איך שוכחים מישהו

[ניקי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לאם ואחות כל הכבוד!!! את בדרך הנכונה

לחגיתא , גם אני חשבתי והרגשתי כמוך, כאילו רק הוא האחד והיחיד
וזה מה שתוקע אותך שנים, גם אני הייתי ככה. אני מבינה אותך אבל המחשבה הזו לא נכונה
הוא לא הגבר היחיד שקיים בעולם עבורך. ושוב, גם אני חשבתי כמוך וזו הטעות
כרגע הוא רק מוכיח לך שוב ושוב ההפך ומזלזל בך... זה לא מגיע לך. אל תעשי את זה לעצמך
כשאת תחליטי שאת מפסיקה עם המשחק הזה ומנתקת קשר לגמרי, אבל לגמרי רק אז אולי הוא יתעורר על עצמו.
אל תתני לו לעשות ממך יו יו.
את שווה הרבה ואת מקסימה ורגישה ומיוחדת. מגיע לך מישהו טוב.
אני כותבת לך את זה מכל הלב כי הייתי בדיוק במצבך.
ניקי

[חגיתא*]

כרגע הוא רק מוכיח לך שוב ושוב ההפך ומזלזל בך... זה לא מגיע לך. אל תעשי את זה לעצמך
כשאת תחליטי שאת מפסיקה עם המשחק הזה ומנתקת קשר לגמרי, אבל לגמרי רק אז אולי הוא יתעורר על עצמו.
אל תתני לו לעשות ממך יו יו._
ניקי יקרה, זה נכון אבל... כבר עשיתי את זה! התנתקתי. ממנו לגמרי במשך שנה! ובשנה הזו לא הצלחתי לשכוח ולמרות שניסיתי לא רציתי אף אחד! ואחרי שנה של נתק הוא חזר והתנצל ואני הסכמתי לחזור (זה היה לפני חודש) האמנתי שהוא השתנה ובאמת הוא השתנה. אבל הרגלים טבועים. בו לא השתנו. וזה. היכולת פתאום לזרוק מילה שמאוד פוגעת, קמצנות, חוסר רצינות, זה לא השתנה. אני לא מוצאת פיתרון היום, מרגישה בתוך מלכודת. אני רוצה אותו בלב ובגוף אבל השכל אומר לי שאסבול בגללו.
אני מבינה את מה שאת כותבת. אבל כבר שנים אף אחד לא מעניין אותי בכלל! רק הוא! אין לי שום רצון לפתח משהו עם מישהו אחר. אני לא טיפוס של פלירטוטים. ופשוט לא רואה איך יכולה להיות עם מישהו אחר! (למרות שבתוכי חושבת שהלוואי שהייתי יכולה זה נשמע פתרון טוב פשוט ללכת עם מישהו אחר. כל כך הרבה ניסיתי דייטים. בשנה האחרונה וזה רק היה מתסכל ורוב הפעמים גם אמרתי שאני לא פנויה ריגשית וסיפרתי על הקשר איתו. ממש כאילו שם.עלי מלכודת או כישף. אותי.
קשה לי. שיעבור כברררר

[טליה*]

הי חגיתא,

אני באמת חושבת שהשינוי יכול לבוא רק ממך.קודם תאמיני בזה.תשנני לעצמך יום יום.ואז אני מאמינה שמשהו יתחיל לזוז.
זה נשמע שהקשר בינכם הרסני ביותר.את אובססיבית אליו( וזה מובן!) אני מכירה היטב את ההרגשה. יכול להיות שאת צריכה לשלב פה טיפול פסיכולוגי או טיפול בשיטה אחרת.מאוד מאוד ממליצה לך ללמוד בשיטת ימימה.
זה גורם לך לפתוח את השק שרצים הזה ולהתבונן פנימה.לשאול את עצמך שאלות אמיצות, למה אני עם גבר שמתעלל בי,מעליב אותי וכו...?פתאום תגלי בתוכך כוח.תלמדי לקבל את עצמך. לא לשפוט את התחושות שלך כלפיו.
שלא תחשבי שקשר אחר יציל אותך.קודם את צריכה להיות בשמחה עם עצמך.
אני ממליצה לך כל יום לכתוב הכרת הטוב.זה תרגיל שלי מאוד עוזר.מחבר אותי לטוב שיש לי בחיים.החל מהעובדה שאני בריאה ועומדת על שתי רגלים...מהדברים הפשוטים ביותר.
תכתבי לעצמך מה את אוהבת בעצמך.
אני כותבת לעצמי הרבה שאני טובה בכל מקרה (חרף הנסיבות הקשות).זה מחזק!
פתאום את מגלה כמה כוחות יש בנו.הבחור הזה נותן לך מתנה.רק תלמדי איך להסתכל על זה.
הוא מכריח אותך לעשות עבודה פנימית עם עצמך.אתמול חשבתי על זה גם לגבי.
חזרתי הביתה בערב מהעבודה.הנחתי את הראש על ההגה והתחלתי לבכות.הרגשתי איך לקראת הסופש זה ניהיה קשה כי אין הסחות דעת.
ופתאום הבנתי שבזכותו אני מתקרבת לעצמי ומתבוננת בתהליכים שעוברים עליי...לא קל בכלל.
מאחלת לכולכן שבת שלום והרבה שלווה.

[חגיתא*]

טליה, תודה. אני למדתי ימימה ואכן זה מאוד עוזר לי בחיים. אני מאוד בעבודה עצמית, ראיית הטוב וכו...לגבי טיפול פסיכולוגי. התאכזבתי והוצאת על זה מלא כסף.
אני רוצה לחדד כשאת כותבת לי לשאול את עצמי למה אני בזוגיות על גבר שמתעלל בי...
אז נוצר הרושם שהוא גבר מתעלל אבל זה לא בדיוק ככה, זה לא כל כך פשוט. הוא לא מתעלל בי. הוא פשוט לא יודע לפנק... יש הבדל... הוא גם סובל.. אני מבולבלת ומרגישה בתוך ערפל ומחכה שיתמודד, אין במצב הזה הרבה מה לעשות... רק להתפלל ...
לימימה. אביטל זצוק"ל יש משפט כזה : עכשיו את לא מבינה אבל עוד תביני.... ושהמתנה. (מלשון לחכות) היא מתנה.
אז ממתינה, מבינה שלא מבינה כרגע, תופסת מרחק, נושמת... יהיה בסדר. טוב שבאה השבת. בא לי כל השבת להיות במיטה.

[חגיתא*]

ושיתמודד =שיתפוגג

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טליה, מזדהה אתך לגבי הבכי בנהיגה. כל כך רוצה אותו. חושבת עליו מפנטזת. בכלל חושבת שמזל שהוא הגיע, אבל.... יודעת שהוא הרס ולא יכול להביא איתו שום דבר טוב.

[חגיתא*]

המצב אצלי קטסטרופלי היום. הצילווווו. כואב לי הלבבבב.

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

[חגיתא*]

אני מרגישה כמו אפרוח בתוך ביצה שכבר מזמן היה צריך לבקוע. את הביצה, ולעוף. הכל כבר מוכן כבר יש כנפיים והמקור. חזק אבל הביצה לא נבקעת. למה? זה מפחיד צפוף וחשוך. כאן. אני מתפללת להשתחרר. כבר. לעוף.

[חגיתא*]

יש מצב כזה לפעמים אצל זוגות שאחד מרגיש טוב "על חשבון" השני, כאילו עצם גרימת באסה לצד השני עושה טוב לאחד. מישהי מבינה על מה אני כותבת? אולי זה סתם נדמה לי.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא מכירה את זה. נשמע לא בריא...

[א''ש*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא עמדתי באתגר של עצמי. זה כל כך מפריע לי שאני לא מצליחה להתנתק.
כועסת על עצמי שאני לא מספיק חזקה, לא מתאים לי להיות כך...
יש לי את כל הסיבות שבעולם לנתק את הקשר הזה ועדין לא מפסיקה לחשוב עליו...

