המטפלת מספרת שהיא אומרת מלא פעמים שיש לה קקי וקצת בוכה אבל לא עושה..
בקיצור איך ממשיכים מכאן?
האם בכל זאת, למרות כל מה שאומרים, אולי יש סיכוי קטן שיש דבר כזה "עדיין לא מוכנה?"
שאנחנו מצפים ממנה ללמוד איפה ומתי עושים את הצרכים, והיא באמת בשלב שמתקרב לזה... היא/ הגוף שלה הבין שיש כאן איזה שינוי. לא עושים מחוץ לחיתול, אבל מצד שני פתאום אין חיתול... אז היא פשוט לא עושה. אבל את ההבנה של איפה כן עושים אין לה.. ולא מצליחה לשחרר.

אני זקוקה לעצות, ולשמוע מאמהות שעברו משהו דומה איך זה התקדם אצליהן ומה עשו....

שלום,
אשמח לעצות.
הקטנה בת שנה ו-10. רוב הזמן עם חיתולים ר"פ, בלילות עם ח"פ, וכשנתקעתי בלי חיתולים היתה תק' של כמעט חודש עם ח"פ.
הגיע הזמן לגמילה מחיתולים. בחודש האחרון היא היתה אצל המטפלת בבקרים, וברגע שהיתה מגיעה הביתה הייתי מורידה את החיתול מיד. הלך מעולה בימים הראשונים, היא לא פספסה כמעט, חיכתה יפה. הבעיה שאז היא התחילה להתאפק בבוקר אצל המטפלת, אז החזרתי חיתול למשך שבועיים, עד שסיימה איתה. הבעיה שמאז - היא כ-ל הזמן מפספסת. אני יודעת שהיא בשלה ואני לא מחזירה את החיתול - אבל אשמח לטיפים לייעול הגמילה. אני מציעה לה כל הזמן ללכת לשירותים. היא בוחרת איפה לעשות - שירותים או אמבטיה או סיר. לפעמים עושה ולפעמים לא. יותר לא.
טיפים?

היינו בסדנא גמילה מחיתולים של דפנה תייר.
אז דבר ראשון, זאת לא הייתה דפנה, אלא הבת שלה. שהיתה חמודה מאוד, אבל מדובר בפרסום מטעה, נקודה.
קצת מוזר כול הסיפור הזה, דמיינו תיאוריה שמתאימה יותר ל תמורש' רוש או בשמת א בהכלאה עם פרקטיקה שמתאימה יותר ללוחשת לתינוקות.
היא בגדול אומרת מה שכתוב פה בכול דף בנושא, שאפשר לגמול בכול גיל, אין דבר כזה בשלות וגו', אבל היא הרבה פחות רכה.
אומרת שמדובר בהצבת גבול, סוציאליזציה, אסור לוותר על ישיבה על הסיר לא משנה מה. היא אומרת שצריך להחזיק את התינוק על הסיר גם אם הוא בוכה (מזכיר למישהו את הצד האפל של שיטת החמש דקות ?)

אבל מה כן? היא נתנה לנו מלא מוטיבציה לכך שאנחנו עושים את הדבר הנכון, וכשמדובר על ילדה בת שנה וחודש לא מדובר בעניין מובן מאליו. ובאמת מאז שהיינו שם (יום חמישי) אנחנו לא נותנים לנושי לעשות על הדשא אלא רק בסיר. וואלה, זה עובד.

לגבי להכריח לשבת של הסיר: אחרי הסדנא החלטתי החלטה פנימית, שהדבר הזה חשוב לי. חשוב לי כמו שהיה לי חשוב להניק, כלומר, יקרה ויהי מה. נושי תעשה בסיר, לא על הרצפה, לא בדשא, ובטח שאני לא מחזירה אותה אותה לחיתול. ושוב, וואלה, באמת יש שיפור אדיר.

בקיצור, אין מה לומר, לבוא לשמוע בן אדם מדבר זה לא כמו לקרוא באינטרנט. מהבחינה הזאת, אני מאוד ממליצה על סדנא. מבחינת התוכן הספציפי, נו, הייתי מעדיפה לשמוע גישה קצת שונה. אבל באין ציפור שיר...

עדי, הילדון שלי גם כן יליד יולי 11 כמו שלך

אנחנו גם בתהליך היפטרות מהחיתולים, התחלנו בגיל 11 חודשים בערך, כאשר הוא מחותל בבד מגיל חודש וחצי ואת רוב ימיו מבלה בכלל בעירום.

אז לקראת גיל שנה התחלתי להושיב על הסיר, יד ביד עם הורדת החיתול יותר ויותר שעות מהיום. בחודש הראשון היו פספוסים לרוב, הוא היה מתאפק על הסיר ומיד לאחר מכן עושה על הרצפה. אחרי חודש בערך נפתח פתאום הסכר, הוא קלט ת'עניין עם הסיר והתחיל לזרום. היום, בגדול, הוא עם חיתול רק בלילה ובנסיעות ארוכות.

אני חייבת לציין שמעולם לא אילצתי לשבת על הסיר בכוח. לדעתי זה גם לא נכון לעשות את זה כי הרעיון הוא שישחררו ומאבק פיזי זה ממש לא אווירה נכונה לשחרור הסוגרים. אני כן מעודדת הישארות על הסיר באמצעות שירים או משחק וכו' (היום כבר אין כמעט צורך). קיבלתי ומקבלת כל פספוס באהבה גדולה, והוא כבר השתין וחירבן על שטיחים(אותם כבר הרמתי, למרות שנראה לי שהוא כבר כל כך שולט שתיכף אפשר להחזיר אותם!), ספה, צעצועים ועוד.

בימים האחרונים שמתי לב שבמקרים שהיו נגמרים בפספוס ושלולית גדולה, הוא מתחיל טפטוף קטן ותיכף עוצר, מחכה שאעביר אותו לסיר. בכסא האוכל שלו הוא כבר לא עושה בכלל, הוא ממש קורא לי כדי שאושיב אותו על הסיר.

אני מנסה לעבוד איתו עכשיו על פשפוש מעל כיור, אסלה או עץ, כי לפעמים אנחנו בחוץ או בבית של מישהו אחר ואין סיר. קצת קשה לו לשחרר ככה, נראה לי שהוא לא בדיוק מבין שזה אותו רעיון כמו עם הסיר האהוב שלו, למרות שמוקדם יותר היום היה פשפוש מוצלח בכיור אצל סבא וסבתא.

לסיכום, זה התקציר של קורותינו בגמילה. אני ממש אשמח להישאר מעודכנת במה שעובר עלייך עדי, ושננסה לחזק האחת את השנייה

וואו. איזה כיף שמישהי קוראת כאן בכלל!
אז ככה: היינו שבוע בברלין, שבוע שבו היא היתה בעיקר במנשא, וגם היתה כול הזמן לבושה (איזה כיף, היה קר!), וזה עשה ממש טוב לכול העניין. היו אפילו יומיים בלי אף פספוס.
שחזרנו היתה קצת רגרסיה, אבל אני מוצאת שכמה שאני יותר מקפידה על כך שהיא תהיה לבושה ותעשה רק בסיר ולא במקומות אחרים, ככה היא מפספסת פחות.
אני בכול זאת חייבת לציין שלא חשבתי שזה ייקח כול כך הרבה זמן.

חייבת לציין שלא חשבתי שזה ייקח כול כך הרבה זמן.
מתי התחלתם?

אני באתי בלי ציפיות לזמן שזה יקח. מוכנה שזה יקח גם שנה. העיקר שהוא בלי חיתולים!!! גיליתי שזה עושה לי המון המון טוב לקבל דברים באהבה, ממש להחליט את זה במודע - מהיום, אני מקבלת את הפיפי הזה שנמצא על הרצפה באהבה. הוא חלק מתהליך מרתק שעובר על הילד שלי, ואני מלווה ומדריכה אותו. אני מנקה אותו באהבה ומתכוננת לשלוליות הבאות, רבות ככל שיהיו, באהבה גדולה. כל אחת מהן היא עדות לדבר היפה הזה שאני חלק ממנו עם הילד שלי.

לנו הייתה רגרסיה ממש קטנטנה כשחזרנו ביום שישי מפארק הירדן. לדעתי היום כבר התגברנו עליה. הוא היה כמובן ללא חיתול כל השבוע שם, אבל בגלל שרוב הזמן הסתובבנו ולא היינו ליד הסיר, ובגלל שהוא לא מתחבר עדיין לתנוחת פשפוש מעל שיחים וכאלה, הוא פשוט השתין חופשי וספונטני בכל מקום. כשחזרנו הבייתה, זה קצת דבק בו, אבל מהר מאד הוא חזר לעצמו.

התחלנו בגיל שנה בדיוק.
אני אגיד לך מה, לא חשבתי שאני מפשפשת אותה, חשבתי שאני גומלת אותה.
השבוע דיברתי עם חברה שגדלה באיזה סטן (כמו קזחסטן, אבל לא), שאלתי מתי היא ניגמלה מחיתול. היא אמרה שהיא נגמלה בשמונה חודשים.
אמא שלי טוענת שבשנה וחודשיים אני הייתי גמולה. רוצה לומר: אני בסדר עם זה שזה ייקח הרבה זמן, אבל השאלה היא כמה זמן נכון וסביר שזה ייקח? מישהו בדק את זה אי פעם? מחקרים? משהו מעבר לתחושת בטן?

מבחינתי, הרעיון הוא לא רק שהיא תהיה בלי חיתול, אלא גם שתדע איפה כן לעשות, ושלא תעשה על עצמה.

מעבר לכך, זה מאוד לא נוח מבחינת ללכת למקומות בהם לא נוח לפספס.

חוזרת לעדכן: אנחנו עם חיתול רק בלילה!

עברנו מסיבת יום הולדת לאחיינית אצל הגיסים בלי חיתול. היה מאתגר ומכונן. מאז אני חזקה עוד הרבה יותר...

שתי הסבתות קנו לו סירים שיהיה לו אצלן בבית, חמודות... אבל מתברר שממש אין צורך. עברנו לפשפוש מעל האסלה או בגינה והוא זורם בכיף.

משהו מוזר (אבל מובן) - אצל חמותי הסיר שונה והוא לא מוכן להשתחרר עליו. אצל אמא שלי הסיר זהה אבל בצבע שונה, וגם עליו הוא לא מוכן להתפשפש (אבל שנייה אחרי זה בסיר הירוק שלו הוא כן מוכן).

