האם נר בטוסיק זה התעללות

זה לחלוטין עניין של גישה.
אני לא לוקחת אקמול כשיש לי כאב ראש.
לא לקחתי טיפות עיניים כל הילדות כי לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן.
אני לא לוקחת תרופות אפילו לכאבים של סרטן.
לא מאמינה בזה. יש דרכים אחרות להתמודד, שמסתכלות על הטווח הרחוק.
כשילדי היו קטנים, חיבוקים והנקה היו התרופה הכי טובה. תרופה שעבדה וחיזקה אותם. שלא לדבר על מיטה משפחתית וחינוך ביתי, שלדעתי מפתחים בריאות ועמידות וגם מונעים הרבה מאוד תחלואה. זו דעתי.
באותה מידה, דעתי היא, שתמיד יש ברירה, ואני מוכיחה את זה באורח חיי.

זה שחלק מהבחירות שלי הן לא אופציה לאחרים או אחרות - זה ברור. אבל זה לא מכיוון שהאופציה לא קיימת אלא מכיוון שהיא נפסלת.
זה עניין של סדר עדיפויות ובחירה.
אני רק אומרת:
תדעי שאת בוחרת!

כאב חריף ומתמשך מקשה על מנגנוני הריפוי של הגוף לעבוד כהלכה
זה נכון.
ואני מסכימה שמנה חד פעמית של משהו שמאפשר לריפוי להתרחש, יכולה להציל ממש.
אבל אם זה לא חד פעמי, גם הנזק מהתרופה נספר...

כי אולי גם אנחנו לוקחים אקמול כשיש כאב ראש?
אם אתם לוקחים אקמול כשיש כאב ראש, זה עניין של היגיון ועקביות לתת אותו גם לילדיכם. אני מעולם בחיי לא לקחתי אקמול כשהיה לי כאב ראש. באמת - אף לא פעם אחת. זה נראה לי ממש אוברקיל, לא פרפורציאונלי בכלל.

נשמע לי הזוי לתת לילד לסבול כשאפשר לעזור לו למנוע את הכאב.
נשמע לי הזוי שהילד סובל. באמת - ההורים שלי לא לוקחים אקמול על כל שטות, הם לא נתנו לי, ואני לא נותנת לילדיי. אנחנו גם לא סובלים במחלות. אני לא אומרת לא לתת תרופות כשהילד סובל, אבל, למה להניח שהוא סובל? אני לא זוכרת מחלות כסבל - לא בתור ילדה, לא בתור מבוגרת. כאב הוא לאו דווקא סבל. ומחלה זה זמן לשכב ולשתות תה וזהו. זה קצת מבאס ולא נוח, ולפעמים כאב, אבל סבל זו מילה גדולה מידי בשביל זה. גם כשלילה שלם סבלתי מכאבי בטן חזקים ולא יכולתי לישון, קשה לי לקרוא לזה "סבל".
ואם זה וירוס, אני מעדיפה שאי הנעימות תהיה כמה שיותר קצרה - והורדת החום מאריכה את משך המחלה, ומקשה על הגוף להלחם במחלה. בנוסף לזה, התרופה יוצרת מצג שווא של אי-מחלה שבו החולה במקום לשכב לשתות תה ולישון עושה דברים, ומקשה עוד יותר על הגוף להחלים.

התפיסה שלי היא שאני (והילדים שלי) יכולה להתמודד עם המחלה ועם אי הנוחות, אין סיבה להשתמש בפטיש עשר קילו שיאריך את המחלה, יקשה על הגוף להתמודד איתה, וגם יגרום לקצת נזק מצטבר לגוף, בלי סיבה טובה. ולצערי, לפעמים יש גם סיבות טובות.

אבל באופן כללי, אני רואה באקמול בעיקר נזק. אקמול זה לגרום נזק לגוף שלי בשביל להקל על אי הנוחות שלי. בדרך כלל זה מוצדק, אבל זה לא דרך חיים מוצלחת בעיניי.

תימוכים מדעיים לכמה מהטענות: https://www.thedailybeast.com/let-it-bu ... ref=scroll

אגב, מסכימה עם כל מלה של אלמונית, שחסכה לי להסביר מדוע אני לא מעוניינת בתרופות האלה.

המשפט האחרון היה אמור להיות
לפעמים זה מוצדק, אבל זה לא דרך חיים מוצלחת בעיניי.

יערה, אני לא עובדת במחלקת ילדים וכמעט אינני נתקלת בהורים. אני כן נתקלת ברופאים, ורובם מייצגים את העמדה שכתבתי בהתחלה. אחזור שוב- אני חושבת שמדידת חום רקטלי אצל ילדים היא מעשה מיותר לחלוטין על גבול ההתעללות. אם הורים חרדים רוצים למדוד חום כל שעה-יש לפחות 2-3 דרכים אחרות לעשות זאת.

אני מסבירה לו שצריך למדוד חום.
OK
והוא מעדיף ומבקש בטוסיק.
אבל למה? יש היום כל הכך הרבה אלטרנטיבות
בעצמי הזמנתי מאיביי מדחום לייזר ללא מגע
אפילו במיון משתמשים בו
לא חבל?

את יודעת, בתערוכה בבית חולים ראיתי תמונות מתחילת המאה הקודמת. מתועדת שם בדיקת עיניים לילדים
הם שוכבים ומשעינים ראש על הברך של הבודק והוא מעיין להם בתוך העין
האמ? היום כבר יודעים שאי אפשר לראות כך כלום. אבל זה מה שידעו פעם
אין בי כעס על רופאים שעשו את הכי טוב בהם יכלו
אבל למה להורים בדורנו להכאיב ולפגוע אם אפשר בקלות שלא?

באופן טבעי

באופן טבעי