[חגיתא*]

א"ש מה אומר לך, קשה. אני מבינה אותך מהמקום שלי, יש דברים שזה כאילו לא בשליטתנו, כמו מחלה, אני שנים באותו הסרט ואתמול שוב צעקנו אחד על השני ובסוף נפרדנו. אני פשוט בהלם! אפשר להעביר חיים שלמים בציפיה לרגע שהנה זה הולך להשתנות, ואז להתאכזב ול כאוב וחוזר חלילה. אני ממש לא מבינה איך אני לא מצליחה לצאת מזה. איך הוא פוגע בי כל פעם מחדש. אני כותבת את הצד שלי ומה שמוזר זה שמהצד שלו זה הדדי. גם הוא אומר לי שכל פעם הוא בטוח שהפעם נצליח ואז הוא נפגע ממני... זה מוזר. ממה הוא נפגע,? אני צריכה ממנו שיחזר אחרי ויעשה הכל בשבילי והוא נפגע מזה שאני נפגעת?? מתסכל! ואני יודעת שזה לא הסוף. אני לא יודעת איך מגיעים לסוף. לשנינו יש רגשות מאוד חזקים אחד לשני ובמקום לנתב אותם לחיים ביחד אנחנו נפגעים ומשתבללים. הלוואי שנצליח לצאת מהלופ. הזה. אני צועקת לשמ יים.

[טליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז אחרי 4 ימים של נתק. ממש טלפון מנותק.קמה בבוקר.פותחת את הסלולרי מכניסה מחדש את המספר ומתחברת.מחייכת לעצמי לנוכח העובדה שהוא לא מבין לאן נעלמתי. רואה נוכחות שלו כבר בשש בבוקר. כועסת על עצמי.על האובססיה. ובאותה נשימה סולחת.חומלת על עצמי,
מאמינה שזה ייגמר יום אחד ויחלוף.
מרגיש לי כמו סוג של משחק כוחות,מי יישבר ראשון. הפעם אסור לי להישבר. גם כתבתי לו מפורשות שהכדור במגרש שלו.ואם השבוע לא ייצור קשר איתי אז זהו ודי.אז באמת אני חייבת להעיף אותו לתמיד מהטלפון ואפילו להחליף מספר.אז תתחיל באמת ההתאוששות מההתמכרות אליו.
מתגעגעת.לריח העמוק שלו.לחום הגוף.למיסתורין.
מתגעגעת להרגשה שהוא נתן לי.
מבינה שזה זיוף.שקר.כי מה שאלוהים נתן לי זה הכי מדויק עבורי גם אם קשה לי להתמודד. התענוג הוא בבריחה מהמוכר והבטוח.
שם איתו יכולה להיות מה שבא לי..כאילו לברוא עצמי מחדש.
הפנטזיה משגעת אותי.
ועדיין ..משננת לעצמי שאם לא יצור קשר לעולם.אני בעצם צריכה רק להודות לו כי הוא מכריח אותי להתמודד.

שבוע טוב בנות יקרות.

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טליה, מדהימה! כל הכבוד. מקומה של הפנטזיה הדמיון....רק לשם היא מתאימה לצערינו.

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אכן לעג ... "כותבות לא מעמיקות ומתבוננות" ..
בכל זאת תודה על הדף התמיכה

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נראה שעזב אותי לנפשי, כפי שהבטיח בכל פעם שרציתי לסיים. בסך הכל עוזר לי לסיים את זה, אבל לא מקל על הגעגוע וההתמכרות הנפשית.

[עוד_אחת*]

היי בנות

רציתי לעדכן כבר מקודם אבל חיכיתי שיעבור עוד קצת זמן כדי לראות אם זה מחזיק.
אתחיל מהסוף. אני כבר לא מרגישה שום דבר ממה שהרגשתי לאקס שלי. כל מה שכתבתי עליו למי שזוכרת, לא מדבר אלי יותר. להיפך, ברוב הרגשות יש שינוי של 180 מעלות.
איך זה קרה? כולה הכרתי מישהו שלא יצא ממנו כלום לצערי אבל זה היה הטריגר ששם סוף לקבעון שהייתי שרויה בו על האקס.
לפני שבועיים וחצי יצאתי עם מישהו שאני מכירה באופן מאוד מאוד שיטחי כמה חודשים, מעולם לא פגשתי אותו עד לפני שבועיים וחצי. הוא הציע בעבר כמה פעמים שנשב לשתות משהו והמצאתי תירוצים כי ממש לא עניין אותי לראות אותו ומה שמצחיק זה שהוא נראה ממש טוב ואם לא הייתי מכירה את האקס, הייתי רוצה מאוד לצאת איתו לא רק בגלל המראה כי הוא היה נשמע טיפוס חביב שאפשר לצאת איתו ולדבר.
בקיצור, לא ממש זוכרת מה קרה אבל היה לי עוד רגע של תסכול בפעם האלף שנמאס לי להיות מושפעת מדברים שקורים לו בחיים ופתאום נזכרתי בהוא.. פניתי אליו ושאלתי אם ירצה להיפגש. הוא הסכים ואכן נפגשנו. מה שמצחיק שלפני שיצאתי לפגוש אותו אמרתי לעצמי שכל כך אין לי חשק לפגוש אותו, וזה מיותר, והוא לא באמת הסגנון שלי, שאמנם הוא נחמד אבל לא מה שמושך אותי באמת. אבל אמרתי, יאללה נעביר קצת את הזמן אולי הוא יהיה מספיק לטעמי שאשכח רק לקצת מהאקס.
נפגשנו, היה נחמד מאוד עבורי וזהו. אני זוכרת שישבתי מולו ואמרתי לעצמי בלב "הוא לא חתיך כמו האקס, הוא לא עושה לי את זה בכלל כמו שהוא עשה לי מכל הבחינות".
יום למחרת עדיין חשבתי כך אבל נשאר זכרון נחמד מהערב של אתמול. אקצר את הסיפור, מתישהו ביום למחרת הדייט הראשון, הרגשתי אפשר לומר בבת אחת שאני ממש רוצה אותו! ברגע שהרגשתי את זה, באופן טבעי ואטומטי העניין והרגשות שהיו לי לאקס נעלמו. הלב שלי לא יכול להכיל רגש דומה לשני אנשים שונים. והוא היה הבחירה שלי. אותו רציתי. במקרה חיפשתי אותו בגוגל ממש אחרי שהרגשתי שאני רוצה אותו וראיתי אותו ביוטיוב מנגן ושר ואז הוא בכלל המיס את ליבי! רציתי אותו כל כך. בקיצור, יצא שנפגשנו שוב רק לאחר שבוע מהדייט הראשון וגם הוא היה כייפי ומהנה אבל... בסוף הדייט הרגשתי שיורד לי ממנו וחשבתי שטוב, ההתלהבות שהיתה לי ירדה כי ראיתי בו צדדים שפחות משכו אותי וזה המצב. אבל... יומיים למחרת הרגשתי ששוב אני רוצה אותו. יש רגשות שלפעמים מרגישים רק אחרי שהם שוקעים קצת ונזכרים ומבינים מה היה. זה קרה לי לא מעט פעמים בעבר גם עם אחרים. אז חזרתי לרצות אותו אבל הרגשתי שגם לי וגם לו זה היה פחות מלהיב מהדייט הראשון. הוא אמנם יצר קשר כל יום אחרי הדייט השני (למעט יום אחרי הדייט) והתכתבנו קצת, לא משהו רציני אבל לפחות שמעתי ממנו. היום כבר שלושה ימים שלא שמעתי ממנו ולא אשמע. לא יודעת אם זה כי הייתי קרה מדי או פסיבית מדי והוא איבד עניין או כי לא נפגשנו מאז וזה דעך כי גם ככה היה פחות מוצלח בפעם השניה. מה שקרוב לוודאי קרה בימים האחרונים שאיך לא... בחורה חדשה נכנסה לחייו כי הוא מחוזר לא מעט כך שבחורות יפות תמיד יהיו סביבו ולדעתי מאז שהכיר חדשה הוא שכח ממני וזהו. קצת מבאס אותי אבל זה המצב.
האם מה שאני מרגישה אליו זה חזק משהיה לי לאקס. ממש לא! אפילו לא קרוב. מה שיש לי לאחרון זה רגש שהרגשתי מלא פעמים בעבר לאחרים.
האם הוא היה לגמרי הטעם שלי כמו שהאקס היה הטעם שלי? גם ממש לא!
האם אני חושבת על האחרון ולא על האקס? בהחלט כן! מקווה בתוכי שאולי שוב ישלח הודעה, יביע שוב עניין ואין לי מחשבות כאלה בכלל על האקס.