אשמח לקבל קצת רעיונות, טיפים והארות לגבי תהליך הגמילה שלנו.
הבן שלי פכוט בן שנה וחמישה חודשים. החלטתי לגמול כי הוא לא אוהב את החיתולים בכלל ומודיע כל פעם שהוא עושה קקי אופיפי.
הבעיה היא שהוא ממש לא רוצה לשבת על סיר או על האסלה.
אני חושבת שחלק מהעניין הוא שמגיל 0 אני נותנת לו להסתובב בבית בלי חיתול כשזה נוח ומכיוון שהוא ממש קטן לא ציפיתי שהוא יעשה במקום מוגדר או יתאפק. אז הוא מאוד מודע לעשיית הצרכים שלו וזה יופי, אבל, מה שלא לקחתי בחשבון הוא שעכשיו הגמילה היא סוג של הרעת תנאים.
עד עכשיו הוא יכל לעשות בכל מקום ובכל זמן וגם להיות בלי חיתול מציק, ועכשיו צריך להתרגל לסיר...
עם כל כמה שאני מנסה בשלל דרכים שיהיה לו כיף על הסיר, נראה שהוא מעדיף לעשות בעמידה.
מה אתן אומרות? אולי יש למישהי תובנה או רעיון?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולן. צריכה עידוד וחיזוק...התחלנו גמילה לבן שנה ושבעה חודשים. קצת באיחור לדעתי, אבל יותר טוב מכלום (עד לפני שבועיים היה אומר כל פעם שעושה קקי ופיפי ועכשיו כבר לא). הולך בסדר עם הפיפי, עם הקיקי עדיין לא. שלושה ימים בבית, היום ומחר גן ואז שוב בבית עד תחילת שבוע הבא. אני בלחץ נוראי מהגן. מפחדת שיגידו שם שהוא לא מוכן למרות שכששמעו על כך התלהבו מאוד. התקשרתי לא מזמן וסיפרו שעשה פיפי בסיר פעם אחת אבל פעמיים ברח קקי. אמרה שנראה איך יתקדם השבוע ואז נחליט...ומה אם היא תחליט שהוא לא מוכן? יש בי ספקות כל הזמן...כי פתאום כבר לא מפריע לו שעושה ( פעם אם היה עושה על עצמו היה נבהל ומבקש שינקו אותו). אז....האם נראה לכן שבמהלך השבוע הזה תהיה התקדמות? איך זה עובד בגיל הזה בדר"כ? האם בשביל ל"תפוס" את הקקי צריך לשבת על הסיר/ישבנון עשר דקות כל פעם? ומה אעשה אם בגן היא תגיד שהוא לא מוכן.... תודדדההה וחג שמח

היי לכולן, הבת שלי בת שנה ואני רוצה להתחיל בגמילה. הקטנטונת במשפחתון כך שיש לי רק את אחה"צ וסופי השבוע.
אנחנו לא מצליחים לזהות לפני שהיא הולכת לעשות.
איך כדאי להתחיל???

אצלנו היה יותר קל להתחיל מקקי - כי היה אפשר לראות שהיא מתאמצת.
במצב כזה היינו מסבירים, לוקחים לשירותים (עם מושב מקטין) וכשיוצא משהו חוגגים.

שלום לכולן,
אשמח לכל עצה שהיא מהאמהות המנוסות.

התחלנו אתמול גמילה של הבחור בן שנה ושבעה חודשים.
הורדנו ביממה וחצי שעברו את החיתול לגמרי- גם בלילה.

אתחיל עם תיאור הבעיה ומה שעשינו עד כה כדי להתמודד איתה- תרגישו חופשי לסקול אותי.
הוא לא מוכן לשבת על הסיר (ניסינו גם עם ישבנון), ולכן מצאנו את עצמנו מכריחים אותו בכוח לקול בכיות ומחאות מכמירות לב.
בזמן שהוא יושב ניסינו להנעים את זמנו בכל מה שאנחנו יודעים שהוא אוהב- ספרים, שירים, סופרים את האצבעות, אומרים כל הכבוד, מדברים על איך נוריד את המים בשירותים, חיבוקים ונשיקות....
לא עוזר.

מה אנחנו אמורים לעשות? לתת לו לעשות על הרצפה? להפסיק את הגמילה?
הוא ילד שקשה מאוד איתו באופן כללי, אולי גם עם הגמילה אין ברירה אלא להילחם...

חוץ מזה יש לו סימנים מצויינים שאפשר להצליח-
הוא מתריע לרוב לפני שהוא עושה,
אם הוא לא שותה במהלך הלילה הוא מסוגל להישאר יבש לגמרי
הוא מבין מה שאומרים לו ויודע לומר מה הוא רוצה.

מה דעתכן?

הי,
קודם כל - בשעה טובה!
קצרה בזמן, ואחזור בהמשך. בינתיים לדעתי בשום אופן לא לנהוג כך: מכריחים אותו בכוח לקול בכיות ומחאות מכמירות לב..
השתדלו להימנע מכך בכל דרך.
איני מאמינה שתתרחש למידה משמעותית ויעילה בכפייה, בכח, בבכי ומתוך מחאה. הקישור שיילמד כאן אינו מוצלח (כולל נסיונכם להנעים זמנו - קישור בין לא רוצה/נוח, אני בוכה, אני מוחה, שרים לי, משבחים אותי על זה וכו').
ילדי גדלו בלי חיתולים. הגדול לא הסכים לשבת על סיר עד גיל די מאוחר (לא זוכרת בדיוק, נדמה לי שהתיישב בגיל קרוב לשנתיים).
אם מדובר על פיפי, אני מציעה להציע לעשות בחוץ על עץ, באמבטיה, לקלוע לחור של המקלחת, בדלי או בגיגית נמוכה - כל אלו בעמידה.
אחכה לתוספות שלך, ואחזור בקרוב.
בהצלחה!

תודה טנא.
ממה שהצעת אפשר לתת לו לעשות פיפי באבטיה או בדלי.
אבל אז מה עם הקקי?
ולגבי העמידה- לא בטוחה, אבל נדמה לי, שגם כשהיה עם החיתול ראיתי שהוא כורע לפיפי לפעמים (לקקי כמעט תמיד כורע)
זה אומר שהבעיה היא לא תנוחת ההתרוקנות?

אני גם קולטת שהכפייה שלי אותו נובעת מהפחד שיתקבע הרגל לא טוב שנצטרך להתמודד איתו בהמשך.

הי,
ממה שהצעת אפשר לתת לו לעשות פיפי באבטיה או בדלי.
יש עוד אפשרויות.

אבל אז מה עם הקקי?
מדבריך הבנתי שהחלטתם להתחיל בגמילה, ומייד התחלתם, בהסרת החיתול.
אני מציעה לדבר, לספר ולהסביר, ש"אנחנו מתחילים לעשות קקי ופיפי ב (לא בחיתול)". כאשר אתם מזהים שיש קקי, אפשר לפרוש בפניו את האפשרויות (שתיים, לא יותר) - רוצה לעשות ב או ב? ואם לא בזה ולא בזה, אפשר להציע גם בחיתול, בשלב ראשון. הלחץ והכפייה מרחיקים למידה משמעותית, ועליהם הייתי מוותרת כליל.
הבעיה היא לא תנוחת ההתרוקנות
כריעה יותר נוחה מישיבה של ממש. ועם זאת, יכול להיות שהבעיה אחרת. משהו חדש, להתרגל, נוחות, לחץ, ואולי עוד דברים. ותרו על הסיר או על השירותים עד להודעה חדשה (זה יכול לבוא ממנו).

קול פעמונים, דוקא אם הוא ילד שיש איתו התמודדויות- למה להוסיף עוד זירה?
אפשר להתחיל להוריד חיתול לזמנים קצרים כשאתם בחוץ שיתחיל להתנסות בתחושות החדשות,
ולקרוא לזה בשם באזניו להתחיל לפתח שפה בנושא.

רציתי לחדד -
_הוא מתריע לרוב לפני שהוא עושה,
אם הוא לא שותה במהלך הלילה הוא מסוגל להישאר יבש לגמרי
הוא מבין מה שאומרים לו ויודע לומר מה הוא רוצה._
יופי!
יכול להיות שכדאי להתחיל את הגמילה מהלילה. בשעות אחרות - לפרגן לו כשהוא מודיע ומתריע על פיפי, ולהציע לו לקלוע לאנשהו.
בהצלחה.

גם אני לא הבנתי למה פתאום מהיום להיום מורידים חיתול ומכריחים אותו לשבת על הסיר. האם יש לזה סיבה (מעבר לזה שהוא מודע לעצמו, ומבין וכ"ו).
הבת שלי גדלה בעיקר ללא חיתולים. לפני בערך שלושה חודשים (היא בת כמעט 11 חודשים) התחילה להתנגד לתנוחת הפשפוש ולעשות קקי בכריעה, אז הפתרון שלנו בינתיים הוא פשוט לעשות על הריצפה במקלחת.
לפיפי אין לי ממש עיצות כרגע, אבל אולי פשוט להוריד.לו את החיתול ולראות מה קורה?

תודה לכולכן, אנסה להגיב למה שכתבתן.

מכל מה שלמדתי, גם כאן, ראיתי שמורידים את החיתול בפעם אחת וזהו, כדי לא לבלבל את הילד.
משום מה לא נשמע לי "לזרום" איתו ולאפשר לו לעשות את צרכיו בכל מקום בבית.

אנחנו שואלים אותו אם הוא רוצה בסיר או בשרותים אבל הוא רק מביע התנגדות
אם הייתי צריכה לומר את הקול שלו לא הייתי יודעת מה הוא בעצם רוצה
עד עכשיו כשהיינו עם החיתול הוא היה מנסה להוריד אותו בזמן ההחתלה, כך שאני מבינה שגם החיתול לא נוח לו.
הוא גם ילד שמאוד חם לו ומזיע בחיתול, ועכשיו יותר נעים לו.
להישאר עם החיתול זה לרעתו, בשבילי לגמול אותו כעת זו מתנה מאיתנו בשבילו.

מבחינת התקשורת איתו, נראה לי שיהיה קשה להעביר מסר שמ
פרגן לו כשהוא מודיע ומתריע על פיפי
ויותר ברור ששופכים את תכולת הסיר בשרותים ומוריים את המים.

התרעה לפיפי- שולחת בינתיים.

מדווחת
עשינו עכשיו פיפי באמבטיה בלי בכי
הללויה!

ועכשיו פעם שניה באמבטיה, ושוב בכי מפוחד...

לתת לו לעשות על הרצפה?
כן.
עדיף לבלות כרגע בחוץ כמה שיותר.
אבל ברור שאם החלטת להוריד בבת אחת, אז קודם כל לסלק שטיחים וכל דבר שעל הרצפה, לא לאפשר גישה לספות/כורסאות מרופדות, ויאללה. להגיד לו שאם הוא צריך אז הולכים לשירותים (אמבטיה, סיר, בית שימוש) או החוצה (אם יש לכם גישה החוצה). ולעזוב.

אני מציעה להציע לעשות בחוץ על עץ, באמבטיה, לקלוע לחור של המקלחת, בדלי או בגיגית נמוכה - כל אלו בעמידה.
מסכימה לגמרי.
מקסימום זמן בחוץ ליד עצים. וגם קקי אפשר לעשות בחוץ בכריעה, מאוד נוח. תכיני מראש עיתונים או שקיות כמו לכלב...

_מכל מה שלמדתי, גם כאן, ראיתי שמורידים את החיתול בפעם אחת וזהו, כדי לא לבלבל את הילד.
משום מה לא נשמע לי "לזרום" איתו ולאפשר לו לעשות את צרכיו בכל מקום בבית._
פה צחקתי לי קצת - את גם רוצה להוריד בבת אחת בלי שום הכנה, ו גם רוצה שהוא מייד יידע איפה עושים אפילו שאין לו שום ניסיון בזה ועד עכשיו לימדת אותו באופן מוחלט לעשות רק בחיתול? מאיפה הציפיות האלה? ברור שאם הבחירה שלך היא להוריד בבת אחת - אז התוצאה שלה היא צרכים בכל הבית עד שהוא מתרגל ולומד בעצמו.
הרי אין לו מספיק שליטה אפילו!
הכל חדש לו.
יש עקומת למידה.