אני כל הזמן חשבתי וגם כתבתי את זה כאן שמאחר והרף עכשיו כל כך גבוה, אני לא אתגבר עליו כי לא אמצא מישהו ברמה שלו וטעיתי. מישהו שפחות היה לטעמי ממנו בכל זאת גרם ללב ולאובססיה ההיא שלי להשתחרר ממנו.
כמו שכתבתי, אובססיה זה קבעון, כי בחודשים האחרונים זה היה פחות רגש ויותר קבעון והדייט עם מישהו שמצא חן בעיני הספיק בשביל לסיים את זה.
אגב, חשבתי לעצמי שאם ההוא מהדייט כן ימצא מאוד חן בעיני וארצה אותו ממש אז כנראה אשכח מהאקס אבל אם יירד לי ממנו או זה יגמר ותעבור לי הבאסה אז באותה נשימה גם אחזור להרגיש לאקס. ושוב, טעיתי, זה לא קרה כי גם כשירד לי ממנו ליומיים לא חזרתי לשניה לרצות את האקס.

האם אני חושבת שהרגש אליו נגמר לתמיד? לא יודעת. אני מקווה וחושבת שכן אבל בוחרת להישאר זהירה.
אני רק יודעת מה אני מרגישה כבר שבועיים וחצי וזה לגמרי מקום של חוסר עניין בו, לא בקטע של גועל ממנו, אבל הוא פשוט לא מהווה עבורי עוגן נוסטלגי כשהיה. להיפך, כל הזכרונות היפים גם הם כבר לא מדברים אלי מאז האחרון.
זהו, היה חשוב לי לשתף אתכן, כי לרווקות שבינינו, מאוד יכול להיות שגם לכן יקרה אותו דבר אם תכירו מישהו אחר שיהיה מספיק לטמעכן. הוא לא צריך להיות איזה אהבה מטורפת בשביל לשכוח את הקודם.
יכול להיות שאני טועה, ומי שבאמת מאוהבת לא תשכח ממנו אם לא תתאהב מחדש. אצלי היה צריך מעט בשביל להפסיק לרצות.
אז זה המקום הרגשי בו אני נמצאת בו כבר שבועיים וחצי ומקווה שהרגשות אליו אכן הסתיימו לתמיד.
מבטיחה שאם רגש כלפי האקס יחזור לי - אעדכן!!!

[חגיתא*]

משמח לקרוא. יש לי הרגשה שכולכן על גל חיובי, (בלי עין הרע)
גם אני, הייתה לנו אתמול שיחה של צרחות. שבאותו רגע לא האמנתי שזה קורה אבל מיד בסיומה הרגשתי הקלה גדולה ושחרור. פשוט אמרתי לו הכל. בלי פחד. אמרתי לו שאני לא אוהבת את היחס שלו אלי. ושזה לא מספיק לי. אז הוא בתגובה אמר שהוא מאחל לי מישהו שיספק אותי. אז אמרתי תודה עם קצת כאב על שהוא מוותר. אבל בסדר. לפחות הקלפים על השולחן ואם "אין משחק" אז זה בסדר.
שורה תחתונה - עדיף אמת חורצת על ספק שנמרח.
אני שמחה. האמת משמחת. אין באמת ממה לפחד. |l|

[ניקי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מסכימה, יש כאן גל חיובי ומעודד. מקווה שכל אחת תמצא את עצמה מחדש ותתמקד בעצמה כי אנחנו החשובות ביותר.
כמה טוב לשמוע את זה חגיתא כל הכבוד!
את כל כך צודקת: הכל גלוי ואמרת לו בדיוק את מה שהיית צריכה.
שמחה עבורך ואין מה לפחד. צאי לדרך חדשה
ניקי

[ניקי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מי היה מאמין שאני בעצמי אכתוב כאן דברים כאלה לאחרות... איזה הבדל לעומת ההודעות הקודמות שלי כאן...
אני גאה בעצמי ובכל אחת מכן .
טוב לי , ממש טוב לי אני בכלל לא חושבת עליו והוא לא מעניין אותי יותר.
אני גם מרגישה הרבה יותר ממוקדת, נינוחה ובעיקר רגועה.
ניקי

[חגיתא*]

ניקי איזה כייף! אני גאה בך גם! באמת! לחיי שינויים טובים!

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חגיתא, טוב ששמת את הקלפים על השולחן. את יודעת מה הוא מסוגל לתת ומה לא, ומה שהוא מסוגל זה לא מספיק. תאהבי את עצמך וכל השאר יגיע.

[חגיתא*]

אבל הוא חסר לי. אולי באהבה אין חוקים וכדי להשיג מטרה צריך לפעמים להתקופף, להכנע, לא תמיד לגלות את כל הקלפים?
אולי זאת גאווה שלי שרוצה שיתייחס אלי כמלכה? מי בכלל מבטיח לי שמישהו יתייחס אלי כמלכה? אני כבר לא צעירה. ואולי צריכה להיות שמחה מזה שלפחות המישהו הזה מתייחס אלי בכלל. אז למה לדרוש עוד ולא להסתפק במה שיש.
אני אבל יודעת בדיעבד שלא הייתה לי באמת אפשרות לשתוק. המועקה גברה עלי והתפרצתי. אז כנראה שיש גבול...
טוב אלו מחשבות בקול רם... ובסופו של דבר אני מבינה את עצמי. למרות שעצוב לי שאולי הוא לא ילחם עלי...
המשך יבוא... (-: יום טוב.

[עוד_אחת*]

תודה חגיתא וניקי
אני שמחה שאני כבר לא שם יותר ומאחלת לי שזה לתמיד.
חגיתא, אף אחת כאן לא יודעת מה הדינימיקה בינכם אלא מתרשמים רק ממה שאת מספרת.
אם הוא היה כאן יכול להיות שהיה כותב דברים קצת אחרת?
התחושה שלי שאת אישה של פעם, אולד פאשן כזאת ואוהבת את החיזור הרומנטי ושהוא יקרקר סביבך כאילו את מלכה כפי שכתבת.
יש גברים שהם לא כאלה, שהם יותר קרים באופי שלהם והם לא מביעים אהבה בצורה הזאת שאת רוצה.
את צריכה לשאול את עצמך אם הוא יהיה כמו שאת רוצה עם אחרת אז אני מבינה את תחושת האכזבה שלך ממנו אבל אם הוא ככה כי הוא ככה והוא יהיה ככה עם כל אחת אז תביני שזה לא משהו בך אלא בו וככה הוא ואז תשאלי את עצמך "האם אני מעדיפה להיות איתו ולא להרגיש מחוזרת כל הזמן או לעזוב אותו ולקוות שאמצא אחר שארגיש אליו כמו אל ההוא, והוא כן יהיה הטיפוס המחזר?"
כל תשובה היא תשובה נכונה כי זה בא ממה שאת באמת רוצה. הבעיות מתחילות אם התשובה תהיה שזה חצי חצי כי אז אי אפשר להחליט ומרגישים רע מכל בחירה.

ניקי, אני ממש שמחה בשבילך דעי לך.
אני זוכרת כמה כתבת פה וממש דרך המילים הרגשתי את הכאב שלך.
שמחה שאת מאחורי זה ומאחלת לכל מי שכאן שסובלת בגלל מישהו, תעבור את זה ותמצא את השקט שלה בנישואים/עם מישהו אחר (לרווקות!!)

[חגיתא*]

תודה עוד אחת, הדברים משתנים, היום הוא היה מקסים אלי. התפייסנו. תודה לאל.
תחושת המלכה היא לא תלויה באיך שמתייחסים אלי. היא תלויה באיך אני מתייחסת אל עצמי.
וכשסלחתי. לעצמי על שכעסתי. אז גם הוא סלח. וגם סלחתי לו.
ולא כל כך מפריע לי שהוא לא קונה לי מתנות או שלפעמים. הוא מרוכז בעצמו. פתאום אני לא מבינה מה התלוננתי. כשיש שמחה בלב אז הכל מתגמד.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא כנראה חסם אותי... ואני כל היום כמו מטומטמת מחכה לראות שהוא מחובר.. והוא לא... מוחקת אותו בפעם ה100...מתי כבר אפסיק עם השטות הזו??