אנחנו שואלים אותו אם הוא רוצה בסיר או בשרותים אבל הוא רק מביע התנגדות
בטח, הפלתם עליו "תיק".
ועוד בשיא הלחץ!
יש רק דרך אחת נכונה, הוא חייב לעשות בה, היא חדשה לגמרי אבל אתם מצפים שהוא כבר ישלוט בה כמו גדול, יש פה ילד שאת מתארת שקשה לו נורא עם כל שינוי כיוון, הוא לא גמיש וסתגלן בטבעו - ואתם מפילים עליו כזה שינוי (-:
בלי לחץ.
תירגעי.
תני לו לפספס.
אל תכפי. אל תשחדי. קחי החוצה, שיתרגל בסביבה לא בעייתית.

כתבתי נורא קצר ובלי קישוטים כי באמת יש לי רק דקה, אז קחי בחשבון שזה טקסט ישר ולעניין בלי עידון

וכרגיל קחי רק את ההמלצות שמתאימות לך (-:

שליחה על ידי יעל* » 13 יולי 2014, 11:51

תני לו לפספס
מהפיספוסים לומדים.

בשמת, תודה רבה.

אז קחי בחשבון שזה טקסט ישר ולעניין בלי עידון

העידון אצלך מובנה, אני שומעת אותו גם בלי שתתאמצי.

ולעניין-
קודם כל, אין לי אפשרות להיות איתו הרבה בחוץ. אני באפיסת כוחות גם ככה, וזה פרוייקט שאני לא יכולה להטיל על מישהו חיצוני (חוץ מבעלי העובד).
מוכנה לקבל שיפספס בבית, והבית שלנו ערוך לכך.
אבל הנקודה היא שהוא מודיע- אומר "קקי" (גם כשמתכוון לפיפי) ואז מה?
לתת לו פשוט לעשות?
זה נראה שהוא מצפה שיקרה משהו.
אם אני אומרת - סיר/שירותים/אמבטיה(התחלנו עכשיו)- שום דבר לא מקובל עליו, מצד שני הוא הודיע לי, אז פשוט להתעלם?

וגם- האם כשמודיע "קקי" להוריד לו את התחתונים, כשהתוצאה תהיה ילד שלא יושב על הסיר?
ואם לא מורידים- כאילו שלא התייחסנו
אם מורידים- הפספוס לא "מורגש על בשרו".

אולי להציע לו משהו אחר מלבד סיר, אמבטיה וכ"ו, כמו למשל פיסת נייר עיתון במקום שבו הוא כרגע עומד? או אפילו לאפשר כמה פעמים פשוט לעשות על הריצפה, כדי שקודם כל יבין ויראה שהקקי יוצא לו מהטוסיק ויעשה את ההקשר...
לדעתי ה"פספוס" לא צריך להיות מורגש על בשרו .
הבת 11 חודשים שלי (אני הפלונית מלמעלה) עושה לפעמים קקי\פיפי בתנוחת הכלב היוגית ומסתכלת איך הוא יוצא, או שעושה את התנוחה מיד אחרי שעשתה קקי בכריעה, ומסתכלת על התוצאה.
אם יצא שעשתה בחיתול, אז אני מראה לה את התוצר שבחיתול (מיד, לא לאחר שעבר זמן).
מצד שני, היא גדלה כך מגיל אפס ומכירה את ההפרשות שלה טוב מאוד... אין לי ניסיון עם גמילות (רק מסיגריות...) ואולי אני בכלל לא בכיוון.
אבל בכל זאת, בתחושה שלי כן כדאי ש"תזרמי" איתו ותיראו ביחד מה קורה. אולי בכלל זו הולכת להיות תקופה מאוד קצרה ובעוד שבועיים יעשה בסיר בשמחה.

תודה פלונית.

מנסה לדמיין לי בראש מה לעשות כשיקום משנת הצהריים.
בכל אופן, לא אכריח אותו לשבת על הסיר, ונראה איך נתקדם מכאן.

צריכה הרבה כוחות ליום הזה ולשבועות הקרובים...

אם אני אומרת - סיר/שירותים/אמבטיה(התחלנו עכשיו)- שום דבר לא מקובל עליו, מצד שני הוא הודיע לי, אז פשוט להתעלם?
להביא לו את הסיר כשהוא מודיע. להגיד לו שהכיף בסיר זה שאפשר להביא אותו לכל מקום. ברגע שאת קולטת טיפת התנגדות - "אה, אז אתה מעדיף באמבטיה? בוא..." ואת יכולה לתת לו יד, להרים אותו, מה שנראה לך מתאים ושהוא ישתף פעולה איתו.

לא להתעלם, כי הוא מתקשר איתך.

וגם- האם כשמודיע "קקי" להוריד לו את התחתונים, כשהתוצאה תהיה ילד שלא יושב על הסיר?
בטח להוריד.
את קודם כל מלמדת אותו, שכאשר צריך לעשות צרכים, מורידים את הבגדים (תזכרי שהוא למד לעשות בתוך מה שהוא לבוש בו. מבחינתו "חיתול" זה בגד, הוא לבוש בו מלידה).
את יכולה להדגים כשאת הולכת לשירותים. וגם אבא יכול להדגים.
אבא יכול להזמין אותו לעשות "מספריים": הי בן, אני צריך פיפי, רוצה לבוא איתי ונעשה מספריים? (אפשרי אם יש מדרגה שהוא יכול לקלוע מתוכה לאסלה). אבא בכל מקרה יכול לשאול אותו אם הוא רוצה לעשות בבית השימוש הקטן שלו (הסיר) בזמן שאבא קולע לבית השימוש הגדול.

והכי חשוב: תשתדלי לנשום ולהיות הכי רגועה. תתכונני לפספוסים, השיטה של להוריד חיתול מייד היא באמת מאוד מהירה, לומדים ככה ממש מהר, מתרגלים מאוד מהר, אין בלבול של מעבר מחיתול ללא חיתול, הקיץ מאפשר גמישות גדולה, כשיוצא על הרצפה את אומרת ברוגע "אופס יצא על הרצפה, לא נורא בפעם הבאה נגיע לסיר, עכשיו ננקה" ואת יכולה לשתף אותו בניקוי במשהו (אפילו אם זה להביא לך את נייר העיתון שהכינות מראש או משהו כזה תמים... אבל שיקח חלק בניקוי הענייני, יקבל לאט לאט מושג על התהליך, שיתייצב אצלו בראש סדר הפעולות וכו' וכו').

אני לא כאן...

אני באפיסת כוחות גם ככה
אולי זו סיבה להמתין לתקופה יותר מתאימה? יש סיבה לבחירה שלכם להתחיל את הגמילה עכשיו?
אי אפשר מראש לדעת כמה זמן זה יימשך... עם אחת הבנות היו פספוסים במשך חצי שנה, אחרי גמילה פשוטה ונינוחה, וחלקם היו בכוונה...
ודוקא עם הבן הלך חלק. (יש טוענים שעם בנים זה יותר קשה)
עכשיו עם הקטנה אני לא מתחילה למרות שהיא ממש בשלה (מסתובבת חצאי ימים בלי חיתול, מזהה קקי ומתפנה בשירותים. פיפי מזהה חלקית ויוצאת לעשות ב"אגמה", כלומר אדמה...) כי אני בתקופה של חולשה פיזית וחוששת שיהיה לי קשה ולא אהיה סבלנית.
ואגב, עוד משהו מעניין, מכירה מישהי שמורידה חיתול ליומיים, מחזירה לשבועיים שיפנימו את העניין, ואז מורידה שוב. טוענת שזו השיטה.
נראה לי שהעיקר זה גמישות. אין דרך אחת ואין טעויות. מותר גם ללכת "אחורה". ורק כדאי בנחת...

אולי זו סיבה להמתין לתקופה יותר מתאימה? יש סיבה לבחירה שלכם להתחיל את הגמילה עכשיו?

שושנה, עכשיו זה הזמן כי הוא בד"כ יבש בלילה מגיל חודשיים, וחבל לקלקל את זה.
לגבי הכוחות שלי- לצערי לא רואה שינוי חיובי באופק, יש לי ילד מתיש ואין לי הפוגה מאז שהוא נולד, למרות שיש לי עזרה חיצונית.
אני עושה כמיטב יכולתי, ולא נראה לי להשאיר אותו בחיתול רק כי קשה לי עכשיו.
הגמילה היא בלתי נמנעת, צריך לעבור את זה וזהו. להתמהמה יכול להיות פתח לבעיות נוספות- לפי הבנתי לפחות.
מצד שני, יכול להיות שעוד כמה ימים אסתובב כאן עם זנב בין הרגליים...
מנסה להיות אופטימית

בהצלחה! מאחלת לכם שתהנו מזה. שהגמילה תהיה תהליך משמח של צמיחה והתחדשות.

אני חד משמעית בעד להקדים ולא בעד לאחר, בעד עקביות ולא בעד לבלבל את הילד.
כל יום נוסף בחיתולים רק מעמיק את ההרגל שיותר קשה לעקור אחר כך, וחבל. חבל על הילד.
וכדאי לנצל כל יום של קיץ לעניין, במיוחד את יולי אוגוסט. אפשר בכלל להסתובב בבית בגופיה בלבד... או בגופיה ותחתונים בלבד... זה מקל כל כך על הגמילה.
קול פעמונים, תומכת בך

קול פעמונים, האם
_האם כשמודיע "קקי" להוריד לו את התחתונים, כשהתוצאה תהיה ילד שלא יושב על הסיר?
ואם לא מורידים- כאילו שלא התייחסנו
אם מורידים- הפספוס לא "מורגש על בשרו"._
לא נכון!

אם מורידים, אז הוא לומד ש:
א. מורידים בגדים לפני עשיית הצרכים (שזו התנהגות נכונה)
ב. לא עושים פיפי וקקי בבגדים, והם לא נמרחים על העור (גם התנהגות נכונה וגם תחושה נכונה)
ג. אם יוצא על הרצפה, אז מתבאסים קצת וצריך לנקות, ויש תזכורת שזה לא המקום הנכון, אלא הסיר/השירותים.

אני תוהה, האם באמת לימדת אותו מהן הציפיות ומהי הפרוצדורה של עשיית הצרכים לפני שהורדת את החיתול?
אם כך, שווה להתחיל עכשיו.
לילד כזה צעיר, אני הייתי הולכת על הדגמה עצמית ומשחק.
משחק: הבובה (דוב, קוף, קרנף, מה שיש לכם בבית, כל עוד יש לזה עיניים) צריכה לעשות קקי. איפה הסירסיר? איפה הסירסיר? או, הנה הוא. הבובה הולכת לכיוון הסיר, מטפסת עליו, מתיישבת ונאנחת אנחת רווחה. זהו! עשיתי פיפי וקקי בסיר! איזה כיף!
הדגמה עצמית: ממש לפני שאת מבקשת ממנו להתיישב על הסיר, תורידי את המכנסיים ותתיישבי בעצמך. עם כל הקולות וההבעות הנלוות. אני אישית נשארת עם תחתונים

כמובן, בסבירות גבוהה שהוא יעשה את זה על הרצפה בעודו מתבונן בהתלהבות בך או בבובה, ומבקש עוד, אבל נו, שוין, גם זה חלק מתהליך הלמידה.

וגם אני בעד להוריד תחתונים בכלל, זה מאוד מקל על הפרוצדורה, חוסך זמן וטרחה (בעיקר מבחינת הילד) וכשהוא ייכנס לעניינים, זה יאפשר לו יותר עצמאות.
(גם בחורף זה אפשרי. מניסיון! חצי שנה כמעט הבן שלי הסתובב מבחירתו בלי תחתונים ובלי מכנסיים, החל מאמצע החורף)
(וגם כשהוספנו את המכנסיים, המשכנו לוותר על התחתונים, וגם זה מאוד מפשט את העניינים)

תמרוש, נראה שעלית על נקודה חשובה בהשתלשלות העניינים, אכן לא דאגנו להכנה מספקת. לא חשבתי שיהיה כל כך קשה, עם כל כך הרבה התנגדות.
יום לפני הורדת החיתול נתתי לו לשחק עם הסיר והסברתי כמה מילים, וזהו.
הוצאתי למחר את הפילפילון המוכר לו והלבשתי לו תחתונים- ומחר נתחיל בתיאטרון...

אנחנו ביום הרביעי לגמילה, ואני מלאה במחשבות מחלישות- מה לעזאזל חשבתי עם הגמילה הזאת???

בעקבות מה שכתבו לי כאן כולן הפסקתי להכריח לשבת בסיר, אבל לא שיחררתי לגמרי, זה לא הצליח לי עדיין (עם כל ההשוואות הפרוידיאניות לילד...)
אני לא יוזמת התפנות, אבל כשהוא מודיע לי אני לוקחת אותו לאמבטיה- לא ממש לרצונו אבל ללא צרחות
ואז מחכים ביחד, בזמן שהוא מסתובב בחוסר מנוחה אופייני לו אנה ואנה, ומבקש לצאת.
אני איתו שומרת שלא יחליק. כשהוא מרגיש שעומד לצאת משהו הוא נבהל, ואני משתדלת להרגיע- הנה הפיפי שט לים וכו'
בגלל שהוא מודיע מראש אני לא מסוגלת להניח לו לעשות על הרצפה. לשום מקום אחר הוא לא יגיע מרצונו.
(הוא שמח להיכנס לחדר השירותים ולשחק עם האסלה ונייר הטואלט, אבל לא מוכל לשבת על הישבנון.
הוא גם לא מרוצה משטיפת הרגליים והטוסיק אחר כך, וזה עוד משהו שנכפה עליו בתהליך הזה.

מרגישה שחירבתי את הכל עם יותר מדי טעויות, או שמאשימה בליבי את הילד שגם בתחום הזה הוא בלתי נסבל...

דבר נוסף שהתקלקל הוא שמאז שהורדנו את החיתול הוא הפסיק לכרוע לקקי ועושה בעמידה כשזה בורח לו.
אוף...

שמאז שהורדנו את החיתול הוא הפסיק לכרוע לקקי ועושה בעמידה כשזה בורח לו.
יש עוד טריק ביניים: לשים חיתול על הרצפה שיכרע מעליו ויעשה. אפשר על הרצפה באמבטיה או אפשר לכרוע באמבטיה.

והכי חשוב: תעזבי רגשי אשמה. תלכי ותזרמי עם ההחלטה שלך, אפשר לתקן תוך כדי תנועה, זה לא ביג דיל.

ממשיכה לנסות את ההצעות כאן.
עשינו הצגה עם הפיליפילון - בינתיים אין שיפור, אבל אני נותנת לו לנגב לבובה את הטוסיק ואת זה הוא אוהב.

דבר שני, ממש נעלב הבחור כשהנחתי טיטול על רצפת האמבטיה
זרק אותו בשאט נפש על הרצפה...
לפחות לטיטול הוא לא מתגעגע.

ויש גם התפתחויות חיוביות-
התחיל לישון רצוף בלילות מאז שנגמל-
ובלילה האחרון ישן 11 שעות !!!
וקם יבש לגמרי !!!

מעולה!

מעולה!
ראי את האפשרות להתיחס לא כאל "התקלקל", אלא כ"גדל". חלק מתהליכי שינוי וחידוש.

גם אני זקוקה לעצה!

הגפרורון שלי בן שנה ורבע, מפושפש עם חיתולים מיום היוולדו, עם הרגרסיה המתבקשת עקב זחילה-שיניים-הליכה-ארבע-טוחנות-ושני-ניבים-ביחד

כיום הוא:

יודע בכללי מה עושים עם פיפי וקקי, אך לא מחויב לעניין
מסמן לרוב הקקיים
לעתים נדירות מסמן לפיפי, לפעמים אומר תוך כדי או בדיוק כשגמר
מוכן ברצון לרכב על האסלה (כשאני מחזיקה אותו בין הרגליים שלי, ויושבת על האסלה מאחוריו) אבל ממש לא משוגע על סירסירים.

(הוא אוהב לראות את הבובה עושה פיפי... וזהו בערך)

עכשיו, אני מתקרבת לנקודת האל-חזור בכל הנוגע לחיתולים, אבל יש לי בעיה עם זה שהוא מסכים לעשות רק באסלה. איך מסתדרים עם זה? כלומר, הבכור שלי - כשהורדתי לו סופית את החיתול בגיל שנה וחצי - אהב לעשות את הצרכים בסיר, וזה היה נהדר. שמתי סיר בכל חדר, והיה נורא קל להפנות אותו לשם (בהתחלה באמצע הפשפוש

), והוא היה צריך רק קצת עזרה בלהתיישב, וכעבור זמן קצר הוא היה מסוגל ללכת עצמאי ולהתיישב עצמאי, לפעמים אפילו בלי לדווח לי.

אז איך עושים את זה עם גורד השחקים המצוי הנקרא אסלה, ועם תינוק קטן וצעיר?

גמאני גמאני שאלה
אולי אני עושה משהו לא טוב?
בת שנה וחודשיים, הורדנו טיטול לפני חודש
היא פשוט עושה בכל מקום שעולה על הדעת, אלא אם כן אני קלטתי ממש בשנייה של הפיפי והושבתי אותה בסיר, וזה נדיר, רוב הפעמים שאני מנסה להושיב בסיר אין לה פיפי.
הרבה פעמים היא קמה מהסיר ועושה ברצפה לידו.
קקי היא עושה גם בעמידה בכל מקום שיוצא, אלא אם כן אני קולטת ואחרי שהתחילה מושיבה בסיר ושם היא מסיימת אותו.
היא קוראת לי בכל פעם שהיא עושה פיפי/קקי, בלי לזוז, כדי שאבוא לנקות. אחרי שפעם פעמיים זזה והחליקה היא קלטה את הקטע הזה.

וכאן השאלה -
אני הנחתי עד עכשיו שאין לי מה להתעסק עם הסברים ומילים, שמתישהו היא תבין שיש לה פיפי ושכדאי לא לעשות אותו ברצפה.
אז כשאני מורידה לה את המכנס או מנקה מתחתיה לרוב אני שותקת, לפעמים אני אומרת - עשית פיפי, בואי ננגב את הפות ורק לפעמים מוסיפה פעם הבאה נעשה בסיר.
כשהיא עושה קקי אני לוקחת את הקקי לשירותים ואנחנו אומרות לקקיבי בי לפני שמורידים את המים.

אז בעקבות כל מה שקראתי כאן צצה לי השאלה - אולי אני צריכה להסביר יותר? אולי בקצב הזה היא פשוט תעשה לנצח ברצפה?
או שאם לי לא אכפת לנגב פיפי/קקי מהרצפה, אז זה בסדר להמשיך ככה ובאופן טבעי היא תקלוט מה עושים לבד (היא הרי רואה אותי ואת האחים שלה בשירותים, לא?)
מה אתן אומרות?

הי תמרוש רוש ודנד י,
הנה כמה רעיונות ומחשבות שעלו לי, משתפת אתכן.
ממש לא משוגע על סירסירים - בר שינוי

. לדעתי הסיר יכול להיות נוכח איפשהו בבית, ומפעם לפעם (לא כל יום) אפשר להציע. אני זוכרת שבכורי התיישב על סיר בגיל מאוחר, אחרי שנה וחצי (גדל בלי חיתולים). לפני כן מעולם לא הסכים.

לעתים נדירות מסמן לפיפי, לפעמים אומר תוך כדי או בדיוק כשגמר
הייתי אומרת בכל פעם שעושה - יופי, עשית פיפי!
בפעם הבאה שיש לך, תסמן לי, ונלך לעשות יחד. וחוזרת על זה. ואם הוא אומר או מסמן אחרי, משבחת ומציעה לו להקדים.

עם גורד השחקים המצוי הנקרא אסלה
אולי עם ישבנון? יש אצלכם כזה עם סולם? בארץ יש דגמים שהם מעין "שירותים" קטנים - כסא מוגבה מעט, עם מעין אסלה. אולי משהו כזה, שהוא סיר משודרג, יתאים לו?

אולי אני צריכה להסביר יותר?
לדעתי כדאי להסביר יותר. כלומר, כשהיא עושה - לאמר לה - אני רואה שעשית פיפי. בכל הפעמים. ילדתי אוהבת שאני אומרת לה, אם אני מפספסת אותה והיא עושה על הרצפה. נדמה לי שהיא מרגישה שזה ממסגר, נותן מענה לתחושה וממשיך את התקשורת שלנו סביב הצרכים.
ועוד דבר שאפשרי, הוא להזמין אותה לעשות. כלומר, ליזום פשפושים, בעתות מתאימות: אחרי השינה, כשאת מציעה לאכול והיא לא פנויה לכך (סימן לפיפי), כשהיא מגלה סמני עצבנות או רוקעת ברגליים וכו'.
ליל מנוחה ושלום.
בהצלחה!

שכחתי.. ליזום גם בחוץ. אני מציעה כשאנחנו יוצאים לטיול - לפני הטיול, או כשאנחנו יוצאות לבלות בחוץ - מציעה להשקות עץ. יש לנו עץ קבוע שנהנה מהקילוחין.

תודה טנא.
אני יוזמת, אבל לרוב לשווא. חוץ במקרים הברורים של אחרי שינה וכשהיא רוצה להפסיק לאכול.
היא לא מגלה שום סימן לפני הפיפי, שום עצבנות ושום כלום.
אני מזהה רק את ההתרכזות השקטה שלי כבר בשנייה שלפני.

שלום,
נכנסת לעדכן ולספר מה בנתיים עובד אצלנו.
אנחנו שבוע לתוך הגמילה.
60% מהלילות יבשים.
יש מעט פיספוסים במשך היום, נסבל.