[ניקי*]

לעוד אחת, תודה רבה

לאם ואחות,
תמחקי אותו לגמרי. את תראי שיהיה לך קל יותר
תתמקדי בעצמך!

ניקי

[טליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש אפשרות לכתוב לכותבת באופן אישי?

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא. למי את רוצה לכתוב?
}ואחות* (2015-12-22T20:02:59):
^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ערב מוצלח, עם התמקדות בכאן ועכשיו. הקשבה ונוכחות עם הילדים

[טליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם ואחות,
ממש מרגישה שאנחנו בפאזה זהה של הסיפור.תחילת ההתמודדות עם העובדה שזה נגמר ביננו והוא לא יצור עוד קשר.
כפי שסיפרתי שבוע שעבר הכדור עבר אליו.הוחלט שאני לא יוצרת איתו יותר קשר ואם הוא רוצה שנפגש ונסגור יפה את הענינים ביננו הוא ייצור קשר איתי.
אז כבר יום רביעי...והציפיה מתמוססת בכאב רב.הוא לא יצר קשר. ואני מבינה שזהו. הסיפור הזה הגיע אל הסוף. זה לא שמעולם היה ליחסים האלה סיכוי. שנינו נשואים.
מעולם לא היה פה סיפור אהבה רומנטי.
סיפור שהתחיל בקיץ באופן מוזר.כהתכתבות וירטואלית ומשם המשיך לשתי פגישות שכל אחת מהן היתה קסומה ביותר.חלומית.משיכה עצומה.השתוקקות להכיר את השני.חוויה אפילו ילדותית הייתי אומרת.
כמו שני ילדים שבורחים מהשיגרה הצפויה של בית,ילדים,עבודה.
היה מרגש ומסעיר ונגמר פחות טוב.בכאב.בהתחלה הוא רצה אותי..וחיזר המון..וכתב לי. ואני התייסרתי מכל רגע.כעבור מספר חודשים הרגשתי איך פתאום היסורים הקשים מתמתנים ורק רוצה בו.מכורה אליו.
ופתאום התהפכו להן היוצרות..הוא מתרחק.נעלם.לא נגיש ועסוק. אומר שהור כל כך רוצה אותי אבל מרפה ממני.שזה מה שטוב לי. שהוא עושה לי טובה..
וככל שהתרחק רציתי בו יותר ויותר.שם האובססיה החלה.
הכאב עצום.
משתדלת לא להציץ בטלפון.
כבר מרגישה את הלב שלו מתרחק ממני.לעולם.
ורק רציתי שנתחבק פעם אחרונה.למה ככה?
היום מתחילה בפעם הראשונה בחיי טיפול פסיכולוגי.לטפל בריקנות ובעצב שנותר.בתחושת ההחמצה.
רוצה לשחרר כבר את המחשבות עליו..לחזור לבסיס שלי,לאמת,לבית.

שמעתי בבוקר את השיר של ערן צור על אהבה בלתי אפשרית.הלב בוכה.

"עובדים קשה כדי לשכוח את זה
העבודה משחררת מטעמה של החמצה
וככה הם חיים במרחק, לא מדברים מילה
הם נשארים זרים אחד לשניה "

מקווה שכל יום אשכח אשחרר קצת עד שיעבור...

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

"לכן הפשרה באהבה..." שמעתי את זה בהופעה חיה בשיא ההתאהבות... זה היה עוצמתי... טליה בהצלחה. אני מרגישה מאתמול הרבה יותר טוב, מרוכזת, מפוקחת, לא מחוברת לטלפון, לא בודקת כל הזמן. לא מעניין אותי... אבל יודעת בניגוד לפעמים אחרות שבגלל שנשאבת בקלות, אסור לי להיות בכלל בקשר.

[נינה*]

_כמו שני ילדים שבורחים מהשיגרה הצפויה של בית,ילדים,עבודה.
היה מרגש ומסעיר ונגמר פחות טוב.בכאב._
טליה איך רצית שזה יגמר? שלא יגמר? שתתגרשו ותתחתנו. זה עם זו?
אני מבינה את הקושי אבל זה כנראה הסוף הכי טוב לסיפור הזה. אולי שניכם השלמתם איזשהו צורך בריגוש הזה וזה קרה ועכשיו את משלמת על זה מחיר. כאב. אבל שום חיבוק אחרון לא יעזור. הזמן יעזור ותצליחי. להתמקד במה שבנית בעלך המשפחה שלך, ולאט לאט הוא יהפוך לסיפור ששמור בינך לבין עצמך. ותשמחי מכך שזה נגמר. כי באמת מה. הוא בשבילך? יש לו אשה בבית שהוא צריך להסתיר ממנה את הקשר איתך. וגם בשבילו את סיפור צדדי. תשתמשי בשכלך ולא ברגשות שמתעתעות כמו ילדה שרודפת אחרי עננים

[טליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נינה,

"תשתמשי בשכלך ולא ברגשות שמתעתעות כמו ילדה שרודפת אחרי עננים"

יש מאבק בלתי פוסק בין השכל ללב. מעולם לא היו לי שום רצונות לפרק כלום ,בטח שלא להתגרש וכו...חלילה.המשפחה שלי כל כך יקרה לי . הסיפור הכי מוזר זה שאני ובעלי רק התקרבנו.
והוא לא יודע דבר.אפילו אשתף שחיי המין שלנו רק השתפרו באופן פרדוכסלי מאז.
ועדיין.....יש בי כנראה חלק ספק ילדותי ספק הרסני. רצון ללכת אליו.להתמסר לזרות המכשפת הזאת.
עובדת על זה.מנסה להבין מה רוחש מתחת.
מאמינה בכוחות שלי ..שכל זה יעבור ואולי ישאר אפילו זיכרון רחוק מתוק.

תודה בנות.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתמול בלילה אחרי נסיון לנהל שיחה עם בעלי להזכר איזה תהום יש בנינו באיזה מדבר רגשי אני חיה.... כל כך רוצה להתקשר אליו לקבל חיבוק. יודעת שזה לא הפתרון וגם לא אעשה את זה. נזכרת שמשם הכל התחיל מהצורך הפשוט בהכלה וקבלה.

[טליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם ואחות,

האם התהום והמדבר הם לא בתוכך? כפי שהם בכל אחת מאיתנו? ואולי העבודה האמיתית פה היא להתקרב קודם לעצמנו... לקבל,לסלוח,לפנק,לחבק,לתת לעצמנו. ואז אולי גם נוכל לתת לשני וגם לקבל בחזרה.
אני למדתי כבר שהמענה הרגשי שלי לא יכול להתמלא מהבחוץ תמיד. אפילו לא מבעלי. אל אף שהוא מקסים ומכיל לעיתים אני חשה שאני צריכה לפתור את זה קודם עם עצמי.שבכלל אין בי יכולת לקבל ממנו.
אני מבינה כל כך את הרצון שלך להתקשר אליו...אבל לצערי אין זה הפיתרון האמיתי בעיני רק פלסתר שמכסה על הפצע. ומוטב לטפל בפצע.

אתמול הרגשתי שאני כבר יותר חזקה..ואז בערב מצאתי את עצמי שוכבת שעתיים במיטה.בלי שום יכולת לקום, להתארגן,להתקלח.פשוט חשבתי עליו..על הפגישות שהיו לנו. נזכרתי שבאחת ההתכתבויות שלנו
כתבתי לו:" יום אחד נעלם זה לזו...כול אחד יבלע בחזרה לחיים שלו..לא נדע אחד על אודות השני..נחזור להיות זרים..כמה עצוב"
והוא ענה:"ככה זה בחיים..."
אז ככה זה בחיים.
כואב בטירוף.
וממשיכים בטוב. מכירים בטוב.ויש טוב. תודה לאל..