הבחור מוכן להתפשפש רק בעמידה באמבטיה, ויודע לשחרר בלי למתין כבר.
קקי יותר בעייתי.
מאוד פחד בהתחלה מהקקי שמגיע, ועכשיו עדיין מבקש לצאת מהאמבטיה, וקשה לו לחכות עד שהקקי מגיע.
משהו קטן שעוזר לי עם הקקי-
מאחרוהוא אוהב ונהנה מצלילים מעניינים של מילים, אנחנו קוראים לקקי פלופ וסופרים את הפלופים.
המילה פלופים מצחיקה אותו...
עוד משהו שעוזר-
כשיש התראה אנחנו מבקשים ממה שהוא עסוק בו לחכות.
למשל- מנגו, חכה כאן בכוס, בחורצ'יק הולק לעשות פיפי ותיכף חוזר.
זה עובד, ועכשיו הוא אומר "חכי" במקום "פיפי".

גם לי יש מחשבות כמו דנדי, מה- לנצח הוא יעשה באמבטיה??
טוב, מותר גם לאמא להיות קצת קצרת רוח...

טוב, אז היום הורדתי את החיתול בבית.
היה אחלה!
עכשיו אני מבינה שהבעיה שלי היתה במחשבה שעניין הלקיחה שלו לשירותים והתלות שלו בי יפחיתו את המוטיבציה שלו להתפשפש. וזה בניגוד לסירסיר שמאפשר יותר עצמאות ושליטה.
אבל לא נראה שזה הפריע לו בכלל!
רוב הבוקר היה בלי חיתול בבית, עשה קקי אחד ושלושה פיפיים בשירותים, ורק שלולית אחת על השטיח.
אחר כך היינו בסידורים בחוץ עם חיתול בד (השתין פעם בלי לסמן, ופעם אחת עם סימון באמצע וטפטוף השארית בשירותים ציבוריים), ואחרי הצהריים היינו אצל חברים, ואז היה שוב אחלה - לפעמים לקחתי אותו לשירותים כשנדמה היה לי שהוא צריך, ולפעמים סימן בעצמו. בכל מקרה כל הביקורים בשירותים נעשו ברוח טובה, פעם או פעמיים היה פשפוש סרק (יזום על ידי), וכל אחר הצהריים הוא היה יבש!

זהו, ככה ממשיכים.

טנא, יש לנו ישבנון (במחסן) ואני אנסה אותו, אבל הדברים האלה לא נורא יציבים, ואני זוכרת שהבכור שלי ממש לא התלהב ממנו, חוסר היציבות הפחיד אותו, והוא היה מבוגר יותר כשניסינו.
אבל כן, שווה לנסות שוב

יש לנו גם מקטין-אסלה מרופד (עם ציורים של ברווזונים!) וגם שרפרף שאפשר לטפס עליו אל האסלה. אני אנסה גם את אלה, בלי לחץ, אבל העיקר הוא שאני יודעת שנכון לעכשיו אפשר להסתדר בלעדיהם.

ממשיכה לעדכן ולשתף.

נוסתה אצלנו בהצלחה רבה אחת העצות שהועלתה למעלה:
הדבקתי שפע מדבקות משמחות וצבעוניות על מכסה האסלה, והושבתי את הבחור על ישבנון כשפניו פונות למכסה- כלומר, הפוך.
בפעם הראשונה נרשמה התלהבות, אך אסלה נקיה.
בפעם השניה, ועד היום- פיפי בלי בעיות באסלה!

ענייני קקי-
כשהתחלנו היה פחד גדול מקקי שנמשך ונמשך.
כשעברנו לישבנון, עדיין הקקי נעשה באמבטיה, וגם לאחר שכנועים רבים ואחרי שהוא מגיע לקצה גבול ההתאפקות מבחינתו.
עשינו לו טיפול אייפק לפחד משחרור קקי, לאחר שבוע מהטיפול הוא עשה קקי לראשונה באסלה.
מאז עבר שבוע וחצי, יש לנו שוב רגרסיה- התראות חוזרות לפיפי כשבעצם הוא צריך קקי אך פוחד לשחרר, ובסוף עושה באמבטיה.
מבחינתי, זה בסדר גמור, אני מאמינה שעם הזמן יהיה שיפור.

משום מה הלילות הפכו ליותר רטובים מאשר המצב שהיה בתקופה עם החיתולים.
בינתיים ממתינים עם זה, לא יודעת מה הדבר הנכון לעשות.

אה, ושכחתי לציין עוד משהו שעוזר-

כשיש קקי אני אומרת- "בחורצ'יק קצת פוחד לעשות קקי"
לפעמים מוסיפה שאמא פה איתו ואפשר להחזיק את היד, אבל העיקר פשוט להכיר במה שהוא מרגיש ושזה בסדר.
אני רואה על הפנים שלו שזה מרגיע, ולפעמים משתחרר באותו הרגע.

תפילה_לאם

קול פעמונים,
תחשבי שיכולת לקרוא מראש, כשכתבת כאן לפני פחות מחודש (!), את מה שאת כותבת היום.
נראה שהולך לכם מצוין. את קשובה אליו.
ואני מאחלת לכם, שעוד פחות מחודש תכתבי כאן שחרדת הקקי נמוגה ושהלילות יבשו מחדש.

תודה, תפילה לאם, על התגובה המעודדת והמברכת

אני רואה בכל פעם עד כמה כשיש אתגר, המציאות נצבעת בצבעי הפחדים שיש לי,
כשבעצם מה שצריך זה אמון בילד ואמונה אופטימית.
חרדת הקקי נמוגה ושהלילות יבשו מחדש
צריכה להזכיר לעצמי כל פעם שזה בסדר, זה יקרה, אין כאן שום דבר רע באמת שמאיים עלי...

אני קצת מבואסת.
הבחורצ'יק שלי הפסיק לסמן, כמעט בכלל בכלל בכלל.
מסמן רק לקקי של הבקרים, וגם אז לא תמיד (לפעמים אני פשוט נורא עייפה והוא הולך...)
שאר הזמן לא מסמן בכלל, או שמדי פעם מסמן אחרי שעשה.
לא יודעת כל כך מה לעשות עם זה.
הוא בן שנה וחצי אוטוטו, ומבחינתו לא בראש שלו לעשות משהו עצמאית, בעניין.
אם אני לוקחת אותו לשירוצים כשהוא צריך הוא משתף פעולה, רוב הזמן, אבל לא יוזם כלום.
רוב הזמן הוא בלי חיתול בבית, ואם הוא מתחיל את הפיפי על הרצפה, אני עוצרת אותו ולוקחת אותו לשאר הפיפי בסירסיר, עם המנטרה הקבועה (לאלא! פיפי עושים בסירסיר. אההה, איזה כיף לעשות פיפי בסירסיר. (וחרי שעשה) יופי!! (עם מחיאות כפיים).
על הגדול שלי זה עבד נהדר - הוא הבין את העניין והתחיל לעשות בסיר. הקטנצ'יק - לא. כלומר, הוא נותן לי לקחת אותו לסירסיר, ועושה שם את השאר, ואחר כך מוחא לעצמו כפיים, אבל הוא לא יוזם.
בחוץ, אני צריכה לנחש מתי הוא יעשה (אני יודעת בערך, לפי זמנים וטיפונת לפי התנהגות) ואז הוא מניח לי לפשפש אותו - רוב הזמן... אבל שוב - לא יוזם. אף פעם.

מה עושים?
בזמן האחרון כבר התחלתי להתעייף מהמצב, והיה יום או יומיים שנשברתי ושמתי חיתול לפרקי זמן ארוכים. פשוט הייתי עייפה מדי מכדי להתמודד עם שלוליות.

ואנחנו מדברים פה על תינוק שהיה מפושפש עם חיתולים חלקיים ובינקותו היה אלוף בלסמן. מה קרה לו?

<שווה לציין שהבנזוג היה שבועיים בלחץ אטומי להגיש את התזה של הדוקטורט, ועדיין הוא מאוד מתוח - עד ה- 30 לספטמבר. ואז זה נגמר סופית>

אם אני לוקחת אותו לשירוצים כשהוא צריך הוא משתף פעולה, רוב הזמן, אבל לא יוזם כלום.
תיקון.
לדעתי הוא משתף פעולה רק חצי מהזמן.
קורה שאני לוקחת אותו והוא לא רוצה, ואחרי דקה עושה על השטיח.
אם אני שואלת אותו אם הוא רוצה קקי או פיפי, לנצח הוא יגיד לי "לא".
כנראה שאני צריכה להפסיק לשאול... אבל אני שואלת בכל זאת, לא כל כך כדי לדעת, אלא כדי להזכיר לו שהאופציה להגיד "כן" קיימת....

תראי, את מתעייפת. את משדרת לו שהעניין מטריח אותך. ויש לך ציפיות שהוא יהיה "גדול ועצמאי" P-: וחוץ מזה אבא בסטרס עולמי.
נכון שהכתובת על הקיר?

שביתת פשפושים + שידור של רגשות שליליים שהוא קולט ומגיב. ואיך תינוק מגיב? קודם כל דרך היציאות. פשוט, כשהם בחיתולים אנשים לא רואים את התגובה. אבל תינוק מפושפש, את ישר רואה איפה הגוף שלו נחלש. איפה הוא מגיב.

מחתלת = מפסיקה להקשיב לו. מלמדת אותו להפסיק להקשיב לעצמו. עדיף שלוליות ופיפי במכנסיים, באמת.
כי מה את אומרת?
ואני מרשה לעצמי לדבר איתך בצורה ישירה, כן? כי אני יודעת שאני לא מחדשת לך כלום... הכל את יודעת בעצמך...
מה שאת אומרת לו כשאת מלבישה חיתולים: אין לי כוח אליך. לא רוצה לתקשר איתך. לא רוצה להתאמץ בשבילך. יש דברים יותר חשובים ממך. וחוץ מזה החיתול הוא בית שימוש שמקובל עלי.
זה מה שהוא שומע.

כשיש חיתול, ועוד בגיל כזה?
זה מבלבל אותו זוועה.
איך הוא יזכור מתי הוא עם חיתול ואת מצפה ממנו לעשות בלי להטריח אותך?
ומתי הוא בלי חיתול ואת מצפה ממנו לתקשר איתך ולעשות בסיר?

לכן העצות שלי:

לסלק את החיתולים וזהו.
להכין את הבית לשלוליות ולהצטייד באורך רוח ובסבלנות.
לקחת הרבה מאוד על הידיים באופן יזום, החזרת ההצמדות הגופנית הגבוהה מחזירה את התקשורת.
באותה מידה: לצאת הרבה החוצה ביחד. כמו שהם נוטים לתקשר בנושאי פיפיקקי כשהם על הידיים, כך הם גם מתקשרים יותר בחוץ, וגם מוכנים ביתר רצון לעשות בחיק הטבע, במיוחד כשהדגש הוא על "בוא נשקה את השיח הזה, אני רואה שהוא צמא ורוצה שישקו אותו", או "בוא נקלע על האבן הזאת".
לא לצפות ליוזמה שלו. הוא מבולבל כרגע.
לא להשוות לאחיו הבכור. הוא שונה ועבר ילדות שונה. גם מגיב לרגשות אחרים של הורים.
לזכור שזה לא "מה קרה לו". זה מה קרה לכם. תינוק בגיל הזה, הוא תמיד מראה למה שקורה בבית. הוא משקף לך משהו. זה לא הוא. זה התקשורת, זה היחסים. לי אין תשובות. אבל אין לי ספק שרגע קל של מחשבה יביא לך את התשובות... אני בטוחה שאת יודעת הרבה יותר משאת מאמינה שאת יודעת.