סופש מעולה.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טליה חיבוק. ברור שהמדבר הוא בתוכי. אבל מה שמיאייש שאני עושה פעולות למען עצמי ולצאת מהמצב הנוראי הזה. לא מקבלת תמיכה מבעלי רק הרמת גבה על זה שטוב לי כשאני לבד בלי המשפחה, עושה דברים למען עצמי.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נראה שעכשיו מתחילה ההתמודדות האמיתית שלי עם החיים. מבינה שהוא היה בריחה מהחיים האמיתיים שלי, נתן לי כוחות ובזכות רגשות האשם והאהבה שחשתי כלפיו ולא יכולתי לממש והעברתי לבעלי. עכשיו חזרתי לנקודת ההתחלה שהובילה אותי אליו מהתחלה. לבעלי שאני לא מצליחה לתקשר איתו בכלל. אם חשבתי שלשכוח אותו יהיה קשה נראה שזה קל לעומת התמודדות שמצפה לי עכשיו שאני אפילו לא יודעת לומר מה יהיה בסופה

[חגיתא*]

ואוו יקרות. מרגש לקרוא, כל כך אמיתי שאני ממש מרגישה את הכאב. שה' ישלח לכן כוחות.והמון שמחה שלא תלויה בדבר.
שבת שלום

[טליה*]

אם ואחות,
מבינה לליבך. נראה ששתינו במצב זהה של סיום הקשר וההבנה המטלטלת שמתחיל שיקום נפשי.יש פה מקום בהחלט להתבוננות בחלל שנוצר טרם תחילת הקשר והתעצם בסיומו. אני חשה שהחלל הריק ממש התעצם, כאילו שהקשר הזה רוקן אותי. ולכן גם מרגישה כעס שאין לאן לתעל.יש פה הזדמנות לצמיחה גדולה... שלי כבן אדם, כאשה.מבינה שהיה לי צורך בפצצת הריגושים הזאת שפימפצה בתוכי קרוב לחצי שנה. ופתאום הבלון הזה התפוצץ.. ויש שקט, ריקנות, געגוע וכאב גדול.
אין מנוס מלהתמודד.פשוט לעמוד שם בחושך עד שתגיע קרן אור.

שבוע טוב ומבורך.אמן.

[חגיתא*]

אני קשורה אל הכותבות. פה ולדף הזה למרות שאני כבר לא רוצה לשכוח אותו... אך האם זה נכון? יש לו תכונה שקשה לי איתה. וגם עכשיו כשחזרנו להיות ביחד קשה לי עם זה מאוד. התכונה היא אדישות.
מאיזשהי. סיבה לא יכולנו להפגש כמעט שבוע. ועכשיו כשדיברנו הוא אומר לי "אז אני אקפוץ אלייך מחר או מחרתיים" כשבתוכי. אני משתוקקת שיגיד " אני מת לראות אותך אני בא עכשיו" אבל לא אמרתי לו את זה. מתוך הרגל התעצבתי לעצמי ואמרתי "בסדר תבוא"
חסר לי רומנטיקה לפחות קצת אני לא כזאת "אולד פאשן " כמו שנראה פשוט קצת מילים של אהבה. אני רוצה.
אבל הוא לא כזה. וזה לא אומר שהוא לא אוהב אבל זה מעציב אותי ממש כל פעם מחדש.
אודה לחוות דעת. האם אתרגל לזה?

[חגיתא*]

אני צריכה לא לתלות בו את כל האושר שלי. אני רוצה להיות מאושרת בפני עצמי ואז לא אפול מכל שטות או חוסר רגישות שלו. ופה ההבדל- טניס לא מאשימה אותו שהוא לא רגיש מספיק, אני מאשימה את התלותיות. שלי בו. מקווה שאצליח לעבוד על זה. אז מה אם אמר מחר מחרתיים שיבוא. בסוף הוא יבוא מחר. אז למה אני נפגעת מקטנות? הלוואי שאצליח כי מאוד רוצה להיות אשה רגועה ואוהבת. ולא ביקורתית ועצבנית.!
שבוע טוב.

[ניקי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שבוע טוב לכולן בנות

באתי לראות מה שלומכן ואיך אתן מתמודדות.
אני עמוסה בפרוייקטים בעבודה.
אבל אתן תמיד במחשבות שלי ואני שולחת לכן תמיכה וחיבוקים לשבוע חדש
ניקי

[רק_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוקבת אחרי הדף כבר כמה חודשים, טוב לדעת שיש כמוני הרבה. לא אספר את כל הסיפור שלי רק אתחיל מהמצב כיום: שנינו נשואים עם ילדים, אנחנו כבר לא בקשר חודש. הקשר הידידותי התחיל להיות מסוכן כיוון שהתחיל להיכנס רגש לסיפור. משיכה תמיד הייתה אם כי לא חצינו קווים אדומים (כנראה שטוב שכך).
השאלה היא מה עכשיו? נקרע לי הלב... לא יודעת מה איתו, כיוון שנחסמו כל הערוצים (פייסבוק וכו׳). יש לי חור ענק בלב ובבטן, יש לי אבן בגרון... כל פעם שאני חושבת שאין לי יותר דמעות מגיע עוד פרץ של בכי...
הזמן שעובר לא עוזר, רק פוער את החור הזה עוד ועוד... קשה לי כל כך.. קשה לקום בבוקר, קשה לישון בלילה.. וריק. כל כך ריק. נשבר לי הלב לחתיכות, אני לא יודעת איך לקום מזה.. מה עושים?!

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק אני , אני מנסה למצוא את הפתרון בזוגיות שלי המקורית. זה לא פשוט עבורי בכלל ובמיוחד בגלל שלבעלי אין מושג על המצב שלי ועד כמה אני לא שבעת רצון מהקשר שלנו עד שהביא אותי לקשר אחר שנוגד את כל האמונות התפיסות והמוסריות שלי. ננסה לשפר את הקשר כרגע בעזרת טיפולים שלי, שלא שיתפתי אותו וכן בעזרת כמה ספרים שהתחברתי אליהם מאוד. אם לא יעזור נצטרך לפנות לטיפול זוגי כי לא אוכל לחיות ככה וכנראה שזה יביא אותי שוב למצב דומה עם גבר אחר או עם אותו אחד. מה שבטוח זה שאני יודעת שיש לי לפחות 50 אחוז אחריות על הקשר הנוכחי שלי, ושאני חיבת לנסות לפתור את זה בשביל עצמי בקשר הנוכחי. שבוע טוב לכולן עם הרבה כוחות .

[טליה*]

רק אני?

לא ציינת מה הרקע שהביא אותך לקשר עם הבחור. זה חשוב. כמו כן מה מצבך עם בעלך?
אני חושבת שרבים מהסיפורים כאן דומים מהעובדה הפשוטה שכולנו בסופו של דבר בני אדם. אנחנו מחפשים קשר, חום, אהבה, אמפתיה וחיבור אל האחר. בתקופות מסויימות בחיינו אנו חשים אולי צורך בריגוש ומספיק שחסר לנו משהו בתוכנו או בזוגיות ויוצאים החוצה.
לא תמיד במתכוון.במקרה שלי אני מרגישה שזאת היתה משאלת לב ( רציתי שמישהו יתפעל ממני) וזה קרה. לומר לך שזה שווה את זה? לא בטוח.היום מעומק ושיא הכאב וההתמודדות שלי עם סיום הקשר אני מבינה הבנה פשוטה ומחזקת: הצימאון הזה קיים בתוכנו
האחר לא אמור וגם לא יכול למלא אותו.זאת רק אשליה שהוא ממלא אבל למעשה קשרים אסורים מרוקנים אותנו.
במקרה שלי גם יכולתי לראות איך בחורה חזקה וערכית כמוני מוותרת בתהליך על כל כך הרבה...צורכת אותו כמו סם. את המילים שלו,את הלחישות שלו, את המגע וכו,..
ובסוף נותרתי כאובה ומרוקנת.והוא נעלם.
לעומת זאת בעלי מעולם לא נעלם לי.הוא קם איתי בבוקר.הוא נוכח בחיי. בלילה קם לילדים וכשאני חולה אז הוא מביא לי תה למיטה.הוא באמת באמת רואה אותי.
אז נראה לי שהעבודה מוטלת על כתפנו.לעזוב את עולם הפנטזיות ולהפסיק לרדוף אחרי הצללים. זה קשה...ללא ספק. אבל נראה לי שיותר קשה למצוא את עצמך לבד אחרי שהפסדת הכול בשביל....מישהו שעשה לך את זה זמנית ואז נעלם.

שיהיה שבוע טוב מלא בכוחות נפש!

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יום ראשון , יום קשה באופן כללי והרבה יותר מאז שנכנסתי למערבולת הזו חוץ מזה שפעם אחרונה שיצר איתי קשר היה ביום ראשון. ואי למרות שניתקתי את הקשר למרות שיודעת שלא עושה לי טוב. יושבת ומחכה אולי שוב יכתוב שחסרה לו. חוסמת אותו בפעם ה100... שבוע טוב

[רק_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם ואחות וטליה היקרות,
ברור לי שהעבודה מוטלת על כתפיי, ברור לי שיש לי בבית בן זוג אוהב שאני לא רוצה לאבד ואף פעם לא רציתי לאבד אותו.. הכל כל כך ברור בראש אבל בלב... בלב הכל מתבלגן, כל ההיגיון הולך לעזאזל.. מתפללת שאצליח שוב להמשיך בחיי כמו שחייתי לפני הקשר הזה...
טליה, אמרת נכון.. אני צריכה לעזוב את עולם הפנטזיות ולהפסיק לרדוף אחרי הצללים.. לגמרי.
שבוע טוב לכולכן!

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טליה רק אני, יכולה לעודד שיש גם ימים טובים. שכהקשר עם בעלי טוב, נעים, יש אינטמיות, לא צריכה את האחר ולהפך אז מרגישה שנענשתי לכל החיים שלעולם לא אוכל לשתף את בעלי ונשארתי כלואה עם סוד. כשטוב עם בעלי בוכה בלב איך כמעט הרסתי הכל...המשך שבוע טוב

[א.א*]

טליה ואם ואחות.
הספור שלי כמו שלכם אותם תחושות אותם רגעים קטנטנים של אופוריה שמתמוססים בשניות
אבל אני בסיפור הזה 17 שנה .שנים של אנרגיה מבוזבזת להסתיר מפני הבעל שלי .שנים של בזבוז אנרגיה להתיפיף ל"אחר" וכפי שאת אומרת אם ואחות להיות כלואה בתוך הסוד .שנים של תסכול למה הוא לא יוצר קשר ? למה לא מחזיר צלצול/הודעה שאני מתקשרת .
שנים של טיפולים פסיכולוגיים שלמעשה המסר שאני צריכה להחליט ואף אחד לא יעשה לי את העבודה .אכן עבודה רבה עוד לפני .
בהצלחה בנות

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

השבוע ימלא חודש מאז פגישתינו האחרונה, מרגישה שבאמת הצלחתי להשתחרר. לשמחתי מאוד עסוקה במהלך היום כך שאין לי זמן להתעסק בזה. תחושה של קלילות ושחרור מעול כבד. כשהייתי בתוך הקשר לא הבנתי איזה משא כבד זה. וכמה זה מתיש נפשית וגופנית.

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוחרת בעצמי,
בוחרת במשפחתי,
בוחרת בזוגיות שלי,
בוחרת באמת הפנימית השלי.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

א"ש, מה שלומך? רוצה לשתף שמחקתי אותו מהטלפון השבוע והפעם אין לי את הצורך שוב להוסיף אותו שוב לראות שאנחנו מחוברים בו זמנית לדמיין שגם הוא מהצד השני חושב את אותן מחשבות וגם מנסה למצוא את אותם רגעים משותפים בלי באמת ליצור קשר ורק לדעת שהאחר נמצא אי שם וחושב עליך. בחרתי בעצמי וזה אומר שאני לא צריכה אותו שהוא מסיט אותי מהאמת הפנימית שלי.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יכולה להעיד רק מהמצב שלי וממה שלמדתי על עצמי. אני ובעלי עובדים על שיפור התקשורת משתפים בצפיות מהקשר, דבר חדש... אף פעם לא עשינו את זה... מרגישה מסופקת מהקשר ורואה בקשר השני הסחה, בריחה מהמציאות וניתוק ממנה. יודעת שהקשר השני בא למלא בור עמוק וחסך רגשי שהיה לי ועכשיו יודעת למלא אותו בקשר שלי האמיתי. הקשר השני לא יכול להוביל אותי לשום מקום, אבל מאוד העסיק ולא הצלחתי להתנתק גם כאשר לא היינו בקשר. מרגע שהחלטתי שאני מחויבת לזוגיות שלי, לא מאפשרת לעצמי פתחי יציאה מהקשר ונותנת לקשר סיכוי אמיתי פתאום הצורך נעלם. מציעה לך לברר באמת מה החסך שקיים בתוכך שמושך אותך לשם ואיזה צורך הוא ממלא עבורך. וגם ממה שלמדתי על עצמי שכנראה לא יכולה להיות איתו בקשר בכלל. כל פעם שחזרנו להיות בקשר גם אם אפלטוני הצלחתי להגרר מהר מאוד למשהו אחר. סופש נעים ורגוע...

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאוהבת....זו התמכרות והוא כרגע מספק לך אותה. כל קשר מדרדר את זה חזרה. מצאת בך את הכוחות לסיים את זה בעבר, תמצאי גם עכשיו.... זה לא ישפר את הזוגיות שלך רק יזניח אותה. המרגיעון: כולנו זקוקים לחיבוק. שנה טובה... שלמות פנימית וסיפוק.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עצה נוספת שעוזרת לי. כל פעם שרוצה לדבר איתו רושמת מייל טיוטא במייל סודי שלי שאף אחד לא יודע עליו. ככה לא מפחדת מכל מני נירות שנשארים מפוזרים, יכולה לקרוא את הדברים כשבא לי להזכר בתהליך של עצמי. וזה בהחלט מספק לי את הצורך ומרגיע את הרצון ליצור איתו קשר.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאוהבת, סתם סקרנות פרקטית... איך אתם מצליחים להפגש כל כך הרבה, לצאת למסעדות, להפגש בעבודה. את לא מפחדת שזה יתגלה?

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין להם לב... הם חושבים שזה משחק... האחר שלי אפילו לא מבין שיש לו בעיה בזוגיות כששאלתי אותו למה הולך לטיפול זוגי במקום.

[מאוהבת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה בנות. אנחנו נפגשים בצהריים בהפסקה שלי, הוא עצמאי אז מבחינתו אין בעיה של שעות. אני גם הולכת לספורט בערבים אז פעמיים ויתרתיונפגשנו בערב. הבעיה הגדולה ביותר שזה כבר התגלגל לרמות שהוא מוכן לעזוב את הבית שלו זה מה שמפחיד אותי. אני ממש מבולבלת לא החזקתי מעמד וסיפרתי לאמא שלי כי כבר לא יכולתי להחזיק הכל בבטן. אין לי בעיה לא לכתוב לו ובימים שאני לא רואה אותו אני מחזיקה מעמד. אנחנו כבר לא משחקים פה בדיוק הנקודה. כרגע מה שעומד על הפרק זה אם אני אוהבת אותו באמת אז אני צריכה אולי לקום וללכת כי זה לא פאר כלפיי בעלי. אני כל כך רוצה להיות אמיתית ובמקום זה אני מבולבלת.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו, זה כבר באמת רציני. דווקא טוב לדעתי ששתפת את אמא שלך. עכשיו נשאלת השאלה האם את באמת אוהבת אותו וחושבת שרוצה אותו בתור בן זוג ומוכנה להכנס למשהו שאין לאף אחד מושג איך יסתיים אין לדעת איך בעלך ינהג. לא פשוט בכלל...קחי לעצמך זמן לחשוב וחשבי רק על עצמך וילדייך.

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאוהבת הייתי אולי מתייעצת עם צפריר שפרון תמיד יש לו משהו חכם לומר בנושא.

[מאוהבת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם ואחות?
קשה לי לרצות אותו בתור בן זוג, זה תהליך שעלול לקחת שנים. אנחנו הרי חברים משפחות וכל החברים שלנו משותפים. אף אחד אבל אף אחד לא יבין אותנו. האופציה היחידה שדיברנו עליה, שהוא יעזוב ואז אחרי תקופה אני יעזוב ורק כשרוחות ירגעו בשני המשפחות אפשר לנסות וגם אז לא בטוח שמישהו יבין.....

[מאוהבת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני אלמוני

איך מתייעצים?

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רואה שאין לו באמת דף. רק לאורנה אישתו. אולי כדאי דרך הפייסבוק? אולי יש שם פרטים כמו מייל?

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה באמת ממש מסובך. מכירה שני זוגות כאלה שנשואים היום שנים רבות ולפני כן ניהלו רומן. ההבדל ששם אחד מבני הזוג היה פנוי. קשה לומר האם זו ממש אהבה כי לא נהלתם קשר אמיתי ממקום פנוי. ממליצה לקרוא בכל מקרה את "בסוף מוצאים אהבה".