עוד טיפ: להשתדל לא להגיד "לא" P-: ובמקום זה להגיד משהו כמו "אופס!" שלא תעבור אנרגיה של שלילה, התנגדות, אתה לא בסדר - שכן תעבור אנרגיה של אופס, תקלה קטנטנה, מייד נסדר את זה. כמו שחני בונה אומרת, יותר קליל, לא כבד.

עצמאות היא משהו שהילד רוצה. אם ילד לא רוצה עצמאות, סימן שחסר לו איזה ויטמין מההורים כי זו הנטייה הטבעית.

שימי לב למסר נוסף שהחיתול שולח לו: נוחות לעומת טירחה, מאמץ לעומת נרפות, והמסר הוא: עצמאות = טירחה ומאמץ. אמא בעד נוחות, נרפות וחוסר השקעה.

אם לך נוח להלביש לו חיתול ולשכוח מהצרכים שלו, זה המסר:
זה לא דבר חיובי לשים לב לצרכים.
זה לא דבר טוב ללכת לסיר.
זו טירחה, זה מאמץ, זה שלילי, זו עבודה קשה, ואנחנו מעדיפים "להקל על עצמינו".
זו תרבות הנוחות. ג'אנק פוד קפוא לחמם במיקרוגל כי להכין אוכל = לטרוח, לעבוד קשה, להתאמץ סתם. וזה רע לטרוח, לעבוד ולהתאמץ. אנחנו מעדיפים לא לזוז.
ככה יוצא לך מסר מנוגד למה שאת רוצה והוא סופג את המסר היטב מגיל צעיר. כמו ילדים אחרים: ללכת זו טירחה. לכן צעקות וצרחות למה אמא לא מסיעה אותי באוטו, מה פתאום שאני אלך ברגל, זה קשה מדי...

דבר אחד אחרון:

לא לשאול. אף פעם לא לשאול.

אם אני שואלת אותו אם הוא רוצה קקי או פיפי, לנצח הוא יגיד לי "לא".
לא עשית שיעורי בית, הא? לא קראת את מיליון הפעמים שאני מסבירה את זה בדפי הבלי חיתולים.
אסור לשאול. לעולם.
רק לקחת.
לקחת עם ההבנה שהאופציה מצידו לאותת לך שהוא לא צריך קיימת.
אבל את, פשוט לוקחת, אם את חושבת שהוא צריך. וכרגע, כמה שיותר בחוץ, בטבע, להשקות עצים ולקלוע על אבנים. כשהוא מתנגד, אז את אומרת "אה, אתה לא צריך? הבנתי" ומורידה אותו.

זורקת עוד כיוון, שלא סותר את כל מה שבשמת כתבה, אבל נשמע לי שאולי אולי יש קצת יותר מדי "הו הא" סביב העשייה בסיר
(גם לאלא!_ גם _פיפי עושים בסירסיר_ גם _אההה, איזה כיף לעשות פיפי בסירסיר_ ולמקרה שהמסר עוד לא הובן (-; , יש גם _יופי!! וגם מחיאות כפיים).
יש ילדים שזה יושב עליהם בול, יש ילדים שזה קצת מלחיץ אותם (דבר שגיליתי על בשרי, כמובן) או מעביר מסר שזה האינטרס שלך ולא שלו לעשות בסיר.

מנצלת את העובדה שתמרוש החייתה את הדף:

אנחנו לא נישן בבית בראש השנה (3 לילות).
בן שנה ותשע בלי חיתולים לגמרי (כבר שכחנו איך זה נראה), בערך חודשיים. הלילות לפעמים יבשים לפעמים לא, וזה בסדר מבחינתי.
האם לחתל בלילה כשלא נישן בבית תהיה טעות?
מדובר כאן מעבר לנוחות- כי 4 ימים נהיה ללא מכונת כביסה או אפשרות לטפל בסדינים+מגינים+בגדים רטובים.
האם זה גרוע כמו לתת בקבוק לתינוק יונק ולהסתכן בהמשך ההנקה?

האם לחתל בלילה כשלא נישן בבית תהיה טעות?
לגמרי.
יותר גרוע מאשר לתת בקבוק לתינוק יונק P-:
זה כמו להגיד לו בקול רם: זה בסדר לעשות פיפי במיטה בבית הזה.

מה עושים:

הייתי אומרת להביא מגינים וסדינים אקסטרה וכו', אבל האמת? ההצעה שלי יותר פרקטית, כי נראה שזה יהיה גדול עליכם: לקנות סדיניות חד פעמיות ללידה. יודעת על מה אני מדברת? זה מספיק גדול, זה סופג, תביאי בכמות שיהיו לך 2-3 ללילה, ואפשר יותר אם את רוצה לרפד עוד מסביב... שימי על המיטה שהוא ישן בה (על חלק המיטה שהוא ישן בה?). הוא יישן על זה.
בגדים רטובים אפשר גם לתלות לייבוש על אדן חלון, באמבטיה (אפשר להביא קולב ואטבים ולתלות למשך היום) וכדומה.

אם תסבירי את הלוגיסטיקה במקום שתשנו בו, אפשר לעזור לך למצוא עוד פתרונות לייבוש בגדי תינוק קטנים.

להקפיד אקסטרה לקחת אותו לשירותים לפני השינה, להקפיד על שתייה (לא סמוך מדי לשינה) ולהודיע לתת המודע שלו "במקום שאליו אנחנו נוסעים, אנחנו עושים פיפי רק בשירותים".

בהצלחה!

הסדיניות זה באמת רעיון מצויין!
אני לא בטוחה שיהיה אפשר להניח אותן מעל הסדין.
אם לנסח זאת בצורה חיובית, הבחור חוקר כל דבר אפשרי שנקרא בדרכו (עכשיו המקום לפרצוף חורץ הלשון...)
אבל כמגן מזרן זה יחסוך לנו חלק ניכר מהבלגן.

נישן במלון, חשבתי שאם יהיה פח בלי חורים, נוכל למלא אותו במים ולזרוק אליו את הבגדים
אני צריכה לברר עם בעלי אם זה מותר הלכתית.

יו, תודה!

טלי:
_אולי יש קצת יותר מדי "הו הא" סביב העשייה בסיר
יש ילדים שזה קצת מלחיץ אותם או מעביר מסר שזה האינטרס שלך ולא שלו לעשות בסיר._
נקודה מעניינת מאוד... מדליקה אצלי איזושהי נורה מהבהבת, אבל לא לגמרי ברור לי איפה (הדגשתי את המקום המהבהב). הולכת לישון על זה.

בשמת:
א. טוב, די ברור לי מה קרה:
הרי ביולי כתבתי פה שהורדנו חיתולים והכל היה חיובי (קראתי את זה הבוקר ולא האמנתי. באמת?? כה זה היה??)
בתחילת אוגוסט באו ההורים של בעלי לביקור, וכמובן שהוא הפסיק אז לסמן בכלל בכלל בכלל.
אני חשבתי אז שזה מאוד הגיוני, כי ברור שאם נוחתים עליך פתאום סבא וסבתא חדשים לגמרי, אז תתמקד עליהם ולא על איבריך המוצנעים. בינינו, אני לגמרי הסכמתי עם סדר העדיפויות הזה (כאילו שזה עוזר לי אם לא הייתי מסכימה

)
הביקור עצמו היה מעולה - התעצבנתי עליהם רק פעם אחת!!! רוב הזמן הייתי סבלנית ואפילו נהניתי - והקשר שנוצר ביניהם היה מדהים.
ואז איך שהם הלכו התחיל הלחץ של הדוקטורט.
והלחץ הזה עוד לא נגמר, למרות שאני משלה את עצמי שכן (הטיוטה הסופית של התזה הוגשה, אבל לא אושרה עדיין. צריך לקבל אישור, להדפיס, לכרוך ולנסוע אישית לסידני כדי לשים אותה על השולחן של מזכירות הפקולטה. בינתיים הוא הולך לעבודה, חוזר הביתה וכוסס אצבעות. יאושר או לא יאושר? ומה אם לא??)).
אז כנראה שאני מצפה מהר מדי לחזרה לשגרה, כשעדיין השגרה עצמה לא חזרה.

ב. יש לך ציפיות שהוא יהיה "גדול ועצמאי"
נו, אם יש משהו עקבי בהורות שלי זה ציפיות גבוהות מדי מהילדים. מה אני יעשה שהם מוצלחים כאלה ואפילו מצליחים רוב הזמן לעמוד בסטנדרט?
יום אחד, אני חייבת לשתף למרות שזו חריגה מהנושא, התעצבנתי על דידי (הגדול שלי) כי ביקשתי ממנו לשים משהו נחוץ בתיק שלי והוא לא שם אותו, כי הדבר לא נכנס, ולא אמר לי שזה לא הולך, ואז נתקעתי בלי. ציפייה די מופרכת כשמדובר בילדון בן שש (בעצם התייחסתי אליו כאל מבוגר באותו רגע, שגיאה קלאסית של אשה שבעלה התאדה, זמנית או בכלל). אז חברתי הנשמה נתנה לי בעדינות על הראש, והזכירה לי שהוא כולה בן שש, ואני ניסיתי להפנים. כעבור כמה ימים היינו עם חברים בגינה ושובפעם התחלתי להתעצבן עליו על משהו אבל נזכרתי שאני לא אמורה

אז עצרתי פחות-או-יותר באמצע, נשמתי נשימה עמוקה, וכשהוא הלך קדימה התוודיתי באזני החברים שיש לי ציפיות גבוהות מדי ממנו. חברתי שאלה אותי "מה זה ציפיות גבוהות מדי?", ואני הרהרתי לרגע ואמרתי "I expect him to be reasonable".
הם מתו מצחוק.
מסתבר שילדים לא אמורים להיות reasonable

ואם הם כן - אז זה בונוס, לא הסטנדרט.

נחזור לנושא.

ג. כן, אני באמת מחמיצה לו פנים יותר מדי בזמן האחרון, כשהוא עושה על השטיח. משום מה חשבתי שאני אמורה לעשות את זה ושזה יועיל במשהו. אופס!
קבל ביטול

ד. _לסלק את החיתולים וזהו.
להכין את הבית לשלוליות ולהצטייד באורך רוח ובסבלנות._
טוב, הבעיה שלי עם זה היא משולשת:

מה יהיה עם הלילות? אין מצב שאני מורידה לו את החיתול בלילה בשלב זה (הוא יונק בלילה כאילו אין מחר ושונא פשפושים ליליים. בזה הוא דווקא מאוד דומה לבכור). אז כן יהיה חיתול בבית - וזה מוסיף מימד של פיתוי.
אז לא לשים חיתול כשאני משכיבה אותו לשנת צהריים? בהתחלה כתבתי "אוי וויי", אבל אז נזכרתי בנוהל ההגנה-על-מיטת-ההורים שיישמתי עם הגדול. סדין כרגיל, ועליו מגן מזרון ומגבת. ישים, אני "רק" תריכה להתארגן על שני מגני מזרון חדשים (אחד התבלה כבר) ודווקא עכשיו אין להשיג אותם. זה דורש היערכות מחדש.
מה עושים בבתים של אחרים? אם אני קשובה אני יכולה לקחת אותו לשירותים פחות או יותר לפי השעון ואז הוא יישאר יבש, אבל זה לא 100%, מה גם שלפעמים עסוקים, מוסחים וכולי. הייתי מתה לאיזה תחתונים מרופדים שירגישו תחתונים, ובו בזמן יצמצמו היקף שלוליות. מכירים מוצר כזה?