[א.א*]

חברים יקרים.
כל הספורים פה הם סוג של התמכרויות וכפי שאני רואה את זה מנסיוני העשיר אם לא מקבלים החלטה להפסיק (לא שאני קבלתי החלטה כזו ועמדתי בה)אז זה לא מפסיק .
וכמו בכל התמכרות שמזיקה גם זה מזיק .מתישהו זה מזיק .
הלכתי בעבר לטיפולים ולא עזר כלום חשבתי שאני אובססיבית אליו אך הפסיכולוגית טענה שזה לא אובססיביות בהגדרה המקצועית כי אני בכל זאת קמה בבוקר ומתפקדת עבודה בית ילדים...אבל זה משהו שמעיב עליי ממש.
אני שוב בתקופה שמנסה לראות אם הוא יתקשר .שבועיים וחצי עברו מאז שנפגשנו ואני ממש לא רוצה להיות זאת שיוצרת את הקשר .התקשרתי פעם אחת והוא לא ענה ועשיתי תרגיל ישן שלי התקשרתי ממספר חסום והוא ישר ענה וניתקתי .שלחתי יום לאחר מכן הודעה הוא אפילו לא פתח אותה .
הלוואי ויהיה לי את הכוחות להתעלם ממנו אם הוא יצור קשר .אני כותבת וכבר הגעגועים צפים.17 שנה להשאיר מאחור זה לא פשוט .הוא כבר חלק ממני חלק מהיומיום שלי הוא כבר "בילד אין" במחשבות שלי .ממש תסבכת.ובבית לכאורה הכל אחלה בעלי ואני מסתדרים טוב לקחנו יומיים חופש בצפון גם הסקס לא רע בכלל הילדים והנכדים מהממים וממלאים אותנו אושר רב מה צריך יותר מזה? למה אני לא מסתפקת בכל כך המון שיש לי??? .
שיהיה לכולם שבת שלום .

[מאוהבת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם ואחות?
יכול להיות שאם הייתי מסוגלת לשכב איתו היינו מנהלים רומן בנתיים ולאט לאט מסדרים את מה שיש בבית ומחליטים ומה ואיך נכון לעשות. אבל.... אני לא מסוגלת, ישר בעלי מול העיניים שלי, זה קשה לשנינו במפגשים האלה כי אנחנו מגיעים לנקודה מסויימת, אבל אי אפשר להמשיך בגללי כמובן. אני לא מסוגלת לחצות את גבול נאמנות פיזית, למרות שכבר בגדתי מכל הבחינות האפשריות. אנחנו מדברים על להיתנתק, אבל כבר לא מסוגלים. אני מאוד הייתי רוצה לקחת לעצמי זמן עם עצמי וילדיי למשל ולהבין מי מהם חסר לי ועם מי אני רוצה להיות.....

[מאוהבת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

א.א יקרה
הייתי בטוחה שהכל היסתדר בינכם והבנתם אחד את השני. עצוב לי בשבילך יקירתי. תחזיקי מעמד.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאוהבת, האם היית חושבת להפרד מבעלך גם ללא האחר?
א.א. נראה שהגבר שלך מאוד כן לא משחק משחקים. אמר באופן ישיר אלו צרכים את מספקת עבורו.

[א.א*]

מאוהבת .
תודה על המילים החמות .
כולנו פה באי שקט כי אנחנו לא מתחברים לאמת וליושרה שלנו וזה מה שגורם לתסכול לכעסים וללחצים.אני מאמינה שאם נהיה מאושרים באמת עם מה שיש ולא עם מה שאין אז הכל ירגע.אנחנו עדיין בחיפושים .לדעתי אני בכל אופן צריכה לעשות עבודה מעמיקה ולחקור ולהבין למה אני חיה בכפילות כ"כ הרבה שנים .אם פעם שכנעתי את עצמי "מה שלא יודעים לא כואב" היום אני מבינה שזה תירוץ להפוך את הדברים ל"בסדר" .יש לי עוד הרבה עבודה אבל לפחות דבר אחד אני יודעת בוודאות שאני רוצה להמשיך לחיות עם הבעל שלי וזאת האמת למרות העליות והירידות בחיינו .יש לנו כ"כ הרבה במשותף ומפחיד לחשוב שאאבד את זה .

[אשה_בצמיחה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך לא חשבו על מנגנון לשיכוך הכאב,
הראש יודע שזה נכון, שזה מה שצריך לעשות.
בטח ובטח בחורה בגילי, שהיא בעצם כבר מזמן אשה. יש לה בעל ,ילדים, בית ועבודה מסודרת.
אבל בלב יש לה חור.
חור שחור.

[אשה_בצמיחה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שוכבת במיטה, הבית ישן.
בחוץ הגשם מטפטף.
מדמיינת איך זה היה לשכב אתך מחובקת במיטה להקשיב ביחד לגשם.
שלמה עם זה שלא בקשר.
לרגע לא שוכחת, לא מפסיקה להתגעגע.
הכאב פחות חד, לא דוקר.

[א''ש*]

הגעגוע משבש לי את היום ....

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

א"ש, לא חזרתם להיות בקשר?

[א''ש*]

שבוע שעבר דיברנו והשיחה לא נגמרה טוב בגלל אילוצים שלא בשליטתנו אנחנו לא יכולים לדבר השבוע....
שאנחנו לא מדברים אנחנו מתגעגעים, ושכבר יוצא לדבר אנחנו מאשימים אחד את השני ...

[מאוהבת*]

מה אני אגיד לכן בנות,
צריך לקום ולאסוף את עצמינו.
היום אני כבר עם ראש יותר צלול.
אתמול חשבתי המון, זה לא זה ושום דבר טוב לא יצא מזה. גם אם הוא עוזב וגם אם אני עוזבת. כל החיים יהפכו להיות נדנדה. שם יש ילדים ולי יש ילדים כל פעם נחזור אחורה וניפגש עם זוגות שלנו.
לא לא לא. נראה לי אני מפסיקה לענות לו, אפ יהיה ממש הרבה פניות מצידו, אני פשוט יכתוב לו שדי זה נגמר. מה שכן לגבי בעלי אני באמת לא יודעת אם אני אוהבת אותו ואולי זה לא פאר לחיות עם בן אדם שלא אוהבים. את זה אני עוד צריכה להבין עם עצמי.

[אם_אחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאוהבת, שווה לתת צאנס לקשר שלך עם בעלך. לא כל כך מהר מפרקים בית. אחרי שתקראי את בסוף מוצאים אהבה תביני שזה טבעי שפתאום חושבים שעשינו טעות והתחתנו עם האדם הלא נכון. שווה ללכת לטיפול זוגי ולמצוא דרך להשאר יחד

[מאוהבת*]

אם אחות
זה ספר? או אפשר לקרוא און ליין?
בשלב הזה אני לא מפרקת כלום.
אני לוקחת לעצמי פסק זמן לחשוב ולשקול הכל.
חבל רק שאין לי דרך להיות קצת לבד עם עצמי.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ספר

[א.א*]

היי.
התחלתי השבת לקרא ספר שהגיע אליי במקרה (או לא במקרה) לאהוב את מה שיש של קייטי ביירון.יש שם דרך חשיבה שונה והתבוננות אחרת על החיים/מציאות .
מנסה אולי במקום להשקיע כסף אצל הפסיכולוגית לנסות לעשות עבודה עצמית וחקירה לתוך תוכי שאולי שם אמצא מרגוע לאי שקט שלי .(יש גם אפשרות להכנס חאינטרנט ולקבל חומר אינטרנטי הביתה לפי השיטה שלה).תקראו אולי משו משם יעזור ואפילו קצת זה גם משו.בהצלחה

[א.א*]

"הביתה "התכוונתי למייל ...

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האהבה יכולה לחזור אם מדברים על הדברים. אם כל אחד מציג את הצפיות שלו מהקשר וביחד מנסים להגיע לקשר שמספק את כל הצדדים. דורש הרבה פתיחות ועבודה עצמית וזוגית.