חוץ מזה שאפילו הבחוץ אצלנו לא ממש בחוץ - אסור לי לתת לו להסתובב בלי חיתול בחצר של הבית שלי ובדשא של תליית הכביסה, כי השכנים התלוננו. אז כל יציאה מהבית לכביסה זה אומר התלבשות

איזה ניג'וס!! אני מלבישה לו מכנסיים כדי שזה ייראה בסדר, ומנגבת שלוליות ברגע הווייתן, אבל הסיטואציה מעצבנת אותי.

ה. להשתדל לא להגיד "לא"
דווקא בזה הייתי טובה פעם. הייתי אומרת "רגע רגע!" או "חכה שניה" ולוקחת לסיר. כלומר המסר לא היה "נכשלת" אלא "שנה קצת את התזמון וזה יהיה בסדר". כנראה שזה נשחק קצת... אפשר לשחזר.

אבל יקירה, על השאלה האמיתית האמיתית שלי לא ענית: איך אפשר להפסיק להיות עייפה מזה?

איך אפשר להחזיר לעצמי את חדוות הפשפושים וההנאה וההרפתקה?
<תשובה זמנית: למצוא מישהו שירחוץ לי כלים. יומיומית...>
נראה לי שאני צריכה גם קצת תמיכה סביבתית, מישהו קרוב שיהיה בעד הקטע של גמילה מוקדמת ויחשוב שזה נורמלי, רצוי וכולי.

מה שמביא אותי לעוד נקודה: בדיוק בתקופה הזאת, לפני כמה שבועות, לצערי הרב התגלגל לידי ספר עתיק בנושא גידול ילדים (שנות השבעים) והייתי צריכה להחליט אם לשמור או לגלגל אותו הלאה, אז קראתי אותו בספידי, רק כדי למיין, ונפלתי על הקטע של הגמילה מחיתולים. זה הולך ככה:
במסגרת רשימת ה"לא" להורים לפעוטות: לא לנסות לגמול מחיתולים מוקדם מדי. אין להם שליטה בסוגרים עד גיל שנתיים, זה לא יעיל, זה לא יעזור, ואם תנסי עכשיו אז את עלולה למצוא את עצמך אחר כך עם ילד שמרטיב במיטה שנים עד גיל מאוחר - והכל בגלל ניסיון גמילה מוקדם מדי.
בהתחלה מתתי מצחוק, אבל אז הבנתי ש, מגוחך או לא, זה בדיוק מה שקרה עם הגדול: היתה לנו יופי של פרידה מחיתולים בגיל שנה וחצי, ועד היום הוא מפשתן במיטה, בממוצע של שני לילות בשבוע...
והכל בגללי! גוועלד!
תוך פחות מחצי יום הספר מצא את עצמו בפח המחזור (אקט נדיר עד בלתי נתפס, במשפחה שלנו) לדיראון עולם, אבל הנזק כבר נעשה

כנראה שזה חילחל יותר עמוק ממה שחשבתי.
נוגדנים, מישהי?

תפילה_לאם

חשבתי שאם יהיה פח בלי חורים
אם זה מותר הלכתית, תוכלו להביא אתכם מהבית פח כזה/ דלי/ קופסת פלסטיק גדולה/ קערה/ מה שמסתדר, ולא תצטרכו לבנות על זה שכן או לא יהיו חורים בפח של המלון.

תיהנו במלון ושנה טובה ויבשה!

תפילה_לאם

מנסה לייצר נוגדנים...

אין להם שליטה בסוגרים עד גיל שנתיים, זה לא יעיל, זה לא יעזור, ואם תנסי עכשיו אז את עלולה למצוא את עצמך אחר כך עם ילד שמרטיב במיטה שנים עד גיל מאוחר - והכל בגלל ניסיון גמילה מוקדם מדי.
נניח שהחלק הראשון נכון: אין להם שליטה בסוגרים עד גיל שנתיים, זה לא יעיל, זה לא יעזור
איך פועלת הלוגיקה שמסיקה ממנו את החלק השני: ואם תנסי עכשיו אז את עלולה למצוא את עצמך אחר כך עם ילד שמרטיב במיטה שנים עד גיל מאוחר - והכל בגלל ניסיון גמילה מוקדם מדי. ?
גם אם אין להם שליטה בסוגרים עד גיל שנתיים,_ , הייתי אומרת רק ש _זה לא יעיל, זה לא יעזור .

ולא תצטרכו לבנות על זה שכן או לא יהיו חורים בפח של המלון

עכשיו צחקתי!

ואחרי יום כזה זה לא דבר של מה בכך...

שנה טובה ומתוקה גם לך, תפילה לאם

אסור לשאול. לעולם
כל כך מצחיק העניין הזה, שלי עונה עכשיו על הכוווול לא, זאת פשוט התשובה שלה לשאלה.
רוצה לאכול עוגיה? (בריאה בטירוף שלי כמובן, להירגע כולן), והיא - יו (לא) - כמובן ששנייה אח:כ היא לוקחת אותה בשמחה ואוכלת.
אפילו על הצעה להנקה היא עונה ככה, ואז עוצרת וחוזרת אחורה ורצה אלי.
אז אותו דבר עם הפיפי. אם אני שואלת התשובה היא תמיד לא. ואז אחרי הלא הזה אני פשוט מנסה.
האמת שהלא האמיתי שלה הוא חוסר הסכמה לשבת בסיר/שירותים/להשתופף בחוץ. ואז זה באמת אומר שאין לה.
לפעמים היא מסכימה לשבת וגם אז אין לה, אבל זה נדיר.

ותמרוש - תקראי קצת בסוף של הדף של תפילה, כתבתי בדיוק משהו על הנושא הזה.

תפילה_לאם

_עכשיו צחקתי!
ואחרי יום כזה זה לא דבר של מה בכך..._
@}

בסוף של הדף של תפילה, כתבתי בדיוק משהו על הנושא הזה.
מה זה? מה כתבת? כווני אותי.

לגבי לשאול/ לא לשאול על פיפי-

מה שעובד אצלי, זה לומר:
"בוא נלך לעשות פיפי ליד קיטי בשרותים"
תרגום- הבחור יושב הפוך על האסלה מול המון מדבקות יפות כולל הלו קיטי האהובה עד מאוד.
אני הולכת בעצמי ומשאירה אותו לבד- זה חשוב כי אם אשאר לידו הוא לא יבוא
מסדרת את המושב בקולי קולות ומחכה בסבלנות, בד"כ הוא מגיע מהר, ואני אומרת "חכי רגע קיטי, תיכף תיכף תראי איך בחור עושה פיפי", או משהו בסגנון.

אם לא, לא סוף העולם, אני אומרת "טוב, נלך שוב כשיבוא הפיפי" ושלום על ישראל.

כמה שפחות מילים משדלות כך יותר טוב.
מה שאני לא יודעת להסביר הוא מאין נובעת כל ההתנגדות החזקה הזו של הפעוטות.
כמו שכתבה דנד י, התנגדות לכל דבר, כאילו הם מתנגדים לחיים.

ועוד טריק
(לויודעת אם הסיפורים שלי מועילים כאן למישהי, מתנצלת אם מייגעת)-

טוק טוק טוק טוסיק- כאן אמא של בחור

מה הטוסיק אומר?

בחור: שלום
יש לך קקי בפנים?

וכיוצ"ב כיד הדימיון הטובה

תפילה_לאם

התנגדות לכל דבר, כאילו הם מתנגדים לחיים.
אני מפרשת את זה כהתנגדות להכתבת מעשיהם מגבוה.

הי תפילה, כתבנו יחד.
ואיך זה מסתדר עם תחושת הביטחון שהם זקוקים לה שיש מישהו שמוביל ואפשר לסמוך עליו?
מפריע לי עקרונית שהדרך עם פעוטות וילדים היא הסחת דעת, מן דרך עקלקלה, מניפולטיבית במידה מסויימת.
ההתנגדות שלי היא "בהפוכה", אני אלרגית למניפולציות.

זה נכון. פעוטות אומרים לא במדיניות בסיסית, כתגובה מיידית, כברירת מחדל.
אחר כך הם שוקלים בחיוב...
פשוט שכחתי איך זה עם היצורים המיוחדים האלה

היה לי היום יום טוב.
קמתי בכוונה מפורשת להחזיר את חדוות הפשפושים, להיות חיובית ולהוריד לחץ.
המשכתי לתת לו פידבק חיובי על פשפושים, אבל בקטנה, באופן אגבי יותר ורגוע יותר. פחות הו-הא.
הקפדתי יותר על ה"רגע רגע" במקום "לא".
ספגתי המון שלוליות מהשטיח (קיר-לקיר) והרצפה וזה לא הפריע לי בכלל (איזה מזל שיש חומץ-פשפושים בעולם! כל כך מקל את החיים. וגם חיתולי טטרה לניגוב).
כן שמתי לו חיתול לשנת צהריים, ניסיתי להשכיב אותו פעמיים והוא לא נרדם (עוד קטע של פעוטות, שנת הצהריים נהיית מאוד לא צפויה. פעם כן פעם לא, פעם מוקדם ופעם מאוחר, מן אללה), אז ברגע שרצה לחזור לפעילות הורדתי תיכף את החיתול.
כשנרדם בסוף זה היה באוטו בדרך לסבתא המאמצת שלנו, ואצלה לא היה לי לב להוריד את החיתול (היא רק חזרה הרגע מהשבעה של חמיה, ועם חמותה בבית והבלגן של ראש השנה, חראם) וכשהוא התעורר כן השארתי אותו עם הח"פ, אבל - שימו לב איזו גדולה - כיוון שהוא היה כזה עייף ונצמד, החזקתי אותו עלי כל הזמן. וכשאת מחזיקה פעוט על המותן, את יכולה להרגיש אותו מתחיל לעשות את הפיפי אפילו דרך החיתול החדפעמי. שינוי בטמפרטורה, נו

אז תיכף לקחתי אותו לפשפש את השאר. לא שונה בהרבה מאשר אילו היו לו מכנסיים.
בקיצור, היה יום טוב

אני אופטימית...

_ולא תצטרכו לבנות על זה שכן או לא יהיו חורים בפח של המלון
עכשיו צחקתי!_
גם אני

תפילה_לאם

ואיך זה מסתדר עם תחושת הביטחון שהם זקוקים לה שיש מישהו שמוביל ואפשר לסמוך עליו?
טוב, אני פסיכולוגית בגרוש בלבד, אבל אנסה בכל זאת:
אולי הביטחון נשמר כשמתנגדים לסמכות, והסמכות מצדה ממשיכה להתקיים ומקפידה על מה שעקרוני.

תמרושרוש,
שמחה לקרוא את עדכונייך החיוביים!

גם אצלי להרים על הידיים זה פתרון במקום שאני לא רוצה שהיא תעשה.
כי כל עוד היא על הידיים היא לא עושה, גם אם היא יושבת בעגלה / במנשא / על כסא וכו'
אם היא רוצה לעשות היא מבקשת לרדת לרצפה, וזה זמן מעולה להרים /להושיב לפיפי.

שמחה לקרוא את עדכונייך החיוביים!

אולי הביטחון נשמר כשמתנגדים לסמכות, והסמכות מצדה ממשיכה להתקיים ומקפידה על מה שעקרוני
אחלה פסיכולוגיה בגרוש!

גמילה מוקדמת ויחשוב שזה נורמלי,
זו לא גמילה מוקדמת.
רק החיתולים החד פעמיים, שגורמים להורים לדחוף אותם לתינוקות בלי לחשוב פעמיים על המחיר לתינוק, לכיס, לסביבה וכו' יום ולילה, עיכבו את גיל הגמילה מחיתולים שהיה שנה עד שנה וחצי לילדים מחותלים בחיתולי בד - לגילאים מטורפים.
זה כמו שמוכרים תמ"ל לילדים בני 3 או משהו כזה אבל מסבירים לך שהנקה בגיל שנה זה מוגזם וקיצוני.

ד"ר ספוק מאיזו שנה?
זה הרי מופרך מכל הבחינות, מה שכתוב שם. מכל הבחינות. גם אמא שלי גידלה על ד"ר ספוק. חוץ מילדים עם בעיות נוירולוגיות או פיזיות אחרות (שמרטיבים עד גיל מאוחר בגלל מנגנונים בעייתיים במוח או במערכות אחרות), כל הילדים היו פעם גמולים עד גיל שנה וחצי.

עייפות?
אין לי תשובות לעייפות חוץ מתמיכה ועזרה. מה אני אגיד לך? כרגע אין לך.
את רואה איך גורמי לחץ מקשים עלייך. ביקור מהחמים הוא גורם לחץ גם אם התעצבנת בגלוי רק פעם אחת P-:

זה לא ד"ר ספוק, אלא איזה פסיכולוג עלום שם שכתב ספר הורות "על פי השכל הישר"

הלך לפח. לא חשוב.

זה כמו שמוכרים תמ"ל לילדים בני 3 או משהו כזה אבל מסבירים לך שהנקה בגיל שנה זה מוגזם וקיצוני.
תודה על התזכורת

אקסטרים

ספר הורות "על פי השכל הישר"
חחח תרתי דסתריי D-:

תפילת הדרך (2014-09-14T12:41:47)
באמצע

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הידחפות קטנה, אם כבר קם הדף לתחייה בחודשים האחרונים...
הגור בן שנתיים ושלושה חודשים, אחות קטנה בדרך (בשבוע שבועיים הקרובים), ואמא מצ'וקמקת והורמונלית לכיוון העצבני-קמעא.

התחלנו בחופש הגדול להסתובב בבית בלי חיתול ימים שלמים בכיף. כשיוצאים ובלילה- עם חיתול. כן... נכון... מבלבל.
למה? כי נראה לנו זמן נכון, הייתי בבית כל החודש, והיה זמן טוב ומאפשר ללמוד את העסק.
לאורך אוגוסט היה יופי: ניגבנו המון שלוליות מהרצפה בסבלנות רבה, ולמדנו איך עובד העניין של פיפי-קקי, מה יוצא מאיפה, הבדלי בולבול-פושפוש.
התנסינו בכל האפשרויות- שלושה סירים במבנים שונים, מגוון ישבנונים, עם מדרגה, בלי, עם שרפרף, מרופד, מצויר- המון המון. מה שתפס בסוף, שימו לב להמצאה של הגאון: דלי פשוט, עם מקטין אסלה מרופד עליו ("האסלה המיוחדת"). אי אפשר לטפס לבד, אבל ניחא. כמובן שההמצאה התקבלה בהתלהבות רבה, הוצגה לאורחים (גם בפעולה, כולל הריח) וכו'. היה נראה מצוין, פשוט כי היה לו כיף לעשות שם, על אף שעדיין לא ביקש אף פעם בעצמו ללכת לפפי\קקי.
גם אני למדתי מה מעורר התנגדות ומה מעודד, בערך (לשאול, גם אצלנו- אין טעם. שירי "אתה תותח" אחרי הצלחות- מאוד עוזר. גם לראות את מנגנון הניאגרה עובד, מבפנים, זה צ'ופר...)
אחרי כמה ימים שככה ההתלהבות, ועמה המוטיבציה לפשפש באסלה המיוחדת. מאז פשוט עושה איפה שיוצא, ואף מתרגז כשעוצרים אותו באמצע ומעבירים לאסלה. לפעמים אפילו מבקש חיתול

האמת, אין שם התנגדות ממש (באופן מפתיע, כי תמיד דרישות לאוטונומיה יש בשפע בכל התחומים), אלא סתם לא מתחשק לו לעצור את מה שעושה בשביל ללכת לאסלה. לא רואה טעם, הרי אפשר פשוט לעשות ברצפה, לא? הערה לעצמי- לנסות את פטנט ה"חכה רגע" לעיסוק שמפסיקים.
בספטמבר התחיל ללכת לגן. לא רצינו להעמיס גם את עניין הגמילה, אז הלך לגן עם חיתול, ובבית היה בלי, אחה"צ.
לאחרונה אני, כאמור, מצ'וקמקת ובחודש תשיעי. אין לי כוחות לשאת על הידיים על אף שזה באמת פתרון מצוין לרוב הפיפים.
לא תמיד יש לי כוח ורצון, וז הוא עם חיתול גם אחה"צ. מילא לנקות שלוליות, זה באמת לא נורא, אבל התקשורת, תשומת הלב שזה דורש, יזימת הפשפושים- זה ממש קשה.
אני מודה שהיו לי ציפיות. כן, היו לי.
חשבתי שכבר נהיה במצב הרבה יותר טוב בשלב הזה.
מה זה מצב טוב?
שלפחות בחצי מהפעמים הוא יבקש לפני שהפיפי יוצא.
ולא.
שהורדת חיתול בלילה תיראה לי אופציה אפשרית, באופק הקרוב.
וגם לא...
שכחתי לציין- הילד שותה בכמות של פיל צעיר. באמת, מאוד אוהב מים. חובה איזה בקבוק וחצי לפני שנרדמים, ולפעמים בלילה צריך עוד קצת, מה לעשות, צמא.
האם נכנסנו לאתגר שמראש לא היו לנו המשאבים לעמוד בו? איך גורמים לו להרגיש שזה אינטרס שלו ולא שלנו? הרי אין לו שום עניין בזה...
אני חוששת שאני מתייאשת, במיוחד עם תינוקת קטנה בדרך, אני לא רואה איך אני מצליחה לעזור לו לשים לב וללכת לאסלה בזמן.
מילה מעודדת? מישהו פעם עבר את התקופה המייגעת הזו עם תינוקת חדשה וכשהחורף בפתח (ואז הכל נהיה מסורבל)?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וסליחה, מעכשיו אכתוב עם שם...
השם הזה.

לעצור את מה שעושה בשביל ללכת לאסלה. לא רואה טעם, הרי אפשר פשוט לעשות ברצפה, לא? הערה לעצמי- לנסות את פטנט ה"חכה רגע" לעיסוק שמפסיקים.
נכון! וגם: להזכיר לו שוב ושוב, כשהוא מתרגז: קודם פיפי, אחר כך לשחק (לספר סיפור, לקפוץ על המיטה, לצאת, וכו'). שהרךף הזה ייכנס לו לעצמות. ולהזכיר לו שהלשחק זה ממש תיכף, צ'יק צ'ק, חצי דקה והוא כבר שם.

מילא לנקות שלוליות, זה באמת לא נורא, אבל התקשורת, תשומת הלב שזה דורש, יזימת הפשפושים- זה ממש קשה.
משהו שהקל עלי זה להבין את תדירות הפשפושים שלו. גיליתי ש- 45 דקות זה הקלאסי אצלו. אז כשאין מצב להקשיב לו, אני מקשיבה לשעון, אפילו שמה לעצמי שעון מעורר בנייד, וזה עובד לא רע. ככה אני גם הרבה פחות במתח. אם הוא יונק או שותה באמצע, אני חותכת ל- 35 דקות. אם הפשפוש הקודם היה קטן והוא לא ינק או שתה כר איזה זמן, אני מהמרת על קצת יותר.

איך גורמים לו להרגיש שזה אינטרס שלו ולא שלנו? הרי אין לו שום עניין בזה...
אני חושבת שזה בא לאט ובהדרגה...
ב"אינטרס" שלו יש כמה אלמנטים:
א. אין מצב לחיתולים (רק בגן או כשהולכים לישון) ואז יש לו ז\הזדמנות להרטיב את עצמו - שזה לא מי יודע מה כיף.
ב. לוקחים אותו לשירותים כל פעם שעושה, אז הוא מתחיל לקלוט שאת הפרוצדורה יעשה בכל מקרה, אז אולי כבר כדאי לעשות אותה מראש שם ואז יש גם קצת שבחים (לא יותר מדי, כמו שכתבו לי למעלה - וצדקו) וגם אמא יותר בפוקוס עלי ופחות בפוקוס על לנקות את השטיח.

מאז פשוט עושה איפה שיוצא, ואף מתרגז כשעוצרים אותו באמצע ומעבירים לאסלה. לפעמים אפילו מבקש חיתול

אז ככה: כל עוד החיתול הוא אופציה, הסיכוי לשינוי קטן.
להמשיך לקחת אותו באמצע, אם כי כמובן לא להכריח אותו להישאר על הסיר כשהוא מתנגד (אפשר לקחת את הסוס למים, אי אפשר להכריח אותו לשתות), וגם זה בלי ויתורים אבל בנימה עניינית, כמעט כבדרך אגב: נו, ברור שהולכים לשירותים, מה, העלית על דעתך שאפשר אחרת? נו, באמת. אין מצב.
לשים את החיתולים במדור הפיג'מות בארון ושיהיו נגישים רק כחלק מטקס השינה. אם ממש ממש אין מצב לעבור לחיתולים בגן כרגע, אז אני הייתי נותנת לגננות חבילת חיתולים, לוקחת אותו לגן בלי, ושהם ישימו לו חיתול כשהוא מגיע. או לכל היותר שאתם תשימו לו את החיתול כשאתם כבר בשטח הגן. ככה תהיה יותר הפרדה והגבול יותר ברור בין סיטואציות עם-חיתול לסיטואציות בלי. בבית ובשעות הערות - בלי, וזהו זה.

שהחורף בפתח (ואז הכל נהיה מסורבל)
תלוי בבן שלך, אבל שלי הסכים הרבה יותר להתפשפש כשהורדנו את המכנסיים, וגם הוא בריא כמו טפו-טפו, אז המכנסיים עפו קיבינימט באמצע החורף (ירושלמי כזה) והוא הסתובב חשוף-שת עם סווצ'רטים במידה גדולה וחותלות לרגליים. עבד מצוין.

או, איזה כיף שחזרתן לכתוב כאן.

ולהלן עדכון מגזרתנו למי שהתעניין אם היו חורים בפח של המלון:
(ולמי ששכח, תקציר הפרקים הקודמים- התלבטות אם לחתל במלון בר"ה)
באתי להשוויץ (ממש ממש בשקט מאימת מרפי) על ר"ה יבש לחלוטין במלוננו.
אלוף הבחור, אין עליו...

תפילה_לאם

יה, פעמונים, איזה יופי!