[חדשה_מרשמלו*]

שלום לכולם. אני חדשה כאן. התחלתי לקרוא את הדף לאחר גיגול על אהבה אובססיבית. הדף התחיל ב2012 ושמחתי לראות ששלוש שנים אחרי הוא עדיין פעיל. אני עוברת ימים מאד קשים. 42. גרושה +3. הכרתי מישהו לאחר שנתיים שלא הייתי בשום קשר. הוא בן 46. +3 גדולים. כמוני, לאחר זוגיות משמעותית מאד. היה ביננו חוזה מההתחלה. חוזה שאני העלתי אותו. לא רוצה קשר רציני. רוצה פאן. זה התאים לו מאד. מהר מאד נשאבתי רגשית לקשר איתו. אנחנו יחד 4 חודשים. אין מחוייבות. אבל יש נאמנות מינית. פלרטוטים זה לגיטימי אבל אני לא מפלרטטת. אני מסונדלת חזק. הוא כן. הוא גר באתר היכרויות. דיברנו. לא פעם. אני רוצה אופציית יציאה מהחוזה. רוצה יותר ממה שיכול לתת כרגע. הוא חושב שאני סקסית אלוהית. נראית פצצה ואינטלגנטית ברמות. אבל הוא לא שם. "עשיתי לו משהו שלא קרה לו הרבה זמן". הוא מכור אליי קצת פחות (אולי קצת הרבה פחות) ממה שאני מכורה אליו. ניסיתי לחתוך כמה פעמים אבל הוא לא שחרר. היום אני כבר לא יכולה. חיה ונושמת אותו. גרה אצלו בפייסבוק. לא מעיקה. בכלל לא. רוצה שירצה יותר. חיה מפגישה לפגישה ונגמרת בזמן שנפער ביניהן. יש לי כל כך הרבה מה לשתף וצורך גדול לשתף ולשמוע אתכם. היום לא הלכתי לעבודה אחרי פגישה שהייתה לנו אתמול. התחלתי לחפש דרכים איך לקרוע את עצמי מהקשר הזה. לא רוצה לוותר עליו. מרגישה מסונדלת. לא יכולה ללכת ולא יכולה להישאר כלואה. הולכת להוציא את הילדים. ארחיב יותר מאוחר על הסיפור שלי.

[מאוהבת*]

חדשה מרשמלו
ברוכה הבאה, כמובן עדיף בנסיבות יותר משמחות, אבל זה המצב של כולנו כאן.
אומנם סיפור שלי לא דומה לשלך כי שנינו נישואים, אבל בכל אופן אני בסיפור 8 חודשים.
אני יכולה להגיד שרק הסמן מרפא.
למדתי בזמן הזה עוד משהו שצריך ללמוד לשחרר.
זה קשה ובהתחלה נראה כבלתי אפשרי, אבל מנסיון שהייתי מנותקת ממנו 4 חודשים זה עובר.
אומנם הגורל שיחק איתי, יום אחרי שרשמתי פה ששחררתי לגמרה הוא שוב חזר לחיי ובגדול ובעוצמה גבוה יותר.
מה שבטוח שאחרי שלוש שבועות של טירוף, ניתקתי כל קשר איתו וכרגע כמעט שבוע ללא קשר כלל. אני לא מרגישה את מה שהרגשתי בפעם הראשונה של ניתוק. קודם כל תחליטי מה באמת את רוצה.
מצד שני אם שניכם פנויים למה שלא תנהלי איתו שיחה אמיתית על זה שאת רוצה ״חוזה חדש״ רציני יותר?

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף! עובדת עם בעלי על הקשר. הוא ממש משתדל, משקיע, יוזם סקס. אבל....פתאום הוא דוחה אותי עם התשוקה לאחר יכולנו לשכב והיה ממש טוב. עכשיו לא יכולה שיתקרב אליי.

[מאוהבת*]

אם ואחות
אצלי זה בדיוק הפוך,
כשאחר בסביבה שלי אני לא מסוגלת להיתקרב לבעלי, מרגישה בוגדת כלפי בעלי למרות שלא בגדתי פיזית עם האחר.
כשהוא לא בסביבה הכל טוב עם בעלי מבחינת הסקס.
אולי את פשוט צריכה לזרום, רק לעבור את ההתחלה ואז יהיה בסדר.
תחזיקי מעמד יקירה! בסוף זה ייגמר, כמו שנגמר אצלי אחרי ארבעה חודשים קשים שעברתי בלי האחר. רק מקווה שהגורל לא תשחק בנו יותר.

[א.א*]

א"ש תודה רבה.
אני ממש מנסה .הוא כמובן יודע שאני ינסה ליצור קשר אם לא היום מחר ואם לא מחר אז עוד שבועיים.
הוא מסוגל לנתק מגע גם חודש ואותי זה מחרפן!!!!!
ממש מנסה להתאפק מחקתי את המס שלו כדי שלא אבדוק כל הזמן בווסאפ מתי הוא מחובר .הבעיה שהמס שלו חקוק לי בזכרון גם מתוך שינה אני זוכרת אותו

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

א.א תחליטי שאת בוחרת בעצמך. שאת בוחרת באמת ולא בריגושים שאין מאחוריהם כלום. שאת בוחרת במשפחה שלך, בכנות, ביושרה פנימית. תחסמי אותו בוואטאפ, תחליפי או מספר או כל עצה שהיית נותנת לחברה שלך או לבתך שהיתה מספרת לך שנמצאת במצבך. אנחנו יודעות את התשובות בעצמינו.

[חדשה_מרשמלו*]

תודה. בתחילת הקשר הוא מאד מאד חיזר אחריי. התאמץ מאד לכל פגישה. פרגן. החמיא. היום המצב הוא כזה שתמיד יאמר מתי רוצה להיפגש ויוסיף "אם מתאים לך". אם לא מתאים לי הכל טוב. כמובן "שתמיד" מתאים לי. הפכתי סמרטטת. צל של עצמי בקשר הזה. לפני כשבועים אמרתי לו בחצי קריצה שאני מצפה לארוחת ערב שהוא יכין כי לא יכול להיות שתמיד מספר לי על ארוחות ערב שעושה לחברים ולא נותן לטעום.... ביום שלישי נפגשנו. אמר לי שלא מכין ארוחת ערב. יש לזה קונוטציה של קשר ומעורבות. זה סוטה מהחוזה שלו. אמר שאם לא היה עומד על המשמר ושם ברקסים יכל לעוף איתי מזמן. זה מפחיד אותו אין ספק. נפגעתי מאד. כעסתי. לא שהוא יודע או ראה. אני לא אומרת. משדרת לו שיכול להיות רגוע. לא אחטוף אותו לקפריסין. אבל מאז יום שלישי לא יכולה לדבר איתו. גם הוא לא יצר קשר. זה גומר אותי. ביום חמישי יש לו יומהולדת. בהתחלה חשבתי לשלוח לו זר מתוק לעבודה עם הקדשה. עדיין רוצה. אבל זה נראה לי לא ככ פרופורציונלי למצב שנוצר. אני יודעת שעוד יתקשר. זה מאד ברור לי. הוא לא ישחרר אותי ככ מהר. אני חושבת שהוא צריך להרגיש שהוא מפסיד אותי. אבל לא יודעת לשחק את המשחק הזה.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חדשה מרשמלו יכול להיות שאני טועה, אבל לדעתי תהיי אתו כנה ואמיתית. את לא חייבת לומר בדיוק מה את חשה כלפיו אבל כן לאן היית רוצה להגיע ואיזה סןג קשר את מחפשת. גם אם לא תאהבי את התשובה שלו זו האמת זה מה שהוא מחפש/ רוצה/ מרגיש. לפחות תדעי את האמת ואם זה לא מתאים לך תוכלי להמשיך הלאה בידיעה שהקשר הזה לא מספק אותך. אם תבחרי להשאר אחרי שהקלפים נפתחו זה מבחירה שלך. יום טוב.

[זוהרה*]

אוף אוף אוף
אחרי שנים ששכחתי ממנו, פתאום הוא נכנס לי שוב לראש ולתודעה.
לא מרגישה כלפיו אהבה או משיכה או אפילו געגוע.
מרגישה כעס, זעם, קנאה.
מרגישה כאילו נוצלתי, למרות שבמציאות זה לא מה שקרה.
רגעי שפל, זה הכל.
אך כעת הכעס מכלה אותי , עוד מעט זה יעבור